×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אִי הָכִי הַיְינוּ דְּקָתָנֵי עֲלַהּ אָמַר ר׳רַבִּי יוֹסֵי אֲפִילּוּ אַבָּא חֲלַפְתָּא בֵּינֵיהֶן.
If so, according to Shmuel or Reish Lakish, is that compatible with that which is taught in a baraita with regard to the mishna, that Rabbi Yosei says: This is the halakha even if Abba Ḥalafta, i.e., Rabbi Yosei’s father, who himself was a righteous Sage, was among them? This is difficult according to Shmuel, as Rabbi Yosei would certainly not include his father in a group of murderers, and according to Reish Lakish, what is the connection between Rabbi Yosei’s father and a group of oxen?
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״ירמ״הבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ [יו]⁠סי: ואפילו אב⁠[א חלפתא ביניהם .... א
א. חסר כחצי שורה.
ערך בהר
בהרא(תענית ז:) רבן גמליאל אומר אם ראית רקיע שנעשה בהורין בהורין רוח עברה ותטהר׳ פי׳ גדודין של עננים בשביל שלא ראו אור שהיא התורה בהרין של רקיע רוח עברה ותטהרם פירוש אחר בהורין מטולאין מלשון בהרת: (סנהדרין סח.) סוף הלכה בהרת עזה כשלג. (שבועות ג) בהרת קודמת לשע׳ לבן (סנהדרין פ) בגמ׳ דזקן ממרא:
ערך שן
שןב(חולין קלג.) כל השונה לתלמיד שאינו הגון כזורק אבן למרקולית (סנהדרין פ) שיננא לא תימא ליה לאבוהי הכי (נדה יג.) שיננא אחוז באמה והשתין מים לחוץ פי׳ מחודד בתלמוד מלשון חץ שנון וי״א גדול השינים (סנהדרין פב) שלף שיננא והניחה באנקלי שלו פי׳ ברזל המחודד ולהבת חניתו תרגום שיננא דמורניתא:
א. [גלאנץ. לייכטען.]
ב. [לעהרען שארף זיניג.]
אי הכי הא דתני עלה וכו׳ – בין לריש לקיש בין לשמואל קא מותיב אי הכי דהני אחרים דמתני׳ דרוצחים קאמר והאי רוצח שנתערב בהוכר ולבסוף נתערב קאמר הא דתני עלה בברייתא הכי רוצח שנתערב באחרים כולן פטורין אמר רבי יוסי אפילו אבא חלפתא ביניהן כולן פטורין מאי אפילו דקאמר ר׳ יוסי.
ואוקמ׳ רבא למתני׳ הכי שנים שהיו עומדין ויצא חץ מביניהן והרג ואין ידוע מי משניהם זרקו שניהם פטורים ואר״י אפילו אבא חלפתא ביניהם ואין אומרים בידוע שאבא חלפתא לא זרקו ויתחייב השני אלא הרי שניהם בחזקת ספק ופטורין והא דקתני רוצח שנתערב באחרים לאו בהוכר ולבסוף נתערב קא מיירי אלא בשלא הוכר מתחלה כדאמרן ואיצטריך לאשמועינן כדר״י דאמר אפילו אבא חלפתא ביניהן והא דתאני רבי יודה כונסין אותן לכיפה לאו ארוצח שנתערב באחרים קאי אלא חסורי מחסרא והכי קתני ושור שנגמר דינו שנתערב בשוורים אחרים מעליי כלומר כשרים שלא נגחו הואיל והרי כולם אסורים בהנאה מספק סוקלין אותן כדי שנקיים מצות סקילה באותו שור שנגמר דינו שהרי אין לבעלים הפסד בכך מאחר שבין כך ובין כך אסורים בהנאה רבי יודה אומר אין הורגין אותן בידים אלא כונסין אותם לכיפה יש אומרים להמיתן ברעב ויש לומר שמשקין אותם דבר מועט עד שיוקטן מעיהן ולבסוף מאכילין אותן שעורים עד שכריסן נבקעת. והא תניא דמסייעא לן דפליגי תנאי בשור שנגמר דינו שנתערב בשוורים דתניא פרה שהמיתה ואח״כ ילדה אם עד שלא נגמר דינה ילדה ולדה מותר דכ״ע כמה דלא נגמר דינה לא מיתסרא בהנאה וכיון דילדה קודם גמר דין אשתכח דכי חייל איסורא עלה דידה לחודה הוא דחייל אם משנגמר דינה ילדה ולדה אסור דעובר ירך אמו הוא וכבר נאסר בהנאה בשעת גמר דין אגב אמו. נתערבה הפרה לאחר גמר דין באחרים ואחרים באחרים כלומר שנתערב אחד מן התערובות כונסין אותן לכיפה כר״י ראב״ש אומר מביאין אותם לב״ד וסוקלין אותם ותרויהו אתערובת דילה קיימי אבל אולד דכ״ע פטור ממיתה דנהי נמי דנאסר בהנאה אגב גמר דין דאמו מיהו בסקילה נמי לא שהרי לא היה עמה בשעת נגיחה:
פרה מעוברת שנגחה או שנרבעה על פי הבעלים או על פי עד אחד אסורה לקרבן ואף הולד אסור ואפילו ילדה קודם גמר דין היא וולדה נגחו היא וולדה נרבעו ואם נתערב הוולד באחרים כלם אסורים נגחה או נרבעה ואח״כ עיברה ולדה כשר פרה מעוברת שנגחה או שנרבעה על פי עדים ונגמר דינה עוברה כמוה ואסור בהנאה היא וולדה במעשה ואם נתערבה באחרים כלם נסקלים כמו שביארנו אבל אם ילדה ונתערב הולד באחרים אין סוקלין אותן אבל כונסין אותן לכיפה עד שימותו ומ״מ אחד מהם שנתערב באחרים כלן מותרין שספק ספיקא הוא נגחה או נרבעה ואח״כ נתעברה אם עד שלא נגמר דינה עיברה וילדה ולדה מותר וכן אם אפילו משנגמר דינה עיברה וילדה שהרי יש כאן גורם של היתר והוא הזכר אבל אם עד שלא נגמר דינה עיברה ומשנגמר דינה ילדה ולדה אסור אע״פ שלא היה הולד עמה במעשה מ״מ עובר ירך אמו הוא ונאסר עמה בשעת גמר דין:
בא״ד והיכא דנתערב ברובא דחייבין דפטורין אפי׳ ניידי ולא אמרינן כל דפריש כו׳ דכמיתת בעלים כך מיתת השור ועוד דלא ליתי לאחלופי באדם כו׳ עכ״ל משמע מדבריהם דאפילו ניידי מאליהם לא אמרינן כל דפריש כו׳ וקצת קשה דבכה״ג באדם נמי אם ניידי מאליהם אמאי לא אמרינן כל דפריש מרובא קא פריש ולחייבי מיתה דהא אזלינן בתר רובא אפי׳ בדיני נפשות להחמיר כמו שכתבו התוספות לקמן ויש ליישב דאפי׳ בכה״ג דפריש מאליהם גזרינן שמא יקח מן הקבוע כמו שכתבו התוס׳ לקמן בד״ה הנסקלין בנשרפין כו׳ וק״ל:
בא״ד לפי שהן מוקדשין כגון רכב כו׳ וחלב מוקדשין ע״ג מכתו דשרי בשור הנסקל כו׳ עכ״ל יש לדקדק במה שבאו לומר דיש לחוש לתקלה דמחיים במוקדשים ולכך ימותו והא חלב מוקדשין על גבי מכתו לא שייכא מחיים דאינו דומה דאיירי בתלש חלב מבהמה חיה דהוה ליה לפרש הכי כדמפרש להו בפרק בהמה המקשה גבי הושיט ידו למעי בהמה כו׳ ועוד דהכא לתקלה כזו דלא שכיחא להושיט ידו למעי בהמה ולתלוש חלב מבהמה חיה לא היה להם לחוש לתקלה זו ויש ליישב שלא כתבו חלב מוקדשין אלא לראייה דאפילו לסברתם דהשתא דשור הנסקל אסור בהנאה מחיים מכל מקום יש לחוש טפי מתקלת מוקדשין דהא חלב מוקדשין אסור אפילו ע״ג מכתו ובשור הנסקל אמרינן בפרק כל שעה דמותר ע״ג מכתו משום דלא הוי כדרך הנאה משא״כ במוקדשין דאסור אפילו שלא כדרך הנאה ומיניה נמי מחיים יש תקלה טפי במוקדשין כגון רכב על גבי השור כו׳ דהוי שלא כדרך הנאה ושרי בשור הנסקל וק״ל:
בא״ד ואל תתמה כיון דאיסורי הנאה נינהו כו׳ אמאי לא תקינו בהו רבנן מיתה כו׳ עכ״ל לפי אותו תירוץ שכתבו דאפי׳ ניידי לא אמרינן כל דפריש כו׳ דלא ליתו לאחלופי באדם אין מקום לתמיה זו וק״ל:
בא״ד ופריך רבא כו׳ אבל בשוורים אותן שיש לתלות בהן שהרגו חייבין כו׳ עכ״ל כתב מהרש״ל לפי דעת ר״ת בוודאי ל״ג הא דקאמר שור שנגמר דינו שנתערב בשוורים מעלייא כו׳ שהרי מותרין כולהו על ידי דנכבשינהו וניניידי אלא דס״ל כו׳ אבל בב׳ שוורים אזלינן בתר אומדנא כו׳ ול״ג והתניא אלא תניא כו׳ או נימא האי ברייתא סבירא ליה דנאסרו כולהו ולא אמרינן דנכבשינהו כו׳ ולא אתיא אליבא דהלכתא לדעת ר״ת עכ״ל דברים תמוהים כתב בדברי התוספות להגיה ולמחוק כל הספרים הישנים וכפי פירוש רש״י ולא הוה ליה לתוספות להשמיט ולומר דלפי פירוש ר״ת ל״ג בשינויא דרבא כפי גירסת רש״י כמו שהזכירו איך שיהיה הגירסא בדברי ר״ל כפי דעת ריב״ם גם קשה לדבריו דאם נאמר לפי׳ ר״ת שהברייתא פליגא ולא ס״ל דנכבשינהו דניידי אם כן מי הכריחו להגיהי בדברי רבא לומר דס״ל דנכבשינהו דניידי ועוד וכי פליגי ר״ל ורבא על ברייתא זו על כן הנראה דודאי הא דאמר ר״ל דנכבשינהו דניידי ליכא מאן דפליג עליה ולפי גירסא שלנו נמי דגרסינן בדברי רבא שור שנגמר דינו שנתערב בשוורים מעלייא כו׳ וכן בברייתא איירי בכה״ג דאיירי בנגמר דינו קודם שנתערב ואחר שנתערב באותם שיש לתלות בהן שהרגו תולין וסוקלין אותן כמו שכתבו התוספות ואי ליכא למתלי באחד יותר מחבירו ודאי דשרינן כולהו ע״י דנכבשינהו דניידי וה״ה דהוי מצי למנקט ליה בכה״ג דנקט ליה גבי אדם בשלא הוכר השור הרוצח מעולם ונתערב קודם שנגמר דינו בשוורים אחרים אע״ג דבאדם אין תולין באותן שיש לתלות בשוורים תולין אלא דניחא ליה למנקט בכהאי גוונא גבי שור דבשלא הוכר נמי ע״כ באותו שתולין בו גומרין דינו אחר כך אלא דבאדם בדאיכא אבא חלפתא ביניהם ליכא למנקט בכהאי גוונא שנגמר דין הרוצח בשהוכר ואח״כ נתערב דאם כן הוה ידוע לבית דין דלאו אבא חלפתא הוא ולכך נקט ליה בגוונא אחרינא שיצא חץ מביניהם ולא הוכר מעולם מי הוא הרוצח וזה ברור בדברי התוס׳ לפירוש ר״ת ותו לא מידי:
בא״ד שמא יקח מן הקבוע אפילו היכא דפריש מאליו רק בדבר שלא נאסר בתערובת כגון תשע חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה התם שרינן אי פריש אחד ולא גזרינן שמא יקח מן הקבוע שהרי האיסור ניכר וידוע היכן הוא ולכך שרינן היכא דפריש או כגון כו׳ כצ״ל העתקתי מתוספות דפ׳ התערובת ע״ש:
אי הכי [אם כך] אתה מפרש, כשמואל או כריש לקיש, וכי היינו דקתני עלה [זהו ששנינו עליה] בברייתא על משנה זו בדבר רוצחים שנתערבו, אמר ר׳ יוסי: אפילו היה אבא חלפתא (אבי ר׳ יוסי, שהיה חכם וצדיק) ביניהן! וקשה לשמואל, שוודאי לא ימנה ר׳ יוסי את אביו בין הרוצחים, ואינו שייך כלל לדברי ריש לקיש בענין תערובת שוורים!
If so, according to Shmuel or Reish Lakish, is that compatible with that which is taught in a baraita with regard to the mishna, that Rabbi Yosei says: This is the halakha even if Abba Ḥalafta, i.e., Rabbi Yosei’s father, who himself was a righteous Sage, was among them? This is difficult according to Shmuel, as Rabbi Yosei would certainly not include his father in a group of murderers, and according to Reish Lakish, what is the connection between Rabbi Yosei’s father and a group of oxen?
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״ירמ״הבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) אֶלָּא אָמַר רָבָא הָכִי קָאָמַר אשְׁנַיִם שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין וְיָצָא חֵץ מִבֵּינֵיהֶם וְהָרַג שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִין וא״רוְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי אֲפִילּוּ אַבָּא חֲלַפְתָּא בֵּינֵיהֶן.

Rather, Rava says: This is what the mishna is saying: In a case where two people were standing together and an arrow emerged from their midst and killed a person, since it is not known which of them shot the arrow, both of them are exempt. And Rabbi Yosei says: This is the halakha even if Abba Ḥalafta was among them. Even if one of the two people from among whom the arrow emerged was a righteous individual like Abba Ḥalafta, who presumably is not a murderer, since there is no conclusive testimony identifying the shooter, uncertainty remains and both are exempt.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ופריק] רבא ואמר הכי קתא⁠[ני: שנים שהיו עומדין ויצא חץ מביניהם] והרג – ש⁠[ניהם] פטו⁠[רין, ואמר ר׳ יוסי: אפילו אבא חלפתא בין] השנים שיצא ה⁠[חץ מבינ]⁠יהם, דדב⁠[ר] בריא [הו]⁠א ד⁠[אבא חלפתא] לא זרק חץ להרג אדם, ודאי ה⁠[א]⁠חר הוא [שזרקו – אפילו הכי] שניהם פ⁠[טורים.
אלא אמר רבא – בשלא הוכר לבית דין קאמר כגון שנים עומדין ויצא חץ מביניהם ואין יודעין אי זה מהן זרקו שניהם פטורין אמר רבי יוסי אפילו אבא חלפתא ביניהם שהכל יודעין שהוא חסיד ולא זרקו לא מחייבינן לאידך משום האי חזקה ובהא אפילו רבי יהודה מודה ורבי יהודה דאמר כונסין אותן לכיפה לא עלה קאי אלא הכי קאמר ת״ק וחסורי מחסרא מתני׳ והכי קתני ושור שנגמר דינו וכו׳ סוקלין אותו דהא על כרחיך כולהו אסירי בהנאה ואין הפסד לבעלים בסקילה הלכך סוקלין אותם כדי שתתקיים מצות סקילה במחויב בה.
שנים שיצא חץ מביניהם והרג אפילו הותרו שניהם אין אחד מהם חייב ואפילו היה אחד מהם חסיד שבחסידים וחזקה עליו שלא יצא דבר מקולקל מתחת ידו אין מחייבין את האחר בחזקה זו:
רש״י בד״ה אלא אמר כו׳ סוקלין אותן דהא כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה בשור שלא כו׳ כגון רכב על גבי השור כו׳. נ״ב במסכת מעילה ומביאה בפרק שני דקידושין דף נ״ה שכולן מועלין זה אחר זה אפילו הן מאה:
בא״ד וחלב מוקדשין על גבי מכתו כו׳ כצ״ל ונ״ב בפרק כל שעה (פסחים דף כ״ד:)
בא״ד ועוד אמר ר״ת דשור הנסקל כו׳. נ״ב פירוש לפי דעת ר״ת בודאי לא גרם הא דקאמר שור שנתערב בשוורים מעלייא כו׳ שהרי מותרין כולהו על ידי דנכבשינהו וניניידו אלא ס״ל דמתניתין הכי מפרשי שנים שהרגו כו׳ בבני אדם לא אזלינן בתר אומדנא אבל בשני שוורים אזלינן בתר אומדנא וסוקלין לאחד ופוטרין לשני רבי יהודה אומר מכניסין אותו לכיפה ול״ג והתניא אלא תניא ומביא ברייתא זו להשמיע לנו דין הולד וכמו שדייק מיניה מהא דרבא דאמר היא וולדה נגחו כו׳ ונתערב באחרים דקאמר בברייתא אפשר דאיירי ברוצחין ולא במעליא ולא קאי אנגמר דינו וכמו שפירש ר״ת לעיל או נימא האי ברייתא ס״ל דנאסרו כולהו ולא אמרינן דנכבשינהו כו׳ ולא אתיא אליבא דהלכתא לדעת ר״ת:
עוד בדבור זה לא נגמר דינו מכרו מכר לשחיטה כו׳ כצ״ל:
שם לאחר שנגמר דינו אסור באכילה כו׳ נ״ב לאו דוקא דה״ה אף בהנאה אלא כלפי שחיטה דקודם גמר דין דשרי באכילה קאמר הכא דאסור באכילה ודו״ק:
שם כגון שנמצא ביד עובד כוכבים כו׳. נ״ב פירוש כגון ט׳ חנויות של ישראל המוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת טרפה ונמצאת בשר ביד עובד כוכבים ואינו יודע ממי לקחו דאזלינן בתר רובא דלא שייך לגזור שמא יקח מן הקבוע ודו״ק:
(עיין במהרש״א):
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא אמר רבא: הכי קאמר [כך אמר], כך יש להבין את המשנה: שנים שהיו עומדין במקום אחד ויצא חץ מביניהם והרג אדם, ואין יודעים מי הוא שירה את החץ — שניהם פטורין. ואמר ר׳ יוסי: אפילו אבא חלפתא ביניהן. שאפילו היה אחד מהם איש צדיק כאבא חלפתא שאין מסתבר שהוא הרוצח, כיון שאין עדות גמורה בדבר הרי זה ספק, ושניהם פטורים מספק. וכדי לתרץ את הקושי השני במשנתנו, יש לומר כי היא ממשיכה לדון בנושא אחר, בשוורים.
Rather, Rava says: This is what the mishna is saying: In a case where two people were standing together and an arrow emerged from their midst and killed a person, since it is not known which of them shot the arrow, both of them are exempt. And Rabbi Yosei says: This is the halakha even if Abba Ḥalafta was among them. Even if one of the two people from among whom the arrow emerged was a righteous individual like Abba Ḥalafta, who presumably is not a murderer, since there is no conclusive testimony identifying the shooter, uncertainty remains and both are exempt.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) בוְשׁוֹר שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ שֶׁנִּתְעָרֵב בִּשְׁוָורִין אֲחֵרִים מעלייא סוֹקְלִין אוֹתָן ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כּוֹנְסִין אוֹתָן לַכִּיפָּה.

The tanna then proceeds to discuss a different matter. And an ox whose verdict was finalized, that was sentenced to execution by stoning, and that was intermingled with other ordinary oxen, i.e., oxen that did not gore, the court stones all of them. Rabbi Yehuda says: They are placed in a vaulted chamber.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וש]⁠ור שנגמר דינו [שנתערב בשורים אחרים] מעליי – סוק⁠[לין אותן]. ר׳ יהודה אומר: כ⁠[ונסין אותן לכיפה.
כונסין אותן לכיפה – שא״צ לסוקלן שלא להטריח ב״ד אלא כונסין אותן בחדר והם מתים ברעב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושור שנגמר דינו שנתערב בשוורין אחרים מעלייא [מעולים], כלומר, כשרים שלא נגחו — סוקלין אותן כולם. ר׳ יהודה אומר: כונסין אותן לכיפה.
The tanna then proceeds to discuss a different matter. And an ox whose verdict was finalized, that was sentenced to execution by stoning, and that was intermingled with other ordinary oxen, i.e., oxen that did not gore, the court stones all of them. Rabbi Yehuda says: They are placed in a vaulted chamber.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְהָתַנְיָא גפָּרָה שֶׁהֵמִיתָה וְאַחַר כָּךְ יָלְדָה אִם עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינָה יָלְדָה וְולָדָהּ מוּתָּר אִם מִשֶּׁנִּגְמַר דִּינָה יָלְדָה וְולָדָהּ אָסוּר נִתְעָרֵב בַּאֲחֵרִים וַאֲחֵרִים בַּאֲחֵרִים דכּוֹנְסִין אוֹתָן לַכִּיפָּה ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר בר׳בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מְבִיאִין אוֹתָן לב״דלְבֵית דִּין וְסוֹקְלִין אוֹתָן.

The Gemara notes: And it is taught in a baraita: In the case of a cow that killed a person, and thereafter calved, if it was before its verdict was finalized that the cow calved, its offspring is permitted. If it was after its verdict was finalized that the cow calved, its offspring is prohibited, as it was prohibited together with the cow. If the cow was intermingled with other cows and the identity of the cow that killed cannot be determined, and those other cows were intermingled with yet others, the court gathers them into a vaulted chamber. Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, says: One brings them to court and the court stones them. The unattributed baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda in the mishna.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פרה] שהמית⁠[ה ואחר כך ילדה] .....⁠א [ואליב]⁠א דמאן דאמר: זה וזה [גורם מותר, אם] ע⁠[ד] ש⁠[לא] ניגמר [דינה] עיברה וילד⁠[ה ולדה – מותר] .....
א. חסרה שורה שלמה.
והתניא – בניחותא.
ולדה מותר – לקמן מפרש לה.
ולדה אסור – דעובר ירך אמו הוא וגם הוא נאסר בגמר דין אמו.
ואחרים באחרים כו׳ – הכא אין לחוש אי גרס הכי דאסר ספק ספיקא דהך ברייתא כר׳ יהודה אתיא ובפ׳ התערובות (זבחים דף עד. ושם) מסקינן דר׳ יהודה אסר ספק ספיקא אפילו בשאר איסורין אבל במתני׳ דכל הצלמים (ע״ז מט:) ובמס׳ ערלה (פ״ג מ״ו) לא גרסינן ואחרות באחרות מדפריך בפ׳ התערובות על שמואל דאסר ספק ספיקא מברייתא שמתרת ולא משכח דקאי כשמואל אלא רבי יהודה ויש מפרש דמיירי שנתערבו כל האחרים באחרים דליכא אלא חד ספיקא וגרס נמי התם ואחרות באחרות וכ״ת מה לי נתערב בפעם אחת מה לי ב׳ פעמים איצטריך משום דאיכא תרי רובי כדאיתא בפ״ק דכתובות (כתובות טו.) דבעי רוב העיר ורוב סיעה ושרינן אפילו בעיר קטנה ואין הולכים אחר רוב העיר גרידתא אפילו גדולה כאנטוכיא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעירים והתניא אכן כן שנינו בברייתא]: פרה שהמיתה אדם ואחר כך ילדה, אם עד שלא נגמר דינה למות ילדהוולדה מותר, ואם משנגמר דינה ילדהוולדה אסור שנאסר עמה יחד. נתערב פרה זו באחרים ולא ברור איזוהי הפרה הנוגחת, ואחרים אלה נתערבו בעוד אחריםכונסין אותן כולם לכיפה. ר׳ אלעזר בר׳ שמעון אומר: מביאין אותן לבית דין וסוקלין אותן, הרי סתם ברייתא כדעת ר׳ יהודה במשנתנו.
The Gemara notes: And it is taught in a baraita: In the case of a cow that killed a person, and thereafter calved, if it was before its verdict was finalized that the cow calved, its offspring is permitted. If it was after its verdict was finalized that the cow calved, its offspring is prohibited, as it was prohibited together with the cow. If the cow was intermingled with other cows and the identity of the cow that killed cannot be determined, and those other cows were intermingled with yet others, the court gathers them into a vaulted chamber. Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, says: One brings them to court and the court stones them. The unattributed baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda in the mishna.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר מָר אִם עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינָה יָלְדָה וְולָדָהּ מותרת וְאַף עַל גַּב דְּכִי נְגַחָה הֲוָת מְיעַבְּרָה וְהָאָמַר רָבָא הוְלַד הַנּוֹגַחַת אָסוּר הִיא וּוְלָדָהּ נָגְחוּ וְלַד הַנִּרְבַּעַת אָסוּר הִיא וּוְלָדָהּ נִרְבְּעוּ.

The Master says in the baraita: If the cow calved before its verdict was finalized, its offspring is permitted. The Gemara asks: And is that the ruling even though when it gored it was already pregnant? But doesn’t Rava say with regard to the offspring of a cow that gores while pregnant: It is prohibited to bring it as an offering, like any animal that killed a person, as the cow and its unborn offspring gored together. And similarly, with regard to the offspring of a cow that was the object of bestiality while the offspring was in utero: It is prohibited to bring it as an offering, as the cow and its unborn offspring were the object of bestiality together. The baraita poses a difficulty according to Rava.
עין משפט נר מצוהרש״ירמ״המהרש״א חידושי הלכותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והאמר רבא ולד הנוגחת אסור – בהקרבה כגון שנגחה על פי עד אחד או על פי הבעלים דמתסרא לגבוה ולא להדיוט הלכך על כרחיך שמעינן מדרבא דהיכא דאית עדים אסור אף להדיוט וצריך לגמור דין שניהם והא ליכא למימר טעמא דת״ק דתני וולדה מותר משום דלא נגמר דינו עמה דאי בשלא בא לב״ד מאי איריא ולדה אפילו אמו נמי אם לא נגמר דינה לא מיתסרא וכי איצטריך תנא למיתני מותר הכי אשמעינן דאין זקוק להביאה לב״ד קאמר ותיובתא דרבא.
אמר מר אם עד שלא נגמר דינה ילדה ילדה מותר ומתמהינן ואע״ג דכי נגחה הוה מיעברא והאמר רבא ולד הנוגחת אסור לגבוה קאמר וכגון דנגחה או נרבעה על פי עד אחד או על פי הבעלים וה״ה נמי להדיוט היכא דאיכא [עדים] מאי טעמא היא וולדה נגחה דעובר ירך אמו הילכך אפילו ילדה קודם גמר דין נמי כי היכי דמיחייבינן למקטל׳ לדילה הכי מחייבינן למקטל׳ לולד דידה שהרי שניהם נגחו. ומפרקינן אימא אם עד שלא נגמר דינה עיברה וילדה ולדה מותר והוא דעיברה וילדה בין שעת נגיחה לשעת גמר דין דהאי ולד לא הוה בשעת נגיחה כי היכי דלימא איהו נמי נגח ולא בשעת גמר דין כי היכי דלימא חייל עליה איסור הנאה אגב אימיה ואם משנגמר דינה עיברה ולדה אסור. ודייקינן אבבא דסופא דאוקימנא אם משנגמר דינה עיברה ולדה אסור הניחא למ״ד במסכת תמורה זה וזה גורם אסור אלא למ״ד זה וזה גורם מותר הרי ולד זה מן ההיתר ומן האיסור בא שהרי אביו מותר היה ואמאי אסור. אלא אמר רבינא הכי קאמר אם עד שלא נגמר דינה עיברה וילדה ולדה מותר כדאמרן ואם עד שלא נגמר דינה עיברה כיון שהוכר עוברה קודם גמר דין ומשנגמר דינה ילדה ולדה אסור עובר ירך אמו הוא והרי חל עליו איסור הנאה בשעת גמר דין כמו שחל על שאר איבריה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳. אמר מר אם עד שלא נגמר דינה ילדה וולדה מותרת. ואף על גב דכי נגחה הות מיעברה והאמר רבא ולד הנוגחת אסור, היא וולדה נגחו. ולד הנרבעת אסור, היא וולדה נרבעו אימא אם עד שלא נגמר דינה עיברה וילדה וולדה מותר, אם משנגמר דינה עיברה וילדה וולדה אסור.
ופרש״י (בד״ה והאמר רבא ולד הנוגחת אסור) וז״ל בהקרבה, כגון שנגחה על פי עד אחד או על פי הבעלים דמתסרא לגבוה ולא להדיוט, הלכך על כרחיך שמעינן מדרבא דהיכא דאית עדים אסור אף להדיוט, וצריך לגמור דין שניהם, והא ליכא למימר טעמא דתנא קמא דתני וולדה מותר משום דלא נגמר דינו עמה, דאי בשלא בא לבית דין מאי איריא ולדה אפילו אמו נמי אם לא נגמר דינה לא מיתסרא, וכי איצטריך תנא למיתני מותר הכי אשמעינן, דאין זקוק להביאה לבית דין קאמר, ותיובתא דרבא עכ״ל.
והנה יש להסתפק האם אליבא דרבא בעינן ב׳ גמר דין בפנ״ע א׳ לאם וא׳ לוולד (כשנולד לפני הגמר דין של אמו) מכיון שהם ב׳ גברא שונים, או״ד דמכיון דבשעת מעשה העבירה היו גוף אחד ונידונין על מעשה עבירה אחת יש להם גמר דין אחד. ומלשון רש״י משמע קצת דבעינן ב׳ גמר דין בפנ״ע.
והנה בערכין (דף ז.) מבואר דאשה מעוברת שהמיתה הורגין אותה ואת העובר ורק אם ישבה על המשבר אזי ממתינין לה עד שתלד והורגין רק אותה ולא את העובר. ונראה לבאר דבאשה מעוברת שהרגה העובר נהרג מאחר שהוא חלק מהאם וגמר הדין שחל על האם חל נמי עליו, אבל לא נחשב העובר לעושה מעשה העבירה של רציחה, ולכן אם ישבה על המשבר ונעקר הולד ממקומו דהוי כילוד דגופא אחרינא הוא (כפרש״י שם ד״ה ממתינין לה), י״ל דבנעקר ממקומו העובר נחשב לנפש בפ״ע ומשו״ה פטור, דאין העובר נהרג בתורת חיוב שלו בעצמו - דלא עשה העובר מעשה העבירה, אלא דנהרג בתורת חיוב של האם. משא״כ בבהמה העובר נהרג מחמת שחל עליו נמי חלות שם שור שנגח. אמנם לכאורה מהרמב״ם (פ״א מהל׳ רוצח ה״ט) מוכח דס״ל דעובר הוי נפשא שכתב וז״ל הרי זו מצות לא תעשה שלא לחוס על נפש הרודף. לפיכך הורו חכמים שהעוברה שהיא מקשה לילד מותר לחתוך העובר במיעיה בין בסם בין ביד מפני שהוא כרודף אחריה להורגה, ואם משהוציא ראשו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש וזהו טבעו של עולם עכ״ל. ויש לדקדק דהרמב״ם פסק דהא דהורגין את העובר כשלא יצא ראשו ואמו מקשה לילד הוא רק משום דהעובר הוי רודף, ומשמע דס״ל דאף לפני שיצא ראשו עובר הוי נפש. וא״כ צ״ע אליבא דהרמב״ם מהו הנפ״מ בין ישבה על המשבר שנעקר הולד ממקומו או לא, ומדוע הורגין אשה מעוברת ועוברה אם היא עדיין לא ישבה על המשבר, והרי לכאורה להרמב״ם עובר הוי נפש בפנ״ע אף קודם שנעקר העובר ממקומו. וי״ל דהרמב״ם סובר דעובר לא הוי נפש גמור, ומש״כ הרמב״ם שהורגין את העובר משום שהוא רודף מיירי בציור שהאם מקשה לילד וכבר נעקר העובר ממקומו דאזי העובר נחשב כנפש, ואילו לפני שישבה האם על המשבר ולא נעקר העובר ממקומו אף הרמב״ם סובר דעובר לא הוי נפש בפנ״ע ומשו״ה הוא נהרג ביחד עם האם. אבל קשה דביארנו דלרמב״ם כל היכא שב״נ נהרג ישראל חייב מיתה ביד״ש וכגון כשהרג בסוף חמה לבוא, והרי קיי״ל (פ״ט מהל׳ מלכים ה״ד) דב״נ נהרג על העוברין, וא״כ יוצא דישראל חייב מיתה בידי שמים וחשיב רוצח, ולפי״ז לכאורה מוכח דס״ל להרמב״ם דעובר הוי נפש אפילו כשלא נעקר ממקומו, מכיון דב״נ נהרג על העוברין אפילו כשלא נעקרו ממקומן. וצ״ע דאי עובר חשיב נפש (לפי שיטת הרמב״ם) אפילו קודם שנעקר ממקומו א״כ למה נהרג העובר משום האם שיוצאת ליהרג לפני שישבה האשה על המשבר, והרי להרמב״ם עובר חשיב נפש בפנ״ע אפילו לפני שיצא ראשו. וצ״ל לפי הרמב״ם דכשלא נעקר העובר ממקומו אזי העובר נהרג בתורת החיוב דרמיא על האם, ואילו כשנעקר ממקומו דתו לא הוי כאחד מאבריה צריך ליהרג בתורת עצמו, ומאחר שאינו יכול ליהרג בתורת עצמו דהעובר לא עשה מעשה העבירה הריהו פטורב. אמנם לרש״י לפני שנעקר עובר ממקומו לא הוי נפשג, ומשו״ה נהרג מגזה״כ ד״ומתו גם שניהם״ דהוי חלק מהאם.
גמ׳. והאמר רבא ולד הנוגחת אסור היא וולדה נגחו וולד הנרבעת אסור היא וולדה נרבעו.
ופרש״י (בד״ה ולדה אסור) וז״ל דעובר ירך אמו הוא, וגם הוא נאסר בגמר דין אמו עכ״ל. ועיין בתוס׳ (דף פ: ד״ה עובר ירך אמו) וז״ל ור״ת מפרש דבכל דוכתי קיי״ל דלאו ירך אמו וכו׳, והא דאמר רבא וולד הנוגחת והנרבעת אסור לא פליגא והיינו טעמא כיון דעד עכשיו חיות הולד תלוי באם הוי כאילו נגמר דין שניהם להריגה ולאו משום דירך אמו הוא עכ״ל. וצ״ב בשיטת רש״י דמ״ט אי ס״ל עובר לאו ירך אמו לא נהרוג את העובר והרי העובר השתתף במעשה הנגיחה שהיה חלק מהאם בשעת הנגיחה וגם העובר נגח והרג. ונראה דהעובר עשה את מעשה הנגיחה בשב ואל תעשה דהנגיחה נעשית ע״י האם והעובר הוי שב ואל תעשה, ורש״י ור״ת נחלקו האם חל חלות שם שור שנגח בנגיחה בשב ואל תעשה, דלרש״י נגיחה בשב ואל תעשה לא מחייבת מיתה דלא חל חלות שם שור נוגח על שור שנגח בשב ואל תעשה, ולכן פירש דהעובר חייב מיתה רק אליבא דמ״ד עובר ירך אמו. משא״כ ר״ת סובר דחל חיוב מיתה בשור שנגח בשב ואל תעשה והעובר חייב מיתה אפילו אי ס״ל עובר לאו ירך אמו.
והנה עוד יש להעיר בשיטת ר״ת, דצ״ע מ״ש עובר שחייב מיתה משור האצטדיון דפטור משום דהוי אונס (ב״ק לט.), והרי עובר נוגח רק משום שהאם החליטה לנגוח ולכאורה העובר עצמו הוי כאנוס במעשה הנגיחה ולמה חייב מיתה דמ״ש משור האצטדיון שפטור. ועוד יש להעיר דהקשה הגרע״א זצ״ל (בשו״ת רע״א סימן ר״ב) דהיאך איש מותר לבא על אשתו כשהיא מעוברת דנימא דהיא וולדה נרבעו ויהא אסור משום בא על בתו. ובשלמא למ״ד עובר ירך אמו י״ל שאין העובר אלא כאבר מן האם ואין לעובר חלות שם בת ולא חשיב בא על בתו, אבל לפי ר״ת דקיי״ל עובר לאו ירך אמו יש להקשות את קושיית רע״א זצ״ל דהיאך מותר לבא על אשתו דלהוי כבא על בתו. וי״ל דהדין ״היא וולדה נרבעו״ אין הכוונה שע״י מעשה רביעה באם חל מעשה רביעה נמי בוולד דפשיטא דזה אינו, אלא הכוונה היא שחל חלות שם נרבע ושם שור שנגח על הוולד, ובהמה נהרגת מחמת חלות שם בהמה הנרבעת או שור שנגח שחלה בבהמה דאין לבהמה מעשה עבירה, ושפיר חל חלות שם בהמה הנרבעת ושור שנגח אף בעובר. משא״כ חיוב בא על בתו תלוי במעשה ביאה בבת וכשבא על אשתו ליכא מעשה ביאה בבת ואינו חייב משום בא על בתו ביאה. ולפי״ז י״ל דזוהי כוונת ר״ת (הובא בתוס׳ ד״ה עובר) דאע״פ דקיי״ל עובר לאו ירך אמו מ״מ ולד הנרבעת והנוגחת אסור מכיון דעד עכשיו חיות הולד תלוי באם הו״ל כאילו נגמר דין שניהם להריגה, דר״ל דמכיון שחיות הולד תלוי באם מעשה הרביעה שבאם מחיל חלות שם ״בהמה הנרבעת״ אף בוולד והגמר דין שחל על האם חל ממילא נמי על העובר אע״פ שלאו ירך אמו הוא מכיון שחיותו תלוי באם, אבל אין כוונת רבא לומר דחל מעשה רביעה ומעשה ביאה בוולד. ולפי״ז יש ליישב הקושיא מ״ש עובר משור האצטדיון, די״ל דהתם השור עשה את מעשה העבירה של נגיחה אלא דהוי אנוס מכיון שהרגילוהו לנגוח ולכן פטור ממיתה, משא״כ עובר לא עשה מעשה עבירה של נגיחה כלל אלא דנגיחת האם מחיל עליו חלות שם ״שור שנגח״ ומשו״ה דינו ליסקל, ומשו״ה לא שייך ביה פטור אונס מכיון דחל בו חלות שם בהמה הנוגחת המחייבת סקילה.
א. דלא כרש״י לעיל (דף עב: ד״ה יצא) דעובר אינו נחשב כנפש, ועיין בשיעורים שם.
ב. ומ״מ ישראל ההורג עובר דעלמא לפני שנעקר העובר ממקומו חייב מיתה בידי שמים, אע״פ דהעובר לא הוי נפש גמור, ואם האם בסכנה הורגין את העובר כדי להציל את נפש האם דהויא נפש גמור ואין העובר נפש גמור. ועיין בחידושי רבנו חיים הלוי פ״א מהל׳ רוצח ה״ט דדין זה חל רק ברודף בידי שמים. ועיין בגליונות החזו״א דחל דין זה בעלמא להציל נפש גמור בנפש שאינו גמור דאין בזה סברת מאי חזית דדמא דידך סומק טפי.
ג. ואין להקשות דמהא דקיי״ל דמחללין שבת להציל חיי עובר דלכאורה מוכח מזה דעובר הוי נפש אפילו לפני שנעקר ממקומו, ודלא כשיטת רש״י. די״ל דדין פקו״נ שמתיר חילול שבת אינו תלוי בגדרי נפש לגבי איסור רציחה, דמצד מצות פקו״נ חל חיוב להציל כדי שיבא להיות נפש, דהרי לשיטת הרמב״ן (מובא בר״ן על הרי״ף מס׳ יומא ג: בדפי הרי״ף ד״ה וכתוב, וברא״ש יומא פרק ח׳ סימן י״ג, ועיין בקרבן נתנאל אות י׳) מחללין שבת אף להציל עובר פחות ממ׳ יום אע״פ דלכו״ע לא הוי נפש קודם מ׳ יום וליכא איסור רציחה בהריגת עובר פחות ממ׳ יום, ומוכח דדין פקו״נ להצלת נפשות ודין נפש לענין רציחה הם ב׳ דינים נפרדים שאינן תלויין זה בזה. ומיושב שיטת רש״י דאע״פ דעובר לפני שנעקר ממקומו לא הוי נפש לענין איסור רציחה מ״מ מחללין עליו את השבת וחל מצות פקו״נ להצילו. (רבינו זצ״ל).
א אמר מר [החכם] בברייתא: אם עד שלא נגמר דינה ילדהוולדה מותרת. ושואלים: ואף על גב דכי [ואף על פי שכאשר] נגחה הות מיעברה [היתה מעוברת] כבר?! והאמר [והרי אמר] רבא: ולד הנוגחת אסור להקריבו לקרבן, ככל בהמה הורגת אדם, כי אומרים אנו שהיא הפרה הנוגחת וולדה עמה נגחו, שהרי היה עמה בשעת נגיחה. וכן ולד הבהמה הנרבעת שנרבעה על ידי אדם כשהיתה מעוברת ואף היא אסורה לקרבן, גם הוולד אסור כאמו, כי אומרים אנו שהיא וולדה נרבעו. ואם כן קשה לרבא מן הברייתא!
The Master says in the baraita: If the cow calved before its verdict was finalized, its offspring is permitted. The Gemara asks: And is that the ruling even though when it gored it was already pregnant? But doesn’t Rava say with regard to the offspring of a cow that gores while pregnant: It is prohibited to bring it as an offering, like any animal that killed a person, as the cow and its unborn offspring gored together. And similarly, with regard to the offspring of a cow that was the object of bestiality while the offspring was in utero: It is prohibited to bring it as an offering, as the cow and its unborn offspring were the object of bestiality together. The baraita poses a difficulty according to Rava.
עין משפט נר מצוהרש״ירמ״המהרש״א חידושי הלכותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אֵימָא אִם עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינָה עִיבְּרָה וְיָלְדָה וְולָדָהּ מוּתָּר אִם מִשֶּׁנִּגְמַר דִּינָה עִיבְּרָה וְיָלְדָה וְולָדָהּ אָסוּר.

The Gemara answers: Emend the baraita and say that the reference is not to a case where a cow that was pregnant gored; rather, the reference is to a case where a cow was impregnated after it gored, and this is the distinction: If before its verdict was finalized the cow was impregnated and calved, its offspring is permitted; if after its verdict was finalized the cow was impregnated and calved, its offspring is forbidden together with it.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אימא אם עד שלא נגמר דינה עיברה וילדה – דהיינו בין נגיחה לגמר דין דלא הוה ולד לא בשעת נגיחה ולא בשעת גמר דין ולא נוצר מן האיסור דאכתי אימיה הות שריא ולדה מותר.
אם משנגמר דינה עיברה וילדה – דנולד מן האיסור אסור אע״ג דלא הוה בשעת נגיחה ולא בשעת גמר דין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: לשיטתו אימא [אמור] ותקן כך: אין מדובר בפרה מעוברת שנגחה, אלא שנתעברה לאחר המעשה, וכך יש לחלק: אם עד שלא נגמר דינה עיברה וילדהוולדה מותר, אם משנגמר דינה עיברה וילדהוולדה אסור.
The Gemara answers: Emend the baraita and say that the reference is not to a case where a cow that was pregnant gored; rather, the reference is to a case where a cow was impregnated after it gored, and this is the distinction: If before its verdict was finalized the cow was impregnated and calved, its offspring is permitted; if after its verdict was finalized the cow was impregnated and calved, its offspring is forbidden together with it.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר זֶה וָזֶה גּוֹרֵם אָסוּר

The Gemara challenges: This works out well according to the one who says that in a case where this permitted factor and that forbidden factor cause an outcome to be produced, that outcome is forbidden. The offspring that was produced from a bull from which deriving benefit is permitted and a cow from which deriving benefit is forbidden is therefore forbidden as well.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הניחא למאן דאמר – פלוגתא הוא בתמורה (דף לא.).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: הניחא למאן דאמר [דבר זה נוח לשיטת מי שאומר] שכאשר זה וזה גורםאסור, שאם יש שני גורמים מרכיבים בדבר, ואחד מהם אסור והאחר מותר, הרי הדבר הנגרם על ידם — גם הוא אסור. אם כן מובן הדבר, שהרי הפרה עצמה אסורה בהנאה, וולדה נוצר בחלקו ממנה, וכיון שיש גורם של איסור בוולד — אסור אף הוא.
The Gemara challenges: This works out well according to the one who says that in a case where this permitted factor and that forbidden factor cause an outcome to be produced, that outcome is forbidden. The offspring that was produced from a bull from which deriving benefit is permitted and a cow from which deriving benefit is forbidden is therefore forbidden as well.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סנהדרין פ. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה סנהדרין פ., ר׳ חננאל סנהדרין פ. – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס סנהדרין פ., רש"י סנהדרין פ., תוספות סנהדרין פ., רמ"ה סנהדרין פ., בית הבחירה למאירי סנהדרין פ. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סנהדרין פ., מהרש"א חידושי הלכות סנהדרין פ., רשימות שיעורים לגרי"ד סנהדרין פ. – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן ובנו הרב משה נחמיה רייכמן (כל הזכויות שמורות), פירוש הרב שטיינזלץ סנהדרין פ.

Sanhedrin 80a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Sanhedrin 80a, R. Chananel Sanhedrin 80a, Collected from HeArukh Sanhedrin 80a, Rashi Sanhedrin 80a, Tosafot Sanhedrin 80a, Ramah Sanhedrin 80a, Meiri Sanhedrin 80a, Maharshal Chokhmat Shelomo Sanhedrin 80a, Maharsha Chidushei Halakhot Sanhedrin 80a, Reshimot Shiurim Sanhedrin 80a, Steinsaltz Commentary Sanhedrin 80a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144