×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) כִּכְתָבוֹ וּבַמְּדִינָה בְּכִינּוּיוֹ אבַּמְּדִינָה כֹּהֲנִים נוֹשְׂאִים אֶת יְדֵיהֶן כְּנֶגֶד כִּתְפֵיהֶן בוּבַמִּקְדָּשׁ עַל גַּבֵּי רָאשֵׁיהֶן גחוּץ מִכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁאֵינוֹ מַגְבִּיהַּ אֶת יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף כֹּהֵן גָּדוֹל מַגְבִּיהַּ יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא ט׳:כ״ב} וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת ידיו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם.:
as it is written in the Torah, i.e., the Tetragrammaton, and in the country they use its substitute name of Lordship. In the country, the priests lift their hands so they are aligned with their shoulders during the benediction. And in the Temple they lift them above their heads, except for the High Priest, who does not lift his hands above the frontplate. Since the Tetragrammaton is inscribed on it, it is inappropriate for him to lift his hands above it. Rabbi Yehuda says: Even the High Priest lifts his hands above the frontplate, as it is stated: “And Aaron lifted up his hands toward the people and blessed them” (Leviticus 9:22).
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ערך כהן
כהןא(יומא מג.) וכבס בגדיו הכהן בכיהונו פי׳ בלא מום ובלא טומאה בכיהונו בטכסיס הכהונה בבגדים שהוא מתוקן לעבודה. (סוטה לח.) כשמברכין הכהנים את העם בגבולין נושאין כפיהן כנגד כתפיהן ובמקדש נושאין כפיהן על גבי ראשיהן חוץ מכהן גדול וכו׳, בפי׳ ר״ח אמר אביי נקטינן לשנים קורא החזן כהנים שנאמר אמור להם לשנים ולא לאחד והלכתא כוותיה אבל הא דא״ר חסדא נקטינן כהן קורא כהנים ואין ישראל קורא כהנים שנאמר אמור להם אמירה להם תהא לית הלכה כוותיה. (ברכות לד) רב נחמן בר יצחק אמר אם כהן אחד אומר כהן אם שנים קורא כהנים (ירושלמי) א״ר חסדא אפילו לכהן א׳ קורא כהנים שאינו קורא אלא לשבטו ובלבד שיהא חזן ישראל:
ערך ברך
ברךב(פסחים קה.) חוץ מברכ׳ המצות וברכת הפירות שפותח בהן בברוך ואין חותם בהם בברון ברכת הפירות פירות ממש ברכת המצות תפילין ומזוזה וציצית ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם אקב״ו להתעטף בציצית. (סוכה מו.) תני תפילין כל זמן שמניחן מברך עליהן דברי רבי וחכמים אומרים אין מברכין עליהן אלא שחרית בלבד אתמר אביי אמר הלכה כר׳ רבא אמר הל׳ כחכמים אמר רב מרי ברה דבת שמואל חזינא לרבא דלא עביד כשמעתיה אלא כל אימת דמנח להו מברך וכן הלכתא. תנן (פסחים קכא) בירך ברכת הפסח פטר את של זבח וכו׳ תניא בתוספתא דסוף פסחים איזו היא ברכת הפסח אומר בא״י אקב״ו לאכול הפסח איזו ברכת הזבח בא״י אקב״ו לאכול הזבח. (זבחים ל״ו) מנין לניתנין בזריק׳ שנתנן בשפיכ׳ יצא ת״ל ודם זבחיך ישפך סבר לה כר״ע דאמר לא זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה דתנן בירך ברכת הפסח פטר את של זבח וכו׳ (פסחים קכ״א) כשתמצא לומר לדברי רבי ישמעאל זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה לדברי ר״ע לא זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה פי׳ קיימא לן הפסח דמו בשפיכה כדתנן כהן הקרב אצל המזבח זורק זריקה אחת כנגד היסוד והזבח כגון השלמים וכיוצא בהן דמן בזריקה ואמרי כשתמצא לומר לדברי רבי ישמעאל דאמר ברכת הפסח פוטר את של זבח ואינו צריך לברך על הזבח ברכה בפני עצמה אבל ברכת הזבח אינה פוטרת של פסח זריקה בכלל שפיכה כלו׳ הטעון זריקה אם תזרקהו בכלל שפיכה יצא אבל אין שפיכה בכלל זריקה והטעון שפיכה אם יזרקהו לא יצא אלא טעון שפיכה לדברי ר׳ עקיבא לא זו פוטר את זו (ברכות מב) בירך על היין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון. פי׳ אח׳ שישלים סעודתו ונטל ידיו לברך ברכת המזון אם ביקש לשתות יין קודם ברכת המזון אינו צריך לברך בפה״ג וה״מ בשבתות ובימים טובים ובעת שיצא מן המרחץ ובשעת הקזת הדם וכיוצא בהם שאדם קובע סעודתו על היין ובדעתו לשתות אחר סעודתו וכי מברך בתחלה דעתו על כל מה שישתה אבל בשאר ימות השנה ברכת היין שלפני המזון אינה פוטרת היין שלאחר המזון אבל היין שלאחר ברכת המזון בין בזה ובין בזה צריך לברך וברכת המזון ודאי מפסק׳ וכיון דמפסקא איתסר ליה למשתי ולא שתי עד דבריך כדרבה בר מרי דבריך על היין שלפני המזון ואחר ברכת המזון. (ראש השנה כט) תני אהבה בריה דר׳ זירא כל הברכות כולן אע״פ שיצא מוציא חוץ מברכת הלחם המוציא לחם מן הארץ ברכת היין בורא פרי הגפן שאם לא יצא מוציא ואם יצא אינו מוצי׳. ירושלמי בברכות בפרק מי שמתו׳ תני כל מצות שאדם פטור אדם מוציא את הרבים ידי חובתן חוץ מברכת המזון והא תנינן כל שאינו מחוייב בדב׳ אינו מוציא את הרבים ידי חובתן הא מחוייב אע״פ שיצא מוציא א״ר אילא שאני ברכת המזון דכתיב ואכלת ושבעת וברכת מי שאכל הוא יברך בעי רחבה ברכת הלחם של מצה שצריך לברך המוציא ועל אכילת מצה וברכת יין של קדוש היום שצריך לברך ברכת היין וברכת קדוש היום מהו מי אמרינן כיון דחובה הוא מפיק או דילמא ברכה לאו חובה ופשטינן ליה מההיא דאמר רב אשי כי הוינן בי רב פפי הוה מקדש וכי הוה אתו אריסי מדברא הוה מקדש להו שמעינן מינה שאף על פי שיצא מוציא והוא הדין לברכת הלחם. כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא (ברכות לד. סוטה לח) ברכת הבית ברובה (כתובות קג) פי׳ ברכת הבית כגון הא דאמר נר לאחד נר למאה כל כי האי גוונא אין נותנין אלא כגון פת וכיוצא בה נותנין לה ואפילו בבית אביה (מגילה כב) אין אומרין ברכת אבלים וחתנים ואין מזמנין על המזון בשם פחות מי׳. ברכת אבלים ברכת רחבה וא״ר יצחק א״ר יוחנן ברכת חתנים בעשרה וחתנים מן המנין ברכת אבלים בי׳ ואין אבלים מן המנין. (כתובות ז) אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן מברכין ברכת חתנים בי׳ וחתנים מן המנין וכו. ואמר רבי יוחנן ברחבה ואסיק ברכ׳ רחבה כל ז׳ מי איכא משכחת לה בפנים חדשות כי הא דרב חייא בר אשי מקרי בריה דר״ל היה ואמרי לה מתני בריה דר״ל הוה וכו׳. פי׳ רב האי גאון ברכת רחבה מאי דבריך יהודה מתורגמני׳ דר״ל ואית ביה נפישי מילי כגון צדוק הדין וחותם דילה בא״י מחיה המתים. ומנהגא דילה הכי הוה אחר שקוברין את המת נקבצין ועומדין במעמד והוא שדה שמפטירין בה מתים ועומדין מעומד ומיושב אחורי קבורה יש להם מקום קבוע מוכן ברחבה ומכריזים ואומרים שבו יקרים שבו ויושבין וממתינין כמעט ומכריזים עמדו יקרים עמודו ועומדים למקום אחר ומכריזים שבו יקרים שבו ובאותה עמידה ובאותה ישיבה מנחמין את האבל בין שאבלין עוברין וכל העם עומדין ובין שאבלין עומדין וכל העם עוברין במקום שרגילים לעמוד בשורה ובין שיושבין ואין מנחמין בעמידה אלא בישיבה כמנהגנו עכשיו כשאר העם אבל בראשונים מנהג לעמוד בשורה ואבלין עוברין ומקודם ישיבה ראשונה מאחרי הקבורה לאלתר מברכין ברכת רחבה קודם עטיפת ראש האבל ומאלתר עוטפין את ראשו לומר שחלה עליו אבילות וי״ל ברכת רחבה כמה שערים בצידוק הדין וכל אחד מוסיף מחכמתו ואין מנהג ברכת רחבה בבבל. תנה לי ברכה כי ארץ הנגב נתתני ויקרא יעבץ אל ה׳ ויאמר אם ברך תברכני. (תמורה טו) מברך רעהו בקול גדול בבקר השכם קללה תחשב לו. (בגמ׳ דפרק יש בערכי׳) ברוך שחלק מכבודו למלכי׳. (בילמדנו ראה החילותי) הרואה את המלך כך חייב לברך. ברכת לבנה בא״י אשר במאמרו ברא שחקים וכו׳. (סנהדרין מ״ב) בסוף גמ׳ דפרק היו בודקין מפני מה מברכין על האור במוצאי שבת מפני שהיא תחלת ברייתה רבי הונא בשם רבי יוחנן אמר אף מוצאי יום הכפורים מברכין מפני ששבת האו׳ כל היום (וב״ר פרש׳ יא ויב ובסוף פר׳ כג ובברכות ירושלמי) בפרק אלו דברים בגמ׳ בית שמאי אומרים שברא מאור האש:
א. [פריסטער.]
ב. [זעגענען בענטשען.]
ככתבו – ביו״ד ה״י.
בכינויו – באל״ף דל״ת.
כנגד כתפותיהם – מפני שצריך נשיאות כפים כדאמרי׳ בברייתא בגמרא.
ובמקדש – למעלה מראשיהם מפני שמברכין את העם בשם המפורש ושכינה למעלה מקשרי אצבעותיהם.
שאין מגביה למעלה מן הציץ את ידיו – מפני שהשם כתוב עליו.
ברכת כהנים אינה נאמרת אלא בלשון הקדש כמו שביארנו וכן אין אומרין אותה אלא בעמידה כשאר העבודות שנאמר בהם לעמד ולשרת וכן דוקא בנשיאות כפים ר״ל בהגבהת ידיו כנגד כתפיו שנאמר וישא אהרן את ידיו על העם ויברכם ואם היו במקדש אינו מברך אלא בשם המפורש אבל בשאר מקומות דוקא בכנויו וכל העם בכלל ברכתו כהנים ולוים ישראל וגרים ועבדים משוחררים נשים וקטנים:
ברכת כהנים אינה אלא פנים כנגד פנים ר״ל שאע״פ שכשהם עולין לדוכן בשעה ששליח צבור אומר ברכת רצה עומדים פניהם למול ההיכל ואחוריהם כלפי העם ואצבעותיהם כפופות לתוך כפיהם ומתפללים בינם לבין עצמם שתהא ברכתם מקובלת על הדרך שיתבאר מ״מ כשישלים שליח צבור ברכת הודאה מחזירים פניהם כלפי העם ופושטין אצבעותיהם ומגביהין ידיהם כנגד כתפיהם ומברכין ואין מברכין בלחש אלא בקול רם:
כל כהנים שבבית הכנסת מצוה עליהם לברך וכן אם לא היה שם אלא אחד מצוה עליו לברך ומ״מ כל שאין שם אלא אחד אין שליח צבור קורהו אלא הוא מכין עצמו ומתחיל לברך בשעה הראויה ר״ל כשיסיים שליח צבור ברכת הודאה אבל אם היו שנים או יותר אע״פ שהכינו עצמם בשעה ששליח צבור אומר ברכת עבודה צריך שכשיסיים ברכת הודאה יהא שליח צבור קורא בקול רם כהנים ומיד הם מתחילים לברך ואין חלוק בזו בין שהיה שליח צבור כהן או ישראל שאין הלכה כדברי האומר כהן קורא כהנים ישראל אינו קורא כהנים וממה שנאמר אמור להם אמירה שלהם תהא אלא בין כהן בין ישראל קורא כהנים ומ״מ גדולי המחברים כתבו שראוי להשתדל להיות המקרא ישראל שנאמר אמור להם אלמא שהמקרא אותם אינו מהם והרי שליח צבור הוא הוא המקרא כמו שיתבאר:
תוס׳ בד״ה ונאמר כו׳ בתורה דהברכות עצמן כו׳ כצ״ל:
ככתבו בתורה, בשם הויה, ובמדינה בכינויו, בשם אדנות. במדינה — כהנים נושאים (מגביהים) את ידיהן כנגד כתפיהן בשעת הברכה, ובמקדש מרימים אותן על גבי ראשיהן, חוץ מכהן גדול שאינו מגביה את ידיו למעלה מן הציץ מפני שהשם המפורש כתוב עליו, ואין ראוי להגביה ידיו למעלה מן השם. ר׳ יהודה אומר: אף כהן גדול מגביה ידיו למעלה מן הציץ, שנאמר: ״וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם״ (ויקרא ט, כב).
as it is written in the Torah, i.e., the Tetragrammaton, and in the country they use its substitute name of Lordship. In the country, the priests lift their hands so they are aligned with their shoulders during the benediction. And in the Temple they lift them above their heads, except for the High Priest, who does not lift his hands above the frontplate. Since the Tetragrammaton is inscribed on it, it is inappropriate for him to lift his hands above it. Rabbi Yehuda says: Even the High Priest lifts his hands above the frontplate, as it is stated: “And Aaron lifted up his hands toward the people and blessed them” (Leviticus 9:22).
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) גמ׳גְּמָרָא: תָּנוּ רַבָּנַן {במדבר ו׳:כ״ג} כֹּה תְבָרְכוּ דבִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ אַתָּה אוֹמֵר בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּכׇל לָשׁוֹן נֶאֱמַר כָּאן כֹּה תְבָרְכוּ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן {דברים כ״ז:י״ב} אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם מָה לְהַלָּן בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ אַף כָּאן בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ.

GEMARA: The Sages taught: The mitzva given to the priests: “So you shall bless the children of Israel” (Numbers 6:23), is that they bless them in the sacred tongue, Hebrew. Do you say that the benediction must be recited in the sacred tongue, or perhaps it may be recited in any language? The baraita answers: It is stated here, with regard to the Priestly Benediction: “So you shall bless,” and it is stated there, with regard to the blessings and curses: “These shall stand on Mount Gerizim to bless the people” (Deuteronomy 27:12). There is a verbal analogy between these two usages of the word “bless”: Just as there, the blessings and curses were recited in the sacred tongue, as stated above (33a), so too here, the Priestly Benediction is recited in the sacred tongue.
עין משפט נר מצוהבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א גמרא תנו רבנן [שנו חכמים]: הציווי לכהנים ״כה תברכו את בני ישראל״ (במדבר ו, כג) הרי זה בלשון הקודש. אתה אומר בלשון הקודש, או אינו אלא בכל לשון?נאמר כאן בברכת כהנים ״כה תברכו״, ונאמר להלן בברכות וקללות ״אלה יעמדו לברך את העם״ (דברים כז, יב), ולומדים מגזירה שווה ״תברכו״ ״לברך״: מה להלן בברכות וקללות למדנו לעיל בתחילת הפרק (דף לג, א) בלשון הקודש — אף כאן בלשון הקודש.
GEMARA: The Sages taught: The mitzva given to the priests: “So you shall bless the children of Israel” (Numbers 6:23), is that they bless them in the sacred tongue, Hebrew. Do you say that the benediction must be recited in the sacred tongue, or perhaps it may be recited in any language? The baraita answers: It is stated here, with regard to the Priestly Benediction: “So you shall bless,” and it is stated there, with regard to the blessings and curses: “These shall stand on Mount Gerizim to bless the people” (Deuteronomy 27:12). There is a verbal analogy between these two usages of the word “bless”: Just as there, the blessings and curses were recited in the sacred tongue, as stated above (33a), so too here, the Priestly Benediction is recited in the sacred tongue.
עין משפט נר מצוהבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ הֲרֵי הוּא אוֹמֵר כֹּה עַד שֶׁיֹּאמְרוּ בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה.

Rabbi Yehuda says: It is not necessary to derive this from a verbal analogy, as it says with regard to the Priestly Benediction: “Thus,” which means that it is not recited correctly unless they recite it in this exact language, as it is written in the Torah.
תוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ורבי יהודה אומר הרי הוא אומר כה – אבל לרבנן לא משמע להו עיכובא כה אלא ככה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ יהודה אומר: אינו צריך ללמוד זאת בגזירה שווה, שהרי הוא אומר בברכת כהנים ״כה״ = כך, להדגיש: עד שיאמרו בלשון הזה הכתובה בתורה, ולא בשינוי.
Rabbi Yehuda says: It is not necessary to derive this from a verbal analogy, as it says with regard to the Priestly Benediction: “Thus,” which means that it is not recited correctly unless they recite it in this exact language, as it is written in the Torah.
תוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) תַּנְיָא אִידַּךְ כֹּה תְבָרְכוּ הבַּעֲמִידָה אַתָּה אוֹמֵר בַּעֲמִידָה אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא אפי׳אֲפִילּוּ בִּישִׁיבָה נֶאֱמַר כָּאן כֹּה תְבָרְכוּ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ מָה לְהַלָּן בַּעֲמִידָה אַף כָּאן בַּעֲמִידָה.

It is taught in another baraita: “So you shall bless,” means while standing. Do you say that the benediction must be recited while standing, or perhaps it may even be recited while sitting? It is stated here: “So you shall bless,” and it is stated there, with regard to the blessings and curses: “These shall stand on Mount Gerizim to bless.” Just as there, the blessing was recited while standing, so too here, the priests must recite the Priestly Benediction while standing.
עין משפט נר מצוהתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ונאמר להלן אלה יעמדו לברך – תימה אדרבה אימא ונאמר להלן ואכלת ושבעת וברכת מה להלן בכל לשון כדאמר לעיל (דף לג.) וי״ל דמסתברא ליה טפי למילף ברכת כהנים מברכת הר גריזים דשתיהן מפורש בתורה דהברכות עצמן נמי מפורשות שהיה היפך הקללות המפורשות ארור האיש לברכה אבל לשון ברכת המזון אינה מפורשת בתורה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תניא אידך [שנויה ברייתא אחרת]: ״כה תברכו״ הוא בעמידה. אתה אומר בעמידה, או אינו אלא אפילו בישיבה? נאמר כאן ״כה תברכו״ ונאמר להלן בברכות וקללות ״אלה יעמדו לברך״, מה להלן בעמידה — אף כאן בעמידה.
It is taught in another baraita: “So you shall bless,” means while standing. Do you say that the benediction must be recited while standing, or perhaps it may even be recited while sitting? It is stated here: “So you shall bless,” and it is stated there, with regard to the blessings and curses: “These shall stand on Mount Gerizim to bless.” Just as there, the blessing was recited while standing, so too here, the priests must recite the Priestly Benediction while standing.
עין משפט נר מצוהתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) ר׳רַבִּי נָתָן אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ הֲרֵי הוּא אוֹמֵר {דברים י׳:ח׳} לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ מָה ומְשָׁרֵת בַּעֲמִידָה אַף מְבָרֵךְ בַּעֲמִידָה וּמְשָׁרֵת גּוּפֵיהּ מְנָלַן דִּכְתִיב {דברים י״ח:ה׳} לַעֲמוֹד לְשָׁרֵת.

Rabbi Natan says: It is not necessary to derive this from a verbal analogy, as it says in the verse: “At that time the Lord separated the tribe of Levi to bear the Ark of the Covenant of the Lord, to stand before the Lord to minister to Him and to bless in His name” (Deuteronomy 10:8). Just as a priest performs the Temple service while standing, so too, he blesses while standing. The Gemara asks: And from where do we derive that he performs the service itself while standing? As it is written: “To stand to minister in the name of the Lord” (Deuteronomy 18:5).
עין משפט נר מצוהתוספות איווראבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מה משרת בעמידה אף מברך בעמידה י״מ דכהן בעל תשובה ראוי הוא לדוכן ולא מקשי׳ ליה לפסול עבודה דכהן שנשתמד דכתיב לא יקרב אלי לשרתני ותנן בפ׳ בתרא דמנחו׳ כהנים ששימשו בבית חוניו לא ישמשו בירושלם הא בנוב וגבעון מותרין וכ״ש בזמן הזה לדוכן ואמרי׳ נמי התם הרי אלו כבעלי מומין ולא מצינו בשום מקום שבעל מום שפסול לדוכן אלא א״כ היו מומין שבגלוי שהעולם מסתכלין בו. אף בניו בנשיאות כפים ולא תקשי תו שכן כהן גדול דאין משיבין על ההיקש וכתיב כל הימים ואל תקשי לך תו ראש חדש ועבודת צבור ל״ה:
לשנים קורא כהנים פ״ה כשיש שם שני כהנים לברך שליח צבור כשגמר ברכת הודאה (עד חוץ מבית הכנסת) ל״ה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ דכתיב לעמוד לשרת. מה דקשה הא באותו קרא עצמו בפ׳ עקב כתיב לעמוד לפני ה׳ לשרתו ולברך בשמו. עי׳ בספר זית רענן פ׳ עקב ובתשובת שבות יעקב ח״ב סי׳ א׳. ובסמ״ג מ״ע מצוה כ׳ כתב להיתר ור׳ נתן נפקא ליה עמידה מדכתי׳ לעמוד לשרתו ולברך בשמו עכ״ל וצ״ע ועי׳ תוספות מנחות דף קט ע״א ד״ה לא:
ר׳ נתן אומר: אינו צריך לגזירה שווה זו, הרי הוא אומר ״בעת ההיא הבדיל ה׳ את שבט לוי... לשרתו ולברך בשמו״ (דברים י, ח), ולומדים מגזירה שווה: מה כהן משרת (״לשרתו״) עבודתו בעמידה — אף כהן מברך (״ולברך בשמו״) בעמידה. ושואלים: ומשרת גופיה מנלן [עצמו מניין לנו] שהוא בעמידה — דכתיב [שנאמר]: ״לעמד לשרת בשם ה׳⁠ ⁠״ (דברים יח, ה).
Rabbi Natan says: It is not necessary to derive this from a verbal analogy, as it says in the verse: “At that time the Lord separated the tribe of Levi to bear the Ark of the Covenant of the Lord, to stand before the Lord to minister to Him and to bless in His name” (Deuteronomy 10:8). Just as a priest performs the Temple service while standing, so too, he blesses while standing. The Gemara asks: And from where do we derive that he performs the service itself while standing? As it is written: “To stand to minister in the name of the Lord” (Deuteronomy 18:5).
עין משפט נר מצוהתוספות איווראבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) תַּנְיָא אִידַּךְ כֹּה תְבָרְכוּ בִּנְשִׂיאוּת כַּפַּיִם אַתָּה אוֹמֵר בִּנְשִׂיאוּת כַּפַּיִם אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא שֶׁלֹּא בִּנְשִׂיאוּת כַּפַּיִם נֶאֱמַר כָּאן כֹּה תְבָרְכוּ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן {ויקרא ט׳:כ״ב} וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם מָה לְהַלָּן בִּנְשִׂיאוּת כַּפַּיִם אַף כָּאן זבִּנְשִׂיאוּת כַּפַּיִם.

It is taught in another baraita: “So you shall bless” means with lifted hands. Do you say that the priests must recite the benediction with lifted hands, or perhaps they may recite it without lifted hands? It is stated here: “So you shall bless,” and it is stated there, with regard to the dedication of the Tabernacle: “And Aaron lifted up his hands toward the people and blessed them” (Leviticus 9:22). Just as there, Aaron blessed the nation with lifted hands, so too here, the Priestly Benediction is recited with lifted hands.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ בנשיאות כפים – שיגביהו את ידיהם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תניא אידך [שנויה ברייתא אחרת]: ״כה תברכו״ — בנשיאות (הגבהת) כפים. אתה אומר בנשיאות כפים, או אינו אלא שלא בנשיאות כפים? נאמר כאן ״כה תברכו״ ונאמר להלן בחנוכת המשכן ״וישא אהרן את ידו אל העם ויברכם״ (ויקרא ט, כב), ולומדים מגזירה שווה: מה להלן ברכת אהרן בנשיאות כפים (״וישא... את ידיו״) — אף כאן ברכת הכהנים בנשיאות כפים.
It is taught in another baraita: “So you shall bless” means with lifted hands. Do you say that the priests must recite the benediction with lifted hands, or perhaps they may recite it without lifted hands? It is stated here: “So you shall bless,” and it is stated there, with regard to the dedication of the Tabernacle: “And Aaron lifted up his hands toward the people and blessed them” (Leviticus 9:22). Just as there, Aaron blessed the nation with lifted hands, so too here, the Priestly Benediction is recited with lifted hands.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) קַשְׁיָא לֵיהּ לר׳לְרַבִּי יוֹנָתָן אִי מָה לְהַלָּן כֹּהֵן גָּדוֹל וְרֹאשׁ חוֹדֶשׁ וַעֲבוֹדַת צִבּוּר אַף כָּאן כֹּהֵן גָּדוֹל וְרֹאשׁ חוֹדֶשׁ וַעֲבוֹדַת צִיבּוּר.

This halakha was difficult for Rabbi Yonatan to understand: If this halakha is derived from the dedication of the Tabernacle, then why not also say: Just as there, the High Priest was the one who recited the blessing, and it was the New Moon, and the offerings that were brought were a communal service, so too here, the Priestly Benediction must be recited only by the High Priest, and on the New Moon, and when performing a communal service?
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קשיא ליה לרבי יונתן – אהך גזירה שוה אי בגז״ש ילפת לה איכא למיפרך מה למלואים שכן קרבן ציבור כדכתיב (ויקרא ט) וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים וכולן של ציבור כדכתיב קחו שעיר עזים וגו׳ וראש חדש הוה כדכתיב ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים וגו׳ (שמות מ) והוא היה יום שמיני למלואים כדתניא בסדר עולם אותו היום נטל עשר עטרות.
קשיא ליה לר׳ יונתן – אינו לשון הברייתא אלא לשון פי׳ הגמרא וה״ג לה בסיפרי ר׳ יונתן אומר אי מה להלן וכו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קשיא ליה [היה קשה לו] לר׳ יונתן: אי [אם] משם אתה למד, אם כן דייק גם כך: מה להלן בחנוכת המשכן כהן גדול היה מברך, והיה זה ראש חודש והיתה זאת עבודת צבור, שקרבנות ציבור הם שקרבו אז, אף כאן נשיאת כפים אינה נעשית אלא אצל כהן גדול וראש חודש ועבודת ציבור?
This halakha was difficult for Rabbi Yonatan to understand: If this halakha is derived from the dedication of the Tabernacle, then why not also say: Just as there, the High Priest was the one who recited the blessing, and it was the New Moon, and the offerings that were brought were a communal service, so too here, the Priestly Benediction must be recited only by the High Priest, and on the New Moon, and when performing a communal service?
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) ר׳רַבִּי נָתָן אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ הֲרֵי הוּא אוֹמֵר {דברים י״ח:ה׳} הוּא וּבָנָיו כׇּל הַיָּמִים מַקִּישׁ בָּנָיו לוֹ מָה הוּא בִּנְשִׂיאוּת כַּפַּיִם אַף בָּנָיו בִּנְשִׂיאוּת כַּפַּיִם וּכְתִיב כׇּל הַיָּמִים וְאִיתַּקַּשׁ בְּרָכָה לְשֵׁירוּת.

Rabbi Natan says: It is not necessary to derive from a verbal analogy that the Priestly Benediction is recited with lifted hands, as it says with regard to Aaron: “To stand to minister in the name of the Lord, him and his sons forever” (Deuteronomy 18:5). In this verse, his sons are juxtaposed with him. Just as Aaron recited the Priestly Benediction with lifted hands, so too, his sons recite the benediction with lifted hands. And furthermore, it is written “forever,” which indicates that it is referring not only to special occasions. And although the verse is not referring to the Priestly Benediction, the benediction is juxtaposed to the Temple service in another verse: “To minister to Him and to bless in His name” (Deuteronomy 10:8).
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ נתן אומר אינו צריך – משום דפרכא ליה גז״ש מייתי ליה בהקישא.
אף בניו בנשיאות כפים – ולא תיקשי תו שכן כ״ג דאין משיבין על ההיקש.
וכתיב כל הימים – ולא תיקשי לך תו ראש חדש ועבודת צבור.
ואיתקש ברכה לשירות – כלומר ואע״ג דבהאי קראי לאו ברכה כתיבא אלא שירות לעמוד לשרת בשם ה׳ הוא ובניו כל הימים איתקוש ברכה ושירות בקרא אחרינא כדאמרי׳ לעיל לשרתו ולברך בשמו.
וכתיב כל הימים – תימה אכתי עבודת יחיד מהיכא לן דאיתרבי דאיכא נשיאות כפים והא בכל הימים איכא נמי עבודת צבור כגון תמיד ונראה דודאי לדברי הכל אימעיט עבודת יחיד מנשיאות כפים ור׳ יונתן נמי אגב שיטפיה נקט ליה ולא הוה נשיאות כפים בכל יום אלא בעבודת תמיד כדתנן בפ״ה דסדר תמיד (דף לב:) דלאחר שנתנו איברים על גבי כבש ומלחום ירדו ובאו להן ללשכת הגזית אמר להן הממונה ברכו ברכה אחת והם ברכו קראו עשרת הדברות שמע והיה אם שמוע ויאמר וברכו את העם ג׳ ברכות אמת ויציב ועבודה וברכת כהנים והוא הדין במוספין ובתמיד של בין הערבים.
ואיתקש ברכה לשירות – לעיל קאי דקאמר מקיש בניו לו אימא לענין שירות דוקא איתקוש להכי קאמר כיון דאיתקוש לשירות הוא הדין לברכה דהא איתקוש ברכה לשירות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בפרש״י בד״ה ואיתקש ברכה כו׳ ברכה ושירות בקרא אחרינא כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה וכתיב כל כו׳ יחיד מהיכא אתרבי דאיכא כו׳ דודאי לד״ה אימעיט כו׳ עכ״ל כצ״ל:
ר׳ נתן אומר: אינו צריך ללמוד זאת בגזירה שווה, שהרי הוא אומר ״לעמוד לשרת בשם ה׳ הוא ובניו כל הימים״ (דברים יח, ה), מקיש בניו לו; מה הוא אהרן בנשיאות כפים — אף בניו בנשיאות כפים, וכתיב [ונאמר] ״כל הימים״, משמע לא רק בזמן מיוחד. ואף שהפסוק אינו עוסק בברכת כהנים איתקש [הוקשה, הושוותה] בפסוק אחר ברכה לשירות, שנאמר: ״לשרתו ולברך בשמו״ (דברים י, ח).
Rabbi Natan says: It is not necessary to derive from a verbal analogy that the Priestly Benediction is recited with lifted hands, as it says with regard to Aaron: “To stand to minister in the name of the Lord, him and his sons forever” (Deuteronomy 18:5). In this verse, his sons are juxtaposed with him. Just as Aaron recited the Priestly Benediction with lifted hands, so too, his sons recite the benediction with lifted hands. And furthermore, it is written “forever,” which indicates that it is referring not only to special occasions. And although the verse is not referring to the Priestly Benediction, the benediction is juxtaposed to the Temple service in another verse: “To minister to Him and to bless in His name” (Deuteronomy 10:8).
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְתַנְיָא אִידַּךְ כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל חבַּשֵּׁם הַמְפוֹרָשׁ אַתָּה אוֹמֵר בַּשֵּׁם הַמְפוֹרָשׁ אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּכִינּוּי ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {במדבר ו׳:כ״ז} וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי שְׁמִי הַמְיוּחָד לִי.

And it is taught in another baraita: “So you shall bless the children of Israel” means the blessing should be recited with the ineffable name. Do you say that the Priestly Benediction must be recited with the ineffable name, or perhaps it is recited with only the substitute name, Adonai? The verse states: “So shall they put My name” (Numbers 6:27), which means My name that is unique to Me.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בשם המיוחד – ככתבו.
או אינו אלא בכינוי – רבינו הלל פי׳ בספרי בכינוי כגון אל אלהים צבאות ולא מסתבר דהיכי תיסק אדעתא לשבושי קרא למימר יברכך אלהים במקום שם בן ארבע אותיות אלא בכינוי יש לומר כקריאתו באל״ף דל״ת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותניא אידך [ושנויה ברייתא אחרת]: מה שנאמר ״כה תברכו את בני ישראל״ — הרי זה בשם המפורש. אתה אומר בשם המפורש, או אינו אלא בכינוי (בשם אדנות)? תלמוד לומר: ״ושמו את שמי״ (במדבר ו, כז) לומר: שמי המיוחד לי.
And it is taught in another baraita: “So you shall bless the children of Israel” means the blessing should be recited with the ineffable name. Do you say that the Priestly Benediction must be recited with the ineffable name, or perhaps it is recited with only the substitute name, Adonai? The verse states: “So shall they put My name” (Numbers 6:27), which means My name that is unique to Me.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) יָכוֹל אַף בַּגְּבוּלִין כֵּן נֶאֱמַר כָּאן וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי וְנֶאֱמַר לְהַלָּן {דברים י״ב:ה׳} לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם מָה לְהַלָּן בֵּית הַבְּחִירָה אַף כָּאן בְּבֵית הַבְּחִירָה.

One might have thought that even in the outlying areas, outside the Temple, this ineffable name is used. It is stated here, with regard to the Priestly Benediction: “So shall they put My name,” and it is stated there, with regard to the place one must sacrifice offerings: “The place that the Lord your God has chosen out of all your tribes to put His name there” (Deuteronomy 12:5). The verbal analogy teaches that just as there, the expression “to put His name there” is referring to the Temple, so too here, the mitzva of “so shall they put My name” applies in the Temple and not anywhere else.
בית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יכול אף בגבולין (מחוץ למקדש) יעשו כן — נאמר כאן ״ושמו את שמי״, ונאמר להלן ״המקום אשר יבחר ה׳... לשום את שמו שם״ (דברים יב, ה), ולומדים מגזירה שווה זו מה להלן ״לשום את שמו שם״ — כוונתו בית הבחירה, אף כאן ״ושמו את שמי״ המיוחד בבית הבחירה ולא בגבולין.
One might have thought that even in the outlying areas, outside the Temple, this ineffable name is used. It is stated here, with regard to the Priestly Benediction: “So shall they put My name,” and it is stated there, with regard to the place one must sacrifice offerings: “The place that the Lord your God has chosen out of all your tribes to put His name there” (Deuteronomy 12:5). The verbal analogy teaches that just as there, the expression “to put His name there” is referring to the Temple, so too here, the mitzva of “so shall they put My name” applies in the Temple and not anywhere else.
בית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ הֲרֵי הוּא אוֹמֵר {שמות כ׳:כ׳} בְּכׇל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ בְּכׇל מָקוֹם ס״דסָלְקָא דַּעְתָּךְ אֶלָּא מִקְרָא זֶה מְסוֹרָס הוּא בְּכׇל מָקוֹם אֲשֶׁר אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ שָׁם אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי וְהֵיכָן אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ בְּבֵית הַבְּחִירָה שָׁם אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי בְּבֵית הַבְּחִירָה.

Rabbi Yoshiya says: It is not necessary to derive this halakha from the verbal analogy, as it can be derived from a verse. It says in the verse: “In every place where I cause My name to be mentioned I will come to you and bless you” (Exodus 20:20). Does it enter your mind that this verse literally means that the Divine Presence will be revealed everywhere? Rather, this verse must be interpreted by transposition. It must be reordered and read as follows: In every place where I will come to you and bless you, there I will cause My name to be mentioned. Rabbi Yoshiya explains that God is stating: And where will I come to you and bless you? In the Temple. Therefore, he derives: There, in the Temple, I will cause My name to be mentioned, but the ineffable name is not mentioned elsewhere.
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בכל המקום ס״ד – וכי בכל מקום שם המיוחד נזכר הכתיב (שמות ג) זה שמי וזה זכרי לא כשאני נכתב אני נקרא (פסחים דף נ.) ועוד וכי בכל מקום שכינה באה ושורה דכתיב אבא אליך והוא לא יחד מקום להזכרת השם.
מסורס הוא – מהופך בכל המקום אשר אבא אליך באהל מועד שבמדבר ובשילה ובבית עולמים.
הרי הוא אומר בכל המקום אשר אבא אליך וברכתיך – הכי תני בספרי בכל מקום אשר אני נגלה שם תהא מזכיר את שמי והיינו דקמתמה הכא בכל מקום ס״ד וכי בכל מקום אשר אני מצוה שמי להזכיר דהיינו אפילו בגבולין תברכו דבכל מקום אשר אבא אליך משמע אני בעצמי שיהא שם גילוי שכינה אלא מקרא מסורס הוא בכל מקום אשר אבא אליך שאני נגלה שם שם אני מצוך להזכיר שמי המיוחד לי והיינו דוקא בבית הבחירה והיינו דקתני בספרי בכל מקום אשר אני נגלה שם תהא מזכיר את שמי ונראה דמזה הטעם נמנעו כהנים לברך בשם המיוחד משמת שמעון הצדיק כדאמרי׳ בפרק טרף בקלפי (יומא דף לט:) לפי שלא זכו שוב לגילוי שכינה ונראה לר״י כהן שבירך ברכת כהנים בישיבה לא עשה ולא כלום הואיל ואיתקוש ברכה לשירות וגבי שירות אמר בפ״ב דזבחים (דף כג:) דיושב מחלל עבודה הילכך אף כאן צריך לחזור ולברך מעומד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ יאשיה אומר: אינו צריך לגזירה שווה, אלא הרי הוא אומר ״בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך״ (שמות כ, כא), והדברים מתמיהים: וכי יהא גילוי שכינה בכל מקום סלקא דעתך [עולה על דעתך] לומר? אלא מקרא זה מסורס הוא, שצריך להבינו בשינוי סדר; בכל מקום אשר אבוא אליך וברכתיך — שם אזכיר את שמי, כלומר, ייזכר במפורש. והיכן אבוא אליך וברכתיך — בבית הבחירה, שם אזכיר את שמי — בבית הבחירה.
Rabbi Yoshiya says: It is not necessary to derive this halakha from the verbal analogy, as it can be derived from a verse. It says in the verse: “In every place where I cause My name to be mentioned I will come to you and bless you” (Exodus 20:20). Does it enter your mind that this verse literally means that the Divine Presence will be revealed everywhere? Rather, this verse must be interpreted by transposition. It must be reordered and read as follows: In every place where I will come to you and bless you, there I will cause My name to be mentioned. Rabbi Yoshiya explains that God is stating: And where will I come to you and bless you? In the Temple. Therefore, he derives: There, in the Temple, I will cause My name to be mentioned, but the ineffable name is not mentioned elsewhere.
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) תַּנְיָא אִידַּךְ כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵין לִי אֶלָּא בְּנֵי יִשְׂרָאֵל גֵּרִים נָשִׁים וַעֲבָדִים מְשׁוּחְרָרִים מִנַּיִן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {במדבר ו׳:כ״ג} אָמוֹר לָהֶם לְכוּלְּהוּ.

It is taught in another baraita: “So you shall bless the sons of Israel” (Numbers 6:23). I have derived only the halakha to bless the sons of Israel. From where do I derive the halakha of blessing converts, women, and emancipated slaves? The verse states immediately afterward: “You shall say to them,” meaning to all of the Jewish people.
בית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תניא אידך [שנויה ברייתא אחרת]: ממה שנאמר ״כה תברכו את בני ישראל״, אין לי אלא לברך את בני ישראל בלבד, ואולם לברך גרים נשים ועבדים משוחררים מנין? תלמוד לומר מיד אחר כך: ״אמור להם״ (במדבר ו, כג), והכוונה היא לכולהו [לכולם], לכל קהל ישראל.
It is taught in another baraita: “So you shall bless the sons of Israel” (Numbers 6:23). I have derived only the halakha to bless the sons of Israel. From where do I derive the halakha of blessing converts, women, and emancipated slaves? The verse states immediately afterward: “You shall say to them,” meaning to all of the Jewish people.
בית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) תַּנְיָא אִידַּךְ כֹּה תְבָרְכוּ טפָּנִים כְּנֶגֶד פָּנִים אַתָּה אוֹמֵר פָּנִים כְּנֶגֶד פָּנִים אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא פָּנִים כְּנֶגֶד עוֹרֶף ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר אָמוֹר לָהֶם כְּאָדָם הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ.

It is taught in another baraita: “So you shall bless,” means that the priests must recite the Priestly Benediction face-to-face with the congregation. Do you say that the Benediction must be recited face-to-face, or perhaps it is only recited with the faces of the priests facing the back of the necks of the congregation? The verse states: “You shall say to them,” face-to-face, like a person who is talking to another.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
או אינו אלא אפילו פנים כנגד עורף – שאין הציבור צריכין להסב פניהם לצד הכהנים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תניא אידך [שנויה ברייתא אחרת]: ״כה תברכו״ — הברכה צריכה להיות פנים כנגד פנים, כשהקהל מפנה פניו לעומת פני הכהנים. אתה אומר פנים כנגד פנים, או אינו אלא פנים כנגד עורף? תלמוד לומר: ״אמור להם״ — כאדם האומר לחבירו שמדבר עמו פנים אל פנים.
It is taught in another baraita: “So you shall bless,” means that the priests must recite the Priestly Benediction face-to-face with the congregation. Do you say that the Benediction must be recited face-to-face, or perhaps it is only recited with the faces of the priests facing the back of the necks of the congregation? The verse states: “You shall say to them,” face-to-face, like a person who is talking to another.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) תַּנְיָא אִידַּךְ כֹּה תְבָרְכוּ יבְּקוֹל רָם אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּלַחַשׁ ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר אָמוֹר לָהֶם כְּאָדָם שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ.

It is taught in another baraita: “So you shall bless” means that the benediction must be recited out loud. Or, perhaps, is it recited only in a whisper? The verse states: “You shall say to them,” like a person who is talking to another.
עין משפט נר מצוהתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
או אינו אלא בלחש – תימה לר״י אמאי לא נפקא לן מיניה מג״ש דברכה ברכה מהר גריזים מה להלן בקול רם אף כאן בקול רם ומצינו למימר דלא איצטריך אלא לר״י דלא יליף ליה מגזירה שוה אלא מכה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תניא אידך [שנויה ברייתא אחרת]: ״כה תברכו״ — בקול רם. או אינו אלא בלחש? תלמוד לומר: ״אמור להם״ — כאדם שאומר לחבירו.
It is taught in another baraita: “So you shall bless” means that the benediction must be recited out loud. Or, perhaps, is it recited only in a whisper? The verse states: “You shall say to them,” like a person who is talking to another.
עין משפט נר מצוהתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אָמַר אַבָּיֵי כנָקְטִינַן לִשְׁנַיִם קוֹרֵא כֹּהֲנִים ולא׳וּלְאֶחָד אֵינוֹ קוֹרֵא כֹּהֵן שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר אָמוֹר לָהֶם לִשְׁנַיִם וְאָמַר רַב חִסְדָּא נָקְטִינַן כֹּהֵן קוֹרֵא כֹּהֲנִים וְאֵין יִשְׂרָאֵל קוֹרֵא כֹּהֲנִים שֶׁנֶּאֱמַר אָמוֹר לָהֶם אֲמִירָה

Abaye said: We have a tradition with regard to the prayer leader calling the priests to recite the Priestly Benediction: When there are two priests, he calls: Priests, but when there is one priest he does not call: Priest, as it is stated: “You shall say to them,” in plural, meaning to a minimum of two priests. And Rav Ḥisda said: We have a tradition that a priest calls: Priests, but an Israelite does not call: Priests, as it is stated: “You shall say to them,” which means that the saying
עין משפט נר מצוהרש״יראב״ןתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לשנים קורא כהנים – כשיש שם שני כהנים לברך שליח צבור כשגמר ברכת הודאה קורא אותן כהנים והן הופכין פניהן שהיו הפוכין לצד התיבה להתפלל דהא אמרינן לקמן יהי רצון מלפניך שתהא ברכה זו כו׳.
אמור להם – מקרא דלהם נפקא לן ששליח צבור מזהיר אותן לברך.
כהן קורא כהנים – אם שליח צבור כהן הוא קורא ומזהיר את חביריו העומדים לפניו להחזיר פניהם ולברך את ישראל ואם ישראל הוא אינו קורא כהנים.
1אמר אביי נקיטינן לשנים קורא כהנים ולאחד אינו קורא כהן שנאמר אמור להם לשניםא. פירוש אם עולין שני כהנים לדוכן לא יחזרו פניהם כלפי הציבור עד שיקרא להם שליח ציבור כהנים. ואם אחד עולה אינו קורא לו כהן אלא מעצמו יחזור פניו ויקראב.
א. ע״ל סי׳ קפב (כרך א) שהביא רבינו לשון הירושלמי דגם לאחד קורא. וצ״ע.
ב. לכאו׳ צ״ל ויברך.
1. ביאור זה מופיע בכ״י לאחר הביאורים על סוטה ל״ט:.
לשנים קורא כהנים – בירושלמי פרק אין עומדין אמר רב חסדא צריך שיהא החזן ישראל רב נחמן בר יצחק אומר אם היה כהן א׳ אומר כהן שנים אומר כהנים אמר רב חסדא אפי׳ כהן קורא כהנים שאין קורא כהנים אלא לאותו השבט.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר אביי: נקטינן [מוחזקים אנו] שכאשר שליח הציבור מזמין את הכהנים לברך, לשנים קורא ״כהנים״, ולכהן אחד המברך — אינו קורא ״כהן״, שנאמר: ״אמור להם״ — לכהנים, הרי זה בלשון רבים, לשנים לפחות. ואמר רב חסדא: נקטינן [מוחזקים אנו] שכהן קורא ״כהנים״, ואין ישראל קורא ״כהנים״, שנאמר: ״אמור להם״ וכוונתו: אמירה
Abaye said: We have a tradition with regard to the prayer leader calling the priests to recite the Priestly Benediction: When there are two priests, he calls: Priests, but when there is one priest he does not call: Priest, as it is stated: “You shall say to them,” in plural, meaning to a minimum of two priests. And Rav Ḥisda said: We have a tradition that a priest calls: Priests, but an Israelite does not call: Priests, as it is stated: “You shall say to them,” which means that the saying
עין משפט נר מצוהרש״יראב״ןתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סוטה לח. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה סוטה לח., הערוך על סדר הש"ס סוטה לח., רש"י סוטה לח., ראב"ן סוטה לח. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות סוטה לח., תוספות איוורא סוטה לח., בית הבחירה למאירי סוטה לח. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סוטה לח., מהרש"א חידושי הלכות סוטה לח., גליון הש"ס לרע"א סוטה לח., פירוש הרב שטיינזלץ סוטה לח., אסופת מאמרים סוטה לח.

Sotah 38a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Sotah 38a, Collected from HeArukh Sotah 38a, Rashi Sotah 38a, Raavan Sotah 38a, Tosafot Sotah 38a, Tosefot Evreux Sotah 38a, Meiri Sotah 38a, Maharshal Chokhmat Shelomo Sotah 38a, Maharsha Chidushei Halakhot Sotah 38a, Gilyon HaShas Sotah 38a, Steinsaltz Commentary Sotah 38a, Collected Articles Sotah 38a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144