×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) דִּכְתִיב {ויקרא ט״ז:כ״ב} בַּמִּדְבָּר וּמַאן דְּאָמַר אֲסוּרִין דִּכְתִיב {ויקרא ט״ז:כ״ב} גְּזֵירָה.
established his opinion based on a verse, as it is written: “And the goat shall bear upon it all their iniquities to a land which is cut off; and he shall let go the goat in the wilderness” (Leviticus 16:22). The concluding phrase, “in the wilderness,” is unnecessary, and indicates that the goat shall be available for anyone to use, similar to a wilderness. And the one who said they are prohibited based his opinion on the same verse, as it is written, “cut off” [gezeira], which indicates a prohibition.
ר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולא היה מגיע למחצית ההר עד שנעשה אברים אברים אותן אברין רב ושמואל חד אמר מותרים בהנאה הן כלומר להאכילן לבהמות. וחד אמר אסורין ואסיקנא אמר רבא מסתברא כמאן דאמר מותרין דלא אמרה תורה שלח לתקלה. כלומר דבר שיבא בו לידי תקלה.
תנו רבנן עזאזל מקום עז וקשה כדכתיב ואת אילי הארץ לקח. יכול ביישוב ת״ל המדברה [ומנין שבצוק ת״ל] אל ארץ גזרה שמתגזר ויורד.
דכתיב במדבר – ושלח את השעיר במדבר (ויקרא טז) וקרא יתירא הוא למדרש שיהא הפקר כמדבר.
גזירה – לשון חומר ואיסור.
מאן דאמר מותרין דכתיב במדבר. ואע״פ דמעגלה ותרומת הדשן לא ילפי׳ להו דהוה שני כתובים הבאים כאחד מ״מ איצטריך ליה במדבר דלא תילף1 לאסור משום גזירה (שוה) שמא ולמ״ד אסורין הוי מצי למימר לעיל דהוה שלשה כתובים אלא דהיה מצי למיפרך הניחא למ״ד כו׳ כדפריך במעילה פ׳ ולד חטאת (דף יא:) כדפרישית לעיל:
1. י״ג כמ״ד.
דכתיב [שנאמר]: ״במדבר״ (ויקרא טז, כב), כלומר: הפקר לכול כמו המדבר. ומאן [ומי] שאמר שאסורין הן, הוא משום דכתיב [שנאמר]: ״גזרה״ (ויקרא טז, כב), משמע: חומרה ואיסור יש בדבר.
established his opinion based on a verse, as it is written: “And the goat shall bear upon it all their iniquities to a land which is cut off; and he shall let go the goat in the wilderness” (Leviticus 16:22). The concluding phrase, “in the wilderness,” is unnecessary, and indicates that the goat shall be available for anyone to use, similar to a wilderness. And the one who said they are prohibited based his opinion on the same verse, as it is written, “cut off” [gezeira], which indicates a prohibition.
ר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) וּמַאן דְּאָמַר אֲסוּרִין הַאי מִדְבָּר מַאי עָבֵיד לֵיהּ מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא {ויקרא ט״ז:י׳,כ״א} הַמִּדְבָּרָה {ויקרא ט״ז:י׳,כ״א} הַמִּדְבָּרָה {ויקרא ט״ז:כ״ב} בַּמִּדְבָּר לְרַבּוֹת נוֹב וְגִבְעוֹן שִׁילֹה וּבֵית עוֹלָמִים.

The Gemara asks: And the one who said they are prohibited, what does he do with this term wilderness, i.e., what does he derive from it? The Gemara answers: He needs it for that which was taught in a baraita: There are three expressions used to describe the location of the procedure with the scapegoat: “Into the wilderness” (Leviticus 16:10), “into the wilderness” (Leviticus 16:21), and “in the wilderness” (Leviticus 16:22), to include Nov and Givon and Shiloh, when the Tabernacle was located there, and the eternal Temple. The mitzva of the scapegoat applied during the time periods when communal offerings were sacrificed in any of these locations.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
המדברה המדברה במדבר – שלש מקראות בענין לשלח אותו לעזאזל המדברה ושלח ביד איש עתי המדברה ושלח את השעיר במדבר.
מדבר מדברה המדברה – פרש״י ז״ל שלש מקראות בענין אחד ושלח את השעיר במדבר לשלח אותו לעזאזל המדברה ביד איש עתי המדברה. ואינו נכון שאין לשון הגמרא הולם פי׳ זה אלא כוליה מחד קרא דריש מדיכול למכתב מדבר וכתב מדברה וכתב נמי המדברה דאלו אידך חד איצטריך לגופיה וחד שיהא המשלחו מזומן לכך איש שדה רגיל במדברות וכן הוא במדרש.
ושואלים: ומאן [ומי] שאמר אסורין, האי [כתוב זה] ״מדבר״ מאי עביד ליה [מה עושה הוא בו], מה הוא למד ממנו? ומשיבים: מיבעי ליה לכדתניא [דרוש הוא לו לכפי ששנינו בברייתא]: נאמר בענין השעיר המשתלח שלש פעמים ״המדברה״ (ויקרא טז, י) ״המדברה״ (ויקרא טז, כא) ״במדבר״ (ויקרא טז, כב), ודבר זה בא לרבות את נוב וגבעון, ושילה בתקופה שהיו מקריבים בהם קרבנות, ובית עולמים שמצוה זו נוהגת בכולם.
The Gemara asks: And the one who said they are prohibited, what does he do with this term wilderness, i.e., what does he derive from it? The Gemara answers: He needs it for that which was taught in a baraita: There are three expressions used to describe the location of the procedure with the scapegoat: “Into the wilderness” (Leviticus 16:10), “into the wilderness” (Leviticus 16:21), and “in the wilderness” (Leviticus 16:22), to include Nov and Givon and Shiloh, when the Tabernacle was located there, and the eternal Temple. The mitzva of the scapegoat applied during the time periods when communal offerings were sacrificed in any of these locations.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְאִידַּךְ הַאי גְּזֵירָה מַאי עָבֵיד לֵיהּ מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא גְּזֵירָה אֵין גְּזֵירָה אֶלָּא חֲתוּכָה דָּבָר אַחֵר אֵין גְּזֵירָה אֶלָּא דָּבָר הַמִּתְגַּזֵּר וְיוֹרֵד.

The Gemara asks: And the other, what does he do with this word gezeira? The Gemara answers: He needs it for that which was taught in a baraita with regard to the word gezeira: Gezeira means nothing other than cut. That is, he must send the goat away to a place cut up by rocks standing upright and sticking out. Alternatively, gezeira is referring to nothing other than something that breaks apart and falls, a reference to the goat, which is torn limb from limb.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חתוכה – צוק חתוך בזקיפה ולא משופע כל כך.
דבר המתגזר ויורד – השעיר מתגזר בה איברים איברים.
ושואלים: ואידך [והאחר] האי [מילה זו] ״גזרה״ מאי עביד ליה [מה עושה הוא בה]? ומשיבים: מיבעי ליה לכדתניא [דרוש הוא לו לכפי ששנינו בברייתא]: ״גזירה״ — אין גזירה אלא חתוכה. כלומר: שצריך להשליכו במקום שהוא מחותך על ידי סלעים זקופים ובולטים. דבר אחר: אין גזרה אלא דבר המתגזר ויורד, שהוא השעיר שמתגזר לאיברים איברים.
The Gemara asks: And the other, what does he do with this word gezeira? The Gemara answers: He needs it for that which was taught in a baraita with regard to the word gezeira: Gezeira means nothing other than cut. That is, he must send the goat away to a place cut up by rocks standing upright and sticking out. Alternatively, gezeira is referring to nothing other than something that breaks apart and falls, a reference to the goat, which is torn limb from limb.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) דָּבָר אַחֵר גְּזֵירָה שֶׁמָּא תֹּאמַר מַעֲשֵׂה תֹהוּ הוּא ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר אֲנִי ה׳ אֲנִי ה׳ גְּזַרְתִּיו וְאֵין לְךָ רְשׁוּת לְהַרְהֵר בָּהֶן.

Alternatively, the word gezeira is written lest you say the procedure of the scapegoat is a meaningless act, since what sanctity and atonement is achieved in sending the goat to Azazel and pushing it from the cliff? Therefore, the verse states: “I am the Lord” (Leviticus 18:5), i.e., I, the Lord, decreed it [gezartiv], and you have no right to question it.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שמא תאמר מעשה תוהו הם ת״ל גזרה. אני י״י גזרתי ואין רשות להרהר בי.
שמא תאמר מעשה תהו הם – מה כפרה יש בשילוח זה ומה יש ביד צוק זה להועיל.
אני ה׳ גזרתיו כו׳. בזו הפרשה במעשה יוה״כ לא כתיב אני ה׳ אבל סמך אפרשה דאחריה דכתיב בה ושמרתם את חקותי וגו׳ אני ה׳ וגו׳ ומשמע ליה דקאי נמי אמעשה יוה״כ דכתיב ביה נמי חקה והיתה לכם לחקת עולם וגו׳:
דבר אחר: ״גזרה״ שמא תאמר מעשה של תהו הוא, וכי איזו קדושה וכפרה יש בשילוח השעיר לעזאזל ובדחייתו מן הצוק? תלמוד לומר: ״אני ה׳⁠ ⁠״ (ויקרא יח, ה), כלומר: אני ה׳ גזרתיו, ואין לך רשות להרהר בהן. עד כאן עסקו בבירור המחלוקת.
Alternatively, the word gezeira is written lest you say the procedure of the scapegoat is a meaningless act, since what sanctity and atonement is achieved in sending the goat to Azazel and pushing it from the cliff? Therefore, the verse states: “I am the Lord” (Leviticus 18:5), i.e., I, the Lord, decreed it [gezartiv], and you have no right to question it.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר רָבָא אמִסְתַּבְּרָא כְּמַאן דְּאָמַר מוּתָּרִין לֹא אָמְרָה תּוֹרָה שַׁלַּח לְתַקָּלָה.

Having clarified the reasoning of each opinion, the Gemara concludes its discussion of whether the limbs of the goat are permitted for benefit. Rava said: It is reasonable to rule in accordance with the one that said the limbs of the goat are permitted, since the Torah did not say: “And send the goat” to cause mishap. Once the man pushes the goat off the cliff, he is no longer responsible for it. Therefore, if it were prohibited to derive benefit from the goat’s remains, the mitzva itself could lead to a mishap if someone were to find the goat’s remains and make use of them.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לתקלה – שימצאם אדם ויהנה מהם שלא ידע שהיו מן השעיר.
בפרש״י בד״ה לתקלה שימצאם אדם ויהנה מהם כו׳ כצ״ל:
ולסיכומה אמר רבא: מסתברא [מסתבר] כשיטת מאן [מי] שאמר שאיברים אלה מותרין, כי לא אמרה תורה ״ו שלח את השעיר״ לתקלה, שאם אמרה התורה סתם לשלח, הרי שמכאן והלאה אינם באחריותו ומסתבר שאין בהם איסור, שתיגרם על ידי כך אפשרות של תקלה.
Having clarified the reasoning of each opinion, the Gemara concludes its discussion of whether the limbs of the goat are permitted for benefit. Rava said: It is reasonable to rule in accordance with the one that said the limbs of the goat are permitted, since the Torah did not say: “And send the goat” to cause mishap. Once the man pushes the goat off the cliff, he is no longer responsible for it. Therefore, if it were prohibited to derive benefit from the goat’s remains, the mitzva itself could lead to a mishap if someone were to find the goat’s remains and make use of them.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) תָּנוּ רַבָּנַן עֲזָאזֵל שֶׁיְּהֵא עַז וְקָשֶׁה יָכוֹל בַּיִּשּׁוּב ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר בַּמִּדְבָּר וּמִנַּיִן שֶׁבְּצוּק ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר גְּזֵירָה תַּנְיָא אִידַּךְ עֲזָאזֵל קָשֶׁה שֶׁבֶּהָרִים וְכֵן הוּא אוֹמֵר {יחזקאל י״ז:י״ג} וְאֶת אֵילֵי הָאָרֶץ לָקָח.

§ The Sages taught: The word Azazel indicates that the cliff the goat is pushed from should be rough and hard. I might have thought that it may be located in a settled area. Therefore, the verse states: “In the wilderness.” And from where does one derive that the goat is pushed from a cliff? The verse states “gezeira,” indicating an area that is sharp, like a cliff. It was taught in another baraita: Azazel is a reference to the hardest mountain, and so it says: “And the mighty [eilei] of the land he took away” (Ezekiel 17:13). Azazel is interpreted as azaz-el, with the term el connoting something rough and hard.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שיהא עז וקשה – אל לשון קשה.
ומניין שבצוק – הר זקוף.
גזירה – חתוכה.
שלוח השעיר אע״פ שהוא נראה כדבר שאין בו טעם אין לאדם להרהר עליו ולחשוד עליו ועל כיוצא בו שהם דברי תוהו שהכל הערה נכבדת למבינים כמו שרמזנו בילדותינו בחיבור התשובה בהלכות יום הכפרים שבו ועל זו אמרו את משפטי תעשו דברים שאלמלא נכתבו דין הוא שיכתבו כגון ע״ז וגזל ועריות ושפיכות דמים וברכת השם וכיוצא באלו ואת חוקותי תשמרו דברים שהשטן מקטרג עליהם ואומות העולם משיבין עליהן כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז וחליצת יבמה וטהרת מצורע ושעיר המשתלח שמא תאמר מעשה תוהו הן תלמוד לומר אני ד׳ אני גזרתי ואין לך רשות להרהר עליהן:
עז וקשה כו׳. ויהיה עזאזל ב׳ מלות עז אזל מלשון תרגום וילך ואזל דהיינו שיוליך השעיר למקום עז וקשה אבל מברייתא דלקמן שאמר עזאזל קשה שבהרים וכן הוא אומר ואת אילי הארץ וגו׳ נראה כמ״ש הרא״ם בשם המפרשים כי עזאזל כמו עזז אל שהא׳ שבין ז׳ לז׳ כאילו הוא בין ז׳ לל׳ כו׳ ע״ש וק״ל:
א תנו רבנן [שנו חכמים]: ״עזאזל״ משמע — שיהא המקום עז וקשה. יכול ישלחנו במקום ישוב — תלמוד לומר: ״במדבר״, ומנין שעושים זאת בצוק (בסלע) — תלמוד לומר: ״גזרה״ כלומר דבר הגוזר וחותך, כמו צוק. תניא אידך [שנויה ברייתא אחרת] באותו נושא: ״עזאזל״ — קשה שבהרים, וכן הוא אומר: ״ואת אילי הארץ לקח״ (יחזקאל יז, יג) שעזאזל נדרש כמו ״עזז-אל״ לשון קושי ותוקף.
§ The Sages taught: The word Azazel indicates that the cliff the goat is pushed from should be rough and hard. I might have thought that it may be located in a settled area. Therefore, the verse states: “In the wilderness.” And from where does one derive that the goat is pushed from a cliff? The verse states “gezeira,” indicating an area that is sharp, like a cliff. It was taught in another baraita: Azazel is a reference to the hardest mountain, and so it says: “And the mighty [eilei] of the land he took away” (Ezekiel 17:13). Azazel is interpreted as azaz-el, with the term el connoting something rough and hard.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) תָּנָא דְּבֵי ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל עֲזָאזֵל שֶׁמְּכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה עוּזָּא וְעַזָּאֵל.

The school of Rabbi Yishmael taught: Azazel is so called because it atones for the actions of Uzza and Azael. These are the names of “sons of God” who sinned with “daughters of men” (Genesis 6:2) and thereby caused the world to sin during the generation of the Flood.
רש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עוזא ועזאל – מלאכי חבלה שירדו לארץ בימי נעמה אחות תובל קין ועליהם נאמר ויראו בני האלהים את בנות האדם (בראשית ו) כלומר על העריות מכפר.
על מעשה עזה ועזאל – פרש״י ז״ל שני מלאכי חבלה שירדו לארץ בימי נעמה אחות תובל קין ועליהם נאמר ויראו בני האלקים את בנות האדם ע״כ. ולזה רמז הרמב״ן ז״ל בפי׳ התורה שלו במה שכתב הנפילים היו בארץ שאמר ז״ל שהענין ההוא מתפרש במסכת יומא.
עזא ועזאל כו׳. פרש״י מלאכי חבלה שירדו כו׳ ועליהן נאמר ויראו בני האלהים את בנות וגו׳ ע״ש וכה״ג פרש״י במס׳ נדה פ׳ האשה גבי סיחון ועוג אחי הוו בני שמחזאי כו׳ וקרא נקט הני שאפשר שהם היו עיקר:
תנא דבי [שנה החכם מבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל: ״עזאזל״ נקרא כן מפני שהוא מכפר על מעשה עוזא ועזאל, שהם שמות בני האלהים שחטאו בבנות האדם, והחטיאו את העולם בדור המבול.
The school of Rabbi Yishmael taught: Azazel is so called because it atones for the actions of Uzza and Azael. These are the names of “sons of God” who sinned with “daughters of men” (Genesis 6:2) and thereby caused the world to sin during the generation of the Flood.
רש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן ב{ויקרא י״ח:ד׳} אֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ דְּבָרִים שֶׁאִלְמָלֵא (לֹא) נִכְתְּבוּ דִּין הוּא שֶׁיִּכָּתְבוּ וְאֵלּוּ הֵן עֲבוֹדָה זָרָה1 וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים וְגָזֵל וּבִרְכַּת הַשֵּׁם.

The Gemara cites another baraita related to the scapegoat. The Sages taught with regard to the verse: “You shall do My ordinances, and you shall keep My statutes to follow them, I am the Lord your God” (Leviticus 18:4), that the phrase: My ordinances, is a reference to matters that, even had they not been written, it would have been logical that they be written. They are the prohibitions against idol worship, prohibited sexual relations, bloodshed, theft, and blessing God, a euphemism for cursing the Name of God.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן את משפטי תעשו. דברים שאילו לא נכתבו דין שיכתבו ואלו הן ע״ז וג״ע וש״ד וגזל וברכת השם.
משפטי – משמע דברים המיושרים והדין נותן לעשותו.
דין הוא שיכתבו כו׳. ר״ל שאילו לא נכתב לישראל בנתינת התורה דין הוא שיכתבו לפי שהם מצות בני נח ואלו הן ע״ז כו׳. אבל את חקותי תשמרו גם אחר שנכתבו השטן ואומות העולם משיבין כו׳. שלא ניתנו ליכתב:
ת״ל אני ה׳ אני ה׳ חקקתים. מל׳ חקיקה וכתיבה. ואמר
בנושא זה מביאים עוד ברייתא: תנו רבנן, ״את משפטי תעשו ואת חוקותי תשמרו ללכת בהם אני ה׳ אלהיכם״ (ויקרא יח, ד), ״משפטי״ אלה דברים שאלמלא נכתבו דין הוא שיכתבו מפני שהדעת מחייבת אותם, ואלו הן: עבודה זרה, וגלוי עריות, ושפיכות דמים, וגזל, וברכת (קללת) השם.
The Gemara cites another baraita related to the scapegoat. The Sages taught with regard to the verse: “You shall do My ordinances, and you shall keep My statutes to follow them, I am the Lord your God” (Leviticus 18:4), that the phrase: My ordinances, is a reference to matters that, even had they not been written, it would have been logical that they be written. They are the prohibitions against idol worship, prohibited sexual relations, bloodshed, theft, and blessing God, a euphemism for cursing the Name of God.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אֶת חוּקּוֹתַי תִּשְׁמְרוּ דְּבָרִים שֶׁהַשָּׂטָן מֵשִׁיב עֲלֵיהֶן וְאֵלּוּ הֵן אֲכִילַת חֲזִיר וּלְבִישַׁת שַׁעַטְנֵז וַחֲלִיצַת יְבָמָה וְטׇהֳרַת מְצוֹרָע וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ וְשֶׁמָּא תֹּאמַר מַעֲשֵׂה תוֹהוּ הֵם ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא י״ח:ל׳} אֲנִי ה׳ אֲנִי ה׳ חֲקַקְתִּיו וְאֵין לְךָ רְשׁוּת לְהַרְהֵר בָּהֶן.:

The phrase: And you shall keep my statutes, is a reference to matters that Satan and the nations of the world challenge because the reason for these mitzvot are not known. They are: The prohibitions against eating pork; wearing garments that are made from diverse kinds of material, i.e., wool and linen; performing the ḥalitza ceremony with a yevama, a widow who must participate in a levirate marriage or ḥalitza; the purification ceremony of the leper; and the scapegoat. And lest you say these have no reason and are meaningless acts, therefore the verse states: “I am the Lord” (Leviticus 18:4), to indicate: I am the Lord, I decreed these statutes and you have no right to doubt them.
ר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואת חקותי תשמרו. דברים שיצה״ר מקטרג עליהן ואומות העולם משיבין עליהן. ואלו הן אכילת חזיר ולבישת שעטנז ורוק יבמה ושיער נזיר וצפורי מצורע ושעיר המשתלח והרבעת כלאים ושור הנסקל ופטר חמור ועגלה ערופה ובשר בחלב ושמא תאמר מעשה תוהו המה אני י״י חקקתים גזירה [היא] ואין לך רשות להרהר בהן.
חוק – משמע שאינו אלא גזירת מלך כמו וישימה לחק (שמואל א ל) וישם אותה יוסף לחוק (בראשית מז).
השטן – יצר הרע משיב עליהן תשובה להטעות את ישראל ולומר שהתורה אינה אמת כי מה תועלת בכל אלו לכך נכתב בהן חוק אני ה׳ גזרתי עליכם.
תלמוד לומר אני ה׳ – אחוקותי קאי דמינייהו סליק את חוקותי תשמרו אני ה׳ חקקתים גזרתים.
אכילת חזיר ולבישת שעטנז כו׳. וכן יש הרבה אפר פרה וכיסוי הדם וכיוצא בהן:
ואלו הן אכילת חזיר כו׳. יש לעיין בזה למה נקט אכילת חזיר טפי משאר טמאים ונראה ע״פ מ״ש פ׳ כ״ה כל דאסר לן רחמנא שרי לן כוותיה כו׳ אסר לן חזיר שרי לן מוחא דשיבוטא כו׳ והיינו דהשטן ועובדי כוכבים משיבין עליה דמאיזה טעם אסר לן זה ושרי לן דכוותיה וכן לבישת שעטנז הוא איסור ודכוותיה תכלת בסדין מצוה וכן חליצת יבמה דהותרה אשת אח ומצוה לייבם ושוב ע״י חליצה תיאסר אשת אחיו וכה״ג איכא בפיוט של פרשת פרה מכלאי בגדים תכלת בסדין מאשת אח יבום האח כו׳ ע״ש וטהרת מצורע שצריך ב׳ צפרים אחד לקרבן לה׳ וא׳ לשלוח וכן שעיר המשתלח שהיו שני שעירים אחוים ושוים הא׳ לה׳ והשני לעזאזל ובזה יתיישב דלא קחשיב הכא פרה אדומה דכתיב בה נמי חוקה דלא חשיב אלא הני דאיכא בהו דכוותיה ועד״ז יתפרשו הכתובים הכפלים בענין זה שאמר כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם וגו׳ שלא היה לכם לישב שם אלא דרך גירות כמ״ש כי גר יהיה זרעך כו׳ ולפי שישבתם שם בקבע יש לחוש שלמדתם ממעשיהם וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא וגו׳ ויהיה לכם ירושה וישיבה בה ויש לחוש ג״כ על לימוד מעשיהם הרעים וע״כ בא אזהרה פרטית שלא תעשו כן ואמר את משפטי לפי שיש מצות מושכלות שדת אלהים מובדלת מדת הנימוסית ואמר באותן מובדלים את משפטי תעשו ולא משפטם ואח״כ אמר את חקותי תשמורו וגו׳ ואמר שוב ושמרתם את חקותי כפל השמירה בהם שצריכים אזהרה ביותר לפי שהשטן והעובדי כוכבים משיבין עליהן ואמר עוד ואת משפטי שגם דת נמוסית מסכים בה והיינו אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כמ״ש כהן לוי וישראל לא נאמר אלא האדם שגם עובדי כוכבים בכלל ואמר אם תאמר א״כ לא תקבל אתה שכר עליהן כמו העובדי כוכבים ע״כ אמר אני ה׳ נאמן לשלם לך שכר גם לזאת ודו״ק:
אבל ״ואת חקתי תשמרו״ (ויקרא יח, ד) — אלו דברים שהשטן ואומות העולם משיבים עליהן משום שאין להם טעם מובן, ואלו הן: איסור אכילת חזיר, ולבישת שעטנז, ומצות חליצת יבמה, וטהרת מצורע, ושעיר המשתלח. ושמא תאמר אלה שאין להם טעם ומעשה תוהו הם — תלמוד לומר: ״אני ה׳⁠ ⁠״ (ויקרא יח, ד), לומר: אני ה׳ חקקתיו, ואין לך רשות להרהר בהן לערער עליהן.
The phrase: And you shall keep my statutes, is a reference to matters that Satan and the nations of the world challenge because the reason for these mitzvot are not known. They are: The prohibitions against eating pork; wearing garments that are made from diverse kinds of material, i.e., wool and linen; performing the ḥalitza ceremony with a yevama, a widow who must participate in a levirate marriage or ḥalitza; the purification ceremony of the leper; and the scapegoat. And lest you say these have no reason and are meaningless acts, therefore the verse states: “I am the Lord” (Leviticus 18:4), to indicate: I am the Lord, I decreed these statutes and you have no right to doubt them.
ר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אֵימָתַי מְטַמֵּא בְּגָדִים.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן הַמְשַׁלֵּחַ מְטַמֵּא בְּגָדִים וְאֵין הַשּׁוֹלֵחַ אֶת הַמְשַׁלֵּחַ מְטַמֵּא בְּגָדִים.

§ It was taught in the mishna that the tanna’im disagreed about from what point the garments of the man who leads the scapegoat are rendered impure. The Sages taught in a baraita: The garments of the one who dispatches the goat are rendered impure, but the garments of the one who dispatches the dispatcher, e.g., those who accompany him, are not rendered impure.
ר׳ חננאלרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאימתי מטמאין בגדים כו׳. תנו רבנן המשלח השעיר מטמא בגדים ולא המשלח את המשלח וכו׳
השולח את המשלח – המלוים אותו מירושלים.
ואין השולח את המשלח טעון כבוס בגדים – פי׳ שהמוסרו למשלחו אינו טעון כבוס בגדים.
ב במשנה נחלקו תנאים אימתי מטמא המשלח את השעיר את הבגדים שלו. תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: המשלח עצמו מטמא בגדים ואין השולח את המשלח כגון המלוים אותו מטמא בגדים.
§ It was taught in the mishna that the tanna’im disagreed about from what point the garments of the man who leads the scapegoat are rendered impure. The Sages taught in a baraita: The garments of the one who dispatches the goat are rendered impure, but the garments of the one who dispatches the dispatcher, e.g., those who accompany him, are not rendered impure.
ר׳ חננאלרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) יָכוֹל מִשֶּׁיֵּצֵא חוּץ לְחוֹמַת עֲזָרָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר הַמְשַׁלֵּחַ אִי הַמְשַׁלֵּחַ יָכוֹל עַד שֶׁיַּגִּיעַ לַצּוּק תַּלְמוּד לוֹמַר וְהַמְשַׁלֵּחַ הָא כֵּיצַד מִשֶּׁיֵּצֵא חוּץ לְחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם דִּבְרֵי ר׳רַבִּי יְהוּדָה.

One might have thought that as soon as he leaves the wall of the Temple courtyard he becomes ritually impure. Therefore, the verse states: “He that dispatched” (Leviticus 16:26), to teach that he does not contract impurity until his journey has begun. On the other hand, if the verse had simply stated: He that dispatched, one might have thought he does not become impure until he reaches the cliff. Therefore, the verse states: “And he that dispatched,” with the inclusive term “and.” How is this to be understood? His garments are rendered impure only when he emerged outside the wall of Jerusalem. This is the statement of Rabbi Yehuda.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ת״ל והמשלח – משמע ששילחו כבר לצד המדבר.
יכול משיצא חוץ לחומת עזרה מיד יטמא — תלמוד לומר: ״המשלח״, שאינו מטמא עד שיהא משלחו בכיוון היעד. ומצד אחר אי [אם] אומר אתה ״המשלח״ — יכול עד שיגיע לצוק לא יטמא — תלמוד לומר: ״והמשלח״, האות ״ו״ באה לרבות. הא כיצד: אינו מטמא בגדים אלא משיצא חוץ לחומת ירושלים. אלו דברי ר׳ יהודה,
One might have thought that as soon as he leaves the wall of the Temple courtyard he becomes ritually impure. Therefore, the verse states: “He that dispatched” (Leviticus 16:26), to teach that he does not contract impurity until his journey has begun. On the other hand, if the verse had simply stated: He that dispatched, one might have thought he does not become impure until he reaches the cliff. Therefore, the verse states: “And he that dispatched,” with the inclusive term “and.” How is this to be understood? His garments are rendered impure only when he emerged outside the wall of Jerusalem. This is the statement of Rabbi Yehuda.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר עֲזָאזֵל וְכִבֶּס עַד שֶׁהִגִּיעַ לַצּוּק ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר {ויקרא ט״ז:כ״ו} וְהַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר לַעֲזָאזֵל יְכַבֵּס בְּגָדָיו זוֹרְקוֹ בְּבַת רֹאשׁ וּמְטַמֵּא בְּגָדִים.:

Rabbi Yosei says that the verse states: “And he that dispatched the goat to Azazel shall wash” (Leviticus 16:26), which indicates that his garments are not rendered impure until he has reached Azazel, i.e., the cliff. Rabbi Shimon says: His garments are rendered impure only when he pushes the goat from the cliff, as it says: “And he that dispatched the goat to Azazel shall wash his clothes” (Leviticus 16:26), to indicate that he throws it headlong and only then, once he has fulfilled the mitzva, his garments are rendered impure.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עד ר׳ שמעון אומר משעת דחייתו זורקו בבת ראש לעזאזל יכבס בגדיו.
ערך זקר
זקרא(עירובין טז.) שלא יזדקר הגדי בבת ראש (יומא סז:) ר״ש אומר המשלח את השעיר יכבס בגדיו זוקרו בבת ראש מטמא בגדיו (יומא לח) עד שיהיו אחיו נזקרין בבת ראש לאחוריהן. (סוכה יד) מסככין בנסרין כדי שיזדקר הגדי בבת ראש (נדה יז) אימר איזדקרא ומעלייה אתא פי׳ נפלה לאחוריה ובא הדם מן העלייה. (ובויקרא רבה) אם הכהן המשיח טלטלה גבר אמר ר׳ שמואל בר נחמני כהדין תרנגולא דיגלי מאתר לאתר מזדקר (עירובין נב) אחרים אומרים למקום שרובו נזקר פי׳ הואיל וגופו בתוך התחום ורגלו אחת חוץ לתחום הוי ליה רגלו לגבי שאר גופו מיעוטו והי׳ טפילה לגבי גופו כי האדם למקום שהוא רובו לשם הוא נזקר: (ראש השנה יח) כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון אמר ר׳ יוחנן כולן נזקרין בזקירה אחת. ס״א כולן נסקרין בסקירה אחת פי׳ מביט כל באי העולם בהבטה אחת ונראין הדברים שכן מפרש רב נחמן היוצר יחד לבם:
א. [שפרינגען, היפפען.]
זורקו בבת ראש – קסבר דחיפתו וזריקתו היא שילוחו.
ואילו ר׳ יוסי אומר: נאמר ״והמשלח את השעיר לעזאזל וכבס״ (ויקרא יח, כה) משמע: עד שיגיע לעזאזל, שעד שהגיע לצוק אינו מטמא. ר׳ שמעון אומר: אינו מטמא בגדים אלא בשעת דחיפתו מן הצוק, שהרי נאמר: ״והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו״ (ויקרא טז, כו) ללמד שזורקו בבת ראש (בבת אחת) ואז מטמא בגדים, שזו היא מצות שילוחו, ורק לאחריה מטמא.
Rabbi Yosei says that the verse states: “And he that dispatched the goat to Azazel shall wash” (Leviticus 16:26), which indicates that his garments are not rendered impure until he has reached Azazel, i.e., the cliff. Rabbi Shimon says: His garments are rendered impure only when he pushes the goat from the cliff, as it says: “And he that dispatched the goat to Azazel shall wash his clothes” (Leviticus 16:26), to indicate that he throws it headlong and only then, once he has fulfilled the mitzva, his garments are rendered impure.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) מתני׳מַתְנִיתִין: גבָּא לוֹ אֵצֶל פַּר וְשָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִין קְרָעָן וְהוֹצִיא אֶת אֵימוּרֵיהֶן דנְתָנָן בְּמָגֵיס וְהִקְטִירָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ.

MISHNA: After the High Priest passed the goat to the man tasked with dispatching the goat, he came next to the bull and the goat that were to be burned. He tore their flesh but was not required to cut it into pieces, and removed the portions of the offering consumed on the altar and placed them in a large bowl [magis] and burned them on the altar.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בא לו אצל הפר ואצל השעיר קרען כו׳ – מגס קערה כדמתרגמינן קערת כסף מגיסטא דכסף. נתן את האימורין והן החלבין במגס כדי לעלותן ע״ג המזבח להקטירן.
ערך מגס
מגסא(פסחים סד: יומא סז:) נתנן במגס והקטירן על גבי המזבח (כלים פי״ג) רבי יהודה אומר אף המגס וקוד הבבלי תרגום קערה מגוסתא (א״ב וכן פי׳ מלה זו בלשון יוני ורומי קער׳):
א. [שיססעל.]
מתני׳ בא לו אצל פר וכו׳ – חזר לו התנא לסדרו הראשון שהוא מסדר עבודת כ״ג וקתני בא לו כהן גדול אצל פר ושעיר העומדים לישרף אחר שמסר את המשתלח למי שהוא מוליכו בא לו אצלם וקרעם והוציא האימורין.
ונתנם במגס – בקערה של כלי שרת והקטירן כדכתיב (ויקרא טז) ואת חלב החטאת יקטיר המזבחה ובגמרא פריך הא אכתי לא חזי להקטירן.
ג משנה לאחר שמסר הכהן הגדול את השעיר המשתלח ביד מי שמשלחו בא לו הכהן הגדול אצל פר ושעיר הנשרפין, קרען ואין צריך לחותכן ולנתחן, והוציא את אימוריהן (החלקים העולים להקרב למזבח) נתנן במגיס (קערה גדולה) והקטירן על גבי המזבח.
MISHNA: After the High Priest passed the goat to the man tasked with dispatching the goat, he came next to the bull and the goat that were to be burned. He tore their flesh but was not required to cut it into pieces, and removed the portions of the offering consumed on the altar and placed them in a large bowl [magis] and burned them on the altar.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) הקְלָעָן בְּמִקְלָעוֹת וְהוֹצִיאָן לְבֵית הַשְּׂרֵיפָה ווּמֵאֵימָתַי מְטַמְּאִין בְּגָדִים מִשֶּׁיֵּצְאוּ חוּץ לְחוֹמַת הָעֲזָרָה ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מִשֶּׁיַּצִּית הָאוּר בְּרוּבָּן.:

He interwove and bound the bull and the goat together into braids as one mass. They were placed in that way upon two poles and carried by four people who took them out to the place designated for burning, outside of Jerusalem. And at what point do the bull and goat render the garments of those who carried them impure, as it is written: “And he who burns them shall wash his garments” (Leviticus 16:28)? They render the garments impure from the moment that they emerged outside the wall of the Temple courtyard. Rabbi Shimon says: They render the garments impure from the moment that the fire has ignited in most of the bull and the goat.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך צת
צתא(בבא מציעא סט) אל תיקרי מוצאת אלא מוצת (יומא סז:) עד שיצת האור ברובן מלשון ויצת אש בציון:
ערך קלע
קלעב(יומא סז:) קלען במקלעות והוציאן לבית השריפה (גמרא) א״ר יוחנן כמין קליעה פי׳ היה תולה במוטות כמו קלע כדכתיב ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע. (משנה עדיות פרק ג׳) כל הקליעות טהורות הקלע שבית קיבול שלה אריג טמאה ויתקעהו ימה סוף תרגום ירושלמי ואקלע. (סוכה לב:) ת״ר קלוע כמין קליעה ודומה לשלשלת זהו הדם (ברכות סא. נדה מה) קורין לקלעיתא בניתא מעשה עבות תרגום עובד קליעה:
ערך גף
גףג(יומא סז) זיבח וקיטר בסייף גיפף ונשק במגפה. (סנהדרין י״ט) אבל המגפף והמנשק המכבד וכו׳ עד עובר בלא תעשה. (סנהדרין נו:) למעוטי גיפוף ונישוק שלא כדרכה. חבקו אשפתות תרגום גפיפו קילקלתן פירוש של זה שייך בערך גף השני:
ערך יציב
יציבד(יומא סז) יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא פי׳ משל הוא כלומר האזרח למטה והגר למעלה הגחלים בימין והקטרת בשמאל וכן פי׳ יציב (עירובין ה.) אם הוא פתוח לכרמלית דלית ביה חיוב חטאת אסור להשתמש בתוכו עד שיעשה לו לחי להתירו ואם פתוח לרשות הרבים דחיישינן לחיובו חטאת יהא מותר בלא לחי כלו׳ איך יהא דין כרמלית חמור מרשות הרבים (א״ב תרגום כל האזרח כל יציבא). יציב בדניאל מן יציב ידע פירו׳ אמת ויציב:
א. [אנצינדען.]
ב. [שליידערן.]
ג. [אומארעמען.]
ד. [היימיש געוויס.]
קלען במקלעות – כמין קליעה ארבעה בני אדם נושאין שני מוטות שנים לפנים שנים לאחור ומהלכים מוט אצל מוט והפר והשעיר נתונים עליהן מורכבין זה על זה וכופפן זה תחת זה כמין קליעה ושלימין הן אלא שנקרע כריסן להוציא אימוריהן כדתניא בגמרא שמוציאן שלמים.
והוציאן לבית השריפה – חוץ לירושלים.
מאימתי מטמאים בגדים – העסוקין בהן כדכתיב והשורף אותם יכבס בגדיו (שם).
משיצאו חוץ לחומת העזרה – בגמרא מפרש טעמא.
קלען צרפן וקשרם, את הפר והשעיר, כעין מקלעות (כגוש אחד), כשהם מונחים כך על שני מוטות הנישאים ביד ארבעה בני אדם והוציאן לבית השריפה שהיה מחוץ לירושלים. ומאימתי מטמאין הפר והשעיר הללו בגדים של הנושאים אותם ככתוב: ״והשורף אותם יכבס בגדיו״ (ויקרא טז, כח)משיצאו חוץ לחומת העזרה. ר׳ שמעון אומר: לא כן, אלא בשעה שנשרפים ממש, שמשיצית האור ברובן הרי הם מטמאים.
He interwove and bound the bull and the goat together into braids as one mass. They were placed in that way upon two poles and carried by four people who took them out to the place designated for burning, outside of Jerusalem. And at what point do the bull and goat render the garments of those who carried them impure, as it is written: “And he who burns them shall wash his garments” (Leviticus 16:28)? They render the garments impure from the moment that they emerged outside the wall of the Temple courtyard. Rabbi Shimon says: They render the garments impure from the moment that the fire has ignited in most of the bull and the goat.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) גמ׳גְּמָרָא: וְהִקְטִירָן סָלְקָא דַּעְתָּךְ אֶלָּא אֵימָא לְהַקְטִירָן עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ.:

GEMARA: It was taught in the mishna that the High Priest removed the portions of the offering consumed on the altar and burned them on the altar. The Gemara expresses surprise: Would it enter your mind to say he burned them? He would not burn them right away, since he had to perform other services first. Rather, say that he placed them in a large bowl in order to burn them on the altar later.
רש״יתוספותתוספות ישניםמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ ה״ג והקטירן ס״ד אלא אימא להקטירן – ולא גרס במגס מקטיר להו וגירסא משובשת היא כאן ובמסכת פסחים (דף סה:) ובמסכת סוטה (דף טו.) דשפיר הוה שייך למיתני לתנא והקטירן במגס דבמגס מעלה אותן למזבח דדכוותיה תנינן טובא מעלו ומקטירו בכלי שרת (סוטה דף יד:) מעלו ומקטירו בהמיינו אלא הכי קשיא ליה והקטירן ס״ד וכי עכשיו הוא מקטירן והלא עודנו לבוש בגדי לבן ועדיין עליו לקרות הפרשה בבגדים הללו ואח״כ יטבול וילבש בגדי זהב לאילו ואיל העם ויטבול שניה להוציא כף ומחתה ויטבול שלישית למוספין ואמורי חטאת הללו ותמיד של בין הערבים כדקתני בפרקין דלקמן אלא אימא להקטירן נתנן למגס להקטירן בו למזבח כשיגיע זמנן.
אטו במגס מקטיר ליה – כך היה כתוב בספרים כאן ובס״פ תמיד נשחט (פסחים דף סה:) ורש״י מחקו לפי שהיה קשה לו דבכמה דוכתי במנחות קתני מעלה ומקטירה בכלי שרת ולא פריך הכי אטו בכלי שרת מקטיר ליה וגרס רש״י והקטירו ס״ד וכי היה יכול להקטירו מיד והלא היה לבוש עדיין בגדי לבן והקטרה הוא בבגדי זהב מבחוץ ומשני נתנו במגס להקטירו לכשיגיע זמנו ובפ׳ תמיד נשחט (פסחים סה:) מפרש הקטירו ס״ד אטו הוא גופיה מקטיר ליה והא בזר קיימינן דלעיל מיניה איירי בהפשטה דכשירה בזר ומשני נתנו במגס להקטיר על ידי כהן ור״ת אומר דאין צריך להגיה הספרים והא דלא פריך הכי גבי מנחה בכלי שרת ס״ד שאני התם כיון דמנחה בעיא קידוש כלי אגב דמקדש בכלי שרת מעלה למזבח בכלי שרת שהיא נתונה בו להקטירה אבל הכא ובפרק תמיד נשחט פריך שפיר במגס ס״ד וכי חובה הוא שיהיה בכלי שרת כלל והקשה ה״ר שמואל מורדון דבפרק שני דסוטה (סוטה טו.) דפריך הכי גבי מנחה דקתני מעלה ומקטירה בכלי שרת ומקטיר לה ומשני אימא להקטירה ומעתה אין צריך למחוק הספרים דאיכא למימר כיון דפריך לה חדא זימנא בסוטה גבי מנחה ושני לה לא חש להקשות במנחה זימנא אחריתי אע״ג דבזבח פריך לה בתמיד נשחט (פסחים דף סה:) והדר פריך לה הכא התם כבשים והכא פרים אבל גבי מנחות שם מנחה אחת היא ולספרים דגרסינן בסוטה בברייתא מעלן ומקטירן בכלי שרת ומולחו ונותנו על גבי האשים ניחא (לפר״ת) דהכי פריך מקטירו בכלי שרת ס״ד פירוש וכי כמו שהיא בכלי שרת בלא מליחה מקטירו ומשני אימא להקטירו פירוש לאחר מליחה ולי נראה דגרסי׳ שפיר במגס ס״ד ופריך וכי חובה הוא שיוליכנו במגס למזבח נהי נמי דכשקרען והוציא אימוריהן נותנו במגס ולא על גבי רצפה שלא יהו קדשי שמים מוטלים כנבלה מ״מ כשמעלן למזבח יכול להעלותן בידיו ומדקתני ליה גבי סדר יום הכפורים משמע דכך הוא הסדר ובענין אחר אין לעשות ולהכי פריך וכי חובה הוא לעשות כן להעלותם במגס ובפרק תמיד נשחט נמי דקתני כל סדר הפסח שחיטתו וקבלת דמו והולכתו וזריקתו והפשיטו והקטרתו להכי מתמה מדקתני הכי גבי סדר הפסח אלמא דחובה הוא להקטירו במגס וכן בפרק ב׳ דסוטה דקתני סדר מנחות כיצד אדם מביא מנחתו מתוך ביתו וכל סדר המנחה קתני עד מעלה ומקטירה בכלי שרת להכי פריך מדקתני הכי גבי סדר מנחה אלמא חובה היא אבל בשאר דוכתי לא פריך הכי.
הקטירן ס״ד אטו במגס מקטר להו. ומחקו רש״י כאן ובפסחים פרק תמיד נשחט (דף סה:) ובפ׳ שני דסוטה (דף טו.) גבי מנחה משום דקשיא ליה דדכוותה תנינן טובא במנחות מעלהו ומקטירו בכלי שרת מעלהו ומקטירו בהמיינו והכי פריך הכא והקטירו ס״ד וכי הוא מקטירן עכשיו והלא עודנו לבוש בגדי לבן ועליו עוד לקרות הפרשה ואח״כ יטבול וילבוש בגדי זהב לאילו ואיל העם ואח״כ יטבול להוציא כף ומחתה ויטבול שלישית למוספין ואימורי חטאת הללו כדאמרינן בפירקין דלקמן ובתמיד נשחט נמי פריך הקטירן ס״ד והלא בהפשט וניתוח קאי והן כשרין בזר והוא לא מקטר להו ורבינו יעקב היה רוצה לפרש הכא ובפסחים דגרס ליה וה״ק אטו במגס מקטיר להו דעל כרחין לא היה נותנן במגס כדי לקדשן בה כי השחיטה מקדשתן ולא דמי לכלי שרת דמנחות דכלי שרת מקדשם ומיהו ההיא דסוטה אין ליישב לפי דבריו דפריך ליה גבי מנחה על כן נראה לרבי דודאי הכי נמי הוי מצי לאקשויי במנחה בכל מקום שהוא אלא אחר שהקשה בסוטה אין לו לחזור להקשות בכל מקום ולספרים דגרסינן בסוטה מעלהו ומקטירו בכלי שרת ומולחו ונותנו על גבי האשים1 ופריך וכי לפני המליחה מקטירו וזה היה ניחא לפי שיטת רש״י אבל יש ספרים דלא גרסינן הכי. מ״ר. וקשה לפי פירוש רבי דהכא ובפסחים למה הקשה אותו כיון שהקשה כן ופירש במקום אחד ונראה לי דלא קשיא מידי ושפיר גרסי׳ ליה דבכל דוכתא לא פריך הכי אלא במקום ששונה הסדר כגון הכא ששונה כל סדר יום הכפורים ואינו מחסר כלום משמע שכך היה הסדר שנותנן במגס ומקטירן וכן בפסחים ששונה שם כל הסדר של פסחים כמו שהיה קרב א״כ משמע שכך הוא היה הסדר שנותנן במגס והקטירן שם וכן ההיא דסוטה דקחשיב התם בפרק שני (דף יד:) סדר מנחה [כיצד] אדם מביא מתוך ביתו כו׳ ולכך סבור דכך הוא הדין והסדר שמקטירן בכלי שרת אבל בהני דמנחות [אין שונה הסדר ולכך] ידע שהוא רוצה לומר שמעלהו בהמיינו או במקידה של חרס והקטירו על גבי המזבח. כן נראה עיקר:
אלא אימא להקטירן. ואין מקטירן עכשיו עד שהוא מקריב מוספין כדפירש״י על כן הגיה ר״ת בסידור אתה כוננת קרען והוציא חלבם והקטיר דגרס להקטיר לפי שעתה לא היה מקטירן עד אחר קריאת הפרשה והקרבת אילו ואיל העם ושמא לשון המשנה תפס לו הפייט כך:
1. יש לפרש דפריך.
תוס׳ בד״ה אטו במגס כו׳ ע״ג האישים ניחא לפרש״י דה״פ כו׳ כצ״ל מתוס׳ דפרק תמיד נשחט ע״ש וק״ל:
ד גמרא נאמר במשנה שלאחר שהוציא את איבריהם נתנם לאיברים במגיס והקטירן. ותוהים: ״והקטירן״ סלקא דעתך [עולה על דעתך לומר]? שהרי אינו מקטירן מיד וצריך לעשות תחילה עבודות אחרות, אלא אימא [אמור] שמניחם במגיס על מנת להקטירן מאוחר יותר על גבי המזבח.
GEMARA: It was taught in the mishna that the High Priest removed the portions of the offering consumed on the altar and burned them on the altar. The Gemara expresses surprise: Would it enter your mind to say he burned them? He would not burn them right away, since he had to perform other services first. Rather, say that he placed them in a large bowl in order to burn them on the altar later.
רש״יתוספותתוספות ישניםמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) קְלָעָן בְּמִקְלָעוֹת.: אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כְּמִין קְלִיעָה זתָּנָא לֹא הָיָה מְנַתְּחָן נִיתּוּחַ בְּשַׂר עוֹלָה אֶלָּא עוֹר עַל גַּבֵּי בָּשָׂר מְנָא הָנֵי מִילֵּי דְּתַנְיָא רַבִּי אוֹמֵר נֶאֱמַר כָּאן עוֹר וּבָשָׂר וָפֶרֶשׁ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן {ויקרא ט״ז:כ״ז} עוֹר וּבָשָׂר וָפֶרֶשׁ

It was taught in the mishna that the High Priest interwove and bound the bull and the goat together into braids as one mass before taking them to be burned. Rabbi Yoḥanan said: He made them like a braid, whose parts are interwoven. It was taught: He would not dissect the bull and goat in the manner of the dissection of the flesh of a burnt-offering, where the animal is skinned and then cut into parts. Rather, he would leave the skin on top of the flesh and would cut the animal into pieces without skinning it. The Gemara asks: From where are these matters derived? As it was taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: It is stated here with regard to the bull and goat, skin and flesh and dung (Leviticus 16:27), and it is stated below, with regard to the bull sin-offerings that are burned, skin and flesh and dung (Leviticus 4:11).
עין משפט נר מצוהרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא היה מנתחן – השורפן כניתוח בשר עולה שהוא מופשט מן העור קודם ניתוח כדכתיב והפשיט ונתח (ויקרא א) אלא עור על גבי בשר ואינו מפשיטן.
נאמר כאן – בפר ושעיר את עורותם ואת בשרם ואת פרשם.
ונאמר – בפר כהן משיח עור ובשר ופרש ואת עור הפר ואת כל בשרו על ראשו ועל כרעיו וקרבו ופרשו (ויקרא ד).
אמר רבי יוחנן כמין קליעה – פי׳ הרב בעל הערוך ז״ל היה תולן במקלות כמין קלע מלשון כף הקלע.
ה נאמר במשנה שלפני הוצאת הפר והשעיר לשריפה ״קלען במקלעות״. אמר ר׳ יוחנן: שהיה עושה אותם כמין קליעה שחלקיה מחוברים זה לזה. תנא [שנה החכם]: לא היה מנתחן את הפר והשעיר כניתוח בשר עולה שמפשיטים את העור ומנתחים את כל הבהמה לנתחיה, אלא חותך עור על גבי בשר ולא היה מפשיטם. ושואלים: מנא הני מילי [מנין דברים אלה]? דתניא [ששנויה ברייתא]: רבי אומר: נאמר כאן בפר ושעיר אלה ׳עור ובשר ופרש׳ (ויקרא טז, כז) ונאמר להלן בפרי חטאת הנשרפים ׳עור ובשר ופרש׳ (ויקרא ד, יא),
It was taught in the mishna that the High Priest interwove and bound the bull and the goat together into braids as one mass before taking them to be burned. Rabbi Yoḥanan said: He made them like a braid, whose parts are interwoven. It was taught: He would not dissect the bull and goat in the manner of the dissection of the flesh of a burnt-offering, where the animal is skinned and then cut into parts. Rather, he would leave the skin on top of the flesh and would cut the animal into pieces without skinning it. The Gemara asks: From where are these matters derived? As it was taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: It is stated here with regard to the bull and goat, skin and flesh and dung (Leviticus 16:27), and it is stated below, with regard to the bull sin-offerings that are burned, skin and flesh and dung (Leviticus 4:11).
עין משפט נר מצוהרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא סז: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים יומא סז:, עין משפט נר מצוה יומא סז:, ר׳ חננאל יומא סז:, הערוך על סדר הש"ס יומא סז:, רש"י יומא סז:, תוספות יומא סז:, תוספות ישנים יומא סז:, בית הבחירה למאירי יומא סז: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יומא סז:, מהרש"א חידושי הלכות יומא סז:, מהרש"א חידושי אגדות יומא סז:, פירוש הרב שטיינזלץ יומא סז:

Yoma 67b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Yoma 67b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Yoma 67b, R. Chananel Yoma 67b, Collected from HeArukh Yoma 67b, Rashi Yoma 67b, Tosafot Yoma 67b, Tosefot Yeshanim Yoma 67b, Meiri Yoma 67b, Ritva Yoma 67b, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 67b, Maharsha Chidushei Aggadot Yoma 67b, Steinsaltz Commentary Yoma 67b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144