×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) כְּאִילּוּ קָדוֹשׁ שָׁרוּי בְּתוֹךְ מֵעָיו שֶׁנֶּאֱמַר {הושע י״א:ט׳} בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר לָא קַשְׁיָא אהָא דְּמָצֵי לְצַעוֹרֵי נַפְשֵׁיהּ הָא דְּלָא מָצֵי לְצַעוֹרֵי נַפְשֵׁיהּ.
as though a sacred object is immersed in his bowels, which he may not damage, as it is stated: “The sacred is in your midst; and I will not come into the city” (Hosea 11:9). This statement indicates that it is prohibited to take a fast upon oneself. The Gemara answers: This is not difficult. This first ruling, that one who fasts is sacred, is referring to a case where he is able to distress himself without causing bodily harm. That second ruling, that one may not overly burden his body, deals with a situation when he is unable to distress himself while avoiding all harm, and he proceeds to fast nevertheless.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי תענית יא ע״ב} אמר ר׳1 זעירי2 אמר רב הונא יחיד שקיבל עליו [תענית3] שני ימים זה אחר זה אפילו4 אכל ושתה כל הלילה כולה5 למחר מתפלל6 תפלת תענית לן בתעניתו אינו7 מתפלל תפלת תענית8 כלומר אם לא קיבל עליו9 תענית אלא יום אחד בלבד והתענה אותו היום ובלילה10 נמלך ולן בתעניתו11 למחר אין מתפלל תפלת תענית שהרי לא [קבלה]⁠12 עליו מבעוד יום
1. ר׳: חסר ב-גיב, דפוסים, אשכול.
2. זעירי: גז: ״זעירא״ כבה״ג.
3. תענית: חסר בכ״י א.
4. אפילו: וכן בר״ח. גג: ״ואפילו״. חסר בכ״י נ. שאילתות ויקהל (סי׳ עה), ובה״ג: ״אע״פ ש...״.
5. כל הלילה כולה: חסר בשאילתות שם, וכן חסר ב-גז לפני הגהה. שם אחרי הגהה, כ״י קרפנטרץ, דפוסים רק: ״כל הלילה״ כבה״ג.
6. מתפלל: גי: ״הוא מתפלל״.
7. אינו: דפוסים: אין. רא״ה (בשם הרי״ף): ״לן בתעניתו מתפלל תפלת תענית״, (אך ממשיך להסביר כבהמשך!).
8. לן בתעניתו…תענית: חסר ב-גי, שמא מחמת הדומות.
9. עליו: חסר בכ״י נ, רא״ה.
10. ובלילה: כ״י נ רא״ה: ״והלילה״. גג, גז, גי, דפוס קושטא: ״וללילה״.
11. בתעניתו: גי: ״בתענית״. בכ״י קרפנטרץ, אשכול חסר: ״אינו מתפלל...בתעניתו״, שמא מחמת הדומות.
12. קבלה: גז, גיב, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, רא״ה. כ״י א, דפוסים: ״קבלו״.
כאילו קדוש שרוי בתוך מיעיו ולא יתענה ר״ל אמר יושב בתענית נקרא חסיד שנא׳ גומל נפשו איש חסד שפירש עצמו מליכל כמו ויגמל:
כאילו קדוש שרוי בתוך מעיו – כאילו כל מעיו קדוש ואסור להכחישן דהכי משמע בקרבך קדוש כלומר דאסור להתענות.
בקרבך קדוש – רישיה דקרא קדריש בשביל שקדוש שרוי בצער לא אבוא בעיר של מעלה עד שאבנה ירושלים של מטה ורמיזא בעלמא הוא.
הא דמצי מצער נפשיה – שיכול לסבול התענית משבחו הקב״ה אבל מי שאינו יכול להתענות נקרא חוטא.
כאילו קדוש – הקב״ה פירוש והא אמר לעיל שנקרא קדוש כלומר שהיושב בתענית נקרא קדוש ומשני לא קשיא.
בפרש״י בד״ה כאילו קדוש כו׳ ולא אבוא בעיר של כו׳ רמיזא בעלמא הוא:
תוס׳ בד״ה כאילו קדוש הקב״ה פי׳ והא אמר לעיל שנקרא קדוש כו׳ עכ״ל השתא לפירושם פריך שפיר מר״א אדר״א דהכא אמר כאילו קדוש שרוי כו׳ ולעיל קאמר שנקרא קדוש אבל לפרש״י לא ידעינן לכוין מאי פריך מר״א אדר״א הקפר דהא ר״א סתמא קאמר נמי לעיל דאיקרי קדוש וצריך עיון [א]:
בתוך מעיו כו׳. עיין פרש״י ותוס׳ ועי״ל ע״ש שאכילת סעודה הוא נקרא קדושה כמ״ש פ״ק דע״ז גבי טהרה מביאה לידי קדושה שצריך אדם לקדש עצמו באכילתו דכן כתיב באסורי מאכלות והתקדשתם והייתם קדושים כו׳ ע״ש באורך ומשני דודאי כן הוא בלא מצי צעורי נפשיה דיש לקדש עצמו באכילתו כמ״ש קדש עצמך במותר לך כמבואר שם אבל היכא דמצי לצעורי נפשיה טפי נקרא קדוש שלא יאכל כלל:
גמ׳ הא דמצי לצעורי. עי׳ לקמן דף כב ע״ב תוד״ה ר׳ יוסי:
כאילו קדוש שרוי בתוך מעיו, ואסור לו לצער את הקדוש הזה, שנאמר: ״בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר״ (הושע יא, ט), משמע שאסור לו לאדם להתענות! ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה]; הא [זה] — דמצי לצעורי נפשיה הוא יכול לצער את עצמו] בלא להינזק, הרי כאשר הוא צם ומתענה נקרא קדוש. הא [זה]דלא מצי לצעורי נפשיה [זה שאיננו יכול לצער את נפשו] ובכל זאת מתענה ומזיק לעצמו, הוא שר׳ אלעזר דיבר בגנותו.
as though a sacred object is immersed in his bowels, which he may not damage, as it is stated: “The sacred is in your midst; and I will not come into the city” (Hosea 11:9). This statement indicates that it is prohibited to take a fast upon oneself. The Gemara answers: This is not difficult. This first ruling, that one who fasts is sacred, is referring to a case where he is able to distress himself without causing bodily harm. That second ruling, that one may not overly burden his body, deals with a situation when he is unable to distress himself while avoiding all harm, and he proceeds to fast nevertheless.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) ר״לרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר נִקְרָא חָסִיד שֶׁנֶּאֱמַר {משלי י״א:י״ז} גּוֹמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ (חסיד) וְעוֹכֵר שְׁאֵרוֹ וְגוֹ׳ אָמַר רַב שֵׁשֶׁת הַאי בַּר בֵּי רַב דְּיָתֵיב בְּתַעֲנִיתָא לֵיכוֹל כַּלְבָּא לְשֵׁירוּתֵיהּ.

Reish Lakish said: One who fasts is called pious, as it is stated: “The pious man does good [gomel] to his own soul; but he who troubles his own flesh is cruel” (Proverbs 11:17). The verb gomel can also mean weaning, or abstaining from unnecessary pleasure. Accordingly, Reish Lakish derives from this verse that one who abstains from food is called pious. Similarly, Rav Sheshet said: This student of a Torah academy who sits in observance of a fast has let a dog eat his portion. Since his fast weakens him and prevents him from studying Torah, it is considered as though a dog ate his meal, as the student derived no benefit from it.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״כ מה ת״ל מאשר חטא על הנפש בנזיר שנטמא הכתוב מדבר ומפני שנטמא נקרא חוטא. וריש לקיש אמר המונע עצמו מן התענית הוא חסיד שנאמר גומל נפשו איש חסד. הגומל טוב לנפשו איש חסד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נקרא חסיד – המתענה דכתיב גומל נפשו איש חסד מפריש עצמו ממאכל ומשתה כמו ביום הגמל את יצחק (בראשית כא) שברי״ר בלע״ז מפי מורי אי נמי גומל לשון תגמול שמשלים נפשו לקונו.
ועוכר שארו – המתענה ומכחיש בשרו נקרא אכזר.
שירותיה – סעודתו כלבא ליכול סעודתו ולכך המתענה אינו מועיל לו אלא כמי שמתענה מפני שאין לו מה יאכל.
גומל נפשו – פירוש שגומל חסד לנפשו שאינו מתענה נקרא חסיד.
גמרא גומל נפשו איש חסד ועוכר שארו כו׳ לעולם קסבר רב הונא מתענין לשעות והמתענה כו׳ כצ״ל:
נקרא חסיד שנאמר גומל וגו׳. עיין פרש״י ויש לקיים שניהם לפירושו שאינן סותרין גומל נפשו איש חסד היכא דמצי מצער נפשיה ועוכר שארו אכזרי היכא דלא מצי מצער נפשיה מיהו לפ״ז ה״ל לתלמודא למימר בדר״ל נקרא חסיד ונקרא עוכר שנאמר גומל נפשו איש חסד ועוכר שארו אכזרי ודו״ק:
ריש לקיש אמר: מי שמתענה נקרא חסיד, שנאמר: ״גמל נפשו איש חסד ועכר שארו אכזרי״ (משלי יא, יז), שכל מי שגומל עצמו ממזון, נקרא חסיד (״איש חסד״). כיוצא בו אמר רב ששת: האי בר בי רב דיתיב בתעניתא [בן בית הרב, תלמיד חכם, שיושב בתענית] — ליכול כלבא לשירותיה [שיאכל הכלב את מנתו], כלומר, תלמיד חכם המתענה לא הועיל כלום, והרי זה כמי שלא היה לו אוכל מפני שהכלב אכל את מנתו.
Reish Lakish said: One who fasts is called pious, as it is stated: “The pious man does good [gomel] to his own soul; but he who troubles his own flesh is cruel” (Proverbs 11:17). The verb gomel can also mean weaning, or abstaining from unnecessary pleasure. Accordingly, Reish Lakish derives from this verse that one who abstains from food is called pious. Similarly, Rav Sheshet said: This student of a Torah academy who sits in observance of a fast has let a dog eat his portion. Since his fast weakens him and prevents him from studying Torah, it is considered as though a dog ate his meal, as the student derived no benefit from it.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר רבי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא באֵין תַּעֲנִית צִבּוּר בְּבָבֶל אֶלָּא תִּשְׁעָה בְּאָב בִּלְבַד (אָמַר) ר׳רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ גאֵין תַּלְמִיד חָכָם רַשַּׁאי לֵישֵׁב בְּתַעֲנִית מִפְּנֵי שֶׁמְּמַעֵט בִּמְלֶאכֶת שָׁמַיִם.:

Rav Yirmeya bar Abba said: There is no completely stringent communal fast in Babylonia, except for the Ninth of Av alone. All other fasts, even those which are fixed and routine for the community, are treated as individual fasts, with regard to both the customs of the fast itself and the halakhot of who is obligated to fast. Rav Yirmeya bar Abba said that Reish Lakish said: A Torah scholar is not permitted to sit in observance of a fast, due to the fact that his fasting reduces his strength for the heavenly service of Torah study and mitzvot.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יראב״ןתוספותרמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ר ירמיה אין ת״ח רשאי לסגף עצמו בתענית מפני שממעט (עצמו) במלאכת שמים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ממעט במלאכת שמים – שאינו יכול לעסוק בתורה:
שממעט במלאכת שמים – חלש הוא ואינו יכול ללמוד.
אין תענית צבור בבבל – לענין איסורי חומרי תענית אמר ר׳ ירמיה למילתיה שהיו נוהגין בו כעין אבילות שהיו אוכלין מבעוד יום ואסורין בנעילת הסנדל אלא תשעה באב בלבד.
אמר ר׳ זירא יחיד שקיבל עליו שניא תעניות אכל ושתה כל הלילה למחר מתפלל תפלת תענית, ענינו. לן בתעניתו למחר אין מתפלל תפלת תענית.
א. כגירסת ר״ח ורי״ף: יחיד שקבל עליו תענית שני ימים זה אחר זה. ודנו בגירסתן הרא״ש והמלחמת והר״ן ועוד. עי׳ מה שהעירו ע״ז בר״ח הנדמ״ח. וכ״ה בכמה כת״י של הש״ס ואף בדפוס ספרדי.
אין תענית צבור בבבל אלא תשעה באב בלבד – פירוש שהיה להם הרבה גשמים.
פרק ראשון
עכשיוא אני חוזר לפרש קצת דברים שצריכין לי ביאור, מה שאמרו לעיל: אין ת״צ בבבל אלא תשעה באב בלבד – וראיתיב בפי׳ רש״י ז״לג מפני שאין צריכין למטר כל כך אין גוזרין עליהם תענית בחומר זה,⁠ד והנהה לפי׳ הזה בשאר ארצות שבח״ל שהן צריכין למטר כא״י יש ת״צ,⁠ו ועוד קשה דא״כ דוקא לגשמים אבל לשאר צרות שמתריעין עליהם למה לא יהיו נוהגין תענית בחומרות הללו,⁠ז ואטו תשעה באב תענית גשמים הוא, וא״ת שאין סדר זה אלא לגשמים, אבל לשאר צרות אין גוזרין ת״צ בחומרות אלו,⁠ח זו שיבוש יותר מן הראשונה, דהא קתני להו באידך פרקין לשאר צרות לחומרא,⁠ט כדתנןי סדר תעניות האלו האמורכ ברביעה ראשונה אבל צמחין ששנו מתריעין עליהן מיד, וכולה מתני׳ דש״מ [בהדיא] כחומרא,⁠ל באחרונותמ מה אלונ יתרות שבאלו מתריעין, (אותה)⁠ס [הא] בשאר צרות [מתריעין] מיד,⁠ע כדקתני ואזיל בסדרא דמתניתין, וברייתא קתני הכאפ שאר מיני פורענותצ לחומרא, ור׳ יהודה נשיאהק בשאר צעריםר גזר תלת עשרה (ד)⁠תעניתא, והיינו כסדרןש דמתני׳, מדקאמר שלש עשרה,⁠ת וברייתא נמיא דקתני כשאמרו שלש וכשאמרו שבע לא אמרו אלא לגשמים אבל לשאר מיני פורעניות מתענין והולכין עד שיענו, ליתני נמי לקולא דשאר צרות, כשאמרו אסורין במלאכה כו׳ וכשאמרו אוכלין ושותין מבעוד יום לא אמרו אלא לגשמים אבל לשאר מיני פורעניות מותרין.
ומצאתי בירוש׳1 א״ר יוחנן כל תענית שב״ד גוזרין להפסיק [אין] עוברות ומניקות מתענות [בהם] א״ר שמואל בר רב יצחק נראין דברים כשגזרו כבר שלא להפסיק2, אבל אם גזרו (כבר) מידב להפסיק3 עוברות ומניקות מתענות בהן, ותני כן עוברות ומניקות מתענות כדרכן בתשעה באב ובת״צ4 ובג׳ תעניות הראשונות5ג ובג׳ השניות, אבל בשבע האחרונות אינן מתענות6, אעפ״כ אין מנהגיןד בתפנוקין אלא אוכלות ושותות כדי קיום הוולד, לא כשגזרוה כבר שלא להפסיק7, אתא רבי בר זבדאו ר׳ יצחק בר שילהז בשם רבי יוחנן ואפי׳ גזרוח מיד להפסיק אין עוברות ומניקות מתענות בהן8. הנה זוט הסוגיא כולה בפשיטות היא אומרת שב״ד גוזרין לפעמים במקצת התעניתי להפסיק בראשונות מבעוד יום, ובגשמים ודאי לא עבדי אלא כדתנן בסדר תעניות,⁠כ אלא בשאר צרות משכחת לה דכל היכא דתנן מתריעין מיד מפסיקין בהן ונוהגין בחומרל [שבע] (שב)⁠אחרונות של גשמים.⁠מ
והראב״ד ז״ל כתב דהא דאמר שמואל אין ת״צ בבבל אלא תשעה באב בלבד יש מפרשים משום דבבבל טיבעני נינהו,⁠נ ולאו מילתא היא אטו תשעה באב משום גשמים הוא על צרה אחרת היא, והלא על כל צרה אחרת מתענין, וא״כ מ״ש בבל מא״י, אלא אין שום ת״צ בבבל שיאסרו במלאכה מפני שהם עניים, ולא ברחיצה וסיכה מפני שאין האויר בריא,⁠ס וכן נעילת הסנדל, כל אלו דברי הרב ז״ל. והנה לפי דבריו נמי אין הענין נוהג אלא בבבל שיש להם העוני הזה והחולשה הזאת, ועוד בתשמיש המטה לדבריו אסורין הם, ושמא יש לדחוק בדבריו ולומר שלא רצו להטריח על הצבור בשאר ארצות לפי שיש מקומות שהם עניים וחלושים, ומקומות שיש בהם צנה יתירה וצריכין לנעילת מנעל וסנדל, וכיון שבטלו קצת הדברים מהם בטל דין ת״צ, והשוו כל המקומות בכך חוץ מא״י, ומ״מ דברים חלושים הם ואין בהם טעם וריח.
אלא הטעם הנכון מפני ששנינוע ב״ד גוזרין על הצבור, ואין בח״ל ב״ד שהדיוטות הם, ואין כח בגזרתם להשוות תענית שלהם לתענית של תורה שהוא יה״כ ותשעה באב שהוא גזרת נביאים.⁠פ
וראיתי בירושלמיצ כתיבק יצא חתן מחדרו זה נשיא, וכלה מחופתה זה אב ב״ד, ר׳ חלבו אמר לר׳ יודן נשיא פוק עמן בצערןר עביד, א״ר יוסי הדא אמרה אילין תענין דאנן עבדין לית אינון תענין, למה דלית נשיא עמן, וגם זה מן הטעם המבטל דין ת״צ בבבל וכל ח״ל, לפי שאין שם נשיא ולא אב ב״ד שמתענין עמהם ולובשים חלוקן של ישראל,⁠ש והן שגוזרין התענית על הצבור והצבור מקבלים עליהם דעתם וגזרותיהם, וכדאמרינן נמי לקמןת דבי נשיאה גזר תעניתא ולא אודעי לר׳ יוחנן ולר״ש בן לקיש, לצפרא אודיענהו, א״ל ר״ל לר׳ יוחנן הא לא קבלינן, א״ל אנן בתרייהו גרירנן. הילכך כיון דקבלה נמי לא צריכהא הו״ל ת״צ, אבל בח״ל שאין נגררין אחר נשיא וכל א׳ וא׳ צריך קבלה בפ״עב כתענית יחיד הוא,⁠ג וזהו טעם נכון וברור. ומה שאמרו אין ת״צ בבבל, כלומר אין תענית [צבור] בח״ל, שכן חכמים מזכירין בתלמוד ח״ל בשם בבל, כמ״שד אין דנין דיני קנסות בבבל, [שהוא] מפני שאין סמיכה אלא בארץ, והוא הלשון והטעם לת״צ כמו שפי׳ כנ״ל.⁠ה ומן הטעם הזה נלמוד שלא אמרו בקולא זו אלא שלא יאסרו במלאכה [וענויין] (ובענינין) הללו, אבל לענין תפלות מתפללין כ״ד [ברכות] בח״ל ומתריעין, ויש להם נעילה כמ״ש למעלה,⁠ו דלענין אפושי רחמי לא גרעי. ומצאתי להר״מ במז״לז שהוא סבור שאין מפסיקין בתענית ואין נוהגין בחומרות אילוח אלא על הגשמים, אבל מודה שמתפללין בהם כ״ד ומתריעין ומתפללין [נעילה] בכל מקום, ואין זה נכון.
א. בחידושים הנדפסים נסדרו כל הדברים השייכים לפרק ראשון לאחר פרק שני, ואנו הדפסנום במקומם.
ב. כל הקטע דלהלן מובא בתלמיד הרמב״ן, וכל ההגהות שהגהנו הוא עפ״י תלמיד הרמב״ן השלם (מכ״י ששון).
ג. עי׳ רש״י פסחים נד ב ד״ה אין, וכ״כ תוס׳ כאן ד״ה אין, וכ״כ הר״י מלוניל, ועי׳ ריבב״ן.
ד. ופי׳ הר״י מלוניל שיותר מזיקין רוב גשמים תבואות בבל, מרוב עצירת גשמים, לפיכך לא נחמיר בתענית של גשמים בבבל.
ה. כן הקשו גם הר״ן והריטב״א.
ו. והמאירי תירץ דאפשר דגרירו כל הגולה אחר בבל.
ז. עי׳ רש״י בפסחים שם שכתב: הואיל ואין צריכין לגשמים אם גוזרין על דבר אחר אין חומר תענית צבור נוהג בו וצ״ע.
ח. עי׳ מאירי שרצה ליישב כן את שיטת רש״י, וכ״כ הריטב״א, אך מדברי רש״י שהבאנו בהע׳ הקודמת לא משמע כן, אלא דרק בבבל אין נוהג כן בשאר צרות.
ט. ודעת הראב״ד הובא בריטב״א לקמן שם שהוא לקולא.
י. לקמן יח ב.
כ. כתלמיד הרמב״ן: האמורות. ובש״ס כ״י מינכן: האמורים, וכ״ה בכמה ראשונים עי׳ תענית נ.
ל. בתלמיד הרמב״ן: דחומרא. ואולי צ״ל: לחומרא.
מ. לקמן יב ב.
נ. כגירסת הגמ׳ לקמן יד א, וכגי׳ הירושלמי ציינם במסורת הש״ס.
ס. בתלמיד הרמב״ן השלם (מכ״י ששון) ליתא לתיבת ״אותה״, וכתוב שם כמו שהגהנו, אך בהנ״ל הנדפס כתוב: אותה כשאר צרות כמו שבנדפס.
ע. והמאירי תירץ דלאו משום חומרא הוא, אלא דההיזק שלהם תכוף, אבל גשמים אין שעתן עוברת.
פ. לקמן יד ב. דלשאר מיני פורענות מתענין והולכין עד שיענו. ועי׳ מאירי מה שתירץ בזה.
צ. בתלמיד הרמב״ן: צרות במקום: פורענות.
ק. לקמן יד ב. וכ״כ רש״י שם ד״ה גזר ותוס׳ ד״ה ר״י.
ר. בתלמיד הרמב״ן הנדפס: צערי, ובהשלם: צרות.
ש. צ״ל כסדרא, וכ״ה בתה״ד.
ת. וכ׳ המאירי דתליסר גזר אבל תענית צבור לא גזר.
א. לקמן יד ב.
ב. תיבת ״מיד״ ליתא בתלמיד הרמב״ן השלם, אך בנר׳ איתא. וכ״ה לפנינו בירושלמי ובמאירי.
ג. עי׳ הגהות הגרא״ז, ועי׳ ר״ח לקמן יד א דגורס כמו שהוא לפנינו, אך מדברי ר״ח נראה שאינו גורס בירושלמי בג׳ תעניות הראשונות. ועי׳ לח״מ פ״ג מתעניות ה״ה.
ד. צ״ל מנהגות עצמן. וכ״ה בתלמיד הרמב״ן ולפנינו בירוש׳.
ה. צ״ל בשגזרו, וכן הוא לפנינו בירושלמי, ובתלמיד הרמב״ן: בשגזר.
ו. כ״ה לפנינו בירושלמי, ובתלמיד הרמב״ן: אמר ר׳ זבדא.
ז. בתלמיד הרמב״ן: טבלא, ולפנינו בירושלמי: טבלי.
ח. כ״ה לפנינו בירושלמי, ובתלמיד הרמב״ן: אפי׳ בשגזר.
ט. בתלמיד הרמב״ן: זאת.
י. שם: התעניות.
כ. לעיל י א.
ל. שם: כחומרי.
מ. עי׳ מאירי מה שכתב ביישוב קושיא זו.
נ. כדאיתא לעיל י א.
ס. בתלמיד הרמב״ן: שאין האויר טוב בה.
ע. לעיל י א.
פ. וכ״כ המאירי בשם וי״מ.
צ. במסכתין פ״ב ה״א.
ק. יואל ב טז.
ר. צ״ל וצעריך. וכ״ה בתלמיד הרמב״ן בריטב״א ובר״ן ובראבי״ה ס״ס תתנד, ולפנינו בירושלמי: וצערך עבר, וכ״ה ברא״ש סי׳ ט.
ש. וכ״כ הראבי״ה ס״ס תתנד הביאו הרא״ש סי ט, וכ״כ בשוטה לבעל הצרורות בשם רבנו, וכ״כ הרא״ה ובשם מורי רבנו, וכתב: הלכך בבבל כולן תענית יחיד הן אלא ט״ב, לפי שכך גזרו סנהדרין מתחלה לדורות.
ת. כד ב.
א. בתלמיד הרמב״ן: צריכי.
ב. והראב״ד הובא ברא״ש סי׳ יג כתב: ולכו״ע הסכמת צבור להתענות א״צ קבלה לא במנחה ולא בתפלה, אלא שליח צבור מכריז והתענית מקובל, והביא מגמ׳ זו דר״י נשיאה גזר תעניתא א״ל ר״ל לר״י והא לא קבלינן. ועי׳ קרן אורה (ד ט, יב ב), ועי׳ ראבי״ה סי׳ תתסג.
ג. עי׳ ריטב״א פסחים נד ב שכתב דלדעת רבנו תעניות שבחו״ל אם פגעו בר״ח מפסיקין עיי״ש.
ה. ר״ת כן נראה לי, כ״ה בתלמיד הרמב״ן השלם.
ו. במהדורתינו הוא לקמן טו א.
ז. פ״ג מתעניות הי״א.
ח. צ״ל אלו, וכ״ה בתלמיד הרמב״ן.
1. הגהת הגרא״ז: פ״א ה״ח.
2. הגהת הגרא״ז: פי׳ דמתחלה גזרו בלא חיוב להפסיק מבעו״י כבג׳ ראשונות, דהתענו גם העוברות ומניקות, ולכן פטורות אח״כ בג׳ וז׳ אחרונות כיון דצריכות להפסיק ולהתענות מעת לעת.
3. הגהת הגרא״ז: דלצורך שעה גזרו תיכף בחומר של הפסקה.
4. הגהת הגרא״ז: כפי גירסתו ובת״צ צריך לגרוס בג׳ ולא ובג׳, ובירוש׳ הגירסא וביו״כ ובג׳ תעניות.
5. הגהת הגרא״ז: הק״ע גורם אבל בג׳ השניות וז׳ אחרונות, וכן מוכרח דהא בג׳ השניות צריכות להפסיק, אבל בב״י סי׳ תקע״ה גורס כגירסתנו והירוש׳ חולק על הבבלי תענית דף י״ד ע״א.
6. הגהת הגרא״ז: וראיית הירושל׳ מת״ב.
7. הגהת הגרא״ז: פי׳ בתמי׳.
8. הגהת הגרא״ז: דאין ראי׳ מת״ב לת״צ.
ולעולם תלמיד חכם אל ירבה בתענית יותר מדאי שאי אפשר לו לעשות כן אא״כ ממעט במלאכת שמים וכ״ש שדבר זה אסור למלמד בשכר ובתלמוד המערב שבספר זרעים (ירושלמי דמאי ז׳:ג׳) העידו על אחד ממלמדי תנוקות שראהו אחד מן הגדולים שפניו רעים ושאלו בו וספרו לו עליו שהוא יושב כל היום בתעניות ואמר לו אסור לך אל ישכור אדם עצמו ביום ויעשה מלאכה בלילה ונסח דבריהם ר׳ יוחנן חזא חד ספרא אטימיוס אמרו ליה כל יומא יתיב בתעניתא אמר ליה אסור לך וכו׳:
תענית צבור האמור בכל מקום הוא נאמר על אותן תעניות שאין אוכלין ואין שותין בהן משחשיכה ושאסורים בנעילת הסנדל וכיוצא בזה כמו שיתבאר בתעניות אחרונות של גשמים ודין זה הוזכר בגמרא שאינו בבבל אלא ט׳ באב בלבד ואין צריך לומר ביום הכפרים אלא שיום הכפרים אינו נזכר בדין תענית צבור שדברי תורה ודברי קבלה הן וקם ליה בדרבה מיניה וזה שאין תענית צבור בבבל אלא ט׳ באב פי׳ גדולי הרבנים הטעם מפני שהוא טבעני ואין צריכים למטר וי״מ לדעת זה ששאר ארצות שבגולה שצריכות למטר נוהגים בתענית צבור אלא שאפשר שרבותינו לא הקפידו על הגולה וגררוה כלה אחר דין בבל שהיתה ראש לכל האומות בכל אותו זמן ולכל הגולה ומ״מ קשה לפרש שא״כ שאר צרות מיהא למה אין תענית צבור בבבל אלא שגדולי המחברים כתבו שאף בארץ ישראל אין תענית צבור אלא לגשמים ונראה שהוציאוה מזה שאלו היה תענית צבור לשאר צרות אף בבבל היה מקום לתענית צבור אלא שאינו אלא לגשמים ומתוך כך אין לו מקום בבבל הא לשאר צרות אף בארץ ישראל לא ונראה הטעם מפני שהגשמים הם חיי העולם הזה דרך כלל ושאר צרות אינן אלא בפרט ואע״פ שאמרו בימי ר׳ יהודה נשיאה הוה צערא גזר תליסר תעניתא משמע שכסדר משנתינו היו ושלש שניות וז׳ אחרונות לדין תענית צבור אינו כן אלא תליסר גזר דין תענית צבור לא גזר ואע״פ שמצינו לשאר צרות חומר יותר משל גשמים והוא שבגשמים אין גוזרים אלא י״ג ובשאר צרות עד שיענו התם שכבר יצא זמנה של רביעה ושאר צרות אין לומר כן וכן מה שמצינו בהן חומר במה שאמרו סדר תעניות האלו האמור ברביעה ראשונה הא צמחים ששנו מתריעים עליהם מיד ואע״פ ששנוי צמחים ממין מטר הוא אף לדין תענית צבור מ״מ שאר צרות הוזכרו שם לחומרא יתירא מן הגשמים אף באלו מפני שהגשמים אין שעתן עוברת כל כך ומנהיגים את הענין כסדר מדרגה אחר מדרגה אבל שאר צרות שהיזק שלהם תכוף מחמירין בהן מיד להתריע ולשאר דברים אלא שלקצת חכמי הדורות ראיתי שהקשו בה ממה שאמרו בתלמוד המערב בפרק זה כל תענית שבית דין גוזרים להפסיק ר״ל להפסיק אכילה מבעוד יום אין עוברות ומניקות מתענות בו א״ר שמואל נראים הדברים בשגזרו כבר שלא להפסיק ר״ל על אותו דבר בעצמו הא אם גזרו מיד להפסיק מתענות בו ודאי בגשמים אין גוזרים להפסיק עד שגזרו שלא להפסיק ואלמא בשאר צרות היא שנויה והרי שב״ד גוזרים תענית צבור אף לשאר צרות וכן סיימו שם ותני כן עוברות ומניקות מתענות בט׳ באב וביום הכפרים ובתענית צבור ובג׳ שניות אבל בז׳ אחרונות אין מתענות אלמא יש תענית צבור בזולת תעניות של מטר ומ״מ נראה לי לפרשו על צמחים ששנו שמתריעים מיד ושהוא ממין תענית של מטר לדין תענית צבור כמו שבארנו במשנה א׳ של פרק ג׳ ומתוך כך אפשר לישב פי׳ גדולי הרבנים במה שאין תענית צבור בבבל אלא ט׳ באב ומ״מ גדולי המפרשים כתבו הטעם מפני שלא רצו להטריחם באיסור מלאכה מפני שהיו עניים ולא ברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל מתוך שהיה אוירם מעופש והחליים מצויים בהם הא לתשמיש המטה מיהא אסורים ומכיון שבטל בהם בטל בכל הגולה מפני שרוב מקומות שבה דומים לה ושכלם נגררים אחריה ולדעתם בארץ ישראל מיהא מתענים תענית צבור אף לשאר צרות וי״מ הטעם מפני שעקר תענית צבור הוא לגזרת ב״ד וכדקאמר ב״ד גוזרים ודאי פירושו מומחין וסמוכים ואין כיוצא באלו בחוצה לארץ הא בארץ ישראל אף לשאר צרות כן והוא שאמרו בתלמוד המערב יצא חתן מחדרו זה נשיא וכלה מחפתה זה אב ב״ד א״ר יוסי הדא אמרה אלין תענייתא דאנן עבדין לית אינון תענייתא למה דלית נשיא גבן כלומר לית אינון תענייתא שיהא עליהם חומר תענית צבור ומ״מ נראה שכל שהצבור נמלכים בכך גזירתם קיימת בכל דבר שהרי בקבלו עליהם תענית צבור בפרט אמרו שאף יחיד יכול לקבלו כמו שנבאר אלא שאין שום מנהיג יכול לגזרו ומ״מ לענין כ״ד ברכות והתרעה ונעילה ושופרות כתבו הגאונים שרשאים בכל מקום ובכל מיני צרות כמו שיתבאר בפרק ב׳:
כל מה שכתבנו במה שאין תענית צבור בחוצה לארץ פירושו בסתם או תענית הנגזר מפי מנהיגים אבל כל שמקבל עליו בפרט תענית צבור הן יחיד הן צבור אף בחוצה לארץ ואף בשאר מיני צרות מתענים כדין תענית צבור הואיל ובהדיא קבלו עליהם כן:
אמר ר׳ ירמיה בר אבא: אין תענית צבור בבבל לכל הדינים הנוהגים בתענית ציבור אלא תשעה באב בלבד, וממילא נבין שכל שאר התעניות אפילו הקבועות לציבור יש לנהוג בהן כבתענית יחיד, הן לגבי דיני התענית, והן לגבי החובה להתענות בה. ואמר ר׳ ירמיה בר אבא אמר ריש לקיש: אין תלמיד חכם רשאי לישב בתענית, מפני שעל ידי התענית ממעט במלאכת שמים, שהרי מלאכתו היא בתורה ובמצוות, ואם מחליש כוחו — ממעט באלה.
Rav Yirmeya bar Abba said: There is no completely stringent communal fast in Babylonia, except for the Ninth of Av alone. All other fasts, even those which are fixed and routine for the community, are treated as individual fasts, with regard to both the customs of the fast itself and the halakhot of who is obligated to fast. Rav Yirmeya bar Abba said that Reish Lakish said: A Torah scholar is not permitted to sit in observance of a fast, due to the fact that his fasting reduces his strength for the heavenly service of Torah study and mitzvot.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יראב״ןתוספותרמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין מִשֶּׁחָשֵׁיכָה כּוּ׳.: אָמַר רַבִּי זְעֵירָא אָמַר רַב הוּנָא דיָחִיד שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו תַּעֲנִית אֲפִילּוּ אָכַל וְשָׁתָה כׇּל הַלַּיְלָה לְמָחָר הוּא מִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת תַּעֲנִית הלָן בְּתַעֲנִיתוֹ אֵינוֹ מִתְפַּלֵּל שֶׁל תַּעֲנִית.

§ The mishna taught that during the first set of fasts they eat and drink from after dark, and begin fasting in the morning. Rabbi Zeira said that Rav Huna said: With regard to an individual who took a fast upon himself, even if he ate and drank the entire night, on the following day he prays in the Amida the prayer of a fast, which begins: Answer us on the day of our fast. If after completing his fast he slept in his fast, i.e., he continued fasting throughout the night, he does not pray the prayer of a fast the next morning.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יתוספותבעל המאורההשלמהרמב״ן מלחמות ה'בית הבחירה למאיריריטב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב הונא יחיד שקבל עליו תענית ב׳ ימים זה אחר זה אפילו אוכל ושותה כל הלילה כו׳ – הדין במי שקבל עליו יום אחד או ב׳ ימים תענית דינם אחד מיהו נוח להתלמד להבין פירושו בשני ימים מיום אחד. וכן פירושו. אדם שקבל עליו להתענות שני ושלישי והתענה יום ב׳ ובערב אכל ושתה למחר עוד ביום ג׳ מתענה ומתפלל תפלת תענית אף על פי שמתענה רוב יום ג׳ מפני שלא קבל עליו מיום ב׳ להתענות יום ג׳ ונמצא תעניתו ביום ג׳ תענית שעות דהא לא קיבל תענית מאתמול. ועל זה מדקדק רב יוסף מאי טעמא דרב הונא. מי אמרינן קסבר רב הונא מתענה לשעות.
והמתענה לשעות אינו מתפלל תפלת תענית. לפיכך אמר למחר אינו מתפלל תפלת תענית. או דלמא קסבר רב הונא אין מתענין לשעות ואינם תענית כלל. לפיכך אינו מתפלל תפלת תענית.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יחיד שקיבל עליו תענית – כראוי מבעוד יום. לן בתענית. ה״ק אם לא קבל מבעוד יום אלא בצפרא קבל עליה להתענות חצי היום ובחצי היום קביל עליה עד לאורתא ולן בלילה בתעניתו ולא קבל עליה כלום והתענה אף למחר אין מתפלל תפלת תענית שכבר יצא בתפלת תענית דאתמול. ושאני הכא דלא קביל עליה מאורתא כלומר באותו יום שמתענה לשעות מתפלל תפלת תענית אבל הכא דלן בתעניתו עבדיה להאי תענית שני כתענית אריכא שהוא מאתמול שעדיין לא אכל וכיון שהתפלל אתמול תפלת תענית אין צריך להתפלל היום:
יחיד שקיבל עליו תענית – מאתמול הרי אני יושב בתענית למחר אפילו אכל ושתה כל הלילה עד עמוד השחר למחר מתפלל תפלת תענית עננו.
לן בתעניתו – באותו תענית שקיבל עליו שלא אכל במוצאי תעניתו ולן כל אותו הלילה לשם תענית עד הבקר.
למחר אין מתפלל תפלת תענית – אינו יכול להתפלל עננו קודם שיאכל כדי לצאת ידי חובת תענית של לילה אע״פ שהוא יום אחד כדכתיב (בראשית א) ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד ולקמן מפרש ואזיל מאי קסבר רב הונא מאי טעמא אין מתפלל למחר עננו.
יחיד שקיבל עליו תענית אע״פ שאכל ושתה כל הלילה מתפלל תפלת תענית – תימה אמאי נקט יחיד דצבור נמי דאמרינן במתני׳ (לעיל דף י.) דעושין שלשה תעניות ואוכלים משחשיכה וצ״ע.
לן בתעניתו – פירוש שהתענה היום ובלילה לא אכל ולן בתעניתו אע״ג שהלינה היה מכח תענית שקיבל עליו אינו מתפלל תפלת תענית ובה״ג יש אוכל ומתפלל תפלת תענית ומפרש כמו הכא דבשחרית אומר תפלת תענית אע״פ שאכל כל הלילה ויש מתענה שאינו מתפלל כמו בערבית אע״פ שלא אכל ומפרש בהלכות גדולות דאין אומרין עננו בתפלת שחרית שמא נמצא שקרן בתפלתו דשמא לא יסיים התענית ולי נראה דלא נקרא שקרן כיון שהיה בדעתו להתענות אפילו אקרי אונס אחר כך ולא מצי לצער נפשיה לא גרע ממתענין לשעות וכן משמע מהא דתנן (לקמן דף יט.) ירדו להם גשמים קודם חצות אינן משלימין ומסתמא משמע שאמרו תפלת תענית מכל מקום אין זה ראיה גמורה דשמא לא אמרוה ומהא דלקמן (דף יב:) גבי רב הונא בריה דרב יהושע בריה דרב אידי דיתיב בתעניתא מדאמרו ליה ליזוף מר וליפרע ואמר להו תענית חלום הוא אמאי לא אמר מפני שאמר תפלת תענית אין זה ראיה לדברי ה״ג דלא היה דעתו להתענות מבעוד יום ולא קבל עליו וכתב הר״מ מי שלא קבל עליו מבעוד יום דאין אומר עננו אי לאו דתענית חלום הוא ונוהגים ששליח צבור אומרו בשחרית כדי להודיע לעולם ולהזכיר התענית אבל יחיד אינו אומר עד המנחה [ובטור אורח חיים (סי׳ תקסה) אומר שליח צבור אומר בכל פעם שאי אפשר שלא יתענו קצת מקהל עכ״ל].
{שמעתא דאימתי מתפללין תפלת תענית}
אמר זעירי אמר רב הונא: יחיד שקבל עליו תענית, אפילו אכל ושתה כל הלילה כולו, למחר מתפלל תפלת תענית – הרי״ף ז״ל כתב שקבל עליו שני ימים, זה אחר זה. וכן נמצא בפירושי רבינו חננאל ז״ל. אבל בגמ׳ דילן ליתה כל עיקר.
והכי נקיטי׳ פירושה: יחיד שקבל עליו תענית מבעוד יום, ואמר, הריני בתענית יחיד, למחר, אף על פי שאכל ושתה כל הלילה כולו והוא משכים בכרס מלאה, מתפלל תפלת תענית בשחרית וכ״ש במנחה. לן בתעניתו, כגון שהתענה יום אחד ומשך בתעניתו כל הלילה של אחריו, למחר אין מתפלל תפלת תענית, אף על פי שהוא מעונה, לפי שאין תעניתו של מחר אלא תענית שעות שלא קבלה עליו קודם לכן.
אבל המתענה לשעות בעלמא, כגון שקבלם על עצמו מקודם, מתפלל תפלת תענית. והוא שלא טעם כלום כל אותו היום קודם השעות ההם ולא אחר השעות ההם. וזו היא תענית ששקעה עליו חמה (בבלי תענית י״ב.). ואף על גב דמימליך אימלוכי, כיון שעבר עליו כל היום בלא אכילה ושתיה וקבל תענית על עצמו, שמיה תענית ומתפלל תפלת תענית.
ונראה מכאן שאין עיקר תפלת תענית אלא ביום. וההיא דכתב הרי״ף ז״ל (רי״ף תענית ד׳.) - ירושלמי (ירושלמי ברכות ד׳:ג׳): ר׳ יונה בשם רב: ואפילו יחיד שגזר על עצמו תענית, צריך להזכיר מעין המאורע. והיכן הוא אומר׳. רבי זעירא בשם רב הונא, אומרה כלילי שבת וכיומו [פירוש: בערבית ובשחרית ובמנחה] - נ״ל רב כרב כהנא ס״ל, דאמר (בבלי תענית י״ב:), חיישינן שמא תענית ציבור קבל עליו, ואוכל ושותה מבעו״י ואסור בנעילת הסנדל. והיינו דקאמר, אומרה כלילי שבת וכיומו. כשם שזה קודש כולו, לילה ויום, כך זה. וה״ה לט׳ באב. אבל לדידן, דקי״ל שאין תענית ציבור בבבל אלא ט׳ באב בלבד, כל שעה שמותר לו לאכול אין לו להתפלל תפלת תענית. לפי׳ אין לנו תפלת תענית אלא ביום.
וההיא דגרסינן בבמה מדליקין (בבלי שבת כ״ד.) - ימים שאין בהן קרבן מוסף, כגון שני וחמישי של תעניות ומעמדות, ערבית ושחרית ומנחה מתפלל י״ח ואומר מעין המאורע בשומע תפלה - תרגומא באותן תעניות שמפסיק בהן מבעו״י, ואמטול הכי נקט ערבית. אבל שחרית ומנחה קתני אכולהו תעניות ומעמדות. כך נראה לי.
אמר זעירא אמר רב הונא יחיד שקבל עליו תענית אפילו אכל ושתה כל הלילה מתפלל תפלת תענית לן בתעניתו למחר אין מתפלל תפלת תענית,⁠1 והרי״ף ז״ל גריס יחיד שקבל עליו תענית שני ימים זה אחר זה אפילו אכל ושתה כל הלילה למחר מתפלל תפלת תענית, לן בתעניתו2 פירוש שלא קבל עליו אלא יום אחד ולן בתעניתו שלא בקבלה, והכל עולה לטעם אחד שאם קבל עליו תענית למחר אפילו אכל ושתה כל הלילה מתפלל תפלת תענית ואם התענה היום בקבלת תענית אע״פ3 שלן בתעניתו שלא4 בקבלה אינו מתפלל תפלת תענית למחר.
1. כן בכ״י וטיקן 124. בכ״י המבורג 21 הושמט: ״לן בתעניתו... תפלת תענית״, וכתוב רק ״למחר״.
2. כן בכ״י וטיקן 124. בכ״י המבורג 21: ״מתפלל תפלת תענית למחר בתעניתו״.
3. כן בכ״י וטיקן 124. בכ״י המבורג 21: ״אפי׳⁠ ⁠״.
4. כן בכ״י וטיקן 124. בכ״י המבורג 21: ״שלו״.
{שמעתא דאימתי מתפללין תפלת תענית}
כתוב בספר המאור: אמר זעירי אמר רב הונא, יחיד שקבל עליו תענית, אפילו אכל ושתה כל הלילה כולה, למחר מתפלל תפלת תענית, הרי״ף ז״ל כתב שקבל עליו שני ימים, זה אחר זה, וכן נמצא בפירושי ר״ח, אבל בגמ׳ דילן ליתה כל עיקר, והכי נקיטי׳ פירושה כו׳, ונראה מכאן שאין עיקר תפלת תענית אלא ביום.
אמר הכותב: תחלה אפרש שהגירסא הזו שכתבה רבינו ור״ח ז״ל נכונה היא בעצמה, כ״ש שנתלית באילנות גדולים. וכך פירושה:
יחיד שקבל עליו תענית שני ימים רצופים בתפלת המנחה של ערב יום ראשון, בשני, למחר מתפלל תפלת תענית, אף על פי שלא קבל יום זה בתפלת המנחה של ראשון. דכיון דקבל עליו תחלה שני ימים רצופים, תרוייהו כחד יומא אריכא דמו ולאו תענית שעות הוא, אף על פי שאכל ושתה כל הלילה. קבל עליו בתפלת המנחה יום אחד ולן בתעניתו, למחר אינו מתפלל תפלת תענית אף על פי שלא הפסיק ביניהן, ולא אמרי׳ תענית אריכא הוא והא קבליה. אלא אם רצה יקבלנו עליו קודם לכן ויתפלל תפלת תענית של שעות למנחה. קמשמע לן, קבלה משויא להו חד, אף על פי שהפסיקן באכילה ושתיה כל הלילה, ולינה בעינוי לא משוי להו חד יומא, אף על פי שלא נפסקו.
ומדברי רבינו חננאל, רישא משום סיפא בלחוד נקט שני ימים, לומר, אם קבלו שניהם יתפלל ואם לא קבל אלא אחד אל יתפלל של תענית, ולא אמרינן מאריך בתענית הוא ויתפלל. וגם זה נכון.
אבל ראיות מכריחות לומר דהזכרת תענית בשלש תפלות היא. שהרי הוא מפורש בירושלמי (ירושלמי ברכות ד׳:ג׳). ומה שדחה דסבירא ליה כמאן דאמר, חיישינן שמא תענית צבור קבל עליו, לפי דעתי אינו כלום. שלא אמרו חיישינן שמא תענית צבור קבל עליו אלא לענות נפשו בכל עינוי שצבור מתענין, ובלבד בו ביום, אבל לא שיוסיף הוא יותר על שאר היחידים המתענים, ואוכל הוא ושותה כל הלילה. כדאמרי׳, אסור בנעילת הסנדל, ואילו לא היה אוכל ושותה כל הלילה הוה ליה למימר שכל חומר תענית צבור עליו. מדלא קאמרי׳ הכי, ש״מ שאינו נוהג תענית צבור אלא בנעילת סנדל וברחיצה ובסיכה ובתשמיש המטה, אבל לא להוסיף יותר משאר תעניות. והאי דלא קאמר רחיצה וסיכה ותשמיש, חד מחמשה ענויי׳ נקט, דרבותא הוא בנעילת הסנדל וא״צ לומר באלו, שהן תענוג ואסור לנהוג עידונין בעצמו. ועוד, אם כדברי בעל המאור ז״ל, וכי לא היה לו לרבי זעירא לאשמועי׳, חוששין שמא תענית צבור קבל עליו, אלא לומרה סתם לענין התפלה הזו.
וכן מה שדחה בההיא דגרסינן בגמרא דילן בפרק במה מדליקין (שבת כ״ד.), ערבית שחרית ומנחה מתפלל שמנה עשרה ואומר מעין המאורע בשומע תפלה, דמשום אותן תעניות שמפסיק בהן מבעו״י נקט ערבית, א״כ, היכי אמרי׳ עלה, ואין בהן קדושה על הכוס ואין בהן הזכרה בבהמ״ז. ומאי בהמ״ז. אילימא דיממא, הא צריכה למימר. אכתי לאו ביומא דתעניתא עייל. אלא פשיטא בליליא, ובראשונות שהיה אוכל בלילה. וקמ״ל שאע״פ שאומר מעין המאורע בתפלה, אין קדושה על הכוס ולא הזכרה בברכת המזון.
עוד ראיה לדבר מ״ש לקבלו עליו מבעו״י בכל התעניות. ואם אינו מתפלל אלא למחר למה הוא מקבל עד ערב. ואדרבא, קבלה סמוך למנחה בעי׳. משום הכי אמרי׳ במנחה ובתפלת המנחה, לאפוקי קבלה דשחרית ותפלת המוספין. וכ״ש דשמואל,⁠1 דאמר, בתפלת המנחה, דכיון דאפילו קודם ליום מזכיר בתפלה כ״ש עצומו של יום שהוא צריך הזכרה בכל תפלותיו. וזו ראיה גמורה.
והא דאמרי׳ בשמעתין, למחר מתפלל תפלת תענית, כבר נתפרשה גרסת רבינו ז״ל בו, שלא באו לומר אלא דקבלה דאתמול מהניא ליה, והלכך, ודאי הלילה והיום שוין הם. והיינו דנקט, למחר, דאלו ערבית, קודם שיאכל הוא מתפלל ואין תפלת תענית באה עליו בכרס מלאה. ובסיפא נמי לא שייך למימר בה אלא למחר, וכולה חד גונא נקט.
ואפילו לגירסת שאר ספרים אין כאן מוכיח שלא להזכיר עננו בערבית. דהכי קאמר: יחיד שקבל עליו תענית מבעו״י, אפי׳ אכל ושתה כל הלילה ולא התפלל נמי תפלת תענית בערבית, שהוא נראה כאלו אינו רוצה להתענות ולמחר כשמשכים נראה כנמלך, אפ״ה, כיון שקבל עליו מבעו״י, למחר מתפלל תפלת תענית. לן בתעניתו, אינו מתפלל תפלת תענית.
אבל מי שקבל עליו תענית בתפלת המנחה ובערבית בא להתפלל תפלת תענית, הא פשיטא דמתפלל, דיום שלם הוא ואינו דומה ללן בתעניתו. וכל הגאונים ז״ל כך אמרו, שתפלת כל התעני׳ כלילי שבת ויומו.
1. נלדצ״ל: לשמואל
תענית זה שאוכלים מבעוד יום פירשו הגאונים שאע״פ שפסק מלאכול חוזר ואוכל עד שיעריב השמש אפילו גמר בדעתו בשעת הפסק אכילה שלא לחזור ולאכל שהוא כאלו קבלו מאותה שעה שאין אומרים כיון דקבליה איתסר עליה אלא שקבלו בברכה או במעשה הנעשה לקדושת היום ומביאים ראיה מתלמוד המערב מר׳ יהודה בן בתירא שהלך בנציבים בערב יום הכפורים ובא ראש הכנסת לזמנו ואמר לו כבר אכלית ופסקית ואעפ״כ אכל עמו ונסח דבריהם ר׳ יהודה וכו׳ אזל בנציבים ערובא דצומא רבא אתא ריש כנישתא לזמוניה אמר ליה כבר אכלית ופסקית אמר ליה אשגח עלי דלא לימרו ההוא צורבא מרבנן לא אשגח עליה אזיל עמיה ואכל אכל עגול חד פתית ומכל תבשיל חד פס אמר ליה ולאו כדין אמרת אכלית ופסקית אמר ליה הדין הוא דשמא נפשא דהיא נפישא ומ״מ הרבה מפרשים חולקים לומר שאם גמר בדעתו שלא לאכל אח״כ נאסר לו לאכל ומפרשים זו שבתלמוד המערב בשלא גמר בדעתו על כך וכן היא שטת גדולי המחברים ומ״מ אם גמר כן בדעתו בטעות והוא שהיה סבור שהעריב שמשו וחזר ונתגלה חוזר ואוכל לדברי הכל שקבלה בטעות אינה קבלה:
שאר תעניות שאדם אוכל בהן משחשיכה יתבאר למטה שהוא אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר אע״פ שכבר סלק שלחנו אם לא ישן אבל אם ישן שינה גמורה אינו חוזר ואוכל ונמצא הדבר תלוי בשינה וכן פסקו גדולי הפוסקים ומפני שהם פוסקים כלישנא בתרא וכן יש סעד לזה ממה שאמרו בפסחים (ק״כ:) אביי הוה יתיב קמיה דרבא בסעודתא אמר ליה רבה מינם קא ניים מר אמר ליה נמנומי קא מנמנימנא ותנן נתנמנמו יאכלו שאין הנמנום הפסק לעשות את החבורה כשתי חבורות הא שינה גמורה הוי הפסק ואע״פ שהם בתוך השלחן וכן בזו אע״פ שהתנמנם חוזר ואוכל ואם התנה שיאכל אפילו לאחר השינה פירשו בתלמוד המערב שהכל לפי תנאו יש מי שאומר שאם סלק השלחן אע״פ שלא ישן או ישן אע״פ שלא סלק אינו חוזר ואוכל מפני שהם פוסקים שני הלשונות לחומרא ויש אומרים בשני אלו שאוכל עד שיהיו שם שניהם ר״ל סלק וישן מפני שהם מפרשים דבשעלה עמוד השחר ודאי סלק וקאמר לא שנו דאף בסלק מותר אלא בשלא ישן והדעת מכרעת כשטה ראשונה ולדברי הכל משנאסר לאכל נאסר לשתות אפילו מים או שאר משקים אבל לטעום בלא בליעה עד רביעית מותר שעד כאן אדם שולט בלוגמיו שלא לבלוע ומ״מ יום הכפרים וט׳ באב אסורים אף בטעימה שהרי אף הושטת אצבע אסורה:
יחיד שקבל עליו תענית ב׳ ימים זה אחר זה כגון שהיה עומד ביום א׳ ובמנחת יום א׳ קבל עליו תענית יום ב׳ ויום ג׳ אע״פ ואכל ושתה לילה אמצעית ר״ל לילה שמחרתו יום ג׳ למחר ביום ג׳ מתפלל תפלת תענית אע״פ שאין קבלה ליום ג׳ זה מיום ב׳ שקבלת יום א׳ מועילה אף ליום ג׳ ואע״פ שיש בו הפסק אכילה הואיל וקבלת יום א׳ היתה כדינה לשני ולמחרתו שהוא רצוף לו מתענה ומשלים אותן הימים ואין הפסק אכילה מאבד את התענית שהרי לא הכניס הלילה בכלל התענית הא אם התנה והכניס הלילה בכלל התענית אבד תעניתו ומשלים ב׳ ימים אחרים ואין מתפלל תפלת תענית אבל אם לא קבל עליו תענית אלא ליום א׳ והתענה באותו יום שקבל ולן בתענית ולא אכל כל הלילה ומחרתו אינו מתפלל תפלת תענית למחר הואיל ולא התענה אלא מצד המלכתו ואין אומרים על שני הימים שתענית אחד הוא כדי שיתפלל תפלת תענית מפני שתענית זה של יום ב׳ אין בו קבלה ואפילו קבלה משחשיכה שאין קבלה אלא מבעוד יום כמו שיתבאר:
ממה שכתבנו אתה למד במי שנדר להתענות יום אחד והתחיל להתענות ושכח ואכל שאבד את תעניתו וצריך להשלימו ליום אחר בד״א בשנדר יום סתם אבל נדר ואמר יום זה בפרט מתענה ומשלים ומתפלל תפלת תענית וכן היא שנויה בתלמוד המערב והוא שאמרו שם נדר להתענות ושכח ואכל אבד את תעניתו ר׳ בא בשם רבנין והוא שאמר יום סתם אבל אמר יום זה מתענה ומשלים וכן הדין אם אמר שני ימים סתם ואכל ביום ב׳ שאבד את תעניתו כמו שכתבנו וכן אם אכל בלילה והתנה להכניס הלילה בכלל התענית ואכל בלילה שאבד את תעניתו כמו שכתבנו שאם אמר בכל אלו ב׳ ימים אלו שמשלימם ומתפלל תפלת תענית וכן נראה לי בנדר יום אחד או ב׳ ימים שבחדש זה בסתם והגיע לסוף החדש ב׳ ימים והתחיל להתענות בהם ושכח ואכל שמתענה בהם ומשלים שהרי אין עוד תשלומים בחדש זה ונמצא כיום זה או כימים אלו בפרט:
מה שפרשנו בשמועה זו ר״ל יחיד שקבל עליו תענית ובלן בתעניתו היא שטת גדולי הפוסקים והיא הנכונה וא״ת והאיך שאלו מאי קסבר אי קסבר תענית שעות לא הוי תענית וכו׳ ומאי תענית שעות איכא הכא והרי התענה כל מחרתו מ״מ הוא בא להתפלל עננו אף בשחרית של יום ב׳ מצד תענית הלילה אע״פ שאינו גומר בדעתו להתענות כל היום מצד תענית שעות ואח״כ נמלך והתענה עד הערב ובא לאמרו מדין תענית גמור ומ״מ גדולי הרבנים מפרשים יחיד שקבל עליו תענית ר״ל למחרתו אע״פ שאכל ושתה כל הלילה למחר מתפלל תפלת תענית שאע״פ שהלילה והיום יום אחד אין אכילת הלילה מעכבת אבל אם התענה ביום קבלתו ונמלך ולן בתעניתו ולמחר הוא סבור להתפלל עננו בשחרית מצד תענית הלילה אינו כלום והוא הדין אם התענה מצד המלכתו כל היום שאינו אומרו בערב הואיל ולא קבלו וא״ת רישא מיהא מאי קמ״ל וכי עד עכשו לא היינו יודעים שכל שאין בו תענית צבור אוכל משחשיכה מ״מ בא ללמד שאפילו אחר אכילתו עד סוף הלילה אומרו על השבע ובכרס מלאה בשחרית וכ״ש במנחה שכבר הרגיש בתעניתו וכל זה למה שהיו נוהגין מדין הלכה להתפלל עננו בשחרית אבל עכשו תקנו הגאונים שלא לאמרו בשחרית אלא ש״צ כמו שיתבאר:
גרש״י ז״ל יחיד שקבל תעני׳ עליו אפי׳ אכל ושתה כל הליל׳ למחר מתפלל תפלת תענית לן בתעניתו והא קמ״ל דתפלת תענית היינו עננו לאו בענוי תליא מלתא אלא בקבלה תליא מלתא שהרי היום הראשון שקבלו עליו אף על פי שלמחר היה שבע מפני שאכל ושתה כל הלילה הרי הוא מתפלל תפלת תענית וכן דעת הרב בעל המאור ז״ל אבל רבינו אלפסי ז״ל סובר שאף בתפלת ערבית אומר עננו וראיותיו כתובות לפניו והדין עמו ושם נפרש טעם הדבר בש״ס והראיה שמביאי׳ מכאן לסברא דרש״י ז״ל אינה ראיה לפי גרסת הספרים שלנו והיא גר״ח ז״ל דגרסי הכי יחיד שקבל עליו תענית שני ימים בזה אח״ז ולמחר מתפלל תפלת תענית פי׳ למחר ביום ב׳ שקבל עליו ג״כ מתפלל תפלת תענית ואף על פי שלא קבלו אלא במנחה שקודם יום ראשון ההיא קבלה מהניא לב׳ ימים שקבל בפירש מכיון שהיו רצופים וכיומ׳ אריכתא דמי ואף על פי שאכל ושתה בין שניהם אין האכיל׳ מספקת בקבלה דהא תלמוד דין תענית היינו בלילי שבת לילו ויומו ועד שלא נגמ׳ הראשון מיד חל הב׳ ולפיכך אפילו למאן דסבר שהטרוד להתענות ימים רבים מפוזרים צריך קבלה בכל א׳ מהם בתפלת המנח׳ כל שהם רצופי׳ בקבלה א׳ סגי להו לכלם שיקבלם בכלל במנח׳ בתפל׳ הסמוכה להם והיינו רבותא דרישא דקתני למחר מתפלל תפלת תענית אף על פי שהפסיק באכילה ושתיה ואין צריך לומר שאומר תפלת תענית בליל כניס׳ השני שהיא קודם אכילה והיא סמוכה לתענית יום ראשון אבל אם לן בתעניתו ביום הב׳ שלא קבל עליו מתחלה אלא יום ראשון בלבד ולן בשני בתעניתו בלא שום קבלה אפי׳ למחר שהוא מעונה הרבה אינו מתפלל תפלת תענית וכ״ש בלילו סד״א כיון שלן בתעניתו ולא הפסיק בנתים כלום להוי כיומא אריכתא ויתפלל בו תפלת תעני׳ קמ״ל ובש״ס איבעיא לן אם מתענין לשעות ואם לאו והמתענה לשעות אם מתפלל תפלת תענית ואסיקנא שמתעני׳ לשעות ותמיהא מילתא אם מתענין לשעו׳ ומי המונע שלא יתענה כמו שירצה וא״ת דקא מיבעיא לן אם היא תעני׳ לענין תפלת תענית והא בתר דאמרינן מתענין לשעות איצטריכינן למימר אם הוא מתפלל תפלת׳ תענית וא״ת דקא מיבעיא לן המקבל עליו להתענות לשעו׳ אם הוא חייב לקיים דברו מה טעם שלא יתחייב בו בכל שהוא והלא תענית נדר הוא כדבעי׳ למימר במכלתיה אם נדרו קודם לגזרתנו ואמרי׳ נמי נדר להתענות ובנדרים אין הפרש בין לזמן מרובה בין לזמן מועט וכמה תשובות נאמרו בזה והאמת בזה כמו שפי׳ רבי׳ הגדול ז״ל כי ששאלו אם מתעני׳ לשעות היינו אם חייב לעמוד בדברו שאף על פי שהתענית הוא נדר אינו מנדרי איסר שהרי לא אסר חפצא עליה ואילו כן פשט שהוא בידו לאסור מאכל ומשקה כל זמן שירצה ואפי׳ רגע ויש בו משום בלא יחל דברו תדע שאמרו לפנינו לענין מגלת תענית שכל שגזרתם קודמת לנדרו ידחה נדרו מפני גזרתם ואנן קיימא לן דנדרים חלי׳ על דבר מצוה כדבר הרשות ושנינו פותחי׳ לאדם בשבתות ובי״ט אלמא התר בעי ואין לפ׳ ידחה שישאל על נדרו ויתירו לו שאין זה במשמעו׳ הלשון ועוד שבירושלמי אמרו בפי׳ שאינו צריך התר חכם ואין לומר שחכמים עשו חזוק לדבריהם כשל תורה לעקור לא יחל דברו דקונם מפני לקיים גזרתם שהרי אין חכמים מתנים לעקור מן התורה אלא בשב ואל תעש׳ וכ״ש בכיוצא בזה שאין גזרתם מתבטלת מפני אחר שיתענה בו אלא ודאי שאין זה מנדרי איסר על דבר מצוה כדבר הרשות אלא מנדרי הקדש שאסר עצמו להתענות ולא אמר כלום עליו אלא קבל לעשות מצוה כלשון נדרי הקדש שהם חיוב גברא שכל המקבל עליו לעשות מצוה נדר גמר נדר לאלהי ישראל כדאיתא בפ״ק דנדרים וכדכת׳ וזה שאמרו לוה אדם תעניתו ופורעו כי נדר הוא וללישנא בתרא אמרי׳ לא יהא אלא נדר וכדבעי׳ לפרושי קמ׳ ובודאי שהנוד׳ להתענות כדי לסגף עצמו ולהכניעו לעבודת הש״י או להכניע לעבודת השם או לשוב בתשוב׳ וכיוצא בזה דבר מצוה הוא ובנודר לעשות מצוה אבל דינו בשבועה שאינה חלה לבעל מצוה ולפיכך אמרו שאם גזרתם קדמה לנדרו ידחה נדרו מפני גזרתם שהם עשאוהו י״ט גמור לענין זה שלא יחול עליו נדר זה וכיון שכן שוב אין בדבר אלא נדר של מצוה כשם שאין מצוה לידור להתענות בשבת ואף על פי שאמרו היושב בתענית בשבת קורעי׳ לו גזר דינו של ע׳ שנה ואין זה בתענית חלום שהרי סתם אמרוה ולא הביאוה ג״כ בפ״ק דשבת לענין תענית חלום ההיא טעם אחר הוא למי שהגיע עליו בשבת צרה דחוקה והוא רוצה לחזור בתשובה לפי שזמנו עובר וחושב שזכות שבת תרחם ועל ענין זה התיר׳ תענית בשבת שבין ר״ה לי״ה או לפי שהיה עושה ימיו כחגים רוצה לעשות תשובה קיימת לכבוש יצרו לענותו בזמן שכל בני אדם בעונג כי הוא רוא׳ שיצרו מתגב׳ עליו וצריך להכניעו בכך אבל לשאר דברי׳ אין לו להתענות ביום אחר ולפי׳ התנו אף בימים טובים של נדרים דבריהם שידחה נדרו מפני גזרתם אבל כשנדרו קודם לגזרתם והיה הנדר על יום חול חל עליו כנדר בדבר מצוה ולפיכך תדחה גזרתם מפני נדרו שאין כוונתם לעקור נדרו לעשות חזוק לדבר הם מעתה מפני כן שאלו לענין תענית שעות אם יש בענוי זה דבר מצוה עד שיהא נדר לדבר מצוה אוי אינו חשוב ענוי למצוה אלא במקבל להתענות יום גמו׳ דשעות לא חשיבי והיתה התשובה שחל עליו נדר ומתענין לשעות והוצרכו עוד לשאול אם חשוב כדאי להתפלל בו תפל׳ תענית או אין תפל׳ תענית אלא בתענית יום גמור או אם הוא חשוב אף לתפלה כי אף על פי שאמר זעירי לן בתעניתו אינו מתפלל תפלת תענית היינו לפי שלא קבלו כלל כראוי שאף תענית יום שלם שהוא לאחר תענית גמור אינו כלום בלא קבלה וכל שכן בתענית שעות ומסקנא מתעני׳ לשעות.
שם למחר הוא מתפלל תפלת תענית. מדברי רש״י שבת כד ע״א ד״ה ערבית נראה שלא היה לרש״י שם הגי׳ כאן תיבת למחר:
א שנינו במשנה שבתעניות הראשונות אוכלין ושותין משחשיכה ואין התענית מתחילה אלא בבוקר. אמר ר׳ זעירא אמר רב הונא: יחיד שקיבל עליו תענית, אפילו אכל ושתה כל הלילה כולו — למחר בבוקר הוא מתפלל תפלת תענית בשמונה עשרה, שמוסיף לומר ״עננו ביום צום תעניתנו״. ואם אחר שהתענה לן בתעניתו ולא אכל כל הלילה — אינו מתפלל תפילה של תענית בבוקר המחרת.
§ The mishna taught that during the first set of fasts they eat and drink from after dark, and begin fasting in the morning. Rabbi Zeira said that Rav Huna said: With regard to an individual who took a fast upon himself, even if he ate and drank the entire night, on the following day he prays in the Amida the prayer of a fast, which begins: Answer us on the day of our fast. If after completing his fast he slept in his fast, i.e., he continued fasting throughout the night, he does not pray the prayer of a fast the next morning.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יתוספותבעל המאורההשלמהרמב״ן מלחמות ה'בית הבחירה למאיריריטב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר רַב יוֹסֵף מַאי קָסָבַר רַב הוּנָא סְבִירָא לֵיהּ אֵין מִתְעַנִּין לְשָׁעוֹת אוֹ דִלְמָא מִתְעַנִּין לְשָׁעוֹת וְהַמִּתְעַנֶּה לְשָׁעוֹת אֵינוֹ מִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת תַּעֲנִית.

Rav Yosef said: What does Rav Huna maintain in this regard? Does he hold that one does not fast for only a few hours, i.e., that fasts that do not last from daybreak until nightfall are not considered fasts at all, and therefore these extra hours of the night are not part of his fast, or perhaps he holds that one does fast for a few hours, but one who fasts for a few hours does not pray the prayer of a fast?
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יההשלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתענין לשעות שמקבלין תענית ביום אע״ג דלא קביל עליה מאורתא:
והכי גרסינן: מאי קסבר רב הונא מיסבר קסבר אין מתענין לשעות או דלמא קסבר מתענין לשעות והמתענה לשעות אינו מתפלל תפלת תענית אמר אביי לעולם קסבר מתענין לשעות (ומתפלל) תפלת תענית כו׳ – פירוש מאי קסבר רב הונא אין מתענין לשעות כלומר האי דקאמר למחר אין מתפלל תפלת תענית לכך אינו מתפלל דקבלת תענית זה אינו קבלה ואינו תענית כלל ואם רוצה לאכול ולסעוד בתוך התענית הרשות בידו דאין מקבלין תענית לשעות כגון זה שלא קיבל תענית של לילה זה מאתמול כדקתני לן בתעניתו דמשמע מאליו כשהחשיך ובא לסעוד עמד ולא אכל כלומר שהיה בדעתו לאכול עד שעבר מקצת הלילה שעה אחת או שתי שעות ואחר כך נמלך ולן בתעניתו או דלמא האי דקאמר רב הונא למחר אין מתפלל תפלת תענית לאו משום דאין מתענין לשעות דשם תענית עליו ואם רוצה לחזור בו ולטעום אחר שהתחיל בתענית אינו יכול אלא להכי אינו מתפלל תפלת תענית דסבר אין תענית של שעות חשוב וחמור כל כך שיהא צריך להתפלל עליו עננו.
אמר רב יוסף מאי קסבר רב הונא קסבר מתענים לשעות והמתענה לשעות אינו מתפלל תפלת תענית, או דילמא קסבר אין מתענין לשעות. אמר ליה אביי לעולם קאסבר מתענין לשעות והמתענה לשעות1 מתפלל תפלת תענית ושאני הכא דלא קבל עליו מעיקרא, פירוש מתענים לשעות אם קבל עליו תענית יחיד והתענה חצי היום בקבלה מבעוד יום ואימלך אמלוכי לאחר חצי היום וישב כל היום בתענית יצא ידי נדרו ואם אין מתענין2 לשעות לא יצא ידי נדרו. ור״ש ז״ל פירש אם מתענה לשעות אין לו לאכול בתוך השעות שקבל עליו, ואם אין מתענה לשעות מותר לאכול3 תוך השעות שקבל עליו.
1. כן בכ״י וטיקן 124. בכ״י המבורג 21 הושמט ע״י הדומות: ״אינו מתפלל תפלת תענית... לשעות״.
2. כן בכ״י וטיקן 124. בכ״י המבורג 21 חסר: ״מתענין״.
3. כן בכ״י וטיקן 124. בכ״י המבורג 21 הושמט ע״י הדומות: ״בתוך השעות... מותר לאכול״.
אמר רב יוסף: מאי קסבר [מה בעצם סבר] רב הונא כשאמר את דבריו אלה? האם סבירא ליה [סבור הוא] שאין מתענין לשעות, ושתענית שאינה עד סוף היום איננה נחשבת כתענית ולכן שעות הלילה אין נחשבות כלל לתענית, או דלמא [שמא] סבור הוא שמתענין לשעות, אבל המתענה לשעות אינו מתפלל תפלת תענית?
Rav Yosef said: What does Rav Huna maintain in this regard? Does he hold that one does not fast for only a few hours, i.e., that fasts that do not last from daybreak until nightfall are not considered fasts at all, and therefore these extra hours of the night are not part of his fast, or perhaps he holds that one does fast for a few hours, but one who fasts for a few hours does not pray the prayer of a fast?
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יההשלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְעוֹלָם קָסָבַר רַב הוּנָא מִתְעַנִּין לְשָׁעוֹת וְהַמִּתְעַנֶּה לְשָׁעוֹת מִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת תַּעֲנִית וְשָׁאנֵי הָכָא דְּאִיכָּא שָׁעוֹת דְּלֵילְיָא דְּלָא קַבֵּיל עֲלֵיהּ מֵעִיקָּרָא.

Abaye said to Rav Yosef: Actually, Rav Huna holds that one does fast for hours, and one who fasts for a few hours does pray the prayer of a fast. But it is different here, as there are hours of the night that he did not take upon himself at the outset. Since one must take an individual fast upon himself beforehand, if he merely continues his fast into the night, these extra hours are not part of his obligation, and therefore he does not add the special prayer for a fast, Aneinu, on the following morning.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יראב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואמר אביי לעולם קסבר רב הונא מתענין לשעות והמתענה לשעות מתפלל תפלת תענית. ושאני הכא דלא קביל עליה מעיקרא.
ועוד לא היה בדעתו להשלים תעניתו עד הערב. וקיימא לן כל תענית שלא שקעה עליו חמה לאו שמיה תענית לפיכך תמצא תענית שעות. ומסתברא דמי שנזדמן לו ולא אכל עד שעבר רוב היום וכיון שראה כך הסכים לצום ולהשלימו אותו יום בתענית זהו תענית שעות ומתפלל באותה שעה שהסכים להשלימו תענית שעות תפלת תענית עננו בשומע תפלה. ודווקא אחר שקבל עליו לעצמו שמתפלל תפלת תענית אבל מקודם לא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לעולם קסבר – בעלמא דמתענין לשעות והמתענה לשעות מתפלל תפלת תענית והכא מאי טעמא אין מתפלל תפלת תענית דשאני הכא היכא דהתענה אתמול ובלילה לן בתעניתו דלא קיבלה עילויה שלא קיבל עליו תענית זה בפני עצמו מאתמול כדרך שאר מתענין לשעות ואינו חשוב להתפלל עליו עננו.
ופירקה אביי לעולם קסבר (אין) מתענין לשעות והמתענה לשעות מתפלל ענינו [ו]הכא דלא קבליה מאורתא.
תענית שעות הרי הוא תענית גמור ומתפללים בו תפלת תענית אע״פ שלא קבלו מאתמול הואיל וקבלו קודם שיחול התענית וכיצד הוא תענית שעות הרי שעמד בשחרית ולא היה בדעתו להתענות כלל ונטרד בעסקיו עד שעברה שעת סעודתו כגון שהיה רגיל לסעוד בד׳ שעות ועברו לו ה׳ ונמלך בעצמו להשלים היום בתענית ואמר הריני בתענית מחצות ולמעלה והתענה ולא טעם כלל שהרי נמצא עכשו שקבל תעניתו קודם שיחול שהרי לא חל עד תחלת שעה ז׳ וקבלו בשעה ו׳ הרי זה תענית ולערב מתפלל תפלת תענית והוא שאמרו הא דאמרת מתענים לשעות והוא דלא טעים מידי וכן אם אמר מאתמל הריני בתענית למחר עד חצי היום ולמחר הגיע חצי היום ונמלך להשלימו או שהטרידוהו עסקיו והשלים את יומו בתענית הואיל וכל היום עמד בתענית אע״פ שלא היתה בו קבלה אלא לקצת היום לערב מתפלל תפלת תענית הא אם טעם כלום באותו היום אין כאן תענית כלל ועל זו אמרו כל תענית שלא שקעה עליו חמה אינו כלום ומה שאמרו באנשי משמר שהיו מתענים ולא משלימים שמתוך טורח עבודתם לא היו יכולים להשלים בזו לא לתענית גמור היו מכוונים אלא לצעורי נפשיהו ר״ל להכנעת יצרם ולא לשם קביעות תענית להתפלל בו תפלת תענית וכן מה שאמר ר׳ אלעזר בר׳ צדוק אני מבני בניו של סנואה ופעם אחת חל ט׳ באב בשבת ונדחה עד למחר והתענינו בו ולא השלמנוהו מפני שי״ט שלנו היה לא לכונת תענית אלא לצער את עצמם ואם והרי ר׳ צדוק בשעת חורבן היה וא״כ ר׳ אלעזר בנו אחר חורבן והרי בטלה מגלת תענית שמא עדין לא בטלוה או שמא אותם הדורות של כהנים הסמוכים לחורבן קבלו עליהם ימים טובים שלהם כשל תורה וכן מה שאמרו בר׳ יוחנן שהיה אומר אהא בתענית עד שאבא לביתי לא לכונת תענית אלא לשמוטי נפשיה מבי נשיאה כלומר שהיו מסרבין בו לאכול עמהם ונשמט מהם בכעין נדר שלא יהיו מסרבים בו על כך ומ״מ למדנו מדברים אלו במי שאי אפשר לו להתענות שראוי לו לצער את עצמו לשעות כמה שאפשר לו וכן הדבר נאה:
אמר ליה [לו] אביי: לעולם תאמר כי קסבר [שסבור] רב הונא מתענין לשעות, והמתענה לשעות גם מתפלל תפלת תענית, ושאני הכא דאיכא [ושונה כאן שיש] אף שעות דליליא [של הלילה] שלא קביל עליה מעיקרא [קיבל על עצמו מתחילה], שכן תענית יחיד צריך אדם לקבל על עצמו לפני כן, ואם לן בתעניתו בלא לקבלה עליו מראש נמצא שלא חלה עליו חובת התענית ולכן אינו מוסיף למחרת בתפילתו לומר ״עננו״.
Abaye said to Rav Yosef: Actually, Rav Huna holds that one does fast for hours, and one who fasts for a few hours does pray the prayer of a fast. But it is different here, as there are hours of the night that he did not take upon himself at the outset. Since one must take an individual fast upon himself beforehand, if he merely continues his fast into the night, these extra hours are not part of his obligation, and therefore he does not add the special prayer for a fast, Aneinu, on the following morning.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יראב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מָר עוּקְבָא אִיקְּלַע לְגִינְזַק בְּעוֹ מִינֵּיהּ מִתְעַנִּין לְשָׁעוֹת אוֹ אֵין מִתְעַנִּין לְשָׁעוֹת לָא הֲוָה בִּידֵיהּ קַנְקַנִּין שֶׁל נׇכְרִים אֲסוּרִין אוֹ מוּתָּרִין לָא הֲוָה בִּידֵיהּ בַּמֶּה שִׁימֵּשׁ מֹשֶׁה כׇּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים לָא הֲוָה בִּידֵיהּ.

§ The Gemara relates: Mar Ukva happened to come to the city of Ginzak. The inhabitants of Ginzak, among other matters, asked him three questions to which he did not know the answer: First, does one fast for hours, or does one not fast for hours? Mar Ukva did not have an answer readily available. Second, are the clay jars belonging to gentiles, which have been used for storing wine, permanently prohibited, or can they be rendered permitted? He did not have an answer readily available. Thirdly, in what garments did Moses serve all seven days of inauguration, as the acting priest when Aaron and his sons were initiated into the priesthood? Once again, he did not have an answer readily available.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יראב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר״ע אקלע לגינזק בעו מיניה מתענין לשעות כו׳ ואסיקנא הלכתא המתענה לשעות מתפלל תפלת תענית וקנקנים (שלמים) [ישנים] ששימשו בהן גוים ביין שלהן לאחר שישפכו היין מהן אם ישארו ריקים י״ב חודש מותר לישראל להטיל בהן יין להשתמש בהן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קנקנים של עובדי כוכבים שנשתמש בהן יין – לאחר שנים עשר חודש. לאחר שנשתמשו בו עובדי כוכבים:
מר עוקבא איקלע לגינזק גרסינן. דאילו ר׳ עקיבא לא היה מסתפק לו הנך בעיי ועוד דבלשון ברייתא הוה משתעי ביה מעשה ברבי עקיבא כו׳ ולא בגמרא.
קנקנים של חרס – שמכניסין בהן יין לקיום אסור להשתמש בהן.
במה שימש משה – דאילו באהרן כתיב בגדי כהונה דכתיב (שמות כט) והלבשתם שבשעה שהיה משה עובד אהרן היה לבוש בגדי כהונה ועבודה דמשה גזירת הכתוב הוא ובגדי כהונה לא מצינו בו ומסתמא אין הדבר כשר שהיה עובד בבגדיו של חול שיוצא בהן לשוק.
רבי עקיבא איקלע לגינזק בעו מיניה מתענין לשעות או לא. כלומר מי חשיב תענית. והואא כמו אדם שלא אכל עד שש שעות ונמלך ואמר הריני בתענית עד הלילה, או אדם שהיה בתענית כל היום וקיבל עליו עוד תענית כל הלילה. ומסקנא הילכתא מתענין לשעות.
א. עי׳ שיטות הראשונים במקומות שציינתי בהערות לראבי״ה כרך ב עמ׳ שצה הע׳ לו.
קנקנים של גוים אפילו הם של חרס לאחר י״ב חדש מותרים מתורת ישנן בלא הכשר שעל ידי אדם והוא הדין שאף בתוך י״ב מותרים במלוי וערוי ובשאר מיני הכשר כמו שיתבאר במקומו ואם לא היה מכניס בהן לקיום דיו בשכשוך בעלמא אם היו של עץ אבל בשל חרס צריכות הכשר ויש אומרים שאף בשל חרס אין צריך בהם אלא שכשוך ואין למדין מגת ומחץ ומשפך שהצרכנום בנגוב אע״פ שאין מכניס בהן לקיום שאין הדין בהם כן אלא מתוך שמשתמשים בהם בימי הגתות שהיין חם ויש למדין מהן לומר שאף בכלי עץ כל שתחלת תשמישו ביד גוי צריך נגוב ובמקומו יתבאר בע״ה:
אגב הלכה זו מסופר: מר עוקבא איקלע [הזדמן] לעיר גינזק, בעו מיניה [שאלו אותו] בין השאר שלוש שאלות שלא ידע להשיב עליהן תשובה: מתענין לשעות או אין מתענין לשעות? לא הוה בידיה [היתה בידו] תשובה. קנקנין של חרס של גוים שהשתמשו בהם גוים כבית קיבול ליין, האם אסורין הקנקנים לעולם או מותרין? לא הוה בידיה [היתה בידו] תשובה. במה, באילו בגדים, שימש משה כל שבעת ימי המלואים כאשר שימש ככהן וקידש את אהרן ובניו לכהונה? לא הוה בידיה [היתה בידו] תשובה.
§ The Gemara relates: Mar Ukva happened to come to the city of Ginzak. The inhabitants of Ginzak, among other matters, asked him three questions to which he did not know the answer: First, does one fast for hours, or does one not fast for hours? Mar Ukva did not have an answer readily available. Second, are the clay jars belonging to gentiles, which have been used for storing wine, permanently prohibited, or can they be rendered permitted? He did not have an answer readily available. Thirdly, in what garments did Moses serve all seven days of inauguration, as the acting priest when Aaron and his sons were initiated into the priesthood? Once again, he did not have an answer readily available.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יראב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אֲזַל וּשְׁאֵיל בֵּי מִדְרְשָׁא אֲמַרוּ לֵיהּ והִלְכְתָא מִתְעַנִּין לְשָׁעוֹת וּמִתְפַּלְּלִין תְּפִלַּת תַּעֲנִית זוְהִלְכְתָא קַנְקַנִּין שֶׁל נׇכְרִים לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מוּתָּרִין בַּמֶּה שִׁימֵּשׁ מֹשֶׁה כׇּל ז׳שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים בְּחָלוּק לָבָן רַב כָּהֲנָא מַתְנֵי בְּחָלוּק לָבָן שֶׁאֵין לוֹ אִימְּרָא.

Mar Ukva went and asked these questions in the study hall. They said to him: The halakha is: One fasts for hours, and he even prays the prayer of a fast. And the halakha is that the jars belonging to gentiles are permitted after they have not been used at all for twelve months. Finally, in what garments did Moses serve all seven days of inauguration? He did not serve in his own clothes, nor in the regular priestly garments, but in a special white cloak. Rav Kahana taught: Moses served in a white cloak that does not have a hem.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך אמר
אמראבמה שמש משה כל ימי המלואים בחלוק לבן שאין בו אימרא (תענית יא:) ובגמ׳ דנודות הגוים (עבודה זרה לד) על פי מדותיו תרגום של אומריה דלבושיה. כל שאין יכול לכוין אימרא בשפת חלוקו בפרק משקין בגמרא דההדיוט חלוק לבן שאין בו אימרא ופי׳ אלו בני אדם חשובין כשתופרין את הבגד מחפין את התפר בבגד נאה בארגמן. על הגס ועל האימרא (שבת קה.) פי׳ רב האי על הגס הוא מקום מעוקם כמין גמ״א יונית חוט אחד לכאן וחוט אחד לכאן צבוע שנמצא כמו סימן או על האימרא או על הציור כלומר שמציירים בבגד כשהוא אורגו כמין אותיות שנמצא כמו כותב וכן פי׳ (חגיגה ג) את ה׳ האמרת חטיבה אחת בעולם ציור א׳ בעולם כלומר דבר הניכר שאין כמותו וכן פי׳ חטובות אטון מצרים מצוירין בחוטי מצרים ותרגום מיתריהם אטוניהון. בצע אמרתו בצע פורפירא במגלת איכה ובפסיקתא דאיכא פורפירא ארגמן. ובויקרא רבה והוא עד פרשה אל תהי עד חמס בצע אמרתו פשורי מפשר ר׳ יעקב דכפר חנן אמר בזע פורפירא. כולהו שרו ואסרי אימרא בחד זימנא בחלק בענין משיח פי׳ כולם מתירים הקשרין שעל מכותיהן ביחד ואח״כ קושרין כל אחד ואחד בפני עצמו איהו שרי חד וקטר חד כלומר מתיר נגע א׳ וקושרו וכן לכל אחד ואחד ואינו מתיר כל הנגעין ביחד אי בעיין לי לגאולה אהיה מזומן ולא אתעכב עד שאקשרם כולם:
ערך קבל
קבלב(שבת פד.) אם יש בה בית קיבול רימונים טמאה כבר פי׳ בערך עגל. הבא במדה טהורה פי׳ העשוייה למדוד בה ככייל (מועד קטן יב.) מקבלי קבולת בתוך התחום אסור פי׳ גוים שקיבלו שדה מישראל בדמים קצובין לתקנה כל זמן שירצו בתוך התחום בשבת וי״ט אסור חוץ לתחום מותר (כתובות נח. קידושין יא) איכא ביניהו קיבל ומסר והלך פי׳ קיבל כגון שקיבל עליו הבעל בשעת ארוסין כל מומים שיש בה לעולא אפילו הכי אינה אוכלת עודה בבית אביה גזירה שמא ימזגו לה כוס של תרומה מבית חמיה ותשקה לאחיה ולאחותה לרב שמואל כיון שאינו יכול לטעון טענת מומין אוכלת וכן אם מסרה האב לשלוחי הבעל ואין עמה לא אחיה ולא אחותה אוכלת לרב שמואל אינה אוכלת שמא ימצא בה מום. והלך פירוש אם הלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל לעולא אכלה דליכ׳ אחיה ואחותה לרב שמואל לא אכלה משום סמפון אם הלך אחיה עמה (תענית יא) אימת מקבלת רב אמר במנחה פירוש משעה שיתכוון לתפלת המנחה ואפילו מתעסק במלאכתו אומר מחר אהא בתענית יהי רצון שתהא תפלתו ביום תעניתי מקובלת ושמואל אמר בתפלת המנחה כלומר צריך להיות כולל אלו הדברים בשומע תפלה א״ר נסים ברבי יעקב ז״ל ראיתי בפירושי רבותינו הגאונים ז״ל ובתשובות שאמרו אין אומרים ענינו אלא במנחה בלבד אבל בערבית ובשחרית של תענית לא וקשיא להו הא דתני רבי הושעיא ימים שאין בהן קרבן מוסף כגון שני וחמישי של תעניות ושל מעמדות ערבית שחרית ומנחה מתפלל י״ח כדרכו ואומר מעין המאורע בשומע תפלה דאלמא צריך המתענה שיאמר ענינו בערבית בשחרית ובמנחה ואיתא להא ברייתא (בפרק במה מדליקין ובגמרא דבני מערבא בברכות בפ״ד ובתענית בפרק ב) א״ר זעירא בשם ר׳ ירמיה יחיד בתענית ציבור צריך להזכיר מעין המאורע והיכן אומרה בין גואל לרופא חולים מהו אומר ענינו אבינו ענינו בעת ובעונה הזאת כי בצרה גדולה אנחנו ואל תתעלם מתחינתנו כי אתה עונה בעת צרה וצוקה כאמור ויצעקו אל ה׳ בצר להם ממצוקותיהם יוציאם ויושיעם בא״י העונה בעת צרה רבי ינאי ברבי ישמעאל בשם ר׳ ינאי אומר אומרה בשומע תפלה רבי יונה בשם רב אומר ואפילו יחיד שגזר על עצמו תענית צריך להזכיר מעין המאורע והיכן אומרה בלילי שבת וביומו פי׳ ערבית ושחרית ומנחה ולקמן בהאי פירקא נמי גרסינן א״ר שמעון מה ת״ל בהן בהן שני פעמים אלא מלמד שהלילה מותר והיום אסור כי הא דתני להו כל אנש דייתי עלוהי ייסר בצלו א״ר יוסי בר׳ בון שהוא צריך להזכירן מבערב ואתיא כדאמ׳ רבי זעירא בשם רב הונא אומרה בליל שבת ואיתא נמי בגמרא דמגלה דבני מערבא בפ״ק (נזיר נו) כל שמעתתא דמתאמרא מבי תלתא קבלני קמאי ובתראי אמרינן מיצעי לא אמרינן וכו׳ עד שקבלו מן הנביאים הלכה למשה מסיני וכו׳ עד ואלו יהושע וכלב לא קאמר שמע מינה:
א. [זוים, פראנז, שעהן קלייד.]
ב. [עמפפאנגען, פינסטער, בעשיידען, קלאגען.]
לאחר שנים עשר חדש – הולך טעם יין נסך ומותרים בלא עירוי מים אבל תוך י״ב חדש צריך עירוי שלשה ימים מעת לעת.
בחלוק לבן – של פשתן עשוי לשם כך.
רב כהנא מתני – כי האי לישנא.
בחלוק לבן שאין בו אימרא – שפה מתרגמינן אימרא (שם כח) כלומר תחוב היה מחוט אחד כל החלוק ולא כבגדים שלנו שבתי הידים מדובקין בבגד הגוף בתפירה כדי שלא יחשדוהו שמא באותה שפה הוציא מעות הקודש משום שנאמר (במדבר לב) והייתם נקיים מה׳ ומישראל.
בד״ה בחלוק לבן כו׳ שלנו שבתי הידים כו׳ כצ״ל:
אזל ושאיל בי מדרשא [הלך ושאל בבית המדרש], אמרו ליה [לו]: הלכתא [ההלכה היא] מתענין לשעות, ומתפללין תפלת תענית. והלכתא [וההלכה]: קנקנין של גוים לאחר שנים עשר חדש שלא השתמשו בהם לכל שימוש — מותרין. ובמה שימש משה כל שבעת ימי המלואים — בחלוק לבן, כלומר, לא בבגדיו ולא בבגדי כהונה רגילים אלא בחלוק לבן מיוחד. רב כהנא מתני [היה שונה]: בחלוק לבן שאין לו אימרא שאין קיפול בשפתו למטה,
Mar Ukva went and asked these questions in the study hall. They said to him: The halakha is: One fasts for hours, and he even prays the prayer of a fast. And the halakha is that the jars belonging to gentiles are permitted after they have not been used at all for twelve months. Finally, in what garments did Moses serve all seven days of inauguration? He did not serve in his own clothes, nor in the regular priestly garments, but in a special white cloak. Rav Kahana taught: Moses served in a white cloak that does not have a hem.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמַר רַב חִסְדָּא

Rav Ḥisda said:
רי״ףההשלמהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב חסדא הא דאמרת מתענים לשעות הוא שלא טעם כלום כל היום, האי תעניתא מעליותא הוא לא צריכא דאימלך אמלוכי. פירוש כגון שקבל עליו להתענות עד חצי היום ומחצי היום ואילך אימלך אימלוכי1 להתענות עד הערב בכי האי גונא מתענים לשעות ויצא ידי נדרו שקבל עליו תענית ומתפלל עננו. אבל אם אכל בחצי היום אינו מתפלל עננו ולא יצא ידי נדרו. וכן אם קבל עליו היום להתענות למחר עד לערב לאחר שאכל בבקר לא שמיה תענית, ומיהו אי אמלך אימלוכי שלא אכל כל היום גם בזה2 שמיה תענית ומתפלל עננו בערב ויצא ידי נדרו. וכן אם קבל עליו להתענות עד חצי היום אין מתפלל תפלת תענית בבקר.
1. כן בכ״י וטיקן 124. בכ״י המבורג 21 הושמט ע״י הדומות: ״להתענות עד... אימלך אימלוכי״.
2. כן בכ״י וטיקן 124. בכ״י המבורג 21 הושמט ע״י הדומות: ״שמיה תענית ומיהו... גם בזה״.
מגדולי המחברים כתבו שאם אכל בבוקר מעט הואיל ומעביר זמן עקר סעודתו וקבל תענית על שאר היום שתענית הוא ומתפלל תפלת תענית ואין אלו אלא דברים של תמה ושמא הם סוברים ששני הלשונות של רב חסדא חולקים זה עם זה ופסקו כלשון אחרון ולא בא למעט אכילה אלא בחלק אחרון שביום וזהו שלא שקעה עליו חמה והדברים מתמיהים אלא שכבר מיחו בהם גדולי המגיהים וי״מ לדבריהם שהלשון האחרון לענין נדר נאמר שאם נדר להתענות למחר אע״פ שתענית שעות תענית אין נדרו מקויים אלא כששקעה עליו חמה שאין שם ענוי מונח אלא בתענית של כל היום אבל לענין תענית אע״פ שאכל יכול להתפלל תפלת תענית ולשון ראשון שהוא לענין תענית לומר שאינו מתפלל עננו אינה הלכה והדברים זרים וכן מה שכתבנו בקבלו עד חצי היום שצריך לקבלו מאתמול הוא מפני שאין תענית בתחלת היום אלא בקבלה מאתמול ומ״מ יש אומרים שדיו בקבלה סמוך לשעות התענית ויגיד עליו רעו ר״ל בתענית שמחצות ולמעלה שלא נאמר קבלה מאתמול אלא בתענית שלם הא בתענית שעות כל שקבלתו קודם שיחולו שעות התענית דיו ואף לדעת ראשון מ״מ אם אמר בתורת נדר או כעין נדר הרי בתענית עד שאבא לביתי או עד שאשנה פרק אחד או הלכה אחת חייב לקיים דבריו ומותר לו לאכל אחר שקיים דבריו ואין מתפלל בו תפלת תענית:
אמר רב חסדא:
Rav Ḥisda said:
רי״ףההשלמהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

תענית יא: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה תענית יא:, ר׳ חננאל תענית יא:, רי"ף תענית יא: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., מיוחס לר׳ גרשום תענית יא:, הערוך על סדר הש"ס תענית יא:, מיוחס לרש"י תענית יא:, ראב"ן תענית יא: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות תענית יא:, בעל המאור תענית יא: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ההשלמה תענית יא:, רמב"ן תענית יא: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אליהו ליכטנשטיין. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רמב"ן מלחמות ה' תענית יא: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., בית הבחירה למאירי תענית יא: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א תענית יא:, מהרש"א חידושי הלכות תענית יא:, מהרש"א חידושי אגדות תענית יא:, גליון הש"ס לרע"א תענית יא:, פירוש הרב שטיינזלץ תענית יא:, אסופת מאמרים תענית יא:

Taanit 11b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Taanit 11b, R. Chananel Taanit 11b, Rif by Bavli Taanit 11b, Attributed to R. Gershom Taanit 11b, Collected from HeArukh Taanit 11b, Attributed to Rashi Taanit 11b, Raavan Taanit 11b, Tosafot Taanit 11b, Baal HaMaor Taanit 11b, HaHashlamah Taanit 11b, Ramban Taanit 11b, Ramban Milchamot HaShem Taanit 11b, Meiri Taanit 11b, Ritva Taanit 11b, Maharsha Chidushei Halakhot Taanit 11b, Maharsha Chidushei Aggadot Taanit 11b, Gilyon HaShas Taanit 11b, Steinsaltz Commentary Taanit 11b, Collected Articles Taanit 11b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144