×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) כׇּל הַתּוֹרָה בְּכׇל לָשׁוֹן נֶאֶמְרָה דְּאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ נֶאֶמְרָה וְהָיוּ דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי.
that the entire Torah may be recited in any language, as, if it should enter your mind to say that the entire Torah may be recited only in the sacred tongue and not in any other language, why do I need that which the Merciful One writes: “And these words, which I command you this day, will be”? If in fact it is prohibited for one to recite any portion of the Torah in a language other than Hebrew, then prohibiting the recitation of Shema in a language other than Hebrew is superfluous. Since the Torah specifically requires Shema to be recited in Hebrew, it must be because the rest of the Torah may be recited in any language.
תוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל התורה כולה בכל לשון נאמרה – פי׳ ר״ח הא פשיטא דבשעת מ״ת ניתנו למשה בלשון קודש והאי דקאמר הכא היינו אם ניתנה להעתיקה בלשון אחר או לא ומפירושו נשמע דלמ״ד לא ניתנה להעתיקה בלשון אחר לא ניתנה לקרוא כמו כן בלשון אחר דמי שהיה קורא אותה בלשון פרסי והיא כתובה לשון עברי כאילו היה קורא בעל פה כדאמרינן בפ׳ שני דמגילה (מגילה יח.) קראה תרגום לא יצא היכי דמי אילימא דכתיבא מקרא וקא קרי תרגום היינו על פה הוא לא צריכא דכתיבא תרגום וקא קרי תרגום ולא ידענא לפירושו היכי סלקא דעתיה למימר אליבא דרבי דבכל לשון ניתנה ליכתב אם כן הא דאמר רבי ק״ש ככתבה היינו בכל לשון שהרי בכל לשון ניתנה ליכתב אם כן היינו רבנן ותו תפשוט מיהא התם דאליבא דרבי בלשון הקודש נאמרה ותו מאי קמבעיא ליה והא פלוגתא היא בפ״ק דמגילה (דף ח:) תנן אין בין ספרים למזוזות ותפילין אלא שהספרים נכתבין בכל לשון ותפילין ומזוזות אינן נכתבין אלא אשורית בלבד רשב״ג אומר אף ספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית בלבד וי״ל מהא דאמר רבי קרית שמע ככתבה ליכא למידק מיניה דאיכא למימר ככתבה המיוחד לה כשנכתבה יחידי כגון במזוזות ותפילין דכ״ע מודו דבלשון הקודש והא דקאמר לימא קסבר רבי כל התורה בכל לשון נאמרה ה״פ ולית ליה דרשב״ג דאמר דוקא יוונית ולרבנן דאמרי בלשון הקודש לית להו דרבנן דאמרי ספרים נכתבים בכל לשון כך צריך לפרש לפי פירוש ר״ח.
התבאר במקומו (יבמות ק״ד.) שמצות חליצה קוראה ר״ל מאן יבמי וכו׳ וקורא ר״ל לא חפצתי לקחתה וחולצת ורוקקת וקוראה ר״ל ככה יעשה לאיש וכו׳ אלא שמ״מ אין הקריאה מעכבת שכל שחלצה ורקקה אע״פ שלא קראה חליצתה כשרה ואף דברים של מעשה ר״ל חליצה ורקיקה אין שניהם מעכבין אלא החליצה בלבד וכך שחלצה ולא רקקה חליצתה כשרה ואם רקקה בפניו ובפני בית דין המזומן לכך ולא חלצה אין זה כלום ליפטר היא בכך בלא חליצה אלא שמ״מ נפסלה בכך ליבמים הא קריאה בלא מעשה אינה כלום וכבר ביארנו עיקרי דברים אלו במקומן:
רש״י בד״ה ובמה היא שותה בכלי מאוס במקידה של חרס והס״ד:
בד״ה ומה היא כו׳ מזידה וכרצון בדקוה כו׳ כצ״ל:
בד״ה וכל כך כו׳ הך למה הס״ד:
תוס׳ בד״ה כל התורה כו׳ בלשון פרסי כתובה בלשון עברי כו׳ ותו תפשוט מיהא התם אליבא כו׳ לרבנן דאמרי ספרים נכתבים כו׳ עכ״ל כצ״ל:
כל התורה בכל לשון נאמרה, שיכולה להיאמר ולהיקרא בכל שפה, דאי סלקא דעתך [שאם עולה על דעתך] שדווקא בלשון הקודש נאמרה, אם כן ״והיו״ דכתב רחמנא [שכתבה התורה] בקריאת שמע, ומשם למד רבי שנאמרת דווקא בלשון הקודש למה לי?
that the entire Torah may be recited in any language, as, if it should enter your mind to say that the entire Torah may be recited only in the sacred tongue and not in any other language, why do I need that which the Merciful One writes: “And these words, which I command you this day, will be”? If in fact it is prohibited for one to recite any portion of the Torah in a language other than Hebrew, then prohibiting the recitation of Shema in a language other than Hebrew is superfluous. Since the Torah specifically requires Shema to be recited in Hebrew, it must be because the rest of the Torah may be recited in any language.
תוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) אִיצְטְרִיךְ מִשּׁוּם דִּכְתִיב שְׁמַע.

The Gemara rejects this suggestion: This is not unquestionably so, as the phrase “and these words, which I command you this day, will be” is necessary in this case because “hear” is also written. Had it not said “and these words, which I command you this day, will be,” it would have been derived from the word “hear” that Shema may be recited in any language, in accordance with the opinion of the Rabbis. Therefore, the phrase “and these words, which I command you this day, will be” is necessary.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודוחים: אין זו ראיה, שאפילו אם כל התורה בלשון הקודש נאמרה, מכל מקום איצטריך [הוצרך] ״והיו״ להיאמר כאן במיוחד משום דכתיב [שנאמר] ״שמע״, ומכאן אפשר היה ללמוד — בכל לשון שאתה שומע, ולכן כדי להוציא ממשמעות זו של הדברים, צריך היה להדגיש ״והיו״.
The Gemara rejects this suggestion: This is not unquestionably so, as the phrase “and these words, which I command you this day, will be” is necessary in this case because “hear” is also written. Had it not said “and these words, which I command you this day, will be,” it would have been derived from the word “hear” that Shema may be recited in any language, in accordance with the opinion of the Rabbis. Therefore, the phrase “and these words, which I command you this day, will be” is necessary.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) לֵימָא קָסָבְרִי רַבָּנַן כׇּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ בִּלְשׁוֹן קוֹדֶשׁ נֶאֶמְרָה דְּאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ בְּכׇל לָשׁוֹן שְׁמַע דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי.

The Gemara asks: Shall we say that the Rabbis hold that the entire Torah may be recited only in the sacred tongue and not in any other language? As, if it should enter your mind to say that the Torah may be recited in any language, why do I need that which the Merciful One writes: “Hear”? It is permitted for one to recite the entire Torah in any language, rendering a specific requirement with regard to Shema superfluous.
רש״יתוספות איווראבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לימא קסבר רבי – מדאיצטריך קרא שתהא קריאת שמע ככתבה.
כל התורה בכל לשון נאמרה – לקרות בבית הכנסת.
משום דכתיב שמע – איצטריך והיו דלא תדרשיה לקרית שמע בכל לשון אלא להשמיע לאזניו.
לימ׳ קסבר ר׳ כל התורה בכל לשון נאמרה פ״ה כגון קריאת התורה ול״נ דמקריאה אי אפשר להיות דאין חיובא אלא מדרבנן ותקנת עזרא. לכ״נ לפ׳ כל הפרשיות שצריכות לקרות כגון פרשת זכור ופרשת עגלה ערופה והני דמפרש במתני׳ דצריכין לקרותן בלשון הקדש אי ליכא קרא דמרבי להו לקרותה בכל לשון גם זה פי׳ פרק הקורא [במגילה דף יז]. שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי. י״מ פ״ק דשבת דמכירין בו אבל אינן חוששין בו ואין נראה מכאן דמשמע בסמוך דאין מכירין בו כלל. ברכת המזון דכתיב ואכלת ושבעת וברכת ה״ג ול״ג מנא לן דלא בעי קרא דמהיכא תיתי דניבעי לשון הקדש אבל גבי שבועת העדות גר׳ מנא לן דאי לא כתיב קרא איכא למימר דבעי דומיא דשבועת הר גריזים והר עיבל שהיא בלשון הקדש. ל״ה. יש אומר בפשט שצריך לברך בעל הבית דכתיב וברכת את ואת ריבויא הוא לרבות את בעל הבית:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים להיפך: לימא קסברי רבנן [האם לומר שסבורים חכמים] כי כל התורה כולה בלשון קודש דווקא נאמרה, דאי סלקא דעתך [שאם עולה על דעתך] לומר שבכל לשון נאמרה אם כן ״שמע״ דכתב רחמנא [שכתבה תורה] ללמד שפרשה זאת נקראת בכל לשון למה לי?
The Gemara asks: Shall we say that the Rabbis hold that the entire Torah may be recited only in the sacred tongue and not in any other language? As, if it should enter your mind to say that the Torah may be recited in any language, why do I need that which the Merciful One writes: “Hear”? It is permitted for one to recite the entire Torah in any language, rendering a specific requirement with regard to Shema superfluous.
רש״יתוספות איווראבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אִיצְטְרִיךְ מִשּׁוּם דִּכְתִיב וְהָיוּ.:

The Gemara rejects this: The word “hear” is necessary in any case, because “and these words, which I command you this day, will be” is also written. Had it not been for the word “hear,” the Rabbis would have understood that it is prohibited to recite Shema in any other language, in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi. Therefore, the word “hear” is necessary.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: איצטריך [הוצרך] הדבר משום דכתיב [שנאמר] ״והיו״, וכדי להוציא משיטת רבי היה צורך להדגיש ״שמע״.
The Gemara rejects this: The word “hear” is necessary in any case, because “and these words, which I command you this day, will be” is also written. Had it not been for the word “hear,” the Rabbis would have understood that it is prohibited to recite Shema in any other language, in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi. Therefore, the word “hear” is necessary.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) תְּפִלָּה.: רַחֲמֵי הִיא כׇּל הֵיכִי דְּבָעֵי מְצַלֵּי.

§ It is stated in the mishna that the Amida prayer may be recited in any language. The reason for this is that since prayer is a request for divine mercy, one may pray in any way that one desires.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תפלה – דקתני מתני׳ בכל לשון לא צריך קרא דהא רחמי נינהו וההוא לישנא דידע לכוון לבו ליצלי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א שנינו כי תפלה נאמרת בכל לשון. והטעם הוא: תפילה רחמי [בקשת רחמים] היא, כל היכי דבעי מצלי [כל אופן שרוצה הוא מתפלל], ושואלים:
§ It is stated in the mishna that the Amida prayer may be recited in any language. The reason for this is that since prayer is a request for divine mercy, one may pray in any way that one desires.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וּתְפִלָּה בְּכׇל לָשׁוֹן וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אלְעוֹלָם אַל יִשְׁאַל אָדָם צְרָכָיו בִּלְשׁוֹן אֲרָמִית דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כׇּל הַשּׁוֹאֵל צְרָכָיו בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי אֵין מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת נִזְקָקִין לוֹ לְפִי שֶׁאֵין מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מַכִּירִין בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי.

The Gemara asks: But may prayer really be recited in any language? But didn’t Rav Yehuda say: A person should never request in the Aramaic language that his needs be met, as Rabbi Yoḥanan said that with regard to anyone who requests in the Aramaic language that his needs be met, the ministering angels do not attend to him, as the ministering angels are not familiar [makkirin] with the Aramaic language?
עין משפט נר מצוהבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל השואל צרכיו בלשון ארמי אין מה״ש כו׳. לדברי הרא״ש דוקא נקט לשון ארמי לפי שהוא מגונה בעיני המלאכים ולדברי החולקים דאין חילוק בין לשון תרגום לשאר לשונות צ״ל דנקט ארמי שהוא תרגום לרבותא אע״ג שהוא לשון חשוב ניתן מסיני כדאמרי׳ פ״ק דמגילה ודו״ק:
ותפלה בכל לשון היא נאמרת? והאמר [והרי אמר] רב יהודה: לעולם אל ישאל (יבקש) אדם צרכיו בתפלה בלשון ארמית, וכפי שאמר ר׳ יוחנן: כל השואל צרכיו בלשון ארמי — אין מלאכי השרת נזקקין (מטפלים) לו, לפי שאין מלאכי השרת מכירין (יודעים) בלשון ארמי!
The Gemara asks: But may prayer really be recited in any language? But didn’t Rav Yehuda say: A person should never request in the Aramaic language that his needs be met, as Rabbi Yoḥanan said that with regard to anyone who requests in the Aramaic language that his needs be met, the ministering angels do not attend to him, as the ministering angels are not familiar [makkirin] with the Aramaic language?
עין משפט נר מצוהבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) לָא קַשְׁיָא בהָא בְּיָחִיד הָא בְּצִבּוּר.

The Gemara answers: This is not difficult, as that statement of Rabbi Yoḥanan is referring to the prayer of an individual, who needs the support of the angels, whereas this statement of the mishna is referring to communal prayer.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יחיד – צריך שיסייעוהו מלאכי השרת ציבור לא צריכי להו דכתיב (איוב לו) הן אל כביר לא ימאס אינו מואס בתפלתן של רבים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רש״י ד״ה יחיד וכו׳ צבור לא צריכי להו. עיין בספר בתי כהונה ח״ב בית אבות דף ל ע״א:
ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה], הא [זו] שאמר ר׳ יוחנן שאינו יכול לומר תפילתו בכל לשון — הרי זה בתפלת יחיד הצריך לסיוע המלאכים, ואולם הא [זו] ששנינו במשנה שיכול להתפלל בכל לשון — הרי זה בתפילה בצבור.
The Gemara answers: This is not difficult, as that statement of Rabbi Yoḥanan is referring to the prayer of an individual, who needs the support of the angels, whereas this statement of the mishna is referring to communal prayer.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְאֵין מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מַכִּירִין בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי וְהָתַנְיָא יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל שָׁמַע ב״קבַּת קוֹל מִבֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים שֶׁהוּא אוֹמֵר נְצַחוּ טָלַיָּא דַּאֲזַלוּ לַאֲגָחָא קְרָבָא לְאַנְטוֹכְיָא וְשׁוּב מַעֲשֶׂה בְּשִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק שֶׁשָּׁמַע בַּת קוֹל מִבֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים שֶׁהוּא אוֹמֵר בְּטֵילַת עֲבִידְתָּא דַּאֲמַר שָׂנְאָה לְאַיְיתָאָה עַל הֵיכְלָא וְנֶהֱרַג גַּסְקַלְגָּס וּבָטְלוּ גְּזֵירוֹתָיו וְכָתְבוּ אוֹתָהּ שָׁעָה וְכִיוְּונוּ וּבְלָשׁוֹן אֲרַמִּי הָיָה אוֹמֵר.

The Gemara asks: And are the ministering angels not familiar with the Aramaic language? But isn’t it taught in a baraita (Tosefta 13:5): Yoḥanan the High Priest heard a Divine Voice emerging from the House of the Holy of Holies that was saying: The youth who went to wage war in Antokhya have been victorious. And there was another incident involving Shimon HaTzaddik, who heard a Divine Voice emerging from the House of the Holy of Holies that was saying: The decree that the enemy intended to bring against the Temple is annulled, and Gaskalgas, Caligula, has been killed and his decrees have been voided. And people wrote down that time that the Divine Voice was heard, and later found that it matched exactly the moment that Caligula was killed. The Gemara concludes: And this Divine Voice was speaking in the Aramaic language.
הערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך נצה
נצהא(סוטה לג.) נצחו טליא דאזלו לאגחא קרבא. נצחוני בני (בבא מציעא נט:) פירוש כגון ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ וכו׳ והוא מלשון למנצח מזמור לדוד:
א. [בעצווינגען.]
נצחו טליא דאזלו לאגחא קרבא באנטוכיא – שהלכו פרחי כהונה בני בית חשמונאי להלחם עם יוונים לפני יום הכפורים ונלחמו ביום הכפורים ושמע יוחנן בת קול כשהיה עובד עבודת יום הכפורים.
עבידתא – חיל לשון העביד את חילו עבודה גדולה (יחזקאל כט).
גסקלגס – שם מלך יון.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יוחנן כ״ג שמע ב״ק מבית כו׳. משמע להו דלאו מפי השכינה היה דא״כ נבואה הוה ואלו המעשים בבית שני היו שכבר בטלה הנבואה אז משמתו חגי וזכריה ומלאכי אבל בבת קול כדמסיק היו משתמשין גם לאחר חורבן בית שני כדמוכח פ״ק דיבמות וכן י״ל דמשתמשין היו במלאכים או כדמסיק גבריאל הוה ואע״ג דגבריאל יודע בלשון ארמי אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי דאפשר שהוא אינו ממונה לקבל התפלות להביאן לפני ית׳ ב״ה ודו״ק:
ושואלים: והאם אין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: יוחנן כהן גדול שמע בת קול מבית קדש הקדשים שהוא אומר: נצחו טליא דאזלו לאגחא קרבא לאנטוכיא [ניצחו הילדים, הצעירים, שהלכו למלחמה לאנטיוכיה]. ושוב מעשה בשמעון הצדיק ששמע בת קול מבית קדש הקדשים שהוא אומר: בטילת עבידתא דאמר שנאה לאייתאה על היכלא [בטילה הגזירה שאמר השונא להביא על ההיכל] ונהרג גסקלגס (גיוס קליגולה) ובטלו גזירותיו וכתבו אותה שעה שנשמעה בת הקול, ונמצא אחר כך שכיוונו בדיוק לאותה שעה שאירע הדבר. והרי בלשון ארמי היה אומר!
The Gemara asks: And are the ministering angels not familiar with the Aramaic language? But isn’t it taught in a baraita (Tosefta 13:5): Yoḥanan the High Priest heard a Divine Voice emerging from the House of the Holy of Holies that was saying: The youth who went to wage war in Antokhya have been victorious. And there was another incident involving Shimon HaTzaddik, who heard a Divine Voice emerging from the House of the Holy of Holies that was saying: The decree that the enemy intended to bring against the Temple is annulled, and Gaskalgas, Caligula, has been killed and his decrees have been voided. And people wrote down that time that the Divine Voice was heard, and later found that it matched exactly the moment that Caligula was killed. The Gemara concludes: And this Divine Voice was speaking in the Aramaic language.
הערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אִי בָּעֵית אֵימָא בַּת קוֹל שָׁאנֵי דִּלְאַשְׁמוֹעֵי עֲבִידָא וְאִי בָּעֵית אֵימָא גַּבְרִיאֵל הֲוָה דְּאָמַר מָר בָּא גַּבְרִיאֵל וְלִימְּדוֹ שִׁבְעִים לָשׁוֹן.:

The Gemara answers: If you wish, say that the Divine Voice is different, as its purpose is to communicate a message, and therefore it also communicates in Aramaic. And if you wish, say instead that it was the angel Gabriel, as the Master said with regard to Joseph: Gabriel came and taught him seventy languages, as he knows all of the languages, as opposed to the other angels, who do not.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שאני בת קול – אותה מידה הממונה על כך יודעת בשבעים לשונות מפני שעשויה להשמיע והיא משתלחת לכל הלשונות פעמים לזה ופעמים לזה.
דאמר מר – לקמן בפרקא (דף לו:).
ולמדו – ליוסף שבעים לשונות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמרא פרשת סוטה מנלן דכתיב ואמר אל האשה בכל לשון כו׳ דנין אמירה גרידתא מאמירה גרידתא ואין דנין אמירה גרידתא כו׳ כצ״ל. ונ״ב כך הגהתי לפי גירסת רש״י אבל תוס׳ שפיר גרסי לקמן וה״פ היכא דכתיבה ענייה ואמירה לא ילפינן מינה אלא ג״כ ענייה ואמירה ולא חד ודו״ק לקמן בעמוד שלאחריו בד״ה וענית ואמרת:
ד״ה שאני בת קול. ע׳ סנהדרין דף יא ע״א תד״ה בת קול ובתוי״ט פט״ז מ״ו דיבמות:
ומשיבים: אי בעית אימא [אם תרצה אמור]: בת קול שאני [שונה] דלאשמועי עבידא [שלהשמיע היא עשויה] ומדברת גם בלשון ארמית, ואולם אינה שומעת אלא בלשון הקודש. ואי בעית אימא [ואם תרצה אמור] המלאך גבריאל הוה [היה] זה. שאמר מר [החכם] על יוסף: בא גבריאל ולימדו שבעים לשון, ודווקא הוא בקי בכל הלשונות, אבל לא שאר המלאכים.
The Gemara answers: If you wish, say that the Divine Voice is different, as its purpose is to communicate a message, and therefore it also communicates in Aramaic. And if you wish, say instead that it was the angel Gabriel, as the Master said with regard to Joseph: Gabriel came and taught him seventy languages, as he knows all of the languages, as opposed to the other angels, who do not.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) בִּרְכַּת הַמָּזוֹן.: דִּכְתִיב {דברים ח׳:י׳} וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ בְּכׇל לָשׁוֹן שֶׁאַתָּה מְבָרֵךְ.:

§ It is stated in the mishna that Grace after Meals may be recited in any language. As it is written: “And you shall eat, and be satisfied, and bless the Lord your God” (Deuteronomy 8:10). The word “bless” is homiletically interpreted to mean: In any language that you bless.
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ה״ג: ברכת המזון דכתיב וברכת ולא גרסינן מנלן דלא בעיא קרא דמהיכא תיתי דבעינן לשון קודש.
בכל לשון שהיה מברך – לא קבע לו הכתוב לשון.
ברכת המזון דכתיב ואכלת ושבעת – רש״י שיבש הגירסא דלא גרס מנלן ופי׳ משום דלא בעי קרא דמהיכא תיתי דליבעי לשון הקודש ומיהו נראה עיקר כגירסת הספרים דגרסי בהו מנלן דסד״א נילף ברכה מברכות הר גריזים דכתיב בהו אלה יעמדו לברך (דברים כז) מה להלן בלשון קודש אף כאן דהא בהאי ג״ש ילפינן בפירקין (סוטה דף לח.) ברכת כהנים דבלשון הקודש להכי כתיב וברכת את ה׳ כלומר מאחר שהברכה והשבח כלפי השכינה תוכל לברך בכל לשון שתרצה ומסתמא בלשון שאתה מכיר שתתן שבח להקב״ה בלבב שלם להנאתך והכי נמי איתא בירושלמי [דפרקין דאמר התם] וברכת כדי שיהא יודע למי מברך [ומשמע בפרק כיצד מברכין] (ברכות דף מ:) אפילו אמרה בלשון חול שלא כתיקונה יצא דומיא דבנימין רעיא כרך ריפתא בתר דכרך אמר בריך רחמנא מריה דהאי פיתא ואמר רב דיצא ידי ברכה ראשונה ומואמרת לפני ה׳ אלהיך דכתיב גבי וידוי [מעשר לא יליף דלא] דמי להאי דהכא כתיב את ה׳ אבל התם לפני ה׳ דלהכי כתיב לפני ה׳ דמשמע דבעזרה היה מתודה ולהכי איצטריך גזירה שוה דאמירה אמירה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה ה״ג כו׳ מסוטה אמר ליה כו׳ הכל דבור אחד:
בד״ה ברכת המזון כו׳ איתא בירושלמי פרק כיצד כו׳ לפני ה׳ דלהכי כתיב כך דמשמע כו׳ עכ״ל כצ״ל:
בד״ה וענית ואמרת כו׳ וא״ת הכא ענייה ענייה גמיר הא לעיל פריך ונילף אמירה מלוים וי״ל דנין ענייה ואמירה מענייה ואמירה ואין דנין ענייה גרידתא מענייה גרידתא עכ״ל הס״ד וכצ״ל נ״ל ופי׳ דאין לומר דהכא בלוים ענייה ענייה גמיר הג״ש ולא נתקבלה הג״ש דאמירה אמירה גבי לוים כלל הא פריך לעיל ונילף אמירה אמירה מלוים וא״כ ע״כ נתקבלה לגבי אמירה והדרן קושיין לדוכתין נילף ואמרת מדדמי ליה ואהא תרצו דהך ג״ש לגבי לוים בענייה ואמירה נתקבלה וכדמסיק לעיל ולא נתקבלה הג״ש בענייה גרידתא דא״כ ג״ש גם באמירה גרידתא נתקבלה ומהרש״ל. כתב לפרש דבריהם בע״א ותמיהתם קיימת ודוחק ודו״ק:
ב שנינו כי ברכת המזון נאמרת בכל לשון. ומקור הדבר: דכתיב [שנאמר] ״ואכלת ושבעת וברכת את ה׳ אלהיך״ (דברים ח, י), משמע — בכל לשון שאתה מברך.
§ It is stated in the mishna that Grace after Meals may be recited in any language. As it is written: “And you shall eat, and be satisfied, and bless the Lord your God” (Deuteronomy 8:10). The word “bless” is homiletically interpreted to mean: In any language that you bless.
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) שְׁבוּעַת הָעֵדוּת.: דִּכְתִיב {ויקרא ה׳:א׳} וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה בְּכׇל לָשׁוֹן שֶׁהִיא שׁוֹמַעַת.:

It is stated in the mishna that an oath of testimony may be said in any language, as it is written: “And if anyone sins, in that he heard the voice of adjuration” (Leviticus 5:1). The emphasis on hearing in the verse is interpreted to mean that it can be recited in any language that a person hears, i.e., understands.
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שבועת העדות מנלן – דאי לא כתב קרא איכא למימר דבעינן דומיא דשבועת הר גריזים והר עיבל שהוא בלשון הקודש.
ושמעה – מדלא כתיב והשביעוה באלה.
שבועת העדות מנא לן – נראה לפרש אי לאו קרא הוה אמינא נילף קול קול ממשה להכי כתיב ושמעה דמשמע בכל לשון שהיא שומעת מדלא כתיב והשביעה בשבועת האלה אבל לפירוש רש״י דפי׳ אי לאו קרא הוה אמינא דומיא דשבועת הר גריזים והר עיבל שהיו בלשון הקודש אדרבה נילף משבועת סוטה שהיא בלשון חול ועוד נילף אלה אלה מסוטה דכתיב בה בשבועת האלה להכי אית לך למימר אי לאו דכתיב ושמעה לא הוה ידענא אי הוה לן למילף קול קול או אלה אלה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג שבועת העדות נאמרת בכל לשון. ומקור הדבר, דכתיב [שנאמר] באותו ענין: ״ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה״ (ויקרא ה, א) והדגש על השמיעה כוונתו — בכל לשון שהיא שומעת.
It is stated in the mishna that an oath of testimony may be said in any language, as it is written: “And if anyone sins, in that he heard the voice of adjuration” (Leviticus 5:1). The emphasis on hearing in the verse is interpreted to mean that it can be recited in any language that a person hears, i.e., understands.
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן.: אָתְיָא תֶּחְטָא תֶּחְטָא מִשְּׁבוּעַת הָעֵדוּת.:

It is stated in the mishna that an oath on a deposit may be taken in any language. This is derived by means of a verbal analogy from the word “sins” (Leviticus 5:21) that appears in the portion of an oath on a deposit, and the word “sins” (Leviticus 5:1) that is mentioned in the portion of an oath of testimony.
תוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אתיא תחטא תחטא – נראה דהא גזירה שוה לאו דוקא נקט לה הכא דהא מהיכא תיתי דנבעי בלשון קודש אדרבה בלא גזירה שוה דתחטא תחטא הוה משמע טפי דבכל לשון דהוה ילפינן מעילה מעילה מסוטה אלא אגב דילפינן בשבועות (דף לד.) בהא גזרה שוה דבתביעת ממון הכתוב מדבר נקט לה נמי הכא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד שבועת הפקדון מניין לנו שנאמרת בכל לשון — אתיא [בא, נלמד] הדבר בגזירה שווה ״תחטא״ (ויקרא ה, א) ״תחטא״ (ויקרא ה, כא) משבועת העדות.
It is stated in the mishna that an oath on a deposit may be taken in any language. This is derived by means of a verbal analogy from the word “sins” (Leviticus 5:21) that appears in the portion of an oath on a deposit, and the word “sins” (Leviticus 5:1) that is mentioned in the portion of an oath of testimony.
תוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְאֵלּוּ נֶאֱמָרִין בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ מִקְרָא בִּיכּוּרִים וַחֲלִיצָה כּוּ׳ עַד מִקְרָא בִּיכּוּרִים כֵּיצַד {דברים כ״ו:ה׳} וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה׳ אֱלֹהֶיךָ וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר {דברים כ״ז:י״ד} וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ אֶל כׇּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל מָה עֲנִיָּיה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ אַף כָּאן בלה״קבִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ.

§ It is stated in the mishna: And these are recited only in the sacred tongue: The recitation of the verses that one recounts when bringing the first fruits to the Temple; and ḥalitza…how is it derived that the recitation when bringing the first fruits is recited specifically in Hebrew? When the Torah discusses this mitzva it states: “And you shall speak and say before the Lord your God” (Deuteronomy 26:5), and below, in the discussion of the blessings and curses, it states: “And the Levites shall speak and say to all the men of Israel” (Deuteronomy 27:14). Just as there, in the portion of the Levites, they speak in the sacred tongue, so too here, in the portion of the first fruits, the recitation is in the sacred tongue.
תוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וענית ואמרת ולהלן הוא אומר וענו הלוים ואמרו – תימה אדרבה לילף ואמרת לפני ה׳ אלהיך מואמרת לפני ה׳ אלהיך מוידוי מעשר דהא מדדמי ליה ילפינן ואם תאמר הכא עניה עניה גמיר הא לעיל פריך ונילף אמירה אמירה מלוים ומהדר דנין עניה ואמירה מעניה ואמירה ואין דנין עניה גרידתא מעניה גרידתא (נ״א ואין דנין אמירה גרידתא מעניה ואמירה).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד״ה שהרי לא כו׳ צריך להיות קודם ד״ה טמא טמא כו׳:
בד״ה והאיכא כו׳ אחרים להכירן כצ״ל תוס׳ בד״ה איהו הוא כו׳ מפני שסומכין השומעין על דבורו שהוא שוחט כו׳ מרגישים בדבר כצ״ל:
ה שנינו: ואלו נאמרים בלשון הקודש: מקרא ביכורים וחליצה כו׳, עד מקרא ביכורים כיצד למדים? נאמר בפרשת ביכורים ״וענית ואמרת לפני ה׳ אלהיך״ (דברים כו, ה) ולהלן בברכות וקללות הוא אומר ״וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל״ (דברים כז, יד) מה ״ענייה״ האמורה להלן בלשון הקודש דווקא — אף כאן בלשון הקודש.
§ It is stated in the mishna: And these are recited only in the sacred tongue: The recitation of the verses that one recounts when bringing the first fruits to the Temple; and ḥalitza…how is it derived that the recitation when bringing the first fruits is recited specifically in Hebrew? When the Torah discusses this mitzva it states: “And you shall speak and say before the Lord your God” (Deuteronomy 26:5), and below, in the discussion of the blessings and curses, it states: “And the Levites shall speak and say to all the men of Israel” (Deuteronomy 27:14). Just as there, in the portion of the Levites, they speak in the sacred tongue, so too here, in the portion of the first fruits, the recitation is in the sacred tongue.
תוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וּלְוִיִּם גּוּפַיְיהוּ מְנָלַן אָתְיָא קוֹל קוֹל מִמֹּשֶׁה כְּתִיב הָכָא קוֹל רָם וּכְתִיב הָתָם {שמות י״ט:י״ט} מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל מָה לְהַלָּן בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ אַף כָּאן בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ.:

The Gemara asks: And from where do we derive that the Levites themselves answered in Hebrew? The Gemara answers: It is derived from a verbal analogy between the word “voice” that appears here, in the portion of the blessings and curses, and the word “voice” in the verse that relates to Moses. It is written here: “With a loud voice” (Deuteronomy 27:14), and it is written there: “Moses spoke, and God answered him by a voice” (Exodus 19:19). Just as there, the Ten Commandments were stated in the sacred tongue, so too here, the Levites spoke in the sacred tongue.
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יעננו בקול – במתן תורה ובלשון הקודש ניתנה.
אתיא קול קול – אין לומר אדרבה נילף קול קול משבועת הפקדון דעניה וקול מעניה וקול גמיר ואין דנין עניה וקול מקול גרידא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ולוים גופייהו מנלן [עצמם מניין לנו] שבלשון הקודש דווקא? ומשיבים: אתיא [בא, נלמד] הדבר בגזירה שווה ״קול״ ״קול״ ממשה, כתיב הכא [נאמר כאן] ״קול רם״ (דברים כז, יד) וכתיב התם [ונאמר שם]: ״משה ידבר והאלהים יעננו בקול״ (שמות יט, יט), מה להלן עשרת הדברות היו בלשון הקודש, אף כאן דברי הלויים בלשון הקודש.
The Gemara asks: And from where do we derive that the Levites themselves answered in Hebrew? The Gemara answers: It is derived from a verbal analogy between the word “voice” that appears here, in the portion of the blessings and curses, and the word “voice” in the verse that relates to Moses. It is written here: “With a loud voice” (Deuteronomy 27:14), and it is written there: “Moses spoke, and God answered him by a voice” (Exodus 19:19). Just as there, the Ten Commandments were stated in the sacred tongue, so too here, the Levites spoke in the sacred tongue.
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) חֲלִיצָה כֵּיצַד וְכוּ׳.: וְרַבָּנַן הַאי כָּכָה מַאי עָבְדִי לֵיהּ מִיבְּעֵי לְהוּ לְדָבָר שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה מְעַכֵּב.

It is stated in the mishna: How is it derived that the recitation at a ḥalitza ceremony must be in Hebrew? The verse states: “And she shall speak and say: So shall it be done to the man that doth not build up his brother’s house” (Deuteronomy 25:9). Rabbi Yehuda derives this halakha from the phrase: “And she shall speak and say: So” (Deuteronomy 25:9). The Gemara asks: And what do the Rabbis do with, i.e., how do they interpret, this word “so”? They require it to teach that any matter detailed in the portion that is an action is indispensable to the ḥalitza ceremony, as the verse states: “So shall it be done.” However, the other aspects of the ritual, e.g., the recitations, are not indispensable, and in their absence the ritual is valid after the fact.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לדבר שהוא מעשה מעכב – בה כגון חליצה ורקיקה דככה משמע עיכובא דאסור לשנות וסמכו ליעשה לומר שהמעשה מעכב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ו שנינו: חליצה כיצד למדים שמה שנאמר בה הוא דווקא בלשון הקודש — שנאמר ״וענתה ואמרה״, ור׳ יהודה לומד את הדבר ממה שנאמר שם ״וענתה ואמרה ככה״. ושואלים: ורבנן [וחכמים] שאינם לומדים זאת מ״ככה״, האי [אותו] ״ככה״ מאי עבדי ליה [מה עושים הם בו]? ומשיבים: מיבעי להו [צריכים הם אותו] להלכה אחרת, ללמד לדבר שהוא מעשה שמעכב בחליצה, שכן נאמר שם ״ככה יעשה״, אבל מה שאיננו מעשה, כגון הדיבור בלבד — אינו מעכב והחליצה כשירה בדיעבד.
It is stated in the mishna: How is it derived that the recitation at a ḥalitza ceremony must be in Hebrew? The verse states: “And she shall speak and say: So shall it be done to the man that doth not build up his brother’s house” (Deuteronomy 25:9). Rabbi Yehuda derives this halakha from the phrase: “And she shall speak and say: So” (Deuteronomy 25:9). The Gemara asks: And what do the Rabbis do with, i.e., how do they interpret, this word “so”? They require it to teach that any matter detailed in the portion that is an action is indispensable to the ḥalitza ceremony, as the verse states: “So shall it be done.” However, the other aspects of the ritual, e.g., the recitations, are not indispensable, and in their absence the ritual is valid after the fact.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) ור׳וְרַבִּי יְהוּדָה מִכֹּה כָּכָה וְרַבָּנַן כֹּה כָּכָה לָא מַשְׁמַע לְהוּ

And Rabbi Yehuda derives this halakha from the fact that the verse could have used the shorter form of the word so [ko], and instead uses the longer form of the word so [kakha]. He therefore derives both halakhot from this word. And the Rabbis do not learn anything from the difference between ko and kakha.
תוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ורבי יהודה מכה ככה – לא ידענא אי דריש ר׳ יהודה מכה ככה דכל האמור בפרשה אפילו קריאה מעכבא דאין לשנות מכל האמור דלהכי אהני כה ככה וממילא הוי לשון קודש נמי עיכובא דפרשה נאמרה בלשון קודש ותימה לומר כן דא״כ כמאן מרבותיו ס״ל לא כרבי אליעזר ולא כר׳ עקיבא דתרוייהו מודו דקריאה לא מעכבא ולא פליגי אלא ברקיקה (ביבמות דף קד:) דלר׳ אליעזר מעכבא כיון דהוי מעשה ולרבי עקיבא לא מעכבא מעשה באיש בעי׳ ואם אית לך למימר דרבי יהודה סבר דדוקא בלשון קודש מעכב אבל אם לא קראה כלל אינו מעכב גם הוא סברא תמוה שאם לא קראה כלל אינו מעכב ואם קראה בלשון חול מעכב ומסתברא טפי למימר דסבירא ליה דקריאה מעכב ופליג אתנא דמתניתין בפרק מצות חליצה (שם דף קד:) דקא סבר רבי יהודה לא נחלקו רבי עקיבא ורבי אליעזר בדבר זה והכי אמר בעלמא כגון בפרק רבי אליעזר דמילה (שבת דף קלה:) גבי פלוגתא דב״ש וב״ה תמיה לרבי כיון דהטיל הכתוב ככה בין קריאה למעשה [נימא] דלעכבו תרוייהו ותו איכא למיתמה אדרבה הוה לן למימר אליבא דרבי יהודה אפילו אי לא הוה כתיב אלא כה דקריאה מעכבא ולא מעשה דהא שמעינן ליה בפ״ק דר״ה (דף ט:) דמקרא נדרש לפניו ולא לאחריו דאמר יובל אע״פ שלא שמטו אע״פ שלא תקעו יכול אע״פ שלא שילחו ת״ל היא דברי רבי יהודה ומפרש טעמא מקרא נדרש לפניו ולא לאחריו ולא לפני פניו כלומר עיכובא דהיא נדרש דוקא אוקראתם דרור שלפניו ולא אושבתם איש אל אחוזתו של אחריו ולא אתקיעה שלפני פניו וי״ל דה״פ ורבי יהודה האי דמעשה מעכב מכה ככה דאי לא הוי כתיב אלא כה ה״א דדרשינן ליה דוקא אקריאה שלפניו להכי כתיב ככה יתירא למדרשיה נמי אמעשה שלאחריו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה ורבי שלא כו׳ דפליגי בקורא את שמע כו׳ בפרק קמא דברכות דתנן כו׳ התם פריך תנא היכא כו׳ אמר מר רבי זוטרא כו׳ כצ״ל:
רש״י בד״ה דאמר מר לקמן בפירקא הס״ד:
בד״ה כל דבר כו׳ צ״ל לדבר כו׳ ורקיקה דככה משמע כו׳ כצ״ל והד״א:
תוס׳ בד״ה כל התורה כו׳ תפשוט מיהא התם דאליבא דרבי כו׳ כצ״ל:
בא״ד אין בין ספרים למזוזות כו׳. נ״ב פי׳ ספרים חומשי התורה וק״ל:
בא״ד בלשון הקודש לית להו לרבנן דאמרי ספרים נכתבים כו׳ כצ״ל:
בד״ה ברכת המזון כו׳ בירושלמי בפרק כיצד מברכין כו׳ דלהכי כתיב לפני ה׳ דבעזרה כו׳ כצ״ל:
בד״ה וענית כו׳ וא״ת הכא ענייה ענייה כו׳. נ״ב ולא יליף ג״ש דאמירה כלל אלא ענייה לחוד ודו״ק:
בא״ד דנין ענייה ואמירה מענייה ואמירה ואין דנין ענייה גרידתא מענייה גרידתא כצ״ל ונמחק מסוטה. ונ״ב פי׳ הוא תפס גירסת הספרים כדפרישית לעיל ולא כרש״י א״כ שמעינן דלא ילפינן ענייה לחוד מאחר דנכתב ג״כ אמירה אצלו אלא בעל כרחך ילפינן ענייה ואמירה והיכא דאתית לאמירה תו קשה נילף מדדמי ואמרה מואמרת שהיא הג״ש המעולה ומכריע שאר ג״ש שאינה דומיא לגמרי והכא בין ענייה ואמירה אינה דומיא דהכא כתיב וענית ואמרת והתם כתיב וענו ואמרו ודו״ק היטב:
בד״ה ורבי יהודה כו׳ קריאה מעכב דאין כו׳ בעי ואם אית לך למימר כו׳ בדבר זה והכי אמר כו׳ כצ״ל:
גמ׳ ורבנן כה ככה לא משמע להו. עיין לקמן דף לח ע״א תד״ה ורי״א:
ור׳ יהודה לומד דבר זה ממה שיכול היה לכתוב ״כה״, ואמר ״ככה״ והרי זו לשון מיעוט כפולה. ורבנן [חכמים], הדיוק של ״כה״ ״ככה״ לא משמע להו [נשמע להם] כדבר שאפשר ללמוד ממנו.
And Rabbi Yehuda derives this halakha from the fact that the verse could have used the shorter form of the word so [ko], and instead uses the longer form of the word so [kakha]. He therefore derives both halakhot from this word. And the Rabbis do not learn anything from the difference between ko and kakha.
תוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סוטה לג. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה סוטה לג., הערוך על סדר הש"ס סוטה לג., רש"י סוטה לג., תוספות סוטה לג., תוספות איוורא סוטה לג., בית הבחירה למאירי סוטה לג. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סוטה לג., מהרש"א חידושי הלכות סוטה לג., מהרש"א חידושי אגדות סוטה לג., גליון הש"ס לרע"א סוטה לג., פירוש הרב שטיינזלץ סוטה לג.

Sotah 33a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Sotah 33a, Collected from HeArukh Sotah 33a, Rashi Sotah 33a, Tosafot Sotah 33a, Tosefot Evreux Sotah 33a, Meiri Sotah 33a, Maharshal Chokhmat Shelomo Sotah 33a, Maharsha Chidushei Halakhot Sotah 33a, Maharsha Chidushei Aggadot Sotah 33a, Gilyon HaShas Sotah 33a, Steinsaltz Commentary Sotah 33a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144