×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) שֶׁכׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ נִזְדַּעְזַע בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּסִינַי {שמות כ׳:ו׳} לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה׳ אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא.
that the entire world trembled when the Holy One, Blessed be He, said at Mount Sinai: “You shall not take the name of the Lord, your God, in vain, for the Lord will not hold guiltless one who takes His name in vain” (Exodus 20:7).
ר׳ חננאלרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
אומ׳א הוי יודע שכל העולם נזדעזע בשעה שאמר הקב״ה בלמשה בסיני לא תשא.
א. לפנינו נוסף. לו.
ב. ׳למשה׳ ליתא בגמרא לפנינו.
שכל העולם נזדעזע – לקמיה בעי ליה.
תוס׳ בד״ה ואם אמר כו׳ לא מקני ליה כפילה כו׳ נ״ב קאי על שומר חנם שטען טענת גנב בפקדון ואינו רוצה לישבע אלא לשלם שאז אם נמצא הגנב שלו אז הוי הכפל שלו ולא לבעלים וק״ל:
שכל העולם כולו נזדעזע בשעה שאמר הקב״ה לא תשא כו׳. הוא מבואר ששמו של ית׳ הגדול הוא קיומו של עולם ויסודו שבו ברא העולמות כמ״ש כי ביה ה׳ צור עולמים ולזה המשיא שמו לשוא הוא מתיש כח פמליא של מעלה ויסוד הזה והוא הטעם בזה שאמרו דברים שאין אש ומים מכלה אותן שבועת שקר מכלה אותן כדכתיב וכלתו את עציו לפי שמסלק מהן כח ויסוד הבריאה המקיימם שהם אותיות השם וכדמסיק לקמן דהיינו טעמא דכתיב בהו לא ינקה ואפי׳ לשבים וע״פ מה שאמרו ראה שאין העולם מתקיים ברא התשובה והכא דאין התשובה מועלת נזדעזע קיומו של עולם:
שכל העולם כולו נזדעזע בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא בסיני: ״לא תשא את שם ה׳ אלהיך לשוא כי לא ינקה ה׳ את אשר ישא את שמו לשוא״ (שמות כ, ז).
that the entire world trembled when the Holy One, Blessed be He, said at Mount Sinai: “You shall not take the name of the Lord, your God, in vain, for the Lord will not hold guiltless one who takes His name in vain” (Exodus 20:7).
ר׳ חננאלרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְכׇל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה נֶאֱמַר בָּהֶן וְנַקֵּה וְכָאן נֶאֱמַר לֹא יְנַקֶּה וְכׇל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ וְכָאן מִמֶּנּוּ וּמִמִּשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {קהלת ה׳:ה׳} אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ וְאֵין בְּשָׂרוֹ אֶלָּא קְרוֹבוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו נ״ח:ז׳} וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִּתְעַלָּם.

And be aware that with regard to all of the other transgressions in the Torah it is stated: “And will…clear the guilty [venakkeh]” (Exodus 34:7); whereas here, with regard to taking a false oath, it is stated: “Will not hold guiltless [lo yenakkeh].” And be aware that with regard to all of the other transgressions in the Torah, punishment is exacted only from the transgressor, whereas here, punishment is exacted from him and from his family, as it is stated: “Do not allow your mouth to bring your flesh into guilt” (Ecclesiastes 5:5). The verse indicates that one who sins with his mouth, by taking a false oath, causes his flesh to be punished as well; and one’s flesh is nothing other than his relative, as it is stated: “And that you not hide yourself from your own flesh” (Isaiah 58:7).
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותרמב״ןמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי טעמאא כל העבירות שבתורה נאמר בהן נקה וכאן נאמר לא ינקה יי׳. וכל עבירות שבתורה נפרעין ממנו וכאן ממנו וממשפחתו, שנ׳ אל תתן את פיך לחטיא את בשרך וגומ׳ ואין בשרו אלא משפחתוב שנ׳ ומבשרך לא תתעלם.
א. וכדאמרינן בגמרא להלן ׳כדקתני טעמא׳.
ב. בגמרא, קרובו.
ערך משפחה
משפחהא(שבועות לט.) כל עבירות שבתורה נפרעין ממנו וכאן נפרעין ממנו וממשפחתו וכו׳ עד אין לך משפחה שיש בה לסטים שאין כולה לסטים וכו׳. משפחת בית נבלט היתה בירושלים והיתה מתיחס משל ארנון היבוסי פעם פסקו להן שש מאות ככרי זהב שלא להוציאם חוץ וכו׳. (בסוף פיאה ירושלמי):
ערך קן
קןב(שבועות לט) לאפוקי מקציא דרבא. (נדרים כה.) ההוא גברא דאתא לקמיה דרבא וכו׳ עד אייתי קנייא ומליא הנהו זוזי וכו׳ (שבת מז.) הקנה של סיידין לא יחזיר ואם החזיר פטור אבל אסור פירוש רב שר שלום קנה של ציידים ולא של סיידין ומורידין בהן העופות מן האילנות הגבוהים בדבק כדאמרינן (חולין נא) דבקא אמימר אסר משום ריסוק איברים כשגבוה שלשים אמה או חסר או יתר אין מגיעו קנה אחד אלא או ד׳ או ה׳ ומתקנין אותן כדי שיהא נכנס עיקרו של זה בראשו של זה והעליון שבכולן מלוכלך בדבק ומלכלך בכנפיו של צפור ונדבקין זה בזה ונופל ובנין של אותן קנים קן הוא מקני המנורה אף על פי שאסור. לפיכך המחזיר קני מנורה בשבת חייב חטאת קנה של סיידין לא יחזיר ואם החזיר פטור אבל אסור ואמרינן, (שבת עח) דבק כדי ליתן בראש השפשף קנה של ציידין וי״מ של סיידין האומנין שסדין את הבית שיהא לבן משימין קנה זה על גב זה כדי שיהו מגיעין למעלה (כלים פי״ז) קנה של עני שיש בו בית קיבול מים פירוש קנה חלול שותה בו המים בכלי מתכות (כלים פי״א) קני מנורה טהורה (כלים פי״ב) קנה מאזנים של סרוקות טמא (עוקצין פרק א) קנה של שיבולת שלשה טפחים (חולין פא) ג׳ קני הוו חד פריש לריאה וחד פריש לליבת וחד פריש לכבדא:
א. [פאמעליא.]
ב. [ראהר מיטטע פון לייכטער.]
את פיך – שבועת שקר.
לחטיא את בשרך – את קרובך.
ואין בשרך אלא קרובים – ואע״ג דבפרק במה מדליקין (שבת דף לב:) נפקא לן מהאי קרא דבעון נדרים בנים מתים כשהן קטנים אבל גדולים לא וכ״ש ממשפחתו לא היינו בנדרים אבל שבועה אפילו כל משפחתו נענשים דקרא איירי בתרוייהו אל תתן את פיך איירי בשבועה ולמה יקצף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך דמשמע בנים דוקא איירי בנדר.
וכל עבירות שבתור׳ נפרעין ממנו, וכאן ממנו ומכל העולם – לאו דוקא כל עבירות שבתורה.⁠א אלא בר מהנך דכתיבי הכאב דברצוח וגנוב ונאוף נמי נפרעין ממנו ומכל העולם, כדאמרינן בפירקא קמא דקידושיןג וקשין לעולם יותר מאנשי דור המבול כו׳, וכן הא דאמרינן וכל עבירות שבתורה נאמר בהםד ונקה לאו דוקא הוא, דלא חמיר שבועת שוא אלא משאר חייבי לאוין, אבל בדין חייבי כריתות הוא, כדתניא בסוף יומאה לפי שנאמר בחוזריו תשובה ונקה, יכול אף לא תשאז עמהן, ת״לח לא ינקה, יכול אף שאר חייבי לאוין, ת״לט את שמו, שמו הוא דאינו מנקה אבל מנקה הוא שאר חייבי לאוין, משמע דמדין חייבי לאוין שנאמר בהן ונקה בלא פרעון, כגון בתשובה או בתשובה ויום הכפורים ממעיט, אבל בדין החמורין כריתות ומיתות ב״ד דצריכין יסורין למרק הוא, והיינו דאמרינןי ולא תשא עמהן, ומיהו בעונש דאחריםכ חמירא מכולהו ודאי, והיינול דנזדעזע העולם דחמירא מכולהו בהא,⁠מ ולאנ קילא מינייהו בשאר דוכתיס אלא דכותייהו הוא.
וכל מאי דמדכרינן הכא לא תשא ושבועת שוא לאיומיה עליה, משום דאתמר ביה לא ינקה, ומיהו הך שבועת שקר היא, ואזהרתיה מלא תשבעו בשמי לשקר,⁠ע אלא דלענין חומרא תרוייהו כי הדדי נינהו, ומדכר הך דמפר׳ בקרא.
א. הרי״ף מובא בר״ן בחי׳ הר״ן ברשב״א ובריטב״א.
ב. הושע ד, ב.
ג. יג, א.
ד. שמות לד, ז.
ה. פו, א.
ו. בנדפס בכ״יל ובכי״נ במקום ״בחוזרי״ כתוב: ״בחורב״, וכ״ה לפנינו שם.
ז. שמות כ, ו.
ח. שמות כ, ו.
ט. שמות כ, ו.
י. בסוגיין.
כ. פי׳ דבלא תשא רשעים דמשפחה בדיניה, ורשעים דעלמא בדין חמור, משא״כ בכל עבירות שבתורה (ובכללם חייבי כריתות ומיתות ב״ד) דרשעים דמשפחה בדין חמור (ולא בדיניה) ורשעים דעלמא בדין הקל, (ויש עוד חילוק דרשעים דעלמא בדין הקל — הוא כשיש בידם למחות, אבל אין בידם למחות אין נענשים, ובלא תשא אין נפק״מ בין יש בידם למחות או לא, כמבואר בר״י מיגש). וכ״ה בחי׳ הר״ן עיי״ש. והגרא״ז הקיף תיבת ״דאחרים״ והגיה: דח״ל אחרים. (והגיה עוד לקמן ונציין בהערותינו) וא״צ לכך, ופירושו כמש״כ, וכן הביא דברים אלו הריטב״א בשם רבנו, והגירסא שם כהגירסא שלפנינו. ולפי הגהות הגרא״ז מלצר אינו מובן מדוע נזדעזע העולם על לא תשא ולא הזדעזע על חייבי כריתות.
ל. בכי״ק במקום והיינו, כתוב: והאי.
מ. הגרא״ז הקיף תיבת בהא, והגיה: הא.
נ. בנ, במקום ולא, כתוב: לא.
ס. שם הקיף תיבות: מינייהו בשאר דוכתי, והגיה: מינה חייבי כריתות.
ע. ויקרא יט, יב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אין בשרו אלא קרובו כו׳ עיין בתוס׳ ובחדושינו פרק המדיר:
וכל עבירות שבתורה נאמר בהן ״ונקה״ (שמות לד, ז), וכאן נאמר ״לא ינקה״. וכל עבירות שבתורה נפרעין ממנו בלבד, וכאן ממנו וממשפחתו, שנאמר: ״אל תתן את פיך לחטיא את בשרך״ (קהלת ה, ה), שהחוטא בפיו בשבועת שוא גורם להעניש גם את בשרו, ואין בשרו אלא קרובו, שנאמר: ״ומבשרך לא תתעלם״ (ישעיהו נח, ז).
And be aware that with regard to all of the other transgressions in the Torah it is stated: “And will…clear the guilty [venakkeh]” (Exodus 34:7); whereas here, with regard to taking a false oath, it is stated: “Will not hold guiltless [lo yenakkeh].” And be aware that with regard to all of the other transgressions in the Torah, punishment is exacted only from the transgressor, whereas here, punishment is exacted from him and from his family, as it is stated: “Do not allow your mouth to bring your flesh into guilt” (Ecclesiastes 5:5). The verse indicates that one who sins with his mouth, by taking a false oath, causes his flesh to be punished as well; and one’s flesh is nothing other than his relative, as it is stated: “And that you not hide yourself from your own flesh” (Isaiah 58:7).
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותרמב״ןמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְכׇל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ וְכָאן מִמֶּנּוּ וּמִכׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {הושע ד׳:ב׳} אָלֹה וְכַחֵשׁ.

And be aware that with regard to all of the other transgressions in the Torah, punishment is exacted only from the transgressor; whereas here, punishment is exacted from him and from the entire world, as it is stated: “Swearing, and lying, and murdering, and stealing, and committing adultery, they break all bounds…Therefore, the land mourns, and everyone who dwells therein languishes” (Hosea 4:2–3).
ר׳ חננאלתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וגם מכל העולם נפרעין משבועת שוא שנ׳ אלה וכחש וגומ׳ וכת׳ אעל כן תאבל הארץ וגומ׳.
א. כן הוא בברייתא סוטה פרק ז. ובגמרא לפנינו נוסף משא ומתן על הברייתא, ואימא עד דעביד לכולהו לא ס״ד דכתיב מפני אלה אבדה הארץ.
שנאמר אלה וכחש וגו׳ – כל עבירות שבתורה לאו דוקא אלא כלומר הנך דלא הוו כיוצא בשבועה דהא מוכח בפ״ק דקדושין (דף יג.) דמשום עריות לחודייהו אבלה הארץ.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכאן ממנו ומכל עולם שנאמר אלה וכחש וגו׳ מה שיש לדקדק בזה עיין בחידושינו בהלכות פ״ק דקדושין דף י״ג:
וכל עבירות שבתורה נפרעין ממנו בלבד, וכאן ממנו ומכל העולם כולו, שנאמר: ״אלה וכחש ורצח וגנב ונאף... על כן תאבל הארץ ואמלל כל יושב בה״ (הושע ד, ב—ג).
And be aware that with regard to all of the other transgressions in the Torah, punishment is exacted only from the transgressor; whereas here, punishment is exacted from him and from the entire world, as it is stated: “Swearing, and lying, and murdering, and stealing, and committing adultery, they break all bounds…Therefore, the land mourns, and everyone who dwells therein languishes” (Hosea 4:2–3).
ר׳ חננאלתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְאֵימָא עַד דְּעָבֵיד לְהוּ לְכוּלְּהוּ לָא ס״דסָלְקָא דַּעְתָּךְ דִּכְתִיב {ירמיהו כ״ג:י׳} מִפְּנֵי אָלָה אָבְלָה הָאָרֶץ וּכְתִיב {הושע ד׳:ג׳} עַל כֵּן תֶּאֱבַל הָאָרֶץ וְאוּמְלַל כׇּל יוֹשֵׁב בָּהּ.

The Gemara suggests: And why not say that punishment is not exacted from the entire world unless he commits all of the sins mentioned in the verse? The Gemara answers: This should not enter your mind, as it is written: “Because of swearing the land mourns” (Jeremiah 23:10), indicating that taking a false oath is sufficient to cause the land to mourn. And it is similarly written in the verse in Hosea: “Therefore, the land mourns, and everyone who dwells therein languishes.” Both verses employ a term of mourning.
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים על דברי הברייתא: ואימא [ואמור] שאין נפרעים מכל העולם עד דעביד להו [שעושה אותם] את המעשים הרעים האמורים בכתוב זה לכולהו [כולם]! ומשיבים: לא סלקא דעתך [יעלה על דעתך] לומר כן, דכתיב [שנאמר]: ״מפני אלה אבלה הארץ״ (ירמיהו כג, י), שמפני האלה — השבועה בלבד אבלה, וכתיב [ונאמר] בדומה לכך בכתוב שאנו עוסקים בו: ״על כן תאבל הארץ ואמלל כל יושב בה״ (הושע ד, ג).
The Gemara suggests: And why not say that punishment is not exacted from the entire world unless he commits all of the sins mentioned in the verse? The Gemara answers: This should not enter your mind, as it is written: “Because of swearing the land mourns” (Jeremiah 23:10), indicating that taking a false oath is sufficient to cause the land to mourn. And it is similarly written in the verse in Hosea: “Therefore, the land mourns, and everyone who dwells therein languishes.” Both verses employ a term of mourning.
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְכׇל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה אִם יֵשׁ לוֹ זְכוּת תּוֹלִין לוֹ שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת וְכָאן נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ לְאַלְתַּר שֶׁנֶּאֱמַר {זכריה ה׳:ד׳} הוֹצֵאתִיהָ נְאֻם ה׳ צְבָאוֹת וּבָאָה אֶל בֵּית הַגַּנָּב וְאֶל בֵּית הַנִּשְׁבָּע בִּשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְלָנֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְכִלַּתּוּ וְאֶת עֵצָיו וְאֶת אֲבָנָיו.

The baraita continues with the judges’ forewarning: And be aware that with regard to all the other transgressions in the Torah, if the transgressor has merit, God suspends his punishment for two or three generations, and only if his descendants follow in his ways are they punished. Whereas here, punishment is exacted from him immediately, as it is stated: “This is the curse that goes forth over the face of the whole land…I cause it to go forth, says the Lord of hosts, and it shall enter into the house of the thief, and into the house of he who swears falsely by My name; and it shall abide in the midst of his house and shall consume it, with its timber and its stones” (Zechariah 5:3–4).
ר׳ חננאלמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכל עבירות שבתורה אם יש לו זכות תולין לו ובשבועה לא שנ׳ הוצאתיה - לאלתר - נאם יי׳. ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע וגומ׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אם יש לו זכות כו׳ והוצאתיה לאלתר כו׳. הא דאין תולין לו ב׳ וג׳ דורות משמע ליה שפיר מדכתיב אל בית הגנב וגו׳ משמע לגנב גופיה ולנשבע שקר גופיה ולא לדורותיו אבל והוצאתיה לאלתר משמע לא ידענא ואפשר משום דכבר כתיב בקרא דלעיל מיניה זאת האלה היוצאת וגו׳ וחזר למכתב כאן והוצאתיה לסמכיה לובאה אל בית לומר מיד ולאלתר שיוצאת היא באה אל בית הגנב וגו׳ ודריש זה הגונב דעת הבריות כו׳ וטוענו ומשביעו משום דגנב ממש אינו חמור כ״כ לכלות עציו ואבניו אלא בטוענו ומשביעו דהוה בכלל לא תשא וגו׳ לשוא לחנם ודו״ק:
וממשיכה הברייתא, ועוד אומרים לו: וכל עבירות שבתורה, אם יש לו זכות תולין לו שנים ושלשה דורות עד שנפרעים מצאצאיו, וכאן בשבועת שקר נפרעין ממנו לאלתר (מיד), שנאמר: ״הוצאתיה נאם ה׳ צבאות ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר ולנה בתוך ביתו וכלתו ואת עציו ואת אבניו״ (זכריה ה, ד),
The baraita continues with the judges’ forewarning: And be aware that with regard to all the other transgressions in the Torah, if the transgressor has merit, God suspends his punishment for two or three generations, and only if his descendants follow in his ways are they punished. Whereas here, punishment is exacted from him immediately, as it is stated: “This is the curse that goes forth over the face of the whole land…I cause it to go forth, says the Lord of hosts, and it shall enter into the house of the thief, and into the house of he who swears falsely by My name; and it shall abide in the midst of his house and shall consume it, with its timber and its stones” (Zechariah 5:3–4).
ר׳ חננאלמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) הוֹצֵאתִיהָ לְאַלְתַּר וּבָאָה אֶל בֵּית הַגַּנָּב זֶה הַגּוֹנֵב דַּעַת הַבְּרִיּוֹת שֶׁאֵין לוֹ מָמוֹן אֵצֶל חֲבֵירוֹ וְטוֹעֲנוֹ וּמַשְׁבִּיעוֹ וְאֶל בֵּית הַנִּשְׁבָּע בִּשְׁמִי לַשָּׁקֶר כְּמַשְׁמָעוֹ וְלָנֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְכִלַּתּוּ וְאֶת עֵצָיו וְאֶת אֲבָנָיו הָא לָמַדְתָּ דְּבָרִים שֶׁאֵין אֵשׁ וּמַיִם מְכַלִּין אוֹתָן שְׁבוּעַת שֶׁקֶר מְכַלָּה אוֹתָן.

The baraita analyzes the verse: “I cause it to go forth” means immediately. “And it shall enter into the house of the thief”; this is referring to one who deceives people, e.g., one who has no money in the possession of another, but claims money from him and administers an oath to him in court, thereby causing an oath to be taken in vain. “And into the house of he who swears falsely by My name” is as it indicates, in accordance with its straightforward meaning. From the end of the verse: “And it shall abide in the midst of his house and shall consume it, with its timber and its stones,” you have therefore learned that a false oath consumes things that even fire and water do not consume, such as stones.
ר׳ חננאלבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אל בית הגנב זה גונב דעת הבריות שאין לו אצלו ממון וטוענו ומשביעו. ואל בית הנשבע בשמי לשקר זה שבועת שקר כמשמעה. ולנה בתוך ביתו פירוש זו האלה. וכלתו את עציו ואת אבניו הא למדת כי האבנים שאין האש מכלתן שבועת שקר מכלתן.
איומין אלו שהזכרנו הכל לפי לשון הדיין ומערכי לבבו ומ״מ סדרו בכאן שמאיימין אותו על דרך זה והוא שאומרין לו בדרך שיהא הוא מבין באותן הדברים הוי יודע שכל העולם כלו נזדעזע בשעה שאמ׳ לו הקב״ה למשה לא תשא את שם יי׳ אלהיך לשוא מפני שעבירה זו אע״פ שאינה מחייבי כרת ומיתת בית דין חמורה היא מכלם בקצת דברים ששאר עבירות יתנקו בתשובה מכל וכל וזו כתוב בה לא ינקה ר״ל עד שיפרע ויענש על חלול השם ואע״פ שבכל העבירות כתי׳ ונקה לא ינקה פירושו ונקה לשבים ולא ינקה לשאינן שבים והוא שסומך לדברים אלו כל עבירות שבתורה נאמר בהם ונקה וכאן נאמר לא ינקה כל עבירות שבתורה נפרעין ממנו וכאן ממנו וממשפחתו ואע״פ שבשאר עבירות כתו׳ באיש ובמשפחתו ומטעם שאמרו אין לך משפחה שיש בה מוכס שאין כלה מוכסין שכלן מחפין עליו כבר אמרו עליה יכול תהא כל המשפחה בהכרת תלמוד לומ׳ אותו אותו בהכרת ואין כל המשפחה בהכרת אבל בזו כל שבידו למחות ומחפה עליו הוא נענש בדינו ולא עוד אלא שבזו אף כל העולם נענש עליה שנ׳ אלה וכחש וכו׳ על זאת תאבל הארץ ואע״פ שבשאר עבירות אמרו וכשלו איש באחיו מלמד שכל ישראל ערבים זה לזה דוקא באותם שיש בידם למחות בודאי אבל בזו חייבין להשתדל במחייתו אע״פ שאין יודעין אם בידם למחות וכן כל עבירות שבתורה תולין לו אם יש לו זכות כל ימי חייו שהם עד שנים ושלשה דורות וכאן מיד נפרעין שנ׳ הוצאתיה נאום י״י ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר הוצאתיה לאלתר ובאה אל בית הגנב זה הגונב דעת הבריות ומרמה אותם כגון שטוענן בחנם ומביאם לידי שבועה וכמו שאמרו שבועת י״י תהיה בין שניהם מלמד שהשבועה חלה על שניהם כלומר שכשם שהעונש מוטל על הנשבע לשקר כך הוא מוטל על המשביעו בחנם אם זה נשבע באמת ואל בית הנשבע בשמי לשקר כמשמעו ולנה בתוך ביתו וכלתו את עציו ואת אבניו דברים שאין אש ומים מכלים אותם שבועת שקר מכלה אותם אמ׳ איני נשבע פוטרי׳ את הנתבע מיד אם היתה שבועה זו לתובע כדי ליטול או מחייבין אותו ליתן אם היתה לנתבע וליפטר ואינו יכול עוד לחזור בו וי״מ פוטרין אותו שמוציאין אותם מבית דין מהרה מלשון נפטרו והלכו להם והטעם כדי שלא יחזור בו לשעתו אלמא שרשאי הוא לחזור וראשון עקר:
אמ׳ מתחלה הריני נשבע עם כל אותן האיומים העומדים לשם אומרין סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה שהרי אחד מהם רשע בודאי הואיל ושבועה זו על טענת ודאי היא באה ומשביעין אותו ואומרין לו הוי יודע שלא על דעתך אנו משביעין אותך אלא על דעתנו ועל דעת בית דין שלא יסמוך על תחבולה שהיא אמת אלא שאינה נכרת כגון מעשה האמור בנדרים בקניא דרבא על הדרך שביארנוהו בפרק שלישי:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

״הוצאתיה״ — משמע לאלתר, ״ובאה אל בית הגנב״זה הגונב דעת הבריות, כגון שאין לו ממון אצל חבירו וטוענו תביעת ממון ומשביעו, וגורם לשבועת חינם, ״ואל בית הנשבע בשמי לשקר״כמשמעו, ״ולנה בתוך ביתו וכלתו ואת עציו ואת אבניו״הא [הרי] למדת, דברים שאין אש ומים מכלין אותן, כאבנים, שבועת שקר מכלה אותן. עד כאן האזהרה שמזהירים את הנשבע.
The baraita analyzes the verse: “I cause it to go forth” means immediately. “And it shall enter into the house of the thief”; this is referring to one who deceives people, e.g., one who has no money in the possession of another, but claims money from him and administers an oath to him in court, thereby causing an oath to be taken in vain. “And into the house of he who swears falsely by My name” is as it indicates, in accordance with its straightforward meaning. From the end of the verse: “And it shall abide in the midst of his house and shall consume it, with its timber and its stones,” you have therefore learned that a false oath consumes things that even fire and water do not consume, such as stones.
ר׳ חננאלבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אִם אָמַר אֵינִי נִשְׁבָּע פּוֹטְרִין אוֹתוֹ מִיָּד וְאִם אָמַר הֲרֵינִי נִשְׁבָּע הָעוֹמְדִין שָׁם אוֹמְרִים זֶה לָזֶה {במדבר ט״ז:כ״ו} סוּרוּ נָא מֵעַל אׇהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה וְגוֹ׳ וּכְשֶׁמַּשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ אוֹמְרִים לוֹ הֱוֵי יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא עַל דַּעְתְּךָ אָנוּ מַשְׁבִּיעִין אוֹתְךָ אֶלָּא עַל דַּעַת הַמָּקוֹם וְעַל דַּעַת ב״דבֵּית דִּין.

The baraita continues: If the defendant says at this point: I will not take an oath, the court dismisses him immediately, and rules him liable to pay. And if he says: I will take an oath, the people standing there say to each other: “Depart, I pray you, from the tents of these wicked men, and touch nothing of theirs, lest you be swept away in all their sins” (Numbers 16:26). And when the judges administer the oath to him, they say to him: Be aware that we administer an oath to you not according to your understanding of the oath, but according to the objective understanding of the Omnipresent and according to the understanding of the court, i.e., the judges’ intention.
ר׳ חננאלרש״יראב״ןתוספותרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אם אמר איני נשבע פוטרין אותו מיד. ואם אמר הריני נשבע העומדין שם אומרים סורו נא מעל אהלי הרשעים האלה. וכדתניא ר׳ שמעון בן טרפון אומר שבועת יי׳ תהיה בין שניהם מלמד שחלה על שניהם. פירוש על זה שנשבע לשקר ועל זה שנתן לו בלא עדים וגרם לו לכפור ולהישבעא.
א. וכדאמרינן בסוף פרק איזהו נשך (בבא מציעא עה,ב) שהמלוה מעותיו שלא בעדים עובר משום לפני עור, ופירש רש״י שם משום שעולה על דעת הלוה לכפור. וכעין זה פירש רש״י כאן שלא דקדק למסור ממונו ביד נאמן. אבל להלן מז,ב פירש ר״ח דברי ר׳ שמעון בן טרפון מפני שאי אפשר שאין אחד מהן על שקר וכו׳ לפיכך השבועה חלה על המשביע בחנם, וכמו שמפורש בתוספתא פרק ו הל׳ ג, בין שניהם אינה יוצאה מבין שניהם אם הנשבע נשבע לשקר וכו׳. אולם כבר כתבו התוספות שם שמסוגייתינו מוכח כפירוש רש״י שהרי על המשביע בשקר כבר שנינו בתחילת הברייתא שהשבועה באה אל בית הגונב דעת הבריות ומשביע חבירו בחנם. וכן מהא דפירשו כן לשון הברייתא ׳אהלי הרשעים׳ בלשון רבים, ולכן אמרו בגמרא בשלמא ההוא דקא משתבע וכו׳, ומטעם זה פירש ר״ח את הגמרא כאן כרש״י שם. וכך יש לפרש את דברי הגמרא לפי הגירסא שלפנינו ׳ההוא מיבעי ליה׳ וכו׳ שגם המשביע באמת הוא רשע ומפני שהוא גרם לו ליכפור ולישבע לשקר, ולא רק המשביע בחנם.
פוטרין אותו מיד – ואין משהין אותו כאן שלא יחזור בו וע״כ ישלם. מיד שקיבל עליו בב״ד.
הרשעים – מפרש לקמיה.
[סימן תצד]
[אמר]⁠א איני נשבע פוטרין אותו מיד. כלומר ממהרין לפתוח הדין ולומר לו צא תן לו. דכיון דפסקו וגמרו הדין אינו יכול לחזור בו. וכן כל דבר שמקבל עליו בפני בית דין ולאחר כך נגמר הדין אינו יכול לחזור בו. כדתנן (סנהדרין כד ע״א) נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך וכו׳ אינו יכול לחזור בו, ומוקמינן לה לאחר גמר דין. וגמר דין הוא שפטרום בית דין מלפניהם שפסקו דינן. ולגבי חייוב ממון ופטור ממון כיון שאמרו לו חייב אתה או פטור נסתלקו לגמרי הדיינין דשוב אין להן עסק בדין ואין יכול שוב לחזור מקבלתו כלל, כגון אם קיבל קרוב או פסול בין לדין בין לעדות. אבל לגבי שבועה כגון השבע וטולב וכן דור לי בחיי ראשךג, כל זמן שלא נשבע לא נפטרו מן הדיןד, אבל נשבע הוי גמר דין וחייב ליתן לו ואינו יכול לחזור. הילכך כי חייבוהו שבועה ואמר איני נשבע ופסקו לדינו ואמרו צא תן לו, נגמר הדין לגמרי ואינו יכול לחזורה. ופוטרין, שתי לשונות משמעו, לשון פתיחה כמו פוטר מים וגו׳ (משלי יז יד) וכמו פטר רחם (שמות יג יב) דמתרגם פתח ולדא, ולשון תלמיד הנפטר מרבו (מו״ק ט ע״א), וכשנפטרין מלפניך יהיו בעיניך כזכאין (אבות פ״א מ״ח). והא דאמרינן בפרק המפקיד (לד ע״א) אמר הריני משלם וחזר ואמר איני משלם מאי מהדר קא הדר ביה וכו׳, מיירי כשחזר בו כל זמן (שיש ההוא) [שישבו] בית דין בדין עד שלא גמרוהו, אבל גמרוהו שאמרו לו צא שלם לו כמו שקבלת, שוב אינו יכול לחזור ולומר איני משלם, דלא גרע מקבל בפני בית דין ממקנה בפני עדים דאמרינן (ב״ב קיד ע״א) קניין עד אימת חוזר רב יוסף אמר כל זמן שעוסקין באותו עניין, אבל גמרו העניין והתחילו בענין אחר, כלומר בדבר אחר, אין יכול לחזור בו, והילכתא כוותיה, מקבל בפני בית דין נמי, כל זמן שבית דין עוסקין בו יכול לחזור נפטרו מן הדין אין יכול לחזור בו.
ומצאתי בתלמידי רבינו הלוי נ״עז שכתבו, הקשה ר׳ על המפרשים כי לאחר גמר דין של שבועה הוא לאחר שבועה, וכי לאחר שבועה היה ר׳ מאיר אומר יכול לחזור בוח. ותימה לי על חכם כמותו, וכי פליג ר׳ מאיר אשבועה גמורה דהוא שבועת הדיינין למימר דיכול לחזור, והא ר׳ מאיר לא פליג אלא אמהימן עלי אבא וכו׳ בין לדין בין לעדות, דגמר דין הוא פתיחת הדין ופסקו, ולא שייך כאן שבועה. וכן דור לי בחיי ראשך לאו שבועה היא הילכך אמר ר׳ מאיר אע״ג דנדר בחיי ראשו חוזר, אבל בשבועת הדיינין לא אשכחן דאמר ר׳ מאיר חוזר. וכן נמצא בספר חפץ, היה חייב לחבירו שבועה ואמר לו דור לי בחיי ראשך יכול לחזור בו עד שיקבל שבועה מפי בית דין [דברי ר׳ מאיר]⁠ט. אלמא בדור לי פליג ר׳ מאיר ולא בשבועה מפי בית דין. וכן עבדי גנבת וכו׳ עד רצונך שתשבע וטולי הרי זה נשבע ונוטל ואינו יכול לחזור בו משנשבע, ומוקמינן לה כחכמים, דלר׳ מאיר יכול לחזור בו, והא נמי לאו שבועת בית דין הוא אלא איהו מטילה עליה, דאין נשבעין על העבדים, הילכך לאו שבועה הוא לר׳ מאיר ויכול לחזור בו. ולר׳ מאיר אם היה זה שוטה שנשבע על פי שאומר לו השבע, נכריח את זה ליתן לו ממונוכ, יכול לומר משטה אני בך. ואם תאמר היאך יניחו לו בית דין לישבע כיון דיכול לחזור בו, איכא למימר בקפץ ונשבע קאמר ר׳ מאיר. ובמחול לך לא אמר ר׳ מאיר חוזר הואיל ותפיס. ולרבנן כיון דקיבל עליו [בפני] ב״ד דאמר ליה השבע וטול או דור בחיי ראשך וטול, הוה ליה כשבועת הדיינין ונוטל. ומיהו כל זמן שלא נשבע מצי הדר, דכיון דהויא כשבועת הדיינין ושקיל בה, לא הוי גמר דין עד דמישתבע, וקודם גמר דין יכול לחזור.
ובימי ר׳ מאיר לא ניתקנה עדיין שבועת היסת וגם לא בימי ר׳ אבאל. לפיכך אמר רצונך השבע וטול, דאי ניתקנה שבועת היסת וחייבו בית דין לנשבע שבועת היסת שקנאומ והפכה על התובע, מאי רצונך, בעל כורחיה מהפך, כדאמרינן (מא ע״א) בדרבנן מהפכינן. ותו אי כבר איתקנה שבועת היסת וכשהיפך השבועה מיירי, מאי היא דקאמר מאי קמ״ל, טובא קמ״ל דנשבעינן שבועת היסת על העבדים ומפכינן לה. אלא ודאי מדקאמר מאי קמ״ל וכו׳ ש״מ דהא השבע וטול לאו במיפך שבועה מיירי דה⁠[י]⁠א שבועת בית דין, אלא כדקתני רצונך השבע וטול, שהוא מטילה עליה ולא בית דין, דבשבועת בית דין לא אמר ר׳ מאיר חוזר כדאמ׳ לעילנ ׳עד שיקבל עליו שבועה מפי בית דין׳, דאם נשבע מפי בית דין אינו חוזר.
ורבינו שלמה נ״ע נמי פירש כי בימי התנאים לא ניתקנה שבועת היסת. וראייתו מהא (מח ע״ב) לקחס הימנו ערב שביעית ולמוצאי שביעית נעשה לו שותף או אריס [אין] מגלגלין הא שאר שני שביעית (אין) מגלגלין, ואם איתא דהוה שבועת היסת אז, אמאי מגלגלין, בלא שותפות ואריסות לישתבע אמלוה, אלא ודאי לא הוה תקנה בימי תנאים.
וחביבי הלוי אמר הות בימי התנאים. ומיהא סבראע, דאמרינן (מו ע״א) אלא בהא פליגי ר׳ יהודה סבר כי עבדו רבנן תקנתא לשכיר בדאורייתא בדרבנן, כגון שבועת היסתפ, לא עבדו תקנתא ורבנן סברי וכו׳, ומפרש הא דלוה הימנו ערב שביעית וכו׳ שמגלגלין שבועת אריס ושותף אגב שבועת הלואה שהיא שבועת היסת. אלמא דניתקנה בימי התנאים. וליתה לדחביבי, דאם איתה לדחביבי דהא שמע מינה דמגלגלין בדרבנןצ, (ואם איתה) דמגלגלין שבועת שותף אטו הלואה, הוה ליה למידחיה דבשבועת הלואה דאורייתא מיירי, כגון שהודה במקצת, אלא על כורחיך שבועת הלואה קאמר דמגלגלין אגב שבועת שותפין ואריסין. שלא ניתקנה שבועת היסת לכל דבר אלא לבעל הבית כנגד השכיר, ומשום דטרוד בפועליו שדיוה אשכירק. אבל לכל דבר לא ניתקנה שבועת היסת עד רב נחמן.
והיכא דקיבל קרוב או פסול לדין או לזכותר וקנו מידו, אפילו לפני גמר דין אינו יכול לחזורש. ומצאתי בתלמידי רבינו הלוי זצ״ל דאקשה קניין דברים הוא. ומדקשי ליה הכי הבנתי כי פירושו וקנו מידו, שהקנה שלא לחזור בו, וזהו קניין דברים. ואני אומר וקנו מידו הוא שהקנה לעשות כאשר ידין או יעיד הן לחיוב הן לפטור, דלאו קנין דברים הוא אלא ממון, הילכך אין לאחר קנין כלום. ואפילו קיבלו לפסול כבי תרי בקניין אינו יכול לחזור אפילו לפני גמר דין.
והאי עבדי גנבת וכו׳ת בהכי מיירי דהחזיק בו ג׳ שנים ולהכי אין יכול להוציאו ממנו אלא אם כן נשבע מה שהטיל עליו. לא החזיק בו ג׳ שנים, בלא שבועה היה מוציאו ממנו שאין יכול לומר אתה מכרתו לי אלא בראייה ולמה ליה לאישתבועיה בעל כורח׳ לאפקיה מיניה.
א. לט ע״א. [אמר - ראבי״ה].
ב. ב״ב קכח ע״א.
ד. בראבי״ה נוסף: כיון דיכול לחזור. וגם בכתה״י ׳כיון דיכול׳. ובד״פ ליתא. ולכאו׳ איפכא הוא, כיון שלא נפטרו יכול לחזור.
ה. שיטת רבינו באמר השבע וטול, רק כשנשבע הוי גמר דין. וכ״כ רבינו עוד במס׳ ב״ב דקכ״ז ע״ב ובמס׳ סנהדרין דכ״ד ע״ב. וכ״ה שיטת ר״ת ועו״ר. עי׳ טוב״י סי׳ כב ס״ג. אבל באמר איני נשבע, שם הוי גמ״ד רק באמרו לו צא תן לו [ובזה כנ׳ רבינו יחידאה. ובאנצ״ת כ״ו עמ׳ קסו הע׳ 67 ט״ס ׳רמב״ן׳ וצ״ל ׳ראב״ן׳ ועי׳ ש״ך סי׳ כב סקי״ח]. ומש״ה הוצרך רבינו לפרש ׳פוטרין׳ שפותחין דינו, דאל״ה אכתי לא הוי גמ״ד.
ו. ר״ל לשון פוטרין יש לו בעניננו שני מובנים, שפותחים את דינו ושמסתלקים מן הדין. וכדלהלן.
ז. רבינו יעב״ץ הנזכר לעיל.
ח. בסנהדרין כג ע״א היה חייב לחבירו שבועה וא״ל דור לי בחיי ראשך ר׳ מאיר אומר יכול לחזור בו וחכ״א אין יכול לחזור בו. ולר׳ יוחנן שם כד ע״ב לאחר גמר דין מחלוקת.
ט. ראבי״ה.
י. ב״ב קכח ע״א.
כ. בתמיה. [ובאב״ש הגיה: לא נכריח. וא״צ].
ל. היינו ר׳ אבא דהשבע וטול בב״ב קכז ע״ב.
מ. ס״ל לרבינו דנשבעין היסת על העבדים. ועיין באריכות בראבי״ה סי׳ תתקצה (כ״ג עמ׳ שמו) וטוב״י חו״מ סי׳ צה סי״ג.
נ. בלשון שהובא בספר חפץ לעיל ד״ה ומצאתי.
ס. צ״ל לוה.
ע. צ״ל סברה [במפיק ה״א]. ר״ל ומזה למדה.
פ. רבינו הלוי מפרש מה שאמרו בדמ״ו ע״א ׳ובדרבנן הואי תקנתא׳ היינו שבועת היסת [וכמו שפירש״י. ותוס׳ הקשו עליו שהרי בימי ר״נ נתקנה. ועי׳ רש״ש ותורת חיים דמ״ח ע״ב שהעירו שהרי רש״י עצמו כת׳ בדמ״ח ע״ב שעדיין לא נתקנה עד ר״נ. ועי׳ להלן בהע׳]. וא״כ מוכח דכבר בזמן המשנה נתקנה. וכיון שכן, מוכרח הוא לפרש ההיא דדמ״ח ע״ב לוה הימנו ערב שביעית וכו׳ אין מגלגלין וכו׳ הא שאר שני שבוע מגלגלין, היינו שמגלגלין שבועת השותף, דשבועת מלוה א״צ לגלגל בשום ענין דהא איכא היסת.
צ. כלומר מה שאמרו בגמ׳ ש״מ דמגלגלין בדרבנן היינו דמגלגלין שבועת שותף אטו הלואה ולא להפך הלואה אטו שותף. ומה שבסוגריים נראה שמיותר ונכתב אשגרא דלעיל.
ק. שיטת רבינו ששבועת השכיר היא שבועת היסת, אלא שלא תקנו התנאים היסת לכל דבר עד שתקנה ר״נ. וכדברי רבינו כ״כ בתורת חיים הנ״ל (הביאו הר״ב אב״ש) לישב סתירת דברי רש״י הנ״ל בהערה. וז״ל: ונראה לפרש דשבועת היסת בימי התנאים ניתקנה אלא לא תיקנוה רק היכא דמסתבר טעמא כההיא דחנוני ושולחני שלא יהא כל אחד וגוזל את חבירו בכל עת שירצה וכו׳ ואתא ר״נ והוסיף ותיקן שבועת היסת בכל תביעות שבעולם. וע״ע מש״כ רבינו לעיל סס״י קיד.
ר. צ״ל לעדות.
ת. דבב״ב קכח ע״א דלעיל.
אם אמר איני נשבע פוטרין אותו מיד – פי׳ בקונטרס שלא יחזור בו קודם שיצא מב״ד והא דאמרינן בריש המפקיד (ב״מ דף לד.) אמר הריני משלם וחזר ואמר איני משלם מהו מי אמרינן מהדר קהדר ביה או דלמא דחויי קא מדחי היינו קודם שיצא מב״ד א״נ אפילו אחר שיצא ואי דעתיה למהדר אע״פ שאינו יכול לחזור בו לא מיקני ליה כפילא דבעי אטרוחי לבי דינא כדאמרי׳ התם (דף לה.) גבי ההוא דאפקיד כיפי ואדרבה משם ראיה היא דלא מצי הדר דאי מצי הדר ביה אמאי אית לן למימר לדחויי קמכוין ועל כן נראה פירוש הקונטרס ולא כמו שפר״ת בספר הישר בפרק זה בורר (סנהדרין דף כד. ושם) בשמעתא דנאמן עלי אבא דמצי הדר ביה ומביא ראיה מההיא דהמפקיד והכי פירושא דפוטרין אותו מב״ד שמתוך כך יהא בוש מלחזור בו ועוד דשוב נמצא בשם ר״ת דההיא דהמפקיד איירי באומר הריני משלם חוץ לב״ד א״נ לא יצא מב״ד כדפי׳ אבל אם אמר בב״ד וחזר ואמר חוץ לב״ד איני משלם לא מצי הדר ביה ובההוא דזה בורר גופיה משמע כפי׳ הקונטרס דתניא היה חבירו חייב לו שבועה ואמר לו דור לי בחיי ראשך ר״מ אומר יכול לחזור בו וחכמים אומרים אינו יכול לחזור בו ואמרינן בגמרא לאחר גמר דין מחלוקת והלכה כדברי חכמים משמע לאחר גמר דין אע״פ שלא נדר לו בחיי ראשו עדיין ומיהו י״ל דלא קרי גמר דין אלא כשנדר לו כבר בחיי ראשו וכן משמע בפ׳ יש נוחלין (ב״ב דף קכח.) לפי גי׳ ר״ח גבי עבדי גנבת והוא אומר לא גנבתי מה טיבו אצלך כו׳ דגרס רצונך השבע וטול ונשבע אינו יכול לחזור בו משמע דוקא כשנשבע אבל קודם שנשבע יכול לחזור בו ויש ספרים דגרסי התם נשבע ואינו יכול לחזור בו.
אמר איני נשבע פוטרין אותו מיד. פרש״י ז״ל פוטרין אותו מיד ואין משהין אותו כאן שלא יחזור בו ועל כרחו ישלם משקבל עליו בב״ד ע״כ, ולמדנו מדבריו דכל שיצא מב״ד הרי הוא כגמר דין ואינו יכול לחזור בו אבל כל שלא יצא עדיין יכול לחזור בו, אבל ר״ת ו״ל סבור דלעולם יכול לחזור בו ודייק לה מההיא דאיבעיא לן בריש פרק המפקיד אמר הריני משלם וחזר ואמר איני משלם מהו דאלמא יכול לחזור בו, וליתא דהתם משום דמטריח לי׳ בב״ד הוא דלמא לא מקני לי׳ כפילא, והרב אלפסי ז״ל כתב דמשקבל עליו אפי׳ מיד אינו יכול לחזור בו מההיא דאמרינן עבדי גנבת מה טיבו אצלך אתה מכרתו לי רצונך השבע וטול נשבע ואינו יכול לחזור בו, וכבר כתבתיה בארוכה בפרק המפקיד ובב״ב פרק יש נוחלין בההיא דעבדי גנבת בס״ד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שלא על דעתך כו׳ וכן מצינו במשה כו׳ מפורש פ׳ שבועות שתים ע״ש:
אם אמר: ״איני נשבע״פוטרין אותו מיד ודנים בו את דין הראוי לו, שחייב לשלם. ואם אמר ״הריני נשבע״העומדין שם אומרים זה לזה את הפסוק: ״סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה״ פן תיספו בכל חטאתם״ (במדבר טז, כו). וכשמשביעין אותו, אומרים לו: הוי יודע, שלא על דעתך לפי כוונתך אנו משביעין אותך, אלא על דעת המקום ועל דעת בית דין לפי הכוונה שיש בליבם,
The baraita continues: If the defendant says at this point: I will not take an oath, the court dismisses him immediately, and rules him liable to pay. And if he says: I will take an oath, the people standing there say to each other: “Depart, I pray you, from the tents of these wicked men, and touch nothing of theirs, lest you be swept away in all their sins” (Numbers 16:26). And when the judges administer the oath to him, they say to him: Be aware that we administer an oath to you not according to your understanding of the oath, but according to the objective understanding of the Omnipresent and according to the understanding of the court, i.e., the judges’ intention.
ר׳ חננאלרש״יראב״ןתוספותרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ כְּשֶׁהִשְׁבִּיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל אָמַר לָהֶן דְּעוּ שֶׁלֹּא עַל דַּעְתְּכֶם אֲנִי מַשְׁבִּיעַ אֶתְכֶם אֶלָּא עַל דַּעַת הַמָּקוֹם וְעַל דַּעְתִּי שֶׁנֶּאֱמַר {דברים כ״ט:י״ג} וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם וְגוֹ׳.

This is as we have found written with regard to Moses, our teacher. When he administered an oath to the Jewish people in the plains of Moab so that they would accept the Torah upon themselves, he said to them: Know that it is not according to your understanding that I administer an oath to you, but according to the understanding of the Omnipresent and according to my understanding. As it is stated: “Neither with you only do I make this covenant and this oath” (Deuteronomy 29:13), which is homiletically interpreted to mean: Not only according to your intention.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא על דעתנו – הא פרישנא טעמא משום קניא דרבא בפרק ג׳ (לעיל דף כט:).
לא אתכם – כלומר לא כשאתכם במחשבות לבבכם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שכן מצינו במשה רבינו, כשהשביע את ישראל על קיום התורה אמר להן: דעו, שלא על דעתכם אני משביע אתכם אלא על דעת המקום ועל דעתי, שנאמר: ״ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת ואת האלה הזאת״ (דברים כט, יג), כלומר לא רק על דעתכם.
This is as we have found written with regard to Moses, our teacher. When he administered an oath to the Jewish people in the plains of Moab so that they would accept the Torah upon themselves, he said to them: Know that it is not according to your understanding that I administer an oath to you, but according to the understanding of the Omnipresent and according to my understanding. As it is stated: “Neither with you only do I make this covenant and this oath” (Deuteronomy 29:13), which is homiletically interpreted to mean: Not only according to your intention.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה אֵין לִי אֶלָּא אוֹתָן הָעוֹמְדִין עַל הַר סִינַי דּוֹרוֹת הַבָּאִים וְגֵרִים הָעֲתִידִין לְהִתְגַּיֵּיר מִנַּיִן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {דברים כ״ט:י״ד} וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ.

Having quoted a verse, the baraita tangentially interprets the subsequent verse. From the phrase: “But with he who stands here with us this day” (Deuteronomy 29:14), I have derived only that those who stood at Mount Sinai were included in this covenant. From where do I derive that the subsequent generations, and the converts who will convert in the future, were also included? The verse states: “And also with he who is not here with us this day” (Deuteronomy 29:14).
בית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ובמדרש ויקרא רבה אמרו שמשביעין את האדם בספר תורה ומביאין לפניו נאדות נפוחים כלומר הנאד הזה היה מלא גידין ועצמות ועכשו ריקם מכלום כך המשביע את חברו לשקר סוף יוצא ריקם וכל שכן הנשבע לשקר ובקצת מקומות נהגו על פי גאוניהם להביא שם מטה שנושאין בה את המת ומניחין אותה באמצע הכנסת ונאדות נפוחים שמקרעין אותם או מתירין קשריהם בשעת השבועה ומפזרין שם אפר מקלה ושקים מוטלין שם על שם שק ואפר ושליח צבור מסדר טענת המשביע והנשבע או המחרים ומקבל החרם והלה נשבע ובטרם אומר שליח צבור שאם יש אצלו וכו׳ ליהוי ההוא גברא בשמתא בחרם בית דין העליון וכו׳ ובכל האלות וכו׳ ותוקעין בשופרות ומכבין נרות והמקבלים עונין אמן ויי׳ יכפר בעד וכו׳ וכל ישראל נקיים חוץ מהעובר:
אף משה רבינו כשהשביע את ישראל לא על דעתם השביעם אלא על דעתו ועל דעת המקום שנ׳ לא אתכם לבדכם אנכי כורת ברית כי את אשר ישנו פה וכו׳ ומ״מ פשוטו של מקרא שאף הדורות העתידים לבא והגרים העתידים להתגייר והמצות העתידות להתחדש כגון מקרא מגלה כלם בכלל הברית:
אלו נאמרין בכל לשון פרשת סוטה וודוי מעשר וקריאת שמע ותפלה וברכת המזון ושבועת העדות ושבועת הפקדון כמו שיתבאר ענין כלם במקומו במסכת סוטה ופירושן בכל לשון המובן לאותו האומרן באותו לשון וכן שבועת הדיינין על הדרך שביארנו וכבר ביארנו בעדות ופקדון שאינו בדין שבועה אלא בלשון שהם מכירים וכך היא בתוספתא:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דורות הבאים וגרים כו׳ ת״ל ואת אשר איננו פה כו׳. לענין שבועה דהר סיני מייתי לה הכא ולגבי גרים קאמר פ׳ חבית אע״ג דאינהו לא הוי מזלייהו הוו אבל דורות הבאים מישראל לא הוה צריך למימר הכי אלא דנשמותיהן הטהורים היו שם כשהשביעם ומה שאמרו פ׳ המפלת דמשביעים את האדם בשעת לידה היינו הגוף שלא היה נברא עדיין בהר סיני ועוד כתבנו תירוץ אחר שם ועיין עוד בחדושינו במסכת נדרים ודו״ק:
ואגב כך דורשים את המשך הכתוב: ״כי את אשר ישנו פה״ (דברים כט, יד), אין לי אלא אותן העומדין על הר סיני שהם בכלל שבועה זו, דורות הבאים וכן גרים העתידין להתגייר מנין? תלמוד לומר: ״ואת אשר איננו״ (דברים כט, יד).
Having quoted a verse, the baraita tangentially interprets the subsequent verse. From the phrase: “But with he who stands here with us this day” (Deuteronomy 29:14), I have derived only that those who stood at Mount Sinai were included in this covenant. From where do I derive that the subsequent generations, and the converts who will convert in the future, were also included? The verse states: “And also with he who is not here with us this day” (Deuteronomy 29:14).
בית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְאֵין לִי אֶלָּא מִצְוָה שֶׁקִּיבְּלוּ עֲלֵיהֶם מֵהַר סִינַי מִצְוֹת הָעֲתִידוֹת לְהִתְחַדֵּשׁ כְּגוֹן מִקְרָא מְגִילָּה מִנַּיִן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {אסתר ט׳:כ״ז} קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ קִיְּימוּ מַה שֶּׁקִּבְּלוּ כְּבָר.

And I have derived only that the mitzvot that the Jewish people accepted upon themselves at Mount Sinai were included in the oath. From where is it derived that mitzvot that were to be initiated in the future, for example, the reading of the Megilla, the Scroll of Esther, on Purim, were also included? The verse states: “The Jews ordained and took upon themselves…that they would keep these two days” (Esther 9:27), which is homiletically interpreted to mean: They ordained, in the generation of Esther, mitzvot that they had already accepted upon themselves by oath in the plains of Moab.
תוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קיימו מה שקבלו כבר – תימה דבפ״ק דמגילה (דף ז.) איכא תנאי טובא דדרשי דאסתר ברוח הקודש נאמרה מקראי ושמואל דריש ליה מקיימו וקבלו קיימו למעלה מה שקבלו למטה ומסיק רבא דלכולהו אית להו פירכא בר מדשמואל והא אדשמואל נמי אית ליה פירכא דאצטריך למידרשה נמי כי הכא ורבא גופיה דרש כי הכא קיימו מה שקבלו כבר בשבת פ׳ ר״ע (שבת פח.) והא דאצטריך לדרשא אחריתי רבא גופיה חשיב ליה פירכא בסוף פ״ק דחגיגה (דף י.) גבי היתר נדרים פורחין באויר דמייתי קראי טובא שיש להם על מה שיסמכו ומסיק רבא כולהו אית להו פירכא דאתו לדרשא אחריתי לבר מדשמואל ויש לומר דבסוף פרק קמא דחגיגה ודאי חשיב להו פירכא משום דלשמואל ליכא פירכא כלל דלא מיבעי ליה לדרשא אחריתי אבל בפ״ק דמגילה (מגילה ז.) פריך לכולהו אגופיה דקרא לבר מדשמואל דליכא פירכא כולי האי אלא דאצטריך לדרשא אחריתי (ובחגיגה ד״ה דלמא תירצו באופן אחר).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אין לי אלא מצוה שקבלו כו׳ קיימו מה שקבלו כבר כו׳. וזכר את זה במקרא מגילה אע״ג שלא הוזכר בכל המגילה שם הקב״ה האי טעמא אצטריך נמי לדרשא דפ״ק דמגילה דאסתר ברוח הקודש נאמרה קיימו למעלה מה שקבלו למטה וק״ל:
ואין לי אלא שהשבועה כוללת מצוה שקיבלו עליהם מהר סיני, מצות העתידות להתחדש על ידי חכמים, כגון מקרא מגילה, מנין שגם הן בכלל הברית והשבועה? תלמוד לומר במגילת אסתר: ״קימו וקבלו... להיות עושים את שני הימים האלה״ (אסתר ט, כז), קיימו באותה שעה מצוות מה שקבלו על עצמם כבר בסיני בשבועה.
And I have derived only that the mitzvot that the Jewish people accepted upon themselves at Mount Sinai were included in the oath. From where is it derived that mitzvot that were to be initiated in the future, for example, the reading of the Megilla, the Scroll of Esther, on Purim, were also included? The verse states: “The Jews ordained and took upon themselves…that they would keep these two days” (Esther 9:27), which is homiletically interpreted to mean: They ordained, in the generation of Esther, mitzvot that they had already accepted upon themselves by oath in the plains of Moab.
תוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מַאי אַף הִיא בִּלְשׁוֹנָהּ נֶאֶמְרָה.

§ The Gemara analyzes the baraita. What is the precise meaning of the statement: An oath imposed by the judges may also be recited in its language?
רמב״ןריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ה״ג מאי אף היא בלשונה נאמרה, דתנן ואלו נאמרין בכל לשון כו׳ ושבועת העדות ושבועת הפקדון, וקאמר נמי שבועת הדיינין אף היא בלשונה נאמרה – כלומר אף שבועת הדיינין כשבועת הפקדון היא ונאמרת בכל לשון,⁠א וכן כתב רש״י ז״ל ורבינו יצחק אלפסי ז״ל, תדעב דשבועת הפקדון גופה שבועת הדיינין היא ברוב, ומצאנו בתוספתא במס׳ סוטה פ״זג מפורש שבועת העדים והדיינים נאמרת בכל לשון כו׳, וכאן טעה הרב הלוי ז״ל.⁠ד
א. וכן הוא בחי׳ הר״ן, וכ״ה בריטב״א ברשב״א ובר״ן עיי״ש.
ב. ראה רשב״א שהקשה על דברים אלו.
ג. הלכה א.
ד. בחי׳ הר״י מיגש פי׳ בלשונה נאמרה היינו בלשון הקדש. וכן הרמב״ם פי״א משבועות הי״ד כתב: אבל רבותינו הורו שאין משביעין אלא בלשון הקדש, ואין ראוי לסמוך על הוראה זו, (וראה כס״מ שם). וכתב שם הרמב״ם דהגאונים הורו דמשביעין בכל לשון.
מאי אף היא בלשונה נאמרה כדתנן ואלו נאמרין בכל לשון וכו׳ – וקאמר נמי שבועת הדיינין אף היא בלשונה נאמרה זה מוכיח כפי׳ רש״י ז״ל שפי׳ בכל לשון נאמרה דהא מייתי לה על אלו נאמרין בכל לשון ודקתני בלשונה של שבועת העדות ושבועת הפקדון והרא״ם ז״ל פי׳ בלשונה שבתורה כלומ׳ בלשון הקודש והא דמייתי (ואל) מתני׳ דואלו נאמרין בכל לשון רישא דמתני׳ נקט ואסיפא דידיה סמך דקתני ואלו נאמרין בלשון הקודש וכו׳ ועלה קאמר אף היא בלשונה נאמרה ולא גמירא לי דבריו שיש לטעות ולא הי״ל לתנא לקצר אלא שיביא סיפא דהתם לחוד וכן הגיה עליו הרמב״ן ז״ל ואמר בכאן טעה הרב הלוי ז״ל שהרי בתוס׳ שנינו במסכת סוטה בפירוש שבועת העדות ושבוע׳ הדיינין נאמרה בכל לשון: ומי תמירא טפי מכל התורה וכו׳ והתנן פי׳ אלמא לא חמירי מכריתות ומיתות ב״ד אלא הא דקתני שנזדעזע כל העולם כדקתני טעמא דבכולהו כתיב ונקה וכאן כתיב לא ינקה ופרישנא דאע״ג דבעלמא כתיב בי״ג מדות ונקה ההוא שמנקה לשבים משא״כ בזו שאפילו לשבים אינו מנקה ופי׳ הרמב״ן ז״ל דבהא נמי כל עבירות שבתורה ל״ד דהא לא חמירא מכריתות ומיתות בית דין וכדקתני לעיל חמורות כריתו׳ ומיתות ב״ד ולא תשא עמהן ותדע דבכריתות ומיתות ב״ד אין להם כפרה בתשובה וגם ביוה״כ עד דאיכא יסורין או מיתה כדאיתא בפרק בתרא דיומא ועוד תניא התם לפי שנאמר ונקה יכול אף לא תשא כן ת״ל לא ינקה יכול אף שאר חייבי לאוין כן דאינו מנקה ת״ל את שמי שמי הוא דאינו מנקה אבל מנקה הוא שאר חייבי לאוין ע״כ אלמא כל עבירות שבתורה דקתני הכא לאו דוקא אלא כל עבירות דכוותה שהם חייבי לאוין דהנהו אית להו כפרה בתשובה ויוה״כ כדאית׳ התם ומה שאין כן בלא תשא ומיהו בעונש דאחרים חמירא מכולהו ואפילו מכריתות ומיתות ב״ד דהא לא קילא מנייהו לענין תשובה אלא דכוותייהו היא. אמר איני נשבע פוטרין אותו מיד פי׳ רש״י ז״ל ואין משהין אותו כאן כדי שלא יחזור בו ולפי שיטת הרמב״ן ז״ל שכתבנו בפ׳ המפקיד ופ׳ חזקת הבתים ובסנהדרין דכל שקבל עליו בב״ד אף על פי שלא קנו מידו אינו יכול לחזור בו החזרה שבכאן אינו אלא בתוך כדי דבור או שעסוקין באותו ענין דמכאן ואילך ע״כ ישלם משקבל עליו ולדברי הרמב״ם ז״ל שסובר דכל זמן שלא קנו מידו יכול לחזור בו ואפילו יצא מב״ד פוטרין אותו כשיאמרו לו שישלם כדי שלא יוכל לחזור בו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א ותחילה מבררים את הדברים שבברייתא: מאי [מה פירוש] ״שבועת הדיינים אף היא בלשונה נאמרה״?
§ The Gemara analyzes the baraita. What is the precise meaning of the statement: An oath imposed by the judges may also be recited in its language?
רמב״ןריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) כְּדִתְנַן אֵלּוּ נֶאֱמָרִין בְּכׇל לְשׁוֹן אפָּרָשַׁת סוֹטָה בוִידּוּי מַעֲשֵׂר גקְרִיאַת שְׁמַע דוּתְפִלָּה הוּבִרְכַּת הַמָּזוֹן ווּשְׁבוּעַת הָעֵדוּת זוּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן וְקָאָמַר נָמֵי שְׁבוּעַת הַדַּיָּינִין אַף הִיא בִּלְשׁוֹנָהּ נֶאֶמְרָה.

The Gemara answers: It is as we learned in a mishna (Sota 32a): These are recited in any language and it is not required that they be recited in Hebrew: The portion of the warning and the oath administered by the priest to a woman suspected by her husband of having been unfaithful [sota]; the declaration of tithes, which occurs after the third and the sixth year of the seven-year Sabbatical cycle, when one declares that he has given his tithes appropriately; the recitation of Shema; and the Amida prayer; and Grace after Meals; and the oath of testimony, where one takes an oath that he does not have any testimony to provide on a given issue; and the oath on a deposit, where one takes an oath that he does not have possession of another’s deposit. All these may be recited in any language. And the baraita also states, as an addendum to this halakha, that an oath imposed by the judges may also be recited in its language, i.e., in any language.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פרשת סוטה – כשמשביעין אותה ישביעוה בלשון שהיא שומעת.
וידוי מעשר – בערתי הקודש (דברים כו) וטעמא דכולהו מפרש במסכת סוטה.
ואלו נאמרין בכל לשון כו׳ – תימה דלא תני במתניתין שבועת הדיינין ושבועת ביטוי דכיון דתנא אלו ליכא למימר תנא ושייר וי״ל דאיכא שום גוונא בהנהו דתני דליתיה בהני להכי תני להו לחודייהו: [ועיין תוספות יבמות פד: ד״ה אלא ותוספות כתובות כט. ד״ה ועל ותוספות זבחים פד. ד״ה הלן ועי׳ תוספות שבת עה: ד״ה חסר אחת].
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כדתנן [כמו ששנינו במשנה], אלו נאמרין בכל לשון: פרשת סוטה, וידוי מעשר (לאחר השנה השלישית לשמיטה, שאז בא כל אדם למקדש ומתוודה שנתן את כל המעשרות כראוי), קריאת שמע, ותפלה, וברכת המזון, ושבועת העדות ושבועת הפקדון; וקאמר נמי [ואמר גם כן] בברייתא זו ששבועת הדיינין אף היא בלשונה נאמרה, שנאמרת בכל לשון.
The Gemara answers: It is as we learned in a mishna (Sota 32a): These are recited in any language and it is not required that they be recited in Hebrew: The portion of the warning and the oath administered by the priest to a woman suspected by her husband of having been unfaithful [sota]; the declaration of tithes, which occurs after the third and the sixth year of the seven-year Sabbatical cycle, when one declares that he has given his tithes appropriately; the recitation of Shema; and the Amida prayer; and Grace after Meals; and the oath of testimony, where one takes an oath that he does not have any testimony to provide on a given issue; and the oath on a deposit, where one takes an oath that he does not have possession of another’s deposit. All these may be recited in any language. And the baraita also states, as an addendum to this halakha, that an oath imposed by the judges may also be recited in its language, i.e., in any language.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אָמַר מָר אוֹמְרִין לוֹ הֱוֵי יוֹדֵעַ שֶׁכׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ נִזְדַּעְזַע בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה׳ אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא מ״טמַאי טַעְמָא אִילֵּימָא מִשּׁוּם דְּאִתְיְהֵב בְּסִינַי עֶשֶׂר דִּבְּרוֹת נָמֵי אִתְיְהֵב.

§ The Master said in the baraita above that the judges say to him: Be aware that the entire world trembled when the Holy One, Blessed be He, said: “You shall not take the name of the Lord, your God, in vain.” What is the reason that the entire world trembled? If we say it was because this prohibition was given at Mount Sinai, this is difficult, as when the entire world trembled, the rest of the Ten Commandments were also given at Mount Sinai. This quality is not unique to this specific prohibition.
בית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל שמשביעין אותו על הודאי בין של תורה כגון שבועה שעל עד אחד או של הודאת מקצת בין של משנה כגון שכיר ונגזל ונחבל מאיימין עליו וכל שהיא באה על הספק בין של תורה כגון ארבעה שומרים בין של סופרים כשבועת השותפין ושבועת היסת ודומיהם אין צריכות איום כך כתבוה גדולי המחברים והגאונים ונראה לי הטעם ששבועת ודאי מאחר שאנו רואים לו תובע בבריא יש לנו לחוש שמא לשקר הוא נשבע מה שאין כן בתביעת ספק אלא שאף באלו ראוי לדיינים להשתדל שלא יבאו לידי שבועה כפי כחם:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב ועוד שנינו בברייתא. אמר מר [החכם], אומרין לו: הוי יודע, שכל העולם כולו נזדעזע בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא: ״לא תשא את שם ה׳ אלהיך לשוא״. ושואלים: מאי טעמא [מה טעם הדבר] שכל העולם נזדעזע בשעה שאמר הקב״ה מצוה זו? אילימא [אם תאמר] משום דאתיהב [שניתנה] בסיני, שהעולם כולו נזדעזע אז, והרי עשר דברות כולן נמי אתיהב [גם כן ניתנו] בסיני!
§ The Master said in the baraita above that the judges say to him: Be aware that the entire world trembled when the Holy One, Blessed be He, said: “You shall not take the name of the Lord, your God, in vain.” What is the reason that the entire world trembled? If we say it was because this prohibition was given at Mount Sinai, this is difficult, as when the entire world trembled, the rest of the Ten Commandments were also given at Mount Sinai. This quality is not unique to this specific prohibition.
בית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְאֶלָּא מִשּׁוּם דַּחֲמִירָא וּמִי חֲמִירָא וְהָתְנַן חאֵלּוּ הֵן קַלּוֹת עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה חוּץ מִלֹּא תִשָּׂא חֲמוּרוֹת זוֹ כָּרֵיתוֹת וּמִיתוֹת ב״דבֵּית דִּין וְלֹא תִשָּׂא עִמָּהֶן.

And if it is rather due to the fact that this prohibition is severe, is it more severe than all the other prohibitions? But didn’t we learn in a baraita: These are minor transgressions: Violation of an ordinary positive mitzva and an ordinary negative mitzva, except for: “You shall not take the name of the Lord, your God, in vain.” And these are major transgressions: Those for which one is liable to receive excision from the World-to-Come [karet] or a court-imposed death penalty; and “You shall not take the name of the Lord, your God, in vain” is also among them. Evidently, this transgression is no more severe than transgressions that incur karet or the death penalty.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולא תשא עמהן – אלמא לא חמירא מכריתות ומיתות ב״ד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואלא תאמר משום דחמירא היא חמורה], ושואלים: ומי חמירא [והאם היא חמורה יותר] משאר כל המצוות? והתנן [והרי שנינו במשנה]: אלו הן עבירות קלותעשה ולא תעשה, חוץ מ״לא תשא״ שהיא חמורה, חמורותזו כריתות ומיתות בית דין, ו״לא תשא״ עמהן! על כל פנים, אינה חמורה יותר מדברות אחרות שיש בהן עונש מיתה!
And if it is rather due to the fact that this prohibition is severe, is it more severe than all the other prohibitions? But didn’t we learn in a baraita: These are minor transgressions: Violation of an ordinary positive mitzva and an ordinary negative mitzva, except for: “You shall not take the name of the Lord, your God, in vain.” And these are major transgressions: Those for which one is liable to receive excision from the World-to-Come [karet] or a court-imposed death penalty; and “You shall not take the name of the Lord, your God, in vain” is also among them. Evidently, this transgression is no more severe than transgressions that incur karet or the death penalty.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אֶלָּא כִּדְקָתָנֵי טַעְמָא וְכׇל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה נֶאֱמַר בָּהֶן וְנַקֵּה וְכָאן נֶאֱמַר לֹא יְנַקֶּה.

Rather, the reason the world trembled particularly when this prohibition was given is as it is taught subsequently in the baraita: And with regard to all of the other transgressions in the Torah it is stated: “And will…clear the guilty,” whereas here, it is stated: “Will not hold guiltless.”
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא צריך לומר שהזעזוע והפחד המיוחד בזמן מתן מצוה זו, הוא כדקתני טעמא [כמו ששנה את טעם הדבר] בהמשך: וכל עבירות שבתורה נאמר בהן ״ונקה״, וכאן נאמר ״לא ינקה״.
Rather, the reason the world trembled particularly when this prohibition was given is as it is taught subsequently in the baraita: And with regard to all of the other transgressions in the Torah it is stated: “And will…clear the guilty,” whereas here, it is stated: “Will not hold guiltless.”
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וְכׇל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה לֹא נֶאֱמַר בָּהֶן לֹא יְנַקֶּה וְהָכְתִיב {שמות ל״ד:ז׳} וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה.

The Gemara asks: And is it not stated with regard to all of the other transgressions in the Torah that God “will not hold guiltless [lo yenakkeh]” one who transgresses? But isn’t it written: “And Who will by no means clear the guilty [venakkeh lo yenakkeh]” (Exodus 34:7)?
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: וכל עבירות שבתורה לא נאמר בהן ״לא ינקה״? והכתיב [והרי נאמר]: ״ונקה לא ינקה״ (שמות לד, ז)!
The Gemara asks: And is it not stated with regard to all of the other transgressions in the Torah that God “will not hold guiltless [lo yenakkeh]” one who transgresses? But isn’t it written: “And Who will by no means clear the guilty [venakkeh lo yenakkeh]” (Exodus 34:7)?
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) הָהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַבִּי אֶלְעָזָר דְּתַנְיָא רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר וְנַקֵּה שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר לֹא יְנַקֶּה א״אאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר לֹא יְנַקֶּה שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר וְנַקֵּה הָא כֵּיצַד מְנַקֶּה הוּא לַשָּׁבִים וְאֵינוֹ מְנַקֶּה לְשֶׁאֵינָן שָׁבִים.

The Gemara answers: That verse is necessary for that which is derived through the homiletic interpretation of Rabbi Elazar, as it is taught in a baraita: Rabbi Elazar says: It is not possible to say: And will clear the guilty [venakkeh], about all transgressions, since: Will not clear the guilty [lo yenakkeh], is already stated. And it is not possible to say: Will not clear the guilty [lo yenakkeh], since: And will clear the guilty [venakkeh], is already stated. How can these texts be reconciled? The Holy One, Blessed be He, clears those guilty ones who repent and does not clear those who do not repent.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מנקה הוא לשבים – וכאן אף לשבים לא ינקה בלא פרעון.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מנקה הוא לשבים כו׳ פרש״י וכאן אף לשבים נא ינקה בלא פרעון עכ״ל. ר״ל דבשאר עבירות חמורות נמי לשבים אינו מנקה אלא התשובה תולה וי״כ מכפר כדאמרינן פ׳ י״ה אלא דהכא אף התשובה וי״ה אינן מכפרין אלא בפרעון קצת ועיין בזה פ׳ י״ה וק״ל:
ומשיבים: ההוא מיבעי ליה [אותו פסוק נצרך לו] ונתפרש לכ דברי ר׳ אלעזר, דתניא [ששנויה ברייתא], ר׳ אלעזר אומר: אי אפשר לומר ״ונקה״ שהקב״ה מנקה על כל העבירות, שהרי כבר נאמר ״לא ינקה״, ומצד אחר, אי אפשר לומר ״לא ינקה״שכבר נאמר ״ונקה״! הא כיצד? מנקה הוא לשבים, ואינו מנקה לשאינן שבים.
The Gemara answers: That verse is necessary for that which is derived through the homiletic interpretation of Rabbi Elazar, as it is taught in a baraita: Rabbi Elazar says: It is not possible to say: And will clear the guilty [venakkeh], about all transgressions, since: Will not clear the guilty [lo yenakkeh], is already stated. And it is not possible to say: Will not clear the guilty [lo yenakkeh], since: And will clear the guilty [venakkeh], is already stated. How can these texts be reconciled? The Holy One, Blessed be He, clears those guilty ones who repent and does not clear those who do not repent.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) כׇּל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ וְכָאן מִמֶּנּוּ וּמִמִּשְׁפַּחְתּוֹ וְכׇל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ לָא.

§ It is stated in the baraita that with regard to all of the transgressions in the Torah, punishment is exacted only from the transgressor, whereas here, punishment is exacted from him and from his family. The Gemara asks: And is punishment not exacted from the transgressor’s family with regard to all of the other transgressions in the Torah?
ר״י מיגשמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הא דאמרינן: כל עבירות שבתורה נפרעין ממנו, וכאן ממנו וממשפחתו וכו׳ – נקיטינן מינה, דבשבועה נפרעין מהן ממנו וממשפחתו ומכל העול׳ כולו, ואעפ״י שאין בידם למחות. והיינו חומרא דשבועה, דעונשא מטאי לכל הארץ ואפילו למי שאין בידם למחות, כדכתיב: על זאת תאבל הארץ וכו׳. מיהו הוא ורשעים דמשפחתו – בדיני׳ דהוא דין חמור, רשעים דעלמא – בדין אחר, אלא שהוא דין חמור. צדיקי דהכא ודהכא – בדין הקל.
ובשאר עבירות: הוא ומשפחתו נפרעין מהן, בין שיש בידם למחות בין שאין בידם למחות – משום דמחפו עליה, כדאמרינן: אין לך משפחה שיש בה מוכס שאין כולם מוכסין וכו׳. וכל העולם כולו, אם יש בידם למחות ולא מיחו – נפרעין מהן, ואם אין בידם למחות – אין נפרעין מהם. מיהו הוא – בדיניה, רשעים דמשפחתו – בדין אחר, אלא שהוא דין חמור, רשעי׳ דעלמא שיש בידם למחות – בדין אחר, צדיקי דהכא ודהכא – פטירי, ואעפ״י שיש בידם למחות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג נאמר שם: כל עבירות שבתורה נפרעין ממנו, וכאן ממנו וממשפחתו. ושואלים: וכל עבירות שבתורה ממשפחתו לא?
§ It is stated in the baraita that with regard to all of the transgressions in the Torah, punishment is exacted only from the transgressor, whereas here, punishment is exacted from him and from his family. The Gemara asks: And is punishment not exacted from the transgressor’s family with regard to all of the other transgressions in the Torah?
ר״י מיגשמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) וְהָכְתִיב {ויקרא כ׳:ה׳} וְשַׂמְתִּי אֲנִי אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וּבְמִשְׁפַּחְתּוֹ וְתַנְיָא אָמַר ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן אִם הוּא חָטָא מִשְׁפַּחְתּוֹ מָה חָטָאת לוֹמַר לְךָ אֵין לְךָ מִשְׁפָּחָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מוֹכֵס שֶׁאֵין כּוּלָּהּ מוֹכְסִין וְשֶׁיֵּשׁ בָּהּ לִסְטִים שֶׁאֵין כּוּלָּהּ לִסְטִים מִפְּנֵי שֶׁמְּחַפִּין עָלָיו.

But isn’t it written in the Torah with regard to one who worships Molech: “Then I will set My face against that man, and against his family, and I will cut him off” (Leviticus 20:5)? And it is taught in a baraita: Rabbi Shimon said: If he sinned, how did his family sin? Why are they punished? This serves to tell you that there is no family that has an unauthorized tax collector among them in which all of the family members are not regarded as unauthorized tax collectors, and similarly, there is no family that has a bandit [listim] among them in which all of the family members are not regarded as bandits. This is because they cover for him. Evidently, punishment is exacted from the transgressor’s family with regard to transgressions other than taking a false oath.
מהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אין לך משפחה שיש בה מוכס שאין כולה כו׳ לאו דוקח כולה אלא כדמסיק אותן שבידן למחות והיינו שמחפין עליו ואין מוחין בידו ועוד דהא צדיקי דמשפחתו נמי פטירי כדלקמן והיינו אותן שמיחו או שלא היה בידן למחות ודו״ק:
והכתיב [והרי נאמר] במי שעובד למולך: ״ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו והכרתי אותו״ (ויקרא כ, ה). ותניא [ושנויה ברייתא], אמר ר׳ שמעון: אם הוא חטא, משפחתו מה חטאת? ולמה הם נענשים? לומר לך: אין לך משפחה שיש בה מוכס שגובה מסים שלא כדין, שאין כולה מוכסין שכולם נחשבים כמוהו, וכיוצא בזה אין משפחה שיש בה לסטים שאין כולה לסטים, מפני שמחפין עליו ומגינים עליו!
But isn’t it written in the Torah with regard to one who worships Molech: “Then I will set My face against that man, and against his family, and I will cut him off” (Leviticus 20:5)? And it is taught in a baraita: Rabbi Shimon said: If he sinned, how did his family sin? Why are they punished? This serves to tell you that there is no family that has an unauthorized tax collector among them in which all of the family members are not regarded as unauthorized tax collectors, and similarly, there is no family that has a bandit [listim] among them in which all of the family members are not regarded as bandits. This is because they cover for him. Evidently, punishment is exacted from the transgressor’s family with regard to transgressions other than taking a false oath.
מהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) הָתָם בְּדִינָא אַחֲרִינָא הָכָא בְּדִינָא דִּידֵיהּ כִּדְתַנְיָא רַבִּי אוֹמֵר וְהִכְרַתִּי אוֹתוֹ מָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר וְשַׂמְתִּי אֲנִי אֶת פָּנַי יָכוֹל כׇּל הַמִּשְׁפָּחָה כּוּלָּהּ בְּהִיכָּרֵת ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר אוֹתוֹ אוֹתוֹ בְּהִיכָּרֵת וְלֹא כׇּל הַמִּשְׁפָּחָה כּוּלָּהּ בְּהִיכָּרֵת.

The Gemara answers: There, with regard to other transgressions, the transgressor’s family is punished with another punishment, less severe than the one the transgressor receives, whereas here, with regard to a false oath, the transgressor’s family is punished with his punishment. As it is taught in a baraita: Rabbi Yehuda HaNasi says: Why must the verse state with regard to one who worships Molech: “And I will cut him off”? Since it is stated earlier in the verse: “Then I will set My face against that man, and against his family,” one might have thought that the entire family is liable to be punished with karet. Therefore, the verse states: “And I will cut him off,” indicating that only he is liable to be punished with karet, whereas his entire family is not liable to be punished with karet.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בדינא אחרינא – בפורענות קלה ולא בפורענות הבאה עליו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ אותו בהכרת. עי׳ תוי״ט פרק א משנה ב דחלה:
ומשיבים: התם בדינא אחרינא [שם, בעבירות אחרות, נענשים הם בדין, בעונש אחר], קל יותר משלו, הכא בדינא דידיה [כאן, לענין שבועה, נענשת משפחתו בעונש שלו]. כדתניא [כמו ששנויה בברייתא], רבי אומר: ״והכרתי אותו״ האמור בעובד למולך (ויקרא כ, ה), מה תלמוד לומר? לפי שנאמר תחילה: ״ושמתי אני את פני״ ויקרא כ, ה), יכול כל המשפחה כולה בהיכרת? תלמוד לומר: ״והכרתי אותו״, להדגיש: אותו בהיכרת, ולא כל המשפחה כולה בהיכרת, אלא הם נענשים בעונש אחר.
The Gemara answers: There, with regard to other transgressions, the transgressor’s family is punished with another punishment, less severe than the one the transgressor receives, whereas here, with regard to a false oath, the transgressor’s family is punished with his punishment. As it is taught in a baraita: Rabbi Yehuda HaNasi says: Why must the verse state with regard to one who worships Molech: “And I will cut him off”? Since it is stated earlier in the verse: “Then I will set My face against that man, and against his family,” one might have thought that the entire family is liable to be punished with karet. Therefore, the verse states: “And I will cut him off,” indicating that only he is liable to be punished with karet, whereas his entire family is not liable to be punished with karet.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) וְכׇל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ וְכָאן מִמֶּנּוּ וּמִכׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ (שֶׁנֶּאֱמַר אָלֹה וכחש וּכְתִיב עַל כֵּן תֶּאֱבַל הארץ וְאֵימָא עַד דְּעָבֵיד לְהוּ לְכוּלְּהוּ לָא ס״דסָלְקָא דַּעְתָּךְ דִּכְתִיב מִפְּנֵי אָלָה אָבְלָה הָאָרֶץ).

§ The baraita teaches: And with regard to all of the other transgressions in the Torah, punishment is exacted only from him, whereas here, punishment is exacted from him and from the entire world, as it is stated: “Swearing and lying, and murdering, and stealing, and committing adultery,” and it is written: “Therefore, the land mourns.” The Gemara suggests: And why not say that punishment is not exacted from the entire world unless he commits all the sins mentioned in the verse? The Gemara answers: This should not enter your mind, as it is written: “Because of swearing the land mourns” (Jeremiah 23:10), indicating that a false oath is sufficient to cause the land to mourn.
מהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואימא עד דעביד להו לכולהו כו׳ מפורש פ״ק דקדושין בחדושי הלכות:
ועוד נאמר בברייתא: וכל עבירות שבתורה נפרעין ממנו, וכאן ממנו ומכל העולם כולו, שנאמר: ״אלה וכחש״ (הושע ד, ב), וכתיב [ונאמר]: ״על כן תאבל הארץ״ (ויקרא כ, ג). ושואלים: ואימא [ואמור] שאין נפרעים מכל העולם כולו עד דעביד להו [שעושה אותן] את כל העבירות הללו לכולהו [כולן] האמורות באותו פסוק, ״אלה וכחש ורצח וגנב ונאף״! ומשיבים: לא סלקא דעתך [יעלה על דעתך], דכתיב [שנאמר]: ״מפני אלה אבלה הארץ״ (ירמיה כג, י), הרי שדי בעבירה זו להאביל את הארץ.
§ The baraita teaches: And with regard to all of the other transgressions in the Torah, punishment is exacted only from him, whereas here, punishment is exacted from him and from the entire world, as it is stated: “Swearing and lying, and murdering, and stealing, and committing adultery,” and it is written: “Therefore, the land mourns.” The Gemara suggests: And why not say that punishment is not exacted from the entire world unless he commits all the sins mentioned in the verse? The Gemara answers: This should not enter your mind, as it is written: “Because of swearing the land mourns” (Jeremiah 23:10), indicating that a false oath is sufficient to cause the land to mourn.
מהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) וְכׇל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה מִכׇּל הָעוֹלָם לָא וְהָכְתִיב {ויקרא כ״ו:ל״ז} וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו אִישׁ בַּעֲוֹן אָחִיו מְלַמֵּד שֶׁכׇּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה בָּזֶה

The Gemara asks: And with regard to all of the other transgressions in the Torah, is punishment not exacted from the entire world? But isn’t it written: “And they shall stumble one upon another” (Leviticus 26:37)? This verse is homiletically interpreted to mean that they shall stumble spiritually, one due to the iniquity of another, which teaches that the entire Jewish people are considered guarantors for one another. Apparently, any transgression makes the entire world liable to be punished.
ר׳ חננאלמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואסיקנה כל עבירות שבתורה נתפש איש בעון אחיו שנ׳ וכשלו איש באחיו אאחיו מלמד שכל ישראל ערבין זה לזה.
א. צ״ל, איש בעון.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו מלמד כו׳ מפורש פ׳ זה בורר ע״ש:
ושואלים: וכל עבירות שבתורה מכל העולם לא? והכתיב [והרי נאמר]: ״וכשלו איש באחיו״ (ויקרא כו, לז), וכוונתו איש בעון אחיו, מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה. ואם כן, משמע שבכל חטא מחייב את כל העולם כולו בחטאיו!
The Gemara asks: And with regard to all of the other transgressions in the Torah, is punishment not exacted from the entire world? But isn’t it written: “And they shall stumble one upon another” (Leviticus 26:37)? This verse is homiletically interpreted to mean that they shall stumble spiritually, one due to the iniquity of another, which teaches that the entire Jewish people are considered guarantors for one another. Apparently, any transgression makes the entire world liable to be punished.
ר׳ חננאלמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבועות לט. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה שבועות לט., ר׳ חננאל שבועות לט. – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס שבועות לט., רש"י שבועות לט., ר"י מיגש שבועות לט., ראב"ן שבועות לט. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות שבועות לט., רמב"ן שבועות לט. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אליהו ליכטנשטיין. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א שבועות לט. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי שבועות לט. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א שבועות לט., מהרש"ל חכמת שלמה שבועות לט., מהרש"א חידושי אגדות שבועות לט., גליון הש"ס לרע"א שבועות לט., פירוש הרב שטיינזלץ שבועות לט., אסופת מאמרים שבועות לט.

Shevuot 39a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Shevuot 39a, R. Chananel Shevuot 39a, Collected from HeArukh Shevuot 39a, Rashi Shevuot 39a, Ri MiGash Shevuot 39a, Raavan Shevuot 39a, Tosafot Shevuot 39a, Ramban Shevuot 39a, Rashba Shevuot 39a, Meiri Shevuot 39a, Ritva Shevuot 39a, Maharshal Chokhmat Shelomo Shevuot 39a, Maharsha Chidushei Aggadot Shevuot 39a, Gilyon HaShas Shevuot 39a, Steinsaltz Commentary Shevuot 39a, Collected Articles Shevuot 39a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144