×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אהָרוֹאָה.
who is of age and already seeing a flow of menstrual blood, i.e., she has had a flow of menstrual blood.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ערך זקן
זקןא(ברכות יא.) לאחד שאמרו לו זקנך מגודל אמר להם יהא כנגד המשחיתים פי׳ המשחיתים המגלחים ומשחיתים זקנם כנגדם זה מגדל זקנו כלומר זה חילוף מעשיהן ונמצא זה חולק עליהן כך זה הטה וזה זקף (סנהדרין מב.) אומר בדירי ממונות נזדקן הדין ואין אומר בדיני נפשות נזדקן הדין אילימא קש דינא כלומר כחש כמו זקן גדול נשאנו ונתננו בדין כמה ימים עד שנעשה זקן דין כיון שלא נתברר לנו זכות נחתכהו אומרים כך בדיני ממונות ואין אומרים כך בדיני נפשות אלא כל זמן שמאחרין בדיני נפשות הרי זה משובח מאי נזדקן הדין חכם דינא כלומר נשאנו ונתננו בו עד שנתברר לאור כדכתיב בישישים חכמה (יבמות קד) ושל זקן העשוי לכבודו לא תחלוץ בו ואם חלצה חליצתה פסולה פי׳ לתכריכים שהיה מנהגם לקבור בסנדלים (מנחות מא) ומודה שמואל בזקן שעשאה לכבודו שפטורה מן הציצית מאי טעמא אשר תכסה בה והאי לא משום לאיכסויי עבידא בההיא שעתא ודאי רמינן לה משום לועג לרש חרף עושהו (סנהדרין סט) עד שיקיף זקן התחתון התחתון ולא העליון אלא שדיברו חכמים בלשון נקיה (נדה נב. יבמות פ) פי׳ זקן התחתון אותו מקום (נדה ס) לילד ולזקן שהיו מהלכין פי׳ זקן הוא השמש ילד הוא הדם ניטלה אצבע מן העק דמעה ממהרה לבא פי׳ אצבע הוא השמש דמע הוא הדם:
ערך תל
תלב(שבת קמ:) א״ר חייא בר אשי האי תלא דבישרא שרי לטלטולי דכוורי אסיר פי׳ יתד של עץ עשוי לתלות בו בשר ופעמים שתולין בו זולתו אבל העץ שתולין בו דגים כיון שהדגים ריחן רע וקשה אין תולין בו דבר אחר ומסיחין דעתן ממנו ומוקצה מחמת מיאוס הוא ואסור תלא לחמא קשי לעניותא עיין בערך סלת (משנה עדיות פרק ג) טני של מתכת של בעלי בתים ותלוי המגרירות וישנו (כלים פי״ב) פי׳ אלו אבנים או טסי ברזל או נחשת שהן בשביל המרחץ לאוליירין העומדין לשרת את בני אדם וגוררין בהן את רגליהן כדגרסי׳ (שבת עח.) מגררתא דכספא גמי כדי לעשות תלוי לנפה ולכברה (כלים פט״ו) כל התלויין טמאין חוץ התלוי נפה וכברה (גיטין לז) אמר רבא ותלי ליה עד דאמר הכי פי׳ מכהו ותולהו המלוה ללוה עד דאמר הכי אע״פ (נדה ס) אין תולין מה טעם לפי שאין תולין כמו זה יש בשבת לפי שאין מדליקין וכבר פירשנו בערך לפי:
א. [גרייז בארד.]
ב. [נאגעל.]
הרואה – שגדולה היא וידעינן בה דכבר ראתה.
הגדולה, שיודעים אנו בה שהיא כבר רואה דם.
who is of age and already seeing a flow of menstrual blood, i.e., she has had a flow of menstrual blood.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) מִמַּאי דּוּמְיָא דְּנִדָּה מָה נִדָּה דְּקָחָזְיָא אַף נׇכְרִית דְּקָא חָזְיָא.

The Gemara explains: From where does Rav know that this is referring to a gentile woman who once experienced a flow of blood? He infers from the mishna that the gentile woman it mentions is similar to a menstruating woman: Just as a menstruating woman is one who sees, i.e., who has already experienced bleeding, so too, the mishna is referring to an adult gentile woman who already sees menstrual blood.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וא⁠[ו]⁠ק.. .... ... כי תול⁠[ה בנכרית ... ... ... דם ני⁠[ד]⁠ה מדקתני .. .. .. ונכרי⁠[ת], נכרית [דומיא דנידה, מה] נידה רואה, אף [נכרית ברואה. ....⁠א ר׳ מאיר] או׳ ברא⁠{ו}⁠יה [לראות ואף על פי שאינה רו]⁠אה.
א. חסר כאן מתחילת הדף שורה או שתים.
ומסבירים: ממאי [ממה, מנין לנו שהוא כן]? — שהרי במשנתנו במקרה הנדון בה שנויה הנכרית דומיא [בדומה] לנדה, שהושוו זו לזו: מה נדה — מדובר במי דקחזיא [שהיא כבר רואה], שהרי אלמלא ראתה, לא היתה נטמאת בטומאת הנדה. אף נכרית — מדובר במי דקא חזיא [שהיא רואה, בגדולה, הראויה לראות].
The Gemara explains: From where does Rav know that this is referring to a gentile woman who once experienced a flow of blood? He infers from the mishna that the gentile woman it mentions is similar to a menstruating woman: Just as a menstruating woman is one who sees, i.e., who has already experienced bleeding, so too, the mishna is referring to an adult gentile woman who already sees menstrual blood.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר רַב שֵׁשֶׁת כִּי נָיֵים וְשָׁכֵיב רַב אַמְרַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא דְּתַנְיָא תּוֹלָה בְּנׇכְרִית רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר בְּנׇכְרִית הָרְאוּיָה לִרְאוֹת וַאֲפִילּוּ ר״מרַבִּי מֵאִיר לָא קָאָמַר אֶלָּא בִּרְאוּיָה לִרְאוֹת אֲבָל רוֹאָה לָא אִיצְטְרִיךְ.

Rav Sheshet says: I say that when Rav was dozing or sleeping he said that halakha, i.e., it is an error. As it is taught in a baraita: If a woman loaned her garment to a gentile and subsequently found a blood stain on it, she attributes the stain to the gentile woman. This tanna deems it permitted for her to attribute the blood to any gentile woman, regardless of her age or her likelihood of bleeding. Rabbi Meir disagrees and says: This applies specifically to a gentile woman who is fit to see menstrual blood. And the Gemara adds that even Rabbi Meir says only that the gentile woman must be fit to see menstrual blood, but he too agrees that it is not necessary for her to be seeing blood at that time. She does not have to have actually experienced bleeding at some point.
רש״יתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ראויה לראות – שהגיעו ימי הנעורים.
דתניא תולה בנכרית ר״מ אומר בראויה לראות. לפי מאי דס״ד השתא דר״מ לחומרא ולרבנן [לא] בעו (שלא) שתהא ראויה לראות. כתב רבינו מאיר דהוה מצי למימר ולטעמיך מאי איריא נכרית אפי׳ ישראלית נמי דכיון דלא הגיע זמנה לראות ולא ראתה כתמה טהור כדאמרינן לעיל דאפי׳ סדיניה מלוכלכין בדם אין חוששין לה וכיון דלא מקלקלא ליה תולה:
בנכרית הרואה. פי׳ שראתה כבר אבל אין צ״ל שראתה עכשיו א״כ אפי׳ ישראלית נמי והא דקאמר דומיא דנדה מה נדה דקא חזיא לאו דומיא דנדה ממש אלא כמו נדה שראתה אף נכרית שכבר ראתה:
אמר רב ששת בהתייחסו לדברים אלה של רב: כי ניים ושכיב [כאשר נמנם ושכב] רב על מטתו אמרה להא שמעתא [את זו ההלכה], שאין היא הלכה שנאמרה ביישוב הדעת. דתניא [שכן שנויה ברייתא] באשה שהשאילה חלוקה ולאחר מכן מצאה בו כתם דם, שהריהי תולה את הכתם בנכרית לה השאילה את החלוק. ובכל נכרית הריהי תולה, אף זו שאינה גדולה, ושאינה רואה עדיין. ואילו ר׳ מאיר אומר שאין היא תולה אלא בנכרית הראויה לראות. ואולם אפילו ר׳ מאיר החולק על חכמים, לא קאמר [אין הוא אומר] אלא שתולה בנכרית הראויה לראות, אבל לומר שהריהי תולה רק בנכרית שכבר רואהלא איצטריך [אין נצרך לומר], והרי זה שלא כרב האומר שאין תולים אלא בנכרית הרואה!
Rav Sheshet says: I say that when Rav was dozing or sleeping he said that halakha, i.e., it is an error. As it is taught in a baraita: If a woman loaned her garment to a gentile and subsequently found a blood stain on it, she attributes the stain to the gentile woman. This tanna deems it permitted for her to attribute the blood to any gentile woman, regardless of her age or her likelihood of bleeding. Rabbi Meir disagrees and says: This applies specifically to a gentile woman who is fit to see menstrual blood. And the Gemara adds that even Rabbi Meir says only that the gentile woman must be fit to see menstrual blood, but he too agrees that it is not necessary for her to be seeing blood at that time. She does not have to have actually experienced bleeding at some point.
רש״יתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר רָבָא וְתִסְבְּרַאּ ר״מרַבִּי מֵאִיר לְחוּמְרָא רַבִּי מֵאִיר לְקוּלָּא.

Rava said in response to Rav Sheshet’s challenge: And how can you understand that Rabbi Meir is coming to be stringent? Rav Sheshet maintains that according to the first tanna of the baraita she can attribute the blood stain to any gentile, whereas Rabbi Meir rules stringently that she may attribute it only to a gentile who is fit to experience bleeding. This is incorrect, as Rabbi Meir is actually coming to be lenient. In other words, the first tanna is more stringent, as he deems it permitted for her to attribute the blood stain only to a gentile woman who had experienced a menstrual flow at least once. By contrast, Rabbi Meir rules that she may attribute the stain to a gentile woman who is old enough to experience bleeding, even if she has never experienced a menstrual flow.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ותסברא רבי מאיר לחומרא הוא – דתימא דלתנא קמא אפילו אינה ראויה ותשמע מינה דלתרוייהו לא בעינן שראתה כבר והא תניא דרבי מאיר לקולא מכלל דלת״ק לא סגי בראויה לראות עד שתהא רואה ממש.
אמר רבא בדחיית קושיית רב ששת: ותסברא [וכי סבור אתה] שר׳ מאיר לחומרא אמר את דבריו. שלדעת חכמים תולים בכל נכרית (ואף זו שטרם ראויה לראות), ואילו לדעת ר׳ מאיר אין תולים אלא במי שראויה לראות? — אינו כן, אלא ר׳ מאיר אמר את דבריו לקולא. שלדעת חכמים (המחמירים) אין היא תולה אלא בנכרית גדולה שכבר ראתה, ואילו לדעת ר׳ מאיר (המקל) הריהי תולה אף בנכרית שראויה לראות. ונמצא שדעת רב הריהי כדעת חכמים.
Rava said in response to Rav Sheshet’s challenge: And how can you understand that Rabbi Meir is coming to be stringent? Rav Sheshet maintains that according to the first tanna of the baraita she can attribute the blood stain to any gentile, whereas Rabbi Meir rules stringently that she may attribute it only to a gentile who is fit to experience bleeding. This is incorrect, as Rabbi Meir is actually coming to be lenient. In other words, the first tanna is more stringent, as he deems it permitted for her to attribute the blood stain only to a gentile woman who had experienced a menstrual flow at least once. By contrast, Rabbi Meir rules that she may attribute the stain to a gentile woman who is old enough to experience bleeding, even if she has never experienced a menstrual flow.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) דְּתַנְיָא אֵינָהּ תּוֹלָה בְּנׇכְרִית רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר תּוֹלָה וְאֶלָּא קַשְׁיָא הָךְ תָּרֵיץ הָכִי וְהִיא שֶׁרוֹאָה ר׳רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר בִּרְאוּיָה לִרְאוֹת וְאַף ע״פעַל פִּי שֶׁאֵינָהּ רוֹאָה.

The Gemara provides the reason for Rava’s opinion. As it is taught in a baraita: A woman who loaned her garment to a gentile woman and subsequently finds a blood stain on it may not attribute the stain to the gentile woman. Rabbi Meir says that she may attribute the blood stain to the gentile woman. But if so, the first baraita, which states that according to the first tanna she may attribute the blood stain to any gentile woman, is difficult. You must answer like this: According to the first tanna she may attribute the blood to any gentile woman provided that she sees, i.e., that she once experienced bleeding. By contrast, Rabbi Meir says a more lenient opinion, that she may attribute it to the gentile woman provided that she is fit to see menstrual blood, and this is the halakha even though she has not actually seen menstrual blood yet.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ופרכינן אלא קשיא הך – קמייתא דמשמע דר׳ מאיר לחומרא.
תריץ הכי כו׳ – וברייתא דקתני אינה תולה בנכרית לת״ק הכי קאמר אינה תולה בנכרית הראויה לראות אלא אם כן רואה ר׳ מאיר אומר תולה ותרוייהו מתניתא חדא מילתא אמרי ורב דאמר כתנא קמא דתרוייהו.
ומביאים ראיה שר׳ מאיר מקל ביחס לדעתם של חכמים, דתניא כן שנויה ברייתא]: אשה שהשאילה חלוקה לנכרית ונמצא בו דם, לדעת חכמים היא אינה תולה בנכרית, ואילו ר׳ מאיר אומר שהריהי תולה בנכרית. ומעירים: ואלא קשיא הך [קשה ברייתא זו] ששנינו בה שלדעת חכמים אין היא תולה בנכרית, בעוד שבברייתא הקודמת שנינו שלדעת חכמים הריהי תולה בנכרית — תריץ הכי [תרץ כך]: את השנוי בברייתא זו שלדעת חכמים הריהי תולה בנכרית, ובלבד שהיא הנכרית הריהי גדולה שכבר רואה. ר׳ מאיר אומר — הריהי תולה אף בנכרית שראויה לראות, ואף על פי שעדיין אינה רואה.
The Gemara provides the reason for Rava’s opinion. As it is taught in a baraita: A woman who loaned her garment to a gentile woman and subsequently finds a blood stain on it may not attribute the stain to the gentile woman. Rabbi Meir says that she may attribute the blood stain to the gentile woman. But if so, the first baraita, which states that according to the first tanna she may attribute the blood stain to any gentile woman, is difficult. You must answer like this: According to the first tanna she may attribute the blood to any gentile woman provided that she sees, i.e., that she once experienced bleeding. By contrast, Rabbi Meir says a more lenient opinion, that she may attribute it to the gentile woman provided that she is fit to see menstrual blood, and this is the halakha even though she has not actually seen menstrual blood yet.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן תּוֹלָה בְּשׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם בַּשֵּׁנִי שֶׁלָּהּ.

§ The Sages taught a baraita with regard to a woman who loaned her garment to another woman who was a lesser zava: The lender may attribute the blood stain on the loaned garment to a woman who observes a clean day for each day she experiences a discharge, if the blood is found on her second day, i.e., the day after she had a discharge, despite the fact that she does not have a presumptive status of seeing blood. It is nevertheless considered that her uterus is open and the likelihood is that she will experience bleeding.
ר׳ חננאלרש״יתוספותרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן. [תולה בשומרת יום כנ]⁠גד [יו]⁠ם בשני שלה כול׳. [ושוין שתול]⁠ה [בשו]⁠מרת יום כנגד יום [בראשון] שלה, [ובי]⁠ושבת על דם טהור, [ובבתול]⁠ה ש⁠[ד]⁠מיה טהורין.
בשני שלה – אם השאילתה לשומרת יום בשני שלה תולה בה ואף על גב דלא הוחזקה רואה היום כיון דמעיינה פתוח תולה בה ואע״ג דמקלקלה לה פורתא דצריכה לשמור יום המחרת כיון דטמאה השתא.
תולה בשומרת יום כנגד יום – מספקא ליה להר״י אם טמא קל כגון סופרת מקצת או הכל ולא טבלה תולה בלא ספרה כלל בין בנדה בין בטמא מת ושבילי דשמעתין לא איירי אלא בטהור וטמא.⁠1
1. בדפוס וילנא מופיע כאן תוס׳ ד״ה ״יושבת״. ד״ה זה מופיע במהדורתנו בדף נ״ט:.
תולה בשומרת יום כנגד יום בשני שלה. כלומר דתולין את הקלקלה במקולקל דכיון דכתמים דרבנן אמרינן שאני אומר דומיא דקופות שאני אומר תרומה לתוך תרומה נפלה ובתרומה דרבנן. ואע״ג דבידה של זו לטבול השתא וליטהר השתא מיהא מחוסרת טבילה וטמאה היא. ור׳ אמר אינה תולה דכיון דבידה לטבול לאו כמחוסר מעשה דמי והרי זו כטהורה לפיכך אין חברתה תולה בה דכהדדי נינהו אבל בראשון שלה לכולי עלמא תולה.
א ועוד בדינה של האשה המשאילה חלוקה לאשה טמאה, ולאחר שהוחזר החלוק נמצא בו כתם, תנו רבנן [שנו חכמים]: השאילה אשה חלוקה לחברתה הטמאה בטומאת זבה קטנה (השומרת יום כנגד יום), ולאחר שלבשתו חברתה החזירתו לה ולאחר שלבשתו היא נמצא בו כתם דם, האשה המשאילה תולה את הכתם באשה השומרת יום כנגד יום, אם השאילה לה את החלוק ביום השני לזיבה שלה. ואף שלא הוחזקה השואלת לראות ביום הזה, אלא שראתה אתמול — מאחר שמקורה פתוח (שכן ראתה דם אתמול), הריהי תולה בה את הכתם, הגם שבכך היא מקלקלת לה מעט, שהרי מעתה צריכה השואלת לשמור אף את יום המחרת, כיון שנטמאה עתה משעה שתלו בה את הכתם.
§ The Sages taught a baraita with regard to a woman who loaned her garment to another woman who was a lesser zava: The lender may attribute the blood stain on the loaned garment to a woman who observes a clean day for each day she experiences a discharge, if the blood is found on her second day, i.e., the day after she had a discharge, despite the fact that she does not have a presumptive status of seeing blood. It is nevertheless considered that her uterus is open and the likelihood is that she will experience bleeding.
ר׳ חננאלרש״יתוספותרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וּבְסוֹפֶרֶת שִׁבְעָה שֶׁלֹּא טָבְלָה לְפִיכָךְ הִיא מְתוּקֶּנֶת וַחֲבֶרְתָּהּ מְקוּלְקֶלֶת דִּבְרֵי רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל רַבִּי אוֹמֵר באֵינָהּ תּוֹלָה לְפִיכָךְ שְׁתֵּיהֶן מְקוּלְקָלוֹת.

And likewise, she may also attribute the blood stain if she loaned her garment to a woman counting seven clean days who did not immerse in a ritual bath, and who will now have to count another seven clean days. Therefore, the status of the one who loaned the garment is fixed, and the status of the other woman is ruined and she must begin her counting again; this is the statement of Rabban Shimon ben Gamliel. Rabbi Yehuda HaNasi says: She may not attribute the blood flow to either of these women. Therefore, the statuses of both the woman who loaned the garment and the one who borrowed it are ruined, in that both women are deemed impure.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ובסופרת ז׳ – נקיים אחר זיבה ואף ע״פ שמקלקלה הרבה שסתרה כל ימי ספירתה וצריכה לספור ז׳ נקיים הואיל ועכשיו טמאה תולה בה.
וחברתה מקולקלת – שומרת יום צריכה עוד לשמור שלישי בשביל כתם זה ואם סופרת היא סותרת כל שלפניה.
רבי אומר אינה תולה – הואיל ומקלקלה לה מאי חזית דמקלקלת להך טפי מהך.
וכן האשה המשאילה תולה את הכתם באשה ששאלה את החלוק בעודה סופרת שבעה ימים של נקיות שעדיין לא טבלה ומעתה, שתולים בה את הכתם, הריהי צריכה לשוב ולמנות שבעה נקיים ולטבול אחריהם. לפיכך, היא המשאילה — מתוקנת, ואילו חברתהמקולקלת, אלה הם דברי רבן שמעון בן גמליאל. רבי אומר: האשה המשאילה אינה תולה במקרים אלה באשה השואלת, שכן בכך היא מקלקלת לה (בדחיית זמן טבילתה), לפיכך שתיהן מקולקלות, ששתיהן טמאות מפני הספק ממי בא כתם דם זה.
And likewise, she may also attribute the blood stain if she loaned her garment to a woman counting seven clean days who did not immerse in a ritual bath, and who will now have to count another seven clean days. Therefore, the status of the one who loaned the garment is fixed, and the status of the other woman is ruined and she must begin her counting again; this is the statement of Rabban Shimon ben Gamliel. Rabbi Yehuda HaNasi says: She may not attribute the blood flow to either of these women. Therefore, the statuses of both the woman who loaned the garment and the one who borrowed it are ruined, in that both women are deemed impure.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) גוְשָׁוִין שֶׁתּוֹלָה בְּשׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם בָּרִאשׁוֹן שֶׁלָּהּ.

The baraita continues: And both Rabban Shimon ben Gamliel and Rabbi Yehuda HaNasi agree that a woman who lends her garment may attribute any blood stain found on it to a woman who observes a day for a day if it is on her first day of the discharge. In this case the status of the woman who borrowed the garment is no more ruined than it was already, as either way she can become pure on the following day.
עין משפט נר מצוהרש״ירמב״ןמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושוין שתולה בשומרת יום כנגד יום בראשון שלה – דלא מקלקלה מידי.
ושוין שתולה בשומרת יום כנג׳ יום בראשון שלה וכו׳ – פי׳ משום דלא מקלקלא לה מידי דהא טומאתה תחלה הואא, וכתמים דרבנן הם, וכל כה״ג תולין קלקלה במקולקלב, דומיא דההיא דאמרינן בפסחיםג דבדרבנן אמרינן שאני אומר חולין לתוך חולין נפלו ותרומה לתוך תרומה נפלה.
א. כלומר ביום הראשון שלה.
ב. להלן משמע דסברא זו תלויה בפלוגתא דר״ח ורב אדא בר אהבה.
ג. מד, א וש״נ.
שם בתלוי נ״ב פי׳ אדם:
ואולם שוין (משתווים, מוסכם על שניהם), ואף רבי מודה בכך לרבן שמעון בן גמליאל, שהאשה המשאילה תולה בשואלת השומרת יום כנגד יום כשנמצא הכתם ביום הראשון לזיבה שלה, שהרי אין בדבר זה כדי לקלקל לאשה השואלת, שכן אף בלא תלייה זו הריהי טמאה למחרת.
The baraita continues: And both Rabban Shimon ben Gamliel and Rabbi Yehuda HaNasi agree that a woman who lends her garment may attribute any blood stain found on it to a woman who observes a day for a day if it is on her first day of the discharge. In this case the status of the woman who borrowed the garment is no more ruined than it was already, as either way she can become pure on the following day.
עין משפט נר מצוהרש״ירמב״ןמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וּבְיוֹשֶׁבֶת עַל דַּם טוֹהַר וּבִבְתוּלָה שֶׁדָּמֶיהָ טְהוֹרִין.

And they also agree in a case where the woman who borrowed the garment was a woman after childbirth who is observing the period of the blood of purity. During these days, attributing the blood to her does not ruin her status, as any blood she emits is pure and does not affect her status. And similarly, the lender may attribute the blood stain to a virgin who engages in intercourse for the first time, as her blood is pure, as there is an assumption that it is hymenal bleeding rather than menstrual blood.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וביושבת על דם טוהר ובבתולה שדמיה טהורין – דלא מקלקלה לה מידי שאין לה כתם כדאמרי׳ בפ׳ קמא (דף י:) זו שירפה מצוי ותלינן כתמה בדם בתולים.
וכן הריהי תולה באשה השואלת היושבת על דם טוהר (שהם ארבעים ימים לאחר לידת זכר ושמונים ימים לאחר לידת נקבה). שכן בימים הללו אין האשה נטמאת בראיית דם, ולכך גם לא תיטמא אם נייחס את הכתם לה. וכן הריהי תולה באשה השואלת שהינה בתולה הנבעלת, שכן דמיה של זו טהורין, כיון שמייחסים אנו את כתם הדם לדם הבתולים.
And they also agree in a case where the woman who borrowed the garment was a woman after childbirth who is observing the period of the blood of purity. During these days, attributing the blood to her does not ruin her status, as any blood she emits is pure and does not affect her status. And similarly, the lender may attribute the blood stain to a virgin who engages in intercourse for the first time, as her blood is pure, as there is an assumption that it is hymenal bleeding rather than menstrual blood.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) לְפִיכָךְ דרשב״גדְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לְמָה לִי מִשּׁוּם דְּרַבִּי.

The Gemara asks: Why do I need the clause starting with: Therefore, mentioned by Rabban Shimon ben Gamliel? It is obvious that the status of only one woman is ruined, so what information does this observation add? The Gemara answers that this clause does not add any new information; rather, the baraita taught it because of the use of the similar clause beginning with: Therefore, stated by Rabbi Yehuda HaNasi in the latter part of the baraita.
גליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ לפיכך דרשב״ג. כעין זה לעיל ט ע״א ובב״מ כט ע״א:
ושואלים: ״לפיכך״ זה האמור בדברי רבן שמעון בן גמליאל למה לי, מה בא ללמדנו, שהרי מובן הדבר שכך הוא לשיטת רבן שמעון בן גמליאל? ומשיבים: לא נאמר ״לפיכך״ בדברי רבן שמעון בן גמליאל אלא משום שנאמר לאחר מכן ״לפיכך״ בדברי רבי.
The Gemara asks: Why do I need the clause starting with: Therefore, mentioned by Rabban Shimon ben Gamliel? It is obvious that the status of only one woman is ruined, so what information does this observation add? The Gemara answers that this clause does not add any new information; rather, the baraita taught it because of the use of the similar clause beginning with: Therefore, stated by Rabbi Yehuda HaNasi in the latter part of the baraita.
גליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) לְפִיכָךְ דְּרַבִּי לְמָה לִי מַהוּ דְּתֵימָא הָהִיא דְּאִשְׁתְּכַח כֶּתֶם גַּבַּהּ תִּתְקַלְקַל אִידַּךְ לֹא תִּתְקַלְקַל קָמַשְׁמַע לַן.

The Gemara persists: But why do I need the clause starting with: Therefore, in the statement of Rabbi Yehuda HaNasi? That too is apparently superfluous. The Gemara explains: It is necessary, lest you say that the status of the woman who has the blood stain found with her when she is wearing the garment, should be ruined, whereas the status of the other woman should not be ruined, as the garment was not with her when the blood stain was discovered. Therefore, the baraita teaches us the clause beginning with: Therefore, to stress that both women are impure.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לפיכך דרבן שמעון למה לי – כיון דתנא תולה בה פשיטא דהיא מתוקנת וזו מקולקלת.
ושואלים: אף ״לפיכך״ האמור בדברי רבי למה לי, שהרי גם זה מובן מאליו? ומשיבים: נצרך לומר כך, שכן מהו דתימא [שתאמר, היה מקום לומר] כי ההיא דאשתכח [אותה שנמצא] הכתם גבה [אצלה] — היא אמנם תתקלקל (תיטמא), ואולם אידך [האחרת], שלא נמצא הכתם אצלה — לא תתקלקל, לכך קמשמע לן [הוא משמיע לנו], בשימוש הלשון ״לפיכך״ (המורה שהרי זו תוצאה המתבקשת) ששתיהן טמאות.
The Gemara persists: But why do I need the clause starting with: Therefore, in the statement of Rabbi Yehuda HaNasi? That too is apparently superfluous. The Gemara explains: It is necessary, lest you say that the status of the woman who has the blood stain found with her when she is wearing the garment, should be ruined, whereas the status of the other woman should not be ruined, as the garment was not with her when the blood stain was discovered. Therefore, the baraita teaches us the clause beginning with: Therefore, to stress that both women are impure.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמַר רַב חִסְדָּא טָמֵא וְטָהוֹר שֶׁהָלְכוּ בִּשְׁנֵי שְׁבִילִין אֶחָד טָהוֹר וְאֶחָד טָמֵא בָּאנוּ לְמַחְלוֹקֶת רַבִּי ורשב״גוְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל.

§ With regard to the dispute between Rabban Shimon ben Gamliel and Rabbi Yehuda HaNasi, Rav Ḥisda says: In a case of two individuals, one of whom was ritually impure and the other of whom was pure, who walked on two paths, one of which was pure and the other one impure due to a corpse buried there, and neither remembers which path he took, and afterward they handled items of ritual purity, e.g., the portion of produce designated for the priest [teruma] or consecrated items, we have arrived at the dispute between Rabbi Yehuda HaNasi and Rabban Shimon ben Gamliel. According to Rabban Shimon ben Gamliel, if one of the two individuals was already impure it can be assumed that he was the one who walked along the ritually impure path, and the other individual remains pure. Rabbi Yehuda HaNasi claims that there is no assumption that the one who was pure retains that state, as it is equally possible that he walked along the ritually impure path.
ר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות רי״דרמב״ןרשב״אתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמ׳ רב חסדא, טמא וטהור שהלכו בשני שבילין, אחד טמא ואחד טהור, באנו למחל⁠[ו]⁠קת {ר׳} ורבן שמע׳ בן גמל׳. ודחי רב אדא בר אה⁠[ב]⁠ה, ע⁠[ד] כאן לא אמ׳ ר׳ דאי⁠[נ]⁠ה [תול]⁠ה ה⁠[ט]⁠הורה בשומרת יום כנגד יום בשני שלה כדי להחזיקה בטמאה, ש⁠[הרי] היא טהו׳ היא ושתיהן שות, א⁠[ב]⁠ל הכ⁠[א ד]⁠אחד [ו]⁠דאי טמא, מאי קא מפסיד, [אסוף סו]⁠ף [אפילו אם] ס⁠[פ]⁠ק אין [ת]⁠ולה הוא עכשו ... ... [טביל]⁠ה ב⁠[ע]⁠י.
א. לפירוש ר״ח ׳סוף סוף׳ הוא המשך דברי רב אדא, ולא גרס בגמרא ׳ורב חסדא׳, ורשב״א כתב: הא דאמרינן סוף סוף טבילה בעי פירש״י ז״ל דפירוקא הוא דפריק רב חסדא וכו׳ והא דאמרינן איתמר נמי, לאו אהאי סוף סוף דסליק מיניה קאי, אלא אאתקפתיה דרב אדא קאי, ור״ח ז״ל לא פירש כן. ע״כ. ולפירוש ר״ח שלא גרס ורב חסדא, אלא סוף סוף הוא מדברי רב אדא, גם איתמר נמי הוא המשך לדברי רב אדא.
שהלכו בשני שבילין – ולא ידענא הי להאי על והי להאי על.
באנו למחלוקת – לרבן שמעון דאמר תולין כתם בשומרת יום הכא נמי תולין שביל טמא באדם טמא וטהור בטהור ולרבי שניהם טמאים.
טמא וטהור שהלכו בשני שבילין – הך טמא לא מיירי בטמא שספר והזה אלא שלא טבל מדקאמר רב אדא התם כי הדדי נינהו הכא מאי נפקא ליה מינה משמע דלאו דומיא דפלוגתא לעיל הוא ובטמא שלא ספר כלל נמי לא איירי דאפילו רבי מודה דתולה כדאמר ושוין כו׳ ואמאי קאמר רב חסדא באנו למחלוקת אלא מיירי בטמא שספר קצת וס״ל לרב חסדא דלרבי אפי׳ בספרה קצת אינה תולה ורב אדא דקאמר מאי נפקא ליה מינה לא קרי הפסד כיון דלא סתר הכל והא דנקט סופרת ז׳ שלא טבלה לרבותא דרשב״ג נקטיה דאפ״ה תולה.
באנו למחלוקת דרבי ורשב״ג – וא״ת ורב חסדא אמאי לא נקט מילתיה בזבה גופה ולימא זבה שספרה מקצתה באנו למחלוקת כו׳ וי״ל דניחא ליה לאשמועינן דאפי׳ בב׳ שבילין מטמא דאע״ג דהוי ספק טומאה ברה״ר וא״ת אם כן מה ענין כתמים לשבילין דאע״ג דבתרוייהו אתרע חזקת טהרה דידהו קצת מ״מ יש לטהר יותר בשבילין משום ספק טומאה ברה״ר וי״ל דגבי כתם נמי איכא למימר דלא אתרע חזקתה כלל דאיכא למתלי בחברתה כמו בשוק של טבחים ואפ״ה לרבי אינה תולה משום דמ״ש זו מזו כיון ששניהם טהורין שספרה כבר ז׳ ימים הכי נמי מאי חזית דתלינן בטמא שספר מקצת טפי מבטהור גמור ואע״ג דאית ליה חזקה דטהרה מיחזי כי חוכא ואטלולא דמהאי טעמא מטמינן ב׳ טהורין שהלכו בשני שבילין ובאו לשאול בבת אחת דטהורין מדינא ומטמינא להו כי היכי דלא ליהוי כי חוכא ואע״ג דלא דמי דהתם אי מטהרין לתרוייהו הוי חוכא דאי אפשר להיות ששניהם טהורין אבל הכא אפשר דטהור הלך בטהור מ״מ הוי חוכא דאמאי תלינן טפי בטמא מבטהור כדאמר לעיל גבי נשים וא״ת מ״ש משני קופות דאמרינן חולין לתוך חולין נפלו וי״ל דהתם אינו מפסיד לחברתה בתלייתו כלום והכא נמי אפילו רבי מודה שתולה בנדה גמורה שלא טבלה כלל.
אמר רב חסדא טהור וטמא שהלכו בשני שבילין כול׳ – פירוש: וכגון שבאו להישאל בבת אחת דאי בזה אחר זה אפילו שניהן טהורין דתנן בפרק ה׳ דטהרות שני שבילין אחד טמא ואחד טהור הילך באחד מהן ועשה טהרות ובא חבירו והילך בשני ועשה טהרות ר׳ יהודה אומר אם נשאלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו טהורין נשאלו שניהם כאחת טמאים. אי נמי אליבא דר׳ יוסי דפליג התם דתני ר׳ יוסי אומר בין כך ובין כך טמאים.⁠1
1. בכ״י ששון 557 מופיע כאן הביאור לדף נ״ט: ״ישבו״.
והא דאמר ר׳ חסדא טמא וטהור שהלכו בשני שבילין אחד טמא ואחד טהור באנו למחלוקת רבי ורשב״ג – בספק טומאה ברה״ר דספקן טהורה היא ובבאין לישאל בבת אחת, א״נ שבא לישאל עליו ועל חבירו שא״נ היו טהורים היינו מטמאים שניהםא.
וראיתי למקצת המפרשיםב שהעמידו מימרא דרב חסדא בטמא שמנה (ימים) וג׳ ימים מימי ספרו, שאלו היה בראשון ד״ה תולין בטמא כדק׳ ושוין שתולה בשומרת יום כנגד יום בראשון שלה וכו׳. ואם היה הטמא בז׳ שלו שהשלים ימי טומאתו, היכי קאמרינן הכי מאי נפקא ליה מינהג, הא ודאי היינו פלוגתייהו דהכא והתם טבילה בעי דמים הן מחוסרים.
וזה הפירוש אינו מחוור לי, שא״כ היה ר׳ חסדא מפרש בשני שלו או בג׳ שלו. ועוד דרב אדא בר אהבה דפרכיה, דילמא בטמא בז׳ שלו קאמר ר׳ חסדא דתרווייהו נמי כי הדדי נינהוד. וכן זו ששאל ר׳ יהודה בר׳ ליואי מר׳ יוחנןה מהו לתלות כתם בכתם אינה מתחוורת לי לדברי המפרשים, שאם באנו לומר כן (ד)⁠כתם בכתם בראשון שלה לרבי ובז׳ לרשב״ג היה לו לישאל והיכי קאמר אליבא דרבי לא תיבעי לךו. ואם נאמר דבראשון שלה אפילו לר׳ תולין בלא טעם1ז. (אי נמי)⁠2 [אם כן] ברייתא מיתרצא לר׳ יוחנן שפיר לרבי כאן בראשון שלהח והיכי קאמרינן מכל מקום קשיא.
לפיכך נ״ל דהא דקתני ושוין שתולה בשומרת יום כנגד יום בראשון שלה לרב חסדא לא מפני שתולין קלקול במקולקל לר׳, דלית ליה האי סברא כלל, אלא מפני שהוחזקה להיות רואה, וכן בתולה מפני ששירפה מצוי, וכן היושבת על דם טוהר והנכרית מתוך שאינן מקפידות אינן מרגישות ויודעות לפיכך תולין בהן, שאלו ראתה זו הרגישהט, הילכך להאי טעמא טמא וטהור שהלכו בשני שבילין אפילו בראשון שלו באנו למחלוקת, ורב אדא פליג אהך סברא ומוקי פלוגתייהו משום דכי הדדי נינהו, ור״י בר ליואי נמי כרב חסדא סבר לה הילכך בבעלת הכתם אפילו בראשון אינה תולה לרבי. וכל השמועה על דרך זו תישב אותה.
א. פסחים י, א.
ב. כ״כ בתוס׳ ד״ה טמא ותוס׳ הרא״ש.
ג. ואף דבספר ג׳ ימים נמי איכא נפ״מ דסתר אותם כבר האריכו בזה התוס׳ הרשב״א כאן ובתוה״ב בית ז שער ד (כ, ד) ומשל״מ פ״ט מאיסו״ב הכ״ט.
ד. עי׳ תוס׳ הרא״ש שתי׳ זה.
ה. לפנינו הגי׳ בהיפוך ע״ש ועי׳ שבת קיג א.
ו. עי׳ הערה כג בחי׳ הר״א.
ז. עי׳ מה שכ׳ הגרא״ז וצ״ע כונתו, דלכאורה אדרבא שאני שומרת יום דבגופה קאי אבל כתם דאתי מעלמא לא.
ח. כלומר דא״כ מה מקשה לקמן ריש ע״ב מברייתא דאין תולין כתם בכתם ואמרי׳ מ״מ קשיא לרשב״ג, דהא י״ל לר׳ יוחנן דהא דאמר תולין רבי היא וביום א׳, ורשב״ג פליג עליה דאמר דאפילו ביום א׳ אין תולין דלדידיה לא שנו לן בין ביום א׳ לב׳ ימים. ועי׳ תוד״ה מהו.
ט. ורבי לית לה כלל תליה, ועי׳ מהרש״א שפי׳ שכ״ה דעת רש״י ע״ש ומל״מ שם, ועי׳ על״נ וחכמת בצלאל. מיהו צ״ע אמאי לא ס״ל סברא דתולין כמו בב׳ קופות, וצ״ל דענין חולין הוא מתקנת חכמים בדבריהם, וס״ל לרבי כיון דאיכא תליא במי שהוחזקה לראות או בשירפה מצוי, תו לא אמרו בזה גם תקנת תולין.
1. הגהת הגרא״ז: דמגופה לא חזיא.
2. הגהת הגרא״ז: א״כ.
אמר רב חסדא טמא וטהור שהלכו בשני שבילים אחד טמא ואחד טהור באנו למחלוקת ר׳ ורשב״ג. י״מ דעל כרחיך בטמא ביום שני ושלישי שלו קאמר דאי בראשון שלו קאמר הא אמרינן ושוין שתולה בשומרת יום בראשון שלה, ואי בשביעי שלו קאמר מאי קאמר באנו למחלוקת היא גופא היא, וא״ת א״כ מאי קאמר מתקיף ליה רב אדא בר אבא הכא מאי קא נפקא ליה מיניה, טובא ודאי נפקא ליה דהא סתר ימים שספר, מסתברא כי לי דבהא פליגי רב חסדא ורב אדא דרב חסדא סבר טעמא דר׳ בשומרת יום בשני שלה לאו דוקא משום דבידה לטבול השתא וכטהורה היא חשבינן לה אלא משום דסותרת יומה. ובראשון שלה היינו משום דלא נפקא לה מינה מידי, והילכך בטמא נמי בשני שלו אע״פ שאין בידו לטבול מ״מ הא נפקא מינה למסתר ימים שספר והילכך לר׳ אין טהור תולה בו ורב אדא סבר דשומרת יום בשני שלה טעמא דר׳ דכטהורה גמורה היא הואיל ובידה לטבול וכהדדי נינהו, אבל בראשון דטמאה ואין בידה לטבול תולה בו והילכך בטמא בשני שלו כיון דטמא הוא ואי איפשר לו לטבול ומקולקל הוא תולין בו, והא דקאמר מאי נפקא ליה מינה, מאי נפקא ליה השתא קאמר כלומר דאפילו בלאו הכי לא הוה מצי לטהורי נפשיה, הא דאמרינן סוף סוף טבילה בעיא פרש״י ז״ל דפירוקא הוא דפריק רב חסדא, כלומר לא תימא כי הדדי נינהו דהשתא מיהא טמאה היא דהא מחוסרת טבילה היא, הא אינו אלא שסותרת יומה. והא דאמרינן איתמר נמי לאו אהאי סוף סוף דסליק מיניה קאי אלא אאתקפתיה דרב אדא קאי, ור״ח ז״ל לא פי׳ כן.
טמא וטהור שהלכו בשני שבילין. האי טמא לאו שכבר ספר שבעה דא״כ היכי קאמר הכא רב אדא (בר אהבה) מאי נפקא ליה מינה נפקא ונפקא שהרי סותר כל מה שספר ולא איירי נמי בלא ספר כלל דא״כ היכי קאמר רב חסדא באנו למחלוקת ר׳ ורשב״ג הא תניא לעיל ושוין שתולה בשומרת יום בראשון שלה משום דלא מפסדא מידי אלא מיירי כשספר ג׳ או ד׳ ובהא פליגי דרב אדא ורב חסדא רב אדא סבר כיון שאינו סותר הכל לא קרי ליה הפסד ורב חסדא סבר אפי׳ סותר במקצת קרי ליה הפסד ותימה ומנא ליה לרב אדא דרב חסדא איירי בספר מקצת ולכך פריך ליה מאי נפקא ליה מינה דילמא דרב חסדא בשספר כל שבעה איירי וי״ל דא״כ מאי חידושא דרב חסדא היינו פלוגתייהו דלעיל. ותימה אמאי קאמר לעיל ספרה שבעה לרב חסדא וי״ל דלרבותא דרשב״ג נקטיה דא״ה תולה בה. ותימה ורב חסדא לימא מילתיה בזבה גופה שספרה מקצתה באנו למחלוקת רשב״ג ור׳ וי״ל דניחא ליה למימר בשני שבילין לרבותא דר׳ דמטמא אע״ג דהוי ספק טומאה ברה״ר מטמיא להו כיון דבאו לישאל בבת אחת ולא תלינן טהור בטהור וטמא בטמא. מיהו קשיא לרב אדא אמאי נקט לעיל דשוין שתולה בראשון ליתני חמישי וששי דהוי רבותא טפי [ובלא״ה] פי׳ זה נראה דוחק לר״מ דלכאורה משמע דאיירי דומיא דפלוגתייהו דלעיל דאי מיירי בע״א היה לו לפרש ופי׳ הוא דאיירי טמא במת בשביעי שלו קודם שטבל והוה דומיא דפלוגתייהו דלעיל וא״ה קאמר רב אדא בר אהבה דלא דמי לדלעיל [דהתם] תרוייהו כי הדדי נינהו דסופרת בשביעי שלה חשובה כטהורה כיון שטהרתה תלוי בידה אימתי שתרצה תטבול ותטהר אבל הכא מאי נפקא ליה מינה כיון שאין טהרתו תלויה בידו שצריך אדם טהור להזות עליו חשוב הוא כטמא גמור דמי יימר דמזדקיק. ועוד דקדק מדלא קאמר הכא לאו כי הדדי נינהו אלא קאמר הכא מאי נפקא ליה מינה משמע שבא להוסיף ולומר אפי׳ אי הוו כי הדדי מאי נפקא ליה מינה לטמא שטהור תולה בו הרי ספק טומאה בר״ה הוא וטהור ולא מקלקלין ליה אלא אם באו שנים לישאל בבת אחת ואהא קאמר דתולה הטהור בטמא ולא נפקא ליה מינה כולי האי שהרי בקל יכול ליזהר שלא יבא לשאל בבת אחת הילכך אי מיתרמי ליה מילתא דבאו לישאל בבת אחת תלינן ביה:
גמ׳ חולה טמא. נ״ב פי׳ שביל:
בד״ה אתמר נמי כו׳ תלינן שביל טמא בטמא כו׳ כצ״ל:
בד״ה טמא וטהור כו׳ בתלוי לדברי הכל כו׳ הד״א:
תוס׳ בד״ה טמא וטהור כו׳ לא קרי הפסד כיון דלא סתר כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה טמא וטהור שהלכו כו׳ ובטמא שלא סיפר כלל נמי לא איירי דאפי׳ רבי מודה דתולה כדאמר ושוין כו׳ עכ״ל אבל מפרש״י נראה לפרש דרב חסדא בטמא שלא סיפר כלל נמי איירי והא דקתני דמודה רבי בשומרת יום בראשון היינו טעמא לרב חסדא משום דהוחזקה רואה דמים היום ומעיינה פתוח בראשון שלה דמהאי טעמא תולה עוברה בשאינה עוברה לפי שבשעה שאינה עוברה הוחזקה יותר בדמים וטעמא דרבי לאו משום קלקול והשתא שפיר מדמה רב חסדא טמא שלא סיפר כלל בב׳ שבילין לשומרת יום בשני שלה דאינו תולה לרבי כיון דלא הוחזקה רואה היום ורב אדא שפיר קאמר הכא מאי נ״מ דבקלקול תליא מלתא ובשומרת יום בשני שלה איכא קלקול משא״כ בטמא שלא סיפר כלל והסוגיא מתפרשת כפשוטה לפ״ז אבל התוס׳ מאנו בזה שסמכו עצמן אהא שהקשו לקמן מהך דב׳ קופות דאמר חולין לתוך חולין נפלו דע״כ טעמא דרבי משום קלקול ובהכי יתיישב אהך דב׳ קופות דנקטו בתירוצם מלתא אחריתא שכתבו וה״נ אפי׳ רבי מודה שתולה בנדה גמורה שלא טבלה כלל עכ״ל ולמה שבק מלתא דקתני בברייתא ושוין שתולה כו׳ אלא דר״ל דלאו בהך מלתא דושוין שתולה כו׳ דמתניא בברייתא לחוד מודה רבי ומשום חזקת דמים אלא אף בנדה גמורה שאין מעיינה פתוח אלא שלא טבלה נמי מודה רבי וע״כ משום דלא מקלקלה מידי ודו״ק:
בד״ה באנו למחלוקת כו׳ דאע״ג דבתרוייהו איתרע חזקה כו׳ עכ״ל דספק טומאה ברה״ר לא מטהרינן נמי אלא בדאיכא חזקת טהרה כמ״ש התוס׳ בריש מכילתין גבי והלל כי אמרינן אוקי כו׳:
שם באנו למחלוקת רבי ורשב״ג. עי׳ פ״ז מ״ה דתרומות בר״ש:
ב ועוד בענין מחלוקת רבן שמעון בן גמליאל ורבי מביאים מה שאמר רב חסדא: שני אנשים, שהיה אחד מהם טמא והשני טהור שהלכו בשני שבילין שונים, והיה אחד מהשבילים טהור ואחד מהשבילים טמא. ואין אנו יודעים מי משני הנשים הללו הוא זה שהלך בשביל הטמא ונטמא בו, ומי מהם הלך בשביל הטהור — בהכרעת הדין במקרה זה באנו למחלוקת רבי ורבן שמעון בן גמליאל. שכן לדעת רבן שמעון בן גמליאל התולה את הכתם הנמצא ואת טומאתו באשה שהיא כבר טמאה, אף במקרה זה תולים אנו שהאדם הטמא הוא זה שהלך בשביל הטמא, והאדם הטהור הוא זה שהלך בשביל הטהור. ואילו לדעת רבי שאין אנו תולים את הכתם הנמצא באשה הטמאה, אף במקרה זה אין תולים שהלך האדם הטמא בשביל הטמא, שכן אפשר הוא שהאדם הטהור הוא שהלך בשביל הטמא, ולפיכך שניהם טמאים.
§ With regard to the dispute between Rabban Shimon ben Gamliel and Rabbi Yehuda HaNasi, Rav Ḥisda says: In a case of two individuals, one of whom was ritually impure and the other of whom was pure, who walked on two paths, one of which was pure and the other one impure due to a corpse buried there, and neither remembers which path he took, and afterward they handled items of ritual purity, e.g., the portion of produce designated for the priest [teruma] or consecrated items, we have arrived at the dispute between Rabbi Yehuda HaNasi and Rabban Shimon ben Gamliel. According to Rabban Shimon ben Gamliel, if one of the two individuals was already impure it can be assumed that he was the one who walked along the ritually impure path, and the other individual remains pure. Rabbi Yehuda HaNasi claims that there is no assumption that the one who was pure retains that state, as it is equally possible that he walked along the ritually impure path.
ר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות רי״דרמב״ןרשב״אתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) מַתְקֵיף לַהּ רַב אַדָּא עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי הָתָם אֶלָּא דְּתַרְוַיְיהוּ כִּי הֲדָדֵי נִינְהוּ הָכָא מַאי נָפְקָא לַן מִינַּהּ.

Rav Adda objects to this suggestion of Rav Ḥisda, claiming that one cannot compare the two cases. It is possible that Rabbi Yehuda HaNasi states his halakha only there, with regard to a woman who observes a day for a day, as she can immerse in a ritual bath at any time, and therefore both women are like each other, i.e., both have a presumption of ritual purity. But here, in the case of the two individuals walking on two paths, what practical difference does it make to the one who was previously impure if he remains ritually impure? Since there is no change of status, Rabbi Yehuda HaNasi would agree in that case that it can be assumed that the individual who was previously impure was the one who walked on the impure path.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עד כאן לא אמר רבי – דשניה טמאה.
אלא משום דכי הדדי נינהו – שתיהן היו בחזקת טהרה השומרת יום בשני שלה ראויה לטבול כל שעה שתרצה כיון שספרה שעה אחת הילכך אין כאן טומאה שתוכל לתלות בה יותר מזאת לפיכך שתיהן טמאות אבל הכא דטמא הוא מאי נפקא ליה מינה אי תלית ביה הילכך אפילו לרבי תלינן.
מתקיף לה [מקשה עליה, על השוואה זו] רב אדא: עד כאן לא שמענו כי קאמר [אמר] רבי התם [שם, באשה המשאלת חלוק] את דינו, שאין תולים את הכתם באשה הטמאה — אלא משום דתרוייהו כי הדדי נינהו [ששתיהן שוות הן], ששתיהן היו בחזקת טהרה (שהרי אף השומרת יום כנגד יום, הריהי בכלל חזקת טהרה, שכן היא ראויה לטבול בכל שעה שתרצה. שכן היום היא לא ראתה אלא אתמול). ואולם הכא [כאן, בשני אנשים שהלכו בשני שבילים] מאי נפקא לן מינה [מה יוצא לנו ממנה, מה זה משנה] לאדם הטמא, אם נחליט שהוא זה שהלך בשביל הטמא, והרי אף בלא זה הינו טמא? ולכך, במקרה זה אף רבי מודה שתולים אנו שהאדם הטמא הוא זה שהלך בשביל הטמא, ואין האדם הטהור נטמא.
Rav Adda objects to this suggestion of Rav Ḥisda, claiming that one cannot compare the two cases. It is possible that Rabbi Yehuda HaNasi states his halakha only there, with regard to a woman who observes a day for a day, as she can immerse in a ritual bath at any time, and therefore both women are like each other, i.e., both have a presumption of ritual purity. But here, in the case of the two individuals walking on two paths, what practical difference does it make to the one who was previously impure if he remains ritually impure? Since there is no change of status, Rabbi Yehuda HaNasi would agree in that case that it can be assumed that the individual who was previously impure was the one who walked on the impure path.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְרַב חִסְדָּא סוֹף סוֹף אִיהִי טְבִילָה בָּעֲיָא.

And the Gemara asks: How would Rav Ḥisda respond to this claim? Rav Ḥisda would answer that a woman who observes a day for a day is also not fully pure, as ultimately she requires immersion in a ritual bath to complete her purification, and yet Rabbi Yehuda HaNasi still rejects the attribution of the blood flow to her. Accordingly, the two cases are comparable and Rabbi Yehuda HaNasi would not assume that the individual who was already impure was the one who walked along the path that was impure.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ורב חסדא אמר סוף סוף – הך שומרת יום טבילה היא בעיא הילכך טמאה הואי ואפילו הכי קאמר רבי לא תלינן בה.
ומסבירים: ואילו רב חסדא האומר שאף במקרה זה של שני שבילים שיטת רבי שמטמאים את שני האנשים, מה טעמו? גם במקרה של האשה המשאלת חלוק, זו השומרת יום כנגד יום אינה בחזקת טהרה, שהרי סוף סוף (אחרי הכל) איהי [הריהי] טבילה בעיא [צריכה]. ובכל זאת טימא רבי את שתיהן, מעתה נאמר שגם במקרה זה של שני שבילים, לדעת רבי שני האנשים טמאים.
And the Gemara asks: How would Rav Ḥisda respond to this claim? Rav Ḥisda would answer that a woman who observes a day for a day is also not fully pure, as ultimately she requires immersion in a ritual bath to complete her purification, and yet Rabbi Yehuda HaNasi still rejects the attribution of the blood flow to her. Accordingly, the two cases are comparable and Rabbi Yehuda HaNasi would not assume that the individual who was already impure was the one who walked along the path that was impure.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אִיתְּמַר א״ראָמַר רַבִּי יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי חֲנִינָא דטָמֵא וְטָהוֹר וַאֲפִילּוּ טָהוֹר וְתָלוּי שֶׁהָלְכוּ בִּשְׁנֵי שְׁבִילִין אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר תּוֹלֶה טָמֵא בְּתָלוּי וְטָהוֹר בְּטָהוֹר לְדִבְרֵי הַכֹּל.

It was stated that Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: In a case of two individuals, one of whom was ritually impure and the other of whom was pure, or even where one was pure and the other was impure due to uncertainty, who walked on two different paths, one of which was impure and the other one pure, and neither remembers which path he took, one may attribute by assuming that the impure path was the one traversed by the individual who was impure due to uncertainty, and the pure path was traversed by the one who was ritually pure. And everyone agrees with this ruling, i.e., Rabbi Yehuda HaNasi agrees with Rabban Shimon ben Gamliel in this case. This statement is in accordance with Rav Adda’s objection, not in accordance with the suggestion of Rav Ḥisda.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איתמר נמיא אמ׳ ר׳ [יוסי בר׳ חנינה. טמא וטהור וא]⁠פיל⁠[ו תלוי] בהלך [טמא בתלוי וטהור בטהור ל]⁠דברי הכל. בעיא [מיניה ר׳ יוחנן מרבי יהו]⁠דה בר ליואיי, מהו ... ... שאחת (מציו) [מצוי] הכתם בחלוקה ...⁠ג
א. כבכי״ר, וכן הוא ברש״י. ולפנינו תוקנה הגרסה על פי רש״י שכתב, כמדומה לי דלא גרס נמי. ראה הערה הקדומת.
ב. חסר, שהלכו בשני שבילין אחד טמא ואחד טהור, אני אומר.
ג. ע״כ כתי״ה.
איתמר נמי – כרב אדא דאמר אפילו לרבי תלינן שביל טמא בטמא. וכמדומה לי דלא גרס נמי.
טמא וטהור – או אפילו טהור ותלוי שהלכו כו׳ תולה טהור את שביל טמא בתלוי.
לדברי הכל – ואפילו לרבי וכדאמרינן דהתם הוא דכי הדדי נינהו אבל הכא דתלוי טמא מספק וטהור טהור גמור תולין טומאה בתלוי.
שם איכא דאמרי הא והא רבי. נ״ב סוגיא דעלמא משמע שכבר מתרצינן הברייתא ואחר כך פרכינן מינה ולפי זה השנויי׳ לא פריך מידי דהא לרבי פשיטא דאינה חולה בכתם אלא דוקא לתירוץ קמא הוא דפריך או אליבא דרב אשי וא״כ מדפריך רבי יוחנן ש״מ דאיכא דאמרי ליתא כלל ומהו דעת הגמרא וצ״ע אף שהתוס׳ דוחקים:
רש״י בד״ה וביושבת על דם טוהר ובבתולה שדמיה כו׳ כצ״ל:
ומביאים: איתמר [נאמר] שאמר ר׳ יוסי בר׳ חנינא: טמא וטהור, ואין המדובר רק בשני אנשים שאחד מהם טהור ואחד מהם טמא אלא אפילו שאחד מהם טהור ואחד מהם תלוי (ספק טמא), שהלכו בשני שבילין שונים, שהיה אחד מהם טמא ואחד מהם טהורתולה את האדם שהלך בשביל הטמא באדם זה שהוא תלוי, ואת האדם שהלך בשביל הטהור באדם זה שהוא טהור — והלכה זו הריהי לדברי הכל, שאף רבי סבור במקרה זה כרבן שמעון בן גמליאל. והרי זה איפוא כשיטת הסברו של רב אדא, ושלא כשיטת רב חסדא.
It was stated that Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: In a case of two individuals, one of whom was ritually impure and the other of whom was pure, or even where one was pure and the other was impure due to uncertainty, who walked on two different paths, one of which was impure and the other one pure, and neither remembers which path he took, one may attribute by assuming that the impure path was the one traversed by the individual who was impure due to uncertainty, and the pure path was traversed by the one who was ritually pure. And everyone agrees with this ruling, i.e., Rabbi Yehuda HaNasi agrees with Rabban Shimon ben Gamliel in this case. This statement is in accordance with Rav Adda’s objection, not in accordance with the suggestion of Rav Ḥisda.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) בְּעָא מִינֵּיהּ ר׳רַבִּי יוֹחָנָן מֵרַבִּי יְהוּדָה בַּר לֵיוַאי מַהוּ לִתְלוֹת כֶּתֶם בְּכֶתֶם אַלִּיבָּא דְּרַבִּי לָא תִּבְּעֵי לָךְ.

§ Rabbi Yoḥanan raised a dilemma before Rabbi Yehuda bar Livai: What is the halakha with regard to attributing a blood stain to a woman who is already impure due to having seen a blood stain? Rabbi Yoḥanan clarifies his question: I am not raising this dilemma to you according to the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi.
רש״יתוספותתוספות רא״שמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כתם בכתם – השאילה חלוקה לבעלת הכתם ואח״כ לבשתה היא מהו שתתלה בראשונה להיות היא טהורה.
מהו לתלות כתם בכתם – אומר הר״י דליכא למימר דבעי לתלות בסופרת שבעה שלא טבלה אבל בראשון פשיטא ליה דתולה דאם כן מאי קאמר לקמן מ״מ קשיא הא איכא לשנויי בין לרבי בין לרשב״ג בראשון שלה איירי ברייתא ועוד דאליבא דרבי נמי ה״ל למבעי בראשון שלה כיון דלא חזיא מגופה אלא אפי׳ בראשון שלה מבעי ליה ופשיט ליה דאין תולין אפי׳ לרשב״ג אלא לחזיא מגופה והשתא לכולהו שינויי קשה לר׳ יהודה בר ליואי והא דקמשני הא והא רבי הא בראשון שלה והא בשני שלה הש״ס הוא דקמהדר לשנויי בכל ענין שיכול לתרץ ולא בשיטתיה דר״י דהא קאמר אליבא דרבי לא תבעי לך ואוקימנא בעיא שלו אפילו בראשון שלה וקאמר כיון דהיכא דמגופה חזיא לא תלינן בשני שלה לרבי בכתם לא תלינן אפילו בראשון שלה.
מהו לתלות כתם בכתם. לכאורה משמע דבעי כגון שספרה ג׳ או ד׳ דומיא דלעיל אבל בראשון לכ״ע תולה כיון דלא מפסדא מידי ואי אפשר לומר כן דא״כ לבעי בראשון שלה לרבי שמא אינה תולה משום דלא הוי מגופה. ותו אי פשיטא ליה דבראשון שלה תולה אמאי איתותב רב ליואי מברייתא דלקמן לישני הא בראשון הא בז׳. הילכך נראה דאף בראשון מבעיא ליה וה״ק אליבא דר׳ פשיטא כיון דלא חזיא מגופה דאינה תולה אף בראשון כיון דכי חזיא מגופה קאמר דאינה תולה בז׳. ומיבעיא ליה אליבא דרשב״ג דקאמר דכי חזיא מגופה תליא אפי׳ בשביעי הכי נמי דמעלמא קאתי דילמא אף בראשון לא תליא:
בד״ה מהו לתלות כתם כו׳ אבל בראשון פשיטא ליה דתולה כו׳ ועוד אליביה דרבי נמי ה״ל כו׳ עכ״ל פי׳ דאם נימא בראשון פשיטא ליה דתולין לכ״ע אהא קשיא להו דאליבא דר׳ נמי ה״ל למבעי כו׳ דנהי דלרבן שמעון בן גמליאל פשיטא ליה דתולין משום דכיון דהיכא דחזיא מגופה תולין אף בשני שלה מסתבר לכל הפחות בכתם בראשון שלה תולין אבל לר׳ דבמגופה לא תולין נמי אלא בראשון אמאי פשיטא ליה דבכתם נמי בראשון תולין דהוה ליה למבעי ביה נמי אם לנחותי חדא דרגא כדמבעי ליה לרשב״ג לשני שלה אם נחתינן בכתם חדא דרגא משום דלא חזיא מגופה ולא ניחא להו למימר דלרבן שמעון בן גמליאל פשיטא ליה בראשון דתולין בכתם ולרבי פשיטא ליה דאין תולין בראשון דודאי למאי דמסקי התוס׳ לרשב״ג אף בראשון מבעי ליה נשמע שפיר מבעייתו של ר׳ יוחנן דלרבי אין תולין בראשון דהא אף בראשון קמבעיא ליה ועלה קאמר לרבי לא תבעי לך כמ״ש התוס׳ והיינו משום כיון דרבי מחמיר אף במגופה דאין תולין אלא בראשון פשיטא ליה בכתם לנחותי הך חדא דרגא אבל לרשב״ג דמיקל בגופה קמבעיא ליה שפיר בכתם אפי׳ לנחותי ביה חדא דרגא אם לאו אבל הא ודאי לא משתמע מבעייתו של ר׳ יוחנן למימר דלרשב״ג פשיטא ליה דתולין בכתם בראשון שלה ולרבי פשיטא ליה דאין תולין דלא אשכחן בשום דוכתא מפורש דפליגי בראשון ומהיכא פשיטא לן הך פלוגתא בכתם ודו״ק:
בא״ד מ״מ קשיא הא איכא לשנויי בין לרבי בין לר״ש בן גמליאל בראשון כו׳ עכ״ל אבל אי בראשון שלה קמבעיא ליה נמי לר״ש בן גמליאל כיון דמ״מ תקשה לרבי יהודה בר ליואי ניחא ליה לשנויי רישא וסיפא לרבי הא בראשון והא בשני ולא בעי למימר הכי לרשב״ג דא״כ תפשוט מיהא חדא לרשב״ג דמשני שלה אין תולין כדקאמר רבי יהודה בר ליואי וק״ל:
ג ועוד בענין מחלוקת זו של רבן שמעון בן גמליאל ורבי, בעא מיניה [שאל ממנו] ר׳ יוחנן מר׳ יהודה בר ליואי: מהו הדין לענין לתלות כתם הנמצא בחלוק שהשאילה אשה לחברתה, בכתם שהיתה זו השואלת טמאה משום שמצאה בחלוקה שלה כתם, ולאחר שהחזירה השואלת את החלוק, לבשתו המשאלת (בלא שבדקה אותו), ונמצא בו לאחר מכן כתם. והסביר ר׳ יוחנן את שאלתו: אליבא [לשיטת] רבי המטמא את שתיהן בנמצא כתם בחלוק מושאל — לא תבעי [תישאל] לך שאלה זו, שהרי
§ Rabbi Yoḥanan raised a dilemma before Rabbi Yehuda bar Livai: What is the halakha with regard to attributing a blood stain to a woman who is already impure due to having seen a blood stain? Rabbi Yoḥanan clarifies his question: I am not raising this dilemma to you according to the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi.
רש״יתוספותתוספות רא״שמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) הַשְׁתָּא וּמָה הָתָם דְּקָא חָזְיָא מִגּוּפַהּ אָמְרַתְּ אֵינָהּ תּוֹלָה הָכָא דְּמֵעָלְמָא קָא אָתֵי לֹא כׇּל שֶׁכֵּן.

Rabbi Yoḥanan explains why his dilemma does not apply according to the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi: Now, and if there, where one loaned her garment to a woman who observes a clean day for a day, which is a case where she sees a discharge from her body, and yet you said that according to Rabbi Yehuda HaNasi the other woman may not attribute the blood stain to her, then here, in the case of a woman who is impure merely due to having seen a blood stain, where her impurity came from a source external to her, is it not all the more so that Rabbi Yehuda HaNasi would not permit one to attribute the blood stain to her?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שומרת יום חזאי אתמול מגופה.
השתא [מעתה] יש לומר בשיטת רבי: ומה התם [שם, במשאלת חלוקה לשומרת יום כנגד יום], דקא חזיא [שהיא רואה] מגופהאמרת שהאשה המשאלת אינה תולה בה את הכתם, ושתיהן טמאות. הכא [כאן, במשאלת חלוק לבעלת כתם], והרי בכתם שנטמאה בו השואלת יש מקום לומר דמעלמא קא אתי [שמבחוץ הוא, הכתם בא] ולא ממנה — לא כל שכן שאין המשאלת תולה את הכתם בבעלת כתם, ושתיהן טמאות.
Rabbi Yoḥanan explains why his dilemma does not apply according to the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi: Now, and if there, where one loaned her garment to a woman who observes a clean day for a day, which is a case where she sees a discharge from her body, and yet you said that according to Rabbi Yehuda HaNasi the other woman may not attribute the blood stain to her, then here, in the case of a woman who is impure merely due to having seen a blood stain, where her impurity came from a source external to her, is it not all the more so that Rabbi Yehuda HaNasi would not permit one to attribute the blood stain to her?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) כִּי תִּבְּעֵי לָךְ אַלִּיבָּא דרשב״גדְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הָתָם הוּא דְּקָא חָזְיָא מִגּוּפַהּ תָּלְיָא הָכָא דְּמֵעָלְמָא קָאָתֵי לָא תָּלְיָא אוֹ דִלְמָא לָא שְׁנָא.

Rather, when I raise this dilemma to you, it is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel. Rabbi Yoḥanan clarifies the dilemma: Perhaps it is only there, in the case where she loaned her garment to a woman who observes a day for a day, where she sees the discharge from her body, that the lender may attribute the blood stain to her, whereas here, where it is possible that the stain came from a source external to her, Rabban Shimon ben Gamliel would not permit the lender to attribute this new blood stain to her. Or perhaps it is no different, and Rabban Shimon ben Gamliel would rule leniently in both cases.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא תליא – ושתיהן טמאות.
ואולם כי תבעי [כאשר תישאל] לך שאלה זו, הרי זה אליבא [לשיטת] רבן שמעון בן גמליאל. וצדדי השאלה: דווקא התם [שם, במשאלת חלוקה לשומרת יום כנגד יום], הוא שכיון דקא חזיא [שהיא רואה] מגופה — לכך הריהי תליא [תולה] בה את הכתם. אבל הכא [כאן, במשאלת חלוק לבעלת הכתם], שיש מקום לומר דמעלמא קאתי [שמבחוץ הוא, הכתם שטימא אותה, בא] — היא לא תליא [אינה תולה] בה, ושתיהן טמאות. או דלמא, לא שנא [או שמא, אין זה משנה], ואף במקרה זה לדעת רבן שמעון בן גמליאל האשה המשאלת את החלוק תולה את הכתם באשה השואלת.
Rather, when I raise this dilemma to you, it is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel. Rabbi Yoḥanan clarifies the dilemma: Perhaps it is only there, in the case where she loaned her garment to a woman who observes a day for a day, where she sees the discharge from her body, that the lender may attribute the blood stain to her, whereas here, where it is possible that the stain came from a source external to her, Rabban Shimon ben Gamliel would not permit the lender to attribute this new blood stain to her. Or perhaps it is no different, and Rabban Shimon ben Gamliel would rule leniently in both cases.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) הא״לאֲמַר לֵיהּ אֵין תּוֹלִין מָה טַעַם לְפִי שֶׁאֵין תּוֹלִין.

Rabbi Yehuda bar Livai said to Rabbi Yoḥanan: She may not attribute this blood stain to a woman who was already impure due to having seen a blood stain, and both women are ritually impure. Rabbi Yoḥanan asked Rabbi Yehuda bar Livai: What is the reason that she may not attribute the blood stain to her? Rabbi Yehuda bar Livai answered: It is because in this case one may not attribute the new blood stain to that other woman, as her previous stain might have come from an external cause.
עין משפט נר מצוהרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לפי שאין תולין – דמעלמא אתי לה טומאת כתם קמא ולא בחזקת רואה היא.
שם אין תולין מה טעם לפי שאין תולין. כעין זה שבת כא ע״א גיטין ס ע״א:
אמר ליה [לו] ר׳ יהודה בר ליואי לר׳ יוחנן בתשובה: לדעת רבן שמעון בן גמליאל, במקרה זה אין תולין את הכתם באשה השואלת. שאלו ר׳ יוחנן: ומה טעם אין תולים במקרה זה? השיבו ר׳ יהודה בר ליואי: לפי שאין בעלת הכתם טמאה בודאי שבכגון זה אנו תולין בה, שכן ייתכן שהכתם שטימא אותה בא מבחוץ.
Rabbi Yehuda bar Livai said to Rabbi Yoḥanan: She may not attribute this blood stain to a woman who was already impure due to having seen a blood stain, and both women are ritually impure. Rabbi Yoḥanan asked Rabbi Yehuda bar Livai: What is the reason that she may not attribute the blood stain to her? Rabbi Yehuda bar Livai answered: It is because in this case one may not attribute the new blood stain to that other woman, as her previous stain might have come from an external cause.
עין משפט נר מצוהרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) אֵיתִיבֵיהּ אֵין תּוֹלִין כֶּתֶם בְּכֶתֶם הִשְׁאִילָה חֲלוּקָהּ לְנׇכְרִית אוֹ לְיוֹשֶׁבֶת עַל הַכֶּתֶם הֲרֵי זוֹ תּוֹלָה בָּהּ.

Rabbi Yoḥanan raised an objection to Rabbi Yehuda bar Livai from the following baraita: A woman who loans her garment to another and subsequently finds a blood stain on it may not attribute the blood stain to a woman who was impure due to having previously seen a blood stain. But if she loaned her garment to a gentile woman or to a woman who was observing days of impurity due to having seen a blood stain, she may attribute the blood stain found on the garment to that other woman.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
השאילה חלוקה הבדוק לה לשומרת יום כנגד יום ואחר כך לבשתו זו ונמצא עליו כתם תולה בה ולא סוף דבר ביום ראשון שלה שראתה בו שהוא כהשאילתו לנדה וכן שאין קלקול בזה אצל השומרת שהרי אף כשלא נתלה בה כתם זה צריכה היא לשימור למחר אלא אף בשני שלה שהוא יום השמור ושאינה רואה בו תולין בה הואיל ועדין טמאה היא שתולין הקלקלה במקולקל ואע״פ שיש בזה קלקול אצל השומרת שהרי אתה צריך להזקיקה לשימור יום שלישי מצד שאתה תולה בה כתם זה ובזמן הזה שאין בו דין שומרת יום כנגד יום אתה מגלגל דין זה למי שהשאילתו לסופרת שבעה נקיים אפילו ביום שביעי שלה הואיל ומ״מ מחוסרת טבילה תולה בה אע״פ שאתה מקלקלה וסותרת מנינה מצד מה שאתה תולהו בה כך פסקוה רוב פוסקים ומשום דכתמים דרבנן והלכה כדברי המיקל אלא שגדולי הדורות חוככים לומר לפסוק הלכה בזבה קטנה ביום השימור ובסופרת שבעה נקיים שאינה תולה הואיל ובתלייה זו מתקנת עצמה ומקלקלת את חברתה ומשום דהלכה כר׳ מחברו וכל שכן דטעמיה מסתבר ואין בידי להכריע ולדברי הכל אם השאילתו ליושבת על דם טוהר תולה בה שהרי אין בזה קלקול אצל היושבת על דם טוהר ואפילו בזמן הזה שהחמירו ברוב מקומות שלא לישב על דם טוהר ונמצאת מקלקלה במנינה כשאר הנשים מ״מ הואיל ומן הדין אין כאן קלקול לא החמירו אלא לעצמן אבל שלא להציל על חברתן לא החמירו ויש חולקין שלא לתלות בזמן הזה ואין נראה כן:
השאילתו לקטנה שלא ראתה מעולם ולבשתו קטנה זו אחר שנבעלה קודם שתחיה המכה שהוא דם טוהר או לנערה שלא ראת מעולם ולבשתהו אחר שנבעלה כל ארבעה לילות שהוא דם טוהר הרי בעלת החלוק תולה בהן וזו מיהא לדברי הכל אף בזמן הזה שאין נותנין לאשה אלא בעילת מצוה בלבד מפני שדמים מצויים בהן וראוי לתלות בהן:
השאילתו לבעלת הכתם ואח״כ לבשתו היא הן שהיתה זו יושבת על כתם למפרע ר״ל קודם שאלה הן להבא ר״ל שמצאה כתם בחלוק אחר ששאלה את זו אין זו תולה בה שאין תולין כתם בכתם שאף בעלת הכתם אינה יודעת בבירור שמגופה יצא והרי שתיהן מקולקלות מצד כתם זה וכל שכן אם השאילתו לחברתה הטהורה ששתיהן מקולקלות:
טמא וטהור או ספק טמא וטהור שהלכו בשני שבילין אחד טמא ואחד טהור אפילו באו לישאל שניהם כאחד הרי הטהור תולה את הטומאה בטמא או בספק טמא ר״ל שאומרים טמא או ספק טמא הלך בטמא וטהור הלך בטהור וכן אין מטמאין את הטמא בהליכתו מצד השביל ר״ל שאם היה הוא טמא שרץ והשביל טמא מת אין נותנין לו דין טומאת מת וכן שאם הוא ספק טמא ספק טהור אין מטמאין אותו ודאי:
איתיביה [הקשה לו] ר׳ יוחנן על דברי ר׳ יהודה בר ליואי ממה ששנינו בברייתא: אין תולין את הכתם הנמצא בחלוק שהושאל בבעלת הכתם. ואם השאילה חלוקה לאשה נכרית או לישראלית היושבת על הכתם (הטמאה כבעלת כתם) — הרי זו תולה בה.
Rabbi Yoḥanan raised an objection to Rabbi Yehuda bar Livai from the following baraita: A woman who loans her garment to another and subsequently finds a blood stain on it may not attribute the blood stain to a woman who was impure due to having previously seen a blood stain. But if she loaned her garment to a gentile woman or to a woman who was observing days of impurity due to having seen a blood stain, she may attribute the blood stain found on the garment to that other woman.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) הָא גּוּפַהּ קַשְׁיָא רֵישָׁא אָמְרַתְּ אֵין תּוֹלִין סֵיפָא אָמְרַתְּ תּוֹלִין הָא לָא קַשְׁיָא הָא רַבִּי וְהָא רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל.

Before explaining the objection, the Gemara first analyzes the baraita. This baraita itself is difficult. In the first clause you said that a woman who loans her garment to another and subsequently finds a blood stain on it may not attribute the blood stain to a woman who was impure due to having previously seen a blood stain, whereas in the latter clause you said that she may attribute the blood stain to such a woman. Rabbi Yoḥanan explains this contradiction: This is not difficult. This first clause of the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, and that latter clause is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ובתחילה יש לברר את דברי הברייתא, שכן הא גופה קשיא [זו הברייתא עצמה קשה] שהרי רישא [בהתחלה] אמרת שאין תולין בבעלת הכתם, ואילו סיפא [בסוף] אמרת שתולין! אלא יש לתרץ כי הא לא קשיא [זה אינו קשה], שכן הא [זה, תחילת דברי הברייתא] — הריהם כשיטת רבי, הסבור שאין תולים בבעלת הכתם. ואילו הא [זה, סוף דברי הברייתא] — הריהם כשיטת רבן שמעון בן גמליאל, הסבור שתולים בבעלת הכתם.
Before explaining the objection, the Gemara first analyzes the baraita. This baraita itself is difficult. In the first clause you said that a woman who loans her garment to another and subsequently finds a blood stain on it may not attribute the blood stain to a woman who was impure due to having previously seen a blood stain, whereas in the latter clause you said that she may attribute the blood stain to such a woman. Rabbi Yoḥanan explains this contradiction: This is not difficult. This first clause of the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, and that latter clause is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) אִיכָּא דְאָמְרִי הָא וְהָא רַבִּי הָא בָּרִאשׁוֹן שֶׁלָּהּ הָא בַּשֵּׁנִי שֶׁלָּהּ.

There are those who say an alternative resolution of the contradiction: Both this clause and that clause are in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi. The difference is that this latter clause, where she may attribute the blood stain to the other woman, is referring to a case where the blood stain was found on that woman’s first day, when she had just found the blood stain and is impure for that day. Since she is in any case impure for that day, she is not adversely affected by having the new stain attributed to her. The case where the blood stain may not be attributed to the other woman is a case where the blood stain in question was found on her second day, i.e., the day after she found the blood stain, when she is not impure but merely requires immersion. The lender may not attribute the new blood stain to her, as that would render her ritually impure for an extra day.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בשני שלה – אינה תולה דמקלקלה לה שמארכת ימי טומאת כתמה יום אחד אבל ביום ראשון שלבשה חלוק זה ביום ראשון (לכתמה הראשון) תולה דלא מקלקלה לה מידי.
איכא דאמרי [יש שאומרים] ביישוב דברי הברייתא כי הא והא [זה וזה, תחילת וסוף דבריה] הריהם כשיטת רבי, ואין זו סתירה, שכן הא [זה, בסוף דברי הברייתא] מדובר בכתם הנמצא בחלוק ששאלה ביום הראשון שלה, ביום בו נמצא הכתם בחלוק שלה שבשלו היא טמאה. והרי באותו יום הריהי טמאה כשלעצמה, ואף בלא שנתלה בה את הכתם בחלוק ששאלה. ולכך אין סיבה שלא נתלה בה את הכתם הזה, שהרי אין מקלקלים אותה יותר בכך. ואילו הא [זה, בתחילת דברי הברייתא] — מדובר בכתם הנמצא ביום השני שלה, שראתה את הכתם אתמול, ואין היא צריכה אלא טבילה היום, וטהורה היא. ואם נייחס לה את הכתם הנמצא עתה, הרינו מקלקלים אותה, בכך שהריהי נטמאת יום נוסף.
There are those who say an alternative resolution of the contradiction: Both this clause and that clause are in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi. The difference is that this latter clause, where she may attribute the blood stain to the other woman, is referring to a case where the blood stain was found on that woman’s first day, when she had just found the blood stain and is impure for that day. Since she is in any case impure for that day, she is not adversely affected by having the new stain attributed to her. The case where the blood stain may not be attributed to the other woman is a case where the blood stain in question was found on her second day, i.e., the day after she found the blood stain, when she is not impure but merely requires immersion. The lender may not attribute the new blood stain to her, as that would render her ritually impure for an extra day.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) רַב אָשֵׁי אָמַר הָא וְהָא רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וְלָא קַשְׁיָא

Rav Ashi said yet another resolution of the baraita: Both this first clause and that latter clause are in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, and it is not difficult.
רמב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רב אשי אמר הא והא רשב״ג ול״ק כאן למפרע כאן להבא – כך פירושו שאם לבשו הן שתיהן החלוק הזה, ואחר שפשטו אותו מצאה אחת מהן כתם א׳ בחלוק שלה, אין תולין כתם בכתםא, אבל היתה אחת מהן כבר בעלת כתם ולבשו חלוק זה ונמצא בו כתם, תולין בבעלת הכתם שהיתה כבר. וזה הפי׳ נכון ולשון הגמרא מוכיח, אבל הפי׳ שפירש רש״יב אינו נכון כלל.
א. לפי׳ רבנו זהו להבא שאין תולין, שלבשו שניהם חלוק והיה בו כתם ואח״כ לבשה א׳ חלוק אחר ומצאה בו כתם, ועי׳ פי׳ הא׳ בתוס׳. ועי׳ מל״מ פ״ט סהכ״ט. ועי׳ חוו״ד סי׳ קצ סקל״ב שתמה דבאיסור דרבנן הרי אמרי׳ תולין, ותי׳ דכיון שאינו ידוע לא יצא החלוק מחזקת הבדוק. ועי׳ שו״ע הרב סקפ״ו שהאריך בזה.
ב. ד״ה כאן למפרע, ועי׳ תוס׳.
רב אשי אמר ביישוב דברי הברייתא: הא והא [זה וזה, תחילת וסוף דברי הברייתא] הם כשיטת רבן שמעון בן גמליאל, ולא קשיא [ואין זה קשה],
Rav Ashi said yet another resolution of the baraita: Both this first clause and that latter clause are in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, and it is not difficult.
רמב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נדה ס. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה נדה ס. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר׳ חננאל נדה ס. – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס נדה ס., רש"י נדה ס., תוספות נדה ס., תוספות רי"ד נדה ס., רמב"ן נדה ס. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א נדה ס. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי נדה ס. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), תוספות רא"ש נדה ס., מהרש"ל חכמת שלמה נדה ס., מהרש"א חידושי הלכות נדה ס., גליון הש"ס לרע"א נדה ס., פירוש הרב שטיינזלץ נדה ס., אסופת מאמרים נדה ס.

Niddah 60a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Niddah 60a, R. Chananel Niddah 60a, Collected from HeArukh Niddah 60a, Rashi Niddah 60a, Tosafot Niddah 60a, Tosefot Rid Niddah 60a, Ramban Niddah 60a, Rashba Niddah 60a, Meiri Niddah 60a, Tosefot Rosh Niddah 60a, Maharshal Chokhmat Shelomo Niddah 60a, Maharsha Chidushei Halakhot Niddah 60a, Gilyon HaShas Niddah 60a, Steinsaltz Commentary Niddah 60a, Collected Articles Niddah 60a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144