×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן (גַּמְלָא) אוֹמֵר אַף עַל הַדָּם מִן הַחַי רַבִּי חִידְקָא אוֹמֵר אַף עַל הַסֵּירוּס רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אַף עַל הַכִּישּׁוּף.
Rabbi Ḥananya ben Gamla says: The descendants of Noah are also commanded concerning the prohibition against consuming the blood from a living animal. Rabbi Ḥideka says: They are also commanded concerning castration, i.e., they are prohibited to castrate any living animal. Rabbi Shimon says: They are also commanded concerning the prohibition against engaging in sorcery.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
אף על הדם מן החי – כולהו יליף טעמייהו לקמן.
ר׳ חנניה בן גמלא אומר: אף על הדם מן החי נצטוו בני נח שאסור לאוכלו. ר׳ חידקא אומר: אף על הסירוס נצטוו, שאסור להם לסרס כל חי. ר׳ שמעון אומר: אף על הכישוף.
Rabbi Ḥananya ben Gamla says: The descendants of Noah are also commanded concerning the prohibition against consuming the blood from a living animal. Rabbi Ḥideka says: They are also commanded concerning castration, i.e., they are prohibited to castrate any living animal. Rabbi Shimon says: They are also commanded concerning the prohibition against engaging in sorcery.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כׇּל הָאָמוּר בְּפָרָשַׁת כִּישּׁוּף בֶּן נֹחַ מוּזְהָר עָלָיו {דברים י״ח:י׳} לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קוֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף וְחוֹבֵר חָבֶר וְשׁוֹאֵל אוֹב וְיִדְּעוֹנִי וְדוֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים וְגוֹ׳ וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה ה׳ אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ וְלֹא עָנַשׁ אֶלָּא אִם כֵּן הִזְהִיר.

Rabbi Yosei says: With regard to every type of sorcery that is stated in the passage about sorcery, it is prohibited for a descendant of Noah to engage in it. This is derived from the verses: “When you come into the land that the Lord your God gives you, you shall not learn to do like the abominations of those nations. There shall not be found among you one who makes his son or his daughter pass through the fire, a diviner, a soothsayer, or an enchanter, or a warlock, or a charmer, or one who consults a necromancer and a sorcerer, or directs inquiries to the dead. For whoever does these things is an abomination to the Lord; and because of these abominations, the Lord your God is driving them out from before you” (Deuteronomy 18:9–12). Evidently, the Canaanites were punished for these practices; and since God would not have punished them for an action unless He first prohibited it, these practices are clearly prohibited to gentiles.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עד: ר׳ יוסי אומר: כל האמור בפרשת מכשף – בן נח מוזהר עליו, שנ׳: לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף וחבר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים. וכתיב: ובגלל התועבות האלה יי׳ אלהיך מוריש אותם מפניך. ואינו מענישם בתועבות הללו אלא שבוודאי הזהירם בהן, שאין הקב״ה מעניש אלא אם כן הזהיר.
בפרשת מכשף – זו היא שמזכיר והולך לא ימצא בך ובגלל התועבות האל וגו׳ ומדנענשו עליהם שמע מינה הוזהרו על כולם דלא ענש אלא אם כן הזהיר.
ר׳ יוסי אומר: כל האמור בפרשת כישוףבן נח מוזהר עליו שלא יעשה כן. והוא שנאמר: ״לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף. וחבר חבר ושאל אוב וידעני ודרש אל המתים. כי תועבת ה׳ כל עושה אלה ובגלל התועבת האלה ה׳ אלהיך מוריש אותם מפניך״ (דברים יח, י–יב), ולא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר, ומאחר והענישם ה׳ וגרשם מן הארץ בשל חטאים אלה משמע שדברים אלה אסורים להם.
Rabbi Yosei says: With regard to every type of sorcery that is stated in the passage about sorcery, it is prohibited for a descendant of Noah to engage in it. This is derived from the verses: “When you come into the land that the Lord your God gives you, you shall not learn to do like the abominations of those nations. There shall not be found among you one who makes his son or his daughter pass through the fire, a diviner, a soothsayer, or an enchanter, or a warlock, or a charmer, or one who consults a necromancer and a sorcerer, or directs inquiries to the dead. For whoever does these things is an abomination to the Lord; and because of these abominations, the Lord your God is driving them out from before you” (Deuteronomy 18:9–12). Evidently, the Canaanites were punished for these practices; and since God would not have punished them for an action unless He first prohibited it, these practices are clearly prohibited to gentiles.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר אַף עַל הַכִּלְאַיִם מוּתָּרִין בְּנֵי נֹחַ לִלְבּוֹשׁ כִּלְאַיִם וְלִזְרוֹעַ כִּלְאַיִם אוְאֵין אֲסוּרִין אֶלָּא בְּהַרְבָּעַת בְּהֵמָה וּבְהַרְכָּבַת הָאִילָן.

Rabbi Elazar says: The descendants of Noah were also commanded concerning the prohibition of diverse kinds. Nevertheless, it is permitted for the descendants of Noah to wear diverse kinds of wool and linen and to sow diverse kinds of seeds together, and they are prohibited only with regard to breeding diverse species of animals and grafting diverse species of trees.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ אליעזר אומר: אף על הרכבת האילן והרכבת הבהמה נצטוו, אבל מותרין ללבוש כלאים ולזרוע כלאים.
מותרין בני נח וכו׳ – סיפא דמילתא דרבי אלעזר הוא וכוליה מפרש לקמן.
ר׳ אלעזר אומר: אף על הכלאים נצטוו בני נח. כיצד, ואלו הן הכלאים שנאסרו בהם? — מותרין בני נח ללבוש כלאים (שעטנז), ולזרוע כלאים (שני מיני זרעים יחד), ואין אסורין משום כלאים אלא בהרבעת בהמה ובהרכבת האילן.
Rabbi Elazar says: The descendants of Noah were also commanded concerning the prohibition of diverse kinds. Nevertheless, it is permitted for the descendants of Noah to wear diverse kinds of wool and linen and to sow diverse kinds of seeds together, and they are prohibited only with regard to breeding diverse species of animals and grafting diverse species of trees.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מְנָהָנֵי מִילֵּי אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר קְרָא {בראשית ב׳:ט״ז} וַיְצַו ה׳ אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכוֹל תֹּאכֵל.

§ The Gemara asks: From where are these matters, the Noahide mitzvot, derived? Rabbi Yoḥanan says: It is from that which the verse states: “And the Lord God commanded the man, saying: Of every tree of the garden you may freely eat; but from the tree of the knowledge of good and evil, you shall not eat from it, for on the day that you eat from it, you shall die” (Genesis 2:16–17).
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מנא הני מילי? אמר ר׳ יוחנן: דכתיב: ויצו יי׳ אלהים על האדם: ויצו – אילו הדיינין. יי׳ – זו ברכת השם. אלהים – זו ע״ז. על האדם – זו שפיכות דמים. אמכל עץ הגן אכול תאכל – ולא גזל. תאכל – ולא אבר מן החי. ר׳ יצחק תני איפכא: ויצו – ע״ז. כול׳. וזה וזה מביא ראיה מקראי.
א. נשמט, לאמר זו גילוי עריות.
א ושואלים: מנהני מילי [מנין דברים אלה], מהיכן למדים אנו שבע מצוות אלה? אמר ר׳ יוחנן: שאמר קרא [הכתוב] ורמז לכך בכתוב: ״ויצו ה׳ אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל.
§ The Gemara asks: From where are these matters, the Noahide mitzvot, derived? Rabbi Yoḥanan says: It is from that which the verse states: “And the Lord God commanded the man, saying: Of every tree of the garden you may freely eat; but from the tree of the knowledge of good and evil, you shall not eat from it, for on the day that you eat from it, you shall die” (Genesis 2:16–17).
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וַיְצַו אֵלּוּ הַדִּינִין וְכֵן הוּא אוֹמֵר {בראשית י״ח:י״ט} כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְגוֹ׳.

The verse is interpreted homiletically as follows: With regard to the term “and…commanded,” these are the courts of judgment; and so it states in another verse: “For I have known him, to the end that he may command his children and his household after him, that they may keep the way of the Lord, to do righteousness and justice” (Genesis 18:19).
גליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ ויצו אלו הדינים. עי׳ תשובת רמ״א סימן י׳:
ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות״ (בראשית ב, טז–יז), וכך הוא נדרש: ״ויצו״אלו הדינין, וכן הוא אומר: ״כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט״ (בראשית ב, יח, יט).
The verse is interpreted homiletically as follows: With regard to the term “and…commanded,” these are the courts of judgment; and so it states in another verse: “For I have known him, to the end that he may command his children and his household after him, that they may keep the way of the Lord, to do righteousness and justice” (Genesis 18:19).
גליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) ה׳ זוֹ בִּרְכַּת הַשֵּׁם וְכֵן הוּא אוֹמֵר {ויקרא כ״ד:ט״ז} וְנוֹקֵב שֵׁם ה׳ מוֹת יוּמָת אֱלֹהִים זוֹ עֲבוֹדָה זָרָה1 וְכֵן הוּא אוֹמֵר {שמות כ׳:ב׳} לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל הָאָדָם זוֹ שְׁפִיכוּת דָּמִים וְכֵן הוּא אוֹמֵר {בראשית ט׳:ו׳} שׁוֹפֵךְ דַּם הָאָדָם וְגוֹ׳.

With regard to the term “the Lord,” this alludes to blessing the name of God; and so it states in another verse: “And he who blasphemes the name of the Lord…shall be put to death” (Leviticus 24:16). “God,” this alludes to idol worship; and so it states: “You shall have no other gods before Me” (Exodus 20:2). “The man,” this alludes to bloodshed; and so it states: “One who sheds the blood of man, by man his blood shall be shed” (Genesis 9:6).
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
״ה׳⁠ ⁠״זו ברכת (קללת) השם, וכן הוא אומר: ״ונקב שם ה׳ מות יומת״ (ויקרא טז, כד). ״אלהים״זו רמז לאיסור עבודה זרה, וכן הוא אומר ״לא יהיה לך אלהים אחרים על פני״ (שמות כ, ג). ״על האדם״זו שפיכות דמים, וכן הוא אומר: ״שפך דם האדם באדם דמו ישפך״ (בראשית ט, ו).
With regard to the term “the Lord,” this alludes to blessing the name of God; and so it states in another verse: “And he who blasphemes the name of the Lord…shall be put to death” (Leviticus 24:16). “God,” this alludes to idol worship; and so it states: “You shall have no other gods before Me” (Exodus 20:2). “The man,” this alludes to bloodshed; and so it states: “One who sheds the blood of man, by man his blood shall be shed” (Genesis 9:6).
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) לֵאמֹר זוֹ גִּילּוּי עֲרָיוֹת וְכֵן הוּא אוֹמֵר {ירמיהו ג׳:א׳} לֵאמֹר הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהָלְכָה מֵאִתּוֹ וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר מִכֹּל עֵץ הַגָּן וְלֹא גָּזֵל אָכֹל תֹּאכֵל וְלֹא אֵבֶר מִן הַחַי.

With regard to the term “saying,” this alludes to forbidden sexual relations; and so it states: “Saying, if a man sends his wife, and she goes from him and becomes another man’s…will that land not be greatly polluted? But you have played the harlot with many lovers” (Jeremiah 3:1). “Of every tree of the garden” alludes to the fact that one may partake only of items that are permitted to him, as they belong to him, and he may not partake of stolen items. “You may freely eat” alludes to the fact that one may eat fruit, but not a limb from a living animal.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מכל עץ הגן ולא גזל – מדאיצטריך למישרי ליה ולהפקיר לו עצי הגן ש״מ שאינו מופקר לו נאסר לו.
אכול תאכל – העומד לאכילה ולא תאכל אבר מן החי דבהמה בחייה אינה עומדת לאכילה אלא לגדל ולדות.
לאמר הן ישלח – אע״ג דהאי קרא במחזיר גרושתו כתיב ובני נח לא הוזהרו בה מ״מ מייתי ראיה דגבי אישות כתיב לאמר.
אכל תאכל ולא אבר מן החי – והא דאמרינן לקמן (דף נט:) דלא הותר לאדם הראשון בשר לאכילה היינו להמית ולאכול אבל מתה מאליה שריא ואתא לאפוקי אבר מן החי דאפי׳ נפל מאליו אסור.
תוס׳ בד״ה אכל תאכל כו׳ אבל מתה מאליה שריא ואתא לאפוקי אבר כו׳ עכ״ל כהאי גוונא תירץ רש״י לקמן אך לא כתב דמתה מאליה שריא ודעת התוספות דאי מתה מאליה לא הוה שריא לא הוה אצטריך קרא לנפל מאליו דאסור ואין להקשות לדבריהם דמתה מאליה שריא מאי קא קשיא ליה לקמן אהא דמלאכי השרת היו צולין לו בשר דאימא מתה מאליה הויא דיש לומר כיון דמתה מאליה הוא דבר טמא ועתידה התורה ליאסר לא היו מתעסקין בו מלאכי השרת וק״ל:
שם עץ הגן ולא גזל. עי׳ ב״מ דף ע׳ ע״ב תוס׳ ד״ה תשיך:
״לאמר״זו גילוי עריות, וכן הוא אומר: ״לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר... הלוא חנוף תחנף הארץ ההיא ואת זנית רעים רבים״ (ירמיה ג, א). ״מכל עץ הגן״ כוונתו — העצים המותרים לך, שמשלך הם ולא גזל. ״אכל תאכל״ — את אלה בלבד שמותרים לאכילה ולא אבר מן החי.
With regard to the term “saying,” this alludes to forbidden sexual relations; and so it states: “Saying, if a man sends his wife, and she goes from him and becomes another man’s…will that land not be greatly polluted? But you have played the harlot with many lovers” (Jeremiah 3:1). “Of every tree of the garden” alludes to the fact that one may partake only of items that are permitted to him, as they belong to him, and he may not partake of stolen items. “You may freely eat” alludes to the fact that one may eat fruit, but not a limb from a living animal.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) כִּי אֲתָא רַבִּי יִצְחָק תָּנֵי אִיפְּכָא וַיְצַו זוֹ עֲבוֹדָה זָרָה1 אֱלֹהִים זוֹ דִּינִין.

When Rav Yitzḥak came from Eretz Yisrael to Babylonia, he taught two of the expositions in the opposite order: “And…commanded,” this alludes to idol worship. “God,” this alludes to courts of judgment.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כי אתא [כאשר בא] ר׳ יצחק מארץ ישראל לבבל תני איפכא [שנה להיפך] דרשות אלה, בשינוי הכתובים: ״ויצו״זו עבודה זרה. ״אלהים״זו דינין.
When Rav Yitzḥak came from Eretz Yisrael to Babylonia, he taught two of the expositions in the opposite order: “And…commanded,” this alludes to idol worship. “God,” this alludes to courts of judgment.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) בִּשְׁלָמָא אֱלֹהִים זוֹ דִּינִין דִּכְתִיב {שמות כ״ב:ז׳} וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים אֶלָּא וַיְצַו זוֹ ע״זעֲבוֹדָה זָרָה מַאי מַשְׁמַע.

The Gemara asks: Granted, the source for the exposition: “God [Elohim],” this alludes to courts of judgment, is clear; as it is written: “Then the master of the house shall come near the judges [ha’elohim]” (Exodus 22:7). Evidently, judges are called elohim. But with regard to the exposition: “And…commanded,” this alludes to idol worship, from where is this inferred?
רשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳. ויצו זו עבודה זרה אלהים זו דינין בשלמא אלהים זו דינין דכתיב ונקרב בעל הבית אל האלהים אלא ויצו זו עבודה זרה מאי משמע, רב חסדא ורב יצחק בר אבדימי חד אמר סרו מהר מן הדרך אשר צויתם עשו להם וגו׳. וחד אמר עשוק אפרים רצוץ משפט כי הואיל הלך אחרי צו. מאי בינייהו איכא בינייהו נכרי שעשה עבודה זרה ולא השתחוה לה. למאן דאמר עשו משעת עשייה מיחייב, למאן דאמר כי הואיל הלך עד דאזיל בתרה ופלח לה.
ונראה שאין כוונת הגמ׳ להביא ראייה מהפסוק (שמות לב:ה) ״סרו מהר מן הדרך אשר צויתם עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים״, דלכאורה מפסוק זה אין ראייה שחייבים רק על העשייה של ע״ז בלבד ואפילו לא עבדו לה, דהרי כתיב להדיא ״עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו ויזבחו לו״. ולכאורה צ״ל דהראייה היא מהפסוק (דברים ט:י״ב) ״ויאמר ה׳ אלי קום רד מהר מזה וגו׳ סרו מהר מן הדרך אשר צויתם עשו להם עגל מסכה״ דכתיב ביה רק שעשו את העגל.
ויש להקשות דהרי כלל ישראל כבר קיבלו את התורה וחל עלייהו דין ישראל שהרי נתגיירו במתן תורה, וא״כ היאך מוכיחה הגמ׳ ממעשה העגל דב״נ חייב על עשיית ע״ז אף אם לא עבדה. ויתכן לומר דהנה שיטת הרמב״ן עה״ת (בראשית כו:ה) היא דהאבות קיימו כל התורה עד שלא ניתנה רק בא״י, ובחו״ל נהגו כבני נח, ומשמע דבחו״ל היה להם דין ב״נ. ויתכן לפי״ז דלא חל על כלל ישראל שבמדבר דין ישראל בקבלת התורה בשמעם עשרת הדברות, דלא נשלמה גירותם במתן תורה עד שקיבלו את הלוחות, ומאחר שסרחו בעגל ושבר משה רבינו את הלוחות נתבטלה הגירות של מתן תורה והיה להם דין ב״נ עד שקיבלו את הלוחות השניות. וסמך לכך מדברי המדרש (שמות רבה פרשה מ״ג:א) ״מה עשה משה נטל את הלוחות מתוך ידו של הקב״ה כיד להשיב חמתו, למה הדבר דומה לשר ששלח לקדש אשה עם הסרסור, הלך וקלקלה עם אחר, הסרסור שהיה נקי מה עשה נטל את כתובתה מה שנתן לו השר לקדשה וקרעה אמר מוטב שתדון כפנויה ולא כאשת איש כך עשה משה כיון שעשו ישראל אותו מעשה נטל את הלוחות ושברן״, ועוד איתא במדרש (פרשה מ״ו:א) ״ראה משה שחטאו ושבר את הלוחות משל לשר שנטל אשה וכתב לה כתובה ונתנה ביד השושבין לאחר ימים יצא עליה שם רע מה עשה השושבין קרע את הכתובה אמר מוטב שתהיה נידונית כפנויה ולא כאשת איש, כך עשה משה אמר אם אין אני משבר את הלוחות אין לישראל עמידה שנא׳ זובח לאלהים יחרם מה עשה שברם״. ומבואר מדברי המדרש דבמתן תורה כלל ישראל נתקדשו להקב״ה, אמנם כששיבר משה רבינו את הלוחות נתבטלו הקידושין ונשארו בנ״י כפנויה. ולפ״ז י״ל דלא נשלמה הגירות של כלל ישראל במתן תורה לחול עליהם דין ישראל וחל עלייהו דין ב״נ עד שמשה רבינו קיבל את הלוחות שניותא. ומשו״ה שפיר מביאה הגמ׳ ראייה ממעשה העגל דב״נ חייב על עשיית ע״ז אע״פ שלא עבדו ע״ז דבשעת חטא העגל היה על כלל ישראל דין ב״נ.
ועוד יש להעיר דמבואר מהגמ׳ דעשיית חפצא של ע״ז מהוה חלות שם איסור ע״ז, ואינו איסור בפנ״ע, וכדחזינן מהא דעכו״ם חייב מיתה משום עשיית ע״ז ואע״פ שלא עבדה, ועל כרחך דעשיית חפצא של ע״ז מהוה איסור ע״ז, וב״נ חייבים מיתה על איסורי ע״ז. ונפ״מ לענין ישראל די״ל דעשיית חפצא של ע״ז הוי בכלל יהרג וא״י מאחר דהוי חלות שם איסור ע״ז. ועיין בגמ׳ לעיל (דף ז.) ״לא נאמר מקרא זה אלא כנגד מעשה העגל שנא׳ וירא אהרן ויבן מזבח לפניו וכו׳⁠ ⁠״, ופרש״י (בד״ה אלא) וז״ל שעשה אהרן פשרה בינו לבין עצמו והורה היתר לעצמו לעשות להם את העגל עכ״ל. ועיין ברמב״ן ובבעה״מ (סוף פרק בן סורר) שנחלקו אם חל דין יהרג ואל יעבור בלפני עור דעבודה זרה, ובפשטות יש להביא ראייה לשיטת הבעה״מ שחל דין יהרג ואל יעבור בלפני עור דעבודה זרה מהא דאמרינן בגמ׳ שחטא אהרן בעשיית העגל, דבפשטות אהרן הכהן עבר על איסור דלפני עור דעבודה זרה.⁠ב אמנם י״ל אליבא דהרמב״ן דעשיית העגל שאני דהוי חלות שם איסור ע״ז, דעשיית חפצא של ע״ז אסור מדין איסור עבודה זרה וכדמוכח מסוגיין, ואינו רק איסור דלפני עור.
א. ורבינו זצ״ל אמר דיש לפרש דבלוחות ראשונות משה רבינו קיבל את הלוחות בתורת שליח להולכה ולא חלו הקידושין עד שהלוחות באו לידי כלל ישראל ומאחר ששיבר משה רבינו את הלוחות לא חלו הקידושין. משא״כ בלוחות שניות משה רבינו קיבלם בתורת שליח לקבלה וחלו הקידושין משבאו לידו ונשלמה הגירות של כלל ישראל משעה שקיבל הלוחות השניות. ועיין בפירוש ידי משה על מדרש רבה פ׳ מ״ג אות א׳.
ב. דיש לומר דאהרן טעה דסבר שמותר לו לעבור על איסור לפני עור דעבודה זרה דאל״כ יהרגוהו וטעה לומר דליכא חיוב יהרג ואל יעבור בלפני עור דעבודה זרה, ועיין בשיעורים לעיל דף ז. ד״ה ופליגא דבי תנחום ובהערות שם.
ושואלים: בשלמא [נניח] שאומר אתה כי ״אלהים״ זו דינין — יש ראיה לדבר דכתיב כן נאמר] ״ונקרב בעל הבית אל האלהים״ (שמות כב, ז), משמע שהדיינים קרויים ״אלהים״. אלא ״ויצו״זו עבודה זרה, מאי [מה] משמע, כיצד שומעים דבר זה מן הכתוב?
The Gemara asks: Granted, the source for the exposition: “God [Elohim],” this alludes to courts of judgment, is clear; as it is written: “Then the master of the house shall come near the judges [ha’elohim]” (Exodus 22:7). Evidently, judges are called elohim. But with regard to the exposition: “And…commanded,” this alludes to idol worship, from where is this inferred?
רשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) רַב חִסְדָּא וְרַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי חַד אָמַר {שמות ל״ב:ח׳} סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִים עָשׂוּ לָהֶם וְגוֹ׳ וְחַד אָמַר {הושע ה׳:י״א} עָשׁוּק אֶפְרַיִם רְצוּץ מִשְׁפָּט כִּי הוֹאִיל הָלַךְ אַחֲרֵי צָו.

Rav Ḥisda and Rav Yitzḥak bar Avdimi both give answers to this question. One of them says that it is inferred from the verse: “They have turned aside quickly out of the way that I commanded them; they have made them a molten calf” (Exodus 32:8). The word “commanded” is mentioned here in the context of idol worship. And the other one says that it is inferred from the verse: “Ephraim is oppressed, crushed in justice, because he willingly went after filth [tzav]” (Hosea 5:11). The word tzav, used in this context in reference to idol worship, is the same Hebrew word used in the phrase: “And…commanded [vaytzav].”
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עשוק אפרים – מיד שונאיו ורצוץ משפט רצוץ ע״י שפטיו של הקב״ה.
כי הואיל הלך אחרי צו – מפני שנתרצה ללכת אחרי צווי של נביאי הבעל.
ומשיבים, רב חסדא ורב יצחק בר אבדימי נחלקו בכך, חד [אחד מהם] אמר: הראיה ממה שנאמר ״סרו מהר מן הדרך אשר צויתם עשו להם עגל מסכה״ (שמות לב, ח), ומכאן הקשר בין לשון ״צו״ (״צויתים״) לעבודה זרה. וחד [ואחד מהם] אמר: הראיה ממה שנאמר ״עשוק אפרים רצוץ משפט כי הואיל הלך אחרי צו״ (הושע ה, יא), שמן הענין שם מובן שהוא תוכחה על עבודה זרה.
Rav Ḥisda and Rav Yitzḥak bar Avdimi both give answers to this question. One of them says that it is inferred from the verse: “They have turned aside quickly out of the way that I commanded them; they have made them a molten calf” (Exodus 32:8). The word “commanded” is mentioned here in the context of idol worship. And the other one says that it is inferred from the verse: “Ephraim is oppressed, crushed in justice, because he willingly went after filth [tzav]” (Hosea 5:11). The word tzav, used in this context in reference to idol worship, is the same Hebrew word used in the phrase: “And…commanded [vaytzav].”
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מַאי בֵּינַיְיהוּ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ גּוֹי1 שֶׁעָשָׂה ע״זעֲבוֹדָה זָרָה וְלֹא הִשְׁתַּחֲוָה לָהּ לְמַאן דְּאָמַר עָשׂוּ מִשְּׁעַת עֲשִׂיָּיה מיחייב לְמַאן דְּאָמַר כִּי הוֹאִיל הָלַךְ עַד דְּאָזֵיל בָּתְרַהּ וּפָלַח לַהּ.

The Gemara asks: What is the difference between these two sources? The Gemara answers: The practical difference between them is in the case of a gentile who fashioned an idol but did not bow to it, i.e., he has not yet worshipped it. According to the one who says that the proof is from the verse: “They have made them a molten calf,” he is rendered liable from the time of fashioning it. According to the one who says that the proof is from the verse: “Because he willingly went after filth,” he is not liable until he goes after it and worships it.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עכו״ם״.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמרא למאן דאמר עשו משעת עשייה מחייב כו׳ אע״ג דהאי עשו בישראל כתיב ובישראל גופיה אין ממיתין על העשייה מכל מקום ויצו בעכו״ם כתיב דמיניה נילף העשייה מה שאין כן לעיל בההיא דאיש איש דכולו נכתב בישראל ולא גמרינן מיתה לעכו״ם בכינויין כיון דבישראל ליכא מיתה וק״ל:
ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם למעשה], מאיזה פסוק למדים דבר זה? ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל למעשה] לענין גוי שעשה עבודה זרה ולא השתחוה לה, שלא עבדה עדיין. למאן דאמר דעת מי שאומר] כי הראיה מן הכתוב ״עשו להם עגל״, הרי מכאן למדים שמשעת עשייה מיחייב [מתחייב], למאן דאמר דעת מי שאמר] כי הראיה מהכתוב ״כי הואיל הלך״עד דאזיל בתרה ופלח [שהולך אחריה ועובד] לה, ולא משעת עשייה.
The Gemara asks: What is the difference between these two sources? The Gemara answers: The practical difference between them is in the case of a gentile who fashioned an idol but did not bow to it, i.e., he has not yet worshipped it. According to the one who says that the proof is from the verse: “They have made them a molten calf,” he is rendered liable from the time of fashioning it. According to the one who says that the proof is from the verse: “Because he willingly went after filth,” he is not liable until he goes after it and worships it.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמַר רָבָא וּמִי אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר גּוֹי1 שעשאה ע״זעֲבוֹדָה זָרָה וְלֹא הִשְׁתַּחֲוָה לָהּ חַיָּיב וְהָתַנְיָא בבַּעֲבוֹדָה זָרָה2 דְּבָרִים שֶׁבֵּית דִּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל מְמִיתִין עֲלֵיהֶן בֶּן נֹחַ מוּזְהָר עֲלֵיהֶן אֵין בֵּית דִּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל מְמִיתִין עֲלֵיהֶן אֵין בֶּן נֹחַ מוּזְהָר עֲלֵיהֶן לְמַעוֹטֵי מַאי לָאו לְמַעוֹטֵי גּוֹי3 שֶׁעָשָׂה ע״זעֲבוֹדָה זָרָה וְלֹא הִשְׁתַּחֲוָה לָהּ.

Rava says: And is there anyone who says that a gentile who fashioned an idol but did not bow to it is liable? But isn’t it taught in a baraita: With regard to idol worship, matters, i.e., transgressions, for which a Jewish court executes a Jew who commits one of them, are prohibited to a descendant of Noah. But with regard to transgressions for which a Jewish court does not execute a Jew who commits one of them, a descendant of Noah is not prohibited from doing them. To exclude what transgressions, i.e., to determine that they do not apply to gentiles, is this stated? Is it not to exclude the case of a gentile who fashioned an idol but did not bow to it? Since Jews are not executed for this transgression, gentiles should not be liable for this act either.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עכו״ם״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״בַּעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״בעכו״ם״.
3. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עכו״ם״.
עין משפט נר מצוהרמ״הרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואתמה רבא ומי איכא למאן דאמר כותי שעשה ע״ג ולא השתחוה לה חייב והתניא גבי ע״ג דברים שב״ד של ישראל ממיתין עליהן ב״נ מוזהר עליהן אין ב״ד של ישראל ממיתין עליהן אע״פ שמוזהרין עליהן אין ב״נ מוזהר עליהן למעוטי מאי לאו למעוטי כותי שעשה ע״ג ולא השתחוה לה שאע״פ שישראל מוזהרין עליה שנאמר לא תעשה לך פסל כיון שאין ב״ד של ישראל ממיתין עליה עד שיעבדוה אין ב״נ מוזהר עליה. ודחי רב פפא לא למעוטי גיפוף ונישוק שאע״פ שישראל מוזהרים עליהם כדקתני במתני׳ אבל המגפף והמנשק כו׳ הרי זה עובר בל״ת כיון שאין ממיתין עליהן אין ב״נ מוזהר עליהן. ודייקינן עלה גיפוף ונישוק במאי אילימא שדרך עבודתה בכך אפילו [ישראל] נמי בר קטלא הוא דנפקא לן מאיכה יעבדו כו׳ אלא גיפוף ונישוק שלא כדרכה כלומר שאין דרך עבודתה בכך:
ומקשינן אהא מתני׳ דשבע מצות ודינין בני נח איפקוד והתניא עשר מצות כו׳ והוסיפו עליהן דינין כו׳ אלמא דינין לאו משבע מצות נינהו דינין דכתיב כו׳ פירושא דמתניתא קא מסיק ואזיל שבת וכיבוד אב ואם דכתיב בהו בדברות האחרונות כאשר צוך ה׳ אלהיך וליכא ספיקא דכוליה משנה תורה איתמר ליה למשה מפי הגבורה והנך שינויי דאיכא בין דברות הראשונות לדברות האחרונות כולהו הוו כתיבי בלוחות וכולהו אתמסרו בסיני כדאמרינן התם (ר״ה כ״ז.) זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו ואשתכח דבמעמד הר סיני אמר להו כאשר צוך ה׳ אלהיך ולא אשכחן דפקדינהו מקמי מעמד הר סיני מילתא דשייכא לאוקומה בהכי אלא במרה דכתיב שם שם לו חק ומשפט משפט אלו דינין חק אלו שבע מצות וכיבוד אב ואם. ופריק רב נחמן לא נצרכה אלא לעדה ועדים והתראה דבן נח נהרג בעד אחד ובדיין אחד כדנפקא לן לקמן מקראי והוצרך הכתוב להזהיר על ישראל שלא יהא נהרג אלא בעדה ועדים והתראה:
גמ׳. ומי איכא למאן דאמר עכו״ם שעשה ע״ז ולא השתחווה וכו׳ למעוטי גיפוף ונישוק וכו׳ אלא למעוטי שלא כדרכה.
והנה מבואר בגמ׳ דעל עבודה זרה שאין ישראל ממיתין עליה כגון גיפוף ונישוק שלא כדרכה ב״נ אינו מוזהר עליה ואינו נהרג עליה. ויש להקשות דבמשנה לקמן (דף ס:) מבואר דילפינן מיתורא דלא תעבדם דיש איסור בגיפוף ונישוק לע״ז אף כשהן שלא כדרך עבודה. וצ״ע א״כ למה לא נימא דעכו״ם יהרג בגיפוף ונישוק שלא כדרך עבודה משום דאזהרתן זו היא מיתתן. ועוד יש להקשות לפי״ד הרמב״ם (פ״ט מהל׳ מלכים ה״ב) שכתב וז״ל בן נח שעבד ע״ז הרי זה חייב מיתה והוא שיעבוד כדרכה, וכל ע״ז שבית דין של ישראל ממיתין עליה בן נח נהרג עליה, וכל שאין ב״ד של ישראל ממיתין עליה אין בן נח נהרג עליה. ואע״פ שאינו נהרג אסור בכל וכו׳ עכ״ל. וצ״ע דאם בן נח אסור בכל ואפילו בגיפוף ונישוק דשלא כדרכה אמאי אינו נהרג עליה והא קיי״ל אזהרתן זו היא מיתתן.
וי״ל דגיפוף ונישוק שלא כדרך עבודה אסור לישראל מדין איסור בפנ״ע שאסור לישראל לכבד עבודה זרה, אך אין זה בכלל חלות שם איסור עבודה זרה מכיון דאינו עבודה זרה כדרכה אלא דהוי שם איסור בפנ״ע לכבד עבודה זרה. וי״ל דמשו״ה אין ב״נ נהרג על גיפוף ונישוק שלא כדרכה דאין ב״נ נהרג אלא על חלות שם איסור עבודה זרה.⁠א ויתכן דנפ״מ בזה לענין יהרג ואל יעבור אי נימא דעכו״ם מצווים על קידוש ה׳ בז׳ מצות שלהן, די״ל דרק בחלות שם איסור ע״ז חל דין יהרג ואל יעבור ולא באיסור כיבוד ע״ז, ונפ״מ האם ב״נ צריך ליהרג כדי שלא יעבוד ע״ז שלא כדרכה, דאע״פ שאסור לעבדה שלא כדרכה י״ל דיעבור ואל יהרג מדהוי חלות שם איסור בפנ״ע לכבד ע״ז, ולא חלות שם איסור עבודה זרה.
א. ועיין ברמב״ן בהשגות לספה״מ להרמב״ם (מל״ת ה׳) דאיסור עבודה זרה שלא כדרכה הוי מצוה מיוחדת בפנ״ע, ולדידיה ניחא שפיר דיסוד האיסור הוי איסור כיבוד ע״ז ואין ב״נ נהרג אלא על חלות שם איסור עבודה זרה. ועיין בשיעורים לקמן (דף ס: ד״ה משנה. תנא עד שיברך שם בשם ואחד המזבח ואחד המקטר ואחד המנסך ואחד המשתחוה ואחד המקבלו עליו לאלוה וכו׳) מש״נ בביאור שיטת הרמב״ם והרמב״ן בספה״מ.
אמר רבא: ומי איכא למאן דאמר [וכי יש מי שאומר] כי גוי שעשאה עבודה זרה ולא השתחוה לה חייב? והתניא [והרי שנינו בברייתא] בענין עבודה זרה, דברים, כלומר, עבירות שבית דין של ישראל ממיתין עליהן אם עשה כן אדם מישראל — בן נח מוזהר עליהן, עבירה שאין בית דין של ישראל ממיתין עליהןאין בן נח מוזהר עליהן. למעוטי מאי [למעט את מה], אלו פרטי עבירה פטורים עליהם הגויים? לאו למעוטי [האם לא בא הדבר למעט] גוי שעשה עבודה זרה ולא השתחוה לה? שכיון שאין ישראל נהרג על כך, אף הגוי אינו נענש!
Rava says: And is there anyone who says that a gentile who fashioned an idol but did not bow to it is liable? But isn’t it taught in a baraita: With regard to idol worship, matters, i.e., transgressions, for which a Jewish court executes a Jew who commits one of them, are prohibited to a descendant of Noah. But with regard to transgressions for which a Jewish court does not execute a Jew who commits one of them, a descendant of Noah is not prohibited from doing them. To exclude what transgressions, i.e., to determine that they do not apply to gentiles, is this stated? Is it not to exclude the case of a gentile who fashioned an idol but did not bow to it? Since Jews are not executed for this transgression, gentiles should not be liable for this act either.
עין משפט נר מצוהרמ״הרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אָמַר רַב פָּפָּא לָא לְמַעוֹטֵי גִּיפּוּף וְנִישּׁוּק.

Rav Pappa says: No, it is possible that it is stated to exclude embracing and kissing the idol; neither a Jew nor a gentile who embraces or kisses an idol is liable. No proof can be brought from here with regard to a gentile who fashions an idol but does not worship it.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
למעוטי גיפוף ונישוק – אבל עשה אתרבי מויצו אע״ג דבית דין של ישראל אין ממיתין.
מגפף ומנשק – אמרינן במתני׳ (דף ס:) דגבי ישראל אינו נהרג.
גמ׳ לא למעוטי גיפוף ונישוק כו׳. נ״ב והכא נודר בעבודת כוכבים או נשבע כו׳ דאף לישראל אינו אלא באזהרה כדלקמן (סנהדרין דף ס״ד:)
רש״י בד״ה בכדרכה כו׳ בכך חייב עליה כו׳ כצ״ל:
בד״ה כל פלך מדינה הס״ד:
אמר רב פפא: לא, אפשר לומר כי בא למעוטי [למעט] גיפוף (חיבוק) ונישוק הפסל, שהמגפף או מנשק פסל גם אם גוי הוא אינו חייב משום עבודה זרה. אבל לענין פטור של פסל שנעשה על ידי הגוי ולא נעבד על ידו, אין מכאן ראיה.
Rav Pappa says: No, it is possible that it is stated to exclude embracing and kissing the idol; neither a Jew nor a gentile who embraces or kisses an idol is liable. No proof can be brought from here with regard to a gentile who fashions an idol but does not worship it.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) גִּיפּוּף וְנִישּׁוּק דְּמַאי אִילֵּימָא כְּדַרְכָּהּ בַּר קְטָלָא הוּא אֶלָּא גלְמַעוֹטֵי שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ.

The Gemara asks: Embracing and kissing an idol in what manner? If we say that he did so in its standard manner of worship, i.e., that embracing and kissing is the standard method of worshipping this idol, certainly he is liable to receive the death penalty. Rather, it is stated to exclude a case where he did not do so in its standard manner of worship.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך גף
גףא(יומא סז) זיבח וקיטר בסייף גיפף ונשק במגפה. (סנהדרין י״ט) אבל המגפף והמנשק המכבד וכו׳ עד עובר בלא תעשה. (סנהדרין נו:) למעוטי גיפוף ונישוק שלא כדרכה. חבקו אשפתות תרגום גפיפו קילקלתן פירוש של זה שייך בערך גף השני:
א. [אומארעמען.]
בכדרכה – שדרך עבודתה בכך ישראל נמי כל עבודה שדרך עבודתה בכך ישראל חייב עליה ואפילו הוא דרך בזיון כגון פוער לפעור וזורק אבן למרקוליס כדאמר במתני׳ (שם) וילפינן מקראי וכ״ש כשהוא דרך כבוד דכולהו כדרכן נפקי מאיכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם וגו׳.
ושואלים: גיפוף ונישוק דמאי [של מה] באיזה מקרה? אילימא [אם תאמר] שעושה זאת כדרכה, שגיפוף זה הוא דרך עבודתה הרגילה? ודאי בר קטלא [בן מות] הוא! אלא למעוטי [למעט] עבודה זרה שגיפוף ונישוק היא שלא כדרכה — אין הגוי חייב על גיפוף ונישוק.
The Gemara asks: Embracing and kissing an idol in what manner? If we say that he did so in its standard manner of worship, i.e., that embracing and kissing is the standard method of worshipping this idol, certainly he is liable to receive the death penalty. Rather, it is stated to exclude a case where he did not do so in its standard manner of worship.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) דִּינִין בְּנֵי נֹחַ אִיפְּקוּד וְהָתַנְיָא עֶשֶׂר מִצְוֹת נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל בְּמָרָה שֶׁבַע שֶׁקִּיבְּלוּ עֲלֵיהֶן בְּנֵי נֹחַ וְהוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶן דִּינִין וְשַׁבָּת וְכִיבּוּד אָב וָאֵם.

§ The Gemara asks with regard to the list of the Noahide mitzvot: Were the descendants of Noah commanded to establish courts of judgment? But isn’t it taught in a baraita: The Jewish people were commanded to observe ten mitzvot when they were in Marah: Seven that the descendants of Noah accepted upon themselves, and God added to them the following mitzvot: Judgment, and Shabbat, and honoring one’s father and mother.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואקשינן: דינין, בני נח נצטוו עליהן? והתניא: עשר מצוות נצטוו ישראל במרה: ז׳ שקיבלו עליהן בני נח, הוסיפו עליהן דינין ושבת וכיבוד אב ואם. דינין – שנ׳: שם שם לו חק ומשפט. ושבת וכיבוד אב ואם – דבתרויהו כתיב: כאשר צוך יי׳ אלהיך. ואמר ר׳ יהודה: כאשר צוך במרה.
ערך מרה
מרהא(סנהדרין נו:) עשר מצוות נצטוו במרה ז׳ שקבלו בני נח הוסיפו עליהן דינין דכתיב שם שם לו חק ומשפט ושבת וכיבוד אב ואם דכתיב כאשר צוך ואמ״ר יהודה כאשר צוך במרה:
ערך פלך
פלךב(בבא בתרא כא.) שהיו מושיבין מלמדי תינוקות בכל פלך ופלך. (מכות ז.) בשעריך אתה מושיב בתי דינין בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר אבל בחוצה לארץ בכל פלך ופלך אתה מושיב ואי אתה מושיב בכל עיר ועיר (בבא בתרא יב זבחים עז) בן לוי שהרג גולה מפלך לפלך ואם גלה לפלכו פלכו קולטו (סנהדרין נו) כשם שנזדווגו כל ישראל להושיב בתי דינין בכל פלך ופלך וכו׳ ובנפות דור מים תרגום ובפלכי דור מערבא התעו את מצרים פנת שבטיה תרגם רבני פלכהא פי׳ ה׳ או ו׳ עיירות שהן מקובצות במקום אחד נקראים פלך (א״ב לשון מקרא זה שר פלך בית הכרם):
א. [ארטס נאמע.]
ב. [בעצירק. קרייז.]
עשר מצות – תימה הא איכא גיד הנשה למ״ד (בחולין דף ק:) לבני יעקב אסר ומילה שניתן לאברהם אבינו.
ב על רשימת מצוות בני נח שואלים: וכי דינין בני נח איפקוד [נצטוו]?! והתניא [והרי שנינו בברייתא]: עשר מצות נצטוו ישראל בהיותם במרה, שבע שקיבלו עליהן בני נח, והוסיפו עליהן עוד: דינין, ושבת, וכיבוד אב ואם.
§ The Gemara asks with regard to the list of the Noahide mitzvot: Were the descendants of Noah commanded to establish courts of judgment? But isn’t it taught in a baraita: The Jewish people were commanded to observe ten mitzvot when they were in Marah: Seven that the descendants of Noah accepted upon themselves, and God added to them the following mitzvot: Judgment, and Shabbat, and honoring one’s father and mother.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) דִּינִין דִּכְתִיב {שמות ט״ו:כ״ה} שָׁם שָׂם לוֹ חוק וּמִשְׁפָּט שַׁבָּת וְכִיבּוּד אָב וָאֵם דִּכְתִיב {דברים ה׳:י״א,ט״ו} כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ וְאָמַר רַב יְהוּדָה כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ בְּמָרָה.

The mitzva of judgment was given at Marah, as it is written with regard to Marah: “There He made for them a statute and an ordinance” (Exodus 15:25). Shabbat and honoring one’s father and mother were given at Marah, as it is written concerning them in the Ten Commandments: “Observe the day of Shabbat to keep it holy, as the Lord your God commanded you” (Deuteronomy 5:11), and similarly: “Honor your father and your mother, as the Lord your God commanded you” (Deuteronomy 5:16). The phrase “as the Lord your God commanded you” indicates that they had already been commanded to observe these mitzvot previously. And Rav Yehuda says: “As the Lord your God commanded you” in Marah. Apparently, the mitzva of establishing courts is not included in the seven Noahide mitzvot.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כאשר צוך ה׳ אלהיך – כתיב בדברות האחרונות גבי שבת וכבוד אב ואם והיכן צוך הא ליכא למימר דמשה הוה אמר להו בערבות מואב כאשר צוך בסיני דמשה לאו מאליו היה שונה להם משנה תורה ומזהירם על מצותיה אלא כמו שקבלה הוא והיה חוזר ומגיד להם וכל מה שכתוב בדברות האחרונות היה כתוב בלוחות וכן שמע בסיני.
בני נח אסורים בהרבעת בהמה בשאינה מינה וכן בהרכבת אילן בשאינו מינו אלא שאין אלו משבע מצוות ואינו נהרג עליהן ושאר מיני הכלאים מותרין בהן:
בן נח אינו נהרג על ענין ע״ז אלא על הצד שישראל נהרג עליה כגון שעבדה כדרכה ר״ל שעבודתה בכך או באחת מארבע עבודות אע״פ שאין עבודתה בכך על הדרך שיתבאר בפרק זה אבל שלא כדרכה ושלא בארבע עבודות כגון גפוף ונשוק וכיוצא באלו ואין דרך עבודתה בכך פטור אבל אסור בכל מיני עבודה כישראל וכן אסור בהקמת מצבה ונטיעת אשרה ועשיית צורות אפילו לנוי ואין צריך לומר לעבודה אלא שאם עשה הואיל ולא עבדה פטור שהרי ישראל אינו נהרג בעשייה אלא שלוקה ואין מלקות אצל בני נח ולא נאמר אזהרה שלהן זו היא מיתתן אלא במה שהוזהרו הם ולא באזהרה שלנו. וי״מ אזהרה שלהן זו היא מיתתן כלומר כל מקום שהתנא שונה בני נח מוזהרין פירושו על חיוב מיתה שאינה מדקדק עליהן בלשון אזהרה:
וראיה לדבר, דיניןדכתיב [שנאמר] בעת היות ישראל במרה: ״שם שם לו חק ומשפט״ (שמות טו, כה), שבת וכיבוד אב ואםדכתיב [שנאמר] בעשרת הדברות: ״שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך ה׳ אלהיך״ (דברים ה, יב), וכן: ״כבד את אביך ואת אמך כאשר צוך ה׳ אלהיך״ (דברים ה, טז), ומהלשון ״כאשר צוך״ משמע שנצטוו בשבת ובכיבוד אב ואם כבר קודם לכן. ואמר רב יהודה: ״כאשר צוך״במרה, ומכאן שמצות דינים אינה כלולה בשבע מצוות בני נח!
The mitzva of judgment was given at Marah, as it is written with regard to Marah: “There He made for them a statute and an ordinance” (Exodus 15:25). Shabbat and honoring one’s father and mother were given at Marah, as it is written concerning them in the Ten Commandments: “Observe the day of Shabbat to keep it holy, as the Lord your God commanded you” (Deuteronomy 5:11), and similarly: “Honor your father and your mother, as the Lord your God commanded you” (Deuteronomy 5:16). The phrase “as the Lord your God commanded you” indicates that they had already been commanded to observe these mitzvot previously. And Rav Yehuda says: “As the Lord your God commanded you” in Marah. Apparently, the mitzva of establishing courts is not included in the seven Noahide mitzvot.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לָעֵדָה וְעֵדִים וְהַתְרָאָה.

Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says: Establishing courts is a Noahide mitzva. The additional mitzva that was given in Marah was necessary only with regard to the details of the halakhot of the justice system, e.g., that a defendant in a capital case is punished only by a full panel of twenty-three judges of the Sanhedrin, and only if there are two witnesses who testify concerning him, and only if he was issued a forewarning before his transgression.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ופריק רב נחמן: לעולם הדינין בני נח נצטוו עליהן, ומה הוסיפו במרה? שיהו דנין עדה על פי שנים עדים והתראה.
לעדה ועדים והתראה – וכן נצטוו ישראל במרה להיות דנין בסנהדרין של כ״ג כדאמרי׳ (לעיל ב.) עדה שופטת ועדה מצלת דעכו״ם לא איפקוד בהכי כדילפינן לקמן (דף נז:) מקראי דבן נח נהרג בעד א׳ ובדיין א׳.
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לא נצרכה, הכוונה אינה לעצם המצוה של הדיון בדינים, אלא לפרטי המצוה כיצד דנים בדינים; לעדה (בסנהדרין) ועדים, והתראה קודם לעונש, שאין כל אלו מחדשים מצוה שלא נזכרה בין שבע מצות בני נח.
Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says: Establishing courts is a Noahide mitzva. The additional mitzva that was given in Marah was necessary only with regard to the details of the halakhot of the justice system, e.g., that a defendant in a capital case is punished only by a full panel of twenty-three judges of the Sanhedrin, and only if there are two witnesses who testify concerning him, and only if he was issued a forewarning before his transgression.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אִי הָכִי מַאי וְהוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶן דִּינִין.

The Gemara asks: If so, and the mitzva given at Marah is a specification of the halakhot of the justice system, what is the meaning of the sentence: And God added to them: Judgment? The details of a preexisting mitzva would not be referred to as an added mitzva.
ר׳ חננאלרש״ירמ״הבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ודחינן: אי הכי, מאי והוסיפו עליהן דינין? ונדחה.
אי הכי מאי הוסיפו עליהן דינין – אין אלו דינין אלא מצות דיינין.
ומקשינן אי הכי מאי הוסיפו עליהן דינין יש אומרים אין אלו דינין אלא מצות דיינין ולא נהיר דא״כ למה לי לאדכורי בקושיין הוסיפו עליהן לימא הכי אי הכי מאי דינין ותו לא ותו אי מהאי טעמא אידחי ליה האי פירוקא היכי אתא רב אחא בר יעקב בתר הכי לאוקומה להושיב בתי דינין לכל פלך ופלך ויש אומרים אי הכי מאי הוסיפו עליהן דינין אדרבא נגרע מהן דלכתחלה היו דנין אפי׳ בעד אחד ובדיין אחד ובלא התראה ושוב לא דנו אלא בעדה ועדים והתראה והכי מסתבר ואידחיא לה ואתא רבא למימר הוסיפו עליהן דיני קנסות דלא מיפקדי ב״נ עלוייהו ואידחיא לה דא״כ הוסיפו [בדינין מיבעי ליה דהוסיפו] עליהן דינין משמע כולהו דינין הוסיפו ואתא רב אחא בר יעקב למימר לא נצרכה אלא להושיב בתי דינין בכל פלך ופלך כדכתיב שופטים ושוטרים כו׳ דלא מיפקדי ב״נ עילוייהו. ומקשינן והא ב״נ לא איפקוד והא תניא כשם כו׳ מאי טעמא ושפטו את העם כתיב וב״נ נמי משפט כתיב בהו. ואידחיא לה ואסקה רב פפא דהאי תנא דקתני הוסיפו עליהן דינין אלמא דינין לאו משבע מצות נינהו תנא דבי מנשה הוא דמפיק משבע מצות דתנינן לעיל ד״ב סימן דינין וברכת השם ומעייל ס״ך סירוס וכלאים דתנא דבי מנשה כו׳. כמאן אזלא הא דאמר רב יהודה אלהים אני כו׳ קרא דויציו ה׳ אלהים קא דריש שלא צוה עליו אלא שם אלהותו מיהו האי כללא אית ביה תלתא פרטי ע״ג וברכת השם ודינין דמשמע אלהים אני לא תמירוני באחר לא יהיה לך אלהים אחרים על פני אלהים אני לא תקללוני כדכתיב אלהים לא תקלל אלהים אני יהא מוראי עליכם לשפוט בצדק ולא מורא בשר ודם כדכתיב לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלהים הוא כמאן כיש אומרים דקתני אף על הדינין אלמא אית ליה נמי הנך תרתי:
שבע מצוות שנצטוו בני נח שעל כלן אם עבר על אחת מהן נהרג דינין וברכת השם ע״ז וגלוי עריות ושפיכות דמים וגזל ואבר מן החי ששה הראשונות מאדם הראשון ואילך ואבר מן החי מימי נח ואילך שנאמר אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו ובשר מן החי בכלל אבר מן החי אבל דם החי בני נח מותרין בו וכן הסירוס אע״פ שהוא כעין אבר מן החי מותרין בו וכן חקות הגוים כגון קוסם ומעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים אע״פ שהם חקות הגוים ונמשכים הם לעיקרי ע״ז מותרים הם בכלם ואע״פ שנאמר בהם בגלל התועבות ההם י״י מוריש אותם וא״כ למה נענשו אחר שלא הוזהרו לא אמרה אלא שהם סולם ומבוא לעניני עבודות זרות שעליהן נענשו והוא שאמרו למטה בעבודה זרה דאיענוש גוים עלה:
ומקשים: אי הכי [אם כן] המובן, מאי [מה טעם] בלשון ״והוסיפו עליהן דינין״? הלא אין כאן תוספת מצות דינים אלא פירוט מצות דיינים!
The Gemara asks: If so, and the mitzva given at Marah is a specification of the halakhot of the justice system, what is the meaning of the sentence: And God added to them: Judgment? The details of a preexisting mitzva would not be referred to as an added mitzva.
ר׳ חננאלרש״ירמ״הבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) אֶלָּא אָמַר רָבָא לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְדִינֵי קְנָסוֹת אַכַּתִּי וְהוֹסִיפוּ בְּדִינִין מִיבְּעֵי לֵיהּ.

Rather, Rava says: The mitzva given at Marah was necessary only with regard to the halakhot of fines. Since these are not halakhot that pertain to the basic performance of justice, but rather concern an additional fine for the guilty party, they were not given to the descendants of Noah. The Gemara asks: According to this interpretation, the language of the baraita is still inaccurate, as it should have stated: And God added to them more halakhot of judgment.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וגם פירוק של רבא ושל רב אחא בר יעקבא.
א. מכאן עד דף פט,א חסר בכי״א ממנו הדפיסו את פירוש רבנו חננאל בש״ס וילנא. מכאן ואילך (חלק ב) הדפסתי על פי קטעי גניזה.
דיני קנסות – הוסיפו במרה דבני נח לא הוזהרו עליהן דכתיב ויצו וגמרי׳ לה מאשר יצוה דהתם צדקה ומשפט כתיב דהיינו דין ופשרה אבל קנסות לאו משפט נינהו דקנסינן ליה טפי מדיניה.
בדינין מבעי ליה – דניהוי משמע שהוסיפו להם בהלכות דינין שנצטוו עליהם כבר אבל השתא דקתני הוסיפו עליהם דינין משמע כל הלכות דינין הוסיפו.
בפירש״י בד״ה דיני קנסות כו׳ צדקה ומשפט כתיב דהיינו דין ופשרה כו׳ עכ״ל הכי אמרינן בפרק קמא דבמקום משפט אין צדקה כו׳ ועוד דהכא ע״כ צדקה לאו ממש הוא למאי דאסיק אדעתיה לקמן דקום עשה נמי חשיב אמאי לא חשיב נמי צדקה והוי להו שמנה מצות בני נח מיהו לקמן משמע דצדקה ממש קאמר דמשני בניו לדין ביתו לצדקה ולמסקנא דקום עשהלא קחשיב ניחא וק״ל:
אלא אמר רבא: לא נצרכה אלא לדיני קנסות שאינם דינים של משפט עשיית הצדק בלבד, אלא גם תוספת קנס לחוטא, ואלה לא ניתנו לבני נח. ומקשים: אכתי [עדיין] הלשון אינה מתאימה כי ״והוסיפו בדינין״, כלומר, הוסיפו בפרטי דינים על מה שהיה בתחילה, מיבעי ליה [היה צורך לו] לומר!
Rather, Rava says: The mitzva given at Marah was necessary only with regard to the halakhot of fines. Since these are not halakhot that pertain to the basic performance of justice, but rather concern an additional fine for the guilty party, they were not given to the descendants of Noah. The Gemara asks: According to this interpretation, the language of the baraita is still inaccurate, as it should have stated: And God added to them more halakhot of judgment.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) אֶלָּא אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא דלְהוֹשִׁיב בֵּית דִּין בְּכׇל פֶּלֶךְ וָפֶלֶךְ וּבְכׇל עִיר וָעִיר וְהָא בְּנֵי נֹחַ לָא אִיפְּקוּד וְהָתַנְיָא כְּשֵׁם שֶׁנִּצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל לְהוֹשִׁיב בָּתֵּי דִינִין בְּכׇל פֶּלֶךְ וָפֶלֶךְ וּבְכׇל עִיר וָעִיר הכָּךְ נִצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ לְהוֹשִׁיב בָּתֵּי דִינִין בְּכׇל פֶּלֶךְ וָפֶלֶךְ וּבְכׇל עִיר וָעִיר.

Rather, Rav Aḥa bar Ya’akov says: It was necessary only for the additional requirement to establish a court in each and every province and in each and every city. The Gemara asks: And were the descendants of Noah not commanded with regard to this matter? But isn’t it taught in a baraita: Just as the Jewish people were commanded to establish courts in each and every province and in each and every city, so too, the descendants of Noah were commanded to establish courts in each and every province and in each and every city?
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל פלך – מדינה.
ישראל נצטוו להושיב – דיינין בכל עיר ועיר כדכתיב (דברים טז) תתן לך בכל שעריך.
כך נצטוו עכו״ם – דהא משפט כתיב ביה והכא נמי כתיב (שם) ושפטו את העם משפט צדק.
אלא אמר רב אחא בר יעקב: לא נצרכה אלא למצוה היתירה להושיב בית דין בכל פלך (מחוז) ופלך, ובכל עיר ועיר. ושואלים: והא כי דבר זה] בני נח לא איפקוד [נצטוו] עליו? והתניא [והרי שנינו בתוספתא]: כשם שנצטוו ישראל להושיב בתי דינין בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר, כך נצטוו בני נח להושיב בתי דינין בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר!
Rather, Rav Aḥa bar Ya’akov says: It was necessary only for the additional requirement to establish a court in each and every province and in each and every city. The Gemara asks: And were the descendants of Noah not commanded with regard to this matter? But isn’t it taught in a baraita: Just as the Jewish people were commanded to establish courts in each and every province and in each and every city, so too, the descendants of Noah were commanded to establish courts in each and every province and in each and every city?
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) אֶלָּא אָמַר רָבָא הַאי תַּנָּא תַּנָּא דְבֵי מְנַשֶּׁה הוּא דְּמַפֵּיק דַּ״ךְ וְעָיֵיל סַ״ךְ.

Rather, Rava says: This tanna, who holds that the mitzva of establishing courts of judgment is not included in the Noahide mitzvot, is the tanna of the school of Menashe, who removes from the list of the Noahide mitzvot two mitzvot whose mnemonic is dalet, kaf, which stands for judgment [dinim] and blessing the name of God [birkat Hashem], and inserts in their place two mitzvot whose mnemonic is samekh, kaf, standing for castration [seirus] and diverse kinds [kilayim].
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
האי תנא – דבריי׳ דלעיל דקתני הוסיפו עליהם דינין דמשמע דבני נח לא נצטוו עליהם תנא דבי מנשה הוא.
ד״ך – דינין וברכת השם.
ס״ך – סירוס וכלאים.
אלא אמר רבא: האי תנא [תנא זה] הסבור שרק ישראל נצטוו על הדינים התנא דבי [מבית מדרשו] של מנשה הוא, דמפיק [שמוציא] שתי מצוות שסימנן ד״ך (דינים, בר כת), ועייל [ומכניס] במקומן ס״ך (ס ירוס, כלאים),
Rather, Rava says: This tanna, who holds that the mitzva of establishing courts of judgment is not included in the Noahide mitzvot, is the tanna of the school of Menashe, who removes from the list of the Noahide mitzvot two mitzvot whose mnemonic is dalet, kaf, which stands for judgment [dinim] and blessing the name of God [birkat Hashem], and inserts in their place two mitzvot whose mnemonic is samekh, kaf, standing for castration [seirus] and diverse kinds [kilayim].
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) דְּתַנָּא דְבֵי מְנַשֶּׁה שֶׁבַע מִצְוֹת נִצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ ע״זעֲבוֹדָה זָרָה וְגִילּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים גָּזֵל וְאֵבֶר מִן הַחַי סֵירוּס וְכִלְאַיִם.

As the school of Menashe taught: The descendants of Noah were commanded to observe seven mitzvot: The prohibitions of idol worship, and forbidden sexual relations, and blood-shed, and robbery, and eating a limb from a living animal, and castration, and diverse kinds.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שבע מצות וכו׳ – לקמן מפרש דתנא דבי מנשה לא דריש ויצו והני כל חדא באנפי נפשיה כתיב בהו.
אע״פ ואין ישראל נהרג אלא בעדה ר״ל בית דין של עשרים ושלשה ובעדים ובהתראה בן נח אינו צריך כל אלו אלא נהרג על פי עד אחד ועל פי דיין אחד ובעדות קרובים אבל לא בעדות אשה ויראה לי שאף לא בפסולי עדות של תורה:
חייבים בני נח להושיב דיינים בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר על הדרך שנצטוו ישראל כדי שיהו להם בתי דינין קבועים לדון בדין שבע מצוות אלו ולהזהיר את עממיהם ומאחר שנצטוו בכך כל שראו באחד ועבר ולא דנוהו כלם נהרגין וזו היא סיבת מה שנתחייבו בני שכם הריגה שהרי לא מטעם עריות היה שהרי פנויה היתה אלא מטעם גזל והוא שאמרו הכזונה יעשה וכו׳ וכתבו בה גדולי הרבנים בפירושי התורה הכזונה הפקר כלומר אם עשאה הפקר שלא יתחייב עליה מתורת גזל ונמצא ששכם גזל והם ראו ולא דנוהו וזהו דעת גדולי המחברים וקצת גדולי הדורות ראיתי שחולקים לומר שהושבת דיינין לבני נח אינה אלא עשה ואם אמרו אזהרה שלהם זו היא מיתתם לא אמרו בעשה והריגת אנשי שכם לדעתם שלא כדין היתה והוא שקללם יעקב עליה ולדעתי הושבת דיינין בכלל דינין הוא והדינין הוא מניעת העול והחמס ואזהרה היא ולא קללם אלא שהיה רוצה לעמוד בדבורו ובבריתם ולעשות עמהם לפנים משורת הדין וראייה לדברי מה שאמרו למטה בגוי ששבת חייב מיתה שנאמר יום ולילה לא ישבותו והקשה וליחשבה גבי שבע מצות ותירץ כי קא חשיב שב ואל תעשה קום ועשה לא חשיב והקשה והא דינין דקום עשה נינהו ותירץ קום עשה ושב ואל תעשה כלומר מניעת העול וכמו שאמר לא תעשו עול וכל שהוא סיבה לעשייתו נקרא עושהו:
בני נח מצווין על הדינין ועל הפשרות שנאמר לעשות צדקה ומשפט וכבר התבאר שצדקה זו בצוע ומ״מ אין להם דיני קנסות ואין רשאין לדון בהם כלל:
בני נח מוזהרין באבר מן החי בין בטהורה בין בטמאה מה שאין כן בישראל שאינו נוהג אצלם אלא בטהורה בלבד כמו וביארנו במסכת חולין ודין אבר מן החי בין בישראל בין בבן נח נוהג בבהמה וחיה ועוף בישראל בטהורים ובבן נח אף טמאים הואיל ומ״מ טהורים הם אצלם אבל השרץ אין דין אבר מן החי נוהג אצלו אף בישראל ואינו לוקה בהם אף באבר שלם אלא בכזית ואחר מותו בכעדשה כמו שיתבאר במסכת מעילה אע״פ שהשרצים טהורים לבני נח יראה שאין אבר מן החי שבהם נוהג בהם וגדולי המחברים כתבו שיראה להם שאין בן נח נהרג על אבר מן החי של עוף והוא תמה וגדולי המחברים סוברים שהוא טעות סופר ור״ל על אבר מן החי של שרץ אע״פ שהם טהורים אצלם בשר מן החי אין ישראל לוקה עליו אלא בכזית אבל בן נח נהרג עליו אפילו בכל שהוא שלא נאמרו השיעורין כלם אלא לישראל והתבאר במסכת חולין שכל ששחט בה ישראל שני סימנין והיא מפרכסת אסורה לבני נח משום אבר מן החי ולישראל מותרת הואיל ונשחטה:
דתנא דבי [ששנה החכם מבית מדרשו] של מנשה: שבע מצות נצטוו בני נח: עבודה זרה, וגילוי עריות, ושפיכות דמים, גזל, ואבר מן החי, סירוס, וכלאים. ולא מנה דינים וברכת ה׳, הואיל והכניס סירוס וכלאים.
As the school of Menashe taught: The descendants of Noah were commanded to observe seven mitzvot: The prohibitions of idol worship, and forbidden sexual relations, and blood-shed, and robbery, and eating a limb from a living animal, and castration, and diverse kinds.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אָדָם הָרִאשׁוֹן לֹא נִצְטַוָּוה אֶלָּא עַל ע״זעֲבוֹדָה זָרָה בִּלְבַד שֶׁנֶּאֱמַר וַיְצַו ה׳ אֱלֹהִים עַל הָאָדָם רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָה אוֹמֵר אַף עַל בִּרְכַּת הַשֵּׁם וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף עַל הַדִּינִים.

Rabbi Yehuda says: Adam, the first man, was commanded only with regard to the prohibition of idol worship, as it is stated: “And the Lord God commanded the man” (Genesis 2:16). Rabbi Yehuda ben Beteira says: He was also commanded concerning blessing the name of God. And some say that he was also commanded concerning establishing courts of judgment.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אדם הראשון לא נצטווה אלא על ע״ז בלבד שנאמר ויצו ה׳ אלהים – את אלהותו צוה עליו על האדם שלא ימירהו באחר.
אף על ברכת השם – דנפקא ליה נמי מאלהים אלהותו צוה עליו שלא יקללהו כדכתיב (שמות כב) אלהים לא תקלל.
אף הדינין – מאלהים נמי נפקא יהא אלהותי עליך להיות מוראי עליך ולהיות מוראי בלבך ולא מורא בשר ודם להטות משפט כי המשפט לאלהים הוא כדמפרש רב ואזיל.
לא נצטווה אלא על ע״ז – מה שנאסר לו בשר ועץ הדעת לא קחשיב לפי שלא היה נוהג לדורות ודוקא אדם הראשון קאמר אבל מודה רבי יהודה דבני נח נצטוו אחר המבול דהא אמר בפרק ג״ה (חולין דף ק:) לרבי יהודה גבי אבר מן החי דאתי איסור אבר מן החי וחייל אאיסור טומאה שכן איסורו נוהג בבני נח.
שם רבי יהודה בן בתירא אומר אף על ברכת השם כו׳ אלהים אני לא תקללוני כו׳ קצת קשה אמאי קאמר דרבי יצחק נפחא פליג אדרבי מיישא וסבירא ליה אליבא דרבנן דעכו״ם אינו חייב על הכינויין כיון דסבירא ליה דאיש איש לרבות כנוייך אליבא דרבי מאיר וכמו שכתבו התוס׳ לעיל דהא אכתי אימא דלרבי יצחק נפחא עכו״ם נמי חייב על הכנויין וסבירא ליה כרבי יהודה בן בתירא דיליף ברכת השם מאלהים דכנויין נמי במשמע ויש לומר דמכל מקום פליג אדרבי מיישא דיליף ליה כנויין מכגר ואזרח לרבנן ורבי יצחק נפחא לרבנן יליף ליה מאלהים כרבי יהודה בן בתירא ומיהו כיון דבישראל אכנויין אינה רק באזהרה ומאלהים דכתיב באדם הראשון יליף ליה לא מקרי אתרבו לרבנן ולא איצטריך לדידהו למעט סקילה כמו לרבי מאיר דקאמר כיון דאתרבו אתרבו ולכך אצטריך ליה לרבי יצחק נפחא למימר דכגר ואזרח אתא למעט שם בשם ודו״ק:
ר׳ יהודה אומר: אדם הראשון לא נצטווה אלא על עבודה זרה בלבד, שנאמר ״ויצו ה׳ אלהים על האדם״ (בראשית ב, טז). ר׳ יהודה בן בתירה אומר: אף על ברכת השם נצטווה. ויש אומרים שאף על הדינים נצטווה.
Rabbi Yehuda says: Adam, the first man, was commanded only with regard to the prohibition of idol worship, as it is stated: “And the Lord God commanded the man” (Genesis 2:16). Rabbi Yehuda ben Beteira says: He was also commanded concerning blessing the name of God. And some say that he was also commanded concerning establishing courts of judgment.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(24) כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אֱלֹהִים אֲנִי לֹא תְּקַלְּלוּנִי אֱלֹהִים אֲנִי לֹא תְּמִירוּנִי אֱלֹהִים אֲנִי יְהֵא מוֹרָאִי עֲלֵיכֶם כְּמַאן כְּיֵשׁ אוֹמְרִים.

The Gemara asks: In accordance with whose opinion is that which Rav Yehuda says that Rav says, in interpretation of the aforementioned verse: Since I am “God,” do not curse Me; since I am “God,” do not exchange Me with another god; since I am “God,” My fear shall be upon you? The Gemara answers: In accordance with whose opinion? It is in accordance with what some say, i.e., that the phrase “and the Lord God commanded the man” includes the prohibitions against cursing God’s name and idol worship, as well as the mitzva of establishing a system of law and justice, so that the fear of God will be upon the people.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלהים אני – נאמר לאדה״ר.
אל תמירני – כדאמרינן לא יהיה לך אלהים אחרים על פני זולתי.
לא תקללוני – כדאמרי׳ אלהים לא תקלל.
יהא מוראי עליכם – כדאמרינן אלהים לשון שררה ורבנות כמו נתתיך אלהים לפרעה (שמות ז) יהא מוראי עליך ולא מורא בשר ודם לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלהים הוא (דברים א) דהיינו דינין.
כיש אומרים – דמרבי לכולהו.
ושואלים: כמאן אזלא הא שיטת מי הולכת דעה זו] שאמר רב יהודה אמר רב: ״אלהים אני״, כוונתו — לא תקללוני, ״אלהים אני״ כוונתו — לא תמירוני באחר, ״אלהים אני״ כוונתו — יהא מוראי עליכם. כמאן שיטת מי]?כיש אומרים, שבכלל ״ויצו ה׳ אלהים על האדם״ הם מבינים גם איסור עבודה זרה (״לא תמירוני״), ברכת השם (״לא תקללוני״), וגם שמירת חוק ומשפט בעולם (״יהא מוראי עליכם״).
The Gemara asks: In accordance with whose opinion is that which Rav Yehuda says that Rav says, in interpretation of the aforementioned verse: Since I am “God,” do not curse Me; since I am “God,” do not exchange Me with another god; since I am “God,” My fear shall be upon you? The Gemara answers: In accordance with whose opinion? It is in accordance with what some say, i.e., that the phrase “and the Lord God commanded the man” includes the prohibitions against cursing God’s name and idol worship, as well as the mitzva of establishing a system of law and justice, so that the fear of God will be upon the people.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(25) תנא דְבֵי מְנַשֶּׁה אִי דָּרֵישׁ וַיְצַו אֲפִילּוּ הָנָךְ נָמֵי אִי לָא דָּרֵישׁ וַיְצַו הָנֵי מְנָא לֵיהּ.

The Gemara challenges: If the tanna of the school of Menashe interprets the verse “and the Lord God commanded” homiletically, even these mitzvot, cursing the name of God and establishing courts, should be included. And if he does not interpret the verse “and the Lord God commanded” homiletically, from where does he derive these seven mitzvot in his list?
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אפי׳ הנך נמי – דינין וברכת השם.
שם אי לא דריש ויצו הני מנא ליה כו׳ ולא ניחא ליה לתלמודא למימר דהני שתי תיבות ויצו ה׳ לא דריש לדינין וברכת השם וכל אינך דריש כדלעיל כיון דדריש סיפיה דקרא אמאי לא דריש רישא דקרא ועוד דסירוס וכלאים ע״כ באנפיה נפשיה דריש ניחא ליה למימר הכי באינך וק״ל:
ג ושואלים: תנא דבי [שנה החכם מבית מדרשו] של מנשה, אי דריש [אם הוא דורש] את הפסוק ״ויצו״אפילו הנך נמי [אלה גם כן] ברכת ה׳ ודינים בכלל, אי [אם] הוא לא דריש [דורש] ״ויצו״הני מנא ליה [אלו השבע מנין לו]?
The Gemara challenges: If the tanna of the school of Menashe interprets the verse “and the Lord God commanded” homiletically, even these mitzvot, cursing the name of God and establishing courts, should be included. And if he does not interpret the verse “and the Lord God commanded” homiletically, from where does he derive these seven mitzvot in his list?
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(26) לְעוֹלָם לָא דָּרֵישׁ וַיְצַו הָנֵי כֹּל חֲדָא וַחֲדָא בְּאַפֵּי נפשיה כְּתִיבָא ע״זעֲבוֹדָה זָרָה וְגִילּוּי עֲרָיוֹת

The Gemara answers: Actually, he does not interpret the verse “and the Lord God commanded” homiletically, but with regard to these mitzvot in his list, each and every one of them is written separately in the Torah. The prohibitions of idol worship and forbidden sexual relations are stated,
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומשיבים: לעולם תפרש שהוא לא דריש [דורש] ״ויצו״, ואולם הני [אלה]כל חדא וחדא באפי נפשיה כתיבא [אחת ואחת מהן בפני עצמה כתובה] במקרא; עבודה זרה וגילוי עריות
The Gemara answers: Actually, he does not interpret the verse “and the Lord God commanded” homiletically, but with regard to these mitzvot in his list, each and every one of them is written separately in the Torah. The prohibitions of idol worship and forbidden sexual relations are stated,
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סנהדרין נו: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה סנהדרין נו:, ר׳ חננאל סנהדרין נו: – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס סנהדרין נו:, רש"י סנהדרין נו:, תוספות סנהדרין נו:, רמ"ה סנהדרין נו:, בית הבחירה למאירי סנהדרין נו: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סנהדרין נו:, מהרש"א חידושי הלכות סנהדרין נו:, גליון הש"ס לרע"א סנהדרין נו:, רשימות שיעורים לגרי"ד סנהדרין נו: – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן ובנו הרב משה נחמיה רייכמן (כל הזכויות שמורות), פירוש הרב שטיינזלץ סנהדרין נו:, אסופת מאמרים סנהדרין נו:

Sanhedrin 56b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Sanhedrin 56b, R. Chananel Sanhedrin 56b, Collected from HeArukh Sanhedrin 56b, Rashi Sanhedrin 56b, Tosafot Sanhedrin 56b, Ramah Sanhedrin 56b, Meiri Sanhedrin 56b, Maharshal Chokhmat Shelomo Sanhedrin 56b, Maharsha Chidushei Halakhot Sanhedrin 56b, Gilyon HaShas Sanhedrin 56b, Reshimot Shiurim Sanhedrin 56b, Steinsaltz Commentary Sanhedrin 56b, Collected Articles Sanhedrin 56b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144