א) ז״ל: מכאן קשיא לפי מה שפי׳ בקונטרוס כו׳ דאם היה חריץ עמוק חמשה ומקיפו מחיצה חמשה אין מצטרפין להיות בתוכו רה״י הא אשכחן הכא לענין סוכה דמצטרפין, וכו׳. יש לבאר את שיטת רש״י, דמ״ש סוכה משבת.
ונראה שרש״י מחלק בין מחיצות שבת לסוכה ע״פ יסוד הגר״ח זצ״ל הנ״ל בריש המס׳ כי בשבת נועדו המחיצות לחלק את רה״י מהרשות שמחוצה לה, ולשם כך זקוקות המחיצות בשבת לשיעור גובה משני צדדיהן. והנה לחריץ יש שיעור מחיצה רק מצד אחד - מצד הפנימי אבל לא מצד החיצון, ולפיכך אין החריץ ראוי לדין מחיצת שבת. ונראה דהא דחריץ עמוק עשרה נחשב רה״י בשבת לרש״י אינו מדין מחיצות שבת אלא מהלכה מיוחדת - כרה״י המחולקת לעצמה, מ״מ חריץ פסול למחיצות השבת, ולכן לרש״י חריץ חמשה ומחיצת חמשה אינם מצטרפים לחלות שיעור מחיצת י׳ לענין שבת לעשות רה״י.
אמנם לרש״י שונה סוכה משבת, מחיצת הסוכה היא חלות חפצא לעצמה עבור הסכך מבלי שייכות למקום שעל ידה. ולכן גם מחיצות של חריץ חלות להכשיר את הסכך וחריץ נחשב למחיצה כשרה בסוכה ומצטרף לכל מחיצה כשרה אחרת למלא את השיעור של עשרה. (ועיין גם בשעורים לקמן
(י״ח - י״ט).
ב) בא״ד: דלא דמי רשות שבת שהוא למנוע רגל רבים לסוכה דבעינן מחיצות סמוכות לסכך, עכ״ל. מבואר בשעורים לעיל (דף:) את החילוק הזה בתוס׳ והוא יסוד בהלכות מחיצות שבת וסוכה, עיין שם.
שם. רש״י ד״ה ובנה. ז״ל: ובו הכשר סוכה שיש בראשו שבעה ומשהו על שבעה ומשהו, עכ״ל. ויש להבין מנין לרש״י שהכשר הסוכה צריך משהו נוסף על השיעור של שבעה טפחים?
והנה איתא לקמן
(ז׳) שטפח של הרוח השלישית צריך לעשותו טפח שוחק - כלומר טפח ומשהו - מעיקרא דדינא של הרוח השלישית, עיין שם. ויתכן שרש״י מדמה דין השיעור של ז׳ טפחים בשתי הרוחות הראשונות של הסוכה לדין המשהו הנוסף על הטפח ברוח השלישית ולכן לדעתו יש להוסיף משהו גם כאן, וצ״ע.
שם. גמרא: היתה גבוהה מעשרים אמה ובנה בה עמוד שהוא גבוה עשרה טפחים כו׳ סבר אביי למימר גוד אסיק מחיצתא א״ל רבא בעינן מחיצות הניכרות וליכא.
בדין עמוד גבוה י׳ ורחב ד׳ על ד׳, שיטת הרמב״ן בחידושיו למס׳ שבת
(צט:) היא שאע״פ שגג העמוד נעשה רה״י מ״מ לא אמרינן בו שרה״י עולה עד לרקיע. האויר מעל לעמוד איננו נתפס בשם רה״י. מהרמב״ם (פי״ד משבת הל״ב - ד) נראה שסובר שגם בעמוד גבוה י׳ יש לאוויר עד לרקיע דין של רה״י. לביאור המחלוקת יש להקדים שצדדי העמוד אינם חשובים מחיצות המקיפות מקום. הרי הן מחיצות אטומות שאינן מקיפות חלל ואויר כלל למטה בתוך העמוד האטום, אלא שהן מחלקות מקום הגג לעצמו ומכשירות אותו להיות רה״י.
הרמב״ן סובר, שלא נאמר דין של רה״י עולה עד לרקיע במחיצות שאינן מקיפות מקום חלל מבפנים. דין זה מיוסד לדעתו בדין גוד אסיק מחיצתא, רק במחיצות המקיפות מקום חלל אמרי׳ גוד אסיק.
הרמב״ם מסכים לעיקר יסודו של הרמב״ן שאין לומר גוד אסיק מחיצתא במחיצות אטומות שאינן מקיפות מקום חלל. אך ס״ל, שדין רה״י העולה עד לרקיע איננו תלוי בגוד אסיק המחיצות אלא ביסוד אחר. לדעתו. עצם חלות השם של רה״י בגג העמוד גבוה י׳ ורחב ד׳ על ד׳ גורמת שרה״י תחול עד לרקיע ממילא בלי מחיצות המקיפות. רה״י הוי׳ רשות עם שלשה ממדים - אורך, רוחב, וגובה - ומעצם חלות דין רה״י עולה היא לרקיע.א
עם הביאור הזה מתפרשים שפיר דברי רבא כאן בעינן מחיצות ניכרות וליכא, כלומר, אין גוד אסיק בעמוד גבוה עשרה מפני שאין כאן מחיצות המקיפות מקום חלל - דהיינו שאין המחיצות ניכרות. מחיצות בלי היקף חלל אינן בכלל דין גוד אסיק.
אולם רש״י במס׳ שבת
(ו:) כ׳ בד״ה קמ״ל גמורה, וז״ל: וכן גדר דאמרינן מד׳ צדדין גוד אסיק פני המחיצה על ראשו ונמצא ראשו מוקף מד׳ צדדין וחללו ד׳, עכ״ל. וכדומה בערובין
(פט׳): דדמי לעמוד ברה״ר דהוי רה״י משום גוד אסיק, עכ״ל. יוצא מכך שלרש״י אכן אמרינן בעמוד גבוה עשרה גוד אסיק מחיצתא, ולפי״ז קשה א״כ איך יבאר רש״י את דברי רבא כאן?
ונראה שרש״י ס״ל שרבא מחה על הס״ד של אביי רק בנוגע לסוכה. בסוכה קיים פסול מיוחד של מחיצות שאינן ניכרות. בסוכה אין לומר גוד אסיק בעמוד גבוה עשרה, כי הכשרו מותנה בחלות שם חפצא של מחיצה ממש. מחיצות שאינן ניכרות פסולות לסוכה דגוד אסיק אינו מהוה חלות חפצא של מחיצה וסוכה זקוקה לחלות דין חפצא של מחיצה ממש ולא להכשר מחיצה גרידא כבשבת. (עיין בר״ן כאן ולעיל בשעורים דף ב׳).
יוצא כי פירוש הסוגיא דילן שנוי במחלוקת: לפי רש״י - השוה אביי דין הסוכה לדין רשות היחיד. לשיטתו, ההלכה של גוד אסיק מחיצתא ישנה בכל התורה כולה והוא כולל עמוד גבוה עשרה ואין לדעתו כאן איזה שהוא פסול מיוחד לגבי סוכה. ואילו לרבא יש דין פסול מיוחד של מחיצות שאינן ניכרות בסוכה ולכן אין להכשיר את הסוכה מעל גבי העמוד. אליבא דרמב״ן - אביי סובר דאמרינן גוד אסיק במחיצות העמוד בין בסוכה ובין בשבת, ורבא סובר שאין לומר גוד אסיק מחיצתא בעמוד גבוה עשרה בין בסוכה ובין בשבת.
הביאור הזה בסוגיא כאן הוא על פי הגאון ר׳ חיים זצ״ל (עיין בספרו). ברם ניתן לפקפק בפירוש הגר״ח זצ״ל לשיטת אביי על פי הרמב״ן. לדבריו יוצא שאביי סובר שגם בשבת אמרינן גוד אסיק מחיצתא בעמוד גבוה עשרה. ברם יפלא לומר כן אליבא דהרמב״ן. הרי הרמב״ן קבע דינו כדי לבאר את הסוגיא בשבת
(צט:) ושם בסוגיא מובאים דברי אביי ולא נזכר שם שאביי חולק על עצם יסודו של הרמב״ן, משמע שגם לאביי אין אומרים שבעמוד גבוה עשרה רה״י עולה עד לרקיע בשבת, וצ״ע.
ב
לפיכך נ״ל דאליבא דהרמב״ן גם אביי ס״ל דלא אמרינן גוד אסיק מחיצתא בעמוד גבוה עשרה ברה״י בשבת, ודוקא בסוכה סובר אביי דין גוד אסיק מחיצתא בעמוד גבוה עשרה. ההבדל בכך שרה״י בשבת תלויה בהיקף מקום מבפנים למחיצות. ומאחר שצדדי העמוד אינם מקיפים חלל מקום מבפנים שהרי העמוד כולו אטום, לכן לא אמרינן גוד אסיק מחיצתא בעמוד גבוה עשרה בשבת. ואילו בסוכה אין עיקר דינן של מחיצות הסוכה להקיף מקום הסוכה בפנים אלא כחלות חפצא של מחיצות להכשיר את הסכך. והואיל ובצדדי העמוד יש חלות שם חפצא של מחיצות לדעת אביי, גם בעמוד אמרינן כסוכה גוד אסיק מחיצתא. חלוק שבת מסוכה: בשבת יש דין מקום רה״י וחלות דין המחיצות להקיף מקום רה״י, ועליהן בלבד חל הדין של גוד אסיק מחיצות. מאידך בסוכה סובר אביי דאמרי׳ גוד אסיק בכל מחיצה, דמחיצות סוכה אינן חלות עבור היקף מקום ורק עבור סכך.
ולפי״ז י״ל שרבא דוחה את דברי אביי מתרי טעמי:
א) או שהוא סובר שבצדי העמוד ליכא חלות חפצא של מחיצות כלל. ובהתאם לכך גם בסוכה אין לומר גוד אסיק מחיצתא. והא דעמוד גבוה עשרה קובע רה״י בראשו בשבת אינו משום חלות דין מחיצות אלא שכך הדין שבגג העמוד יש רה״י המחולקת לעצמה אף בלי דין מחיצות.
ב) או שהוא סובר שאפילו אם נאמר גוד אסיק במחיצות העמוד בצדדין עכ״ז הסוכה פסולה מפני פסול המיוחד לסוכה דזקוקה לחפצא של מחיצה ממש ע״י הסכך. מאחר שמחיצות העמוד אינן ניכרות מעל העמוד עד לסכך פסולות הן בסוכה. (ועיין בשיעורים בריש המס׳ א)
ב
בדין גידוד ה׳ ומחיצה ה׳ אין מצטרפים פירשו התוס׳ כאן ד״ה פחות וז״ל: לענין תל ברה״ר גבוה חמשה והיקף על גביו מחיצה חמשה דלא חשיב רה״י לענין שבת. עכ״ל. עלינו לבאר למה אין מצטרפין. לפי הרמב״ן דלא אמרינן רה״י עולה עד לרקיע מעל גבי העמוד מובן דינם של התוס׳. לשיטתו א״ל שבעמוד ליכא חלות מחיצות כלל אלא חלה רה״י בראש העמוד גבוה י׳ מפני שהמקום מחולק לעצמו (ראה לעיל). משום כך אין עמוד חמשה ומחיצת חמשה מצטרפים לשוייה רה״י שהרי אין כאן מחיצות גבוהות עשרה. מאידך לרש״י חל דין גוד אסיק גם בעמוד גבוה עשרה ולדעתו יש חלות שם מחיצות בעמוד גבוה י׳. יוצא לכאורה שיחלוק רש״י על התוס׳ בדינם ויסבר שעמוד ה׳ ומחיצת ה׳ מצטרפים לשיעור מחיצת י׳ בגובה לשוייה רה״י.
ברם יתכן שגם רש״י יסכים לדינם של התוס׳. ניתן לומר שרש״י סובר כי בשבת יש חלות מחיצות דוקא במקום שיש בו חלל ואינו אטום ולשם כך אין מחיצות העמוד חלות במקומן מתחתיתו ומצדדיו. אמנם למעלה בחלל שבראש העמוד, ודוקא בגובה י׳ ולמעלה, מחמת הדין של גוד אסיק יש חלות של מחיצות. יוצא איפוא שבעמוד גבוה רק חמשה הואיל וליכא בכלל דין גוד אסיק מפני שאין באותו עמוד השיעור של י׳ טפחים חסרה חלות שיעור של מחיצה בכלל, ואפי׳ שיעור חמשה של מחיצה אין בו דכולו אטום הוא. אין לצרף עמוד ה׳ עם מחיצת ה׳ שהרי בעמוד ה׳ חסר שיעור מחיצה בכלל, ואינו כעמוד י׳ שיש בו חלות שיעור מחיצה מחמת החלל מעל ראשו שהוא למעלה מי׳ וחל דין גוד אסיק לשוייה מחיצה בראש העמוד, ודו״ק.
שם. תוס׳ ד״ה סבר. ז״ל: לבסוף מסיק בעינן מחיצות הניכרות כו׳ דפי תקרה חשיב שפיר מחיצות הניכרות, עכ״ל. צ״ע לתוס׳ במה נחשב פי תקרה מחיצה ניכרת. ויתכן שהפסול של מחיצות שאינן ניכרות מונע צרוף המחיצות למטה לסכך הסוכה למעלה כגון בעמוד ובגוד אסיק. ואילו בפי תקרה חלות המחיצה היא מהגג, ומהסכך עצמו יורדת המחיצה לקרקע. ולכן אפילו אם אין המחיצה ניכרת ממש לעין הרואה נחשבת פי תקרה חלות מחיצה כשרה לסוכה, כי אין מניעה בצרופן של המחיצות לסכך. דין מחיצות ניכרות הוא תנאי בחלות סמיכות המחיצות לסכך דכשאינו ניכרות חסר הצרוף בין המחיצות לסכך, ובפי תקרה מכיון שהמחיצות סמוכות לסכך ליכא פסול מחיצות שאינן ניכרות.
שם. תוס׳ ד״ה אבל, וז״ל: על שפת הגג כשרה לדברי הכל דחשיב מחיצות ניכרות טפי מעמוד משום דניכרות בבית, עכ״ל. צ״ע ופירושם תמוה, כי ההיכר שבתוך הבית לכאורה אינו נוגע כלל להכשרה של הסוכה, שהרי תוך הבית אינו מקום סוכה, ואילו מעל הגג עד לסכך - מתחתית הסוכה עד גבוהה - אין המחיצות ניכרות ומהראוי שהסוכה תהיה פסולה, וצ״ע.
והנה לקמן במשנה (טז׳) איתא, וז״ל: המשלשל דפנות מלמטה למעלה אם גבוה עשרה טפחים כשרה, עכ״ל. והטעם לכך דאמרינן גוד אסיק מחיצתא. ההלכה שם מובנת, הרי יש מחיצות גבוהות עשרה על הקרקע של הסוכה בפנים ועל ידי גוד אסיק יש צרוף בין המחיצות הניכרות האלו והסכך. אולם כאן מקרקע הסוכה ולמעלה אין המחיצות ניכרות בסוכה עצמה בכלל וא״כ צ״ל פסולה, וצע״ג.
שם. גמרא. ענין הדיומדין. נראה שיסוד חלות הדין של מחיצות הדיומדין שנוי במחלוקת, דהנה התוס׳ בערובין
(יז:) ד״ה עושין ד׳ דיומדין ביארו את הכשר הדיומדין וז״ל: דהואיל ואיכא בכל צד אמה מכאן ואמה מכאן חשיב פתח, עכ״ל. לדעתם מכשירים הדיומדין בתורת פתח וכמו צוה״פ. ומסתבר שהתוס׳ הולכים כשיטתם (עירובין
(יא) ד״ה אילימא) שצוה״פ מועילה בשבת גם מכל ארבע רוחות, והוא הדין בדיומדין.
ברם לרמב״ם (פי״ז משבת הלכ״ז - ל״ג) יש ביאור אחר בדין הדיומדין וז״ל: באר שעשה לה שמונה פסין מארבע זויות, שני פסין דבוקין בכל זוית הרי אלו כמחיצה ואע״פ שהפרוץ מרובה על העומד בכל רוח ורוח הואיל וארבע הזויות עומדות הרי זה מותר כו׳ הזורק מרה״ר לבין הפסין חייב הואיל ויש בכל זוית וזוית מחיצה גמורה שיש בה גובה עשרה ויותר מארבעה על ארבעה והרי הרבוע ניכר ונראה ונעשה כל שביניהם רה״י, עכ״ל.
אליבא דהרמב״ם, לפסים ולדיומדין אין חלות דין של צוה״פ ופתח אלא יש להם דין מיוחד של הכשר המיוסד בהיכר וצורת מחיצות. כפי הנראה הולך הרמב״ם לשיטתו (פט״ז משבת הלט״ז ופי״ז שם הל״ג, ועיין בה״ה) שצוה״פ מועילה בשבת רק ברוחות השלישית והרביעית ולא בשתי הרוחות הראשונות של רה״י. הואיל ופסים ודיומדין מועילים גם בכל ארבע הרוחות ע״כ שזהו מדין מיוחד דהיינו הכשר של מחיצות. ואילו בצוה״פ ליכא הכשר זה והיא מכשירה רק בתורת דין פתח דאינה מועילה אלא לשתי הרוחות האחרונות של רה״י. ונראה שלרמב״ם דין המחיצה שבצוה״פ תלוי בדין הפתח שבה. רק צוה״פ היכולה לחול כפתח חלה כמחיצה. אם אין משני הצדדים שתי מחיצות ממש אין צוה״פ חלה כפתח למקום. רק למקום סתום ע״י מחיצות שעומדות משני צדדים שייכת חלות פתח ברוח השלישית. ויוצא שבשתי הרוחות הראשונות פסולה צוה״פ למחיצה שאם אינה פתח כניסה איננה ג״כ מחיצה. לעומת זה פסים ודיומדין שאינם חלים מטעם פתח אלא מדין מסוים דמחיצות ניכרות, חלות ומתירות הן בכל ד׳ הרוחות דרה״י.
מביאורו של הרמב״ם בדיומדין יש להסיק שעיקר המכשיר במחיצות השבת הוא חלות ההכשר של צורת מחיצות. אין הדין מחייב דוקא מחיצות הסותמות את הרוח בכולה, שהרי הדיומדין אינן סותמין ומ״מ מכשירים מפני היכר מחיצות - דהיינו צורת מחיצות. יש מקור אחר: דין ההכשר של מחיצה פרוץ כעומד בשבת. בפרוץ כעומד אין הרוח סתומה. ברם יש כאן חלות של צורת מחיצה המכשירה בלי סתימת הרוח בכולה. גם לדיומדין ולפסים יש צורת והיכר מחיצות המכשירין בלי חלות מחיצה הסותמת. (ועיין עוד בענין זה לקמן בשעורים (כב:) ולקמן
(ז׳).