R. Avraham of Montpellier Yevamot 46a – ר' אברהם מן ההר יבמות מו.‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

גּוֹי¹ גּוּפָא לָא קָנֵי לֵיהּ מַאי דְּקָנֵי לֵיהּ הוּא דְּמַקְנֵי לֵיהּ לְיִשְׂרָאֵל וְכֵיוָן דִּקְדַם וּטְבַל לְשֵׁם בֶּן חוֹרִין אַפְקְעֵיהּ לְשִׁעְבּוּדֵיהּ. כִּדְרָבָא דְּאָמַר רָבָא ^אהֶקְדֵּשׁ חָמֵץ ^בוְשִׁחְרוּר מַפְקִיעִין מִידֵי שִׁעְבּוּד. מֵתִיב רַב חִסְדָּא ^גמַעֲשֶׂה בִּבְלוֹרְיָא הַגִּיּוֹרֶת שֶׁקָּדְמוּ עֲבָדֶיהָ וְטָבְלוּ לְפָנֶיהָ וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְאָמְרוּ קָנוּ עַצְמָן בְּנֵי חוֹרִין לְפָנֶיהָ אִין לְאַחֲרֶיהָ לָא. אָמַר רָבָא ^דלְפָנֶיהָ בֵּין בִּסְתָם בֵּין בִּמְפוֹרֵשׁ לְאַחֲרֶיהָ בִּמְפוֹרֵשׁ אִין בִּסְתָם לָא. אָמַר רַב אַוְיָא לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּלוֹקֵחַ מִן הַגּוֹי² ^האֲבָל גּוֹי³ גּוּפֵיהּ קָנֵי. דִּכְתִיב {ויקרא כ״ה:מ״ה} וְגַם מִבְּנֵי הַתּוֹשָׁבִים הַגָּרִים עִמָּכֶם מֵהֶם תִּקְנוּ אַתֶּם קוֹנִים מֵהֶם וְלֹא הֵם קוֹנִים מִכֶּם וְלֹא הֵם קוֹנִים זֶה מִזֶּה. וְלֹא הֵם קוֹנִים מִכֶּם לְמַאי אִילֵימָא לְמַעֲשֶׂה יָדָיו אַטּוּ גּוֹי⁴ לָא קָנֵי לֵיהּ לְיִשְׂרָאֵל לְמַעֲשֵׂה יָדָיו ^ווְהָכְתִיב {ויקרא כ״ה:מ״ז} אוֹ לְעֵקֶר מִשְׁפַּחַת גֵּר וְאָמַר מָר מִשְׁפַּחַת גֵּר זֶה הַגּוֹי⁵ אֶלָּא לָאו לְגוּפֵיהּ וְקָאָמַר רַחֲמָנָא אַתֶּם קוֹנִין מֵהֶם אֲפִילּוּ גּוּפֵיהּ. פָּרֵיךְ רַב אַחָא אֵימָא בְּכַסְפָּא וּבִטְבִילָה קַשְׁיָא. אָמַר שְׁמוּאֵל ^זוְצָרִיךְ לְתׇקְפּוֹ בַּמַּיִם. ^חכִּי הַאי דְּמִנְיָמִין עַבְדֵּיהּ דְּרַב אָשֵׁי בְּעָא לאטבולי מַסְרֵיהּ נִיהֲלַיְיהוּ לְרָבִינָא וּלְרַב אַחָא ברי׳בְּרֵיהּ דְּרָבָא אָמַר לְהוּ חֲזוֹ דְּמִינַּיְיכוּ קבעית לֵיהּ רְמוֹ לֵיהּ אַרְוִיסָא בְּצַוְּארֵיהּ אַרְפּוֹ לֵיהּ וְצַמְצִמוּ לֵיהּ. אַרְפּוֹ לֵיהּ כִּי הֵיכִי דְּלָא לֶהֱוֵי חֲצִיצָה צַמְצִמוּ לֵיהּ כִּי הֵיכִי דְּלָא לַקְדֵּים וְלֵימָא לְהוּ לְשֵׁם בֶּן חוֹרִין אֲנִי טוֹבֵל בַּהֲדֵי דְּדַלִּי רֵישֵׁיהּ מִמַּיָּא אַנְּחוּ לֵיהּ זוּלְטָא דְטִינָא אַרֵישֵׁיהּ וַאֲמַרוּ לֵיהּ זִיל אַמְטִי לְבֵי מָרָךְ. א״לאֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא חֲזִי מָר הָנֵי דְּבֵי פָּפָּא בַּר אַבָּא דְּיָהֲבִי זוּזִי לְאִינָשֵׁי לִכְרָגַיְיהוּ וּמְשַׁעְבְּדִי בְּהוּ כִּי נָפְקִי צְרִיכִי גִּיטָּא דְחֵירוּתָא אוֹ לָא. א״לאֲמַר לֵיהּ אִיכּוֹ שְׁכֵיבִי לָא אֲמַרִי לְכוּ הָא מִילְּתָא ^טהָכִי א״ראָמַר רַב שֵׁשֶׁת מוּהְרְקַיְיהוּ דְּהָנֵי בְּטֻפְסָא דְמַלְכָּא מַנַּח וּמַלְכָּא אָמַר מַאן דְּלָא יָהֵיב כְּרָגָא מִשְׁתַּעְבֵּד לְמַאן דְּיָהֵיב כְּרָגָא. ר׳רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אִיקְּלַע לְגַבְלָא חֲזָא בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל דִּמְעַבְּרָן מִגֵּרִים שֶׁמָּלוּ וְלֹא טָבְלוּ וַחֲזָא חַמְרָא דְיִשְׂרָאֵל דְּמָזְגִי גּוֹיִם⁶ וְשָׁתוּ יִשְׂרָאֵל וַחֲזָא תּוֹרְמוֹסִין דְּשָׁלְקִי גּוֹיִם⁷ וְאָכְלִי יִשְׂרָאֵל וְלָא אֲמַר לְהוּ וְלָא מִידֵּי. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דר׳דְּרַבִּי יוֹחָנָן א״לאֲמַר לֵיהּ צֵא וְהַכְרֵז עַל בְּנֵיהֶם שֶׁהֵם מַמְזֵרִים וְעַל יֵינָם מִשּׁוּם יֵין נֶסֶךְ וְעַל תּוֹרְמוֹסָן מִשּׁוּם בִּישּׁוּלֵי גוֹיִם⁸ לְפִי שֶׁאֵינָן בְּנֵי תוֹרָה. עַל בְּנֵיהֶן שֶׁהֵם מַמְזֵרִים ר׳רַבִּי יוֹחָנָן לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר ר׳רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן ^ילְעוֹלָם אֵין גֵּר עַד שֶׁיָּמוּל וְיִטְבּוֹל וְכֵיוָן דְּלָא טָבֵיל גּוֹי⁹ הוּא וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן גּוֹי¹⁰ וְעֶבֶד הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל הַוָּלָד מַמְזֵר. ^כוְעַל יֵינָם מִשּׁוּם יֵין נֶסֶךְ מִשּׁוּם לָךְ לָךְ אָמְרִין נְזִירָא סְחוֹר סְחוֹר לְכַרְמָא לָא תִּקְרַב. וְעַל תּוֹרְמוֹסָן מִשּׁוּם בִּשּׁוּלֵי גוֹיִם¹¹ לְפִי שֶׁאֵינָן בְּנֵי תוֹרָה הָא בְּנֵי תוֹרָה שְׁרֵי וְהָאָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק משמי׳מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב ^לכָּל הַנֶּאֱכָל כְּמוֹת שֶׁהוּא חַי אֵין בּוֹ מִשּׁוּם בִּשּׁוּלֵי גוֹיִם¹² וְהָא תּוֹרְמוֹס אֵינוֹ נֶאֱכָל כְּמוֹת שֶׁהוּא חַי וְיֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם בִּשּׁוּלֵי גוֹיִם¹³. ר׳רַבִּי יוֹחָנָן כְּאִידַּךְ לִישָּׁנָא סְבִירָא לֵיהּ דְּאָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק משמי׳מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב ^מכֹּל שֶׁאֵין עוֹלֶה עַל שׁוּלְחַן מְלָכִים לֶאֱכוֹל בּוֹ אֶת הַפַּת אֵין בּוֹ מִשּׁוּם בִּשּׁוּלֵי גוֹיִם¹⁴ וְטַעְמָא דְּאֵינָן בְּנֵי תוֹרָה הָא בְּנֵי תוֹרָה שְׁרֵי. ת״רתָּנוּ רַבָּנַן גֵּר שֶׁמָּל וְלֹא טָבַל ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר הֲרֵי זֶה גֵּר שֶׁכֵּן מָצִינוּ בַּאֲבוֹתֵינוּ שֶׁמָּלוּ וְלֹא טָבְלוּ טָבַל וְלֹא מָל ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר הֲרֵי זֶה גֵּר שֶׁכֵּן מָצִינוּ בָּאִמָּהוֹת שֶׁטָּבְלוּ וְלֹא מָלוּ וַחֲכָמִים אוֹמְרִים טָבַל וְלֹא מָל מָל וְלֹא טָבַל ^(מ)אֵין גֵּר עַד שֶׁיָּמוּל וְיִטְבּוֹל. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ נָמֵי נֵילַף מֵאָבוֹת ור״אוְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר נָמֵי נֵילַף מֵאִמָּהוֹת וְכִי תֵימָא אֵין דָּנִין אֶפְשָׁר מִשֶּׁאִי אֶפְשָׁר. וְהָתַנְיָא ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר ^נמִנַּיִן לְפֶסַח דּוֹרוֹת שֶׁאֵין בָּא אֶלָּא מִן הַחוּלִּין נֶאֱמַר פֶּסַח בְּמִצְרַיִם וְנֶאֱמַר פֶּסַח בְּדוֹרוֹת מָה פֶּסַח הָאָמוּר בְּמִצְרַיִם אֵין בָּא אֶלָּא מִן הַחוּלִּין אַף פֶּסַח הָאָמוּר לְדוֹרוֹת אֵין בָּא אֶלָּא מִן הַחוּלִּין. א״לאָמַר לוֹ ר׳רַבִּי עֲקִיבָא וְכִי דָּנִין אֶפְשָׁר מִשֶּׁאִי אֶפְשָׁר א״לאָמַר לוֹ אע״פאַף עַל פִּי שֶׁאִי אֶפְשָׁר רְאָיָה גְּדוֹלָה הִיא וְנִלְמַד הֵימֶנָּה. אֶלָּאמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות ערכים וחרמים ז׳:י״ד
רמב״ם הלכות מלוה ולווה י״ח:ו׳-ז׳
סמ״ג מצוות עשה צ״ד
טור חושן משפט קי״ז:ז׳
שולחן ערוך חושן משפט קי״ז:ז׳

^ב רמב״ם הלכות עבדים ח׳:ט״ז
סמ״ג מצוות עשה פ״ז
טור יורה דעה רס״ז:ס״ח
טור חושן משפט קי״ז:ו׳
שולחן ערוך יורה דעה רס״ז:ס״ח
שולחן ערוך חושן משפט קי״ז:ו׳

^ג רמב״ם הלכות עבדים ח׳:כ״א

^ד רמב״ם הלכות עבדים ח׳:י״ט

^ה טור יורה דעה רס״ו:ט׳
שולחן ערוך יורה דעה רס״ו:ט׳

^ו רמב״ם הלכות עבדים א׳:ג׳
סמ״ג מצוות עשה פ״ג

^ז רמב״ם הלכות איסורי ביאה י״ג:י״א
טור יורה דעה רס״ז:ט׳
שולחן ערוך יורה דעה רס״ז:ט׳

^ח רמב״ם הלכות איסורי ביאה י״ג:י״א
טור יורה דעה רס״ז:ט׳
שולחן ערוך יורה דעה רס״ז:ט׳

^ט רמב״ם הלכות גזילה ואבידה ה׳:ט״ז
רמב״ם הלכות עבדים א׳:ח׳
סמ״ג מצוות עשה ע״ג
טור חושן משפט שס״ט:י״א
שולחן ערוך חושן משפט שס״ט:י״א

^י רמב״ם הלכות איסורי ביאה י״ג:ו׳
סמ״ג מצוות לא תעשה קט״ז

^כ רמב״ם הלכות מאכלות אסורות י״א:ג׳
סמ״ג מצוות לא תעשה קמ״ח
טור יורה דעה קכ״ג:א׳
שולחן ערוך יורה דעה קכ״ג:א׳

^ל רמב״ם הלכות מאכלות אסורות י״ז:י״ד
סמ״ג מצוות לא תעשה קמ״ב
טור יורה דעה קי״ג:א׳
שולחן ערוך יורה דעה קי״ג:א׳

^מ רמב״ם הלכות מאכלות אסורות י״ז:י״ד
סמ״ג מצוות לא תעשה קמ״ב
טור יורה דעה קי״ג:א׳
שולחן ערוך יורה דעה קי״ג:א׳

^(מ) רמב״ם הלכות איסורי ביאה י״ג:ו׳
סמ״ג מצוות לא תעשה קט״ז
טור יורה דעה רס״ח:א׳
שולחן ערוך יורה דעה רס״ח:א׳

^נ רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ט״ז:ט״ו

¹ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.

² כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״העובד כוכבים״.

³ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.

⁴ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.

⁵ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״העובד כוכבים״.

⁶ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.

⁷ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.

⁸ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.

⁹ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.

¹⁰ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.

¹¹ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.

¹² כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.

¹³ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.

¹⁴ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.

E/ע

הערותNotes

גוי. לא קנה גוף העבד. דנימא דגופו קנוי לו, שלא יוכל להתגייר או להשתחרר אלא על ידי רבו, כדאמרי׳ לקמן ולא הם קונין זה מזה. ומאי דקני מקני ליה לישראל. בשטרא או בכספא או בחזקה. ועד דאטבליה לשום עבדות, דאפי׳ בעל כרחיה דעבד מצי לאטבוליה, כמו שנבאר לקמן, לית ליה זכיה בגופיה, והואיל וקדים וטביל לשם בן חורין אפקעיה שעבודיה כדפרישנא. הקדש. עשה שורו אפותיקי לאחד והקדישו, פקע שעבודיה. וכתב ר״ש¹ דוקא הקדישו למזבח דהויא קדושת הגוף, אבל קדושת בדק הבית לא. ודעת הר״ם² אפי׳ לבדק הבית, כמו שביארנו בפרק אעפ״י. חמץ. עשה חמיצו אפותיקי והגיע שעת הביעור פקע שעבודיה דגוי, והרי הוא כשלו וחיב לבערו. שחרור. עשה עבדו אפותיקי ושחררו, פקע שעבודיה וקנה עצמו בן חורין. בבלוריא. כך שמה, וגויה היתה ונתגיירה, וקודם שתטביל עבדיה לשום עבדות, הם קדמו וטבלו בפניה לשום חירות. והיינו דומיא דעבד שיוצא מרשות גוי לרשות ישראל. דבפניה דאיכא למימר הואיל וטבלו בפניה ולא תקפן כשהם במים גליא אדעתא דניחא לה דלפקו לחירות ואעפ״י דהשתא לא ניחא לה, מהדר הדרא בה ולאו כל כמינה. אבל אי טבלו שלא בפניה, לאו כל כמיניהו לאפקועי שעבודא, והיכי אמרת לעיל דקנה עצמו ואפי׳ טבל שלא בפניו. בפניה. כלומ׳ לעולם גוי לא קני ליה לגופיה, וקודם שיטבילנו הישראל לשום עבדות מצי למקני נפשיה אי טביל לשם בן חורין, ואעפי״כ יש לרבו רשות לכופו לטבול לשם עבדות. הילכך אי טביל מדעתיה דידיה בפניה או בפני רבו ודאי לשם בן חורין משמע, ואעפ״י שלא פירש למה הוא טובל, דהואיל וטובל בפניו מדעת עצמו, כאילו פירש ואמ׳ לשם בן חורין אני טובל לפניך, שהרי היכולת בידו הוא כל זמן שלא כפאו רבו לטבול לשם עבדות. אבל אי טביל שלא בפניו ולא פירש למה הוא טובל, לא משמע דלעביד לשום בן חורין עד דפריש בהדיא לשם בן חורין אני טובל, שהרי היכולת בידו כל זמן שלא כפאו רבו לטבול לשם עבדות. ואע״ג דאמר הכי בתר טבילה, לאו כל כמיניה. וההיא דלעיל אפי׳ שלא בפניו, וכגון שפירש ואמ׳ לשם בן חורין אני טובל. ור״ש גריס³ לפניה ולאחריה, ופי׳ לפניה כשהיתה גויה ה⁠[וא דמהניא] בהו טבילה לשם בן חורין, אבל לאחריה דהיינו [אחר שנתגיירה] שהיה ז⁠[כות]⁠⁴ ישראל עליהן לא מהניא בהו טבילה. והיכי אמרת לעיל דמשלקחו ישראל מהניא בהו טבילה. ומשני לפניה בין בסתם בין במפרש, לאחריה במפרש אין בסתם לא. ולהאי פירושא לאחריה דה⁠[יינו] אחר שנתגיירה או שלקחו הישראל אפי׳ טבל בפני רבו במפרש אין בס⁠[תם לא]. וזה אינו כדגרסינן במכילתא⁵ וכו׳ עד יום מותה. ע״כ מכילתא⁶. לא שנו. דאמרי׳ דאי קודם שיטבילנו לשם עבדות טבל לשם בן חורין קנה עצמו, אעפ״י שיכול לכופו לטבול לשם עבדות, כמו שנבאר לקמן וכדמוכח עובדא דעבדיה דרב אשי, דוקא שקנאו מגוי. וטעמ׳ דמילתא דסתם מוכר עצמו מסלק עצמו מגופו ומקני גופו למאן דקני ליה, ומכי מכר עצמו לגוי הוה לן למימר שקנה גופו, אי לאו דבהדיא אמרי׳ לא הם קונים זה את זה, ומשום ההיא דרשא לא קני ליה אלא למעשה ידיו, וכי אתי ישראל וזבין ליה מגוי כי מקני ליה הגוי זכותיה בכספא או בשטרא או בחזקה, לא מצי לאקנויי ליה אלא זכותא דאית ליה בגויה. הילכך מצי האי לגיורי נפשיה ולטבול לשם בן חורין כל זמן שלא הטבילו רבו לשם עבדות. ומכי אסתלק זכותא דגוי ושב האי עבד משועבד לישראל, מצי למכפיה ישראל לטבול לשום עבדות, הואיל ומכר עצמו, דסתם מוכר עצמו מסלק עצמו מגופו, ומשום הכי יש לו לעבד רשות לצאת בן חורין ורשות לאדון לכופו לטבול לשום עבדות. אבל אם מכר הגוי עצמו לישראל, תכף שקנאו בכסף או בשטר או בחזקה קנה גופו. ואעפ״י שלא טבל לשם עבדות זכה בגופו, ואינו יכול לטבול לשם בן חורין, דהא יש לנו קנין בגופו, כדמוכח ואזיל. אלא גוי וכו׳. הא אמרי׳ או לעקר משפחת גר זה הגוי. בכספא ובטבילה. דוקא הוא דקני ליה לגופיה דגוי, אבל כל זמן שלא טבל לשם עבדות אי קדם וטבל לשם בן חורין קנה עצמו בן חורין. ופסקו הרי״ף⁷ [והר״ם כן, בפרק ט׳⁸] בהלכות עבדים. לתקפו במים. פירש הר״ם ב⁠[פרק ח׳]⁠⁹ דאלוקח עבד מן הגוי קאי, כשמטבילו לשם עבדות צריך שיתקפנו במים לתת עליו עול מלאכה או להכריחו לעמוד שם עד שירשהו לצאת, כדי שיהא נראה שאותה טבילה לשם עבדות היא, שלא יאמר אחר שטבל לשם בן חורין טבלתי לפניך. ור״ש פי׳¹⁰ בזה הענין, אלא שלא פירש אמאן קא מהדר. ונראה שהבין דארב אחאי קאי דסבירא ליה דאפי׳ מוכר עצמו לישראל עד שטבל לשם עבדות לא קנה גופו. והרי״ף¹¹ פי׳ כדי שתעלה לו טבילה. ולא נהיר. מנימין עבדיה וכו׳. האי עובדא הוה בעבד שלקחו מן הגוי, דאי מכר עצמו לו לא הוה צריך להכי אליבא דהלכתא. לאטבולי. ר״ש פי׳¹² טבילת עבדות. והעיקר טבילה למקני גופיה, שלא היה רוצה לטבול לשם עבדות ולהתחייב במצות כאשה עדין. קא בעינא. אם יקדים ויאמר לשם בן חורין טבלתי, אתם תשלמו לי. ריסנא. קבשטרי בלעז, וקשרוהו בצוארו בעניבה, שיוכלו למשכו ולדחוק צוארו, ולרפותו שלא יחוץ בינו לבין המים. ובעוד שהיה כל גופו במים לא היו יכולים לתת עליו עול מלאכה אחרת. ותיכף שהגביה ראשו מן המים נתנו משוי על ראשו כדי שלא יוכל לומר בשום זמן שעמד במים שטבל לשום בן חורין. טונא. משוי. ור״ש¹³ גריס טינא, כלי מלא טיט. דבי רב פפא. עשירים היו והיו [פורעים] המס לגבאי המלך וקונים אותן שפורעים בשבילם מהגבאים לעבדים, וגוים היו אותן הנקנים. וקא מבעיא ליה אי הוי קנין דלבעי גט שחרור או לא. מוהרקא. חותם עבדות שלהם הוא מונח בארגז המלך, כלומ׳ שהם עבדים למלך ואם לא יפרעו המס יכול למכרן. הילכך מכר הוא, ובעי גיטא דחירותא אי בעו לאיגיורי ולאשתחרורי. והטעם דדינא דמלכותא דינא, וכן פי׳ הר״ם בעבדים פרק ט׳¹⁴. הילכך אין זה הדין אלא במלך שדינו דין, כלומ׳ דאמרי׳ ביה דינא דמלכותא דינא. לגבלא. שם מקום. ואיתא להאי עובדא נמי בע״ז פרק ר׳ ישמעאל¹⁵. דמזגי. שנותנים בו מים, והויא זריקה וליכא אסורא אלא משום לך לך, דלמ׳ נגע ביה. ולשון ר״ש...⁠¹⁶ שכתב כאן משום יין נסך ואע״ג דלא נגעי אלא כחו בעלמ׳ [הוא אסור] משום לך לך, ע״כ. ועם כל זה הלשון אין ראוי לומ׳ שהבין רבינו שלמה דמיירי [שנתן הגוי היין] אל הכוס, דההוא יין נסך גמור הוא. שאינן בני תורה. אסר על⁠[יהן כדי שלא]⁠¹⁷ יזלזלו בבשולי גוים. תורמוס. אינו עולה על שלחן מלכים ואינו נאכל חי. מלו. שהרי מל אותם משה במצרים, דהא כתו׳¹⁸ וכל ערל לא יאכל בו. ולא מצינו שטבלו אמהות שהיו כשקבלו התורה. איפשר. מילה באנשים איפשר הוא ובנשים אי אפשר. מן החולין. ולא ממעשר שיני. איפשר. בפסח דורות, דהא תורמין מעשר שני. משאי איפשר. מפסח מצרים שלא היה מעשר שני עדין. ואמ׳ לו רבי עקיבא. גרסי׳, והכי גרסי׳ לה בהתודה¹⁹. ומאן דגריס אמ׳ לו ר׳ יהושוע, קשיא דהכא דן ר׳ יהושוע איפשר משאי איפשר.מהדורת הרב אביגדור אריאלי, ברשותם האדיבה של המהדיר והמו"ל, הרב שמואל וינגרטן והרב אברהם קפלן (כל הזכויות שמורות ואסור לשמור או להדפיס מטקסט זה למעט קטעים בודדים עבור דפי מקורות וכדומה)

הערות

¹ ד״ה הקדש.

² הל׳ ערכין וחרמין פ״ז הי״ד.

³ ד״ה בבלוריא.

⁴ כ״נ להשלים.

⁵ בא פרשה טו.

⁶ מפורש כאן שהמכילתא מסייעת לגרסת הרי״ף ולא כדעת רש״י, ולא כמ״ש המגיה להשלמה עיי״ש. ובעל ההשלמה ורבינו גרסו במכילתא כגירסתם בגמ׳: בפניה, כמבואר בהשלמה. וכ״ה הגירסא במכילתא המובאת במה״ג [ו׳לאחריה׳ מפרשין דהיינו שלא בפניה]. אבל הרמב״ן במלחמות מוכיח משם כדעת רש״י. שכן גרס במכילתא: לפניה, כמפורש בדבריו. וכן במסכת גרים פ״ב הובאה עובדה זו דבלוריא, ונשתנו הנוסחאות זו מזו, עיי״ש הוצ׳ היגער.

⁷ טו, ב בדפי הרי״ף.

⁸ ה״ה.

⁹ מהל׳ עבדים הי״ח.

¹⁰ ד״ה לתקפו.

¹¹ טו, ב בדפי הרי״ף.

¹² ד״ה בעי.

¹³ ד״ה זולטא.

¹⁴ ה״ד.

¹⁵ נט, ב.

¹⁶ חסר כשתי תיבות. ואולי יש להשלים: ולשון ר״ש לא דיק שכתב וכו׳.

¹⁷ כ״נ להשלים.

¹⁸ שמות יב, מח.

¹⁹ פב, א.

E/ע

הערותNotes

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון