×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) דְּאִית לֵיהּ תּוֹרָא נִשְׁקוֹל חַד מַשְׁכָּא דְּלֵית לֵיהּ תּוֹרָא נִשְׁקוֹל תְּרֵי מַשְׁכֵּי אֲמַרוּ לֵיהּ מַאי הַאי אֲמַר לְהוּ סוֹף דִּינָא כִּתְחִילַּת דִּינָא מָה תְּחִילַּת דִּינָא דְּאִית לֵיהּ תּוֹרָא מַרְעֵי חַד יוֹמָא דְּלֵית לֵיהּ תּוֹרֵי מַרְעֵי תְּרֵי יוֹמֵי אַף סוֹף דִּינָא דְּאִית לֵיהּ חַד תּוֹרָא לִשְׁקוֹל חַד דְּלֵית לֵיהּ תּוֹרָא לִשְׁקוֹל תְּרֵי.
Let anyone who has one ox take one hide and let anyone who does not have an ox take two hides. The people of Sodom said to the orphan: What is the reason for this? The orphan said to them: The ultimate rule is parallel to the initial rule; just as the initial rule is that anyone who has one ox shall herd the city’s animals for one day and anyone who does not have any oxen shall herd the city’s animals for two days, so too, the ultimate rule is: Let anyone who has one ox take one hide and let anyone who does not have an ox take two hides.
הערוך על סדר הש״סרמ״המהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ערך אית
איתאדאית ליה תורא מרעי חד יומא דלית ליה מרעי תרי יומי (סנהדרין קט:, נדה סט.). (א״ב: תרגום אולי יש חמשים צדיקים מאים אית חמשין ולית כמו לא אית:)
א. [איז דא.]
דעבר במעברא העובר את הנהר על הגשר נותן זוז אחד לאנשי העיר והעובר במים ברגליו נותן שנים מפני המים שהעלה מן הנהר ברגליו. דהוה רמי ליבני מי שהיה מסדר לבנים ומגבילן היו אנשי העיר באין וכל אחד מהן נוטל לבינה אחת והיה כל אחד אומר לו לא נטלתי אלא אחת ואין בה שוה פרוטה כדי שאתחייב להחזיר לך:
פיסקא עדת קרח אינה עתידה לעלות כו׳. אמר רב און אשתו הצילתו אמרה לו מה לך להחזירך מחלוקת אם משה רב אתה תלמידו ואם קרח נעשה רב מ״מ אתה תלמידו אמר לה מה אעשה (שהראו לו) [שקראו לי] בעצה להסכים עמהן ונשבעתי עמהן שלא אחלוק עליהן אמרה לו יודעת אני שכל הישיבה קדושים הם ואין מסתכלין בערוה שב בביתך ואני אצילך השקתהו יין והשכיבתו כדי שיהא ישן בשעה שקוראין ולא ידע ולא יעבור על השבועה וישבה על פתח האהל וסתרה שערה כל מי שהיה בא לקרות את בעלה היה רואה אותה וחוזר לאחוריו כדי שלא יסתכל בה דקי״ל (ברכות כ״ד.) שער באשה ערוה בין כך ובין כך נבלע קרח ונמצא און ישן בביתו בשלום:
גמ׳ דלית ליה תורא לשקול תרי כו׳ דעברת במיא לא יהיב פדיוהו אתא לקמיה דדיינא א״ל הב ליה אגרא דשקל לך דמא ותמניא זוזי דעברת במיא אליעזר עבד כו׳ פדיוהו כו׳ מגנו עלה אורחי כי מאריך גייזי ליה כי גווץ כו׳ שקיל דידיה הכי איתנו בינייהו כל מאן דמזמין גברא לבי הלולא לישלחו גלימא הוי ההוא הלולא איקלע אליעזר כו׳ איגר שורא אתאי זיבורי כו׳ ויקח קרח אמר ריש לקיש כו׳ כצ״ל:
דאית ליה חד תורא כו׳. הגם שאין לדון את הרשעים אלו לכף זכות מ״מ נראה מכל הנך עובדי שלא רצו לגזול להדיא אלא שבאו לרמות הבריות בשקר דינם ומשפטם וז״ש ההוא יתמא בר ארמלתא כי עיקר המרעה שלא יזיק במרעתו שדות אחרים וע״כ אמרו אחר שגזלו מאלמנה השור ואין לה שור אמרו כיון שאין לו שור ויש לו שדות הניזק צריך להרחיק עצמו יותר מן המזיק וצריך לרעות ב׳ ימים משום שדותיו אבל הם שיש להם שוורים הרבה אין להם לחוש כ״כ אם ירעו גם אחרים באותו יום בשדותיו ואין לו להיות רועה רק יום אחד אבל הכתוב מעיד על רשעותן גבולות ישיגו באותו יום אחד דהיינו גבול אלמנה ואותו עדר שגזלו ממנה ירעו בו. ואמר דעבר במברא כו׳. שאמרו דלא עבר במברא הוא נותן כפל כדרך העובר המכס אבל הכתוב מעיד עליהן שכל עצמו של מכס דעבר במברא יתן חד זוזא כדי שלא יבא להן עובר ושב והולך דרך שהוא עני כדאמרינן לעיל:
ואמר דהוו ליה לבני כו׳. דלא חסר מיניה רק דבר מועט ואע״ג דבן נח נהרג על פחות מש״פ מ״מ אמרו דדבר קל כזה ניתן למחול. ואמרו ד׳ דייני הוו כו׳. חשיב ד׳ דייני מד׳ דיני דקאמר ולא ידענא מאי שקרוראי ואולי שיש לגרוס שקר ודאי דהראשון לענין דינא קאמר דאינו צריך לשלם לו דמי וולדות מטענתו שקר דאפשר דניעברה כו׳ אבל הב׳ שאמר גבי פסיקת אזן החמור הבה ניהליה עד כו׳ זהו שקר ודאי דלעולם אי אפשר שתצמח אזנו דהוא אחד מראשי אברים שאינן חוזרין והג׳ דאמר הב ליה אגרא דשקל לך דמא הוא דין מזויף שהרי לא היה צריך לכך ולא שקל ליה במקום הצריך והד׳ דעבר במיא ח׳ זוזי כההוא כובס כו׳ זהו מטה משפט לבני עירו ושלא יבואו להם עוברים ושבים וכן הך דהוה להו פורייתא כו׳ כי מאריך כו׳ וכי גוץ מתחי כו׳ אינו אלא למעט מהם עוברים ושבים וכן כי מתרמי להו עניא יהבו ליה כל חד וחד דינרא כו׳ דהיינו הצדקה שנותנין אנשים אבל צדקה השייך לנשים שנותנין לחם ומזון דמקרבא הניית׳ כדאמרינן בכתובות לא רצו ליתן לעני ומיחו על כך כמו שדנו הך ריבה למיתה משונה על שהיתה נותנת לו מזונות. ומ״ש זעקת סדום וגו׳ כי רבה כו׳ על עסקי ריבה כו׳. דרשו כן לפי שלשון זעקה היא בכ״מ ממי שנעשה עמו עול ולא ממי שעושה עול כמ״ש ויזעקו בני ישראל וגו׳ וע״כ פי׳ גם הכא זעקה על סדום מן הריבה שנעשו עמה עול וכן פירש הרמב״ן זעקת סדום וגו׳ זעקת עשוקים כו׳ ע״ש ובב״ר דרשו הכצעקתם לא נאמר אלא הכצעקתה זו דינה של נערה כו׳ עיין שם וק״ל:
דאית ליה תורא [מי שיש לו שור]נשקול חד משכא [יטול עור אחד], דלית ליה תורא [מי שאין לו שור]נשקול תרי משכי [יטול שני עורות]. אמרו ליה [לו] בני סדום ליתום: מאי האי [מה זה] מה טעם בדברים אלה? אמר להו [להם]: סוף דינא [הדין] כתחילת דינא [הדין]; מה תחילת דינא [דין], דאית ליה תורא [מי שיש לו שור אחד] — מרעי חד יומא [ירעה את עדרי העיר יום אחד], דלית ליה תורא [מי שאין לו שור]לירעי תרי יומי [ירעה את עדרי העיר שני ימים]. מרעי תרי יומי, אף סוף דינא [הדין], דאית ליה חד תורא [מי שיש לו שור אחד]לשקול חד [יטול אחד], דלית ליה תורא [מי שאין לו שור]לשקול תרי [יטול שנים].
Let anyone who has one ox take one hide and let anyone who does not have an ox take two hides. The people of Sodom said to the orphan: What is the reason for this? The orphan said to them: The ultimate rule is parallel to the initial rule; just as the initial rule is that anyone who has one ox shall herd the city’s animals for one day and anyone who does not have any oxen shall herd the city’s animals for two days, so too, the ultimate rule is: Let anyone who has one ox take one hide and let anyone who does not have an ox take two hides.
הערוך על סדר הש״סרמ״המהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) דְּעָבַר בְּמַבָּרָא נִיתֵּיב חַד זוּזָא דְּלָא עָבַר בְּמַבָּרָא נִיתֵּיב תְּרֵי דַּהֲוָה לֵיהּ (תּוֹרָא) [דָּרָא] דְּלִבְנֵי אָתֵי כֹּל חַד וְחַד שקל׳ חֲדָא א״לאֲמַר לֵיהּ אֲנָא חֲדָא דִּשְׁקַלִי דַּהֲוָה שָׁדֵי תּוּמֵי אוֹ שַׁמְכֵי אֲתוֹ כֹּל חַד וְחַד שָׁקֵיל חֲדָא א״לאֲמַר לֵיהּ אֲנָא חֲדָא דִּשְׁקַלִי.

Furthermore, they declared in Sodom: Let one who crosses on a ferry give one dinar as payment; let one who does not cross on a ferry, but walks in the river, give two dinars. In addition, when there was anyone who had a row of bricks, each and every one of the people of Sodom would come and take one brick and say to him: I am taking only one, and you are certainly not particular about so inconsequential an item, and they would do this until none remained. And when there was anyone who would cast garlic or onions to dry, each and every one of the people of Sodom would come and take one and say to him: I took only one garlic or onion, and they would do this until none remained.
רש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
1דעבר במברא – שהמעברות שלהם מימיו עזין והיו דנין כך.
דלא עבר במברא – אלא בא דרך אחר.
דה״ל דרא דלבני – מי שהיו לו שורת לבנים ומגבל ועושה אותן היה בא כל חד וחד ונוטל אחת.
שדי תומי או שמכי – מי שהיה מפזר ושוטח לפניו שומים או בצלים ליבשן כל א׳ וא׳ היה נוטל אחת.
אומר לו – לנגזל מה חסרתי לך לא לקחתי ממך אלא שום אחד ונמצא קרח מכאן ומכאן.
1. בדפוס וילנא מופיעים כאן שני ד״ה שמופיעים במהדורתנו בסוף דף ק״ט.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד גזרו בסדום: מי שעבר במברא [במעבורת]ניתיב חד זוזא [יתן, ישלם זוז אחד], מי שלא עבר במברא [במעבורת], אלא בתוך הנהר — ניתיב תרי [שיתן שנים]. דהוה ליה תורא דלבני, אתי כל חד וחד שקיל חדא [מי שהיתה לו שורת אבנים, היה בא כל אחד ואחד ולוקח אחת] מהן, אמר ליה [ואומר לו]: אנא חדא דשקלי [אני אחת בלבד לקחתי], עד שנטלו הכל. דהוה שדי תומי [מי שהיה מניח שומים] או שמכי [בצלים] ליבשם, אתו [היו באים], כל חד וחד שקיל חדא אמר ליה [אחד ואחד לוקח אחד ואומר לו]: אנא חדא דשקלי [אני רק שום אחד לקחתי], ובוודאי לא תקפיד על דבר קטן כל כך.
Furthermore, they declared in Sodom: Let one who crosses on a ferry give one dinar as payment; let one who does not cross on a ferry, but walks in the river, give two dinars. In addition, when there was anyone who had a row of bricks, each and every one of the people of Sodom would come and take one brick and say to him: I am taking only one, and you are certainly not particular about so inconsequential an item, and they would do this until none remained. And when there was anyone who would cast garlic or onions to dry, each and every one of the people of Sodom would come and take one and say to him: I took only one garlic or onion, and they would do this until none remained.
רש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אַרְבַּע דַּיָּינֵי הָיוּ בִּסְדוֹם שַׁקְרַאי וְשַׁקְרוֹרַאי זַיְיפַי וּמַצְלֵי דִּינָא דְּמָחֵי לֵיהּ לְאִיתְּתָא דחברי׳דְּחַבְרֵיהּ וּמַפְּלָא לֵיהּ אָמְרִי לֵיהּ יַהֲבַהּ נִיהֲלֵיהּ דְּנִיעַבְּרַהּ נִיהֲלָיךְ דְּפָסֵיק לֵיהּ לְאוּדְנָא דַּחֲמָרָא דְּחַבְרֵיהּ אֲמַרוּ לֵיהּ הֲבַהּ נִיהֲלֵיהּ עַד דְּקָדְחָא דְּפָדַע לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ אָמְרִי לֵיהּ הַב לֵיהּ אַגְרָא דִּשְׁקַל לָךְ דְּמָא.

There were four judges in Sodom and they were named for their actions: Shakrai, meaning liar, and Shakrurai, habitual liar, Zayfai, forger, and Matzlei Dina, perverter of justice. These were the judgments that they rendered: In a case of one who strikes the wife of another and causes her to miscarry, they would say to the woman’s husband: Give the woman to the one who struck her, so that she will be impregnated for you again. In a case of one who severed the ear of another’s donkey, they would say to the owner of the donkey: Give the donkey to the one who caused the damage, until the ear grows back. In a case of one who wounds another, they would say to the injured party: Give the one who wounded you a fee, as he let your blood.
הערוך על סדר הש״סרש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך שקרר
שקררא(סנהדרין קט:) ארבעה דייני היו בסדום שקראי ושקרוראי זייפי ומצלי דינא פי׳ אומרים שקר ויועצים אחרים לשקר:
ערך אפרסמון
אפרסמוןב(שבת כו.) בגמרא דרבי ישמעאל זיל איקשט במישחא דאפרסמון לכורמים וליוגבים כורמים תני רב יוסף אלו מלקטי אפרסמון מעין גדי ועד רמתא יוגבים אלו צדי חלזון מסולמא דצור ועד חיפה. (שבת סב:) בגמ׳ לא תצא אשה וברגליהם תעכסנה שהיו מטילות מור ואפרסמון במנעליהן. (שבת קמ) בגמר׳ דעושין יינומלין אלנטית מים צלולים ויין ישן ואפרסמון (יומא לט) בא למדוד אפרסמון אומר לו המתן עד שאמדוד לך. (תענית כה) הדס אסא עץ שמן אפרסמא. (ברכות מד) והוא אומר על המוגמר משחא דאפרסמון מברכין עליו בורא שמן ערב. (ראש השנה כג) הדס אסא עץ שמן אפרסמא. (בבא בתרא פ) בגמ׳ דסמוך י׳ אילנות (עבודה זרה ל) בגמרא דהחומץ אלנתית יין ישן ומים צלולין ואפרסמון (סנהדרין קט) בגמרא דאנשי סדום נותנין עיניהן בבעלי ממון ומפקידין אצלו אפרסמון ומניחין אותו לבית גנזיהן ולערב באין וחותרין את בתיהן והיו מריחין ככלב שנא׳ ישובו לערב יהמו ככלב ויסובבו עיר. (וב״ר פרשה כא) רבה רעת האדם בארץ היה מביא אפיפלסמון ושף באבן ובא בלילה וחותרה פ׳ שמן אפרסמון הוא צרי ואילן שלו קטף שמו כדכתיב נכאת וצרי ולוט ותרגומו שעף וקטף ולטום ואמרינן צרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף כלומר שרף של קטף שהיא עף ואם מעמידו כנגד הנר אעפ״י שמרוחק מיד עף ובא קטף ודולק בו וי״א כרמים מין גפנים שממנו יוצאי אפרסמון (א״ב: מלה זו ארמית נעתקה מלשון יוני אופובלסמון עיין שם וכן מלה הרדפני נעתקה לארמית ממלת יונית רודודפני וכבר בימי דניאל הועתקו לכשדים מלות שבכא פסנתרין סומפוני׳ מלשון יוני):
ערך קדח
קדחג(בבא מציעא קט.) רב פפא קביל ארעא לאספסתא קדחי בה תאלי (בבא בתרא כח:) היכי דמי דקדח ואכלה פי׳ כיון שצמחה חתך ואכל ועוד צמחה ליה י׳ ימים חתכה ואכלה (סנהדרין קט) נקטיה גבך עד דקדחה פי׳ עד שיגדילו אזניו (בבא מציעא כג: חולין פח) דקדחי בהו חילפי פי׳ צמחו בו עשבים הנקראין חילפי והם קמשונים שצומחין בכרמים כלו׳ ישנים היו מזמן רב:
א. [אויף העטצען.]
ב. [באלסאם.]
ג. [הערפארשיסען, וואקסען.]
זייפא – ומצלי דין.
יהבה ניהליה – וישכב עמה עד שתהיה מעוברת.
עד דקדחא – עד שתצמח אזנו.
דפדע – עשה לו פצע כמו פדעת במסכת ע״ז (דף כח.) כפרדור״א בלעז.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ארבע דייני [דיינים] היו בסדום ושמותיהם לפי מעשיהם: שקראי [שקרן] ושקרוראי [שקרני] זייפי [זייפן] ומצלי דינא [מטה דין]. ואלה תקנות שתיקנו: דמחי ליה לאיתתא דחבריה ומפלא ליה [המכה את אשת חבירו והיתה מפילה את עוברה] אמרי ליה [היו אומרים לו] לבעל האשה: יהבה ניהליה דניעברה ניהליך [תן את האשה לו, למכה, שיעבר אותה בשבילך שנית]. דפסיק ליה לאודנא דחמרא דחבריה [מי שחתך את אוזן חמורו של חבירו], אמרו ליה [היו אומרים לו]: הבה ניהליה [תן לו] עד דקדחא [שתצמח האוזן]. דפדע ליה לחבריה, אמרי ליה [מי שהיה פוצע את חבירו, היו אומרים לו] למוכה: הב ליה אגרא, דשקל לך דמא [תן לו לפוצע שכר, שהקיז ממך דם] ומגיע לו שכר מלאכה זו.
There were four judges in Sodom and they were named for their actions: Shakrai, meaning liar, and Shakrurai, habitual liar, Zayfai, forger, and Matzlei Dina, perverter of justice. These were the judgments that they rendered: In a case of one who strikes the wife of another and causes her to miscarry, they would say to the woman’s husband: Give the woman to the one who struck her, so that she will be impregnated for you again. In a case of one who severed the ear of another’s donkey, they would say to the owner of the donkey: Give the donkey to the one who caused the damage, until the ear grows back. In a case of one who wounds another, they would say to the injured party: Give the one who wounded you a fee, as he let your blood.
הערוך על סדר הש״סרש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) דְּעָבַר בְּמַבָּרָא יְהֵיב אַרְבְּעָה זוּזֵי דְּעָבַר בְּמַיָּא יָהֵיב תמני זוּזֵי זִימְנָא חֲדָא אֲתָא הָהוּא כּוֹבֵס אִיקְּלַע לְהָתָם אֲמַרוּ לֵיהּ הַב ד׳ זוּזֵי אָמַר לְהוּ אֲנָא בְּמַיָּא עֲבַרִי אֲמַרוּ לֵיהּ א״כאִם כֵּן הַב תְּמָנְיָא דַּעֲבַרְתְּ בְּמַיָּא לָא יהיב פדיוהו אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּדַיָּינָא א״לאֲמַר לֵיהּ הַב לֵיהּ אַגְרָא דשקיל לָךְ דְּמָא וּתְמָנְיָא זוּזֵי דַּעֲבַרְתְּ בְּמַיָּא.

And they instituted an ordinance: One who crossed the river on a ferry gives four dinars, and one who crossed the river in the water gives eight dinars. One time a certain launderer came and arrived there. The people of Sodom said to him: Give four dinars as payment for the ferry. He said to them: I crossed in the water. They said to him: If so, give eight dinars, as you crossed in the water. He did not give the payment, and they struck him and wounded him. He came before the judge to seek compensation. The judge said to him: Give your assailant a fee, as he let your blood, and eight dinars, as you crossed the river in the water.
רש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דעבר במיא – עובר ברגליו במים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מי שעבר במברא [במעבורת]יהיב [נותן] ארבעה זוזי [זוזים], ומי שעבר במיא [במים] יהיב תמני זוזי [נותן שמונה זוזים]. זימנא חדא אתא ההוא כובס, איקלע להתם [פעם אחת בא כובס אחד, הזדמן לשם], אמרו ליה [לו]: הב [תן] ארבע זוזי [זוזים] שכר מעבורת! אמר להו: אנא במיא עברי [אני במים עברתי] אמרו ליה [לו]: אם כן הב תמניא [תן שמונה] לפי שעברת במיא [במים]. לא יהיב [נתן]. פדיוהו [הכוהו ופצעוהו]. אתא לקמיה דדיינא [בא לפני הדיין] לתבוע פיצויים. אמר ליה [לו] הדיין: הב ליה אגרא דשקיל [תן לו שכר על שנטל, הקיז] לך דמא [דם], ותמניא זוזי [ועוד שמונה זוזים] על שעברת במיא [במים].
And they instituted an ordinance: One who crossed the river on a ferry gives four dinars, and one who crossed the river in the water gives eight dinars. One time a certain launderer came and arrived there. The people of Sodom said to him: Give four dinars as payment for the ferry. He said to them: I crossed in the water. They said to him: If so, give eight dinars, as you crossed in the water. He did not give the payment, and they struck him and wounded him. He came before the judge to seek compensation. The judge said to him: Give your assailant a fee, as he let your blood, and eight dinars, as you crossed the river in the water.
רש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם אִיתְרְמִי הָתָם פַּדְיוּהּי אֲתָא לְקַמֵּיהּ דַּיָּינָא א״לאֲמַר לֵיהּ הַב לֵיהּ אַגְרָא דִּשְׁקַל לָךְ דְּמָא שְׁקַל גְּלָלָא פדיוהי אִיהוּ לְדַיָּינָא אֲמַר מַאי הַאי א״לאֲמַר לֵיהּ אַגְרָא דִּנְפַק לִי מִינָּךְ הַב נִיהֲלֵיהּ לְהַאי וְזוּזֵי דִּידִי כִּדְקָיְימִי קָיְימִי.

Eliezer, servant of Abraham, happened to come there, and they wounded him. He came before the judge to seek compensation. The judge said to him: Give your assailant a fee, as he let your blood. He took a stone and he wounded the judge. The judge said: What is this? Eliezer said to him: The fee that is to be paid to me by you, give it to that person who wounded me, and my money will remain where it remains.
רש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גללא – מקל ל״א אבן.
א״ל – דיינא לאליעזר מאי האי.
א״ל – אליעזר אגרא דמחייבת לי דשקלי לך דמא הב ליה לההוא גברא דשקל לי דמא וזוזי דידי כדקיימי קיימי ל״א ה״ג ולואי כדקאי קאי כך אמר ליה דיין מי יתן שהייתי כבתחילה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אליעזר עבד אברהם איתרמי התם, פדיוהו [הזדמן לשם, ופצעוהו]. אתא לקמיה דיינא [בא לפני הדיין] לתבוע פיצויים. אמר ליה [לו] הדיין: הב ליה אגרא דשקל [תן לו שכר על שנטל, הקיז] לך דמא [דם]. שקל גללא, פדיוהי איהו לדיינא [לקח אבן, ופצע הוא את הדיין]. אמר הדיין: מאי האי [מה זה]? אמר ליה [לו] אליעזר: אגרא דנפק [את השכר שיצא, מגיע] לי מינך [ממך], הב ניהליה להאי [תן לו לזה], וזוזי דידי כדקיימי קיימי [והכסף שלי כמו שנמצא נמצא].
Eliezer, servant of Abraham, happened to come there, and they wounded him. He came before the judge to seek compensation. The judge said to him: Give your assailant a fee, as he let your blood. He took a stone and he wounded the judge. The judge said: What is this? Eliezer said to him: The fee that is to be paid to me by you, give it to that person who wounded me, and my money will remain where it remains.
רש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) הָוְיָא לְהוּ פּוּרְיְיתָא דַּהֲווֹ מַגְנִי עֲלַהּ אוֹרְחִין כִּי מַאֲרֵיךְ גָּיְיזִי לֵיהּ כִּי גוּץ מָתְחִין לֵיהּ אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם אִקְּלַע לְהָתָם אֲמַרוּ לֵיהּ קוּם גְּנִי אַפּוּרְיָא אֲמַר לְהוֹן נִדְרָא נְדַרִי מִן יוֹמָא דְּמִיתַת אִמָּא לָא גָּנֵינָא אַפּוּרְיָא.

The Gemara continues to discuss the sins of the people of Sodom: They had beds on which they would lay their guests; when a guest was longer than the bed they would cut him, and when a guest was shorter than the bed they would stretch him. Eliezer, servant of Abraham, happened to come there. They said to him: Come lie on the bed. He said to them: I took a vow that since the day my mother died I do not lie on a bed.
רש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כי אריך גייצו ליה – כשהאורח ארוך יותר מן המטה מקצרין אותו בסכין גייצי לשון גוץ כן שמעתי ואית דגרסי גיידי ליה.
ומתחין ליה – עד דמתפרקי אבריו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רש״י בד״ה דיתב גביה לסעודה נמחק כל זה והד״מ אזל אליעזר כו׳ כצ״ל:
ועוד ממנהגי אנשי סדום: הויא להו פורייתא דהוו מגני עלה אורחין [היתה להם מטה שהיו משכיבים עליה את האורחים], כי מאריך [כאשר היה האורח ארוך]גייזי ליה [היו מקצצים אותו], כי [וכאשר] דהיה גוץ, וקצר היה מן המיטה — מתחין ליה [היו מותחים אותו]. אליעזר עבד אברהם אקלע להתם [הזדמן לשם] אמרו ליה [לו]: קום גני אפוריא [בוא ושכב על המטה], אמר להון [להם]: נדרא נדרי, מן יומא דמיתת אמא לא גנינא אפוריא [נדר נדרתי, מיום שמתה אמי איני שוכב על מטה].
The Gemara continues to discuss the sins of the people of Sodom: They had beds on which they would lay their guests; when a guest was longer than the bed they would cut him, and when a guest was shorter than the bed they would stretch him. Eliezer, servant of Abraham, happened to come there. They said to him: Come lie on the bed. He said to them: I took a vow that since the day my mother died I do not lie on a bed.
רש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) כִּי הֲוָה מִתְרְמֵי לְהוּ עַנְיָא יְהַבוּ לֵיהּ כֹּל חַד וְחַד דִּינָרָא וּכְתִיב שְׁמֵיהּ עֲלֵיהּ וְרִיפְתָּא לָא הֲווֹ מַמְטֵי לֵיהּ כִּי הֲוָה מָיֵת אָתֵי כֹּל חַד וְחַד שָׁקֵיל דִּידֵיהּ.

When a poor person would happen to come to Sodom, each and every person would give him a dinar, and the name of the giver was written on each dinar. And they would not give or sell him bread, so that he could not spend the money and would die of hunger. When he would die, each and every person would come and take his dinar.
רש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכתיב שמיה עילויה – כדי שיכיר כל אחד וא׳ דינר שלו ויחזור ויטלנו.
ורפתא לא ממטו ליה – התנו ביניהם שלא יתנו לו פת כדי שימות ברעב וכשמת אזיל כל חד וחד ושקיל לדינרא דידיה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אחר ד״ה א״ל מאן כו׳ צ״ל ד״ה דיתיב גבה לסעודה:
ועוד נהגו: כי הוה מתרמי להו עניא, יהבו ליה כל חד וחד דינרא וכתיב שמיה עליה [כאשר היה מזדמן להם עני, היו נותנים לו כל אחד ואחד דינר וכתוב שמו של הנותן על הדינר], וריפתא [ולחם] לא הוו ממטי ליה [היו נותנים, או מוכרים, לו] כדי שלא יוכל להוציא את דינריו, וימות ברעב. כי הוה מית, אתי [כאשר היה מת, היה בא] כל חד וחד שקיל דידיה [אחד ואחד ולוקח את דינרו שלו].
When a poor person would happen to come to Sodom, each and every person would give him a dinar, and the name of the giver was written on each dinar. And they would not give or sell him bread, so that he could not spend the money and would die of hunger. When he would die, each and every person would come and take his dinar.
רש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) הָכִי אַתְנִי בֵּינַיְיהוּ כֹּל מַאן דְּמַזְמֵין גַּבְרָא לְבֵי הִילּוּלָא לְשַׁלַּח גְּלִימָא הֲוִי הַאי הִילּוּלָא אִקְּלַע אֱלִיעֶזֶר לְהָתָם וְלָא יְהַבוּ לֵיהּ נַהֲמָא כִּי בָּעֵי לְמִסְעַד אֲתָא אֱלִיעֶזֶר וִיתֵיב לְסֵיפָא דְּכוּלְּהוּ אֲמַרוּ לֵיהּ מַאן אַזְמְנָךְ לְהָכָא א״לאֲמַר לֵיהּ לְהָהוּא [דְּיָתֵיב] אַתְּה זַמֵּנְתַּן [אֲמַר דִילְמָא שָׁמְעִי בִּי דַּאֲנָא אַזְמֵינְתֵּיהּ וּמְשַׁלְּחִי לֵיהּ מָאנֵיהּ דְּהַאי גַּבְרָא] שְׁקַל גְּלִימֵיהּ הָהוּא דְּיָתֵיב גַּבֵּיהּ וּרְהַט לְבָרָא וְכֵן עֲבַד לְכוּלְּהוּ עַד דְּנָפְקִי כּוּלְּהוּ וְאַכְלַאּ אִיהוּ לִסְעוּדְתָּא.

This is what the people of Sodom stipulated among themselves: Whoever invites a man to a wedding, his cloak will be removed. There was this wedding, and Eliezer, servant of Abraham, arrived there and they did not give him bread. When he sought to dine, Eliezer came and sat at the end, behind everyone. They said to him: Who invited you to here? He said to the one sitting next to him: You invited me. That man said to himself: Perhaps they will hear that I invited him and they will remove the garment of that man, referring to himself. The one who sat next to him took his cloak and ran outside. And likewise, Eliezer did the same for all of them until they all left, and he ate the meal.
רש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הכי אתנו בהדייהו כל מאן דמזמן – אכסניא לבי הלולא.
לשלחו לגלימיה – יפשיטו את בגדי אותו האיש שהזמינו.
ואתא אליעזר – עבד אברהם.
ויתיב אסיפא דכולהו – הלך וישב בסוף כולם.
א״ל מאן אזמנך – להכא.
א״ל – אליעזר למאן דיתיב גביה את זמנתני להכא.
שקל גלימיה – דיתיב לגביה ורהט לברא שהיה מתיירא שלא ישמעו אנשי המקום שאליעזר אמר שהוא זימנו ולישלחו למאניה הלך וישב לו אצל השני ואמר כמו כן וכן לכל אחד ואחד עד דאזלי כולהו ואכל אליעזר כל הסעודה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הכי אתני בינייהו [כך התנו ביניהם]: כל מאן דמזמין גברא לבי הילולא, לשלח גלימא [מי שמזמין אורח לחתונה, יורידו את גלימתו]. הוי האי הילולא [היתה חתונה אחת], אקלע [הזדמן] אליעזר עבד אברהם להתם [לשם] ולא יהבו ליה נהמא [נתנו לו לחם]. כי בעי למסעד, אתא [כאשר רצה לסעוד, בא] אליעזר ויתיב לסיפא דכולהו [וישב לסוף כולם] אמרו ליה [לו]: מאן אזמנך להכא [מי הזמינך לכאן]? אמר ליה לההוא דיתיב [לו לזה שישב] לצידו: אתה זמנתן [הזמנתני]. אמר אותו אדם בלבו: דילמא שמעי בי דאנא אזמינתיה ומשלחי ליה מאניה דהאי גברא [שמא ישמעו עלי שאני הזמנתי אותו ויפשיטו את בגדיו של אותו איש, כלומר, שלי]. שקל גלימיה [לקח את גלימתו] ההוא דיתיב גביה [שישב אצלו, לידו] ורהט לברא [וברח החוצה]. וכן עבד לכולהו [עשה אליעזר לכולם] עד דנפקי כולהו ואכלא איהו לסעודתא [שיצאו כולם, ואכל הוא את הסעודה].
This is what the people of Sodom stipulated among themselves: Whoever invites a man to a wedding, his cloak will be removed. There was this wedding, and Eliezer, servant of Abraham, arrived there and they did not give him bread. When he sought to dine, Eliezer came and sat at the end, behind everyone. They said to him: Who invited you to here? He said to the one sitting next to him: You invited me. That man said to himself: Perhaps they will hear that I invited him and they will remove the garment of that man, referring to himself. The one who sat next to him took his cloak and ran outside. And likewise, Eliezer did the same for all of them until they all left, and he ate the meal.
רש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) הַוְיָא הָהִיא רָבִיתָא דַּהֲוָת קָא מַפְּקָא רִיפְתָּא לְעַנְיָא בְּחַצְבָּא אִיגַּלַּאי מִלְּתָא שַׁפְיוּהָ דּוּבְשָׁא וְאוֹקְמוּהָ עַל אִיגַּר שׁוּרָא אֲתֹא זִיבּוּרֵי וְאַכְלוּהָ וְהַיְינוּ דִּכְתִיב {בראשית י״ח:כ׳} וַיֹּאמֶר ה׳ זַעֲקַת סְדוֹם וַעֲמוֹרָה כִּי רָבָּה וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב עַל עִיסְקֵי רִיבָה.:

There was a young woman who would take bread out to the poor people in a pitcher so the people of Sodom would not see it. The matter was revealed, and they smeared her with honey and positioned her on the wall of the city, and the hornets came and consumed her. And that is the meaning of that which is written: “And the Lord said: Because the cry of Sodom and Gomorrah is great [rabba]” (Genesis 18:20). And Rav Yehuda says that Rav says: Rabba is an allusion to the matter of the young woman [riva] who was killed for her act of kindness. It is due to that sin that the fate of the people of Sodom was sealed.
רש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רביתא – נערה.
בחצבא – בתוך כד שלה כשיוצאת לשאוב מים.
שפיוה – סכו אותה.
איגר שורא – על גג החומה.
כי רבה – על עסקי ריבה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הויא ההיא רביתא דהות קא מפקא ריפתא לעניא בחצבא [היתה שם נערה אחת שהיתה מוציאה לחם לעניים בתוך כד] שלא יראוה בני המקום, איגלאי מלתא, שפיוה דובשא, ואוקמוה [נתגלה הדבר, משחוה בדבש, והעמידוה] על איגר שורא [גג חומת העיר], אתא זיבורי ואכלוה [באו הצרעות ואכלוה]. והיינו דכתיב [וזהו שנאמר]: ״ויאמר ה׳ זעקת סדם ועמרה כי רבה״ (בראשית יח, כ), ואמר רב יהודה אמר רב: המלה ״רבה״ מרמזת על עיסקי ריבה (נערה) זו שהמיתוה על שעשתה חסד. ועל עוון זה נחתם גזר דינם.
There was a young woman who would take bread out to the poor people in a pitcher so the people of Sodom would not see it. The matter was revealed, and they smeared her with honey and positioned her on the wall of the city, and the hornets came and consumed her. And that is the meaning of that which is written: “And the Lord said: Because the cry of Sodom and Gomorrah is great [rabba]” (Genesis 18:20). And Rav Yehuda says that Rav says: Rabba is an allusion to the matter of the young woman [riva] who was killed for her act of kindness. It is due to that sin that the fate of the people of Sodom was sealed.
רש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מְרַגְּלִים אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר י״ד:ל״ז} וַיָּמוּתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִיאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה וַיָּמוּתוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה בַּמַּגֵּפָה לָעוֹלָם הַבָּא.:

§ The mishna teaches: The spies who spread an evil report of their visit to Canaan have no share in the World-to-Come, as it is stated: “And those men who spread the evil report about the land died by plague before the Lord” (Numbers 14:37). “And…died” indicates in this world, and “by plague” indicates for the World-to-Come.
רמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א שנינו במשנה שהמרגלים אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר: ״וימתו האנשים מוצאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ה׳⁠ ⁠״ (במדבר יד, לז), ״וימתו״בעולם הזה, ״במגפה״לעולם הבא.
§ The mishna teaches: The spies who spread an evil report of their visit to Canaan have no share in the World-to-Come, as it is stated: “And those men who spread the evil report about the land died by plague before the Lord” (Numbers 14:37). “And…died” indicates in this world, and “by plague” indicates for the World-to-Come.
רמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) עֲדַת קֹרַח אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר ט״ז:ל״ג} וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ בָּעוֹלָם הַזֶּה וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל לָעוֹלָם הַבָּא דִּבְרֵי ר״ערַבִּי עֲקִיבָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר עֲלֵיהֶם אָמַר הַכָּתוּב {שמואל א ב׳:ו׳} ה׳ מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל.:

The members of the assembly of Korah have no share in the World-to-Come, as it is stated: “And the earth closed upon them” (Numbers 16:33), meaning in this world, and also: “And they perished from among the assembly” (Numbers 16:33), meaning in the World-to-Come; this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Eliezer says: About the assembly of Korah, the verse states: “The Lord kills and makes alive; He lowers to the grave, and raises” (I Samuel 2:6), indicating that the assembly of Korah has a share in the World-to-Come.
רמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עדת קרח אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר: ״ותכס עליהם הארץ״ (במדבר טז, לג)בעולם הזה, ״ויאבדו מתוך הקהל״ (במדבר טז, לג)לעולם הבא, אלו דברי ר׳ עקיבא. ר׳ אליעזר אומר: עליהם אמר הכתוב ״ה׳ ממית ומחיה מוריד שאול ויעל״ (שמואל א׳ ב, ו) ויש להם תקומה.
The members of the assembly of Korah have no share in the World-to-Come, as it is stated: “And the earth closed upon them” (Numbers 16:33), meaning in this world, and also: “And they perished from among the assembly” (Numbers 16:33), meaning in the World-to-Come; this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Eliezer says: About the assembly of Korah, the verse states: “The Lord kills and makes alive; He lowers to the grave, and raises” (I Samuel 2:6), indicating that the assembly of Korah has a share in the World-to-Come.
רמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן עֲדַת קֹרַח אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ בָּעוֹלָם הַזֶּה וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל לָעוֹלָם הַבָּא דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָא אוֹמֵר הֲרֵי הֵן כַּאֲבֵידָה הַמִּתְבַּקֶּשֶׁת שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים קי״ט:קע״ו} תָּעִיתִי כְּשֶׂה אוֹבֵד בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ כִּי מִצְוֹתֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי.:

The Sages taught in a baraita (Tosefta 13:9): The members of the assembly of Korah have no share in the World-to-Come, as it is stated: “And the earth closed upon them” (Numbers 16:33), meaning in this world, and also: “And they perished from among the assembly” (Numbers 16:33), meaning in the World-to-Come; this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Yehuda ben Beteira says: Although it says that they perished, they are like a lost item that is sought, ultimately found, and rehabilitated, as it is stated: “I have gone astray like a lost sheep; seek out your servant, for I do not forget your mitzvot” (Psalms 119:176).
רש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבי יהודה בן בתירא אומר ויאבדו הרי הן כאבידה המתבקשת – ובאין לעולם הבא שכך אמר דוד על בני קרח תעיתי כשה אובד בקש עבדך הם תעו כשה אובד ואתה ברחמיך הרבים בקש עבדך ותביאם לעוה״ב.
מצותיך לא שכחתי – שקיימו כל מצותיך כדכתיב (במדבר טז) כי כל העדה כולם קדושים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הרי הן כאבידה המתבקשת שנאמר תעיתי כשה וגו׳. על גלות ישראל נאמר האי קרא וכמ״ש במס׳ מכות ע״ש בחידושינו ולא מייתי מיניה הכא אלא דמצינו מלת אבידה אדבר המתבקש אבל רש״י הוסיף לפרש הכא האי קרא גם על קרח וק״ל:
גמ׳ הרי הן כאבידה המתבקשת. עיין מכות דף כ״ד ע״א:
תנו רבנן [שנו חכמים בתוספתא]: עדת קרח אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר: ״ותכס עליהם הארץ״ — משמע שאבדו בעולם הזה, ״ויאבדו מתוך הקהל״לעולם הבא, אלו דברי ר׳ עקיבא. ר׳ יהודה בן בתירא אומר: אף שנאמר שאבדו, הרי הן כאבידה המתבקשת שמחפשים אותה וגואלים אותה לבסוף, שנאמר: ״תעיתי כשה אבד בקש עבדך כי מצותיך לא שכחתי״ (תהלים קיט, קעו). כיון שהוזכר קרח, דורשים מה שנאמר בו.
The Sages taught in a baraita (Tosefta 13:9): The members of the assembly of Korah have no share in the World-to-Come, as it is stated: “And the earth closed upon them” (Numbers 16:33), meaning in this world, and also: “And they perished from among the assembly” (Numbers 16:33), meaning in the World-to-Come; this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Yehuda ben Beteira says: Although it says that they perished, they are like a lost item that is sought, ultimately found, and rehabilitated, as it is stated: “I have gone astray like a lost sheep; seek out your servant, for I do not forget your mitzvot” (Psalms 119:176).
רש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וַיִּקַּח [קֹרַח] אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ שֶׁלָּקַח מִקָּח רַע לְעַצְמוֹ קֹרַח שֶׁנַּעֲשָׂה קׇרְחָה בְּיִשְׂרָאֵל בֶּן יִצְהָר בֵּן שֶׁהִרְתִּיחַ עָלָיו אֶת כָּל הָעוֹלָם כַּצׇּהֳרַיִם בֶּן קְהָת בֵּן שֶׁהִקְהָה שִׁינֵּי מוֹלִידָיו בֶּן לֵוִי בֵּן שֶׁנַּעֲשָׂה לְוָיָה בְּגֵיהִנָּם.

Apropos Korah, the Gemara proceeds to interpret the verses written concerning him. “And Korah, son of Izhar, son of Kohath, son of Levi, took [vayikkaḥ]” (Numbers 16:1), Reish Lakish says: He purchased [lakaḥ] a bad acquisition for himself, as through his actions he drove himself from the world. “Korah” alludes to the fact that because of him a void [korḥa] was created in the children of Israel. “Son of Izhar,” is referring to a son who incited the wrath of the entire world upon him like the heat of the afternoon [tzohorayim]. “Son of Kohath,” is referring to a son who blunted [hik’ha] the teeth of his parents, i.e., he shamed them with his conduct. “Son of Levi,” is referring to a son who became an escort [levaya] in Gehenna.
רש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מקח רע – התחיל בקטטה.
שעשה קרחה בישראל – שנבלעו.
שהרתיח – שהכעיס.
הקהה שיני מולידיו – שנתביישו אבותיו במעשיו הרעים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה כי אריך כו׳ גיידי ליה הס״ד:
ויקח וגו׳ אר״ל שלקח מקח כו׳. דלפי פשוטו נדחק רש״י בפי׳ החומש שלקח את עצמו לצד אחד וע״כ דרשו מיניה כי זה בעושרו לא עשה כדרך העשירים שקונים המקח היותר טוב אבל קרח לקח בעושרו מקח רע כמ״ש לקמן עושר שמור וגו׳ ומדהא לדרשה דרשו כל המקרא לדרשה וכן דרכם במדרשות לדרוש השמות כפי ענינו במקום ההוא. ואמר קרח שנעשה קרחה בישראל ר״ל שמו נעשה קרחה בישראל שלא יקרא עוד אחר בשם זה כמ״ש ביומא מדכתיב שם רשעים ירקב ודקדק לומר בישראל דבבני עשו נשאר שם קרח באלופי עשו. ואמר בן יצהר שהרתיח כו׳. שאיש אחד הביא חמה וקצף על כל ישראל כמ״ש הבדלו מתוך העדה וגו׳. ואמר שהקהה שיני מולידיו. לענין המעלה והיחוס שהיו בני קהת היותר קדושים בכל ישראל. ואמר שנעשה לויה בגיהנם דהיינו וירדו חיים שאולה וכן בן שעקב כו׳ לגיהנם. ואמר בסודם אל תבא נפשי אלו מרגלים כו׳ י״ל מה ענין מרגלים לשבט לוי שהרי לא היה עם המרגלים משבט לוי ואם על שבט שמעון אמר קשה למה נקטו יותר משאר י׳ שבטים אבל רש״י בחומש פי׳ בסודם אל תבא וגו׳ זו מעשה זמרי שנאמר בו נשיא בית אב לשמעוני ולא נאמר בן יעקב ואולי קבלה היה בידם שהמרגל משבט שמעון הוא היה בעל המעשה ביניהם. ואמר דתן שעבר על דת כמ״ש רשע למה תכה רעך עליו נאמר והב׳ המוכה היה אבירם והיה לו לפרוש עצמו ממנו על שהכהו ואעפ״כ איבר לבו מלעשות תשובה והיה ידו עמו בכל רשעו כמ״ש הם שהותירו מן המן. ואמר ואון שנתחרט והיה מצטער כאונן ועי״ז נעשה בן פלאות שפי׳ מהם עכ״ל נראה מפירושו שהוא מלשון הפרשה והבדלה כמו והפליתי ביום וגו׳ ועוד נראה מל׳ פלא ממש שהיה פלא בעיני כל על שניצל הוא. ואמר בן שראה והבין ר״ל שראה במה שאמרה לו אשתו והבין דבריה כי נכונים הם:
על הנאמר ״ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי״ (במדבר טז, א), אמר ריש לקיש: שלקח מקח רע לעצמו, שעל ידי מעשיו אבד עצמו מן העולם. ״קרח״ — רמז שנעשה קרחה בישראל. ״בן יצהר״בן שהרתיח (הכעיס) עליו את כל העולם כצהרים (״יצהר״). ״בן קהת״בן שהקהה שיני מולידיו, ״בן לוי״בן שנעשה לויה בגיהנם.
Apropos Korah, the Gemara proceeds to interpret the verses written concerning him. “And Korah, son of Izhar, son of Kohath, son of Levi, took [vayikkaḥ]” (Numbers 16:1), Reish Lakish says: He purchased [lakaḥ] a bad acquisition for himself, as through his actions he drove himself from the world. “Korah” alludes to the fact that because of him a void [korḥa] was created in the children of Israel. “Son of Izhar,” is referring to a son who incited the wrath of the entire world upon him like the heat of the afternoon [tzohorayim]. “Son of Kohath,” is referring to a son who blunted [hik’ha] the teeth of his parents, i.e., he shamed them with his conduct. “Son of Levi,” is referring to a son who became an escort [levaya] in Gehenna.
רש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְלִיחְשׁוֹב נָמֵי בֶּן יַעֲקֹב בֵּן שֶׁעָקַב עַצְמוֹ לְגֵיהִנָּם אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק יַעֲקֹב בִּיקֵּשׁ רַחֲמִים עַל עַצְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית מ״ט:ו׳} בְּסוֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי ובקהלם אַל תֵּחַד כְּבוֹדִי בְּסוֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי אֵלּוּ מְרַגְּלִים ובקהלם אַל תֵּחַד כְּבוֹדִי זֶה עֲדַת קֹרַח.

The Gemara asks: But if Korah’s lineage is being interpreted disparagingly, why not let the Torah also include: Son of Jacob [Ya’akov], and interpret it: A son who contorted [she’akav] himself until he reached Gehenna? Rav Shmuel bar Rav Yitzḥak says: Jacob prayed for mercy for himself that his name would not be included in the lineage of Korah, as it is stated: “Let my soul not come into their council; to their assembly let my honor not be united” (Genesis 49:6). “Let my soul not come into their council”; these are the spies. Jacob prayed that his name would not be mentioned in their regard. “To their assembly let my honor not be united”; this is referring to the assembly of Korah.
רש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בקש רחמים על עצמו – שלא יהא נמנה עמהם.
אלו מרגלים – דלא כתיב בהן פלוני בן יעקב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: אם יחוסו של קרח כולו נדרש לגנאי וליחשוב נמי [שיחשבו גם כן] ברשימה ״בן יעקב״ ונדרשנו: בן שעקב (עיקם) עצמו עד שהגיע לגיהנם! אמר רב שמואל בר רב יצחק: יעקב ביקש רחמים על עצמו שלא ימנה בתוך יחוס זה, והוא שנאמר: ״בסדם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבדי״ (בראשית מט, ו), וכך פירושו של כתוב זה: ״בסדם אל תבא נפשי״אלו מרגלים שלא יזכר שמו של יעקב ביחוסם, ״בקהלם אל תחד כבדי״זה עדת קרח.
The Gemara asks: But if Korah’s lineage is being interpreted disparagingly, why not let the Torah also include: Son of Jacob [Ya’akov], and interpret it: A son who contorted [she’akav] himself until he reached Gehenna? Rav Shmuel bar Rav Yitzḥak says: Jacob prayed for mercy for himself that his name would not be included in the lineage of Korah, as it is stated: “Let my soul not come into their council; to their assembly let my honor not be united” (Genesis 49:6). “Let my soul not come into their council”; these are the spies. Jacob prayed that his name would not be mentioned in their regard. “To their assembly let my honor not be united”; this is referring to the assembly of Korah.
רש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) דָּתָן שֶׁעָבַר עַל דָּת אֵל אֲבִירָם שֶׁאִיבֵּר עַצְמוֹ מֵעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה וְאוֹן שֶׁיָּשַׁב בַּאֲנִינוּת פֶּלֶת שֶׁנַּעֲשׂוּ לוֹ פְּלָאוֹת בֶּן רְאוּבֵן בֵּן שֶׁרָאָה וְהֵבִין.

The Gemara proceeds to interpret the names of Korah’s cohorts: “Dathan and Abiram, the sons of Eliab, and On, the son of Peleth, sons of Reuben” (Numbers 16:1). “Dathan” is one who violated the precepts [dat] of God. “Abiram” is one who braced [iber] himself from repenting. “And On” indicates one who sat in acute mourning [aninut] over the sin that he committed, and he repented and was spared. “Peleth” is one for whom wonders [pelaot] were performed. Son of Reuben [Reuven], is a son who saw and understood [ra’a vehevin] the nature of what was transpiring and repented.
רש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שאיבר לבבו – חזק לבבו כמו (ישעיהו מו) אבירי לב.
שישב באנינות – שעשה תשובה על שהיה עמהם תחילה בעצה.
נעשו לו פלאות – (שפירש) [שניצל] מהם.
ראה והבין – שאין מנהגן כשורה ופירש מהם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה ורפתא לא כו׳ ברעב וכשמת כו׳ הד״א:
ועוד דורשים את שאר שמות מנהיגי החבורה: ״דתן״ נדרש: שעבר על דת אל. ״אבירם״שאיבר (חיזק) עצמו מעשות תשובה. ״ואון״שישב באנינות (כאבל על חטא שחטא, שהוא חזר בו ונשאר קיים). ״פלת״שנעשו לו פלאות, ״בן ראובן״בן שראה והבין טיבם של דברים שעשה וחזר בו.
The Gemara proceeds to interpret the names of Korah’s cohorts: “Dathan and Abiram, the sons of Eliab, and On, the son of Peleth, sons of Reuben” (Numbers 16:1). “Dathan” is one who violated the precepts [dat] of God. “Abiram” is one who braced [iber] himself from repenting. “And On” indicates one who sat in acute mourning [aninut] over the sin that he committed, and he repented and was spared. “Peleth” is one for whom wonders [pelaot] were performed. Son of Reuben [Reuven], is a son who saw and understood [ra’a vehevin] the nature of what was transpiring and repented.
רש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אָמַר רַב אוֹן בֶּן פֶּלֶת אִשְׁתּוֹ הִצִּילַתּוּ אֲמַרָה לֵיהּ מַאי נָפְקָא לָךְ מִינַּהּ אִי מָר רַבָּה אַנְתְּ תַּלְמִידָא וְאִי מָר רַבָּה אַנְתְּ תַּלְמִידָא אֲמַר לַהּ מַאי אֶעֱבֵיד הֲוַאי בְּעֵצָה וְאִשְׁתְּבַעִי לִי בַּהֲדַיְיהוּ אֲמַרָה לֵיהּ יָדַעְנָא דְּכוּלַּהּ כְּנִישְׁתָּא קַדִּישְׁתָּא נִינְהוּ דִּכְתִיב {במדבר ט״ז:ג׳} כִּי כׇל הָעֵדָה כּוּלָּם קְדוֹשִׁים אֲמַרָה לֵיהּ תּוּב דַּאֲנָא מַצֵּילְנָא לָךְ אַשְׁקִיתֵיהּ חַמְרָא וְאַרְוִיתֵיהּ וְאַגְנִיתֵיהּ גַּוַּאי אוֹתְבַהּ עַל בָּבָא

Rav says: On, son of Peleth, did not repent on his own; rather, his wife saved him. She said to him: What is the difference to you? If this Master, Moses, is the great one, you are the student. And if this Master, Korah, is the great one, you are the student. Why are you involving yourself in this matter? On said to her: What shall I do? I was one of those who took counsel and I took an oath with them that I would be with them. She said to him: I know that the entire assembly is holy, as it is written: “For all the assembly is holy” (Numbers 16:3), and they observe the restrictions of modesty. She said to him: Sit, for I will save you. She gave him wine to drink and caused him to become drunk and laid him on a bed inside their tent. She sat at the entrance of the tent
רש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי מר רבה – אם ינצח משה מכל מקום אתה תלמיד ואם קרח מנצח אתה תלמיד מה לך בשררה זו.
הואי בעצה – אני הייתי עמהן בעצה ונשבעתי להם שאם יקראוני אלך עמהם.
דכולה כנישתא קדישין – כולם צנועים וקדושים ולא יכנסו אלי אם אני פרועה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה מקח רע התחיל בקטטה הס״ד:
בד״ה נעשה לו בה פלאות כו׳ כצ״ל:
בד״ה אי מר רב כו׳ ואם קרח מנצח אתה תלמיד מה לך כו׳ כצ״ל:
ואמרה ליה ידענא דכולה כנישתא כו׳ דכתיב כי כל העדה כלם קדושים כו׳ פי׳ רש״י לענין צניעות שלא יכנסו כשאני פרועה עכ״ל אבל לא הוזכר זה כאן עד לקמן ועוד אם היא א״ל כך לא ה״ל לאשקוייה חמרא ויש לפרש לפי מה שא״ל מאי נפקא לך מינה אי מר רבה אנת כו׳ השיב בעצה אישתבעי בהדייהו שאני הוא כאחד מהם ואפשר שאני אהיה רבה וע״ז השיבה לו דידענא דכולה כנישתא קדישתא כמותך דכתיב כי כל העדה כו׳ ומי יימר דבתוך העדה כולה יפול הגורל עליך שתהיה רבה וא״כ מאי נ״מ אי מר רבה כו׳:
ואמר דאשקיתיה חמרא וארויתיה כו׳ כדי שלא יעבור על שבועתו אם יקראו אותו גם מבחוץ וסתרתה למזיה כו׳ כדי שלא ילכו לתוך אהלו לנערו:
אמר רב: און בן פלת לא מכח עצמו עשה תשובה, אלא אשתו הצילתו, אמרה ליה [לו]: מאי נפקא [מה יצא] לך מינה קטטה זו]? אי מר רבה [אם זה, משה, הוא הרב] — תהיה אנת תלמידא [אתה התלמיד], ואי מר רבה [אם זה, קרח, הוא הרב] — תהיה אנת תלמידא [אתה התלמיד], ולשם מה לך לריב? אמר לה: מאי אעביד [מה אעשה]? הואי [הייתי] בעצה ואשתבעי לי בהדייהו [ונשבעתי עמם] שאהיה עמם בכל דבר. אמרה ליה [לו]: ידענא דכולה כנישתא קדישתא נינהו [יודעת אני שכל העדה קדושה היא], דכתיב [שנאמר]: ״כי כל העדה כלם קדשים״ (בראשית, טז, ג), ונזהרים הם בצניעות. אמרה ליה [לו]: תוב, דאנא מצילנא לך [שב, שאני מצילה אותך]. אשקיתיה חמרא וארויתיה, ואגניתיה גואי [השקתו יין ושכרתו, והשכיבה אותו בפנים]. אותבה [התיישבה] על בבא [שער פתח הבית],
Rav says: On, son of Peleth, did not repent on his own; rather, his wife saved him. She said to him: What is the difference to you? If this Master, Moses, is the great one, you are the student. And if this Master, Korah, is the great one, you are the student. Why are you involving yourself in this matter? On said to her: What shall I do? I was one of those who took counsel and I took an oath with them that I would be with them. She said to him: I know that the entire assembly is holy, as it is written: “For all the assembly is holy” (Numbers 16:3), and they observe the restrictions of modesty. She said to him: Sit, for I will save you. She gave him wine to drink and caused him to become drunk and laid him on a bed inside their tent. She sat at the entrance of the tent
רש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144