×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְהָהוּא גַּבְרָא עַל פַּלְטֵר סָמֵיךְ.
Rabbi Beivai concludes: And that man, i.e., I, relies on a baker. Therefore, my mind is not sufficiently settled to answer the question properly.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[וההוא גברא כו׳] – כלומר לא ידע למיהדר שטרוד מפני מחשבת מזונות:
ערך טגן
טגןא(עירובין כח.) שלקן או טיגנן איכא בייניהו. (סנהדרין כא.) ותקח את המשרת ותצוק לפניו אמר רבי יהודה אמר שמואל מלמד שעשתה לו מיני טיגון. (מנחות נ) אתמר חביתי כ״ג כיצד עושין אותן רבי חייא בר אבא אמר רבי חנינא אופה ואח״כ מטגנה רבי אסי אמר רבי חנינא מטגנה ואח״כ אופה וכו׳. (מנחות קד) א״ר יצחק מה נשתנה מנחה שנאמר בה נפש אמר הקב״ה מי דרכו להביא מנתה עני מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו לפני ואו׳ עד א״ל עשה לי מן ה׳ מיני טיגון פי׳ סלת מחבת מרחשת חלות ורקיקים. (קידושין מד) א״ל רבי אבין דסמכה הוא א״ל אין כמימי לטוגני פי׳ זכרון הוא דראוי לסמוך עליו אמר לו כמימי לטיגני היה כלומר כששמעה לאלתר אמרה לי ולא היה רחוק זמן בין שמיעה לאמירה אלא כאדם שמוציא דג מן הים ומטגני. (בירושלמי בפרק מי שמת) ר׳ זעירא ור׳ יעקב חמון צלג (צואתא) קם ר׳ יעקב זרק עליו רוקא אמרו לו חביריו מן ימא לטיגני׳. פ״א שם מקום הוא ימי וטיגני קרובין להדדי כלומר אין אדם משקר דסבר כיון דמקום קרוב הוא אתי איניש ומכחישו (א״ב פי׳ בל׳ יוני מרחשת ומחבת ומן השם נבנה הפועל גם בנ׳ חז״ל גם בלשון יוני):
א. [איין פפאנע, באקען.]
וההוא גברא – אדידיה קאמר דהא אפלטר סמכינא ואין דעתי מיושב להשיב לו.
ואמר ר׳ יהושע בן לוי: ואף ההוא גברא [אותו אדם] כלומר, אני, על פלטר סמיך [סומך], ואין דעתי מיושבת לענות לו כראוי.
Rabbi Beivai concludes: And that man, i.e., I, relies on a baker. Therefore, my mind is not sufficiently settled to answer the question properly.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) מַאי הָוֵי עֲלַהּ אָמַר רַב יוֹסֵף רַבִּי יְהוּדָה מוֹרְיָינָא דְּבֵי נְשִׂיאָה הֲוָה וְאוֹרִי לֵיהּ כִּשְׁמַעְתֵּיהּ.

The Gemara asks: What conclusion was reached about this question? Rav Yosef said: Rabbi Yehuda was the halakhic decisor of the house of the Nasi, and he instructed them according to his tradition that the blood of an animal carcass is impure.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ יהודה מוריינא דבי נשיאה הוה שהוא היה מורה איסור והיתר לפני ר׳ ודקאמר שיערו חכמים את דמיה ר׳ יהודה מוריינא הוה וכשמעתיה אורי לפני ר׳ דתניא ר׳ יהודה אומר וכו׳. ור׳ יוסי בר יהודה מפרש (בריית׳) [מלתא] דאבוה:
מאי הוי עלה – דהאי שיעורא.
רבי יהודה בר אילעאי מוריינא דבי נשיאה הוה – והיה להם לבית רבי מורה הוראות ועל פיו היו עושין כל דבריהם והוא צוה להם לשערה.
כשמעתא דידיה – דאמר בית הלל מטמאין בדם נבילות.
מוריינא דבי נשיאה – של בית רבי ואפשר שהיה בימיו דאפי׳ רבי מאיר דנפטר קודם רבי יהודה כדמוכח בפרק שני דקידושין (קידושין נב:) היה קיים עדיין בהלולא דרבי שמעון בר רבי כדמוכח בירושלמי דביצה דעבר קמי פתחא ושמע שהיו מטפחין ואמר מחללין את השבת ואף בימי רב היה כדמשמע בפרק קמא דעירובין (עירובין יג:) דאמר רב האי דמחדדנא מחבריא דחמיתיה לרבי מאיר מאחוריה ויש גורסין שם רבי משום עובדא דירושלמי.
ושואלים: מאי הוי עלה [מה היה עליה]? כלומר, כיצד מתרצים קושי זה? אמר רב יוסף: ר׳ יהודה מוריינא דבי נשיאה הוה [מורה ההוראה של בית הנשיא היה] ואורי ליה כשמעתיה [והורה לו לבית הנשיא כשמועתו, כמסורת הלכה שבידו] שדם הנבילה מטמא.
The Gemara asks: What conclusion was reached about this question? Rav Yosef said: Rabbi Yehuda was the halakhic decisor of the house of the Nasi, and he instructed them according to his tradition that the blood of an animal carcass is impure.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) דִּתְנַן רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שִׁשָּׁה דְּבָרִים מִקּוּלֵּי בֵּית שַׁמַּאי וּמֵחוּמְרֵי בֵּית הִלֵּל דַּם נְבֵילוֹת בֵּית שַׁמַּאי מְטַהֲרִין וּבֵית הִלֵּל מְטַמְּאִין אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי יְהוּדָה אַף כְּשֶׁטִּמְּאוּ בֵּית הִלֵּל לֹא טִמְּאוּ אֶלָּא בִּרְבִיעִית הוֹאִיל וְיָכוֹל לִקְרוֹשׁ וְלַעֲמוֹד עַל כְּזַיִת.:

As we learned in a baraita: Rabbi Yehuda says that six matters are among the leniencies of Beit Shammai and among the stringencies of Beit Hillel. They include the blood of a carcass, which Beit Shammai deem ritually pure, as in their opinion only the flesh of a carcass imparts impurity; and Beit Hillel deem it ritually impure. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, said: Even when Beit Hillel deemed it impure, they deemed it impure only when it is in the quantity of at least a quarter-log, since that amount, were it to congeal, could constitute an olive-bulk, which is the minimum amount of the flesh of a carcass that is deemed impure.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ששה דברים במסכת עדיות קא חשיב להו.
על כזית – ושיעור טומאת נבילה בכזית.
הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית – משמע דדם טמא מחמת דחשיב כבשר ותימה דבמעילה בפרק קדשי מזבח (מעילה יז.) אמר מנין לדם שרצים שהוא טמא שנאמר וזה לכם הטמא תיפוק לי דחשיב כבשר ויש לומר דאיצטריך קרא לרבויי דם צלול דמטמא בכעדשה דס״ד עד שיהא בו כדי שיוכל לקרוש ולעמוד על כעדשה ולהכי תנן דם השרץ ובשרו מצטרפין דשיעורן שוה אבל דם נבילה ובשרה לא דאין שיעורן שוה וכן מוכח בירושלמי דאמר דם נבילה טמא והדתנן דם השרץ ובשרו מצטרפין ואין לנו כיוצא בו וא״ת ולמה לי קרא בפרק בהמה המקשה (חולין עב.) לרביעית דם מן המת הרי יכול לקרוש ולעמוד על כזית ויש לומר דשאני מת דהוה ממעיטנן דם משום דגזעו מחליף כדדרשינן בריש דם הנדה (נדה נה.) מה עצם שנברא עמו ואין גזעו מחליף יצאו שינים שלא נבראו עמו יצאו שער וצפורן שאע״פ שנבראו עמו גזען מחליף ופריך והרי בשר דגזעו מחליף וטמא ומשני מקומו נעשה צלקת ועוד קשה בפרק כל שעה (פסחים דף כב.) דלא משני אקושיא דדם כשהותרה נבילה היא וחלבה וגידה ודמה הותרה כדמשני אקושיא דחלב וגיד משמע דלא חשיב כבשר לפיכך צריך לומר שיש שום ריבוי דמרבינן ביה דם נבילות ולבתר דמרבה ביה מסתבר לאוקומי רבויא ברביעית שיכול לקרוש ולעמוד על כזית.
דתנן כן שנינו במשנה], ר׳ יהודה אומר: ששה דברים הריהם מקולי (הקלות) של בית שמאי ומחומרי (חומרות) של בית הלל, ואחד מהם הוא דינו של דם נבילות — שבית שמאי מקילים ומטהרין דם נבילות (שאין דם נבילות מטמא), ואילו בית הלל מחמירים בדין זה ומטמאין דם נבילות. ולכך הורה ר׳ יהודה לבית הנשיא להחמיר בדם הפרידה שמתה. שכן אמר ר׳ יוסי בר׳ יהודה: אף כשטמאו בית הלל בדם הנבילה — לא טמאו אלא ברביעית דם דווקא. וטעמו של שיעור זה: הואיל ודם שיש בו שיעור רביעית יכול לקרוש ולעמוד כדבר מוצק על כשיעור כזית, כשיעור בשר הנבילה המטמא.
As we learned in a baraita: Rabbi Yehuda says that six matters are among the leniencies of Beit Shammai and among the stringencies of Beit Hillel. They include the blood of a carcass, which Beit Shammai deem ritually pure, as in their opinion only the flesh of a carcass imparts impurity; and Beit Hillel deem it ritually impure. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, said: Even when Beit Hillel deemed it impure, they deemed it impure only when it is in the quantity of at least a quarter-log, since that amount, were it to congeal, could constitute an olive-bulk, which is the minimum amount of the flesh of a carcass that is deemed impure.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מַתְנִי׳: אאֵין מִתְנַדְּבִין לוֹג שְׁנַיִם וַחֲמִשָּׁה אֲבָל מִתְנַדְּבִין שְׁלֹשָׁה וְאַרְבָּעָה וְשִׁשָּׁה וּמִשִּׁשָּׁה וּלְמַעְלָה.:

MISHNA: One does not pledge a libation of one log, two log, or five log of wine, because there are no existing libations with those measures of wine. But one pledges a libation of three log, which is the measure of wine brought with a lamb, or four log, which is the measure of wine brought with a ram, or six log, which is the measure of wine brought with a bull. And one may pledge a libation of six log and beyond, as any greater amount can be composed of combinations of these three.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אין מתנדבין יין לוג שנים ולא חמשה – שלא מצינו נסכים של ב׳ לוגין ולא של ה׳:
אבל מתנדב ג׳ – שכך ראוי לכבש:
וד׳ – שכך צריך לאיל שיש בו ב׳ עשרונים:
וששה – שכך ראוי לפר שיש בו שלשה עשרונים:
ומששה ולמעלה – שכן ראוין ליחלק. כיצד אם נדר ז׳ ראוין לשני נסכים לכבש ואיל. ואם נדר ח׳ ראוי לשני אילים. ואם ט׳ ראוי לפר וכבש. ואם י׳ ראוי לפר ואיל. ואם י״א ראוי לשני אילים וכבש וכן עד מאה כולן ראויין ליחלק:
מתני׳ אין מתנדבין לוג – יין לנסכו שלא מצינו מנחת נסכים של לוג ולא שנים ולא חמשה אבל מתנדבין שלשה דחזו לכבש וארבעה לאיל דהיא שלישית ההין וששה דחזו לפר ומששה ולמעלה דשבע חזו ג׳ מינייהו לכבש וד׳ לאיל ושמנה חזו לשני אילים תשעה חזו לפר וכבש עשרה חזו לפר ואיל י״א חזו לשני אילים וכבש וכך לעולם.
אין מתנדבין לוג שנים וחמשה – תימה כי היכי דאמרי׳ (לעיל דף קג.) גבי מנחות דאם אמר חצי עשרון יביא עשרון שלם עשרון ומחצה יביא שנים הכא נמי נימא כי אמר לוג או שנים יביא שלשה שהם נסכי כבש וכי אמר חמשה יביא ששה שהם נסכי פר ושמא הכי נמי היכא דאמר הרי עלי אבל הכא מיירי בנדבה דיש לוג אחד או שנים לפניו ואמר הרי אלו לנסכים ובגמרא גבי יש קבע לנסכים פירש בקונטרס כגון דאמר הרי עלי כך וכך לוגין למדה.
א משנה אין מתנדבין לנסכים יין בשיעור לוג אחד, או שנים או חמשה לוגים. שאין שיעורי יין אלה נוהגים במנחות הנסכים. אבל מתנדבין שלשה לוגים של יין (כשיעור נסכי כבש ״רביעית ההין״. במדבר טו, ד), וכן ארבעה כשיעור נסכי איל, ״שלשית ההין״. שם ו), וכן ששה כשיעור נסכים לפר, ״חצי ההין״. שם י). ומששה לוגים ולמעלה נודבים כל שיעור. שהרי מכאן ואילך כל מספר לוגים יכול להתחלק באופן שחלק ממנו ראוי לנסכים של פר, וחלק אחר — לנסכים של איל, וחלק אחר — לנסכים של כבש.
MISHNA: One does not pledge a libation of one log, two log, or five log of wine, because there are no existing libations with those measures of wine. But one pledges a libation of three log, which is the measure of wine brought with a lamb, or four log, which is the measure of wine brought with a ram, or six log, which is the measure of wine brought with a bull. And one may pledge a libation of six log and beyond, as any greater amount can be composed of combinations of these three.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) גְּמָ׳: אִיבַּעְיָא לְהוּ ביֵשׁ קֶבַע לִנְסָכִים אוֹ אֵין קֶבַע לִנְסָכִים.

GEMARA: A dilemma was raised before the Sages: Is there a fixed amount for libations, in that when one vows to bring a certain number of log of wine they are not offered separately, or is there no fixed amount for libations, and it is permitted to divide them and offer them in smaller amounts?
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יש קבע לנסכים – כלומר שאם נדר כשיעור שראוי לנסכים קדש ואם נדר יותר לא קדש:
אי אין קבע – כלומר יביא כמה שירצה ויקח מהן כמו שראוי לנסכים והמותר יהיה נדבה וכולן קדש. והיינו כדמפרש היכי דמי כגון וכו׳:
גמ׳ יש קבע לנסכים – אמר הרי עלי כך וכך לוגין מי הוי קבע דאין יכול להקריבם אלא הכל ביחד דהוו קרבי בקרבן א׳ או אין קבע ויכול להקריבם [מה] דחזו באפי נפשייהו.
ב גמרא שנינו במשנתנו שאין יכול אדם לנדוב לנסכים חמישה לוגים יין, לפי שאין שיעור זה נוהג בנסכים. ובענין זה מביאים, איבעיא להו [נשאלה להם, לחכמים]: האם יש קבע לנסכים, שכאשר נדר שיעור מסויים של לוגי יין, נקבעו כולם כאחד, ואינו יכול לחלקם ולהקריבם לחוד, או אין קבע לנסכים, ויכול לחלקם ולהקריבם לחוד?
GEMARA: A dilemma was raised before the Sages: Is there a fixed amount for libations, in that when one vows to bring a certain number of log of wine they are not offered separately, or is there no fixed amount for libations, and it is permitted to divide them and offer them in smaller amounts?
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) הֵיכִי דָּמֵי כְּגוֹן דְּאַיְיתִי חַמְשָׁה אִי אָמְרַתְּ אֵין קֶבַע לִנְסָכִים מָשֵׁיךְ וּמַקְרֵיב אַרְבְּעָה מִינַּיְיהוּ דַּחֲזֵי לְאַיִל וְאִידַּךְ הָוֵי נְדָבָה וְאִי אָמְרַתְּ יֵשׁ קֶבַע לִנְסָכִים עַד דִּמְמַלֵּי לְהוּ לָא קׇרְבִי.

The Gemara clarifies: What are the circumstances? It is a case where he brought five log of wine. If you say that there is no fixed amount for libations, then he removes and offers four of them, as those are suitable for the libations of a ram, and the other log, which is not of sufficient volume, is allocated for communal gift offerings. Either it itself is offered, or it is redeemed and the money is used to buy offerings for the repletion of the altar, i.e., for times when the altar is idle. But if you say that there is a fixed amount for libations and the wine may not be divided and offered separately, then it is not offered itself or redeemed with money and offered until he adds to the existing measurement such that the total number of log may be offered as an independent libation.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואי אמרת יש קבע עד דממלי להו – כלומר הואיל והביא חמשה עד שיביא עוד לוג ששית לא קרבי דהשתא חזו או לשני כבשים או לפר מאי:
היכי דמי – למאי נפקא מינה.
ואידך הוי נדבה – נדבת ציבור וימכר ויפלו דמיו לשופרות או יקרב הוא עצמו ויצטרף עם השני לוגין אחרים ויקרב לנסכי תמיד דהוו נמי לציבור.
ואי אמרת יש קבע עד דממלא להו – ויביא לוג הששי כי היכי דליתחזי לפר לא קרבי דהא אין יכול להקריב בפני עצמו.
ומבררים: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]? כגון דאייתי [שהביא, שנדר להביא] חמשה לוגים של יין. ומעתה יש לדון: אי אמרת [אם אתה אומר] שאין קבע לנסכיםמשיך [מושך] מתוך חמשת הלוגים שנדר ומקריב ארבעה מינייהו [מהם], דחזי [שראויים] לנסכי איל, ואידך הלוג האחר, החמישי], שאינו שיעור הראוי לנסכים — הוי [הינו] נדבה, שיפדוהו, והדמים שהתקבלו עבורו יקנו בהם קרבנות עולה הקרבים על המזבח בשעה שאין קרבים בו קרבנות אחרים (״קיץ המזבח״). ואולם אי אמרת [אם אומר אתה] שיש קבע לנסכים, ואין להפריד בין הלוגים להקריבם לחודעד שינדוב עוד לוגי יין, באופן דממלי להו [שימלא אותם, שישלים את מספר לוגי היין שנדב] לכלל המספר הראוי לנסכים, לא קרבי [לא קרבים].
The Gemara clarifies: What are the circumstances? It is a case where he brought five log of wine. If you say that there is no fixed amount for libations, then he removes and offers four of them, as those are suitable for the libations of a ram, and the other log, which is not of sufficient volume, is allocated for communal gift offerings. Either it itself is offered, or it is redeemed and the money is used to buy offerings for the repletion of the altar, i.e., for times when the altar is idle. But if you say that there is a fixed amount for libations and the wine may not be divided and offered separately, then it is not offered itself or redeemed with money and offered until he adds to the existing measurement such that the total number of log may be offered as an independent libation.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מַאי אָמַר אַבָּיֵי תָּא שְׁמַע גשִׁשָּׁה לִנְדָבָה וְאָמְרִינַן כְּנֶגֶד מִי כְּנֶגֶד מוֹתַר חַטָּאת וּמוֹתַר אֲשָׁמוֹת וּמוֹתַר אֲשַׁם נָזִיר וּמוֹתַר אֲשַׁם מְצוֹרָע וּמוֹתַר קִינִּין וּמוֹתַר מִנְחַת חוֹטֵא.

What is the halakha? Abaye said: Come and hear the answer from a mishna (Shekalim 6:5): There were six collection horns for communal gift offerings, and we say: For what were they designated? They were designated for funds left over from the purchase of sin offerings, for funds left over from the purchase of guilt offerings, for funds left over from the purchase of a guilt offering of a nazirite, for funds left over from the purchase of the guilt offering of a leper, for funds left over from the purchase of pairs of birds, and for funds left over from the purchase of the meal offering of a sinner.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ת״ש דתנן בשקלים י״ג שופרות היו במקדש וכתוב עליהן תקלין חדתין וכו׳ עד וששה לנדבה ואמרי׳ הני ששה דנדבה כנגד מי כנגד מותר מעות חטאות ומותר אשם נזיר ומותר אשם מצורע וכולהו שית דמפרש שמואל בפירקין דלקמן הרי עלי עשרון. ואשם גזילות ואשם מעילות לא נקט דמשום דלית להו נסכים. והנך אית להו. ומה היו עושין מהן היו לוקחין מהן עולות לקיץ המזבח והבשר לשם והעורות לכהנים. ואם איתא דאין קבע לנסכים ומשיך מאי דחזי לנסכים ואידך לנדבה אזל ליתקן ליה שופר:
ששה לנדבה – גבי י״ג שופרות שהיו במקדש קאי די״ג שופרות הוו בשבעה מהם היו נותנין הנך מעות דמפרש במסכת יומא (דף נה:) ובמסכת שקלים (דף ט:) תקלין חדתין ועתיקין קינין גוזלי עולה עצים ולבונה וזהב לכפורת וששה מהם היו לנדבה ליתן בהן מעות ההולכות לנדבת צבור.
ואמרינן – לקמן בפרק בתרא (דף קז:).
כנגד מי כנגד מותר חטאת – כגון הפריש מעות לחטאת והוזלו הכבשים ונתותרו לו מעות.
ואחד למותר אשם – סתם כגון גוזלות ומעילות.
ואחד למותר אשם נזיר – דאותו מותר לא היה מעורב עם מותר אשם סתם לפי שזה לכפר וזה להתירו ביין.
ואחד למותר אשם מצורע – דלא דמו להנך שבא להתירו במחנה ואינך מפרש בפרק בתרא (לקמן קז:) וכל הנך מותרות אזלי לנדבת צבור כשהמזבח בטל לוקחין באותם מעות עולות הבשר לשם ועורות לכהנים דזהו מדרשו של יהוידע במסכת תמורה (דף כג:).
ששה לנדבה – בפרק בתרא (מנחות קז:) מייתי לה לקמן ופליגי אמוראי כנגד מי.
רש״י ד״ה ואחד למותר אשם נזיר וכו׳ וזה להתירו ביין. נלע״ד דצ״ל וזה להכשירו לנזירות טהרה וכ״ה ברש״י לקמן דף קח ע״א:
אם כן מאי [מה] הדין? אמר אביי: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לבעיה זו ממה ששנינו במשנה כי ששה שופרות (קופות שצורתן כצורת שופר, פיו צר מלמעלה — לקבלת המעות בו, והולך ומתרחב כלפי למטה — להכיל בו את המעות) היו במקדש לצורך מעות נדבה. ואמרינן [ואומרים אנו]: כנגד מי היו עושים שישה שופרות אלה? האחד, כנגד מותר חטאת, אם הפריש מעות לקרבן חטאת שהתחייב בו, וקנה בהן בהמה לקרבנו, ונשאר בידו מן המעות — הריהו מניח מעות אלה בשופר עליו היה כתוב ״מותר חטאת״. והשני למותר אשמות, שהמעות שהשתיירו בידו לאחר שקנה בהן אשם, היה מניח בשופר עליו היה כתוב ״מותר אשמות״. וכן בשאר השופרות שהיו מיועדים לצורך מותר אשם נזיר, ומותר אשם מצורע, ומותר קינין, ומותר מנחת חוטא.
What is the halakha? Abaye said: Come and hear the answer from a mishna (Shekalim 6:5): There were six collection horns for communal gift offerings, and we say: For what were they designated? They were designated for funds left over from the purchase of sin offerings, for funds left over from the purchase of guilt offerings, for funds left over from the purchase of a guilt offering of a nazirite, for funds left over from the purchase of the guilt offering of a leper, for funds left over from the purchase of pairs of birds, and for funds left over from the purchase of the meal offering of a sinner.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְאִם אִיתָא לִיתַקֵּין שׁוֹפָר אַחֲרִינָא כְּנֶגֶד מוֹתַר נְסָכִים.

And if it is so that there is no fixed amount for libations, and if one vowed to bring five log then four are offered as a ram’s libation and the fifth can be redeemed and its money used for a communal gift offering, then let them institute an additional collection horn in the Temple for funds left over from the purchase of libations.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואם איתא – דהמביא חמשה לוגין קרבי ארבע מהם ואחד יהא נדבה.
ליתקין לו שופר – להפיל בו הדמים.
ואם איתא [יש] מקום לומר שהנודר חמישה לוגים יין, יפריש מהם ארבעה לנסכי איל והלוג החמישי ילך לנדבה, אם כן ליתקין [שיתקינו] במקדש שופר אחרינא [אחר], נוסף, כנגד מותר נסכים!
And if it is so that there is no fixed amount for libations, and if one vowed to bring five log then four are offered as a ram’s libation and the fifth can be redeemed and its money used for a communal gift offering, then let them institute an additional collection horn in the Temple for funds left over from the purchase of libations.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) הָנָךְ לְנִדְבַת צִבּוּר אָזְלִי הָנֵי שְׁכִיחִי אֶפְשָׁר דְּמִצְטָרְפִי דְּמָר וּדְמָר בַּהֲדֵי הֲדָדֵי וְקָרְבִי.

The Gemara responds: These six horns are dedicated to funds that go to communal gift offerings, and these log of wine left over from libations are common, so there is no need to store them, since it is possible that the libation of this person will be combined with the libation of another person together in order to reach the desired amount, and then it is offered immediately. Therefore, no additional horn was necessary for the money from the redemption of libations.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא דמי דהנך שיתא לא שכיחי דחטאת אין אדם חוטא בכל יום ולא נזיר בכל יום ולא מצורע בכל יום. והנך מותרות לנדבת ציבור אזלא לקיץ המזבח דלא חזו למידי אחרינא. אבל הני מותרות דנסכים שכיחי כדאמר רבא לקמן מתנדב אדם מנחת נסכים בכל יום והואיל דשכיחי ושכיחי מותרות כגון דאייתי חמשה ופש ליה חד ואי הוו תלת דאייתי כל חד חמשה ופש לכל חד וחד חזו הני תלת לוגין לאיצטרופי לנסכי כבש וקרבי בכל יום הלכך לא תקינו ליה שופר דהא מצו הנך מותרת למקרב לאלתר:
הנך – מותרות לנדבת ציבור אזלי.
הנך – נסכים למה להו שופר הואיל ושכיח כל יומא שהרי רוב קרבנות טעונין נסכים.
אפשר דמצטרפי דמר ודמר – אם נדר ה׳ יקריב ד׳ ויניח לוג הנשאר ויצטרף עם מותר נסכים אחרים עד שיהו ד׳ או ג׳.
ודוחים: אפשר לומר כי לא תיקנו במקדש שופר מיוחד למותר נסכים, שכן דווקא בהנך [אלה] הששה תיקנו שופרות במקדש, משום שלנדבת צבור (להקרבת העולה ל״קיץ המזבח״, שהוא מקרבנות הציבור) אזלי [הולכות] המעות הללו, ונדרש זמן עד שתצטברנה די מעות כדי לקנות בהן בהמה, ומשום כך התקינו להן שופרות, שתישמרנה בהם בינתיים. מה שאין כן, הני [אלה] מותרות נסכים, הריהם שכיחי [מצויים], ואין צורך לשומרם בינתים, שהרי אפשר דמצטרפי [שיצטרפו] מותרות נסכים דמר ודמר בהדי הדדי [של אדם זה ושל אדם זה ביחד], כדי שיעור נסכים ראוי, וקרבי [ויקרבו] מיד, ולכך לא תיקנו להן שופר מיוחד.
The Gemara responds: These six horns are dedicated to funds that go to communal gift offerings, and these log of wine left over from libations are common, so there is no need to store them, since it is possible that the libation of this person will be combined with the libation of another person together in order to reach the desired amount, and then it is offered immediately. Therefore, no additional horn was necessary for the money from the redemption of libations.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמַר רָבָא תָּא שְׁמַע {במדבר ט״ו:י״ג} אֶזְרָח דמְלַמֵּד שֶׁמִּתְנַדְּבִין נְסָכִים וְכַמָּה שְׁלֹשֶׁת לוּגִּין.

Rava said: Come and hear a resolution to the dilemma from a baraita: The Torah states with regard to libations: “All that are home born shall do these things in this manner, in presenting an offering made by fire, of a pleasing aroma to the Lord” (Numbers 15:13). As this verse is superfluous, the various terms in it are used to derive halakhot. The term “home born” teaches that one may pledge libations even when they are not sacrificed together with an offering. And how much is the minimum volume that is offered? Three log, which is the smallest measurement of a libation in the Torah, i.e., the libation that is offered with a lamb.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אזרח – דכתיב בסוף פרשת נסכים דכתיב כל האזרח יעשה ככה בא ללמד שמתנדב מי שירצה נסכים יין בלא זבח וכמה ג׳ לוגין. שלא יפחות מן השיעור המועט בנסכים דהיינו כבש דלית ליה אלא חד עשרון וג׳ לוגין. מאי יוסיף אילימא ד׳ או ו׳ הא לא הוי תוספת נסכים דהני שיעור גמור הוו אלא לאו מדקאמר יוסיף שמע מיניה דאחמשה קאי ומשום דאין קבע לנסכים שמע מינה:
אזרח – גבי נסכים כתיב כל האזרח יעשה ככה את אלה וקרא יתירא הוא דהא לעיל מיניה כתיבי כל דין נסכים מלמד שמתנדבין נסכים בלא קרבן וכמה שלשת לוגין דבציר מהכי לא חזי למידי.
אמר רבא: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לבעיה זו ממה ששנינו בברייתא על הנאמר בפרשת הנסכים ״כל האזרח יעשה ככה את אלה להקריב אשה ריח ניחוח לה׳⁠ ⁠״ (במדבר טו, יג) — כתוב יתר זה מלמד שמתנדבין נסכים לעצמם, ולא רק כנסכים הבאים עם הקרבן. וכמה הוא שיעור הנסכים אותו מתנדבים? — שלשת לוגין, שהוא כשיעור הנמוך ביותר של נסכי הקרבנות (של נסכי הכבשים).
Rava said: Come and hear a resolution to the dilemma from a baraita: The Torah states with regard to libations: “All that are home born shall do these things in this manner, in presenting an offering made by fire, of a pleasing aroma to the Lord” (Numbers 15:13). As this verse is superfluous, the various terms in it are used to derive halakhot. The term “home born” teaches that one may pledge libations even when they are not sacrificed together with an offering. And how much is the minimum volume that is offered? Three log, which is the smallest measurement of a libation in the Torah, i.e., the libation that is offered with a lamb.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וּמִנַּיִן שֶׁאִם רָצָה לְהוֹסִיף יוֹסִיף תַּלְמוּד לוֹמַר יִהְיֶה יָכוֹל יִפְחוֹת ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר כָּכָה.

And from where is it derived that if one desires to add to this amount he may add? The verse states with regard to libations associated with the additional offerings for the New Moon: “And their libations: Half a hin of wine shall be for the bull, and one-third of a hin for the ram, and one-quarter of a hin for the lamb” (Numbers 28:14). From the superfluous “shall be” one may understand that there are others, and derive that independent libations may also be brought. Can one decrease the amount of wine in a libation to less than three log? The verse states: “All that are home born shall do these things, in this manner” (Numbers 15:13), i.e., one may not bring less than three log of wine.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יהיה – חצי ההין יהיה לפר משמע דמנחה דהויא אחריתי לישנא אחרינא בפרשת נסכים כתיב ככם כגר יהיה.
ככה – עיכובא.
ומנין לנו שאם רצה להוסיף על שיעור זה שיוסיף? תלמוד לומר (מלמדנו הנאמר) הכתוב בדין הנסכים ״ונסכיהם חצי ההין יהיה לפר ושלישית ההין לאיל ורביעת ההין לכבש יין...״ (שם כח, יד), ובאה לשון הריבוי ״יהיה לפר״ להורות — שיש נסכים נוספים הבאים לעצמם. יכול יהא הדין שיפחות בנדבת הנסכים אף משלושה לוגים יין? תלמוד לומר: ״כל האזרח יעשה ככה״, להדגיש שאין לפחות משלושה לוגים יין.
And from where is it derived that if one desires to add to this amount he may add? The verse states with regard to libations associated with the additional offerings for the New Moon: “And their libations: Half a hin of wine shall be for the bull, and one-third of a hin for the ram, and one-quarter of a hin for the lamb” (Numbers 28:14). From the superfluous “shall be” one may understand that there are others, and derive that independent libations may also be brought. Can one decrease the amount of wine in a libation to less than three log? The verse states: “All that are home born shall do these things, in this manner” (Numbers 15:13), i.e., one may not bring less than three log of wine.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) מַאי יוֹסִיף אִילֵּימָא אַרְבָּעָה וְשִׁשָּׁה מַאי שְׁנָא שְׁלֹשָׁה דַּחֲזוּ לְכֶבֶשׂ אַרְבָּעָה וְשִׁשָּׁה נָמֵי חֲזוּ לְאַיִל וּפַר אֶלָּא לָאו חֲמִשָּׁה וּשְׁמַע מִינַּהּ אֵין קֶבַע לִנְסָכִים שְׁמַע מִינַּהּ.

The Gemara clarifies: What does the baraita mean when it says that one may add to the minimum of three log for an independent libation? If we say it means that it is permitted to offer four or six log, then what is different about three log that it was specified? It is because it is suitable for the libations of a lamb. If so, then four or six log are also suitable, as four log is offered as the libation for a ram and six log is offered as the libation for a bull. Rather, in saying that one may add, isn’t the baraita referring to five log of wine, despite the fact that it is not a measurement used with any of the offerings? And learn from this baraita that there is no fixed amount for libations. The Gemara affirms: Indeed, learn from the baraita that this is so.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אילימא ארבעה וששה – פשיטא מי צריך קראי לרבויי.
מאי שנא שלש – דפשיטא לן דחזו לכבש כו׳.
אלא לאו – מידי דלא חזו ליה אתי לרבויי ולמשמע דמתנדבין ויקריבו ארבעה והחמישי יהא מותר.
ומעתה יש לברר את הנאמר בברייתא זו: מאי [מה] עניינו של יוסיף, שלמדתנו הברייתא שמותר להוסיף על שיעור שלושה לוגים יין? אילימא [אם תאמר] שהכוונה ללמד שמותר לנדב לנסכים גם ארבעה וששה לוגים יין — לכך אין צורך בלימוד מיוחד, שהרי מאי שנא [מה שונה, במה התייחד] שיעור שלשה לוגים שמותר לנודבו? — משום דחזו [שראויים] לנסכי כבש, אם כן ארבעה וששה לוגים נמי חזו [גם כן ראויים הם] ששיעור זה ראוי לנסכי איל (ארבעה לוגים) ולנסכי פר (ששה לוגים)! אלא לאו [האם לא] כוונת ״יוסיף״ לחמשה לוגים יין, שאף אלה נידבים, הגם שאין כשיעור זה בנסכים הקרבים עם הקרבנות. ומעתה שמע מינה [למד מכאן] כי אין קבע לנסכים. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן] שכך הוא.
The Gemara clarifies: What does the baraita mean when it says that one may add to the minimum of three log for an independent libation? If we say it means that it is permitted to offer four or six log, then what is different about three log that it was specified? It is because it is suitable for the libations of a lamb. If so, then four or six log are also suitable, as four log is offered as the libation for a ram and six log is offered as the libation for a bull. Rather, in saying that one may add, isn’t the baraita referring to five log of wine, despite the fact that it is not a measurement used with any of the offerings? And learn from this baraita that there is no fixed amount for libations. The Gemara affirms: Indeed, learn from the baraita that this is so.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אָמַר רַב אָשֵׁי וְהָא אֲנַן לָא תְּנַן הָכִי אֵין מִתְנַדְּבִין לוֹג שְׁנַיִם וַחֲמִשָּׁה קָתָנֵי חֲמִשָּׁה דּוּמְיָא דִּשְׁנַיִם מָה שְׁנַיִם דְּלָא חֲזוּ כְּלָל אַף חֲמִשָּׁה נָמֵי דְּלָא חֲזוּ כְּלָל.

Rav Ashi said: But didn’t we learn this in the mishna: One does not pledge a libation of one log, two log, or five log of wine? Rav Ashi continues: In phrasing the mishna in this manner, the tanna teaches that the status of five log is similar to the status of two log: Just as two log are not suitable at all to be offered independently, so too, five log are also not suitable at all to offer, as there are no libations of this size. This demonstrates that there is a fixed amount to libations, and one may not divide them into two.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אף חמשה דלא חזו כלל אלמא דלא אמרינן אין קבע לנסכים:
מה שנים לא חזו כלל – דליכא למימר משיך חדא מינייהו ומקריב לה.
אמר רב אשי בשאלה: והא אנן [והרי אנחנו] לא תנן הכי [לא שנינו כך במשנתנו] שמתנדבים חמישה לוגים! שהרי שנינו במשנתנו כי אין מתנדבין לוג שנים וחמשה, ומתוך שקתני [שנה] התנא במשנה דינם של חמשה לוגים דומיא [בדומה] לדינם של שנים לוגים, ודאי שווים הם בדינם. ומעתה נאמר: מה שנים לוגים, הכוונה היא שלא חזו [לא ראויים] כלל, שהרי הם פחותים משיעור נסכים. אף חמשה לוגים נמי [גם כן] הכוונה שלא חזו [לא ראויים] כלל, שאין הם כשיעור נסכים, ויש קבע לנסכים ולכך אי אפשר להפריד ארבעה מהם ולהקריבם!
Rav Ashi said: But didn’t we learn this in the mishna: One does not pledge a libation of one log, two log, or five log of wine? Rav Ashi continues: In phrasing the mishna in this manner, the tanna teaches that the status of five log is similar to the status of two log: Just as two log are not suitable at all to be offered independently, so too, five log are also not suitable at all to offer, as there are no libations of this size. This demonstrates that there is a fixed amount to libations, and one may not divide them into two.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) מִידֵּי אִירְיָא הָא כִּדְאִיתַאּ וְהָא כִּדְאִיתַאּ.

The Gemara responds: Are the cases comparable? This, two log, is as it is, and that, five log, is as it is, and there is no reason to compare them. Four of the five log are offered, with the fifth allocated for a communal gift offering.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מיהא לא איריא הא כדאיתא והא כדאיתא – כלומר דשנים ודאי לא חזו כלל אבל חמשה חזו כדאמרן אין קבע לנסכים:
הא כדאיתא – שנים אין מתנדבין לגמרי חמשה לכתחילה הוא דלא שאין מפרישין תחילה למותרות אבל דיעבד מקריב ארבע וחמישי יהא מותר לנדבה.
ודוחים: מידי איריא [וכי שייכים הדברים]? הא כדאיתא, והא כדאיתא [זה כמו שהוא, וזה כמו שהוא], ששני לוגים אכן אינם ראויים כלל, ואילו חמישה לוגים — ארבעה מהם ראוים להקרבה, והחמישי ילך לנדבה.
The Gemara responds: Are the cases comparable? This, two log, is as it is, and that, five log, is as it is, and there is no reason to compare them. Four of the five log are offered, with the fifth allocated for a communal gift offering.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אָמַר אַבָּיֵי אִם תִּמְצָא לוֹמַר אֵין קֶבַע לִנְסָכִים הָא אֵין קֶבַע לִנְסָכִים אִם תִּמְצָא לוֹמַר יֵשׁ קֶבַע לִנְסָכִים העַד עֲשָׂרָה פְּשִׁיטָא לִי אַחַד עָשָׂר

Abaye said: If you say that there is no fixed amount for libations, then there is no fixed amount for libations, and no further discussion is necessary. If you say that there is a fixed amount for libations, then the halakha of up to ten log of wine is obvious to me. One log, two log, or five log may not be brought, since these amounts are not offered as standard libations, but three, four, or six log are brought, as their amount is equivalent to those of standard libations. Between six and ten log may also be brought, since these amounts can be composed of a combination of the various wine libations. With regard to eleven log,
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אם תמצא לומר יש קבע לנסכים עד עשרה פשיטא לי – דמתנדבין דהא ראוין ליחלק כדמפרש במתני׳:
אחד עשר מיבעי לי מאי גברא לב׳ פרים קא מיכוין לי״ב לוגין ועד דמלי להו לא קרבי או דלמא וכו׳ תרי מחד מינא. כגון ב׳ אילים וחד מחד מינא כגון כבש אמרי׳ דדעתיה אהכי או דלמא לחד מינא לב׳ פרים ותו לא וצריך למלינהו:
הא אין קבע לנסכים – וכמה דבעי משנים ולמעלה מייתי וכי מייתי חמשה מקריב ארבעה מינייהו ואידך מותר וכל מה דבעי מייתי ומאי דחזי מקריב ואידך מותר לנדבה והכא ליכא למיבעי ולא מידי.
עד עשרה פשיטא לי – דלוג ושנים וה׳ לגמרי [לא קרבי] עד דממלי להו שלש לכבש חזו וד׳ לאיל וששה לפר ושבעה לכבש ואיל ח׳ לשני אילים ט׳ לפר וכבש י׳ לפר ואיל.
אמר אביי אם תמצא לומר כו׳ – מספקא ליה לאביי משום קושיא דרב אשי.
עד עשרה פשיטא לי אחד עשר מיבעיא לי – ואם תאמר שבעה נמי תיבעי אי לשני כלים איכוין עד דממלא להו לא קרבי או לאיל וכבש איכוין וי״ל דלא מיבעיא ליה אלא בתרי מחד מינא וחד מחד מינא אי אמר או לא אבל פשיטא דחד מחד מינא וחד מחד מינא אמרינן.
ג אמר אביי: אם תמצא לומר ולהכריע כי אין קבע לנסכיםהא [הרי] אין קבע לנסכים, ואין מקום לדיון נוסף בענין. ואולם אם תמצא לומר כי יש קבע לנסכים, יש לומר כי כל נדר עד עשרה לוגים יין פשיטא [פשוט] לי מהו דינו. שהרי הנודר לוג אחד, וכן שנים, וכן חמישה לוגים — אינם קרבים, עד שישלים מספר הלוגים כשיעור הקרב; שלושה לוגים וכן ארבעה וששה — הריהם קרבים, שהרי שיעורם הוא כשיעור נסכי הכבש והאיל והפר. ואף מכאן והלאה, שנדרשים אנו לצירופים שונים לכלל שיעור נסכים, הרי אלה צירופים ברורים (שבעה לוגים — מהם שלושה ראויים לכבש, וארבעה לאיל; שמונה — ראויים לשני אילים; תשעה — מהם ששה ראויים לפר, ושלושה לכבש; עשרה — מהם ששה ראויים לפר, וארבעה לאיל). ואולם באחד עשר לוגים
Abaye said: If you say that there is no fixed amount for libations, then there is no fixed amount for libations, and no further discussion is necessary. If you say that there is a fixed amount for libations, then the halakha of up to ten log of wine is obvious to me. One log, two log, or five log may not be brought, since these amounts are not offered as standard libations, but three, four, or six log are brought, as their amount is equivalent to those of standard libations. Between six and ten log may also be brought, since these amounts can be composed of a combination of the various wine libations. With regard to eleven log,
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מנחות קד. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים מנחות קד., עין משפט נר מצוה מנחות קד. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום מנחות קד., הערוך על סדר הש"ס מנחות קד., רש"י מנחות קד., תוספות מנחות קד., גליון הש"ס לרע"א מנחות קד., פירוש הרב שטיינזלץ מנחות קד.

Menachot 104a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Menachot 104a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Menachot 104a, Attributed to R. Gershom Menachot 104a, Collected from HeArukh Menachot 104a, Rashi Menachot 104a, Tosafot Menachot 104a, Gilyon HaShas Menachot 104a, Steinsaltz Commentary Menachot 104a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144