×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) לֹא מָצָא אַרְבַּעַת מִינִין, יְהֶא יוֹשֵׁב וּבָטֵל! וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: ״בַּסּוּכּוֹת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים״, סוּכָּה שֶׁל כָּל דָּבָר. וְכֵן בְּעֶזְרָא אוֹמֵר: {נחמיה ח׳:ט״ו} ״צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן, וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבוֹת [לַעֲשֹׂת] (וְעָשׂוּ) סוּכּוֹת כַּכָּתוּב.״
According to your reasoning, if one did not find any of the four species to roof his sukka, he will sit idly and fail to fulfill the mitzva of sukka; and the Torah states: “You shall reside in sukkot for seven days” (Leviticus 23:42), meaning a sukka of any material. Likewise, in the book of Ezra, which can refer also to the book of Nehemiah, it says: “Go forth unto the mount, and fetch olive branches, and pine branches, and myrtle branches, and palm branches, and branches of a dense-leaved tree, to make sukkot, as it is written” (Nehemiah 8:15). Apparently, a sukka may be constructed even with materials other than the four species.
רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי סוכה לז ע״א} אמר להו רבה [להנהו]⁠1 דגדלי [הושענא]⁠2 דבי ריש גלותא שיירו בה בית יד כי היכי דלא [ליהוי]⁠3 חציצה. [רבא]⁠4 אמר כל לנאותו אינו חוצץ ואמר רבה5 לא לינקוט איניש הושענא בסודרא דבעינן6 ולקחתם וליכא רבא7 אמר לקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה.
1. להנהו: גי, כ״י נ, דפוסים. כ״י א: ״הנהו״. חסר בר״ח.
2. הושענא: גי, כ״י נ, דפוסים, וכן בר״ח. כ״י א: ״הושעני״.
3. ליהוי: גי, כ״י נ, דפוסים, וכן בר״ח. כ״י א: ״תהוי״.
4. רבא: גי, כ״י נ, דפוסים, וכן בר״ח. כ״י א: ״רבה״.
5. ואמר רבה: וכן ב-גד, גי, כ״י נ, וכן כ״י א אחרי הגהה, דפוסים. כ״י א לפני הגהה: ״ואמ׳ רבא״, בהתאם למאמר הקודם שם. דפוס קושטא: אמר רבה. ר״ח: ״אמ׳ רבא״.
6. דבעינן: גי: ״דבעינא״.
7. רבא: דפוס קושטא: רבינא.
לא מצא אחד מד׳ מינין הללו יהא יושב ובטל – מסוכה נמצא זה קל והדין היה מלמד חומר מתחלתו כדדרשת מה לולב הקל שאינו נוהג בלילות כבימים יש בו חומר זה שאינו נוהג אלא בד׳ מינין סוכה חמורה שנוהג בלילות כו׳.
עלי זית ועלי עץ שמן – לאו ד׳ מינין נינהו.
והביאו עלי זית – רבי יהודה הוה מוקי ליה לדפנות.
כשגודלין את ההושענא לתחוב את הלולב בתוכה אין אומרין שמאחר שאין הלולב צריך אגד הרי אין האגד מן המצוה עד שיהא מתוך כך צריך להניח כשיעור בית יד במקום אחיזתה שלא תהא הגדילה חוצצת בין היד להושענא אלא אוגדו ואינו חושש לחציצה שכל שלא נתפרש בו דין חציצה ואין חשש חציצתו אלא להיות הלקיחה תמה כל לנאותו אינו חוצץ כלומר אינו נקרא חציצה שתעשה לקיחתו בכך לקיחה שאינה תמה אלא אף בדרך זה הויא לה לקיחה תמה אע״פ שהגדילה אינה ממין הושענא והלולב שאילו כך אף מטעם אחר אתה אומר כן והוא שמין במינו אינו חוצץ ושמא תאמר צפהו זהב האמור בשופר למה חוצץ בזו מפני שלקול שופר הוא צריך והרי הוא משתנה ונעשה קול של זהב רצה ליטול את ההושענא וסודר כרוך בידו מותר שלקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה ולקיחה תמה היא אע״פ שבעבודה אמרו שפסולה על הצדדים שבארנו באחרון של עירובין ולא עוד אלא אף על ידי כלי שמה לקיחה אא״כ הוא דרך בזיון כמו שיתבאר למטה:
לענין מי חטאת המקודשים התבאר במקומו שנוהגים היו להביאם מעיר לעיר לטהר את הטמאים והיו מביאים אותם בשפופרת של קנים ארוכה וכשמגיע לעיר לטהר את הטמאים לוקח את האזוב (ומכבסו) [ומכניסו] בשפופרת של קנים ומטבילו בהם ומזה היה האזוב קצר עד שכשחסרו המים שבשפופרת אוגדו בחוט על הכוש וזהו לשון מספקו בכוש ובחוט כלומר מאריכו כדי ספוקו וטובל במים ומעלה ואח״כ אוחז באזוב בידו ומזה ואע״פ שאף בשעת טבילה הוא צריך ללקיחה כדכתיב ולקח אזוב וטבל לקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה ומ״מ בשעת הזאה צריך שיהא אוחז האזוב בידו שאם אוחז בכוש ולא באזוב הרי האזוב מתנענע מעצמו כאן וכאן ואין כונת הזאתו עולה יפה ופסולה:
המקדש מי חטאת צריך שיתן מים חיים בתוך כלי של אבן שכל מעשה פרה בכלי אבנים היתה נעשית ואח״כ יהא נותן האפר על המים עד שיראה האפר על המים ולא שיהא נותן את האפר תחלה בכלי והמים על האפר ואע״פ שכתיב ונתן עליו מים חיים ההיא פירושו שיערב אח״כ המים באפר ונתינת המים בתוך האפר צריך שיתנה בידו אבל אם נפל האפר מאליו מתוך הכלי שהיה בו לתוך הכלי שהמים בתוכו אינו כלום ומ״מ אם הפילה הוא מתוך הכלי שהוא בו לתוך הכלי שהמים בתוכו כשר כשם שלקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה כמו שביארנו כך נתינה על ידי דבר אחר שמה נתינה ונוהגים היו לפעמים להביא מעיר לעיר אפר בשפופרת שאם יחסרו להם מים המקודשין שהיו מביאין בשפופרת אחר תהא זו מזומנת להם לקדש בהם מי חטאת במקום שהם ושואבים מים חיים ונותנין לתוך שוקת של אבן ונותן את האפר עליהם ומקדש ועל זו אמרו נפל שפופרת לשוקת פסולה הפילה הוא כשרה על הדרך שביארנו:
עלי זית ועלי שמן – לאו מד׳ מינין נינהו. ור׳ יהודה סבר הני לדפנות, ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות לסיכוך.
רש״י בד״ה עלי זית וכו׳ ור׳ יהודה סבר כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה כל דין כו׳ וס״ל כרבנן שהם אומרים בקבורה נמחק ונ״ב נ״ל זה טעות כי ר׳ יהודה לא חזר אלא מסברא זו ודו״ק:
גמ׳ וכן בעזרא. עיין מ״ש לעיל בגליון דף יב ע״א ברש״י ד״ה צאו ההר:
תוס׳ ד״ה דבעינא כו׳ הכא לא שייך למימר דלא ליהוי חציצה כו׳ דלעיל איירי כשיאגד בלולב והכא כשכרך בידו ובדבר הכרוך בידו לא שייך חציצה עכ״ל. עלינו לבאר יסודה של דעה זו. ונראה שלדעה הראשונה בתוס׳ חציצה בלולב דין הוא בחפצא כשחציצה כרוכה עליו אינו ראוי ללקיחה ופסול. אבל אם כרך הנוטל סודר על ידו כשר שככה החפץ ראוי ללקיחה. לפי״ז אין פסול החציצה שייך למעשה מצות הגברא אלא לחפצא. חפצא שיש עליו חציצה פסול למצות לקיחת ד׳ מינים.
שם. בא״ד - ובסוף מקום שנהגו כו׳ ופי׳ בקונטרס וחציצה פוסלת בקדשים כו׳ אע״ג דלקיחה ע״י דבר אחר שמה לקיחה לרבא ה״מ דרך כבוד וכו׳. תוס׳ ביומא (נח. ד״ה מין) כתבו בשם ריצב״א שקדשים מחייבים לקיחה בעצמו של הכהן ולפיכך בקדשים לקיחה ע״י דבר אחר לא שמה לקיחה. כן י״ל לפ״ה, שבלולב חציצה היא דין בחפצא בלבד אבל בקדשים יש דין חציצה גם במעשה עבודת הגברא - משום שעבודת קדשים כשרה רק בעצמו של הכהן.
שם. בא״ד - י״ל דאגד הצריך ללולב שלא יתפרדו המינין שייך ביה חציצה אבל הכא סודרא לא בעי לולב וכו׳. השיטה הזו צריכה ביאור. ונ״ל שגם כאן סוברים התוס׳ שחציצה היא דין בחפצא. ברם סוברים שאגד חוצץ משום שהלולב זקוק לו שלא יתפרדו המינין, אבל חפצא של לולב אינו צריך סודר ולפיכך אין סודר פוסל את כשרות החפצא של הלולב.
שם. בא״ד - וי״ל דמיירי שעשה מן הסודר כמין בית יד ללולב וכו׳. נראה שלדעה זו כל דבר שעוזר ללקיחה אינו חוצץ. הכלי שהוא בית היד מאפשר את נטילת הלולב ולכן אינו נחשב לחציצה ונחשב לקיחה ע״י דבר אחר ושמה לקיחה (לרבא). שיטה זו מפרשת דין החציצה ביחס ללקיחת הגברא. אם הגברא נעזר בלקיחתו אין הדבר חוצץ. חציצה קיימת רק בדבר שאינו עוזר ומאפשר את הלקיחה. שיטה זו חולקת אדלעיל וס״ל דחציצה אינה פסול בחפצא אלא מפקיעה את מעשה הגברא.
ב

חציצה בנתינת הגט
מעשה בבריסק באיש שנתן גט במעטפה שלו על השולחן ואמר לאשתו (שהיתה מסרבת לקבל גט ממנו) שיש לה מכתב בפנים. לקחה את המעטפה והאיש אמר לה הרי זה גיטך. השאלה באה לפני הגר״ח זצ״ל ופסק שהיא ספק מגורשת. טעמו של הגר״ח זצ״ל היה מפני שיש מחלוקת להלכה אם חציצה מפסיקה בקנין יד. אם אין חציצה מפסיקה בקנין יד קנתה האשה את הגט בקנין ידה (ואין המעטפה חציצה) כשנטלתו מהשולחן, וא״כ איננה מגורשת כי הגט פסול מטעם טלי גיטך מע״ג קרקע. מאידך אם חציצה פוסלת קנין יד הרי שידה לא קנתה את הגט כשנטלה את המעטפה עם הגט בתוכה, אלא הקנאת הבעל את המעטפה הקנתה לה את הגט מטעם חצר, ומגורשת מדין נתן גט בחצרו והקנה לה את חצרו שמגורשת ואין זה טלי גיטך מע״ג קרקע כדאיתא במס׳ גיטין (כא.)א.
ג

חציצה בנטילת לולב
בדין חציצה בנטילת לולב יש כמה שיטות:
א) שיטת הר״ן, וז״ל: דאנן לית לן קרא לפסול חציצה בלולב ומאי דחיישינן ביה היינו משום דלא הוי לקיחה תמה כו׳ דכל לנאותו בטל לגבי לולב כו׳ וכל שהוא טפל לידו בטל לגבי ידו כו׳ אבל לאו משום חציצה ממש אתינא עלה דלא פסלינן משום חציצה אלא היכא דאיכא קרא כטבילה דכתיב ביה ורחץ בשרו במים כו׳ וכתפילין וכו׳. נראה ששיטת הר״ן היא שאין דין חציצה חל בלולב כמו שחל בטבילה ובתפילין. בטבילה ובתפילין יש הלכה של נגיעה בבשר וחציצה מפסקת ופוסלת. אכן בלולב אין דין נגיעה בידו אלא לקיחה עם ידו וחציצה כשלעצמה אינה פוסלת ורק לקיחה ע״י דבר אחר פסולה. משום כך אם הדבר האחר טפל לידו או ללולב הלקיחה כשרה.
ב) שיטת הגר״א: כתב הרמ״א (או״ח סי׳ תרנ״א ס״ז) וז״ל: ונהגו להחמיר להסיר התפילין וטבעות מידם אבל מדינא אין לחוש הואיל ואין כל היד מכוסה בהן עכ״ל. וציין הגר״א וז״ל: היינו לדעת הר״ן דבטל לידו אבל לדעת התוס׳ משום חציצה אין חלוק דהא אמרי׳ כו׳ בזבחים דאפילו נימא אחת חוצצת במקום בגדים וכן ביד וכו׳. הגר״א מסביר שלפי בעלי התוס׳ הסוברים שיש דין חציצה בנטילת הלולב, חציצה במקצת היד פוסלת כי צריכים נגיעה בלי חציצה בכל היד כמו בעבודת הקרבנות. ברם לפי הר״ן שבלולב אין דין חציצה ממש, ורק דין לקיחה, אין חציצה במקצת היד פוסלת או מונעת מעשה לקיחה כשרה.
ועלינו להבין שיטת הגר״א דהא דנימא א׳ בבגדי כהונה חוצצת הוא משום דבעינן שיכסה הבגד את כל גופו דכהן הראוי ללבישה, דכל גוף הכהן ששייך בו לבישה טעון לבישת בגדים, ואם יש נימא א׳ החציצה פוסלת את הלבישה על כל חלק וחלק של גוף הכהן. מאידך בלולב אפי׳ אם יש חציצה על מקצת ידו בינה ללולב, מ״מ הא נשארת שאר היד בלי חציצה, ומנ״ל דבעינן שכל היד תאחז את הלולב, ומאחר שיכול ליטול את הלולב גם במקצת היד, א״כ דל מהכא מקום החציצה - הלא הנטילה כשרה עם שאר היד. ונראה שזוהי דעת הרמ״א דסובר שמעיקרא דדינא כשר בין לפי התוס׳ ובין לפי הר״ן דאין צורך לנטילה בכל חלק של היד וגם בנטילה במקצת היד יוצא, ולפיכך חציצה על מקצת היד אינה פוסלת. כדי לעמוד על דברי הגר״א יש לעיין בדין פסול חציצה, האם החסרון בזה שאין החלק הזה של היד משתתף בנטילה, וא״כ באופן של חציצה במקצת היד כשרה הנטילה כרמ״א, דהא עדיין יש נטילה כשרה בשאר היד, או״ד הפשט הוא שחציצה מהוה הפקעה ופוסל של הנטילה כולה והוי׳ פסול בכל מעשה הנטילה. ומסתבר שזוהי דעת הגר״א דמהוה פסול ומפקיע של מעשה הנטילה כולו ולפיכך חציצה במקצת היד פוסלת כל הנטילה.
ג) שיטת הרמב״ם וז״ל (פ״ז מלולב הלי״א): עשה לאגודה זו גימון של כסף ושל זהב או שכרך עליה סדין ונטלה יצא לקיחה ע״י דבר אחר שמה לקיחה והוא שיהיה דרך כבוד ודרך הדור שכל שהוא לנאותו אינו חוצץ וכו׳. נראה לבאר שלרמב״ם ישנן שתי הלכות: א) דין במעשה לקיחה, והיינו לקיחה ע״י דבר אחר. ב) דין חציצה בעצמו של יד הנוטל וכל לנאותו אינו חוצץ. יוצא שלרמב״ם יש דין של לקיחה ע״י דבר אחר וגם של חציצה.
מאידך עיין ברש״י ד״ה דלא נהוי חציצה, וז״ל ואין זו לקיחה עכ״ל. לרש״י הפסול אינו פסול חציצה בתורת עצמה אלא שאינה לקיחה כלל. וכוונתו היא שלא יהא דבר אחר מעורב בלקיחה - דבעי לקיחת ד׳ המינים לבדם.
ונראה שיש חלוק אחר בין חציצה המפקיעה לקיחה לרש״י לחציצה החוצצת בין היד והלולב כבהת״כ לרמב״ם. אם הוא דין בלקיחה, כשיש חציצה חסרה בגוף המצוה של הלקיחה. אמנם אם הוי פסול חציצה מהלל״מ דשעורין וחציצין הלל״מ, אז יתכן שגם כשיש חציצה יש מעשה מצוה אלא שהחציצה פוסלת ומפקיעה את קיום המצוה. נ״מ לגבי בל תוסיף כשיוסיף מין חמישי עם חציצה באגד אם יעבור בב״ת. אם מפקיעה הלקיחה עצמה ובגופו של מעשה המצוה כפירש״י - לא יעבור בב״ת, אבל אם חציצה פוסלת את קיום המצוה ומ״מ יש מעשה מצוה כרמב״ם - עובר בב״ת, ויל״ע בזה.
גם בעבודת הקרבנות ישנן שתי הלכות: א) עצמו של כהן. ב) מעשה עבודה ע״י הכהן. ביסוד זה תירץ הגר״ח זצ״ל את שיטת הרמב״ם (עיין בספרו על הרמב״ם פ״ג מתמידין הל״ד) שמכשרת חציצה בהולכת קטורת להיכל. הסברו הוא שמכיון שהולכת הקטורת בשמאל הכהן א״כ אינה מחייבת עצמו של כהן (שעצמו של הכהן נאמר רק בעבודת ימין) ומשו״ה חציצה אינה פסול במעשה העבודה דקטורתב.
לרמב״ם בלולב יש דין אחד במעשה נטילת הנוטל ודין שני שהנטילה תהיה בעצמו של יד הנוטל. דין החציצה חל בדין עצמו של יד הנוטל ודין לקיחה ע״י דבר אחר חל בדין מעשה הלקיחה.
ד

שם.
תוס׳ ד״ה כי כו׳ מין במינו אינו חוצץ התם הוא דפשיטא לן משום דאיכא מקצת רחם בלא חציצה ואע״ג דהכא נמי הוי חוצץ לאגד ומקצתה בלא חציצה כו׳ דלמא לידה שאני דאורחייהו של תאומים בהכי עכ״ל.
נראה דר״ל, דיש שתי הלכות בבכור: 1) מעשה לידה, 2) נגיעה ברחם. לענין נגיעה ברחם די בנגיעה במקצת רחם בכדי לקדש. בדין של מעשה לידה מכיון שאורחייהו של תאומים בהכי אין חלות חציצה שמפקיעה מעשה הלידה. אבל לולב אינו שוה ללידת תאומים בבכור.
עיין בהלכות בכורות לרמב״ן (פרק שלישי) וז״ל: מין במינו חוצץ בבכור דפטר רחם אמר רחמנא וכל דלא נגע ברחם לאו פטר רחם הוא עכ״ל. נראה לפרש, שהרמב״ן סובר כי יש דין מיוחד בקדושת בכור שזקוקה לנגיעה ברחם. הסוגיות בבכורות דנות בדין נגיעה זו אם מין במינו חוצץ בנגיעת הרחם או לא. לפי״ז נראה לומר שבדין הלולב אין צורך בנגיעה ממש, אלא שיש דין של מעשה לקיחה בעצם יד הנוטלג. אין שתי ההלכות (דבכור ולולב) תלויות זה בזה. בבכור יש דין נגיעה ממש. בלולב יש דין לקיחה בעצמו של יד אבל דין נגיעה איננו קיים.
הרמב״ם פוסק (פ״ד מבכורות הלי״ז) שבכור שיצא כשנכרכה עליו אחותו דינו כספק בכור והספק הוא אם מין במינו חוצץ בלידת הבכור או לא. ברם בלולב פוסק (פ״ז מלולב הלי״ב) שמין במינו אינו חוצץ, וז״ל, אגד את הלולב עם ההדס והערבה והבדיל בין הלולב ובין ההדס במטלת וכיוצא בה הרי זה חוצץ, הבדיל ביניהן בעלי הדס אינו חוצץ שמין במינו אינו חוצץ, עכ״ל. יש להבין מהו ההבדל בין בכור ללולב.
לפי הנ״ל מבואר, שבכור קדוש בנגיעה - ולרמב״ם יש ספק אם מין במינו חוצץ בנגיעת הרחם או לאו. ברם לולב מחייב נטילה בעצם יד הנוטל ולא נגיעה, והרמב״ם סובר שמין במינו אינו חוצץ בנטילה בעצמו של יד. אין דין נגיעה בלולב כמו שיש בבכור.
שם. בא״ד - הניח מזרק בתוך מזרק כו׳ הניח סיב בתוך המזרק כו׳ ואין לדמות כל הדברים עכ״ל. הדברים מחוסרים ביאור. יתכן לפרש שבהניח מזרק בתוך מזרק הספק הוא חציצה במעשה העבודה. אמנם בהניח סיב בתוך המזרק יש חציצה בין הדם והכלי המקדש והספק הוא חציצה בקדוש כלי. משום כן אין לדמות הדברים.
בסכום מקצת הדברים:
א) שיטת הרמב״ם היא שיש בלולב דין לקיחה בעצמו של יד אבל יש דין מיוחד של נגיעה בלידת בכור השונה מדין לקיחת הלולב.
ב) שיטת הריצב״א (בתוס׳ יומא נח.) היא שבעבודת הכהן יש דין עצמו של יד אבל לא בלולב.
ג) לפי התוס׳ דידן גם בעבודה משמע שאין דין עצמו של יד ורק דין מעשה עבודה כמו מעשה לקיחת הלולב.
א. עיין בסטעניסלס של הגר״ח זצ״ל על הש״ס שמביא את המעשה הזה, אולם מסביר שספק הגר״ח זצ״ל היה מטעם כליו של מוכר ברשות לוקח ולא מטעם חציצה. ועיין בספר חלקת יואב חלק א״ע סי׳ י״ג בדין חציצה בגט, וברמ״א (א״ע סי׳ קל״ט סי״ד).
ב. עיין בסטענסילס חדושי הגרי״ז על זבחים (כו.) ובספר הזכרון להגר״י אברמסקי זצ״ל (דף קב).
ג. עיין בספר אבני נזר יו״ד סי׳ רס״ו.
לא מצא ארבעת מינין אלה כדי לסכך בהם סוכתו יהא יושב ובטל ממצות סוכה, והלא התורה אמרה: ״בסכת תשבו שבעת ימים״ ולא נתפרשו החומרים מהם היא צריכה להיעשות ומשמע שהיא סוכה של כל דבר. ונמצא שהלימוד, שלימדת שלכאורה בא רק להוסיף חומרה יבוא לגרום ביטול מצוה. וכן בעזרא הוא אומר: ״צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבת לעשת סכת ככתוב״ (נחמיה ח, טו), ומכאן שאפשר להשתמש לצורך הסוכה גם בדברים שאינם מארבעת המינים!
According to your reasoning, if one did not find any of the four species to roof his sukka, he will sit idly and fail to fulfill the mitzva of sukka; and the Torah states: “You shall reside in sukkot for seven days” (Leviticus 23:42), meaning a sukka of any material. Likewise, in the book of Ezra, which can refer also to the book of Nehemiah, it says: “Go forth unto the mount, and fetch olive branches, and pine branches, and myrtle branches, and palm branches, and branches of a dense-leaved tree, to make sukkot, as it is written” (Nehemiah 8:15). Apparently, a sukka may be constructed even with materials other than the four species.
רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְרִבִּי יְהוּדָה סָבַר: הָנֵי לַדְּפָנוֹת, ״עֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבוֹת״, לַסְּכָךְ. וּתְנַן: מְסַכְּכִין בִּנְסָרִין. ד״רדִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. אַלְמָא, סִיב וְעִיקָּרָא דְּדִיקְלָא, מִינָא דְּלוּלָבָא הוּא. ש״משְׁמַע מִינַּהּ.

And Rabbi Yehuda holds: These olive branches and pine branches mentioned in the verse were for the walls of the sukka, which need not be built from the four species. Myrtle branches, palm branches, and branches of a dense-leaved tree, i.e., again myrtle, all of which are among the four species, were for the roofing. Rabbi Yehuda holds that one may roof the sukka only with the four species. And we learned in a mishna: One may roof the sukka with boards; this is the statement of Rabbi Yehuda. As boards can be produced from one of the four species only if the trunk of the date palm is considered a lulav, apparently, fibers and the trunk of the date palm are the species of the lulav. The Gemara determines: Indeed, conclude from it that this is so.
רי״ףרש״ירא״הבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההררשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ור״י סבר הנך לדפנות ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות לסכך ותנן מסככין בנסרים – ול״ג של ארז ונהי נמי דהני נסרים מאחד מד׳ מינים הם מיהו מעיקרא דדיקלא נינהו אלמא לר״י סיב ועיקרא דדיקלא כשירין לאגדו של לולב דאי לאו הכי הוו להו כמין אחר דהא לר״י אין סוכה אלא בהכשר לולב מק״ו.
ואמר רבא מנא אמינא לה וכו׳ ותנן מסככין בנסרים דברי ר׳ יהודה {ואין סוכה נוהגת אלא}1 בארבעת מינין שבלולב – אלמא עיקרא דדיקלא מינא דהדס הוא דהא קתני⁠{...}⁠2
1. כן כנראה צ״ל. בכ״י מוסקבה 185 נפגם כאן הקלף.
2. בכ״י מוסקבה 185 נפגם כאן הקלף וחסרות כמה מלים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בנסרים – ונהי נמי דמארבעה מינים אלו הם, מיהו מעיקרא דדיקלא נינהו [אלמא] כדיקלא דמו, דהא לר׳ יהודה אין מסככין אלא מארבעה מינים שבלולב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ור׳ יהודה סבר, כי הני [אלה] עלי זית ועץ שמן האמורים בספר עזרא — לא נצטוו להביאם אלא לדפנות שמצד הדין יכולות הן להיעשות מכל חומר שהוא, ושאר המינים שנאמרו שם; עלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות, שהם מארבעת המינים — נאמרו ביחס לסכך. ולענייננו ברורה דעת ר׳ יהודה שאין מסככים אלא בארבעת המינים, ותנן [ושנינו במשנה]: מסככין בנסרין (קורות עץ), אלו דברי ר׳ יהודה. אלמא [מכאן] שסיב ועיקרא דדיקלא [ועיקר הדקל] מינא דלולבא [ממין הלולב] הוא, שהרי אין קורות בארבעת המינים הללו, אלא מגזע הדקל. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא.
And Rabbi Yehuda holds: These olive branches and pine branches mentioned in the verse were for the walls of the sukka, which need not be built from the four species. Myrtle branches, palm branches, and branches of a dense-leaved tree, i.e., again myrtle, all of which are among the four species, were for the roofing. Rabbi Yehuda holds that one may roof the sukka only with the four species. And we learned in a mishna: One may roof the sukka with boards; this is the statement of Rabbi Yehuda. As boards can be produced from one of the four species only if the trunk of the date palm is considered a lulav, apparently, fibers and the trunk of the date palm are the species of the lulav. The Gemara determines: Indeed, conclude from it that this is so.
רי״ףרש״ירא״הבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההררשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וּמִי אֲמַר ר׳רִבִּי יְהוּדָה, אַרְבַּעַת מִינִין אִין, מִידִי אָחֳרֵינָא לָא? וְהָתַנְיָא: סִיכְּכָהּ בִּנְסָרִים שֶׁל אֶרֶז שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן ד׳אַרְבָּעָה טְפָחִים, ד״הדִּבְרֵי הַכֹּל, פְּסוּלָה; אֵין בָּהֶן ד׳אַרְבָּעָה טְפָחִים, רִבִּי מֵאִיר פּוֹסֵל, וְרִבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר. וּמוֹדֶה רִבִּי מֵאִיר, שֶׁאִם יֵשׁ בֵּין נֶסֶר לְנֶסֶר כִּמְלֹא נֶסֶר, שֶׁמַּנִּיחַ פְּסָל בֵּינֵיהֶן, וּכְשֵׁירָה.

The Gemara wonders: And did Rabbi Yehuda say with regard to the materials fit for roofing a sukka that the four species, yes, they are fit, but other materials, no, they are not fit? But isn’t it taught in a baraita: If one roofed the sukka with cedar [erez] boards that have four handbreadths in their width, everyone agrees that it is unfit. If they do not have four handbreadths in their width, Rabbi Meir deems it unfit and Rabbi Yehuda deems it fit. And Rabbi Meir concedes that if there is between one board and another board a gap the complete width of a board, then one places fit roofing from the waste of the threshing floor and the winepress between the boards and the sukka is fit. Apparently, Rabbi Yehuda permits one to roof the sukka with cedar wood, which is not one of the four species.
רי״ףרש״ירא״הבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההררשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

סככה בנסרים של ארז גרסינן הכא.
ומי אמר ר׳ יהודה ארבעת המינין אין מידי אחרינא לא והתנן סיככה בנסרים של ארז שאין בהן ד׳ ר׳ יהודה מכשיר מאי ארז הדס דהדס נמי מין ארזא הוא וכו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

של ארז – וארזים לאו מארבעה מינים נינהו. ומשני דהא ארז ר״ל הדס ומד׳ מינין הוא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותוהים: ומי [והאם] אמר באמת ר׳ יהודה כי בארבעה מינין אין [כן] מסככים בהם, אבל מידי אחרינא [בדבר אחר] לא? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: סיככה את הסוכה בנסרים של ארז שיש בהן ברוחבם ארבעה טפחים — דברי הכל פסולה, שהיא כתקרת בית. אין בהן ארבעה טפחים — ר׳ מאיר פוסל, ור׳ יהודה מכשיר. ומודה ר׳ מאיר שאם יש בין נסר לנסר חלל פנוי כמלא נסר עצמו — שמניח פסל (ענפים ועלים) ביניהן, וכשרה על ידי סכך זה. על כל פנים רואים מכאן שלדעת ר׳ יהודה מסככים בנסרים של ארז ואין צריך שיהיה הסכך מארבעת המינים דווקא!
The Gemara wonders: And did Rabbi Yehuda say with regard to the materials fit for roofing a sukka that the four species, yes, they are fit, but other materials, no, they are not fit? But isn’t it taught in a baraita: If one roofed the sukka with cedar [erez] boards that have four handbreadths in their width, everyone agrees that it is unfit. If they do not have four handbreadths in their width, Rabbi Meir deems it unfit and Rabbi Yehuda deems it fit. And Rabbi Meir concedes that if there is between one board and another board a gap the complete width of a board, then one places fit roofing from the waste of the threshing floor and the winepress between the boards and the sukka is fit. Apparently, Rabbi Yehuda permits one to roof the sukka with cedar wood, which is not one of the four species.
רי״ףרש״ירא״הבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההררשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מַאי אֶרֶז? הֲדָס. כִּדְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא, דַּאֲמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: אָמְרִי בֵּי רַב: עֲשָׂרָה מִינֵי אֲרָזִים הֵן, שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר: {ישעיהו מ״א:י״ט} ״אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁיטָּה וַהֲדַס״ וְגוֹ׳.:

The Gemara responds: What is the erez to which the mishna refers? It is in fact a myrtle tree, in accordance with that which Rabba bar Rav Huna said, as Rabba bar Rav Huna said that they say in the school of Rav: There are ten types of erez, as it is stated: “I will place in the wilderness the cedar [erez], the acacia-tree, the myrtle, and pine tree; I will set in the plain the juniper, the box-tree, and the cypress all together” (Isaiah 41:19). All the trees listed in this verse are types of cedar, and the myrtle is one of them.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שמע מינה נסרין של דקל מין לולב הן. ואסיקנא נמי ארז מין הדס הוא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

י׳ מיני ארזים הם – והדס חד מינייהו במסכת ר״ה (דף כג.).
מאי ארז הדס כדרבה בר רב הונא דאמר י׳ מיני ארזים הם – תימה ולרב יהודה אמר רב דפליג עליו מאי איכא למימר דאמר במס׳ ר״ה פ׳ אם אינן מכירין (דף כג. ושם) ד׳ מיני ארזים הם אלו הן ארז וקתרוס ועץ שמן וברוש ולספרים דגרסי לעיל בפ״ק (דף יד:) ברייתא דתניא כוותיה דרב סיככה בנסרים שאין בהן ארבעה דברי הכל כשרה ול״ג של ארז ניחא דבברייתא דהכא תניא כוותיה דשמואל ולא חשיב לה רב עיקר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עשרה מיני ארז – וחשיב הדס חד מינייהו. וליתא לדר׳ יהודה לא בסיכוך ולא באגד, דהא קיימא לן כרבנן דאמרי אין צריך איגד אלא למצוה. הילכך קיימא לן בהא כר׳ מאיר. וכן פסקו הרי״ף והר״ם פרק ז.
גמ׳ מאי ארז הדס כו׳ כצ״ל והשאר נמחק ונ״ב בס״א אינו ויתור הוא וק״ל:
עשרה מיני ארז הן כו׳. מפורש פ״ק דר״ה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: מאי [מהו] ״ארז״ זה ששנינו — בעצם מין הדס הוא. וכדברי רבה בר רב הונא, שאמר רבה בר רב הונא: אמרי בי [אומרים בני בית מדרשו], של רב: עשרה מיני ארזים הם, שנאמר: ״אתן במדבר ארז שיטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדיו״ (ישעיה מא, יט) שכל המנויים בפסוק זה ממיני הארז הם ואף ההדס בכלל.
The Gemara responds: What is the erez to which the mishna refers? It is in fact a myrtle tree, in accordance with that which Rabba bar Rav Huna said, as Rabba bar Rav Huna said that they say in the school of Rav: There are ten types of erez, as it is stated: “I will place in the wilderness the cedar [erez], the acacia-tree, the myrtle, and pine tree; I will set in the plain the juniper, the box-tree, and the cypress all together” (Isaiah 41:19). All the trees listed in this verse are types of cedar, and the myrtle is one of them.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) ר׳רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אֲפִילּוּ בִּמְשִׁיחָה כּוּ׳.: תַּנְיָא: א״ראָמַר רִבִּי מֵאִיר: מַעֲשֶׂה בִּיקִירֵי יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁהָיוּ אוֹגְדִין אֶת לוּלְבֵיהֶן בְּגִימוֹנִיּוֹת שֶׁל זָהָב. אָמְרוּ לוֹ: מִשָּׁם רְאָיָה! בְּמִינוֹ הָיוּ אוֹגְדִין אוֹתוֹ מִלְּמַטָּה.

§ The mishna continues: Rabbi Meir says: One may tie the lulav even with a cord. It is taught in the Tosefta that Rabbi Meir said: There was an incident involving the prominent residents of Jerusalem who would bind their lulavim with gold rings. The Sages said to him: Is there proof from there? They would bind it with its own species beneath the rings, which serve a merely decorative purpose and not a halakhic one.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההררשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ מאיר אומר אפילו במשיחה אוגדין. תניא אמר ר׳ מאיר מעשה ביקירי ירושלים שהיו אוגדין אותו בגימוניות של זהב אמרו לו במינו היו אוגדין אותו מלמטה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ביקירי ירושלים – מנכבדי ירושלים העשירים.
במינו אוגדין אותו מלמטה – נמצא אגד העליון לנוי בעלמא ולא להכשיר מצוה לפיכך אינו תוספת לעבור על בל תוסיף.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ביקירי – מנכבדים של ירושלים.
במינו היו אוגרין אותו מלמטה – במקום שנאגד הכל יחד, ונמצא איגד העליון לנוי בעלמא הוא ולא להכשר מצוה. הילכך אינו תוספת לעבור אבל תוסיף.
דגדלי הושענא – אוגדין הלולבין, לשון גדילים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א שנינו במשנה שר׳ מאיר אומר כי יש להתיר לאגוד את המינים אפילו במשיחה. תניא [שנינו בתוספתא], אמר ר׳ מאיר: מעשה ביקירי ירושלים שהיו אוגדין את לולביהן בגימוניות (טבעות) של זהב. אמרו לו: משם מביא אתה ראיה?! במינו היו אוגדין אותו מלמטה מתחת לגימוניות ואותן גימוניות לא היו אלא לנוי.
§ The mishna continues: Rabbi Meir says: One may tie the lulav even with a cord. It is taught in the Tosefta that Rabbi Meir said: There was an incident involving the prominent residents of Jerusalem who would bind their lulavim with gold rings. The Sages said to him: Is there proof from there? They would bind it with its own species beneath the rings, which serve a merely decorative purpose and not a halakhic one.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההררשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אֲמַר לְהוּ רַבָּה לְהַנְהוּ מְגַדְּלֵי הוֹשַׁעְנָא דְּבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא: כִּי גָדְלִיתוּ הוֹשַׁעְנָא דְּבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא, שַׁיַּירֵי בֵיהּ בֵּית יָד, כִּי הֵיכִי דְּלָא תֶּיהֱוֵי חֲצִיצָה.

Rabba said to those who would bind the four species [hoshana] of the house of the Exilarch: When you bind the four species of the house of the Exilarch, leave room for a handgrip on it where there is neither binding nor decoration so that there will not be an interposition between the lulav and the hand of the person taking it.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןתוספותרא״הבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רבה למגדלי הושענא דבי ריש גלותא שיירו בלולב בית יד. כלומר קצה הלולב הנאגד עם ההדס הניחוהו בלא אגד כי היכי דלא ליהוי חציצה רבא אמר כל לנאותו אינו חוצץ מין במינו הוא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מגדלי הושענא – אוגדי הלולבים לשון גדילין ולשון הש״ס לומר לכל אומן בדבר לשון זה כגון הך דבפרק משקין (מו״ק דף יא.) למגדלי אוהרי ולמגדלי תנורי בחולו של מועד הא למדת שפירוש לשון זה לשון עשיה ותקון.
שיירי ביה בית יד – מתחת לאגד שלא יקחנו במקום אגדו דקסבר אין האגד מן המצוה כרבנן דאמרי אין צריך אגד.
דלא נהוי חציצה – בין יד להושענא ואין זו לקיחה.
1אמר להו רבה להנהו דגדלי הושענא דבי ריש גלותא כי גדליתו שיירו בהו בית יד כי היכי דלא ליהוי חציצה, ורבא אמר (לקיחה ע״י דבר אחר שמה לקיחה) [כל לנאותו אינו חוצץ].
1. ביאורי ראב״ן לסוכה ל״ז. מופיעים בכ״י לפני הביאור לסוכה ל״ז: ״ואמר רבה לא לדוץ״.
כי היכי דלא ליהוי חציצה – דקסבר רבה מין במינו חוצץ אי נמי משום דמספקא ליה כדמוכח פרק בהמה המקשה (חולין דף ע. ושם) כרכתו אחותו והוציאתו מהו דמפרש ר״ת היינו נקבה שנולדה עמו וקרי לה אחותו כדאשכחן פרק כל הבשר (שם דף קיד.) אין לי אלא בחלב אמו בחלב אחותו הגדולה מניין והא דאמר פ״ק דבכורות (דף ט. ושם) גבי חמורה שלא ביכרה וילדה שני זכרים ורבנן לימא קסברי מקצת רחם מקדש דאי כוליה רחם מקדש נהי דא״א לצמצם חציצה מיהא איכא אמר רב אשי מין במינו אינו חוצץ התם הוא דפשיטא לן משום דאיכא מקצת רחם בלא חציצה ואע״ג דהכא נמי הוי חוצץ לאגד ומקצתה בלא חציצה וקא קפיד רבה דלמא לידה שאני דאורחייהו של תאומים בהכי והא דאשכחן בסוף שתי מדות (מנחות דף צד.) דמרבה כל בעלי חוברין לסמיכה [ובתנופות אחד מניף ע״י כולם] ולא בעי למילף תנופה בק״ו מסמיכה דלא אפשר דהיכי ניעבד לינפו כולהו בהדי הדדי קא הויא חציצה אפילו לרבא דאמר הכא מין במינו אינו חוצץ מ״מ פירכא היא ועוד מידי דלאו אורחיה סברא הוא דחוצץ כדתנן פ״ב דזבחים (דף טו:) על גבי רגל חברו פסול ובפ׳ הוציאו לו (יומא נח. ושם) מיבעיא ליה לרמי בר חמא הניח מזרק [תוך מזרק] וקבל בו את הדם מהו מין במינו חוצץ או אינו חוצץ ומסיק דאינו חוצץ דכתיב אשר ישרתו בם בקודש שנים כלים ושירות אחד והדר מיבעיא ליה הניח סיב בתוך המזרק דהוי מין בשאינו מינו אי חוצץ או אינו חוצץ ואין לדמות כל הדברים.
אמר להו רבא להנהו גדלי הושענא דבי ריש גלותא כי גדליתו הושענא שיירו בה בית יד דלא ליהוי חציצה ורבא אמר כל לנאותו אינו חוצץ – טעמא דחציצה משום דבעינן לקיחה תמה ורבא סבר דבטל הוא אגב היד וחציצה בלולב לא כתיבא כלל אלא משום דבעינן לקיחה תמה גמרינן לה הלכך כל לנאותו שפיר קרינא ביה לקיחה תמה כיון דלא כתיבה ביה חציצה וכן לקיחה על ידי דבר אחר לקיחה תמה קרינא ביה כאידך דאמר רבא לא לינקיט איניש הושענא בסודרא דבעינן לקיחה תמה וליכא. ורבא אמר לקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה – והיינו כל דהוי דרך כבוד וכן כשנתנו בכלי ונטל הכלי כדאיתא כי הא בשלהי פרקין. אבל כל היכא דלאו בדרך כבוד לא קרינן ביה לקיחה תמה. וכגון דכרכיה ללולב בסודר ואחר נטל בו. והכי מוכח פרק מקום שנהגו גבי יששכר איש כפר ברקאי דכפר ידיה בשיראי ועבד עבודה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שיירי בהו בית יד – מתחת לאיגד, שלא יקחנו במקום איגדו. פירש רבינו שלמה, דקסבר כרבנן דאמרי אין צריך איגד, ואין האגד מן המצוה, דלא ניהוי חציצה בין היד להושענא ואין זו לקיחה ע״כ. וקשה להאי פירושא והלא רבנן סברי דמצוה לאגדו משום זה אלי ואנוהו כדלעיל, אלא הטעם דסבירא ליה ברבי (יוסי) [מאיר] שאוגדו בגימניות של זהב או בשאר המינין והון חציצה. ואהדר רבא דאפילו הכי לא הוי חציצה, דהא לנאותו נתנו שם, וכל שנעשה ליפותו ולנאותו לא מקריא חציצה. והלכתא כרבא. ודוקא כשהיא דרך הידור ודרך כבוד, אבל נתנו בעציץ ובקדירה לא יצא דדרך בזיון הוא בדאיתא בסוף פרקין, והביא זה הר״ם פרק ז.
בד״ה כי היכי דלא להוי חציצה דקסבר רבה מין במינו חוצץ כו׳ עכ״ל מהך מלתא ודאי אין ראיה למימר דמין במינו חוצץ דאיכא למימר דמיירי באגדו שלא במינו דהא רבה כרבנן סבירא ליה דאין צריך אגד כפירוש רש״י ורבא נמי דקאמר הכא אינו חוצץ לאו משום דמין במינו אינו חוצץ אלא אפילו שלא במינו אינו חוצץ ומשום דכל לנוי אינו חוצץ כדקאמר אלא שהתוס׳ סמכו דבריהם אדלקמן גבי לא לדוץ כו׳ ולא לגוז כו׳ דאית ליה לרבה בהדיא דמין במינו חוצץ ורבא אית ליה דאינו חוצץ וכן נראה מדברי התוס׳ דבפרק הוציאו לו דאדלקמן סמכו דבריהם ע״ש:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר להו [להם] רבה להנהו [לאותם] מגדלי הושענא דבי ריש גלותא [קולעי, אוגדי ארבעת המינים של בית ראש הגולה]: כי גדליתו הושענא דבי ריש גלותא [כאשר אתם קולעים אוגדים את ארבעת המינים של בית ראש הגולה], שיירי ביה [השאירו בו] מקום בית יד שאינו אגוד ואינו מקושט כי היכי דלא תיהוי [כדי שלא תהיה] חציצה בין ידו של הנוטל לבין המינים עצמם.
Rabba said to those who would bind the four species [hoshana] of the house of the Exilarch: When you bind the four species of the house of the Exilarch, leave room for a handgrip on it where there is neither binding nor decoration so that there will not be an interposition between the lulav and the hand of the person taking it.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןתוספותרא״הבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי הלכותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) רָבָא אָמַר: אכָּל לְנָאוֹתוֹ, אֵינוֹ חוֹצֵץ. וַאֲמַר רַבָּה: לָא לִינְקִיט אִינִישׁ הוֹשַׁעְנָא בְּסוּדְרָא, דְּבָעֵינָא לְקִיחָה תָּמָה, וְלֵיכָּא. וְרָבָא אָמַר: בלְקִיחָה עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר, שְׁמָהּ לְקִיחָה.

Rava said: That is unnecessary, as any addition whose purpose is to beautify does not interpose. And Rabba said: Let a person not take the four species with a cloth [sudara] around his hand, since I require a complete taking, and there is none in this case due to the interposition between his hand and the lulav. And Rava said: That is not a problem, as taking by means of another object is considered taking.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןתוספותהמכתםבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רבה לא לינקוט איניש לוליבא בסודרא דבעינא [לקיחה תמה] וליכא. רבא אמר לקיחה [ע״י דבר אחר] שמיה לקיחה מהא דתנן בפרה פי״ב האזוב הקצר מספקו בחוט או בכוש טובל ומעלה ואוחז באזוב ומזה. ר׳ יהודה ור״ש אומרים כשם שהזיה באזוב כך טבילה באזוב. פי׳ אליבא דתנא קמא דפליג עלייהו אמאי קא שרי ולקח אזוב וטבל במים כתיב כו׳ וזה לא לקח אלא בחוט ובכוש שטוות בו הנשים נקרא כוש אלא שמע מינה לקיחה ע״י דבר אחר שמה לקיחה ודחינן דלמא שאני חוט וכוש דכיון דחבריה לאזוב כאזוב דמי ולא דמי לסודר דלא חבריה ללולב אלא מהא דתנן בפרה פ״ו נפל הקידוש משפופרת על השוקת פסול ודייקינן מינה טעמא דנפל הא הפילו הוא מן השפופרת בכוונה לשוקת כשר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא לינקוט איניש הושענא בסודרא – כשנוטלו לצאת בו לא יכרוך סודר שבין כתפיו על ידו ויאחוז בו הלולב.
ואמר רבה לא לינקוט איניש הושענא בסודרא דבעינן לקיחה תמה וליכא, ורבא אמר לקיחה ע״י דבר אחר שמה לקיחה.
דבעינא לקיחה תמה וליכא – הכא לא שייך למימר דלא ליהוי חציצה כדאמר לעיל דלעיל איירי כשיאגד בלולב והכא כשכרך בידו ובדבר הכרוך בידו לא שייך חציצה ובסוף מקום שנהגו (פסחים נז. ושם) גבי יששכר איש כפר ברקאי דהוה כריך ידיה בשיראי ועביד עבודה ופי׳ בקונטרס וחציצה פוסלת בקדשים דכתיב ולקח הכהן בעינן שתהא לקיחה בעצמו של כהן אע״ג דלקיחה על ידי ד״א שמה לקיחה [לרבא] ה״מ דרך כבוד כדמוכח בסוף פירקין (סוכה מב.) גבי לולב שהוציאו בכלי דפריך עלה והאמר רבא לקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה ומשני הני מילי דרך כבוד אבל דרך בזיון לא והשתא נמי אע״ג דכריך ידיה בשיראי לכבוד עצמו היה עושה שלא יתלכלכו ידיו בדם האברים ומבזה קדשי שמים קרי ליה התם אי נמי דלטעמיה דחציצה נענש משום בזיון קדשים כדמוכח מבת קול ומיהו לא יתכן פירוש זה מדמייתי עלה ההיא דאזוב שספקו בחוט אלא י״ל דאגד הצריך ללולב שלא יתפרדו המינין שייך ביה חציצה אבל הכא סודרא לא בעי לולב ומיהו גם זה לא יתכן דכ״ש דהוה ליה למימר דחוצץ כדמוכח בעיא דרמי בר חמא דפרק הוציאו לו (יומא דף נח. ושם) דהניח מזרק בתוך מזרק דבעי למיפשטה מההיא דעל גבי רגל חבירו פסול ודחי שאני רגל דלא מבטל ליה וי״ל דמיירי שעשה מן הסודר כמין בית יד ללולב ואין שייך כאן חציצה שכל הלולב חוץ מידו ואוחזו בבית יד הבולט הנעשה מן הסודר ודמי לאזוב שספקו בחוט ולא חשיב ליה רבה לקיחה תמה ורבא סבר שמה לקיחה ולולב שהוציא בכלי דסוף פירקין לא בשאוחז בדופני הכלי אלא מניח ידו תחת שוליו או שאוחז בבית יד של כלי.
רבא אמר לקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה – ודוקא כשהוא לקחו דרך כבוד, אבל דרך בזיון לא. דהא אמרינן בגמרא דאי אפקיה ללולב במנא דקאי בגויה, כלומר באותו הכלי ששורה בו במים לא יצא בו ידי חובתו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רבא אמר לקיחה ע״י ד״א שמה לקיחה וכ״ת דכיון דלא הוי לנאותו הויא חציצה כדלעיל י״ל דאנן לית לן קרא לפסול חציצה בלולב אלא טעמא משום דלא הוי לקיחה תמה וכל שהוא לנאותו בטל לגבי לולב כאלו נוטל בו ממש וכן כל שהוא טפל בידו בטל בידו כאלו נוגע ידו ממש בלולב ולאפוקי כל שאינו לנאותו ואינו טפל בידו כגון שכרך הסודר על הלולב או שנטלו בכלי שאינו דרך כבוד דמיפסל משום דליכא לקיחה תמה והויא כחציצה אבל לאו משום חציצה ממש אתינן עלה דלא פסלינן משום חציצה אלא היכא דאיכא קרא כגון טבילה שהכתוב אומר ורחץ את כל בשרו ולא יהא דבר חוצץ ובתפילין לך לאות ולא לאחרים וכן בכ״מ אלא ודאי כדאמרן ובתוספות טרחו בזה הרבה ולא העלו כלום ובזה נתיישב הכל בשם ר׳ הגדול ז״ל.
בד״ה דבעינן לקיחה תמה וליכא כו׳ ומיהו לא יתכן פי׳ זה כו׳ נ״ב פי׳ דאיירי בכרך ידו ודו״ק:
בד״ה דבעינן לקיחה תמה וליכא כו׳ ופירש בקונטרס דאיסורא משום חציצה אע״ג דלקיחה ע״י ד״א כו׳ עכ״ל אין זה מדוקדק שפתחו באיסור חציצה וקאמרי אע״ג דלקיחה ע״י ד״א כו׳ דהא לפי דרכם השתא לא שייכא כלל איסור חציצה בדבר הכרוך בידו בהך דקיימינן ביה דכרך ידיה בשיראי והכי הל״ל אע״ג דחציצה לא שייכא הכא ולקיחה ע״י ד״א שמה לקיחה ומיהו למאי דמסקי התוס׳ דאין לחלק בזה אלא דהכא מיירי שעשה מן הסודר כמין בית יד ללולב ואין שייך כאן חציצה כו׳ דהשתא שפיר איכא לקיים פרש״י בההיא דכרך ידיה בשיראי דאיסירא משום חציצה וכן נראה מדברי התוס׳ דפרק הוציאו ע״ש ודו״ק:
שם ורבא אמר לקיחה ע״י ד״א. עיין יומא דף מז ע״ב ברש״י ד״ה רב פפא:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רבא אמר: אין צורך בכך, כי כל דבר שעושים כדי לנאותואינו חוצץ. ואמר רבה מעין דבריו הקודמים: לא לינקיט איניש הושענא בסודרא [לא יקח אדם את ארבעת המינים על ידי סודר], משום דבעינא [שצריכים אנו] שתהא לקיחה תמה (שלימה) וליכא [ואין כאן], שהרי אינו נוטל את המינים עצמם ללא חציצה. ורבא אמר: אין לחשוש לכך, כי לקיחה על ידי דבר אחר — שמה לקיחה.
Rava said: That is unnecessary, as any addition whose purpose is to beautify does not interpose. And Rabba said: Let a person not take the four species with a cloth [sudara] around his hand, since I require a complete taking, and there is none in this case due to the interposition between his hand and the lulav. And Rava said: That is not a problem, as taking by means of another object is considered taking.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןתוספותהמכתםבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אֲמַר רָבָא: מְנָא אָמֵינָא לַהּ דִּלְקִיחָה עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר שְׁמָהּ לְקִיחָה? דִּתְנַן: גאֵזוֹב קָצָר מְסַפְּקוּ בְּחוּט וּבַכּוּשׁ, וְטוֹבֵל וּמַעֲלֶה, וְאוֹחֵז בָּאֵזוֹב וּמַזֶּה. אַמַּאי? {במדבר י״ט:י״ח} ״וְלָקַח וְטָבַל״ אֲמַר רַחֲמָנָא! אֵלָּא לָאו ש״משְׁמַע מִינַּהּ לְקִיחָה עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר שְׁמָהּ לְקִיחָה.

Rava said: From where do I say that taking by means of another object is considered taking? It is as we learned in a mishna: One undergoing purification from impurity imparted by a corpse must be sprinkled with purification water with the ashes of the red heifer. If the hyssop used to sprinkle the water was short and did not reach the water in the receptacle, one renders it sufficiently long by attaching a string or a spindle, and then he dips the hyssop into the water, removes it, grasps the hyssop, and sprinkles the water on the one undergoing purification. And why may he do so? Doesn’t the Merciful One say in the Torah: “And a ritually pure person shall take hyssop, and dip it in the water, and sprinkle it” (Numbers 19:18), indicating that one must take the hyssop while dipping it? Rather, may one not conclude from this that taking by means of another object is considered taking?
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירא״הבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההררשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אזוב קצר – שהיו מביאין מי חטאת מעיר לעיר בשפופרת של קנים ארוכות ומצניעין אותם בהם לטהרת טמאים ומטביל האזוב ומזה ואם היה קצר כשמכניסו בפי השפופרת אינו מגיע למים שבראש השני.
מספקו – מאריכו כדי ספוקו.
בכוש – פלך פוזי״ל בלעז שהנשים טוות בו.
ולקח – אזוב וטבל במים בשעת טבילה בעינן לקיחה.
אלא שמע מינה שמה לקיחה – ומיהו כשהוא מזה צריך לאחוז באזוב מפני שאם אוחזו בספוקו הוא מנענע כאן וכאן ואינו מכוין ומזה על הכלי.
ואמר רבא מנא אמינא דתניא נפל משפופרת לתוך השוקת פסול – פירוש: האפר שהיה מביא לתת לתוך המים שבכלי האבן שהוא קרוי שוקת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אזוב קצר – שהיו מביאין מי חטאת מעיר לעיר בשפופרת של קנים ארוכות ומצניעין אותו שם לטהרת הטמאים ומטבל האזוב ומזה, ואם היה קצר ואינו יכול להגיע במים שבשפופרת מספקו בחוט או בכוש, פוש בלעז שהנשים טוות בו, מטבל האזוב עם הכוש שבידו, ועולה האזוב מן השפופרת ואחר כך אוחז באזוב ומזה.
ולקחו וטבל – בשעת טבילה בעינן לקיחה.
אלא ש״מ שמה לקיחה – כתב רבינו שלמה, ומיהו כשהוא מזה צריך לאחוז באזוב, מפני שאם אוחזו בדבר אחר הוא מנענע כאן וכאן ואינו מכוין ומזה על הכלי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רבא: מנא אמינא לה [מנין אומר אני אותה את הדעה הזו] שלקיחה על ידי דבר אחר — שמה לקיחה, דתנן כן שנינו במשנה]: אזוב שבו מזים ממי פרה אדומה על טמא מת כדי לטהרו, אם היה קצר מכדי שיגיע לתחתית השפופרת המכילה את המים — מספקו (מאריך אותו עד שיספיק) בחוט או בכוש (בפלך) שתוחב בו, וטובל במים ועולה ואוחז באזוב עצמו ומזה. ולכאורה אמאי [מדוע] יכול הוא לעשות בדרך זו? והלא ״ולקח אזוב וטבל במים איש טהור והיזה״ (במדבר יט, יח) אמר רחמנא [אמרה התורה] ומשמע כי הטבילה במים צריכה להיות באותו אזוב שלקח! אלא לאו שמע מינה [האם לא תלמד מכאן] כי לקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה.
Rava said: From where do I say that taking by means of another object is considered taking? It is as we learned in a mishna: One undergoing purification from impurity imparted by a corpse must be sprinkled with purification water with the ashes of the red heifer. If the hyssop used to sprinkle the water was short and did not reach the water in the receptacle, one renders it sufficiently long by attaching a string or a spindle, and then he dips the hyssop into the water, removes it, grasps the hyssop, and sprinkles the water on the one undergoing purification. And why may he do so? Doesn’t the Merciful One say in the Torah: “And a ritually pure person shall take hyssop, and dip it in the water, and sprinkle it” (Numbers 19:18), indicating that one must take the hyssop while dipping it? Rather, may one not conclude from this that taking by means of another object is considered taking?
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירא״הבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההררשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מִמַּאי? דִּלְמָא שָׁאנֵי הָתָם, כֵּיוָן דְּחַבְּרֵיהּ, כְּגוּפֵיהּ דָּמֵי! אֵלָּא מֵהָכָא: דנָפַל מִשְּׁפוֹפֶרֶת לַשּׁוֹקֶת, פָּסוּל.

This proof is rejected: From where can that be proven? Perhaps it is different there; since he attached the string to the hyssop, its legal status is like that of the hyssop itself. However, the legal status of the cloth is not like that of the lulav, since it is not attached to the lulav. Rather, the fact that taking by means of another object is considered taking can be learned from here: If the ashes of the red heifer fell from the tube in which they were held into the trough in which the spring water was located, the water is unfit, since taking the ashes and placing them in the water must be performed intentionally.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך שפופרת
שפופרתא(נדה כא:) הרואה דם בשפופרת מהו פי׳ כגון שנתנ׳ פי השפופרת בתוך החדר במקור ויורד הדם בחלול של שפופרת ואינו נוגע בבשרה (פרה פ״ו סוכה לז.) נפל מן השפופרת לשוקת פסול (חגיגה כג. ובפ״ה בפרה) שפופרת שחתכה לחטאת פי׳ קנה חלול מתוקן להדליק בו אש של פרה וי״א שיש לו פקק מצד אחד שמתוקן להשים בו אפר פרה. (כלים פי״א) והשפופרת המשמעת את הקול (חולין צז) תרנגולת שנשמטה ירך שלה ועשו לה שפופרת של קנה וחיתה (שבת כט) לא יקוב אדם שפופרת של ביצה:
א. [רעהער. אייער שאלע.]
נפל משפופרת לשוקת – אף האפר היו מביאין בשפופרת ומקדשין בו את המים בשוקת של אבן שכל מעשה פרה בכלי אבנים היתה אם אפשר והיה נותן אפר משפופרת למים שבשוקת שהאפר נותן למעלה כדילפינן בסוטה (דף טז:) מים חיים אל כלי שהמים נותנין תחילה אל כלי ולא יפסיק אפר ביניהן והא דכתיב ונתן עליו מים מוקמינן (שם) לערבן ואם כשבא לקדש נפל האפר משפופרת לשוקת שלא במתכוין פסול הקידוש דבעינן ולקחו מעפר שרפת החטאת ונתן וגו׳ שיהא לוקח בידו ונותן.
נפל משפופרת לשוקת – פי׳ בקונטרס לשוקת של אבן שכל מעשה פרה בכלי אבנים ואי אפשר לומר כך דהך שפופרת גופה מקבלת טומאה היא כדמוכח פרק חומר בקודש דאמרינן שפופרת שחתכה לחטאת טמאה ויטביל ובמסכת פרה בדוכתי טובא תנן שהיו ממלאין חביות לקדש בהן עוד משמע דעדיפי שאר כלים לקדש דתנן (פרה פ״ה משנה ה) בכל הכלים מקדשים אפילו בכלי גללים כלי אבנים כלי אדמה דאף על גב דלא חשיבי כלים לטומאה חשיבי כלי לקידוש וכ״ש שאר כלים ומה שכל מעשיה בכלי אבנים היינו בשבעת הימים שמפרישין כהן השורף את הפרה ללשכה שעל פני הבירה ולשכת בית אבן היתה נקראת כדמפרש בריש יומא (דף ב.) ועביד משום מעלה: [וע״ע תוספות חגיגה כג. ד״ה שפופרת ותוספות יומא ב. ד״ה שכל ותוספות חולין ט: ד״ה טמאה].
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נפל משפופרת – אף האפר היו מביאין בשפופרת כשבא לקדש נותן המים תחילה ואחר כך האפר. וקאמר אם כשבא לקדש נפל האפר לשוקת שלא במתכוין פסול לקדוש, נכונה בעינן.
בד״ה נפל משפופרת כו׳ דאמרי׳ שפופרת שחתכה לחטאת כו׳ נ״ב פי׳ שתקנה לאפר חטאת כו׳:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

את ההוכחה הזו דוחים: ממאי [ממה מוכיח אתה זאת]? דלמא שאני התם [שמא שונה שם], שכיון דחבריה [שחיבר] בו את החוט חיבור קבוע כגופיה דמי [הריהו כגופו], אבל מה שאינו מחובר ואינו גופו אין לוקחים על ידו. אלא יש לדחות הוכחה זו, ולהוכיח שלקיחה על ידי דבר אחר נחשבת כלקיחה מהכא [מכאן]; ממה ששנינו: נפל האפר של הפרה האדומה משפופרת שהיה מצוי בה לשוקת שבה נמצאים המים החיים — הרי זה פסול, משום שצריך שתהא הלקיחה והנתינה מרצונו ומדעתו.
This proof is rejected: From where can that be proven? Perhaps it is different there; since he attached the string to the hyssop, its legal status is like that of the hyssop itself. However, the legal status of the cloth is not like that of the lulav, since it is not attached to the lulav. Rather, the fact that taking by means of another object is considered taking can be learned from here: If the ashes of the red heifer fell from the tube in which they were held into the trough in which the spring water was located, the water is unfit, since taking the ashes and placing them in the water must be performed intentionally.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סוכה לז. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה סוכה לז., ר׳ חננאל סוכה לז., רי"ף סוכה לז. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס סוכה לז., רש"י סוכה לז., ראב"ן סוכה לז. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות סוכה לז., רא"ה סוכה לז., המכתם סוכה לז. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., בית הבחירה למאירי סוכה לז. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר סוכה לז. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., ריטב"א סוכה לז., מהרש"ל חכמת שלמה סוכה לז., מהרש"א חידושי הלכות סוכה לז., מהרש"א חידושי אגדות סוכה לז., גליון הש"ס לרע"א סוכה לז., רשימות שיעורים לגרי"ד סוכה לז. – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן (CC-BY-NC 4.0), פירוש הרב שטיינזלץ סוכה לז., אסופת מאמרים סוכה לז.

Sukkah 37a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Sukkah 37a, R. Chananel Sukkah 37a, Rif by Bavli Sukkah 37a, Collected from HeArukh Sukkah 37a, Rashi Sukkah 37a, Raavan Sukkah 37a, Tosafot Sukkah 37a, Raah Sukkah 37a, HaMikhtam Sukkah 37a, Meiri Sukkah 37a, R. Avraham of Montpellier Sukkah 37a, Ritva Sukkah 37a, Maharshal Chokhmat Shelomo Sukkah 37a, Maharsha Chidushei Halakhot Sukkah 37a, Maharsha Chidushei Aggadot Sukkah 37a, Gilyon HaShas Sukkah 37a, Reshimot Shiurim Sukkah 37a, Steinsaltz Commentary Sukkah 37a, Collected Articles Sukkah 37a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144