×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים כְּשֵׁרָה.
If the distance from the edge of the dug-out area to the wall was less than three handbreadths then it is fit, as the edge of the dug-out area is joined to the wall of the sukka based on the principle of lavud.
ר׳ חננאלרש״יתוספותהמאורותר' אברהם מן ההרריטב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
פחות מד׳ אמות כשרה ואתא לאשמעינן דמכשירין דופן עקומה ואפילו מכל רוח היתה פחותה מי׳ וחקק בתוכה להשלימה לי׳ טפחים אם יש משפת חקק ולכותל ג׳ טפחים [פסולה] פחות מיכן כשרה ולא דומה לדופן עקומה דלא מיפסלא אלא בד׳ אמות דלגבי הדופן עקומה הדופן מיהא איתיה ולקרוביה הוא דבעינן הלכך עד ד׳ אמות כעקומה חשבינן לה. אבל הכא דלית לדופן ולשוי לדופן קאתי פחות מג׳ טפחים כלבוד דמי וכשרה ג׳ טפחים פסולה (הלכך עד ד׳ אמות כעקומה חשבינן לה) אבל היתה גבוהה מכ׳ אמה ובנה עמוד מאמצעיתה גבוה עשרה טפחים ויש בזה הכשר סוכה סבר אביי למימר גוד אסיק מחיצתא כלומר הבן בלבבך כאלו חתכתה והעלית מחיצות מזה העמוד ודחה רבא ואמר בעינן מחיצות הניכרות וליכא.
פחות משלשה – כלבוד הלכה למשה מסיני וחשבינן ליה כאילו החקק לבוד ומגיע עד הכותל לבוד סניף אפושטי״ץ בלעז דבר שמאריכין אותו על ידי סניפין כדי לסנוף חקק על חקק.
פחות משלשה טפחים כשרה – מכאן קשיא לפי מה שפי׳ בקונט׳ בריש פרק שני דגיטין (גיטין טו:) גבי גידוד חמשה ומחיצה חמשה אין מצטרפין דאם היה חריץ עמוק חמשה ומקיפו מחיצה חמשה אין מצטרפין להיות בתוכו רשות היחיד הא אשכחן הכא לענין סוכה דמצטרפין וכן בפ״ק דשבת (דף ז:) גבי בית דאין תוכו עשרה דאם חקק בו ארבעה על ארבעה חשיב כוליה רשות היחיד מיהו ההיא איכא לדחות שחקק ארבעה בעומק עשרה ועוד מקשה רבינו תם מהא דאמר פ׳ בתרא דעירובין (עירובין צט:) ובשבת פרק הזורק (שבת צט.) דבור וחולייתה מצטרפין לעשרה ועוד אמרינן בסוף פרק כל גגות (עירובין צג:) גבי שתי חצירות זו למעלה מזו ויש גידוד חמשה ומחיצה חמשה דמודה רב חסדא בתחתונה הואיל ורואה פני עשרה דמערבת שנים ולא מערבת אחד אלא יש לומר דגידוד חמשה ומחיצה חמשה לענין שתי חצירות זו למעלה מזו איירי ולענין עליונה כדמוכח סוגיא דכל גגות ולענין עירוב אי נמי לענין תל ברשות הרבים גבוה חמשה והקיף על גביו מחיצה חמשה דלא חשיב רשות היחיד לענין שבת וא״ת ויחשבה רשות היחיד מטעם דאי בעי מנח עליה מידי ומשתמש כדאשכחן בריש חלון (שם דף עח. ושם) גבי עמוד ברשות הרבים גבוה עשרה ורחב ארבעה ונעץ בו יתד כל שהוא מיעטו ואם מילאו כולו ביתדות חשיב כולו רשות היחיד הואיל ואי בעי מנח ליה מידי ומשתמש ודייק לה מהא דאמר רבי יוחנן בור וחוליא מצטרפין לעשרה כלומר וכי היכי דמצטרפי לעשרה לענין עומק הוא הדין דמצטרפי לארבעה לענין רוחב דממתני׳ דשבת פרק הזורק (שבת צט.) ובפרק המוצא תפילין (עירובין דף צט:) דקתני חוליית הבור שהן גבוהין עשרה ורחבין ד׳ דייק לה ר׳ יוחנן וכי היכי דקתני עשרה קתני נמי ד׳ ואמאי חשיב רשות היחיד הא לא משתמש ליה ברוחב שהאויר מפסיק אלא מאי אית לך למימר דמנח ליה מידי ומשתמש ה״נ וי״ל דהכא מיירי בתל שהוא רחב הרבה בעשר אמות או בעשרים כעין חצר דלא שייך להחשיבו רשות היחיד מטעם דאי מנח עליה מידי אלא בדבר צר כעין עמוד רוחב ד׳ וא״ת בפ״ק דשבת (דף ז:) גבי בית שאין תוכו עשרה וחקק בו להשלימו לעשרה אמאי לא מחלק כי האי גוונא אם יש משפת חקק ולכותל שלשה טפחים ויש לומר דלא דמי רשות שבת שהוא למנוע רגל רבים לסוכה דבעינן מחיצות סמוכות לסכך: [ועי׳ תוס׳ שבת ז: ד״ה ואם]
ובגמרא בעי מאי שנא התם דאמרת פחות מארבע אמות ומאי שנא הכא דאמרת פחות משלשה טפחים. ומשני התם דאיתא לדופן פחות מארבע אמות הכא דליתיה לדופן פחות משלשה טפחים אין אי לא לא. היתה גבוהה מעשרים אמה ובנה בה עמוד גבוה עשרה ובו הכשר סוכה, לא אמרינן בהא גוד אסיק מחיצתא, דבעינן מחיצות הניכרות. פירוש וכגון שיש משפת עמוד ולכותל ארבע אמות. אבל אי ליכא ארבע אמות כשירה, דאמרינן דופן עקומה. נעץ ארבעה קונדיסין בארץ וסיכך על גבן פסולה, בין באמצע הגג בין בשפת הגג. ולא אמרינן קונדיסין נידונין משום דיומד בגוד אסיק מחיצה, משום דבעינן מחיצות הניכרות. וכן נמי לא אמרינן רואין כל שאילו יחקקו ויחלקו ויש בהן טפח לכאן וטפח לכאן נידון משום דיומד, דקיימא לן שתים כהלכתן בעינן. עד כאן. והא דאמרינן לעיל ושאין לה שלש דפנות פסולה, קיימא לן הכי שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח.
פחות משלשה כשירה – דכל פחות משלשה כלבוד דמי, והוי כאילו המחיצות הם סמוכות לחקק.
מ״ש התם דמכשרינן פחות מארבע והכא לא מכשרינן אלא בפחות משלשה ופרקינן התם דהיא דופן ולא מיבעיא לן אלא לקרבה לסוכה אמרינן דופן עקומה ובפחות מארבע אמו׳ סגי הכא דלשויי דופן דהא לא הויא דופן כי היכא דנימא דופן עקומה ובעינן למעבדה דופן אי איכא פחות משלשה דהוי לבוד אין ואי לא לא.
בתוספות בד״ה פחות משלשה מכאן קשיא לפי מה שפי׳ הקונטרס בריש פרק ב׳ דגיטין כו׳ עד הסוגיא דסוף הדיבור. כבר כתבתי בזה שם בסוגיא דגיטין דלגרסת רש״י בספרים שלפנינו יש לפרש כוונתו כדברי התוס׳ וכתבתי ג״כ דאף לפי גירסת התוספות בפירש״י ע״כ צ״ל דרב חסדא פליג אר׳ יוחנן וא״כ אתי סוגיא דהכא כרבי יוחנן. ובלא״ה לא ידענא מאי קשיא להו לתוס׳ בסוגיא דהכא כיון דאמימר פליג בגיטין אדרב חסדא ומסקינן שם להדיא דהלכתא גידוד חמשה ומחיצה חמשה מצטרפין וא״כ אתיא סוגיא דהכא בפשיטות אליבא דהלכתא אם לא שנאמר דס״ל להתוספת דכל הני פיסקי הלכות דהכא לישנא דברייתא נינהו דמקשו מהכא עליה דר״ח. מיהו רש״י כתב להדיא בשמעתין גבי מיעטו בכרים וכסתות דכל הני שמעתין בימי רב אשי נסדרו ומימרא דאמוראי נינהו וא״כ לא שייך להקשות מינייהו אדר״ח דאטו גברא אגברא קרמית והמעיין שם בחידושינו בגיטין יראה דבלא״ה יש לחלק בפשיטות בין שבת לסוכה לפמ״ש דעיקר טעמא דר״ח לא שייך להשוות חד מקום כרשות היחיד לחד מלתא וכרשות הרבים לחד מלתא וא״כ לא שייך סברא זו בסוכה ע״ש ודוק ותשכח:
פחות משלשה טפחיםכשרה, שבכך הם מצטרפים להיחשב ככותל אחד, מדין לבוד.
If the distance from the edge of the dug-out area to the wall was less than three handbreadths then it is fit, as the edge of the dug-out area is joined to the wall of the sukka based on the principle of lavud.
מאמרים באתר אסיף
ר׳ חננאלרש״יתוספותהמאורותר' אברהם מן ההרריטב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) מַאי שְׁנָא הָתָם דְּאָמְרַתְּ פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וּמַאי שְׁנָא הָכָא דְּאָמְרַתְּ פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים.

The Gemara asks: What is different there, in the case of a sukka with a platform in its center, that you said that it is a fit sukka if the wall is at a distance of less than four cubits from the edge of the platform, and what is different here that you said the wall must be at a distance of less than three handbreadths for the sukka to be fit?
המאורותר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי שנא וכו׳ – אע״ג דפחות משלשה כלבוד ודופן עקומה בפחות מד׳ אמות הלכה למשה מסיני נינהו טעמא דמילתא בעי.
התם – גבי גבוהה יותר מעשרים.
ושואלים: מאי שנא התם [במה שונה שם] בסוכה גבוהה ואיצטבא באמצעיתה, דאמרת [שאמרת] שהיא כשרה אם הכותל סמוך לאיצטבא פחות מארבע אמות, ומאי שנא הכא [במה שונה כאן] שאתה אומר פחות משלשה טפחים?
The Gemara asks: What is different there, in the case of a sukka with a platform in its center, that you said that it is a fit sukka if the wall is at a distance of less than four cubits from the edge of the platform, and what is different here that you said the wall must be at a distance of less than three handbreadths for the sukka to be fit?
המאורותר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) הָתָם דְּאִיתֵיהּ לְדוֹפֶן פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת סַגִּיא הָכָא לְשַׁוּוֹיֵי לְדוֹפֶן פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים אִין אִי לָא לָא.

The Gemara answers: There, in the case of the sukka more than twenty cubits high, where there already is a wall, but it is removed from the platform, as long as the wall is at a distance of less than four cubits, it is sufficient to render the sukka fit. Here, where the sukka is less than ten handbreadths high, its wall is not a fit wall. In order to render it a wall by adding the height of the dug-out area, if the distance between them is less than three handbreadths, yes, the dug-out area is considered joined to the wall, as based on the principle of lavud two objects are considered joined if the gap between them is less than three handbreadths; and if not, no, they are not considered joined.
רש״יהמאורותר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
התם דאיתיה לדופן פחות מארבע אמות – התם דאיכא שם דופן עליו דכל דופן שאינו פחות מי׳ שמו דופן ואפילו גבוה עד לרקיע הלכך עד ארבע אמות חסר משהו אגמריה רחמנא למשה דופן עקומה.
הכא – פחות מי׳ אין שם דופן עליו אלא השתא הוא דבעינן לשוייה דופן הלכך במה שאינו דופן לא אגמרי׳ רחמנא דהא דופן עקומה אגמרי׳ והאי לאו דופן היא והלכך פחות מג׳ טפחים בכל דוכתא לבוד הוא שפיר דמי ואי לא לא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דאיתיה לדופן – יש שם דופן עליו. שכל דופן שאינו פחות מעשרה קרי דופן, אלא שכשהוא יותר מעשרים אינו ראוי לדופן סוכה אגמריה רחמנא למשה דלשוייה להך דופן דופן כשר לסוכה. בפחות מד׳ אמות משוינן ליה דופן כשר.
דליתיה לדופן – דכל פחות מעשרה לאו דופן הוא. בפחות מג׳ טפחים אמרינן לבוד וטפי לא מתכשר.
ומשיבים: התם דאיתיה [שם שיש] כבר לדופן, שהרי יש לסוכה זו דופן של ממש אלא שהיא מרוחקת, על כן בפחות מארבע אמות סגיא [די], אולם הכא [כאן] בסוכה שגובהה פחות מעשרה טפחים אין דופנה נחשב כדופן כלל, וצריך קודם לשוויי לדופן [לעשותו שייחשב דופן] על ידי תוספת החקיקה, ולכן אם היה המרחק פחות משלשה טפחים, שמרחק זה נחשב כצמוד לכל ענין — אין [כן] נחשב הדבר לדופן, אי [אם] לאלא, אינו נחשב לדופן.
The Gemara answers: There, in the case of the sukka more than twenty cubits high, where there already is a wall, but it is removed from the platform, as long as the wall is at a distance of less than four cubits, it is sufficient to render the sukka fit. Here, where the sukka is less than ten handbreadths high, its wall is not a fit wall. In order to render it a wall by adding the height of the dug-out area, if the distance between them is less than three handbreadths, yes, the dug-out area is considered joined to the wall, as based on the principle of lavud two objects are considered joined if the gap between them is less than three handbreadths; and if not, no, they are not considered joined.
רש״יהמאורותר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) הָיְתָה גְּבוֹהָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה וּבָנָה בָּהּ עַמּוּד שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים וְיֵשׁ בּוֹ הֶכְשֵׁר סוּכָּה סָבַר אַבָּיֵי לְמֵימַר גּוּד אַסֵּיק מְחִיצָתָא.

If a sukka was more than twenty cubits high, and one built a pillar in the sukka, far from the walls, that is ten handbreadths high, and the distance from the top of the column to the roofing was less than twenty cubits, and on the horizontal surface of the column there is a bit more than seven by seven handbreadths, the minimum area required for fitness of a sukka, Abaye thought to say that this is a fit sukka because of the principle: Extend and raise the partitions of this pillar. Given that the column is at least ten handbreadths high, its four sides are therefore considered partitions, and the halakha is that the legal status of a partition is as if it extends and continues upwards indefinitely. Based on that perspective, the surface of the column is supported by four partitions at least ten handbreadths high that extend upward indefinitely, and from the top of the pillar to the roof is less than twenty cubits; therefore, this squared column forms a fit sukka.
רש״יתוספותתוספות רי״ד מהדורה תנינאהמאורותרא״הבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ובנה בה עמוד גבוה עשרה – רחוק מן דפנות הרבה ובו הכשר סוכה שיש בראשו שבעה ומשהו על שבעה ומשהו.
גוד אסיק מחיצתא – של עמוד שמבחוץ סביב הגביהם עשרה סביבות ראשו והרי יש בהן גובה י׳ וחשובה סוכה על ראשו ודופני העמוד דופנותיה על ידי גוד אסיק וסכך של מעלה כשר לה דאינו למעלה מכ׳ מראש העמוד.
סבר אביי למימר גוד אסיק מחיצתא – לבסוף מסיק בעינן מחיצות הניכרות ולא דמי לסיכך על גבי אכסדרה שאין לה פצימין דשילהי פירקין (סוכה יח:) דפי תקרה חשיב שפיר מחיצות הניכרות.
סבר אביי למימר גוד אסיק מחיצאתא – פירוש: דהוה מדמה אביי מחיצות דסוכה למחיצות דשבת אילו היה תל גבוה ברשות הרבים אין מטלטלין בכולו כאילו היו מחיצות מקיפות סביב סביב דמה לי אם מקום התל היה תלול ומוקף מחיצות מה לי אם הוא שלם והם הכי נמי בסוכה ורבא לא דמו דהתם גבי שבת לא בענן סככה אבל בסוכה בענן סככה ואם אין המחיצות ניכרות לא אמרינן בהו גוד אסיק מחיצאתא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

היתה גבוהה מעשרים אמה ובנה בה עמוד גבוה עשרה טפחים – דהויא מחיצה ראויה כדאיתא לקמן בגמרא.
ובו הכשר סוכה – דהיינו ז׳ טפחים ומיירי כשהוא רחוק ד׳ אמות לכל רוח דליכא למימר דופן עקומה.
סבר אביי למימר גוד אסיק מחיצתה – כלומר רואין כותל עמוד זה לכל רוח כאלו הם עולות עד הסכך.
היתה גבוהה מכ׳ ובנה בה עמוד גבוה עשרה ויש ממנו לכל רוח ד׳ אמות שאין כאן הלכות דופן עקומה אף זו פסולה ואין אומרין הואיל ועמוד זה גבוה עשרה הרי ארבע רוחותיו מחיצות הם ונכשיר את העמוד מדין גוד אסיק מחיצות עד הסכך שאין אומרים גוד אסיק אלא במחיצות הניכרות הא כל שאין ד׳ אמות מהם לכותל כשרה מהלכות דופן עקומה ויש פוסלין אף בזו שכל שהעמוד גבוה עשרה מקום בפני עצמו הוא ואין בו הלכות דופן עקומה וזו של איצטבא בשאינה גבוה עשרה וכן כתבוה קצת גאוני ספרד ואין הדברים נראין כן ויש שואלים בשמועה זו ממה שאמרו במסכת שבת בפרק הזורק שאם זרק אבן על תל גבוה עשרה בשבת חייב מפני שהוא רשות היחיד אלמא לא בעינן מחיצות ניכרות ואין זו שאלה שבזו אי אתה צריך בה לגוד אסיק עד שתצטרך בה למחיצות ניכרות שאין הטעם אלא מפני שכל שגבוה עשרה ורחב ארבעה אינו תשמיש של בני רשות הרבים ודינו כרשות היחיד אף בלא מחיצות אבל בסוכה למחיצות אנו צריכים וא״כ הדבר צריך למחיצות ניכרות:
גבוה עשרה – פירש רבינו שלמה רחוק מן הדפנות הרבה ע״כ. נראה דעתו שאם אין ד׳ אמות מהכותלים לעמוד כשירה דאמרינן ביה דופן עקומה. והר״ם הביא הא דעמוד בתר הא דאיצטבא דפחות מארבע אמות כשירה. וכתב אחרי כן בנה בה עמוד ויש בו הכשר סוכה פסולה שאין לו מחיצות ניכרות ונמצא על גג העמוד סכך כשר בלא דפנות ע״כ. נראה דעתו דלא אמרינן דופן עקומה בעמוד ואפילו אין ד׳ אמות מהכותלים לעמוד לא אמרינן ביה דופן עקומה. והטעם שהרי הוא גבוה עשרה טפחים וחלק לו רשות לעצמו. וכן עיקר.
הכשר סוכה – שגג העמוד רחב ז׳ על ז׳ ומשהו.
גוד אסיק – אותן מחיצות של עמוד שמבחוץ סביב בגובהם. כלומר אנו רואים כאילו מגיעין עד הסיכוך, והרי יש לעמוד זה מחיצות והסכך על גבי העמוד אינו גבוה עשרים.
היתה גבוהה מעשרים אמה ובנה בה עמוד גבוה עשרה – פירוש דבפחות מי׳ לא אפשר לומר גוד אסיק מחיצתה דהא ליכא מחיצה למטה מי׳ וכן עיקר.
ויש בו הכשר סוכה סבר אביי למימר גוד אסיק מחיצתא – פירוש דקסבר דמחיצ׳ סוכה בהא מיהא כדין שבת.
גמ׳ גוד אסיק מחיצתא כו׳ נ״ב מצאתי בערוך ערך גד וז״ל גוד אסיק כו׳ פירוש הבן בלבך כאלו חתכת והעלית מחיצה מזה העמוד תרגום וימשכו ונגידו ע״כ ונראה בעיני שיש טעות סופר שם וחסר הוא וכך ראוי להיות ל״א משוך ואסיק מחיצה תרגום וימשכו ונגידו וכן מצאתי בערוך קטן:
תוס׳ בד״ה סבר אביי כו׳ בעינן מחיצות הניכרות כו׳ יש שם ציור כזה*:
תוס׳ בד״ה סבר אביי למימר גוד כו׳ אכסדרה שאין לה פצימין דשלהי פרקין דפי תקרה כו׳ עכ״ל וכ״ה בתוס׳ מדויקים וכן נראה דמשום הפצימין אין שייך להכשיר משום דפי תקרה כו׳ אלא משום לבוד ועיין לקמן:
בגמ׳ סבר אביי למימר גוד אסיק מחיצתא א״ל רבא בעינן מחיצות הניכרות וליכא. לכאורה משמע דרבא ס״ל גוד אסיק בסוכה אלא דוקא הכא בעמוד לא ס״ל כיון דלא הוי מחיצות ניכרות כלל וכן נראה מלשון התוס׳ בד״ה על שפת הגג וא״כ הוי משמע דלרבא בעל שפת הגג כשירה והיינו כשיטת רבינו שרירא גאון שהביא הרא״ש ז״ל בשמעתין דלא גריס בסמוך איבעיא להו משא״כ לשיטת רוב הפוסקים שהביא הרא״ש ז״ל דגרסי׳ בסמוך איבעיא להו ומסיק בתיקו ומש״ה פסקו דלעולם פסולה ולית לן גוד אסיק כלל בסוכה וא״כ בפשיטות הוי ליה לרבא למימר דלא אמרינן גוד אסיק בסוכה ואפשר דמשום האי טעמא גופא דאע״ג דבשבת אמרינן גוד אסיק משא״כ בסוכה דבעינן מחיצות הניכרות לא אמרינן לה כלל ואע״ג דלענין פי תקרה אמרינן גוד אחית מחיצתא היינו משום דהוי ניכרות טפי כמ״ש התוספות משום דלפנים עבידא אלא דקשיא דלפ״ז לא נאמרה הלכה למשה מסיני הא דגוד אסיק אלא לענין שבת לחוד וא״כ מאי מקשה הש״ס בשבת פרק הזורק הוצאה גופא היכא כתיבא דכיון דאיכא הלכתא דגוד אסיק למיהוי רה״י אלמא דהוצאה אסורה והכי מקשינן בעלמא כיון דאיכא הלכתא קרא ל״ל. מיהו היה נ״ל לכאורה דהלכתא דגוד אסיק סתמא איתמר ואי לא הוי משכחת לה לענין שבת משכחת לה שפיר לענין סוכה אליבא דכ״ע והיינו בדאיכא דפנות גבוהין עשרה אלא שאין מגיעות לסכך ומופלגין הרבה וא״כ אי לאו גוד אסיק היה מהראוי לפסול כיון שאין הדפנות מגיעות לסכך כי היכי דפסלינן למעלה בסכך גופא היכא דאיכא אויר יותר משלשה מן הצד של דפנות וכן בסכך פסול יותר מארבעה אמות וא״כ בעינן שהסכך נוגע לדפנות דוקא ע״י לבוד או דופן עקומה או בשום ענין דהוי כסתום ונוגע לדפנות ומאי שנא דלענין גובה לא בעינן שהדפנות יעלו עד למעלה הסמוך לסכך פחות מג׳ אע״כ דטעמא בהא משום דאמרינן גוד אסיק כיון דהוי מחיצות הניכרות ממש דלהכי עבידא. אמנם ראיתי להדיא בלשון הר״ן ז״ל שכתב דלית לן כלל הלכתא גוד אסיק לענין סוכה ואף שאיני כדאי מכל מקום הדברים ברורין מעצמן דאיצטריך הלכתא דגוד אסיק להכשיר דפנות שאין מגיעות לסכך אלא דאכתי קשיא לי א״כ דעיקר גוד אסיק נאמר לענין סוכה ודוקא במחיצות הניכרות א״כ אכתי בשבת מנא לן דאמרינן גוד אסיק אפי׳ בעמוד גבוה עשרה ורחב ארבעה כדתניא בהדיא בפ״ק דשבת איזהו רה״י גדר שהוא גבוה עשרה ורחב ד׳ והוי רה״י גמור לחייב סקילה וחטאת ומנא לן דלמא לא אמרינן בכה״ג גוד אסיק אלא בדאיכא מחיצות הניכרות דוקא דומיא דרה״י ממש ואדרבא לענין הוצאת שבת אמרי׳ דמלאכה גרועה היא ואין חייבין אלא שכיוצא בה היה במשכן והתם במשכן לא אשכחן רה״י כה״ג אלא במחיצות ממש ובשלמא לאביי דבעי למימר גוד אסיק אפילו בסוכה ובעמוד והיינו דמשמע ליה דהלכתא גמירא ליה דאמרינן גוד אסיק בכל ענין דהו״ל כמחיצה גמורה וממילא אמרינן דבתר דאשכחן בשבת איסור הוצאה מרה״י לרה״ר הא נמי בכלל רה״י הוא כיון דמיקרי ד׳ מחיצות משא״כ למאי דקיי״ל דהלכתא דגוד אסיק בסוכה בכה״ג הדרא קושיא לדוכתיה בשבת מנלן ואי הלכתא גמירי לה לענין שבת בכל גווני אמרינן גוד אסיק הדרא קושיא לדוכתא כיון דאיכא הלכתא קרא ל״ל וליכא למימר דאי מהלכתא דגוד אסיק בעמוד אכתי לא ידעי׳ איסור הוצאה מרה״ר לרה״י אלא ס״ד דהלכתא דעמוד היינו לענין דלא הוי רה״ר לענין מעביר ד״א ברה״ר הא ליתא דבלא גוד אסיק נמי א״א לומר דעמוד גבוה עשרה ורחב ד׳ הוי ר״ה דהא אין רה״ר למעלה מעשרה אע״כ דהלכתא דגוד אסיק בשבת היינו למיהוי רה״י גמורה לענין הוצאה וא״כ קרא ל״ל וכבר העירותי בזה שם בחידושי לשבת. ולולא דמסתפינא היה נ״ל דודאי הלכתא דגוד אסיק אפילו בעמוד שייך נמי לענין סוכה מדאורייתא והא דקאמר רבא בעינן מחיצות הניכרות היינו מדרבנן כיון דלאו להכי עבידן וכיוצא בזה כתב הרא״ש ז״ל לקמן בסוגיא דאכסדרא דף י״ט דהא דפסלינן משום דמחיצות לאו להכי עבידי ולא אמרינן פי התקרה יורד וסותם היינו מדרבנן והארכתי בזה כדי להעמיד סברתינו להשוות שבת לסוכה מדאורייתא כמו שאבאר לקמן בכמה דוכתי בעזה״י עיין בסמוך ודו״ק היטב:
תוס׳ בד״ה סבר אביי למימר כו׳ ובסוף מסיק כו׳ ולא דמי לסיכך ע״ג אכסדרא כו׳ עד סוף הדיבור. ואע״ג דבאכסדרא שיש לה פצימין אין הטעם משום פי תקרה יורד וסותם אלא משום לבוד ובאין לה פצימין פליגי בה נמי אביי ורבא כמו בשמעתין אלא דאפ״ה קשיא להו שפיר דהכא משמע דסבר אביי למימר אבל לבתר דא״ל רבא בעינן מחיצות הניכרות אודי ליה אביי בהאי סברא ולקמן באכסדרה עדיין היא מחלוקת והוצרכו לחלק. ועי״ל דלרבא נמי קשיא להו דבשמעתין משמע דמשום האי סברא דבעינן מחיצות הניכרות מפליג בין שבת לסוכה והתם משמע להדיא משקלא וטריא דגמרא לקמן דמדמה סוכה לשבת לכך הוצרך לפרש דהתם לא שייך האי סברא דפי תקרה חשיבי מחיצות הניכרות כן נ״ל:
מיהו אכתי יש לדקדק למה הוצרך לכך דהא לפי שיטתם לקמן באכסדרה לא איירי התם אלא בדאיכא שתי דפנות כהלכתן ובפי תקרה דשלישית פליגי וא״כ מצו לפרש בפשיטות דהא דקאמר רבא דבעינן מחיצות הניכרות היינו לענין שתי דפנות כהלכתן הוא דבעינן טפחים משום הכי אודי ליה אביי דעמוד פסול כיון שאין לה שום מחיצה הניכרת. ולפי זה מצינן למימר נמי דכולהו תנאי דשמעתין היינו דוקא בנעץ ד׳ קונדסין שאין להסוכה שתים כהלכתן משא״כ בדאיכא שתים כהלכתן אפשר דלכו״ע יש להכשיר מחיצה שלישית ע״י מחיצה שלמטה ע ל שפת הגג דאמרינן ביה גוד אסיק ומשו״ה נקיט בש״ס ובפוסקים ד׳ קונדיסין דוקא ולפ״ז לא נצטרך לחלק בין גוד אסיק לפי תקרה דהיינו בגוד אחית ובכל דוכתי משמע דגוד אחית וגוד אסיק חדא מלתא היא וה״נ משמע לקמן בשמעתין כי אתאי הלכתא לגוד משמע דשם א׳ להם ואף על גב דבחגיגה דף י״ט אית ליה לרבי יהודה גוד אחית ולא גוד אסיק לענין טבילה הכא מלתא אחריתי היא ובקל יש לחלק ואין להאריך ועיין בסמוך ודו״ק:
א) ז״ל: מכאן קשיא לפי מה שפי׳ בקונטרוס כו׳ דאם היה חריץ עמוק חמשה ומקיפו מחיצה חמשה אין מצטרפין להיות בתוכו רה״י הא אשכחן הכא לענין סוכה דמצטרפין, וכו׳. יש לבאר את שיטת רש״י, דמ״ש סוכה משבת.
ונראה שרש״י מחלק בין מחיצות שבת לסוכה ע״פ יסוד הגר״ח זצ״ל הנ״ל בריש המס׳ כי בשבת נועדו המחיצות לחלק את רה״י מהרשות שמחוצה לה, ולשם כך זקוקות המחיצות בשבת לשיעור גובה משני צדדיהן. והנה לחריץ יש שיעור מחיצה רק מצד אחד - מצד הפנימי אבל לא מצד החיצון, ולפיכך אין החריץ ראוי לדין מחיצת שבת. ונראה דהא דחריץ עמוק עשרה נחשב רה״י בשבת לרש״י אינו מדין מחיצות שבת אלא מהלכה מיוחדת - כרה״י המחולקת לעצמה, מ״מ חריץ פסול למחיצות השבת, ולכן לרש״י חריץ חמשה ומחיצת חמשה אינם מצטרפים לחלות שיעור מחיצת י׳ לענין שבת לעשות רה״י.
אמנם לרש״י שונה סוכה משבת, מחיצת הסוכה היא חלות חפצא לעצמה עבור הסכך מבלי שייכות למקום שעל ידה. ולכן גם מחיצות של חריץ חלות להכשיר את הסכך וחריץ נחשב למחיצה כשרה בסוכה ומצטרף לכל מחיצה כשרה אחרת למלא את השיעור של עשרה. (ועיין גם בשעורים לקמן (י״ח - י״ט).
ב) בא״ד: דלא דמי רשות שבת שהוא למנוע רגל רבים לסוכה דבעינן מחיצות סמוכות לסכך, עכ״ל. מבואר בשעורים לעיל (דף:) את החילוק הזה בתוס׳ והוא יסוד בהלכות מחיצות שבת וסוכה, עיין שם.
שם. רש״י ד״ה ובנה. ז״ל: ובו הכשר סוכה שיש בראשו שבעה ומשהו על שבעה ומשהו, עכ״ל. ויש להבין מנין לרש״י שהכשר הסוכה צריך משהו נוסף על השיעור של שבעה טפחים?
והנה איתא לקמן (ז׳) שטפח של הרוח השלישית צריך לעשותו טפח שוחק - כלומר טפח ומשהו - מעיקרא דדינא של הרוח השלישית, עיין שם. ויתכן שרש״י מדמה דין השיעור של ז׳ טפחים בשתי הרוחות הראשונות של הסוכה לדין המשהו הנוסף על הטפח ברוח השלישית ולכן לדעתו יש להוסיף משהו גם כאן, וצ״ע.
שם. גמרא: היתה גבוהה מעשרים אמה ובנה בה עמוד שהוא גבוה עשרה טפחים כו׳ סבר אביי למימר גוד אסיק מחיצתא א״ל רבא בעינן מחיצות הניכרות וליכא.
בדין עמוד גבוה י׳ ורחב ד׳ על ד׳, שיטת הרמב״ן בחידושיו למס׳ שבת (צט:) היא שאע״פ שגג העמוד נעשה רה״י מ״מ לא אמרינן בו שרה״י עולה עד לרקיע. האויר מעל לעמוד איננו נתפס בשם רה״י. מהרמב״ם (פי״ד משבת הל״ב - ד) נראה שסובר שגם בעמוד גבוה י׳ יש לאוויר עד לרקיע דין של רה״י. לביאור המחלוקת יש להקדים שצדדי העמוד אינם חשובים מחיצות המקיפות מקום. הרי הן מחיצות אטומות שאינן מקיפות חלל ואויר כלל למטה בתוך העמוד האטום, אלא שהן מחלקות מקום הגג לעצמו ומכשירות אותו להיות רה״י.
הרמב״ן סובר, שלא נאמר דין של רה״י עולה עד לרקיע במחיצות שאינן מקיפות מקום חלל מבפנים. דין זה מיוסד לדעתו בדין גוד אסיק מחיצתא, רק במחיצות המקיפות מקום חלל אמרי׳ גוד אסיק.
הרמב״ם מסכים לעיקר יסודו של הרמב״ן שאין לומר גוד אסיק מחיצתא במחיצות אטומות שאינן מקיפות מקום חלל. אך ס״ל, שדין רה״י העולה עד לרקיע איננו תלוי בגוד אסיק המחיצות אלא ביסוד אחר. לדעתו. עצם חלות השם של רה״י בגג העמוד גבוה י׳ ורחב ד׳ על ד׳ גורמת שרה״י תחול עד לרקיע ממילא בלי מחיצות המקיפות. רה״י הוי׳ רשות עם שלשה ממדים - אורך, רוחב, וגובה - ומעצם חלות דין רה״י עולה היא לרקיע.⁠א
עם הביאור הזה מתפרשים שפיר דברי רבא כאן בעינן מחיצות ניכרות וליכא, כלומר, אין גוד אסיק בעמוד גבוה עשרה מפני שאין כאן מחיצות המקיפות מקום חלל - דהיינו שאין המחיצות ניכרות. מחיצות בלי היקף חלל אינן בכלל דין גוד אסיק.
אולם רש״י במס׳ שבת (ו:) כ׳ בד״ה קמ״ל גמורה, וז״ל: וכן גדר דאמרינן מד׳ צדדין גוד אסיק פני המחיצה על ראשו ונמצא ראשו מוקף מד׳ צדדין וחללו ד׳, עכ״ל. וכדומה בערובין (פט׳): דדמי לעמוד ברה״ר דהוי רה״י משום גוד אסיק, עכ״ל. יוצא מכך שלרש״י אכן אמרינן בעמוד גבוה עשרה גוד אסיק מחיצתא, ולפי״ז קשה א״כ איך יבאר רש״י את דברי רבא כאן?
ונראה שרש״י ס״ל שרבא מחה על הס״ד של אביי רק בנוגע לסוכה. בסוכה קיים פסול מיוחד של מחיצות שאינן ניכרות. בסוכה אין לומר גוד אסיק בעמוד גבוה עשרה, כי הכשרו מותנה בחלות שם חפצא של מחיצה ממש. מחיצות שאינן ניכרות פסולות לסוכה דגוד אסיק אינו מהוה חלות חפצא של מחיצה וסוכה זקוקה לחלות דין חפצא של מחיצה ממש ולא להכשר מחיצה גרידא כבשבת. (עיין בר״ן כאן ולעיל בשעורים דף ב׳).
יוצא כי פירוש הסוגיא דילן שנוי במחלוקת: לפי רש״י - השוה אביי דין הסוכה לדין רשות היחיד. לשיטתו, ההלכה של גוד אסיק מחיצתא ישנה בכל התורה כולה והוא כולל עמוד גבוה עשרה ואין לדעתו כאן איזה שהוא פסול מיוחד לגבי סוכה. ואילו לרבא יש דין פסול מיוחד של מחיצות שאינן ניכרות בסוכה ולכן אין להכשיר את הסוכה מעל גבי העמוד. אליבא דרמב״ן - אביי סובר דאמרינן גוד אסיק במחיצות העמוד בין בסוכה ובין בשבת, ורבא סובר שאין לומר גוד אסיק מחיצתא בעמוד גבוה עשרה בין בסוכה ובין בשבת.
הביאור הזה בסוגיא כאן הוא על פי הגאון ר׳ חיים זצ״ל (עיין בספרו). ברם ניתן לפקפק בפירוש הגר״ח זצ״ל לשיטת אביי על פי הרמב״ן. לדבריו יוצא שאביי סובר שגם בשבת אמרינן גוד אסיק מחיצתא בעמוד גבוה עשרה. ברם יפלא לומר כן אליבא דהרמב״ן. הרי הרמב״ן קבע דינו כדי לבאר את הסוגיא בשבת (צט:) ושם בסוגיא מובאים דברי אביי ולא נזכר שם שאביי חולק על עצם יסודו של הרמב״ן, משמע שגם לאביי אין אומרים שבעמוד גבוה עשרה רה״י עולה עד לרקיע בשבת, וצ״ע.⁠ב
לפיכך נ״ל דאליבא דהרמב״ן גם אביי ס״ל דלא אמרינן גוד אסיק מחיצתא בעמוד גבוה עשרה ברה״י בשבת, ודוקא בסוכה סובר אביי דין גוד אסיק מחיצתא בעמוד גבוה עשרה. ההבדל בכך שרה״י בשבת תלויה בהיקף מקום מבפנים למחיצות. ומאחר שצדדי העמוד אינם מקיפים חלל מקום מבפנים שהרי העמוד כולו אטום, לכן לא אמרינן גוד אסיק מחיצתא בעמוד גבוה עשרה בשבת. ואילו בסוכה אין עיקר דינן של מחיצות הסוכה להקיף מקום הסוכה בפנים אלא כחלות חפצא של מחיצות להכשיר את הסכך. והואיל ובצדדי העמוד יש חלות שם חפצא של מחיצות לדעת אביי, גם בעמוד אמרינן כסוכה גוד אסיק מחיצתא. חלוק שבת מסוכה: בשבת יש דין מקום רה״י וחלות דין המחיצות להקיף מקום רה״י, ועליהן בלבד חל הדין של גוד אסיק מחיצות. מאידך בסוכה סובר אביי דאמרי׳ גוד אסיק בכל מחיצה, דמחיצות סוכה אינן חלות עבור היקף מקום ורק עבור סכך.
ולפי״ז י״ל שרבא דוחה את דברי אביי מתרי טעמי:
א) או שהוא סובר שבצדי העמוד ליכא חלות חפצא של מחיצות כלל. ובהתאם לכך גם בסוכה אין לומר גוד אסיק מחיצתא. והא דעמוד גבוה עשרה קובע רה״י בראשו בשבת אינו משום חלות דין מחיצות אלא שכך הדין שבגג העמוד יש רה״י המחולקת לעצמה אף בלי דין מחיצות.
ב) או שהוא סובר שאפילו אם נאמר גוד אסיק במחיצות העמוד בצדדין עכ״ז הסוכה פסולה מפני פסול המיוחד לסוכה דזקוקה לחפצא של מחיצה ממש ע״י הסכך. מאחר שמחיצות העמוד אינן ניכרות מעל העמוד עד לסכך פסולות הן בסוכה. (ועיין בשיעורים בריש המס׳ א)
ב

בדין
גידוד ה׳ ומחיצה ה׳ אין מצטרפים פירשו התוס׳ כאן ד״ה פחות וז״ל: לענין תל ברה״ר גבוה חמשה והיקף על גביו מחיצה חמשה דלא חשיב רה״י לענין שבת. עכ״ל. עלינו לבאר למה אין מצטרפין. לפי הרמב״ן דלא אמרינן רה״י עולה עד לרקיע מעל גבי העמוד מובן דינם של התוס׳. לשיטתו א״ל שבעמוד ליכא חלות מחיצות כלל אלא חלה רה״י בראש העמוד גבוה י׳ מפני שהמקום מחולק לעצמו (ראה לעיל). משום כך אין עמוד חמשה ומחיצת חמשה מצטרפים לשוייה רה״י שהרי אין כאן מחיצות גבוהות עשרה. מאידך לרש״י חל דין גוד אסיק גם בעמוד גבוה עשרה ולדעתו יש חלות שם מחיצות בעמוד גבוה י׳. יוצא לכאורה שיחלוק רש״י על התוס׳ בדינם ויסבר שעמוד ה׳ ומחיצת ה׳ מצטרפים לשיעור מחיצת י׳ בגובה לשוייה רה״י.
ברם יתכן שגם רש״י יסכים לדינם של התוס׳. ניתן לומר שרש״י סובר כי בשבת יש חלות מחיצות דוקא במקום שיש בו חלל ואינו אטום ולשם כך אין מחיצות העמוד חלות במקומן מתחתיתו ומצדדיו. אמנם למעלה בחלל שבראש העמוד, ודוקא בגובה י׳ ולמעלה, מחמת הדין של גוד אסיק יש חלות של מחיצות. יוצא איפוא שבעמוד גבוה רק חמשה הואיל וליכא בכלל דין גוד אסיק מפני שאין באותו עמוד השיעור של י׳ טפחים חסרה חלות שיעור של מחיצה בכלל, ואפי׳ שיעור חמשה של מחיצה אין בו דכולו אטום הוא. אין לצרף עמוד ה׳ עם מחיצת ה׳ שהרי בעמוד ה׳ חסר שיעור מחיצה בכלל, ואינו כעמוד י׳ שיש בו חלות שיעור מחיצה מחמת החלל מעל ראשו שהוא למעלה מי׳ וחל דין גוד אסיק לשוייה מחיצה בראש העמוד, ודו״ק.
שם. תוס׳ ד״ה סבר. ז״ל: לבסוף מסיק בעינן מחיצות הניכרות כו׳ דפי תקרה חשיב שפיר מחיצות הניכרות, עכ״ל. צ״ע לתוס׳ במה נחשב פי תקרה מחיצה ניכרת. ויתכן שהפסול של מחיצות שאינן ניכרות מונע צרוף המחיצות למטה לסכך הסוכה למעלה כגון בעמוד ובגוד אסיק. ואילו בפי תקרה חלות המחיצה היא מהגג, ומהסכך עצמו יורדת המחיצה לקרקע. ולכן אפילו אם אין המחיצה ניכרת ממש לעין הרואה נחשבת פי תקרה חלות מחיצה כשרה לסוכה, כי אין מניעה בצרופן של המחיצות לסכך. דין מחיצות ניכרות הוא תנאי בחלות סמיכות המחיצות לסכך דכשאינו ניכרות חסר הצרוף בין המחיצות לסכך, ובפי תקרה מכיון שהמחיצות סמוכות לסכך ליכא פסול מחיצות שאינן ניכרות.
שם. תוס׳ ד״ה אבל, וז״ל: על שפת הגג כשרה לדברי הכל דחשיב מחיצות ניכרות טפי מעמוד משום דניכרות בבית, עכ״ל. צ״ע ופירושם תמוה, כי ההיכר שבתוך הבית לכאורה אינו נוגע כלל להכשרה של הסוכה, שהרי תוך הבית אינו מקום סוכה, ואילו מעל הגג עד לסכך - מתחתית הסוכה עד גבוהה - אין המחיצות ניכרות ומהראוי שהסוכה תהיה פסולה, וצ״ע.
והנה לקמן במשנה (טז׳) איתא, וז״ל: המשלשל דפנות מלמטה למעלה אם גבוה עשרה טפחים כשרה, עכ״ל. והטעם לכך דאמרינן גוד אסיק מחיצתא. ההלכה שם מובנת, הרי יש מחיצות גבוהות עשרה על הקרקע של הסוכה בפנים ועל ידי גוד אסיק יש צרוף בין המחיצות הניכרות האלו והסכך. אולם כאן מקרקע הסוכה ולמעלה אין המחיצות ניכרות בסוכה עצמה בכלל וא״כ צ״ל פסולה, וצע״ג.
שם. גמרא. ענין הדיומדין. נראה שיסוד חלות הדין של מחיצות הדיומדין שנוי במחלוקת, דהנה התוס׳ בערובין (יז:) ד״ה עושין ד׳ דיומדין ביארו את הכשר הדיומדין וז״ל: דהואיל ואיכא בכל צד אמה מכאן ואמה מכאן חשיב פתח, עכ״ל. לדעתם מכשירים הדיומדין בתורת פתח וכמו צוה״פ. ומסתבר שהתוס׳ הולכים כשיטתם (עירובין (יא) ד״ה אילימא) שצוה״פ מועילה בשבת גם מכל ארבע רוחות, והוא הדין בדיומדין.
ברם לרמב״ם (פי״ז משבת הלכ״ז - ל״ג) יש ביאור אחר בדין הדיומדין וז״ל: באר שעשה לה שמונה פסין מארבע זויות, שני פסין דבוקין בכל זוית הרי אלו כמחיצה ואע״פ שהפרוץ מרובה על העומד בכל רוח ורוח הואיל וארבע הזויות עומדות הרי זה מותר כו׳ הזורק מרה״ר לבין הפסין חייב הואיל ויש בכל זוית וזוית מחיצה גמורה שיש בה גובה עשרה ויותר מארבעה על ארבעה והרי הרבוע ניכר ונראה ונעשה כל שביניהם רה״י, עכ״ל.
אליבא דהרמב״ם, לפסים ולדיומדין אין חלות דין של צוה״פ ופתח אלא יש להם דין מיוחד של הכשר המיוסד בהיכר וצורת מחיצות. כפי הנראה הולך הרמב״ם לשיטתו (פט״ז משבת הלט״ז ופי״ז שם הל״ג, ועיין בה״ה) שצוה״פ מועילה בשבת רק ברוחות השלישית והרביעית ולא בשתי הרוחות הראשונות של רה״י. הואיל ופסים ודיומדין מועילים גם בכל ארבע הרוחות ע״כ שזהו מדין מיוחד דהיינו הכשר של מחיצות. ואילו בצוה״פ ליכא הכשר זה והיא מכשירה רק בתורת דין פתח דאינה מועילה אלא לשתי הרוחות האחרונות של רה״י. ונראה שלרמב״ם דין המחיצה שבצוה״פ תלוי בדין הפתח שבה. רק צוה״פ היכולה לחול כפתח חלה כמחיצה. אם אין משני הצדדים שתי מחיצות ממש אין צוה״פ חלה כפתח למקום. רק למקום סתום ע״י מחיצות שעומדות משני צדדים שייכת חלות פתח ברוח השלישית. ויוצא שבשתי הרוחות הראשונות פסולה צוה״פ למחיצה שאם אינה פתח כניסה איננה ג״כ מחיצה. לעומת זה פסים ודיומדין שאינם חלים מטעם פתח אלא מדין מסוים דמחיצות ניכרות, חלות ומתירות הן בכל ד׳ הרוחות דרה״י.
מביאורו של הרמב״ם בדיומדין יש להסיק שעיקר המכשיר במחיצות השבת הוא חלות ההכשר של צורת מחיצות. אין הדין מחייב דוקא מחיצות הסותמות את הרוח בכולה, שהרי הדיומדין אינן סותמין ומ״מ מכשירים מפני היכר מחיצות - דהיינו צורת מחיצות. יש מקור אחר: דין ההכשר של מחיצה פרוץ כעומד בשבת. בפרוץ כעומד אין הרוח סתומה. ברם יש כאן חלות של צורת מחיצה המכשירה בלי סתימת הרוח בכולה. גם לדיומדין ולפסים יש צורת והיכר מחיצות המכשירין בלי חלות מחיצה הסותמת. (ועיין עוד בענין זה לקמן בשעורים (כב:) ולקמן (ז׳).
א. עיין בבית הבחירה כאן שכותב ככה במפורש.
ב. אולי י״ל דלגר״ח זצ״ל שכאן בסוכה רק ״סבר אביי למימר וכו׳⁠ ⁠״ אבל אחר שרבא דחה ״בעינן מחיצות הניכרות וליכא״ שוב חזר בו אביי גם לגבי שבת. ובחידושי פני יהושע אכן מפרש שאביי הודה לו לרבא, עיי״ש.
א הלכה נוספת בסוכה: היתה הסוכה גבוהה מעשרים אמה, ובנה בה באמצעה במרחק רב מן הדפנות עמוד שהוא גבוה עשרה טפחים, ומעל לעמוד אין עוד עשרים אמה עד לסכך ויש בו באורכו וברחבו שבעה טפחים ומשהו כדי הכשר סוכהסבר אביי למימר [לומר] שזו היא סוכה כשרה, כי גוד אסיק מחיצתא [משוך והעלה את המחיצות] של העמוד שהרי גובהו יוצר סביבו מעין מחיצות ואם ״מושכים״ אותן עשרה טפחים כלפי מעלה, אף על פי שהסכך גבוה בהרבה מראש העמוד, מאחר ואינו גבוה בעשרים אמה, הרי זו סוכה כשרה.
If a sukka was more than twenty cubits high, and one built a pillar in the sukka, far from the walls, that is ten handbreadths high, and the distance from the top of the column to the roofing was less than twenty cubits, and on the horizontal surface of the column there is a bit more than seven by seven handbreadths, the minimum area required for fitness of a sukka, Abaye thought to say that this is a fit sukka because of the principle: Extend and raise the partitions of this pillar. Given that the column is at least ten handbreadths high, its four sides are therefore considered partitions, and the halakha is that the legal status of a partition is as if it extends and continues upwards indefinitely. Based on that perspective, the surface of the column is supported by four partitions at least ten handbreadths high that extend upward indefinitely, and from the top of the pillar to the roof is less than twenty cubits; therefore, this squared column forms a fit sukka.
רש״יתוספותתוספות רי״ד מהדורה תנינאהמאורותרא״הבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) א״לאֲמַר לֵיהּ רָבָא בָּעֵינַן מְחִיצוֹת הַנִּיכָּרוֹת וְלֵיכָּא.

Rava said to Abaye: That is not so, since in order to have a fit sukka we require conspicuous partitions, and there are none, as the sides of the column do not actually project above the surface.
המאורותרא״הר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה רבא בעינא מחיצות הניכרות וליכא – דהא לית ביה בהאי עמוד חלל כלל.
בעינן מחיצות הניכרות – כלומר כי אמרינן גוד אסיק הני מילי במחיצות הניכרות, כלומר שיש להם תוך. אבל מחיצות של עמוד אין להם תוך. הילכך לאו ניכרות נינהו ולא אמרינן במחיצות כדי כי הני גוד אסיק. אבל לעצמן מחיצות נינהו, דעמוד כה״ג רשות היחיד לשבת אפילו הוא מונח ברשות הרבים. ונהי דאויר רשות היחיד עולה עד לרקיע, מיהו הכא לשוייה סוכה כשירה נצטרך לומר גוד אסיק מחיצתא, במחיצות שאינן ניכרות כזה לא אמרינן גוד אסיק, שהרי אין המחיצות נראות וניכרות.
א״ל רבא בעינן מחיצות הנכרות – פי׳ מורי נ״ר מחיצות הנכרות ונראות עמה משא״כ בשבת דלא בעינן ונראות עמה כל היכא דנראות ונכרות דהא ודאי בעי אף לענין שבת דאלת״ה הוי רה״י שהרי הים מקיף אותה דעמוק כמה ואמרינן גוד אסיק מחיצתא דהא לדינא דאוריי׳ כל שמוקף מחיצות אפילו יותר מבית סאתים כל מה שאפשר ואפילו בידי שמים ושלא לדירה כלל רה״י גמורה היא כדמוכח בדוכתא וא״כ לא משכחת רה״י אלא ודאי דמחיצות הים לא חשיבי מחיצות לפי שאין נראות ונכרות ואין האדם רואה עצמו בתוך מחיצות מפי מורי הרב נר״ו. ויש שפי׳ דהא דעמוד אפילו בשעומד תוך ארבע אמות הוא ואפ״ה לא אמרינן בה דופן עקומה דכיון שגבוה י׳ וראוי להיות במוקף מחיצות לענין שבת הרי חלק רשות לעצמו ואין לומר בו דופן עקומה וכן פירש בתוספ׳ אבל מורי הרב נר״ו מפרש בשם רבותיו ז״ל דבתוך ד׳ אמות אמרינן דופן עקומה והכא בשיש בו ד׳ אמות דליכא למימר הכין וכן עיקר.
אמר ליה [לו] רבא לאביי: אינו כן, כי בעינן [צריכים אנו] להכשר סוכה שיהיו מחיצות הניכרות, וליכא הרי אין כאן], שהרי מחיצות העמוד אינן נראות בעצמן כמחיצות.
Rava said to Abaye: That is not so, since in order to have a fit sukka we require conspicuous partitions, and there are none, as the sides of the column do not actually project above the surface.
המאורותרא״הר' אברהם מן ההרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן נָעַץ אַרְבָּעָה קוּנְדֵּיסִין וְסִיכֵּךְ עַל גַּבָּן ר׳רַבִּי יַעֲקֹב מַכְשִׁיר וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין.

§ The Sages taught: If one inserted four posts [kundeisin] into the floor and placed roofing over them but no walls, Rabbi Ya’akov deems it a fit sukka and the Rabbis deem it unfit.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סהמאורותרא״הריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן נעץ ד׳ [קונדיסין] וסיכך על גבן ר׳ יעקב מכשיר וחכמים פוסלין ואסיקנא אליבא דרב הונא פליגי באמצע הגג. והוא הדין על שפת הגג.
ערך קנטס
קנטסא(עירובין נד) נתנו בראש הקנה או בראש הקנטס (סוכה ד:) נעץ ארבעה קונטסין (בפסיקתא ויהי ביום כלות) היה לו להביא ד׳ קונטסין למתוח עליהם את המשכן פי׳ קורות של עץ כגון עמודים הן ובלעז שמו קונט״ו ס״א קונדס (א״ב פי׳ בל״י ורומי עץ ארוך וראשו חד):
ערך גד
גדבמכריז רבי אמי מלא כתפי נגדי בתרי עברי נהרא קוצו (בבא מציעא קז:) פי׳ כשאין הרוח להלך הספינות בקלע קושרין בקצה הספינה אשלי ויוצאין המלחין על שפת הנהר מפה ומפה ומושכין אותם בתוך הנהר לפי׳ מלא כתפי המושכין בחבלים קוצו מן האילנות שלא יעכבום. נגוד ללבוד ולדופן עקומ׳. (עירובין ד סוכה ד) גוד אסיק מחיצתא וגוד אחית מחיצתא. ללבוד כל פחות מג׳ כלבוד דמי. דופן עקומ׳ בית שנפחת וסיכך על גביו אם יש בין הכותל לסיכוך ד׳ אמות פסולה ופי׳ גוד אסיק מחיצה כלומר הבן כל כך כאלו חתכת והעליות מחיצות מזה העמוד תרגום וימשכו ונגדו. (עירובין ט) אי גוד אמרינן אי חבוט אמרינן גוד וחבוט לא אמרינן קא משמע לן כמשוך דמי. גוד אחית מחיצתא (שבת ק) אמר רב הונא הני בצייתא דמישן אין מטלטלין בהן אלא בד׳ אמות וכו׳ פירוש בצייתא כבר פי׳ במקומו. פ״א בצייתא הן אניות קטנות רחבות מלמעלה וקצרות מלמטה וגבוהות י׳ טפחים וכיון דאינון רחבות למטה ד׳ על ד׳ אינן רשות היחיד גמורה דבעינן דומיא דחריץ גבוה עשרה ורחב ד׳ והילכך ככרמלית דמי׳ ואין מטלטלין בהן אלא בד׳ אמות ולא אמרן אלא שאין בתחתיתו בפחות מג׳ טפחים גובה ד׳ טפחים רוחב אבל יש בפחות מג׳ וד׳ לית לן בה וכל פחות מג׳ כלבוד דמי ונחשוב שהיא רחבה עד למטה ארבעה טפחים ומותר לטלטל בכולה וכי אין בפחות מג׳ ארבעה איתמלנהו אותן ג׳ טפחים קני ואורבני כיון דאין נראה לעינים אותו הקצר לית לן בה דמותר לטלטל בכולה מתקיף לה רב נחמן לרבי יצחק ואפילו לא מלינהו קני ואורבני לימא גוד אחית מחיצתא ונראה כאלו הן רחבות המחיצות למטה כמו מלמעלה מי לא תניא רבי יוסי בר יהודה אומר וכולי אמר ליה אביי לרב יוסף אתה שהבאת ראיה מחכמים פוטרין לא תסבר דאמרינן גוד אחית מחיצתא וכי תימא מאי שנא עומד מקנה דחכמים פוטרין התם גבי קנה אם תאמר גוד אחית מחיצתא נראית לעינים שהגדיים בוקעין בה ואינה מחיצה הכא גבי עמוד אם נאמר גוד אחית מחיצתא נראית כמחיצ׳ שאין הקצר אלא ג׳ טפחים ואין הגדיים בוקעין בה. נגודו לי גלימא (עירובין בס״פ כל גגות) פי׳ משכו לי טלית. גוד גרמא מככא ונמטי מיא לאנטוכיא פי׳ חתוך המאכל מן השינים יגיע אמת המים באנטכי כלו׳ כיון שנחתך המאכל מפי החולה בוער׳ בו חמות ומחממת מי רגליו כחמות אנטיכי דתנן אנטיכי אע״פ שהיא גרופה אין שותין הימנה. פירוש אחר טול עצם מן השינים שהיה לועס פת ואותם מים שהיה שותה לאחר פתו יוליכם לאנטוכיא זה (מועד קטן כח. בתרא יג) רב יהודה אית ליה דינא דגוד או אגוד רב נחמן לית ליה דינא דגוד או אגוד פי׳ לשון גוד או אגוד משך או המשך שאומר לו קנה או מכור. (בבא בתרא קיא) אמר ליה לשמעיה גוד לית דין צבי דיליף. פי׳ משוך אותו ועבור אין זה רוצה ללמוד. (בפסיקתא דויהי בשלח פרעה) א״ל נקיתה בשוק פלן אמר ליה אין אפיקה לך מיתא מן בתרך אמר ליה גוד חמי לי פי׳ לך הראה לי (עירובין כא) ועל פתחינו כל מגדים אלו בחורות ישראל שמגידות פתחיה לבעליהן (פסחים פז) בנותינו כזויות מחוטבות אלו בחורות ישראל שמגידות וכו׳ כלומר שמושכות בתוליהן עד שבאות לבעליהן וכן הוא אומר ומלאו כמזרק כזויות מזבח כלומר שמליאות דם בתולים יש ששונין אותו דעירובין מנידות ומפרש שאומרת לבעליהן מתי הן נידות:
ערך דיומד
דיומדג(עירובין יז:) ד׳ דיומדין נראין כח׳ (סוכה ד) רבי יעקב אומר דיומדי סוכה טפח פי׳ דיומדין ב׳ עמודין:
ערך זוו
זווד(בבא מציעא קטז. בבא בתרא נב. שבועות מו:) רבא אפיק זווא דסרבלי וספרא דאגדתא מיתמי בדברים העשוים להשאיל ולהשכיר. (עבודה זרה עה) אי הכי אפי׳ זווא דסרבלי נמי אמר ליה רבא כלי סעודה אמורין בפרש׳ פי׳ שני סרבלים (שבת נו. סוכה ד) אתמ׳ רב ורבי חנינ׳ ורבי יוחנן ורב חביב׳ מתנו בכוליה סדר מועד כל כי האי זווא חלופי ר׳ יוחנן ועייל רבי יונתן (ברכות כב:) רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי ורבי אלעזר ורבי יוסי בר׳ חנינא פי׳ נמצאו תרי זווי רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי זווא חד רבי אלעזר ורבי יוסי ברבי חנינא זווא חד חד מהאי זווא וחד מהאי זווא כגון רבי יוחנן ורבי אלעזר ורבי יהושע ורבי יוסי או אפכא רבי יוחנן ורבי יוסי ורבי יהושע ור״א (כתובות עא) אם תמצא לומר זווי זווי קתני (שבת קכט) בתלתא מאי טעמא לא משום דקאי מאדים בזווי פי׳ יום ג׳ יבא מאדים ב׳ פעמים בזווי בשעת ח׳ ובשעת כ״ב משום הכי חיישינן לסכנה כי מאדים ממונה על הדם זה פי׳ ר״ח ז״ל:
א. [שטאנגע.]
ב. [אנציהען, לייטען, פיהרען.]
ג. [דאפפעלע זיילע.]
ד. [אייין פאר.]
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנו רבנן נעץ ד׳ קונדיסין וסכך על גבן ר׳ יעקב מכשיר וחכמים פוסלין. אמר רב הונא מחלוקת על שפת הגג דר׳ יעקב סבר גוד אסיק מחיצתה – פירוש: מחיצות הגג והויין מחיצות הניכרות טפי מהנהו דעמוד דהנהי לא מינכרי כלל והני מינכרן דבית נמי עבדן.
ת״ר נעץ ד׳ קונדסין וסכך על גבן ר״י מכשיר וחכמים פוסלי׳ אמר ר״ה מחלוקת על שפת הגג דר״י סבר גוד אסיק מחיצתא ואפילו לרבא דאמר גבי עמוד דלא אמרי׳ הכי שאני הכא דאיכא מחיצות עשויות למטה והוו מחיצות הנכרות ורבנן סברי דלא אמרי׳ גוד אסיק מחיצה דה״נ לא הוו מחיצות הנכרות ואתיא כרבא ודלא כאביי דהוה מכשר אף בעמוד אבל באמצע הגג דליכא למי׳ גוד ד״ה פסולה ואפילו בפחות מג׳ טפחים דגוד ולבוד לא אמרינן ור״נ אמר באמצע הגג מחלוקת כך גירסת הספרים שלנו ואמרינן אבעיא להו באמצע הגג מחלוקת עד תיק״ו ומסתברא דהלכתא כרבא דלא אמרינן גוד אסיק כלל ורבנן דלא הכשירו אלא בשתים כהלכתא ושלישית אפילו טפח כדאיתא באידך מתני׳ בהדיא וזה דעת רי״ף שלא הביא בהלכותיו כלום מכל זה ואף ע״ג דבעירובין קרי להו רבא בין גג לגג מחיצות הניכרות היינו לענין שבת אבל לענין סוכה אינו ניכרת אפי׳ על שפת הגג ומאי דאמרי׳: (כאן חסר שנאבדו קצת דפים מן הכתיבות).
ב תנו רבנן [שנו חכמים]: נעץ ארבעה קונדיסין (כלונסאות, קורות) וסיכך על גבן ולא עשה כל דפנות, ר׳ יעקב מכשיר וחכמים פוסלין.
§ The Sages taught: If one inserted four posts [kundeisin] into the floor and placed roofing over them but no walls, Rabbi Ya’akov deems it a fit sukka and the Rabbis deem it unfit.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סהמאורותרא״הריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָמַר רַב הוּנָא מַחְלוֹקֶת עַל שְׂפַת הַגָּג דר׳דְּרַבִּי יַעֲקֹב סָבַר אָמְרִינַן גּוּד אַסֵּיק מְחִיצָתָא וְרַבָּנַן סָבְרִי לָא אָמְרִינַן גּוּד אַסֵּיק מְחִיצָתָא אאֲבָל בָּאֶמְצַע הַגָּג דִּבְרֵי הַכֹּל פְּסוּלָה וְרַב נַחְמָן אָמַר בְּאֶמְצַע הַגָּג מַחְלוֹקֶת.

Rav Huna said: The dispute between the Rabbis and Rabbi Ya’akov is in a case where the four posts are aligned on the edge of the roof, directly above the exterior walls of a house, as Rabbi Ya’akov holds that we say the principle: Extend and raise the partitions. Since the exterior walls of the house are full-fledged partitions, they are considered as extending upward indefinitely, constituting the walls of the sukka. And the Rabbis hold that we do not say the principle: Extend and raise the partitions. However, if the posts are placed in the center of the roof, then the walls of the house are irrelevant and everyone agrees that it is an unfit sukka. And Rav Naḥman said: The dispute is in the case of a sukka in the center of the roof, as according to Rabbi Ya’akov, if the posts themselves are one handbreadth wide, they serve as the partitions, while the Rabbis hold that it is not a fit sukka until it has two complete walls and a partial third wall.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ יעקב סבר גוד פירוש משוך מלשון וימשכו ומתרגמינן ונגידו כלומר משוך אסיק למחיצתא כדאמרן לעיל. ורבנן סברי לא.
מחלוקת על שפת הגג – דמחיצת הבית תחתיה כנגד בין הקונדיסין ואיכא למימר גוד אסיק והכא לא אמרינן דבעינן מחיצות ניכרות.
אבל באמצע הגג – שאין תחתיה מחיצות סביב דברי הכל פסולה ולא דייה בארבעת הקונדיסין להיות לה שם ד׳ מחיצות.
הכי גרסינן: ורב נחמן אמר באמצע הגג מחלוקת – ועל ידי הקונדיסין ר׳ יעקב מכשירה וכגון שהן רחב טפח לכל צידיהן דאיכא שם מחיצות טפח מצפון לדרום ושם מחיצות טפח ממזרח למערב בכל אחת ואחת כדלקמן ורבנן סברי לא מתכשרה אלא בשתי מחיצות כהלכתן כשיעור משך סוכה ובשלישית אפילו טפח.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ורבנן סברי לא אמרינן – דאכתי לא מינכרן.
אבל באמצע הגג – דליכא למימר גוד אסיק מחיצתה דברי הכל פסולה.
ורב נחמן אמר באמצע הגג נמי מחלוקת – דר׳ יעקב סבר דטפח לכאן וטפח לכאן דאית להו לקונדסין הויין מחיצות, ורבנן סברי לא הויין מחיצות.
מחלוקת – שהקונדיסין הם על שפת הגג, דמחיצות הבית תחת הקונדיסין ואיכא למימר גוד אסיק, דמחיצות הניכרות נינהו כדפרישנא.
ורבנן סברי – דאפילו בכה״ג לא אמרינן גוד אסיק, במחיצות שאינן יוצאות קצת למעלה מהגג. ולשון רבינו שלמה מחלוקת על שפת הגג דמחיצות הבית תחתיה כנגד [בין] הקונדיסין ואיכא למימר גוד אסיק ורבנן סבירא להו דהכא לא אמרינן גוד אסיק דמחיצות הניכרות בעינן. נראה שפירש מחיצות הניכרות בעינן, דאמר רבא לעיל, כלומר דלא אמרינן בשום מחיצה גוד אסיק אלא כשהן ניכרות ויוצאות למעלה מן הגג. והעיקר מה שפירשנו, כמו שנבאר.
אבל באמצע הגג – שאין תחתיה מחיצות סביב דברי הכל פסולה, דהא ליכא מחיצות.
באמצע הגג מחלוקת – דר׳ יעקב מכשיר על ידי הקונדיסין כדלקמן דמיירי שהם רחבים טפח לכל רוח. ומכשיר במחיצה שיש לה טפח מכאן וטפח מכאן. וחכמים פוסלין, דבעו שתים מחיצות כהלכתן ושלישית אפילו טפח.
דברי הכל כשירה – דאפילו רבנן מודו דאמרינן גוד אסיק במחיצות הניכרות כי הני.
אמר רב הונא: מחלוקת זו בין חכמים ור׳ יעקב היא כשהיו ארבעה כלונסאות אלה מכוונים על שפת הגג בדיוק מעל לקירות הבית, שר׳ יעקב סבר, אמרינן [אומרים אנו] כלל זה של גוד אסיק מחיצתא [משוך והעלה את המחיצות], שהרי קירות הבית מחיצות הן, ונחשוב כאילו היו המחיצות נמשכות ועולות עד למעלה, ונעשות כדפנות לסוכה. ורבנן סברי [וחכמים סבורים]: לא אמרינן [אין אנו אומרים] כלל זה של גוד אסיק מחיצתא [משוך והעלה את המחיצות], אבל אם היתה סוכה זו באמצע הגג שאין מחיצות הבית מועילות לכך — דברי הכל פסולה. ורב נחמן אמר: באמצע הגג מחלוקת, שלדברי ר׳ יעקב, הקונדיסין עצמם, אם יש ברוחבם טפח, הריהם משמשים כמחיצות להכשיר סוכה זו. ואילו לשיטת חכמים אין הסוכה כשירה אלא אם כן יש לה שני דפנות גמורים ודופן שלישי אפילו חלקי.
Rav Huna said: The dispute between the Rabbis and Rabbi Ya’akov is in a case where the four posts are aligned on the edge of the roof, directly above the exterior walls of a house, as Rabbi Ya’akov holds that we say the principle: Extend and raise the partitions. Since the exterior walls of the house are full-fledged partitions, they are considered as extending upward indefinitely, constituting the walls of the sukka. And the Rabbis hold that we do not say the principle: Extend and raise the partitions. However, if the posts are placed in the center of the roof, then the walls of the house are irrelevant and everyone agrees that it is an unfit sukka. And Rav Naḥman said: The dispute is in the case of a sukka in the center of the roof, as according to Rabbi Ya’akov, if the posts themselves are one handbreadth wide, they serve as the partitions, while the Rabbis hold that it is not a fit sukka until it has two complete walls and a partial third wall.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אִיבַּעְיָא לְהוּ בְּאֶמְצַע הַגָּג מַחְלוֹקֶת אֲבָל עַל שְׂפַת הַגָּג דִּבְרֵי הַכֹּל כְּשֵׁרָה אוֹ דִלְמָא בבֵּין בָּזוֹ וּבֵין בָּזוֹ מַחְלוֹקֶת תֵּיקוּ.

A dilemma was raised before the Sages: Is Rav Naḥman saying that only if the sukka is in the center of the roof there is a dispute between Rabbi Ya’akov and the Rabbis, but if it is at the edge of the roof everyone agrees that it is fit? Or perhaps he is saying that there is a dispute both in this case and in that case? No resolution was found, so the dilemma shall stand unresolved.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותהמאורותר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אבל בשפת הגג דברי הכל כשרה – דאמרי׳ גוד אסיק.
אבל על שפת הגג כשרה לדברי הכל – דחשיב מחיצות ניכרות טפי מעמוד משום דניכרות בבית.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

או דילמא בין בזו וכו׳ – דרבנן סברי דלא אמרינן גוד אסיק הואיל ואין קצת המחיצות בולטות היוצאות למעלה מן הגג. תיקו.
איבעיא להו [נשאלה להם] לבני הישיבה שאלה זו: האם יש להבין את דברי רב נחמן כי באמצע הגג בלבד מחלוקת אבל על שפת הגג, דברי הכל כשרה, או דלמא [שמא] התכוון לומר כי בין בזו ובין בזו מחלוקת? לשאלה זו לא נמצאה תשובה, והיא נשארה בתיקו [תעמוד] השאלה במקומה.
A dilemma was raised before the Sages: Is Rav Naḥman saying that only if the sukka is in the center of the roof there is a dispute between Rabbi Ya’akov and the Rabbis, but if it is at the edge of the roof everyone agrees that it is fit? Or perhaps he is saying that there is a dispute both in this case and in that case? No resolution was found, so the dilemma shall stand unresolved.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותהמאורותר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מֵיתִיבִי נָעַץ ד׳אַרְבָּעָה קוּנְדֵּיסִין בָּאָרֶץ וְסִיכֵּךְ עַל גַּבָּן ר׳רַבִּי יַעֲקֹב מַכְשִׁיר וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין.

The Gemara raises an objection from another baraita: If one drove four posts into the ground and placed roofing over them, Rabbi Ya’akov deems it fit and the Rabbis deem it unfit.
ר׳ חננאלהמאורותרא״הבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והאי דפליג בארץ ודייקינן מינה באמצע הגג פליגי להודיעך כחו דר׳ יעקב דמכשיר דלעולם כח דהתירא עדיף ליה פירוש קונדיסין קורות של עץ כגון עמודין (הן) ואם הם עבים שאם יחקקו יש בהן טפח לכאן וטפח לכאן וכשתעמידהו בזוית סוכה נראה טפח ממנו לרוח אחרת וטפח לרוח אחרת הסמוכה נידון כשתי דיומדין פירוש בלשון יון קורין לשנים דיו. נמצא פי׳ דיומדין ב׳ עמודין. כלומר ב׳ פסין של טפח טפח עומדין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנו רבנן נעץ ד׳ קונדסין בארץ וסכך על גביהן ר׳ יעקב אומר רואין אותו כל שאלו יחקקו ויחלקו ויש בהן טפח לכאן וטפח לכאן נידון משום דיומד שהיה ר׳ יעקב אומר דיומדי סוכה טפח – דסבר דבטפח סגי למחיצה.
נעץ ארבע קונדיסין בארץ וסיכך על גבן אע״פ שהקונדיסין עבים כל כך שאילו יחקקו יש בהם טפח לצד זה וטפח לצד זה פסולה שאפילו נעשה ר״ל אפילו נחלקו ונעשו דיומדין גמורין אין דיומד מתיר בדופן סוכה שלא הותר אלא לפסי ביראות ואף בהם דוקא באמה לכאן ואמה לכאן וכן הדין בנעץ באמצע הגג וסיכך עליהם אבל נעץ בארבע זויות הגג שמחיצות הבית מכוונים נגדם גדולי המחברים מכשירים וכדעת רב נחמן שאמר בשמועה זו אבל על שפת הגג דברי הכל כשרה שאומרין על המחיצות התחתונות גוד אסיק שהרי מחיצות ניכרות הן ויש פוסלין שמאחר שמחיצות הבית לבית עשויות אין כאן מחיצות הניכרות וכן פסקוה גדולי הדורות שלפנינו וכדעת רב הונא שאמר שאף בשפת הגג נחלקו והלכה כחכמים:
מיתיבי וכו׳ – האי מיתיבי״ הוא במקום תא שמע״, כדאיתא בגמרא בכמה דוכתי. ומשום דאותיב מינה לרב הונא חדא קושיא אלימתא דלא מצי לתרוצה אמר מיתיבי״. ומאידך קושיא דמקשה ליה מינה מתברר האי בעיא דבעינן לרב נחמן. אבל רב הונא מצי לדחוקי נפשיה דלא קשיא קושיא אחריתי, כדמתרץ ואזיל.
מיתיבי [מקשים] מברייתא אחרת: נעץ ארבעה קונדסין בארץ וסיכך על גבן, ר׳ יעקב מכשיר וחכמים פוסלין.
The Gemara raises an objection from another baraita: If one drove four posts into the ground and placed roofing over them, Rabbi Ya’akov deems it fit and the Rabbis deem it unfit.
ר׳ חננאלהמאורותרא״הבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְהָא אֶרֶץ דִּכְאֶמְצַע הַגָּג דָּמֵי וְקָא מַכְשִׁיר רַבִּי יַעֲקֹב תְּיוּבְתָּא דְרַב הוּנָא תְּיוּבְתָּא.

But isn’t the legal status of the ground like that of the center of the roof, as it is not surrounded by partitions that extend upward, and nevertheless Rabbi Ya’akov deems it fit? This is a conclusive refutation of the opinion of Rav Huna, who said that everyone agrees that a sukka in the center of the roof is unfit. The Gemara concludes: Indeed, it is a conclusive refutation of Rav Huna’s opinion.
רש״יהמאורותר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דכי אמצע הגג דמי – דאין מחיצות תחתיה דנימא גוד אסיק.
תיובתא דרב הונא – דאמר אבל באמצע דברי הכל פסולה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דכאמצע הגג דמי – שאין שם מחיצות כלל, ותיובתא דרב הונא דאמר דבאמצע הגג דברי הכל פסולה. ומינה חזינן הך דקאמר רב נחמן מחלוקת באמצע הגג אבל על שפת הגג דברי הכל כשירה, דהא נקטי לפלוגתייהו בארץ, דאלמא אפילו רבנן מודו דבמחיצות הניכרות כי הני אמרינן גוד אסיק. והדר ומותיב קושיא אחריתי לרב הונא,
והא [והרי] ארץ שכאמצע הגג דמי [היא נחשבת], שהרי אין בה מחיצות נמשכות, ובכל זאת קא מכשיר [מכשיר] ר׳ יעקב! הרי זו תיובתא [קושיה חמורה] על דעת רב הונא האומר כי באמצע הגג לדעת הכל פסולה. ומסכמים: אכן, תיובתא [קושיה חמורה] ונדחו דבריו.
But isn’t the legal status of the ground like that of the center of the roof, as it is not surrounded by partitions that extend upward, and nevertheless Rabbi Ya’akov deems it fit? This is a conclusive refutation of the opinion of Rav Huna, who said that everyone agrees that a sukka in the center of the roof is unfit. The Gemara concludes: Indeed, it is a conclusive refutation of Rav Huna’s opinion.
רש״יהמאורותר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְעוֹד בָּאֶמְצַע הוּא דִּפְלִיגִי אֲבָל עַל שְׂפַת הַגָּג דִּבְרֵי הַכֹּל כְּשֵׁרָה לֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתֵּיהּ דְּרַב הוּנָא בְּתַרְתֵּי.

And furthermore, there is an additional refutation of the opinion of Rav Huna. It is apparent from this baraita that they disagree with regard to the case of posts inserted in the center of the roof; however, in the case of the posts inserted on the edge of the roof everyone agrees that it is fit. Let us say, then, that this is a conclusive refutation of the opinion of Rav Huna on two counts. First, with regard to his statement that everyone agrees in the case of a sukka in the center of the roof that it is unfit, while the baraita cites a dispute on the matter; second, with regard to his statement that there is a dispute in the case of a sukka on the edge of the roof, while the baraita indicates that everyone agrees that it is fit.
רש״יהמאורותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
באמצע הגג הוא דפליגי – הש״ס הדר ודייק ממתניתא לאותבי תיובתא אחריתי.
בתרתי – חדא למאי דאמר באמצע הגג דברי הכל פסולה ומתניתא קתני דבה פליגי וחדא למאי דאמר מחלוקת על שפת הגג ואנן מצינו למידק ממתני׳ דבשפת הגג דברי הכל כשרה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ לימא תיהוי תיובתיה דר״ה בתרתי. עין זה לקמן דף נא ע״א גיטין דף מא ע״ב:
ועוד יש להקשות על דעתו: הרי מברייתא זו רואים לכאורה כי באמצע הגג הוא דפליגי [שנחלקו], אבל על שפת הגג לכאורה לדברי הכל כשרה! אם כן לימא תיהוי תיובתיה [נאמר שתהא זו קושיה חמורה] על שיטת רב הונא בתרתי [בשתים], גם במה שאמר כי באמצע הגג לדברי הכל פסולה ואילו בברייתא נאמר כי בכך נחלקו, וכן במה שאמר כי נחלקו בשפת הגג ואילו בברייתא נאמר כי בכך לדברי הכל כשרה.
And furthermore, there is an additional refutation of the opinion of Rav Huna. It is apparent from this baraita that they disagree with regard to the case of posts inserted in the center of the roof; however, in the case of the posts inserted on the edge of the roof everyone agrees that it is fit. Let us say, then, that this is a conclusive refutation of the opinion of Rav Huna on two counts. First, with regard to his statement that everyone agrees in the case of a sukka in the center of the roof that it is unfit, while the baraita cites a dispute on the matter; second, with regard to his statement that there is a dispute in the case of a sukka on the edge of the roof, while the baraita indicates that everyone agrees that it is fit.
רש״יהמאורותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמַר לְךָ רַב הוּנָא פְּלִיגִי בְּאֶמְצַע הַגָּג וְהוּא הַדִּין עַל שְׂפַת הַגָּג וְהַאי דְּקָמִיפַּלְגִי בְּאֶמְצַע הַגָּג לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחוֹ דר׳דְּרַבִּי יַעֲקֹב דַּאֲפִילּוּ בְּאֶמְצַע הַגָּג נָמֵי מַכְשִׁיר.

The Gemara rejects this: Rav Huna could have said to you that there is no proof from the baraita with regard to the second matter, as it is possible that they disagree in the case of a sukka in the center of the roof and that the same is true in the case of a sukka on the edge of the roof. And the fact that they specifically dispute the case of a sukka in the center of the roof is to convey to you the far-reaching nature of the opinion of Rabbi Ya’akov, who deems the sukka fit even in the center of the roof.
המאורותר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ובאמצע הגג וכו׳ – כלומר כדאסיקנא לענין בעיין לרב נחמן, ומינה איכא לאקשויי קושיא אחריתי לרב הונא. והיינו דלא קאמר תפשוט מינה לרב נחמן דאתינן עלה דעל שפת הגג דברי הכל בשירה. דודאי לרב נחמן הואיל ואוקים לפלוגתייהו דפליגי בגג באמצע הגג, ואשכחן דפליגי בדוכתא אחרינא בארץ, ודאי דוקא קאמר, אבל לרב הונא דאוקים לפלוגתייהו דגבשושית הגג דלא פליגי בארץ, מי לימא דארץ הוא. וקשיא ליה נמי הך קושיא. ודחי דהא לא הוה קשיא ליה, דמצינן למימר דלהודיעך כוחו דר׳ יעקב נקט ארץ, שהוא כמו אמצע הגג. ובתרתי פליגי אבל הואיל ואיהו קאמר אבל באמצע הגג דברי הבל פסולה ודאי קשיא ליה הא, הילכך הלכה כרב נחמן. ואיפשיט בעיין דעל שפת הגג דברי הכל כשירה.
והוי יודע דרבא דאמר לעיל גבי עמוד בעינן מחיצות הניכרות, לא נגעה כלל אהך פלוגתא דר׳ יעקב ורבנן, דפירושיה דמילתיה הוא כדפרישנא. והיינו דעביד מינה מילתא פשיטא, דאלמא דברי הכל היא. דאי נגעה אהא, היכי עביד מינה מילתא פשיטא, הא לרב הונא פלוגתא היא דר׳ יעקב ורבנן. וכי תימא דמשום דרבנן פסלי הוא דקאמר הכי, אכתי קשיא הא דבעינן לרב נחמן דאמר באמצע הגג מחלוקת, הוה ליה למיפשט בעיין מדרבא דאמר דבעינן מחיצות הניכרות וליבא. ואי על שפת הגג דברי הכל כשירה כמאן אמרה למילתיה. אלא ודאי הא דרבא לא נגעה אהך פלוגתא, ופירושא הוא, כדפרישנא. וזהו עיקר הפירוש וכן תבין דעת הר״ם פרק ד׳, שכתב נעץ ארבעה קונדיסין על ד׳ זויות הגג וסיכך על גבן הואיל והסיכוך על שפת הגג כשירה ורואין את המחיצות התחתונות כאילו הן עולות למעלה על שפת הסיכוך, ע״כ. הרי פסק דעל שפת הגג דברי הכל כשירה. וכתב גבי עמוד דבעינן מחיצות הניכרות, כמו שכתבנו לשונו לעיל, אלמא פירש מחיצות הנכרות כמו שפירשנו. ואיכא מאן דכתב בפסקיה, והלכתא כרבנן בתרוייהו בין באמצע הגג בין על שפת הגג, דבעינן מחיצות הניכרות כדאמרינן גבי עמוד. נראה שפירשו ניכרות כפירוש רבינו שלמה וקא סבר דאע״ג דלא אפשיט בעיא דרב נחמן, הואיל ורבא אמר לעיל גבי עמוד בעינן מחיצות הנכרות, רבנן פליגי בתרוייהו. וקשיא, אמאי סלקא בתיקו, ולא פשטה מהא דרבא, כדכתבינן לעיל, והעיקר מה שפירשנו.
ודוחים, אמר לך רב הונא [יכול היה רב הונא לומר לך]; משם אין ראייה, כי אפשר לומר: פליגי [נחלקו] באמצע הגג והוא הדין שנחלקו גם כן אם היתה הסוכה על שפת הגג. והאי דקמיפלגי [וזה שנחלקו] במפורש באמצע הגג, היה זה להודיעך כחו של ר׳ יעקב עד כמה הוא מחזיק בשיטתו שאפילו באמצע הגג נמי [גם כן] הוא מכשיר.
The Gemara rejects this: Rav Huna could have said to you that there is no proof from the baraita with regard to the second matter, as it is possible that they disagree in the case of a sukka in the center of the roof and that the same is true in the case of a sukka on the edge of the roof. And the fact that they specifically dispute the case of a sukka in the center of the roof is to convey to you the far-reaching nature of the opinion of Rabbi Ya’akov, who deems the sukka fit even in the center of the roof.
המאורותר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן נָעַץ אַרְבָּעָה קוּנְדֵּיסִין בָּאָרֶץ וְסִיכֵּךְ עַל גַּבָּן ר׳רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר רוֹאִין כׇּל שֶׁאִילּוּ יֵחָקְקוּ וְיֵחָלְקוּ וְיֵשׁ בָּהֶן טֶפַח לְכָאן וְטֶפַח לְכָאן נִידּוֹנִין מִשּׁוּם דְּיוֹמָד וְאִם לָאו אֵין נִידּוֹנִין מִשּׁוּם דְּיוֹמָד שֶׁהָיָה רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר דְּיוֹמְדֵי סוּכָּה טֶפַח וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עַד שֶׁיְּהוּ שְׁתַּיִם כְּהִלְכָתָן וּשְׁלִישִׁית אֲפִילּוּ טֶפַח.:

The Sages taught: If one inserted four posts into the ground and placed a roof over them, Rabbi Ya’akov says: One considers whether the posts are wide enough that if they were grooved and split, forming a piece of wood with two segments at a right angle, and they have a handbreadth to here, in this direction, and a handbreadth to there, in that direction, then they are considered a double post [deyumad]. With regard to certain halakhot, the status of a double post positioned at a corner is that of two full-fledged partitions. And if not, if after splitting them they are narrower than that, they are not considered a double post, as Rabbi Ya’akov would say: The minimum measure of double posts of a sukka to be considered full-fledged partitions is one handbreadth. And the Rabbis say: The sukka is fit only if it has two full-fledged partitions in the standard sense, completely closing each of those two sides, and a third wall, which, based on a halakha transmitted to Moses from Sinai, measures even a handbreadth.
ר׳ חננאלרש״יתוספותהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן נעץ ד׳ קונדיסין וסיכך ע״ג ר׳ יעקב אומר רואין כל שאילו יחקקו ויחלקו ויש בהן טפח לכאן נידון משום דיומד שהיה ר׳ יעקב אומר דיומדי סוכה טפח. וחכמים אומרים עד שיהו שתי דפנות כהלכתן ושלישית אפילו טפח ופשוטות הן.
כל שאלו יחקקו ויחלקו – בקונדיסין עגולין קא אמר רואין כל שיש בעוביין כל כך שאילו יחקק וינטל עובי עיגולן וירבעום ויחלקו ויש בהן טפח לכאן וטפח לכאן ולאחר שירבעום יחלקום מבפנים ויעשו אותם כעין מרזבים שלנו שיש להם שתי דפנות שאם אתה זוקפן אחד מדפנותיה עומד ממזרח למערב והשני מצפון לדרום.
נידון משום דיומד – אתה דנו להכשיר כדין שאמרו חכמים לענין פסי ביראות בעירובין (דף יז:) שניתרין בארבעה דיומדין ועל שם שיש לכל אחד שתי מחיצות קרי להו דיומדין דיו עמודין שני עמודין.
שהיה ר׳ יעקב אומר דיומדי סוכה דיו בטפח – ולא כשל פסי ביראות שהצריכום אמה לכאן ואמה לכאן ועל כרחיך הא דרבי יעקב דאמר יחקקו ויחלקו בעגולין קאמר דאי במרובעין לא אמר אלא יחלקו דהכי אמרי להו בעירובין.
שתים כהלכתן – באורך כל הסוכה וברחבה אחד לארכה ואחד לרחבה.
ושלישית אפילו טפח – דהכי אגמריה רחמנא למשה מסיני דבשלישית סגי ליה בטפח.
דיומדי סוכה טפח – והא דבעינן אמה גבי פסי ביראות פרק עושין פסין (עירובין דף יז:) גבי מחיצות שבת החמירו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וחכמים אומרים שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח – מדר׳ יעקב נשמע לרבנן דאי איכא בהני קונדסין שבעה טפחים לכאן ושבעה לכאן לכל רוח ורוח כשרה ואף על גב דפרוץ מרובה על העומד דכי קאמרי שתים כהלכתן לא אמרי אלא לאפוקי דלא סגי בטפח לכאן וטפח לכאן.
כל שאילו יחקקו ויחלקו – כלומר אפילו הם עגולים אמרינן רואין כאילו נחקק עובי עיגולן ונעשו כמין מרזב ויחלק טפח לכאן וטפח לכאן וכן בכל קונדס וקונדס. ונמצא לכל רוח ורוח מארבע רוחות יש טפח לכאן וטפח לכאן.
נדון – כלומר אתה דנו להכשירו כדרך שהכשירו חכמים פסי ביראות בארבעה דיומדין שיש להם אמה מכאן ואמה מכאן, כדאיתא פרק עושין פסין. ור׳ יעקב סבירא ליה דבסוכה סגי ליה בטפח מכאן וטפח מכאן. כתב רבינו שלמה ועל כרחך הא דאמר ר׳ יעקב יחקקו ויחלקו בעגולין קאמר דאי במרובעין לא הוה אמר אלא יחלקו דהכי אמרינן להו בעירובין.
שתים כהלכתן – באורך הסוכה וברחבה.
ושלישית אפילו טפח – דהכי אגמריה רחמנא למשה כדלקמן.
בגמרא שהיה רבי יעקב אומר דיומדי סוכה טפח וחכמים אומרים עד שיהו שתים כהלכתן כו׳ ומשמע מפירוש התוספות דלרבי יעקב בשבת נמי סגי מדאורייתא בדיומדי טפח אלא דמדרבנן החמירו שיהו אמה. ולפ״ז הא דקאמרי רבנן עד שיהו שתים כהלכתן ומפקו בהא לדרבי יעקב אף על גב דלדידיה הוי כהלכתן לשבת מדאורייתא אלא ע״כ דשתים כהלכתן היינו שלימות לגמרי וממילא דאפילו דיומדי אמה נמי פסלי רבנן וכן הוא בכל הפוסקים אלא דלפ״ז קשיא לן דהא פרוץ מרובה על העומד דלא מהני בשבת ואפילו הכי שרינן בסוכה באותן שתי דפנות גופייהו וקרינן בהו שתים כהלכתן והוי כסברות הפוכות בעיקר הלשון דמאי דפסול בשבת קרי להו כהלכתן אף על גב דאינן שלימות ומאי דכשר בשבת מפקו מלישנא דכהלכתן כיון שאינן שלימות ומאי פסקא כיון דמסברא איכא למימר איפכא דכהלכתן היינו לענין שבת ולא הוי ליה למימר בהאי לישנא ולקמן גבי וכן לשבת אבאר יותר ועיין בסמוך:
בתוספות בד״ה דיומדי סוכה טפח והא דבעינן אמה גבי פסי ביראות כו׳ גבי מחיצות שבת החמירו עכ״ל. ואף ע״ג דחומרא דאתי לידי קולא היא למאי דקיי״ל בזורק לבין פסי ביראות חייב דרה״י גמורה היא וא״כ משמע דלרבי יעקב נמי בעינן אמה דומיא דפסי ביראות ובפחות מיכן פטור אע״ג דבטפח לר״י נמי מיקרי מחיצות מיהו י״ל דלא איירי בחיוב חטאת ופטורי דהזורק לתוכו אלא דלענין עיקר תקנות דפסי ביראות הוי לחומרא ואין ה״נ דלר״י לענין הזורק לתוכו אפילו בדיומדי טפח נמי חייב כן נראה לי. מיהו מה שהוצרכו התוס׳ לפרש כן נראה דהיינו לשיטתם דוקא דלא אמרינן פי תקרה יורד וסותם אלא כשיש בפי התקרה ארבעה טפחים משא״כ לשיטת רש״י בעירובין דלא בעינן שיעורא לפי התקרה וכדמשמע נמי מלישנא לקמן בסוגיא דאכסדרה דעובי הכסת כסכך נמי חשיבי פי תקרה א״כ בפשיטות מצינן למימר דלר״י נמי בעינן דיומדי אמה בין בשבת ובין בסוכה אלא דהכא בלא״ה מדאורייתא הסוכה כשירה על פי התקרה אפילו בארבע דפנות וכמו שאפרש לקמן בסוגיא דאכסדרה דמדאורייתא אין לחלק ואם כן הכא ע״כ אי אפשר להניח הסכך על הדיומדין אלא ע״י שמניח קנה מדיומד לדיומד להניח הסכך עליהן וא״כ אותן הקנים הוו פי תקרה דמהני מדאורייתא אלא מדרבנן דלא אמרינן פי תקרה בד׳ דפנות משו״ה מצרכי רבנן דיומדי אמה ולרבי יעקב בדיומדי טפח סגי ואע״ג דהתוס׳ והרא״ש ז״ל כתבו דלרש״י נמי אין פי תקרה פחות מטפח נ״ל דהיינו מדרבנן דוקא תדע דאי מדאורייתא דוקא תקשי לרש״י אמאי לא חשיב להאי טפח בפ׳ המפלת רק חשיב חמשה ששיעורן טפח מדאוריית׳ וכיוצא בזה כתבו תוס׳ לקמן ד׳ ז׳ ע״ב בד״ה סיכך ע״ג מבוי שיש לו לחי ע״ש ודוק היטב:
תוס׳ ד״ה פחות.
ועוד תנו רבנן [שנו חכמים] בתוספתא: נעץ ארבעה קונדסין בארץ וסיכך על גבן, ר׳ יעקב אומר: רואין כל שאילו יחקקו, כלומר: יעשו חריץ באותם קונדיסין ויחלקו לשני חלקים, ויש בהן טפח לכאן וטפח לכאן — הרי הם נדונין משום דיומד [עמוד כפול] ובהלכות מסויימות מחשיבים עמוד כפול המצוי בפינה כאילו היה שתי מחיצות שלמות (ראה עירובין יז, ב), ואם לאו [לא] שלאחר חלוקת הקונדיסין הם צרים מדי — אין נידונין משום דיומד. שהיה ר׳ יעקב אומר: דיומדי סוכה שיעורם כדי שייחשבו כמחיצות, הריהו טפח, וחכמים אומרים: אין הסוכה כשירה אלא עד שיהו שתים ממחיצותיה שלימות כהלכתן וסותמות את כל אותו צד בסוכה, ודופן שלישית הלכה למשה מסיני היא שאפילו היה רוחבה טפח אחד — דיו.
The Sages taught: If one inserted four posts into the ground and placed a roof over them, Rabbi Ya’akov says: One considers whether the posts are wide enough that if they were grooved and split, forming a piece of wood with two segments at a right angle, and they have a handbreadth to here, in this direction, and a handbreadth to there, in that direction, then they are considered a double post [deyumad]. With regard to certain halakhot, the status of a double post positioned at a corner is that of two full-fledged partitions. And if not, if after splitting them they are narrower than that, they are not considered a double post, as Rabbi Ya’akov would say: The minimum measure of double posts of a sukka to be considered full-fledged partitions is one handbreadth. And the Rabbis say: The sukka is fit only if it has two full-fledged partitions in the standard sense, completely closing each of those two sides, and a third wall, which, based on a halakha transmitted to Moses from Sinai, measures even a handbreadth.
ר׳ חננאלרש״יתוספותהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְשֶׁאֵינָהּ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים.: מְנָלַן.

§ The mishna continues: A sukka that is not even ten handbreadths high is unfit. The Gemara asks: From where do we derive this halakha?
ר׳ חננאלתוספותהמאורותרא״הפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פיסקא ושאינה גבוהה עשרה טפחים אתמר רב ור׳ יוחנן ור׳ חנינא ואמרי לה רב חביבא מתנו כוליה סדר מועד כל כי האי גוונא זוגא (זוזא חלופי) חלופי ר׳ יוחנן ועייל ר׳ יונתן. ארון ט׳ טפחים וכפורת טפח הרי עשרה וכתיב ונועדתי לך שם כלומר כיון שמצאנו כי הארון יש בו עשרה טפחים וכתיב השמים שמים לי״י והארץ נתן לבני אדם. נמצא למעלה מארון רשות אחרת.
עשרה טפחים מנלן – והא דבעינן נמי גבי שבת מחיצה עשרה מהכא ילפינן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פיסקא: ושאינה גבוהה עשרה טפחים וכו׳. מנא לן – דלא הויא מחיצה בפחות מעשרה טפחים.
בגמ׳ ושאינה גבוה עשרה טפחים מנלן כו׳ ויש לדקדק למה לי קרא סברא הוא דאין אדם דר בדירה סרוחה דהא מה״ט גופא פשיטא לן לעיל דאפילו בגבוה עשרה והוצין יורדין למטה מי׳ פסולה והנראה בזה דודאי בסוכה אתא מסברא אלא כיון דאיצטריכו הנך ילפותא דשמעתין לענין שבת דלא הוי רה״י בפחות מיו״ד וה״ה לסוכה כשאין הדפנות מגיעות לסכך ואין המחיצות גבוהין עשרה דפסול אף שהסכך גבוה עשרה דלא הוי דירה סרוחה אפ״ה פסול ממילא ניחא לן נמי לאתויי בסוכה מקרא או מהלכה למשה מסיני ואפשר שזהו כוונת התוספות בד״ה עשרה טפחים מנלן ובזה יתיישב גם כן שיטת הרב ברטנורא שכתב במשנתינו טעמא דפחות מעשרה טפחים משום דירה סרוחה כיון דקושטא דמלתא הכי הוא דאפילו בהוצין היורדין למטה פסולה מהאי טעמא:
ועוד נ״ל דבסוכה נמי לא סגי בהאי טעמא דדירה סרוחה לחוד דהא לקמן בפירקין דף י׳ ע״ב אמרינן דנויי סוכה אין ממעטין בסוכה ופרש״י דהיינו נמי לענין אם ע״י הנויין מתמעט גובה הסוכה פחותה מעשרה וכתבו שם תוס׳ דכיון דלנוי עשויין לא מיקרי דירה סרוחה ע״ש וכיון דהכי הוא א״כ אם פירס תחתיה נויין יש להכשיר אפילו אם הסכך עצמו נמי פחות מעשרה דמאי שנא הא אין עיקר הסכך נראה בסוכה ואפ״ה כשירה דלא מיקרו דירה סרוחה משא״כ למאי דילפינן גובה מקרא או מהלכתא לעולם בעינן מיהא שיהא עיקר הסכך גבוה עשרה דאל״כ תו לא מתכשרי ע״י נוי סוכה שלמטה כנ״ל. מיהו יש לחלק דהתם דלנוי סוכה ליכא דירה סרוחה משא״כ בדליכא עשרה אי נמי דלנוי סוכה איכא דירה סרוחה:
ג שנינו במשנה: סוכה שאינה גבוהה עשרה טפחים פסולה. ושואלים: מנלן [מנין לנו] דבר זה?
§ The mishna continues: A sukka that is not even ten handbreadths high is unfit. The Gemara asks: From where do we derive this halakha?
ר׳ חננאלתוספותהמאורותרא״הפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אִתְּמַר רַב וְרַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי יוֹחָנָן וְרַב חֲבִיבָא מַתְנוּ.

It was stated that Rav, and Rabbi Ḥanina, and Rabbi Yoḥanan, and Rav Ḥaviva taught the matter below.
רש״יהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רב ורבי חנינא ורבי יוחנן ורב חביבא מתנו – להך מילתא דלקמן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איתמר רב ור׳ חנינא וכו׳ ארן תשעה וכפרת טפח הרי עשרה וכתיב ונועדתי לך שם.
מתנו – הא מילתא דאמרינן לקמן ארון ט׳ וכו׳. ועד דמסיק למילתייהו קא מפרש תלמודא דבכוליה סדר מועד דוקא הוא דמחלפי.
אתמר [נאמר] כי רב ור׳ חנינא ור׳ יוחנן ורב חביבא מתנו [היו שונים] כפי שיפורט להלן.
It was stated that Rav, and Rabbi Ḥanina, and Rabbi Yoḥanan, and Rav Ḥaviva taught the matter below.
רש״יהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) בְּכוּלֵּהּ סֵדֶר מוֹעֵד כָּל כִּי הַאי זוּגָא חַלּוֹפֵי רַבִּי יוֹחָנָן וּמְעַיְּילִי רַבִּי יוֹנָתָן.

As an aside, the Gemara notes: Throughout the entire order of Moed, wherever this second pair of Sages is mentioned, there are some amora’im who replace Rabbi Yoḥanan and do so by inserting Rabbi Yonatan in his place.
רש״יהמאורותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בכולי סדר מועד – כל היכא דאמרינן האי זוגא כי הדדי בשמעתא איכא אמוראי דמחלפי רבי יוחנן ומעיילי רבי יונתן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ובדרך אגב מעירים בענין זה: בכולה [בכל] סדר מועד, כאשר מוצאים אנו כל כי האי זוגא [זוג זה של חכמים] היו שיטות אמוראים, לפיהן חלופי [מחליפים ומוציאים] את ר׳ יוחנן ומעיילי [ומכניסים] את ר׳ יונתן, שהוא שהיה הרביעי בחבורה זו.
As an aside, the Gemara notes: Throughout the entire order of Moed, wherever this second pair of Sages is mentioned, there are some amora’im who replace Rabbi Yoḥanan and do so by inserting Rabbi Yonatan in his place.
רש״יהמאורותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אָרוֹן תִּשְׁעָה וְכַפּוֹרֶת טֶפַח הֲרֵי כָּאן עֲשָׂרָה וּכְתִיב {שמות כ״ה:כ״ב} וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפּוֹרֶת

And this is what they taught: The Ark of the Covenant was itself nine handbreadths high, as it is stated explicitly in the Torah that it was one and a half cubits high and the cubit used to measure Temple vessels consisted of six handbreadths. And the Ark cover was one handbreadth thick. There is a total height of ten handbreadths here. And it is written: “I will meet with you there and I will speak with you from above the Ark cover” (Exodus 25:22),
רש״יהמאורותר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ארון תשעה – גובהו דכתיב ואמה וחצי קומתו ואמה בת ששה טפחים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ארון גובהו תשעה – דכתיב אמה וחצי קומתו ואמה בת ששה טפחים.
וכך למדו: ארון הברית עצמו, היה גובהו תשעה טפחים, שכן מפורש בתורה שהיה אמה וחצי, ובאמה שבה נמדדים כלי המקדש יש שישה טפחים, הרי תשעה טפחים. והכפורת המכסה את הארון טפח עוביה, הרי כאן עשרה טפחים, וכתיב [ונאמר]: ״ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת״ (שמות כה, כב),
And this is what they taught: The Ark of the Covenant was itself nine handbreadths high, as it is stated explicitly in the Torah that it was one and a half cubits high and the cubit used to measure Temple vessels consisted of six handbreadths. And the Ark cover was one handbreadth thick. There is a total height of ten handbreadths here. And it is written: “I will meet with you there and I will speak with you from above the Ark cover” (Exodus 25:22),
רש״יהמאורותר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סוכה ד: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה סוכה ד:, ר׳ חננאל סוכה ד:, הערוך על סדר הש"ס סוכה ד:, רש"י סוכה ד:, תוספות סוכה ד:, תוספות רי"ד מהדורה תנינא סוכה ד:, המאורות סוכה ד: – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., רא"ה סוכה ד:, בית הבחירה למאירי סוכה ד: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר סוכה ד: – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., ריטב"א סוכה ד:, מהרש"ל חכמת שלמה סוכה ד:, מהרש"א חידושי הלכות סוכה ד:, פני יהושע סוכה ד:, גליון הש"ס לרע"א סוכה ד:, רשימות שיעורים לגרי"ד סוכה ד: – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן (CC-BY-NC 4.0), פירוש הרב שטיינזלץ סוכה ד:, אסופת מאמרים סוכה ד:

Sukkah 4b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Sukkah 4b, R. Chananel Sukkah 4b, Collected from HeArukh Sukkah 4b, Rashi Sukkah 4b, Tosafot Sukkah 4b, Tosefot Rid Second Recension Sukkah 4b, HaMeorot Sukkah 4b, Raah Sukkah 4b, Meiri Sukkah 4b, R. Avraham of Montpellier Sukkah 4b, Ritva Sukkah 4b, Maharshal Chokhmat Shelomo Sukkah 4b, Maharsha Chidushei Halakhot Sukkah 4b, Penei Yehoshua Sukkah 4b, Gilyon HaShas Sukkah 4b, Reshimot Shiurim Sukkah 4b, Steinsaltz Commentary Sukkah 4b, Collected Articles Sukkah 4b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144