×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְתַקִּינוּ רַבָּנַן דִּתְשַׁמֵּט זֵכֶר לַשְּׁבִיעִית רָאָה הִלֵּל שֶׁנִּמְנְעוּ הָעָם מִלְּהַלְווֹת זֶה אֶת זֶה עָמַד וְהִתְקִין פְּרוֹסְבּוּל.
And the Sages instituted that despite this, the Sabbatical Year still will abrogate debt in the present, in remembrance of the Torah-mandated Sabbatical Year. Hillel saw that the people of the nation refrained from lending to each other so he arose and instituted the prosbol. According to this explanation, the ordinance of Hillel did not conflict with a Torah law; rather, he added an ordinance to counter the effect of a rabbinic law.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי גיטין לו ע״ב} אמר שמואל האי פרוזבול עולבנא דדיאני הוא אי יישר1 [חילי]⁠2 יתר3 מהלל ליבטליניה4 רב נחמן אמר איקיימיניה5 והא מקיים וקאיי אלא הכי קאמר אימא בה מילתא דאע״ג6 שלא כתב כמי שכתב דאמי:
1. יישר: דפוסים: איישר.
2. חילי: גח, דפוסים. כ״י נ: ״חיילי״. כ״י בהמ״ל 695: ״חילו״.
3. יתר: כ״י נ, דפוסים: ״יותר״.
4. ליבטליניה: וכן דפוס קושטא. גח: ״ליבטלניה״. כ״י נ, דפוסים: ״אבטליניה״.
5. אקיימיניה: גח: ״לקיימניה״.
6. דאע״ג: כ״י נ: ״אע״פ״.
ואמור רבנן דתשמט – בזמן הזה.
זכר לשביעית – שלא תשתכח תורת שביעית.
ותקון רבנן דתשמט זכר לשביעית – והא דלא תקון נמי יובל זכר ליובל משום דאין רוב צבור יכולין לעמוד בה ליאסר בעבודת קרקע שתי שנים רצופות.
בא״ד א״נ ההיא בעיא אליבא דרבא דמשני הפקר ב״ד כו׳ עכ״ל ר״ל וכפרש״י דקאי רבא נמי אדלעיל לרבנן דהשמטת כספים אף בזמן הזה דאורייתא והלל דתיקן לדריה ודאי תיקן משום הפקר ב״ד הפקר ומבעיא לן אם לדרי עלמא נמי תיקן וק״ל:
בד״ה ותקון רבנן כו׳ דאין רוב ציבור יכולין לעמוד בה ליאסר בעבודת קרקע ב׳ שנים רצופות עכ״ל אבל השמטת קרקע דהיינו שחוזרות לבעליהן אינו רק ביובל וכן השמטת כספים דהיינו הלואות אינו רק בשביעית כמ״ש התוספות לעיל ולא רצו לחלק ביובל בין עבודת קרקע לחזרת שדה וכן בשביעית בין עבודת קרקע להשמטת כספים וחשו יותר לזכר לשביעית מזכר ליובל ודו״ק:
בא״ד ומיהו קשה דזיל קרי בי רב הוא דבעזרא מני לכל י״ב שבטים עכ״ל. ולענ״ד יש ליישב שיטת ר״ת דודאי עיקר סברת הש״ס שם בגמרא דכיון דבימי עזרא לא סלקו אלא מיעוט השבטים כדאמר הש״ס בהדיא בימי עזרא דכתיב בהו כל הקהל כא׳ ארבעת ריבוא א״כ פשיטא להו דלא הוי אלא מיעוט השבטים ולא מיקרי כה״ג בבואכם אלא דמהאי סברא גופא ודאי לאו קושיא אלימתא היא דנהי דבימי עזרא ממש לא סליקו אפשר שאח״כ עלו רוב השבטים אלא דאפ״ה מקשה הש״ס שם שפיר למאי דס״ד די׳ שבטים נשארו לגמרי במקומן וא״כ לפ״ז לא עלו כלל כל ימי בית שני ואפילו לעתיד מצינו פלוגתא בפרק חלק אם עתידין לחזור משא״כ למסקנת הש״ס דירמיה החזירן וא״כ גלו ג״כ לבבל ואפשר שלאחר ימי עזרא עלו ג״כ והיה שם רוב מכל הי״ב שבטים ונהוג שפיר יובל מדאורייתא ומ״ש לעיל ואף ע״פ שלא עלו כולם היינו משום דמילתא דפשיטא דכל ימי בית שני נשארו יהודים רבים בבבל אלא דאכתי לא איכפת לן כיון שעלו רובן ורובן ככולם כנ״ל נכון ליישב שיטת ר״ת אע״ג דקצת לא משמע כן מלשונו במס׳ ערכין ובזה נתיישב ג״כ מה שהקשיתי לעיל בסמוך דאפשר דהא דקאמרינן נמי בערכין מעיקרא מנו יובלות לקדש שמיטין היינו בימי עזרא ממש אבל בזה הוה ידע המסקנא דלאח״כ עלו רוב השבטים ונהגו יובלות ובע״ח כדמוכח מההיא דבראשונה היה נטמן וכן ההיא דמסיק וקדשו ע״ח בימי עזרא היינו לענין שילוח המצורעים ואח״כ כשעלו כולם קדשו לענין מוכר בית כנ״ל ודוק ועדיין צ״ע:
ותקינו רבנן [ותיקנו חכמים] שבכל זאת תשמט שביעית בזמן הזה, זכר לשביעית מן התורה. ראה הלל שנמנעו העם מלהלוות זה את זה, עמד והתקין פרוסבול. ולפי זה לא ביטל דין תורה, אלא עשה תקנה לתקנת חכמים.
And the Sages instituted that despite this, the Sabbatical Year still will abrogate debt in the present, in remembrance of the Torah-mandated Sabbatical Year. Hillel saw that the people of the nation refrained from lending to each other so he arose and instituted the prosbol. According to this explanation, the ordinance of Hillel did not conflict with a Torah law; rather, he added an ordinance to counter the effect of a rabbinic law.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וּמִי אִיכָּא מִידֵּי דְּמִדְּאוֹרָיְיתָא לָא מְשַׁמְּטָא שְׁבִיעִית וְתַקִּינוּ רַבָּנַן דִּתְשַׁמֵּט.

According to this explanation, the Sages instituted that even in the present the Sabbatical Year would bring a cancellation of debt, despite the fact that by Torah law the debt still stands. The Gemara asks: But is there anything like this, where by Torah law the Sabbatical Year does not cancel the debt, and the Sages instituted that it will cancel? It is as though the Sages are instructing the debtors to steal from their creditors, as by Torah law they still owe the money.
רי״ףרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומי איכא מידי דמדאורייתא לא משמטא שביעית – בזמן הזה כרבי.
ואמור רבנן דתשמט – ונמצא הלוה גזלן על פיהם.
ומי איכא מידי מדאורייתא לא משמטא ומתקני רבנן דתשמט. נראה לי דמשמע שצריך לומר משמט אני, הוה סבירא ליה למקשה דהיינו עקירה ואינו שב ואל תעשה.
ועל הסבר זה, לפיו תיקנו חכמים שמיטת כספים בזמן הזה, למרות שמן התורה אינה משמטת, תוהים: ומי איכא מידי [והאם יש דבר] דמדאורייתא [שמן התורה] לא משמטא [משמטת] שביעית, ותקינו רבנן [ותיקנו חכמים] שתשמט? ונמצא שאנשים אינם מחזירים את חובותיהם שחייבים לפורעם, והריהם בכך כגוזלים את המלווים להם!
According to this explanation, the Sages instituted that even in the present the Sabbatical Year would bring a cancellation of debt, despite the fact that by Torah law the debt still stands. The Gemara asks: But is there anything like this, where by Torah law the Sabbatical Year does not cancel the debt, and the Sages instituted that it will cancel? It is as though the Sages are instructing the debtors to steal from their creditors, as by Torah law they still owe the money.
רי״ףרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר אַבָּיֵי שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה הוּא רָבָא אָמַר הֶפְקֵר ב״דבֵּית דִּין היה הֶפְקֵר דְּאָמַר ר׳רַבִּי יִצְחָק אמִנַּיִן שֶׁהֶפְקֵר ב״דבֵּית דִּין היה הֶפְקֵר שנאמ׳שֶׁנֶּאֱמַר {עזרא י׳:ח׳} וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבוֹא לִשְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים כַּעֲצַת הַשָּׂרִים וְהַזְּקֵנִים יׇחֳרַם כׇּל רְכוּשׁוֹ וְהוּא יִבָּדֵל מִקְּהַל הַגּוֹלָה.

Abaye says: This is not actual theft; it is an instruction to sit passively and not do anything. The Sages have the authority to instruct one to passively violate a Torah law, so long as no action is taken. Rava says: The Sages are able to institute this ordinance because property declared ownerless by the court is ownerless. As Rabbi Yitzḥak says: From where is it derived that property declared ownerless by the court is ownerless? As it is stated: “And whoever did not come within three days according to the counsel of the princes and the Elders, all of his property shall be forfeited, and he shall be separated from the congregation of the captivity” (Ezra 10:8).
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שב ואל תעשה – והלוה הזה שב ובטל ואינו עושה המצוה לפרוע את חובו ולא עקר ליה בידים וכי האי גוונא מותר לעקור דבר מן התורה כגון שופר ולולב ודומיהן ביבמות בהאשה רבה (דף צ:) דלא עקירה בידים היא.
רבא אמר – לעולם בין לרבנן דפליגי אדרבי ואמרי שביעית להשמטת מלוה בזמן הזה דאורייתא ותקין הלל דלא תשמט בין לרבי דאמר לאו דאורייתא ואמור רבנן דתשמט לא תיקשי דבר דבדבר שבממון אין כאן עקירת דבר מן התורה במקום סייג וגדר דהפקר ב״ד בממון היה הפקר.
יחרם כל רכושו – באנשי כנסת הגדולה כתיב.
והפקר בית דין הפקר. לכן הקהל רשאין להעניש לאחדא בממון וגם להלקותו, ולא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג לתורה. ומניין שהפקר בית דין הפקר שנאמר וכל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצתב השרים והסגנים יחרם כל רכושו וגו׳.
א. כך בכת״י. בד״פ לאחר.
ב. כעצת.
ולפיכך אמר אביי שב ואל תעשה הוא ולא קאמר שב ואל תעשה שאני, כלומר אין זה אלא שב ואל תעשה שאין עיקר הדבר אלא שאומרין לזה אל תגבה חובך. ורש״י ז״ל פירש בענין אחר.
רבא אמר הפקר בית דין הפקר. אקשיא קמייתא דאקשינן ומי איכא מידי דמדאורייתא משמטא שביעית ומתקן דלא תשמט קאי, ואוקמא אפילו כרבנן דפליגי עליה דרבי לומר דשמיטה בזמן הזה דאורייתא ואפילו הכי אתא הלל והתקין פרוזבול דהפקר בית דין הפקר כדדריש לה מקראי ואזיל. והכא נמי אפקורי אפקר הלל ממונו של לוה לגבי מלוה ומגבי ליה. וכן פירש רש״י ז״ל דאקושיא קמייתא קאי ומינה שמעינן דכח בית דין יפה להפקיר מזה ולזכותו לזה אפילו קודם שבאו לידו וכן מוכח מקרא דאלה הנחלות אשר נחלו, דמה אבות מנחילין ואומרים שדה פלוני לפלוני וזכה לו מיד ואף קודם שבא לידו אף ראשים מנחילין לכל מי שירצו ואומרים ממון ראובן יהא לשמעון וזוכה בו שמעון.
גמ׳ השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה וגו׳ כו׳ כצ״ל:
רש״י בד״ה יחרם כל רכושו כצ״ל:
רש״י בד״ה רבא אמר לעולם בין לרבנן כו׳ ותיקן הלל דלא לשמט כו׳ עכ״ל. נראה דבעי לשנויי נמי קושיא קמייתא כמ״ש התוספות לעיל בשמו ולכאורה יש לדקדק דמאי מהני הפקר ב״ד לענין איסור שביעית דאטו מי עדיף הפקר ב״ד מאילו נתן לו הלוה מדעתו דאסור לקבל ממנו כדאיתא לקמן להדיא דצריך לומר לו משמט אני ואם אמר לו אף עפ״כ יקבל ממנו ונראה דודאי עדיף הפקר ב״ד שעשו כאילו אינו נותנו לו בפרעון חוב אלא בתורת הפקר ועוד י״ל דההיא דמחזיר חוב היינו דוקא כשמחזיר לו בסוף שביעית משא״כ ע״י פרוזבול שמצד הפקר ב״ד הו״ל כגבוי ועומד משעת כתיבת הפרוזבול וק״ל:
אמר אביי: אין זה גזל ממש, כי שב ואל תעשה הוא, שכן הלווה אינו עושה מעשה ועוקר על ידו את מצוות התורה, אלא רק נמנע מלהשיב את חובו, ובכגון זה יכולים חכמים לתקן. רבא אמר: יכולים חכמים לתקן תקנה כזו משום שהפקר בית דין היה הפקר, שאמר ר׳ יצחק: מנין שהפקר בית דין היה הפקר?שנאמר: ״וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה״ (עזרא י, ח).
Abaye says: This is not actual theft; it is an instruction to sit passively and not do anything. The Sages have the authority to instruct one to passively violate a Torah law, so long as no action is taken. Rava says: The Sages are able to institute this ordinance because property declared ownerless by the court is ownerless. As Rabbi Yitzḥak says: From where is it derived that property declared ownerless by the court is ownerless? As it is stated: “And whoever did not come within three days according to the counsel of the princes and the Elders, all of his property shall be forfeited, and he shall be separated from the congregation of the captivity” (Ezra 10:8).
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר מֵהָכָא {יהושע י״ט:נ״א} אֵלֶּה הַנְּחָלוֹת אֲשֶׁר נִחֲלוּ אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת וְגוֹ׳ וְכִי מָה עִנְיַן רָאשִׁים אֵצֶל אָבוֹת לוֹמַר לָךְ מָה אָבוֹת מַנְחִילִין אֶת בְּנֵיהֶם כֹּל מַה שֶּׁיִּרְצוּ אַף רָאשִׁים מַנְחִילִין הָעָם כֹּל מַה שֶּׁיִּרְצוּ.

Rabbi Eliezer said: The halakha that property declared ownerless by the court is ownerless is derived from here: The verse states: “These are the inheritances, which Eleazar the priest, and Joshua the son of Nun, and the heads of the fathers’ houses of the tribes of the children of Israel distributed for inheritance” (Joshua 19:51). The Gemara asks: What do the heads have to do with the fathers? It comes to tell you: Just as fathers transmit anything that they wish to their children, so too, heads of the nation transmit to the people anything that they wish. This demonstrates that the court has the authority to take property from one person and to give it to another; therefore, the Sages have the authority to decide that all debts are canceled.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מה ענין ראשים אצל אבות – הוה ליה למכתב וראשי המטות.
כל מה שירצו – מחלק נכסיו על פיו.
ר׳ אליעזר אמר: מהכא [מכאן] יש ראיה שהפקר בית דין הפקר, שנאמר: ״אלה הנחלת אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי האבות למטות בני ישראל״ (יהושע יט, נא), ונשאלת השאלה: וכי מה ענין ראשים אצל אבות? אלא לומר לך: מה אבות מנחילין את בניהם כל מה שירצו, אף ראשים (מנהיגים) מנחילין את העם כל מה שירצו. משמע שיש כוח ביד בית דין להפקיע רכוש ולהעבירו מאיש לאיש, ומכוחם זה יכולים חכמים להחליט על שמיטת חובות.
Rabbi Eliezer said: The halakha that property declared ownerless by the court is ownerless is derived from here: The verse states: “These are the inheritances, which Eleazar the priest, and Joshua the son of Nun, and the heads of the fathers’ houses of the tribes of the children of Israel distributed for inheritance” (Joshua 19:51). The Gemara asks: What do the heads have to do with the fathers? It comes to tell you: Just as fathers transmit anything that they wish to their children, so too, heads of the nation transmit to the people anything that they wish. This demonstrates that the court has the authority to take property from one person and to give it to another; therefore, the Sages have the authority to decide that all debts are canceled.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אִיבַּעְיָא לְהוּ כִּי הִתְקִין הִלֵּל פְּרוֹסְבּוּל לְדָרֵיהּ הוּא דְּתַקֵּין אוֹ דִלְמָא לְדָרֵי עָלְמָא נָמֵי תַּקֵּין.

§ A dilemma was raised before the Sages: When Hillel instituted the prosbol, was it for his generation alone that he instituted it, and the custom developed to continue using it, or did he perhaps institute it also for all generations?
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים]: כי [כאשר] התקין הלל את תקנת הפרוסבוללדריה [לדורו בלבד] הוא דתקין [שתיקן] ואנו ממשיכים בתקנה זו משום מנהג, או דלמא לדרי עלמא נמי תקין [שמא לדורות עולם גם כן תיקן].
§ A dilemma was raised before the Sages: When Hillel instituted the prosbol, was it for his generation alone that he instituted it, and the custom developed to continue using it, or did he perhaps institute it also for all generations?
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ לְבַטּוֹלֵיהּ אִי אָמְרַתְּ לְדָרֵיהּ הוּא דְּתַקֵּין מְבַטְּלִינַן לֵיהּ אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ לְדָרֵי עָלְמָא נָמֵי תַּקֵּין הָא באֵין בֵּית דִּין יָכוֹל לְבַטֵּל דִּבְרֵי בֵּית דִּין חֲבֵרוֹ אֶלָּא א״כאִם כֵּן גָּדוֹל הֵימֶנּוּ בְּחׇכְמָה וּבְמִנְיָן מַאי.

The Gemara asks: What difference is there whether it was instituted for his generation only or for all generations when either way, it is still in use? The Gemara explains: The difference arises with regard to nullifying the institution of prosbol. If you say that it was for his generation alone that he instituted it, then we can nullify it if we desire. But if you say that he instituted it also for all generations, then there is a principle that a court can nullify the action of another court only if it is greater than it in wisdom and in number. Therefore, we would not be able to nullify the ordinance instituted by Hillel and his court. What, then, is the halakha?
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרמב״ןבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לבטולי׳ – להושיב ב״ד אי אכשור דרי שלא יהו מונעין מלהלוות לבטל את תקנת הלל שאפילו כתב פרוזבול ישמט.
אלא אם כן גדול הימנו כו׳ – וא״ת היכי דמי אי דפשט ברוב ישראל אפי׳ גדול הימנו אין יכול לבטל כדאמרי׳ בפרק אין מעמידין (ע״ז לו.) גבי י״ח דבר שאפי׳ יבא אליהו ובית דינו אין שומעין לו ואי דלא פשט ברוב ישראל אפי׳ קטן יכול לבטל כדאמרינן נמי התם גבי שמן דרבי יהודה הנשיא ובית דינו נמנו עליו והתירוהו משום דלא פשט איסורו ברוב ישראל וי״ל דהא קאמר התם וסמכו רבותינו על דברי רבן שמעון בן גמליאל ועל דברי רבי אלעזר בר צדוק שהיו אומרים אין גוזרין גזירה על הצבור אלא א״כ רוב הצבור יכולים לעמוד בה משמע משום דהוה תרתי היה להם כח להתיר דלא פשט וגם לא היו יכולים לעמוד בה אבל הכא או פשט ולא היו יכולים לעמוד או היו יכולים לעמוד ולא פשט ואין משמע כן בירושלמי בפ״ק דשבת דאמר התם ר״י בעי ולא כן תנינן שאין ב״ד יכולין לבטל דברי ב״ד חברו אלא אם כן גדול הימנו בחכמה ובמנין ור׳ יהודה הנשיא ובית דינו מתירין מה שאסר דניאל וחבורתו אלא רבי יוחנן כדעתיה דא״ר יוחנן בשם רבי אלעזר בר צדוק מקובלני שכל גזירה שב״ד גוזרין על הצבור ולא קיבלו רוב צבור עליהן אינה גזירה ובדקו ומצאו בגזירתו של שמן ולא קבלו רוב צבור עליהן אלמא משמע דבהאי טעמא לחודיה סגי ועוד דבריש מגילה (דף ב.) פריך ואי ס״ד אנשי כנסת הגדולה י״ד וט״ו הוא דתקון אתו רבנן ועקרו תקנתא דתקינו אנשי כנסת הגדולה והתנן אין ב״ד כו׳ והתם מסתמא פשט ויכולין לעמוד וי״ל דדוקא בי״ח דבר אפי׳ גדול אין יכול לבטל כדאשכחן בירושלמי מפני שעמדו להם בנפשותיהם כדאיתא התם דתלמידי ב״ש היו הורגין בתלמידי ב״ה ובכל דבר גדול יכול לבטל חוץ מי״ח דבר והיכא דלא פשט כגון שמן אע״ג דעמדו עליהן בנפשותיהן אפי׳ קטן יכול להתיר והא דקאמר וסמכו רבותינו אהא דאין גוזרים גזירה על הצבור לא מייתי ההוא טעמא אלא משום דלא תימא הואיל והראשונים נמנו עליו לאוסרו למה נמנה הוא עליו להתירו אדרבה היה לו להמנות לאסור דאשכחן בכמה דוכתי דראשונים גזרו ולא קיבלו מנייהו ובתראי גזור וקבלו מנייהו בפ״ק דשבת (דף יד:) ובפ״ק דחולין (דף ו.) להכי קאמר דלא רצה להמנות לאסור משום דחזא דאין רוב צבור יכולין לעמוד בו ומיהו בדבר שלא תקנו שיתפשט האיסור בכל ישראל אלא במקום אחד דוקא כההיא דבפרק כל הבשר (חולין קי.) דרב איקלע לטטלופוש דאמר בקעה מצא וגדר בה גדר ואסר להו כחל וכן כל הנך דפרק תולין (שבת קלט.) דשלחו ליה בני בשכר ואסר להם לפי שאינן בני תורה גדול יכול להתיר ולא קטן.
והא דאמרינן: ואי אמרת לדריה הוא דתקון מבטלינן – תמהני בהא, אי לדריה תקון למה לי בטולא, ונראהב דה״פ, מבטלינן דלא ליכתוב ליה אפילו בי דינא רבא דאלים מנפשיה בלא תקנת הלל לאפקועי ממונא, דאפי׳ כשתמצא לומר דהלל לדריה בלחוד תקין, כיון דאורי ואנהיגג הכי בכל בי דינא דאלים איבעי כתיבד, לפום מאי דחזי משמעתיה, הילכך אי בעו רבנן לבטולי לגמרי דלא למכתביה לעולם צריך ביטול. ונ״לה דהא דאמר שמואל דלא כתבינן פרוזבלא אלא או בבי דינא דסורא או בבי דינא דנהרדעא, לא קי״ל כוותיה, דשמואל לטעמיה דמיהדר בטוליה, וקי״ל כר׳ נחמן דאמר אקיימיניה, ואע״ג דלא איפשיט אי לדריה בלחוד תקין, כיון דחזינן לרבנןו דבי רב אשי דמסרי מילי להדדי ולא מסרי מילי לרבנא אשי דאיהו אלים בשעתייהו, אלמא אפילו בי דינא אחרינא דלא אלים כוליז האי כתיב, ולדרי עלמא תקון, ועוד דאי לדריה תקין וצריכא אפקעתא חדתא, היכי מפקע ממונא דגברי במסירת מילי בעלמא בלא דייני דמיכנפין ויתבין, ואשכחן נמי לרב נחמןח דאמר בשנים, אלמא לא בעינן בי דינא דאלים, אלא גריע משאר דיני ממונות, וש״מ כי תקון הלל לאו בכגון ר׳ אמי ור׳ אסי בלחוד תקין, ועוד מדר׳ יהודה אמר רב דאמריט לא שביק התירא ואכיל איסורא, ואי ס״ד בעינא בי דינא רבא נמי, מי יימר דאשכחינהו ואיזדקיקו ליה, ואמאי נמי לא מוקמינןי הכי אלו לא יפרעו, באתרא דליכא בי דינא רבא וקמ״ל כשמואל, אלא ש״מ ליתא לדשמואל, וכןכ דעת רבנו הגדול ז״לל, שכתב דין פרוזבול סתם והשמיטה לזו.
אבל ראיתי לרב ר׳ משה תלמידו ז״ל שכתבהמ וכן כתבנ הא דתניאס סיים לו שדה בהלואתו אינו משמט, ולא קי״ל הכי דהא קסבר האי תנא בכל שטר שיש בו אחריות נכסים שאינו משמט, ואדחי ליה, ואמרינן בפרק איזהו נשךע, האי משכנתא באתרא דמסלקי שביעית משמטתה, וכ״ש סיים, ואפשרפ דמוקי לה באפותיקי מפורש, ולאו מילתא היאצ, דאפילו הכי משמט, ומלוה על משכון נמי, משום דקני ליה ממש כדר׳ יצחק אין שביעית משמטתו, הא לאו הכי משמט.
א. וכן הק׳ הר״ן הריטב״א והרשב״א המאירי ובשבלי הלקט ח״ב סי׳ מט.
ב. וכ״כ בחי׳ הר״ן, והריטב״א והרשב״א בסוף הסוגיא.
ג. בנדפס: ותקין.
ד. בנדפס נוסף: ליה.
ה. כ״כ בח׳ הר״ן, וכ״ד הרא״ש בסי׳ יג וכתב שכן דעת הרי״ף. ועיין טור חו״מ סי׳ סז, ובב״י בשם הראשונים.
ו. לרבינו אף ת״ח צריכים פרוזבול, ולהכי מוכיח מרבנן אלו דאין הלכה כשמואל, דאי ת״ח א״צ פרוזבול אין להוכיח מהגמ׳ דלא כשמואל. ודעת הרמב״ם שת״ח א״צ פרוזבול. ועיין בשו״ע חו״מ סי׳ סז סעיף כ׳ ובבאר הגולה, ובביהגר״א לג, לד.
ז. מבואר דאף אי בעינן בי״ד דאלים מיהו לא בעינן כבי״ד דסורא, וכ״כ הרשב״א, וכן דייק ברבינו במבי״ט ח״ב סי׳ פא.
ח. לעיל לב ב. ועי״ש ברבינו הא דתנן.
ט. לקמן לז ב.
י. שם בגמ׳ לז ב, שהק׳ מהמשנה בכתובות.
כ. מתיבת וכן דעת עד והשמיטה לזו, נשמט בנדפס.
ל. הרי״ף בסוגיין דלא הביא את שמואל, עיין רא״ש סי׳ יג. ועיין בפאת השולחן סי׳ כט ס״ק סח שהביא שהריב״ש סי׳ תצא כתב שהרשב״א והרי״ף ס״ל דאף לא בעינן ב״ד דרב אסי, מ״מ בעינן בי״ד חשוב שבדורו.
מ. פרק ט משמיטה ויובל הי״ז, ועיין כס״מ שם שהביא הריב״ש דלעיל שכ״ה דעת הרי״ף.
נ. פרק ט׳ משמיטה ויובל ה״ו.
ס. להלן לז א.
ע. ב״מ סז ב.
פ. בישועות ישראל חו״מ סי׳ סז סק״ג כתב כן בדעת הרמב״ם.
צ. בר״ן ובריטב״א ביארו משום דמ״מ יכול לסלקו, ועיין רשב״א ומאירי. ובמאירי ונמו״י כתובות נה א. ועיין סמ״ע סי׳ סז סק״י מ״ש בזה.
ומכל מקום רבא תירץ דהפקר בית דין הפקר והלל אף לשמטת תורה תקנו ואף כשנפקע מן התורה תקין הלל דלא תשמט בפרוזבל ובזמן שאינו נפקע מן התורה תקין דתשמט והכל מפני שהפקר בית דין הפקר וא״כ פרוזבל מועיל אף לשמטת תורה דהא פלוגתא דאביי ורבא הוא והלכה כרבא ואע״פ שאין זו קרויה מחלוקת גמורה מ״מ ראוי לפסוק כן ואע״פ שגדולי המחברים כתבוה כשיטה ראשונה כבר הרגישו בדבריהם גדולי המגיהים ומ״מ נראה לי כדעת גדולי המחברים ומפני שלדעתי תירוצו של רבא לא בא אלא לסופה דמילתא ר״ל במה שתקנו להשמיט במקום שאינו משמט מן התורה ופירש בה דהפקר בית דין הפקר ומ״מ פירושו במקום שאין בו בטול מצוה אבל במקום שיש בו בטול מצוה כגון דליתקון דלא לשמט במקום שמצוה מן התורה להשמיטו אף בית דין אין דעתם להפקיר אלא שהלל לא תקן אלא לשמטת סופרים:
זה שביארנו ששמטת כספים אינה נוהגת בזמן הזה מן התורה לדעת רבי היא והלכה כמותו והוא שאמר וזה דבר השמטה שמוט בשתי שמטות הכתוב מדבר אחת שמטת קרקע ואחת שמטת כספים בזמן שאתה משמט קרקע ר״ל חזרת שדות לבעליהן דהיינו יובל אתה משמט כספים דהיינו שמטת שביעית בזמן שאי אתה משמט קרקע כגון שאין היובל נוהג אי אתה משמט כספים וכן פרשוה בתלמוד המערב בשעה שהיובל נוהג שמטה נוהגת דבר תורה ר״ל שמטת כספים פסקו היובלות שמטה נוהגת מדבריהם ולמדת שאף בבית שני אין שמטת כספים נוהגת מן התורה שהרי לא היה יובל נוהג בו שהרי יובל תלוי בזמן שכל יושביה עליה והרי עשרת השבטים לא חזרו ולא עוד אלא שאף בבית ראשון משגלו שבט ראובן ושבט גד וא״כ מה שתקן הלל פרוזבל לשמטת כספים לזמן בית שני תקן שהיה בימיו ומה שהוא קורא לו בזמן הזה פירושו מפני שאין יובל נוהג בו הא בזמן הזה לגמרי ר״ל אחר חורבן בית שני אין שמטת כספים נוהגת כלל אף מדרבנן ואין צריך לפרוזבל ולא לתנאי שלא ישמיטנו בשביעית וזהו שנחלקו עליו חכמים לומר ששמטת כספים נוהגת מן התורה אף בזמן שפסקו היובלות אלא שהלכה כר׳:
בד״ה אא״כ כו׳ משום דהוה תרתי כו׳ אבל הכא או פשט ולא כו׳ או היו יכולים כו׳ עכ״ל וההיא דאפילו יבא אליהו כו׳ איירי באיכא תרתי דפשט והיו יכולים לעמוד ולהכי קשיא להו לפי׳ זה לקמן מההיא דמגילה דפריך והא אין ב״ד יכול לבטל כו׳ אא״כ גדול כו׳ דהתם מסתמא פשט ויכולים לעמוד וא״כ אפילו גדול כאליהו לא יוכל לבטל ודו״ק:
בא״ד והא דקאמר וסמכו רבותינו כו׳ למה נמנה היא עליו להתירו אדרבה היה כו׳ עכ״ל והירושלמי שהביאו התוספות לעיל יש לפרש על דרך זה דלא בא רבי יוחנן ליישב דלא תקשי מההיא דאא״כ גדול כו׳ אהך דר״י הנשיא דשמן דאיכא למימר כדמתרץ בתלמודינו דזה דאא״כ גדול כו׳ איירי בפשט והך דשמן לא פשט אלא דה״ק ור״י הנשיא וב״ד מתירין מה שאסר דניאל כו׳ כיון דנמנה דניאל לאוסרו למה נמנה ר״י הנשיא להתירו אדרבה כו׳ וכמ״ש הכא ודו״ק:
בא״ד ומיהו בדבר שלא תיקנו שיתפשט האיסור כו׳ אלא במקום אחד כו׳ גדול יכול להתיר כו׳ עכ״ל ר״ל דהיינו פשט האיסור באותו מקום שתקנו כבר וקצת קשה (א) דה״ל לדקדק כן מתוך שמעתין כדקאמר דלמא כי תיקן הלל כו׳ כגון בי דינא דידיה וכרב אמי ורב אסי כו׳ דמשמע דזה מיקרי פשט איסורו וגדול יכול להתיר ולא קטן וק״ל:
בד״ה לבטולי להושיב ב״ד אי אכשור דרי שלא יהו מונעין כו׳ עכ״ל. ונראה לכאורה דלפ״ז מוכח דאי לדרי עלמא נמי תיקן אף ע״ג דאכשור דרי נמי אין ב״ד אחר יכול לבטל אע״ג דאיהו לא תיקן לדרי עלמא אלא לכשיהיו נמנעין מלהלוות כדמשמע להדיא דהתקנה לא היה אלא בשביל כך וזה כשיטת הרמב״ם ז״ל בפ״ב מהל׳ ממרים דאפילו היכא שבטל טעם התקנה נמי אין הב״ד יכול לבטל אא״כ גדול בחכמה ובמנין וקצת משמע כן מההיא דמסכת מעשר שני דכרם רבעי מהלך יום לכל צד כו׳ ואמרינן שם תנאי היה בדבר שכשיבנה בה״מ וירצו הב״ד לבטל יכולין ועיין שם בתי״ט באריכות וכבר העירותי בזה בפ״ק דביצה אבל הראב״ד ז״ל כתב להדיא דהיכא דבטל טעם התקנה יכולין לבטל ומייתי מפ״ק דביצה דתיקן ר׳ יוחנן ב״ז לקבל עדות החודש כל היום כו׳ ולפי שיטתו צ״ל דהא דאמרי׳ הכא לענין פרוזבול לבטולי איירי אפילו אי לא אכשור דרי אלא משום דעולבנא דדייני הוא כדאמרינן בסמוך. מיהו יש ליישב פרש״י אף כשיטת הראב״ד ז״ל דמ״ש הראב״ד שאם נתבטל הטעם יכולין לבטל היינו היכא שנתבטל לגמרי מה שא״כ הכא שבקל יש לחוש שיחזור הדבר לקלקולו אין לבטל אא״כ גדול ממנו בחכמה ובמנין וק״ל:
בא״ד לבטל את תקנת הלל שאפילו כתב פרוזבול ישמט עכ״ל. נראה שהוכרח לפרש כן דל״ל דלבטולי היינו לעשות תקנה שלא לכתוב פרוזבול דכה״ג אפילו לדרי עלמא תיקן נמי אפילו ב״ד קטן יכולין לבטל דלא מיעקרא תקנת הלל בהכי דאיהו גופא לא תיקן שיהיה החיוב לכתוב פרוזבול אלא שלמד את העם לכתוב פרוזבול דאי עביד מהני וא״כ אם עושין תקנה שלא לכתוב אין בזה עקירת תקנה ראשונה והא דקפשיט נמי משמואל דאמר אי איישר חילי אבטליה היינו דע״כ נמי משמע כה״ג דאפילו כתב לישמט דל״ל דאבטליה היינו שלא לכתוב דא״כ מאי אי איישר חילי דקאמר אפילו ב״ד קטן יכול לעשות תקנה כזאת ועוד נראה דלא שייך כלל לפרש דאבטליה היינו שלא לכתוב פרוזבול דהמלוה לא ישמע לו כיון שאין שום סברא לומר שיש איסור בכתיבת פרוזבול ול״ל דעיקר התקנה היה לגבי הב״ד שלא יזדקקו לכתיבת הפרוזבול הא ליתא שאפילו שלא בפניהם יכול לכתוב פרוזבול כמ״ש הפוסקים בשם הירושלמי שאפילו אם הוא ברומי והב״ד בירושלים יכול לכתוב מוסרני לכם הדיינים שבמקום פלוני אלא ע״כ דעיקר ביטול התקנה היה שאפילו אם כתב משמט כפרש״י ז״ל ודו״ק ועיין בסמוך:
גמרא אלא אי אמרת לדרי עלמא הא אין ב״ד יכול לבטל כו׳ ויש לדקדק מאי מייתי מההיא דאין בית דין יכול לבטל דהתם איירי לענין לבטל האיסור ולהתיר כגון שמונה עשר דבר וכיוצא דכולהו מילתא דאיסורא נינהו משא״כ הכא לענין פרוזבול אדרבא אם יבטלו תקנת הפרוזבול אין כאן מילתא דאיסורא אלא להחזיר הדבר לדין תורה כיון דאכשור דרי וא״כ אמאי פשיטא לתלמודא דבכה״ג נמי אין יכולין לבטל אא״כ גדול בחכמה ובמנין ומה טעם יש בדבר ועוד במידי דממונא מצינן בדוכתי טובא שתקנו חכמים להפקיע מדין תורה כגון לענין מעות קונה וירושת הבעל והרבה כיוצא באלו ואטו מי עדיף תקנת הלל מדין תורה ואפילו בדורות האחרונים מצינו דתקנו רבנן בתראי דמטלטלי דיתמי משתעבדי וכן לענין תקנת חכמים מצינו בדוכתי טובא שהאחרונים עשו תקנות בדיני ממון ודיני כתובה ודיני מורדת אע״ג שאין גדולים בחכמה ובמנין אע״כ דלא שייך האי מילתא אלא במילתא דאיסורא לכך נראה דפרוזבול נמי מילתא דאיסורא היא כיון שתחלת התקנה היה שלא ימנעו מלהלוות ועוברין על מה שכתוב בתורה השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וכיון דלמיגדר מילתא היא א״ש דפשיטא לתלמודא דאין יכול לבטל אא״כ גדול כו׳ אבל הכ״מ בפ״ב מהלכות ממרים כתב להדיא דפרוזבול לאו משום מיגדר מילתא נתקן דאי למגדר מילתא אפילו ב״ד גדול נמי אין יכולין לבטל וכמו שהאריך בזה להוכיח משיטת הרמב״ם ז״ל וא״כ הסוגיא דהכא צ״ע:
תוספות בד״ה אא״כ גדול הימנו וא״ת היכי דמי אי דפשט כו׳ אפי׳ גדול הימנו כו׳ עכ״ל. ולפמ״ש בסמוך היה באפשר ליישב קושייתם דהא דאפילו גדול אין יכול לבטל היינו להתיר האיסור כדאמרינן בעלמא דאסור משום אל תטוש תורת אמך וכגון כל הני דשמנה עשר דבר דמילתא דאיסורא נינהו משא״כ ההיא דאין יכול לבטל אא״כ גדול הימנו בשאר תקנות דלאו מילתא דאיסורא נינהו כגון פרוזבול ובהכי הוי א״ש נמי הא דמקשי הש״ס בפשיטות אפרוזבול ואף לפמ״ש בסמוך דפרוזבול נמי למיגדר מילתא היא אפ״ה לא דמי להנך דמילתא דאיסורא נינהו ואית בהו נמי משום מיגדר מילתא והוי א״ש נמי ההיא דריש מגילה אלא שהתוספות לא כתבו כן וצ״ע:
ושואלים: למאי נפקא מינה [מה יוצא מזה], מה זה משנה אם כך או כך? ומסבירים: יש בכך הבדל אם רוצים לבטוליה [לבטל אותו], את הפרוסבול, שכן אי אמרת [אם אומר אתה] כי לדריה [לדורו] בלבד הוא דתקין [שתיקן]מבטלינן ליה [מבטלים אנו אותו] אם נרצה, אלא אי אמרת לדרי עלמא נמי תקין [אם אומר אתה שלדורות עולם גם כן תיקן], הא [הרי] אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו אלא אם כן גדול הימנו בחכמה ובמנין, ומשום כך אין אנו יכולים לבטל את דברי הלל ובית דינו. ואם כן מאי [מה] הדין בזה?
The Gemara asks: What difference is there whether it was instituted for his generation only or for all generations when either way, it is still in use? The Gemara explains: The difference arises with regard to nullifying the institution of prosbol. If you say that it was for his generation alone that he instituted it, then we can nullify it if we desire. But if you say that he instituted it also for all generations, then there is a principle that a court can nullify the action of another court only if it is greater than it in wisdom and in number. Therefore, we would not be able to nullify the ordinance instituted by Hillel and his court. What, then, is the halakha?
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותרמב״ןבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) ת״שתָּא שְׁמַע דְּאָמַר שְׁמוּאֵל לָא כָּתְבִינַן פְּרוֹסְבּוּל אֶלָּא אִי בְּבֵי דִינָא דְּסוּרָא אִי בְּבֵי דִינָא דִּנְהַרְדְּעָא וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ לְדָרֵי עָלְמָא נָמֵי תַּקֵּין בִּשְׁאָר בֵּי דִינָא נָמֵי לִכְתְּבוּ.

The Gemara suggests a resolution to the dilemma: Come and hear that which Shmuel said: We write a prosbol only in the court of Sura or in the court of Neharde’a, as they were the primary centers of Torah study, but not in any other court. And if it enters your mind to say that he instituted it also for all generations, then let them write a prosbol in the other courts as well.
רי״ףרש״יראב״ןפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא כתבינן פרוסבול – דלא אלים לאפקועי ממונא.
אלא בי דינא דסורא – רב.
בי דינא דנהרדעא – שמואל דכי אמרה שמואל להך מילתא וכי איתשיל הך שאלתא בבי מדרשא הוה בי דינא דרב אמי ורב אסי והיינו דמשני דלמא כי תקון הלל נמי לדרי עלמא לא תקון אלא כגון בי דינא דרב אמי ורב אסי.
ולא כתבי פרוזבול אלא בית דין חשוב כי בי דינא דסורא ונהרדעא שיש להם כח לעקור תקנה ראשונה שתיקנו שמיטה בזמן הזה לרבי זכר לשביעית דאורייתא.
ומדתקין הילל אליבא דרבי ש״מ דהילכתא כרבי.
רש״י בד״ה אלא בי דינא דסורא רב וב״ד דנהרדעא שמואל דכי אמר שמואל להך מילתא וכי איתשל כו׳ הוי ב״ד דרבי אמי ורב אסי והיינו דמשני כו׳ עכ״ל. והל׳ תמוה ולא ידעתי מה בעי ללמדינו בכ״ז ונראה דקשיא ליה מה שהוסיף התרצן בדבריו ב״ד דרבי אמי ורבי אסי דלא איירי בהו בשמעתין לכך משמע ליה דהא דמקשה הש״ס מעיקרא אי ס״ד לדרי עלמא אפילו בשאר בי דינא נמי לאו מבי דינא דעלמא איירי דפשיטא דבעינן ב״ד חשוב במידי דאפקועי ממונא וכדאמרינן נמי לענין אסמכתא דבעינן ב״ד חשוב אלא עיקר כוונת המקשה דקשיא ליה אהא דמשמע ליה מילתא דשמואל דאפי׳ בב״ד דרבי אמי ורבי אסי נמי לא כתבינן אע״ג דאלימי לאפקועי ממונא אע״כ רוצה לדייק דלדרי׳ הוא דתיקן וא״כ צריך תקנה חדשה ומש״ה קאמר שמואל דאפי׳ בב״ד דרבי אמי ורבי אסי לא כתבינן אלא דוקא בבי דינא דידיה ודרב שהיו גדולים בחכמה ובמנין וראשי ישיבות ויכולין לתקן תקנות חדשות וע״ז משני הש״ס דלעולם לדרי עלמא תיקן ושמואל גופא לא בא למעט ב״ד דרבי אמי ורבי אמי אלא הא דקאמר לא כתבינן היינו למעוטי ב״ד דעלמא כך נלע״ד ליישב בדוחק ועדיין צ״ע:
ומציעים: תא שמע [בוא ושמע], פתרון לשאלה ממה שאמר שמואל: לא כתבינן [אין אנו כותבים] פרוסבול אלא אי בבי דינא [או בבית דין] של סורא אי בבי דינא [או בבית הדין] של נהרדעא שהן מקומות התורה הגדולים, אבל לא בכל בית דין אחר. ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] לומר כי לדרי עלמא נמי תקין [לדורות עולם גם כן תיקן], אם כן בשאר בי דינא נמי לכתבו [בתי דין גם כן שיכתבו]!
The Gemara suggests a resolution to the dilemma: Come and hear that which Shmuel said: We write a prosbol only in the court of Sura or in the court of Neharde’a, as they were the primary centers of Torah study, but not in any other court. And if it enters your mind to say that he instituted it also for all generations, then let them write a prosbol in the other courts as well.
רי״ףרש״יראב״ןפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) דִּלְמָא כִּי תַּקֵּין הִלֵּל לְדָרֵי עָלְמָא גכְּגוֹן בֵּי דִינָא דִּידֵיהּ וּכְרַב אַמֵּי וְרַב אַסִּי דְּאַלִּימֵי לְאַפְקוֹעֵי מָמוֹנָא אֲבָל לְכוּלֵּי עָלְמָא לָא.

The Gemara rejects this proof: Perhaps when Hillel instituted the prosbol, he did so for all generations, but only for courts such as his court, which was the primary court of his time, and courts like those of Rav Ami and Rav Asi, as they have the power to remove money from someone’s possession. However, for all other courts, which are not as authoritative, he did not institute this ordinance. Therefore, the statement of Shmuel cannot serve as a proof with regard to the manner in which the prosbol was instituted.
עין משפט נר מצוהרי״ףתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דאלימי לאפקועי ממונא – ר״ת כתב פרוסבול כי היה אומר דלא בעינן אלא ב״ד חשוב שבדור ואשכחן נמי (לקמן לז.) שהיו מקילין רבנן דבי רב אשי דמסרי מילייהו אהדדי תנן במסכת שביעית (פ״י מ״ה) פרוסבול המוקדם כשר והמאוחר פסול ומפ׳ בירושלמי משום דפרוסבול אינו מועיל מה שמלוה אחר כתיבת פרוסבול אלא למה שהלוה קודם זמן הכתוב בפרוסבול ולכך מאוחר פסול דמרויח שלא כדין כל מה שהלוה אחר כתיבת פרוסבול עד זמן הכתוב בו.
ודוחים: מכאן אין ראיה, דלמא כי תקין [שמא כאשר תיקן] הלל לדרי עלמא [לדורות עולם] — תיקן דווקא לבתי דין כגון בי דינא דידיה [בית הדין שלו] שהיה בית דין חשוב בדורו, וכמו בית הדין החשוב של רב אמי ורב אסי, דאלימי לאפקועי ממונא [שכוח להם, שבסמכותם להפקיע ממון], אבל לכולי עלמא [לכל העולם] לשאר בתי דין שאינם חשובים — לא תיקן, ואין מכאן ראיה לעצם התקנה.
The Gemara rejects this proof: Perhaps when Hillel instituted the prosbol, he did so for all generations, but only for courts such as his court, which was the primary court of his time, and courts like those of Rav Ami and Rav Asi, as they have the power to remove money from someone’s possession. However, for all other courts, which are not as authoritative, he did not institute this ordinance. Therefore, the statement of Shmuel cannot serve as a proof with regard to the manner in which the prosbol was instituted.
עין משפט נר מצוהרי״ףתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) ת״שתָּא שְׁמַע דְּאָמַר שְׁמוּאֵל הָא פְּרוֹסְבֻּלָא עוּלְבָּנָא דְּדַיָּינֵי הוּא אִי אֲיַישַּׁר חַיִל אבטליני׳אֲבַטְּלִינֵּיהּ אבטליני׳אֲבַטְּלִינֵּיהּ וְהָא אֵין ב״דבֵּית דִּין יָכוֹל לְבַטֵּל דִּבְרֵי ב״דבֵּית דִּין חֲבֵרוֹ אֶלָּא א״כאִם כֵּן גָּדוֹל הֵימֶנּוּ בְּחָכְמָה וּבְמִנְיָן הָכִי קָאָמַר אִם אֲיַישֵּׁר חַיִל יוֹתֵר מֵהִלֵּל אֲבַטְּלִינֵּיהּ.

The Gemara suggests another proof: Come and hear that which Shmuel said: This prosbol is an ulbena of the judges; if my strength increases I will nullify it. The Gemara challenges this statement: How could Shmuel say: I will nullify it? But isn’t it the case that a court can nullify the action of another court only if it is greater than it in wisdom and in number? It must be that Shmuel holds that Hillel did not establish the prosbol for all generations, and in his time it carried the force of a mere custom. The Gemara rejects this proof: It can be explained that this is what he said: If my strength increases so that I become greater than Hillel, then I will nullify the prosbol.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עולבנא דדייני הוא – לקמן מפרש לשון חוצפא שנוטלים ממון שלא כדין בחזקה.
אם איישר חיל – אם אחזיק כח.
אבטליני׳ – אלמא לאו לדרי עלמא תקין דא״כ היכי מצי שמואל למימר אבטליניה.
ומציעים עוד: תא שמע [בוא ושמע] ממה שאמר שמואל: הא פרוסבלא [פרוסבול זה]עולבנא דדייני [עלבון הדיינים] הוא, אי איישר חיל אבטליניה [אם, אילו יישר, יגדל כוחי אבטל אותו]. ומקשים: כיצד יכול שמואל לומר אבטליניה [אבטל אותו]? והא [והרי] אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו, אלא אם כן גדול הימנו בחכמה ובמנין! ואם כן לכאורה משמע מכאן ששמואל סבור שהתקנה הזו לא היתה לדורות. ודוחים: הכי קאמר [כך אמר], כך אפשר לפרש את דבריו: אם איישר חיל [יישר, יגדל כוח] בי יותר מהלל, שאהיה אדם גדול ממנו — אבטליניה [אבטל אותו] את הפרוסבול.
The Gemara suggests another proof: Come and hear that which Shmuel said: This prosbol is an ulbena of the judges; if my strength increases I will nullify it. The Gemara challenges this statement: How could Shmuel say: I will nullify it? But isn’t it the case that a court can nullify the action of another court only if it is greater than it in wisdom and in number? It must be that Shmuel holds that Hillel did not establish the prosbol for all generations, and in his time it carried the force of a mere custom. The Gemara rejects this proof: It can be explained that this is what he said: If my strength increases so that I become greater than Hillel, then I will nullify the prosbol.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְרַב נַחְמָן אָמַר אֲקַיְּימִנֵּהּ אֲקַיְּימִנֵּהּ הָא מִיקַּיַּים וְקָאֵי הָכִי קָאָמַר אֵימָא בֵּיהּ מִילְּתָא דאע״גדְּאַף עַל גַּב דְּלֹא כָּתוּב כְּכָתוּב דָּמֵי.

By contrast, Rav Naḥman said: If my strength increases, I will uphold the institution of the prosbol. The Gemara asks: What is meant by: I will uphold it? Isn’t it upheld and standing? Why does the prosbol require further support? The Gemara explains: This is what he said: If my strength increases, I will say something about it, and I will institute that even though the prosbol was not written, it is considered as though it was written. Then people would no longer need to write a prosbol, as it would be considered as if everyone wrote one.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אימא ביה מילתא – אושיב בית דין ואתקין דסתם מלוין יהו כמוסרין שטרותיהן לבית דין ואע״ג דלא כתב ניהוי כמו שכתב.
ואילו רב נחמן אמר להיפך משמואל: אם יישר כוחי אקיימנה לתקנה זו של הפרוסבול. ותוהים: אקיימנה? הא מיקיים וקאי [הרי מקויים ועומד] הוא ונוהגים בפרוסבול בכל זמן, ומה צורך עוד לקיימו?! ומסבירים, הכי קאמר [כך אמר]: אם יגדל כוחי אימא ביה מילתא [אומר בו דבר], ואתקן שאף על גב שלא כתוב הפרוסבול כאילו הוא כתוב דמי [ייחשב] ולא יצטרכו לכתוב כלל פרוסבול, אלא נניח בכל מקרה כאילו נכתב פרוסבול.
By contrast, Rav Naḥman said: If my strength increases, I will uphold the institution of the prosbol. The Gemara asks: What is meant by: I will uphold it? Isn’t it upheld and standing? Why does the prosbol require further support? The Gemara explains: This is what he said: If my strength increases, I will say something about it, and I will institute that even though the prosbol was not written, it is considered as though it was written. Then people would no longer need to write a prosbol, as it would be considered as if everyone wrote one.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אִיבַּעְיָא לְהוּ הַאי עוּלְבָּנָא לִישָּׁנָא דְחוּצְפָּא הוּא אוֹ לִישָּׁנָא דְנִיחוּתָא הוּא ת״שתָּא שְׁמַע דְּאָמַר עוּלָּא עֲלוּבָה כַּלָּה שֶׁזִּינְּתָה בְּקֶרֶב חוּפָּתָהּ.

A dilemma was raised before the Sages: This ulbena of the judges that Shmuel speaks of, is it a term of insolence, in that the judges are, according to Shmuel, enabling lenders to insolently collect debts that are not due to them, or a term of convenience, in that the judges are saving themselves the inconvenience of having to actually collect the debts detailed in the promissory notes? The Gemara suggests a proof: Come and hear that which Ulla said in describing the Jewish people after they sinned with the Golden Calf immediately following the revelation at Sinai: Insolent [aluva] is the bride who is promiscuous under her wedding canopy.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לישנא דניחותא – לא עשאוהו אלא לנחת הדיינים שלא יטריחו להגבות מלוותיהם לפני שביעית שלא תבא שביעית ותשמיטיה הלכך אי איישר חיל אבטליניה.
עלובה – חצופה.
שזינתה בקרב חופתה – בעוד שכינה וישראל בסיני עשו את העגל שהרי לא נסעו מסיני עד לאחר הקמת המשכן בשנה שניה כדכתיב ויהי בשנה השנית בחדש השני וגו׳ ויסעו בני ישראל למסעיהם ממדבר סיני (במדבר י).
ומ״מ קצת רבני צרפת כתבו שהיובל היה נוהג בבית שני ממה שראו שבימי הלל היה היובל נוהג וכדתנן בערכין (ל״א:) בראשונה היה נטמן כל שנים עשר חדש כדי שיהא חולט לו התקין הלל שיהא חולש מעותיו ללשכה והלה שובר את הדלת ונכנס וודאי דין בית בבתי ערי חומה לא היה נוהג אלא בזמן היובל ואם מפני שאין כל יושביה עליה כבר אמרו בערכין (ל״ג.) ירמיה החזירם ויאשיה מלך עליהם ואע״פ שבימי עזרא לאו כלהו סלוק מכל השבטים מיהא עלו וכל שאין שם חסרון שבט כל יושביה עליה מיקרי וא״כ לזמן בית שני לא היה פרוזבל מועיל שהרי שמטת התורה היתה ולא נתקן אלא לבזמן הזה דוקא ר״ל אחר חורבן בית שני ונמצא לדבריהם ששמטת כספים נוהגת בזמן הזה שלנו מדברי סופרים וכמה קשים הדברים לפרש חדא שסתם הדברים בכל התלמוד שבבית שני לא היו כל יושביה עליה ואף לדעת האומר ירמיה החזירם אף הם למקומם הראשון חזרו ונשתקעו שם ולא גלו לבבל עד שיחזרו בימי עזרא שלא חזרו אלא שני שבטים וכדכתיב בקרא בהדיא ויקבצו כל אנשי יהודה ובנימין ירושלם ואף לענין חלה אמרו בזמן בית שני שהיא דרבנן מאי טעמא דכתוב בבואכם בביאת כלכם ולא בביאת מקצתכם ועוד שלדבריהם לא היה מקום לתקנתו של הלל אלא אחר החורבן והרי שאלו בסוגיא זו לדריה הוא דתקון או לדרי עלמא כלומר אף לדרי עלמא אלמא שלדורו מיהא אין ספק שתקנו ואע״פ שהם מפרשים ששאלה זו לדעת רבא נשאלה שתירץ בה משום הפקר בית דין אבל לאביי דאוקמה בשביעית בזמן הזה ודאי לדרי עלמא תקין ולא לדריה שיודעים היו שיחרב וכמו שאמרו במסכת נזיר נהי דידעי דחרב ואימת חרב בהי יומא מי ידעי מ״מ אין הדברים נראין שיהא הלל פותח פיו לשטן לומר בית המקדש יחרב ויצטרכו לתקנה זו ודיה לצרה בשעתה ועוד שהרי תקנתו באה על שהיו העם נמנעים מלהלוות ומה הועיל אחר שאין הפרוזבל מועיל לדעת אביי ועוד שלדבריהם רבנן דפליגי בהדי רבי על כרחין לדעת זו סברי דשמטת כספים בזמן הזה דאוריתא וזה אי אפשר אלא שאין ספק שלא היה היובל נוהג בה וזו שבערכין שמוכחת שבית ערי חומה היתה נוהגת נוהגים היו בכל דיני יובל מדבריהם להחמיר וכן בשמטת כספים שכל שאין יובל נוהג מן התורה אף שמטת כספים אינה נוהגת מן התורה:
ומ״מ יש מפרשים זו של רבי בשמטה של עבודת קרקע שנהגה בבית שני לדעתם אף מן התורה ומפני שאינה תלויה בכל יושביה וזהו לדעתם מה שאמרו מנה יובלות לקדש שמטין ובזמן שאתה משמט קרקע מעבודה אתה משמט כספים וכו׳ אי אתה כו׳ ואף לזו אתה צריך לומר בזמן הזה לאחר חורבן בית שני ומ״מ הא לדריה תקין קשיא אלא שהעיקר כדעת ראשון ואף שמטת עבודת קרקע לא היתה בבית שני אלא מדברי סופרים לדעת רבי וזו של ערכין ר״ל מנו יובלות לקדש שמטין רבנן היא דאע״ג דפסקי יובלות שמטת עבודת קרקע וכספים נוהגות מן התורה הא לרבי כלם מדברי סופרים וכן בראשון של מועד קטן אמרו על איסור עבודת קרקע בשביעית בזמן הזה ורבי היא על הדרך שאמרוה כאן בשמטת כספים אלמא שמטת כספים ושמטת עבודת קרקע ר״ל שאין יובל נוהג מדברי סופרים הוא:
ויש נוטים לדעת שלישית והוא שמסכימים לדעתנו לומר בהלל שלדורו תקן ואף בבית שני אין שמטת כספים נוהגת אלא מדברי סופרים כדעתנו והוא הדין לעבודת קרקע אלא שבשמטת כספים הם אומרים שאף בזמן הזה היא נמשכת אע״פ שאיסור עבודת קרקע בטל ויש אומרין לשיטה זו שאף שמטת קרקע נוהגת בזמן הזה בארץ ובסביבות שלה כעין תרומות ומעשרות אלא שבזו אף הם מודים שלא לזמן ארוך אלא לכל זמן שקבעו חכמי ישראל ישיבה בסמוך לאותם המקומות הא שמטת כספים מיהא נוהגת לעולם בכל מקום וכן כתבו גדולי המחברים וכן נראה דעת גדולי הפוסקים שהביאוה כאן ומטעם שהרי מצינו בתלמוד שהיו נוהגים בו אף בימי רבינא ורב אשי וכלהו בתראי וכמו שאמרו בסוגיא זו רבנן דבי רב אשי מסרי מילייהו להדדי ומטריחים עצמם בפרוזבל או לכעין פרוזבל ואע״פ שאיפשר לתרץ שלמדת חסידות היו נוהגים כן הם אומרים שאם לחסידות הם מכונים ישמיטו לגמרי אלא שלדעתי היא הנותנת שאלו היתה נוהגת בחיוב לא היה מספיק להם מסירת מילי דחד לחבריה אלא לדיינין הקבועים אלא שנראה שלזכר בעלמא היו עושין ומ״מ אף הם מביאים אותה ממה שראו שהיו נוהגים דין שביעית אף בעבודת קרקע כמו שאמרו (פסחים נ״א:) אל תאכל ספיחי כרוב בשביעית אלמא שנוהגת היתה אף לאחר חורבן אלא שלדעתנו אף זו מדת חסידות ולזכר בעלמא:
ויש אומרים שאף לכשתאמר ששמטת כספים נוהגת בזמן הזה דוקא בארץ ואין זה כלום שהשמטת כספים לא היה בה חלוק לעולם בין ארץ לחוצה לה ובהחזרת קרקע ובעבודת קרקע הוא שיש לחלק ביניהם הוא שבבית ראשון היה יובל נוהג בארץ וכן בחוצה לארץ לענין שלוח עבדים ושאר דברים התלויים ביובל חוץ מהחזרת קרקע ושמטת כספים היתה נוהגת מן התורה בכל מקום שאין השמטת כספים תלויה במקום שמטת קרקע אלא בזמן השמטת קרקע ואיסור עבודת קרקע והפקר פירות היתה נוהגת בארץ מן התורה וחוצה לה מדבריהם ואף זו דוקא בסביבותיה ובבית שני בטלו יובלות ונשאר איסור עבודת קרקע בארץ מדברי סופרים לדעתנו ולדעתם מן התורה והשמטת כספים בכל מקום מדבריהם לדעתנו גם כן ולדעתם אף מן התורה ואחר חורבן בית שני בטלו יובלות ובטל הכל לדעתנו לגמרי ולדעת קצתם בטל איסור עבודת קרקע לגמרי אף בארץ ונשארה שמטת כספים אף בכל מקום מדברי סופרים ולדעת קצתם אף שמטה שבעבודת קרקע נשארה בארץ מדבריהם ובסביבותיה הא מ״מ השמטת כספים למאן דאמר בטלה בטלה אף בארץ למאן דאמר לא בטלה לא בטלה אף בחוצה לארץ שכל ששמטת כספים נוהגת הן מן התורה הן מדברי סופרים אין בה חלוק בין ארץ לחוצה לה והדברים מבולבלים בענינים אלו ביד מפרשים אלא שהרבה גאונים מסכימים להיות שמטת כספים נוהגת בזמן הזה בכל מקום וכדעת שלישי שהזכרנו וראוי לחוש אלא שהסוגיאות מתישבות יותר לשיטתנו והוא דעת ראשון שכתבנו:
כשתקן הלל את הפרוזבל לא לדורו בלבד אלא אף לכל דורות הבאים אחריו לכל זמן שתהא השמטת כספים נוהגת בו מדברי סופרים ומעתה כל בית דין שיבא לבטל ענין הפרוזבל אין שומעין לו שאין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין ואפי׳ בטלה הסבה כגון שהוכשרו הדורות ואינם נמנעים מלהלוות ואלו לא תקן אלא לדורו אע״פ שהבאים אחריו היו נוהגים כן מכח תקנתו ובהוראת בתי דינין שביניהם הואיל ומכל מקום הוא לא תקן יכולים הם לבטל אלא שכל שלא ביטלו דנין בו בדין של הלל אלא שאף לדורות תקן ומ״מ אף הוא לא התיר את הרצועה ליעשות על ידי כל בית דין שיזדמן אלא דוקא על ידי בית דין חשוב ומומחה מצד חכמתו ושהוא קבוע להיות של בני המחוז מתנהגים על פיו ובאים לפניו לדין ומעתה בזמן הזה במקום שנוהגים בשמטת כספים הואיל ואין בתי דינין חשובים וקבועים כל כך אין אנו מכניסין עצמנו בדין פרוסבל והרוצה שלא יהא שביעית משמטתו ילוה על מנת שלא ישמיטנו בשביעית כמו שביארנו בראשון של מכות:
זו היא שיטתנו וכן כתבוה גדולי המחברים ומ״מ קצת חכמי הדורות כתבו שזו שאמר שמואל לא כתבינן פרוזבול אלא או בבי דינא דסורא אי בבי דינא דנהרדעא לטעמיה הוא שהיה אומר עולבנא דדייני הוא ר״ל שמוציאין ממון שלא כדין והיה מחזר בבטולו וכדקאמר אם יישר חילי אבטליניה ר״ל שאלו הייתי גדול מהלל בחכמה ובמנין הייתי מבטלו וכן שהוא נמשך לטעמא דלדריה תקין וודאי לדרי עלמא טעמא דמסתבר טפי ואע״ג דתריצניה אף לטעמא דלדרי עלמא ומשום דילמא כי תקין כגון בי דינא דר׳ אמי כו׳ לאו טעמא דמיסתבר הוא דמדתקין אכל בי דינא ובי דינא תקין דמה ענין לחזר בו אחר בית דין יפה כל כך יותר משאר דיני ממונות ואדרבה קיל טפי שאינו אלא דרך הודעה ודין שבא מכח תקנה ואין בו חשש טעות והעלמת ידיעה וכדחזינן ביה דדיו בשנים ואף לשון דילמא ברוב מקומות אינו אמור אלא דרך דחיה ומעתה נראה כרב נחמן דאמר אם יישר חילי אוקימניה כלומר דהוה מתקיננא דאפי׳ לא כתב ככתיב דמי עד שנאמר מן הסתם שסתם הלואות על תנאי זה הם ושיהא הדבר כאלו נעשה ומעתה אף בזמן הזה מועיל פרוזבל למקום שנוהגים בו בשמטת שביעית וכן נראה דעת גדולי הפוסקים שהביאו דין פרוזבל ולא הביאו זו של שמואל וראיה לדבר מה שאמרו למטה רבנן דבי רב אשי מסרי מילי להדדי ואע״פ שהיה רב אשי מומחה יותר מהם לא היו נזקקים לבא לפניו על כך וודאי מסירת מילי לצורבא מרבנן בהדי צורבא מרבנן כמסירת שטרות בשאר בני אדם והדברים נראין מחוורים:
לעולם יהא אדם ענו ושפל רוח ואם יזדמנו לו מקטרגים לא יהא מתריס כנגדם אלא יניח להם מקום יטלו כתרם וילכו דרך הערה אמרו העלובים ואינם עולבים שומעין חרפתם ואין משיבין עושין מאהבה ר״ל הענוה כעת היכולת עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו ואמר זה דרך משל על מה שנאמר במסכת חולין (ס׳:) שהלבנה קטרגה על השמש ואמר לה הקב״ה המעיטי עצמיך כך יארע לו שהוא יצא בגבורתו והעולב נתחסר יותר ממה שלא חיסר ועל כונה זו אמרו עליו הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו:
עלובה כלה שזינתה בתוך חופתה כו׳. לענין דינא לא הוי קשה החטא כבעולה דעובדי כוכבים אין נענשים עליה כדאמרינן בעולה יש להן כלה שנכנסה לחופה ולא נבעלה אין להן ולגבי ישראל נמי לא הוי כארוסה דמיתתה בסקילה אבל אמר דחוצפא הוי ביותר בתוך חופתה שהיו ישראל אז ככלה שנכנסה כו׳ דבאותן מ׳ יום שהיה משה בהר היה קבלת התורה שהן דמיון הקידושין כמ״ש מורשה מאורסה ולא נבעלה שעדיין לא קיימוה ואמר נרדי נתן ריחו כמו ולא נחן סיחון כפרש״י גם שמצינו לשון נחינה בדבר שאין בו ממש כמו וה׳ נתן אח חן העם גו׳ הכא משמע להו למדרש נתן כמו עזבו מדלא כתיב נרדי הריח:
ומביאים: איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים] שאלה זו אגב דבריו של שמואל: האי עולבנא [״עלבון דיינים״ זה], לישנא דחוצפא [לשון של חוצפה] הוא, או לישנא דניחותא [לשון של עליבות] הוא? ומציעים: תא שמע [בוא ושמע], ממה שאמר עולא בענין אחר: עלובה כלה שזינתה בקרב חופתה. ודברים אלה אמר על ישראל שחטאו בעגל בזמן מתן תורה, ומשמעות ״עלובה״ כאן היא: חצופה.
A dilemma was raised before the Sages: This ulbena of the judges that Shmuel speaks of, is it a term of insolence, in that the judges are, according to Shmuel, enabling lenders to insolently collect debts that are not due to them, or a term of convenience, in that the judges are saving themselves the inconvenience of having to actually collect the debts detailed in the promissory notes? The Gemara suggests a proof: Come and hear that which Ulla said in describing the Jewish people after they sinned with the Golden Calf immediately following the revelation at Sinai: Insolent [aluva] is the bride who is promiscuous under her wedding canopy.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמַר רַב מָרִי בְּרַהּ דְּבַת שְׁמוּאֵל מַאי קְרָא {שיר השירים א׳:י״ב} עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ אָמַר רָבָא עֲדַיִין חַבִּיבוּתָא הוּא גַּבַּן דִּכְתִיב נָתַן וְלָא כְּתִיב הִסְרִיחַ.

Rav Mari, son of Shmuel’s daughter, says: What is the verse from which it is derived? “While the king sat at his table, my spikenard sent forth its fragrance” (Song of Songs 1:12). He understands the verse in the following manner: While the king was still involved in his celebration, i.e., God had just given the Torah, the perfume of the Jewish people gave off an unpleasant odor, i.e., they sinned with the Golden Calf. Rava says: Nevertheless, it is apparent from the verse that the affection of God is still upon us, as it is written euphemistically as “sent forth its fragrance” and the verse is not written: It reeked.
רי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי קרא – דיש לדרוש עליהם כלה מזנה בחופתה.
במסבו – בחופתו.
נרדי נתן ריחו – בושמי עזב ריחו הטוב כמו ולא נתן סיחון את ישראל וגו׳ (שם כא).
עדיין חביבותא הוא גבן – אע״פ שהזכיר קלקוליהן לא הזכיר אלא במראית חיבה דלא כתיב הסריח.
דכתיב נתן ולא כתיב הסריח – אע״ג דאית ליה למכתב לישנא מעליא מ״מ הוה מצי למכתב עזב.
אמר רב מרי ברה [בנה] של בת שמואל: מאי קרא [מהו הכתוב] המרמז על חוצפה זו — ״עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו״ (שיר השירים א, יב). שהוא מפרש שבעוד שהיה המלך במסיבו, בחגיגתו (ולענין המשל — כשחגג ה׳ את מתן תורה לישראל), הנרד, הבושם שעל ישראל, נתן ריחו — שלא היה נעים באותה שעה, שחטאו ישראל באותו זמן. אמר רבא: עדיין חביבותא הוא גבן [חביבות היא אצלנו], שאף על פי שהזכיר את החטא, לא הזכיר אותו בלשון מגונה, דכתיב [שנאמר]: ״נתן ריחו ״ ולא כתיב [נאמר] ״הסריח״.
Rav Mari, son of Shmuel’s daughter, says: What is the verse from which it is derived? “While the king sat at his table, my spikenard sent forth its fragrance” (Song of Songs 1:12). He understands the verse in the following manner: While the king was still involved in his celebration, i.e., God had just given the Torah, the perfume of the Jewish people gave off an unpleasant odor, i.e., they sinned with the Golden Calf. Rava says: Nevertheless, it is apparent from the verse that the affection of God is still upon us, as it is written euphemistically as “sent forth its fragrance” and the verse is not written: It reeked.
רי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) תָּנוּ רַבָּנַן הַנֶּעֱלָבִין דוְאֵינָן עוֹלְבִים שׁוֹמְעִין חֶרְפָּתָן וְאֵין מְשִׁיבִין עוֹשִׂין מֵאַהֲבָה וּשְׂמֵחִין בְּיִסּוּרִין עֲלֵיהֶן הַכָּתוּב אוֹמֵר {שופטים ה׳:ל״א} וְאוֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ.

The Gemara continues discussing the meaning of the word ulbena. The Sages taught: Those who are insulted [ne’elavin] but do not insult others, who hear their shame but do not respond, who act out of love and are joyful in their suffering, about them the verse states: “And they that love Him are as the sun going forth in its might” (Judges 5:31).
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הנעלבים – גרסי׳ אותן שנעלבים מיד אחרים.
ואין עולבים – את אחרים.
עושין – מצות מאהבת המקום ולא ליטול שכר ולא מיראת פורענות.
הנעלבין כו׳ שומעין חרפתן כו׳. עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש גו׳ דכל שיש בו אלו המדות כולן הוא בכלל אוהביו דהנעלבין כו׳ ושומעין כו׳ הוא בודאי אהוב לבריות וכל האהוב לבריות הוא אהוב לשמים עושין מאהבה כמשמעו ושמחים ביסורין הם המקבלים היסורים מאהבה כדאמר פ״ק דברכות ואמר ואוהביו כצאת השמש גו׳ שנאמר בו והוא כחתן יוצא גו׳ ישיש כגבור גו׳ דהיינו שעושה רצון המקום בשמחה ומאהבה ומה כתיב בו ואין נסתר מחמתו שממשלתו בכל העולה כן מי שיש בו כל מדות הללו אמרו בכה״ג בו שנותנת לו התורה מלכות וממשלה כו׳:
ועוד במובן זה של ״עולבנא״, תנו רבנן [שנו חכמים]: הנעלבין ואינן עולבים את האחרים, שומעין חרפתן ואין משיבין, עושין דברים מאהבה ושמחין ביסורין שבאים עליהם, עליהן הכתוב אומר: ״ואוהביו כצאת השמש בגברתו״ (שופטים ה, לא).
The Gemara continues discussing the meaning of the word ulbena. The Sages taught: Those who are insulted [ne’elavin] but do not insult others, who hear their shame but do not respond, who act out of love and are joyful in their suffering, about them the verse states: “And they that love Him are as the sun going forth in its might” (Judges 5:31).
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) מַאי פְּרוֹסְבּוּל אָמַר רַב חִסְדָּא פְּרוֹס בּוּלֵי וּבוּטֵי

§ The Gemara asks: What is the meaning of the word prosbol? Rav Ḥisda said: An ordinance [pros] of bulei and butei.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פרוז – תקנה.
מאי פרוזבל כו׳ פרוס בולי ובוטי כו׳. לכך נקרא בזה הלשון שהוא לשון קרוב שוה לעושר ולעוני שהט׳ מתחלפת בל׳ בדטלנ״ת ולפי שעיקר תקנה לעשיר שלא יפסיד נקרא בול כמפורש טפי ומייתי ושברתי את גאון עוזכם אלו בולאות שהיו כנושים ולא רצו להשמע בלאו תקנת פרוזבול ובוטים אלו העניים שנאמר העבט גו׳ דהיינו שצריכים לעבוט ולהלוות להם וזו תקנתם שלא ינעלו להם דלת בפני לווין:
ב שואלים: מאי [מהו] לשון ״פרוסבול״? אמר רב חסדא: פרוס [תקנה] של בולי ובוטי.
§ The Gemara asks: What is the meaning of the word prosbol? Rav Ḥisda said: An ordinance [pros] of bulei and butei.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

גיטין לו: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה גיטין לו:, רי"ף גיטין לו: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י גיטין לו:, ראב"ן גיטין לו: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות גיטין לו:, רמב"ן גיטין לו: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אליהו רפאל הישריק. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א גיטין לו: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי גיטין לו: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה גיטין לו:, מהרש"א חידושי הלכות גיטין לו:, מהרש"א חידושי אגדות גיטין לו:, פני יהושע גיטין לו:, פירוש הרב שטיינזלץ גיטין לו:, אסופת מאמרים גיטין לו:

Gittin 36b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Gittin 36b, Rif by Bavli Gittin 36b, Rashi Gittin 36b, Raavan Gittin 36b, Tosafot Gittin 36b, Ramban Gittin 36b, Rashba Gittin 36b, Meiri Gittin 36b, Maharshal Chokhmat Shelomo Gittin 36b, Maharsha Chidushei Halakhot Gittin 36b, Maharsha Chidushei Aggadot Gittin 36b, Penei Yehoshua Gittin 36b, Steinsaltz Commentary Gittin 36b, Collected Articles Gittin 36b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144