×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מַתְנִיתִין קְשִׁיתֵיהּ מַאי אִירְיָא דְּתָנֵי עוֹמֵד אֲבָל לֹא יוֹשֵׁב שְׁמַע מִינַּהּ דְּנִכְסֵי מְבַקֵּר אֲסוּרִין עַל הַחוֹלֶה.
the mishna was difficult for him: Why does the tanna specifically teach: He stands in his house but may not sit? Conclude from it that the property of the visitor is forbidden to the ill person.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתניתין קשיתיה – מדוקיא קא משמע ליה.
מאי איריא דתני עומד אבל לא יושב – והרי אין מבקר אסור בנכסי חולה.
אלא שמע מינה וכו׳ – וא״ת מאי טעמא דשמואל דמתרץ לה הכי לוקמא כדעולא הא לא קשיא דשמואל לא מוקי לה כדעולא דקסבר האי שינויא דחיקא היא.
מתניתין קשיתיה – והוזקק להעמידה בשנכסי מבקר אסורים על החולה.
מתני׳ קשיתיה. אמאי תני עומד אבל לא יושב דתרווייהו חיותיה נינהו וטעמא דעולא דקאמר משום דאפשר בעמידה לית ליה לשמואל:
מתניתין קשיתיה דאם איתא דנכסי חולה אסורין על המבקר ולא אדריה מן חיותא מאי איריא דתני עומד אבל לא יושב אפילו יושב נמי דהא לא אדריה מן חיותיה. פירוש.
ולענין פסק הלכה בשנכסי מבקר אסורין על החולה במקום שנוטלין שכר על הביקור אסור לבקרו בחנם ובמקום שאין נוטלין עליה שכר מותר לבקרו עומד אבל לא יושב גזירה שמא ישהא בישיבה. ועולא נמי לא פליג אדשמואל לענין דינא אלא לענין פירושא דמתניתין ומשום דברייתא מכרעת לה הכין דקסבר דברייתא פירושא דהא מתניתין היא. אבל בשנכסי חולה אסורין על המבקר פליגי שמואל ועולא דעולא סבר דדוקא עומד אבל לא יושב הואיל ואיפשר בעמידה ושמואל סבר דאפילו יושב הואיל ואמדינן ליה לדעתיה דלא אדריה ליה מחיותיה בין כך ובין כך שרי וכסתמא דבריתא דלא פליג בין יושב לעומד וקיימא לן כותיה דשמואל וכסתמא דבריתא. ומשמע נמי דרבא קאי כותיה מדמפרש טעמיה דשמואל. ושמעינן מיהא דדוקא משום דלא אדריה מחיותיה שרי ליכנס לחצרו של מדיר הא לאו הכי אסור אף על גב דלא עייל לצרכו אלא לצרכיה של מדיר דמכל מקום בין כך ובין כך נהנה הוא. הרשב״א ז״ל.
הילכך חלה הוא נכנס לבקרו בין עומד בין יושב דחיותיה הוא פירוש דבקור חולים הנאה מרובה היא אצל החולים כדאיתא בסמוך. חלה בנו פירוש בנו של מדיר. אינו נכנס כלל פירוש אין המודר נכנס בביתו של מדיר לבקר בנו. אלא שואלו בשוק פירוש דכולי האי לא אמרינן דמחיותיה דבריה לא אדריה. וליכא לפרושי הא דאמרינן וכגון דלא אדריה מן חיותיה כגון שבפירוש התנה בנדרו שאינו מדירו מנכסיו במקום חיותיה דאי בדאתני אפילו חלה בנו נמי מותר לבקרו ואי לא אתני אפילו חלה הוא נמי לא. ואי אמרת בדאתני בחיותיה דנפשיה ולא אתני בחיותיה דבריה אם כן מאי פסקה אלא הכי קאמרינן דמסתמא לא אדריה מן חיותיה דנפשיה אבל לא אמרינן מן חיותא דבריה ולפיכך בדנפשיה שרי בדבריה אסור. ודוקא במקום חיותיה אמרינן דלא אדריה אבל במקום פסידא לא אמרינן במקום פסידא לא אדריה דאם היה המדיר צריך למודר למזונות ולכסות ודכותיה אסור הואיל ולאו צערא דחולי וכיוצא בו הוא. תוספתא המודר הנאה מחברו ומת מביא לו ארון ותכריכין חלילין ומקוננות שאין הנאה למתים. מעידו עדות ממון ועדות נפשות. חלה נכנס לבקרו היה לו חולה אינו נכנס ומבקרו. ושואל בשלומו פירוש של אותו חולה כי הא דאמרינן לעיל ושואלו בשוק. הרנב״י ז״ל.
ופקודת כל האדם שבני אדם (לא) מבקרין מדקאמר הכי שמע מינה הכי אורחא (דרתי׳) דאינשי לבקר. פירוש.
ובני אדם מבקרין אותן מן ופקודת דרישא דפקידה היינו בדיקה. לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה פירוש לא אבדוק במי סוטה ופקידה ובדיקה הכל אחד. ומה הבריות אומרות עלי אם אינו כדברי לא ה׳ שלחני אפילו ליתן התורה ואם לא שאינו נברא עדיין יברא מבקש אני שיברא יברא דריש דברא היה לו לומר ואם בריאה ברא אלא יברא משמע שמבקש מהקדוש ברוך הוא שיברא אם בריאה היה גיהנם כבר להם יהיה ואם לא ברא יברא. השתא משמע דמספקא ליה למשה והתניא שבעה דברים נבראו ואלו השבעה דברים אינן שוין בברייתן דיש מהם קודם לששת ימי בראשית ויש אחר מקצת הימים כגון שמו של משיח שלא קדם אלא לשמש שהיה ביום רביעי ותשובה לפני הרים שנבראו אחר שמים. מצאתי. ואינו נראה שהרי כולם נבראו ביום ראשון אבל כל אחד הוקבע ביומו. ויש ספרים דכתיב בהן מחשבתן קדמה לבריאת עולם ובזה הכל מיושב שהרי תשב אנוש עד דכא משמע שאחר אדם אמר שובו. כי ערוך מאתמול על (כ״ד) הארבעה מדרשים חלוקים שהרי במקום אחר דורש מזה שבשני נברא דקאמר איזה יום שיש לו אתמול ואין לו שלשום הוי אומר זה שני. ולי נראה ששניהם דריש ממשמעות אתמול דריש שני וזה היה אשו שנברא בשני ומן המ׳ דורש מקומו שהיה ערוך לפנים כדאיתא במקום שנהגו. למיקרב פיו להכא וזה אינו דבר חדש כיון שאחר כן חזר למקומו. ולשון בריאה נדרש היטב על פתיחת פה על דין וברא אותם בחרבותם שפי׳ ויפתח אותם. הרא״ם ז״ל.
תורה לומר כי עיקר בריאת הכל לא היה אלא כדי שיקבלו ישראל התורה שיש בה מצות לעבוד בהם קונם שאם אין שם תורה איך ידעו לעבוד קונם ואם לא יהיו עבדים שיעבדו את המלך איך יקרא מלך ועל מי ימשול. ועוד הורו באמרם תורה כי בתחלת הבריאה עלה במחשבתו להנהיג העולם ביושר וצדקה וחסד ורחמים שאם לא כן לא יתקיים. ובאמרם תשובה רמזו בזה כי עלה במחשבת השם ליברא את האדם מן התחתונים שהם ארבעה יסודות אש ורוח ומים ועפר ויצטרך בהכרח לו שימשך אחריהם בטבעו ויעבוד רצון בוראו ולתת בו נשמה טהורה אצולה מכת המלאכים ממקום טהור והיא משתוקקת להדבק ביוצרה ולחזור במקום אשר משם חוצבה והיא בחכמתה תמשיך היסודות אחריה לעבודת קונם ואם ירשיעו תחזירם למוטב וזו היא העבודה הגדולה נגד השם כשמכיר בעצמו שחטא ושב מדרכו הרעה. וגן עדן רמז לטובה הצפונה לצדיקים בעשותם הטוב והיושר בעיני אלהים ואדם אחר הפרד הנפש מהיסודות שיהיה להם מקום משובח יתעדנו בו הנפשות תענוג שאין למעלה ממנו. וגיהנם כנוי לעונש הרשעים הנפתים והנמשכין אחר תאוות יסודותם יענשו עונש גדול על אשר לא עבדו מלכם שבראם והמציאם יש מאין. וכסא כבוד באו לרמוז כי תחלת הבריאה עלה במחשבת השם להיות עיקר דירתו וקדושתו הגדולה ומושב יקרו ושכינת עוזו עם העליונים. ובית המקרש רמז למקום המקודש והמיוחד בשמים ממעל ועל הארץ מתחת מכוון זה כנגד זה באמצעו של עולם שם יעבדוהו לשם יתברך מלאכי השרת מעלה וישראל מטה עבודה שלימה מלב ומנפש ושם יזבחו זבחי צדק. ומאמרם זה רמזו במסכת אבות באמרם על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. והתורה רמז על תורה שהזכירו כאן ועבודה היא העבודה המוזכרת כאן וגמילות חסדים הוא הטוב והישר שינהוג זה עם זה. ושמו של משיח רמז לטוב הצפון לעובדים בוראם עבודה שלימה לימות המשיח ולעולם הנשמות שהוא העולם הבא והוא התכלית האחרון. וכן הוא רומז בברייתא דרבי אליעזר בן הורקנוס פרק ל״ב לפני שמש ינון שמו הוא שעתיד לינון ישיני עפר לפיכך נקרא שמו ינון. עד כאן. ודברים אלו עקרים גדולים הם ואין אנו יכולין להשיג אותם על בוריין ואין דעתינו משגת להרחיב בהם הביאור רק הרמז לבד. הרי״ץ ז״ל.
גמרא מתניתין קשיתי׳ כו׳ כצ״ל וכן ברש״י ורא״ש:
רש״י נברא גיהנם הס״ד:
ברא״ש לשמואל הס״ד:
מתניתין קשיתיה [משנתנו היתה קשה לו]; מאי איריא דתני [מה שייך, מדוע דווקא ששנה] עומד אבל לא יושב? שמע מינה [למד מכאן] שמדובר במקרה שנכסי המבקר אסורין על החולה.
the mishna was difficult for him: Why does the tanna specifically teach: He stands in his house but may not sit? Conclude from it that the property of the visitor is forbidden to the ill person.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ רֶמֶז לְבִיקּוּר חוֹלִין מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר ט״ז:כ״ט} אִם כְּמוֹת כׇּל הָאָדָם יְמוּתוּן אֵלֶּה וּפְקוּדַּת כׇּל אדם וְגוֹ׳ מַאי מַשְׁמַע אָמַר רָבָא אִם כְּמוֹת כׇּל הָאָדָם יְמוּתוּן אֵלֶּה שֶׁהֵן חוֹלִים וּמוּטָלִים בַּעֲרִיסָתָן וּבְנֵי אָדָם מְבַקְּרִים אוֹתָן מָה הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִים לֹא ה׳ שְׁלָחַנִי לָזֶה.

§ Apropos the halakhot of visiting the ill, the Gemara cites related statements. Reish Lakish said: From where is there an allusion from the Torah to visiting the ill? It is as it is stated: “If these men die the common death of all men, and be visited after the visitation of all men, then the Lord has not sent me” (Numbers 16:29). The Gemara asks: From where in this verse may visiting the ill be inferred? Rava said that this is what Moses is saying: If these men, the congregation of Korah, die the common death of all men, who become ill, and are confined to their beds, and people come to visit them; if that happens to them, what do the people say? They say: The Lord has not sent me for this task.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שר״ןמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ופקודת כל אדם – שבני אדם מבקרין אותן.
לא ה׳ שלחני לזה – לפי שהיו עדת קרח מלעיגין עליו ואומרים שהיה משה אומר להם מדעתו בלא ציווי של מקום.
ופקודת כל אדם – שב״א מבקרין אותם.
רמז לביקור חולים מן התורה. פי׳ רמז מפורש דהא דדרשינן ליה [ב״ק ק. ב״מ ל:] מילכו בה אינו מפורש:
ובני אדם מבקרין אותן – והיינו דכתיב ופקודת כל אדם יפקד עליהם.
ובני אדם מבקרין אותן כו׳. דלפי פשוטו מלשון פקידה וגזירת בני אדם הענין כפול. ולכך דרשו הפקידה דנקט הכא מלשון ביקור וקאמר מה הבריות אומרים לא ה׳ גו׳ דהשתא לא ה׳ שלחני קאי שפיר על המבקרים שיאמרו עלי כן אבל במ״ר אמרו אם הרופאין עולין ומבקרין כו׳ אף אני כופר ואומר לא ה׳ גו׳ וק״ל:
א כיון שהמשנה עוסקת בפרטי דין ביקור חולים, מביאים דברים שנאמרו בענין זה. אמר ריש לקיש: רמז לביקור חולין מן התורה מנין — שנאמר בעדת קורח: ״אם כמות כל האדם ימתון אלה ופקדת כל האדם יפקד עליהם לא ה׳ שלחני״ (במדבר טז, כט). ושואלים: מאי משמע [מה המשמעות], כיצד לומדים ביקור חולים מפסוק זה? אמר רבא, כך אמר משה: אם כמות כל האדם ימותון אלה, עדת קורח, כמיתת שאר בני אדם שהן חולים קודם מותם ומוטלים בעריסתן (במיטתם), ובני אדם מבקרים אותן (״ופקודת כל האדם״ — שבני אדם פוקדים=מבקרים אותם), ואם כך יארע להם מה הבריות אומרים — לא ה׳ שלחני לזה.
§ Apropos the halakhot of visiting the ill, the Gemara cites related statements. Reish Lakish said: From where is there an allusion from the Torah to visiting the ill? It is as it is stated: “If these men die the common death of all men, and be visited after the visitation of all men, then the Lord has not sent me” (Numbers 16:29). The Gemara asks: From where in this verse may visiting the ill be inferred? Rava said that this is what Moses is saying: If these men, the congregation of Korah, die the common death of all men, who become ill, and are confined to their beds, and people come to visit them; if that happens to them, what do the people say? They say: The Lord has not sent me for this task.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שר״ןמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) דָּרֵשׁ רָבָא {במדבר ט״ז:ל׳} אִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה׳ אִם בְּרִיאָה גֵּיהִנָּם מוּטָב תִּהְיֶה אִם לָאו יִבְרָא ה׳.

Apropos Korah and his congregation, Rava interpreted the repetitive formulation in this verse homiletically: “But if the Lord will create a creation [beria yivra], and the ground opens its mouth, and swallows them, and all that is theirs, and they will descend alive into the pit, then you shall understand that these men have despised God” (Numbers 16:30). Here, Moses is saying: If Gehenna is already a creation [beria] and exists, that is optimal; if not, God should create [yivra] it now.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואם לאו – שאין גיהנם נברא עדיין.
כיון שהזכרנו ענין עדת קורח מביאים מה שדרש רבא: ״ואם בריאה יברא ה׳⁠ ⁠״ (במדבר טז, ל), שמפרש את כפל הלשון ״בריאה יברא״: אם בריאה (ברואה) כבר גיהנם — מוטב תהיה, אם לאו — יברא ה׳ בריאה זו מחדש.
Apropos Korah and his congregation, Rava interpreted the repetitive formulation in this verse homiletically: “But if the Lord will create a creation [beria yivra], and the ground opens its mouth, and swallows them, and all that is theirs, and they will descend alive into the pit, then you shall understand that these men have despised God” (Numbers 16:30). Here, Moses is saying: If Gehenna is already a creation [beria] and exists, that is optimal; if not, God should create [yivra] it now.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אִינִי וְהָא תַּנְיָא שִׁבְעָה דְּבָרִים נִבְרְאוּ קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם אֵלּוּ הֵן תּוֹרָה וּתְשׁוּבָה גַּן עֵדֶן וְגֵיהִנָּם כִּסֵּא הַכָּבוֹד וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ.

The Gemara asks: Is that so? Was there uncertainty at that point as to whether Gehenna had already been created? But isn’t it taught in a baraita: Seven phenomena were created before the world was created, and they are: Torah, and repentance, the Garden of Eden, and Gehenna, the Throne of Glory, and the Temple, and the name of the Messiah.
מיוחס לרש״יר״ןמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איני – מי מספקא ליה למשה.
שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם – כלומר שעלו במחשבה להבראות קודם שנברא העולם שא״א לעולם בלא הם וכדאמרי׳ שמחשבתן של ישראל קדמה לכל ועל כרחיך לא נברא העולם בלא גיהנם לצורך הרשעים.
ז׳ דברים נבראו קודם כו׳. מפי׳ הר״ן כלומר שעלו במחשבה להבראות כו׳ עכ״ל ולא משמע כן בסוגיא דפ׳ מקום שנהגו דמוקי התם חללה קודם שנברא עולם ואור דידיה בשני בשבת ואור דידן במחשבה ואם על המחשבה אמר נמי הכא לא ה״ל לפלוגי התם בין חללה לאור שלה אלא דעלה במחשבה להבראות ולא נברא עד יום ב׳ כדמפליג גבי אור דידן אלא שהדברים כפשטן ואין בהם סתירה וק״ל:
שואלים: איני [כך הוא]? וכי יש ספק בדבר אם נברא כבר הגיהנם? והא תניא [והרי שנינו בברייתא]: שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם, אלו הן: תורה, ותשובה, גן עדן, וגיהנם, כסא הכבוד, ובית המקדש, ושמו של משיח.
The Gemara asks: Is that so? Was there uncertainty at that point as to whether Gehenna had already been created? But isn’t it taught in a baraita: Seven phenomena were created before the world was created, and they are: Torah, and repentance, the Garden of Eden, and Gehenna, the Throne of Glory, and the Temple, and the name of the Messiah.
מיוחס לרש״יר״ןמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) תּוֹרָה דִּכְתִיב {משלי ח׳:כ״ב} ה׳ קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ וְגוֹ׳.

The Gemara provides sources for each of these phenomena. Torah was created before the world was created, as it is written: “The Lord made me as the beginning of His way, the first of His works of old” (Proverbs 8:22). Based on the subsequent verses, this is referring to the Torah.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תורה מנין דכתיב ה׳ קנני ראשית גו׳. ר״ל גם לגבי אלו דחשיב הכא שהיו ג״כ קודם בריאת עולם התורה קדמה להם אלפים שנה והיתה לפניו כתובה אז באש שחורה ע״ג אש לבנה שהוא נסתר של התורה כולה שמותיו של הקב״ה והיינו שאז היתה ראשית דרכו שהוא דרך הנסתר:
וראיות לכל דבר: תורה — דכתיב [שנאמר] בפרק המדבר על התורה: ״ה׳ קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז״ (משלי ח, כב).
The Gemara provides sources for each of these phenomena. Torah was created before the world was created, as it is written: “The Lord made me as the beginning of His way, the first of His works of old” (Proverbs 8:22). Based on the subsequent verses, this is referring to the Torah.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) תְּשׁוּבָה דִּכְתִיב {תהלים צ׳:ב׳} בְּטֶרֶם הָרִים יוּלָּדוּ וַתְּחוֹלֵל וְגוֹ׳ {תהלים צ׳:ג׳} תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וְגוֹ׳.

Repentance was created before the world was created, as it is written: “Before the mountains were brought forth, or ever You had formed the earth and the world, even from everlasting to everlasting, You are God” (Psalms 90:2), and it is written immediately afterward: “You return man to contrition; and You say: Repent, children of man” (Psalms 90:3).
פירוש רא״שריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תשב אנוש עד דכא. ובקרא דקמיה כתיב בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל:
מעידו עדות ממון ועדות נפשות – פי׳ אפילו כשהוא בחיים דמצוה דידיה קא עביד.
חלה נכנס לבקרו – פי׳ אפילו יושב כדאמרן.
חלה לו חולה אינו נכנס לבקרו אלא שואל בשלומו – פירוש כדתניא ושואלו בשוק.
תשובה דכתיב תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו גו׳. ר״ל בטרם הרים גו׳ דהיינו קודם שנברא העולם תשב אנוש עד גו׳ היינו אותן תתקע״ד דורות שהיו ראוין להבראות וראה הקב״ה שרשעים הם ולא תועיל להן התשובה וקומטו בלא עת כדאמרינן בחגיגה והיינו תשב אנוש עד שנדכאו מן הבריאה ומבריאת אדם ואילך ותאמר שובו בני אדם גו׳:
נ״ע דכתיב ויטע ה׳ אלהים גן בעדן מקדם. וכתרגומו מלקדמין דהיינו קודם בריאת עולם ולא ניחא להו לפרש בעדן מקדם במזרחו של עדן נטע את הגן כפירש״י בחומש דא״כ ה״נ למכתב בקדם בב׳ ולא במ׳:
תשובה — דכתיב [שנאמר]: ״בטרם הרים ילדו ותחולל ארץ ותבל... תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם״ (תהלים צ, ב-ג).
Repentance was created before the world was created, as it is written: “Before the mountains were brought forth, or ever You had formed the earth and the world, even from everlasting to everlasting, You are God” (Psalms 90:2), and it is written immediately afterward: “You return man to contrition; and You say: Repent, children of man” (Psalms 90:3).
פירוש רא״שריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) גַּן עֵדֶן דִּכְתִיב {בראשית ב׳:ח׳} וַיִּטַּע ה׳ אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וְגוֹ׳.

The Garden of Eden was created before the world was created, as it is written: “And the Lord God planted a garden in Eden eastward [mikedem]” (Genesis 2:8). “Eastward [mikedem]” is interpreted in the sense of before [mikodem], i.e., before the world was created.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גן עדן — דכתיב [שנאמר]: ״ויטע ה׳ אלהים גן בעדן מקדם״ וגו׳ (בראשית ב, ח) שמפרשים אותו ״מקדם״ — קודם שנברא העולם.
The Garden of Eden was created before the world was created, as it is written: “And the Lord God planted a garden in Eden eastward [mikedem]” (Genesis 2:8). “Eastward [mikedem]” is interpreted in the sense of before [mikodem], i.e., before the world was created.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) גֵּיהִנָּם דִּכְתִיב {ישעיהו ל׳:ל״ג} כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תׇּפְתֶּה.

Gehenna was created before the world was created, as it is written: “For its hearth is ordained of old” (Isaiah 30:33). The hearth, i.e., Gehenna, was created before the world was created.
מיוחס לרש״יפירוש רא״שמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כי ערוך מאתמול תפתה – איזהו יום שיש לו אתמול ולא שלשום כלומר שהיה לו לפניו ולא לפני פניו הוי אומר זה יום שני שבו נברא גיהנם.
ערוך מאתמול. היינו קודם שנברא העולם:
תפתה. היינו גיהנם שכל המתפתה ביצרו נופל שם:
גיהנם כי ערוך מאתמול גו׳ פירש״י זה יום שני שיש לו אתמול ולא שלשום וכ״ה במדרשות דביום שני נברא גיהנם ולכך לא נאמר בו כי טוב וא״כ צ״ל קודם שנברא עולם דגבי גיהנם היינו קודם שנגמרה בריאת שמים וארץ דביום ג׳ נגמר בריאת שמים וארץ שבו נאמר יקוו המים מתחת השמים גו׳ ותראה היבשה ולכך נאמר בו ב׳ פעמים כי טוב:
גיהנם — דכתיב [שנאמר]: ״כי ערוך מאתמול תפתה״ (ישעיה ל, לג), כלומר, מלפני היום של העולם (״מאתמול״), מוכן כבר (״ערוך״) הגיהנם (״תפתה״).
Gehenna was created before the world was created, as it is written: “For its hearth is ordained of old” (Isaiah 30:33). The hearth, i.e., Gehenna, was created before the world was created.
מיוחס לרש״יפירוש רא״שמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) כִּסֵּא כָּבוֹד דִּכְתִיב {תהלים צ״ג:ב׳} נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז.

The Throne of Glory was created before the world was created, as it is written: “Your throne is established of old, You are from everlasting” (Psalms 93:2).
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כסא הכבוד דכתיב נכון כסאך מאז כו׳. בפרק מקום שנהגו מייתי ליה כסא כבוד נמי מהאי קרא דמייתי גבי בהמ״ק כסא כבוד מראשון מקום מקדשינו ופירש״י בספר ירמיה כסא כבוד שבמרום מראשית בריאת עולם הוא מכוון כנגד מקדשינו ונראה דר״ל מראשית בריאת עולם היינו שמקום מקדש היה תחלת בריאת הארץ כמ״ש אבן שתיה שממנו משתיתו של עולם ואמרו בחגיגה שהעולם מאמצעיתו נברא דהיינו ממקום מקדש שהוא אמצעיתו של עולם:
כסא כבוד — דכתיב [שנאמר]: ״נכון כסאך מאז מעולם אתה״ (תהלים צג, ב).
The Throne of Glory was created before the world was created, as it is written: “Your throne is established of old, You are from everlasting” (Psalms 93:2).
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) בֵּית הַמִּקְדָּשׁ דִּכְתִיב {ירמיהו י״ז:י״ב} כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן.

The Temple was created before the world was created, as it is written: “Your Throne of Glory on high from the beginning, in the place of our Temple” (Jeremiah 17:12).
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בית המקדש — דכתיב [שנאמר]: ״כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו״ (ירמיה יז, יב), ו״מראשון״ משמעו — מתחילה.
The Temple was created before the world was created, as it is written: “Your Throne of Glory on high from the beginning, in the place of our Temple” (Jeremiah 17:12).
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) שְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ דִּכְתִיב {תהלים ע״ב:י״ז} יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם וְגוֹ׳.

The name of the Messiah was created before the world was created, as it is written about him: “May his name endure forever; his name existed before the sun” (Psalms 72:17). The name of the Messiah predated the creation of the sun and the rest of the world. Apparently, Rava’s explanation that Moses was uncertain whether Gehenna had been created yet is contradicted by this baraita.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שמו של משיח דכתיב יהי שמו לעולם גו׳. לפי פשוטו המזמור נאמר על שלמה המלך אבל קרא דלעיל מיניה נדרש בסוף כתובות לימות המשיח יהי פסת בר בארץ גו׳ ויציצו מעיר גו׳ ואמר בהאי קרא ע״פ מ״ש לא כעה״ז עה״ב עה״ז נקרא בא״ד ועה״ב נקרא בי״ה וז״ש דאז לימות המשיח יהי שם הוי״ה שמו של הקב״ה רגיל לעולם שגם משיח יהיה נקרא בשם זה כמ״ש פ׳ הספינה משיח יהיה נקרא בשם הקב״ה שנאמר וזה שמו אשר יקראו לו ה׳ צדקנו אבל לפני שמש דהיינו קודם שנברא עולם לא היה נקרא שם משיח כולו בשם הוי״ה אלא ינון שמו ברמז ע״ש ההוי״ה שיש בו י״ו וגם ב׳ נוני״ן תחת ב׳ ההי״ן שבשם ההויה ודו״ק:
שמו של משיח — דכתיב [שנאמר] ״יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו״ (תהלים עב, יז). כלומר, שעוד לפני שנברא השמש כבר היה שמו של המשיח.
The name of the Messiah was created before the world was created, as it is written about him: “May his name endure forever; his name existed before the sun” (Psalms 72:17). The name of the Messiah predated the creation of the sun and the rest of the world. Apparently, Rava’s explanation that Moses was uncertain whether Gehenna had been created yet is contradicted by this baraita.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אֶלָּא הָכִי קָאָמַר אִי אִיבְּרִי לֵיהּ פּוּמָּא מוּטָב וְאִם לָא יִבְרָא ה׳ וְהָכְתִיב {קהלת א׳:ט׳} אֵין כׇּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ הָכִי קָאָמַר אִי הָכָא לָא מְקָרַב פּוּמָּא לְהָכָא לִיקְרַב.

Rather, the interpretation of the repetitive formulation of the verse is that this is what Moses is saying: If the opening was created for Gehenna, that is optimal, and if not, the Lord should create it now. The Gemara asks: But isn’t it written: “And there is nothing new under the sun” (Ecclesiastes 1:9)? How, then, could Moses request that God create the mouth of Gehenna now? The Gemara answers: This is what Moses said: If the mouth of Gehenna is not close to here, let God bring it closer.
מיוחס לרש״יר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא ה״ק – אי הכא אין לו פומא ואי לא מקרב הכא יקריבנו המקום.
אי לא מקרב פומא להכא ליקרב – וקריבה בעלמא ליתא בכלל אין כל חדש.
אלא הכי קאמר אי איברי לה פומא הכא מוטב ואם לאו יברא ה׳. אם חכמת ה׳ גזרה מששת ימי בראשית שיענשו רשעים על רשעתם כזה מוטב ויענשו אלה ואם לאו על כל פנים שיענשו אלו ויתקרב נפשם בעולם וימותו מיתה שאינה טבעית כדי שיכירו הכל וידעו כי נאצו האנשים ההמה את ה׳. הרי״ץ ז״ל.
והא ברקיע קיימי דכתיב ויתן אותם אלהים ברקיע השמים. שנאמר שמש וירח עמד זבולה ובמלחמת סיחון ועוג אמרו כן דההוא קרא במפלת האומות כתיב. ומצינו בעבודה זרה שגם משה נתגדל בשמש דדריש אחל מיהושע. ואינו נראה לי דמה פשעו סיחון ועוג למשה יותר מלכל ישראל ועוד מאי בעיא הכא. ונראה לי דאבושתו שעשה לו קרח קאי והכי קאמר הנביא הלא שמש והירח עמדו בזבול לכבוד משה שהיה יחיד לכבוד כל ישראל למה אינם עומדים לפני הקדוש ברוך הוא שישלחם באומות. ומכל מקום אנו למדים שבעבור כבוד משה עלו לזבול וליכא למימר שעל ידי יהושע מדבר שהרי עמד משמע מאיליו וביהושע לא עמד מאליו אלא יהושע העמידו. הרא״ם ז״ל.
בזבול מאי בעי שהוא עליון והא השמש והירח ברקיע שהוא למטה מזבול קבועים ירח בגלגל הראשון הקרוב לנו ושמש ברביעי מלמד שעלו מרקיע לזבול. דרך משל הוא זה לבקש מאת השם שישנו תפקידם מחמת רשעים (אלא) כי לא נבראו אלא לשמש לאותם העוסקים בעבודת יוצרם ולא לשמש לרשעים כאלו כי תנאי התנה להם השם מששת ימי בראשית על כך שישמשו לאותן שנבראו לעבוד יוצרם ואם יתבטל עבודת של העבדים יתבטל שמוש שלהם. ובאמת כי תנאי זה לא היה אלא בכלל או בדבר הדומה לכלל שהוא רב דקיימא לן רובו ככולו והעולם נדון אחר רובו על כן בא הרמז בדבר ה׳ להם בכל יום ויום משתחוים לכם הבריות ואתם מאירים בכבודי לא מחיתם שאם באתם לחוש לפרט לא היה לכם להאיר לעוברים רצוני ומשתחוים לכם כי עבודה זרה היא שקולה כנגד כל העבירות ובעבירה כזו שהיא רבה מאד והיא נגד כבודי ממש לא מחיתם ולא בטלתם שמושיכם בכבוד בשר ודם מחיתם כי עיקר מחלוקתם בשביל קנאתם על משה ועל אהרן היתה וענין חצים וחניתות רמז הוא כי הם מוכרחים על כל פנים להאיר לעולם לטובים ולרעים והשם שהוא יודע מחשבות בני אדם דן אותן כפי רשעתם בעולם הבא או אפילו בעולם הזה ואינו רוצה לאבד עולמו בשביל רשעת הרשעים כי בזה העונש יענשו אף הצדיקים אלא שהשם שהוא שופט ודן דין אמת משלם לכל אחד גמולו הראוי לו או בעולם הזה או בעולם הבא כפי מה שהדין נותן. הרי״ץ ז״ל.
שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות שיש מצוה קלה שיש לה שכר מן החמורה או כחמורה כדאמרינן התם שכתוב הארכת ימים בשילוח הקן כמו בכיבוד אב ואם. וגם אנו מוצאין הרבה דברים שמצוה לעשותן אף על פי שאינן כתובין בתורה בפירוש שאדם מקבל עליהם שכר הרבה כי ההיא דתענית אנשי בדיחי אנן וכי (ההן) הדין שלש פסיעות של נבוכדנצר. הרא״ם ז״ל.
ר״ן בד״ה אי לא כו׳ בכלל אין כל חדש כצ״ל והס״ד:
והכתיב אין כל חדש גו׳. וה״ה מעיקרא דקאמר אם בריאה גיהנם כו׳ ה״מ לאקשויי והכתיב אין כל חדש גו׳ וכ״ה בפ׳ חלק ולמאי דס״ד נמי השתא אי חברי ליה פומא ה״מ נמי לאקשויי דהא בפרקי אבות חשיב פי הארץ בי׳ דברים שנבראו בע״ש ב״ה:
ואם כן לא ניתן לפרש את הפסוק כדברי רבא, שהיה למשה ספק אם נברא כבר הגיהנם, אלא כך יש לפרש את כפל הלשון ״בריאה יברא״ — הכי קאמר [כך אמר] משה: אי איברי ליה פומא [אם נברא לו, לגיהנם, פה] — מוטב, ואם לא — יברא ה׳. ומקשים: והכתיב [והרי נאמר]: ״ואין כל חדש תחת השמש״ (קהלת א, ט), שאין דברים חדשים לגמרי נבראים בעולם! ומשיבים: הכי קאמר [כך אמר]: אי הכא [אם כאן] לא מקרב פומא [קרוב הפה] של הגיהנם — להכא ליקרב [לכאן יקרב] ודבר זה אינו בכלל בריאה חדשה.
Rather, the interpretation of the repetitive formulation of the verse is that this is what Moses is saying: If the opening was created for Gehenna, that is optimal, and if not, the Lord should create it now. The Gemara asks: But isn’t it written: “And there is nothing new under the sun” (Ecclesiastes 1:9)? How, then, could Moses request that God create the mouth of Gehenna now? The Gemara answers: This is what Moses said: If the mouth of Gehenna is not close to here, let God bring it closer.
מיוחס לרש״יר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) דָּרֵשׁ רָבָא וְאָמְרִי לַהּ אָמַר ר׳רַבִּי יִצְחָק מַאי דִּכְתִיב {חבקוק ג׳:י״א} שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבוּלָה שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ בִּזְבוּל מַאי בָּעֲיָין וְהָא בְּרָקִיעַ קְבִיעִי מְלַמֵּד שֶׁעָלוּ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ מֵרָקִיעַ לִזְבוּל וְאָמְרוּ לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אִם אַתָּה עוֹשֶׂה דִּין לְבֶן עַמְרָם אָנוּ מְאִירִים וְאִם לָאו אֵין אָנוּ מְאִירִין.

Apropos the conflict between Moses and Korah, the Gemara cites an additional verse that Rava interpreted homiletically, and some say that it was Rabbi Yitzḥak who said: What is the meaning of that which is written: “The sun and moon stood still in their habitation [zevula], at the light of Your arrows as they go, at the shining of Your glittering spear” (Habakkuk 3:11)? What do the sun and moon seek in zevul, which is the fourth heaven; aren’t they fixed in rakia, the second heaven? Rather, this teaches that the sun and moon ascended from rakia to zevul and said before Him: Master of the Universe! If You do justice for the son of Amram, i.e., Moses, in his dispute with Korah, we will continue to illuminate the world, and if not, we will not illuminate the world.
מיוחס לרש״יתוספות רי״דר״ןמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והא ברקיע קביעי – למטה מזבול כדאמרי׳ במסכת חגיגה (דף יב:).
אם אתה עושה דין לבן עמרם – מקרח ועדתו.
1פיסקא: אם אתה עושה דין לבן עמרם אנו מאירין – פירש רבינו תם זצוק״ל מסיחון ועוג וזהו כשעמדה לו חמה כדילפינן אחל אחל.
1. ביאור זה מופיע בכ״י ששון 557 לאחר הביאור לדף ל״ח. ״לא נביא״.
והא ברקיע קביעי – כדכתיב ויתן אותם אלהים ברקיע השמים וזבול למעלה מן הרקיע הוא כדאיתא בפ׳ אין דורשין (חגיגה יב:).
אם אתה עושה דין לבן עמרם – ממחלקותו של קרח ומשמע להו דהאי קרא במחלקותו של קרח מדריש משום דביציאת מצרים ובקריעת ים סוף משתעי בספר חבקוק וכתיב ביה מחצת ראש מבית רשע ומשמע להו דהיינו קרח וכתיב בתריה שמש ירח עמד זבולה.
מלמד שעלו שמש וירח מרקיע לזבול כו׳. והיינו דבעו בזבול שם עבודת הקרבנות מכוון כנגד העבודה שלמטה אשר קרח וסייעתו חלקו על אמתתה כדאיתא פ׳ אין דורשין בזבול מזבח בנוי ומיכאל כו׳ ע״ש:
כיון שהזכירו את מחלוקת קרח עם משה, מביאים עוד מה שדרש רבא ואמרי לה יש אומרים אותה] שאמר זאת ר׳ יצחק: מאי דכתיב [מהו שנאמר] ״שמש ירח עמד זבלה לאור חיציך יהלכו לנוגה ברק חניתך״ (חבקוק ג, יא), שמש וירח ברקיע הנקרא ״זבול״ מאי בעיין [מה הם מבקשים שם]? שהרי אין שם מקום השמש והירח, והא [והרי] ברקיע עצמו קביעי [קבועים הם]! אלא, מלמד שעלו שמש וירח מרקיע לזבול, ואמרו לפניו: רבונו של עולם, אם אתה עושה דין לבן עמרם כפי שביקש במחלוקתו עם קרח — אנו מאירים, ואם לאו [לא] — אין אנו מאירין.
Apropos the conflict between Moses and Korah, the Gemara cites an additional verse that Rava interpreted homiletically, and some say that it was Rabbi Yitzḥak who said: What is the meaning of that which is written: “The sun and moon stood still in their habitation [zevula], at the light of Your arrows as they go, at the shining of Your glittering spear” (Habakkuk 3:11)? What do the sun and moon seek in zevul, which is the fourth heaven; aren’t they fixed in rakia, the second heaven? Rather, this teaches that the sun and moon ascended from rakia to zevul and said before Him: Master of the Universe! If You do justice for the son of Amram, i.e., Moses, in his dispute with Korah, we will continue to illuminate the world, and if not, we will not illuminate the world.
מיוחס לרש״יתוספות רי״דר״ןמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יָרָה בָּהֶן חִיצִּים וַחֲנִיתוֹת אָמַר לָהֶם בְּכׇל יוֹם וָיוֹם מִשְׁתַּחֲוִים לָכֶם וְאַתֶּם מְאִירִים בִּכְבוֹדִי לֹא מְחִיתֶם בִּכְבוֹד בָּשָׂר וָדָם מְחִיתֶם וּבְכׇל יוֹם וָיוֹם יוֹרִין בָּהֶן חִיצִּין וַחֲנִיתוֹת וּמְאִירִים שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר {חבקוק ג׳:י״א} לְאוֹר חִצֶּיךָ יְהַלֵּכוּ וְגוֹ׳.

At that moment, the Holy One, Blessed be He, shot arrows, and threw spears at them, and said to them: Each and every day idolaters bow to you and you continue to illuminate the world and do not protest. In My honor, you did not protest, but in honor of flesh and blood, you protested? And ever since, each and every day the heavenly hosts shoot arrows and throw spears at the sun and the moon, and only then do they emerge and illuminate the world, as it is stated: “At the light of Your arrows as they go, at the shining of Your glittering spear” (Habakkuk 3:11).
מיוחס לרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ובכל יום ויום – מאותו יום ואילך אינן יוצאין מפני שמשתחווין להם עובדי כוכבים עד שמורים בהן חיצים וחניתות.
מצות עשה מדברי סופרים לבקר את החולה ואע״פ כן נרמז הוא בתורה מדכתיב אם כמות כל האדם ימותון אלה כלומר שלא ימותו כשאר בני אדם שהם חולים ומוטלים בעריסותיהם ובני אדם מבקרין אותם ביקור חולים אין לו שיעור ולא סוף דבר שאין שיעור למתן שכרו שזו אף בכל המצות כן וכמו שאמרו הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאי אתה יודע מתן שכרן של מצות אלא שאין שיעור לביקור עצמו אלא אפילו גדול או קטן ואפי׳ מאה פעמים ביום ודוקא שלא יטריח לעולם יהא אדם זריז במצות ביקור מפני שהמבקר מיקל בחליו של חולה דרך הערה אמרו כל המבקר את החולה כאלו נטל אחד מששים מחליו ובבני גילו ר״ל שבקורם ערב עליו שמצד הנאתו מהם חליו מיקל:
בכבודי לא מחיתם כו׳. א״ל משה בזאת תדעון כי ה׳ גו׳ גם שלא יוודע להם ע״י המאורות ונקט בוקר ע״ש עיקר המאורות דכה״ג צ״ל לפי הדרש שהביא רש״י בחומש יכולים אתם להפוך בוקר לערב כך כו׳ ויש לכוון זה המדרש בקצת ע״פ אגדה דהכא וק״ל:
ובכל יום ויום יורים בהם חצים כו׳ שנאמר לאור חיציך גו׳. בפרק חלק לא מייתי האי קרא אלא אמעיקרא שלא היו מאירים עד שיעשה הקב״ה דין לבן עמרם דבהכי כתיב האי קרא ואכל יום ויום לא מייתי ליה אלא דמסברא קאמר והאידנא לא נפקי עד דמחו להו וע״פ הדברים האלה יש לפרש שאמר משה בוקר ויודע ה׳ גו׳ ר״ל בוקר שלא יהיה השמש יוצא להאיר ויודע ה׳ כו׳ שהיה סבור שהקב״ה יסכים על ידם שלא להאיר בשביל כבודו אך אחר שראה משה שלא הסכים הקב״ה על ידם מטעם דקאמר בכבודי לא מחיתם כו׳:
באותה שעה ירה בהן הקדוש ברוך הוא חיצים וחניתות, אמר להם: בכל יום ויום בני אדם עובדי עבודה זרה משתחוים לכם ואתם מאירים ואינכם מוחים. בכבודי לא מחיתם, בכבוד בשר ודם מחיתם! ומשום כך מאז בכל יום ויום יורין בהן חיצין וחניתות, ורק אז הם יוצאים ומאירים, שנאמר: ״לאור חציך יהלכו לנוגה ברק חניתך״ (חבקוק ג, יא).
At that moment, the Holy One, Blessed be He, shot arrows, and threw spears at them, and said to them: Each and every day idolaters bow to you and you continue to illuminate the world and do not protest. In My honor, you did not protest, but in honor of flesh and blood, you protested? And ever since, each and every day the heavenly hosts shoot arrows and throw spears at the sun and the moon, and only then do they emerge and illuminate the world, as it is stated: “At the light of Your arrows as they go, at the shining of Your glittering spear” (Habakkuk 3:11).
מיוחס לרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) תַּנְיָא בִּיקּוּר חוֹלִים אֵין לָהּ שִׁיעוּר מַאי אֵין לָהּ שִׁיעוּר סָבַר רַב יוֹסֵף לְמֵימַר אֵין שִׁיעוּר לְמַתַּן שְׂכָרָהּ אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וְכׇל מִצְוֹת מִי יֵשׁ שִׁיעוּר לְמַתַּן שְׂכָרָן וְהָא תְּנַן הֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי אאפי׳אֲפִילּוּ גָּדוֹל אֵצֶל קָטָן רָבָא אָמַר באפי׳אֲפִילּוּ מֵאָה פְּעָמִים בְּיוֹם.

§ Returning to the topic of visiting the ill, the Gemara states: It is taught in a baraita: The mitzva of visiting the ill has no fixed measure. The Gemara asks: What is the meaning of: Has no fixed measure? Rav Yosef thought to say: There is no fixed measure for the granting of its reward. Abaye said to him: And do all other mitzvot have a fixed measure for the granting of their reward? But didn’t we learn in a mishna (Avot 2:1): Be as meticulous in the observance of a minor mitzva as a major one, as you do not know the granting of reward for mitzvot. Rather, Abaye said: There is no fixed measure for the disparity between the ill person and his visitor, as even a prominent person pays a visit to a lowly person and should not say that doing so is beneath a person of his standing. Rava said: There is no fixed measure for the number of times that one should visit the ill, as even one hundred times a day is appropriate.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יהלכות נדרים לרמב״ןריטב״אשיטה מקובצתמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואפי׳ גדול אצל קטן – שלא יאמר לא אבקר אלא גדול כמוני.
אין לו שיעור – דמצוה בקטן כמו בגדול.
תניא ביקור חולים אין לו שיעור מאי אין לו שיעור אמר אביי אפי׳ גדול אצל קטן רבא אמר אפי׳ מאה פעמים ביום רבי חלבו חלש נפק אכריז רב כהנא רבי חלבו באיש ליכא דקא אתי אמר להו לא כך היה מעשה בתלמיד אחד מתלמידי ר״ע שחלה ולא נכנסו חכמים לבקרו ונכנס ר״ע לבקרו ובשביל שכיבדו וריבצו לפניו א״ל רבי החייתני יצא ר״ע ודרש כל שאינו מבקר את החולה כאילו שופך דמים אמר רב שישא בריה דרב אידי לא לסעוד איניש קצירא לא בתלת שעי קמייתא ולא בתלת שעי בתרייתא דיומא כי היכי דלא ליסח דעתיה מן רחמי תלת שעי קמייתא רויחא דעתיה בתרייתא תקיף חולשיה גרסינן בפרק יציאות תנו רבנן הנכנס לבקר את החולה בשבת אומר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא וכו׳ כדכתיבנא בהלכות אמר רבין אמר רב מנין שהקב״ה זן את החולה שנא׳ ה׳ יסעדנו על ערש דוי תניא נמי הכי הנכנס לבקר את החולה לא ישב על גבי המטה לא ע״ג כסא ולא ע״ג ספסל אלא מתעטף ויושב ע״ג קרקע מפני שהשכינה למעלה ממטתו של חולה שנאמר ה׳ יסעדנו על ערש דוי
תנא ביקור חולים אין לו שיעור מאי אין לו שיעור אפילו גדול אצל קטן רבא אמר אפילו מאה פעמים ביום. דחל בו חלש וכו׳ עד שיצא ר׳ עקיבא ודרש כל שאינו מבקר את החולה כאילו שופך דמים.
אפילו גדול אצל קטן ואפילו מאה פעמים ביום. אם הוא אדם גדול לא יאמר איך אלך אצל קטן ממני ויתחלל כבודי בזה ודאי אין בזה שיעור כי אפילו גדול שבישראל יש לו ללכת אצל קטן מקטני ישראל ואפילו מאה פעמים ביום יש לו לבקרו ואין לו לומר כבר ראיתיו פעם אחת ביום כי אולי ברגע אחד יכבד עליו חליו. הרי״ץ ז״ל.
אפילו גדול אצל קטן אף על גב דבהשבת אבדה פטרה תורה זקן ואינה לפי כבודו הכא חייב שהרי מצינו בהקדוש ברוך הוא שביקר אברהם דכתיב וירא אליו השם באלוני ממרא וגו׳ וכתיב אחרי ה׳ אלהיכם תלכו אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא הוא מבקר חולים אף אתה בקר חולים כדדרשינן ליה בסוטה שלהי פרק ראשון אפילו מאה פעמים ביום אף על פי שמתבטל ממלאכתו. ולא שמעתי. שטה.
וזה לשון הרא״ם ז״ל על מה שאומר אפילו מאה פעמים דמשמע אף על פי שמתבטל ממלאכתו. ואני תמה על זה שלפיכך אמרו שמותר ליטול שכר על הישיבה שיש בה הרבה ביטול מלאכה אבל על העמידה שאין בה אלא מעט ביטול מלאכה לא תקנו משום חומרא דבקור חולים שאנו למדים מאחרי ה׳ אלהיכם תלכו. עד כאן.
ובבן גילו הוא דנוטל אחד מששים בצערו כלומר בן מזלו שהוא מטבעו ומהנהגתו כי (אין) אז דעתו של חולה נוחה הימנו ומיקל ממנו חוליו אבל אם אינו מטבעו והנהגתו יקוץ בו ויכביד עליו חוליו ויזיקנו. הרי״ץ ז״ל.
כעישורייתא דבי רבי כעין עישוריא ששנה רבי כל אחד ממה ששייר חבירו ואפילו יכנסו בבית אחת לפי חשבון זה מתרפא. שטה.
וחוזרות כולן וחולקות השאר בשוה היכא דמת הבן דהשתא איכא רווח ביתא ולהכי חולקות בשוה. פירוש.
בקור חולים אין לו שיעור כו׳. בפי׳ הר״ש בריש מסכת פאה אמתני׳ דאלו דברים שאין להם שיעור כו׳ וא״ת וליתני ביקור חולים דאין לו שיעור כדאמרי׳ פ׳ נערה כו׳ ע״ש ודבריו אינן מובנים דאם ר״ל דלענין ממון יש לו שיעור מ״מ הא לענין כמה פעמים ביום קאמר הכא דאין לו שיעור וליתני ליה דומיא דתניא ת״ת אין לו שיעור מדכתיב והגית בו יומם ולילה ויש ליישב דביקור חולים הוא בכלל ג״ח דתניא התם וכה״ג מיישב שם הר״ש הא דלא תני נמי כבוד אב ואם ע״ש וק״ל:
נוטל כו׳ מס׳ בצערו כו׳ א״ל א״כ ליעיילו כו׳. פירש״י יכנסו ס׳ כאחד לבקרו כו׳ לאו דוקא כאחד דא״א לצמצם שיבואו כאחד וכן מוכח למאי דמשני כעישורייתא דע״כ קאמר הראשון נוטל א׳ מס׳ והשני ממה ששייר וכן כלם כפירש״י והר״ן ויש לשאול למאי דמשני נמי כעישורייתא מ״מ לעיילו לי׳ כ״כ הרבה בני אדם עד שלא ישאר מחליו כ״א דבר מועט וי״ל דלהכי קאמר בבן גלו דלא ימצא לו כ״כ בני אדם שהם בני גילו ועי״ל דלא מעלין מחליו רק עד ס׳ אנשים כ״א חלק ס׳ ממה ששייר אותו שלפניו וענין שנוטל חלק א׳ מס׳ שהוא נקרא דבר מועט כדאמרינן בכל נתינת טעם א׳ בס׳ בטל דילפינן ליה מזרוע בשלה ודו״ק:
ב ושוב לענין העיקרי של ביקור חולים, תניא [שנויה ברייתא]: מצות ביקור חולים אין לה שיעור. ושואלים: מאי [מה פירוש] ״אין לה שיעור״? סבר רב יוסף למימר [לומר] כי הכוונה היא שאין שיעור למתן שכרה. אמר ליה [לו] אביי: וכל המצות האחרות מי [האם] יש שיעור ידוע למתן שכרן? והא תנן [והרי שנינו במשנה]: הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע כמה הוא מתן שכרן של מצות! אלא אמר אביי: שאין לה שיעור ביחס שבין החולה והמבקר אותו, שאפילו גדול מבקר אצל קטן, ואין ראוי שיאמר הגדול שאין הדבר לפי כבודו. רבא אמר: אין לה שיעור בריבוי הפעמים בהן מבקר את החולה, ואפילו מאה פעמים ביום.
§ Returning to the topic of visiting the ill, the Gemara states: It is taught in a baraita: The mitzva of visiting the ill has no fixed measure. The Gemara asks: What is the meaning of: Has no fixed measure? Rav Yosef thought to say: There is no fixed measure for the granting of its reward. Abaye said to him: And do all other mitzvot have a fixed measure for the granting of their reward? But didn’t we learn in a mishna (Avot 2:1): Be as meticulous in the observance of a minor mitzva as a major one, as you do not know the granting of reward for mitzvot. Rather, Abaye said: There is no fixed measure for the disparity between the ill person and his visitor, as even a prominent person pays a visit to a lowly person and should not say that doing so is beneath a person of his standing. Rava said: There is no fixed measure for the number of times that one should visit the ill, as even one hundred times a day is appropriate.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יהלכות נדרים לרמב״ןריטב״אשיטה מקובצתמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אָמַר רַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא כׇּל הַמְבַקֵּר חוֹלֶה נוֹטֵל אֶחָד מִשִּׁשִּׁים בְּצַעֲרוֹ אָמְרִי לֵיהּ אִם כֵּן לִיעַלּוּן שִׁיתִּין וְלוֹקְמוּהּ אֲמַר לֵיהּ כְּעִישּׂוּרְיָיתָא דְּבֵי רַבִּי גוּבְבֶן גִּילוֹ.

Rav Aḥa bar Ḥanina said: Anyone who visits an ill person takes from him one-sixtieth of his suffering. The Sages said to him: If so, let sixty people enter to visit him, and stand him up, and restore him to health. Rav Aḥa bar Ḥanina said to them: It is like the tenths of the school of Rabbi Yehuda HaNasi, who said that each of one’s daughters inherits one-tenth of his possessions. His intent was that each daughter would receive one-tenth of the remainder after the previous daughter took her portion. Here too, each visitor takes from the ill person one-sixtieth of the suffering that remains, and consequently a degree of suffering will always remain with the ill person. Furthermore, visiting is effective in easing the suffering of the ill person only when the visitor is one born under the same constellation as the ill person.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יפירוש רא״שר״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך גל
גלא(בבא מציעא כז:) אף השמלה בשומא מצויה בבן גילו קא מפלגי. (יבמות קכ נדרים לט:) בעישוריתא דבי רבי ובבני גילוי פי׳ בבן מזלו:
ערך כף
כףבנהרא מכיפיה מבריך (שבת פה נדרים לט בכורות נה:) פי׳ הנהר מסלע היוצא ממנו משם ברכת מלאתו. ולא ממימי המטר ועביד מפצי לבנתיה שהיה מסתירם מבני אדם שעל הנהר וטובלת בפרת כי דברי הכל בתשרי זוחלין הן ולמה הוא במפצי דלית להו טהרה במקוה אבל בניסן הוה עביד להו מקוה דסבר פרת לא סליק להו ביה טבילה בניסן דרוביה שאובין ננהו ואע״ג דנדה וזבה לא בעו מיים חיים אבוה דשמואל חייש משום מים שאובין: ומנא לן דנדה וזבה לא בעו מים חיים דתנא במגלה אין בין זב לזבה וכו׳ עד אלא שהזב טעון ביאת מים חיים וזבה אינה טעונה ביאת מים חיים פ״א מכיפיה מבריך מגדותיו מתברך שאינו מתגדל ממי הגשמים אלא מעצמו והיינו פליגא דרב דאיהו אמר סהדא רבא פרת כלומר שמגשמים מתגדל ומפצי ביומי תשרי ומניחן בקרקעית הנהר לפי שהנהרות מתמעטין ביומי תשרי מן רוב החום שהיה ויש טיט בקרקעית המים בעיקר הנהר והיה משים המפצים כדי שלא ישקעו רגליהן בטיט ולהוי חציצה לטבילה וההיא דאמר שמואל לעיל נהרא מכיפיה מיבריך הוי פליגי אהא דאמר שמואל אין המים מיטהרין בזוחלין כלומר אין המים מיטהרין שאין שם נוטפין אלא זוחלין בלבד אלא פרת ביומי תשרי לפי שכבר נתמעטו מימי הגשמים שנטפו בו אלמא ממי גשמים מתגדל ביומי ניסן כשמתפשרין השלגי׳ והמטר ואיהו אמר שאינו מתגדל אלא מכיפיה זה פי׳ רבינו גרשם והראשון של רבי׳ חננאל (נדה סז.) אבוה דשמואל עביד לברתיה מקוה וכו׳ אכיף ימא אסיסנא בירתא (פסחים ד) פי׳ על חוף הים אייסד בירה. והלך על כל גדותיו והירדן מלא על כל גדותיו תרגום על כל כפוהי:
א. [גלייכהייט.]
ב. [אפער. גרונד.]
ליעיילו שיתין ולוקמוה – יכנסו ששים בני אדם כאחת לבקרו ויטול כל אחד ואחד מששים בצערו ומיד מתרפא.
כעישורייתא דבי רבי – דאמר מי שיש לו עשר בנות ובן אחד הראשונה נוטלת עישור נכסים והשניה במה ששיירה וכן לכולן ומפרש בהש״ס ירושלמי נמצאו בנות שנוטלות במנה תרי תילתי פחות ציבחר והאי תלתא ומוסיף ציבחר וגבי חולה נמי מבקר הראשון נוטל אחד מששים בחליו והשני א׳ מששים במה ששייר.
ובבן גילו – בחור כמותו או זקן לזקן.
ובבן גילו. שנולד במזלו:
כעישורייתא דרבי – שכל אחת נוטלת עישורה מנכסים שנותרו אחר שנטלה אותה שלפניה עישור שלה וכן נמי כל אחד מן המבקרין נוטל אחד מששים מן החולי שנשאר לחולה אחר שבקרו אותו שלפניו.
ובבן גילו – שנולד המבקר במזלו של חולה.
אמר ר׳ אחא בר חנינא: כל המבקר חולה נוטל חלק אחד מששים בצערו. אמרי ליה [אמרו לו]: אם כן ליעלון שיתין ולוקמוה [שיכנסו שישים אנשים לבקרו ויעמידוהו מחוליו] על ידי כך! אמר ליה [לו]: כעישורייתא דבי [כמו העישורים של בית מדרשו] של רבי, שאמר שנותן לכל אחת מבנותיו עשירית מרכושו, והכוונה היא עשירית ממה שנשאר לאחר שנטלו הקודמות לה. ואף כאן, כל מבקר חולה נוטל אחד משישים ממה שנשאר לפני שבא, ולכן לעולם נשאר מקצת חוליו של החולה. ועוד, שנטילת חלק מהחולי על ידי המבקר את החולה היא דווקא במקרה שהחולה הוא בן גילו (מזלו) של המבקר, ולא בכל אדם.
Rav Aḥa bar Ḥanina said: Anyone who visits an ill person takes from him one-sixtieth of his suffering. The Sages said to him: If so, let sixty people enter to visit him, and stand him up, and restore him to health. Rav Aḥa bar Ḥanina said to them: It is like the tenths of the school of Rabbi Yehuda HaNasi, who said that each of one’s daughters inherits one-tenth of his possessions. His intent was that each daughter would receive one-tenth of the remainder after the previous daughter took her portion. Here too, each visitor takes from the ill person one-sixtieth of the suffering that remains, and consequently a degree of suffering will always remain with the ill person. Furthermore, visiting is effective in easing the suffering of the ill person only when the visitor is one born under the same constellation as the ill person.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יפירוש רא״שר״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) דְּתַנְיָא רַבִּי אוֹמֵר בַּת הַנִּיזוֹנֶית מִנִּכְסֵי אַחִין נוֹטֶלֶת עִישּׂוּר נְכָסִים אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי לִדְבָרֶיךָ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֶשֶׂר בָּנוֹת וּבֵן אֵין לוֹ לַבֵּן בִּמְקוֹם בָּנוֹת כְּלוּם אָמַר לָהֶן דרִאשׁוֹנָה נוֹטֶלֶת עִישּׂוּר נְכָסִים שְׁנִיָּה בַּמֶּה שֶׁשִּׁיְּירָה שְׁלִישִׁית בַּמֶּה שֶׁשִּׁיְּירָה וְחוֹזְרוֹת וְחוֹלְקוֹת בְּשָׁוֶה.

The Gemara elaborates on the tenths of the school of Rabbi Yehuda HaNasi, as it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: A daughter who is supported from the property of her brothers after the death of their father receives one-tenth of the estate as her dowry. The Sages said to Rabbi Yehuda HaNasi: According to your statement, in the case of one who has ten daughters and a son, no property at all remains for the son in a place where there are daughters, as they receive the entire inheritance. Rabbi Yehuda HaNasi said to them: The first daughter takes one-tenth of the estate, the second takes one-tenth of that which the first left of the inheritance, the third takes one-tenth of that which the second left of the inheritance, and so on. After each succeeding daughter takes her share, they pool their resources and then divide the property equally. Therefore, the son is left with a share of the inheritance.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש רא״שר״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וחוזרות כולן וחולקו׳ בשוה – מילתא אחריתי דהיכא דיצאו לישא כאחת כל אחת נוטלת עישורה במה ששיירה חבירת׳ ואז חולקות בשוה אבל כשבאו לינשא זו אחר זו לא.
בת הניזונת מן האחים. בתנאי כתובה שכן כתב לה בנן נוקבן דיהווין ליכי מינאי כו׳:
נוטלת עישור נכסים. לפרנסת נשואיה:
וחוזרות כולם וחולקות בשוה – שכיון שבבת אחת באו ליטול אינו בדין שיהא חלקן של ראשונות יותר מן האחרונות.
ומסבירים מהו אותו ענין עשיריות של רבי, דתניא כן שנינו בברייתא] רבי אומר: בת הניזונית מנכסי אחין לאחר מות האב — נוטלת עישור נכסים לנדוניה. אמרו לו לרבי: לדבריך מי שיש לו עשר בנות ובן, נמצא שאין לו לבן במקום בנות כלום, שהן נוטלות את כל הירושה! אמר להן: ראשונה נוטלת עישור נכסים, שניה נוטלת עישור במה ששיירה ראשונה, שלישית במה ששיירה שניה, וחוזרות וחולקות בשוה. שלפי מספר הבנות הן חוזרות ומחלקות את הכסף המגיע להן בשווה, ובאופן זה תמיד נשאר משהו לבן.
The Gemara elaborates on the tenths of the school of Rabbi Yehuda HaNasi, as it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: A daughter who is supported from the property of her brothers after the death of their father receives one-tenth of the estate as her dowry. The Sages said to Rabbi Yehuda HaNasi: According to your statement, in the case of one who has ten daughters and a son, no property at all remains for the son in a place where there are daughters, as they receive the entire inheritance. Rabbi Yehuda HaNasi said to them: The first daughter takes one-tenth of the estate, the second takes one-tenth of that which the first left of the inheritance, the third takes one-tenth of that which the second left of the inheritance, and so on. After each succeeding daughter takes her share, they pool their resources and then divide the property equally. Therefore, the son is left with a share of the inheritance.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש רא״שר״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) רַב חֶלְבּוֹ חֲלַשׁ נְפַק אַכְרֵיז רַב כָּהֲנָא

The Gemara relates: Rav Ḥelbo fell ill. Rav Kahana went out and announced:
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מסופר: רב חלבו חלש [חלה], נפק אכריז [יצא והכריז] רב כהנא:
The Gemara relates: Rav Ḥelbo fell ill. Rav Kahana went out and announced:
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נדרים לט: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה נדרים לט: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), הערוך על סדר הש"ס נדרים לט:, מיוחס לרש"י נדרים לט:, תוספות נדרים לט:, תוספות רי"ד נדרים לט:, הלכות נדרים לרמב"ן נדרים לט:, בית הבחירה למאירי נדרים לט: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), פירוש רא"ש נדרים לט:, ריטב"א נדרים לט:, ר"ן נדרים לט: – פרקים ה', ח'-ט' – מהדורת הרב ישראל אברהם גרינבוים (בהכנה) על פי כתב יד בהמ"ל 895, ברשותו האדיבה, שיטה מקובצת נדרים לט:, מהרש"א חידושי הלכות נדרים לט:, מהרש"א חידושי אגדות נדרים לט:, פירוש הרב שטיינזלץ נדרים לט:

Nedarim 39b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Nedarim 39b, Collected from HeArukh Nedarim 39b, Attributed to Rashi Nedarim 39b, Tosafot Nedarim 39b, Tosefot Rid Nedarim 39b, Hilkhot Nedarim LaRamban Nedarim 39b, Meiri Nedarim 39b, Peirush HaRosh Nedarim 39b, Ritva Nedarim 39b, Ran Nedarim 39b, Shitah Mekubetzet Nedarim 39b, Maharsha Chidushei Halakhot Nedarim 39b, Maharsha Chidushei Aggadot Nedarim 39b, Steinsaltz Commentary Nedarim 39b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144