×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) לָא שְׁנָא הָכִי וְלָא שְׁנָא הָכִי.
this is referring to the measurements of the corners of the altar, concerning which there is no difference with regard to this, their height, and there is no difference with regard to that, their width, as both are measured with a cubit of five handbreadths.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כמה הוי גבוה המזבח חמשין ותמניא דאמה התחתונה בגובהה ואמה דקרנות נמי בגובהה באמה בת ה׳ כדאמר:
לא שנא הכי ולא שנא הכי – כלומר כניסתן דקרנות אי בעי למימר נמי באמה בת חמש לא איכפת לן כיון דכניסת יסוד באמה בת שש לא פש ליה בין קרן לקרן אלא כ״ו וארבעה טפחים שתים מכניסה דסובב ושתים מכניסה דקרנות וכיון דלא הוי אמה לא חשיב לה.
צורה מ״ט כו׳ ח״א כדי שידעו מהיכן באו כו׳. עיין פרש״י ועי״ל כדי שיזכור האדם בעת גדולתו את שפלותו שכבר היה כענין זכר ליציאת מצרים ודו״ק:
ח״א שתהא אימת מלכות כו׳ מפורש בזבחים פרק י״א:
ועליהו לתרופה כו׳ ח״א להתיר פה שלמעלה כו׳ מפורש פרק חלק:
דיבר הכתוב בשיעור אמה של קרנות המזבח, לא שנא הכי [אינו שונה דווקא כך] לענין גובהן של הקרנות, ולא שנא הכי [ואינו שונה דווקא כך] לענין רוחב כניסתן של הקרנות, שבשניהם שיעור האמה הוא בחמישה טפחים.
this is referring to the measurements of the corners of the altar, concerning which there is no difference with regard to this, their height, and there is no difference with regard to that, their width, as both are measured with a cubit of five handbreadths.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) מִזְבֵּחַ כַּמָּה הָוֵי חַמְשִׁין וּתְמָנְיָא פַּלְגֵיהּ דְּמִזְבֵּחַ כַּמָּה הָוֵי עֶשְׂרִין וְתִשְׁעָה מִקְּרָנוֹת וְעַד סוֹבֵב כַּמָּה הָווּ עֶשְׂרִין וּתְלָתָא.

Accordingly, how many handbreadths is the height of the altar? It is fifty-eight handbreadths high, as only eight of its cubits are of six handbreadths, while two cubits, those of the base and of the corners, are of five handbreadths. How many handbreadths is the height of half of the altar? It is twenty-nine handbreadths. How many handbreadths is the height from the top of the corners of the altar until the surrounding ledge? It is twenty-three handbreadths, as the corners of the altar are five handbreadths high, and the upper section of the altar is three cubits of six handbreadths.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מקרנות ועד סובב – כ״ג טפחים דאמה דקרנות גבוהה ה׳. ומסובב ועד החוט שיתא דהוו אמתא היינו דתנן אם עשאה לעולת העוף למטה מכ״ג אפי׳ אמה אחת כשירה:
דיקא נמי כדאמרן (דאמר) דאמה רוחב כניסה (ולא) וחיק האמה (אלא) בגובהה קאמר כדאמרן:
חמשין ותמניא – דכולן אמותיו היו בנות ו׳ חוץ משתי אמותיו מן הרצפה ועד היסוד ואמה גובה של קרן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעתה נאמר כך בתיאור מידות המזבח: גובהו של מזבח (שהוא עשר אמות) כמה הוי [הוא]? שמונה מאמות גובהו הן בנות ששה טפחים, ואילו שתים מאמות גובהו (של אמת היסוד ושל הקרנות) הריהן בנות חמישה טפחים, נמצא סך גובהו חמשין ותמניא [חמישים ושמונה] טפחים. פלגיה [חציו] של גובה המזבח, כמה הוי [הוא] לפי זה? עשרין ותשעה טפחים. משפת הקרנות ועד לגובה הסובב כמה טפחים הוו [הם]? עשרין ותלתא [עשרים ושלושה], חמישה טפחים של גובה הקרנות ועוד שלוש אמות בנות ששה טפחים, ובכללן עשרים ושלושה טפחים, ומעתה נשאל:
Accordingly, how many handbreadths is the height of the altar? It is fifty-eight handbreadths high, as only eight of its cubits are of six handbreadths, while two cubits, those of the base and of the corners, are of five handbreadths. How many handbreadths is the height of half of the altar? It is twenty-nine handbreadths. How many handbreadths is the height from the top of the corners of the altar until the surrounding ledge? It is twenty-three handbreadths, as the corners of the altar are five handbreadths high, and the upper section of the altar is three cubits of six handbreadths.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) כַּמָּה בְּצִיר לְפַלְגֵיהּ דְּמִזְבֵּחַ שִׁיתָּא וּתְנַן אִם עֲשָׂאָהּ לְמַטָּה מֵרַגְלָיו אֲפִילּוּ אַמָּה אַחַת כְּשֵׁירָה.

Therefore, how many handbreadths is the surrounding ledge short of half the height of the altar? It is six handbreadths above the halfway mark. And this correlates with that which we learned in the baraita: And if the priest performed the squeezing below his feet, even one cubit beneath the ledge, it is valid. According to this calculation, one cubit below the surrounding ledge is still part of the upper section of the altar.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כמה טפחים בציר [חסר] מגובה הסובב (עשרים ושלושה טפחים) לפלגיה [לחציו] של המזבח (שהוא עשרים ותשעה טפחים)? שיתא [ששה] טפחים. ואכן כך גם תנן [שנינו] בדינה של עולת העוף (כמובא בעמוד הקודם) שאם הכהן עשאה (מיצה את דמה) במקום במזבח שהוא למטה מרגליו של הכהן הניצבות בסובב, אפילו עד כדי אמה אחת — הריהי כשירה. שהרי זה עדיין במחצית העליונה של המזבח, ונמצא שניתנו הדמים כהלכתם.
Therefore, how many handbreadths is the surrounding ledge short of half the height of the altar? It is six handbreadths above the halfway mark. And this correlates with that which we learned in the baraita: And if the priest performed the squeezing below his feet, even one cubit beneath the ledge, it is valid. According to this calculation, one cubit below the surrounding ledge is still part of the upper section of the altar.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) דַּיְקָא נָמֵי דִּכְתִיב חֵיק הָאַמָּה וְאַמָּה רוֹחַב שְׁמַע מִינַּהּ.

The Gemara adds that the language of the verse is also precise. The verse indicates that although it is referring to the height of the base, it is referring to the width of the surrounding ledge, as it is written with regard to the base: “The bottom shall be a cubit,” whereas with regard to the ledge it is written: “And the breadth a cubit.” Since the verse mentions the breadth only with regard to the surrounding ledge one can infer that the previous term is referring not to the width but to the height. The Gemara concludes: One may conclude from the language of the verse that this is the correct interpretation.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אף אנן נמי תנינא דר׳ מאיר דאמר כל האמות היו בינונית חוץ מדמזבח דתנן ר׳ מאיר אמר השלחן וכו׳:
מדקאמר בינונית מכלל דאיכא נפישא מינה – ב׳ מדות של אמות. ב׳ קנים:
היו בשושן הבירה – זה שער מזרחי שעליו שושן הבירה מצויירת:
דיקא נמי – דחיק האמה גובהה ואמה רוחב כניסה מדקרי להאי חיק האמה ולהאי אמה רוחב ושני בדיבוריה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומוסיפים: דיקא נמי [מדויק גם כן] הוא הסבר זה שניתן עתה לכתוב ביחזקאל, שכוונת הכתוב המתייחס לאמה שביסוד המזבח היא לגובהו, ואילו זה המתייחס לאמה שבסובב המזבח היא לרוחבו, דכתיב כן נאמר] בכתוב לשונות שונים, שביחס ליסוד המזבח אחז הכתוב לשון ״חיק האמה״ ואילו ביחס לסובב המזבח אמר הכתוב ״ואמה רחב״ — להדגיש שזו אמת רוחב, בעוד הקודמת הריהי אמת גובה. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן] שכך הוא פירוש הפסוק.
The Gemara adds that the language of the verse is also precise. The verse indicates that although it is referring to the height of the base, it is referring to the width of the surrounding ledge, as it is written with regard to the base: “The bottom shall be a cubit,” whereas with regard to the ledge it is written: “And the breadth a cubit.” Since the verse mentions the breadth only with regard to the surrounding ledge one can infer that the previous term is referring not to the width but to the height. The Gemara concludes: One may conclude from the language of the verse that this is the correct interpretation.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְכַמָּה אַמָּה בֵּינוֹנִית אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן שִׁשָּׁה טְפָחִים אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר הַשֻּׁלְחָן אׇרְכּוֹ שְׁנֵים עָשָׂר וְרׇחְבּוֹ שִׁשָּׁה.

§ The Gemara (97a) cited a dispute between Rabbi Meir and Rabbi Yehuda. According to Rabbi Meir all the cubits mentioned with regard to the Temple were medium cubits, except for the measurements of the golden altar, the corners of the external altar, its surrounding ledge, and its base. The Gemara asks: And how many handbreadths is a medium cubit? Rabbi Yoḥanan says: It is six handbreadths. Rabbi Yosei bar Avin says: We learn in a mishna (96a), as well: Rabbi Meir says: The Table, its length is twelve handbreadths and its width is six handbreadths. Since the Torah states that the length of the Table was two cubits and its width one cubit (see Exodus 25:23), this indicates that the cubit is six handbreadths.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
השולחן ארכו י״ב – שמעינן ליה לר׳ מאיר דאמר לעיל כל האמות היו בבינוניות אלמא בינונית היינו בת ששה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א למעלה (צז,א) הובאה מחלוקתם של ר׳ מאיר ור׳ יהודה, שלדעת ר׳ מאיר כל האמות היו בינוניות (חוץ משל מזבח הזהב ושל הקרן והסובב והיסוד של מזבח הנחושת), ולא פירש ר׳ מאיר בדבריו מהי ״אמה בינונית״. ולכך שואלים: ובת כמה טפחים היא אמה בינונית? אמר ר׳ יוחנן: אמה בינונית היא בת ששה טפחים. אמר ר׳ יוסי בר אבין: אף אנן נמי תנינא [אנו גם כן שנינו] כן במשנתנו, שהרי שנינו בה שר׳ מאיר אומר כי השלחן עליו ערכו את לחם הפנים (שנאמר בכתוב שארכו שתי אמות. שמות כה, כג) ארכו היה שנים עשר טפחים, ורחבו (שנאמר בכתוב שהוא אמה. שם) היה ששה טפחים. והרי שסתם אמה (שלא נתפרש בה אחרת) הריהי בת ששה טפחים.
§ The Gemara (97a) cited a dispute between Rabbi Meir and Rabbi Yehuda. According to Rabbi Meir all the cubits mentioned with regard to the Temple were medium cubits, except for the measurements of the golden altar, the corners of the external altar, its surrounding ledge, and its base. The Gemara asks: And how many handbreadths is a medium cubit? Rabbi Yoḥanan says: It is six handbreadths. Rabbi Yosei bar Avin says: We learn in a mishna (96a), as well: Rabbi Meir says: The Table, its length is twelve handbreadths and its width is six handbreadths. Since the Torah states that the length of the Table was two cubits and its width one cubit (see Exodus 25:23), this indicates that the cubit is six handbreadths.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) מִכְּלָל דְּהָוְיָא אַמָּה דִּנְפִישָׁא מִינַּהּ אִין וְהָא תְּנַן שְׁתֵּי אַמּוֹת הָיוּ בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה אַחַת עַל קֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית וְאַחַת עַל קֶרֶן מִזְרָחִית דְּרוֹמִית שֶׁעַל קֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית יְתֵירָה עַל שֶׁל מֹשֶׁה חֲצִי אֶצְבַּע שֶׁעַל קֶרֶן מִזְרָחִית דְּרוֹמִית הָיְתָה יְתֵירָה עָלֶיהָ חֲצִי אֶצְבַּע נִמְצֵאת יְתֵירָה עַל שֶׁל מֹשֶׁה אֶצְבַּע.

The Gemara asks: May one derive from the fact that the cubit of six handbreadths is referred to as a medium cubit that there is a cubit that is larger than the medium cubit? The Gemara answers: Yes, there is a larger cubit, and so we learned in a mishna (Kelim 17:9): There were two rods for measuring cubits in the chamber of Shushan the capital, which was located above the eastern gate of the Temple Mount, one in the northeast corner and one in the southeast corner. The one that was in the northeast corner was longer than the cubit used by Moses in the building of the Tabernacle, which was of six handbreadths, by half a fingerbreadth, and the one that was in the southeast corner was longer than the other one by another half a fingerbreadth. One therefore finds it longer than Moses’ cubit by a full fingerbreadth.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אחת היתה זקופה באותה לשכה על קרן מזרחית צפונית ואחת על קרן וכו׳:
1 בשמתנין עמהן לעשות המלאכה מתנין כך וכך אמות במדה קטנה של ו׳ והן מחזרין מלאכתן במדה גדולה:
1. נראה דצ״ל כדי שיהו האומנין נוטלין בקטנה כשמתנין עמהם וכו׳.
ומדקרי ליה בינוניות מכלל דאיכא דנפישא מינה – בתמיה.
שתי אמות – מקלות היו שם שבהן מודדין האמות והן [ארכן] אמה.
בשושן הבירה – חדר אחד היה בנוי על שער המזרחי של עזרה ומצוייר כתבנית שושן הבירה.
של משה – בת ששה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: מתוך שמכונה אמה בת ששה טפחים ״אמה בינונית״, האם מכלל הדברים יש להסיק דהויא [שיש] אמה דנפישא מינה [שגדולה ממנה], ויש בה יותר מששה טפחים? ומשיבים: אין [כן] יש אמה שכזו, והא תנן [וזו ששנינו במשנה]: שתי אמות (כלי מידה באורך אמה) היו בשושן הבירה (מקום מיוחד מעל לשער המזרחי של הר הבית), אחת מן האמות היתה מונחת על קרן מזרחית צפונית, ואחת היתה מונחת על קרן מזרחית דרומית. זו שהיתה על קרן מזרחית צפונית, היתה יתירה על האמה של משה שהשתמש בה לצורך בניית המשכן, כדי חצי אצבע. ואילו זו שהיתה על קרן מזרחית דרומית היתה יתירה עליה על האמה הזו כדי חצי אצבע נוספת. נמצאת האמה היותר גדולה מביניהן יתירה על האמה של משה כדי אצבע.
The Gemara asks: May one derive from the fact that the cubit of six handbreadths is referred to as a medium cubit that there is a cubit that is larger than the medium cubit? The Gemara answers: Yes, there is a larger cubit, and so we learned in a mishna (Kelim 17:9): There were two rods for measuring cubits in the chamber of Shushan the capital, which was located above the eastern gate of the Temple Mount, one in the northeast corner and one in the southeast corner. The one that was in the northeast corner was longer than the cubit used by Moses in the building of the Tabernacle, which was of six handbreadths, by half a fingerbreadth, and the one that was in the southeast corner was longer than the other one by another half a fingerbreadth. One therefore finds it longer than Moses’ cubit by a full fingerbreadth.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְלָמָה אָמְרוּ אַחַת גְּדוֹלָה וְאַחַת קְטַנָּה אכְּדֵי שֶׁיְּהוּ הָאוּמָּנִין נוֹטְלִין בַּקְּטַנָּה וּמַחְזִירִין בַּגְּדוֹלָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִידֵי מְעִילָה.

The mishna continues: And why did the Sages say that there should be two measures of a cubit, one large and one small? It was so that the artisans who were working in the Temple would take payment according the amount of work they did, as measured by the small cubit, and return it to the Temple through their work, as measured by the large cubit, so they would not come to misuse consecrated property. If they would accept any payment that they did not deserve, they would be misusing consecrated property.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ותרתי – יתירות עליה למה לי:
כדי שיהו אומנין נוטלין בקטנה – שהיה גזבר מתנה עם האומנין כך וכך אמות בנין תבנו לבדק הבית בכך וכך דמים באמה של משה ומחזירין לו למדת אמה גדולה שיתירה עליה אצבע כדי שיוסיפו על תנאם משלהם שלא יפחתו ונמצאו נהנים מן ההקדש יותר ממה שעשו ובאין לידי מעילה.
שלא יבואו לידי מעילה – לאו דוקא דהקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל אלא שלא היו רוצים ליהנות משל הקדש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולמה אמרו חכמים שתהיינה שתי אמות, אחת גדולה ואחת קטנה? כדי שיהו האומנין (בעלי מלאכה) העושים מלאכה במקדש נוטלין בחישוב שכרם, כך וכך דינרים לאמה לפי אמה קטנה, האמה של משה. ומחזירין בגדולה, כלומר, עושים בפועל לפי מידתה של אחת משתי אמות אלה, כדי שלא יבואו לידי מעילה, שמא יטלו מן ההקדש יותר מן הראוי.
The mishna continues: And why did the Sages say that there should be two measures of a cubit, one large and one small? It was so that the artisans who were working in the Temple would take payment according the amount of work they did, as measured by the small cubit, and return it to the Temple through their work, as measured by the large cubit, so they would not come to misuse consecrated property. If they would accept any payment that they did not deserve, they would be misusing consecrated property.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְתַרְתֵּי לְמָה לִי חֲדָא לְכַסְפָּא וְדַהֲבָא וַחֲדָא לְבִנְיָינָא.

The Gemara asks: And why do I need two large cubits? The Gemara answers: One, the shorter of the two, was used to measure silver and gold. Since silver and gold were valuable, the difference between the two measurements was set at only half a fingerbreadth, so that the artisans would not suffer too great a loss. And the other one, which was longer than Moses’ cubit by a full fingerbreadth, was used in the construction of wood and stone structures.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חדא – יתירה הקטנה למלאכת כסף וזהב. ויתירה הגדולה של אצבע לבנינא של חומות:
כדי שידעו מהיכן באו – שיכירו בניסין שעשה להן הקב״ה שמשם עלו כשנתן להן כורש רשות לעלות ולבנות הבית:
ערך שתי
שתיא(פסחים פז) דתנן (כלים פי״ז) ושתי אמות היו בשושן הביר׳ פי׳ יש מי שאומר מקום היה בנוי בבית המקדש צורת שושן הביר׳ ועשו בניין אמה אחת כמדת משה רבינו שעשה בה כל כלי הקודש ותוספת׳ חצי אצבע בקרן מזרחית צפונית בנין אמה ואחת יתירה בקרן מזרחית דרומית ומכורש (מנחות צח.) ויש מי שאומר מדת ב׳ אמות של כסף או של זהב כגון שרביט היו עשויו׳ ומונחות באותו מקום ובהן היו משערין ומתנין לאומנין ולוקחין (פסחים מז:) לוקה שתים על אכילתו וג׳ על בישולו פי׳ אחד מבעיר אש שלא לצורך אכילה ב׳ מבשל גיד בי״ט שאינו בר אכילה ג׳ וכן מבשל בשר ג׳ בבישול ב׳ באכילה א׳ אוכל גיד ב׳ אוכל בשר בחלב (עירובין לח:) אמר רבי הל׳ כד׳ זקנים הללו ואליבא דר׳ אליעזר דאמר שתי קדושות הן רבן שמעון ב״ג ור׳ ישמעאל בנו של ר׳ יוחנן בן ברוקא ור׳ אלעזר בר׳ שמעון סתימתאה ור׳ יוסי בר׳ יהוד׳ סתימתא׳ (שבת עח) תנא כמה קשר מוכסין שתי אותיות בכתב יוני שהן גדולות מאותיות שלנו פי׳ אותו קשר שהיו מכירין אותו באותו פרק:
א. [צווייא.]
וחדא לדהבא ולכספא – כשמתנין צורפי זהב לעשות טבלא בת חמש או בת עשר באמה של משה עושין אותה למדת האמה היתרה עליה חצי אצבע ולא באותה שיתירה עליה אצבע לפי שאומנות יקרה היא ואין טוב להפסידן כל כך.
חדא לכספא ודהבא – אותה של קרן מזרחית צפונית וסימנך (איוב לז) מצפון זהב יאתה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ולטעם זה ותרתי [ושתי] מידות שהיו בשושן הבירה היתירות על אמה של משה למה לי? והלא די באחת! ומשיבים: חדא [אחת] הקטנה שביניהן, שהיתה על קרן מזרחית צפונית — למלאכת כספא ודהבא [כסף וזהב], שכיון שמלאכתם של אלה היא יקרה, והפסדם של האומנים גדול, אפילו בהפרש מועט. ולכך יתירה היא על מידת אמה של משה רק בחצי אצבע. ואילו חדא [אחת] הגדולה שביניהן, יתירה על של משה באצבע שלימה, שהיתה על קרן מזרחית דרומית — למלאכת בניינא [בנין] אבן ועץ.
The Gemara asks: And why do I need two large cubits? The Gemara answers: One, the shorter of the two, was used to measure silver and gold. Since silver and gold were valuable, the difference between the two measurements was set at only half a fingerbreadth, so that the artisans would not suffer too great a loss. And the other one, which was longer than Moses’ cubit by a full fingerbreadth, was used in the construction of wood and stone structures.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) תְּנַן הָתָם שַׁעַר הַמִּזְרָח עָלָיו שׁוּשַׁן הַבִּירָה צוּרָה מַאי טַעְמָא.

§ The Gemara discusses the depiction of Shushan the capital: We learned in a mishna there (Middot 1:3): One of the five gates of the Temple Mount was the eastern gate upon which Shushan the capital was depicted. The Gemara asks: What is the reason that Shushan the capital was depicted on a gate of the Temple Mount?
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
צורה – מצויירת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב ומתוך שהוזכרה למעלה שושן הבירה שבשער המזרח, מוסיפים בענין זה. תנן התם [שנינו שם במשנה במסכת מידות] כי אחד מחמשת השערים שהיו בחומת הר הבית, היה שער המזרח שעליו שושן הבירה צורה (מצויירת). ושואלים: מאי טעמא [מה טעם] צוירה שושן הבירה על שער חומת הר הבית?
§ The Gemara discusses the depiction of Shushan the capital: We learned in a mishna there (Middot 1:3): One of the five gates of the Temple Mount was the eastern gate upon which Shushan the capital was depicted. The Gemara asks: What is the reason that Shushan the capital was depicted on a gate of the Temple Mount?
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) רַב חִסְדָּא וְרַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי חַד אָמַר כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ מֵהֵיכָן בָּאוּ וְחַד אָמַר כְּדֵי שֶׁתְּהֵא אֵימַת מַלְכוּת עֲלֵיהֶן.

There is a dispute with regard to this matter between Rav Ḥisda and Rav Yitzḥak bar Avdimi. One said that Shushan was depicted so that those who passed through the gate would know from where it was that they had come back to Jerusalem. The Jews returned once Persia had conquered Babylonia, and therefore they should give thanks to the Persian Empire for releasing them from exile. And one said that it was depicted so that the fear of the Persian Empire would be upon them, to prevent them from rebelling.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שתהא אימת מלכות – שיזכרו שהן משועבדין:
חזקיה ובר קפרא מפרשי דרב חסדא ורב יצחק:
כדי שידעו – ויראו מהיכן באו ויתנו הודאה למלכות שהוציאם משם.
שתהא אימת מלכות – פרס עליהם ולא ימרדו בהם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומביאים שנחלקו בהסבר הדבר רב חסדא ורב יצחק בר אבדימי, חד [אחד] מהם אמר שהוא כדי שידעו העוברים בשער זה מהיכן באו, שבאו מגלות זו, ויודו למלכות פרס על שחרורם מעול גלות. וחד [ואחד] מהם אמר שהוא כדי שבכל עת שיעברו בשער זה יזכרו במלכות פרס ותהא אימת מלכות פרס עליהן, ולא יבואו למרוד בה.
There is a dispute with regard to this matter between Rav Ḥisda and Rav Yitzḥak bar Avdimi. One said that Shushan was depicted so that those who passed through the gate would know from where it was that they had come back to Jerusalem. The Jews returned once Persia had conquered Babylonia, and therefore they should give thanks to the Persian Empire for releasing them from exile. And one said that it was depicted so that the fear of the Persian Empire would be upon them, to prevent them from rebelling.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) א״ראָמַר רַבִּי יַנַּאי לְעוֹלָם תְּהֵא אֵימַת מַלְכוּת עָלֶיךָ שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר {שמות י״א:ח׳} וְיָרְדוּ כׇל עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי וְהִשְׁתַּחֲווּ לִי לֵאמֹר וְאִילּוּ לְדִידֵיהּ לָא קא״ל.

The Gemara continues to discuss giving a king his due: Rabbi Yannai says: The fear of kingship should always be upon you, even when the king does not deserve it, as it is stated that Moses said to Pharaoh, when he warned him about the forthcoming plague of the firstborn: “And all these, your servants, shall come down to me, and bow down to me, saying: Get out, you and all the people who follow you, and after that I will go out” (Exodus 11:8). Although ultimately Pharaoh would himself come to Moses, Moses mentioned only that Pharaoh’s servants would come to him, whereas he did not say this to Pharaoh about Pharaoh himself, because of giving a king his due.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואילו לדידיה לא אמר ליה – ותרד אלי והשתחוית לי ואע״ג דמסקנא הכי הוה ויקם פרעה לילה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומביאים כי מעין זה אמר רבי ינאי כהנהגה הראויה: לעולם תהא אימת מלכות עליך, שכך נ אמר לפרעה מלך מצרים על ידי משה, בהתראה על מכת בכורות: ״וירדו כל עבדיך אלה אלי והשתחוו לי לאמר צא אתה וכל העם אשר ברגליך ואחרי כן אצא...״ (שם יא, ח), שאמר משה כן על עבדיו של פרעה, ואילו לדידיה [לו, לפרעה עצמו] שכך הוא עצמו יעשה, לא קאמר ליה [לא אמר לו], מפני אימת המלכות שנהג בה.
The Gemara continues to discuss giving a king his due: Rabbi Yannai says: The fear of kingship should always be upon you, even when the king does not deserve it, as it is stated that Moses said to Pharaoh, when he warned him about the forthcoming plague of the firstborn: “And all these, your servants, shall come down to me, and bow down to me, saying: Get out, you and all the people who follow you, and after that I will go out” (Exodus 11:8). Although ultimately Pharaoh would himself come to Moses, Moses mentioned only that Pharaoh’s servants would come to him, whereas he did not say this to Pharaoh about Pharaoh himself, because of giving a king his due.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) ר׳רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מֵהָכָא שֶׁנֶּאֱמַר {מלכים א י״ח:מ״ו} וְיַד ה׳ הָיְתָה אֶל אֵלִיָּהוּ וַיְשַׁנֵּס מׇתְנָיו וַיָּרׇץ לִפְנֵי אַחְאָב עַד בֹּאֲכָה יִזְרְעֶאלָה.:

Rabbi Yoḥanan said this principle may be derived from here, as it is stated: “And the hand of the Lord was on Elijah, and he girded up his loins, and ran before Ahab to the entrance of Jezreel” (I Kings 18:46). Despite Ahab’s wickedness, Elijah acted in this manner out of respect for the king.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וירץ לפני אחאב – אליהו לפני אחאב שהיה רוכב על סוסו משום כבודו שאין דרך מלכים ללכת יחידי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ יוחנן אמר: כך אכן ראוי לנהוג, ואולם המקור לכך הוא מהכא [מכאן], מהנהגתו של אליהו לפני אחאב מלך ישראל, שכן נ אמר: ״ויד ה׳ היתה אל אליהו וישנס מתניו וירץ לפני אחאב עד באכה יזרעאלה״ (מלכים א יח, מו), שמפני כבוד המלכות עשה זאת.
Rabbi Yoḥanan said this principle may be derived from here, as it is stated: “And the hand of the Lord was on Elijah, and he girded up his loins, and ran before Ahab to the entrance of Jezreel” (I Kings 18:46). Despite Ahab’s wickedness, Elijah acted in this manner out of respect for the king.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) {יחזקאל מ״ז:י״ב} וְעָלֵהוּ לִתְרוּפָה רַב חִסְדָּא וְרַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי.

§ The Gemara cites another dispute between Rav Ḥisda and Rav Yitzḥak bar Avdimi: With regard to the fruit trees that in the future will grow on either side of a river that will emerge from the Temple, the verse states: “And by the river upon its bank, on this side and on that side, shall grow every tree for food, whose leaf shall not wither, neither shall its fruit fail. It shall bring forth new fruit every month, because its waters issue out of the Sanctuary, and its fruit shall be for food, and its leaf for healing [litrufa]” (Ezekiel 47:12). The Gemara interprets the term “litrufa” as a contraction of lehatir peh, meaning: To unlock the mouth, and there is a dispute between Rav Ḥisda and Rav Yitzḥak bar Avdimi with regard to the meaning of this term.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ועלהו לתרופה – גבי מעיין שעתיד לצאת מבית קדשי הקדשים קאי ועל שפת הנחל יעלה מזה ומזה כל [עץ] (עלה) מאכל והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה ואיידי דאיירי בפלוגתא דרב חסדא ורב יצחק נקט לה הכא וקדריש נוטריקון לתרופה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג ומתוך שהובאה מחלוקת רב חסדא ורב יצחק בר אבדימי מביאים מחלוקת נוספת שנחלקו בה חכמים אלה. נאמר בתיאור עצי הפרי אשר יגדלו בשני צידי הנחל שעתיד לצאת מבית המקדש ״ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עלהו ולא יתום פריו לחדשיו יבכר כי מימיו מן המקדש המה יוצאים והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה״ (יחזקאל מז, יב). ונחלקו רב חסדא ורב יצחק בר אבדימי בפירוש הביטוי ״תרופה״ האמור בכתוב זה.
§ The Gemara cites another dispute between Rav Ḥisda and Rav Yitzḥak bar Avdimi: With regard to the fruit trees that in the future will grow on either side of a river that will emerge from the Temple, the verse states: “And by the river upon its bank, on this side and on that side, shall grow every tree for food, whose leaf shall not wither, neither shall its fruit fail. It shall bring forth new fruit every month, because its waters issue out of the Sanctuary, and its fruit shall be for food, and its leaf for healing [litrufa]” (Ezekiel 47:12). The Gemara interprets the term “litrufa” as a contraction of lehatir peh, meaning: To unlock the mouth, and there is a dispute between Rav Ḥisda and Rav Yitzḥak bar Avdimi with regard to the meaning of this term.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) חַד אָמַר לְהַתִּיר פֶּה שֶׁלְּמַעְלָה וְחַד אָמַר לְהַתִּיר פֶּה שֶׁלְּמַטָּה אִיתְּמַר חִזְקִיָּה אָמַר לְהַתִּיר פֶּה אִלְּמִים בַּר קַפָּרָא אָמַר לְהַתִּיר פֶּה עֲקָרוֹת.

One said the leaf shall serve to unlock the mouth that is above, i.e., in the person’s head. The leaves will unlock the mouths of the mute and they will be capable of speech. And one said the leaf shall serve to unlock the mouth that is below, i.e., the womb, enabling barren women to give birth. It was likewise stated that Ḥizkiyya says: The leaf shall serve to unlock the mouth of the mute, whereas bar Kappara says: It shall serve to unlock the mouth, i.e., the womb, of the barren women.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אילו נאמר שתים מערכות שש המערכת ולא נאמר שתים עשרה הייתי אומר שלש מערכות של שש שש. שתים מערכות שש המערכת זו מערכה שלישית1 שלשה לכך נאמר היינו שלש מקראות:
1. של ששה לכך נאמר שתים עשרה ולפיכך צריך שלשה כצ״ל:
ערך פה
פהא(שבת קד.) פה פתוח פה סתום פי׳ יש שעה שראוי לשתוק בדברי תורה ויש שעה שראוי לדבר כענין אית דמפזרין כנש ואית דמכנשין בדר (מנחות צח. סנהדרין ק.) ועלהו לתרופה חד אמר להתיר פה שלמעלה וחד אמר להתיר הפה של מטה פה של מעלה כגון שמשים אדם בפיו מעלהו פותח לבו למאכל וחד אמר להתיר פה של מטה שמשלשל להתיר פה של עקרות שעקרה שאוכלת ממנו הרה. לתרופיון פי׳ לרפואה לכל חולי לתואר פנים שיהא מראהו נאה:
א. [מונד. עפנונג.]
להתיר פה שלמעלה – פה אלמים שכל אלם האוכל ממנו נרפא.
פה שלמטה – פה רחם של עקרות.
חזקיה ובר קפרא – מפרשא מילתייהו טפי והיא היא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חד [אחד] מהם אמר שהכוונה להתיר פה (״תרופה״ — מתיר פה) שמצוי למעלה, בחלקו העליון של גוף האדם, בראש. שעלי עץ זה ישחררו את סוגרי פיהם של האלמים, שאינם יכולים לדבר בפיהם, ויוכלו מעתה לדבר. וחד [ואחד] מהם אמר שהכוונה להתיר פה שמצוי למטה, בחלקו התחתון של גוף האדם, רחם האשה. שעליו של עץ זה יביאו את הנשים העקרות שתלדנה. ומביאים עוד מה שאיתמר [נאמר] שכיוצא בדבר נחלקו אמוראים אחרים בפירוש פסוק זה, ובלשון מפורשת יותר. שחזקיה אמר בפירוש הדברים: להתיר פה אלמים, שיתחילו לדבר, ואילו בר קפרא אמר בפירוש הדברים: להתיר פה עקרות, שתלדנה.
One said the leaf shall serve to unlock the mouth that is above, i.e., in the person’s head. The leaves will unlock the mouths of the mute and they will be capable of speech. And one said the leaf shall serve to unlock the mouth that is below, i.e., the womb, enabling barren women to give birth. It was likewise stated that Ḥizkiyya says: The leaf shall serve to unlock the mouth of the mute, whereas bar Kappara says: It shall serve to unlock the mouth, i.e., the womb, of the barren women.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) תָּנוּ רַבָּנַן אִילּוּ נֶאֱמַר {ויקרא כ״ד:ה׳} וְלָקַחְתָּ סֹלֶת וְאָפִיתָ אוֹתָהּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת וְשַׂמְתָּ אוֹתָם שְׁתַּיִם מַעֲרָכוֹת וְלֹא נֶאֱמַר שֵׁשׁ הָיִיתִי אוֹמֵר אַחַת שֶׁל אַרְבַּע וְאַחַת שֶׁל שְׁמוֹנֶה לְכָךְ נֶאֱמַר שֵׁשׁ.

§ The Torah states with regard to the shewbread: “And you shall take fine flour, and bake twelve cakes from it; two-tenths of an ephah shall be in one cake. And you shall set them in two arrangements, six in an arrangement, upon the pure Table before the Lord” (Leviticus 24:5–6). The Sages taught: Had the Torah stated: “And you shall take fine flour, and bake twelve cakes from it…And you shall set them in two arrangements,” but had it not stated the continuation “six in an arrangement,” I would have said there may be one arrangement of four loaves and one of eight loaves, i.e., the arrangements do not have to be of equal size. Therefore, it is stated: “Six in an arrangement.”
תוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אחת של ארבע ואחת של שמונה – חדא נקט והוא הדין בענין אחר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד ושבים לתיאור סדר עריכת לחם הפנים על השולחן. תנו רבנן [שנו חכמים] על הנאמר בלחם הפנים ״ולקחת סולת ואפית אותה שתים עשרה חלות שני עשרונים יהיה החלה האחת. ושמת אותם שתים מערכות שש המערכת על השולחן הטהור לפני ה׳⁠ ⁠״ (ויקרא כד, ה—ו): אילו היה נאמר בכתוב רק ״ולקחת סלת ואפית אתה שתים עשרה חלות שני עשרונים יהיה החלה האחת. ושמת אותם שתים מערכות״, ולא היה נאמר בו המשך הכתוב ״שש המערכת״ — הייתי אומר שאינו חייב לעשות שתי מערכות של שש חלות, אלא יכול הוא לעשות מערכת אחת של ארבע חלות, ומערכת אחת נוספת של שמונה חלות, ואין הקפדה בדבר, שתהיינה שתי המערכות שוות זו לזו. לכך נאמר ״שש המערכת״.
§ The Torah states with regard to the shewbread: “And you shall take fine flour, and bake twelve cakes from it; two-tenths of an ephah shall be in one cake. And you shall set them in two arrangements, six in an arrangement, upon the pure Table before the Lord” (Leviticus 24:5–6). The Sages taught: Had the Torah stated: “And you shall take fine flour, and bake twelve cakes from it…And you shall set them in two arrangements,” but had it not stated the continuation “six in an arrangement,” I would have said there may be one arrangement of four loaves and one of eight loaves, i.e., the arrangements do not have to be of equal size. Therefore, it is stated: “Six in an arrangement.”
תוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וְאִילּוּ נֶאֱמַר שְׁתַּיִם מַעֲרָכוֹת שֵׁשׁ הַמַּעֲרָכֶת וְלֹא נֶאֱמַר שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה הָיִיתִי אוֹמֵר שָׁלֹשׁ שֶׁל שֵׁשׁ שֵׁשׁ לְכָךְ נֶאֱמַר שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה.

The baraita continues: And had the Torah stated: “Two arrangements, six in an arrangement,” but had it not stated: “Twelve cakes,” I would have said that the total number of loaves may be more than twelve, and the phrase “six in an arrangement” teaches that one may bring another arrangement of six loaves in addition to the two mentioned in the verse, so that there are three arrangements of six loaves each. Therefore, it is stated: “Twelve cakes.”
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והא בעינן על המערכת ממש שלא יהא דבר חוצץ בין הבזיכין ללחם גמור:
ואילו נאמר שתים מערכות שש המערכת – ולא נאמר שתים עשרה.
הייתי אומר שלש של שש – דשתים מערכות הרי תרין שש המערכת הוי מערכת שלישית ובספרים דכתב בהו שלש של שלש הכי משמע אילו לא נאמר שתים עשרה אלא שתים מערכות שש הוי משמע שתים מערכות של שלש ואם תרצה להוסיף שלישית סגי בג׳ חלות.
לכך נאמר שתים עשרה – דמשמע ותו לא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומוסיפים: ואילו היה נאמר בכתוב רק ״ושמת אותם שתים מערכות שש המערכת״ ולא היה נאמר גם כן ״שתים עשרה חלות״ — הייתי אומר שמספרן הכולל של החלות אינו שתים עשרה אלא אף יותר, ולא בא הכתוב ״שש המערכת״ אלא לומר שמלבד שתי המערכות (שבכל אחת מהן יש שש חלות) יכול להביא עוד שש חלות, ונמצא שהוא מביא שמונה עשרה חלות, שלש מערכות של שש שש חלות בכל אחת. לכך נאמר ״שתים עשרה״.
The baraita continues: And had the Torah stated: “Two arrangements, six in an arrangement,” but had it not stated: “Twelve cakes,” I would have said that the total number of loaves may be more than twelve, and the phrase “six in an arrangement” teaches that one may bring another arrangement of six loaves in addition to the two mentioned in the verse, so that there are three arrangements of six loaves each. Therefore, it is stated: “Twelve cakes.”
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וְאִילּוּ נֶאֱמַר שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת וּמַעֲרָכוֹת וְלֹא נֶאֱמַר שְׁתַּיִם וְשֵׁשׁ הָיִיתִי אוֹמֵר שלשה שֶׁל אַרְבַּע אַרְבַּע לְכָךְ נֶאֱמַר שְׁתַּיִם וְשֵׁשׁ הָא עַד שֶׁלֹּא יֵאָמְרוּ ג׳שְׁלֹשָׁה מִקְרָאוֹת הַלָּלוּ לֹא לָמַדְנוּ.

And had the Torah stated: Twelve cakes…And you shall set them in arrangements, but had it not stated: “Two” and “Six,” I would have said that the twelve loaves should be divided into three arrangements of four loaves each. Therefore, it is stated: “Two arrangements,” and: “Six in an arrangement.” Therefore, until these three phrases in the verses were stated we could not learn how to set the shewbread on the Table.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואילו נאמר שתים עשרה – ולא נאמר שתים ושש אלא ונתת אותם מערכות המערכת על השולחן הייתי אומר שלש של ד׳ ד׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומוסיפים: ואילו היה נאמר בכתוב רק ״ואפית אותה שתים עשרה חלות שני עשרונים... ושמת אותם מערכות המערכת על השולחן הטהור...״, ולא היה נאמר גם כן ״שתים״ ו״שש״הייתי אומר ששתים עשרה החלות הללו תתחלקנה לשלשה מערכות, של ארבע ארבע חלות כל אחת. לכך נאמר אף ״שתים מערכות״, ו״שש המערכת״. הא [הרי] למדנו מכאן כי עד (כל עוד) שלא יאמרו שלשה מקראות הללו לא למדנו איך צריך לעשות.
And had the Torah stated: Twelve cakes…And you shall set them in arrangements, but had it not stated: “Two” and “Six,” I would have said that the twelve loaves should be divided into three arrangements of four loaves each. Therefore, it is stated: “Two arrangements,” and: “Six in an arrangement.” Therefore, until these three phrases in the verses were stated we could not learn how to set the shewbread on the Table.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) הָא בכֵּיצַד נוֹתֵן שְׁתַּיִם מַעֲרָכוֹת שֶׁל שֵׁשׁ שֵׁשׁ וְאִם נָתַן אַחַת שֶׁל אַרְבַּע וְאַחַת שֶׁל שְׁמוֹנֶה לֹא יָצָא שְׁתַּיִם שֶׁל שֶׁבַע שֶׁבַע רַבִּי אוֹמֵר רוֹאִין אֶת הָעֶלְיוֹנָה כְּאִילּוּ אֵינָהּ וְהָא בָּעֵינַן {ויקרא כ״ד:ז׳} וְנָתַתָּ עַל.

How are these arrangements actually set on the Table? The priest places on the Table two arrangements of six loaves each. And if he placed one arrangement of four loaves and one arrangement of eight loaves he has not fulfilled the obligation. If he added two loaves, so that there were two arrangements of seven loaves each, Rabbi Yehuda HaNasi says: One views the upper loaf of each arrangement as though it is not there, and he has fulfilled the obligation. The Gemara asks: But don’t we require that the frankincense be placed upon the shewbread, as it is stated: “And you shall place pure frankincense upon [al] each arrangement, that it may be for the bread as a memorial part” (Leviticus 24:7)? If the priest places an additional, non-sacred loaf upon the arrangement, it interposes between the frankincense and the shewbread.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
על בסמוך ע״ג השלחן עצמו באותן שתי טפחי׳ ואויר שבין הסדרים:
והא בעינן ונתת על המערכת לבונה – וכי יהיב לה על השביעית איכא חציצה.
רואין אותו כאילו אינו – תימה הא אין שולחן מקדש יותר מי״ב טפחים ונמצא בזיכין למעלה מי״ב וי״ל כגון דמשקע ליה לשביעי עד שהוא בתוך הששי ומיירי שעשאו באותו ענין שיכול לשקע בתוכו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא [הרי] כיצד נוהגים בפועל בעריכת לחם הפנים על השולחן? נותן שתים מערכות של שש שש חלות בכל אחת מהמערכות. ואם עבר ונתן מערכת אחת של ארבע חלות, ומערכת אחת של שמונה חלות — לא יצא ידי חובה. ואם הוסיף שתי חלות ונתן שתים מערכות של שבע שבע חלות בכל אחת מהן. רבי אומר: רואין את העליונה, החלה שניתנה אחרונה נוסף לשש החלות של מצוה, כאילו היא אינה, וכשר. ומקשים על כך: והא בעינן [והרי צריכים אנו] שתהא הלבונה מונחת על גבי לחם הפנים וכפי שנאמר ״ונתת על המערכת לבונה זכה והיתה ללחם לאזכרה....״ (שם ז), ואילו באופן זה, נמצא שיש חלת חולין המפסיקה בין הלבונה לבין לחמי הפנים!
How are these arrangements actually set on the Table? The priest places on the Table two arrangements of six loaves each. And if he placed one arrangement of four loaves and one arrangement of eight loaves he has not fulfilled the obligation. If he added two loaves, so that there were two arrangements of seven loaves each, Rabbi Yehuda HaNasi says: One views the upper loaf of each arrangement as though it is not there, and he has fulfilled the obligation. The Gemara asks: But don’t we require that the frankincense be placed upon the shewbread, as it is stated: “And you shall place pure frankincense upon [al] each arrangement, that it may be for the bread as a memorial part” (Leviticus 24:7)? If the priest places an additional, non-sacred loaf upon the arrangement, it interposes between the frankincense and the shewbread.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא לְרַב הַמְנוּנָא וְאָמְרִי לַהּ רַב הַמְנוּנָא לְרַב חִסְדָּא רַבִּי לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר עַל בְּסָמוּךְ דְּתַנְיָא רַבִּי אוֹמֵר וְנָתַתָּ עַל הַמַּעֲרֶכֶת לְבוֹנָה זַכָּה עַל גבְּסָמוּךְ אַתָּה אוֹמֵר עַל בְּסָמוּךְ אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא עַל מַמָּשׁ כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר {שמות מ׳:ג׳} וְסַכּוֹתָ עַל הָאָרוֹן אֶת הַפָּרוֹכֶת הֱוֵי אוֹמֵר עַל בְּסָמוּךְ.:

Rav Ḥisda said to Rav Hamnuna, and some say that Rav Hamnuna said to Rav Ḥisda: Rabbi Yehuda HaNasi conforms to his standard line of reasoning, as he said that the word al means that the frankincense is adjacent to the shewbread. This is as it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: The verse states: “And you shall place pure frankincense by [al] each arrangement” (Leviticus 24:7). The preposition al in this verse means that the frankincense is adjacent to the shewbread. Do you say that al means adjacent to the shewbread, or perhaps it means nothing other than that the frankincense was literally upon the shewbread? When it says: “And you shall place the Curtain as a screen next to [al] the Ark” (Exodus 40:3), it is evident that “al” does not mean upon the Ark, as the Curtain separating the Sanctuary and the Holy of Holies was hung in front of the Ark and not placed on top of it. Therefore, you must say that the word al can also mean adjacent to.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא שנא הכי ולא שנא הכי לא שנא בגובהה ולא שנא בכניסה הויא בת ה׳ ונשתיירו בהכניסה ב׳ טפחים טפח מיכן וטפח מיכן וכיון דהני ד׳ דיסוד ודקרנות לא הויא אמתא לא קא חשיב ליה (לא) במתני׳ דהמזבח היה וכו׳ (ולא קרא הארון וגו׳):
מדכך היו בדיו מונחים לאורכו של בית מזרח ומערב ש״מ דארון לרוחבו של בית היה אורכו:
פרוכת מחיצה הוא וקרי ליה על.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] רב חסדא לרב המנונא, ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר זאת רב המנונא לרב חסדא בתשובה לשאלה זו: רבי הולך בהלכה זו שלימדנו, לטעמיה [לטעמו, לשיטתו], שכן אומר רבי בפירוש המלה ״על״ האמורה בכתוב ״ונתת על המערכת לבונה זכה״ שאין משמעה על ממש, אלא בסמוך. ומאחר והלבונה נתונה בסמוך ללחמי הפנים אין בחלה זו המונחת למעלה כדי לחצוץ. דתניא כן שנויה ברייתא]: רבי אומר כי פירוש האמור בכתוב ״ונתת על המערכת לבנה זכה״ כוונת המלה ״על״ הריהי בסמוך, ולא על ממש. ומוכיח רבי את דבריו: אתה אומר כי משמע הלשון ״על״ הריהו בסמוך, או שמא משמעו אינו אלא על ממש? כשהוא הכתוב אומר ״וסכת על הארן את הפרכת״ (שמות מ, ג), והרי הפרוכת ודאי איננה נתונה על הארון ממש, אלא חוצצת בין הקודש לבין קודש הקדשים, אלא ודאי הוי אומר כי משמע המלה ״על״ הריהו בסמוך, ולא על ממש.
Rav Ḥisda said to Rav Hamnuna, and some say that Rav Hamnuna said to Rav Ḥisda: Rabbi Yehuda HaNasi conforms to his standard line of reasoning, as he said that the word al means that the frankincense is adjacent to the shewbread. This is as it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: The verse states: “And you shall place pure frankincense by [al] each arrangement” (Leviticus 24:7). The preposition al in this verse means that the frankincense is adjacent to the shewbread. Do you say that al means adjacent to the shewbread, or perhaps it means nothing other than that the frankincense was literally upon the shewbread? When it says: “And you shall place the Curtain as a screen next to [al] the Ark” (Exodus 40:3), it is evident that “al” does not mean upon the Ark, as the Curtain separating the Sanctuary and the Holy of Holies was hung in front of the Ark and not placed on top of it. Therefore, you must say that the word al can also mean adjacent to.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) כׇּל הַכֵּלִים שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ וְכוּ׳.: תָּנוּ רַבָּנַן דכׇּל הַכֵּלִים שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ אׇרְכָּן לְאׇרְכּוֹ שֶׁל בַּיִת חוּץ מֵאָרוֹן שֶׁאׇרְכּוֹ לְרׇחְבּוֹ שֶׁל בַּיִת וְכָךְ הָיָה מוּנָּח וְכָךְ היה בַּדָּיו מוּנָּחִין.

§ The mishna states: All the vessels that were in the Temple were placed so that their length was from east to west, along the length of the Temple. The Sages taught in a baraita: With regard to all the vessels that were in the Temple, their length was placed along the length of the Temple, except for the Ark, whose length was placed along the width of the Temple, from north to south. And in this manner the Ark was placed, and in that manner its staves were placed.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולא היו נוגעין בפרוכת – שמבדיל בין הקדש ובין קודש הקדשים שתלוין ע״ג אמה טרקסין:
(כל הכלים. כגון שלחנות אורכן לאורכן של בית ממזרח למערב).
כך היה מונח – מנ״ל מדכך היו בדיו מונחים ממזרח למערב כדאמר בהך ברייתא לקמן מכלל דאורך הארון מצפון לדרום ורוחבו ממזרח למערב דבדים בפותיא דארון קיימי כדאמרינן לקמן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ה שנינו במשנתנו שכל הכלים שבמקדש היה אורכן נתון לאורכו של בית המקדש, מן המזרח למערב. ועוד בענין זה תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא כי כל הכלים שבמקדש היה ארכן נתון לארכו של הבית, חוץ מהארון שהיה ארכו נתון לא לאורכו של בית המקדש אלא לרחבו של הבית, מצפון לדרום. וכך היה הארון מונח, וכך היה בדיו מונחין.
§ The mishna states: All the vessels that were in the Temple were placed so that their length was from east to west, along the length of the Temple. The Sages taught in a baraita: With regard to all the vessels that were in the Temple, their length was placed along the length of the Temple, except for the Ark, whose length was placed along the width of the Temple, from north to south. And in this manner the Ark was placed, and in that manner its staves were placed.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) מַאי קָאָמַר הָכִי קָאָמַר כָּךְ הָיָה מוּנָּח מִדְּבַדָּיו כָּךְ היה מוּנָּחִין.

The Gemara asks: What is the tanna saying in the last clause of the baraita? The Gemara explains that this is what he is saying: One can infer that in this manner the Ark was placed, i.e., along the width of the Temple, from the fact that its staves were placed in that manner, along the length of the Temple. Since the staves were fixed along the width of the Ark, the Ark itself was necessarily placed along the width of the Temple
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: מאי קאמר [מה הוא, התנא שבברייתא זו אומר], מה כוונת הדברים במשפט האחרון? ומשיבים: הכי קאמר [כך הוא אומר]: כך היה הארון מונח דווקא לרוחב בית המקדש, מכיון שעל ידי כך נמצא שבדיו של הארון (הנמצאים ברוחבו) כך היה מונחין לאורכו של הבית.
The Gemara asks: What is the tanna saying in the last clause of the baraita? The Gemara explains that this is what he is saying: One can infer that in this manner the Ark was placed, i.e., along the width of the Temple, from the fact that its staves were placed in that manner, along the length of the Temple. Since the staves were fixed along the width of the Ark, the Ark itself was necessarily placed along the width of the Temple
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) וּבַדָּיו מְנָלַן דְּתַנְיָא {מלכים א ח׳:ח׳} וַיַּאֲרִיכוּ הַבַּדִּים יָכוֹל לֹא הָיוּ נוֹגְעִין בַּפָּרוֹכֶת תַּלְמוּד לוֹמַר וַיֵּרָאוּ אִי וַיֵּרָאוּ יָכוֹל יְהוּ מְקָרְעִין בַּפָּרוֹכֶת וְיוֹצְאִין תַּלְמוּד לוֹמַר {מלכים א ח׳:ח׳} לֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה הָא כֵּיצַד

The Gemara asks: And with regard to its staves, from where do we derive that they were placed along the length of the Temple, from east to west? This is derived as it is taught in a baraita: The verse states: “And the staves were so long that the ends of the staves were seen from the holy place before the Sanctuary, but they could not be seen outside” (I Kings 8:8). One might have thought that the staves did not touch the Curtain separating the Sanctuary and the Holy of Holies, and did not protrude at all. Therefore, the verse states: “The ends of the staves were seen.” If the verse had stated only: “The ends of the staves were seen,” one might have thought that the staves tear through the Curtain and emerge into the Sanctuary. Therefore, the verse states: “They could not be seen outside.” How can these texts be reconciled?
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ובדיו מנלן – דממזרח למערב.
בפרוכת – פרוכת היתה פרוסה בפתח בית קדשי קדשים לצניעות בעלמא ולא משום מחיצה דהא אמה טרקסין הואי במקדש ראשון וכ״ת לוקמה במקדש ב׳ דהוי פרוכת ליכא למימר דבמקדש שני לא הוה ארון ובדים דיאשיהו גנזו במס׳ יומא (דף נב:) ועוד דקרא במקדש ראשון כתיב.⁠1
1. בדפוס וילנא מופיע כאן ד״ה ״דוחקין״ שמופיע במהדורתנו בתחילת דף צ״ח:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ובדיו מנלן [מנין לנו] שכך היו מונחים, לאורך הבית, ממזרח למערב? דתניא כן שנויה ברייתא] על הנאמר בבית המקדש שבנה שלמה המלך ״ויביאו הכהנים את ארון ברית ה׳ אל מקומו אל דביר הבית אל קודש הקדשים אל תחת כנפי הכרובים... ויארכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן הקודש על פני הדביר ולא יראו החוצה...״ (מלכים א ח, ו—ח) — יכול לא היו הבדים נוגעין בפרוכת כלל? לכך תלמוד לומר (מלמדנו הנאמר) ״ויראו״. ומן הצד האחר, יש לשאול: אי [אם] מן הכתוב ״ויראו״יכול שיהו הבדים נוגעים ומקרעין בפרוכת ויוצאין החוצה? לכך תלמוד לומר ״ולא יראו החוצה״. הא [הרי] כיצד יוסברו שני הלשונות הללו?
The Gemara asks: And with regard to its staves, from where do we derive that they were placed along the length of the Temple, from east to west? This is derived as it is taught in a baraita: The verse states: “And the staves were so long that the ends of the staves were seen from the holy place before the Sanctuary, but they could not be seen outside” (I Kings 8:8). One might have thought that the staves did not touch the Curtain separating the Sanctuary and the Holy of Holies, and did not protrude at all. Therefore, the verse states: “The ends of the staves were seen.” If the verse had stated only: “The ends of the staves were seen,” one might have thought that the staves tear through the Curtain and emerge into the Sanctuary. Therefore, the verse states: “They could not be seen outside.” How can these texts be reconciled?
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מנחות צח. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה מנחות צח. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום מנחות צח., הערוך על סדר הש"ס מנחות צח., רש"י מנחות צח., תוספות מנחות צח., מהרש"א חידושי הלכות מנחות צח., פירוש הרב שטיינזלץ מנחות צח.

Menachot 98a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Menachot 98a, Attributed to R. Gershom Menachot 98a, Collected from HeArukh Menachot 98a, Rashi Menachot 98a, Tosafot Menachot 98a, Maharsha Chidushei Halakhot Menachot 98a, Steinsaltz Commentary Menachot 98a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144