×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְרַבָּנַן סָבְרִי לָא מַתְפֵּיס אִינִישׁ בְּמִידֵּי דִּסְמִיךְ לֵיהּ.
And the Rabbis hold that a person does not associate the object of his vow with something that is juxtaposed to it in a verse, and the individual did not mean to take a nazirite vow.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ורבנן סברי לא מתפיס איניש במידי דסמיך ליה – ולא אמרי׳ שבדעתו היה לומר גידול שער אי לאו דמפרש בהדיא ואע״ג דנזיר עובר לפניו.
ורבנן סברי [וחכמים סבורים]: לא מתפיס איניש במידי דסמיך ליה [אדם בדבר הסמוך לו] ולא היתה כוונתו לכך.
And the Rabbis hold that a person does not associate the object of his vow with something that is juxtaposed to it in a verse, and the individual did not mean to take a nazirite vow.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) ר׳רַבִּי יוֹחָנָן אֲמַר דכ״עדְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא מַתְפֵּיס אֶלָּא הַיְינוּ טַעְמָא דר״מדְּרַבִּי מֵאִיר דְּחָיְישִׁינַן שֶׁמָּא צִפּוֹרֵי נָזִיר טָמֵא קִיבֵּל עָלָיו.

Rabbi Yoḥanan said: Everyone agrees that one does not associate the object of his vow with something juxtaposed to it in a verse. Rather, this is the reason of Rabbi Meir: We are concerned that perhaps he accepted upon himself the birds of an impure nazirite. Since an impure nazirite must bring two birds as offerings if he inadvertently becomes impure from a corpse (Numbers 6:10), when the individual accepts upon himself an obligation pertaining to birds, he means that he is becoming a nazirite and will be responsible for bringing an offering of birds if he becomes impure.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ור׳ יוחנן אומר דכ״ע לא מתפיס – איניש במידי דסמיך ליה.
אלא היינו טעמא דר״מ דחיישינן – כי אמר הרי עלי ציפורין דדלמא קאמר שבדעתו לקבל עליו מידי דזימנין דמייתי עליה צפורים דהיינו נזירות דלכי מיטמא מייתי צפרים בנזיר טמא כתיב וכי ימות מת עליו בפתע פתאום כו׳ וביום השמיני יביא שתי תורים והזיר לה׳ את ימי נזרו וגו׳ (במדבר ו).
צפורי נזיר טמא קיבל עליה – פירוש מצות נזירות דשייכא בהו צפורי נזיר טמא אם יטמא.
ר׳ יוחנן אמר: דכולי עלמא [לדעת הכל] לא מתפיס אדם על ידי רמז לדבר הסמוך לכך במקרא. אלא, היינו טעמא [זהו הטעם] של ר׳ מאיר: דחיישינן [שחוששים אנו] שמא צפורי נזיר טמא קיבל עליו, שנזיר שנטמא מביא ציפורים (תורים או בני יונה) כקרבן לטהרתו, וכשאמר ״הרי עלי ציפורים״ התכוון לנדר נזיר שאם ייטמא צריך להביא ציפורים.
Rabbi Yoḥanan said: Everyone agrees that one does not associate the object of his vow with something juxtaposed to it in a verse. Rather, this is the reason of Rabbi Meir: We are concerned that perhaps he accepted upon himself the birds of an impure nazirite. Since an impure nazirite must bring two birds as offerings if he inadvertently becomes impure from a corpse (Numbers 6:10), when the individual accepts upon himself an obligation pertaining to birds, he means that he is becoming a nazirite and will be responsible for bringing an offering of birds if he becomes impure.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מִכְּדֵי חָיְישִׁינַן קָאָמַר דִּלְמָא צִפּוֹרֵי נְדָבָה קִיבֵּל עָלָיו א״כאִם כֵּן הֲרֵי עָלַי קֵן מִבְּעֵי לֵיהּ.

The Gemara asks: Since Rabbi Yoḥanan said that, even according to Rabbi Meir, we are concerned that the individual intended to become a nazirite, but it is not clear that this was his intention, it can be argued that perhaps he accepted upon himself a gift offering of birds as a burnt-offering. Consequently, why is he considered a nazirite? The Gemara answers: If it was so, that his intention was to bring a gift offering, he should have said: It is hereby incumbent upon me to bring a nest, which is the common expression used to accept an obligation to bring a gift offering of birds.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מכדי חיישינן קאמר – כלומר דלא הוי נזיר אלא משום דאמרי׳ שמא צפרי נזיר טמא קבל עליו ואי בתר חששא אזלינן ליחוש דילמא צפרי נדבה קיבל עליו ולא ניתנה נזירות אלא להפלאה ואמאי קאמר ר״מ דהוי נזיר כלל.
א״כ – דבעי למימר צפרי נדבה הוה אמר הרי עלי קן דקן משמע צפרי נדבה אבל כי אומר הרי עלי צפורים לא משמע צפרי נדבה כלל הלכך מדקאמר צפורין ליכא לספוקי אלא בצפורי נזיר.
מכדי חיישינן קאמר ולא צפורי נזיר ודאי קאמר אלא חששא ודלמא צפורי נדבה דקביל עליה להביא עולת העוף לנדבה ולא לנזירות – דכל כמה דאיכא לפרושי דיבוריה דלאו נזירות קיבל עליה אלא נדר אחר שפיר טפי דלא ניחא ליה לאיניש לקבולי עליה צפורי דנזירות דחמיר עליה וטריחא ליה.
הרי עלי קן מיבעי ליה – דדרך נודבי נדבת עולת העוף לומר בלשון קן.
מכדי חיישי׳ קאמר ודלמא נדבה קבל עליו שנדר להביא ב׳ תורים נדבה – לכאורה משמע צפורי ולא נזיר וק׳ כיון דחיישי׳ קאמר ליחייב נמי בנזיר׳ מיהו איכא למימר כיון דהדבר שקול לא מחייב בנזיר דספק נזיר להקל. ומיהו קשה דמשמע דלא קשה ליה אלא משום דחיישינן קאמר אבל אי הוי ודאי ניחא ליה ואמאי אדרבה כ״ש דקשה טפי ואמאי הוי ודאי דלמא נדבה קאמ׳ הלכך נראה לפרש דלמא צפורי נדבה קאמר ויביא מספק זה וזה כיון דחיישי׳ קאמר אבל אי הוה אמר ודאי לא הוה קשיא ליה שיביא שניהם ונ״ל דעל כרחי׳ חיישי׳ דקאמר לאו משום ס׳ דאי אפשר לעשותו נזיר מס׳ ולהביא קרבנותיו לעזרה ומצי׳ כיוצא בזה חיישי׳ להקל דחשבי׳ ליה כודאי אבל לא לענין זירות דספק נזירות להקל:
א״כ הרי עלי קן מבעי ליה – שכן דרך הנודרים לומר ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם:
ודלמא צפורי מצורע קבל עליו לפטור מצורע שחייב להביא לטהרתו – לפי׳ קמא להתחייב ולפרושי דוקא צפורי מצורע. וק״ל אמאי שביק נזיר דקיימי׳ בזה ונקט צ״מ ליפרך דלמא לפטור נזיר טמא מצפורי׳ קאמר. ולהך פירוש דלתחייב זה בזה קאמר איכא למימר דלא ניחא ליה למימר להתחייב שתים מתורת נזיר חדא להיותו נזיר דאמרי׳ צפורי נזיר טמא קבל עליו ועוד לפטור נזיר מקרבנותיו הלכך ניחא ליה למפרך מצפורי מצורע. ולפי׳ איכא למימר דניחא ליה טפי למיפר׳ מצפורי מצורע שמביא ב׳ צפורים מנזיר שמביא תורים ובני יונה:
ות׳ לישני לי הב׳ בלבו – וי״ל דלא מהני כיון דצפורים משמע הכי והכי ולא מוכח טפי לנזיר:
מכדי חיישינן קאמר ודילמא נדבה קבל עליו. שנדר להביא שתי תורים נדבה. לכאורה משמע צפרי נדבה ולא נזיר וקשה כיון דחיישינן קאמר ליחייב נמי בנזירות. מיהו איכא למימר כיון דהדבר שקול לא מיחייב בנזירות דספק נזירות להקל. ומיהו קשה דמשמע דלא קשיא ליה אלא משום דחיישינן קאמר אבל אי הוי ודאי הוה ניחא ליה. ואמאי אדרבא כל שכן דקשה טפי ואמאי הוי ודאי דלמא נדבה קאמר הגהה: שיהיה נזיר וגם יביא צפרי נדבה. הלכך נראה לי דלמא צפרי נדבה קאמר ויביא מספק זה וזה כיון דחיישינן קאמרת. אבל אי הוה אמר ודאי לא הוה קשיא ליה שיביא שניהם. ונראה לי דעל כרחיך חיישינן דקאמר לאו משום דהוי ספק דאי איפשר לעשותו נזיר מספק ולהביא קרבנותיו לעזרה. ומצינו כיוצא בזה חיישינן להקל דחשבינן ליה כודאי. בשבת פרק שואל חיישינן שמא חוץ לחומה לנו. ובחגיגה חיישינן שמא באמבטי עברה. ובגיטין חיישינן שמא במי מילין כתבו. והכי קאמר מכדי חיישינן קאמר ומספק משוית ליה כודאי ודלמא נדבה קבל עליו ולדבר זה נעשה כודאי אבל לא לענין נזיר דספק נזירות להקל.
אם כן הרי עלי קן מיבעי ליה. שכן דרך הנודרים לומר ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם.
ודלמא צפרי מצורע קבל עליו. לפטור מצורע מצפרים שחייב להביא לטהרתו. לפירושא קמא להתחייב זה וזה. ולפירושי דוקא צפרי מצורע. וקשיא לן אמאי שבק נזיר דקיימינא ביה ונקט צפרי מצורע. ליפרוך דילמא לפטור נזיר טמא מצפרין קאמר. ולהך פירושא דלהתחייב זה וזה קאמר איכא למימר דלא ניחא ליה למימר להתחייב שתים מתורת נזיר חדא להיותו נזיר דאמרינן שמא צפורי נזיר טמא קבל עליו ועוד ליפטור נזיר מקרבנותיו. הילכך ניחא ליה למימר מצפורי מצורע. ולפירושי איכא למימר דניחא ליה למיפרך ממצורע שמביא שתי צפרים ולא למפרך מנזיר שמביא שתי תורים או בני יונה. וא״ת לישני ליה דאמר בלבו. ויש לומר דלא מהני כיון דצפורים משמע הכי והכי ולא מוכח טפי לנזירות.
כגון שהיה נזיר טהור עובר לפניו: ואיהו לא מיחייב להביא צפרים הילכך על כרחיך הכי קאמר הרי עלי להיות נזיר ולהתחייב בצפרים אם אטמא. וקשה דלמא הכי קאמר הרי עלי לפטור זה מצפורים אם יטמא. וי״ל דבכי האי גוונא אהני אם אמר בלבי היה כך. ונראה לי דאין צריך לומר בלבי היה כך משום שיש לנו לפרש דבריו בענין זה שחייב עצמו בודאי מהשתא ולא שקבל עליו דבר שאם יארע במקרה שיתחייב. הלכך לא מפרשינן דבריו אלא להיותו נזיר או לפטור מי שנתחייב כבר קרבנות. לריש לקיש אף על גב דאין נזיר עובר לפניו דכיון דלדידיה אהני טעמא דסמוכין היכא דלא פירש בהדיא להיותו נזיר אם נזיר עובר לפניו הלכך מהני נמי אם פירש בהדיא דלא בעי נזיר עובר לפניו. אבל לר׳ יוחנן סמוכין לא מהני מידי הילכך בעי לעולם נזיר עובר לפניו:
ושואלים: לדברי ר׳ יוחנן מכדי ״חיישינן״ קאמר [הלא לשיטת ר׳ מאיר רק ״חוששים אנו״ אמר] ואין כאן נדר ברור, ואם כן דלמא [שמא] לא נזירות קיבל עליו אלא צפורי נדבה קיבל עליו, שנדר רק להביא תורים או בני יונה לעולה, ומדוע אומרים שנתכוון כלל לנזירות? ומשיבים: אם כן, שרצה להביא נדבה, ״הרי עלי קן״ מבעי ליה [צריך היה לו לומר], שזו הלשון הרגילה כשנודרים להביא עופות לקרבן.
The Gemara asks: Since Rabbi Yoḥanan said that, even according to Rabbi Meir, we are concerned that the individual intended to become a nazirite, but it is not clear that this was his intention, it can be argued that perhaps he accepted upon himself a gift offering of birds as a burnt-offering. Consequently, why is he considered a nazirite? The Gemara answers: If it was so, that his intention was to bring a gift offering, he should have said: It is hereby incumbent upon me to bring a nest, which is the common expression used to accept an obligation to bring a gift offering of birds.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְדִלְמָא הֲרֵי עָלַי צִפּוֹרֵי מְצוֹרָע קָאָמַר כְּגוֹן שֶׁהָיָה נָזִיר עוֹבֵר לְפָנָיו וְדִלְמָא נָזִיר טָמֵא וּלְפוֹטְרוֹ מִן קׇרְבְּנוֹתָיו קָאָמַר כְּגוֹן שֶׁהָיָה נָזִיר טָהוֹר עוֹבֵר לְפָנָיו.

The Gemara asks further: But perhaps he was saying: It is incumbent upon me to bring the birds of a leper, rendering himself liable to bring a leper’s offerings on a leper’s behalf (see Leviticus 14:4). The Gemara answers: This is a case where a nazirite was passing before him when he spoke, and he clearly had naziriteship in mind. The Gemara asks: But perhaps it was an impure nazirite, and he was saying that he accepts the obligation to exempt the nazirite from his offerings by sacrificing them on the nazirite’s behalf. The Gemara answers: This is a case where a pure nazirite was passing before him.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ודלמא – מקבל עליו תורת ציפורי מצורע לטבול החיה בדם השחוטה ולשלחן ולעשותן כהלכות צפרי מצורע והך פירכא דפרכינן השתא קא פריך בין לרבי יוחנן בין לר״ל דמכדי צפרים סתם קאמר הא איכא למיחש נמי לצפורי מצורע.
ודלמא נזיר טמא – הוה וקאמר לאיתויי צפורים ולפוטרו הוא במקומו.
כגון שהיה נזיר טהור עובר לפניו – דלאו בר אתויי הוא והלכך כי אמר צפורין לא אמר אלא אדעתא דליהוי נזיר כמותו.
צפורי מצורע קאמר – כלומר להתחייב בקרבן מצורע ולהביא תחתיו צפורים ולהצריכו לו לטהרתו ואפילו אין מצורע עובר לפניו דאי אפשר דליכא חד מצורע דטעון צפורים ולא נזירות וגם דצפורי שייכי שפיר גבי מצורע.
כגון שהיה נזיר עובר לפניו – והיה סבור אפילו נזיר טמא לפניו ולהכי פריך ודלמא צפורין דקאמר לפטור נזיר טמא העובר לפניו מקרבנותיו ומשני כגון שנזיר טהור עובר לפניו ויודע זה הנודר דטהור הוא וקאמר הרי עלי צפורים ואכתי קשה נימא דצפורים דקאמר היינו דאם יטמא זה הנזיר העובר לפניו שיביא תחתיו צפורים וצריך לדחות ולומר כגון דאמר בלבו להיות שייך למצות נזירות דשייכא ביה ציפורים אם יטמא ולעיל כי פריך ודלמא צפורי מצורע קאמר לא מצי לשנויי כגון דאמר בלבו דדיבוריה מישתמע טפי אצפורי מצורע (טפי) מנזירות משום דנזירות טריחא ליה וחמיר עליה לקבל ועוד דלשון צפורים כתובין אצל מצורע כדפרישית ולא אצל נזיר אלא תורים ואפי׳ קאמר בלבו אין כח במחשבת הלב להכריע דיבוריה לנזירות דאין זה פיו ולבו שוין אבל הכא אע״ג דנזירות חמיר עליה וטריחא ליה כיון דנזיר שהוא עובר לפניו אין סברא שיקבל עליו נזירות צפורים טמא שדבר זה אינו בעולם עדיין והדבר שקול לכך מהניא מחשבת הלב לומר דנזירות קביל עליה וחשיב שפיר פיו ולבו שוין וכן לעיל כי אמר אהא טפי משמע הלשון אנזירות ולומר כמוהו לאלתר אע״ג דטריחא ליה וחמיר עליה מלומר אהא תחתיו בקרבנותיו לאחר זמן כשישלים והדבר שקול לכך מחשבת הלב מכרעת הדיבור לנזירות והרי פיו ולבו שוין וקשה דהספר לא הזכיר כאן כלל דקאמר בלבו לכן נראה למהר״ף דאהיה תחתיו אין סברא לומר דאם יטמא קאמר שיתחייב בצפורין הואיל והשתא טהור הוא ודבר זה לא בא לעולם כלל וא״כ סברא לומר דנזירות קביל עליה דדבר זה מבורר לפנינו ויש בידו לקבל לאלתר אע״ג דחמיר וטריחא ליה ולעיל כי פריך ממצורע התם נמי הדבר מבורר לפנינו דודאי יש מצורע בעולם הצריך צפרים.
כגון שהיה נזיר טהור עובר לפניו – ואיהו לא מחייב להביא צפורים הלכך ע״כ ה״ק הרי עלי דבר שאם אטמא אתחייב להביא צפורים. ות׳ דלמא ה״ק הרי עלי לפטור זה מצפורים אם יטמא. וי״ל דבכי האי גוונא מהני אם אמר בלבו היה כך משום דיש לנו לפרש דבריו בענין זה שחייב עצמו ודאי מהשתא. ולא שקבל עליו דבר שאם יארע במקרה שיתחייב הלכך לא מפרש׳ דברי׳ אלא להיותו נזיר או לפטור מי שנתחייב כבר קרבנו׳. לר״ל אע״ג דאין נזיר עובר לפניו. דכיון דלדידיה אהני טעמא דסמוכים (הוא) [אף] דלא פי׳ בהדיא להיותו נזיר אם נע״ל. אם פי׳ בהדיא לא בעי נע״ל. אבל לר״י סמוכים לא מהני מידי הלכך בעי׳ לעולם נזיר עובר לפניו:
ושואלים עוד: ודלמא [ושמא] ״הרי עלי צפורי מצורע״ קאמר [אומר הוא], שהתכוון שהוא מקבל על עצמו להביא ציפורים במקום מצורע (ראה ויקרא יד, ד)? ומשיבים: כאן מדובר כגון שבשעה שאמר את דבריו היה נזיר עובר לפניו, ולכן מבינים את הדברים במשמעות של נזירות. ושואלים: ודלמא [ושמא] היה זה נזיר טמא, ולפוטרו מן קרבנותיו על ידי הבאת ציפורים עבורו קאמר [הוא אומר]?! ומשיבים: כגון שהיה נזיר טהור עובר לפניו, ואז יש לומר שהתכוון בכך לקבל על עצמו נזירות.
The Gemara asks further: But perhaps he was saying: It is incumbent upon me to bring the birds of a leper, rendering himself liable to bring a leper’s offerings on a leper’s behalf (see Leviticus 14:4). The Gemara answers: This is a case where a nazirite was passing before him when he spoke, and he clearly had naziriteship in mind. The Gemara asks: But perhaps it was an impure nazirite, and he was saying that he accepts the obligation to exempt the nazirite from his offerings by sacrificing them on the nazirite’s behalf. The Gemara answers: This is a case where a pure nazirite was passing before him.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מַאי בֵּינַיְיהוּ.

The Gemara asks: What is the difference between the opinions of Reish Lakish and Rabbi Yoḥanan? After all, according to both explanations it is necessary to say that this is a case where a nazirite was passing before him.
מיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי בינייהו – בין לרבי יוחנן בין לר״ל לא מיתרצא שמעתתא אלא כגון שנזיר טהור עובר לפניו משום דאית ליה למיפרך בה כל הני פירוכין ותריצנא כגון דנזיר טהור עובר לפניו עסקינן מה לי אי משום צפרין סמוכין לשיער אי משום צפרי נזיר טמא אי משום הכי אי משום הכי הוה ליה נזיר.
מאי בינייהו – לומר מאי בינייהו בפי׳ דמתני׳ בין לר״ל בין לר׳ יוחנן אליבא דר״מ וא״ת ולישני דאיכא בינייהו היכא דאמר צפורים סתמא קביל עליה דלר״ל אליבא דר״מ מהא לחוד לא הוי נזיר אם לא הזכיר גם סמוכין לשיער כדפירש ר״ל במילתיה צפורים סמוכין לשיער קביל עליה ולר׳ יוחנן דלא הזכיר במילתיה סמוכין לשיער כשיקבל עליו צפורים סתמא בלא סמוכין לשיער הוי נזיר ועוד היא גופה תיקשי לר״ל למה ליה סמוכין לשיער בצפורים סתמא לחוד סגי לר״מ למיהוי נזיר שהרי מתניתין לר״מ לא הזכיר אלא צפורין לחוד לכ״נ לפרש דלר״ל אליבא דר״מ בצפורין סתמא הוי נזיר כשנזיר עובר לפניו דוקא והא דנקט ר״ל במילתיה סמוכין לשיער להשמיענו דכי אמר צפורים סמוכין לשיער דבלא נזיר עובר לפניו נמי הוי נזיר בהכי וא״ת כיון דלר״ל כשיקבל צפורים סתמא לא הוי נזיר אם לא כשנזיר עובר לפניו אליבא דר״מ הוי ליה להש״ס להזכיר נזיר עובר לפניו במילתיה דר״ל כמו במילתיה דרבי יוחנן וי״ל דלכך הזכיר טפי במילתיה דר׳ יוחנן ממילתיה דר״ל משום דר׳ יוחנן פסיקא ליה דאף כשאמר צפורים הסמוכין לשיער עלי לא הוי אלא כשנזיר עובר לפניו ולר״ל הוי נזיר כשאמר צפרים הסמוכין לשיער אפילו אין נזיר עובר לפניו והשתא ניחא דפריך מאי בינייהו דלכולהו אף בשלא הזכיר צפורין סמוכין לשיער אלא צפורים סתמא הוי נזיר כי נזיר עובר לפניו ואי אין נזיר עובר בצפורים סתמא לחוד לא היה נזיר לכולהו והשתא נמי ניחא דלר״ל בצפורים סתמא לא מיחייב משום דסמוכין לשיער בקרא דא״כ ליחייב נמי כי אמר נשרין וטופרין דסמיכי טפי לשיער בקרא מצפורים. כך שיטת הר״ף נ״ע.
מאי ביניהו כול׳ – מהכא מוכח דכל הני פירכי דעבדי׳ ומוקמי׳ לה כגון שהיה נזיר עובר לפניו אתיין בין לר׳ יוחנן בין לריש לקיש דגם ריש לקיש לא אמר דצפר הסמוכין לשיער קיבל עליו אלא כגון שהיה נזיר עובר לפניו והשתא אתי שפיר איכא מאי ביניהו. אבל רבינו ברוך זצוק״ל1 פירש דר׳ יוחנן דוקא בעי נזיר עובר לפניו ולא ריש לקיש והני פירכי דעבדי׳ לא עבדי אלא לר׳ יוחנן ולא ייתכן פתרונם כלל דאם כן אמאי אמר מאי ביניהו והא טובא איכא ביניהו דר׳ יוחנן בעי נזיר עובר לפניו וריש לקיש לא בעי.
1. כן תוקן בדפוסים. בכ״י ששון 557 נוסף כאן בטעות: ״ומקש׳⁠ ⁠״.
ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם], בין פירוש ריש לקיש לפירושו של ר׳ יוחנן, אם לשניהם צריך לפרש שמדובר דווקא כאשר היה נזיר עובר לפניו?
The Gemara asks: What is the difference between the opinions of Reish Lakish and Rabbi Yoḥanan? After all, according to both explanations it is necessary to say that this is a case where a nazirite was passing before him.
מיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ כְּגוֹן דְּאָמַר צִיפֳּרִין הַסְּמוּכִין לְשֵׂעָר עָלַי לר׳לְרַבִּי יוֹחָנָן אע״גאַף עַל גַּב דְּאָמַר הָכִי אִי נָזִיר עוֹבֵר לְפָנָיו אִין אִי לָא לָא לרשב״ללְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אע״גאַף עַל גַּב דְּאֵין נָזִיר עוֹבֵר לְפָנָיו.

The Gemara answers: There is a practical difference between them in a case where he explicitly said: An obligation is hereby incumbent upon me with regard to the birds juxtaposed in the verse to hair. According to Rabbi Yoḥanan, although he said this, if a nazirite was passing before him, yes, Rabbi Meir considers it a nazirite vow; if not, no, it is not considered a nazirite vow. Conversely, according to Rabbi Shimon ben Lakish, although no nazirite was passing before him, Rabbi Meir considers it a nazirite vow, as he holds that according to Rabbi Meir, one associates the object of his vow with something juxtaposed to it in a verse.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איכא בינייהו כגון דאמר צפרין סמוכין לשיער – ר׳ יוחנן סבר אע״ג דאמר הכי לא מוכחא מילתא דלקבולי עליה נזירות הוא דקאמר אלא לקבל עליו צפרין סתם בלא נזירות אי לאו דנזיר עובר לפניו.
לריש לקיש – כיון דאמר בהדיא צפורין סמוכין לשיער מוכחא מילתא דמשום נזירות קאמר ואף על גב דאין נזיר עובר לפניו דמיתפיס איניש בשיער דסמיך ליה וכמאן דאמר הרי עלי לגדל שיער דמי.
הגה״ה היכא דאמר צפורים סמוכים לשיער קביל עליה – ר״ל שקיבל עליו דבר הסמוך לצפורים דהיינו גידול שיער אבל כי אמר הרי עלי צפורים ולא אמר צפורים סמוכין לשיער חייל עליה נזירות משום דמשתמע שנדר דבר שיכול לבא לידי חיוב צפורים דהיינו נזיר כשנזיר עובר לפניו דוקא ומשום הכי לא מהני הרי עלי נשרין דלישנא דנשרין לא משמע שום לשון נזירות כן נ״ל הגה״ה והר״ר שבתאי כתב שיטה זאת מאי בינייהו כלומר מאי בינייהו בפירוש דמתני׳ דודאי נראה ליה דר״ל לא קאמר אליבא דרבי מאיר דבצפורים סתמא מיחייב בנזיר דאיכא למיפרך כל הני פירכי דפריך לעיל לר׳ יוחנן וע״כ יפרש המשנה כמו ר׳ יוחנן דגם לא יוכל לפרש המשנה שאמר בפירוש צפורים הסמוכים לשיער עלי דהא מתני׳ סתמא קאמר צפורים עלי הילכך ע״כ כרבי יוחנן מפרש ובנזיר עובר לפניו והוא טהור וע״כ פריך מאי בינייהו בפירוש דמתני׳ ונראה שנתכוון להבין כמו שפירשתי בתחילה.
ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם] הבדל בשיטת ר׳ מאיר כגון שאמר במפורש: ״ציפרין הסמוכין לשער עלי״, לר׳ יוחנן אף על גב [אף על פי] שאמר הכי [כך] בלשון זו, אי [אם] נזיר עובר לפניו — אין [כן], הרי זה נדר נזירות, אי [אם] לא היה נזיר עובר לפניו — לא. ואילו לר׳ שמעון בן לקיש אף על גב [אף על פי] שאין נזיר עובר לפניו מכל מקום נדר נזירות הוא, כי לדעתו מתפיס אדם בדבר הסמוך בכתוב.
The Gemara answers: There is a practical difference between them in a case where he explicitly said: An obligation is hereby incumbent upon me with regard to the birds juxtaposed in the verse to hair. According to Rabbi Yoḥanan, although he said this, if a nazirite was passing before him, yes, Rabbi Meir considers it a nazirite vow; if not, no, it is not considered a nazirite vow. Conversely, according to Rabbi Shimon ben Lakish, although no nazirite was passing before him, Rabbi Meir considers it a nazirite vow, as he holds that according to Rabbi Meir, one associates the object of his vow with something juxtaposed to it in a verse.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מִי אִיכָּא למ״דלְמַאן דְּאָמַר לָא מַתְפֵּיס אִינִישׁ בְּמִילְּתָא דִּסְמִיךְ לֵיהּ וְהָתַנְיָא הָאוֹמֵר יָמִין הֲרֵי זוֹ שְׁבוּעָה מ״טמַאי טַעְמָא לָאו מִשּׁוּם דכתי׳דִּכְתִיב {דניאל י״ב:ז׳} וַיָּרֶם יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ אֶל הַשָּׁמַיִם וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם.

The Gemara asks: Is there, in fact, anyone who says that a person does not associate the object of his vow with something juxtaposed to it in a verse? Isn’t it taught in a baraita that in the case of one who says: Right [yamin], that is an expression of an oath? What is the reason for this? Is it not because it is written: “When he lifted up his right hand and his left hand unto heaven, and swore by Him that lives forever” (Daniel 12:7)? It seems evident that the term “right” indicates an oath merely because in the verse it is juxtaposed to an oath.
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
האומר ימין – שלא אוכל ככר זה הרי זו שבועה.
מאי טעמא לאו משום דכתיב וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם – דקא מתפיס ימינו לישבע דסמיך ליה.
האומר ימין הרי זו שבועה – ימין שלא אוכל ככר זה וה״ה שמאל כדלקמן פירוש התפילין מדהזכיר ימין תחילה.
האומר ימין שלא אוכל ככר זה או שאוכלנו שמאל שאוכל ככר זה או שלא אוכלנו אם בהזכרת השם לדעת גדולי המחברים או אף בלא הזכרת השם ולשיטת שאר מפרשים על הדרך שביארנו בשבועות ובנדרים הרי זו שבועה שלא נתכוון אלא על ימין ושמאל הרמוזה בשם ית׳ שנאמר נשבע ה׳ בימינו ובזרוע עוזו והוא רמז על השמאל וכמו שרמוז במה שאמרו מנין שהב״ה מניח תפילין שנאמר ובזרוע עוזו:
האומר ימין הרי זו שבועה. אם אמר ימין שלא אוכל ככר זו ואכלו לוקה. הרא״ש ז״ל בפירושיו:
גמרא. אינו חייב עד שיזיר מכולן. פירוש עד שיאמר הריני נזיר בסתם. ואם בא להזכיר צריך להזכיר כולן. ומיהו מודה ר׳ שמעון בהריני מסלסל ומכלכל דהתם לא הזכיר כלום אף על גב דלשון גידול שיער הן הוי כאלו אמר הריני כאותו שרגיל לגדל שיער והוי כאלו אמר הריני נזיר בסתם:
ושואלים: מי איכא למאן דאמר [האם יש מי שאומר] שלא מתפיס איניש [אדם] נדר במילתא דסמיך ליה [בדבר הסמוך לו]? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: האומר ״ימין״ — הרי זו לשון שבועה, שאם אמר ״ימין שאין אני אוכל ככר זו״ — הרי זה כנשבע שלא יאכלנה. מאי טעמא [מה טעם] הדבר — לאו [האם לא] משום דכתיב [שנאמר] ״וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם״ (דניאל יב, ז), שלשון ״ימין״ נחשבת כשבועה משום שהיא נזכרת סמוך ללשון שבועה בכתוב?
The Gemara asks: Is there, in fact, anyone who says that a person does not associate the object of his vow with something juxtaposed to it in a verse? Isn’t it taught in a baraita that in the case of one who says: Right [yamin], that is an expression of an oath? What is the reason for this? Is it not because it is written: “When he lifted up his right hand and his left hand unto heaven, and swore by Him that lives forever” (Daniel 12:7)? It seems evident that the term “right” indicates an oath merely because in the verse it is juxtaposed to an oath.
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמְרִי לָא מִשּׁוּם דְּיָמִין גּוּפֵיהּ אִיקְּרִי שְׁבוּעָה דְּתַנְיָא אמִנַּיִין לָאוֹמֵר יָמִין שֶׁהִיא שְׁבוּעָה שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו ס״ב:ח׳} נִשְׁבַּע ה׳ בִּימִינוֹ וּמִנַּיִין בלָאוֹמֵר שְׂמֹאל שֶׁהִיא שְׁבוּעָה שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו ס״ב:ח׳} וּבִזְרוֹעַ עוּזּוֹ.:

The Gemara rejects this: Say no, it is because the right hand itself is called an oath, as it is taught in a baraita: From where is it derived that in the case of one who says: Right, that it is an oath? It is derived from the verse where it is stated: “The Lord has sworn by His right hand” (Isaiah 62:8). And from where is it derived that in the case of one who says: Left, that it is an oath? It is derived from the continuation of that verse, where it is stated: “And by the arm of His strength” (Isaiah 62:8). Since this is the complementary phrase for the right hand, it must refer to the left hand. It is clear from here that both right and left are themselves expressions of an oath and do not indicate an oath merely because they are juxtaposed in a verse to an expression of an oath.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא – ימין שאוכל ככר זה כאומר שבועה שאוכל ככר זה דמי שנאמר נשבע ה׳ בימינו בימינו אמר ונחשב כשבועה.
שנאמר ובזרוע עוזו – מדכתיב ימינו וכתיב ובזרוע עוזו אלמא דזרועו היינו שמאלו והכי נמי אמרי׳ בפרק קמא דמסכת ברכות (דף ו.) מנין שהקב״ה מניח תפילין דכתיב ובזרוע עוזו ואין עוזו אלא תפילין כו׳ ותפילין בשמאל קיימי.
כבר ביארנו בשלישי של שבועות ששבועת בטוי אינה חלה על בטול מצות עשה אלא בכולל אבל הנדר חל על המצוה כברשות כיצד אמר שבועה שלא אוכל מצה בלילי הפסח לוקה משום שבועת שוא ואוכל מצה בלילי הפסח שאין שבועת בטוי חלה לבטל את המצוה ומכל מקום אם אמר שבועה שלא אוכל מצה אסור לאכול מצה אף בלילי הפסח ששבועת בטוי חלה על בטול מצות עשה כל שנעשית השבועה בכולל ונדר חל על המצוה אף בפורט ר״ל שאם אמר קנם מצת הפסח עלי אסור לאכול מצה בלילי הפסח וכבר ביארנו שם שלא הנדר והשבועה גורמים כך אלא הלשון שלשון שבועה הוא איסור עצמו על החפץ ר״ל שבועה שלא אעשה דבר זה והרי הוא משועבד לאותו דבר ואין בידו להפקיע אבל הנדר הוא לשון איסור החפץ על עצמו ר״ל קנם דבר זה עלי והואיל ואסר הדבר על עצמו אין מאכילין לאדם דבר האסור לו ומעתה אם היפך ואמר שבועה בלשון נדר כגון שאמר אכילת מצת מצוה עלי בשבועה אסור במצת מצוה ואם אמר נדר בלשון שבועה כגון שאמר קנם עלי שלא אוכל מצת מצוה חייב לאכלה אלא שכל נדר שהוא בלשון שבועה או שבועה שהיא בלשון נדר אין בו אלא איסור סופרים לדעתנו שם כמו שביארנו שם וכן למדת ממה שכתבנו שם שהנזירות אע״פ שהוא בכלל הנדרים לענין זה איסור עצמו על החפץ הוא ואינו חל על ביטול דבר מצוה אלא בכולל שכשהוא אומר הריני נזיר הרי הוא כאומר שלא אשתה יין ושלא אוכל ענבים ואם כן אינו חל על בטול דבר מצוה אלא מדין כולל ר״ל שאם נשבע לשתות יין היום שנמצאת שתיית יין היום מצוה עליו וחזר ואמר הריני נזיר לא היה חל נזירותו על אותו הכוס הראוי לו מצד שבועתו אלמלא שנזירותו כולל יין וענבים וחרצן וכן למדת משם שכל שאנו אומרים שאין שבועה חלה על דבר מצוה לא סוף דבר במצוה שנתחייב עליה מסיני אלא אף כשחדש הוא חיובה על עצמו הדין כן ר״ל כגון שנשבע לעשות איזה דבר שאין שבועה אחרת חלה לבטלה שמשנשבע על הראשונה לעשותה הרי היא עליו חיוב מסיני ששבועתו עשאתה מחוייבת עליו מסיני וכן למדת משם שאם נשבע לבטל מצות עשה של סופרים כגון מקרא מגלה ונר חנוכה חלה עליו אף בפורט ואין מותר לו לעבור על שבועתו לקיים את המצוה עד שישאל על שבועתו:
ודברים אלו אין בהם פקפוק אלא שמכל מקום אתה צריך לידע שיש בסוגיא זו דברים המראים הפך הדברים ומתוך כך אני צריך להעירך בביאורם והוא שזה שאמרו במשנתנו בהריני נזיר מן החרצן שהוא נזיר לכל אמרו עליה בסוגיא זו מתניתין דלא כרבי שמעון דאמר אינו חייב עד שיזיר מכלן ומדכתיב מכל אשר יעשה מגפן היין וכו׳ ותנא דמתניתין מייתי לה מדכתיב מיין ושכר יזיר כלומר אפילו לא הזיר אלא מאחד מן הדברים הנוהגים בנזיר כגון יין או שכר הרי הוא נזיר לכל ואמר ר׳ שמעון ההוא מיבעי ליה לאסור מצד נזירותו יין מצוה כיין הרשות ושאלו בה מאי היא אלימא קידושא ואבדלתא ויש גירסא בקצת ספרים הרי מושבע ועומד מהר סיני הוא ובעלי גירסא זו סוברים שאין שבועה חלה לבטל מצות עשה אף בכולל שלא כדעת הירושלמי שכתבנו בשלישי של שבועות ושהביאוהו גדולי הפוסקים בסוף הלכות פסחים וכדעת קצת מפרשים שעשאוהו חולק על תלמוד שלנו כמו שביארנו שם ומתוך כך שאלו כאן לדעתם מאי היא כלומר איזהו יין של מצוה זה שאתה בא לאסרו מצד הנזירות אילימא קידושא ואבדלתא והרי מושבע ועומד הוא עליו כלומר והיאך נזירות חל עליו שאע״פ שנדר חל על דבר מצוה אף בפורט דוקא באומר קנם עלי דבר זה אבל בנזירות לענין זה הרי הוא כשבועה שהרי הנזירות איסור עצמו על החפץ הוא והם סוברים שהיין בקדוש והבדלה תורה היא וממה שכתוב זכור את יום וכו׳ ודרשו בו זכרהו על היין וכו׳ ותירץ דאמר שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר וחיילא עליה נזירות בכולל ופירשו בה גדולי הרבנים שאין זה בכלל מושבע מהר סיני לומר שלא לחול עליו נזירות מדין כולל אחר שהוא הוא שחידש חיובו על עצמו ועיקר האיסור לא מסיני בא ולא מהר חורב הופיע וכיוצא בזה נזירות חלה עליו מדין כולל ואלו ודאי דברים מתמיהים הם שבודאי ממצות סיני הוא לקיים שבועתו ואם אין הנזירות חל לבטל את המצוה משאר המצות אף שנשבע עליו מצוה היא שהרי נשבע לעשות דבר ואחר כך נשבע שלא לעשותו אין שבועה שניה כלום ועוד שהרי כשהוא שואל והרי מושבע ועומד הוא והיאך נזירות חלה עליו אדרבה היה לו להשיב משום הא איצטריך קרא דאי לאו דמושבע מהר סיני הוא קרא למה לי למיחל נזירות עליה אלא שאפשר שפשוט היה לו שלא בא המקרא לבטל מצות סיני:
ומכל מקום אחרוני הרבנים מצאו בה גירסא מיושרת שבה מתקיים כל מה שכתבנו ודרך נסחתם ופירושם כך הוא מאי היא כלומר היאך אתה מוצא יין מצוה שאתה בא לאסרו מצד הנזירות מכח מקרא זה אילימא קידושא ואבדלתא וכי מושבע ועומד מהר סיני הוא כלומר שנצטרך מקרא באיסורו והלא יין לקדוש והבדלה אינה תורה ועוד שהרי רשאי לקדש על הפת ולהבדיל על כל שהוא חמר מדינה וכן שראוי הוא לקדש ולהבדיל ויטעום אחר אלא דאמר שבועה שאשתה שנעשה איסור עליו מן התורה והנזירות חלה עליו מדין כולל אע״פ שהוא איסור עצמו על החפץ ועדיין יש כאן מקום עיון לענין מה הוצרכנו בה למקרא והרי אף שבועה חלה בכולל לבטול מצות עשה לדעתנו כמו שביארנו בשלישי של שבועות פירשו מגדולי קדמונינו שבנרבונה שמא הייתי אומר הואיל והותר בנזיר מכלל טומאה למת מצוה אף יין יותר מכללו ליין מצוה וכמו שמצינו (נזיר מ״ד.) שהיו סבורים להביאה בקל וחומר ומה טומאה שסותרה הותר מכללו למצוה יין שאפי׳ עבר ושתה אינו סותר אינו דין שיותר מכללו לפיכך הוצרך בו מקרא להחזירו לדין שבועה לאסרו מדין כולל או שמא לימדה הכתוב בנזירות וממנו למדנוה לשבועה הואיל ואף הנזירות איסור עצמו על החפץ הוא:
האומר ימין היא שבועה – אם אמר ימין שלא אוכל דבר זה ואכלו לוקה. לאו משום דכתיב וירם ימינו וישבע. ומנין לשמאל שהיא שבועה דכתיב ובזרוע עוזו. ומדכתיב בימינו מכלל דבזרוע עוזו היינו שמאל ואמר נמי פ״ק דברכות מנין שהקב״ה מניח תפילין דכתיב ובזרוע עוזו ואין עוז אלא תפילין דכתיב ה׳ עוז לעמו יתן וגו׳ ותפילין דשמאל הוו:
ודוחים, אמרי [אומרים]: לא, הטעם הוא משום ש״ימין״ גופיה [עצמה] איקרי [נקראת] שבועה. דתניא כן שנינו בברייתא]: מניין לאומר ״ימין״ שהיא שבועה — שנאמר: ״נשבע ה׳ בימינו״ (ישעיה סב, ח), מניין לאומר ״שמאל״ שהיא שבועה שנאמר: ״ובזרוע עזו״ (ישעיה סב, ח), שכיון שנאמרה בהקבלה לימין משמע שהיא יד שמאל. ומכאן שלשון ״ימין״ ו״שמאל״ היא עצמה לשון שבועה, ואין זו התפסה בדבר הסמוך לו בכתוב.
The Gemara rejects this: Say no, it is because the right hand itself is called an oath, as it is taught in a baraita: From where is it derived that in the case of one who says: Right, that it is an oath? It is derived from the verse where it is stated: “The Lord has sworn by His right hand” (Isaiah 62:8). And from where is it derived that in the case of one who says: Left, that it is an oath? It is derived from the continuation of that verse, where it is stated: “And by the arm of His strength” (Isaiah 62:8). Since this is the complementary phrase for the right hand, it must refer to the left hand. It is clear from here that both right and left are themselves expressions of an oath and do not indicate an oath merely because they are juxtaposed in a verse to an expression of an oath.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מתני׳מַתְנִיתִין: גהֲרֵינִי נָזִיר מִן הַחַרְצַנִּים וּמִן הַזַּגִּים וּמִן הַתִּגְלַחַת וּמִן הַטּוּמְאָה הֲרֵי זֶה נָזִיר וְכׇל דִּקְדּוּקֵי נְזִירוּת עָלָיו.:

MISHNA: If one said: I am hereby a nazirite and therefore will refrain from grape seeds, or: I am hereby a nazirite and therefore will refrain from grape skins, or: From shaving, or: From impurity, he is a nazirite. And all details of naziriteship are incumbent upon him. Not only does the prohibition he mentioned take effect, he is bound by all of the strictures of naziriteship.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ אמר הריני נזיר מן החרצנים – או שאמר הריני נזיר מן הזגין כו׳ הרי הוא כמי שאמר הריני נזיר סתם שמקבל עליו כל דקדוקי נזירות.
מן החרצנים ומן הזגים – או או קתני כדמוכח בגמרא.
וכל דקדוקי נזירות עליו – משום דנזיר שמשון מותר ליטמא למתים קאמר הכא וכל דקדוקי נזירות עליו.
פיסקא: הריני מן החרצנים כול׳ – מאי היא קידושא ואבדלתא כול׳ עיין בקוטרסי בפ׳ ערב פסחים.
הריני נזיר מן החרצנים ומן הזנים ומן התגלחת ומן הטומאה ה״ז נזיר – פי׳ אם הזיר בא׳ מכל אלו ה״ז נזיר וכל דקדוקי נזיר עליו כאילו אמר הריני נזיר בסתם. ומשום דבעי למתני בתר הכי דנזיר עולם ונזיר שמשון אין כל ענין נזיר עליהם תנא הכא כל דקדוקי נזירות עליו:
א משנה אמר אדם: ״הריני נזיר מן החרצנים״ וכן אם אמר ״הריני נזיר מן הזגים״ וכן מי שאמר ״הריני נזיר מן התגלחת״ וכן ״מן הטומאה״ — הרי זה נזיר, וכל דקדוקי נזירות עליו. שלא רק מה שקיבל על עצמו חל עליו, אלא חלים עליו כל דיני נזיר, גם בדברים שלא הזכיר שמקבל על עצמו.
MISHNA: If one said: I am hereby a nazirite and therefore will refrain from grape seeds, or: I am hereby a nazirite and therefore will refrain from grape skins, or: From shaving, or: From impurity, he is a nazirite. And all details of naziriteship are incumbent upon him. Not only does the prohibition he mentioned take effect, he is bound by all of the strictures of naziriteship.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) גמ׳גְּמָרָא: מתני׳מַתְנִיתִין דְּלָא כר׳כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּתַנְיָא ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיִּדּוֹר מִכּוּלָּם וְרַבָּנַן אָמְרִי אֲפִילּוּ לָא נְזַר אֶלָּא בְּחַד מִנְּהוֹן הָוֵי נָזִיר.

GEMARA: The Gemara comments: The mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, as it is taught in a baraita that Rabbi Shimon says: One is not obligated as a nazirite until he vows that all items and actions forbidden to a nazirite are forbidden to him. And the Rabbis say: Even if he vowed to abstain from only one of them, he is a nazirite.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ אפילו לא נזר אלא מאחד מהן – או מן חרצן או מן זג הרי זה נזיר וכל דקדוקי נזירות עליו.
עד שיזיר מכולן – או יאמר סתמא דמשמע כל מילי דנזירות קיבל עליה ואם בא לפרש חרצן וזג צריך לפרש כולם גם תגלחת וטומאה.
אינו חייב עד שיזיר מכולן – פי׳ עד שיאמר הרי׳ נזיר בסתם ואם בא להזכיר צריך שיזכיר כולם. ומיהו מודה ר״ש בהריני מסלסל ומכלכל דהתם לא התיר כלום אע״ג דלשון גדל שער הן הוי כאילו אמר הריני כאותו שרגיל לגדל שער והוי כאילו אמר הריני נזיר בסתם:
אמר קרא מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג וכיון דכתיב מכל אשר יעשה מגפן הין למה לי תו למכתב מחרצנים ועד זג לומר שאם בא לפרש צריך לפרש הכל וכיון דקפיד קרא אחרצנים וזג ה״ה נמי אתגלחת וטומאה:
ב גמרא מעירים: מתניתין [משנתנו זו] שלא כשיטת ר׳ שמעון היא. דתניא כן שנינו בברייתא], ר׳ שמעון אומר: אינו חייב לקיים נדר נזירות עד שידור מכולם, מכל הדברים האמורים בנזיר. ורבנן אמרי [וחכמים אומרים]: אפילו לא נזר אלא בחד מנהון [באחד מהם]הוי [הריהו] בכך נזיר.
GEMARA: The Gemara comments: The mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, as it is taught in a baraita that Rabbi Shimon says: One is not obligated as a nazirite until he vows that all items and actions forbidden to a nazirite are forbidden to him. And the Rabbis say: Even if he vowed to abstain from only one of them, he is a nazirite.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מ״טמַאי טַעְמָא דר״שדְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר קְרָא {במדבר ו׳:ד׳} מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג וְרַבָּנַן מ״טמַאי טַעְמָא אָמַר קְרָא {במדבר ו׳:ג׳} מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר.

The Gemara explains: What is the reason for the opinion of Rabbi Shimon? The verse states with regard to a nazirite: “All the days of his naziriteship he shall not eat from anything that is made of the grapevine, from pits to grape skin” (Numbers 6:4), which indicates that his vow of naziriteship must include all the prohibitions of a nazirite. The Gemara continues to clarify: And according to the Rabbis, what is the reason that he becomes a nazirite even if he specified only one of the prohibitions of a nazirite? The verse states: “He shall abstain from wine and strong drink” (Numbers 6:3). This implies that even if one vows to abstain only from wine and strong drink, all of the halakhot of a nazirite take effect.
מיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מכל אשר יעשה – משמע שצריך שיהא נוזר מכל אשר יעשה שאינו נזיר אלא א״כ נוזר מכולם.
אמר קרא מיין ושכר יזיר – דמשמע דאפילו דלא נזר אלא מיין לחודיה הוי נזיר מכולם.
מכל אשר יעשה מגפן היין – אלמא דמכולהו צריך להזיר וא״ת ואכתי תגלחת וטומאה לא שמעינן וי״ל כיון דגלי לן ביין ה״ה שצריך לקבל גם תגלחת וטומאה ונפקא לן מלישנא דקרא מכל.
מיין ושכר יזיר – משמע אפילו בחד הוי נזיר דהא כבר כתיב מכל אשר יעשה מגפן למה לי למיכתב מיין ושכר אלא לאשמועי׳ דאפי׳ לא נדר כי אם בחד מהני דחייל נזירות עליו ואפילו כשבא לפרש דהכא חרצן וזג לא כתיבי.
אמר קרא מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג. וכיון דכתיב מכל אשר יעשה מגפן היין למה ליה תו למכתב מחרצנים ועד זג לומר שאם בא לפרש דצריך לפרש הכל. וכיון דקפיד קרא אחרצנים וזג הוא הדין אתגלחת וטומאה:
ומסבירים: מאי טעמא [מה הטעם] של ר׳ שמעון — אמר קרא [הכתוב] בפרשת הנזיר: ״כל ימי נזרו מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג לא יאכל״ (במדבר ו, ד), לומר שצריך לידור נזירות מכל האיסורים. ומבררים: ורבנן מאי טעמייהו [וחכמים מה טעמם]?אמר קרא [הכתוב] ״מיין ושכר יזיר״ (במדבר ו, ג), משמע שאם הוא נודר מיין ושיכר בלבד, נכללים בענין זה כל דיני הנזירות כולם.
The Gemara explains: What is the reason for the opinion of Rabbi Shimon? The verse states with regard to a nazirite: “All the days of his naziriteship he shall not eat from anything that is made of the grapevine, from pits to grape skin” (Numbers 6:4), which indicates that his vow of naziriteship must include all the prohibitions of a nazirite. The Gemara continues to clarify: And according to the Rabbis, what is the reason that he becomes a nazirite even if he specified only one of the prohibitions of a nazirite? The verse states: “He shall abstain from wine and strong drink” (Numbers 6:3). This implies that even if one vows to abstain only from wine and strong drink, all of the halakhot of a nazirite take effect.
מיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) ור׳וְרַבִּי שִׁמְעוֹן נָמֵי הָכְתִיב מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לֶאֱסוֹר יֵין מִצְוָה כְּיֵין הָרְשׁוּת.

The Gemara asks: And also according to Rabbi Shimon, isn’t it written “he shall abstain from wine and strong drink”? The Gemara answers: Rabbi Shimon requires that verse to prohibit a nazirite from drinking wine that is consumed for a mitzva just as he is prohibited from drinking wine whose consumption is optional.
תוספותפירוש רא״שגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לאסור יין מצוה כיין הרשות – כלומר מקרא יתירא דמיין ושכר יזיר.
ורבנן אמר קרא מיין ושכר יזיר – וכיון דכתיב מכל אשר יעשה מגפן היין מיין ושכר למה לי לומר לך דאפי׳ נזר מיין לחודיה הוי נזיר דיין ושכר חד הוא:
גמ׳ לאסור יין מצוה כיין הרשות. עי׳ שבועות דף כה ע״א תוד״ה חומר:
ושואלים: ור׳ שמעון נמי [גם כן] הכתיב [הרי נאמר] ״מיין ושכר יזיר״! ומשיבים: ההוא מיבעי ליה [אותו כתוב נצרך לו] ללמד דבר אחר — לאסור על הנזיר יין מצוה כיין הרשות.
The Gemara asks: And also according to Rabbi Shimon, isn’t it written “he shall abstain from wine and strong drink”? The Gemara answers: Rabbi Shimon requires that verse to prohibit a nazirite from drinking wine that is consumed for a mitzva just as he is prohibited from drinking wine whose consumption is optional.
תוספותפירוש רא״שגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) מַאי הִיא דקִדּוּשְׁתָּא וְאַבְדָּלְתָּא

The Gemara asks: What is wine that is consumed for a mitzva? Is it the wine of kiddush and havdala?
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לאסור יין מצוה כיין הרשות מאי היא קדושתא ואבדלתא – מי חייל עליה איסור נזירות.
מאי היא קידושא ואבדלתא מושבע ועומד מהר סיני הוא – דקדוש היום דאורייתא ואיך תחול עליו נזירות וקשה דאדרבה להכי איצטריך קרא מיותר לומר דחייל עליה נזירות ועוד קשה מאי משני בתר הכי כגון שנשבע לשתות וחזר ונדר בנזיר דאתיא נזירות וחייל אשבועה מ״מ תקשי לו הרי מושבע ועומד מהר סיני כלומר דאין מושבע ועומד גדול מזה שנשבע לשתות ועוד קשה דקדוש היום לאו דאורייתא הוא דנהי נמי דכתיב זכור ודרשינן זוכרהו על היין אסמכתא הוא לכ״נ לר״ת דגרסינן בתמיה וכי מושבע ועומד מהר סיני כלומר ל״ל קרא מיותר לאסור יין מצוה וכי מושבע וכו׳ דנהי דקידוש היום דאורייתא על היין לאו דאורייתא דזוכרהו על היין אסמכתא והשתא משני כגון שנשבע לשתות וקמ״ל קרא יתירא דחייל עליה אע״ג שנשבע לשתות.
אילימא קדושא ואבדלתא כו׳. וקשה נהי דקידוש הוי דאורייתא כדאמר בברכות נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה מיהו קדוש על היין לאו דאורייתא דמקדשין על הפת במקום שאין יין. והאי דרשנא דזכרהו על היין אסמכתא בעלמא היא. ועוד אבדלתא מאי איכא למימר על כרחך לאו דאורייתא היא. ועוד מאי קאמר אלא כי הא דאמר רבא שבועה שאשתה כו׳ ואמאי חזר בו מקדושה ואבדלתא כי היכי דחל נזירות על שבועה הכי נמי חל על מצות קידוש. ונראה לי דהא לא קשיא דלהך פירושא לא גרסינן אלא והכי גרסינן כי הא דאמר רבא כלומר כי היכי דאמר רבא דנזירות חלה על שבועה הכי נמי חלה על מצות קידוש. הרא״ש ז״ל בפירושיו: ועוד הקשה הר׳ עזריאל ז״ל וז״ל הכי גרסינן מאי היא אילימא דקידושא ואבדלתא מושבע ועומד מהר סיני הוא דכתיב זכרהו על היין. ולא נהירא תינח קידוש אבדלתא מאי איכא למימר. ועוד אי נמי קדושא מן התורה אינו צריך לטעום למברך אלא מדרבנן אי נמי ישמע מפי אחר שיטעום דשומע כעונה או יקדש ויתן הכוס לאחד מבני ביתו. ועוד אפילו מדרבנן אינו צריך לטעום רביעית אלא מלא לוגמיו ונזיר אינו אסור אלא ברביעית. וגרסת רבינו תם (עד כאן: ד׳ ע״א) הרי מושבע עליו מהר סיני בתמיה. כלומר וכי מושבע עליו מהר סיני לשתותו שצריך קרא לומר שהנזיר אסור ממנו דהא דאמר זכור את יום השבת לקדשו זכרהו על היין אטו יין כתיב בקרא.
ושואלים: מאי היא [מה הוא] יין מצוה — יין של קדושתא ואבדלתא [קידוש והבדלה]?
The Gemara asks: What is wine that is consumed for a mitzva? Is it the wine of kiddush and havdala?
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נזיר ג: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים נזיר ג:, עין משפט נר מצוה נזיר ג:, מיוחס לרש"י נזיר ג:, תוספות נזיר ג:, תוספות רי"ד נזיר ג:, בית הבחירה למאירי נזיר ג: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), פירוש רא"ש נזיר ג:, שיטה מקובצת נזיר ג:, גליון הש"ס לרע"א נזיר ג:, פירוש הרב שטיינזלץ נזיר ג:, אסופת מאמרים נזיר ג:

Nazir 3b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Nazir 3b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Nazir 3b, Attributed to Rashi Nazir 3b, Tosafot Nazir 3b, Tosefot Rid Nazir 3b, Meiri Nazir 3b, Peirush HaRosh Nazir 3b, Shitah Mekubetzet Nazir 3b, Gilyon HaShas Nazir 3b, Steinsaltz Commentary Nazir 3b, Collected Articles Nazir 3b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144