×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֶחָד וְעֶשְׂרִים יוֹם וּשְׁנֵיהֶם מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ {שמות ל״ד:כ״ב} חַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה מָר סָבַר כּוּלֵּיהּ חַג בָּעֵינַן בִּתְקוּפָה חֲדָשָׁה וּמָר סָבַר מִקְצָת חַג בָּעֵינַן בִּתְקוּפָה חֲדָשָׁה.
Rabbi Yosei says: The year must be intercalated only if twenty-one days of Tishrei will pass before the autumnal equinox. The Gemara explains: And both of them expounded the same verse to arrive at their respective opinions: “And the Festival of the Ingathering at the turn of the year” (Exodus 34:22). They both interpret the verse to mean that the Festival of the Ingathering, which is referring to the intermediate days of Sukkot, must take place during the season of Tishrei, i.e., autumn. One Sage, Rabbi Yehuda, holds that we require all of the Festival to take place in the new season, after the equinox. And one Sage, Rabbi Yosei, holds that we require only some of the Festival, even one day, to take place in the new season, so the year must be intercalated only if the equinox would fall on the twenty-second of Tishrei or later.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ יוסי אומר: כ״א יום. אבל אם היתה חסירה לר׳ יהודה ט״ו יום, ולר׳ יוסי כ׳ – אאין מעברין.
ושניהם מקרא אחד דרשו: וחג האסיף תקופת השנה – ר׳ יהודה סבר: בענן בתקופה חדשה כוליה חג האסיף, והוא חולו של מועד שנקרא חג ויתכן לך לאסוף בו, זולתי יום ראשון בלבד שהוא אסור. ור׳ יוסי סבר: אפילו יום שביעי של חג אם יהיה בו תקופה חדשה דיי.
א. מכאן גם בקרע קטן מכת״י 4 קטע ג.
ערך דק
דקאאימריא דעדקין וגוזליא רכיכין (סנהדרין יג) ומתו גדולים וקטנים תרגום וימותון רברבין ודעדקין מקטון ועד גדול תרגום ירושלמי מדקדקיהון עד סביהון:
א. [קליין.]
רבי יוסי אומר אחד ועשרים יום – אם צריך להשלים כ״א יום מחודש תשרי על תקופת תמוז שתקופת תשרי נופלת בכ״ב מעברין ומוסיפין חודש אחד ודוחין את המועדות כדי שתקדים תקופת תשרי לחג אבל אם היתה תקופת תשרי נופלת בכ״א דהיינו יום אחד בתוך חולו של מועד אין מעברין.
חג האסיף – זמן האסיף שבחג דהיינו חולו של חג שיכול לאסוף בו דבר האבד השמר שיהא בתקופת שנה הנכנסת ולא בתוך תקופת תמוז שהיא משנה שעברה ר׳ יהודה סבר כולו חג בעינן כלומר כל חולו של מועד בעינן בתקופה חדשה הלכך כשתקופת תמוז חסירה ששה עשר הרי יום אחד מחולו של מועד נמשך לתוכה דחמשה עשר יום טוב ויום ששה עשר חולו של מועד אבל אם היתה תקופת תשרי נופלת ביום ט״ז הרי כל חולו של מועד בתקופה חדשה ואין מעברין ר׳ יוסי אומר מקצת חולו של מועד בעינן בתקופה חדשה הלכך כשתקופת תשרי נופלת ביום כ״ב שהוא יום טוב האחרון מעברין את השנה ודוחין את המועדות כדי להקדים תקופה לחג אבל אם רואין בית דין באדר שתפול תקופת תשרי ביום כ״א שהוא שביעי של ערבה דאיכא מקצת חולו של מועד בתקופה חדשה אין מעברין ולמיעבריה לאלול ולידחייה למועד חד יומא ואיכא לר׳ יהודה כוליה חג ולרבי יוסי מקצת חג כדפרכינן לקמן גבי תקופת ניסן ליעברוה לאדר לא אפשר משום דלא מיקלע לן תשרי ביומא דחזיא אי מיעברינן לאלול דהא מעיקרא מסדרינן לירחא דסיתוא כי היכי דלא ליקלע תשרי באד״ו משום דאתו תרי שבי בהדדי ומשום שביעי של ערבה דלא ליקלע בשבת וכדאמרינן התם (ר״ה דף יט:) מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר דלא איצטריך דמעיקרא סדרינן לירחי דלא ליקלע באד״ו ואי ניצטריך לעבורי מיקלקלא ראש השנה כדאמרינן בראש השנה (שם) ובמסכת סוכה (דף מג:) נמי גבי שביעי של ערבה אמרינן לא מיקלע אלול בשבת אלמא אנן הוא דמעיינינן במילתא מעיקרא ומסדרינן לירחי כי היכי דלא מיקלע באד״ו הלכך כיון דיום שלשים של אלול מיקלע בשלשה או בה׳ או בז׳ אי דחית ליה חד יומא בין על ידי עיבור אלול בין על ידי עיבור חדש אחר מיקלע ראש השנה באד״ו ואי מיקלע בשני בשבת דאפשר למידחייה למחר הואיל וברוב השנים לא שכיח לא פרכינן ליה ולעבורי תרי ירחי ולדחייה תרי יומי לא אפשר דקיימא לן במס׳ ערכין (דף ח:) דלא נראה לחכמים לעבר שמנה חדשים בשנה אלא אם כן היתה שנה שלפניה מעוברת וכיון דבסדר החדשים אחד מלא ואחד חסר מיקלע לן תקופה ביום י״ז לרבי יהודה או בכ״ב לרבי יוסי אי מעברין עוד תרי ירחי הוו להו שמנה מעוברין הלכך מעברין את השנה.
ורבי יוסי סבר מקצת חג בעינן – פי׳ בקונטרס דליכא למיפרך וליעברוה לאלול דא״כ מיקלע תשרי באד״ו ודוקא לאחרים דקיימי בתקופת ניסן הוא דפריך לקמן וליעברוה לאדר משום דמצינן בקייטא לחסר חד ירחא טפי מכסדרן ויחזור תשרי לדוכתיה ביום הגון ור״ת מפרש דלקמן פריך לכולהו תנאי דאשכחנא כמה תנאי דלא חיישי לאד״ו כי ההיא דס״פ אלו קשרים (שבת דף קיג.) דחלבי שבת קריבים ביום הכפורים דפליגי בה רבי (שמעון) ור״ע וכי משני מלמעלה למטה קא חשיב ה״ה נמי לכולהו תנאי ת״ק ורבי יהודה ור׳ יוסי ור״ש וקשה דלא יתכן לפרש כן מילתא דר׳ יוסי דקתני ט״ז לפני הפסח מעברין ט״ז לפני החג אין מעברין ועוד דבס״פ החליל (סוכה דף נד:) לא אשכח תנא דאתיא כוותיה מתניתין דחלבי שבת קריבים ביום הכפורים אלא אחרים ועוד דרבינא דמשני לעולם אחרים בתשרי קיימי משמע דאתא לשנויי דלא תיקשי וליעברו לאדר ולא צריכתו למימר מלמעלה למטה קחשיב ומיהו גם לפירוש הקונטרס צ״ל ע״כ דרבינא לא תירץ כלום מקושיא דליעבריה לאדר דהא אליבא דאחרים קיימא דלא חיישי לאד״ו וצריך נמי לומר לדידיה דמלמעלה למטה קחשיב ומהאי טעמא נמי בחנם דחק בקונטרס לפרש דמעברין לאדר שפיר משום דאפשר לתקוני תשרי בחד מירחי קייטא דלא צריך לטעם זה כיון דאליבא דאחרים קיימי׳ ואין להקשות דהשתא נמי כי נעבר חדש שלם מיקלע תשרי באד״ו למאן דאמר דחודש העיבור כ״ט יום דהא אפשר לתקוני מחד ירחי קייטא למלאות חד טפי מכסדרן וכן למאן דאמר ל׳ יום לחסר חד מירחי קייטא.
זה שכתבנו שכל שנמשכה תקופת טבת עד ששה עשר בניסן מעברין את השנה לא מפני שיום תקופה גומר ר״ל שיהא נחשב מתקופה שעברה ויום אחרון שבה שיום תקופה מתחיל הוא ר״ל שהוא נחשב מתקופה הבאה ויום ראשון שבה ואעפ״כ הואיל ועברו חמשה עשר ימים של ניסן בתקופת טבת מעברין שנאמר שמור את חדש האביב שמור אביב של תקופה ר״ל יום התקופה שיהא בחדוש ניסן ואביב של תקופה הוא יום ראשון לניסן של חמה והוא יום התקופה וחדוש ניסן הוא כל ארבעה עשר ימים הראשונים של ניסן שעד כאן הלבנה נקראת חדשה ואלו היתה התקופה ביום חמשה עשר אף היא היתה צריכה לעבר אלא שהיינו מעברין חדש אדר ודיינו בכך ולא היינו חוששין לבדו שהרי עיקר פסולו אינו אלא משום ימים טובים שבתשרי ונשתדל לתקנם בחדשי הקיץ אבל כשנמשכה עד ששה עשר לא די לנו בעבורו של אדר ומעברין את השנה כמו שבארנו במסכת ראש השנה ואל תטעה לומר שלא היו מעברין אלו היתה התקופה בחמשה עשר וכן שאין צריכין בו לעבר את אדר הואיל והעומר בא בתקופת ניסן שליום תקופה בחדוש ניסן אנו צריכין כשם שהיו מעברין על תקופת ניסן אם נתאחרה מלבא תוך חדוש ניסן של לבנה כך היו מעברין אם נמשכה תקופת תמוז עד שיעברו ימי חולו של סוכות בתקופת תמוז שהרי הוא נקרא חג האסיף ונאמר עליו לתקופת השנה וצריך שיהא יום אחד מימות חולו של מועד בתקופת תשרי אלא שאינך צריך להרבות בה דברים שכל שתקופת ניסן בארבעה עשר לניסן אין כל החג עובר בתקופת תמוז שאין בין תקופה לתקופה אלא תשעים ואחד יום ורביע:
לענין ביאור זו שאמרו אין מעברין את השנה אא״כ היתה תקופה חסרה רבו של חדש בתקופת תשרי נאמרה והוא שמתחלת השנה נותנין לב על זמן התקופות שתהא של ניסן בחדוש ניסן ר״ל שתהא הלבנה במלואה בשל תשרי בתוך המועד ואמר על זו שאע״פ שמצד תקופת ניסן מעברין כל שיבא אף יום חמשה בניסן בתקופת טבת בשל תשרי אינו כן ואין מעברין מצדה אא״כ של כמוה חסרה להשלמת תשעים ואחד יום ששה עשר יום ותהא התקופה ביום שבעה עשר שנמצא יום ראשון המועד בתקופת תמוז ואנן כל בעינן ר״ל שיהיו כל ימי החול המועד בתקופת תשרי שכל חול המועד נקרא חג האסיף ונאמר בו לתקופת השנה ור׳ יוסי אומר עשרים ואחד יום והתקופה ביום כ״ב שלא תהא ביום כ״א הרי אותו יום אחרון לחול המועד היינו שיהא יום אחד מן המועד בתקופת תשרי דבמקצת חג סגי ולפי דרכך למדת ששניהם סוברים יום תקופה מתחיל והוא ממנין תקופה החדשה שאלו היו סוברים יום תקופה גומר והוו ממנין ימי התקופה שעברה הרי לר׳ יהודה אף כשתהא ביום ששה עשר אין כל החג בתקופה חדשה שהרי יום זה הוא ראשון לחול המועד והוא ממנין התקופה שעברה וכן לר׳ יוסי אף כשתהא ביום כ״א אין כאן אפילו יום אחד בתקופה חדשה אלא שיום תקופה מתחיל והוא ממנין ימי התקופה החדשה והקשה ממה שמצא בבריתא לר׳ יהודה יום תקופה גומר וא״כ לא בעי כולי חג בתקופה חדשה ועוד תני בהדיא ור׳ יהודה קאמר עשרים יום אלמא דלא בעי כולי חג אלא מקצת דהיינו יום כ״א שהרי יום תקופה שהוא יום עשרים גומר הוא מנין התקופה שעברה ור׳ יוסי אומר כ״א יום מפני שסובר יום תקופה מתחיל והוה ליה יום כ״א גופה כתקופה חדשה והיינו דקאמר שמחשבין בתקופת ניסן שאם של טבת נמשכת כל ששה עשר בניסן והתקופה ביום י״ז מעברין אע״פ שיום תקופה מתחיל שהרי כשאתה מונה י״ד הנשארים מניסן בתקופה זו וכ״ט מאייר כן כלם על סדר אחד מלא ואחד חסר אתה מוצא צ״א יום של תקופת ניסן וצ״א של תקופת תמוז כלים וכ״א מתשרי והתקופה ביום כ״ב ואין כאן אף מקצת חג בתקופה חדשה אבל ששה עשר לפני החג ר״ל שנמשכה תקופת תמוז כל ששה עשר בתשרי והתקופה ביום י״ז אין מעברין שהרי יש כאן מקצת חג בתקופה חדשה והוא הדין אם נמשכה שיבסר ותמניסר כל שתהא התקופה ביום כ״א שהרי יום תקופה מתחיל והוה ליה יום אחרון של חול המועד בתקופה חדשה אלא דאיידי דתנא ששה עשר לפני הפסח תנא ששה עשר לפני החג כמו שנזכר בסוגיא ולא כיון אלא להודעה שבמקצת החג סגי ור׳ שמעון אומר אף ששה עשר לפני החג מעברין דקסבר כולי חג בעינן כתנא קמא דר׳ יהודה והיינו דבעי איכא בינייהו ת״ק יום תקופה אי מתחיל או גומר ולא מסיים כלומר לא נודע איזה סובר מתחיל ואיזה סובר גומר אלא האומר מתחיל מפרש ט״ז מעברין כשהתקופה ביום י״ז שלא תארע ביום ט״ז אין מעברין שהרי תקופה חדשה היא ואיכא כל חג ר״ל כל חול המועד והאומר גומר אפילו היתה ביום ט״ז מעברין שהרי מזמן התקופה שעברה היא ונשארה קושיא דר׳ יהודה בקושיא ואמר אח״כ אחרים אומרים מיעוטו דהיינו י״ד בתשרי מעברין והקשה דאפילו סבירא להו יום תקופה גומר וכן דכולי חג בעינן הא איכא כולי חג ותירצו דבתקופת ניסן קיימי וסבירא להו יום תקופה גומר וצריך שתהא החדשה בחדוש ניסן ר״ל בתוך י״ד יום ושיהא יום י״ד מתקופה חדשה ומקשי וניעברוה לאדר ואם מחשש פסח שמא יבא בבד״ו הרי אין החשש אלא מפני מועדות של תשרי ואפשר לתקנה בחדשי הקיץ ולמעלה לא שאלו וליעברוה לאלול כדי שיהא לר׳ יהודה כולי חג ולר׳ יוסי מקצת חג שהרי יש כאן חשש יום פסיל למועדות של תשרי שהרי מתחלת השנה מסדרים חדשי החרף שלא לבא תשרי באד״ו אבל בשל ניסן היה ראוי לשאול כן ותירץ דאחרים מלמעלה למטה קא חשיב כלומר אם חסרה תקופת טבת להשלמת צ״א יום עד שיגיע למיעוטו של חדש דהיינו י״ז יום שלא נשאר אחריהם אלא מיעוט החדש מעברין שאף כשתהא ביום י״ז כשנעבר אדר הוה ליה יום תקופה בחמשה עשר ואע״פ שהוא מתחיל מ״מ אינו בחדוש הלבנה אבל אם תהא ביום חמשה עשר אם יום תקופה מתחיל דיינו כשנעבר את אדר ואח״כ תירץ דאחרים נמי בשל חג קיימי שאין שם מקום לעבור של אלול וקסברי דכולי חג בעינן בתקופה חדשה ואפילו יום טוב ראשון וכן סוברים שיום תקופה גומר ואם כשתקופת תמוז נמשכת ארבעה עשר ושל תשרי נופלת בחמשה עשר יום תקופה גומר והוה ליה יום טוב ראשון בתקופת תמוז:
כל שבארנו מענין עבור שנים וקביעות חדשים על פי הראייה אינו אלא על ידי סנהדרין שבארץ ישראל או בית דין הסמוכים לשם ושנתנו להם הסנהדרין רשות ולעולם אין קבוע חדשים ועבור שנים נעשה בחוצה לארץ בזמן שבית המקדש קיים שנאמר כי מציון תצא תורה ודבר י״י מירושלים אבל בזמן שאין בית המקדש קיים יש לאדם גדול ומפורסם בחכמה ושנסמך בארץ ישראל לקבוע חדשים ולעבר שנים בחוצה לארץ ובלבד בשלא הניח כמותו בארץ ועסיא מחוצה לארץ היתה וכן אמרו על ר׳ עקיבא שהיה קובע ומעבר בחוצה לארץ הנח לעקיבא בן יוסף שלא הניח כמותו וירד אבל אם היה שם כמותו אינו קובע ומעבר ואם עשה כן לא עשה כלום ואף אם בשעה שיצא לא היה שם כמותו ונודע לו שנעשה שם אח״כ גדול כמותו אין לו עוד לקבוע ולעבר ואם עשה כן לא עשה כלום וכן התבאר בתלמוד המערב בחנניה בן אחי ר׳ יהושע שעבר שנים בחוצה לארץ ושלח לו ר׳ גדיים שהנחת נעשו תיישים והוא אמר לינא ידע מאן שבקית תמן מאן מודע לי דאינון חכימין מחשבין כוותי הכל כמו שהתבאר שם:
ודברים אלו בשהיה בית דין קבוע בארץ ישראל אע״פ שחרב בית המקדש על הדרך שהיה מרבן יוחנן בן זכאי שהיה בשעת החורבן וכן משעת החורבן ואילך בימי חכמי המשנה שהיו ר׳ אליעזר ור׳ יהושע מהם ואחריהם בימי ר׳ עקיבא ור׳ טרפון ואחריהם בימי ר׳ יהודה ור׳ יוסי ור׳ מאיר ובימי רבן גמליאל הזקן ורבן שמעון בנו ור׳ יהודה הנשיא בנו והוא רבינו הקדוש ובימי בניו ותלמידיו שמהם רב ור׳ חייא ואחריהם בימי האמוראין שמהם ר׳ יוחנן וחביריו ושמואל ור׳ הושעיא ואחריהם בימי רב יהודה ורב הונא ורב נחמן ורב כהנא וחבריהם ואחריהם בימי ר׳ אמי ור׳ אסי ורבה ורב יוסף וחביריהם והיו עד זמן זה מקדשין על פי הראייה ואע״פ שהיתה הלבנה ראוייה להראות אם לא נראית לסבת עבים היו מעברין אותה ובלבד עד שמנה שעד כאן חוזרין החשבונות לכללם בדין אחד מלא ואחד חסר כמו שבארנו ולאחר זמן זה בימי אביי ורבא נתבטלה קביעות בתי דינין שבארץ ישראל ולא היה רשות לשום אדם לקדש על פי הראייה וסוד החכמה ולעבר על פי פרטי הדברים שהזכרנו צרכם ולא היה להם לחזר אחר הפרטים אלא לחשב החשבון הכללי שהוא מסור בידינו היום לקבוע על פי מולד אמצעי להשוות שני החמה לשני הלבנה על דרך כלל כסדר גו״ח י״א י״ד י״ז י״ט ואע״פ שפעמים יבא יום הקבוע קודם לראיית הירח או מתאחר לפי המקומות שהם למערב ארץ ישראל או למזרחו וכן שיבא יום המועד לפעמים קודם תקופתו שלא הוצרכנו אלא לחשבון כללי ואין לנו לחזור אחר הפרטים וכן כתבו גדולי המחברים שאלו שמחשבים בחשבון זה אע״פ שיצא להם לפעמים התקופות... ודבר זה הלכה למשה מסיני ואין זה נקרא קבוע או עבור עד שנהא אנו קובעין ומעברין בחוצה לארץ שלא נקרא קובע אלא החוקר את העדים על פי מה שנודע לו בחכמתו בראיית הלבנה אם דבריהם מכוונים אם לאו וקובע על פי מה שנודע לו בחכמתו וכן שמעבר על פי מה שרואה מצורך השעה והזמן לפי אומד דעתו ודעת חבריו על הדרכים שהזכרנו אבל חשבון זה אינו אלא גלוי הדבר שכך היו עושין בארץ ישראל בחדוש החדשים ובעבורן אלו לא היו סומכין על עדים ובעבור שנה אם לא היו נמלכים לצורך שעה ולצורך זמן ואע״פ שאפשר שהם היו מדקדקים בחשבון מולד אימתי מ״מ הודיעונו דרך כלל שלענין הקבוע והשואת שנת החמה עם הלבנה די לנו בחשבון זה שאין אנו מדקדקין חשבון מולד אימתי ואף שמואל ורב אדא שהיו גדולים בעבור לא דקדקו בדבריהם אלא שכיונו על קירוב הענינים מפני שידעו בעקרי הגימטריאות בראיות ברורות שאין דבר זה מפסיד בידיעת הראיה ואין לחוש לו והקלו הדרך והאירו הנתיב במה שאין קפידא בהנחתו ואין לנו אלא לשמור שיהא חג בזמן אביב שהרי אמרה תורה שמור את חדש האביב וכן רמזה לנו להשוות שנת חמה עם שנת לבנה באמרו והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים ופירשו גאוני הראשונים שהחדשים בכלל המועדים וא״כ כוונת הפסוק שיהו המאורות ר״ל חמה ולבנה אותות נאמנים לקבוע חדשים וימים טובים וכן לשנים ר״ל עבורן והשואתן עם חדשי הלבנה עד שיהא חשבון שניהם מוכרע ומסכים לדבר זה ומשתווה לזמן אחד ואין לך חשבון בעולם שישתוו בה שניהם כחשבון זה:
בתלמוד המערב התבאר שבקדוש החדש מתחילין מן הגדול ר״ל שראש בית דין אומר מקודש מקודש אבל בעבור שנה מתחילין מן הצד ואומר שנה זו מקודשת בעבור והוא שאמרו שם נכנס ר׳ יוחנן והיה קטן שבכלם אמרו לו אמור הרי שנה מקודשת בעבורה אמר הרי שנה מקודשת בעבור אמר ר׳ יונתן ראה לשון שלמדנו בן הנפח אלו אמר בעבורה הייתי אומר אלו אחד עשר יום שחמה עודפת אלא בעבור שהוסיפו לה חכמים:
רש״י בד״ה חג האסיף כו׳ משנה שעברה ר״י כו׳ ביומא דחזי אי מעברה לאלול כו׳ ניקלע באד״ו ואי ניצטריך לעבורי מיקלקלא כו׳ בין על ידי עבור אלול בין על ידי כו׳ כצ״ל והד״א עוד בדבור זה שנה שלפניה מעוברת כו׳. נ״ב פירוש ועשאו חכמים לחודש העבור חסר ע״ש ופירש״י לשם ה״ה אם זאת השנה מעוברת שעבדינן ח׳ מלאים ע״ש:
בד״ה י״ו לפני כו׳. בי״ז מעברין כו׳ הכל דבור אחד:
תוס׳ בד״ה ור״י כו׳ בסופו וכן למ״ד שלשים יום נ״ב פי׳ אם יהיה תשרי ביום ב׳:
תוס׳ בד״ה ור׳ יוסי כו׳ דלא יתכן לפרש כן מלתא דרבי יוסי דקתני י״ו לפני כו׳ עכ״ל נ״ל דר״ל דסיפא דקתני י״ו לפני החג אין מעברין לא יתכן לפרושי דמלמעלה למטה קחשיב וחסרה י״ו אינו בכלל דכיון דבלמעלה מי״ו אין מעברין מכ״ש דבי״ו אין מעברין דאפילו מקצת החג ליכא אבל הרישא דקאמר י״ו לפני הפסח מעברין וודאי דאיכא לפרושי דמלמעלה למטה קחשיב וחסרה י״ו אינו בכלל משום דסגי לן בעיבור חודש ודו״ק:
בא״ד דהא אפשר לתקוני מחד ירחי קייטא למלאות חד טפי כו׳ עכ״ל לא הבנתי מי הכריח אותן לפרש כן למלאות חד מירחי קייטא ולדחייה ב׳ ימים כיון דאיכא לתקוני כפירש״י גבי וליעבריה לאדר דמצינא בקייטא לחסר חד ירחא טפי מכסדרן ויחזור תשרי ביום הגון לדוכתיה וח׳ חסרים עבדינן במעוברת כדאיתא בערכין וק״ל:
גמ׳ מר סבר כולי חג בעי׳. עיין טורי אבן חגיגה דף י״ז ע״ב ד״ה אר״י:
ר׳ יוסי אומר: רק אם היתה תקופת תמוז עודפת ונכנסת בחודש תשרי אחד ועשרים יום, מעברים. ומסבירים: ושניהם מקרא אחד דרשו, והוא: ״וחג האסיף תקופת השנה״ (שמות לד, כב), שהבינו שחג האסיף (חג הסוכות) צריך להיות בתקופה חדשה של השנה. מר סבר [חכם זה, ר׳ יהודה, סבר]: כוליה [כל] החג בעינן [אנו צריכים] שיהא בתקופה חדשה, שחג האסיף (מתחילת חול המועד של סוכות) צריך להיות כולו לאחר תקופת תשרי (יום שוויון היום והלילה הסתווי). ומר סבר [וחכם זה, ר׳ יוסי, סבר] כי לפחות מקצת חג בעינן [צריכים אנו] שיהיה בתקופה חדשה, ודי גם ביום אחד, ורק אם כל החג (עד עשרים ושנים בתשרי) הוא עדיין בתקופת תמוז יש לעבר את השנה.
Rabbi Yosei says: The year must be intercalated only if twenty-one days of Tishrei will pass before the autumnal equinox. The Gemara explains: And both of them expounded the same verse to arrive at their respective opinions: “And the Festival of the Ingathering at the turn of the year” (Exodus 34:22). They both interpret the verse to mean that the Festival of the Ingathering, which is referring to the intermediate days of Sukkot, must take place during the season of Tishrei, i.e., autumn. One Sage, Rabbi Yehuda, holds that we require all of the Festival to take place in the new season, after the equinox. And one Sage, Rabbi Yosei, holds that we require only some of the Festival, even one day, to take place in the new season, so the year must be intercalated only if the equinox would fall on the twenty-second of Tishrei or later.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) מַאי קָא סָבְרִי אִי קָסָבְרִי יוֹם תְּקוּפָה גּוֹמֵר בְּלָאו הָכִי נָמֵי לָא למ״דלְמַאן דְּאָמַר כּוּלֵּיהּ חַג אִיכָּא וְלָא לְמַאן דְּאָמַר מִקְצָת חַג אִיכָּא אֶלָּא קָסָבְרִי יוֹם תְּקוּפָה מַתְחִיל.

The Gemara asks: What do they each hold? If they hold that the day of the equinox concludes the season, meaning that it is counted as part of the preceding season, then even if the season of Tammuz is not lacking more than this number of days until its completion, the year would need to be intercalated. According to the one who says that we require all of the Festival to take place in the new season, this is not sufficient to rectify the problem, as the sixteenth of Tishrei, which is the beginning of the Festival of the Ingathering, is still in the old season. And even according to the one who says we require only some of the Festival to take place in the new season, this is also not sufficient to rectify the problem, since if the equinox occurs on the twenty-first of Tishrei, the new season begins only on the twenty-second, after the Festival of the Ingathering is over. Rather, they certainly both hold that the day of the equinox begins the new season.
רש״ירמ״הבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי קסברי יום תקופה גומר – יום שהתקופה נופלת בו הוא גמר תקופה שעברה ואינה מתקופה חדשה למה לי לרבי יהודה ששה עשר חסירה ולרבי יוסי כ״א בלאו הכי אפילו לא חסרה אלא חמשה עשר לר׳ יהודה ותפול חדשה בששה עשר או עשרים לרבי יוסי ותפול באחד ועשרים לא לר׳ יהודה איכא כוליה חג ולא לר׳ יוסי איכא מקצת חג דהא יום שביעי של ערבה שנופלת בו תקופה מאותה שעברה הוא ולר׳ יהודה נמי יום ט״ז מתקופה שעברה וליכא כוליה חג.
מתחיל – הוא ראשון לימי תקופה הבאה הלכך לר׳ יהודה אם תפול בששה עשר שהוא ראשון לחולו של מועד איכא כוליה חג ולר׳ יוסי אם תפול בשביעי של ערבה איכא מקצת.
ודייקינן מאי קסברי אי קסברי יום תקופה גומר עיקר הא מילתא לפי שאין התקופה נופלת בסוף היום אלא באמצעיתו שהרי תקופת ניסן שהיא תחלה לכל התקופות נופלת בשנה ראשונה של כל מחזור לדברי רב אדא בתשע שעות ושש מאות וארבעים ושנים חלקים קודם למולד ניסן ושנת החמה לדברי רב אדא שלש מאות וששים וחמשה ימים וחמש שעות ותשע מאות ושבעה ותשעים חלקים ושמונה וארבעים רגע והרגע אחד מששה ושבעים בחלק ונמצא בין כל תקופה ותקופה לפי חשבון זה אחד ותשעים יום ושבע שעות וחמש מאות ותשעה עשר חלקים ושלשים ואחד רגע ולפי חשבון זה אי אפשר שיתקבץ בסוף תקופה מכל תקופות השנה יום שלם בלא תוספת חלקים ורגעים כדי שתגמר התקופה בסופו של יום וכן לתקופת שמואל (עירובין נ״ו.) שהוא חושב שנת החמה שס״ה יום ורביע ונמצא בין כל תקופה ותקופה לפי חשבון זה אחד ותשעים יום ושבע שעות ומחצה ולפי חשבון אין תקופת ניסן נופלת לעולם אלא או בתחלת הלילה או בחצי הלילה או בתחלת היום או בחצי היום לפיכך אין תקופת תשרי נופלת לעולם לפי חשבון זה אלא או בתשע שעות או בשלש שעות בין ביום בין בלילה ונמצא לדברי הכל שאין תקופת תשרי נופלת לעולם בסופו של יום אלא באמצע הלילה או באמצע היום ואמטול הכי קא קשיא לן להני תנאי מאי קסברי אי קסברי יום תקופה גומר שיום שנופלת בו תקופה חדשה אעפ״י שמקצתו מתקופה חדשה הוא גומר לתקופה ישנה ואותו היום מתקופה ישנה הוא חשוב לא למאן דאמר כוליה חג איכא וכוליה כלומר מאי איריא חסרה ששה עשר לרבי יהודה ואחד ועשרים לרבי יוסי אפי׳ בציר מהכי נמי לא לר׳ יהודה דבעי כוליה חג איכא דהא כי חסרה תקופה חמיסר יומין ונפלה בשיתסר אשתכח דכי קא נפלה ביומא קמא דחולו של מועד קא נפלה וכיון דיום תקופה גומר על כרחיך ההוא יומא מתקופה ישינה חשיב ואכתי ליכא כוליה חג בתקופה חדשה ולר׳ יוסי דבעי מקצת חג בתקופה חדשה כי חסרה נמי עשרין ונפלה תקופה באחד ועשרים דהיינו יום שביעי של ערבה הרי יום תקופה חשוב מתקופה ישינה וכוליה חג בתקופה ישנה הוי ואסיקנא אלא קסברי יום תקופה מתחיל כלומר יום שתקופה חדשה נופלת בו מתחלת תקופה הוא חשוב וממנו מתחילין למנות לתקופה החדשה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמרא אי קסברי יום תקופה גומר בלאו הכי נמי לא כו׳ ק״ק ומאי קושיא דאימא די״ו יום וכ״א יום דקאמרי היינו שנפלה בי״ו לר״י ונפלה בכ״א לרבי יוסי ואינה חסירה רק ט״ו לר״י או ך׳ לר׳ יוסי ולכך מעברין דיום תקופה גומר דכה״ג מוקמינן לקמן מלתא דת״ק ודר״ש ולא מסיימי ומלתיה דת״ק שהם בעצמם מלתיה דר״י אליבא דשמואל מצי אמר בנפלה ביום י״ו וי״ל דוודאי התם בברייתא מלתיה דת״ק מתוקמא הכי מכח קושיא דהיינו ר״ש אבל הכא לא משמע ליה דקאי י״ו לר״י וכ״א לר׳ יוסי רק אחסירה ואי הוה קאי אנפילה ה״ל לשמואל לפרש דאמורא צריך לפרש דבריו ובהכי ניחא נמי מה שמקשים לפר״ת דלא חייש לאד״ו ולכולהו תנאים פריך לקמן וליעבריה לאדר מאי קא פריך הכא אי קסבר יום תקופה גומר בלאו הכי נמי כו׳ דאימא דוודאי אם נפלה ביום י״ו וכ״א אף על גב דס״ל יום תקופה גומר לא הוה צריכין לעבר שתא אלא בעיבור חדש סגי אבל בחסרה י״ו וכ״א צריכין לעבר שתא כיון דיום תקופה גומר לא סגי בעיבור חודש יום א׳ דהא כיון דשמואל אמורא הוא ה״ל לפרש דבריו דע״י עיבור חודש קאמר דלא מעברין שתא אלא בחסירה י״ו וכ״א ודו״ק:
ושואלים: מאי קא סברי [מה סברו] שני חכמים אלה? אי קסברי [אם סבורים הם] שיום התקופה גומר את התקופה, ויום זה נחשב לתקופה הקודמת, בלאו הכי נמי [בלא זה גם כן], לא למאן דאמר כוליה שיטת מי שאומר כי כל] החג צריך להיות בתקופה החדשה, איכא [יש כאן], שהרי אם היום האחרון שייך עוד לתקופה הקודמת הרי ששישה עשר בתשרי (תחילת חג האסיף) שייך עדיין לתקופה הישנה. ולא למאן דאמר שיטת מי שאומר] כי לפחות מקצת חג צריך שיהיה בתקופה חדשה איכא [יש], שאם חלה התקופה בעשרים ואחד בתשרי, לא החלה התקופה החדשה אלא בעשרים ושנים בו, לאחר שנגמר חג האסיף! אלא ודאי קסברי [סבורים הם] שניהם כי יום תקופה מתחיל את התקופה החדשה.
The Gemara asks: What do they each hold? If they hold that the day of the equinox concludes the season, meaning that it is counted as part of the preceding season, then even if the season of Tammuz is not lacking more than this number of days until its completion, the year would need to be intercalated. According to the one who says that we require all of the Festival to take place in the new season, this is not sufficient to rectify the problem, as the sixteenth of Tishrei, which is the beginning of the Festival of the Ingathering, is still in the old season. And even according to the one who says we require only some of the Festival to take place in the new season, this is also not sufficient to rectify the problem, since if the equinox occurs on the twenty-first of Tishrei, the new season begins only on the twenty-second, after the Festival of the Ingathering is over. Rather, they certainly both hold that the day of the equinox begins the new season.
רש״ירמ״הבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מֵיתִיבִי יוֹם תְּקוּפָה גּוֹמֵר דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר יוֹם תְּקוּפָה מַתְחִיל.

The Gemara raises an objection to this conclusion from a different baraita: The day of the equinox concludes the season; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: The day of the equinox begins the season. It is therefore clear that they disagree about this issue, and that the previous baraita must be explained differently.
ר׳ חננאלרש״ירמ״הבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואמרינן: ר׳ יהודה ור׳ יוסי מאי קסברי? אי קסברי יום תקופה גומר – אפילו אינה חסירה י״ו יום אלא ט״ו יום בלבד והתקופה חלה ביום י״ו של תשרי, כיון דאמרת יום תקופה גומר – הנה יום י״ו של תשרי מן התקופה הישנה חשוב, ואינו מוצא כל ימות חג האסיף בתקופה חדשה, דהא יום ששה עשר של תשרי מחולו של מועד הוא. וכן לר׳ יוסי, יום כ״א יום של תשרי הוא אחרית חולו של מועד והוא גומר, נמצא כל החג בתקופה ישנה.
ופרקינן ר׳ יהודה ור׳ יוסי סברי: יום תקופה מתחיל.
מיתיבי: יום תקופה גומר, דברי ר׳ יהודה. ר׳ יוסי אומר: יום תקופה מתחיל.
מיתיבי יום תקופה גומר דברי רבי יהודה – וכיון דיום תקופה גומר למה לי חסירה ששה עשר.
מתיבי יום תקופה גומר דברי רבי יהודה קשיא לרב דאמר דכ״ע בין לר׳ יהודה בין לרבי יוסי יום תקופה מתחיל כדאמרינן לעיל ועוד קשיא ליה דקאמר דלרבי יהודה כי הויא תקופה חסרה ששה עשר יום מעברין וברייתא קתני לרבי יהודה שתי ידות בחדש עשרים יום דתניא אין מעברין את השנה אלא אם כן היתה תקופה חסרה רובו של חודש וכמה רובו של חודש ששה עשר יום ותקופה נופלת ביום שבעה עשר וכבר עבר יום אחד מחולו של מועד בתקופה ישינה ובעינא כוליה חג בתקופה חדשה וליכא והאי דקרי ליה רובו של חידש משום דהוי חד יומא טפי מפלגא רבי יהודה אומר שתי ידות בחודש עשרים יום והאי דקרי ליה רובו לאו לחושבנא דיומי קרי ליה הכי אלא רוב ידות החודש קאמר דירחא הוי שלש ידות ורוביה הוי שתי ידות דהיינו עשרים ותקופה נופלת בעשרים ואחד יום דהוא יום שביעי של ערבה ואע״ג דקסבר מקצת חג בעינן כיון דאית ליה יום תקופה גומר אשתכח דאפי׳ מקצת חג ליכא בתקופה חדשה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועל מסקנה זו מיתיבי [מקשים] ממה ששנינו בברייתא אחרת: יום תקופה גומר, אלו דברי ר׳ יהודה, ר׳ יוסי אומר: יום תקופה מתחיל, הרי שהם חולקים בבעיה זו, ואין לפרש את הברייתא הקודמת לפי שיטות אלה.
The Gemara raises an objection to this conclusion from a different baraita: The day of the equinox concludes the season; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: The day of the equinox begins the season. It is therefore clear that they disagree about this issue, and that the previous baraita must be explained differently.
ר׳ חננאלרש״ירמ״הבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְעוֹד תַּנְיָא אֵין מְעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה אֶלָּא א״כאִם כֵּן הָיְתָה תְּקוּפָה חֲסֵירָה רוּבּוֹ שֶׁל חוֹדֶשׁ וְכַמָּה רוּבּוֹ שֶׁל חֹדֶשׁ שִׁשָּׁה עָשָׂר יוֹם ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שְׁתֵּי יָדוֹת בַּחוֹדֶשׁ וְכַמָּה שְׁתֵּי יָדוֹת בַּחֹדֶשׁ כ׳עֶשְׂרִים יוֹם.

And furthermore, it is taught in a baraita (Tosefta 2:7): The court intercalates the year only if the season of Tammuz was lacking its completion for most of the month of Tishrei. And how much is: Most of the month? Sixteen days. Rabbi Yehuda says: Two parts, meaning two-thirds, of the month. And how much is: Two parts of the month? Twenty days, since in that case the day of the equinox would fall on the twenty-first, and since according to Rabbi Yehuda the day of the equinox concludes the season, the new season would begin on the following day, after the Festival of the Ingathering has ended.
ר׳ חננאלרש״ירמ״הבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ועוד תניא: אין מעברין השנה אלא אם כן היתה תקופה חסירה [רו]⁠בו של חודש, וכמה רובו של חודש? י״ו יום.
ר׳ יהודה אומר: שתי ידות בחודש, עשרים יום כול׳.
ועוד תניא – לר׳ יהודה עשרים דשמעינן מינה דר׳ יהודה מקצת חג הוא דבעי וקשיא לשמואל בתרתי.
ששה עשר – ונופלת בשבעה עשר.
עשרים – ונופלת בכ״א ואע״ג דהוא יום אחרון לחולו של מועד ליכא מקצת חג דלר׳ יהודה יום תקופה גומר ואינו מן החדשה.
רבי יוסי אומר מחשבין ששה עשר לפני הפסח מעברין ששה עשר לפני החג אין מעברין אם תקופה שחסרה מן החודש ששה עשר תקופה שלפני הפסח היא דהיינו תקופת טבת שנמשכת עד ששה עשר בניסן מעברין ואם התקופה שחסרה מן החודש ששה עשר תקופה שלפני החג הסוכות היא דהיינו תקופת תמוז שנמשכת עד ששה עשר בתשרי אין מעברין מה טעם לפי שכשהתקופה חסרה ששה עשר מניסן והיא נופלת בשבעה עשר בו ואתה חושב משבעה עשר בו קפ״ב יום שהוא חשבון הימים השלמים שבין תקופת ניסן לתקופת תשרי החשבון כלה בעשרים ואחד בתשרי כיצד הדבר ידוע שמניסן ועד תשרי כל החדשים כסדרן הן חודש מלא וחודש חסר צא וחשוב משבעה עשר בניסן ועד סופו ארבעה עשר יום ואייר וסיון תשעה וחמשים יום ותמוז ואב תשעה וחמשים יום נמצאו בידך מאה ושנים ושלשים יום הוסף עליהן ימי אלול שהן תשעה ועשרים נמצאו בידך מאה וששים ואחד יום ועדיין התקופה חסרה עשרים ואחד יום מתשרי ותקופת תשרי נופלת בעשרים ושנים בו דהיינו יום שמיני חג עצרת והוה ליה כוליה חולו של מועד בתקופה ישינה ולפיכך מעברין. אבל אם היתה תקופת תמוז חסרה ששה עשר בתשרי והוא הדין לשבעה עשר עד עשרים יום אין מעברין דהא קא נפלה תקופת תשרי ביום עשרים ואחד וכיון דאית ליה לרבי יוסי יום תקופה מתחיל הוה ליה יום אחרון של חג בתקופה חדשה וקא סבר מקצת חג בעינן. רבי שמעון אומר אף ששה עשר לפני החג מעברין קסבר כוליה חג בעינן ובגמרא פריך היינו ת״ק. אחרים אומרים אף על מיעוטו כלומר אעפ״י שאין התקופה חסרה אלא מיעוטו של חודש מעברין וכמה מיעוטו י״ד יום ולקמן מפרש אהיכא קאי קשיא לרב כדאמרינן קשיא. ולא ידעינן מ״ט לא אסיקנא בתיובתא אלא משום דאיכא למימר רב תנא הוא ופליג: והדרינן לפרושה להא ברייתא
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד, תניא [שנינו בתוספתא]: אין מעברין את השנה אלא אם כן היתה תקופה חסירה רובו של חודש, וכמה הוא רובו של חדש? ששה עשר יום, ר׳ יהודה אומר: שתי ידות בחודש (שני שלישים מן החודש). וכמה שתי ידות בחדש?עשרים יום.
And furthermore, it is taught in a baraita (Tosefta 2:7): The court intercalates the year only if the season of Tammuz was lacking its completion for most of the month of Tishrei. And how much is: Most of the month? Sixteen days. Rabbi Yehuda says: Two parts, meaning two-thirds, of the month. And how much is: Two parts of the month? Twenty days, since in that case the day of the equinox would fall on the twenty-first, and since according to Rabbi Yehuda the day of the equinox concludes the season, the new season would begin on the following day, after the Festival of the Ingathering has ended.
ר׳ חננאלרש״ירמ״הבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) ר׳רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מְחַשְּׁבִין שִׁשָּׁה עָשָׂר לִפְנֵי הַפֶּסַח מְעַבְּרִין שִׁשָּׁה עָשָׂר לִפְנֵי הַחַג אֵין מְעַבְּרִין ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אַף שִׁשָּׁה עָשָׂר לִפְנֵי הַחַג מְעַבְּרִין אֲחֵרִים אוֹמְרִים מִיעוּטוֹ וְכַמָּה מִיעוּטוֹ אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם קַשְׁיָא.

The baraita continues: Rabbi Yosei says: The court calculates the seasons, and if the winter season of Tevet, which is before Passover, is lacking its completion for sixteen days into the month of Nisan, the court intercalates the year, so that Passover will occur within the season of Nisan, i.e., the spring. But if the summer season of Tammuz, which is before the Festival of the Ingathering, is lacking its completion for sixteen days into the month of Tishrei, the court does not intercalate it. Rabbi Shimon says: Even if the season before the Festival of the Ingathering is lacking its completion for sixteen days into the month of Tishrei, the court does intercalate the year. The tanna referred to as Aḥerim says: The year is intercalated even on account of a minority of the month, and how much is a minority of the month? Fourteen days. The Gemara concludes: Comparing the various baraitot poses a difficulty, as they appear to contradict one another.
ר׳ חננאלרש״יתוספותרמ״הבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קשיא לרב – כי רב אמר דסבירא ליה לר׳ יהודה רובו של חודש י״ו יום, והתניא: ר׳ יהודה אומר עשרים יום. ועלתה קשיא לרב קשיא, ונדחו דברי רבא.
וחזרנו לפרש הבריתא הזו.
א. אף שלא מסקינן בתיובתא כתב ר״ח דנדחו דברי רב. וביד רמה תמה למה לא אסקינן לדברי רב בתיובתא.
ששה עשר לפני הפסח מעברין – אם תקופה שלפני הפסח דהיינו תקופת טבת חסירה ששה עשר בניסן ותקופה נופלת בשבעה עשר מעברין את השנה שכשאתה מונה משבעה עשר בניסן צ״א יום לתקופת ניסן וצ״א יום לשל תמוז הרי הם כלים בכ״א בתשרי ותקופה נופלת בכ״ב ואע״ג דלרבי יוסי מיום תקופה מתחיל ליכא מקצת חג בתקופה חדשה כיצד טול י״ד דניסן שהוא מלא ואייר וסיון נ״ט ותמוז ואב נ״ט הרי קל״ב ואלול כ״ט שהוא חסר הרי קס״א וכ״א דתשרי הרי קפ״ב ימי שתי תקופות ושל תשרי נופלת בכ״ב משום הכי מעברין אבל נפלה תקופת תשרי ביום כ״א אין מעברין דיום תקופה מתחיל ואיכא יום אחד מחולו של מועד בתקופה חדשה.
ששה עשר לפני החג – אם חסרה תקופת תמוז שהוא לפני החג ששה עשר מימי תשרי ונפלה של תשרי בי״ז אין מעברין דאיכא מחולו של מועד בתקופה חדשה טובא ולקמן פריך אמאי אמר שיתסר אפילו חסרה שיבסר ותמניסר וי״ט ועשרים קאמר נמי ר׳ יוסי דאין מעברין דהא ששה עשר לפני הפסח הוא דמעברין דהיינו משום דמטית תקופת תשרי בכ״ב.
אף ששה עשר לפני החג מעברין – דקסבר כוליה חג בעינן ולקמן פריך היינו תנא קמא.
אחרים – מפרש טעמייהו לקמן.
ט״ז לפני הפסח מעברין – פירוש ט״ז ונופלת בי״ז משום תשרי דתקופה נופלת בכ״ב וליכא אפילו מקצת החג ואפילו נופלת תקופת ניסן בט״ז בניסן או בתחילת היום או בשש שעות ביום מיקלע נמי תקופת תשרי בכ״ב שהרי יש בין תקופה לתקופה צ״א יום וז׳ שעות ומחצה אלא דכי נפלה תקופת ניסן בי״ז פסיקא ליה דלעולם מעברין אבל בט״ז אם בתחילת הלילה נופלת או בחצי הלילה אין מעברין ומשם ואילך מעברין.
אמר מר ר׳ יהודה אומר עשרים יום ר׳ יוסי אומר ששה עשר לפני הפסח מעברין דחסרה לה תקופת תמוז עשרים ואחד יום מתשרי, ומקשינן ר׳ יוסי היינו רבי יהודה דהא לתרווייהו מקצת חג בעינן ותו לא ומאי שנא דבעי מר עשרים ומר עשרים וחד ומפרקינן יום תקופה גומר ויום תקופה מתחיל איכא בינייהו רבי יהודה סבר יום תקופה גומר ואעפ״י דנפלה תקופה ביום עשרים ואחד שהוא יום שביעי של ערבה מעברין דההוא יומא מהתקופה ישינה קא חשיב ואפי׳ מקצת חג נמי ליכא בתקופה חדשה ורבי יוסי סבר יום תקופה מתחיל ואם התקופה חסרה עשרים ואחד יום מעברין כמו שפרשנו אבל אם התקופה חסרה עשרים יום והחדשה נופלת בעשרים ואחד יום דהוא יום שביעי של ערבה אין מעברין דקסבר יום תקופה מתחיל וההוא יומא מתקופה חדשה חשיב והוה ליה מקצת חג בתקופה חדשה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה י״ו לפני הפסח כו׳ פי׳ י״ו ונופלת בי״ז משום תשרי דתקופה נופלת בכ״ב כו׳ עכ״ל הכי משמע ודאי מתלמודא די״ו לפני הפסח משום תקופת תשרי קאמר אך יש לדקדק מנליה לתלמודא לומר כן אימא דר״י נמי משום תקופת ניסן קאמר כאחרים ולכך נקט בדבריו נמי לפני הפסח אלא דבהא פליג אאחרים דאינהו ס״ל דיום תקופה גומר ואפילו נופלת בי״ו גופיה קאמרי דמעברין לאדר וכמ״ש התוס׳ ורבי יוסי סבר יום תקופה מתחיל ודוקא בחסרה י״ו מעברין אבל בנופלת י״ו אין מעברין שתא אלא דמעברין לאדר והוי יום התקופה בחדש ניסן וי״ל דתלמודא סמיך אדשמואל דמשמע מיניה דר׳ יוסי אתקופת תשרי חייש דקאמר ר׳ יוסי כ״א יום וא״כ ליכא נ״מ בהך דרשה דבעי אביב של תקופה בחידוש לבנה כיון דר׳ יוסי אית ליה יום תקופה מתחיל דבחסרה תקופת טבת י״ו נופלת תקופת תשרי בכ״ב תשרי ולא הוי מקצת חג ועי״ל דקושטא דאיכא לפרושי מילתיה דרבי יוסי הכי לרב שמואל בר רב יצחק דדריש אליבא דאחרים דבעי אביב של תקופה בחדש ניסן אלא דלרבינא דקאמר דאחרים נמי אתשרי קיימי וליכא מאן דדריש שיהא אביב של תקופה בחדש ניסן ע״כ דרבי יום. נמי אתקופת תשרי קאי וכה״ג איכא לתרוצי מה שיש לדקדק בשמעתין ל״ל למימר דת״ק ור״ש איכא בינייהו יום תקופה מתחיל יום תקופה גומר אימא דתרווייהו ס״ל יום תקופה מתחיל אלא דחד מינייהו ס״ל דנפלה בי״ו נמי מעברין משום דס״ל כאחרים די״ט ראשון נמי חג האסיף הוא וכולה חג בעינן אלא דבהא פליג אאחרים דלדידהו נפלה בט״ו נמי מעברים משום דיום תקופה גומר ולחד מנייהו בנפלה בט״ו אין מעברין דיום תקופה מתחיל דיש לומר דודאי לרבינא איכא למימר הכי אלא לאוקימתא דרב שמואל בר רב יצחק דאחרים אתקופת ניסן קיימי וליכא מאן דס״ל די״ט ראשון חג האסיף מקרי ע״כ דת״ק ור״ש יום תקופה גומר או מתחיל א״ב ודו״ק:
ר׳ יוסי אומר: מחשבין, אם היה בחודש ניסן כבר ששה עשר יום בתוך התקופה שלפני הפסח (תקופת טבת) — מעברין את השנה, כך שיחול הפסח בתוך תקופת ניסן, אבל אם חל חודש תשרי באופן שהיו בו ששה עשר יום בתקופה שלפני החג (תקופת תמוז) — אין מעברין. ר׳ שמעון אומר: אף באופן שהיו בו ששה עשר יום בתקופה שלפני החגמעברין. אחרים אומרים: מעברים אפילו על מיעוטו של חודש, וכמה מיעוטו? ארבעה עשר יום. ומסכמים: אכן קשיא [קשה] מברייתא אחת לשניה, שאין דברי חכמים בהן שווים אלה לאלה.
The baraita continues: Rabbi Yosei says: The court calculates the seasons, and if the winter season of Tevet, which is before Passover, is lacking its completion for sixteen days into the month of Nisan, the court intercalates the year, so that Passover will occur within the season of Nisan, i.e., the spring. But if the summer season of Tammuz, which is before the Festival of the Ingathering, is lacking its completion for sixteen days into the month of Tishrei, the court does not intercalate it. Rabbi Shimon says: Even if the season before the Festival of the Ingathering is lacking its completion for sixteen days into the month of Tishrei, the court does intercalate the year. The tanna referred to as Aḥerim says: The year is intercalated even on account of a minority of the month, and how much is a minority of the month? Fourteen days. The Gemara concludes: Comparing the various baraitot poses a difficulty, as they appear to contradict one another.
ר׳ חננאלרש״יתוספותרמ״הבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר מָר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שְׁתֵּי יָדוֹת בַּחוֹדֶשׁ עֶשְׂרִים יוֹם רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מְחַשְּׁבִין שִׁשָּׁה עָשָׂר יוֹם לִפְנֵי הַפֶּסַח מְעַבְּרִין הַיְינוּ רַבִּי יְהוּדָה.

The Gemara analyzes the baraita: The Master said that Rabbi Yehuda says: The year must be intercalated if the season of Tammuz is lacking its completion for two parts of the month of Tishrei, which is twenty days. Rabbi Yosei says: The court calculates the seasons, and if the season of Tevet, which is before Passover, is lacking its completion for sixteen days into the month of Nisan, the court intercalates the year. The Gemara challenges: That is the same as the opinion of Rabbi Yehuda, since a calculation that shows the winter season of a given year to be lacking its completion for sixteen days of Nisan will also show the summer season of that year will be lacking its completion for twenty days of Tishrei.
ר׳ חננאלרש״ירמ״הבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר מר: ר׳ יהודה אומר: שתי ידות בחדש, כ׳ יום. ר׳ יוסי [אומרא]: מחשבין. י״ו לפני הפסח – מעברין, י״ו יום לפני החג – אין מעברין.
ואקשינן: מיכדי בין ר׳ יהודה דקתני: אם היתה התקופה חסירה עשרים יום מתשרי – מעברין, מכלל שאם היתה חסירה י״ט – אין מעברין. ובין ר׳ יוסי דקתני: אם היתה תקופת טבת חסירה י״ו יום מניסן – מעברין.
דשלח רב הונא בר אבא לרבאב: כי חזית דמשכה תקופת טבת עד י״ו בניסן – עברה לההיא שתא ולא תיחוש לה. חדא – דבענן אביב בחדשה של תקופהג, ועוד – בענן חג הבא בזמן אסיפה וליכא, דהא כי חשבת [מי״דד] דאישתיירו מניסן – משכה תקופת ניסן עד י״ח בתמוז, ומשכה תקופת תמוז עד כ״א יום של תשרי.
השתא בין לר׳ יהודה דסבר: אם היתה תקופת תשרי חסירה י״ט יום – אין מעברין, ובין לר׳ יוסי דסבר: אם היתה תקופת תשרי חסירה כ׳ יום אין מעבריןה – תרויהו מקצת חג בעו. מאי בין יום י״ט ליום כ׳ו?
א. בגליון כתי״א: צ״ל אומ׳. וכן הוא בקיצור ר״ח.
ב. ראש השנה כא,א.
ג. וזה לשון ר״ח שם: שלח ליה ר׳ הונא בר אבין לרבא. כי חזית דמשכה תקופת טבת עד י״ו בניסן עברה לההיא שתא ולא תיחוש לה. דכת׳ שמור את חדש האביב וג׳, שמור חדשו של אביב שתהא נופלת בו. כלומר לא יהא אביב קרב אלא בתקופה חדשה. זה הדבר היה נוהג בזמן שבית המקדש היה קיים, וזה אחד מן הדברים המסורים בידי בית דין בזמן שהיה אביב קרב, אבל עכשיו שאין אביב לא חיישינן להא דשלח רב הונא. ואילו כאן הוסיף ר״ח טעם נוסף על פי סוגייתינו שהוא משום תקופת תשרי, ומטעם זה צריך לעבר את השנה אף בזמן שאין בית המקדש קיים. אלא שגם תקופת רב אדא חלה לפעמים בכ״ב תשרי, ואם כן שוב יקשה למה בזמן הזה אין מעברין. קשה לפרש את דברי ר״ח שבשביל תקופת תשרי לבד אין מעברין ורק בהצטרף גם הטעם של הקרבת העומר מעברין. ועל כרחך חשבון הלוח אינו מתאים לסימנים עליהם בית דין מעברים את השנה. ראה לעיל הערה 114. ולפי זה מה שכתב ר״ח עכשיו שאין אביב לא חיישינן להא דשלח רב הונא הוא גם לו היה בית דין קיים כל שאין מקריבין העומר לא חיישינן לה.
אם כוונת ר״ח במה שכתב שם שבזמן הזה לא חיישינן להא, לתקופת רב אדא שהיא חלה לפעמים ביום י״ו ניסן, על כרחך סבירא ליה שיום תקופה גומר, ויום י״ו הוא מהתקופה הישנה. כי תקופת רב אדא אינה חלה אחר י״ו ניסן. אבל לפירוש ר״ח אצלנו סוגיית הגמרא בראש השנה היא אליבא דר׳ יוסי, ואם חלה תקופה בי״ו ניסן כיון דסבר ר׳ יוסי יום תקופה מתחיל הוי הקרבת העומר בתקופה חדשה. ומשכה תקופת טבת עד י״ו בניסן פירושו שיום י״ו ניסן הוא מהתקפה הישנה, כי התקופה חלה ביום י״ז בניסן.
אבל רש״י שם פירש ׳משכה תקופת טבת עד י״ו בניסן׳ שאם התקופה נמשכת עד י״ו ניסן ליעברה, וכר׳ מאיר שמצריך שתחול תקופת ניסן בחדושה של לבנה, וסבר יום תקופה מתחיל. אלא שאם חלה ביום ט״ו אפשר לעבר את חודש אדר ותחול התקופה ביום י״ד. ותוספות בראש השנה פירשו ׳משכה תקופת טבת עד י״ו בניסן׳ כר״ח, שאם חלה התקופה ביום י״ז בניסן מעברין. אלא שפירשו את הסוגיא כפירוש רש״י, דקאי אליבא דר׳ מאיר, ולדעת התוספות די בכך שתחול תקופה ביום ט״ו בניסן כי יום ט״ו הוא עדיין חדושה של לבנה, ואם נפלה תקופה ביום י״ו בניסן אפשר לעבר חודש אדר. ותוספות אצלנו פירשוהו אליבא דמאן דאמר יום תקופה גומר, ואם נפלה תקופה ביום י״ו צריך לעבר כי גם אם יעברו חודש אדר אכתי תפול תקופה ביום ט״ו ויום תקופה גומר. ולפירוש רש״י ותוספות היינו דקאמר ולא תחוש לה לומר שר׳ מאיר יחידאה, ומשום דהלכה כמותו. עוד כתבו תוס׳ להלן בעמוד ב׳ שהסוגיא בראש השנה סוברת כר׳ מאיר ולא איכפת ליה מתקופת תשרי, ולכן אפילו אם תחול תקופה בט״ו ביום, ניעבריה לאדר, אף שתקופת תשרי תחול בתחילת ליל כ״א (כיון שהתקופה היא צ״א יום וז׳ שעות ומחצה).
ד. על פי קיצור ר״ח.
ה. בכתי״א נכפל בטעות: ובין לר׳ יוסי דסבר אם היתה תקופת תשרי חסירה כ׳ יום אין מעברין.
ו. רש״י פירש קושית הגמרא מאי איכא ביניהו והלא שניהם סברי דבעינן מקצת חג מתקופה חדשה, ומשני איכא ביניהו יום אחד, ומשום דפליגי אם יום תקופה גומר. ור״ח פירש מאי איכא ביניהו מה טעם חולקין ביום אחד.
היינו ר׳ יהודה – דתרוייהו מקצת חג בעי.
אמר מר ששה עשר לפני החג אין מעברין ומקשינן אלא לרבי יוסי ששה עשר לפני החג הוא דאין מעברין הא שיבסר ותמניסר מעברין הא קאמר ששה עשר לפני הפסח מעברין דמשכא לה תקופת תמוז עד עשרים ואחד בתשרי דאלמא בציר מהכי לא ומפרקינן הוא הדין דאפילו עשרים לפני החג אין מעברין ואיידי דתנא ששה עשר לפני הפסח תנאי נמי ששה עשר לפני החג:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודנים באותה תוספתא לגופה: אמר מר [החכם], ר׳ יהודה אומר: שתי ידות בחודש, שהן עשרים יום. ר׳ יוסי אומר: מחשבין, ששה עשר יום לפני הפסחמעברין. ומקשים: הלא היינו [זוהי שיטת] ר׳ יהודה! שאם נערוך חשבון נמצא כי עיבור השנה בשל התקופה שישה עשר יום לפני פסח זהה לעיבורה בשל תקופת תשרי עשרים יום לפני החג!
The Gemara analyzes the baraita: The Master said that Rabbi Yehuda says: The year must be intercalated if the season of Tammuz is lacking its completion for two parts of the month of Tishrei, which is twenty days. Rabbi Yosei says: The court calculates the seasons, and if the season of Tevet, which is before Passover, is lacking its completion for sixteen days into the month of Nisan, the court intercalates the year. The Gemara challenges: That is the same as the opinion of Rabbi Yehuda, since a calculation that shows the winter season of a given year to be lacking its completion for sixteen days of Nisan will also show the summer season of that year will be lacking its completion for twenty days of Tishrei.
ר׳ חננאלרש״ירמ״הבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) יוֹם תְּקוּפָה גּוֹמֵר וְיוֹם תְּקוּפָה מַתְחִיל אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.

The Gemara explains: The difference between them concerns the question of whether the day of the equinox concludes the season, or the day of the equinox begins the season. Rabbi Yehuda holds that the day of the equinox concludes the season, and therefore in the given scenario the year must be intercalated so that some of the Festival of the Ingathering will occur in the season of Tishrei. But according to Rabbi Yosei this is not a concern, as the day of the equinox begins the season. Nevertheless, the year must be intercalated so that Passover will occur in the season of Nisan.
ר׳ חננאלבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ופרקינן: יום תקופה גומר איכא ביניהו – ר׳ יהודה סבר: יום תקופה גומר, ואם היתה התקופה חסירה כ׳ יום וחלה תקופת תשרי ביום כ״א לחדש, כיון שהוא גומר – נמצא כל החג בתקופה ישנה. לפיכך צריך להיות התקופה חסירה י״ט יום, וביום עשרים חלה התקופה, נשאר יום אחד מן החג בתקופה חדשה, והוא יום ערבה שהוא אחרית חולו של מועד.
ור׳ יוסי סבר: יום התקופה מן החדשה הוא, ודיו אפילו ביום כ״א לחדש אם חלה התקופה דיו. והאי דקתני: ר׳ יוסי אומר: י״ו לפני החג אין מעברין – לאו דווקא הוא, דהא אפילו י״ז או י״ח או י״ט או כ׳ – אין מעברין, י״ו איצטריך למימר דלאוא? אלא משום דתנא י״ו לפני הפסח – תנא י״ו לפני החג.
א. בתמיהה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: יום תקופה גומר ויום תקופה מתחיל איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל למעשה], ונחלקו בשאלה זו, האם מצרפים את היום האחרון לתקופה הישנה או החדשה.
The Gemara explains: The difference between them concerns the question of whether the day of the equinox concludes the season, or the day of the equinox begins the season. Rabbi Yehuda holds that the day of the equinox concludes the season, and therefore in the given scenario the year must be intercalated so that some of the Festival of the Ingathering will occur in the season of Tishrei. But according to Rabbi Yosei this is not a concern, as the day of the equinox begins the season. Nevertheless, the year must be intercalated so that Passover will occur in the season of Nisan.
ר׳ חננאלבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמַר מָר שִׁשָּׁה עָשָׂר לִפְנֵי הַחַג אֵין מְעַבְּרִין אֶלָּא לְרַבִּי יוֹסֵי שִׁשָּׁה עָשָׂר לִפְנֵי הַחַג הוּא דְּלָא הָא שִׁיבְסַר וְתַמְנֵיסַר מְעַבְּרִין.

The Master says: In the continuation of his statement, Rabbi Yosei said: If the summer season of Tammuz, which is before the Festival of the Ingathering, is lacking its completion for sixteen days into the month of Tishrei, the court does not intercalate the year. The Gemara challenges: Rather, according to Rabbi Yosei, if the season before the Festival is lacking its completion for sixteen days into the month of Tishrei, this is the situation when the court does not intercalate the year. But can one therefore infer that if it is lacking its completion for seventeen or eighteen days into the month of Tishrei, the court does intercalate the year?
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בהמשך דברי ר׳ יוסי אמר מר [החכם]: ששה עשר יום לפני החג אין מעברין. ומדקדקים, אלא לשיטת ר׳ יוסי תאמר כי ששה עשר יום לפני החג הוא שלא מעברים, הא שיבסר ותמניסר [הרי אם היה זה שבעה עשר ושמונה עשר יום לפני החג]מעברין?
The Master says: In the continuation of his statement, Rabbi Yosei said: If the summer season of Tammuz, which is before the Festival of the Ingathering, is lacking its completion for sixteen days into the month of Tishrei, the court does not intercalate the year. The Gemara challenges: Rather, according to Rabbi Yosei, if the season before the Festival is lacking its completion for sixteen days into the month of Tishrei, this is the situation when the court does not intercalate the year. But can one therefore infer that if it is lacking its completion for seventeen or eighteen days into the month of Tishrei, the court does intercalate the year?
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְהָאָמַר שִׁשָּׁה עָשָׂר לִפְנֵי הַפֶּסַח אִין בְּצִיר לָא.

The Gemara explains the difficulty: But doesn’t he say: The court calculates the seasons, and if the winter season of Tevet, which is before Passover, is lacking its completion for sixteen days into the month of Nisan, yes, the court intercalates the year; but if it is lacking its completion for less than that, it should not be intercalated, even if the season before the Festival of the Ingathering will be lacking seventeen or eighteen days? The two elements of Rabbi Yosei’s statement appear to contradict one another.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והאמר [והרי אמר]: ששה עשר לפני הפסח, ומכאן נדייק: דווקא שישה עשר — אין [כן], בציר [בפחות]לא, והרי סתירה בין הדברים!
The Gemara explains the difficulty: But doesn’t he say: The court calculates the seasons, and if the winter season of Tevet, which is before Passover, is lacking its completion for sixteen days into the month of Nisan, yes, the court intercalates the year; but if it is lacking its completion for less than that, it should not be intercalated, even if the season before the Festival of the Ingathering will be lacking seventeen or eighteen days? The two elements of Rabbi Yosei’s statement appear to contradict one another.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) לָא אִידִי וְאִידִי אֵין מְעַבְּרִין וְאַיְּידֵי דִּתְנָא רֵישָׁא שִׁשָּׁה עָשָׂר לִפְנֵי הַפֶּסַח תְּנָא נָמֵי שִׁשָּׁה עָשָׂר לִפְנֵי הַחַג.

The Gemara answers: No, those inferences are not correct. Rather, in both this case and that case, the court does not intercalate the year, and since it taught in the first clause: Sixteen days before Passover, it also taught: Sixteen days before the Festival of the Ingathering, but one cannot infer from this that it means sixteen days and no more.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: לא, אין לדייק כך, אלא אידי ואידי [זה וזה], בשני המקרים אין מעברין, ואיידי דתנא רישא [ומתוך ששנה בתחילה] ״ששה עשר לפני הפסח״, תנא נמי [שנה גם כן] ״ששה עשר לפני החג״, ואין לדקדק מכאן ששישה עשר ולא יותר.
The Gemara answers: No, those inferences are not correct. Rather, in both this case and that case, the court does not intercalate the year, and since it taught in the first clause: Sixteen days before Passover, it also taught: Sixteen days before the Festival of the Ingathering, but one cannot infer from this that it means sixteen days and no more.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אַף שִׁשָּׁה עָשָׂר לִפְנֵי הַחַג מְעַבְּרִין הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא

The baraita teaches that Rabbi Shimon says: Even if the season before the Festival of the Ingathering is lacking its completion for sixteen days into the month of Tishrei, the court does intercalate the year. The Gemara asks: If so, this is apparently the same as the opinion of the first tanna; what is the difference between Rabbi Shimon’s opinion and that of the first tanna?
ר׳ חננאלבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ שמעון אומר: אף י״ו לפני החג מעברין.
ואקשינן: הלא גם תנא קמא כך אמר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עוד שנינו שר׳ שמעון אומר: אף ששה עשר לפני החג מעברין. ומקשים: אם כן, היינו [זהו] בדיוק כשיטת התנא קמא [הראשון]!
The baraita teaches that Rabbi Shimon says: Even if the season before the Festival of the Ingathering is lacking its completion for sixteen days into the month of Tishrei, the court does intercalate the year. The Gemara asks: If so, this is apparently the same as the opinion of the first tanna; what is the difference between Rabbi Shimon’s opinion and that of the first tanna?
ר׳ חננאלבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סנהדרין יג. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), ר׳ חננאל סנהדרין יג. – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס סנהדרין יג., רש"י סנהדרין יג., תוספות סנהדרין יג., רמ"ה סנהדרין יג., בית הבחירה למאירי סנהדרין יג. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סנהדרין יג., מהרש"א חידושי הלכות סנהדרין יג., גליון הש"ס לרע"א סנהדרין יג., פירוש הרב שטיינזלץ סנהדרין יג.

Sanhedrin 13a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), R. Chananel Sanhedrin 13a, Collected from HeArukh Sanhedrin 13a, Rashi Sanhedrin 13a, Tosafot Sanhedrin 13a, Ramah Sanhedrin 13a, Meiri Sanhedrin 13a, Maharshal Chokhmat Shelomo Sanhedrin 13a, Maharsha Chidushei Halakhot Sanhedrin 13a, Gilyon HaShas Sanhedrin 13a, Steinsaltz Commentary Sanhedrin 13a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144