×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וַעֲשֵׂה לְךָ מִשֶּׁלְּךָ אֶלָּא למ״דלְמַאן דְּאָמַר מִשֶּׁל צִבּוּר מַאי אִיכָּא לְמֵימַר.
and similarly, when the Torah states: Make you, it means from your own property. However, according to the one who said that when the Torah states both phrases it means from communal property, what is there to say to distinguish between Yom Kippur and the other days?
תוספותריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
אלא למ״ד משל ציבור – תימה לי נהי דמשל ציבור מ״מ הוא קרבן שלו ומתכפר בו מעון העגל כדאיתא בת״כ כדכתיב ועשה את חטאתך ואת עולתך וכפר בעדך ועשה את קרבן העם וכפר בעדם ואם כן לימא דנין פר חטאת שלו שהוא מתכפר בו מפר חטאת שלו שהוא מתכפר בו ודנין איל שלו שהוא סומך עליו מאיל שלו שהוא סומך עליו כדאמר בפרק שני דמסכת ביצה (ביצה כ.) ויקרב את העולה ויעשה כמשפט לימד על עולת חובה שטעונה סמיכה כמשפט עולת נדבה י״ל דאין הכי נמי דהוה מלי לשנויי הכי אלא האמת מתרץ לו דכולי עלמא מודו הכא דמשלו הוא מביא כדקא מפרש ואזיל.
כביכול בשלך אני רוצה יותר משלהם הפי׳ הנכון כפי׳ השני דפרש״י ז״ל דאמרי׳ כביכול מפני שהוא דבר קשה לומר כי הקב״ה קץ בקרבן צבור. אלא דכיון שכתוב בתורה יכול אדם לאומרו וקרא ה״ק קח זה הקרבן של צבור ויהא חשוב כאלו הוא שלך שאני רוצה בו יותר.
משלך כו׳. עיין פירש״י ועי״ל דה״ק דהעולם ומלואו שלו הוא ולא ה״ל למיכתב רק קח סמים אבל כתב לך כביכול כאילו הוא אינו שלו אלא של משה וכמ״ש שהעולם כולו לא נברא אלא בשביל משה וזה שמסיים לכך תלה במשה ולא בכל ישראל בשלך אני רוצה וכאילו הוא שלך וק״ל:
״ועשה לך״ — כוונתו משלך, אלא לשיטת מאן [מי] שאמר שאף ״קח לך״ ״ועשה לך״ כוונתו משל צבור, מאי איכא למימר [מה יש לומר] כדי להבדיל בין יום הכיפורים לשאר ימים?
and similarly, when the Torah states: Make you, it means from your own property. However, according to the one who said that when the Torah states both phrases it means from communal property, what is there to say to distinguish between Yom Kippur and the other days?
תוספותריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) דְּתַנְיָא קַח לְךָ מִשֶּׁלְּךָ וַעֲשֵׂה לְךָ מִשֶּׁלְּךָ וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ מִשֶּׁל צִבּוּר דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה ר׳רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר בֵּין קַח לָךְ בֵּין וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ מִשֶּׁל צִבּוּר וּמָה תַּלְמוּד לוֹמַר קַח לְךָ כִּבְיָכוֹל מִשֶּׁלְּךָ אֲנִי רוֹצֶה יוֹתֵר מִשֶּׁלָּהֶם.

As it was taught in a baraita that when the Torah states: Take you, it means from your own property, and when it states: Make you, it means from your own property; however, when the Torah states: And they will bring to you, it means from community property. This is the statement of Rabbi Yoshiya. Rabbi Yonatan says that both when the Torah states: Take you, and when the Torah states: And they will bring to you, it means from community property. And for what purpose, then, does the verse state: Take you, which seems to mean from your own property? It should be understood, as it were, that God said to Moses: I desire that it come from your property more than I desire it from theirs. Therefore, the taking was attributed to Moses even though it was actually from community property.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ועשה לך – כמו עשה לך שתי חצוצרות כסף.
כביכול – אני שמעתי אם היה ציבור יכול להתכפר בשל יחיד הייתי רוצה ואני אומר לפי שדבר קשה הוא לומר שהקב״ה קץ בישראל אומר כביכול כלומר על כרחינו יאמר כן כאילו (אי) אפשר לומר כן וכן כל כביכול שבהש״ס.
דתניא הרי שנינו בברייתא]: כשנאמר בתורה ״קח לך״ — הכוונה משלך, ו״עשה לך״ — משלך, ואילו כשנאמר ״ויקחו אליך״ כוונתו משל צבור, שהם יקחו משלהם ויביאו אליו, אלו דברי ר׳ יאשיה. ר׳ יונתן אומר: בין ״קח לך״ בין ״ויקחו אליך״ — הכוונה משל צבור, ומה תלמוד לומר ״קח לך״ שמשמעו משלך — יש להבין שאמר ה׳ למשה: כביכול משלך אני רוצה יותר משלהם, ולכן נתייחסה הלקיחה למשה, אבל בפועל לוקחים משל ציבור.
As it was taught in a baraita that when the Torah states: Take you, it means from your own property, and when it states: Make you, it means from your own property; however, when the Torah states: And they will bring to you, it means from community property. This is the statement of Rabbi Yoshiya. Rabbi Yonatan says that both when the Torah states: Take you, and when the Torah states: And they will bring to you, it means from community property. And for what purpose, then, does the verse state: Take you, which seems to mean from your own property? It should be understood, as it were, that God said to Moses: I desire that it come from your property more than I desire it from theirs. Therefore, the taking was attributed to Moses even though it was actually from community property.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אַבָּא חָנָן אָמַר מִשּׁוּם ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר {דברים י׳:א׳} וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר {שמות כ״ה:י׳} וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים הָא כֵּיצַד כָּאן בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם כָּאן בִּזְמַן שֶׁאֵין עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם.

Abba Ḥanan said in the name of Rabbi Elazar that one verse says: “And make you an ark of wood” (Deuteronomy 10:1), indicating that it should be from your own property; and one verse says on the same subject: “And they shall make an ark of acacia wood” (Exodus 25:10), meaning from the Jewish people. How can this contradiction be resolved? Here, the verse is referring to a time when the Jewish people perform the will of God and they are credited with building the Ark of the Covenant. There, it is referring to a time when the Jewish people do not perform the will of God, and construction of the Ark is attributed to Moses alone. According to that opinion, there is no difference between the offerings of Yom Kippur and other offerings.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בזמן שהן עושין רצונו של מקום – נקראת העבודה על שמם.
כאן בזמן שישראל עושין כו׳. ולקמן פרק בא לו דרשינן מהנך רמיות מקראות שמכאן לת״ח שבני עירו מצווין לעשות מלאכתו ושקולים הם הדרשות דאינו נראה דפליגי ופרש״י בזמן שהן עושין רצונו של מקום נקראת העבודה על שמם ועי״ל בהיפך בזמן שעושין רצונו של מקום נחשב מלאכתן כאילו עשאן משה ובזמן שאין עושין רצונו של מקום לא נחשב מלאכתן [כאילו עשאן משה] ונקראת על שמם כאילו עושין מלאכה בעלמא:
אבא חנן אמר משום [בשם] ר׳ אלעזר: כתוב אחד אומר: ״ועשית לך ארון עץ״ (דברים י, א) ומשמע עשה משלך וכתוב אחד אומר באותו ענין: ״ועשו ארון עצי שטים״ (שמות כה, י) משל ישראל, הא כיצד ניישב את הסתירה בין הכתובים? אלא כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום נקרא מעשה ארון הברית על שמם, כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מייחסים את הארון למשה לבדו. ולפי זה אין הבדל בין קרבנות יום הכיפורים לקרבנות אחרים!
Abba Ḥanan said in the name of Rabbi Elazar that one verse says: “And make you an ark of wood” (Deuteronomy 10:1), indicating that it should be from your own property; and one verse says on the same subject: “And they shall make an ark of acacia wood” (Exodus 25:10), meaning from the Jewish people. How can this contradiction be resolved? Here, the verse is referring to a time when the Jewish people perform the will of God and they are credited with building the Ark of the Covenant. There, it is referring to a time when the Jewish people do not perform the will of God, and construction of the Ark is attributed to Moses alone. According to that opinion, there is no difference between the offerings of Yom Kippur and other offerings.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי אֶלָּא בְּקִיחוֹת דְּעָלְמָא וַעֲשִׂיּוֹת דְּעָלְמָא קִיחוֹת דְּעָלְמָא {שמות ל׳:ל״ד} קַח לְךָ סַמִּים עֲשִׂיּוֹת דְּעָלְמָא {במדבר י׳:ב׳} עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת כֶּסֶף אֲבָל הָנָךְ פָּרוֹשֵׁי קָא מְפָרֵשׁ דְּמִשֶּׁלְּךָ הוּא בְּמִלּוּאִים מִכְּדֵי כְּתִיב {ויקרא ט׳:ג׳} וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר קְחוּ שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן קַח לְךָ עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת לְמָה לִי שְׁמַע מִינַּהּ קַח לְךָ מִשֶּׁלְּךָ הוּא.

The Gemara rejects this: They disagree only with regard to instances of taking in general and instances of making in general: Instances of taking in general are as in the verse: “Take you spices” (Exodus 30:34); and instances of making in general are as in the verse: “Make you two silver trumpets” (Numbers 10:2). However, in these cases of inauguration and of Yom Kippur the verses explicitly teach that the offerings must be from your own property. With regard to the inauguration, now, since it is written: “And to the children of Israel you will speak, saying: Take a goat kid for a sin-offering and an unblemished year-old calf and lamb for burnt-offerings” (Leviticus 9:3), with regard to the verse: “And he said to Aaron: Take you a young calf for a sin-offering” (Leviticus 9:2), why do I need this clear difference between the formulation of the command to the Jewish people and the formulation of the command to Aaron? Learn from it that in this context the phrase: Take you, means from your own property.
רש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עד כאן לא פליגי – תירוצא הוא.
קח לך עגל בן בקר לחטאת ל״ל. שלא נכתב לקחונן בשל ישראל שהרי כתוב אחר כך1 ומאת עדת בני ישראל תקח וגם לא בא לומר קח לך לכפרתך שהרבה מוכיח באותה פרשה שלצורך כפרתן היה:
1. צ״ל ואל בני ישראל וכו׳ קחו שעיר עזים.
את הקושיה הזו דוחים: עד כאן לא שמענו שפליגי [נחלקו] אלא בקיחות דעלמא [סתם] ועשיות דעלמא [סתם], קיחות דעלמא [סתם] — כגון ״קח לך סמים״ (שמות ל, לד), עשיות דעלמא [סתם] — כגון ״עשה לך שתי חצוצרת כסף״ (במדבר י, ב). אבל הנך פרושי קא מפרש [באלה של מילואים ויום הכיפורים מפרש הוא] הכתוב במיוחד שמשלך הוא ממש. במלואים כיצד — מכדי כתיב [הלא נאמר]: ״ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת ועגל וכבש בני שנה תמימים לעולה״ (ויקרא ט, ג), ואם כן מה שנאמר ״ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת״ (ויקרא ט, ב), למה לי שינוי לשון מפורש באותו ענין בין הפניה לבני ישראל ובין הפניה לאהרן? אלא שמע מינה [למד מכאן] כי ״קח לך״ בענין זה אכן משלך הוא.
The Gemara rejects this: They disagree only with regard to instances of taking in general and instances of making in general: Instances of taking in general are as in the verse: “Take you spices” (Exodus 30:34); and instances of making in general are as in the verse: “Make you two silver trumpets” (Numbers 10:2). However, in these cases of inauguration and of Yom Kippur the verses explicitly teach that the offerings must be from your own property. With regard to the inauguration, now, since it is written: “And to the children of Israel you will speak, saying: Take a goat kid for a sin-offering and an unblemished year-old calf and lamb for burnt-offerings” (Leviticus 9:3), with regard to the verse: “And he said to Aaron: Take you a young calf for a sin-offering” (Leviticus 9:2), why do I need this clear difference between the formulation of the command to the Jewish people and the formulation of the command to Aaron? Learn from it that in this context the phrase: Take you, means from your own property.
רש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מִכְּדֵי כְּתִיב {ויקרא ט״ז:ג׳} בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְגוֹ׳ {ויקרא ט״ז:ה׳} וּמֵאֵת עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִקַּח שְׁנֵי שְׂעִירֵי עִזִּים לְחַטָּאת וְהִקְרִיב אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ לְמָה לִי שְׁמַע מִינַּהּ הַאי לוֹ מִשֶּׁלּוֹ הוּא.

And with regard to Yom Kippur, now, since it is written: “With this Aaron will come into the Sanctuary, with a young bull for a sin-offering and a ram for a burnt-offering” (Leviticus 16:3), with regard to the verse: “And from the congregation of the children of Israel he will take two goat kids for a sin-offering and one ram for a burnt-offering and Aaron will offer his young bull as a sin-offering” (Leviticus 16:5–6), why do I need the emphasis that the goats come from the property of the children of Israel? Learn from it that this term: His, written with regard to the calf, means it is from his own property.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קח לך למה לי – דשני קרא בדיבוריה ממה שהתחיל לדבר.
וכן ביום הכפורים; מכדי כתיב [הלא נאמר]: ״בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה״ (ויקרא טז, ג) ונאמר: ״ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת והקריב את פר החטאת אשר לו״ (ויקרא טז, ה) למה לי הדגשה זו שהשעירים באים מבני ישראל? אלא שמע מינה [למד מכאן] כי האי [זה] שנאמר ״לו״ — הכוונה משלו ממש הוא.
And with regard to Yom Kippur, now, since it is written: “With this Aaron will come into the Sanctuary, with a young bull for a sin-offering and a ram for a burnt-offering” (Leviticus 16:3), with regard to the verse: “And from the congregation of the children of Israel he will take two goat kids for a sin-offering and one ram for a burnt-offering and Aaron will offer his young bull as a sin-offering” (Leviticus 16:5–6), why do I need the emphasis that the goats come from the property of the children of Israel? Learn from it that this term: His, written with regard to the calf, means it is from his own property.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) רַב אָשֵׁי אָמַר דָּנִין פַּר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעוֹלָה מִפַּר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעוֹלָה לְאַפּוֹקֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וַעֲצֶרֶת דְּתַרְוַיְיהוּ עוֹלוֹת נִינְהוּ.

Rav Ashi stated another reason that distinguishes Yom Kippur from Rosh HaShana and Shavuot. One derives the bull for a sin-offering and ram for a burnt-offering written with regard to Yom Kippur from the bull for a sin-offering and ram for a burnt-offering written with regard to the inauguration, to the exclusion of Rosh HaShana and Shavuot, on which both of them, the bull and the ram, are burnt-offerings.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דנין פר לחטאת ואיל לעולה – ביוה״כ יש פר לחטאת ואיל לעולה בקרבן יחיד דכהן גדול בזאת יבא אהרן וגו׳ ודשמיני למילואים נמי עגל לחטאת ואיל לעולה.
לאפוקי עצרת ור״ה דתרוייהו עולות נינהו – לא ידענא אמאי לא קאמר הכי לעיל בשינויא דר׳ אבהו לאפוקי עצרת וראש השנה דצבור נינהו או לימא לאפוקי כולהו קושייתא כדקאמר רבינא בסמוך ושמא לר׳ אבהו לא הקשו לו אלא מראש השנה דעצרת הוה ניחא להו כדשנינן לעיל ולרב אשי הקשו לו בבת אחת מעצרת ומראש השנה ותירץ תירוץ אחד על שניהם ולרבינא הקשו לו בבת אחת כולהו קושייתא דלעיל ותירץ בתירוץ אחד.
תוס׳ בד״ה לאפוקי עצרת כו׳ אמאי לא קאמר הכי לעיל בשינויא דרבי אבהו לאפוקי עצרת ור״ה כו׳ עכ״ל בכל נוסחות גמרות שלפנינו איתא בדרבי אבהו לאפוקי עצרת וראש השנה וכ״ה בפירוש רש״י שלפנינו אבל בפירוש רש״י הישנים אינו וק״ל:
רב אשי אמר נימוק אחר להבדיל בין יום הכיפורים ובין עצרת וראש השנה: דנין פר לחטאת ואיל לעולה של יום הכיפורים מפר לחטאת ואיל לעולה שנאמרו במילואים, לאפוקי [להוציא] ראש השנה ועצרת דתרוייהו [ששניהם] גם הפר וגם האיל עולות נינהו [הם], ואם כן אין להשוות.
Rav Ashi stated another reason that distinguishes Yom Kippur from Rosh HaShana and Shavuot. One derives the bull for a sin-offering and ram for a burnt-offering written with regard to Yom Kippur from the bull for a sin-offering and ram for a burnt-offering written with regard to the inauguration, to the exclusion of Rosh HaShana and Shavuot, on which both of them, the bull and the ram, are burnt-offerings.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) רָבִינָא אָמַר דָּנִין עֲבוֹדָה בְּכֹהֵן גָּדוֹל מֵעֲבוֹדָה בְּכֹהֵן גָּדוֹל לְאַפּוֹקֵי כּוּלְּהוּ קוּשְׁיָיתִין דְּלָאו עֲבוֹדָה בְּכֹהֵן גָּדוֹל נִינְהוּ.

Ravina stated another distinction: One derives a matter that is restricted to the service performed by the High Priest, Yom Kippur, from a matter that is restricted to the service performed by the High Priest, the inauguration, which was performed by Aaron, to the exclusion of all the difficulties raised from the beginning of the discussion, as on the other potential days raised, they are not restricted to service performed by the High Priest; rather, the service on those days may be performed by any priest.
רש״יפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עבודה בכהן גדול – ביום הכפורים מעבודה בכ״ג במלואים דכתיב (ויקרא ט) ויקרב אהרן אל המזבח.
בגמרא רבינא אמר דנין עבודה בכ״ג כו׳ ואיכא דאמרי דנין עבודה תחילה כו׳. ולכאורה יש לתמוה אכולהו אמוראי דלעיל אמאי לא אמרי כרבינא דהא סברא פשוטה היא לומר כן מיהו למאי דפרישית לעיל א״ש דאדרבא עיקר סברת המקשה אמאי דקאמר ואימא כפרה דקרבנות או רגלים היינו משום דלא ניחא ליה לאוקמי לכפר ליום הכיפורים דלפ״ז לא שייך פרישה אלא בכ״ג לבד ולא הוי דומיא דמילואים שכמה כהנים היו טעונין פרישה אפי׳ הדיוטות ומש״ה שקיל וטרי מעיקרא בשינויא אחרינא ורבינא הוא דלא חייש לזו הקושיא כ״כ דטפי משמע ליה לאוקמי ליה״כ דהוי דומיא דמילואים להא מלתא דהיה עבודה בכ״ג או עבודה תחילה במקום כן נראה לי ודו״ק:
רבינא אמר בתירוץ לשאלה: דנין דבר שהוא עבודה בכהן גדול בלבד, כעבודת יום הכיפורים, מעבודה בכהן גדול של המילואים (שנעשה על ידי אהרן) לאפוקי כולהו קושייתין [להוציא מן כל קושיותינו] מתחילת הסוגיה עד כאן דלאו [שאין] עבודה בכהן גדול נינהו [הם] אלא נעשים בכל כהן.
Ravina stated another distinction: One derives a matter that is restricted to the service performed by the High Priest, Yom Kippur, from a matter that is restricted to the service performed by the High Priest, the inauguration, which was performed by Aaron, to the exclusion of all the difficulties raised from the beginning of the discussion, as on the other potential days raised, they are not restricted to service performed by the High Priest; rather, the service on those days may be performed by any priest.
רש״יפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְאִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רָבִינָא דָּנִין עֲבוֹדָה תְּחִלָּה מֵעֲבוֹדָה תְּחִלָּה לְאַפּוֹקֵי הָנֵי דְּלָאו תְּחִלָּה נִינְהוּ מַאי תְּחִלָּה אִילֵּימָא תְּחִלָּה בְּכֹהֵן גָּדוֹל הַיְינוּ קַמַּיְיתָא אֶלָּא עֲבוֹדָה תְּחִלָּה בַּמָּקוֹם מֵעֲבוֹדָה תְּחִלָּה בַּמָּקוֹם.

And some say that Ravina said: One derives a matter that is an initial service from an initial service, to the exclusion of all these that are not initial services. That statement of Ravina is unclear, and the Gemara asks: What is the meaning of initial service? If we say that initial service means one performed by the High Priest; that is identical to the first version of Ravina’s statement. Rather, it may be understood as follows: One derives the initial service performed in the place, the Holy of Holies, on Yom Kippur, from the initial service performed in the place, the Tabernacle, on the eighth day of the inauguration. Therefore, it is the service of Yom Kippur alone that is derived from the inauguration.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אילימא תחלה בכהן גדול – דנין יום הכפורים שהיא עבודה ראשונה שהוטלה בכהן גדול בקרבנות צבור ביוה״כ הראשון מעבודת שמיני למלואים שהיא עבודה ראשונה שנעשית על ידי כהן גדול מעולם.
תחלה במקום – יום הכיפורים יש לו עבודה לפני לפנים שביום הכיפורים הראשון היתה תחלה במקום שקודם לכן לא נכנס אדם שם לעבודה ויום שמיני למלואים היתה עבודה תחלה במזבח החיצון ואם בשביל ששימש משה כל שבעת ימי המלואים אין קרויה עבודה אצל עבודת כהנים שהוא בלבוש בגדי כהונה ושל משה בחלוק לבן שלא הוכשר אלא לשעה.
היינו קמייתא – פי׳ דכולה דינא תלינן בכהן גדול דהא ביום הכפורים אין הפרש בין תחלה לסוף דבכל יום הכפורים נוהג דין זה.
אלא הכי קאמר דנין עבודה תחלה במקום מעבודה תחלה במקום – כלומר דנין יום הכפורים שהותחלה בו עבודה לפני לפנים מיום המלואים שהותחלה בו עבודה במזבח החיצון כי אף על פי ששימש משה כל ז׳ ימי המלואים אין זו קרויה עבודה שלא היו בה בגדי כהונה כי לא שמש משה אלא בחלוק לבן כן פרש״י.
ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] כך אמר רבינא: דנין דבר שהוא עבודה תחלה מעבודה תחילה, לאפוקי הני דלאו תחלה נינהו [להוציא את כל אלה שלא עבודה תחילה הם]. דברי רבינא אלה לא היו מובנים, ושאלו: מאי [מה פירוש] תחלה זו שאמר רבינא? אילימא [אם תאמר, תפרש] תחלה בכהן גדול — היינו קמייתא [הרי זה התירוץ הראשון] עצמו. אלא כך יש להבין: עבודה תחלה במקום כלומר עבודת יום הכיפורים שהיא עבודה בקודש הקודשים שלפני כן לא נעשתה בו עבודה על ידי אחר מעבודה תחלה במקום שנעשתה במילואים כאשר התחילו להקריב במשכן. ואם כן אין ללמוד ממילואים אלא ליום הכיפורים בלבד.
And some say that Ravina said: One derives a matter that is an initial service from an initial service, to the exclusion of all these that are not initial services. That statement of Ravina is unclear, and the Gemara asks: What is the meaning of initial service? If we say that initial service means one performed by the High Priest; that is identical to the first version of Ravina’s statement. Rather, it may be understood as follows: One derives the initial service performed in the place, the Holy of Holies, on Yom Kippur, from the initial service performed in the place, the Tabernacle, on the eighth day of the inauguration. Therefore, it is the service of Yom Kippur alone that is derived from the inauguration.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן מַתְנֵי חֲדָא [רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי] מַתְנֵי תַּרְתֵּי ר׳רַבִּי יוֹחָנָן מַתְנֵי חֲדָא לַעֲשׂוֹת לְכַפֵּר אֵלּוּ מַעֲשֵׂה יוֹם הַכִּפּוּרִים [וריב״ל] מַתְנֵי תַּרְתֵּי לַעֲשׂוֹת אֵלּוּ מַעֲשֵׂה פָרָה לְכַפֵּר אֵלּוּ מַעֲשֵׂה יוֹם הַכִּפּוּרִים.

§ When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia he said: Rabbi Yoḥanan taught one case derived from the inauguration, while Rabbi Yehoshua ben Levi taught two. The Gemara elaborates. Rabbi Yoḥanan taught one: To do, to make atonement; these are the actions performed on Yom Kippur that require sequestering beforehand, like the inauguration. And Rabbi Yehoshua ben Levi taught two: To do, these are the actions performed in the burning of the red heifer; to atone, these are the actions performed on Yom Kippur. Both require sequestering.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ יוחנן מתני חדא – לא דריש מהאי קרא דכאשר עשה ביום הזה אלא חדא פרישה.
פר ואיל של יום הכיפורים משל כ״ג הוא בא שנאמר אשר לו וכן בשבעת ימי המילואים פר ואיל שהקריבו בו משל אהרן באו ואע״פ שהוזכרו כאן בלשון פר ואיל עגל היה אלא שעגל ופר לענין זה אחד הוא ומ״מ הכל היה משל אהרן הואיל ונאמר בו קח לך עגל אבל סמי הקטורת וחצוצרות כסף אע״פ שנאמר בסמים קח לך ונאמר בחצוצרות עשה לך משל צבור היה בא ואצ״ל בקצת דברים שנאמר בהם ויקחו אליך שלא היה בא אלא מן הצבור ופר ואיל זה שהיה כ״ג מביא משלו הפר היה חטאת ונשרף והאיל היה עולה ומלבד זה היה איל אחד בא משל צבור במוסף לעולה והוא נקרא איל העם ואף הוא נזכר בפרשת אחרי מות במה שאמר ומאת עדת בני ישראל יקח וכו׳ ואיל אחד לעולה:
גמ׳ ר׳ יוחנן מתני חדא ר׳ יהושע בן לוי מתני תרתי כו׳ כצ״ל וכ״ה בתוס׳ לעיל וכן מוכח בשמעתין דריב״ל לא יליף יוה״כ ממילואים אלא מסיני וק״ל:
שם כי אתי רב דימי כו׳ ההיא דרבי׳ דכי אתי רבין כו׳ והקשו בתוס׳ ורבי יוחנן היאך פליג על רבי ישמעאל שהוא תנא ותירצו משום דאשכח בריתא לקמן דתניא כוותיה ולא גרסינן בברייתא לעשות אלו מעשה פרה כו׳ וכתבו שכן משמע מתוך פירש״י לקמן ומיהו לקמן אבאר דאפשר דמל׳ רש״י לא מוכח מידי ותו דאפי׳ את״ל דגרסינן בברייתא לעשות לכפר אלו מעשה יה״כ אפ״ה מצינן למימר דמשום דתנא דברייתא במילי דיה״כ קאי משום הכי לא מייתי אלא דרשא דיה״כ לחוד וכבר כתבתי לעיל דלקושטא דמלתא פשטא דקרא דלעשות אפילו למאן דמוקי ליה בפרה אפ״ה קאי נמי איה״כ דפשטא דלעשות היינו מעשה הפרישה וא״כ לפ״ז הדרא קושית התוספות לדוכתא האיך פליג על רבי יוחנן וגם תי׳ ב׳ שכתבו התוספות נראה דוחק:
והנה כבר היה מקום אתי ליישב ולומר דמאן דדריש לעשות לכפר איה״כ לחוד היינו משום דביה״כ אשכחן לשון עשיה ממש והיינו כדאשכחן בברייתא בזבחים ד׳ מ׳ ע״ב דדריש התם קרא דכתיב בפר עכו״ם ועשה כאשר עשה לפר מה ת״ל לפר לרבות פר יה״כ וכל מה שאמור בענין נמצא דלפ״ז דהוי עשיה ממש דלפני הצואה שהיא קיום המצוה משא״כ בפרה האדומה לא אשכחן ביה לשון עשיה ממש בקיום המצוה וא״כ מצינו למימר שפיר דר׳ יוחנן ס״ל כי האי תנא דהתם שהם דברי רבי ודוקא רבי ישמעאל דהכא דדריש תרתי היינו משום דאזיל לשיטתיה דהתם בזבחים פליג ר׳ ישמעאל עליה דר׳ וקאמר דלא איצטריך ופר לרבות יה״כ לכל מה שאמור בענין דבלא״ה אתיא בק״ו כדאיתא התם נמצא דלפ״ז דלא אשכחן לשון עשיה ממש ביה״כ משום הכי ניחא ליה טפי לאוקמיה לענין פרה מיהו לקמן דף ו׳ גבי מביתו למה פירש וטומאה דחויה בצבור אבאר בענין אחר יותר נכון ע״ש ותמצא נחת:
א כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל אמר: ר׳ יוחנן מתני חדא [היה שונה אחת] כלומר, למד מדין המילואים רק הלכה אחת, ר׳ יהושע בן לוי מתני תרתי [היה שונה שתיים]. ומפרש: ר׳ יוחנן מתני חדא [שונה אחת] וכך היה גורס: ״לעשת לכפר״ — אלו מעשה יום הכפורים הטעונים פרישה לפניהם כמילואים. ור׳ יהושע בן לוי מתני תרתי [שונה שתיים]: ״לעשת״ — אלו מעשה פרה אדומה, ״לכפר״ — אלו מעשה יום הכפורים ששניהם טעונים פרישה.
§ When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia he said: Rabbi Yoḥanan taught one case derived from the inauguration, while Rabbi Yehoshua ben Levi taught two. The Gemara elaborates. Rabbi Yoḥanan taught one: To do, to make atonement; these are the actions performed on Yom Kippur that require sequestering beforehand, like the inauguration. And Rabbi Yehoshua ben Levi taught two: To do, these are the actions performed in the burning of the red heifer; to atone, these are the actions performed on Yom Kippur. Both require sequestering.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) ר׳רַבִּי יוֹחָנָן מַתְנֵי חֲדָא וְהָא אֲנַן תְּנַן שִׁבְעַת יָמִים קוֹדֶם יוֹם הַכִּפּוּרִים וְשִׁבְעַת יָמִים קוֹדֶם שְׂרֵיפַת הַפָּרָה מַעֲלָה בְּעָלְמָא.

The Gemara asks: And did Rabbi Yoḥanan teach only one case derived from the inauguration, i.e., Yom Kippur? Didn’t we learn explicitly in the mishna: Seven days prior to Yom Kippur, and in another mishna: Seven days prior to the burning of the heifer, the Sages would remove the priest from his home? Apparently, there are two cases in which the priest is sequestered. The Gemara answers: With regard to sequestering the priest prior to the burning of the heifer, the Sages merely established a higher standard. They issued a decree to underscore the sanctity of the ritual after they permitted its performance by a priest who immersed that day. There is no Torah source for the sequestering of the priest in that case.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מעלה בעלמא – מפני הקל שהקילו בה לטמא מדעת הכהן השורפה עשו בה מעלות רבות.
ושואלים: וכיצד יתכן כי ר׳ יוחנן מתני חדא [שונה רק אחת] לזו של יום הכיפורים? והא אנן תנן [והרי אנו שנינו במפורש במשנה]: שבעת ימים קודם יום הכפורים, וכן שבעת ימים קודם שריפת הפרה מפרישים את הכהן, הרי ששתי פרישות הן! ומשיבים: פרישה זו של הכהן לפני שריפת הפרה מעלה בעלמא [בלבד] הוא כלומר, שהוא רק מתקנות חכמים שנעשו כדי להדגיש את קדושתה לאחר שהותרה עשייתה בטבול יום, אבל אינה מחוייבת מדין תורה.
The Gemara asks: And did Rabbi Yoḥanan teach only one case derived from the inauguration, i.e., Yom Kippur? Didn’t we learn explicitly in the mishna: Seven days prior to Yom Kippur, and in another mishna: Seven days prior to the burning of the heifer, the Sages would remove the priest from his home? Apparently, there are two cases in which the priest is sequestered. The Gemara answers: With regard to sequestering the priest prior to the burning of the heifer, the Sages merely established a higher standard. They issued a decree to underscore the sanctity of the ritual after they permitted its performance by a priest who immersed that day. There is no Torah source for the sequestering of the priest in that case.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְהָא א״ראָמַר רַבִּי מִנְיוֹמֵי בַּר חִלְקִיָּה א״ראָמַר רַבִּי מַחְסֵיָא בַּר אִידֵּי א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בַּיּוֹם הַזֶּה צִוָּה ה׳ לַעֲשׂוֹת לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לַעֲשׂוֹת אֵלּוּ מַעֲשֵׂה פָרָה לְכַפֵּר אֵלּוּ מַעֲשֵׂה יוֹם הַכִּפּוּרִים הָהוּא דְּרַבֵּיהּ דְּכִי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל לַעֲשׂוֹת אֵלּוּ מַעֲשֵׂה פָרָה לְכַפֵּר אֵלּוּ מַעֲשֵׂה יוֹם הַכִּפּוּרִים.⁠1

The Gemara asks: But didn’t Rabbi Minyomi bar Ḥilkiya say that Rabbi Maḥseya bar Idi said that Rabbi Yoḥanan said that the verse states: “As has been done this day, so the Lord has commanded to do, to make atonement for you” (Leviticus 8:34), from which it is derived: To do, these are the actions performed in the burning of the red heifer; to make atonement, these are the actions performed on Yom Kippur? Apparently, even Rabbi Yoḥanan taught two cases derived from inauguration. The Gemara resolves the difficulty: That is the opinion of his teacher; however, he himself disagrees. As when Ravin came from Eretz Yisrael, he said that Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Yishmael: To do, these are the actions performed in the burning of the red heifer; to atone, these are the actions performed on Yom Kippur. That which Rabbi Manyumei cited in the name of Rabbi Yoḥanan was the opinion of his teacher, Rabbi Yishmael.
1. בדפוס וילנא בטעות: ״הכפורם״.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דרביה הוא דכי אתא רבין כו׳ – הוה מצי למימר אמוראי נינהו ואליבא דרבי יוחנן וטובא איכא בהש״ס דכי אתא רב דימי אתא לאיפלוגי אאמורא שלפניו אלא משום דאשכח בהדיא דר׳ יוחנן משמיה דר׳ ישמעאל אמר הכי להכי משני הכי וא״ת ור׳ יוחנן היכי פליג על ר׳ ישמעאל שהוא תנא וי״ל משום דאשכח ברייתא לקמן (דף ד.) דתניא כוותיה ול״ג בברייתא דתניא כוותיה דר׳ יוחנן לעשות זה מעשה פרה אלא ה״ג לעשות לכפר זה מעשה יום הכפורים וכן משמע מתוך פרש״י שפי׳ (שם) וכשם שמפרישין לאו מקרא יליף לה אלא מעלה בעלמא אי נמי י״ל מדקאמר ר׳ יוחנן משמיה דר׳ ישמעאל הכי מכלל דרבנן פליגי עליה ואיהו דאמר כרבנן.
ומקשים: והא [והרי] אמר ר׳ מניומי בר חלקיה אמר ר׳ מחסיא בר אידי אמר ר׳ יוחנן: נאמר: ״כאשר עשה ביום הזה צוה ה׳ לעשת לכפר עליכם״ (ויקרא ח, לד) ולמדים מכאן ״לעשת״ — אלו מעשה פרה ״לכפר״ — אלו מעשה יום הכפורים הרי שאף ר׳ יוחנן עצמו שונה שתים! ומתרצים: ההוא דרביה [שיטה זו של רבו] היא, והוא עצמו אינו סבור כך. דכי אתא [שכאשר בא] רבין מארץ ישראל אמר ר׳ יוחנן משום [בשם] ר׳ ישמעאל: ״לעשת״ — אלו מעשה פרה, ״לכפר״ — אלו מעשה יום הכפורים. ואם כן, מה שמסר ר׳ מניומי בשם ר׳ יוחנן אינו אלא שיטת ר׳ ישמעאל רבו.
The Gemara asks: But didn’t Rabbi Minyomi bar Ḥilkiya say that Rabbi Maḥseya bar Idi said that Rabbi Yoḥanan said that the verse states: “As has been done this day, so the Lord has commanded to do, to make atonement for you” (Leviticus 8:34), from which it is derived: To do, these are the actions performed in the burning of the red heifer; to make atonement, these are the actions performed on Yom Kippur? Apparently, even Rabbi Yoḥanan taught two cases derived from inauguration. The Gemara resolves the difficulty: That is the opinion of his teacher; however, he himself disagrees. As when Ravin came from Eretz Yisrael, he said that Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Yishmael: To do, these are the actions performed in the burning of the red heifer; to atone, these are the actions performed on Yom Kippur. That which Rabbi Manyumei cited in the name of Rabbi Yoḥanan was the opinion of his teacher, Rabbi Yishmael.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) א״לאֲמַר לֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן מֵהֵיכָא קָא יָלְפַתְּ לַהּ מִמִּלּוּאִים אִי מָה מִלּוּאִים כׇּל הַכָּתוּב בָּהֶן מְעַכֵּב בָּהֶן אַף הָכָא נָמֵי כׇּל הַכָּתוּב בָּהֶן מְעַכֵּב בָּהֶן.

§ With regard to the sequestering of the priest, Reish Lakish said to Rabbi Yoḥanan: From where did you derive this principle of sequestering? You derived it from the inauguration. If so, just as with regard to the inauguration, failure to perform all the details that are written in its regard invalidates it, so too here, with regard to Yom Kippur, failure to perform all the details that are written in its regard invalidates the Yom Kippur service. All the halakhot of sequestering must be precisely observed.
רש״יתוספות ישניםתוספות רי״דריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מהיכא ילפת לה – להך פרישה.
אי מה מלואים כל הכתוב מעכב בהן – כדילפינן לקמן בשמעתין (יומא ה.).
אי מה מילואים כל הכתוב בהן מעכב וכו׳. בירושל׳ מותיב לה מהדא דהא ילפינן (זבחים דף סה.) ומלק והקטיר מה הקטרה בראשו של מזבח אף מליקה בראשו של מזבח וקי״ל (מנחות ד׳ מט.)1 הקטרה לא מעכבא ולא אמרי׳ אי מה מליקה מעכבת וכו׳ עוד מביא שם הרבה דברים שאין מעכבין הלמדין מהמעכבין ואין מתרץ כלום:
1. עיין היטב בירושלמי ומפרשיו וצ״ל דברים המעכבים הלמדים משאינם מעכבים (שיח יצחק).
אי מה מלואים כל הכתוב בהן מעכב בהן אף הכא נמי כל הכתוב בהן מעכב בהן כו׳ – פירוש: ור׳ יוחנן סבר אף על גב דממילואים ילפינן לא ילפינן אלא למצוה ולא לעכב.
אי מה מלואים כל הכתוב בהן מעכב אף יום הכפורים כל הכתוב בהן מעכב בהן – פי׳ ואלו ר׳ יוחנן לא חש להאי פירכא מטעמא דאיתמר בירושל׳ דהא זימנין דילפינן מילי מהדדי למצוה ולא לעכובא כדאמרי׳ גבי חטאת העוף ומלק והקטיר מה הקטרה בראשו של מזבח אף מליקה בראשו של מזבח וקיימא לן דהקטרה בראשו של מזבח מעכבא ולא מליקה.
מתני׳ ר׳ יהודה היא דחייש לטומאת ביתו – וא״ת א״כ למה לי למילף מסיני תיפוק לי דבעי פרישה משום טומאת ביתו וי״ל דאי משום טומאה יפרישוהו מביתו. לשכת פרהדרי׳ למה לי אלא להפרישו ולקדשו שבעת ימים משום דנכנס למחנה שכינה ועוד דטומאת ביתו לא שכיחא למעבד פרישה אמטילתא אבל השתא דאית לן פרישה ששה מוסיפין יום אחד משום טומאת ביתו.
בפרש״י בד״ה אי נימא תחילה בכ״ג כו׳ בקרבנות צבור ביוה״כ הראשון מעבודת כו׳ כצ״ל:
ב לגופה של מצוות הפרישה מביאים מה שאמר ליה [לו] ריש לקיש לר׳ יוחנן: מהיכא קא ילפת לה [מהיכן אתה לומד אותה] דין זה של פרישה — ממלואים, אי [אם כן] מה מלואים — כל הכתוב בהן מעכב בהן ואם שינה משהו פסל, אף הכא נמי [כאן גם כן] כל הכתוב בהן יהא מעכב בהן שצריך לקיים כל דיני פרישה כדיוקם.
§ With regard to the sequestering of the priest, Reish Lakish said to Rabbi Yoḥanan: From where did you derive this principle of sequestering? You derived it from the inauguration. If so, just as with regard to the inauguration, failure to perform all the details that are written in its regard invalidates it, so too here, with regard to Yom Kippur, failure to perform all the details that are written in its regard invalidates the Yom Kippur service. All the halakhot of sequestering must be precisely observed.
רש״יתוספות ישניםתוספות רי״דריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי וְהָתְנַן וּמַתְקִינִין לוֹ כֹּהֵן אַחֵר וְלָא קָתָנֵי מַפְרִישִׁין וְכִי תֵּימָא מַאי מַתְקִינִין מַפְרִישִׁין לִיתְנֵי אוֹ אִידֵּי וְאִידֵּי מַתְקִינִין אוֹ אִידֵּי וְאִידֵּי מַפְרִישִׁין.

And if you say: Indeed, that is so; didn’t we learn in the mishna: And they would designate another priest in his stead, and it is not taught with regard to the designated priest: Seven days before Yom Kippur they remove him from his house, although ultimately he may perform the Yom Kippur service. Apparently, failure to sequester the priest does not invalidate the service. And if you say in response: What is the meaning of: They would designate? It means: They would remove; that is implausible. Were that so, let the mishna teach either with regard to both this High Priest and that designated replacement: They would designate; or with regard to both this High Priest and that designated replacement: They would remove.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולא קתני מפרישין – ואם יארע פסול בכהן גדול ישמש זה בלא פרישה.
וכי תימא הכי נמי [ואם תאמר כך הוא באמת גם כן] ואף מצוות פרישת יום הכיפורים מעכבת בכל פרטיה, והתנן [והרי שנינו במשנה]: ״ומתקינים לו כהן אחר״, ולא קתני [שנינו] ״מפרישין״ גם את הכהן ממלא המקום שבעת ימים אף שיתכן שבסופו של דבר יעשה הוא את עבודת יום הכיפורים. משמע שפרישה זו איננה מהחובות המעכבות את עצם עבודת יום הכיפורים! וכי תימא [ואם תאמר] ותרצה להסביר: כי מאי [מה פירוש] מתקינין כוונתו שאכן מפרישין אותו, הרי אין הדבר נראה כלל, כי ליתני [שישנה] או אידי ואידי [זה בכהן הגדול המכהן וזה ממלא מקומו] ״מתקינין״ או אידי ואידי [זה וזה] בלשון ״מפרישין״.
And if you say: Indeed, that is so; didn’t we learn in the mishna: And they would designate another priest in his stead, and it is not taught with regard to the designated priest: Seven days before Yom Kippur they remove him from his house, although ultimately he may perform the Yom Kippur service. Apparently, failure to sequester the priest does not invalidate the service. And if you say in response: What is the meaning of: They would designate? It means: They would remove; that is implausible. Were that so, let the mishna teach either with regard to both this High Priest and that designated replacement: They would designate; or with regard to both this High Priest and that designated replacement: They would remove.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) א״לאֲמַר לֵיהּ אֶלָּא מָר מֵהֵיכָא יָלֵיף לַהּ אָמַר מִסִּינַי דִּכְתִיב {שמות כ״ד:ט״ז} וַיִּשְׁכּוֹן כְּבוֹד ה׳ עַל הַר סִינַי וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכְּדֵי כְּתִיב וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מַאי שֵׁשֶׁת יָמִים זֶה בָּנָה אָב שֶׁכׇּל הַנִּכְנָס בְּמַחֲנֵה שְׁכִינָה טָעוּן פְּרִישַׁת שִׁשָּׁה.

Rabbi Yoḥanan said to Reish Lakish: Rather, from where do you, Master, derive the halakha of sequestering before Yom Kippur? Reish Lakish said to him: I derive it from Sinai, as it is written: “And the glory of the Lord abode upon Mount Sinai and the cloud covered him [vaykhasehu] six days, and He called to Moses on the seventh day from the midst of the cloud” (Exodus 24:16). The masculine suffix hu in vaykhasehu can be interpreted either as him, referring to Moses, or as it, referring to the mountain. Now, since it states: “And He called to Moses on the seventh day,” what is derived from the previous explicit mention of six days? These six days are mentioned as a paradigm, from which a general principle is derived that anyone who enters the camp of the Divine Presence, the site of the revelation at Mount Sinai, or the place where the Divine Presence rests, the Holy of Holies, requires prior sequestering for six days of sanctification.
רש״יתוספותתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא מר מהיכא יליף אמר ליה מסיני – שמצינו שפירש משה קודם כניסתו למחנה השכינה.
ויכסהו הענן – למשה.
זה בנה אב כל הנכנס למחנה שכינה כו׳ – תימה לי בשלמא ממלואים גמר שפיר אף לדורות מדכתב בהדיא כאשר עשה ביום הזה צוה ה׳ לעשות לכפר אלא מסיני היכי גמר ומדנקט זה בנה אב משמע מיתורא דקרא נפיק כמו זה בנה אב שכל חטאות קודמות לעולות דמיתורא נפיק כדאיתא בפרק כל התדיר (זבחים דף צ.) והכא מאי יתורא איכא ונראה דהכא נמי לא הוה צריך למיכתב אלא ויעל משה אל ההר ויכס הענן את ההר ויקרא ה׳ למשה ביום השביעי מתוך הענן מאי איצטריך למיכתב ויכסהו הענן ששת ימים אלא אצטריך לדורות.
זה בנה אב שכל הנכנס. דילפינן מהכא במה מצינו אי נמי ששת ימים מיותר מדכתיב ויקרא אל משה ביום השביעי:
דחייש לטומאת ביתו. לכך אנו מוסיפין שביעי על ששה דאורייתא:
טעון פרישה ששה כו׳. ע״פ הכוונה שאמרנו בר״פ דששה י״ט נגד ו׳ ימי חול שהם פרישה ליום הקדוש יוה״כ דכתיב ביה שבת שבתון כמו בשבת משא״כ בי״ט דלא כתיב בהו רק שבתון שהוא רמז שהם כעין ז׳ ימי פרישה ליום הקדוש יוה״כ:
גמ׳ א״ל אלא מר מהיכא יליף. עיין ערכין דף ה׳ ע״א תוס׳ ד״ה והא מר:
אמר ליה [לו] ר׳ יוחנן: אלא מר מהיכא יליף לה [אדוני מהיכן לומד הלכה זו] שיש לפרוש לפני יום הכיפורים? אמר ליה [לו]: מסיני, דכתיב [שנאמר]: ״וישכן כבוד ה׳ על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן״ (שמות כד, טז). מכדי כתיב [הרי נאמר]: ״ויקרא אל משה ביום השביעי״ ואם כן מאי [מה] הלימוד מן ההזכרה המפורשת של ״ששת ימים״ קודם לכן? אלא זה בנה אב, כלומר הרי זה מקור ללמוד ממנו הלכה לדורות: שכל הנכנס למחנה שכינה למקום גילוי שכינה בהר סיני, או למקומה בקודש הקודשים טעון פרישת ששה לקדושה קודם לכן.
Rabbi Yoḥanan said to Reish Lakish: Rather, from where do you, Master, derive the halakha of sequestering before Yom Kippur? Reish Lakish said to him: I derive it from Sinai, as it is written: “And the glory of the Lord abode upon Mount Sinai and the cloud covered him [vaykhasehu] six days, and He called to Moses on the seventh day from the midst of the cloud” (Exodus 24:16). The masculine suffix hu in vaykhasehu can be interpreted either as him, referring to Moses, or as it, referring to the mountain. Now, since it states: “And He called to Moses on the seventh day,” what is derived from the previous explicit mention of six days? These six days are mentioned as a paradigm, from which a general principle is derived that anyone who enters the camp of the Divine Presence, the site of the revelation at Mount Sinai, or the place where the Divine Presence rests, the Holy of Holies, requires prior sequestering for six days of sanctification.
רש״יתוספותתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְהָא אֲנַן שִׁבְעָה תְּנַן מַתְנִיתִין רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא הִיא דְּחָיֵישׁ

The Gemara asks: Wasn’t it seven, not six, days of sequestering that we learned in the mishna? Reish Lakish answered: The mishna that requires sequestering for seven days is the opinion of Rabbi Yehuda ben Beteira, who is concerned
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ יהודה בן בתירא – לקמן בפרקין (יומא ו.).
רבי יהודה בן בתירא היא דחייש לטומאת ביתו – תימה לי לריב״ב נמי תיסגי בששה ימים גבי פרה כיון דטבול יום כשר בפרה ליטבליה בצפרא ביום השביעי וישרוף בו ביום הפרה דהא מסקינן לקמן (דף ו.) דבועל נדה טבילתו ביום ולמאן דס״ד לקמן דטבילה בליליא הא קאמר דמפרישין ליה שעה אחת סמוך לשקיעת החמה ואם כן מצי טביל בליל ז׳ וישרוף הפרה למחר וי״ל למאי דפרי׳ לעיל (דף ב. ד״ה להוציא) דהא דטבול יום כשר בפרה הנ״מ טבול יום דטומאה דרבנן אבל טבול יום דבועל נדה שהוא דאורייתא אסרי רבנן אע״ג דמדאורייתא שרי אפילו טבול יום בטומאה דאורייתא מכל מקום רבנן גזרו בהן לפי זה ניחא ועוד איכא תנא בפרק (הערל) (יבמות דף עד:) דסבירא ליה דאפילו מדאוריי׳ לא הותר בטבול יום אלא דטמא מת דכתב בההיא פרשה וטבול יום דשרץ דאתי בק״ו מטמא מת א״כ לדידיה בועל נדה לא אתי בקל וחומר דאיכא למיפרך מה לטמא מת שאינו מטמא משכב התחתון כעליון כבועל נדה ושמא ריב״ב כוותיה סבירא ליה.
ומקשים: לפי דבריך פרישה זו היא שישה ימים, והא אנן [והרי אנו במשנה] שבעה ימים של פרישה תנן [שנינו]! ותירץ ריש לקיש: מתניתין [משנתנו] המצריכה פרישת הכהן שבעת ימים כשיטת ר׳ יהודה בן בתירא היא, דחייש הוא חושש]
The Gemara asks: Wasn’t it seven, not six, days of sequestering that we learned in the mishna? Reish Lakish answered: The mishna that requires sequestering for seven days is the opinion of Rabbi Yehuda ben Beteira, who is concerned
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא ג: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), רש"י יומא ג:, תוספות יומא ג:, תוספות ישנים יומא ג:, תוספות רי"ד יומא ג:, בית הבחירה למאירי יומא ג: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יומא ג:, מהרש"א חידושי הלכות יומא ג:, מהרש"א חידושי אגדות יומא ג:, פני יהושע יומא ג:, גליון הש"ס לרע"א יומא ג:, פירוש הרב שטיינזלץ יומא ג:, אסופת מאמרים יומא ג:

Yoma 3b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Rashi Yoma 3b, Tosafot Yoma 3b, Tosefot Yeshanim Yoma 3b, Tosefot Rid Yoma 3b, Meiri Yoma 3b, Ritva Yoma 3b, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 3b, Maharsha Chidushei Aggadot Yoma 3b, Penei Yehoshua Yoma 3b, Gilyon HaShas Yoma 3b, Steinsaltz Commentary Yoma 3b, Collected Articles Yoma 3b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144