×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) רָבָא אָמַר דְּכוּלֵּי עָלְמָא צַד אֶחָד בְּרִבִּית אָסוּר וְהָכָא בְּרִבִּית עַל מְנָת לְהַחְזִיר אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ מָר סָבַר אָסוּר וּמָר סָבַר אמוּתָּר.:
Rava said: Everyone agrees that uncertain interest is prohibited; and here, the dispute between Rabbi Yehuda and the Rabbis concerns the permissibility of interest given on the condition that it will be returned. That is, in addition to the arrangement described in the baraita, the parties agreed that the buyer will consume the produce, and if the sale will later be nullified, then the buyer will reimburse the seller for the value of the produce. One Sage, the first tanna, holds that although the interest is subsequently refunded, this practice is prohibited, and one Sage, Rabbi Yehuda, holds that this is permitted.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
והכא ברבית ע״מ להחזיר איכא בינייהו – שהלוה התנה עם המלוה שאם יכול לפורעו בזמנו שיחזיר לו שדהו רבנן סברי כיון שהתנה הלוה שתחזור השדה לידו הפירות שאכל [הלוקח] הרי זה רבית ור׳ יהודה סבר כיון שעשאה לו מכר קנאה המלוה קנין גמור עד אותו הזמן ומותר הוא הלוקח לאכול פירותיה שהיא שלו וחזרה זו שמחזירה לו המלוה אינו דומה כחזרה אלא דומה כמו שחוזר ומכרה לו המלוה עכשיו (דמי) הלכך לא הוי רבית ומתני׳ דקתני אינה רבית ר׳ יהודה היא. ע״א לשון מורי הגאון רבית ע״מ להחזיר שהתנה שאם יפדה את השדה שיחשוב לו דמי פירות שאכל ר׳ יהודה סבר כיון שמחזיר לו דמי הפירות מותר:
דכולי עלמא צד אחד ברבית – כי ה״ג אסור הואיל ומעיקרא בתורת הלואה אתא לידיה ור׳ יהודה (דקאמר) [דקשרי] בהכי עסקינן שהתנו מתחילה שאם יגאלנה המוכר בתוך שלש יחזיר לו הלוקח הדמים מפירות שאכל וברבית ע״מ להחזיר פליגי ומתני׳ ותנא דברייתא בהא פליגי דתנא דידן סבר אפי׳ צד אחד נמי לא הוי דהא בתורת מכר אתא לידיה ותנא דברייתא סבר סוף סוף הואיל ולידי ריבית (לגבי) [אתי] צד אחד (היא) כרבית גמורה היא אלא שהתורה התירתה.
רבא אמר דכולי עלמא צד אחד ברבית אסור – פירש״י ומתני׳ וברייתא בהא פליגי דתנא דברייתא סבר סוף סוף הואיל ולידי הרבית (לגבי) [אתי] צד אחד ברבית וכרבית גמורה היא אלא שהתורה התירתו [לשון] רש״י ועוד יש לפרש דבהכי פליגי מתני׳ וברייתא כגון שנכנס בבית להחזיר לו דמי שכירות שנה אם בא לפדותו בתוך י״ב חדש דתנא דמתני׳ סבר רבית על מנת להחזיר שרי ותנא דברייתא סבר דאסור אי נמי מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דמתני׳ מיירי כשמחזיר לו אם יפדנו וברייתא מיירי כשאין מחזיר.
מתני׳ הניתן לו במתנה. ע׳ רשב״א בב״ק דף עח ע״ב ד״ה גנב ונתן:
רבא אמר: דכולי עלמא [לדעת הכל] גם צד אחד ברבית אסור, אם אכן יש אפשרות שיבואו לידי ריבית, והכא [וכאן] שנחלקו ר׳ יהודה וחכמים — ברבית על מנת להחזיר איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל], כלומר, במקרה שהתנו שאם יפרע הלווה את החוב — יחזיר לו המלוה את הפירות שאכל בינתיים מן השדה, מר סבר [חכם זה, התנא הראשון סבור]: למרות שיחזיר את הפירות שיאכל בינתיים — אסור לעשות כן, ומר סבר [וחכם זה, ר׳ יהודה סבור]: מותר לעשות כן.
Rava said: Everyone agrees that uncertain interest is prohibited; and here, the dispute between Rabbi Yehuda and the Rabbis concerns the permissibility of interest given on the condition that it will be returned. That is, in addition to the arrangement described in the baraita, the parties agreed that the buyer will consume the produce, and if the sale will later be nullified, then the buyer will reimburse the seller for the value of the produce. One Sage, the first tanna, holds that although the interest is subsequently refunded, this practice is prohibited, and one Sage, Rabbi Yehuda, holds that this is permitted.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) מֵת הַמּוֹכֵר יִגְאַל בְּנוֹ.: פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא {ויקרא כ״ה:כ״ט} וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר בֵּית מוֹשַׁב אָמַר רַחֲמָנָא וְהַאי לָאו מְכַר קָמַשְׁמַע לַן {ויקרא כ״ה:כ״ט} וְהָיְתָה גְּאוּלָּתוֹ מִכׇּל מָקוֹם.:

§ The mishna teaches: With regard to one who sells a house from among the houses of walled cities, if the seller died, his son may redeem the house from the buyer. The Gemara asks: This is obvious, as a son inherits his father’s property. The Gemara responds: Lest you say that when the Merciful One states: “And if a man sells a dwelling house in a walled city, then he may redeem it until the completion of the year after it is sold” (Leviticus 25:29), this indicates that the man who redeems the house must be the same man who sold it, and this son did not sell; therefore, the same verse teaches us: “And he shall have the right of redemption,” indicating that the right of redemption applies in any case, either to the seller or his son.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איש כי ימכור אמר רחמנא והיתה גאולתו – כלומר מי שמכר יגאול קמ״ל:
(איש כי ימכר אמר רחמנא).
והיתה גאולתו מ״מ – משמע דא״כ הוה ליה למיכתב יגאלנה עד תום שנת ממכרו מדשני בדיבוריה וכתב והיתה גאולתו משמע אפי׳ ע״י אחר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א שנינו במשנה: המוכר לחבירו בית בעיר חומה, אם מת המוכר יגאל בנו. ותוהים: פשיטא [פשוט] הדבר, שהרי הוא יורש את נחלתו! ומשיבים, מהו דתימא [שתאמר]: ״ואיש כי ימכר בית מושב עיר חומה והיתה גאולתו עד תום שנת ממכרו״ (ויקרא כה, כט) אמר רחמנא [אמרה התורה], ומשמע כי האיש שמכר הוא הגואל, והאי [וזה] הבן, הרי לאו [לא] הוא מכר, על כן קמשמע לן [משמיע לנו]: הכתוב: ״והיתה גאלתו״ מכל מקום, בכל אופן תהיה לו גאולה, אם לא על ידי הבעלים — על ידי בנו.
§ The mishna teaches: With regard to one who sells a house from among the houses of walled cities, if the seller died, his son may redeem the house from the buyer. The Gemara asks: This is obvious, as a son inherits his father’s property. The Gemara responds: Lest you say that when the Merciful One states: “And if a man sells a dwelling house in a walled city, then he may redeem it until the completion of the year after it is sold” (Leviticus 25:29), this indicates that the man who redeems the house must be the same man who sold it, and this son did not sell; therefore, the same verse teaches us: “And he shall have the right of redemption,” indicating that the right of redemption applies in any case, either to the seller or his son.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מֵת הַלּוֹקֵחַ יִגְאַל מִיָּד בְּנוֹ וְכוּ׳.: פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא {ויקרא כ״ה:ל׳} לַקּוֹנֶה אוֹתוֹ אָמַר רַחֲמָנָא וְהָא לָא קְנָה קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן וְהָיְתָה גְּאוּלָּתוֹ מִכׇּל מָקוֹם.:

The mishna further teaches: If the buyer died, the seller may redeem the house from the possession of the buyer’s son. The Gemara asks: This, too, is obvious. The Gemara responds: Lest you say that the Merciful One states: “Then the house that is in the walled city shall stand in possession of the one who bought it in perpetuity” (Leviticus 25:30), and as this son did not buy the house, the buyer cannot redeem it from him; therefore, the previous verse teaches us: “He shall have the right of redemption,” indicating that this right applies in any case, even from the buyer’s son.
רש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לקונה אותו – משמע לקונה יהא נחלט אם לא יגאל בתוך שנה הא אם יגאל יחזירנה וקונה הוא דיחזירנה אבל בנו לא קמ״ל והיתה גאולתו מ״מ.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עוד שנינו במשנה: מת הלוקחיגאל המוכר מיד בנו וכו׳. ותוהים: פשיטא [פשוט] הדבר! ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר]: ״וקם הבית אשר בעיר אשר לו חומה לצמיתות לקנה אתו״ (שם ל) אמר רחמנא [אמרה התורה], והא [וזה] הבן הרי לא הוא קנה, על כן קא משמע לן [משמיע לנו] הכתוב: ״והיתה גאלתו״ מכל מקום, גם מיד הבן.
The mishna further teaches: If the buyer died, the seller may redeem the house from the possession of the buyer’s son. The Gemara asks: This, too, is obvious. The Gemara responds: Lest you say that the Merciful One states: “Then the house that is in the walled city shall stand in possession of the one who bought it in perpetuity” (Leviticus 25:30), and as this son did not buy the house, the buyer cannot redeem it from him; therefore, the previous verse teaches us: “He shall have the right of redemption,” indicating that this right applies in any case, even from the buyer’s son.
רש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אֵין מוֹנִין לוֹ שָׁנָה אֶלָּא מִשָּׁעָה שֶׁמָּכַר כּוּ׳.: תָּנוּ רַבָּנַן שָׁנָה אֵינִי יוֹדֵעַ אִם שָׁנָה לָרִאשׁוֹן אִם שָׁנָה לַשֵּׁנִי כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר עַד מְלֹאת לוֹ שָׁנָה תְמִימָה הֱוֵי שָׁנָה לָרִאשׁוֹן.

§ The mishna teaches that if the buyer sold the house to another, one calculates the year only from the time that the owner sold the house to the first buyer, as it is stated: “And if it is not redeemed until the passage of a full year for him” (Leviticus 25:30). The Sages taught: When the verse states “year,” I do not know if one counts the year from when the owner sold it to the first buyer, or if one counts the year from when the first buyer sold it to the second. When the verse states: “Until the passage of a full year for him,” you must say that it is a year from when the owner sold it to the first buyer.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[שנה – דכתיב ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה איני יודע אם שנה לראשון אם שנה לשני כלומר שאם מכרה הלוקח לאחר אחר חצי שנה שקנאה איני יודע אם נלך אחר מלאת שנה של לוקח ראשון או של לוקח שני:
כשהוא אומר עד מלאת לו למוכר ראשון קאמר – למי חלוט אם לא גאלו מוכר ראשון עד מלאת שנה ר׳ אלעזר אמר ללוקח ראשון הוא חלוט] דלדידיה מנינן [למוכר] ללוקח ראשון מונין לו י״ב חדש הלכך בדין הוא שתהא חלוטה לו:
שנה – אי הוה כתיב עד מלאת שנה ולא כתב לו איני יודע אם שנה למכר ראשון או שנה למכר שני כגון מכרה ראובן לשמעון בניסן ושמעון ללוי בתשרי וה״א ראובן שמכרה ראשון מחשב עם לוי ויהא לו רשות לגאלה עד תשרי הבא השתא דכתיב לו משמע דאמוכר ראשון קא מהדר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב שנינו במשנה: אין מונין לו שנה אלא משעה שמכר, שנאמר: ״ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה״ (ויקרא כה, ל). ומביאים, תנו רבנן [שנו חכמים בברייתא]: כשהכתוב אומר: ״עד מלאת לו שנה״, אם הקונה מכרה לאדם אחר, איני יודע אם מונים שנה מזמן שמכרו הבעלים לראשון, או אם שנה מזמן שמכרו הקונה הראשון לקונה השני, כשהוא אומר: ״עד מלאת לו שנה תמימה״הוי אומר שנה מזמן שמכרו הבעלים לראשון.
§ The mishna teaches that if the buyer sold the house to another, one calculates the year only from the time that the owner sold the house to the first buyer, as it is stated: “And if it is not redeemed until the passage of a full year for him” (Leviticus 25:30). The Sages taught: When the verse states “year,” I do not know if one counts the year from when the owner sold it to the first buyer, or if one counts the year from when the first buyer sold it to the second. When the verse states: “Until the passage of a full year for him,” you must say that it is a year from when the owner sold it to the first buyer.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) לְמִי חָלוּט רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר לָרִאשׁוֹן חָלוּט רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר [א]לַשֵּׁנִי חָלוּט בִּשְׁלָמָא לר׳לְרַבִּי אֶלְעָזָר דִּלְדִידֵיהּ קָא מָנֵינַן אֶלָּא לְרַבִּי יוֹחָנָן מַאי טַעְמָא אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר מֶמֶל מָה מָכַר לוֹ רִאשׁוֹן לְשֵׁנִי כׇּל זְכוּת שֶׁתָּבֹא לְיָדוֹ.

The Gemara asks: In such a case, if the owner did not redeem the house within one year of the first sale, to whom does it belong in perpetuity? Rabbi Elazar says: It belongs in perpetuity to the first buyer. Rabbi Yoḥanan says: It belongs in perpetuity to the second buyer. The Gemara asks: Granted, according to the opinion of Rabbi Elazar, it is understandable why the house belongs to the first buyer, as one calculates the year according to his acquisition. But according to the opinion of Rabbi Yoḥanan, what is the reason that the house belongs to the second buyer after the conclusion of one year from the acquisition of the first buyer? Rabbi Abba bar Memel says: What did the first buyer sell to the second buyer? He sold him any right to the field that will come into his possession. This includes the fact that the house will belong to him in perpetuity after the conclusion of one year from the first purchase.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל זכות שתבא לידו – שיהא במקומו שיוחלט לו:
למי חלוט – כשהגיע שנה למוכר ראשון ונחלט מי מן הלוקחים זוכה בחליטה זו.
לראשון חלוט – דראובן אין גואלה עוד משמעון אבל שמעון גואלה מלוי עד שיגיע שנה למכר שני שהרי ללוי לא נחלטה.
לשני חלוט – שאין שמעון גואלה מלוי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ויש לשאול: אם לא גאלו הבעלים את הבית בתוך שנה למכירה הראשונה, למי חלוט הבית? ר׳ אלעזר אומר: לקונה הראשון חלוט, ר׳ יוחנן אמר: לשני חלוט. ושואלים: בשלמא [נניח] לשיטת ר׳ אלעזר מובן מדוע הבית חלוט לראשון — דלדידיה קא מנינן הרי לקנין שלו אנו מונים שנה], לפיכך ראוי שייחלט לו הבית. אלא לר׳ יוחנן מאי טעמא [מה טעם] חלוט לשני כבר באותה שעה? אמר ר׳ אבא בר ממל: שהרי מה מכר לו הקונה הראשון לקונה השניכל זכות שתבא (שבאה) לידו, ובכללה הזכות שהבית ייחלט בידו כעבור שנה מזמן שהוא קנה אותו.
The Gemara asks: In such a case, if the owner did not redeem the house within one year of the first sale, to whom does it belong in perpetuity? Rabbi Elazar says: It belongs in perpetuity to the first buyer. Rabbi Yoḥanan says: It belongs in perpetuity to the second buyer. The Gemara asks: Granted, according to the opinion of Rabbi Elazar, it is understandable why the house belongs to the first buyer, as one calculates the year according to his acquisition. But according to the opinion of Rabbi Yoḥanan, what is the reason that the house belongs to the second buyer after the conclusion of one year from the acquisition of the first buyer? Rabbi Abba bar Memel says: What did the first buyer sell to the second buyer? He sold him any right to the field that will come into his possession. This includes the fact that the house will belong to him in perpetuity after the conclusion of one year from the first purchase.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר מֶמֶל מָכַר בשְׁנֵי בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה אֶחָד בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בַּאֲדָר הָרִאשׁוֹן וְאֶחָד בְּאֶחָד בַּאֲדָר הַשֵּׁנִי זֶה שֶׁמָּכַר לוֹ בַּאֲדָר הַשֵּׁנִי כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ יוֹם אֶחָד בַּאֲדָר שֶׁל שָׁנָה הַבָּאָה עָלְתָה לוֹ שָׁנָה זֶה שֶׁמָּכַר לוֹ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר שֶׁל אֲדָר הָרִאשׁוֹן לֹא עָלְתָה לוֹ שָׁנָה עַד חֲמִשָּׁה עָשָׂר בַּאֲדָר שֶׁל שָׁנָה הַבָּאָה.

Rabbi Abba bar Memel says: If one sold two houses of walled cities, one on the fifteenth day of the first month of Adar in a leap year, and the other one on the first day of the second Adar, then the halakha is as follows: With regard to this house that he sold to him on the first day of the second Adar, once the first day of Adar of the next year arrives, it is counted as though a full year has elapsed. With regard to this house that he sold to him on the fifteenth day of the first Adar, it is not counted as though a full year has elapsed until the fifteenth day of Adar of the next year.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[עלתה לו שנה – שבר״ח אדר מכר עכשיו כשהגיע לראש אדר אחר:
עלתה לו שנה – דהאיכא מיום ליום וזה שמכר לו בט״ו באדר לא עלתה לו שנה עד ט״ו באדר לשנה הבאה ואע״ג דהשתא הוו י״ג חדש משום דמיום ליום בעינן מט״ו באדר לט״ו באדר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג אמר ר׳ אבא בר ממל: מכר שני בתי ערי חומה, אחד מכר בחמשה עשר באדר הראשון ואחד באחד באדר השני; זה שמכר לו באחד באדר השני, כיון שהגיע יום אחד באדר של שנה הבאה — עלתה לו שנה ונחלט לו הבית, וזה שמכר לו בחמשה עשר של אדר הראשוןלא עלתה לו שנה עד חמשה עשר באדר של שנה הבאה.
Rabbi Abba bar Memel says: If one sold two houses of walled cities, one on the fifteenth day of the first month of Adar in a leap year, and the other one on the first day of the second Adar, then the halakha is as follows: With regard to this house that he sold to him on the first day of the second Adar, once the first day of Adar of the next year arrives, it is counted as though a full year has elapsed. With regard to this house that he sold to him on the fifteenth day of the first Adar, it is not counted as though a full year has elapsed until the fifteenth day of Adar of the next year.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מַתְקֵיף לַהּ רָבִינָא וְלֵימָא לֵיהּ אֲנָא קָדֵים שָׁחֵין נוּרָא מִקַּמֵּא דִּידָךְ מִשּׁוּם דַּאֲמַר לֵיהּ אַתְּ נְחֵית לְעִיבּוּרָא.:

Ravina objects to this: But let the first buyer say to the second: I preceded you and kindled a fire before you, i.e., I bought my house before you acquired yours. How, then, can you gain possession in perpetuity before me? The Gemara responds: This is due to the fact that the second buyer can say to him: You descended to the house during the intercalated month, i.e., the first Adar, and as it is taught in the mishna, the seller has the right to redeem the house for an entire year, including the intercalated month.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולימא ליה – זה שקנה בט״ו באדר ראשון לאותו שקנה בר״ח השני:
אנא קדים שחין נורא מיקמי דידך – כלומר אני הסקתי אש בביתי במדורתי קודם שהיסקתה אתה בביתך שאני קניתי קודם מפני מה נחלט לך ביתך קודם משיחלט אותו שלי שקניתי קודם:
דאמר ליה] את נחית לעיבורא – שקנית בחודש העיבור בט״ו באדר הראשון גלית אדעתך דשנת עיבור את רוצה לחשוב הלכך לא נגמרה שנתה עד ט״ו באדר:
ולימא ליה – לוקח ראשון ללוקח שני אנא קדים שחין נורא אני היסקתי ונשתמשתי בבית קודם ממך ושלך נחלט באחד באדר ושלי לא תיחלט.
את נחתת לעיבורא – נכנסת בחודש העיבור לפיכך תפסיד דתמימה כתיב ליתן לו חדש העיבור אבל אני לא נכנסתי בו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתקיף לה [מקשה על כך] רבינא, ולימא ליה [ושיאמר לו] הראשון לשני: כיצד ייתכן הדבר? והלוא אנא קדים שחין נורא מקמא דידך [אני הקדמתי והדלקתי אש לפניך], כלומר, קניתי את הבית שבידי לפניך!
Ravina objects to this: But let the first buyer say to the second: I preceded you and kindled a fire before you, i.e., I bought my house before you acquired yours. How, then, can you gain possession in perpetuity before me? The Gemara responds: This is due to the fact that the second buyer can say to him: You descended to the house during the intercalated month, i.e., the first Adar, and as it is taught in the mishna, the seller has the right to redeem the house for an entire year, including the intercalated month.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וא״רוְאָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר מֶמֶל נוֹלְדוּ לוֹ גשְׁנֵי טְלָאִים אֶחָד בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר שֶׁל אֲדָר הָרִאשׁוֹן וְאֶחָד בְּאֶחָד בַּאֲדָר הַשֵּׁנִי זֶה שֶׁנּוֹלַד בַּאֲדָר הַשֵּׁנִי כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ יוֹם אֶחָד בַּאֲדָר (השני) שֶׁל שָׁנָה הַבָּאָה עָלְתָה לוֹ שָׁנָה זֶה שֶׁנּוֹלַד לוֹ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בַּאֲדָר הָרִאשׁוֹן לֹא עָלְתָה לוֹ שָׁנָה עַד חֲמִשָּׁה עָשָׂר בַּאֲדָר שֶׁל שָׁנָה הַבָּאָה.

And Rabbi Abba bar Memel says: If two lambs were born to a single owner, one on the fifteenth day of the first Adar, and the other one on the first day of the second Adar, then the halakha is as follows: With regard to this lamb that was born on the first day of the second Adar, once the first day of Adar of the next year arrives, it is counted as though a full year has elapsed, and if it was a firstborn it should be sacrificed before that time arrives ab initio. With regard to this lamb that was born to him on the fifteenth day of the first Adar, it is not counted as though a full year has elapsed until the fifteenth day of Adar of the next year.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[נולדו לו ב׳ טלאים – לידע אי זה יש לו תורת איל קודם מחבירו ואיכ׳ דאמ׳ לענין צירוף גורן של מעשר בהמה דכתיב במעשר בהמה שנה היוצא השדה שנה שנה. למ״ה:
נולדו לו שני טלאים – והם בכורות ומוזהר להקריבן בתוך שנתן דכתיב (דברים טו) תאכלנו שנה בשנה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: משום דאמר ליה [שאומר לו השני]: את נחית לעיבורא [אתה ירדת לבית בחודש העיבור], והרי שנינו במשנתנו שנותנים למוכר גם את חודש העיבור.
And Rabbi Abba bar Memel says: If two lambs were born to a single owner, one on the fifteenth day of the first Adar, and the other one on the first day of the second Adar, then the halakha is as follows: With regard to this lamb that was born on the first day of the second Adar, once the first day of Adar of the next year arrives, it is counted as though a full year has elapsed, and if it was a firstborn it should be sacrificed before that time arrives ab initio. With regard to this lamb that was born to him on the fifteenth day of the first Adar, it is not counted as though a full year has elapsed until the fifteenth day of Adar of the next year.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מַתְקֵיף לַהּ רָבִינָא וְלֵימָא לֵיהּ אֲנָא קָדֵים אָכֵיל יְרוּקָּא מִקַּמֵּא דִּידָךְ מִשּׁוּם דַּאֲמַר לֵיהּ אַתְּ נְחֵיתְתְּ לְעִיבּוּרָא אֲנָא לָא נְחֵיתְנָא לְעִיבּוּרָא.

Ravina again objects to this: But let the lamb that was born first say to the other lamb: I preceded you and ate vegetables before you, i.e., I was born first. The Gemara responds: This is due to the fact that the second lamb can say to the first: You descended to the world during the intercalated month, which is added to the year, whereas I did not descend to the world during the intercalated month.
גליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכיוצא בזה אמר ר׳ אבא בר ממל: נולדו לו שני טלאים, אחד נולד בחמשה עשר של אדר הראשון ואחד באחד באדר השני, זה שנולד באדר השני, כיון שהגיע יום אחד באדר השני של שנה הבאהעלתה לו שנה, ואם היה בכור צריך להקריבו לכתחילה עד אז, זה שנולד לו בחמשה עשר באדר הראשוןלא עלתה לו שנה עד חמשה עשר באדר של שנה הבאה.
Ravina again objects to this: But let the lamb that was born first say to the other lamb: I preceded you and ate vegetables before you, i.e., I was born first. The Gemara responds: This is due to the fact that the second lamb can say to the first: You descended to the world during the intercalated month, which is added to the year, whereas I did not descend to the world during the intercalated month.
גליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) הָא תּוּ לְמָה לִי הַיְינוּ הָךְ מַהוּ דְּתֵימָא הָתָם דִּכְתִיב תְּמִימָה הָכָא דְּלָא כְּתִיב תְּמִימָה לָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן דְּשָׁנָה שָׁנָה מֵהֲדָדֵי גָּמְרִי.:

The Gemara asks: Why do I also need this second halakha? This halakha with regard to the lambs is identical to that halakha concerning the houses. The Gemara answers: Lest you say that there, with regard to houses of walled cities, where it is written: “A full year” (Leviticus 25:30), this is indeed the halakha, but here, with regard to lambs, where it is not written: A full year, perhaps this is not the case; Rabbi Abba bar Memel therefore teaches us that by means of a verbal analogy between the words “year” and “year” the two cases derive their halakhot from each other. With regard to houses of walled cities, it is written: “And if it is not redeemed until the passage of a full year for him” (Leviticus 25:30), and it is written with regard to lambs: “Your lamb shall be without blemish, a male of the first year” (Exodus 12:5).
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
התם הוא דכתיב תמימה – גבי בתי ערי חומה לרבות חדש העיבור:
קמ״ל דשנה שנה גמרי מהדדי – כתיב גבי ערי חומה שנה וכתיב בטלאים שנה שה תמים זכר בן שנה מה להלן תמימה דהיכא דנחית לעיבורא מחשבין לו שנת עיבור אף הכא נמי:
לא כתב תמימה – ולא ליתיב ליה חדש העיבור וליסלקיה שנה בט״ו בשבט.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתקיף לה [מקשה על כך] רבינא, ולימא ליה [ושיאמר לו] הטלה שנולד ראשון: אנא קדים אכיל ירוקא מקמא דידך [אני קדמתי להיוולד ואכלתי ירק לפניך]! ומשיבים: משום דאמר ליה [שאומר לו] השני: את נחיתת לעיבורא [אתה ירדת לחודש העיבור] שהוא מתווסף לחשבון השנה, אנא לא נחיתנא לעיבורא [אני לא ירדתי לחודש העיבור].
The Gemara asks: Why do I also need this second halakha? This halakha with regard to the lambs is identical to that halakha concerning the houses. The Gemara answers: Lest you say that there, with regard to houses of walled cities, where it is written: “A full year” (Leviticus 25:30), this is indeed the halakha, but here, with regard to lambs, where it is not written: A full year, perhaps this is not the case; Rabbi Abba bar Memel therefore teaches us that by means of a verbal analogy between the words “year” and “year” the two cases derive their halakhot from each other. With regard to houses of walled cities, it is written: “And if it is not redeemed until the passage of a full year for him” (Leviticus 25:30), and it is written with regard to lambs: “Your lamb shall be without blemish, a male of the first year” (Exodus 12:5).
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר תְּמִימָה כּוּ׳ רַבִּי אוֹמֵר לִיתֵּן שְׁנַת עִיבּוּרָהּ.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן {ויקרא כ״ה:ל׳} שָׁנָה תְּמִימָה רַבִּי אוֹמֵר מוֹנֶה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה יָמִים כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מוֹנֶה שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ מִיּוֹם לְיוֹם וְאִם נִתְעַבְּרָה נִתְעַבְּרָה לוֹ.:

§ The mishna teaches: When it states: “A full year” (Leviticus 25:30), this serves to include the intercalated month in the year calculated from the sale. Rabbi Yehuda HaNasi says: This serves to give the seller a year and its addition. With regard to this matter, the Sages taught in a baraita: “A full year”; Rabbi Yehuda HaNasi says: This means that one counts 365 days, in accordance with the number of days in a solar year, which are eleven more than in a lunar year. And the Rabbis say: One counts twelve months from day to day, and if an additional month was intercalated into the year, then the month was intercalated to the benefit of the seller, i.e., he has thirteen months to redeem his house.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שנה ועיבורה – היינו שנת הלבנה ומה שיתירים חדשי החמה על הלבנה י״א יום דהיינו שס״ה ימים שתהא תמימה בין ללבנה בין לחמה]:
כמנין ימות החמה – בין בפשוטה בין במעוברת.
י״ב חדש מיום ליום – כמו שאנו קובעין אותן לשנת לבנה.
נתעברה לו – למוכר דכתיב תמימה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: הא תו [הלכה זו בענין טלאים עוד] למה לי לאומרה? והרי היינו הך [הרי זה אותו דבר]! ומשיבים, מהו דתימא [שתאמר]: התם [שם] בבתי ערי חומה הדין כן, משום דכתיב [שנאמר] בתורה ״תמימה״ (ויקרא כה, ל) כפי שלמדנו במשנה, אבל הכא [כאן] בטלאים דלא כתיב [שלא נאמר] ״תמימה״לא שייך דין זה, על כן קא משמע לן [משמיע לנו] ש״שנה״ ״שנה״ מהדדי גמרי [זה מזה הם למדים] בגזירה שווה, שנאמר בבית עיר חומה: ״ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה״ (ויקרא כה, ל), ונאמר בטלאים: ״שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם״ (שמות יב, ה).
§ The mishna teaches: When it states: “A full year” (Leviticus 25:30), this serves to include the intercalated month in the year calculated from the sale. Rabbi Yehuda HaNasi says: This serves to give the seller a year and its addition. With regard to this matter, the Sages taught in a baraita: “A full year”; Rabbi Yehuda HaNasi says: This means that one counts 365 days, in accordance with the number of days in a solar year, which are eleven more than in a lunar year. And the Rabbis say: One counts twelve months from day to day, and if an additional month was intercalated into the year, then the month was intercalated to the benefit of the seller, i.e., he has thirteen months to redeem his house.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) הִגִּיעַ יוֹם שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ וְלֹא נִגְאָל כּוּ׳.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן לַצְּמִיתוּת לַחֲלוּטִין דָּבָר אַחֵר לַצְּמִיתוּת לְרַבּוֹת דאֶת הַמַּתָּנָה מַאי טַעְמָא צְמִית צְמִיתוּת.

§ The mishna teaches: If the final day of the twelve-month period arrived and the house was not redeemed, it becomes the property of the seller in perpetuity. This is the halakha with regard to one who buys a house in a walled city and one to whom it is given as a gift, as it is stated: “In perpetuity [latzemitut]” (Leviticus 25:30). With regard to this matter, the Sages taught: “Latzemitut means in perpetuity; that is, the seller can no longer redeem the house against the buyer’s will, nor does it return to his possession in the Jubilee Year. Another matter derived from this verse is that latzemitut serves to include a house given as a gift. What is the reason, i.e., how is this derived from “latzemitut”? The verse could have stated tzemit, but instead it states tzemitut. The expanded term serves to include a house given as a gift.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואחד הניתן לו במתנה – היה יכול לגאול כל י״ב חדש הנותן המתנה וכשיגיע י״ב חדש ולא נגאלה היתה חלוטה לו:
שנאמר לצמיתות – שהיה יכול לומר לצמות ואמר לצמיתות לרבות המתנה שנחלטת ואינה יוצאה ביובל כמכר:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד שנינו במשנה: כשהוא אומר ״תמימה״ — להביא את חודש העיבור, רבי אומר: ליתן לו שנת עיבורה. ומביאים, תנו רבנן [שנו חכמים בברייתא]: מה פרוש הכתוב ״שנה תמימה״? רבי אומר: מונה תמיד שלש מאות וששים וחמשה ימים כמנין ימות החמה, והם אחד עשר יום יותר משנת הלבנה. וחכמים אומרים: בשנה רגילה מונה שנים עשר חודש מיום ליום, ואם נתעברה השנה — נתעברה לו (למוכר) ויכול לגאול במשך חודש נוסף.
§ The mishna teaches: If the final day of the twelve-month period arrived and the house was not redeemed, it becomes the property of the seller in perpetuity. This is the halakha with regard to one who buys a house in a walled city and one to whom it is given as a gift, as it is stated: “In perpetuity [latzemitut]” (Leviticus 25:30). With regard to this matter, the Sages taught: “Latzemitut means in perpetuity; that is, the seller can no longer redeem the house against the buyer’s will, nor does it return to his possession in the Jubilee Year. Another matter derived from this verse is that latzemitut serves to include a house given as a gift. What is the reason, i.e., how is this derived from “latzemitut”? The verse could have stated tzemit, but instead it states tzemitut. The expanded term serves to include a house given as a gift.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אַמְרוּהָ רַבָּנַן קַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא כְּמַאן דְּלָא כר״מכְּרַבִּי מֵאִיר דְּאִי כר״מכְּרַבִּי מֵאִיר הָאָמַר מַתָּנָה אֵינָהּ כְּמֶכֶר א״ראָמַר רַב פָּפָּא אֲפִילּוּ תֵּימָא ר״מרַבִּי מֵאִיר שָׁאנֵי הָכָא דְּרַבִּי רַחֲמָנָא לַצְּמִיתוּת.

The Sages said the above baraita before Rav Pappa, and then asked: In accordance with whose opinion is this ruling? Ostensibly, it is not in accordance with the opinion of Rabbi Meir, as if it is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, doesn’t he say with regard to the return of an ancestral field in the Jubilee Year that a gift is not like a sale, i.e., an ancestral field given as a gift does not return to the original owner in the Jubilee Year? Likewise, a house in a walled city given as a gift should not become the perpetual property of the buyer after twelve months. Rav Pappa said: You may even say that the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, and it is different here, as the Merciful One includes a house given as a gift through the term latzemitut.”
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כמאן דלא כר׳ מאיר – דאמר בפ׳ יש בכור לנחלה אלו שאינן חוזרין ביובל כו׳. דכי היכי דסבר ר׳ מאיר דמתנה אינה כמכר לענין למיפק ביובל הכי נמי דלא הויא כמכר למיחלט:
[דרבי רחמנא לצמיתות – כדאמר לעיל צמית צמיתות:
האמר – במס׳ בכורות בפ׳ אחרון (דף נב:) מתנה אינה כמכר לחזור ביובל למי שנתנה.
דאי ר״מ הא אמר מתנה אינה כמכר – י״ל דכיון דאינה כמכר אין בידו לגואלה לעולם אפי׳ תוך י״ב חדש ולפי זה מה שהקשינו בפ׳ המקדיש (לעיל כח:) כיון דכתיב אחוזת עולם היא להם היה לנו לומר שלא יתנו בתיהם במתנה אבל נוכל לפרש הכא דמתנה אינה כמכר ויכול הנותן לגאול לעולם אפי׳ אחר י״ב חדש ובהכי ניחא דיכולים כהנים ולוים ליתן לאחר בתיהם במתנה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ה שנינו במשנה: הגיע יום שנים עשר חודש ולא נגאל היה חלוט לו, אחד הלוקח ואחד שניתן לו בית במתנה, שנאמר: ״לצמיתות״ (ויקרא כה, ל). ומביאים, תנו רבנן [שנו חכמים בברייתא]: מה שנאמר ״וקם הבית... לצמיתות״, כוונתו לחלוטין, באופן סופי, שהמוכר אינו יכול לגואלו בעל כרחו, ואינו חוזר אליו ביובל. דבר אחר: ״לצמיתות״לרבות את הבית שניתן במתנה. ומסבירים: מאי טעמא [מה הטעם], כיצד נלמד דין מתנה — שיכול היה להיכתב ״צמית״ ונכתב ״צמיתות״.
The Sages said the above baraita before Rav Pappa, and then asked: In accordance with whose opinion is this ruling? Ostensibly, it is not in accordance with the opinion of Rabbi Meir, as if it is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, doesn’t he say with regard to the return of an ancestral field in the Jubilee Year that a gift is not like a sale, i.e., an ancestral field given as a gift does not return to the original owner in the Jubilee Year? Likewise, a house in a walled city given as a gift should not become the perpetual property of the buyer after twelve months. Rav Pappa said: You may even say that the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, and it is different here, as the Merciful One includes a house given as a gift through the term latzemitut.”
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אֲמַרוּ רַבָּנַן לְרַב פָּפָּא וַאֲמַר לַהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ לְרַב פָּפָּא וְהָא גַּבֵּי יוֹבֵל דִּכְתִיב תָּשׁוּבוּ לְרַבּוֹת האֶת הַמַּתָּנָה ור״מוְרַבִּי מֵאִיר לָא קָא מְרַבֵּי אֶלָּא הָא וַדַּאי דְּלָא כר״מכְּרַבִּי מֵאִיר.:

The Sages said to Rav Pappa, and some say that Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said to Rav Pappa: But consider the case of the Jubilee Year, as it is written: “In this year of Jubilee you shall return every man unto his possession” (Leviticus 25:13), and the Sages teach that this verse serves to include the gift, and yet Rabbi Meir does not include a gift. Rather, this baraita is certainly not in accordance with the opinion of Rabbi Meir.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמרי ליה רבנן לרב פפא והא אמרינן התם בפרק יש בכור] דהא גבי יובל כתיב תשובו לרבות את המתנות ור״מ לא קא מרבי. דתשוב תשובו לא משמע ליה [לרבות] הכי נמי צמית צמיתות לא משמע ליה [לרבות המתנה אלא ודאי דלא כר׳ מאיר]:
תשובו – תשובו איש אל אחוזתו ודרשינן (בפ״ט) (שם) לרבות את המתנה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמרוה רבנן קמיה [אמרו אותה, ברייתא זו, חכמים לפני] רב פפא, ואמרו: כמאן [כשיטת מי הברייתא]? שלא כשיטת ר׳ מאיר, דאי [שאם] כר׳ מאירהאמר [הרי אמר] לגבי חזרת שדה אחוזה ביובל, שהמתנה אינה כמכר. ואם כן, בית עיר חומה שניתן כמתנה — אינו נחלט לאחר שנים עשר חודש! אמר רב פפא: אפילו תימא [תאמר] שהברייתא היא כשיטת ר׳ מאיר, שאני הכא [שונה כאן] הדין, דרבי רחמנא [שריבתה התורה] בלשון ״לצמיתות״, ללמד שהמתנה נידונה כמכר.
The Sages said to Rav Pappa, and some say that Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said to Rav Pappa: But consider the case of the Jubilee Year, as it is written: “In this year of Jubilee you shall return every man unto his possession” (Leviticus 25:13), and the Sages teach that this verse serves to include the gift, and yet Rabbi Meir does not include a gift. Rather, this baraita is certainly not in accordance with the opinion of Rabbi Meir.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן הַמַּקְדִּישׁ בַּיִת בְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה הֲרֵי זֶה גּוֹאֵל וְגוֹאֵל לְעוֹלָם גְּאָלוֹ ואַחֵר מִיַּד הֶקְדֵּשׁ הִגִּיעַ יוֹם שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ וְלֹא נִגְאַל הָיָה חָלוּט לוֹ.

§ The Sages taught: With regard to one who consecrates a house among the houses of walled cities, this individual may redeem it from the Temple treasury, and he may always redeem it, even after the first year, unlike a sale. If another redeemed the house from the possession of the Temple treasury, and the final day of the twelve-month period from its redemption arrived and the house was not redeemed by its owner, the house has become the property of the other individual in perpetuity.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וגואל לעולם – דאינה יוצאה לכהנים ביובל כשדה אחוזה:
גאלה אחר מיד הקדש – אותו אחר דינו כלוקח שאם הגיע יום י״ב חדש ולא גאלה המקדיש נחלט לזה שגאלה מיד הקדש:
וגואל לעולם – שאינו נחלט להקדש לעולם ולקמן מפרש טעמא.
הגיע יום שנים עשר חודש – משלקחו מן הגזבר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמרו רבנן [אמרו חכמים] לרב פפא, ואמר לה [ויש אומרים] שאמר זאת רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע לרב פפא: והא גבי [והרי אצל] שדה אחוזה שחוזרת ביובל, שיש ריבוי מיוחד של הכתוב, דכתיב [שנאמר]: ״בשנת היובל הזאת תשבו איש אל אחוזתו״ (שם יג) וחכמים למדים משם לרבות את המתנה, ואף על פי כן ר׳ מאיר לא קא מרבי [לא מרבה] את המתנה! אלא צריך לומר שהא [ברייתא זו] ודאי שלא כשיטת ר׳ מאיר.
§ The Sages taught: With regard to one who consecrates a house among the houses of walled cities, this individual may redeem it from the Temple treasury, and he may always redeem it, even after the first year, unlike a sale. If another redeemed the house from the possession of the Temple treasury, and the final day of the twelve-month period from its redemption arrived and the house was not redeemed by its owner, the house has become the property of the other individual in perpetuity.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) מְנָא ה״מהָנֵי מִילֵּי אָמַר שְׁמוּאֵל דְּאָמַר קְרָא {ויקרא כ״ה:ל׳} לַקּוֹנֶה אוֹתוֹ וַאֲפִילּוּ מִיַּד הֶקְדֵּשׁ וְלַחְלְטֵיהּ הֶקְדֵּשׁ אָמַר קְרָא לְדוֹרוֹתָיו יָצָא הֶקְדֵּשׁ שֶׁאֵין לוֹ דּוֹרוֹת.

The Gemara asks: From where is this matter derived? Shmuel says: As the verse states: “And if it is not redeemed until the passage of a full year for him, then the house that is in the walled city shall stand in possession of the one who bought it in perpetuity, throughout his generations; it shall not go out in the Jubilee” (Leviticus 25:30). The verse indicates that the house belongs in perpetuity to “the one who bought it,” even if he purchased it from the possession of the Temple treasury. The Gemara asks: But why is the consecrator always capable of redeeming the house from the possession of the Temple treasury? Let it belong to the Temple treasury in perpetuity if it is not redeemed within one year. The Gemara answers that the verse states: “Throughout his generations.” Excluded, therefore, is the Temple treasury, as it is not a person and it does not have generations.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ולחלטיה הקדש – ויהא חלוט להקדש אם לא נגאל בתוך שנתו למה גואל לעולם:
אמר קרא] לדורותיו – למי שיש לו תולדות [דורות] יוצא לצמיתות:
שאין לו דורות – דליכא פריה ורביה קמי שמיא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ו תנו רבנן [שנו חכמים בברייתא]: המקדיש בית בבתי ערי חומההרי זה גואל אותו מיד ההקדש בתוך שנתו, וגם גואל לעולם, ואפילו כעבור שנה (שלא כדין המוכר). אם גאלו איש אחר מיד הקדש, והגיע יום שנים עשר חודש מאז שגאלו מההקדש ולא נגאל הבית על ידי בעליו — היה הבית חלוט לו לאיש האחר.
The Gemara asks: From where is this matter derived? Shmuel says: As the verse states: “And if it is not redeemed until the passage of a full year for him, then the house that is in the walled city shall stand in possession of the one who bought it in perpetuity, throughout his generations; it shall not go out in the Jubilee” (Leviticus 25:30). The verse indicates that the house belongs in perpetuity to “the one who bought it,” even if he purchased it from the possession of the Temple treasury. The Gemara asks: But why is the consecrator always capable of redeeming the house from the possession of the Temple treasury? Let it belong to the Temple treasury in perpetuity if it is not redeemed within one year. The Gemara answers that the verse states: “Throughout his generations.” Excluded, therefore, is the Temple treasury, as it is not a person and it does not have generations.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) לֹא יֵצֵא בַּיּוֹבֵל לְמָה לִי אָמַר רַב סָפְרָא לֹא נִצְרְכָא זאֶלָּא לְמוֹכֵר בַּיִת בְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה וּפָגַע בּוֹ יוֹבֵל בְּתוֹךְ שְׁנָתוֹ סד״אסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא לִיפּוֹק בְּיוֹבֵל קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן לֹא יֵצֵא בַּיּוֹבֵל.:

The Gemara asks: Why do I need the phrase in the above verse: “It shall not go out in the Jubilee”? After all, it already stated: “In perpetuity.” Rav Safra said: This phrase is necessary only for the case of one who sells a house among the houses of walled cities and the Jubilee Year arrived during the year of the sale. It might enter your mind to say that the house should leave the possession of the buyer to enter the possession of its owner in the Jubilee Year. Therefore, the verse teaches us: “It shall not go out in the Jubilee,” to teach that this is not the case.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
(גאלה אחר. דכתיב וקם את הבית וגו׳:
והאחר דכתיב וקם הבית וגו׳):
לא יצא ביובל דאינו חוזר לבעלים למה לי:
סד״א ליפוק ביובל – דפקע יובל לקנינו קמ״ל דלא:
לא יצא ביובל למה לי – הואיל וכתיב לצמיתות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו]? אמר שמואל, דאמר קרא [שאמר הכתוב]: ״ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה וקם הבית... לקנה אותו לדורותיו לא יצא ביובל״ (ויקרא כה, ל) — לכל הקונה בית כזה, ואפילו זה שקנאו מיד הקדש. ושואלים: אם כן, מדוע יכול המקדישו לגואלו לעולם? ולחלטיה [ושיחלטנו] ההקדש, אם לא גאלו המקדיש בתוך שנה! ומשיבים, אמר קרא [הכתוב] שם: ״לדרתיו״, ולפיכך, יצא הקדש שאינו אדם ואין לו דורות.
The Gemara asks: Why do I need the phrase in the above verse: “It shall not go out in the Jubilee”? After all, it already stated: “In perpetuity.” Rav Safra said: This phrase is necessary only for the case of one who sells a house among the houses of walled cities and the Jubilee Year arrived during the year of the sale. It might enter your mind to say that the house should leave the possession of the buyer to enter the possession of its owner in the Jubilee Year. Therefore, the verse teaches us: “It shall not go out in the Jubilee,” to teach that this is not the case.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) מַתְנִי׳: חבָּרִאשׁוֹנָה הָיָה נִטְמָן יוֹם שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ כְּדֵי שֶׁיְּהֵא חָלוּט לוֹ הִתְקִין הִלֵּל שֶׁיְּהֵא חוֹלֵשׁ מְעוֹתָיו לַלִּשְׁכָּה וִיהֵא שׁוֹבֵר אֶת הַדֶּלֶת וְנִכְנָס אֵימָתַי שֶׁיִּרְצֶה הַלָּז יָבֹא וְיִטּוֹל אֶת מְעוֹתָיו.:

MISHNA: At first, the buyer would conceal himself on the final day of the twelve-month period, in order to ensure that it would become his in perpetuity. Hillel instituted that the seller would place [ḥolesh] his money in the chamber of the court and that he will break the door and enter the house, and when the other individual, i.e., the buyer, will wish to do so, he may come to the chamber and take his money.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[היה נטמן הלוקח – יום י״ב חדש כדי שלא ימצאנו המוכר שיגאלנה ממנו כדי שיחלוט לו]:
שיהא חולש מעותיו ללשכה – העשויה לכך היה מניח מעות [פדיונו] באותו לשכה כשאינו מוצא הלוקח:
[ויהא שובר את הדלת – פתח הבית שמכר ויכנוס בו וכשירצה הלה הלוקח יבא ויטול מעותיו מן הלשכה]:
ערך חלש
חלשא(גיטין עד:) תנן התם (ערכין לא:) התקין הלל שיהא חולש את מעותיו ללשכה ויהא שובר את הדלת ונכנס (שבת קמט) מטילין חלשים (גמ׳) מאי משמע דהאי חלשים לישנא דפורי הוא דכתיב תולש על גוים:
ערך שחן
שחןב(יומא נג:) ומתפלל שתהא שנה זו שחונה וגשומה. (בבא קמא פב.) ת״ר ה׳ דברים נאמרו בשום משביע ומשחין ומרבה הזרע וכו׳ (כתובות י: גיטין סט) תמרי משבעא ומשחנא משלשלא ומאשרא ולא מפקנא פי׳ בערך אשר (סוכה מ. בבא בתרא קא) והא איכא עצים דמשחן פירוש עצים שמדליקין בהן התנור לאחר שריפת העצים הנאתן לאפו׳ בהן את הפת והעשויין להתחמם בהם בני אדם הנאתן וביעורן שוה שהעצים והאדם מתחמם בהם (ערכין לא) ולימא ליה אנא קדים שחין נורא מקמך דידך פי׳ לימא אותו שקנה בט״ו באדר ראשון לאותו שקנה באדר שני אנא קדים שחין נורא כלומר אני הסקתי אש בביתי במדורתי קודם שהסקת אתה בביתך שאני קניתי קודם מפני מה נחלט לך ביתך קודם משיחליט אותו שלי שקניתי קודם דא״ל את נחית לעיבורא שקנית בחדש העיבור בט״ו באדר ראשון גלית דעתך דשנת עיבור אתה רוצה לחשב הלכך לא נגמרה שנתך עד ט״ו באדר ולא יחם לו תרגום ולא שחין ליה (בראשית רבה טז) משל הדיוט עבד מלך כמלך דבוק לשחון וישחין לך כחם צח תרגומו כשחין בציח:
א. [ווארפיי. גורל ווארפן.]
ב. [ווארם ווערדען.]
מתני׳ היה נטמן – הלוקח ביום שנים עשר חודש כדי שלא ימצאהו מוכר ליתן לו מעותיו והוא חלוט לו.
שיהא חולש – כמו (ישעיהו יד) חולש על גוים וכדגרסינן (שבת דף קמח:) מטילין חלשים על הקדשים. שיהא מטיל מעותיו ללשכות שבעזרה.
ויהא שובר הדלת – של בית שמכר ונכנס.
התקין הלל – הכא משמע דבימי הלל שהיה בבית שני כדאמרינן בפ״ק דשבת (דף טו. ושם) הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן לפני הבית מאה שנה היו נוהגין יובל כיון דבתי ערי חומה היה נוהג כדאמר בפירקין דלעיל (דף כט.) דאין בתי ערי חומה אלא בזמן שהיובל נוהג וקשה לפירש״י דפרק השולח (גיטין דף לו.) דתנן הלל תיקן פרוזבול ופריך בגמ׳ עלה מי איכא מידי דאורייתא משמטא והתקין הלל דלא תשמט ומשני בשביעית בזמן הזה דרבנן ופרש״י והלל כרבי סבירא ליה דאמר שביעית להשמטת מלוה בזמן הזה דרבנן ואע״ג דהלל בבית שני הוה סבירא ליה דבבית שני הואיל ולא היה יובל נוהג לא היה נוהג שמיטה מדאורייתא ודאמרינן מנו יובלות לקדש שמיטין מדרבנן קאמר וכאן משמע דבבית שני היה יובל נוהג מן התורה וכן משמע בכריתות פרק ארבעה מחוסרי כפרה בסופו (כריתות יא.) ויתנו ידיהם להוציא (את) נשיהם ואשמים וגו׳ אמר רב חסדא מלמד שכולן שפחה חרופה בעלו ושפחה חרופה היינו חציה שפחה וחציה בת חורין המאורסת לעבד עברי ואמרינן בפרקין דלעיל (דף כט.) דאין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג אלמא נהגו יובלות בבית שני וצ״ל דע״כ דאין הכי נמי דנהגו יובלות בבית שני ואע״ג דכל ישראל לא חזרו בימי עזרא כדכתיב (נחמיה ז) כל הקהל כאחד ארבע רבוא אלפים שלש מאות וששים ומיהו מכל שבט ושבט חזרו מקצתן והוי שפיר כמו כל יושביה עליה כדאמרינן לקמן שמנו יובלות אע״ג דלא חזרו כולן וההיא דפרק השולח (גיטין דף לו.) צ״ל דהלל לאו לדריה תקין אלא יודע היה שהבית היה עתיד ליחרב ולפיכך תיקן פרוזבול ואע״ג דבעי התם הלל כי תקין פרוזבול לדריה הוא דתקין או לדרי עלמא תקין ההיא לאו לאביי קבעי כי אם לרבא דמתרץ התם הפקר ב״ד היה הפקר.
חולש מעותיו ללישכה כו׳. פרש״י מלשון חלשים על הקדשים דפ׳ שואל דמפרש התם לישנא דפוריא וגורל כמו חולש על גוים ולא ידענא מאי גורל שייך הכא ועי׳ ברמב״ם פ״א כמו ויחלוש יהושע כו׳ ע״ש:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: מה שנאמר בדין מוכר בית עיר חומה ״לא יצא ביובל״ למה לי? והרי כבר נאמר ״לצמיתות״! אמר רב ספרא: לא נצרכא [לא נצרכה] אלא ללמד לגבי מוכר בית בבתי ערי חומה, ופגע בו יובל בתוך שנתו של המכר, סלקא דעתך אמינא ליפוק [יעלה על דעתך לומר שיצא] הבית לבעליו ביובל, על כן קא משמע לן [משמיע לנו]: ״לא יצא ביובל״, שאין היובל שייך בדין בית עיר חומה.
MISHNA: At first, the buyer would conceal himself on the final day of the twelve-month period, in order to ensure that it would become his in perpetuity. Hillel instituted that the seller would place [ḥolesh] his money in the chamber of the court and that he will break the door and enter the house, and when the other individual, i.e., the buyer, will wish to do so, he may come to the chamber and take his money.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) גְּמָ׳: אָמַר רָבָא מִתַּקָּנָתוֹ שֶׁל הַלֵּל הֲרֵי טזֶה גִּיטִּיךְ עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי מָאתַיִם זוּז וּנְתָנָהּ לוֹ מִדַּעְתּוֹ מְגוֹרֶשֶׁת בְּעַל כׇּרְחוֹ אֵינָהּ מְגוֹרֶשֶׁת

GEMARA: Rava says: It may be inferred from the ordinance of Hillel in the mishna that if one says to his wife: This is your bill of divorce on the condition that you will give me two hundred dinars, and she gave the money to him with his consent, then she is divorced. But if she gave it to him against his will, she is not divorced.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתקנתו של הלל ש״מ דנתינה בעל כרחו בעלמא לא הויא נתינה:
גמ׳ מדעתו – שיקבלם ברצון.
1בעל כרחו – שהטילתם בביתו כי ה״ג דתקין הלל במתני׳.
1. ד״ה זה מופיע בדפוס וילנא בתחילת דף ל״ב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ז משנה בראשונה היה הקונה בית עיר חומה נטמן (מסתתר) ביום האחרון שבשנים עשר חודש, כדי שלא יחזיר לו המוכר את הכסף, וממילא יהא הבית חלוט לו לקונה. התקין הלל שיהא המוכר חולש (מטיל) מעותיו ללשכה של בית הדין, ויהא שובר את הדלת ונכנס לבית, ואימתי שירצה הלז (הקונה) יבא ללשכה ויטול את מעותיו.
ח גמרא אמר רבא: מתקנתו של הלל במשנתנו יש ללמוד שהאומר לאישה: ״הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז״, ונתנה לו אותם, אם היה זה מדעתו — הרי שנתקיים התנאי והיא מגורשת, אך אם נתנה לו אותם בעל כרחואינה מגורשת.
GEMARA: Rava says: It may be inferred from the ordinance of Hillel in the mishna that if one says to his wife: This is your bill of divorce on the condition that you will give me two hundred dinars, and she gave the money to him with his consent, then she is divorced. But if she gave it to him against his will, she is not divorced.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144