×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אֲפִילּוּ זְמַן אֶחָד לְכוּלָּן נָמֵי הָוֵי טוֹפֶס אֶלָּא הֵיכִי דָּמֵי כְּלָל דְּכָתֵב אָנוּ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי גֵּירַשְׁנוּ נְשׁוֹתֵינוּ פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִית.
Even if one date was written for all of them it is still considered a separate formula if the divorce of each couple is mentioned separately. Rather, what are the circumstances of the case of a general wording? It is a case where one wrote: We, so-and-so and so-and-so, have hereby divorced our wives so-and-so and so-and-so.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
{משנה גיטין ט:ו} מתני׳ שני גיטין שכתבן זה בצד זה ושני עדים עברים באין מתחת זה לתחת זה ושני עדים [יונים]⁠1 באין מתחת זה לתחת זה את שהעדים הראשונים נקראין2 עמו כשר. עד אחד עברי ועד אחד יוני עד אחד יוני ועד אחד עברי3 באין מתחת זה לתחת זה ומתחת זה לתחת זה4 שניהן פסולין:
1. יוונים: כ״י נ, ספה״ב, דפוסים. כ״י בהמ״ל 695: ״עבריים״.
2. נקראין: כ״י נ: ״נקרין״.
3. עברי, יוני, יוני, עברי: דפוסים: עברי, יוני, עברי, יוני.
4. ומתחת זה לתחת זה: חסר בכ״י נ.
אפילו זמן אחד לכולן נמי הוי טופס – לכל אחד ואחד לפסול העליונים (א״כ כי כתבו איש פלוני מגרש פלונית ופלוני פלונית) הואיל והזכיר שם איש ואשה יחד לכל אחד ואחד הוי כל חד גט לעצמו ונמצא אחרון מפסיק בעדות ואין עדים מעידים אלא עליו.
גמרא אבל הכא דערבינהו מעיקרא אי פליג להו זמן אין אי לא לא עכ״ל ולפי זה ה״מ לאוקמא מתני׳ כה״ג כולהו בערבינהו וכלל היינו זמן אחד לכולן וטופס זמן לכ״ח וא׳ כדאוקמא ר״י בלא ערבינהו אלא דבהא לא פליג אר׳ יוחנן אלא מדאוקמא ר״י כולה בלא ערבינהו פליג איהו עליה וקאמר איהו דליכא כלל אלא בערבינהו ודו״ק:
גמ׳ ותו לרבי יוחנן מאי איריא משום טופס ותיפוק ליה דה״ל נכתב ביום ונחתם בלילה. ויש לדקדק מאי קושיא דהא לכאורה איירי מתניתין בגט ע״י שליח וא״כ לא מיפסלו משום מוקדם כמו שכתבו כל הפוסקים דמוקדם כשר ע״י שליח משום דקלא אית ליה ויש ליישב דהכי פריך מאי איריא משום טופס ותיפוק ליה דבלא״ה אית לן למימר שהעדים לא חתמו אלא על האחרון ולא על הראשונים דה״ל מוקדם ונהי דמוקדם כשר ע״י שליח אפילו הכי לית לן למימר שהעדים חתמו לכתחילה שלא כדין על גט מוקדם כן נ״ל ועדיין צ״ע:
אפילו זמן אחד לכולן נמי [גם כן] הוי [הריהו] טופס, שכיון שהזכיר שפלוני גירש את פלונית ופלוני את פלונית כל אחד לעצמו — הריהם כטפסים נבדלים, אלא היכי דמי [כיצד הוא בדיוק] כלל — שכתב בו כך: ״אנו פלוני ופלוני גירשנו נשותינו פלונית ופלונית״ שאין גירושי כל זוג נזכרים לעצמם בגט.
Even if one date was written for all of them it is still considered a separate formula if the divorce of each couple is mentioned separately. Rather, what are the circumstances of the case of a general wording? It is a case where one wrote: We, so-and-so and so-and-so, have hereby divorced our wives so-and-so and so-and-so.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי אַבָּא לר׳לְרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר זְמַן אֶחָד לְכוּלָּן זֶהוּ כְּלָל לֵיחוּשׁ דִּלְמָא כִּי חָתְמוּ סָהֲדִי אַבָּתְרָא הוּא דַּחֲתִימִי מִי לָא תַּנְיָא אעֵדִים חֲתוּמִין עַל שְׁאֵילַת שָׁלוֹם בְּגֵט פָּסוּל חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא עַל שְׁאֵילַת שָׁלוֹם חָתְמוּ.

Rabbi Abba objects to this: According to Rabbi Yoḥanan, who says that when there is one date written for all of them that is a general wording, we should be concerned that perhaps when the witnesses signed the bill of divorce they intended to sign for only the last couple. Isn’t it taught in a baraita (Tosefta 9:9) that if witnesses are signed on a greeting that was written in a bill of divorce, i.e., after the formulation of the bill of divorce the scribe extended greetings to someone and the witnesses signed underneath, it is invalid, as we are concerned that perhaps they signed the greeting and not the bill of divorce?
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לר׳ יוחנן דאמר כו׳ – הואיל וכל איש ואשה נכתבים לבד לבד אמאי כולן כשרים.
על שאילת שלום חתמו – ולא על הגט.
מתקיף לה [מקשה על כך] ר׳ אבא: לשיטת ר׳ יוחנן, שאמר זמן אחד לכולן זהו כלל, ליחוש [שנחשוש] אם כן דלמא כי [שמא כאשר] חתמו סהדי [העדים]אבתרא [על הזוג האחרון] בלבד הוא דחתימי [שחתמו]! מי [האם] לא תניא [שנינו בברייתא]: עדים חתומין על שאילת שלום בגט, שלאחר נוסח הגט היה כתוב בו שידרשו בשלום מישהו — הרי זה פסול, ומדוע? — חיישינן [חוששים אנו] שמא על שאילת שלום חתמו, ולא על הגט!
Rabbi Abba objects to this: According to Rabbi Yoḥanan, who says that when there is one date written for all of them that is a general wording, we should be concerned that perhaps when the witnesses signed the bill of divorce they intended to sign for only the last couple. Isn’t it taught in a baraita (Tosefta 9:9) that if witnesses are signed on a greeting that was written in a bill of divorce, i.e., after the formulation of the bill of divorce the scribe extended greetings to someone and the witnesses signed underneath, it is invalid, as we are concerned that perhaps they signed the greeting and not the bill of divorce?
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) לָאו אִיתְּמַר עֲלַהּ א״ראָמַר רַבִּי אֲבָהוּ בלְדִידִי מִפָּרְשָׁא לִי מִינֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן שַׁאֲלוּ פָּסוּל וְשַׁאֲלוּ כָּשֵׁר ה״נהָכָא נָמֵי גדִּכְתִיב בֵּיהּ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי.

The Gemara answers: Wasn’t it stated with regard to this baraita that Rabbi Abbahu says: It was explained to me by Rabbi Yoḥanan that if the wording of the greeting is: Ask about the well-being of so-and-so, it is invalid, as perhaps the witnesses intended to witness only the greeting. But if the wording is: And ask about the well-being of so-and-so, with the conjunctive prefix vav, thereby making it appear as a continuation of the previous matter, it is valid, as the witnesses presumably signed the bill of divorce as well. Here too, it should be explained that this is a bill of divorce in which it is written: So-and-so has divorced his wife so-and-so, and so-and-so has divorced so-and-so, and so-and-so has divorced so-and-so, as the conjunctive prefix indicates continuation.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שאלו – בשלומו.
פסול – דהוי מלתא באפי נפשיה ומפסקת.
ודוחים: לאו איתמר עלה [וכי לא נאמר עליה על ברייתא זו]: אמר ר׳ אבהו, לדידי מפרשא לי מיניה [לי עצמי נתפרש לי הדבר ממנו] מר׳ יוחנן אם היה כתוב בסוף הגט ״שאלו בשלום פלוני ״— הרי זה פסול, שכאן מתחיל ענין חדש, ושמא חתמו העדים רק על שאילת השלום, אבל אם כתוב ״ושאלו״ בו״ו החיבור, שנראה שהוא המשך של הדברים הקודמים, ועל הכל חתמו העדים — הרי זה כשר. הכא נמי [כאן גם כן] יש לפרש דכתיב ביה [שכתוב בו] בגט זה ״פלוני גרש את פלונית ופלוני גרש את פלונית ופלוני גרש את פלונית״ בו״ו החיבור, שרואים שיש כאן המשך.
The Gemara answers: Wasn’t it stated with regard to this baraita that Rabbi Abbahu says: It was explained to me by Rabbi Yoḥanan that if the wording of the greeting is: Ask about the well-being of so-and-so, it is invalid, as perhaps the witnesses intended to witness only the greeting. But if the wording is: And ask about the well-being of so-and-so, with the conjunctive prefix vav, thereby making it appear as a continuation of the previous matter, it is valid, as the witnesses presumably signed the bill of divorce as well. Here too, it should be explained that this is a bill of divorce in which it is written: So-and-so has divorced his wife so-and-so, and so-and-so has divorced so-and-so, and so-and-so has divorced so-and-so, as the conjunctive prefix indicates continuation.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְתוּ לְרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר זְמַן לְכׇל אֶחָד זֶהוּ טוֹפֶס מַאי אִירְיָא מִשּׁוּם טוֹפֶס וְתִיפּוֹק לֵיהּ דְּהָוֵה לֵיהּ נִכְתַּב בַּיּוֹם וְנֶחְתַּם בַּלַּיְלָה.

The Gemara raises another challenge: And furthermore, according to Rabbi Yoḥanan, who says that when there is a separate date written for each couple, that is considered a separate formula, why is it rendered invalid specifically due to it being considered a separate formula? Derive that it is invalid because it is like a bill of divorce that was written during the day and signed at night, which is invalid because it was signed on a different calendar date than it was written. Here too, since a different date was written for each couple, and the witnesses signed only after the last formula, they clearly signed only on that date, and with regard to the previous couples it is therefore an invalid bill of divorce.
רי״ףרש״יפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

זמן לכל אחד ואחד – קא סלקא דעתין ביום שנכתב זה לא נכתב זה.
מאי איריא – דמפסלי עליונים משום דאין העדים נקראים עמם.
ותיפוק ליה – דהוו כולהו בר מבתרא נכתבו היום ונחתמו לאחר זמן שהרי לא חתמו העדים עד שנכתב האחרון נחתם בלילה לאו דוקא אלא משום לישנא דמתני׳ נקט ליה דתנן בפרק שני (לעיל יז.) נכתב ביום ונחתם בלילה פסול וכ״ש למחר או ליומא אוחרא.
ותו לר׳ יוחנן דאמר זמן לכל אחד זהו תופס מאי איריא משום תופס תיפוק לי דהוה ליה נכתב ביום ונחתם בלילה פי׳ דקס״ד שביום שנכתב זה לא נכתב זה וכולהו הוו נכתבו ביום ונחתמו לאחר זמן א״ל מר קשישא בריה דרב אידי לרב אשי הכי אמרינן משמיה דר׳ יוחנן דכתיב ביה הכי בחד בשבא בחד בשבא בחד בשבא א״ל רבינא לרב אשי לר״ל דאמר ה״ד כלל דכתב ביה הכי אנו פלוני ופלוני ופלוני גירשנו את נשותינו פלונית ופלונית ופלונית נמצאו ב׳ נשים מתגרשות בגט אחד והתורה אמרה וכתב לה ולא לה ולחברתה דהדר נכתבים פלוני גירש פלונית ופלוני פלונית ופלוני פלונית וקי״ל ר״ל ור׳ יוחנן הלכה כר׳ יוחנן:
מתני׳ ב׳ גיטין שכתבן זה בצד זה ושני עדים עברים באין מתחת זה לזה ושני עדים יונים באין מתחת זה לזה את שהעדים הראשונים נקראין עמו כשר. עד א׳ עברי ועד א׳ יוני באין מתחת זה לתחת זה שניהם פסולין. פי׳ ב׳ גיטין שכתבן זה בצד זה לרוחב המגילה א׳ מימין וא׳ משמאל. ושני עדים עברים באין מתחת זה לתחת זה וכו׳ וב׳ עדים עברים חתומים בלשון קודש והיו חתומים מתחת זה לתחת זה שלא היו חתומים שמם ושם אבותם תחת גט אחד כמו שעושין כל העדים החותמים תחת כל גט וכל שטר אלא כתבו שם תחת גט הימיני ושם אבותם תחת השמאלי וכן השני כתב יוסף תחת הימיני בן שמואל תחת השמאלי נמצאת חתימות מושכות מגט זה לגט זה שמותם כתבו תחת הימיני ושמות אבותיהם תחת השמאלי ועוד חזרו וחתמו תחתיהן שני ישראל יונים הדרים בארץ יון ולא חתמו בלשון קודש אלא בלשון יונית והיתה חתימתן נמי מושכת מתחת הימיני לתחת השמאלי ומנהג היונים הוא בשמותם ראובן בן יעקב [יעקב] הוא שם העד וראובן הוא שם האב שכך מתפרש ראובן מי הוא בנו יעקב וחתמו שני היונים כך תחת העברים דן בן נפתלי גד בן אשר דן בן היה כתוב תחת הימיני ונפתלי תחת השמאלי ומתפרש נפתלי בן דן וכן השני גד בן היה כתוב תחת הימיני ואשר תחת השמאלי נמצא עכשיו שני עברים חתומים תחת הימיני ושני עדים יוונים חתומים תחת השמאלי את שהעדים הראשונים נקראים עמו כשר. דהיינו הימיני שהעברים נקראים עמו וקורא אותן ראשונים לפי סדר המשנה דתני שני עדים עברים ושני עדים יונים וגט השמאלי שהעדים נקראים עמו פסול.
ושואלים: ותו [ועוד] יש להקשות: לר׳ יוחנן, שאמר זמן לכל אחד זהו טופס, מאי איריא [מה שייך, מדוע דווקא] משום טופס מיוחד שבו? ותיפוק ליה [ותצא לו] פסילת הגט הזה מטעם אחר, דהוה ליה [שהרי הוא] כגט שנכתב ביום ונחתם בלילה שהוא פסול. שאנו מבינים שכל גט נכתב בזמן אחר וחתימת העדים נעשתה רק לאחר שנכתב הגט האחרון, ואם כן שאר הגיטין שנכתבו קודם לכן לא נחתמו בזמן שנכתבו!
The Gemara raises another challenge: And furthermore, according to Rabbi Yoḥanan, who says that when there is a separate date written for each couple, that is considered a separate formula, why is it rendered invalid specifically due to it being considered a separate formula? Derive that it is invalid because it is like a bill of divorce that was written during the day and signed at night, which is invalid because it was signed on a different calendar date than it was written. Here too, since a different date was written for each couple, and the witnesses signed only after the last formula, they clearly signed only on that date, and with regard to the previous couples it is therefore an invalid bill of divorce.
רי״ףרש״יפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) א״לאֲמַר לֵיהּ מָר קַשִּׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא לְרַב אָשֵׁי הָכִי אָמְרִינַן מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן דדִּכְתִיב בְּהוּ בְּחַד בְּשַׁבָּא בְּחַד בְּשַׁבָּא.

Mar Kashisha, son of Rav Ḥisda, said to Rav Ashi: We say the following explanation of the case in the name of Rabbi Yoḥanan: It is a case where it is written in the respective formulations: On Sunday, on Sunday. In other words, the date written in each bill of divorce is the same, as they were all written on the same date.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בחד בשבא – גירש פלוני פלונית והדר כתב בחד בשבא גופיה גירש פלוני פלונית דהשתא לא מיפסלי קמאי אלא משום הפסקה.
אמר ליה [לו] מר קשישא [הזקן] בריה [בנו] של רב חסדא לרב אשי, הכי אמרינן [כך אנו אומרים] משמיה [משמו] של ר׳ יוחנן בהסבר הלכה זו: כגון דכתיב בהו [שכתוב בהם] בכל אחד מהם בחד בשבא [בראשון בשבת], בחד בשבא [בראשון בשבת], כלומר, שהזמן המפורש בתוך כל גט הוא אותו זמן, ונמצא שנכתבו כולם באותו יום.
Mar Kashisha, son of Rav Ḥisda, said to Rav Ashi: We say the following explanation of the case in the name of Rabbi Yoḥanan: It is a case where it is written in the respective formulations: On Sunday, on Sunday. In other words, the date written in each bill of divorce is the same, as they were all written on the same date.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) א״לאֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי לְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמַר זְמַן אֶחָד לְכוּלָּן נָמֵי טוֹפֶס הָוֵי וְהֵיכִי דָּמֵי כְּלָל דִּכְתִיב בֵּיהּ הָכִי אָנוּ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי גֵּירַשְׁנוּ נְשׁוֹתֵינוּ פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִית נִמְצְאוּ שְׁתֵּי נָשִׁים מִתְגָּרְשׁוֹת בְּגֵט אֶחָד וְהַתּוֹרָה אָמְרָה וְכָתַב לָהּ הוְלֹא לָהּ וְלַחֲבֶרְתָּהּ.

Ravina said to Rav Ashi: According to Reish Lakish, who says that if the divorce of each couple is mentioned separately, then even if one date was written for all of them it is still considered a separate formula, and he explains that what are the circumstances of the case of a general wording; a case where the following wording is written in the bill of divorce: We, so-and-so and so-and-so, have hereby divorced our wives so-and-so and so-and-so. Accordingly, two women are found being divorced with one bill of divorce. All of these women are divorced with the same bill of divorce that contains a list of several couples. And the Torah said: “And he writes her” (Deuteronomy 24:1), and it is derived from this phrase that he cannot write it both for her and for another woman. Rather, each woman requires a separate bill of divorce.
עין משפט נר מצוהרי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] רבינא לרב אשי: לדעת ריש לקיש, שאמר שאם נזכרו גירושין של כל זוג לעצמו, אף שזמן אחד לכולן נמי [גם כן] טופס לכל אחד ואחד הוי [הוא נחשב], והיכי דמי [וכיצד הוא בדיוק] כללדכתיב ביה הכי [שכתוב בו כך] ״אנו פלוני ופלוני גירשנו נשותינו פלונית ופלונית״, אם כן נמצאו שתי נשים מתגרשות בגט אחד שהרי כל אותן נשים מתגרשות באותו שטר עצמו שיש בו רשימה של שמות, והתורה אמרה: ״וכתב לה״ (דברים כד, א) ולמדנו מכאן: ולא לה ולחברתה! וכל אחת צריכה גט מיוחד לעצמה!
Ravina said to Rav Ashi: According to Reish Lakish, who says that if the divorce of each couple is mentioned separately, then even if one date was written for all of them it is still considered a separate formula, and he explains that what are the circumstances of the case of a general wording; a case where the following wording is written in the bill of divorce: We, so-and-so and so-and-so, have hereby divorced our wives so-and-so and so-and-so. Accordingly, two women are found being divorced with one bill of divorce. All of these women are divorced with the same bill of divorce that contains a list of several couples. And the Torah said: “And he writes her” (Deuteronomy 24:1), and it is derived from this phrase that he cannot write it both for her and for another woman. Rather, each woman requires a separate bill of divorce.
עין משפט נר מצוהרי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) ודַּהֲדַר כְּתַב פְּלוֹנִי גֵּירַשׁ פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִי גֵּירַשׁ פְּלוֹנִית.

The Gemara answers: It is valid because he then wrote after the general formulation: So-and-so has divorced so-and-so, and so-and-so has divorced so-and-so.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דהדר כתב הכי כו׳ – דהוו להו כל חד באפי נפשיה ומיהו אהני לישני קמאי לאשמועינן שהעדים ידעו בכל הגיטין הללו.
שם דהדר כתב פלוני גירש פלונית ופלוני פלונית. וקשיא לי הניחא לר״א דאמר ע״מ כרתי דדריש וכתב דקרא אכתיבת הגט משא״כ לר״מ דאמר ע״ח כרתי ולא דריש לה לשמה לענין הכתיבה דאפילו מצאו באשפה כשר אלא וכתב לה אחתימה קאי וא״כ לענין דרשא דלה ולא לה ולחברתה נמי אחתימה קאי שלא יחתמו העדים על ב׳ גיטין כאחד וא״כ מאי מהני מאי דהדר וכתב פלוני גירש פלונית סוף סוף חתימת העדים קאי אתרוייהו כחדא וכבר כתבתי דלכאורה סיפא דמתניתין אתיא כרבי מאיר ובלא״ה סתם משנה רבי מאיר ויש ליישב בדוחק וצ״ע:
ומשיבים: דהדר [שחזר] וכתב כך לאחר הנוסח הכללי: פלוני גירש את פלונית, ופלוני גירש את פלונית.
The Gemara answers: It is valid because he then wrote after the general formulation: So-and-so has divorced so-and-so, and so-and-so has divorced so-and-so.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) א״לאֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי וּמַאי שְׁנָא מֵהָא דְּתַנְיָא הַכּוֹתֵב כׇּל נְכָסָיו לִשְׁנֵי עֲבָדָיו קָנוּ וּמְשַׁחְרְרִין זֶה אֶת זֶה.

Ravina said to Rav Ashi: And in what way is this case different from that which is taught in a baraita: With regard to one who writes a document granting all of his property to his two slaves, they both acquire the property and must emancipate each other? Since the slaves are included in the property, by acquiring the property together they each have ownership over half of the other slave. Consequently, they must emancipate each other. Since the halakhot of emancipation of slaves are compared to the halakhot of divorce, it can be proven from here that one bill of divorce can be written for two wives.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך חרת
חרתא(סוכה לב.) חרות פסול דומה לחרות כשר (ובגמ׳ רבי יהודה אומר יאגדנו) אימא חרותא בעינא כפות וליכא טי׳ חרות הוא חרותא והן חריות של דקל. (בבא בתרא קסא: גיטין לו.) רב צייר כוורא ורבי חנינא צייר חרותא פי׳ צייר חריות של דקל. (גיטין פז. בבא בתרא קא) דעביד להו כי חרותא תי׳ עביד הכוכין כחריות של דקל שגדילין באלכסון ואינן גדילין שוין:
ערך חנך
חנךב(תענית כ: מגילה כח.) ולא קראתי לחבירי בחניכתי ואמרי לה בחניכתו פי׳ חניכתי שלא כניתי לו שם ולא בחניכתו שאפילו שם שכינו לו אחרים לא קראתיו. (גיטין פז) כתב חניכתו וחניכתה כשר פי׳ שם לווי ולא הזכיר שמו ממש:
א. [טייטעל צווייג.]
ב. [בייאנאמע.]
ומאי שנא הא מהא דתניא כו׳ – ועבד גמר לה לה מאשה ולא פסלינן להו משום ולא לה ולחברתה ששחרר שניהם בבת אחת ודמי לקמייתא דריש לקיש אנו פלוני ופלוני גירשנו נשינו פלונית ופלונית ואמאי בעי למיהדר ומכתב פלוני גירש פלונית ופלוני פלונית הא הכא כתב כל נכסי לפלוני ופלוני עבדי וקתני קנו כל הנכסים ונמצא כל אחד חציו בן חורין וחציו עבד לחברו ומשחררים זה את זה חצאיהן.
שם א״ל רבינא לרב אשי ומאי שנא מהא דתניא הכותב כל נכסיו לשני עבדיו כו׳ הא דלא מוקי הכא נמי בכה״ג דהדר וכתב פלוני שיחרר עבדו פלוני וכן שיחרר לעבדו פלוני משום דהכא לא איירי בשטר שיחרור כלל אלא דבמה שכתב להם כל נכסיו זכה כל אחד בחצי של עצמו וחצי חלק חבירו וא״כ תו לא שייך לתרץ בכה״ג משא״כ גבי גיטי נשים דבמה שכתב אנו פלוני ופלוני גירשנו נשותינו פלונית ופלונית אין כאן גט כלל שצריך לפרש לכל אחת לשון הגט להבא ולכתוב וכך אמר פלוני לפלונית הרי את מותרת לכל אדם וכל נוסח הגט א״כ שייך שפיר דהדר כתב כו׳ כן נ״ל ובזה נתיישב לי מאי דהוי קשיא לי דמעיקרא מקשי רבינא לרב אשי לריש לקיש והתורה אמרה וכתב לה ולא לה ולחברתה ובתר הכי מקשה רבינא גופא מאי שנא מהא דתניא הכותב נכסיו לשני עבדיו ונראה כסותר דברי עצמו ובפשיטות הו״ל לאקשויי האי ברייתא דהכותב נכסיו לשני עבדיו דהו״ל כמשחרר ב׳ עבדים בגט שיחרור אחד ולמאי דפרישית אתי שפיר דקושיא זו נמי לריש לקיש מקשי דפשיטא ליה לרבינא דההיא דהכותב נכסיו לשני עבדיו איירי בשטר א׳ וא״כ א״א לאוקמי כלל בכותב אני פלוני נתתי כל נכסיי לפלוני ופלוני עבדיי וזמן א׳ לכולם דנמצא שמשחרר שניהם כא׳ ולא מהני דילפינן לה לה מאשה וליכא לאוקמי נמי דהדר וכתב כדפרישית כיון שכבר נגמר השיחרור במה שכתב מעיקרו כל נכסיי לפלוני ופלוני עבדיי אע״כ הוי משמע ליה לרבינא דלא איירי שכתב כל נכסיו לשניהם כא׳ אלא בדאמר חצי חצי כדהוי ס״ד מעיקרא בפ׳ השולח דף מ״ב דחצי חצי מהני לרבי אלא דאפ״ה הוי לן למימר שהעדים לא חתמו אלא על חצי האחרון דומיא דמתני׳ אע״כ דאיירי שכתב זמן א׳ לכולם וכתב ג״כ ופלוני כאוקימתא דר׳ יוחנן וא״כ מקשה שפיר לר״ל דאמר כה״ג טופס הוי ולא מתכשר אלא האחרון כנ״ל ועדיין צ״ע ודוק היטב:
אמר ליה [לו] רבינא לרב אשי: ומאי שנא מהא דתניא [ומה שונה הדבר מזו ששנינו בברייתא]: הכותב כל נכסיו לשני עבדיוקנו שניהם את הנכסים ומשחררין זה את זה, שהרי כל אחד מהם הוא בכלל הנכסים, ונמצא שחציו משועבד לחבירו, ולכן צריכים לשחרר זה את זה. וכיון שבהלכה הושוו שיחרורי עבדים לגיטי נשים, יכולים אנו ללמוד מכאן ששטר אחד הנכתב לשנים כאחד — מועיל!
Ravina said to Rav Ashi: And in what way is this case different from that which is taught in a baraita: With regard to one who writes a document granting all of his property to his two slaves, they both acquire the property and must emancipate each other? Since the slaves are included in the property, by acquiring the property together they each have ownership over half of the other slave. Consequently, they must emancipate each other. Since the halakhot of emancipation of slaves are compared to the halakhot of divorce, it can be proven from here that one bill of divorce can be written for two wives.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְלָאו אוֹקֵימְנָא בִּשְׁנֵי שְׁטָרוֹת.

The Gemara answers: But didn’t we establish that that baraita is referring to a case where the master wrote two documents, one for each slave, stating that he is giving him all of his property, and he gave them to them simultaneously? Certainly each slave needs his own bill of emancipation.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולאו אוקימנא – בפרק השולח גט.
בשני שטרות – שכתב בשטר כל נכסי לפלוני עבדי ובשטר השני כל נכסי נתונים לפלוני עבדי ומסרן להן בבת אחת שלא קדם זה לזה הלכך קנו שניהם דהאי אמר כולהו דידי והאי אמר כולהו דידי.
ודוחים: ולאו אוקימנא [וכי לא העמדנו את הדבר] שמדובר שכתב זאת בשני שטרות ולא בשטר אחד? שכתב לכל עבד שנותן לו כל נכסיו, ונתן לשניהם את השטרות בבת אחת. ואם כן אף בשיחרור עבדים צריך שטר לכל אחד לעצמו.
The Gemara answers: But didn’t we establish that that baraita is referring to a case where the master wrote two documents, one for each slave, stating that he is giving him all of his property, and he gave them to them simultaneously? Certainly each slave needs his own bill of emancipation.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דר׳דְּרַבִּי יוֹחָנָן תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ.

It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan, and similarly it is taught in a baraita in accordance with the opinion of Reish Lakish.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעירים: תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של ר׳ יוחנן, וכן תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של ריש לקיש.
It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan, and similarly it is taught in a baraita in accordance with the opinion of Reish Lakish.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דר׳דְּרַבִּי יוֹחָנָן חֲמִשָּׁה שֶׁכָּתְבוּ בְּתוֹךְ הַגֵּט אִישׁ פְּלוֹנִי מְגָרֵשׁ פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִי פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִי פְּלוֹנִית וּזְמַן אֶחָד לְכוּלָּן וְהָעֵדִים מִלְּמַטָּה כּוּלָּן כְּשֵׁרִים וְתִנָּתֵן לְכׇל אַחַת וְאַחַת.

It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan as follows: With regard to five men who wrote in the bill of divorce: So-and-so hereby divorces so-and-so, and so-and-so divorces so-and-so, and so-and-so divorces so-and-so, and wrote one date for all of them, and the witnesses signed below, in this case all of them are valid; and this document must be handed to each and every one of the women mentioned in it.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איש פלוני כו׳ – היינו כרבי יוחנן דלא קתני אנו פלוני ופלוני גירשנו כו׳.
תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של ר׳ יוחנן: חמשה שכתבו בתוך הגט ״איש פלוני מגרש את פלונית, ופלוני את פלונית, ופלוני את פלונית״, וזמן אחד לכולן, והעדים חתומים מלמטהכולן כשרים, ותנתן התעודה הזו לכל אחת ואחת ותתגרש בה.
It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan as follows: With regard to five men who wrote in the bill of divorce: So-and-so hereby divorces so-and-so, and so-and-so divorces so-and-so, and so-and-so divorces so-and-so, and wrote one date for all of them, and the witnesses signed below, in this case all of them are valid; and this document must be handed to each and every one of the women mentioned in it.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) זְמַן לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד וְהָעֵדִים מִלְּמַטָּה זאֶת שֶׁהָעֵדִים נִקְרָאִים עִמּוֹ כָּשֵׁר ר׳רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר אִם יֵשׁ רֶיוַח בֵּינֵיהֶן פָּסוּל וְאִם לָאו כָּשֵׁר שֶׁאֵין זְמַן מַפְסִיקָן.

Nevertheless, if a separate date is written for each and every one and the witnesses signed below, the bill of divorce with which the witnesses’ signatures are read is valid. Rabbi Yehuda ben Beteira says: If there is space between them it is invalid, as the witnesses’ signatures appear to be referring only to the last couple. But if there is not a space it is valid, as the date written for each couple does not separate between them. Rather, they are still considered the same bill of divorce with regard to the witnesses’ signatures.
עין משפט נר מצוהרי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואם היה כתוב זמן לכל אחד ואחד והעדים מלמטה, את (אותו גט) שהעדים נקראים עמוכשר. ר׳ יהודה בן בתירא אומר: אם יש ריוח ביניהןפסול, שנראה שחתימת העדים היא על האחרון בלבד, ואם לאו [לא]כשר, שלדעתו אין הזמן שכתוב בהם, כל זוג לעצמו, מפסיקן, אלא הם נחשבים כשטר אחד.
Nevertheless, if a separate date is written for each and every one and the witnesses signed below, the bill of divorce with which the witnesses’ signatures are read is valid. Rabbi Yehuda ben Beteira says: If there is space between them it is invalid, as the witnesses’ signatures appear to be referring only to the last couple. But if there is not a space it is valid, as the date written for each couple does not separate between them. Rather, they are still considered the same bill of divorce with regard to the witnesses’ signatures.
עין משפט נר מצוהרי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ חֲמִשָּׁה שֶׁכָּתְבוּ כְּלָל בְּתוֹךְ הַגֵּט אָנוּ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי גֵּירַשְׁנוּ נְשׁוֹתֵינוּ פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִית פְּלוֹנִי גֵּירַשׁ פְּלוֹנִית וּפְלוֹנִי גֵּירַשׁ פְּלוֹנִית וּזְמַן אֶחָד לְכוּלָּן וְהָעֵדִים מִלְּמַטָּה כּוּלָּן כְּשֵׁרִין וְתִנָּתֵן לְכׇל אַחַת וְאַחַת.

It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Reish Lakish: With regard to five men who wrote a general wording in the bill of divorce: We, so-and-so and so-and-so, have hereby divorced our wives so-and-so and so-and-so; so-and-so has divorced so-and-so, and so-and-so has divorced so-and-so, and they wrote one date for all of them, and the witnesses signed below, in this case all of them are valid; and it must be handed to each and every woman.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של ריש לקיש: חמשה שכתבו כלל בתוך הגט, ״אנו פלוני ופלוני גירשנו נשותינו פלונית ופלונית, פלוני גירש את פלונית ופלוני גירש את פלונית״, וזמן אחד לכולן והעדים חתומים מלמטהכולן כשרין, ותנתן לכל אחת ואחת.
It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Reish Lakish: With regard to five men who wrote a general wording in the bill of divorce: We, so-and-so and so-and-so, have hereby divorced our wives so-and-so and so-and-so; so-and-so has divorced so-and-so, and so-and-so has divorced so-and-so, and they wrote one date for all of them, and the witnesses signed below, in this case all of them are valid; and it must be handed to each and every woman.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) זְמַן לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד וְרֶיוַח לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד וְהָעֵדִים מִלְּמַטָּה אֶת שֶׁהָעֵדִים נִקְרָאִין עִמּוֹ כָּשֵׁר ר״מרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אע״פאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רֶיוַח בֵּינֵיהֶם פָּסוּל שֶׁהַזְּמַן מַפְסִיקָן.

If a separate date was written for each and every one, and there is a space for each and every one, and the witnesses signed below, only the one with which the witnesses’ signatures are read is valid; the others are not. Rabbi Meir says: Even if there is no space between them, the upper ones are invalid, as the date separates them.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר המאירי שני גיטין שכתבם זה בצד זה ברחב המגלה כל אחד בדף מיוחד ואלו היו שני עדים עברים או יונים באים לתחתיו של זה וכן שנים אחרים עברים או יונים תחתיו של זה אין ספק שכשרים וניתן לכל אחד מהן ואותה שיצא מתחת ידה מגורשת אע״פ שאין שם עידי מסירה שהרי בכל גט מהני שני עדים ויונים שאנו מכשירים לא יונים גוים אלא ישראלים שחותמין בכתב יוני וזו פשוטה היא ולא הוזכרה אלא שמשנתנו ענינה שהעדים תחלת חתימת כל אחד מהם תחת הגט שבצד הימני שבמגלה וסוף חתימתו תחת הגט השמאלי שבה וזהו שאמר שני עדים עבריים באים מתחתיו של זה לתחתיו של זה ר״ל מתחת ראשון לשני וצריך שתדע שחתימת האדם היא על שלשה פנים האחד שיכתוב איש פלני עד אע״פ שלא הזכיר שם אביו והשני שיכתוב שם אביו כלומר בן פלני עד אע״פ שלא הזכיר את שמו והשלישי פלני בן פלני אע״פ שלא הזכיר עד ויש מכשירים בהזכרת שמו לבד אע״פ שאין שם עד אחר שחתימתו נכרת וממה שאמרו בסוגיא זו וליתכשר האי בראובן והאי בבן יעקב עד אלא שאנו מפרשין בה שמלת עד שבסוף מוסבה על שני השמות והוה ליה כראובן עד ובן יעקב עד וכן עקר וכסתם משנתנו האמורה למטה וכן צריך שתדע שהיונים אין כותבין בדרך העברים מצד ימין לצד שמאל אלא משמאל לימין ונמצא כל שחתום בשיטה אחת בלשון עברי וחתם אחריו אחר בכתב יוני ששמו של אביו של עד יוני תחתיו של שם עד עצמו של עברי ושם עד עצמו של יוני תחתיו של שם אביו של עברי ויש מפרשים שלא מצד הכתב הוא אלא שהם מקדימים שם האב לשם עצמם והכל אחד אלא שלפירוש ראשון אתה כותב ביוני עד (בן) נח בן שם ואתה הופכו בקריאתך שם בן נח עד ולפי׳ שני אתה כותב נח בן שם עד כלומר נח בנו שם עד ר״ל שהעד הוא שם ומכל מקום אתה מבין עכשו ששני היונים באים מתחת שני לראשון וזהו שאמרו שני עברים באים מתחת זה לתחת זה ר״ל מראשון לשני ושני יונים באים מתחת זה לתחת זה ר״ל משני לראשון:
ואם היה זמן לכל אחד ואחד, וריוח לכל אחד ואחד, והעדים מלמטה, את שהעדים נקראין עמו — הרי זה כשר ולא אחרים. ר׳ מאיר אומר: אף על פי שאין ריוח ביניהםפסול, לפי שהזמן מפסיקן.
If a separate date was written for each and every one, and there is a space for each and every one, and the witnesses signed below, only the one with which the witnesses’ signatures are read is valid; the others are not. Rabbi Meir says: Even if there is no space between them, the upper ones are invalid, as the date separates them.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְרֵישׁ לָקִישׁ מַאי אִירְיָא זְמַן לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד הָא אָמַר זְמַן אֶחָד לְכוּלָּן נָמֵי טוֹפֶס הָוֵי.

The Gemara asks: And according to Reish Lakish, why is the baraita referring specifically to a case in which a separate date was written for each and every one? Didn’t he say that if one date was written for all of them it is still considered a separate formula?
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולריש לקיש – אמאי קתני בהך דמסייעא ליה זמן לכל אחד ואחד כו׳ את שהעדים נקראין עמו כשר בלאו זמן לכל אחד ואחד נמי פסילי עליונים.
ושואלים: ולדעת ריש לקיש, מאי איריא [מה שייך], מדוע הודגש שם זמן לכל אחד ואחד? הא [הרי] הוא אמר: זמן אחד לכולן נמי [גם כן] טופס נפרד לכל אחד ואחד הוי [הריהו נחשב]!
The Gemara asks: And according to Reish Lakish, why is the baraita referring specifically to a case in which a separate date was written for each and every one? Didn’t he say that if one date was written for all of them it is still considered a separate formula?
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלָא עָרְבִינְהוּ מֵעִיקָּרָא אֲבָל הָכָא דְּעָרְבִינְהוּ מֵעִיקָּרָא אִי פָּלֵיג לְהוּ זְמַן אִין אִי לָא לָא.:

The Gemara answers: This matter applies where he did not merge them at the outset but instead wrote the divorce of each couple separately. But here, he merged them at the outset, writing: So-and-so and so-and-so have hereby divorced their wives so-and-so and so-and-so. Therefore, if the date separates them they are considered to be separate bills of divorce, and if not, then they are not considered separate bills of divorce.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אבל הכא דערבינהו מעיקרא – דהא דקתני זמן לכל אחד ואחד כגון דכתב הכי כדקתני רישא אנו פלוני ופלוני גירשנו נשינו פלונית ופלונית פלוני גירש פלונית באחד בשבת ופלוני גירש פלונית באחד בשבת דכיון דערבינהו מעיקרא אי לא הדר אפסקינהו בזמן לא מיפסקי.
ומשיבים: הני מילי [דברים אלה] אמורים היכא [במקום] לא ערבינהו מעיקרא [עירב אותם מתחילה] אלא כתב כל אחד לעצמו. אבל הכא [כאן] דערבינהו מעיקרא [שעירב אותם מתחילה] וכתב בנוסח: ״פלוני ופלוני מגרשים את נשותיהם פלונית ופלונית״, אי פליג להו [אם חולק להם] זמן לכל אחד ואחד — אין [כן] הרי הם נחשבים לשטרות חלוקים, אי [אם] לאלא נחשבים לחלוקים.
The Gemara answers: This matter applies where he did not merge them at the outset but instead wrote the divorce of each couple separately. But here, he merged them at the outset, writing: So-and-so and so-and-so have hereby divorced their wives so-and-so and so-and-so. Therefore, if the date separates them they are considered to be separate bills of divorce, and if not, then they are not considered separate bills of divorce.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) מתני׳מַתְנִיתִין: חשְׁנֵי גִיטִּין שֶׁכְּתָבָן זֶה בְּצַד זֶה וּשְׁנַיִם עֵדִים עִבְרִים בָּאִים מִתַּחַת זֶה לְתַחַת זֶה וּשְׁנַיִם עֵדִים יְוָנִים בָּאִים מִתַּחַת זֶה לְתַחַת זֶה אֶת שֶׁהָעֵדִים הָרִאשׁוֹנִים נִקְרָאִין עִמּוֹ כָּשֵׁר.

MISHNA: With regard to two bills of divorce that a scribe wrote on the same paper one next to the other, and the signatures of two Hebrew witnesses, i.e., witnesses who signed in Hebrew from right to left, extend from underneath this bill of divorce on the right to underneath that bill of divorce on the left, and the signatures of two Greek witnesses, i.e., who signed in Greek from left to right, extend from underneath that bill of divorce on the left to underneath this bill of divorce on the right, the bill of divorce with which the names of the first two witnesses are read [nikra’in] is valid. The other bill of divorce is invalid, as it is not considered signed by these witnesses.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ שני גיטין שכתבן זה בצד זה – ברוחב המגילה.
שנים עברים באים מתחת – הראשון לתחת השני שם העד תחת הראשון ושם אביו תחת השני וכן עד שני תחתיו וחזרו וחתמו תחתיהן שני ישראלים יונים הדרים בארץ יון ובלשון יונית כדרך הזו אבל חתימת היונים אינה נקראת כחתימת העברים שכשהיוני חותם יוסף בן שמעון בידוע ששמו שמעון בן יוסף שכך מתפרשת חתימתן יוסף בן שמעון כלומר בנו של יוסף שמעון ונמצא שם העד חתום על גט שני ושם אביו חתום על הראשון הלכך על כרחיך היונים תחת השני חתמו כזה:
את שהעדים הראשונים נקראים עמו כשר – אם העבריים חתומים למעלה הימיני כשר ואם היונים חתומים למעלה השמאלי כשר ובגמרא פריך אידך אמאי מיפסל.
המשנה השביעית והכונה בה כשלפניה והוא שאמר שני גיטין שכתבן זה בצד זה ושני עדים עברים באים מתחת זה לתחת זה ושני עדים יונים באים מתחת זה לתחת זה את שהעדים הראשונים נקרים עמו כשר עד אחד עברי ועד אחד יוני עד אחד יוני ועד אחד עברי באים מתחת זה לתחת זה שניהם פסולין מבואר לר״ם:
ומעתה צריך שתבין בביאור משנתנו שאלו היה חתום ראובן תחת הימני ובן יעקב עד תחת השמאלי כגון זה:
גט גט:
יצחק בן אברהם עד וזה עברי:
ראובן בן (אברהם) [יעקב] עד וזה עברי:
שם בן נח עד וזה יוני:
יצהר בן קהת עד וזה יוני:
היו שני הגיטין כשרים בשני העברים שהרי שמות שבצדדין כלן חוזרין על החתום והרי הראשון כשר בראובן שמלת עד האחרונה חוזרת לו כמו שביארנו וכן ביצחק והשני היה כשר בבן יעקב עד ובבן אברהם עד וזהו שאמרו בגמרא בחתימת העברים ליתכשר האי בראובן והאי בבן יעקב עד והעמיד משנתנו שכתב ראובן בן בצד ימין ויעקב עד בצד שמאל ומתוך כך הראשון כשר שהעדים נקראין עמו והוא יצחק בן וכן ראובן בן שמלת עד האחרונה חוזרת להם ומלת בן אינה מפסדת שעל כל פנים מלת שם האב נמשכת אחריהם במלת עד וגדולי הרבנים פירשו שרוצה לומר בן ראובן וכמנהג יוניים ואין נראה כן ושמא תאמר יוכשר השני ביעקב עד פירשוה בגמרא תחלה בשלא כתב עד ונמצא שאין בו אלא יעקב ואינו כלום והראשון מכל מקום כשר שהרי מלת יעקב נמשכת עמו והוה ליה ראובן בן יעקב ואין צורך לעד ואחר כך תירצו שאין צורך בכך שאע״פ שכתב עד הרי נודע שאינה כתיבתו של יעקב שלא נתקיימה ואם תאמר שראובן שהכתיבה שלו חתם בשם אביו לכונת גט שני ולא לסיום חתימה ראשונה לא שביק איניש שמא דידיה וחתים בשמא דאבוה ואם תאמר שהוא חותם כן דרך סימן על הדרך שהיו עושין הרבה חכמים זה בצורת ספינה וזה בצורת דג וזה בצורת אות אחת שתשמש בצורת חותם שבטבעותיהם עד שהיה נכר לכל שזו היא חתימתם לא חציף איניש לשוויי שמא דאבוה סימנא ומתוך כך לא הוכשר השני ביציאה מתחת ידה אלא דוקא בעידי מסירה ושמא תאמר יוכשר השני מצד היוניים ששם העד עצמו תחת השמאלי ואם מצד הרחקת שני שיטין הרי נתמלא הריוח ומלאהו בקרובים כשר ואם מפני שהגט עברי הרי אמרו גט שכתבו עברית ועדיו יונית כשר שמא גונדלית חתמו כלומר בשנוי מנהג אע״פ שכתבו חתימתם בלשון יוני ועל סדר עברים חתמו ונמצא שהראשון יש לו ארבעה עדים והשני בלא כלום ואף לפי׳ הראשון שחתם עד תחלה אינו מרחיק דבר זה שהרי איפשר לומר עד בדבר זה נח בן שם ומלת גונדלית עיקרה אטר יד ימינו ונקרא כל שנוי מלאכה שביד על שמה ויש מפרשים גונדלית אדם שנגרר במעשיו אחר מה שרואה מאחרים ואין מתעורר לעשות דבר מעצמו ואף אלו שנו מנהגם לחתום כדרך שחתמו הראשונים:
עד אחד עברי ועד אחד יוני עד אחד עברי ועד אחד יוני באין מתחתיו של זה לתחתיו של זה שניהם פסולין פי׳ אף זו מתפרשת כראשונה שחתומים כדרכן בשיטות סמוכות אלא שחתם עברי ואחריו יוני ואחריו עברי ואחריו יוני ואמר ששניהם פסולים ושאלו בה בגמרא וליתכשר האי בעד אחד עברי ועד אחד יוני ואין גורסין בה והאי בעד אחד עברי ועד אחד יוני שהשני אין לו צד להכשירו והענין הוא שהוא סומך על מה שאמר ביונים דגונדלית חתמי ר״ל כל שבא אחר חתימת עברי ומכל מקום החותם ראשון אין לחוש בו לגונדלית אלא לעולם כדרכו הוא חותם אבל הבא אחריו אם הוא כותב בכתב ממין הראשון אין לחושבו לגונדלית שהרי אינו משנה אחר שאותו שלפניו לא שינה אבל כשהוא כותב כתב אחר יש לחוש להיות נגרר אחר כתבו של ראשון והוא סובר עכשו שאין לחוש לגונדלית אלא ביוני הבא אחר עברי וכן סובר שכל יוני הבא הראשון ודאי כדרכו חתם והיוני שתחתיו נגרר אחריו וחתם גונדלית ועברי הבא שלישי כדרכו ויוני הבא רביעי גונדלית ונמצאו ארבעתם על גט הראשון ואיהו מיהא ליתכשר והוא הדין דהוה מצי אמר ליתכשר האי בכולהו או בשני עברים אלא דמסתמא השנים הרצופים תחלה חתמו על הראשון והשנים הרצופים אחריהם חתמו על השני ואחר שכן באחד עברי ואחד יוני ליתכשר אחר שאתה סומך בגונדלית ואין גורסין בה הא תני זעירי שניהם כשרים שאין השני עכשו בכלל חקירתו עד שישיבהו עליו ומכל מקום איפשר לגרסו ושניהם כשרים מפני שאינו חושש לגונדלית ונכשר הראשון בשני עברים והשני בשני יונים ומכל מקום לדידן דחיישינן לגונדלית הוא השיבו שהגונדלית אף בעברי הבא אחר היוני הוא וכן אף ביוני הבא אחר עברי אין סומכין לומר ודאי גונדלית חתם אלא חוששין ולהחמיר ואם כן שמא יוני הבא שני חתם כדרכו ועברי הבא אחריו חתם גונדלית להיותו נגרר אחריו והיוני הבא אחריו חתם כדרכו ונמצאו שלשה על השני ואחר לבד על הראשון או שמא היוני הראשון חתם גונדלית ועברי הבא אחריו כדרכו ויוני הבא רביעי כדרכו ונמצאו שלשה על הראשון ואחד על השני לבד ומתוך כך פוסלין את שניהם אבל ראשון לעולם אין לחוש בו לשנות מנהגו ולא לבא אחריו לחתום באותו כתב בעצמו וזהו שבמשנה הקודמת לזו לא חששו לעברים לגונדלית לפסול את שניהם גם כן שהרי שני עברים רצופים תחלה:
ויש גורסין וליתכשר האי בעד אחד עברי כו׳ והאי בעד אחד כו׳ ופי׳ הדברים אפי׳ באחד עברי כלומר שאין צריך לומר אם חתמו כלם כדרכם שהראשון כשר בעברים ושני ביונים אלא אפי׳ יש מהם שלא חתמו כדרכם מכל מקום שנים חתמו על כל אחד ואחד ועברי ויוני ראשונים חתמו בדרך אחד לשניהם וכן השניים בדרך אחרת לשניהם אם שנתחלף עברי ליוני אם שנתחלף יוני לעברי ותירץ שמא אחד לבד שינה טעמו ואין הדברים מתישבים וראשון עקר אע״פ שהוא בא דרך זרות שהרי שני העברים באים מתחת ראשון לתחת שני והמשנה אמרה עברי ויוני באים מתחת זה לתחת זה ועברי ויוני מתחת זה לתחת זה ומתוך כך פירשו גדולי הרבנים שהיוני החתום שני והעברי החתום שלישי התחילו חתימתם בסוף שיטה אחת וסיימוה בראש שיטה שתחתיה כגון זה:
גט גט
ראובן בן יעקב עברי
בן שם יון
יצחק
בן אברהם עברי
קהת בן יצהר יון:
והרי שהראשון יש להכשירו בעברי ראשון ויוני הבא אחריו והשני בעברי שני ויוני הבא אחריו וקורא ראובן ושם באים מראשון לשני ויצחק וקהת ר״ל יצהר באים משני לראשון ואין בו חשש גונדלית כלל והוא מקשה להכשיר את שניהם כל אחד בעברי ויוני וגורסין ולתכשר האי בעברי ויוני והאי בעברי ויוני:
רש״י במשנה ד״ה שנים עבריים כו׳ שכשהיווני חותם יוסף בן שמעון בידוע ששמו שמעון בן יוסף שכך מתפרשת חתימתן יוסף בן כלומר בנו של יוסף שמעון עכ״ל. אבל הרמב״ם ז״ל בפירוש המשניות כתב בענין אחר שאין בין חתימת העברי ליווני אלא שהעברי חותם מצד ימין לצד שמאל והיווני להיפך מצד שמאל לימין וא״כ כשחותם יוסף בן שמעון לפי מראות עינינו אבל באמת חתימתו למפרע שמעון בן יוסף ולכאורה הוא פי׳ כפתור ופרח אלא דקשיא לי לפ״ז הא דאמרי׳ לקמן אימור גונדלית חתם ואמאי חיישינן לגונדלית הניחא אי חותם עצמו יוסף ב״ש שפיר חיישינן לגונדלית משא״כ אי חותם עצמו יוסף בן שמעון עד כשינוייא דאיבעית אימא דבסמוך א״כ היאך חיישינן לגונדלית שהרי אם היווני חתם משמאל לימין שמעון בן יוסף עד נמצא שכתב עד בראש שיטה הימנית שהיא אצלו סוף חתימתו למפרע ותו ליכא למיחש לגונדלית שחתם היווני כדרך העברי ושמו יוסף ב״ש דא״כ היה צ״ל עד תחת השמאלי וצריך עיון ויש ליישב לפי מה שאפרש לקמן בענין גונדלית:
א משנה שני גיטין שכתבן זה בצד זה על אותו קלף או נייר, ושנים עדים עברים, כלומר, שכותבים בעברית מימין לשמאל באים, כלומר, חתימתם הולכת מתחת גט זה הימני לתחת גט זה השמאלי, ושנים עדים יונים שכותבים משמאל לימין באים מתחת זה השמאלי לתחת זה הימני, את (גט זה) ששמות העדים הראשונים נקראין עמו בצמוד אליו, הוא הכשר.
MISHNA: With regard to two bills of divorce that a scribe wrote on the same paper one next to the other, and the signatures of two Hebrew witnesses, i.e., witnesses who signed in Hebrew from right to left, extend from underneath this bill of divorce on the right to underneath that bill of divorce on the left, and the signatures of two Greek witnesses, i.e., who signed in Greek from left to right, extend from underneath that bill of divorce on the left to underneath this bill of divorce on the right, the bill of divorce with which the names of the first two witnesses are read [nikra’in] is valid. The other bill of divorce is invalid, as it is not considered signed by these witnesses.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) עֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָנִי וְעֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָנִי בָּאִין מִתַּחַת זֶה לְתַחַת זֶה שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִין.:

If one witness signed in Hebrew from right to left, and one witness signed beneath him in Greek from left to right, and underneath that signature one witness signed in Hebrew, and beneath him one witness signed in Greek, with the signatures extending from underneath this bill of divorce to underneath that bill of divorce, both bills of divorce are invalid.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עד אחד עברי ועד אחד יוני ועד אחד עברי ועד א׳ יוני באים מתחת זה לתחת זה – עד עברי ועד יוני באים מתחת גט הימין לתחת גט השמאל ועד עברי ועד יוני עוד תחתיהן באין מתחת השמאל לתחת גט הימין כגון שהיוני הראשון חתם תחת השמאלי יוסף בסוף שיטה וחזר וחתם בן שמעון בראש שיטה שניה תחת הימיני נמצא שמו תחת הימיני דהכי מיפרשה חתימה דידהו בנו של יוסף שמעון נמצא שמתחת גט הימין בא לתחת גט השמאל שם אביו על השמאל ושמו על הימין והעברי השני חתם שמו תחת גט השמאלי בסוף שיטה ושם אביו תחת הימיני בראש שיטה שתחתיה [שלא כדרכו] נמצא בא מתחת גט שני לתחת גט ראשון והיוני השני חתם תחתיו כדרכו בשיטה אחת יחצאל בן תחת הראשון ונפתלי תחת השני נמצא שמו חתום על השני.
שניהם פסולים – ובגמרא מפרש טעמא.
1עד אחד עברי ועד אחד יווני באין מתחת זה לתחת זה שניהם פסולין – פירש בקונטרס על כל גט חתום עברי ויווני ולפירושו נראה דגרסינן עד אחד עברי ועד אחד יווני באין מתחת זה לתחת זה ועד אחד עברי ואחד יווני באין מתחת זה לתחת זה שניהם פסולים ובגמ׳ גריס וליתכשר האי בעד אחד עברי ועד אחד יווני והאי בעד אחד עברי ועד אחד יווני ועל אותן שמפרשים שמיירי שהעדים חותמים כדרכם כל חתימה בשיטה אחת הקשה בקונטרס א״כ לא משכחת עברי חתום על השני ומתני׳ פלגינהו עברי ויווני לזה ועברי ויווני לזה ועוד דבגמ׳ פריך וליתכשר האי בעברי ויווני והאי בעברי ויווני ור״ת מפרש שיש ליישב שכל חתימה מכוונת בשיטה אחת ולא גרסינן במתני׳ אלא עד אחד עברי ועד אחד יווני ועד אחד עברי ועד אחד יווני באין מתחת זה לתחת זה ולא גרסינן מתחת זה וכו׳ עד לסוף ובגמ׳ נמי לא גרסינן אלא ולתכשר האי בעד אחד עברי ועד אחד יווני ותו לא והכי פירושו לא מיבעיא אי לא חיישינן לגונדלית דאז יש להכשיר שניהם הראשון בשני עברים והשני בשני יוונים אלא אפילו חיישינן לגונדלית ואי אפשר להכשיר שניהם קמא מיהא ליתכשר בעד אחד עברי [כדרכו] ואחד יווני [גונדלית] והוה מצי למימר דקמא מיהא ליתכשר בכולהו דכולהו קיימי עליה אלא שלא הוצרך להכשיר הראשון אלא בעברי ויווני ומשני דתנא דידן דחייש לגונדלית פוסל שניהם דחייש דלמא חתמו תלתא אחד וחד אחד עברי הראשון אקמא ועברי השני ושני יוונים אשני וחתם עברי השני גונדלית או יווני הראשון חתם גונדלית אקמא עם שני עברים ויווני האחרון אשני.
1. תוס׳ ד״ה ״עד אחד״ מופיע בדפוס וילנא בדף פ״ז:.
בפרש״י בד״ה ע״א עברי כו׳ תחת השמאלי יוסף בראש השיטה כו׳ שמו תחת גט השמאלי בסוף שיטה כו׳ עכ״ל כ״ה בכל הפירושים הישנים ואע״ג דתחלת חתימת היוני ראשון ותחלת חתימת עברי שני זה תחת זה תחת גט שני מ״מ לגבי יוני ראשון קרי ליה ראש שיטה לפי שאין שום תיבה ואות לפניו בשיטה זו תחת גט ראשון אבל לגבי עברי שני קרי ליה סוף השיטה לפי שיש באותה שיטה שתי תיבות קודם לו תחת גט ראשון וזה לך ציורו לפרש״י ומהרש״ל הגיה גבי יון ראשון סוף שיטה לא דק לפי הציור ואין צורך להגיה כל ספרים הישנים:
תוס׳ בד״ה ולתכשר האי כו׳ ולפי שפירש שחתם כחתימת יונים בחנם פי׳ שיעקב הוא איש אחר שיוכל לפרש הוא יעקב הוא כו׳ עכ״ל יש לדקדק דהאיך יוכל לפרש כן דא״כ מאי קאמר דידעינן בהך חתימה דלאו דיעקב הוא כו׳ כיון דזהו יעקב הוא בן ראובן מדידעינן דלאו תתימה דיעקב הוא ע״כ חתימה דבן ראובן נמי אינו וגם# ראשון נמי יפסול ועוד מאי מקשה דלמא בשמא דאבוה חתם יעקב הא איהו גופיה יעקב הוא בן ראובן וידעינן ביה דלאו חתימתו הוא ויש ליישב דודאי למאי דמסיק בידעינן דחתימה דלאו ביעקב הוא ע״כ דלא מתוקם לפרש דהוא יעקב הוא בן ראובן אלא דיעקב איש אחר הוא אלא הכא לדברי המקשה דאכתי לא אסיק אדעתיה למימר בידעינן ביעקב דלאו תתימתו הוא קאמרי התוס׳ דיוכל לפרש שפיר דהוא יעקב הוא בן ראובן לפי לשון יוני כפי פרש״י ודו״ק:
אם היה עד אחד עברי שכותב מימין לשמאל ומתחתיו עד אחד יוני שכותב משמאל לימין, ואחריהם עד אחד עברי ומתחתיו עד אחד יוני, באין מתחת גט זה לתחת גט זה — שניהם, שני הגיטין פסולין.
If one witness signed in Hebrew from right to left, and one witness signed beneath him in Greek from left to right, and underneath that signature one witness signed in Hebrew, and beneath him one witness signed in Greek, with the signatures extending from underneath this bill of divorce to underneath that bill of divorce, both bills of divorce are invalid.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) גמ׳גְּמָרָא: טוְלִיתַּכְשַׁר הַאי בִּרְאוּבֵן וְהַאי בְּבֶן יַעֲקֹב עֵד דְּהָא תְּנַן בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי עֵד כָּשֵׁר.

GEMARA: It is stated in the first case of the mishna that the bill of divorce under which the names of the first two witnesses appear is valid and the other is not, even though the signatures extend to that bill of divorce as well. The Gemara says: But let this bill of divorce be validated by the name Reuven alone, and let that bill of divorce be validated by the continuation: Son of Ya’akov, witness, which can be considered a separate signature. Didn’t we learn in a subsequent mishna (87b) that a signature that reads: Son of so-and-so, witness, is valid?
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרמב״ןפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ וליתכשר קמא בראובן ובתרא בבן יעקב עד – ויוכשרו שניהם על ידי שני עדים ראשונים.
דהא תנן – במתניתין בפירקין.
וליתכשר האי בראובן והאי בבן יעקב עד – תימה לר״י היכי ליתכשר בראובן הא לא תנא אלא איש פלוני עד כשר אבל איש פלוני בלא עד לא ואור״י דפשיטא ליה דראובן קאי אבן יעקב עד דבתריה והוי כאילו כתב בהדיה דראובן עד.
וליתכשר האי בראובן בן והאי ביעקב עד – פירש בקונטרס דראובן בן משמע אני בנו של ראובן כדרך פירוש חתימת יונים וזה שחתם תחת השני איש אחר היה ושמו יעקב ולפירושו שפי׳ שחתם כחתימת יונית בחנם פירש שיעקב הוא איש אחר שיוכל לפרש הוא יעקב הוא עצמו בן ראובן ופירוש דחוק לומר שהעברי חתם כדרך חתימת יונים ונראה לפרש דראובן בן דקאמר הוא בן יעקב ולא חש ראובן לכתוב שם יעקב אביו לפי שהוא כתוב וחתום על גט שני ונקרא יפה ראובן בן יעקב.
האא דאקשינן ולתכשר האי בראובן ולתכשר האי בבן יעקב עד – משמע דקס״ד דהא דתנןב איש פלוני בן איש פלוני ולא כתב עד, ה״ה לאיש פלוני בלחוד ולא זו אף זו קתניג עד דמתרץ ליה דלא כתבינן עד, כלומר ואינו כשר עד שיכתוב עד, א״נ י״לד דמעיקר׳ קס״ד דהאי עד דכתיב בשני קאי אראובן ואבן יעקב והוה ליה כראובן עד וכבן יעקב עד, ומפרקינן דכתיב ראובן בן אקמא ויעקב עד אבתרא, ואקשינן ולתכשר האי בראובן בן, דמשמע אני בנו של ראובן בדרך פי׳ חתימת היוניםה, ומפרקינן דלא כתיב ביה עד, הלכך האי דיעקב פסול שאין כתוב בו רק שמו בלא עד, וזה שכתוב בו ראובן בן כשר שכיון שחתם עליו שם אביו וכתיבתו לא בעי עדים, דהוה ליה כפלוני בן פלוני שאע״פ שלא כתב עד כשר, שכתיבתו כמו שפירש שמו היאו, כדתניאז בראשונה היה כותב אני עד ואם היה כתב ידו יוצא ממקום אחר כשר. ואין פי׳ זה מחוור, שאם היו מכירין בו שהי׳ חתימת ראובן עצמו אי אפשר לפרש ראובן בן, בנו של ראובן.
א. מכאן עד פח ב אמצע ד״ה ואסרינן, אבל הראב״ד וכו׳. בנדפס הוא בהשמטות שבסוף המסכת ובכת״י ישנו כאן במקומו.
ב. לקמן ע״ב במתני׳.
ג. וכן תירצו הריטב״א ובחי׳ הר״ן, ושם הלשון זו ואין צ״ל זו קתני.
ד. וכ״ת ר״י בתוס׳ ד״ה וליתכשר והראשונים הנ״ל.
ה. וכן פירש״י בד״ה וליתכשר. ורבינו לא ביאר היאך לפי קושית הגמ׳ הגט הימני כשר אע״פ שלא כתב עד. ובחידושי הריטב״א ביאר שגם אכתי איכא למימר שעד לאו דווקא והיינו כתי׳ קמא ברבינו לעיל, ובחידושי הר״ן ביאר דהשתא נמי דס״ד דעד קאי אתרוויהו, והיינו כתי׳ השני דרבינו לעיל. והנה רבינו אף שפירש ראובן בן כפ״י רש״י שחתם בדרך היוונים, לא פירש ההמשך של יעקב עד אי איירי באיש אחר כרש״י או באותו אחד שיעקב הוא בנו של ראובן. ונראה שיש מקום לדון האם שייך תי׳ השני שעד קאי גם על ראובן בן, דווקא באותו אדם או אפילו באדם אחר.
ו. ובחי׳ הריטב״א ובחי׳ הר״ן ביארו שכיוון שהחתימה של יעקב לא מועילה לגט השמאלי היא מועילה לגט הימני, והרי הוא כאילו חתם ראובן בן יעקב.
ז. תוספתא בפירקין פ״ז הי״א. והובא לעיל לו א.
תוספות ד״ה וליתכשר האי בראובן כו׳ תימא לר״י כו׳ אבל איש פלוני בלא עד לא עכ״ל. משמע דפשיטא להו דאיש פלוני בלא עד פסול אפי׳ בדיעבד וכן נראה לכאורה ממאי דמשנינן דלא כתב עד ומלשון רש״י שם אבל קשיא לי אמאי לפסול בראובן לחוד אטו מי גרע שמו לבד מסימנא בעלמא דמשמע דמהני כדאמרי׳ ברב דצייר כוורא ורב חסדא סמ״ך ור׳ אושעיא עי״ן וצריך לומר דבאמת גבי סימנא נמי צריך ליכתוב ג״כ עד אף דלכאורה אין זה במשמע בההיא דר״ח סמ״ך ור׳ אושעיא עי״ן אכתי איכא למימר דהתם בשטרות איירי דלא בעינן עד כמבואר בפוסקים משא״כ בגיטין דבעינן עד אפילו סימנא נמי לא מהני אי לאו דכתיב עד בהדי סימן. ולפ״ז צריך לומר דהא דמקשינן בשמעתין ודילמא סימנא שוויה לא קאי אשינויא קמא דשנינן דלא כתב עד אלא אשינויא בתרא דאמרי׳ ואיב״א לעולם דכתב עד ודידעינן בחתימת ידיה דלאו דיעקב היא מקשינן ואימא סימנא שוויה כיון דכתיב נמי עד כנ״ל ועדיין צ״ע:
ב גמרא שנינו במשנה שאם היו החתימות עוברות מתחת לשני הגיטין הרי רק זה שצמודים אליו שמות העדים כשר, לפי שאין חתימה על הגט השני, ושואלים: וליתכשר [ושיהיה כשר] האי [גט זה] הראשון במה שיש בו חתימת ראובן בלבד, והאי [וזה], הגט השני יהיה כשר במה שכתוב בהמשך ״בן יעקב עד״, ונאמר שזוהי חתימה אחרת על הגט השני, וכן העד החתום תחתיו, דהא תנן [שהרי שנינו במשנה] להלן: אם חתם העד רק ״בן איש פלוני עד״ — הרי זה כשר!
GEMARA: It is stated in the first case of the mishna that the bill of divorce under which the names of the first two witnesses appear is valid and the other is not, even though the signatures extend to that bill of divorce as well. The Gemara says: But let this bill of divorce be validated by the name Reuven alone, and let that bill of divorce be validated by the continuation: Son of Ya’akov, witness, which can be considered a separate signature. Didn’t we learn in a subsequent mishna (87b) that a signature that reads: Son of so-and-so, witness, is valid?
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרמב״ןפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) דִּכְתִב רְאוּבֵן בֶּן אַקַּמָּא וְיַעֲקֹב עֵד אַבָּתְרָא.

The Gemara answers: It is a case where the words: Reuven, son of, are written on the side of the first bill of divorce, and the words: Ya’akov, witness, are written on the side of the latter bill of divorce, indicating that it is one signature.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: מדובר דכתב [שכתוב בו] כך: ״ראובן בן״ אקמא [על הגט הראשון, הימני] ו״יעקב עד״ אבתרא [על האחרון, השמאלי] שאז מסתבר שחתימה אחת היא ולא שנים.
The Gemara answers: It is a case where the words: Reuven, son of, are written on the side of the first bill of divorce, and the words: Ya’akov, witness, are written on the side of the latter bill of divorce, indicating that it is one signature.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) וְלִיתַּכְשַׁר הַאי בִּרְאוּבֵן בֶּן וְלִיתַּכְשַׁר הַאי בְּיַעֲקֹב עֵד דְּהָא תְּנַן אִישׁ פְּלוֹנִי עֵד כָּשֵׁר.

The Gemara says: But let this bill of divorce, on the first, left-hand, side, be validated by the words: Reuven, son of, and let that bill of divorce on the other, right-hand, side be validated by the words: Ya’akov, witness. Didn’t we learn in the same mishna that a signature that reads: So-and-so, witness, without the father’s name, is valid?
רי״ףרש״ירשב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וליתכשר האי בראובן בן – דמשמע אני בנו של ראובן כדרך פירוש חתימת היונים וזה שחתם תחת השני איש אחר היה ושמו יעקב.
וליתכשר האי בראובן בן וליתכשר האי ביעקב עד. ואף על פי שלא מצינו בשום מקום שמכשיר בראובן לבדו אלא אם כן חתם עד הכא שאני דראובן בן רצה לומר בן ראובן כחתימת היונים שחתמו שם ומהם ראו וכן עשו כך פירש רש״י ז״ל, ומכל מקום תימה דלא מצינו שהכשירו בבן יעקב בלא עד, ורבותינו בעלי התוספות ז״ל פירשו שהראשון כשר שלא חשש להזכיר שם אביו מאחר ששם אביו חתום תחת השני והוא נקרא היטיב ראובן בן יעקב עם מה שחתום תחת השני והשני כשר ביעקב עד.
רש״י בד״ה וליתכשר האי בראובן בן כו׳ וזה שחתם יעקב איש אחר הוא עכ״ל. וקשה לפ״ז אמאי נכשיר גט קמא בראובן בן והא לא כתוב עד וצריך לומר דהמקשה הוי סבור דהא דאמרינן לקמן בן איש פלוני עד כשר היינו לכתחלה אבל בדיעבד אפילו לא כתב עד אלא ראובן בן נמי כשר דלא גרע מסימנא והתרצן הוא דמשני דבדיעבד נמי בעינן עד כדפרישית בסמוך:
בא״ד דמשמע אני בנו של ראובן כדרך פירוש חתימת היוונים כו׳ עכ״ל. ולכאורה משמע דאשני עדים הראשונים שהם עבריים קאי ויש לתמוה דמהיכי תיתי שהעברי חתם כדרך היווני דנהי דאמרינן לקמן דלמא גונדלית חתם היינו שחותם עצמו כדרך שחתם היווני לפניו אבל בעד הראשון לא חיישינן לגונדלית כמ״ש מהרש״א ז״ל וכ״כ כל המפרשים וליכא למימר דאכתי איכא למימר שהעדים הראשונים הם יוונים ולא עבריים הא נמי ליתא דנהי דאיירי הכא שאין אנו מכירין החתימות דעדים כמ״ש התוספות וכמו שאפרש בסמוך מ״מ כיון דקתני במתניתין שני עדים עבריים ושני עדים יוונים משמע דידעינן בודאי שהראשונים עבריים והשניים יוונים כגון שגוף הכתב מוכיח שהראשונים הם אותיות עבריים והשניים באותיות כתיבת יוונים כמ״ש הראב״ד ז״ל בס׳ תמים דעים והדרא קושיא לדוכתא לכך נראה דלפירש״י ז״ל הא דמקשינן וליתכשר האי בראובן בן והאי ביעקב עד היינו דליתכשרו תרווייהו בעדים השניים שהם יוונים. ועי״ל דלעולם אראשונים קאי דליתכשר קמא בראובן בן שהעברי חתם גונדלית דאע״ג דלקמן משמע דלא חיישינן שהראשון חתם גונדלית היינו דלא חיישינן לפסול הגט בענין זה כיון דלא שכיח כלל שיחתמו גונדלית אלא כשחותם באותו ענין שחתם העד לפניו משא״כ להכשיר יש לנו לומר דהראשון נמי חתם גונדלית דהכי משמע מסוגי׳ דשמעתין דלעולם יש לנו לומר שהעדים חתמו בענין המועיל יותר להכשיר ועיין מ״ש לקמן בזה ודו״ק:
תוספות בד״ה ולימכשר האי בראובן בן כו׳ ולפירושו שפירש כו׳ בחנם פירש דיעקב הוא איש אחר כו׳ עכ״ל. הלשון מגומגם דודאי הוצרך רש״י ז״ל לפרש כן דאל״כ לא הוי משני מידי דידעינן בהאי חתימה דלאו דיעקב הוא דהא לקושטא דמילתא הוא חתימת ראובן בן יעקב אע״כ דהמקשה הקשה שיעקב הוא איש אחר. אלא דכוונת התוספות דלפירש״י ז״ל תיקשי אמקשה גופא דהו״ל להקשות דיעקב עצמו הוא בן ראובן כן נ״ל ועיין במהרש״א ודו״ק:
ומקשים: וליתכשר האי [ושיהיה כשר גט זה, השמאלי] ב״ראובן בן״, וליתכשר האי [ושיהיה כשר גט זה, הימני] ב״יעקב עד״, דהא תנן [שהרי שנינו במשנה] להלן: אם כתוב רק ״איש פלוני עד״ בלי שיכתוב שם אביו — הרי זה כשר!
The Gemara says: But let this bill of divorce, on the first, left-hand, side, be validated by the words: Reuven, son of, and let that bill of divorce on the other, right-hand, side be validated by the words: Ya’akov, witness. Didn’t we learn in the same mishna that a signature that reads: So-and-so, witness, without the father’s name, is valid?
רי״ףרש״ירשב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) ידְּלָא כְּתִב עֵד וְאִיבָּעֵית אֵימָא כלְעוֹלָם דִּכְתִב עֵד וּדְיָדְעִינַן בְּהָא חֲתִימָה דְּלָאו דְּיַעֲקֹב הוּא

The Gemara answers: It is a case where the word witness is not written. The latter side includes only a name, which is not sufficient. And if you wish, say: Actually, it is a case where the expression: Ya’akov, witness, is written underneath the second bill of divorce; but it is a case where we know that this signature is not Ya’akov’s. Evidently it is part of the signature of Reuven, son of Ya’akov, and cannot serve as a separate signature for the second bill of divorce.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרשב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דלא כתיב עד – ומתניתין דוקא נקט איש פלוני עד דהיכא דלא חתם פלוני בן פלוני בעינן עד.
דלאו יעקב הוא – אלא של זה בנו היה.
דידעינן ביה בהאי חתימת ידא דלאו דיעקב – משמע דבסתמא היה לנו לתלות ביעקב אע״ג דבעי קיום חותמין מסתמא השליח שאומר בפני נכתב וכו׳ מכיר חתימת ידו אי נמי איכא למימר דמיירי בא״י דאין צריך קיום חותמין כיון שאין עליו עוררים.
דידעינן ביה דהאי חתימות לא דיעקב היא. ולא אמרינן בלא ידעינן דחתימות דהאי הוא משמע דמסתמא הוה מכשרינן ליה ולא בעי קיום ואיכא למימר דמיירי בארץ ישראל דלא בעי קיום ולא בפני נכתב ובפני נחתם כל זמן שאין עליו עוררין.
בד״ה דידעינן כו׳ אע״ג דבעי קיום חותמיו כו׳ עד סוף הדיבור ולפירוש רש״י ז״ל א״א לפרש כן דהיאך אפשר לומר דידעינן דהאי חתימה לאו דיעקב הוא שמא הוא חתימת יעקב שהוא בסוף העולם כיון דלא בעינן קיום חותמיו וצריך לדחוק ולפרש כגון דידעינן מתוך גוף הכתב והאותיות שיעקב עד הוא לגמרי הכתב עצמו של ראובן בן או שנאמר דהמקשה הוי סבר דלא בעינן קיום חותמיו והשיב התרצן דודאי בעינן קיום חותמיו ואם כן ידעינן שפיר דלאו חתימה דיעקב הוא כיון שאינו מקויים כן נ״ל בשיטת רש״י ז״ל ודו״ק:
ומשיבים: שלא כתב [כתוב] תחת השמאלי ״עד״, אלא שם בלבד, ואין די בזה. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: לעולם שכתב ״עד״ שהיה כתוב תחת השמאלי ״יעקב עד״, ואולם מדובר דידעינן בהא חתימה דלאו דיעקב הוא [שיודעים אנו שחתימה זו שלא של יעקב היא] ומסתבר שחתימה זו היא חלק מחתימתו של ראובן בן יעקב, ואי אפשר לסמוך עליה כחתימה נפרדת לגט שני.
The Gemara answers: It is a case where the word witness is not written. The latter side includes only a name, which is not sufficient. And if you wish, say: Actually, it is a case where the expression: Ya’akov, witness, is written underneath the second bill of divorce; but it is a case where we know that this signature is not Ya’akov’s. Evidently it is part of the signature of Reuven, son of Ya’akov, and cannot serve as a separate signature for the second bill of divorce.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרשב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

גיטין פז. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים גיטין פז., עין משפט נר מצוה גיטין פז., רי"ף גיטין פז. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס גיטין פז., רש"י גיטין פז., תוספות גיטין פז., פסקי רי"ד גיטין פז., רמב"ן גיטין פז. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אליהו רפאל הישריק. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א גיטין פז. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי גיטין פז. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות גיטין פז., פני יהושע גיטין פז., פירוש הרב שטיינזלץ גיטין פז.

Gittin 87a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Gittin 87a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Gittin 87a, Rif by Bavli Gittin 87a, Collected from HeArukh Gittin 87a, Rashi Gittin 87a, Tosafot Gittin 87a, Piskei Rid Gittin 87a, Ramban Gittin 87a, Rashba Gittin 87a, Meiri Gittin 87a, Maharsha Chidushei Halakhot Gittin 87a, Penei Yehoshua Gittin 87a, Steinsaltz Commentary Gittin 87a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144