×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) בברייתו של עוֹלָם.
verse deals with the creation of the world, when all the water was contained in the deep.
רי״ףמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
{משנה תענית א:ג} מתני׳ בשלשה במרחשון שואלין את הגשמין רבן גמליאל1 אומר בשבעה בו שהן2 חמשה3 עשר יום אחר4 החג כדי שיגיע האחרון שבישראל לנהר פרת:
{משנה תענית א:ד} מתני׳ הגיע שבעה עשר במרחשון ולא ירדו [גשמים]⁠5 התחילו היחידים מתענים6 אוכלין7 ושותין משחשכה ומותרין במלאכה ברחיצה8 ובסיכה9 ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה:
{בבלי תענית י ע״א-ע״ב} גמ׳ מאן יחידים אמר רב הונא10 רבנן ואמר רב הונא יחידים11 מתענין שלש תעניות שני וחמישי ושני. תניא נמי הכי יחידים מתענים שני וחמישי ושני12 ומפסיקין בראשי חדשים ובימים טובים הכתובים במגלת תענית והאידנא דבטלה13 מגלת תענית אין מפסיקין אלא בחנוכה ופורים14 ודוקא יחידים15 אבל צבור16 לא דתנן17 {משנה תענית ב:י} אין גוזרין תענית על הצבור בראשי חדשים בחנוכה ופורים18 ואם התחילו אין מפסיקין:
תנו רבנן לא יאמר אדם [תלמיד אני]⁠19 איני20 ראוי לכך21 אלא כל התלמידים ראויין לכך אי זה הוא יחיד ואי זה הוא תלמיד22 יחיד שראוי למנותו פרנס על הצבור תלמיד כל ששואלין אותו דבר הלכה בתלמו׳23 ואומרה ואפילו במסכתא דכלה24: תנו רבנן לא25 כל הרוצה לעשות את עצמו יחיד עושה והתלמידים עושין26 את27 עצמן יחידים28 דברי ר׳ מאיר ר׳ יוסי29 אומר30 עושה וזכור לטוב שאין31 שבח הוא לו אלא צער הוא לו. תניא אידך לא כל32 הרוצה33 לעשות את34 עצמו יחיד עושה והתלמידים35 עושין36 דברי ר׳ שמעון בן אלעזר רבן שמעון בן גמליאל אומר37 דבר של-שבח אינו עושה [דבר38] של-צער עושה:
{משנה תענית א:ה} מתני׳ הגיע ראש חדש כסליו39 ולא ירדו [גשמים]⁠40 בית דין גוזרין שלש תעניות על הצבור אוכלין ושותין משחשכה ומותרין במלאכה וברחיצה41 ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה עברו42 אלו ולא נענו בית דין גוזרין עוד43 שלש תעניות אחרות על הציבור אוכלין ושותין מבעוד יום ואסורין במלאכה ברחיצה44 ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה ונועלין את המרחצאות45:
1. רבן גמליאל: כ״י קרפנטרץ, דפוסים, רא״ה: ״רבן שמעון בן גמליאל״. וכן בלשון התלמוד הסמוך שם.
2. שהן: דפוסים, גט: ״שהוא״.
3. חמשה: כ״י נ: ״בחמשה״.
4. אחר: גג, גט, דפוסים: ״לאחר״.
5. גשמים: גג, גט, גי, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים, אשכול, רא״ה, וכן רמב״ם פיהמ״ש. כ״י א: ״הגשמין״.
6. מתענים: כ״י קרפנטרץ: ״להתענות״.
7. אוכלין: גג: ״ואוכלין״.
8. ברחיצה: גג, דפוסים, רא״ה: ״וברחיצה״, וכן רמב״ם פיהמ״ש.
9. ובסיכה: כ״י נ: ״בסיכה״.
10. הונא: גי: ״יהודה״.
11. יחידים: כ״י נ: ״היחידים״.
12. תניא נמי הכי יחידים מתענים שני וחמישי ושני: חסר ב-גי, דפוס קושטא, שמא מחמת הדומות.
13. דבטלה: כ״י נ, דפוסים, רא״ה: ״דקא בטלה״.
14. ופורים: גט, גי, כ״י נ: ״ובפורים״.
15. יחידים: גט, גי, כ״י נ: ״היחידים״. דפוסים: ביחיד.
16. צבור: גי: ״הצבור״.
17. דתנן: כ״י נ: ״דתניא״.
18. ופורים: גט, גי: ״ובפורים״.
19. אדם תלמיד אני: גט, גי, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים, רא״ה. כ״י א: ״אדם אני תלמיד״. ר״ח, אשכול רק: ״תלמיד״.
20. איני: כבר״ח, אשכול. כ״י קרפנטרץ: ״ואיני״. כ״י נ: ״ואין אני״. גי, רא״ה: ״אלא אין אני״.
21. לכך: כ״י נ: ״בכך״.
22. אי זה הוא יחיד ואי זה הוא תלמיד: גי: ״ואיזה הוא תלמיד וא⁠[יזה] הוא יחיד״.
23. בתלמו׳: כך מקוצר בכ״י א. גט גי, רא״ה משלימים: ״בתלמודו״. חסר בכ״י נ, כ״י קרפנטרץ. דפוסים: בכל מקום כבר״ח, אלא ששם ממשיך ומפרש: ״מקום מן התלמוד״.
24. במסכתא דכלה: וכן ר״ח, ראה שם פירש. כ״י קרפנטרץ, רא״ה, דפוסים: ״במסכת כלה״.
25. לא: חסר בכ״י קרפנטרץ, רא״ה, כפי שחסר בר״ח.
26. עושין: כ״י קרפנטרץ, דפוסים: ״אין עושין״.
27. את: חסר ב-גי, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ.
28. יחידים: דפוס קושטא: מזידין.
29. יוסי: כך בכל נוסחאות התלמוד ובר״ח. דפוסים: יהודה.
30. אומר: חסר בכ״י קרפנטרץ.
31. שאין: גט, כ״י נ: ״שאינו״.
32. כל: דפוסים: עם הארץ.
33. גט מוסיף: ״ליטול לו את השם יטול ולא כל הרוצה״.
34. את: גי, דפוסים.
35. והתלמידים: גי: ״אלא שהתלמידים״.
36. כ״י קרפנטרץ מוסיף: ״עצמן יחידים״.
37. אומר: חסר בכ״י קרפנטרץ.
38. דבר: גט, דפוסים, וכן בר״ח.
39. כסליו: גג: ״של-כסליו״.
40. גשמים: גג, גי, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, רא״ה, דפוסים, וכן רמב״ם פיהמ״ש. כ״י א: ״הגשמין״ כבמשנה הקודמת שם.
41. וברחיצה: חסר בכ״י נ, רא״ה .
42. עברו: מכאן עד סוף המשנה חסר ב-גי.
43. עוד: חסר בכ״י נ, דפוסים, רא״ה, רמב״ם פיהמ״ש.
44. ברחיצה: גג, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים: ״וברחיצה״, וכן ברמב״ם פיהמ״ש.
45. ונועלין את המרחצאות: חסר בכ״י קרפנטרץ.
בברייתו של עולם – כתיב שהיה כל העולם שטוף במים והקב״ה כונסן במקום אחד כמכניס מים בנאד שנתנם באוצרות דכתיב נותן באוצרות תהומות שם חול גבולו ואוצר לים.
ור״י ההוא בברייתו של עולם כו׳. הך דרבי חנינא מי גרם לאוצרות כו׳ דחוק לאוקמי כרבי יהושע אלא דה״ק דודאי הך דר״ח כר״א אתיא אלא ר׳ יהושע אוקי ליה לקרא בברייתו כו׳ ויש לדקדק דא״כ למאי דלא אסיק אדעתיה לאוקמא האי קרא בברייתו של עולם אמאי לא פריך ליה מגופיה דקרא בלאו ר״ח ולפי מ״ש לעיל דר׳ יהושע נמי מודה דהארץ שותה נמי מלמטה ניחא בלא ר״ח וה״ק קרא דעל ידי תהומות שלמטה נמי נתמלאו אוצרות בר אבל לר״ח דקאמר מי גרם כו׳ משמע דתולה מילוי אוצרות בתהומות לחוד ועוד י״ל דכולה מילתא תלמודא מסיק לה כמאן אזלא הא דאר״ח כו׳ כר״א אבל ר״י לא מפרש לה הכי אלא בברייתו של עולם וכצ״ל לקמן כמ״ש לעיל ודו״ק:
בברייתו של עולם הוא עוסק, שאז היה כל העולם מוצף במים והקדוש ברוך הוא כנסם למקום אחד שהוא התהומות.
verse deals with the creation of the world, when all the water was contained in the deep.
רי״ףמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן א״יאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִבְרֵאת תְּחִילָּה וְכׇל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ נִבְרָא לְבַסּוֹף שֶׁנֶּאֱמַר {משלי ח׳:כ״ו} עַד לֹא עָשָׂה אֶרֶץ וְחוּצוֹת א״יאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַשְׁקֶה אוֹתָהּ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ וְכׇל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ ע״יעַל יְדֵי שָׁלִיחַ שֶׁנֶּאֱמַר {איוב ה׳:י׳} הַנּוֹתֵן מָטָר עַל פְּנֵי אָרֶץ וְשׁוֹלֵחַ מַיִם עַל פְּנֵי חוּצוֹת.

The Sages taught in a baraita: Eretz Yisrael was created first and the rest of the entire world was created afterward, as it is stated: “While as yet He had not made the land, nor the fields” (Proverbs 8:26). Here, and in the following statements, the term “land” is understood as a reference to the Land of Israel, while “the fields” means all the fields in other lands. Furthermore, Eretz Yisrael is watered by the Holy One, Blessed be He, Himself, and the rest of the entire world is watered through an intermediary, as it is stated: “Who gives rain upon the land, and sends water upon the fields” (Job 5:10).
ר׳ חננאלרי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ארץ ישראל נבראת תחלה שנאמר עד לא עשה ארץ וחוצות ארץ ישראל הקב״ה משקה אותה [בעצמו] וכל העולם כולו ע״י שליח. שנאמר הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א״י נבראת תחלה כו׳. כל אלו הדברים למעלת א״י נאמרו כמפורש באורך בדברי ע״י בשם הרשב״א ואקצר בזה והוא שהשגחתו ית׳ ב״ה הוא בכל דבר יותר בא״י ובשאר ארצות כי הוא אלהי הארץ וע״כ נקראת סתם ארץ כי חפצו ורצונו בה וע״כ אמר נבראת תחלה שהיא העיקר ושאר ארצות טפלים ולכך נקראו חוצות והשיב בהשגחת א״י בענין מטר שמשקה א״י בעצמו כי היא נחלתו וחבלו ושאר ארצות משקה ע״י שליח דהיינו שרי אומות שלמעלה ומזלות שלהם אותם חלק ה׳ לכל העמים ועוד השיב בהשגחת א״י שהיא שותה מי גשמים כו׳ ומפיק ליה מדשינה בא״י לכתוב לשון מטר ובחוצות לשון מים כאילו אינן מי גשמים רק מים בעלמא והוסיף עוד דא״י שותה תחלה כו׳ היינו נמי שהיא עיקר ושאר ארצות טפלים לה וכמ״ש שא״י נבראת תחלה כו׳ ומייתי משל לאדם שמגבל כו׳ והוא משל לג׳ דברים שזכר במעלת הגשמים שבא״י הוא משל שנוטל האוכל תחלה הוא משל ששותה תחלה כו׳ ומניח הפסולת הוא משל לשתי׳ שמניח התמצית לאחרים דהיינו התמצית ע״י שליח:
תנו רבנן [שנו חכמים]: ארץ ישראל נבראת תחילה וכל העולם כולו נברא לבסוף, שנאמר: ״עד לא עשה ארץ וחוצות״ (משלי ח, כו), תחילה ארץ ישראל ואחר כך חוצה לארץ (״חוצות״). ארץ ישראל משקה אותה הקדוש ברוך הוא בעצמו, וכל העולם כולו אינו משקה אלא על ידי שליח, שנאמר: ״הנתן מטר על פני ארץ ושלח מים על פני חוצות״ (איוב ה, י).
The Sages taught in a baraita: Eretz Yisrael was created first and the rest of the entire world was created afterward, as it is stated: “While as yet He had not made the land, nor the fields” (Proverbs 8:26). Here, and in the following statements, the term “land” is understood as a reference to the Land of Israel, while “the fields” means all the fields in other lands. Furthermore, Eretz Yisrael is watered by the Holy One, Blessed be He, Himself, and the rest of the entire world is watered through an intermediary, as it is stated: “Who gives rain upon the land, and sends water upon the fields” (Job 5:10).
ר׳ חננאלרי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) א״יאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שׁוֹתָה מֵי גְשָׁמִים וְכׇל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ מִתַּמְצִית שֶׁנֶּאֱמַר הַנּוֹתֵן מָטָר עַל פְּנֵי אָרֶץ וְגוֹ׳ א״יאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שׁוֹתָה תְּחִילָּה וְכׇל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ לְבַסּוֹף שֶׁנֶּאֱמַר הַנּוֹתֵן מָטָר עַל פְּנֵי אָרֶץ וְגוֹ׳ מָשָׁל לְאָדָם שֶׁמְּגַבֵּל אֶת הַגְּבִינָה נוֹטֵל אֶת הָאוֹכֵל וּמַנִּיחַ אֶת הַפְּסוֹלֶת.

Additionally, Eretz Yisrael drinks rainwater and the rest of the entire world drinks from the remaining residue of rainwater left in the clouds, as it is stated that God is He “who gives rain upon the land” and only afterward takes what is left “and sends water upon the fields.” Eretz Yisrael drinks first, and the rest of the entire world afterward, as it is stated: “Who gives rain upon the land and sends water upon the fields.” There is a parable that illustrates this: A person who kneads his cheese after it has curdled takes the food and leaves the refuse.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ארץ ישראל שותה מי גשמים וכל העולם שותה תמצית שנאמר הנותן מטר וגו׳ משל לאדם מגבל גבינה. נוטל מאכל ומניח הפסולת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משיורי תמצית – מה שנשאר בעבים אחר שתיית׳.
על פני ארץ – א״י.
בתחילה שותה – שם יורדין הגשמים תחילה כך שמעתי.
ארץ ישראל שותה מי גשמים וכל העולם כולו מתמצית, כלומר, משאריות הגשמים הנשארים בעננים, שנאמר: ״הנתן מטר על פני ארץ״, ואחר כך ״ושולח מים״, כלומר, מה שנשאר מהם ״על פני חוצות״. ארץ ישראל שותה תחילה, וכל העולם כולו לבסוף, שנאמר: ״הנתן מטר על פני ארץ ושלח מים על פני חוצות״. משל לכל אלה לאדם שמגבל את הגבינה, כאשר היא מתגבשת בחלב החמוץ, נוטל הוא את האוכל ומניח את הפסולת.
Additionally, Eretz Yisrael drinks rainwater and the rest of the entire world drinks from the remaining residue of rainwater left in the clouds, as it is stated that God is He “who gives rain upon the land” and only afterward takes what is left “and sends water upon the fields.” Eretz Yisrael drinks first, and the rest of the entire world afterward, as it is stated: “Who gives rain upon the land and sends water upon the fields.” There is a parable that illustrates this: A person who kneads his cheese after it has curdled takes the food and leaves the refuse.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר מָר מִמַּתְּקִין הֵן בְּעָבִים מְנָלֵיהּ דא״רדְּאָמַר רַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כְּתִיב {תהלים י״ח:י״ב} חֶשְׁכַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים וּכְתִיב {שמואל ב כ״ב:י״ב} חַשְׁרַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים.

The Master said above: The ocean waters are sweetened in the clouds. The Gemara asks: From where does Rabbi Eliezer derive this? The Gemara answers that Rav Yitzḥak bar Yosef said that Rabbi Yoḥanan said that it is written: “Darkness [ḥeshkhat] of waters, thick clouds of the skies” (Psalms 18:12). And it is written, in a similar verse: “Gathering of [ḥashrat] waters, thick clouds of the skies” (II Samuel 22:12).
רי״ףהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך חכשרת
חכשרתא(תענית י.) דכי אתא רב יצחק בר יוסף אמר כתי׳ חשכת מים וכתיב חשרת מים שקיל כ״ף ושדי ארי״ש קרי ביה חכשרת כלומר נכשרין ומתמתקין:
א. [וואלקען שווענגערונג.]
חשרת מים וחשכת מים – שני מקראות הן חד בתהלים וחד בשמואל בוידבר דוד.
שנינו שאמר מר [החכם, ר׳ אליעזר]: ממתקין הן מי האוקיינוס בעבים, ושואלים: מנליה [מניין לו] דבר זה? ומשיבים: שאמר ר׳ יצחק בר יוסף אמר ר׳ יוחנן: כתיב [נאמר]: ״חשכת מים עבי שחקים״ (תהלים יח, יב), וכתיב [ונאמר] אותו פסוק עצמו בנוסח אחר: ״חשרת מים עבי שחקים״ (שמואל ב׳ כב, יב),
The Master said above: The ocean waters are sweetened in the clouds. The Gemara asks: From where does Rabbi Eliezer derive this? The Gemara answers that Rav Yitzḥak bar Yosef said that Rabbi Yoḥanan said that it is written: “Darkness [ḥeshkhat] of waters, thick clouds of the skies” (Psalms 18:12). And it is written, in a similar verse: “Gathering of [ḥashrat] waters, thick clouds of the skies” (II Samuel 22:12).
רי״ףהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) שְׁקוֹל כָּף וּשְׁדִי אַרֵישׁ וּקְרִי בֵּיהּ חַכְשָׁרַת.

The Gemara explains the significance of this minor variation. These two phrases vary in only one word, which themselves differ by only one letter, a kaf for a reish. If you join the two versions together, and take the letter kaf from the first version and place it with the second version of the word, which has a reish, you can read into the verse a new word meaning rendering fit [ḥakhsharat]. Accordingly, the verse can be interpreted as: The rendering fit of water is performed in the clouds of the sky.
רי״ףמיוחס לרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ה״ג: שקול כף ושדי אריש – כלומר קח כף שבמלת חשכת וצרפו עם מלת חשרת וקרי ביה חכשרת שממתקין ומכשירין בעבים.
קרי ביה חכשרת – פי׳ הטל הכ״ף מן חשכת ושדי עם חשרת ויהיה חכשרת כלומר שהמים בעננים מתכשרים שהעננים שותים לבסוף הם ממתקים בעבים.
שקול כ״ף ושדי ארי״ש וקרי ביה הכשרת כו׳. כפרש״י מלשון הכשר וה׳ מתחלף בח׳ באחה״ע אבל התוספות כתבו ויהיה חכשרת כלומר שהמים בעננים מתקשרים כו׳ ע״ש לא ידענא משמעות חכשר״ת לפי הדרש מלשון קישור אבל לפי פשטיה דקרא חשרת פירשו בו מלשון קישור כמו וחשוריהם הכל מוצק דמלכים:
ואם נצרף את שתי הנוסחות שקול [קח] את האות כף שבנוסח אחד ושדי [והטל] אותה, צרף אותה עם האות ריש שבפסוק השני וקרי ביה [וקרא בו] ״חכשרת״ כלומר: הכשרת מים היא בעבי שחקים.
The Gemara explains the significance of this minor variation. These two phrases vary in only one word, which themselves differ by only one letter, a kaf for a reish. If you join the two versions together, and take the letter kaf from the first version and place it with the second version of the word, which has a reish, you can read into the verse a new word meaning rendering fit [ḥakhsharat]. Accordingly, the verse can be interpreted as: The rendering fit of water is performed in the clouds of the sky.
רי״ףמיוחס לרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) ור׳וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּהָנֵי קְרָאֵי מַאי דָּרֵישׁ בְּהוּ סָבַר לַהּ כִּי הָא דְּכִי אֲתָא רַב דִּימִי אֲמַר אָמְרִי בְּמַעְרְבָא נְהוּר עֲנָנֵי זְעֵירִין מוֹהִי חֲשׁוּךְ עֲנָנֵי סַגִּיִּין מוֹהִי.

The Gemara asks: And Rabbi Yehoshua, with regard to these verses, what does he learn from them? The Gemara answers that Rabbi Yehoshua holds in accordance with the opinion of this Sage, Rav Dimi. As when Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that they say in the West, Eretz Yisrael: When clouds are bright, they have little water; when clouds are dark, they have much water. Accordingly, Rabbi Yehoshua explains that when there is “a darkness of waters” in the clouds, there is also “a gathering of waters,” as rain will fall from them.
רי״ףהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך סג
סגא(שבת סו:) לתרוצי סוגיא עבידא. (תענית כד) מחיוא ולא סגייה. (תענית י.) סגיין מוהי. (כתובות סב.) לא מצי ההוא גוי לסגויי בהדי ישראל. (סנהדרין ס) סוגיא דשמעתא כחד מינייהו. פי׳ הליכת שמעתא כחד מינייהו כלומר מקשי ומפרקי אליבא דחד מינייהו ואזל הוא ופסק דינא כאידך דלא סוגיא דשמעתא כוותיה היינו טעה בשיקול הדעת ומה שעשה עשוי וישלם מביתו כולו שב במרצתם תרגומו כולהון מסגן ברעות נפשיהון:
א. [גאנג ארט.]
חשוך ענני סגיאין מימוהי – והיינו דכתיב חשכת מים.
נהור ענני – כשהענן קליש זעירן מימוהי ומכלל חשוך סגיאין אתה למד אבל נהור זעירין וחשרת לשון השרה כמו אין שורין דיו (שבת דף יז:) כו׳ כדדריש ליה רבי יהושע לעיל אבל חשכת מיבעי ליה להכי ולהכי.
נהור ענני זעירין מימוהי חשוך כו׳ פרש״י נהור ענני זעירן כו׳ מדיוקא דחשכת מים סגיין מימוהי יליף ליה ומלת חשרת מתפרש בע״א מלשון שרייה וכל זה דחוק דעיקר חסר מן הספר דהא ודאי ידע לפרש חשכת מים על שם חשוך ענני ולא קשיא ליה אלא רומיא ושינויא דקראי ואהא לא משני מידי ונראה דודאי ידע לפרש דחשכת מים ע״ש חשוך ענני וחשרת מלשון כברה כדאמרינן לעיל אלא למה שינה הכתובים דקאמר דאיירי בתרי ענינים דהיינו חשכת מים דסגיין מימוהי להוריד טפות גדולות וחשרת מים דזעירין מימוהי בטפות קטנות כיורד דרך הכברה ואהא מייתי ליה נמי האי קרא לעיל שמקבלין המים כנוד ומנוקבין ככברה כו׳ שנאמר חשרת מים וגו׳:
ושואלים: ור׳ יהושע, בהני קראי מאי דריש בהו [בכתובים אלה מה דורש הוא בהם]? סבר לה כי הא [סובר הוא כמו זו] שאמרו, דכי אתא [שכאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל, אמר: אמרי במערבא [אומרים בארץ ישראל]: כאשר נהור ענני [בהירים העננים] — זעירין מוהי [מעטים המים שבהם]. וכאשר חשוך ענני [חשוכים העננים] — סגיין מוהי [מרובים מימיהם]. וכך הוא מפרש: כשיש ״חשכת מים״ בעננים — יש גם חשרת (זרם) מים בגשמים היוצאים מהם.
The Gemara asks: And Rabbi Yehoshua, with regard to these verses, what does he learn from them? The Gemara answers that Rabbi Yehoshua holds in accordance with the opinion of this Sage, Rav Dimi. As when Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that they say in the West, Eretz Yisrael: When clouds are bright, they have little water; when clouds are dark, they have much water. Accordingly, Rabbi Yehoshua explains that when there is “a darkness of waters” in the clouds, there is also “a gathering of waters,” as rain will fall from them.
רי״ףהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא מַיִם הָעֶלְיוֹנִים בְּמַאֲמָר הֵם תְּלוּיִם וּפֵירוֹתֵיהֶן מֵי גְשָׁמִים שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים ק״ד:י״ג} מִפְּרִי מַעֲשֶׂיךָ תִּשְׂבַּע הָאָרֶץ כְּמַאן כר׳כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ ור׳וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָהוּא בְּמַעֲשֵׂה יָדָיו שֶׁל הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא דִּכְתִיב.

The Gemara asks: In accordance with whose opinion is that which is taught in a baraita: The upper waters do not stand in any defined place; rather, they are suspended by the word of God, and their fruit is rainwater, as it is stated: “Who waters the mountains from His upper chambers; the earth is full of the fruit of Your works” (Psalms 104:13). In accordance with whose opinion is this statement? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua. And Rabbi Eliezer, how does he explain this verse? Rabbi Eliezer could say: That verse from Psalms is written with regard to the handiwork of the Holy One, Blessed be He, not the upper waters.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כמאן כר׳ יהושע דאמר ממים העליונים הם – כמאן כר׳ אליעזר דאמר מן הארץ עולה מטר. מתמצית כור שותה תרקב. מתמצית גן עדן שותה כל העולם דכל העולם לגבי גן עדן כתרקב לפני כור תרקב תרי וקב דהיינו ג׳ קבין. כור ל׳ סאין ותרקב חצי סאה נמצא תרקב אחד מששים בכור וכל העולם אחד מששים בגן עדן:
במאמר הן תלוין – אינן נחות על שום דבר אלא מכונסות ועומדות כמין בריכה ותלויות במאמרו של הקב״ה.
ופירותיהן מי גשמים – משום לישנא דקרא נקט הכי משום דכתיב מפרי מעשיך תשבע הארץ ופירותיהם כלומר מזיעת המים שאין נחסרין כלום כדכתיב (תהלים סה) פלג אלהים מלא מים כל שעה והקרן קיימת ופירותיהן מי גשמים וכן מפורש בבראשית רבה.
בפרש״י בד״ה במאמר כו׳ של הקב״ה הס״ד:
מים עליונים במאמר הם תלוין כו׳ במדרש מפיק ליה מדכתיב יהי רקיע בתוך המים שיש הפרש בין מים עליונים לרקיע כמו שיש בין רקיע למים שעל הארץ כפרש״י בחומש כו׳:
ור״א ההוא במעשה ידיו של הקב״ה כו׳. רש״י לא פירש כלום בזה וגם בילקוט ל״ג ליה אלא דגרסי נמי הכא ההוא בברייתו של עולם הוא ויש לפרש דה״ק דקרא משתעי בברייתו של עולם מפרי של מעשה ידיך תשבע הארץ דהיינו שבראת המים כדי שתשביע את הארץ וכן יש לפרש לגירסת הספרים שלנו דגרסינן ההוא במעשה ידיו של הקב״ה והיא היא:
ושואלים: כמאן אזלא הא שיטת מי הולכת זו] דתניא [ששנינו בברייתא]: מים העליונים, במאמר הם תלוים. שאינם עומדים במקום מסויים אלא תלויים בחלל, במאמרו של הקדוש ברוך הוא, ופירותיהן של מים אלה הם מי גשמים, שנאמר: ״משקה הרים מעליותיו מפרי מעשיך תשבע הארץ״ (תהלים קד, יג)? כמאן — שיטת מי] כשיטת ר׳ יהושע. ור׳ אליעזר: מה הוא אומר על כך — הפסוק ההוא, במעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא דכתיב [שנאמר], ואינו מתכוון למים של מעלה.
The Gemara asks: In accordance with whose opinion is that which is taught in a baraita: The upper waters do not stand in any defined place; rather, they are suspended by the word of God, and their fruit is rainwater, as it is stated: “Who waters the mountains from His upper chambers; the earth is full of the fruit of Your works” (Psalms 104:13). In accordance with whose opinion is this statement? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua. And Rabbi Eliezer, how does he explain this verse? Rabbi Eliezer could say: That verse from Psalms is written with regard to the handiwork of the Holy One, Blessed be He, not the upper waters.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אריב״ל כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ מִתַּמְצִית גַּן עֵדֶן הוּא שׁוֹתֶה שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית ב׳:י׳} וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן וְגוֹ׳ תָּנָא מִתַּמְצִית בֵּית כּוֹר שׁוֹתֶה תַּרְקַב.:

Rabbi Yehoshua ben Levi said: The entire world drinks from the runoff of the Garden of Eden, as it is stated: “And a river went out of Eden to water the garden” (Genesis 2:10). It was taught in a baraita: From the runoff of a beit kor, a field in which a kor of seed can be planted, which is approximately seventy-five thousand square cubits, a field in which a half-se’a [tarkav], of seed can be sown, i.e. one-sixtieth the size of a beit kor, can be watered. If the runoff from a beit kor is sufficient for a field one-sixtieth its size, it can be inferred that the rest of the world is one-sixtieth the size of the Garden of Eden.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן מצרים ד׳ מאות פרסה על ד׳ מאות פרסה. ואחד מששים בכוש. וכוש אחד מששים בעולם. והעולם אחד מששים בגן. וגן אחד מששים בעדן. ועדן אחד מששים בגיהנם. נמצא כל העולם כולו ככיסוי קדירה לגיהנם. אריב״ל כל העולם מתמצית הגן הוא שותה שנאמר ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. תנא מתמצית בית כור שותה. תרקב – פירוש: התרקב הוא חצי סאה. והכור יש בו ל׳ סאין. נמצא א׳ מששים בכור. וכיון ששנה בחיצונה והעולם א׳ מששים בגן. נמצא העולם כולו חלק א׳ מששים חלקים בגן ומתמציתו שותה כל העולם. דקדק התנא שמתמצית בית כור שותה תרקב שהרי זה התרקב א׳ מששים בכור כמו שהוא העולם א׳ מששים בגן ושותה תמציתו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ונהר יוצא מעדן – סימן לדבר שגן עדן שותה מן הגשמים תחילה דכתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן וגו׳.
תנא מתמצית בית כור – כלי שמשקין במימיו בית כור יכולין להשקות בתמציתו שיעור זריעת תרקב שהוא אחד מששים בבית כור והכי נמי עולם אחד מששים בגן עדן ודי לו בתמצית העננים המשקין את הגן גן לפני כל העולם כולו כעדן לגן.
בד״ה תנא מתמצית בית כור כו׳ גן לפני כל העולם כולו (בין) כעדן לגן כו׳ עכ״ל ובפי׳ ע״י נמחק כל זה והיינו משום דמשמע לכאורה דגן גופיה הוה ס׳ נגד כל עולם כדקאמר ועולם א׳ מס׳ בגן וגן א׳ מס׳ לעדן כו׳ אבל ע״כ אינו כן אלא כנוסחאות פרש״י שלפנינו דהא מתמצית בית כור שותה תרקב דהיינו ס׳ מתמצית עדן נמי קאמר כדמייתי מקרא ונהר יוצא מעדן וגו׳ ומש״ה ע״כ אית לן לפרושי עולם אחד מס׳ בגן היינו עם העדן ואח״כ אמר דהגן גופיה א׳ מס׳ דעדן וק״ל:
כל העולם מתמצית ג״ע כו׳ שנאמר ונהר יוצא מעדן גו׳ פרש״י סימן לדבר שג״ע שותה מן כו׳ ע״ש רצה לומר דודאי העולם אינו שותה מעדן אלא מגן של עדן והוא ס׳ ממנו כדלקמן ובהאי קרא דמייתי יוצא מעדן כתיב אלא לסימן בעלמא מייתי ליה מהאי קרא שגן של עדן שותה מי גשמים תחלה כו׳:
באותו נושא של עיקר ותמצית אמר ר׳ יהושע בן לוי: כל העולם כולו מתמצית גן עדן הוא שותה, שנאמר: ״ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן״ (בראשית ב, י). תנא [שנה] החכם: מתמצית בית כור שותה תרקב. כלומר, מן המים המתמצים ושותתים מן הכלי שבו השקו שטח גדול כבית כור (שלושים סאה), ניתן להשקות שטח קטן שהוא בית תרקב (חצי סאה) ומכאן אפשר להבין שגן עדן היא פי ששים מן העולם.
Rabbi Yehoshua ben Levi said: The entire world drinks from the runoff of the Garden of Eden, as it is stated: “And a river went out of Eden to water the garden” (Genesis 2:10). It was taught in a baraita: From the runoff of a beit kor, a field in which a kor of seed can be planted, which is approximately seventy-five thousand square cubits, a field in which a half-se’a [tarkav], of seed can be sown, i.e. one-sixtieth the size of a beit kor, can be watered. If the runoff from a beit kor is sufficient for a field one-sixtieth its size, it can be inferred that the rest of the world is one-sixtieth the size of the Garden of Eden.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן אֶרֶץ מִצְרַיִם הָוְיָא ד׳אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה עַל ד׳אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה וְהוּא אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בְּכוּשׁ וְכוּשׁ אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בָּעוֹלָם וְעוֹלָם א׳אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בַּגָּן וְגַן אֶחָד מִשִּׁשִּׁים לְעֵדֶן וְעֵדֶן אֶחָד מס׳מִשִּׁשִּׁים לְגֵיהִנָּם נִמְצָא כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ כְּכִיסּוּי קְדֵרָה לְגֵיהִנָּם וי״אוְיֵשׁ אוֹמְרִים גֵּיהִנָּם אֵין לָהּ שִׁיעוּר וי״אוְיֵשׁ אוֹמְרִים עֵדֶן אֵין לָהּ שִׁיעוּר.

The Sages taught in a baraita: The area of the land of Egypt is four hundred parasangs [parsa] by four hundred parasangs. And this is one sixtieth the size of Cush, and Cush itself is one sixtieth the size of the rest of the world. And the world is one sixtieth of the Garden of Eden, and the Garden of Eden is one sixtieth of Eden itself, and Eden is one sixtieth of Gehenna. You find that the entire world is like a pot cover for Gehenna, as Eden, which is far larger than the rest of the world, is only one sixtieth the size of Gehenna. And some say: Gehenna has no measure. And some say that Eden has no measure.
רי״ףמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נמצא כל העולם ככיסוי קדרה – הקטן כנגד הקדרה.
וגיהנם אין לו שיעור כו׳. הוא גופיה ודאי דיש לו שיעור כיון דעדן ס׳ ממנו הרי הוא ס׳ בעדן אלא דה״ק שאין לו שיעור לשער בדבר אחר שיהיה גדול ס׳ כמו גיהנם וכן לי״א דעדן אין לו שיעור יש לפרש כן שאין לו שיעור בדבר אחר דהיינו שיהיה הגיהנם גדול ס׳ כעדן ודו״ק:
כיוצא בו תנו רבנן [שנו חכמים]: ארץ מצרים הויא [היא] ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, והוא אחד מששים בכוש, וכוש אחד מששים בעולם כולו, ועולםאחד מששים בגן, וגןאחד מששים לעדן, ועדן אחד מששים לגיהנם, נמצא שכל העולם כולו ככיסוי קדרה לגיהנם שהרי העולם, ובכללו גן ועדן, הוא רק כאחד מששים לו. ויש אומרים: גיהנם אין לה שיעור כלל, ויש אומרים: עדן אין לה שיעור.
The Sages taught in a baraita: The area of the land of Egypt is four hundred parasangs [parsa] by four hundred parasangs. And this is one sixtieth the size of Cush, and Cush itself is one sixtieth the size of the rest of the world. And the world is one sixtieth of the Garden of Eden, and the Garden of Eden is one sixtieth of Eden itself, and Eden is one sixtieth of Gehenna. You find that the entire world is like a pot cover for Gehenna, as Eden, which is far larger than the rest of the world, is only one sixtieth the size of Gehenna. And some say: Gehenna has no measure. And some say that Eden has no measure.
רי״ףמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) א״ראָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא מַאי דִּכְתִיב {ירמיהו נ״א:י״ג} שׁוֹכַנְתְּ עַל מַיִם רַבִּים רַבַּת אוֹצָרוֹת מִי גָּרַם לְבָבֶל שֶׁיְּהוּ אוֹצְרוֹתֶיהָ מְלֵיאוֹת בָּר הֱוֵי אוֹמֵר מִפְּנֵי שֶׁשּׁוֹכֶנֶת עַל מַיִם רַבִּים אָמַר רַב עַתִּירָה בָּבֶל דְּחָצְדָא בְּלָא מִיטְרָא אָמַר אַבָּיֵי נְקִיטִינַן טוֹבְעָנִי וְלֹא יוֹבְשָׁנִי.:

Rabbi Oshaya said: What is the meaning of that which is written about Babylonia: “You who dwells on many waters, abundant in storehouses” (Jeremiah 51:13)? What caused Babylonia to have storehouses full of grain? You must say that it is due to the fact that it resides on many waters, the Tigris and the Euphrates Rivers, which render its land easy to irrigate. Similarly, Rav said: Babylonia is wealthy since it can grow crops for harvest even without rain. Abaye said: We hold that it is better for a land to be swampy like Babylonia, and not dry, as crops in Babylonia grow all year.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רחצדא בלא מטרא כלומר שקוצרת בלא מטר כלומר שאינה צריכה מטר שיושבת בין ביצעי המים. ע״א אצדא:
טובעני ולא יובשני כלומר מיתרמי שטובעין הזרעים אבל לעולם אין מתייבשין:
ערך טבאי
טבאיא(בבא בתרא קנג) א״ל טבאי (ליטבע) ארביה אטעויי קא מטעית לי׳ פי׳ קללתו יהי רצון שתטבע בספינה. (תענית י.) עתידה בבל דחצדה בלא מיטרא פי׳ שקוצרת בלא מטר כלומר שאינה צריכה למטר שיושבת בין בצעי המים ל״א דחצדא כלומר תשם. נקטינן טובעני ולא יובשני כלומר מוטב שיהיה מטר הרבה מהיות חורב בלא מטר:
א. [פערזינקען.]
שוכנת על מים רבים – רבת אוצרות בא קצך אמת בצעך.
שרבו אוצרותיה – שקנו עושר.
מים רבים – שמשקין שדותיהן דבבל עמוקים מכל הארצות וגשמים מטפטפין ויורדין שם.
עתירה בבל – עשירה היא בבל שקוצרין בה תבואה בלא מטר שאינן צריכים לגשמים.
נקטינן – דהכי חצדא בבל בלא מיטרא.
דטובעני – היא מקום מצולה ורקק.
ולא יובשני – שאינה יבשה.
טובעני ולא יובשני – פי׳ מוטב להיות בארץ שהיא לחה מכשהיא יבשה.
שוכנת על מים רבים רבת אוצרות. וסיפא דקרא בא קצך אמת בצעך והוא כפרש״י ונראה לפרשו אמת מלשון אמת המים ובצעך מלשון בצעי מים ור״ל שבא קצך שלא יהיו לך עוד כ״כ מים רבים באמת מים ובצעי המים וכמו שכתוב שם והחרבתי את ימה והובשתי את מקורה:
אמר ר׳ אושעיא: מאי דכתיב [מהו שנאמר] על בבל: ״שכנת על מים רבים רבת אוצרת״ (ירמיהו נא, יג), מי גרם לבבל שיהו אוצרותיה מלאות בר — הוי אומר מפני ששוכנת על מים רבים של נהרות, ולכן אפשר להשקות את אדמתה בקלות. כיוצא בו אמר רב: עתירה [עשירה] בבל דחצדא בלא מיטרא היא קוצרת בלי מטר], שהרי אפשר לגדל בה יבול בלא מי גשמים. אמר אביי: נקיטינן, טובעני ולא יובשני [מוחזק בידינו שבבל היא טובענית ואיננה יבשה] ולכן ראויה היא לגידול תבואה בכל עת.
Rabbi Oshaya said: What is the meaning of that which is written about Babylonia: “You who dwells on many waters, abundant in storehouses” (Jeremiah 51:13)? What caused Babylonia to have storehouses full of grain? You must say that it is due to the fact that it resides on many waters, the Tigris and the Euphrates Rivers, which render its land easy to irrigate. Similarly, Rav said: Babylonia is wealthy since it can grow crops for harvest even without rain. Abaye said: We hold that it is better for a land to be swampy like Babylonia, and not dry, as crops in Babylonia grow all year.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מתני׳מַתְנִיתִין: בג׳בִּשְׁלֹשָׁה בִּמְרַחְשְׁוָן שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אבְּשִׁבְעָה בּוֹ ט״וחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם אַחַר הֶחָג כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ אַחֲרוֹן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לִנְהַר פְּרָת.:

MISHNA: On the third of the month of Marḥeshvan one starts to request rain by inserting the phrase: And give dew and rain, in the blessing of the years, the ninth blessing of the Amida. Rabban Gamliel says: One starts to request rain on the seventh of Marḥeshvan, which is fifteen days after the festival of Sukkot. Rabban Gamliel explains that one waits these extra four days so that the last pilgrim of the Jewish people, who traveled to Jerusalem on foot for the Festival, can reach the Euphrates River without being inconvenienced by rain on his journey home.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יראב״ןר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ בג׳ מרחשון שואלין הגשמים רבן גמליאל אומר (בשמונה) [בשבעה] בו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר״ג אומר בשבעה בו בחמשה עשר יום אחר החג כלומר דז׳ במרחשון הוא ט״ו אחר החג כדי שיגיע האחרון כו׳ קודם הגשמים:
מתני׳ בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים וכו׳ רבן גמליאל אומר בשבעה בו בט״ו יום אחר החג – כלומר בשבעה במרחשון הוא ט״ו אחר החג.
כדי שיגיע האחרון – כלומר קודם ביאת מים לנהר פרת שהוא רחוק יותר.
שאילת גשמים ותן טל ומטר.
מתני׳ בג׳ במרחשון כו׳. הכי קים להו דהוי זמן גשמים1.
כדי שיגיע האחרון שבא״י לנהר פרת. ר״מ ז״ל2 שיש מעולי רגלים שמקדים לילך מחולו של מועד ויש שמתאחר לחזור עד שמונה ימים והוא נקרא אחרון ובין ירושלים לפרת ט״ו יום כדי שלא יעכבם המטר בדרך זו3.
1. כ״פ רש״י לעיל דף ד׳ ב׳ ד״ה בשלשה במרחשון. ולכאו׳ כוונת דבריו דג׳ במרחשון הוא זמן שאילה ולכך אז מתחילין לשאול. ועיין בר״ן (דף ב׳ א׳ ד״ה בשלשה) דביאר דתנא דמתני׳ ר׳ מאיר הוא דאמר בגמ׳ (לעיל דף ו׳ א׳) דזמן רביעה ראשונה בג׳ במרחשון [וכן מבואר מדברי רבינו לקמן ד״ה מתני׳ בי״ז עיי״ש]. ולפ״ז פליגי אי חיישינן לעולי רגלים או לא דלת״ק לא חיישינן להו. אמנם עיין בריטב״א שכתב דלכו״ע זמן הגשמים הוא לאחר החג אלא דר״ג חייש לעולי רגלים ואפילו לאחרון שבהם ולכך יהיב להו ט״ו יום ולת״ק סגי בי״ב יום שיספיקו רוב ישראל להגיע לבתיהם ואידך מיעוטא ליזלו ביממא ובליליא כי היכי דלא תתמנע שאילת גשמים.
2. לא מצאתי היכן.
3. ולפ״ז האחרון שבישראל היינו האחרון שיצא מירושלים לילך לנהר פרת. וכעי״ז כתב המאירי. אמנם בפירש״י כתב כלומר קודם ביאת מים לנהר פרת שהוא הרחוק ביותר.
המשנה הרביעית בשלשה במרחשון שואלים את הגשמים וכו׳ מתוך שלא בא ענין שאלה במשניות שלפניה אלא אגב גררא כמו שביארנו בא עכשו לבאר זמן שאלה מאימתי הוא מתחיל ואומר עליה שמתחילים לשאול בג׳ במרחשון על דרך מה שכתבנו שהוא זמן רביעה ראשונה רשב״ג אומר אין שואלין אלא בז׳ במרחשון שהם ט״ו ימים אחר יום אחרון של חג כדי שיגיע אחרון שבארץ ישראל ר״ל מי שממתין לצאת עד שיעבור החג עד לנהר פרת ולא ירבו מימיו כ״כ עד שלא יוכלו לעבור:
זהו ביאור המשנה ובגמ׳ אמרו עד ס׳ בתקופה ופי׳ הדבר שבבל שהוא טבעני ואינה צריכה למטר כל כך אין שואלין עד ס׳ לתקופת תשרי ופי׳ בתלמוד סנהדרין (י״ג.) שיום תקופה מתחיל ר״ל שהוא ראש לימי התקופה הבאה ולא גמר לימי התקופה שעברה נמצא שמתחיל למנות מיום התקופה לענין זה ס׳ יום ויום ס׳ עצמו כלפני ס׳:
מתני׳ בג׳ במרחשון שואלין את הגשמים ר״ג אומר בז׳ בו שהם ט״ו יום כדי שיגיע האחרון שבישראל לנהר פרת – פי׳ בין לת״ק בין לר״ג משנתינו בזמן שבית המקדש קיים היא שנויה ולכ״ע זמן גשמי׳ הוא לאחר החג אלא דבזמן שבית המקדש קיים חיישי׳ לעולי רגלים שלא יעצר׳ הגשם בחזרתו ונמצאת מכשילן לעתיד לבא ור״ג חיישי׳ לכלהו לעולי רגלים ואפי׳ לאחרון שבהם ויהבי להו ט״ו יום אחר החג ואע״ג דאמרי׳ התם שא״י היא מהלך מ׳ יום לפי שהוא מהלך ת׳ פרסה על ת׳ פרסה ומהלך אדם בינוני ביום י׳ פרסאות וירושלם באמצע ארץ יש׳ ויש ממנה לכל צד הגבולי׳ מהלך כ׳ יום אפי׳ הכי כדי שלא תתאחר זמן השאלה מז׳ בו שהוא זמן רביעה בינונית לרבי מאיר רמו עלייהו דלזלו האי טפי מאדם בינוני או שילכו בלילה קצת כדי שיגיעו לביתם בט״ו יום ות״ק חיישי׳ לעולי רגלים אלא דסבר דמיסתיין דניתן להו להליכה י״ב יום עד ג׳ במרחשון שיחזרו רוב ישר׳ לבתיהם ואידך מיעוטא ליזלו ביממא ובליליא כי היכי דלא תתמנע שאלת גשמים אמתולטיהו כולי האי ויתחילו לשאול ב״ג במרחשון שהגיע רביעה ראשונה אבל ר״ג סבר דמיסתיין שנקצ׳ להם המהלך שהוא כ׳ יום לט״ו יום ונמתין לשאול עד רביעה שניה וזהו שהוצרך לפ׳ בז׳ בו שהם ט״ו יום ולא לאשמועי׳ מנינא דהאי ידעי׳ דבז׳ בו ט״ו יום הם אלא לטעמ׳ דאמרן ונקט נהר פרת שאותו הגדול היה מפורס׳ יות׳ וגם הי׳ מיוש׳ יות׳ משאר הרוחו׳ בזמן ההוא מפני נהר פרת שמימיו מתברכי׳ ופרין ורבין ודוקא שאל׳ הוא דמאחרי הני תנאי כולי האי מהאי טעמא אבל בהזכר׳ מקמי הדין היא לדידהו כחד מהני תנאי דלעיל ואפשר דסברי לן כרבי יהודה דקיימא לן כותיה ולדידהו שאלה לחוד והזכרה לחוד ודוקא בזמן שבית המקדש קיים דאיכא עולי רגלים אבל לאחר החורבן דליכא עולי רגלי׳ מודו דמשעה שהתחיל להזכיר מתחיל לשאול ומתחיל להזכיר מי״ט האחרון כדברי רבי יהוד׳ דקיימ׳ לן כותיה ובערב למוצאי י״ט שהוא חול ויש בו שאלה מתחיל לשאול.
א משנה בשלשה במרחשון שואלין (מבקשים) את הגשמים בברכת השנים, שמבקשים ״ותן טל ומטר״. רבן גמליאל אומר: בשבעה בו מתחילים לבקש, שהם חמשה עשר יום אחר החג (סוכות). וקבעו הפסק זמן זה, בין חג הסוכות ליום התחלת שאילת הגשמים, כדי שיגיע אחרון שבישראל שעלה לרגל בחג הסוכות לנהר פרת, בלא שהגשם יפריע לו בחזרתו לביתו.
MISHNA: On the third of the month of Marḥeshvan one starts to request rain by inserting the phrase: And give dew and rain, in the blessing of the years, the ninth blessing of the Amida. Rabban Gamliel says: One starts to request rain on the seventh of Marḥeshvan, which is fifteen days after the festival of Sukkot. Rabban Gamliel explains that one waits these extra four days so that the last pilgrim of the Jewish people, who traveled to Jerusalem on foot for the Festival, can reach the Euphrates River without being inconvenienced by rain on his journey home.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יראב״ןר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) גמ׳גְּמָרָא: א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל תַּנְיָא חֲנַנְיָה אוֹמֵר בוּבַגּוֹלָה עַד שִׁשִּׁים בַּתְּקוּפָה אָמַר רַב הוּנָא בַּר חִיָּיא אָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כַּחֲנַנְיָה.

GEMARA: Rabbi Elazar said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabban Gamliel, that one does not begin to request rain until the seventh of Marḥeshvan. It is taught in a baraita that Ḥananya says: And in the Diaspora one does not begin to request rain until sixty days into the season, i.e., sixty days after the autumnal equinox. Rav Huna bar Ḥiyya said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Ḥananya.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יראב״ןר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ר אלעזר הלכה כרבן גמליאל. תנא חנניה אומר ובגולה עד ס׳ יום בתקופה. אמר שמואל הלכתא כחנניה. וזמן הכנסת עצים דבי טיבות רישבא מן השדה הוה ס׳ בתקופה. ואיבעיא לן יום ס׳ כלפני ס׳ ואינו שואל או כלאחר ס׳ ושואל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ובגולה אין שואלין את הגשמים עד ששים בתקופה – לפי שהן במקום נמוך ואין צריכין למטר כל כך:
גמ׳ ובגולה ששים – ובגולה אין שואלין עד ששים בתקופה לפי שהוא מקום נמוך ואין צריכים מטר כל כך.
תניא חנניה אומר עד ששים יום בתקופה, תקופת תשרי. ואמר רב הונא בר חייא אמר שמואל הלכה כחנניה.
גמר׳ הלכה כר״ג. אוקימנ׳ בגמר׳1 דווק׳ בזמן שבית המקדש קיים דאיכ׳ עולי רגלים אבל בזמן הזה דליכ׳ רגלים קיימ׳ לן כר׳ יוחנן דא׳ אם התחילו להזכיר יתחיל לשאול פסק מלשאול פוסק מלהזכיר. פי׳ יתחיל לשאול היינו בחול שיכול לשאול2. פסק מלשאול. דהיינו ערב פסח פוסק מלהזכיר3 למחר.
וכן כת׳ ר״י גיאות ומאימתי מתחילין לשאול בא״י בזמן שבית המקדש קיים בשבעה במרחשון דתנן בג׳ במרחשון שואלין הגשמים ר״ג או׳ בז׳ בו ואמ׳ ר׳ אלעזר הלכה כר״ג והאידנ׳ דליכ׳ עולי רגלים שואלין לאלתר וכל מקום ומקום לפי4 בגולה עד שישים בתקופ׳ כחננייה והכי פסקו כולהו פסוקת׳ ויום ששים כלאחר ששים ושואלין בו וזמן שאלה לפי המקומות ולפי מנהג שנהגו דבהדי׳ אמרינ׳ מ״ש לדידהו דאית להו עולי רגלים לדידן נמי אית לן פירא בדבר׳ לפי צורך המדינ׳ תהא השאלה ע״כ מדבריו ז״ל5.
ורבי׳ משה עשה סוריי׳ כחוצה לארץ6.
1. דף ד׳ ב׳.
2. כ״פ רש״י שם ד״ה יתחיל לשאול.
3. כ״פ רש״י שם ד״ה פסק מלשאול.
4. לכאו׳ חסרים כאן כמה תיבות.
5. עיין ריטב״א שכתב כעי״ז. ועיין בספר השולחן הלכ׳ תפילה שער ראשון מש״כ בשם הרמב״ן.
6. עיין רמב״ם פ״ב מהל׳ תפלה הט״ז.
יש מקומות שנהגו שלא לשאול עד ס׳ בתקופה מפני שכל מנהגינו כמנהג בני בבל אנו נוהגים ויש מי שאומר שאין נוהגים כמנהג בני בבל אלא במה שטבעי הארצות שוין אבל אם בבל טבעני ואינה צריכה למטר כל כך ושלנו יבשני וצריכה מטר אף אנו מקדימים לשאול ושואלים בז׳ במרחשון וכן המנהג בכל גלילותינו ויש מי שפוסק לשאול מיד במוצאי י״ט מפני שהוא פוסק כרשב״ג שאמר בז׳ במרחשון ולא הי׳ רשב״ג אומר ז׳ במרחשון אלא מפני עולי רגלים ועכשו שאין לנו עולי רגלים אף הוא שואל תכף למוצאי י״ט ומ״מ נראה לי שמאחר שהפירות שטוחין בשדות כמו שאמרו על זה בגמרא אנן דאית לן פירי בדברא אף אנו צריכים לאחר וראוי לנו שלא לשאול אלא עד ז׳ במרחשון ויש מי שפוסק בג׳ במרחשון שהוא זמן רביעה ראשונה ולא נתחדש על משנה זו בגמ׳ דבר שלא ביארנוהו:
ש״ס גרס׳ רבי׳ אלפסי ז״ל א״ר אלעזר הלכה כר״ג וכן הוא בעיקר נסחאו׳ אבל יש נסחאו׳ דגרסי׳ אמר רב חסדא הלכה כר״ג ונסח׳ דהלכות דיק׳ טפי דהא בש״ס פרכי׳ מהאי פסקא לרבו יוחנן דפסק הלכה כר׳ יהודה בן בתירא ואי רב חסדא הוא מאי קושיא מדרב חסדא לרבי יוחנן. ואע״ג דתלמודא אהדר גברא אגברא קא רמית. מ״מ היכי ס״ד למימרינהו כלל אבל למאן דגריס רבי אליעזר אתיא שפיר דרבי אליעזר תלמידי של רבי יוחנן והיינו סבורי׳ דהא דרבי אליעזר מדרביה הוא ופרקי׳ גברא אגברא ר׳ אליעזר לחוד ור׳ יוחנן לחוד כלומר דרבי אליעזר דנפשיה היא ולא שמיע ליה מרביה ודכותה בב״ק פ׳ שור שנגח את הפרה כדכתב התם בס״ד ובודאי דלקמן בש״ס אי פליג ש״ס בהדי אמימ׳ דאמימר בשם רב חסד׳ אמר הלכה כר״ג ואלו ש״ס כלישנא קמא אמר רב חסדא הלכה כר׳ יוסי ור״א הוא דאמר הלכה כר״ג וש״ס פריך הכא לפום שיטתיה דתלי לה להא בדר״א ולא כאמימר שגורס אותה בשם רב חסדא.
תניא חנניא אומר ובגולה עד ס׳ יום בתקופה – פי׳ הא ודאי אין דברי חנניא בכל הגולה אלא בבבל ממש שהיה עיקר הגולה שם ומשום דבבל טיבעני ולא יבשני והגשמים מזיקים להם עד ס׳ יום בתקופת תשרי. אבל שאר ארצות שהם צריכין לגשם קודם לכן למה להם לאחר שאלתם עד ס׳ יום בתקופה והלא בארץ יש׳ שהיא צריכה לגשמים לאחר החג בזמן דליכא עולי רגלי׳ שואלין מיד במוצאי החג וכדאיתא לעיל בש״ס על פרכא דפרכינן מדרבי אלעזר אדר׳ יוחנן דסבר דמשעה שמזכיר שואל דאמרי׳ לא קשיא הא לן והא להו כלומר הא דר׳ אלעזר לן והא דר׳ יוחנן לדידהו. דרבי יוחנן מערבאה הוא ואיירי בדידהו ואמרי׳ מאי שנא לדידהו לדידן דאית לן פירי בדברא אינהו נמי אית להו עולי רגלים ואמר כי קאמר רבי יוחנן בזמן דליכא עולי רגלים פירש ובדרבי אלעזר ורבי יוחנן תרוייהו בזמן דליכא עולי רגלים והא דרבי יוחנן דאמר דמשעה שמתחיל להזכיר מתחיל לשאול לדידהו בני ארץ ישראל דלית להו עולי רגלים השתא ולית להו פירי בדבר׳ דבזמן בית המקדש דאיכא עולי רגלים הוו מאחרי עד חמשה עשר כדברי ר״ג כי דברי ר״ג לזמן בית המקדש קיים נאמרו אבל השתא דליכא עולי רגלים שואלין לאלתר שיצא י״ט והא דפסק רבי אלעזר הלכה כר״ג לדידן בני חוצה לארץ דאית לן פירי בדברא שאף בזמן בית המקדש קיים היינו מתאחרין עד זמן זה משום פירי דדברא ואע״ג דזמנין דלא צריכין כולי האי משום פירי כיון דמאחרינן בתר החג משום פירי מאחרינן עד ט״ו כבני ארץ ישראל כדי לעשו׳ כלנו שאלה בזמן א׳ ואף על פי שחרב בית המקדש דינו במקומו עומד דאכתי אית לן פירי בדבר׳ אשתכח דלהני תרי לישנ׳ בני ארץ ישראל בזמן דליכא עולי רגלים כיון דצריכי למטרא לא מאחרים לשאלה לאידך לישנא כלל דאמרי׳ השתא דאתית להכי הא והא לדידהו ולא קשיא כאן בזמן שבית המקדש קיים כאן לאחר שבית המקדש קיים פירש דבזמן שבית המקדש קיים הלכה כר״ג משום עולי רגלים ובזמן שאין בה״מ קיים דליכא עולי רגלים הלכה כרבי יוחנן וכיון שכן בני חוצה לארץ דליכא לא עולי רגלים ולא פירי בדברא אלא עד ז׳ במרחשון והם צריכין צורך גדול למה יאמר חנניא שיאחרו שאלתם עד ס׳ בתקופה אלא ודאי אין דברי חנניא אלא בבבל כמו שאמרנו וא״כ יש לנו לשאול על מה שנהגו בספר דעל פי׳ הגאונים ז״ל שאין שואלין גשמים עד ס׳ בתקופה בבבל ומורי נר״ו היה אוסר שדעת הגאוני׳ ז״ל לפי סוגיית התלמוד לא קבעו חז״ל לשאל׳ אלא שני זמנים א׳ לבבל וא׳ לארץ ושאר כל הארצות עושין כבבל או כארץ ישראל. ומי שהגשמים טובים לאחר החג לאלתר ולית פירי בדברא עושין כארץ ישראל ושואלין מיד למוצאי י״ט ואותן שיש להן פירי בדברא זמן מועט אחר החג כגון הארצות האלו לשאול למוצאי י״ט א״א להם שאינם להם סימן ברכה כיון שיש להם פירות בשדה הילכך יאחרו שאלתם עד ס׳ בתקופה כבבל ואף על פי שצריכין לגשמי׳ קודם לכן לאחר אסיפת הפירות הרי יכולי׳ לשאול כיחידי׳ בשומע תפלה. ואם נפשך לומ׳ שנקבע להם זמן שלישי בט״ו במרחשון דתו ליכא פירי בדבר׳ כבר אמרנו שאין דעת החכמי׳ לקבוע לנו זמן ג׳ אלא או כבני בבל או כבני א״י דכיפינן להו לכל עניני התורה והש״ס תדע דכי פרכי׳ לעיל מדרבי יוחנן לדר׳ אלעזר פרקי׳ כחד לישנ׳ קמ׳ דהא. לן והא להו ואוקי׳ תרוייהו בזמן הזה ודרבי יוחנן כבני א״י ששואלי׳ מיד בזמן הזה ודרבי אלעזר בט״ו בו לבני בבל דאית להו פירי בדברא ובתר הכי אוקים להו לתרוייהו כבני א״י וכאן בזמן המקדש וכאן לאחר החרבן דכתב לעיל וכד מעיינת בה לא משכחא טעמא להאי פירוקא בתרא אמאי נדיני ליה דהא לא מרוחינן ביה מידי דהא מעיקרא נמי ידעי׳ הני דיני דא״י בפירוקא קמ׳ דאוקים דרבי יוחנן בא״י בזמן שאין בית המקדש משום דליכא עולי רגלים ור״ג בחוצה לארץ כדינם מתחלה קודם חרבן שהיו נגררים אחר בני א״י ומי שמעי׳ להדיא דבני א״י בזמן שבית המקדש קיים היינו עד ט״ו יום כר״ג שעיקר דברי ר״ג על בני א״י נאמרו כדקתני לה בהדיא אלא שבני בבל נגררו אחריה׳ משום דאית להו פירי בדברא וא״כ נמצינו גורעי׳ את התירוץ האחרון לענין בני בבל שלא קבעו להם זמן ולא הרוחנו כלו׳ לעניין בני א״י ואין זו שיטת הש״ס בשו׳ מקו׳ אלא על כרחי׳ יש לנו לומר דלהכי נדינן לאידך פירוקא משום דלא ניחא לן במאי דאוקי׳ לדידן בני בבל כר״ג בט״ו יום דסבירא לן דליתא להא בחנניא דאמר בבבל עד ס׳ יום בתקופה והשתא דאתית להכי דן מינ׳ ומינה דאם איתא דשאר חוצה לארץ חוץ מבבל יש להם זמן ג׳ עד ט״ו דמשום פירי בדברא אמאי סתרי׳ לגמרי פירוקא נימא דלעול׳ תרווייהו לאחר החרבן והא לן והא להו כלומר ההיא דר״ג לדידן בני חוצה לארץ דאית לן פירי בדברא חוץ מבבל שהיה כחנניא ודר׳ יוחנן לבני א״י דלי׳ להו פירי בדברא (חוץ מבבל שהיה כחנניא) ומדלא אמרי׳ הכי שמעי׳ שאין לנו זמן ג׳ בשום מקום ונמצא זמנו של ר״ג שהוא בט״ו נעקר מכל העול׳ לאחר החרבן שבני א״י שואלין לאלתר ובני בבל ממש בס׳ בתקופה כחנניא ושאר ארצות או כבני א״י או כבבל ואותן שאין להם פירות בשדה נדינן ודאי עבדי לאלתר כבני א״י אבל אותן שיש להן פירו׳ בשדה הם בספק ששני זמני׳ אלו אינן דומין להם זמן א״י מפני פירות השדה וזמן בבל מפני איחור השאלה הרבה בררו הגאונים ז״ל זמן דבכל מקום מפני ג׳ עניני׳ הא׳ מפני שאנו נגררים אחריהם בכל ענינו והב׳ שתהא דין אחד כל הגולה כפשטה דש״ס דמימרא והג׳ שהשאלה לאלתר מחזקת לפירות השדה ואין צבור שואלין דבר שאינו צריך להם ואיחור השאלה עד ס׳ בתקופה יש לו תשלומין לשאול גשמים בשומע תפלה מאסיפת הפירות ואילך זו היא שטתן של גאונים וי״ל זה דעת רבינו אלפסי ז״ל שלא הביא מכל הסוגיות כולם אלא שהביא ומשנתי׳ כפשטה לדין בני א״י והביא הא דחנניא לכל בני ח״ל ועליה סמכו בכל המקומות הללו אלא שלא נהגו לשאול כלל עד ס׳ בתקופ׳ ואפי׳ בשומע תפלה ויש מקומות שנהגו לשאול בט״ו במרחשון כר״ג כדאמ׳ מעיקר׳ לעיל הא לן והא להו וזה ודאי אינו מנהג יפה כלל לפי מה שבררנו למעלה שאין לנו זמן ג׳ ויש מקומו׳ שנהגו לשאול מיד למוצאי י״ט כבני א״י והיינו סברא דש״ס דאוקי תרתי מימרי בא״י משום דלאחר חרבן כל שאר ארצות לבר מבבל. גופא דינם כבני א״י ולפירי דדברא לא חיישינן כדס״ד מעיקרא דמיעוטא הוא ואפשר קודם שיתקלקלו וליכא למיחש אלא לעולי רגלים או לחג שאין הגשמים סימן ברכה בו לעולם לכל ישראל אבל חששא דפירי אינ׳ חשש׳ כ״כ כדי לאחר השאלה זמן ארוך שצריכין לגשמים להתעכב עד ס׳ בתקופה וגם זה בודאי מנהג יפה וששה נכונה אלא שאין לשנות זו מפני המנהג שהוא כדרך הגאונים ז״ל ומסקנא אמר רב פפא הלכתא יום ס׳ כלאחר ס׳.
ב גמרא אמר ר׳ אלעזר: הלכה כשיטת רבן גמליאל, שיש להתחיל בשאלת גשמים בשבעה במרחשון. תניא [שנויה ברייתא], חנניה אומר: ובגולה אין מתחילים לשאול את הגשמים מוקדם כל כך, אלא עד ששים בתקופה, שמתחילים לשאול שישים יום לאחר תקופת תשרי (יום שויון היום והלילה בסתיו). אמר רב הונא בר חייא אמר שמואל: הלכה כשיטת חנניה.
GEMARA: Rabbi Elazar said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabban Gamliel, that one does not begin to request rain until the seventh of Marḥeshvan. It is taught in a baraita that Ḥananya says: And in the Diaspora one does not begin to request rain until sixty days into the season, i.e., sixty days after the autumnal equinox. Rav Huna bar Ḥiyya said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Ḥananya.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יראב״ןר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אִינִי וְהָא בְּעוֹ מִינֵּיהּ מִשְּׁמוּאֵל מֵאֵימַת מַדְכְּרִינַן וְתֵן טַל וּמָטָר אֲמַר לְהוּ מִכִּי מְעַיְּילִי צִיבֵי לְבֵי טָבוּת רִישְׁבָּא דִּילְמָא אִידֵּי וְאִידֵּי חַד שִׁיעוּרָא הוּא.

The Gemara asks: Is that so? But they raised a dilemma before Shmuel: From when does one mention: And give dew and rain? He said to them: From when they bring wood into the house of Tavut the bird hunter [rishba]. This is apparently a different date than that mentioned by Ḥananya. The Gemara suggests: Perhaps this and that are one measure of time, i.e., Shmuel merely provided a sign of sixty days after the autumnal equinox.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ציבי דטבות רישבא – דהוה עשיר והיו עצים שלו מונחים ליבש בשדה עד שיכנסם במרחשון:
מכי מעיילי ציבי לבי טבות רישבא – משעה שמכניסין עצים לאוצר לצורך ימות הגשמים שכן היו נוהגין לפי שהיו יודעין שזמן גשמים הוא משם ואילך ולא היו יכולין לחטוב עצים ביער.
רישבא – צייד עופות כמו אין פורשין רשבים ליונים (ב״ק דף עט:) טבות שם אדם.
ומקשים: איני [וכי כן הוא]?! והא בעו מיניה [והרי שאלו ממנו] משמואל: מאימת מדכרינן [ממתי מזכירים אנו] ״ותן טל ומטר״? אמר להו [להם]: מכי מעיילי ציבי לבי טבות רישבא אותו זמן שבו מתחילים להכניס את העצים לבית טבות הצייד], משמע שיש שיעור אחר! ודוחים: דילמא אידי ואידי חד שיעורא [שמא זה וזה שיעור אחד] הוא, ורק נתן סימן ליום התקופה.
The Gemara asks: Is that so? But they raised a dilemma before Shmuel: From when does one mention: And give dew and rain? He said to them: From when they bring wood into the house of Tavut the bird hunter [rishba]. This is apparently a different date than that mentioned by Ḥananya. The Gemara suggests: Perhaps this and that are one measure of time, i.e., Shmuel merely provided a sign of sixty days after the autumnal equinox.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אִיבַּעְיָא לְהוּ יוֹם שִׁשִּׁים כְּלִפְנֵי שִׁשִּׁים אוֹ כִּלְאַחַר שִׁשִּׁים ת״שתָּא שְׁמַע רַב אָמַר יוֹם שִׁשִּׁים כִּלְאַחַר שִׁשִּׁים וּשְׁמוּאֵל אָמַר יוֹם שִׁשִּׁים כְּלִפְנֵי שִׁשִּׁים.

A dilemma was raised before the Sages: Is the sixtieth day itself treated as part of the period before the sixtieth day or is it included in the period after the sixtieth day? The Gemara answers. Come and hear that there is a dispute in this regard. Rav said: The sixtieth day is part of the period after the sixtieth day, and Shmuel said: The sixtieth day is part of the period before the sixtieth.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כלפני ששים – ואין שואלין בו:
או כלאחר ששים – ושואלין בו:
כלפני ס׳ – ולא מדכרינן.
כלאחר ס׳ – ומדכרינן.
איבעיא להו [נשאלה להם] ללומדים שאלה זו: יום ששים עצמו האם דינו כלפני ששים, או כלאחר ששים? תא שמע [בוא ושמע] שנחלקו בכך; רב אמר: יום ששים כלאחר ששים, ושמואל אמר: יום ששים כלפני ששים.
A dilemma was raised before the Sages: Is the sixtieth day itself treated as part of the period before the sixtieth day or is it included in the period after the sixtieth day? The Gemara answers. Come and hear that there is a dispute in this regard. Rav said: The sixtieth day is part of the period after the sixtieth day, and Shmuel said: The sixtieth day is part of the period before the sixtieth.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) א״ראָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק וְסִימָנָךְ עִילָּאֵי בָּעוּ מַיָּא תַּתָּאֵי לָא בָּעוּ מַיָּא אָמַר רַב פָּפָּא גהִלְכְתָא יוֹם שִׁשִּׁים כִּלְאַחַר שִׁשִּׁים.:

Rav Naḥman bar Yitzḥak said: And your mnemonic to remember the divergent opinions is: Those above require water; those below do not require water. Since water flows downward, those who live in low places receive their water from above and are generally in less need of additional water. Accordingly, Shmuel, who lived in the lowlands of Babylonia, ruled that one begins to request for rain later, whereas Rav, who studied in Eretz Yisrael, which is higher in elevation and has a greater need for rain, stated an earlier date. Rav Pappa said: The halakha is that the sixtieth day is part of the period after the sixtieth day, as stated by Rav, and therefore one begins to mention the request for rain on the sixtieth day after the autumnal equinox.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יראב״ןתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רב אמר כלפני ס׳ ושמואל אמר כלאחר ס׳ וסימניך עילאי בעי מיא תתאי לא בעו מיא. פי׳ נהרדעא אתריה דשמואל והיא גבוהה והן מבקשים מים. וסורא אתריה דרב והיא לגבי נהרדעא תתאה. והן אינן מבקשין מים כלומר כיון שהן תחתיין נקוין המים בהן ומתקיימין אצלם. אמר רב פפא הלכתא יום ס׳ כלאחר ס׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עילאי בעו מיא רב דהוה מא״י בעי מים בששים – תתאי לא בעי מיא שמואל דהוה מבבל עד לבסוף לא בעי מיא עד ששים ואחד:
עילאי בעו מים – העומדים בהרים צריכין יותר מים מפני שהגשמים מתגלגלים ויורדין למטה.
תתאי לא בעו מים – שמתכנסין כל מימי ההרים לבקעה ה״נ רב שהיה מארץ ישראל כדאמרינן בעלמא (גיטין דף ו.) מכי אתא רב לבבל וארץ ישראל גבוהה מכל הארצות משום הכי אמר כלאחר ששים ובבבל בגולה מתוך שאינן צריכין לגשמים אין שואלין עד ס׳ לתקופת תשרי וכן אנו נוהגים שכל מנהגינו אחר בני בבל.
והילכתא יום ס׳ כלאחר ס׳ ושואלין בו, ויום תקופת תשרי מתחיל המנייןא.
א. וכ״כ תוס׳ ד״ה והלכתא וכ״ה בטושו״ע סי׳ קיז.
הלכתא יום ס׳ כלאחר ס׳ – וכן עמא דבר ויום תקופה מתחיל.
אמר ר׳ נחמן בר יצחק: וסימנך כדי שתזכור את שיטות החולקים עלאי בעו מיא, תתאי לא בעו מיא [העליונים צריכים מים, התחתונים אינם צריכים מים], שהרי המים זורמים למטה, והגרים במקום נמוך מקבלים מים מלמעלה ואינם זקוקים להם כל כך. ואף כאן סימן הוא, כי שמואל שהיה בבלי, ובבל מקום נמוך היא ואינה זקוקה כל כך לגשמים, ולכן שמואל אכן מאחר את זמן השאלה. ואילו רב שלמד בארץ ישראל, הגבוהה וזקוקה לגשמים, אמר שצריך להקדים אותה. אמר רב פפא: הלכתא [וההלכה היא]: יום ששים כלאחר ששים, כשיטת רב, שמתחילים לשאול מיום שישים.
Rav Naḥman bar Yitzḥak said: And your mnemonic to remember the divergent opinions is: Those above require water; those below do not require water. Since water flows downward, those who live in low places receive their water from above and are generally in less need of additional water. Accordingly, Shmuel, who lived in the lowlands of Babylonia, ruled that one begins to request for rain later, whereas Rav, who studied in Eretz Yisrael, which is higher in elevation and has a greater need for rain, stated an earlier date. Rav Pappa said: The halakha is that the sixtieth day is part of the period after the sixtieth day, as stated by Rav, and therefore one begins to mention the request for rain on the sixtieth day after the autumnal equinox.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יראב״ןתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) מתני׳מַתְנִיתִין: דהִגִּיעַ י״זשִׁבְעָה עָשָׂר בְּמַרְחֶשְׁוָן וְלֹא יֵרְדוּ גְּשָׁמִים הִתְחִילוּ הַיְּחִידִים מִתְעַנִּין ג׳שָׁלֹשׁ תַּעֲנִיּוֹת אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין מִשֶּׁחָשֵׁיכָה וּמוּתָּרִין בִּמְלָאכָה וּבִרְחִיצָה וּבְסִיכָה וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה ההִגִּיעַ ר״חרֹאשׁ חֹדֶשׁ כִּסְלֵיו וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים ב״דבֵּית דִּין גּוֹזְרִין שָׁלֹשׁ תַּעֲנִיּוֹת עַל הַצִּבּוּר אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין מִשֶּׁחָשֵׁיכָה וּמוּתָּרִין בִּמְלָאכָה וּבִרְחִיצָה וּבְסִיכָה וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה.:

MISHNA: If the seventeenth of Marḥeshvan arrived and rain has not fallen, individuals, but not the entire community, begin to fast three fasts for rain. How are these fasts conducted? As the fast begins in the morning, one may eat and drink after dark, and one is permitted during the days of the fasts themselves to engage in the performance of work, in bathing, in smearing oil on one’s body, in wearing shoes, and in conjugal relations. If the New Moon of Kislev arrived and rain has still not fallen, the court decrees three fasts on the entire community. Similar to the individual fasts, everyone may eat and drink after dark, and they are permitted to engage in the performance of work, in bathing, in smearing one’s body with oil, in wearing shoes, and in conjugal relations.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדאריההשלמהבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ הגיע י״ז במרחשון ולא ירדו גשמים התחילו היחידים מתענים. ואוקים רב הונא להני יחידים רבנן ומתענין ב׳ וה׳ וב׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אוכלין ושותין משחשכה – שאין אוכלין מבעוד יום כיוה״כ וכתשעה באב:
מתני׳ הגיע שבעה עשר וכו׳ – אוכלין ושותין משחשיכה שאין אוכלין מבעוד יום כיום הכפורים ותשעה באב.
מתני׳ הגיע י״ז במרחשון ולא ירדו. סתם מתני׳ ר׳ מאיר דא׳ בבריית׳ בגמר׳1 בכירה בשלשה שנייה בז׳ אפילה בי״ז. ואמרינ׳ רביע׳ ראשונה לשאול שנייה לזרוע שלישית להתענות ובמתני׳ דלעי׳ אמ׳ ר׳ מאיר בג׳ במרחשון שואלין וכו׳ וא״כ האי מתני׳ דקא׳ הגיע י״ז וכו׳ היינו ר׳ מאיר דאזיל לטעמיה2 דא׳ אפילה בי״ז ואמרי׳ שלשית להתענות. ולדעת ר׳ יהוד׳ דאמ׳ בשבעה ובי״ז וכ״ג צ״ל התחילו בכ״ג ולא ירדו גשמים התחילו היחידים להתענות ולר׳ יוסי דא׳ בי״ז ובכ״ג ובר״ח כסלו צ״ל הגיע ר״ח כסלו ולא ירדו גשמים התחילו היחידים להתענות3.
גמר׳ יחידים מתענים ג׳ תעניות וכו׳. ואע״ג דתנינן בפירקי׳ דלקמן4 אין גוזרין תענית בתחילה בחמישי שלא להפקיע השערים א״ה איצטרי׳ רב הונה לאשמועינן דמהו דתימ׳ ה״מ ציבור אבל יחיד לא קמ״ל.
1. לעיל דף ו׳ א׳.
2. וכ״כ המאירי והריטב״א דהיינו ר׳ מאיר שהלכה כמותו.
3. וכ״כ הריטב״א והר״ן (דף ב׳ א׳ ד״ה מתני׳ הגיע).
4. דף ט״ו ב׳.
תניא היחידים מתענים ג׳ תעניות שני וחמשי ושני ומפסיקין בראשי חדשים בחנוכה ופורים, דוקא יחידים אבל צבור אם התחילו אין מפסיקין. דתנן בפ׳ שני אין גוזרין תעניות על הצבור בר״ח בחנוכה ופורים ואם התחילו אין מפסיקין דברי ר״ג אמר ר׳ מאיר אעפ״י שאמר ר״ג אין מפסיקין מודה היה שאין משלימין, וי״ל דליכא חלוק בין יחידים לצבור דמפני שאין משלימין הוא שאמרו היחידים מפסיקין.
המשנה החמישית הגיע י״ז במרחשון וכו׳ אחר שביאר זמן שאלה מאימתי הוא מתחיל בא עכשו לבאר עד היכן מצפין לה משאלה ואילך שלא יתחילו להתענות עד אותו זמן אם לא באו גשמים ואמר שאם הגיע י״ז במרחשון שהוא זמן אחרון שברביעה לדעת ר׳ מאיר שפסקנו הלכה כמותו לענין זה מתחילים יחידים להתענות ר״ל תלמידי חכמים אוכלים ושותים משחשיכה וכו׳ כלומר אין להם בתעניות אלו דין תענית צבור האסור בכל אלו הנזכרים אלא כדין שאר תעניות ואוכלים ושותים משחשיכה ומותרים במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה וכן הלכה:
זהו ביאור המשנה ודינים שבאו עליה בגמרא אלו הן:
יחידים שאמרנו שמתחילים להתענות ג׳ תעניות הוא שמתענים שני וחמשי ושני ולעולם כשגוזרים תעניות על הצבור אין גוזרים עליהם להתענות בתחלה בחמישי שלא להפקיע את השערים ר״ל לצרכי שבת שמתוך שירבה המקח לצרכי סעודת הלילה של תענית יפקיעו שער לצרכי סעודת שבת שלא הרבו בני השוק לספק מזון לכל הצורך הואיל ולא ידעו עדין סעודת הלילה של תענית עד שבאו כך פירשוה גדולי המפרשים וגדולי הרבנים פי׳ שכשרואים בעלי חנויות שבעלי בתים קונים לשתי סעודות גדולות אחת לליל התענית שהיו רגילים בו לסעודה גדולה ואחת לליל שבת סבורים הם שיביאם לכך חסרון אותם הדברים הנקנין ולא ירגישו שמפני התענית הוא ומתוך כך מיקרין את התבואה אבל כשיתחילו בשני כבר הרגישו שמפני התענית הם לוקחים כל כך ולא מחסרון הדברים ואף אנו פרשנו בה דרך אחרת בחבור התשובה:
מתני׳ הגיע י״ז במרחשון ולא ירדו גשמים התחילו היהודים מתענין – פירש וסתמא כרבי מאיר דאמר רביעה בכירה בשלשה בו בינונית בז׳ בו אפילה בי״ז בו ומקמי׳ ג׳ אין מתעני׳ כדקיימ׳ לן ג׳ להתענו׳ אבל לרבי יוסי אין רביעה ג׳ עד א׳ בכסליו כדאי׳ בש״ס ואין היחידי׳ מתעני׳ עד אותו זמן ובש״ס איתמ׳ חד לישנא משמא דש״ס אמר רב חסדא הלכה כר״י אלא דאמימר מתני משמא דרב חסדא הלכ׳ כר״ג. וללישנא דש״ס הא דר״ג כדר״א מתני לה כדכתב לעיל ובכל דוכתא דאיכ׳ כי האי גוונא דרך הגאוני׳ ז״ל לסמוך על לשון הש״ס כמו שכתב רבניו אלפסי ז״ל בהלכו׳ פסחי׳ גבי זמן הבדל׳ וא״כ סמכי׳ הכא אלשנא דגמרא דפסק משמא דרב חסדא הלכ׳ כר״י בזו ולית׳ לסתם מתני׳ דהכ׳ אבל רבינו אלפסי ז״ל שהבי׳ משנתי׳ כפשט׳ ולא הביא כלום מדברי ר״י ולא מה שפסקו כמות׳ נרא׳ שהוא סומך על לשונו של אמימר שלא פסק הלכ׳ אלא כר״ג ובשל ר״י לא פסק כלום וסתם מתני ומחלוק׳ דבריית׳ הלכ׳ כסת׳ מתני׳ וקשיא עליה דמרן ז״ל מאי דכתב בהלכו׳ פסחי׳ ועוד מאי דגריס לעיל א״ר אלעזר הלכ׳ כר״ג והיינו כלישנ׳ דש״ס ולא כלישנא דאמימ׳ ונקט חוטרא בתרי רישא ושמא דעת רבי׳ אלפסי ז״ל שהבי׳ משנתי׳ כפשט׳ דאע״ג דבעלמא תפסי׳ לישנ׳ דש״ס ושבקי׳ לישנא דאמוראי ואע״ג דהוי לישנא בתרא הכא נקיטינן לענין הפסק׳ כלישנא דאמימר משו׳ דלא לסתור כלל שבידינו מדר״י שהלכ׳ כסת׳ משנ׳ וסת׳ מתני׳ ומחלוק׳ דברי רבי הלכה כסתם משנ׳ ומאי דנקיט לעיל דר״א דאתיא כלישנא דש״ס משום דניחא טפי כסוגיא דלעיל דכתב התם דאפשר דלכולי עלמא דר״א פסק כרבן גמליאל ולא פסק כרבי יוסי דסבר תלמודא מעיקרא דבהא הלכתא כסתם מתני׳ כך נראה לתרץ דברי רבינו אלפסי ז״ל וכך פסק הלכתא כסתם משנה זו.
ג משנה הגיע שבעה עשר במרחשון ולא ירדו עדיין גשמיםהתחילו היחידים (אבל לא הציבור) מתענין שלש תעניות על הגשם. וכיצד דרכן של תעניות אלה? אוכלין ושותין משחשיכה, שהצום מתחיל רק בבוקר, ומותר לאכול בלילה, ומותרין גם ביום הצום עצמו במלאכה וברחיצה ובסיכה בשמן ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה. הגיע ראש חדש כסליו ולא ירדו עדיין גשמים — בית דין גוזרין שלש תעניות על הצבור כולו, אלא שאף הן תעניות קלות: אוכלין ושותין משחשיכה, ומותרין במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה.
MISHNA: If the seventeenth of Marḥeshvan arrived and rain has not fallen, individuals, but not the entire community, begin to fast three fasts for rain. How are these fasts conducted? As the fast begins in the morning, one may eat and drink after dark, and one is permitted during the days of the fasts themselves to engage in the performance of work, in bathing, in smearing oil on one’s body, in wearing shoes, and in conjugal relations. If the New Moon of Kislev arrived and rain has still not fallen, the court decrees three fasts on the entire community. Similar to the individual fasts, everyone may eat and drink after dark, and they are permitted to engage in the performance of work, in bathing, in smearing one’s body with oil, in wearing shoes, and in conjugal relations.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדאריההשלמהבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) גמ׳גְּמָרָא: מַאן יְחִידִים אָמַר רַב הוּנָא רַבָּנַן וַאֲמַר רַב הוּנָא יְחִידִים מִתְעַנִּין שלשה תַּעֲנִיּוֹת שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי.

GEMARA: The Gemara asks: Who are these individuals mentioned in the mishna? Rav Huna said: This is referring to the Sages, who are held to a higher standard and are expected to undertake fasts even when ordinary people do not. And Rav Huna further said: The individuals who fast the three fasts do so on a Monday, and on the next Thursday, and again on the following Monday.
רי״ףהערוך על סדר הש״סבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך יחיד
יחידא(יומא כג.) ויחידים מוציאין שתים פי׳ רבנן (תענית י.) התחילו היחידים מתענין ואמרינן מאן יחידין אמר רב הוא רבנן ומה שאמרו כאן בבריא כאן בחולה חולים היינו רבנן (נדרים מט) רבא אמר מאן חולים רבנן רבא לטעמיה דאמר כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי כי האי תנא קצירי קצירי ממש מריעי רבנן. ויש ששונים יהירים (סוכה לז) מעשה ביהירי ירושלם ופי׳ אנשים בעלי גאות אינו טוב להן לעשות כמעשה שעושים אחרים שגנאי הוא להן (בסיפרא בפרשת כהן משיח) לא ישוה קרבנו לכל מצות לקרבנו למצות יחידות פירוש עבודה זרה שהיא כתובה בפני עצמה בפרשת שלח לך אנשים ואם כל עדת ישראל ישנו:
א. [איינציג.]
ואפילו יחיד המתענה לשם הצבור אינו מתחיל אלא בשני וכן נראה לי שאפילו היתה הסכמת הצבור בתענית יום אחד לבד אין מסכימים אלא על השני ומ״מ יחיד המתענה על צרה שלו אין לו יום קבוע אלא מתענה בכל יום שירצה חוץ מן הימים שנאסר להתענות בהם כמו שיתבאר ומה שאמרו כאן מהו דתימא דוקא צבור אבל יחיד לא קמ״ל דאפילו יחיד פי׳ יחיד הנזכר במשנתינו שהוא מתענה על הצבור אבל יחיד על צרתו מתענה בכל יום על הדרך שכתבנו:
ש״ס מאן יחידים אמר רב הונא רבנן ומתעני׳ ב׳ וה׳ – פי׳ שאין גוזרי׳ תענית בתחלת ה׳ כדי להפקיע את השערי׳ דאפי׳ בתעני׳ של שאר צרות כדבעי׳ לפרושי בדוכתא לקמן ואשמועי׳ רב הונא שאפי׳ בתעניות של יחידים חוששין להפקעת שערים שלא להתחי׳ אל׳ בב׳ תנ״ה יחידים מתעני׳ רוב כו׳ כת׳ רבי׳ אלפסי ז״ל והאידנא דבטלה מגלת תענית אין מפסיקין אלא בחנוכה ובפורים דלגבי דידהו לא בטלה המגל׳ תעני׳ וכת׳ עוד ז״ל ודוק׳ היחידי׳ אבל צבור אין מפסיקין ולכאור׳ נרא׳ מדברי רבי׳ אלפסי ז״ל שטרח לברר עניין זה בכאן שזה דבר נוהג אף בזמן הזה שאף על פי שאין תעני׳ צבו׳ בבבל חוץ מט׳ באב לענין זה דין תעני׳ צבור יש לו שלא להפסיק בר״ח ובי״ט של דבריה׳ שכך הסכימו חכמי׳ שיהא כח לכל צבור לחול גזרתם בשהתחילו מכבר אף בימים אלו מפני צרת צבור שהרי יש בתעניותינו ברכות והתרעות תענית צבור כדבעי׳ לברורי קמ׳ הנה שאין כן בתעני׳ יחיד כדאי׳ בתוספת׳ בהדיא ובודאי באנשי מעמד שהיו יחידים היה נראה שדינם כענין זה מפני מה מפסיקין לראשי חדשי׳ דהא משמע לן לקמן בפרק בתרא שיש נעילה לאנשי מעמד ביום שיש בו קרבן מוסף והוא יום ר״ח ולעול׳ אין נעיל׳ אלא בתעניות שמרבין בהם בתפלה ונמצא שמתענית בר״ח כיון שגזר׳ תעניותיהם הית׳ סתם אין מפסיקי׳ לר״ח אבל אין זה דומה דשני אנשי מעמד שהיא תקנה קדמונית ותעניותיהם בגזרת ב״ד כתענית צבור ולפי׳ אין מפסיקין לר״ת אבל בזמן הזה שכל תעניותינו כתענית יחיד ואין לנו פה להפסיק מבערב ולא לנהוג בחומרי תעניו׳ אף על פי שיש לנו כח להרבות בתפלות בצבור לענין כ״ד ברכות ותקיעות ונעילה אין בנו כח לדחות גזרות ב״ד שגזרו קדושה בר״ח בחנוכה ובפורי׳ ואינו חל בהם כשם שאינו חל בשבתות וי״ט כי חכמים עשו חזוק לדבריהם כשל תורה ולא עדפי׳ מהא דרב הונא דאמר ביחידי׳ המתעני׳ והם חכמים ותלמידיהם. ומפסיקי׳ בר״ח בחנוכה ובפורים ואפשר שאף רבי ז״ל לא כתבה אלא מפני תענית צבור שבא״י שיש להם נשיא ואב ב״ד לגזור להם כנ״ל ודוקא בחנוכה ובפורים הוא שאין גוזרין תענית ואפי׳ בזמן הזה אבל בשאר י״ט של מגל׳ תעני׳ לא מבעיא שאין מפסיקי׳ בהם יחידי׳ אלא אפי׳ לכתחלה גוזרים בהם תעניות על הצבור דכי בטלה מגל׳ תעני׳ לגמרי בטל׳ שיהיו כשא׳ הימים להספיד ולהתענו׳ בהם וכדאמר בר״ה מעשה שגזרו תענית בחנוכה ואמר להם רבי אליעזר צאו והתענו על מה שהתעניתם ואמרי׳ דקסבר רבי אליעזר לא בטלה מגלת תענית וש״מ דלמ״ד בטלה לגמרי בטלה שיהיו כשאר הימים ואף לגזור בהם תענית. ואי ק״ל הא דאמרי׳ במכלתי׳ רב נחמן גזר תענית׳ וא״ל יום תוריינוס הוא ואע״ג דקיימא לן דבטלה מגל׳ תענית מקשו ליה לפי שגז׳ תענית ביום תוריינוס יש לומר דאינהו מקשו ליה הכי משום דסברי לה דלא בטלה מגלת תעני׳ או להוציאו מלבו של רב נחמן כמאן סברי׳ ליה או אם חושש לדברי האומר לא׳ בטלה שלא לעשו׳ מעשה כנגדו והוא השיב להם דיום תוריינוס בטולי בטלוה ומותר הוא לדברי הכל ומעתה מה שמתעני׳ העולם ביום י״ג באדר לפני פורים אע״ג שהיא יום ניקנור הם עושי׳ לפי שיטתנו דהא בטלה מגלת תענית לכל הימים לגמרי חוץ מחנוכה ופורים וא״ת למה לא ניחוש מפני שהוא יום לפני פורי׳ שהרי דלגבי חנוכה ופורי׳ לא בטלה מגלת תענית וקיימ׳ לן דימי׳ הכתובים במגלת תענית לפניהם אסור שהרי פסקו רב ור׳ יוחנן הלכה כרבי יוסי בזו ואע״ג דשמואל פסוק כרשב״ג דלפניהם ולאחריה׳ מותרין הא קיימא לן בכל דוכתא דשמואל ור׳ יוחנן הלכה כר׳ יוחנן ורב ושמואל הלכתא כרב באסורי ומשמע דכיון דלענין חנוכה ופורי׳ לא בטלה מגל׳ תענית שלא בטלה כלל ואף לענין לפניה׳ ולאחריה׳ בדינן עומדי׳ תדע דלכ״ע בין לרב בין לשמואל בטלה מגל׳ תעני׳ חוץ מחנוכה ופורי׳ והכי אמר ר׳ בהדיא במסכת ר״ה ואשכחן להו דאיפליגו בימי׳ הכתובי׳ במגל׳ תענית אם לפניה׳ אסור ומה ענין למחלקות׳ מאחר שכבר בטלה מגל׳ תענית לכל העמי׳ ואף לחנוכה ולפורי׳ לענין לפניהם ולאחריהם אלא ודאי בחנוכה ופורים בענינם הראשון עומדים ולפיכך חולקים באין לפניהם ואפשר לומר שיום שלפני פורים עיקרו היה מפני יום ניקנור וכיון שכל קדושתו מפני יום ניקנור שוב אין לו קדושה מפני יום שלפני פורים שא״כ נמצא שלא בטלה מגלת תעני׳ ליום ניקנור ודמיא להו מאי דאמרי׳ ביום י״ב לאדר שהוא יום אורייטוס שבטלוהו דפרכי׳ ותיפוק לי דה״ל שלפני ניקנור ואמר רב אשי השתא איהו גופיה בטלוה משום יום שלפני פורים ניקום ונגזור כלומר על שבטלה קדושת עצמו שעיקר בו היה שהיה ניקנור מהפכינן יונים וטוריינוס היה לאחר החרבן אעפ״כ עיקרו של יום מפני הנס שנעשה בו והוא עיקר בו וכיון שבטלה קדושה בשלו כל הטפל לו. ואף על פי שקדמה לעיקרו ואף אנו נאמר כן ביום שלפני פורי׳ אבל המפרשי׳ פירשו ז״ל דשאני הת׳ שביטול יום טוריינוס מפני התקלה שאירע בו מהריגת שמעי׳ ואחיו ואינו בדין שיהא י״ט יום המר הזה ולפי׳ אמרו שכ״ש שאין לנהוג בו י״ט מפני יום שלפני ניקנור כדי לחוש לתקלה שאירע בו אבל בטול יום ניקנור מפני תקלה שאירע בו אלא שנתבטל בכלל מגלת תענית שלא להרבות בימים טובים בגולה אני אומ׳ שכיון שקיימו חנוכ׳ ופורי׳ קדושתן קיימא לפניה׳ שלא להתענות בו והלשון הראשון יותר נכון אף לפי הלשון הב׳ אין לנו טעם לתענית שלפני פורים אלא שנאמר שבזה קיימא לן כשמואל דאמר לענין ימים הכתובי׳ במגלת תענית שהלכה כרשב״ג דאמר לפניהם ולאחריה׳ מותרין ואע״ג דבעלמא היכא דפליגי שמואל ור׳ יוחנן הלכה כר״י ורב ושמואל הלכה כרב באסורי דשאני הכא לעניין מגל׳ תענית שדעת חכמים לבטלה דהא קי״ל דבטל׳ מגלת תענית וכיון שכן יש לנו לפסוק בהן כדברי המקל דלפניה׳ ולאחריה׳ מותרין כשמואל וכיון שכן אף על פי שלא בטלה מגלת תענית לענין חנוכה ופורים והם עומדין בדינם הראשון לפניה׳ ולאחריה׳ מותרין וכ״כ הרב אלברצלוני ז״ל אבל דעת הראב״ד ז״ל שאף על פי שבטל׳ מגלת תעני׳ היינו לענין שאין לנו לעשותן י״ט ולהמנע בהם מהספד אבל ודאי אין גוזרין בו תענית צבור וראייתו מההוא עובד׳ דרב נחמן דמייתי׳ לעיל ולדבריו קשה מאד יום י״ג שלפני פורי׳ שהוא יום ניקנו׳ האיך מתעני׳ בו והוא פי׳ כי יום שלפני פורים אינו כשאר תענית לדחותו כי זכר לנס שנעשה בו הוא ועוד שכבר קבלו עליהם בימי מרדכי ואסתר כדכתב ואשר קיימו על נפש׳ ועל זרעם דברי הצומות וזעקתם שפי׳ כי כשקבלו עליהם ענין ימי הפורים כך קיימו עליהם ענין הצומות שבזמן ההוא שאין פי׳ דברי הצומות מפני ד׳ הצומות שתקנו חז״ל על החרבן כי מה ענין להזכיר זה בכאן ועוד מה ענין וזעקתם של ד׳ הצומו׳ משום אבליה׳ ולא היו לזעקה ומה שמנו יום ניקנור בכלל ימים טובים אינו אלא לענין הספד אבל בתענית ודאי מותר שכב׳ היה נגזר בו מקוד׳ ואין שיט׳ זו נכונ׳ דכיון דאמרי׳ שבטל׳ מגלת תענית לשאר הימים ודאי לכל קדושת׳ בטלה ואף למה שכתב בהם דלא להתענאה והיינו דכי אקשי׳ התם הלכתא אהלכתא דאמרינן הלכתא בטלה והלכתא לא בטלה ואוקי׳ דלא בטלה והיינו בחנוכה ופורי׳ ולא אוקים נמי דאפילו לשאר ימים לא בטל׳ לגזור בהם תענית צבור על הצבור ועוד היאך י״ל שיום שלפני פורים היה קבוע תענית עשאוהו מפני ניקנור על איסור הספד בלבד ועוד שאף על פי שהפסוק שאמר דברי הצומות וזעקת׳ יתפר׳ על הצומות שהיו בימי׳ ההם מ״מ אין להם קבוע בזמן ההוא ובמסכת סופרי׳ אומר שהיו מתעני׳ אות׳ פרודות לאחר ניסן מפני יום ניקנור וחבירו וזה הטעם כשחל פורי׳ בא׳ בשבת שמתענין באותו יום ה׳ שלפניו שהוא י״א לאדר וכיון שדינו קבוע למה יתענו ביום ניקנור כיון שהוא י״ט אם איתא שאין לגזור תעני׳ בתחל׳ בימים הכתובי׳ במגל׳ תענית אלא ודאי שהנכון כמו שכתבנו למעלה יכול שאין מפסיקי׳ בר״ח וחנוכה ופורי׳ נראה שאין מפסיקי׳ כלל מסדר תעניותיה׳ ואף מברכות והתקיעות הראויות בהם אלא דמ״מ נראה שקורי׳ בפריש׳ היום שלא לבטל סדר היום שפרש׳ תענית לא קבעוה אלא במנחה כדמוכח לקמן ומדכתב במסכת מגלה. וכן לענין ההלל נראה שאין דוחין אותו בחנוכה שיש בו הלל גמור משום פרסומי ניסא ויפה אפשר לנו להודו׳ לשעבר ולצעוק לעתיד לבא שיושיענו כמו שהושיענו בעת ובעונה הזאת אבל של ר״ח כיון שאינו אלא במקו׳ שנהגו ובצבור בלבד כדאיתא לקמן במכלתי׳ מפסיקין אותו מפני התענית ועושי׳ עצמן כיחידי׳ שאין אומר בו נעילה כאנשי מעמד שמתענין בהם והוא הדין לדידן לברכות והתרעות ונעילה ונפילת אפים ג״כ שנופלין בו על פניה׳ כשם שאומ׳ סליחות ופזמוני׳ ותחנוני׳ וכן נראה בירושלמי שהרי אמרו שם שאין קורין בפרשת ר״ח אלא בפרש׳ תענית ואף על פי שאין לנו צורך לזה לפי התלמוד שלנו שקריאת פרש׳ תענית קבוע במנחה ויכולין אנו לצאת ידי שתיהן כמו שאמרנו מ״מ למדנו שדוחין פרש׳ היום מפני פרש׳ תענית וסדורו ולמדנו עוד שאם אירע תענית בע״ש כגון י׳ בטב׳ או תענית צבור בערב ר״ח שנופלי׳ על פניה׳ במנחה.
ד גמרא שואלים: מאן [מי הם] ״יחידים״ אלה שנזכרו? אמר רב הונא: רבנן [חכמים] שהם הקרויים יחידים, שהם המיוחדים שבציבור. ואמר רב הונא: יחידים מתענין שלש תעניות. וסידרן של תעניות אלה הוא: ביום שני וביום חמישי וביום שני שבשבוע שאחר מכן.
GEMARA: The Gemara asks: Who are these individuals mentioned in the mishna? Rav Huna said: This is referring to the Sages, who are held to a higher standard and are expected to undertake fasts even when ordinary people do not. And Rav Huna further said: The individuals who fast the three fasts do so on a Monday, and on the next Thursday, and again on the following Monday.
רי״ףהערוך על סדר הש״סבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) מַאי קָמַשְׁמַע לַן תְּנֵינָא ואֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית עַל הַצִּבּוּר בַּתְּחִילָּה בַּחֲמִישִׁי שֶׁלֹּא לְהַפְקִיעַ אֶת הַשְּׁעָרִים אֶלָּא שָׁלֹשׁ תַּעֲנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי.

The Gemara asks: What is Rav Huna teaching us? We already learned this (15b): The court may not decree a fast on the community starting from a Thursday, so as not to cause an increase in prices. Rather, the first three fasts are established on Monday, and Thursday, and Monday. What does Rav Huna’s statement add to this ruling?
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יראב״ןתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שלא להפקיע את השערים – דבני כפרים הבאים ליום הכניסה מספקים מים ומזון לאחיהן שבכרכין וכשהן באין בחמישי לא ידעו שקבלו עליהם תענית ואין מביאין מזון אלא לצורך השבת ולוקחין הכל לצורך ליל חמישי לפי שהתענו בו ומתייקר המזון לצורך השבת אבל כשגוזרין בשני כשבאין בשני לעיר שומעין כשגוזרין תענית וכשבאין בחמישי מביאין מזון כדי למכור ללילי חמישי ולשבת:
גמ׳ מאי קמ״ל – האי דקאמר שני וחמישי ושני.
תנינא – בפירקין דלקמן (דף טו:) אין גוזרין תענית כו׳ שלא להפקיע את השערים שאם היו מתחילין להתענות בחמישי היו קונין למוצאי התענית שתי סעודות גדולות אחד לתענית ואחד לשבת וכסבור המוכר שרעב בא לעולם ואתי לאפקועי שערים.
אפקועי – מבטל שיעור מדה הראשונה וממעטה.
אין גוזרין תענית ציבור בתחילה בחמישי אלא שני וחמישי ושני.
אין גוזרין תענית על הצבור בתחילה בחמישי שלא להפקיע השערים – פי׳ שע״י שעשו הצבור תענית יקנו מזון של חמישי ושל שבת וכסבורים העם יוקר היא ויפקיעו השערים.
ושואלים: מאי קמשמע לן [מה השמיע לנו] רב הונא בדבריו? הלא תנינא [שנינו כבר]: אין גוזרין תענית על הצבור בתחילה בחמישי שלא להפקיע את השערים, כי ביום השישי של אחר התענית יבואו רבים לקנות הרבה בבת אחת, גם מפני התענית וגם לצורך השבת, ועלולים החנוונים לנצל את הדוחק כדי להעלות את המחירים. אלא שלש תעניות הראשונות קובעים אותן בימים שני וחמישי ושני. ואם כן מפורש הדבר, ואין צורך בדברי רב הונא!
The Gemara asks: What is Rav Huna teaching us? We already learned this (15b): The court may not decree a fast on the community starting from a Thursday, so as not to cause an increase in prices. Rather, the first three fasts are established on Monday, and Thursday, and Monday. What does Rav Huna’s statement add to this ruling?
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יראב״ןתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) מַהוּ דְּתֵימָא הָנֵי מִילֵּי צִבּוּר אֲבָל יָחִיד לָא קָמַשְׁמַע לַן תַּנְיָא נָמֵי הָכִי כְּשֶׁהִתְחִילוּ הַיְּחִידִים לְהִתְעַנּוֹת מִתְעַנִּין שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי זוּמַפְסִיקִין בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים

The Gemara answers: Rav Huna’s comment is necessary, lest you say that this applies only to a community, but that in the case of an individual, no, the series of three fasts does not have to start on a Monday. This opinion is also taught in a baraita with regard to those mentioned in the mishna: When the individuals begin to fast, they fast on a Monday, a Thursday, and a Monday. And if one of the fast days occurs on a day with special observances, they interrupt the sequence for New Moons,
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מפסיקין בראשי חדשים אם אירעו בחמישי ושני הכתוב במגילת תענית דלא להתענאה בהון:
אבל יחידים לא – שלש תעניות שהיחידין עושין קודם לצבור אינן זקוקין להתחיל בשני דליכא אפקיעת שערים משום יחידים לחודייהו והללו ג׳ תעניות דיחידים אינן בכלל י״ג תעניות דצבור תדע דקא חשיב במתני׳ שלש ושלש ושבע.
ומפסיקין בראשי חדשים – שאם חל ר״ח בשני ובחמישי לאחר שהתחילו להתענות פוסקין תעניתם וכן בימים טובים הכתובים במגילת תענית.
ומפסיקין בר״ח. שאם חל ר״ח בשיני או בחמשי לאחר שהתחילו להתענות פוסקין תעניות1.
ודווק׳2. דמפסיקין יחידים אבל ציבור לא דאין מפסיקין.
1. כ״פ רש״י ד״ה ומפסיקין בר״ח.
2. איירי על לשון הרי״ף (דף ב׳ א׳) ודוקא ביחיד אבל ציבור לא דתנן אין גוזרין תענית על הציבור בראשי חדשים בחנוכה ופורים ואם התחילו אין מפסיקין.
כשיחידים אלו מתענים וכן היחיד שקבל על עצמו תעניות הרבה ופגע באחד מן הימים שהוא חייב להתענות בהן לפי קבלתו ראש חדש או חולו של מועד וכ״ש י״ט או יום אחד מן הנאסרין במגלת תענית כגון חנכה ופורים מפסיקים תעניתם באותו היום ומ״מ צבור שקבלו עליהם תעניות אין מפסיקין לראשי חדשים ולחולו של מועד ולא לחנכה ופורים והוא שאמרו אין גוזרים תחלה תעניות על הצבור בראשי חדשים ובחנכה ופורים ואם התחילו אין מפסיקין יש מי שאומר שאין הבדל זה תלוי בין יחיד לצבור וכשהן מקשים על שתי השמועות מזו לזו הם מפרשים שהכל תלוי בקבלה שאף היחיד אם קבל על עצמו תעניות הרבה הרי הן כעין נדר ואינו מפסיק ולא אמרו ביחיד שמפסיק אלא בשלא קבלן בתחלת התעניות עד שיענה וכן הוא בתעניות אלו הנזכרים במשנתנו שהיחידים מתענים שלא בקבלה והצבור ודאי בקבלה מתענים ולפיכך אין מפסיקים ואין הדברים נראים שכל סתם תענית בקבלה הוא ואף בזה הוא אומר שמפסיקים אלא שעקר הדברים שהיחיד מפסיק אפילו קבל והקשו בה ואף יחיד למה מפסיק והרי כולל הוא והרי הוא כאומר הריני בתענית כל שני וחמישי שבשנה זו או שעד זמן פלוני וכולל חל אף בשל תורה ולמה מפסיק וכן מה שאמרו למטה (י״ב.) אם נדרו קודם וכו׳ למה שפרשו בה שלשעת התקנה נאמרה שהתנו במי שקבע על עצמו תעניות לזמן ידוע קודם הגזרה שלא יפסיק הא קבלם לאחר הגזירה יפסיק למה והרי כולל הוא תדע מ״מ שגדולי המפרשים מכריעים לומר שאם קבל היחיד להתענות כל שני וחמישי עד זמן ידוע הואיל ותעניות אלו נדר גמור הם ונדר חל על דבר מצוה בכולל אף בלשון איסור עצמו על החפץ כמו שהתבאר במקומו אינו מפסיק ומ״מ דוקא בתעניות שאין תלויים בדבר שאם נענו עליו יהו מפסיקין בתעניותיהן שזה וכיוצא בו נדר גמור הוא ואפילו יחיד אין מפסיק בו ועל דעת זה בא מה שפירשו רבים באם נדרו קודם וכו׳ שלדורות נאמרה שכל שקבל עליו תענית שני וחמישי של כל השנה או עד איזה זמן אם התחיל בהם קודם שיגיע יום שבמגלת תענית אינו מפסיק הא כל שאם נענה מפסיק כגון תעניות אלו הנזכרים במשנתינו מפסיק אפילו בכולל שהרי אינו חל לגמרי אף על ימי הקבלה שאם נענו בראשון לא יתענו בשני ואף ליומן אם נענו קודם חצות היום כמו שיתבאר ואין זה נדר שאלו היה נדר אף כשנענה לא היה נתר אלא בשאלה כדין נדרי שגגות ולא הותר בו דין לווה ופורע ולא היו מפסיקים בו אבל מאחר שאינם נדר גמור מפסיקים ביחידים אבל צבור לא וגדולי המחברים כתבו הטעם שמאחר שאותן הימים מדברי סופרים עשו חזוק לדבריהם יותר משל תורה:
אע״פ שנפל בלשוננו לומר בענין זה נדר גמור אין כונתינו לומר אלא כעין נדר גמור ומ״מ אם נדר בקונם או נשבע להתענות בכלל כל שני וחמישי אפילו לי״ט אינו מפסיק הא למה זה דומה למי שנדר שלא לאכל מצה בכלל שאסור לאכל מצה בלילי הפסח כמו שיתבאר במקומו בע״ה:
ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר]: הני מילי [דברים אלה] אמורים דווקא בצבור מפני חשש הפקעת המחירים, אבל יחידים — לא, ויכולים להתחיל תעניותיהם גם ביום חמישי, על כן קמשמע לן [השמיע לנו] שגם היחידים מתחילים בשני. ומעירים: תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: כשהתחילו היחידים להתענות, הרי הם מתענין שני וחמישי ושני. ומפסיקין את התענית, אם נזדמן שיום אחד מימי התענית חל בראשי חדשים
The Gemara answers: Rav Huna’s comment is necessary, lest you say that this applies only to a community, but that in the case of an individual, no, the series of three fasts does not have to start on a Monday. This opinion is also taught in a baraita with regard to those mentioned in the mishna: When the individuals begin to fast, they fast on a Monday, a Thursday, and a Monday. And if one of the fast days occurs on a day with special observances, they interrupt the sequence for New Moons,
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

תענית י. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים תענית י., עין משפט נר מצוה תענית י., ר׳ חננאל תענית י., רי"ף תענית י. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., מיוחס לר׳ גרשום תענית י., הערוך על סדר הש"ס תענית י., מיוחס לרש"י תענית י., ראב"ן תענית י. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות תענית י., ר׳ יהודה אלמדארי תענית י. – מהדורת הרב יוסף עמרם ברנשטיין ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), ההשלמה תענית י., בית הבחירה למאירי תענית י. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א תענית י., מהרש"א חידושי הלכות תענית י., מהרש"א חידושי אגדות תענית י., פירוש הרב שטיינזלץ תענית י.

Taanit 10a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Taanit 10a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Taanit 10a, R. Chananel Taanit 10a, Rif by Bavli Taanit 10a, Attributed to R. Gershom Taanit 10a, Collected from HeArukh Taanit 10a, Attributed to Rashi Taanit 10a, Raavan Taanit 10a, Tosafot Taanit 10a, R. Yehuda Almadari Taanit 10a, HaHashlamah Taanit 10a, Meiri Taanit 10a, Ritva Taanit 10a, Maharsha Chidushei Halakhot Taanit 10a, Maharsha Chidushei Aggadot Taanit 10a, Steinsaltz Commentary Taanit 10a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144