×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) (חַיָּיב).
is liable for violating the prohibition: “Drink no wine nor strong drink [sheikhar]” (Leviticus 10:9). Consequently, the term sheikhar in the text can be understood here as the sweet dried fig.
רי״ףרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
{בבלי יומא עו ע״ב} סיכה דאיקרי עינוי מנא לן1 דכתיב {דניאל י:ג} לחם חמודות לא אכלתי ובשר ויין לא בא אל פי וסוך לא סכתי ואיקרי עינוי דכתיב {דניאל י:יב} [כי] מן היום הראשון2 אשר נתת את3 לבך להבין ולהתענות4.
1. מנא לן: חסר ב-גב.
2. כי מן היום הראשון: גב גג דפוסים. כ״י נ רק: ״מיום״. כ״י א רק: ״מן היום הראשון״ כבר״ח.
3. את: כ״י נ: ״אל״.
4. גב נוסף: ״וגו׳⁠ ⁠״. גג גיח ממשיכים: ״לפני יי׳ אלהיך נשמעו דבריך״. כ״י נ מדלג: ״נשמעו דבריך״.
חייב – משום שכר אל תשת (ויקרא י).
אתיא שכר שכר מנזיר. וא״ת למאן דמחייב באכל דבילה קעילית וחלב ונכנס למקדש ולא יליף שכר שכר מנזיר מנא לן דשתיה בכלל אכילה1 י״ל דמסברא נפקא ליה כדאמרי׳ בפ״ג דשבועות (דף כב:) דלענין נדר נפקא לן מסברא דאמר ליה איניש לחבריה תא וניטעום מידי ואזל ושתי ואי נמי לענין מעשר אית ליה ג״ש ולא לענין מקדש משום דרחמנא אמר להבדיל ולהורות ובכל שאר משכרין אינו יכול להבדיל ולהורות אבל הקשה ה״ר אלחנן על תירוץ אחרון זה דהא אמרינן בפ״ק דנזיר (דף ג:) רבי שמעון אומר אינו נזיר עד שיזיר מכולם שנאמר מכל אשר יעשה ורבנן דרשי מיין ושכר יזיר אפילו לא נזר אלא מאחד מהן הוי נזיר ור׳ שמעון יליף שכר שכר מנזיר לענין מקדש לאפוקי מדתניא אכל דבילה קעילית ושתה דבש וחלב כו׳ ואמאי לא קאמר דר׳ שמעון לענין מעשר שני יליף ולא ליתי לאפוקי מהך ברייתא אלא ש״מ לא יליף לה כלל בשום מקום כיון דלא גמר לה בחד דוכתא ואין נראה לדחות דשכר דנזיר למקדש לא ילפינן אלא שכר דמעשר מפני דהוה מופנה מצד אחד אבל רבי שמעון דאית ליה שכר דנזיר הוי מופנה א״כ לא הוה ליה למילף [מעשר שני] שכר שכר מנזיר אי סבר דבשאר משכרין אי נכנס למקדש חייב דמ״מ תיקשי אמאי ילפי שכר שכר דמעשר מנזיר נילף שכר שכר דמעשר דמופנה משכר דמקדש על כן אין לנו אלא תירוץ ראשון:
1. לענין אכילת יוהכ״פ ולענין נדר כדמשמע י״ל וכו׳ אפילו לא נזר אלא מאחד ור״ש וכו׳ ואמאי לא קאמר דר״ש יליף לענין מעשר וכו׳ דאית לי׳ דשכר דנזיר הוה מופנה הו״ל למילף מקדש שכר שכר מנזיר ואמאי סבר דבשאר וכו׳ כצ״ל ועיין ש״י.
חייב משום ״ושכר אל תשת״ (ויקרא י, ט). ואם כן אפשר לפרש שכר שבכתוב זה בדבילה.
is liable for violating the prohibition: “Drink no wine nor strong drink [sheikhar]” (Leviticus 10:9). Consequently, the term sheikhar in the text can be understood here as the sweet dried fig.
רי״ףרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) אֶלָּא יָלֵיף שֵׁכָר שֵׁכָר מִנָּזִיר מָה לְהַלָּן יַיִן אַף כָּאן יַיִן.

Rather, the Gemara rejects this and states: It is derived through a verbal analogy of sheikhar and sheikhar stated in the verses of the nazirite (Numbers 6:3). Just as there, in the case of the nazirite, sheikhar means strong wine, so too, here, it means strong wine and not sweet dried figs.
רי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אף כאן יין – וביין אין שכרות אלא בשתייתו.
גמר שכר שכר מנזיר – ואם תאמר לרבי יהודה דלא יליף גזירה שוה בברייתא פרק אמרו לו (כריתות דף יג:) מנא ליה דשתיה בכלל אכילה יש לומר מסברא כדאמרינן בפ״ג דשבועות (דף כב:) איבעית אימא קרא איבעית אימא סברא אבע״א סברא כדאמרי אינשי תא ונטעום מידי ואזלי ואכלי ושתו א״נ נראה לי נהי דלגבי ביאת מקדש לא יליף שכר שכר מנזיר לחייב אפי׳ בשאר משכרין הכא גבי מעשר שני הוה יליף גזירה שוה דהתם טעמא רבה איכא דלא יליף משום דשתויי יין גנאי הוא ליכנס שכור לפנים דאפילו לפני מלך בשר ודם אין עושין כן כ״ש לפני מלך מלכי המלכים הקב״ה וכיון דטעמא מש״ה הוא מה לי יין מה לי שאר משכרין אבל בעלמא מודה דגמרינן מנזיר תדע דהא הכא אליבא דמ״ד אכל דבילה קעילית ונכנס למקדש חייב דהיינו רבי יהודה מסקינן גמר שכר שכר מנזיר אלמא דמודה רבי יהודה הכא כדפרי׳ וניחא נמי הא דקשה אדגמרת מנזיר נגמר ממקדש אפילו שאר משכרין אלא ודאי לא גמרינן מקדש מעלמא ולא בעלמא גמרינן מינה דטעמא דהתם הוי כדפרי׳ והא לא שייך בעלמא ואם תאמר דהשתא מסקינן הכא דדבילה קעילית אין נקחת בכסף מעשר ובפרק בכל מערבין (עירובין דף כז:) לא משמע הכי דדרשינן ביין לרבות שלוקחין יין אגב קנקנו בשכר מלמד שלוקחין תמד משהחמיץ ומפרש התם דצריכי דאי כתב רחמנא בשכר ה״א דבילה קעילית [כתב רחמנא יין ע״ג קנקנו וכ״ש דבילה קעילית] ואייתר לן בשכר לתמד משהחמיץ וע״ק מנלן התם למידרש כל הני דרשות ביין שלוקחין יין אגב קנקנו בשכר לתמד משהחמיץ בבקר ע״ג עורו בצאן ע״ג גיזותיו והא צריכי למידרש מינייהו כללי ופרטי לכל הפחות תרתי מינייהו צריכי חד בעלי חיים וחד שאינן בעלי חיים דאי כתב רחמנא יין ושכר ה״א גידולי קרקע ממש דווקא ואי כתב רחמנא בבקר ובצאן ה״א בעלי חיים אין שאין בעלי חיים לא כדאמרינן בפרק קמא דקדושין (קידושין יז.) גבי הענקה וי״ל דהתם לאו מביין ושכר ובבקר ובצאן קא דריש אלא מיתורא דביתי״ן דהוה מצי למיכתב יין ושכר בקר וצאן והשתא ניחא בשמעתא דבכלל שכר דקרא לא הוי דבילה קעילית וא״ת ולמה לי לרבויי התם דבילה קעילית תיפוק ליה מכעין הפרט דהוי פרי מפרי וגידולי קרקע וי״ל דשמא אינה ראויה לאכילה ולא חשיבא פרי כולי האי וא״ת הכא דפריך ואימא דבילה קעילית לישני מיין אגב קנקנו (דאינה) דנקחת נפקא כדאיתא בפ׳ בכל מערבין (עירובין דף בז:) ונראה לי דשפיר פריך דאי מיין אגב קנקנו נימא דאינה נקחת דבילה קעילית בפני עצמה מכסף מעשר אלא בהבלעה דומיא דיין אגב קנקנו כדמשמע התם דכל הנך דמרבינן מדרש׳ דביתי״ן אינה נקחת בעינייהו אלא בהבלעה והכי פריך ואימא דשכר גופיה מיירי בדבילה קעילית ותהיה נקחת בפני עצמה בלא הבלעה וא״ת אמאי לא גמרינן דשתיה בכלל אכילה מדכתיב בשכר ודרשינן מיניה תמד משהחמיץ ואמר רחמנא ואכלת וי״ל ע״י אניגרון אי נמי יש לומר ואכלת לא קאי אלא אגופיה ולא אמאי דמרבינן מדרש׳ דביתי״ן תדע דהא יין אגב קנקנו ובקר אגב עורו וצאן אגב גיזותיו לא שייך בהו אכילה ואם תאמר כי גמרינן שכר שכר מנזיר דשכר חמרא הוא מנלן דשתיה בכלל אכילה היא דילמא ביין קרוש הבא משניר להכי כתב ואכלת וכי האי גוונא פריך בפרק קמא דסוכה (סוכה יב.) בגמ׳ דזה הכלל וכו׳ ויש לומר דילמא לא חזי לאכילה אלא שורין אותו במים ושותין ועוד מאי קמ״ל קרא ועוד דגמרינן מנזיר מה התם בכל מיני יין אסור דכתיב מכל אשר יעשה מגפן וגו׳ אף שכר דהכא.
יליף שכר שכר מנזיר. תימה לרבי דהא בעירובין בפרק בכל מערבין (דף כז.) תניא בן בג בג אומר ונתתה הכסף וכו׳ וקאמר התם דצריכי דאי כתב רחמנא שכר הוה אמינא דבילה קעילית אבל יין אגב קנקנו אימא לא כתב רחמנא ביין ומדרש מיניה ביין אגב קנקן וכ״ש דבילה קעילית ואייתי ליה בשכר לתמד משהחמיץ משמע הא אי לאו יתור דביין הוה אמינא מאי שכר דבילה קעילית והיכי מצינו למימר הכי הא ילפינן שכר שכר מנזיר ודוחק הוא לדחות דמילתא דהתם אתיא למאן דאמר דחייב בשאר משכרין בנכנס למקדש ולית ליה שכר שכר מנזיר ועוד קשה לרבי דהתם דרשינן מבבקר דלוקחין בשר אגב עורו והא איצטריך לכלל ופרט דדרשינן התם מה הפרט מפורש פרי מפרי וגידולי קרקע כו׳ ועוד דתרי פרטי צריך לכל הפחות אי כתב בקר וצאן הוה אמינא בעלי חיים אין ואי כתב יין ושכר הוה אמינא גידולי קרקע כדאמרינן בקדושין (דף יז.) גבי הענקה דאי כתב רחמנא בקר וצאן הוה אמינא בעלי חיים ואי כתב רחמנא גורן ויקב כו׳ ואומר רבי דמיתורא דהביתי״ן דריש התם אבל בקר וצאן ויין ושכר לגופיה צריכי לדרשא אחרינא ולפרי מפרי דעירובין ולהכי מוקמינן ליתורא דבי״ת דבשכר לדבילה קעילית אבל שכר גופיה ילפינן מנזיר. מ״ר. מיהו תימה לרבי אמאי איצטריך קרא לדבילה קעילית והא מכל שכן דיין אגב קנקנו נפקא י״ל דמ״מ אע״פ שלא היה משמיענו חידוש אי בדבילה קעילית משתעי מ״מ יש לנו לומר דמישתעי בהכי ולשם דרש הכי איצטריך כמו פרטי דבקר וצאן ויין ושכר גופייהו דלא איצטריכו לכולהו אלא לשום דרשה בעלמא. מ״ר. וא״ת למה לי ג״ש דשכר שכר לרבות יין דשתיה בכלל אכילה תיפוק ליה מדמרבינן התם תמד משהחמיץ י״ל דהיינו על ידי אניגרון וא״ת אמאי הוה צריך קרא לדבילה קעילית יותר מכל שכן דיין אגב קנקנו נפקא י״ל דמ״מ אע״פ שלא היה משמיענו חידוש אי בדבילה קעילית משתעי מ״מ יש לנו לומר דמישתעי בהכי ולשם דרש הכי איצטריך כמו פרטי דבקר וצאן ויין ושכר גופייהו דלא אצטריכו לכולהו אלא לשום דרשה בעלמא. מ״ר. וא״ת למה לי ג״ש דשכר שכר לרבות יין דשתיה בכלל אכילה תיפוק ליה מדמרבינן התם תמד משהחמיץ י״ל דהיינו על ידי אניגרון וא״ת אמאי הוה צריך קרא לדבילה קעילית יותר מכל שאר פירות דנפקא לן בעירובין מכלל ופרט פרי מפרי וגדולי קרקע ושמא אין ראויות לאכילה לגמרי אי נמי אין ראויות אלא ע״י תערובת מים ומיהו חשיבי מתמד שהוא אינו פירא גופיה אלא המים עיקר ולהכי צריך יתורא דבי״ת דבשכר. מ״ר. וא״ת היכי מוכח מילתיה שכר שכר מנזיר דשתיה בכלל אכילה דילמא יין קרוש הבא משניר וכ״ת קרא מאי קמ״ל דא״כ כי קא פריך ואימא דבילה קעילית לא אשמועינן קרא שום חידוש י״ל דלהעמיד לקרא ביין מיירי בכל יין ועוד כי שמא אותו מתוק ואינו משכר. מ״ר. א״נ אינו נאכל אלא שורין אותו במים ושותין אותו1:
שכר שכר מנזיר. ובנזיר יין ממש הוא דכתיב חומץ יין וחומץ שכר דלא שייך בדבילה קעילית אלא ביין:
1. עי׳ בתוס׳ דסוגיין ובתוס׳ עירובין ושבועות דשם ועיין ש״י.
(עו.) אלא יליף לה שכר שכר מנזיר – וא״ת אדרבה נילף שכר שכר משתויי יין. י״ל דהא דמיירי לעינויי לההיא דמעשר דמיא טפי דאלו ההיא דשתויי יין ולהבדיל ולהורות אמר רחמנ׳. ומה לי יין או דבלה קעילית. וי״מ דמאן דיליף שכר שכר מנזיר לית ליה ההיא דדבילה קעילית ותנא דדבילה קעילית לא יליף שכר שכר מנזיר דאי הוה גמיר גזרה שוה הוה דריש לה בכל דוכתא. והראיה מדאמרי׳ בפ״ק דנזיר ר״ש אומר אינו נזיר עד שידור מכולן וכו׳. ושקלי׳ וטרי׳ עלה ואמרי׳ דר״ש יליף שכר שכר מנזיר ולאפוקי מדתני׳ אכל דבילה קעילית חייב וכו׳ ואמאי לימ׳ דיליף לה לענין מעשר בלחוד ולא ליתי לאפוקי מהאי בריתא אלא ודאי ש״מ דמאן דיליף מנזיר לכל דוכתא יליף לה. וא״ת א״כ לההוא תנא דדבילה קעילית מנא ליה דשתיה בכלל אכילה לענין יוה״כ. וי״ל דאתיא ליה מסברא כדאמרי׳ במסכת שבועות דאמר ליה איניש לחבריה תא נטעום ואזלי ואכלו ושתו. וזו שיטת ה״ר אלחנן ז״ל.
בד״ה גמר שכר כו׳ יליף ג״ש והתם טעמא רבה איכא כו׳ כצ״ל:
בא״ד גמר שכר כו׳ מסקינן הכא דדבילה קעילית אין נקחת בכסף כו׳ בשכר ה״א דבילה קעילית כתב רחמנא יין על גבי קנקנו וכ״ש דבילה קעילית ואייתר לן בשכר כו׳ לישני מיין אגב קנקנו דנקחת נפקא כו׳ י״ל ואכלת לא קאי אמאי דמרבינן כו׳ עכ״ל כצ״ל:
אלא יש לדחות ולומר כך: יליף [לומד הוא] בגזירה שוה ״שכר״ ״שכר״ מנזיר, מה להלן בנזיר ״שכר״ פירושו — יין ממש, אף כאן — יין ממש ולא דבילה.
Rather, the Gemara rejects this and states: It is derived through a verbal analogy of sheikhar and sheikhar stated in the verses of the nazirite (Numbers 6:3). Just as there, in the case of the nazirite, sheikhar means strong wine, so too, here, it means strong wine and not sweet dried figs.
רי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְתִירוֹשׁ חַמְרָא הוּא וְהָתַנְיָא אהַנּוֹדֵר מִן הַתִּירוֹשׁ אָסוּר בְּכׇל מִינֵי מְתִיקָה וּמוּתָּר בְּיַיִן וְלָאו חַמְרָא הוּא וְהָכְתִיב {זכריה ט׳:י״ז} וְתִירוֹשׁ יְנוֹבֵב בְּתוּלוֹת דָּבָר הַבָּא מִן הַתִּירוֹשׁ יְנוֹבֵב בְּתוּלוֹת.

The Gemara returns to the meaning of the word tirosh: Is tirosh wine? Isn’t it taught in a baraita: One who vows not to benefit from tirosh is not allowed sweet foods, e.g., sweet fruits, but is allowed wine. Therefore, tirosh is not wine but sweet food. The Gemara rejects this: And is tirosh not wine? But isn’t it written: “Tirosh shall make the young women flourish [yenovev]” (Zechariah 9:17). The word yenovev comes from the word niv, speech. Consequently, tirosh is a food that tempts the heart and mouth of the drinker, even of virgins, who are modest and reticent. Since sweet foods do not have this effect, tirosh must be wine. The Gemara replies: This is not a proof, since we could explain it otherwise: Something that comes from tirosh, such as wine, causes virgins to come forth; tirosh itself means sweet grapes. Perhaps wine is called tirosh only by extension because it is made from tirosh.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספות ישניםתוספות רי״דריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אסור בכל מיני מתיקה – בפירות חדשים בתפוחים בענבים.
ומותר ביין – בן ארבעים.
ותירוש ינובב בתולות – זה יין טוב שהוא משכר את האדם לגלות סתרי לבו האטומים כבתולה.
הבא מן התירוש – מן הענבים והכי קאמר קרא הענבים יוציאו לכם דבר אשר ינובב בתולות.
ותירוש ינובב בתולות. ומיני מתיקה פשיטא שאין מנובבין בתולות:
ומותר ביין – פירש המורה: ומותר ביין בן ארבעים יום. ויפה פירש דדוקא ביין בן ארבעים מותר שעברה כל תסיסתו ויצא מכלל תירוש אבל תוך ארבעים אסור שהוא בכלל תירוש ולא ייתכן לומר שהיין כשהוא תוסס לא ייקרא תירוש אלא ענבים ומיני מתיקה. ואם כן שגם היין מגתו ייקרא תירוש למה כשמקשה לפנים ותירוש יקביך יפרוצו נדחק לתרץ הכי קאמר דבר הבא מן התירוש יקביך יפרוצו איבעי למימר כשיורד מן הגת ביקב ודאי תירוש איקרי וזה מוכיח שלא נקרא תירוש אלא ענבים ולא יין מגתו ודבר זה אינו נכון ואינו מתיישב על הדעת. ונראה לי לפרש השיטה כן: ותירוש חמרא הוא והתניא כו׳ – פירוש: מקשה על מאי דבענן למילף לעיל שתייה בכלל אכילה מדכתיב ואכלת לפני י״י אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך תירוש חמרא הוא וקרי ליה ואכלת. והשתא מקשה ותירוש חמרא הוא דפשטת מיניה הכי והתניא הנודר מן התירוש אסור בכל מיני מתיקה – אלמא תירוש לאו חמרא חדתא בלחוד הוא אלא כל מיני מתיקה נקראין תירוש ואם כן הא דכתיב מעשר דגנך ותירושך על כל מיני מתיקה קאמר והאי דקאמר ואכלת אמידי דבר אכילה קאמר כגון ענבים ותאנים ולא אחמרא דשתייה לאו בכלל אכילה. וכי היכי דהוה בענן לאוקומיה ושכר דלעיל אדבלה קעילית ולאו איין, הם הכי נמי האי ואכלת אשאר מיני מתיקה קאמר ולאו אחמרא1 חדתא. ומקשה: ותירוש לאו אחמרא הוא – פירוש: אחמרא מיוחד ולא כל מתיקה והכתיב ותירוש ינובב בתולות. ואי אמרת דתירוש כל מתיקה משמע וכי מיני מתיקה ינובב בתולות2 כי אם יין בלבד. וכן נמי ותירוש יקביך יפרוצו כלום יימצא ביקבים מיני מתיקה כי אם יין אלמא תירוש חמרא בלבד הוא. והם הכי נמי האי ותירושך חמרא הוא וקאמר רחמנא ואכלת אלמא שתייה בכלל אכילה. ומתרץ: דבר הבא מן התירוש ולעולם כל מיני מתיקה נקראין תירוש כדתניא בנדרים. והדר ומקשה: ותירוש לאו חמרא הוא מיוחד הוא אלא כל מיני מתיקה נקראין תירוש. והכתוב זנות יין ותירוש יקח לב ואין לתרץ כאן דבר הבא מן הענבים שגם היין מן הענבים בא. אלא ודאי האי דקאמר יין ותירוש יין ישן והיין חדש הוא אלמא תירוש יין חדש מיוחד הוא ולא כל מיני מתיקה שמיני מתיקה אינן לוקחין את הלב. אלא לעולם תירוש חמרא הוא ולא כל מיני מתיקה ושפיר ילפינן מותירושך דשתייה בכלל אכילה.
1. כן תוקן בדפוסים. בכ״י ששון 557: ״אחומ׳⁠ ⁠״.
2. בכ״י ששון 557 נכפל כאן: ״ואי אמרת... ינובב בתולות״.
(עו.) והא כתיב ותירוש ינובב בתולות – פי׳ לשון ינובב ניב שפתים כענין שאמרו נכנס יין יצא סוד ואלו מיני מתיקה אין מנובבין בתולות.
גרש״י ז״ל נהמא חמימא דחיטי דכייתא ופי׳ ז״ל דמתרגמי׳ את בגדי עשו החמודות דכייתא והיינו לחם חמודות. וי״ג נהמא חמימ׳ אדחיטי בזיתי ולחם חמודות דרשי׳ לשון חימום כדאמרי׳ נחמרו בני מעיה והוא כמו נחמדו.
דבר הבא מן התירוש כו׳. פרש״י ענבים ק״ק אמאי לא פריך מגופיה דקרא דכתיב מעשר דגנך ותירושך וגו׳ דלא הוה ענבים דאין נותנין מעשר מן הפירות מה״ת ולולי פירושו נ״ל דודאי ידע דתירוש לאו ענבים הוא אלא דס״ד למימר דתירוש הוא דוקא יין חדש שהוא מתוק ולכך כינו כל דבר מתיקה ע״ש היין חדש ואהא פריך ולאו חמרא הוא דהיינו גם יין ישן שהוא בן מ׳ יום בכללו מדכתיב ינובב בתולות דמשמע שמשכר ויין חדש אינו משכר וכן ותירוש יקביך יפרוצו דקאי ארישיה דקרא דאסמיך יפרוצו בו לרוב משמע יין ישן ודמשני דבר הבא מן התירוש היינו שהישן בא מן החדש שנקרא תירוש ופריך מדכתיב יין ותירוש יקח לב דהיינו דבר המשכר דהיינו ישן דהכא ליכא למימר הבא מן התירוש דהיינו יין דהא יין בפירוש כתיב אלא דתירוש נמי ישן וקראו בשני שמות דהיינו יין ותירוש יין שמביא כו׳ ופרש״י ע״י היין רוב הניאוף כו׳ ויותר נראה ע״ש הפסוק למי אוי ולמי אבוי וגו׳ למאחרים על היין כמפורש בפ׳ בן סורר:
בתוך הדיון נתפרש שהתירוש הוא יין, ושואלים: וכי תירוש חמרא [יין] הוא? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: הנודר ואוסר עצמו מן התירוש — אסור בכל מיני מתיקה, כגון: פירות מתוקים ומותר ביין, הרי שתירוש אינו יין! ודוחים: אי אפשר לומר כך, ולאו חמרא הוא [וכי אין התירוש יין]? והכתיב [והרי נאמר]: ״ותירוש ינובב בתלות״ (זכריה ט, יז), לומר: שהתירוש מפתה את לבו ופיו (ינובב — מלשון ניב) של השותה, אפילו בתולות שהן צנועות ומסוגרות, משמע שתירוש יין הוא! ומשיבים: אין זו ראיה, אפשר לפרש: דבר הבא מן התירוש, כלומר: היין — ינובב בתולות, שתירוש עצמו הוא ענבים מתוקים, והיין נקרא בהשאלה תירוש משום שהוא נעשה מתירוש.
The Gemara returns to the meaning of the word tirosh: Is tirosh wine? Isn’t it taught in a baraita: One who vows not to benefit from tirosh is not allowed sweet foods, e.g., sweet fruits, but is allowed wine. Therefore, tirosh is not wine but sweet food. The Gemara rejects this: And is tirosh not wine? But isn’t it written: “Tirosh shall make the young women flourish [yenovev]” (Zechariah 9:17). The word yenovev comes from the word niv, speech. Consequently, tirosh is a food that tempts the heart and mouth of the drinker, even of virgins, who are modest and reticent. Since sweet foods do not have this effect, tirosh must be wine. The Gemara replies: This is not a proof, since we could explain it otherwise: Something that comes from tirosh, such as wine, causes virgins to come forth; tirosh itself means sweet grapes. Perhaps wine is called tirosh only by extension because it is made from tirosh.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספות ישניםתוספות רי״דריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְהָכְתִיב {משלי ג׳:י׳} וְתִירוֹשׁ יְקָבֶיךָ יִפְרוֹצוּ דָּבָר הַבָּא מִן הַתִּירוֹשׁ יְקָבֶיךָ יִפְרוֹצוּ.

The Gemara challenges this: But isn’t it written: “And your vats shall overflow with tirosh (Proverbs 3:10). This description implies that tirosh is wine rather than sweet grapes. The Gemara answers: This too is not a proof that tirosh means wine. We could say that the vats shall burst with something that comes from tirosh, i.e., wine; yet tirosh itself means sweet fruits.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותירוש יקביך יפרוצו – וכל יקב שבמקרא הוא הבור שלפני הגת ושם אין הענבים נתונים אלא היין.
דבר הבא מתירוש וכו׳ – והכי קאמר קרא ענבים יהיו לך המפריצים יקביך ביין ולעולם אין היין נקרא תירוש אלא הענבים.
ומקשים: והכתיב [והרי נאמר]: ״ותירוש יקביך יפרצו״ (משלי ג, י), משמע שמן היקבים מוציאים תירוש! ומשיבים: אף כאן אין הוכחה, שאפשר לומר דבר הבא מן התירוש — יקביך יפרוצו.
The Gemara challenges this: But isn’t it written: “And your vats shall overflow with tirosh (Proverbs 3:10). This description implies that tirosh is wine rather than sweet grapes. The Gemara answers: This too is not a proof that tirosh means wine. We could say that the vats shall burst with something that comes from tirosh, i.e., wine; yet tirosh itself means sweet fruits.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְהָא כְּתִיב {הושע ד׳:י״א} זְנוּת וְיַיִן וְתִירוֹשׁ יִקַּח לֵב אֶלָּא דְּכוּלֵּי עָלְמָא תִּירוֹשׁ חַמְרָא הוּא בוּבִנְדָרִים הַלֵּךְ אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם.

The Gemara objects: But it is written: “Harlotry, and wine, and tirosh take away the heart” (Hosea 4:11). Since tirosh leads the heart astray, it is clear that it is wine. Therefore, the Gemara accepts that tirosh means wine. Rather, according to everyone, the word tirosh in the Bible refers to wine, but vows follow colloquial language. During the time of the Mishna, tirosh meant sweet fruits; the term included grapes but not wine. When dealing with vows, the intention of the speaker is what must be determined, but no inference can be drawn from colloquial language to the biblical definition of the word.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספות רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והכתיב יין ותירוש יקח לב – ואכילת ענבים אינה משכרת.
הלך אחר לשון בני אדם – ואין דרכן לקרות את היין תירוש לכך מותר ביין.
ה״ג ובנדרים הלך אחר1 לשון בני אדם – פירוש: ודאי תירוש דקרא חמרא בלחוד הוא ולא מיני מתיקה אלא שנהגו העולם לקרוא לכל מיני מתיקה תירוש ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם. ואל תביא ראיה מלשון בני אדם ללשון תורה דלעולם לשון תורה תירוש חמרא הוא.
1. כן הושלם בדפוסים. בכ״י ששון 557 חסר: ״אחר״.
בנדרים הלך אחר לשון בני אדם שבאותו מקום ושבאותו זמן ושבאותה לשון נדר מן התירוש אם דרכם לקרוא תירוש לכל מיני מתיקה ואין קורין תירוש ליין ולתירוש האמור בתורה הרי זה אסור בכל מיני מתיקה ומותר ביין ותירוש ואם קורין תירוש ליין חדש הרי זה אסור בו כלל הדברים הלך בהם אחר לשון בני אדם כמו שיתבאר במקומו:
ומקשים עוד: והכתיב [והרי נאמר]: ״זנות ויין ותירוש יקח לב״ (הושע ד, יא), הרי ברור מכאן שתירוש יין הוא, שמפתה את הלב! אלא, דכולי עלמא [לדעת הכל] תירוש הכתוב במקרא חמרא [יין] הוא, ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם, ובלשון בני אדם בתקופת המשנה פירוש תירוש הוא מיני מתיקה, ובכללם ענבים, ולא יין. ולענין נדר צריך לדון לפי כוונתו של הנודר, אבל כשהוזכר תירוש במקראות, הכוונה ליין.
The Gemara objects: But it is written: “Harlotry, and wine, and tirosh take away the heart” (Hosea 4:11). Since tirosh leads the heart astray, it is clear that it is wine. Therefore, the Gemara accepts that tirosh means wine. Rather, according to everyone, the word tirosh in the Bible refers to wine, but vows follow colloquial language. During the time of the Mishna, tirosh meant sweet fruits; the term included grapes but not wine. When dealing with vows, the intention of the speaker is what must be determined, but no inference can be drawn from colloquial language to the biblical definition of the word.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספות רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְאַמַּאי קָרֵי לֵיהּ יַיִן וְאַמַּאי קָרֵי לֵיהּ תִּירוֹשׁ יַיִן שֶׁמֵּבִיא יְלָלָה לְעוֹלָם תִּירוֹשׁ שֶׁכׇּל הַמִּתְגָּרֶה בּוֹ נַעֲשָׂה רָשׁ.

The Gemara asks: And if so, why does the Bible call it wine and why does it call it tirosh? The Gemara explains: “Wine” suggests that it brings lament to the world because drunkenness causes most sins. There is a phonetic resemblance between the yayin, wine, and ta’aniya va’aniya, sorrow and howling, which Rashi (on Job 2:5) explains as lament. Tirosh shows that those who indulge in it become poor [rash].
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ותוב מדכתיב ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר וגו׳ הא שתיה וקא קרי ליה ואכלת כו׳ עד אמר רבא חמרא וריחני פקחין. אכילה ושתיה מנ״ל דאיקרי ענוי שנאמר עניתי בצום נפשי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שמביא יללה – ע״י היין רב הניאוף ופורענות באה לעולם. יין לשון תאניה ויללה.
ושואלים: אם כן ואמאי קרי ליה [ומדוע קורא לו] במקרא גם יין, ואמאי קרי ליה [ומדוע קורא לו] גם תירוש? ומסבירים: יין רומז — שמביא יללה לעולם, שהשכרות גורמת לרוב חטאים. תירוש — לומר שכל המתגרה בו ועוסק בו נעשה רש (עני).
The Gemara asks: And if so, why does the Bible call it wine and why does it call it tirosh? The Gemara explains: “Wine” suggests that it brings lament to the world because drunkenness causes most sins. There is a phonetic resemblance between the yayin, wine, and ta’aniya va’aniya, sorrow and howling, which Rashi (on Job 2:5) explains as lament. Tirosh shows that those who indulge in it become poor [rash].
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) רַב כָּהֲנָא רָמֵי כְּתִיב תִּירָשׁ וְקָרֵינַן תִּירוֹשׁ זָכָה נַעֲשָׂה רֹאשׁ לֹא זָכָה נַעֲשָׂה רָשׁ (וְהַיְינוּ דְּרָבָא ד)⁠רבא רָמֵי כְּתִיב יְשַׁמַּח וְקָרֵינַן יְשַׂמַּח זָכָה מְשַׂמְּחוֹ לֹא זָכָה מְשַׁמְּמוֹ וְהַיְינוּ דְּאָמַר רָבָא חַמְרָא וְרֵיחָנֵי פַּקְחִין.

Rav Kahana raised a contradiction: It is written as tirash but we read it tirosh. This should be understood as follows: If one merits and drinks appropriately, he is made a head [rosh]; if one does not merit and does not drink appropriately, he is made poor [rash]. The Gemara comments: This is the same as what Rava said, as Rava raised a contradiction: It is written: “And wine that makes glad [yishamaḥ] the heart of man” (Psalms 104:15) with a shin, but we read it yisamaḥ with a sin. This teaches: If one merits, wine makes him happy [same’aḥ]; if one does not merit, it makes him confounded [shamem]. This is the same as what Rava said: Wine and good scents make me wise, meaning that wine benefits one who deserves it.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

זכה – לשתות לפי מדה.
נעשה ראש – שמפקח לבו בחכמה.
כתיב ישמח – בשי״ן לשון שממה וקרינן יין ישמח לשון שמחה.
פקחין – פקחוני עשאוני פקח.
כתיב תירש וכתיב תירוש זכה כו׳ וכתיב ישמח כו׳. מפורש שם בפ׳ בן סורר וע״ש:
רב כהנא רמי [השליך, הראה סתירה] לכאורה; כתיב [נאמר] ״תירש״ וקרינן [וקוראים אנו] לפי הכתיב המלא ״תירוש״, ויש להבינו כך: זכה ושתה כראוי — נעשה ראש, לא זכה — נעשה רש כפי הכתיב. ומעירים: והיינו [וזו] כעין דבריו של רבא. שרבא רמי [השליך, הראה כעין סתירה]: כתיב [נאמר]: ״ישמח״ ב״ש״ וקרינן [וקוראים אנו] ישמח ב״ש״. לומר: זכה — משמחו היין, לא זכה — היין משממו (משגע אותו). והיינו [וזהו] שאמר רבא: חמרא וריחני [יין וריח טוב] — פקחין [עשו אותי פיקח], הרי שהיין מביא תועלת לאיש שזכה לכך.
Rav Kahana raised a contradiction: It is written as tirash but we read it tirosh. This should be understood as follows: If one merits and drinks appropriately, he is made a head [rosh]; if one does not merit and does not drink appropriately, he is made poor [rash]. The Gemara comments: This is the same as what Rava said, as Rava raised a contradiction: It is written: “And wine that makes glad [yishamaḥ] the heart of man” (Psalms 104:15) with a shin, but we read it yisamaḥ with a sin. This teaches: If one merits, wine makes him happy [same’aḥ]; if one does not merit, it makes him confounded [shamem]. This is the same as what Rava said: Wine and good scents make me wise, meaning that wine benefits one who deserves it.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) רְחִיצָה וְסִיכָה מְנָא לַן דְּאִיקְּרִי עִינּוּי דִּכְתִיב {דניאל י׳:ג׳} לֶחֶם חֲמוּדוֹת לֹא אָכַלְתִּי וּבָשָׂר וָיַיִן לֹא בָא אֶל פִּי וְסוֹךְ לֹא סָכְתִּי מַאי לֶחֶם חֲמוּדוֹת לֹא אָכַלְתִּי אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת אֲפִילּוּ נַהֲמָא דְּחִיטֵּי דַּכְיָיתָא לָא אֲכַל.

§ The Gemara asks: From where do we derive that abstaining from bathing and smearing oil on oneself is called affliction? The Gemara answers: As it is written “I ate no pleasant bread, neither did meat nor wine enter my mouth, neither did I anoint myself at all” (Daniel 10:3). The Gemara explains the verse: What is the meaning of “I ate no pleasant bread”? Rav Yehuda, son of Rav Shmuel bar Sheilat, said: He did not eat even bread made from refined wheat; he ate only wheat mixed with bran.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רחיצה וסיכה מנ״ל דאיקרי ענוי שנאמר לחם חמודות לא אכלתי ובשר ויין לא בא אל פי וסוך לא סכתי וגו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך גד
גדא(גיטין עד.) רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע זבין שומשמי אגוד׳ דנהר מלכא. (יומא עו:) רב יהודה ורב שמואל בר יהודה הוו קיימי אגודא דנהר פרת פירוש כמו על כל גדותיו (יהושע ג) והן גפי הנהרות:
ערך חפת
חפתב(שבת צב.) בין פונדתו לחלוקו ובחפת חלוקו (א״ב בנוסחאות דידן כתוב ובשפת חלוקו) (יומא עו) ובלבד שלא יוציא ידו מתחת חפת חלוקו (שקלים פ״ג יבמות קב:) ותנן נמי אין התורם נכנס לא בפרגוד חפות ולא במנעל ולא בסנדל. (בראשית רבה עה) עם לבן גרתי דהוה רבהון דרמאי יהיבתיה בחיפתי לההוא גברא לא כל שכן. (בראשית רבה פ״א) מקניהם וקניינם וגו׳ סכרין למיחפת ואתחפון פי׳ הוא בית יד של חלוק שעל זרועו בלשון ישמעאל גי״ב:
א. [אפער בורטין.]
ב. [זוים ערמער.]
דחיטי דכייתא – חטים נאות ונקיות כדמתרגמינן את בגדי עשו החמודות (בראשית כז) דכייתא.
אכילה ושתייהא וסיכה דאיקרי עינוי מהכא לחם חמודות לא אכלתי ובשר ויין לא בא אל פי וסוך לא סכתי.
א. לפנינו ליתא ׳אכילה ושתיה׳ ועיין בר״ח שכתב: אכילה ושתיה מנ״ל דאיקרי ענוי שנאמר עניתי בצום נפשי רחיצה וסיכה מנ״ל דאיקרי וכו׳. מעתה יתכן שרבינו גרס קרוב לגירסת ר״ח אלא שלגירסתו גם אכילה ושתיה נלמדים מפסוק דדניאל. [ועי׳ יראים סי׳ תכ שכתב אכילה נקראת עינוי דכתיב ויענך וירעיבך ושתיה בכלל אכילה].
א ושואלים: מניעת רחיצה וסיכה, מנא לן דאיקרי [מנין לנו שנקרא] עינוי. ומשיבים: דכתיב [שנאמר] בדניאל: ״לחם חמדות לא אכלתי ובשר ויין לא בא אל פי וסוך לא סכתי״ (דניאל י, ג). ותחילה מבארים את לשון הכתוב: מאי [מה פירוש] ״לחם חמדות לא אכלתי״? אמר רב יהודה בריה [בנו] של רב שמואל בר שילת: אפילו נהמא דחיטי דכייתא [לחם של חטים נקיות, מבוררות], לא אכל, אלא לחם מחיטים מעורבות בסובין.
§ The Gemara asks: From where do we derive that abstaining from bathing and smearing oil on oneself is called affliction? The Gemara answers: As it is written “I ate no pleasant bread, neither did meat nor wine enter my mouth, neither did I anoint myself at all” (Daniel 10:3). The Gemara explains the verse: What is the meaning of “I ate no pleasant bread”? Rav Yehuda, son of Rav Shmuel bar Sheilat, said: He did not eat even bread made from refined wheat; he ate only wheat mixed with bran.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וּמְנָא לַן דַּחֲשִׁיב כְּעִינּוּי דִּכְתִיב {דניאל י׳:י״ב} וַיֹּאמֶר אֵלַי אַל תִּירָא דָנִיֵּאל כִּי מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר נָתַתָּ אֶת לִבְּךָ לְהָבִין וּלְהִתְעַנּוֹת לִפְנֵי אֱלֹהֶיךָ נִשְׁמְעוּ דְבָרֶיךָ וַאֲנִי בָאתִי בִּדְבָרֶיךָ (כִּי חֲמוּדוֹת אָתָּה).

The Gemara continues to show that abstaining from smearing oil on oneself is considered an affliction: And from where do we derive that abstaining from the activities that Daniel describes is considered affliction? As it is written: “Then he said to me: Fear not, Daniel, for from the first day that you set your heart to understand and to afflict yourself before your God, your words were heard, and I have come due to your words” (Daniel 10:12). “For you are greatly loved” (Daniel 9:23).
ר׳ חננאלרי״ףראב״ןתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכתיב מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות וגו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומנלן דחשיב ליה עינוי דכתיב אל תירא דניאל וגו׳ עד אשר נתת את לבך להתענות וגו׳.
ומנלן דחשיבא עליה כעינוי דכתיב אל תירא דניאל וגו׳ – ואין להקשות דילמא להתענות דקרא לאו אסיכה קאי אלא אלחם חמודות לא אכל שהיה מענה נפשו באכילה וי״ל האי לאו עינוי הוא מי שאינו אוכל לחם חמודות ואוכל לחם אחר ואינו שותה יין ושותה משקה אחר אלא ודאי אסיכה קאי שלא היה סך כלל.
ומשיבים: ומנא לן דחשיב [ומניין לנו שנחשב] לדניאל כל זה וגם העדר הסיכה כעינוי — דכתיב [שנאמר]: ״ויאמר אלי אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות לפני אלהיך נשמעו דבריך ואני באתי בדבריך״ (דניאל י, יב). ״כי חמודות אתה״ (דניאל ט, כג)
The Gemara continues to show that abstaining from smearing oil on oneself is considered an affliction: And from where do we derive that abstaining from the activities that Daniel describes is considered affliction? As it is written: “Then he said to me: Fear not, Daniel, for from the first day that you set your heart to understand and to afflict yourself before your God, your words were heard, and I have come due to your words” (Daniel 10:12). “For you are greatly loved” (Daniel 9:23).
ר׳ חננאלרי״ףראב״ןתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אַשְׁכְּחַן סִיכָה רְחִיצָה מְנָא לַן אָמַר רַב זוּטְרָא בְּרַבִּי טוֹבִיָּה אָמַר קְרָא {תהלים ק״ט:י״ח} וַתָּבֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו וְאֵימָא כִּשְׁתִיָּה דֻּומְיָא דְּשֶׁמֶן מָה שֶׁמֶן מֵאַבָּרַאי אַף מַיִם מֵאַבָּרַאי.

We have found proof that abstaining from smearing oil on oneself is considered affliction; from where do we derive that abstaining from bathing is also called affliction? Rav Zutra, son of Rabbi Toviya, said: The verse states: “And it came into his innards like water, and like oil into his bones” (Psalms 109:18). This means that the water with which one bathes and the oil with which one smears himself are absorbed into the body. Just as abstaining from smearing oil is considered an affliction, so too, abstaining from bathing is considered an affliction. The Gemara objects: But say that “came into his innards like water” is referring to drinking rather than smearing oil. The Gemara rejects this: It is similar to oil. Just as the oil described in the verse is smeared from outside the body and not drunk, so too, the water mentioned in the verse is used for bathing from the outside. It is not drunk.
רי״ףרש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דומיא דשמן – מים בקרבו דכתיבי בקרא דומיא דכשמן בעצמותיו מה שמן מבחוץ סכין אותו ונבלע בעצמותיו אף מים בקרבו הנבלעות דרך החוץ על ידי רחיצה.
ואימא כשתיה דומיא דשמן. בניחותא:
בפרש״י בד״ה דומיא דשמן כו׳ ע״י רחיצה עכ״ל הס״ד:
אשכחן [למדנו, מצאנו] איפוא ראיה כי סיכה קרויה עינוי, רחיצה מנא לן [מניין לנו] שיש עינוי במניעתה? אמר רב זוטרא בר׳ טוביה: אמר קרא [הכתוב]: ״ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו״ (תהלים קט, יח), לומר: שמים ושמן שאדם סך ורוחץ בהם הרי הם כנכנסים לקרבו. ושואלים: ואימא [ואמור] ש״מים בקרבו״ משמעו כשתיה ולא כסיכה! ודוחים: דומיא [בדומה] לשמן, מה שמן הכוונה היא שסך אותו מאבראי [מבחוץ], שהרי אין שותים שמן, אף מים מאבראי [מבחוץ].
We have found proof that abstaining from smearing oil on oneself is considered affliction; from where do we derive that abstaining from bathing is also called affliction? Rav Zutra, son of Rabbi Toviya, said: The verse states: “And it came into his innards like water, and like oil into his bones” (Psalms 109:18). This means that the water with which one bathes and the oil with which one smears himself are absorbed into the body. Just as abstaining from smearing oil is considered an affliction, so too, abstaining from bathing is considered an affliction. The Gemara objects: But say that “came into his innards like water” is referring to drinking rather than smearing oil. The Gemara rejects this: It is similar to oil. Just as the oil described in the verse is smeared from outside the body and not drunk, so too, the water mentioned in the verse is used for bathing from the outside. It is not drunk.
רי״ףרש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְהָא תַּנָּא אִיפְּכָא קָא נָסֵיב לַהּ דִּתְנַן מִנַּיִן לְסִיכָה שֶׁהִיא כִּשְׁתִיָּה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר זֵכֶר לַדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר וַתָּבֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי רְחִיצָה מִגּוּפֵיהּ דִּקְרָא שְׁמִיעַ לֵיהּ דִּכְתִיב וְסוֹךְ לֹא סָכְתִּי.

The Gemara asks: But the tanna took the opposite meaning, as we learned in a mishna: From where do we derive that smearing oil is like drinking on Yom Kippur? Although there is no explicit proof of the matter from the Bible, there is an allusion to the matter from the verse, as it is stated: “And it came into his innards like water, and like oil into his bones” (Psalms 109:18), meaning that oil on the body is like water within it. Therefore, the phrase “and it came into his innards like water” is referring to the act of drinking water. Rather, Rav Ashi said: Bathing is derived from the same verse cited above, as it is written: “Neither did I anoint myself at all” (Daniel 10:3). This teaches that Daniel did not do any anointing, including bathing. Consequently, the same source prohibits both of these activities.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ודייק רב אשי מדכתיב וסוך לא סכתי כל סיכה בין סיכת מים שהיא רחיצה בין סיכת שמן אחד זה ואחד זה לא סכתי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שהיא כשתיה – אלמא מים דקרא שתיה הוא ושמן הוא דיליף ממים ואת ילפת מים משמן.
אלא אמר רב אשי רחיצה מגופיה דקרא – דדניאל דגבי סיכה נפקא לן מריבויא דלישנא וסוך לא סכתי ומצי למכתב ולא סכתי.
דתנן מניין לסיכה שהיא כשתייה דכתיב ותבא כמים בקרבו וגו׳ – בפרק אמר ר׳ עקיבא בשבת (שבת פו.) קאמר עלה אע״פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר ותבא כמים בקרבו ותימה דבפרק בנות כותים (נדה דף לב. ושם) מייתי ברייתא דתניא ולא יחללו את קדשי בני ישראל לרבות את הסך כשותה ואי בעית אימא מהכא ותבא כמים בקרבו וגו׳ והשתא קשה דמעיקרא מייתי ראיה מדאורייתא והדר מייתי ראיה מדברי קבלה שאינו אלא זכר לדבר וי״ל דה״ק אפי׳ לא היה לנו פסוק לאסור סיכה דאוריי׳ הוה לן למיסרי׳ מדרבנן מקרא דותבא אי נמי קרא דולא יחללו נמי אסמכתא בעלמא דעיקרו לאו להאי דרשא אתא אלא לכדדרשינן בפרק קמא דזבחים (זבחים ג:) קדשים מחללין קדשים ואין חולין מחללין קדשים ובס״פ אלו הן הנשרפין (סנהדרין דף פג.) ילפינן מיני׳ אוכל טבל דבמיתה ופר״ת דכל עינויים דיוה״כ ליתנהו אלא מדרבנן וקראי אסמכתא בעלמא לבר מאכילה ושתיה דהאמר לקמן ואם היה מלוכלך בטיט ובצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש מי שיש לו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש ובמסכת כריתות בפ״ק (דף ז.) אמרינן כהן שסך שמן של תרומה (למעים) בן בתו ישראל מתעגל בו ואינו חושש ואי הוי דאורייתא היה אסור בכל ענין אלא מדרבנן ומותר אדם לסוך בחלב דלא אשכחן דאתסר סיכה כשתיה אלא ביוה״כ ובתרומה ובאיסורי הנאה כי ההיא דפרק כל שעה (פסחים דף כה:) רבינא שייף לברתיה בגוהרקי דערלה וכו׳ עד אמר ליה שלא כדרך הנאתו קא עבידנא וחלב חי של שור הנסקל על גבי מכתו פטור הא מהותך אסור משום דאיסורי הנאה נינהו אבל חלב דהתירי הנאה מותר ובתרומה אסור משום דאיכא אסמכתא דולא יחללו וביוה״כ אסרו משום תענוג אבל משום רפואה שרי או ידיו מלוכלכות כללא דמילתא היכא דאינו בשביל תענוג שרי.
מניין לסיכה שהיא כשתיה דכתיב ותבא וגו׳ – תימה לי אמאי איצטריך הש״ס למיגמר סיכה מוסוך לא סכתי הא מהאי קרא נפקא מותבא כמים בקרבו וכו׳ ומתני׳ היא בשבת בפרק אמר ר׳ עקיבא (שבת פו.) ונראה לי דאצטריך דאי לא כתיב אלא האי קרא דותבא כמים בקרבו וכו׳ היינו אוסרין אפי׳ סיכה שאינה של תענוג כשתיה להכי אייתי מקרא דדניאל דמשמע שלא נמנע אלא מסיכה של תענוג מדכתיב להתענות ואי לא כתיב אלא קרא דדניאל לא הוה אסרי׳ סיכה דכמה עניינין של צער שהיה מענה ומצער נפשו ולא גמרינן מהתם דדילמא חד משאר עינויין שעשה הוה אסרינן אבל סיכה לא קא משמע לן מקרא דותבא כמים וגו׳ דסיכה כשתיה ועוד דמקרא דותבא איצטריך לן למילף גבי תרומה דסך כשותה דבתרומה לא שייך למיגמר מקרא דדניאל.
והא איפכא קא נסיב לה דתנן כו׳. ותימה אדרבה מדקאמר תנא אע״פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר כו׳ ש״מ דתנא נמי סבירא ליה דמים דומיא דשמן דאל״כ ע״כ ראיה היא דהא איתקוש ואי משום דעיקר קרא לא מישתעי ביוה״כ והא איכא נמי התם כמה דרשות כמו מנין לספינה שהיא טהורה שנאמר דרך אניה בלב ים וכמה קראי שהם אסמכתא ואע״ג [דלא] מיירי בהכי ואומר רבי אי דעיקריה דקרא מיירי ברחיצה לא היה כאן כלל אפילו זכר לדבר אלא פשיטא דמיירי בשתיה ומשום דאיכא דמוקי ליה ברחיצה דומיא דשמן קאמר דהוי זכר לדבר וא״ת כיון דהאי קרא היינו אלא זכר לדבר מאי האי דקאמר בפ׳ בנות כותים (דף לב.) לא נצרכה אלא לסוכה שמן של תרומה שנאמר ולא יחללו וגו׳ לרבות הסך כשותה ואיבעית אימא מהכא ותבא כמים כו׳ כיון דמעיקרא אייתי קרא דולא יחללו שהוא מן התורה הדר מייתי האי קרא שהוא זכר לדבר י״ל דהכי קאמר אפי׳ ליכא טעמא לאסור מה״ת יש פסוק שאסור מיהא מדרבנן וגם דרשא דלא יחללו אינה כי אם מדרבנן וכמה דרשות דרשינן מיניה בפ״ק דזבחים (דף ג:) דקדשים מחללין קדשים ואין חולין מחללין קדשים ודרשינן נמי בסנהדרין (דף פג.) מהתם האוכל טבל שהוא במיתה והא דתנן במס׳ תרומות (פ״ו מ״א) הסך שמן של תרומה משלם קרן וחומש זה הוה מדרבנן. מ״ר:
מנין לסיכה שהיא בכלל שתיה. אומר רבינו יעקב דלא שייכא כלל איסור דסיכה בחלב ושומן לאסור אפילו מדרבנן דלא אשכחן שתהא סיכה בכלל שתיה אלא לענין יום הכפורים:
(עו.) אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר – תימה למה אינה ראיה ואי משום דהא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הא כמה מילי דרבנן בתלמודא דסמכינהו אקרא ולא אמרי׳ הכי. וי״ל לפי שאין הכתוב מדבר בענין שתייה וסיכה אלא שעושה משל לקללה הנכנסת בקרבם של רשעים כדכתיב לעיל מיניה ותאהב קללה ותבואהו ואין להביא ראיה מפסוק שנא׳ בדרך משל. ובתוס׳ פירשו דמשום דאיכא למי׳ איפכא כדרב זוטרא קאמר תנא שאין זו ראייה אלא זכר. ולא נהיר וכבר כתבנו במסכת נדה ובמסכת שבת משמו של ר״ת ז״ל שאין סיכה כשתיה בשום איסור אחר אלא בתרומה דאמ׳ רחמנא וגם לרבות את הסך. והכא לענין יוה״כ מדרבנן בעלמא אבל לא בשום איסור אחר שאין בו איסור הנאה ולפיכך מותר לסוך בשומן של חזיר או נבילה וכיוצא בהם.
ומקשים: והא תנא איפכא קא נסיב לה [והרי התנא להיפך הוא לוקח, מקבל ומבין את הדבר], דתנן כן שנינו במשנה]: מנין לסיכה שהיא כשתיה ביום הכפורים? אף על פי שאין ראיה לדבר במפורש מן הכתובים, מכל מקום זכר ורמז יש לדבר מן הכתוב, שנאמר: ״ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו״ (תהלים קט, יח), ששמן על גופו הריהו כמים בקרבו, משמע שהוא מבין ״כמים בקרבו״ במובן של שתיה! אלא אמר רב אשי: רחיצה מגופיה דקרא שמיע ליה [מגופו של אותו מקרא לומדים הוא אותה], דכתיב [שנאמר]: ״וסוך לא סכתי״ (דניאל י, ג), לומר שכל סיכה לא עשה, ובכלל זה גם רחיצה, ושניהם נאסרו מאותו מקור.
The Gemara asks: But the tanna took the opposite meaning, as we learned in a mishna: From where do we derive that smearing oil is like drinking on Yom Kippur? Although there is no explicit proof of the matter from the Bible, there is an allusion to the matter from the verse, as it is stated: “And it came into his innards like water, and like oil into his bones” (Psalms 109:18), meaning that oil on the body is like water within it. Therefore, the phrase “and it came into his innards like water” is referring to the act of drinking water. Rather, Rav Ashi said: Bathing is derived from the same verse cited above, as it is written: “Neither did I anoint myself at all” (Daniel 10:3). This teaches that Daniel did not do any anointing, including bathing. Consequently, the same source prohibits both of these activities.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) מַאי וַאֲנִי בָּאתִי בִּדְבָרֶיךָ הַיְינוּ דִּכְתִיב {יחזקאל ח׳:י״א} וְשִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי [בֵית] יִשְׂרָאֵל וְיַאֲזַנְיָהוּ בֶן שָׁפָן עוֹמֵד בְּתוֹכָם עוֹמְדִים לִפְנֵיהֶם וְאִישׁ מִקְטַרְתּוֹ בְּיָדוֹ וַעֲתַר עֲנַן הַקְּטוֹרֶת עוֹלֶה {יחזקאל ח׳:ג׳} וַיִּשְׁלַח תַּבְנִית יָד וַיִּקָּחֵנִי בְּצִיצִת רֹאשִׁי וַתִּשָּׂא אוֹתִי רוּחַ בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם וַתָּבֵא אוֹתִי יְרוּשָׁלַיְמָה בְּמַרְאוֹת אֱלֹהִים אֶל פֶּתַח שַׁעַר הַפְּנִימִית הַפּוֹנֶה צָפוֹנָה אֲשֶׁר

Apropos the verses from Daniel, the Gemara asks: What did the angel mean when he said to Daniel: “And I have come due to your words” (Daniel 10:12)? From this, it seems that the angel was able to come only because of Daniel. The Gemara answers: This is as it is written: “And there stood before them seventy men of the Elders of the house of Israel, and Jaazaniah, son of Shaphan, standing in the midst of them, each man with his censer in his hand, and a thick cloud of incense went up” (Ezekiel 8:11). Ezekiel saw the Elders of the house of Israel worshipping foreign gods. “And the form of a hand was put forth, and I was taken by a lock of my head; and a spirit lifted me up between the earth and the heaven, and brought me in the visions of God to Jerusalem, to the door of the gate of the inner court that faces northward where
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי ואני באתי בדבריך דכתיב ושבעים איש מזקני בית ישראל ויאזניהו בן שפן וגו׳ ואחריהם אל היכל י״י וגו׳ אמר הקב״ה למיכאל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואני באתי בדבריך – סיפיה דההוא קרא דלעיל אל תירא דניאל וגו׳ ואני באתי בדבריך נכנסתי לתוך הפרגוד בשבילך.
מאי ואני באתי – מתי נגרש מתוכו שהוצרך ליכנס.
דכתיב ושבעים איש מזקני ישראל. משום דאיירי בהאי פרשתא נקט הני קראי:
ואיש מקטרתו וגו׳. ומייתי ליה דמשום שעבדו הזקנים לע״ז בקטורת נגזרה גזרה כדלקמן אני שורף אותם ולטובים כו׳ ומייתי נמי הא דאחוריהם אל היכל וגו׳ דמש״ה נמי נגזרה גזרה זו אבל הא דמייתי וישלח ידו ויקחני בציצית וגו׳ לא הוצרך להביאו אלא לספר היאך בא מבבל לירושלים לראות כן ומיהו לא ידענא אמאי לא הביא המקראות כסדרן דהאי קרא וישלח ידו ויקחני וגו׳ ברישא דענינא כתיב וה״ל לאתויי מקמיה:
ב כיון שהוזכר המקרא בדניאל, שואלים: מאי [מה פירוש] הדבר שאמר המלאך לדניאל: ״ואני באתי בדבריך״ (דניאל י, יב), שנראה שקודם לא יכול המלאך לבוא לפנים מן הפרגוד, אם לא בגלל דניאל. ומשיבים: היינו דכתיב [זהו שנאמר]: ״ושבעים איש מזקני בית ישראל ויאזניהו בן שפן עמד בתוכם עמדים לפניהם ואיש מקטרתו בידו ועתר ענן הקטרת עלה״ (יחזקאל ח, יא), שראה יחזקאל כיצד זקני ישראל עובדים עבודה זרה. ״וישלח תבנית יד ויקחני בציצת ראשי ותשא אתי רוח בין הארץ ובין השמים ותבא אתי ירושלימה במראות אלהים אל פתח שער הפנימית הפונה צפונה אשר
Apropos the verses from Daniel, the Gemara asks: What did the angel mean when he said to Daniel: “And I have come due to your words” (Daniel 10:12)? From this, it seems that the angel was able to come only because of Daniel. The Gemara answers: This is as it is written: “And there stood before them seventy men of the Elders of the house of Israel, and Jaazaniah, son of Shaphan, standing in the midst of them, each man with his censer in his hand, and a thick cloud of incense went up” (Ezekiel 8:11). Ezekiel saw the Elders of the house of Israel worshipping foreign gods. “And the form of a hand was put forth, and I was taken by a lock of my head; and a spirit lifted me up between the earth and the heaven, and brought me in the visions of God to Jerusalem, to the door of the gate of the inner court that faces northward where
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא עו: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יומא עו:, ר׳ חננאל יומא עו:, רי"ף יומא עו: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס יומא עו:, רש"י יומא עו:, ראב"ן יומא עו: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות יומא עו:, תוספות ישנים יומא עו:, תוספות רי"ד יומא עו:, בית הבחירה למאירי יומא עו: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יומא עו:, מהרש"א חידושי הלכות יומא עו:, מהרש"א חידושי אגדות יומא עו:, פירוש הרב שטיינזלץ יומא עו:

Yoma 76b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yoma 76b, R. Chananel Yoma 76b, Rif by Bavli Yoma 76b, Collected from HeArukh Yoma 76b, Rashi Yoma 76b, Raavan Yoma 76b, Tosafot Yoma 76b, Tosefot Yeshanim Yoma 76b, Tosefot Rid Yoma 76b, Meiri Yoma 76b, Ritva Yoma 76b, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 76b, Maharsha Chidushei Aggadot Yoma 76b, Steinsaltz Commentary Yoma 76b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144