(1) 
וְהַבָּא עָלֶיהָ בְּאָשָׁם תָּלוּי קָאֵי אָמַר רַב שֵׁשֶׁת אכְּגוֹן שֶׁנִּיסֵּת לְאֶחָד מֵעֵדֶיהָ.
וְהַבָּא עָלֶיהָ בְּאָשָׁם תָּלוּי קָאֵי אָמַר רַב שֵׁשֶׁת אכְּגוֹן שֶׁנִּיסֵּת לְאֶחָד מֵעֵדֶיהָ.And as this is an uncertain case, one who has intercourse with her stands obligated to bring an uncertain guilt-offering. Since before she remarried some witnesses say she is a married woman while others claim she is now a widow, her relations with her second husband involve a possible prohibition that entails karet, and whoever mistakenly performs an action of this kind is liable to bring an uncertain guilt-offering. If so, this second husband must certainly divorce her. Rav Sheshet said: We are dealing with a case where that woman married one of her witnesses, who testified that her husband had died. Since the witness himself has no doubt as to the truth, he is not liable to bring an uncertain guilt-offering.
1. אלא: חסר בכ״י פרמה .
2. יוצאה: דפוסים: יוצאת . וכן בהמשך שם.
3. לחזור: חסר בכ״י נ .
4. לימא: כ״י נ , דפוסים: ״נימא״. חסר בכ״י פרמה .
5. וקידש: כ״י נ : ״ונשא״.
6. יוצאה: דפוסים: יוצאת .
7. גירש זה וקידש... גט: חסר בכ״י פרמה .
8. האוו אלא: כ״י פרמה : ״הוו לה״.
ומשני כשנשאה לאחד מעידיה הראשונים, דליכא ספיקא גביה דהאמר מת וודאי. ואם תאמר היכי מצי לישא אותה והתנן בפרק כיצד (יבמות כה ע״א) מת הרגתיו לא ישא את אשתו. אינה קושיא, דדוקא בעד אחד אבל בתרי שריא, דתנן (יבמות כה ע״ב) עדים החתומין על שדה מקח ועל גט אשה לא חשו חכמים לדבר. והיא גופה נמי לא קיימא באשם תלוי באומרת ברי לי דאין זה בעלי וליכא ספיקא גבה.
ואי קשיא אמאי תריץ כשנישאה לאחד מעידיה, ליתריץ מידי הוא טעמא אלא לרב האמר רב בכריתות בראש פרק ספק אכל חלב כו׳ (כריתות יז ע״ב) היו לפניו ב׳ חתיכות אחד של חלב ואחד של שומן ואכל אחד מהן ואינו יודע איזו אכל חייב חתיכה אחת ספק של חלב ספק של שומן ואכל[ה] (אחד מהן) פטור, והכא נמי חתיכה אחת היא ספק אשת איש ספק פנויה ומפטר מאשם תלוי.
תריץ, כי קא פטר רב בחתיכה אחת ספק של חלב ספק של שומן, שמעולם היתה עומדת בספק ושמא לא יתברר איסורו לעולם ולא יבא לידי חיוב חטאת, ואין אשם תלוי בא אלא על ספק לא הודע לכשיודע לו יבא לידי חטאת. אבל הכא באשת איש דאיתחזק בה איסור אשת איש ועכשיו נולד בה ספק, מודה רב דמביא אשם תלוי עד שיודע לו שהיא אשת איש ויביא חטאת, דאיפשר לברר איסורא לאחר זמן. דאי לא תימא הכי, אלא דוקא חתיכה אחת פטר רבב, אמאי נקט חתיכה ספק של חלב ספק של שומן, לימא חתיכה וודאי של חלב ואכלה דסבר שומן הוא ונודע לו דספק חלב היה פטור, דאע״ג דיכול להתברר הספק ולבוא לידי חיוב חטאת קא פטר רב משום דב׳ חתיכות קבעי להתחייב באשם תלוי, אלא מדלא קאמר הכי ש״מ דלא פטר רב אלא בחתיכה שהיתה מעולם בספק דשמא לא יתברר לעולם איסורו ולא יבא לידי חיוב חטאת כדפרשיתג.
א. וכן תירצו התוס׳ והריטב״א בכתובות כב ע״ב.
ב. ר״ל דבכל חתיכה אחת פטר רב.
ג. עיין תוס׳ ד״ה והבא שפירשו דהכא באשה מתקיימים שני התנאים, אפשר לברר האיסור (תנאו של ר׳ זירא) ואיקבע איסורה (תנאו של ר״נ) ולכאו׳ היינו דקאמר רבינו.
והבא עליה באשם תלוי קאי – אע״ג דרב בעי חתיכה משתי חתיכות בפ׳ ספק אכל (כריתות דף יז: ושם) הכא הוי כשתי חתיכות דלר׳ זירא דמפרש התם טעמא דרב משום דשתי חתיכות אפשר לברר איסור פי׳ בשתי חתיכות אפשר לברר שיבא הבקי ויכיר אותה שנשתיירה הכא נמי אפשר לברר ע״י הזמה ולרב נחמן נמי דמפרש טעמא דרב משום דב׳ חתיכות איקבע איסוריה ה״נ איקבע איסורא שהיא בחזקת אשת איש וא״ת למאי דאסיקנן בפ׳ ד׳ אחין (לעיל דף לא.) דתרי ותרי ספיקא דרבנן ומוקמי לה אחזקה אמאי נקט אשם תלוי אפי׳ חטאת איכא דאוקמה בחזקת אשת איש ועוד מאי קא משני בניסת לא׳ מעדיה היכי שבקינן ליה הא מיחייב מיתת ב״ד דאוקמה אחזקה ואר״י דמה שאשה דייקא ומינסבא מרעא ליה לחזקה ובשנים אומרים נתגרשה דבסמוך נמי דייקא לפי שיראה שיבואו עדים ויזימו עדיה או יפסלו אותם בגזלנותא ולהכי לא מוקמינן לה אחזקה.
א) ועוי״ל דקא פריך למ״ד דרב מיחייב אפי׳ בחתיכה אח׳ דמצות כתיב:
לאחד מעדיה – וא״ת והא אמרינן לעיל מת הרגתיו הרגנוהו לא ישא את אשתו. וי״ל דמיירי הכא שיש שלשה עדים שיש עדות כשר בלא זה שנשאה. ולא נהירא דבשנים נמי לא מצינן לומר דחשידי ומ״מ קאמר לא ישא את אשתו וצ״ל דהכא מיירי שהיה לו אשה כשהעיד וא״כ מותר בה כדאמרינן לעיל וכולן שהיו להן נשים ומתו מותרות לינשא להם דלא שייך חשד כיון שהיה לו אשה כשהעיד:
תצא מזה ומזה א״ר ל״ש אלא שנשאת בע״א אבל בשני עדים לא תצא. ואוקמה ר״א אמי ל״ת דקאמר רב לא תצא מהיתרה הראשון, פי׳ שחוזרה לראשון והא אמרה רב חדא זימנא דתנן ואם נשאת שלא ברשות מותרת לחזור לו ואר״ה א״ר הכי הל׳. חדא מכלל חברתה איתמר, ואע״ג דפסק רב הל׳ כן אין הל׳ כרב אלא אם נשאת ע״פ שנים אסרוה לחזור לראשון כדאמרי׳ לקמן:
בשנשאת לאחד מעדיה. כתב ר״ח ז״ל בכתובות (כתובות כב. מובא בתוס׳ הרא״ש שם) בשיש שם שלשה עדים ונשאת לאחד מהם דאכתי איכא תרי לבהדי תרי, הא בשנים ונשאת לאחד מהם הו״ל חד לגבי תרי דמאן דנסבא לא מהימן כדאמרינן במכלתין בשלהי פרק כיצד (יבמות כה:) מת הרגתו הרגנוהו לא ישא את אשתו.
כבר ביארנו במשנה שזו שאמרו באשה שהלך בעלה ואמרו לה שמת ונשאת ואחר כך בא בעלה שתצא מזה ומזה לא סוף דבר בנשאת בעד אחד אלא אף בנשאת בעדים שהיה לנו לדונה כאנוסה תצא אף מראשון ואם כן מה שאמר רב בסוגיא זו שאם נשאת בעדים לא תצא מהיתרה של ראשון וכר׳ שמעון שאמר במשנתנו בנשאת שלא ברשות בית דין שמותרת לחזור לו אין הלכה כן:
נשאת בין בעד אחד בין בשנים ובא עד אחד ואמר שהוא בעלה הראשון ואין אנו מכירין אותו וכן היא אינה מכירתו לא תצא נשאת בשנים ובא בעלה ואמרו שנים אחרים שזהו בעלה וטוענים על עדים הראשונים שהעידו במיתתו שלא היו מכירים אותו מצד שיצא בלא חתימת זקן או בכל צד ששנים אומרים מת ונשאת ושנים אומרים לא מת תצא דהא תרי ותרי נינהו והיא ובועלה באשם תלוי ואפילו נשאת לאחד מעידיה תצא שאע״פ שהבועל מיהא פטור שהרי בריא לו שמת מכל מקום היא גופה באשם תלוי ומכל מקום אם נשאת לאחד מעידיה ואף היא אומרת בריא לי שמת אין כאן אשם כלל ולא תצא ולא סוף דבר בנשאת ואחר כך באו עדים אלא אף בבאו עדים שלא מת ואחר כך נשאת ואפילו היה עד זה שנשאה כהן ואע״פ שאמרו בכהן שנשא ספק זונה או הפסולה לו שאם לא רצה לפרוש חובטין אותו ומפרישין אותו על כרחו ופירשנוה בשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת ונשאת לאחד מעידיה ואף היא אמרה ברי לי ואעפ״כ אמרו שמפרישין אותו לא נאמר אלא בעידי הזמה שנתברר שלא מת:
זו שכתבנו בנשאת לאחד מעידיה יש שואלין היאך היא נשאת לאחד מעידיה והרי יש לחוש שמא עיניו נתן בה וכמו שאמרו מת הרגתיו לא ישא את אשתו ופירשנו בשנשאת לאחר על פיו ונתארמלה או נתגרשה שמותרת לו כמו שביארנו בפרק כיצד ויש מפרשים בשעבר וכנס דהא אסיקנא כנס אינו מוציא או שמא איפשר שלא נאמר כן אלא בעד אחד אבל כל שהעידו שנים אין שנים מצויין לחטוא בשביל אחד ומותרת לינשא לאחד מהן:
הותרה לינשא על פי עד אחד ולא נשאת ואחר כך בא עד אחד והעיד שלא מת יש אומרים שלא תנשא לכתחלה ולא מן הדין שהרי כל שהאמינה תורה עד אחד הרי הוא כשנים והוה ליה זה שאומר לא מת אחד במקום שנים אלא משום לזות שפתים הא אם נשאת אע״פ שלא נשאת לאחד מעידיה לא תצא ויש אומרים שמאחר שהותרה הרי היא כנשאת דקלא אית לה ותנשא לכתחלה וכן היא שנויה להדיא בפרק האשה שלום (יבמות קי״ז:) ולא חששו ללזות שפתים אלא שאנו פירשנוה שם בדרך זה ומעתה אין צריך לומר שכל שנשאת בעד אחד ואחר כך בא עד אחד ואמר שבעלה קיים שלא תצא שהרי כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי הוא כשנים ואף זו הואיל וסמכו להאמין בה עד אחד הרי הוא כשנים וזה האחר אחד במקום שנים ואפילו היא שותקת לא תצא ואין צריך לומר במכחשת ומכל מקום אם באו שנים ואמרו שבעלה קיים או שזהו בעלה אפילו היא מכחשת תצא ואפילו במקום שנים אלא אם כן נשאת לאחד מעידיה ושתאמר אף היא ברי לי:
בא עד אחד כשר והעיד שמת בעלה והתירוה לינשא או שנשאת ואחר כך באו אפילו מאה נשים לומר לא מת הרי הן כעד אחד ולא תצא אלא שאם באו כאחת לא תנשא אבל אם באה תחלה אשה אחת ונשאת על פיה ואחר כך באו שתי נשים או יותר ואמרו לא מת הולכין אחר רוב דעות ותצא שעשו שתי נשים באשה אחת כשני אנשים באיש אחד שתצא ואפילו נשאת לעד שלה ושאמרה בריא לי וזה שאמרו אבל שתי נשים באיש אחד כפלגא ופלגא דמי פירושו שאם באו בבת אחת לא תנשא לכתחלה וכמו שכתבנו ויש מפרשים שהעיד הכשר תחלה ועדות הנשים הבאה אחריו נעשית כעד אחד הבא להכחיש את הראשון שאינו כלום שהרי הוא נידון כאחד במקום שנים כמו שכתבנו ולפירושין אלו אין לשון זה אלא כפל מה שנאמר וגדולי המחברים פירשו בה שנעשו כשתי כתי עדים המכחישות זו את זו ותצא מהיתרה הראשון אלא אם כן נשאת לעד שלה ותאמר בריא לי והדברים מתישבים יפה לפירושם להיות דבר זה דבר מחודש ורישא בשבאו שתי נשים אחר עדות העד וזו בשבאו כאחת וכן להיות דבר זה פירוש מה שאמר שמואל אבל מכחישתו לא תצא כלומר באיש אחד ושתי נשים ושהיא מכחשת ואומרת בריא לי ונשאת לאחד מעידיה לא תצא ולשאר פירושין אתה צריך לפרש שאם נשאת על פי אשה ובאו הרבה נשים אחר כן ואמרו לא מת שתצא דוקא בשאינה מכחשת אבל אם מכחשת לא תצא דאיהי לגבי נפשה כבתרי שאם לא כן במה יתקיים מה שאמר שמואל אבל מכחישתו לא תצא ולדברי הכל למדת שכל שנשאת על אי זה צד שנשאת אין מוציאין אותה משום קול בעלמא דלקלא לא חיישינן וכן למדת בסוגיא זו שאע״פ שר׳ נחמיה חולק עם עולא והלכה כעולא מכל מקום אנו פוסקים גם כן זו של ר׳ נחמיה בפסולי עדות או שמא ר׳ נחמיה לא חלק עם עולא כלל אלא עולא קאמר הרי כאן שנים שלא להיות עד אחד המכחישו כלום ור׳ נחמיה קאמר שאם באו שנים להכחישו נאמנין ואף עולא מודה בה ואם נשאת על פי אשה ואחר כך בא עד אחד והעיד שלא מת כתבו גאוני ספרד שתצא דמדקאמרינן שתי נשים באיש אחד כפלגא ופלגא מכלל דאיש אחד באשה לאו כפלגא ופלגא אלא שאם נצטרף עמה אפילו עבד אפילו שפחה לא תצא ואף היא עצמה מצטרפת וכן כתבו שקרוב או פסול לענין זה כאשה הוא ממה שאמרו כל היכא דאתא חד כשר כו׳ דוקא כשר הא קרוב או פסול כאשה דמי והוא הדין לדעתנו לכל זו שהעיד מפי הגוי לפי תומו או עד מפי עד:
כבר ביארנו במשנתנו במה שהצרכנוה גט משני שלא מן הדין אלא שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ונמצאת אשת איש יוצאה בלא גט שמא תאמר אם כן היאך אמרו במשנה שלמטה באמרו לה מת בעלה ונתקדשה ואחר כך בא בעלה שמותרת לחזור לבעלה בלא גט והלא יש לך לחוש גם כן שמא יאמרו גירש זה וקדש זה ונמצאת ארוסה יוצאה בלא גט ואי אפשר לפרשה בגט של שניהם שהרי אם תצריכנה גט משני לכשנתן לה נמצא הלה מחזיר גרושתו משנתארסה ואסור כמו שנתבאר וכן ששנו בה אע״פ שנתן לה האחרון גט לא פסלה מן הכהונה ומדקאמר אע״פ שנתן לה משמע שאין בה צורך לגט ועוד דהא קאמר לא פסלה לכהונה ואם גט של צורך הוא ודאי פסלה ואי משום דסיפא אמרי קדושי טעות הן אף ברישא יש לך לומר דאמרי נישואי טעות הן ולא תצריכנה גט ואי משום דרישא קנסוה רבנן סיפא נמי הואיל ונתקדשה ליקנסוה מכל מקום רישא דעבדא איסורא ר״ל שנבעלה או שמכל מקום נכנסה לחפה ונמסרה לביאה של זנות קנסוה רבנן ר״ל למיגזר בה משום חששא דשמא יאמרו גירש זה וכו׳ ושלא לתלות להקל ביאמרו נשואי טעות הן כו׳ סיפא דלא עבדא איסורא לא קנסוה משום חשש דגירש זה ותלו לקולא דיאמרו קדושי טעות הן ולמדת שטעם שמא גירש זה במקומו עומד וכל שאין לחוש לכך כגון אשת אח וכגון שאמרו לו מת אחיו ויבם את אשתו ואחר כך בא אחיו לא צריכא גט משני כמו שיתבאר ואין גורסין אלא וכו׳ ומכל מקום גדולי הפוסקים גורסין אלא רישא קנסוה רבנן כלומר ואף ברישא כשהצריכוה גט משני לא מטעם חשש גירש זה כו׳ אלא משום קנס לבד וכדי לברר איסורו של ראשון שלא יחזירנה קידם גיטו של שני אלא שתדמה עליו כאשת איש וכן יראה מתלמוד המערב ומכל מקום אף הם מודים שכל שהיא לשני באיסור ערוה אי אפשר להצריכה גט ונמצא שלענין פסק אין בין זו לזו כלום:
(פח.) הבא עליה באשם תלוי קאי – פר״י ז״ל דקושיי׳ כמ״ד תרי ותרי ספקא דאוריתא ולרבותא נקטיה הכי דאפי׳ להא תקשי לן וכ״ש למ״ד דתרי ותרי אוקי איתתא אחזקתא דתקשי לן דהא בחזקת אשת איש קיימא והבא עליה כבא על אשת איש גמורה.
(פח:) כשנשאת לא׳ מעדיה – וא״ת והא אמרי׳ בשלהי פ׳ כיצד דעד שמעי׳ לאשה שמת בעלה לא ישאנ׳ וי״ל דהא אמרי׳ התם דבדיעבד לא תצא דברננה לא מפקי׳ אבל ר״ת ז״ל פי׳ במ׳ כתובות דהכא כשהיו שם שני עדי׳ זולתו ועל פיהם הותרה ומפני שזה יודע בדבר קרי לי׳ שהיה מעדיה.
תוס׳ בד״ה והבא עליה באשם תלוי קאי כו׳ וא״ת כו׳ אמאי נקט אשם תלוי אפילו חטאת איכא דאוקמא בחזקת א״א ועוד מאי קא משני כו׳ הא מיחייב מיתת ב״ד עכ״ל אבל אהא דקאמר אשם תלוי לא תקשי להו הא אפילו מיתת ב״ד הוא דאוקמא אחזקת א״א די״ל דאה״נ דה״ק דעד השתא דבאו עדים ואמרו לא מת באשם תלוי קאי למפרע והיאך לא תצא דהשתא מזיד הוא וחייב מיתת ב״ד אבל הא קשיא להו דהא לאו באשם תלוי קאי למפרע אלא דחייבת חטאת דאוקמא בחזקת א״א ודו״ק:
בא״ד ואר״י דמה שהאשה דייקא ומינסבא כו׳ עכ״ל (א) צ״ע דהא בב׳ עדים קאיירי ובשום מקום לא מצינו דנימא דדייקא ומינסבא בב׳ עדים כיון דליכא חומר בסופה גם לקושייתם שהקשו דבניסת לא׳ מעידיה היכי שבקינן ליה הא מיחייב מיתת ב״ד דאוקמא אחזקה עכ״ל איכא למימר דלאו קושיא הוא דלא אמרינן בפרק ד׳ אחין דבתרי ותרי אוקמה אחזקה אלא למאן דמספקא ליה אבל לגבי העד הזה שאומר ברי לי לא אוקמה אחזקה ולקמן בסוגיא (יבמות דף צג ע״ב) דמבעיא לן עד א׳ ביבמה אהא דקאמרינן התם מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני כתבו התוס׳ אע״ג דתרי ותרי ספיקא דרבנן ואיכא לאוקמי בחזקת איסור ליבם אר״י היכא דיבם אומר ברי לי והיא אומרת ברי לי לא ה״ל למימר תצא מידי דהוי אניסת לא׳ מעידיה דר״פ עכ״ל ודבריהם אלו סותרין דבריהם דהכא והם מטין לדברינו וק״ל:
והבא עליה באשם תלוי קאי [עומד, מחוייב], שכיון שיש עדים האומרים שהיא אשת איש, ועדים אחרים האומרים שהיא עכשיו אלמנה — נמצא שיש בכך ספק איסור כרת, וכל העושה בשגגה דבר שיש בו ספק שמא הוא איסור כרת — חייב להביא קרבן אשם תלוי. ובודאי שצריך לגרשה! אמר רב ששת: מדובר כגון שניסת (שנישאת) אותה אשה לאחד מעדיה שהעידו שמת בעלה, והרי העד בטוח בדבר, ולגביו אין כאן אשם תלוי.
And as this is an uncertain case, one who has intercourse with her stands obligated to bring an uncertain guilt-offering. Since before she remarried some witnesses say she is a married woman while others claim she is now a widow, her relations with her second husband involve a possible prohibition that entails karet, and whoever mistakenly performs an action of this kind is liable to bring an uncertain guilt-offering. If so, this second husband must certainly divorce her. Rav Sheshet said: We are dealing with a case where that woman married one of her witnesses, who testified that her husband had died. Since the witness himself has no doubt as to the truth, he is not liable to bring an uncertain guilt-offering.
הכל
(2) הִיא גּוּפַהּ בְּאָשָׁם תָּלוּי קָיְימָא בבְּאוֹמֶרֶת בָּרִי לִי אִי הָכִי מַאי לְמֵימְרָא אפי׳ אֲפִילּוּ רַבִּי מְנַחֵם בְּרַבִּי יוֹסֵי לָא קָאָמַר אֶלָּא כְּשֶׁבָּאוּ עֵדִים ואח״כ וְאַחַר כָּךְ נִיסֵּת אֲבָל נִיסֵּת ואח״כ וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ עֵדִים לָא אָמַר.
The Gemara asks: Even so, she herself stands obligated to bring a uncertain guilt-offering, as she has no personal knowledge of the matter and relied on the witness. The Gemara answers: It is referring to a case where she says: It is clear to me. For whatever reason, she is certain that this is not her husband and that he is dead, and therefore she too is not liable to bring an uncertain guilt-offering. The Gemara asks: If so, what is the purpose of stating this? That is, if Rav is referring only to this particular case, he has not taught anything new, as even Rabbi Menaḥem, son of Rabbi Yosei, stated his opinion only with regard to a case where witnesses came and afterward she married, but in the case where she married and afterward witnesses came, he did not state his halakha with regard to this case.
The Gemara asks: Even so, she herself stands obligated to bring a uncertain guilt-offering, as she has no personal knowledge of the matter and relied on the witness. The Gemara answers: It is referring to a case where she says: It is clear to me. For whatever reason, she is certain that this is not her husband and that he is dead, and therefore she too is not liable to bring an uncertain guilt-offering. The Gemara asks: If so, what is the purpose of stating this? That is, if Rav is referring only to this particular case, he has not taught anything new, as even Rabbi Menaḥem, son of Rabbi Yosei, stated his opinion only with regard to a case where witnesses came and afterward she married, but in the case where she married and afterward witnesses came, he did not state his halakha with regard to this case.
ברי לי – כגון ע״י סימנים ואשם תלוי אינו בא אלא על מי שלבו נוקפו.
שבאו עדים – ואמרי לא מת ואוקימנא לההיא בכתובות (דף כב:) באשה שניסת לאחד מעדיה ואומרת ברי לי.
ומקשי האי מאי למימרא, כלומר כיון דאוקמת להא דרב כשניסת ואחר כך באו עדים ומשום דחיישינ׳ לזילותא דבי דינא וכשניסת לאחד מעידיה וכו׳, מאי למימרא, כלומר מאי קמ״ל, היינו ר׳ מנחם בר׳ יוסי ומחלוקתו, דתרויהו אמרי דאם באו עדים אחר שניסת (על פי עד אחד כשני עדים) דלא תצא דמוקמינןא לה בפרק שני דכתובות (כתובות כב ע״ב) כשניסת לאחד מעידיה והיא אומרת ברי לי. ובחזקת הבתים (ב״ב לא ע״ב) מותבינן מינה, דאמרי התם דאם באו עדים אחר שפסקו בית דין את הדין על פי עדים אחרים והוציאו את הדבר מחזקתו, אנן אחתיניה ואנן מסקינן ליה לחזקתו הראשונה, דאוקי תרי להדי תרי והוו להו תרויהו מוכחשין ואוקי דבר אחזקתו ראשונה, ולזילותא דבי דינא לא חיישינן. ואיתיביה רבא לרב נחמן, שנים אומרים מת והתירוה בית דין ואחר כך באו שנים ואמרו לא מת. אם באת לימלך בנו אמרינן לה דלא תינשי דכיון דאכתי לא ניסת הוו כאילו שתי הכיתות באו כאחת בפנינו, ואמרינן אוקי תרי להדי תרי ואוקי אתתא אחזקת ראשונה. ואם לא באת לימלך אלא סמכה על היתר שהיתרנוה וניסת לא תצא, דכיון דעשתה מעשה על פי בית דין איכא זילותא דבי דינא ולא מפקינן לה ואמרינן מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני ולא תוציאה מספקב. וכל שכן דאם ניסת ואחר כך באו עדים דלא תצא, ור׳ מנחם בר׳ יוסי אומר תצא אם באו קודם שניסת, אוקי תרי להדי תרי וקיימ׳ לה בחזקת הראשונה והוי כמי שלא התירוה בית דין וליכא זילותא. אבל ניסת ואחר כך באו עדים דעבדא מעשה על פי בית דין, לא תצא דחיישינן לזילותא דבי דינא, וקשיא לרב נחמן. ומשני רב נחמן דעבד כרשב״ג שאמר משום ר׳ שמעון בן הסגן דלא חיישינן לזילותא דבי דינא, אלמא כל מה דאשמעינן רב שמעינן ממחלוקת ר׳ מנחם בר׳ יוסי, ומאי קמ״ל איהו.
א. אולי ומוקמינן.
ב. מפרש רבינו דגם טעמיה דת״ק משום דחייש לזילותא דבי״ד, ולכן דוקא התירוה לא תצא. וכ״כ הרמב״ן בשם יש מפרשים ודחה דבריהם. ובשיטת ר׳ מנחם בר״י נחלקו ראשונים, משמעות רשב״ם ב״ב שם ד״ה אבל וכ״ה ברמב״ן שם בשם א׳ הראשונים דאפילו בהתירוה ועדיין לא נישאת איכא זילותא והרמב״ן עצמו ותוס׳ ד״ה אבל ס״ל דוקא בנישאת. ולרבינו היא היא מחלוקת ת״ק ור׳ מנחם.
באומרת ברי לי – הקשה ה״ר שמואל מאיוורא משמע דמעיקרא ס״ד דלא אמרה ברי לי וא״כ כי קשה ליה הבא עליה באשם תלוי [קאי] הול״ל חטאת ודאי משום חזקת אשת איש וי״ל דלעולם היה יודע טעמא דאשה דייקא ומנסבא ומ״ה ליכא חטאת ודאי אבל הכא קאמר שאומרת שברי לה שמת ששמעה מבני אדם שמכרת אותם ויודעת שלא ישקרו בשום ענין:
קיימא. וחיב לגרשה, שאין מאכילין לו לאדם דבר האסור לו, וזו עומדת בספק אסור. ברי לי. שזה אינו בעלי, על ידי סימנין או טביעות עין, ואשם תלוי אינו בא אלא על מי שלבו נוקפו. דר׳ מנחם. בכתובות בפרק האשה שנתארמלה1 שנים אומרים מת ושנים אומרי׳ לא מת כדאיתא התם. כי קאמ׳ רב דלא תצא כגון וכו׳. ואתא לאשמועי׳ דליתא לדר׳ מנחם, והכי קאמ׳ לא שנו אלא שהעיד עד אחד ונשאת ואחר כך באו עדים, אבל העידו שנים שמת אפי׳ לא נשאת עד שהכחישום שנים אחרים ואמרו שזה הוא בעלה ונשאת לא תצא. שאם לא רצה. כהן לקדש עצמו מספק טומאה ומספק פסולות. דפנו. הכהו עד שיקדש עצמו ויסלק עצמו מכל ספק טומאה וספק פסולות. בשלא נשאת לאחד מעידיה. כלומ׳ שזה הכהן שנשאה לא היה עד שמת, אלא שנים אחרים העידו שמת בעלה, ונשאה זה הכהן על פיהם, ואחר כך באו שני עדים והעידו שכשנשאה זה הכהן היה חי ואח״כ מת. דאי אינם מעידים שמת לאו אסור כהונה לחודיה הוא, אלא אף אסור אשת איש, והא ודאי פשיטא דצריך להוציאה משום ספק זונה, ובהא לא אצטריך קרא. ואפי׳ איהו הוה אחד מעדיה שמעידים שמת ואחר כך נשאה ולדידיה ליכא ספק זונה, הואיל והיא אינה יודעת אם כשנבעלה לו בר.. בעלה חי...2 היא מוזהרת [שלא לינשא] לכהן, שהאשה מוזהרת [גם כן] כדאמרי׳ בפרק הערל3. ...4 דהאי בריתא היא ב[נשאת לאחר]...5 ודאי מחיב לאפוקה, ולא אצטריך קרא. אלא ודאי מיירי שזה הכהן שנשאה הוא אחד מעדיה, והיא גם כן כשנשאה אותו היה ברי [לה] שמת, דכשבאו עדים והעידו שכשנשאה היה חי ליכא ספק זונה לגבייהו, דלתרויהו בריא להו שמת ובהיתר בא עליה, ואפי׳ הכי קאמ׳ דדפנו ומוציאה משום אסור כהונה משום ספק זונה. כל שכן אם יש בה ספק אשת איש, כגון אשה שנשאת על פי שנים שאמרו מת ואחר כך [באו עדים] ואמרו שהוא חי. ובנשאת על פיו של כהן ליכא לאוקומה, דאסורה לו כדאיתא בפרק כיצד6. אסור כהונה שאני. [דישראל] לא מחיב לאפוקה, הואיל ובריא לדידהו שמת, ואפי׳ הכי אם הוא כהן משום אסור כהונה מחיב לאפוקה, שמעלה עשו באסור כהונה.
1. כב, ב.
2. אולי יש להשלים לפי שרידי האותיות: אם כשנבעלה לו ברי לה אם היה בעלה חי או שמת. וצ״ע.
3. לעיל פד, ב.
4. חסרה תיבה או שתים.
5. חסרה תיבה או שתים.
6. לעיל כה, א.
באומרת ברי לי – פרש״י ז״ל ע״י סימני׳ שמסר לי שאינו קיים ואין לבי נוקפי ואין אשם תלוי בא אלא על מי שלבו נוקפו והק׳ עליו דאע״ג דליכא אשם מ״מ מידי ספק איסורא לא נפקא והיאך לא תצא ועוד דלישנא דברי לי לא דייק הכי והנכון דאומרת ברי לי ממש ואפילו הכי היא לחודה לא מהימנא דכיון דאיכא עדים דמסייעי לה אמרה בדדמי. והא דתנן האשה שאמרה מת בעלי נאמנת בליכא עדים דמסייעי לה.
ושואלים: מכל מקום היא גופה [עצמה] כן באשם תלוי קיימא [עומדת], שהרי אינה יודעת את הדבר בוודאות, וסומכת רק על העדים! ומשיבים: באומרת ״ברי (ברור) לי״, שמשום מה היא בטוחה בדבר הזה, ובשבילה אין כאן ספק. ושואלים: אי הכי, מאי למימרא [אם כך, מה יש לומר] דבר זה? שאם דברי רב מתייחסים רק למקרה זה, אין בהם איפוא כל חידוש, שהרי אפילו ר׳ מנחם בר׳ יוסי לא קאמר [אמר] מה שאמר אלא כשבאו עדים ואחר כך ניסת, אבל אם ניסת ואחר כך באו עדים — לא אמר.
The Gemara asks: Even so, she herself stands obligated to bring a uncertain guilt-offering, as she has no personal knowledge of the matter and relied on the witness. The Gemara answers: It is referring to a case where she says: It is clear to me. For whatever reason, she is certain that this is not her husband and that he is dead, and therefore she too is not liable to bring an uncertain guilt-offering. The Gemara asks: If so, what is the purpose of stating this? That is, if Rav is referring only to this particular case, he has not taught anything new, as even Rabbi Menaḥem, son of Rabbi Yosei, stated his opinion only with regard to a case where witnesses came and afterward she married, but in the case where she married and afterward witnesses came, he did not state his halakha with regard to this case.
הכל
(3) דְּתַנְיָא גשְׁנַיִם אוֹמְרִים מֵת וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לָא מֵת שְׁנַיִם אוֹמְרִים נִתְגָּרְשָׁה וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לֹא נִתְגָּרְשָׁה הֲרֵי זוֹ לֹא תִּנָּשֵׂא וְאִם נִיסֵּת לֹא תֵּצֵא ר׳ רַבִּי מְנַחֵם בְּרַבִּי יוֹסֵי אָמַר תֵּצֵא א״ר אָמַר רַבִּי מְנַחֵם בר׳ בְּרַבִּי יוֹסֵי אֵימַת אֲנִי אוֹמֵר תֵּצֵא בִּזְמַן שֶׁבָּאוּ עֵדִים ואח״כ וְאַחַר כָּךְ נִיסֵּת אֲבָל נִיסֵּת ואח״כ וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ עֵדִים הֲרֵי זוֹ לֹא תֵּצֵא.
To what ruling is the Gemara referring? As it is taught in a baraita: If two witnesses say that the husband is dead and two say he is not dead, or if two say that this woman was divorced and two say she was not divorced, this woman may not marry; and if she married regardless, she need not leave her new husband, as there is no uncontroverted testimony that she is forbidden to him. Rabbi Menaḥem, son of Rabbi Yosei, said: She must leave him. Rabbi Menaḥem, son of Rabbi Yosei, further said: When do I say she must leave him? When the witnesses who contradicted the first pair by claiming she is still married came and afterward she married, despite their testimony. However, if she married and afterward the second pair of witnesses came, this woman need not leave her second husband.
To what ruling is the Gemara referring? As it is taught in a baraita: If two witnesses say that the husband is dead and two say he is not dead, or if two say that this woman was divorced and two say she was not divorced, this woman may not marry; and if she married regardless, she need not leave her new husband, as there is no uncontroverted testimony that she is forbidden to him. Rabbi Menaḥem, son of Rabbi Yosei, said: She must leave him. Rabbi Menaḥem, son of Rabbi Yosei, further said: When do I say she must leave him? When the witnesses who contradicted the first pair by claiming she is still married came and afterward she married, despite their testimony. However, if she married and afterward the second pair of witnesses came, this woman need not leave her second husband.
דתניא שנים אומ׳ וכל היכא דאמרי בהאי ברייתא וסוגיי׳ דעלה לא תצא היינו כשנשאת לא׳ מעדיה ובאומרת ברי לי והכי – פירשה לה פ״ב דכתובות.
ומהו הענין — דתניא [שכן שנינו בברייתא]: שנים אומרים ״מת״ בעלה של אשה זו ושנים אומרים ״לא מת״, או ששנים אומרים ״נתגרשה״ אשה זו ושנים אומרים ״לא נתגרשה״ — הרי זו לא תנשא, ואם בכל זאת ניסת — לא תצא, שהרי אין עדות ברורה כדי להוציאה. ר׳ מנחם בר׳ יוסי אמר: תצא. אמר ר׳ מנחם בר׳ יוסי: אימת (מתי) אני אומר תצא — בזמן שבאו העדים השניים, אשר הכחישו את העדים הראשונים ואמרו שאין היא פנויה, ואחר כך ניסת למרות העדות הסותרת. אבל אם ניסת, ואחר כך באו עדים המכחישים — הרי זו לא תצא!
To what ruling is the Gemara referring? As it is taught in a baraita: If two witnesses say that the husband is dead and two say he is not dead, or if two say that this woman was divorced and two say she was not divorced, this woman may not marry; and if she married regardless, she need not leave her new husband, as there is no uncontroverted testimony that she is forbidden to him. Rabbi Menaḥem, son of Rabbi Yosei, said: She must leave him. Rabbi Menaḥem, son of Rabbi Yosei, further said: When do I say she must leave him? When the witnesses who contradicted the first pair by claiming she is still married came and afterward she married, despite their testimony. However, if she married and afterward the second pair of witnesses came, this woman need not leave her second husband.
הכל
(4) כִּי קָאָמַר רַב נָמֵי בִּזְמַן שֶׁבָּאוּ עֵדִים וְאַחַר כָּךְ נִיסֵּת לְאַפּוֹקֵי מדר׳ מִדְּרַבִּי מְנַחֵם בר׳ בְּרַבִּי יוֹסֵי וְאִיכָּא דְּאָמַר טַעְמָא דְּנִיסֵּת וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ עֵדִים אֲבָל בָּאוּ עֵדִים ואח״כ וְאַחַר כָּךְ נִיסֵּת תֵּצֵא כְּמַאן כר׳ כְּרַבִּי מְנַחֵם בר׳ בְּרַבִּי יוֹסֵי.
The Gemara answers: When Rav spoke too, he was referring to a case when the second pair of witnesses came and testified that this is her husband, and afterward she married. Rav claims that even in that case she need not leave her second husband. His ruling serves to exclude the opinion of Rabbi Menaḥem, son of Rabbi Yosei, in favor of that of the first tanna. And some say that Rav’s teaching should be understood as follows: The reason is that she married and afterward witnesses came; however, if witnesses came and afterward she married, she must leave him. According to whose opinion is this ruling of Rav? It is in accordance with the opinion of Rabbi Menaḥem, son of Rabbi Yosei.
The Gemara answers: When Rav spoke too, he was referring to a case when the second pair of witnesses came and testified that this is her husband, and afterward she married. Rav claims that even in that case she need not leave her second husband. His ruling serves to exclude the opinion of Rabbi Menaḥem, son of Rabbi Yosei, in favor of that of the first tanna. And some say that Rav’s teaching should be understood as follows: The reason is that she married and afterward witnesses came; however, if witnesses came and afterward she married, she must leave him. According to whose opinion is this ruling of Rav? It is in accordance with the opinion of Rabbi Menaḥem, son of Rabbi Yosei.
כי קאמר רב נמי כשבאו עדים כו׳ – וה״ק רב לא שנו אלא בעד אחד דהתם אע״ג דניסת ואח״כ בא בעלה כדקתני מתני׳ תצא אבל ע״פ שנים עדים אפי׳ בא בעלה ואח״כ ניסת לא תצא אי לא ידעינן ליה וכדתריצנא.
ולאפוקי מדרבי מנחם – מדלא איצטריך מילתיה דרב אלא בהכי על כרחך בהכי מיתוקמא ואשמעינן הלכה כת״ק.
ואיכא דאמרי – הא אתא רב לאשמועי׳ טעמא דניסת ואחר כך באו עדים כי מתניתין התם הוא דדייקית אבל בשני עדים לא תצא אבל בעלמא אפילו בשני עדים כגון באו עדים ואחר כך ניסת תצא. ומדאמרה רב למילתיה אמתני׳ ש״מ אבל בעלמא לא אלמא כרבי מנחם ברבי יוסי סבירא ליה.
ומשני רב אשמעינן כתנא קמא דר׳ [מנחם בר׳] יוסי דחייש טפי לזילותא דבי דינא דאפילו היכא דאתו עדים קודם מעשהא חיישינן לזילותא דבי דינא. ואיכא דאמרי כר׳ [מנחם בר׳] יוסי אשמעינן.
ונראה לי אליעזר דרב אשי נמי סבר דחיישינן לזילותא דבי דינא, והא דכת׳ בספר בחזקת הבתים (ב״ב לא ע״ב) אלא אמר רב אשי במיחש לזילותא דבי דינא כולי עלמא לא פליגי דלא חיישינןב, פירוש הוא שנכתב בגליון ונעתק בספרים, ובכתובות פרק שני (כתובות כו ע״ב) אינו. דהכי הויא הסוגייא התםג, מתקיף לה רב אשי אי הכי אפילו תרי נמי אלא אמר רב אשי במצטרפין לעדותן קמיפלגי ובפלוגתא דהני תנאי וכו׳. והכי פי׳ אי הכי דבחיישינן לזילותא דבי דינא קמיפלגי ר׳ יהודה אומר אין מעלין לכהונה על פי עד אחד ורבן שמעון דאמר מעלין, מאי איריא עד אחד דאתא לבסוף דאמר ר׳ יהודה אין מעלין משום דחיישינן לזילותא דבי דינא, אפילו אתו תרי נמי לבסוף לא מסקינן דחיישינן לזילותא דבי דינא. אלא אמר רב אשי בזילותאד דבי דינא לא פליגי אלא במצטרפין לעדותן קמיפלגי. וכגון דמוחזק לן דאבוה דהאי כהן היה, ונפק עליה קלא דבן גרושה או בן חלוצה הוא ושלחו בית דין אחריו ואמרו לו כך יצא קול עליך שאתה בן גרושה, והביא עד אחד ואמר דכהן הוא [ואתו בי תרי ואמרו דבן גרושה וחלוצה הוא] ועד שלא פסקו הדין בא עוד עד אחד ואמר דכהן גמור הוא. וקאמר ר׳ יהודה אין מעלין לכהונה על פי עד אחד, דלא מצרפינן עד בתרא בהדי עד קמא למימרא אוקי תרי להדי תרי ואוקי גברא אחזקיה. ור׳ שמעון סבר מצרפינן עד בתרא בהדי עד קמא ואמרינן אוקי תרי להדי תרי ואוקמיה כהנא אחזקתיה, משום דעדיין לא פסקו בית דין הדין כשבא העד האחרון משום הכי אמרינן הכי. אבל אם נפסק הדין על פי השנים שאמרו בן גרושה והורידוהו בית דין, לא היו אומרים אוקי תרי להדי תרי אלא מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני ולאו היינו מעלין אותו לכהונה דסבר רב אסיה חיישינן לזילותא, דכל היכא דאיכא זילותא דבי דינא לא אמרינן אוקי תרי להדי תרי לבטל הדין אלא אמרינן מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני דקם הדין. והכי נמי מסתברא כדפרש׳ דרב אשי אית ליה דחוששין לזילותא דבי דינא כר׳ מנחם ומחלוקתו, מדמהדר רב אשי לאוקומי לר׳ יוחנן כר׳ מנחם בפרק שני דכתובות (כתובות כב ע״ב), א״ר יוחנן שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת לא תינשא ואם ניסת לא תצא, שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרש׳ לא תינשא ואם נישאת תצא. ואמרינן מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא, ופירוק׳ רבא ראה ר׳ יוחנן דבריו של ר׳ מנחם במיתהו ולא ראה דבריו בגירושין, דמיתה אינה יכולה להכחיש בעלה אם יבא ולומר אין אתה בעלי שהרי יש לו מכירין, הילכך דייקא מתחילה אחר עדים הראשונים שאמת דבריהם ומינסבא, הילכך לא מפקינן לה וסמכינן על הראשונים כר׳ז מנחם, אבל גירושין יכולה להכחישו ולומר גרשתני, ולא דייקינ׳ח שפיר מעיקרא ומינסבא, הילכך מפקינן לה ודלא כר׳ מנחם. ורב אשיט אמר לעולם ר׳ יוחנן ראה דבריו של ר׳ מנחם בין במיתה בין בגירושין, והיכא דקאמרי תרי מת ותרי לא מת ותרי אמרי נתגרשה ותרי אמרי לא נתגרשה לר׳ יוחנן לא תינשא ולאי תצא דכר׳ מנחם סבירא ליה דחיישינן לזילותא דבי דינא. ומילת׳ דר׳ יוחנן דפליג בין מיתה לגירושין, היכא דקאמרי עדים הראשונים עכשיו מת והאחרונים אמרי לא מת, או שנים אומרים עכשיו נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה, דכיון דאמרי עכשיו נתגרשה דיכולה לברר את דבריהם ולהראות גיטה. דכיון דעכשיו אומרת אינה יכולה לומר אבדתיו, ולהכי אם אינה מראה גיטה תצא דשקר אמרי קמאי, ובמקום דוודאי שקר אמרי תצא ולא חיישינן לזילותא דבי דינא. מידי דהוי אשנים אומרים מת וניסת ואחר כך בא הבעל, דאמרן לעיל אתא גברא וקאי ואת אמרת לא תצא, בתמיה, אלא ודאי תצא. אבל היכא דלא ידעינן ודאי דמשקרי קמאי, סמכינן עלייהו ולא סתרינן דינא משום זילותא דבי דינא.
והא דאמרינן נמי לקמן בפרקין (יבמות צג ע״ב) בעו מיניה מרב ששת עד אחד ביבמה מהו וכו׳ אמר להו רב ששת תנייתוה וכו׳ עד היכי דמי אילימא תרי ותרי מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני, ולא אמרינן אוקי תרי להדי תרי וכו׳, טעמא נמי משום דכיון דנעשה מעשה על פי הראשונים לא אמרינן תוב אוקי תרי להדי תרי לבטל הדין, [אלא] מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני וקם דינא. והא דאמרינן בפרק ד׳ אחין (יבמות לא ע״א) ודילמאכ שני כיתי עדים נמי ספיקא דרבנן דאמרינן אוקי תרי להדי תרי ואוקי אשה אחזקה, כשבאו שני הכיתות ביחד ודברי הכלל.
ומעשה דינאי המלך בשילהי פרק שלישי דקידושין (קידושין סו ע״א) דאמר אביי אילימא דאמרי תרי אישתבאי ותרי אמרי לא אישתבאי מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני אלא לאו בעד אחד שאמר אישתבאי (ותרי אמרי לא אישתבאי) ובאו שנים ואמרו לא אישתבאי הילכך הוכחש העד הראשון. [הא] אי הוי תרי ותרי לא איתכחוש קמאי, ואמאי, נימא אוקי תרי להדי תרי ואוקי אשה אחזקת טהרה. וגם רבא אמר לעולם תרי ותרי ומוקי לה שאמרו האחרונים שפחה הכניסו תחתיה להכי אכשרוה על פי האחרונים, ואמאי נימא אוקי תרי להדי תרי ואוקי אשה אחזקתה קמייתא דלא נשבית ואפילו לא אמרו שפחה הכניסו תחתיה. ודיקדק הרב ר׳ משולם מנרבונא מהכא דלא אמרינן באיסורין אוקי תרי להדי תרי אלא בממון דהוי תחת יד הבעלים. ואנו רואיםמ בהדיא בפרק ד׳ אחין (יבמות לא ע״א) דאמרינן גבי אשה אוקי תרי להדי תרי. כאשר כתבתי לעיל.
ואומר אני אליעזר דאפילו באיסורא נמי אמרינן אוקי תרי להדי תרי וכו׳, ואביי ורבא סבירא להו כי מתני׳ דר׳ מנחם דהיכא דנפסק הדין על פי עדים הראשונים לא מהדרינן עובדא על פי האחרונים ולא אמרינן אוקי תרי להדי תרי לסתור הדין דחיישינן לזילותא דבי דינא. והכא הכי הוה עובדא, דבאו שני עדים ואמרו אמו נבעלה להגמון במודיעים בגזירת טיטוס, וקיבלו עדותן ופסקו הדין ופסלוהו, ולפיכך אמרו לו הנח כתר כהונה לזרעו של אהרן שכבר נפסק הדין כי חלל אתה, והדר באו שנים ואמרו שפחה הכניסו תחתיה, שלא סתרו עדות הראשונ׳ אלא שאמרו להם אתם סבורים שאמו הכניסו להגמון, אנו ראינו ששפחה החליפו לו, ולהכי מהימני. [אבל] אם היו מכחישין את הראשונים לגמרי, שהיו אומרים לא אישתבאי, קמאי מהימני ואמרינן מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני קמאי הואיל ונפסק הדין על פיהם.
ונרא׳ דברי מכאןנ דרבא הוא דאותביה לרב נחמןס מיהא דר׳ מנחם, אלמא סבירא לןע כוותיה דחיישינן לזילותא דבי דינא.
ונראה לי דרב נחמן גופיה דאמר לא חיישינן לזילותא דבי דינא ובעא להדורי דינא, דלא אהדריה, דחשש לדברי רבא ור׳ חנינאפ דאותבי׳ מדר׳ מנחם, כדאמרינן התם בחזקת הבתים השתא דאותיבתן את ואותבן ר׳ חנינא בסורא לא עבדינן עובדא. והא דקתני נפק למיעבדצ בה עובדא, אמקמי דאותביה קאי ומפרשק בה, והכי קאמר, כי נפק מעיקרא להחזיר את הדין, מאן דחזא שרצה לעשות כן סבר טעותא הוא בידיה ואין (לנו) [לו] על מה שיסמוך ולהכי אותבוה מדר׳ מנחם. ולא היא, לאו טעות הוא, דהיה לו על מי לסמוך, דאדרשב״ג ור׳ שמעון בן הסגן סמך כדדייק ואזיל. ואותביה רבא ור׳ חנינא מדר׳ מנחם ומחלוקתו דחיישינן נמי לזילותא דבי דינא כמו ר׳ יהודה, והוה ליה רבן שמעון יחידאה במקום רבים, ולהכי נמנע רב נחמן מלהחזיר הדין. והכי מוכחא מילתא מדקתני נפק למעבד בה עובדא ולא קתני נפק ועבד עובדאר, אלמא לא עבד. והכי נמי מסתברא דהדר ביה רב נחמן, מדאמרינן בעלמאש ורב נחמן דידיה אמר הגדילו אין יכולין למחות דאם כן מה כח בית דין יפהת.
ואם תאמר דאמר רב נחמן בגיטין בפרק השולח (גיטין לג ע״א) הלכה כרבי דאמר ביטלו מבוטל, ולא אמר מה כח בית דין יפה. הא פרכינ׳ לה התם (גיטין לג ע״ב) ומתרצינן בממונא, אע״ג דמדינא היו יכולין למחות שהרי שלא בפניהם היתה החלוקה ואין חבין לאדם שלא בפניו, אמרינן מה כח בית דין יפה ולא מהדרינן עובדא דהפקר (כולי) [ב״ד] הפקר, אבל באיסורא, כגון בגט דכיון דבטלו לא הוי גט מדאוריתא, משום מה כח בית דין לא משוינן ליה גיטא. ולרב נחמן לית ליה (קאמ׳) אפקעו רבנן לקידושין מיניה. והכא דודאי היא אשת איש דאין כאן גט, הוא דלא אמרינן מה כח בית דין יפה, אבל היכא דהוי ספיקא כגון שנים אומרים נתגרשה וניסת ושנים אומרים לא נתגרשה, אפילו לרב נחמן לא תצא דמספיקא לא מפקינן לה.
כללו של דבר, כל היכא דתרי אמרי הכי ותרי אמרי הכי, בין בממונא בין באיסורא, אי לא איתעבד מעשה אמרינן אוקי תרי בהדי תרי ואוקי דבר בחזקתו, אבל איתעבד מעשה (שאפי׳) [על פי] הראשונים, כיון דמספקא לן מילתא לא אמרינן אוקי תרי להדי תרי, אלא מאי חזית דסמכת אהני בתראי לבטל הדין, סמוך אקמאי ויעמוד הדין.
1
א. היינו אחר שהתירוה קודם מעשה וכנ״ל.
ב. לפנינו: דכולי עלמא לא חיישינן לזילותא דבי דינא. וכגירסא שהביא רבינו כ״ה בדק״ס וכ״ה ביחוסי תו״א עמ׳ קיב.
ג. בבבא בתרא.
ד. בזילותא וכו׳ אלא, לא ברור אם הכי גריס רבינו שם או תוספת פירוש היא.
ה. אשי.
ו. הר״ב אב״ש הגיה (עפ״י נוסחת הגמ׳ שלפנינו): בגירושין ולא ראה במיתה וכו׳ וסמכינן על הראשונים דלא כר׳ מנחם וכו׳ הילכך מפקינן לה וכר׳ מנחם. והנה מלבד שקשה להניח ששגה הסופר זה שלש פעמים, נראה שכל ראית רבינו היא רק אם גרסינן כן. שהרי רבינו בא להוכיח שרב אשי סובר כר׳ מנחם בהא דחיישינן לזילותא, ממה שאמר רב אשי ראה ר׳ יוחנן דבריו של ר׳ מנחם, ואם נאמר ראה בגירושין דתצא, הא מה שאמר ר׳ מנחם תצא אינו משום דחיישינן לזילותא, להפך, משום דלא חיישינן לזילותא תצא [לא כת״ק דחייש לזילותא גם בכה״ג כפי שיטת רבינו לעיל], אלא צ״ל שרבינו מפרש שדברי ר׳ יוחנן תצא ולא תצא מיירי בשנשאת אחר שבאו עדים, ואמר שבמת לא תצא, ומשום דראה דברי ר״מ שאמר נשאת אחר שבאו עדים לא תצא דחיישינן לזילותא. וכך היתה גירסת רבינו בגמ׳. וכן מפורש עוד להלן בדברי רבינו: ורב אשי אמר לעולם ר׳ יוחנן ראה דבריו של ר׳ מנחם בין במיתה בין בגירושין, והיכא דקאמרי תרי מת ותרי לא מת ותרי אמרי נתגרשה ותרי אמרי לא נתגרשה לר׳ יוחנן לא תינשא ולא תצא דכר׳ מנחם ס״ל דחיישינן לזילותא.
ז. בכת״י דר׳.
ח. דייקא.
ט. כגי׳ הרבה ראשונים וכ״ה בכת״י של הגמ׳ כמש״כ בדק״ס. לפנינו אסי.
י. ׳ולא׳ נשמט בכת״י.
כ. כגי׳ שהביאו תוס׳ שם.
ל. וחזר רבינו לסוגיא זו להלן עמ׳ תצז.
מ. כך בכת״י. בד״פ: ואינו קאים.
נ. בכת״י מכ׳. ואולי צ״ל ונראין דברי מכיון.
ס. בב״ב לא ע״ב שהביא רבינו לעיל.
ע. נדצ״ל ליה.
פ. לפנינו רב המנונא. ועי׳ ב״מ ו ע״ב: כי אתא לסורא אמר ליה רב המנונא.
צ. כך היא גירסת כת״י אחד שבדק״ס. לפנינו נפק עבד עובדא. ועיין להלן.
ק. ומפרש בה [ובכת״י מה] כנ׳ משובש. [ואולי: ומפרשינן בה דהכי קאמר].
ר. עיין לעיל בהערה תכא. ודע שבכת״י מינכן ליתא כלל ׳נפק עבד עובדא׳, וה״ז סייעתא לדברי רבינו.
ת. וא״כ שיטת רבינו דחיישינן לזילותא דב״ד בין באישות בין בכהונה בין בממון. אבל הרמב״ם והטושו״ע פסקו דל״ח לזילותא דבי״ד לא בכהונה [עי׳ רמב״ם פ״כ מהל׳ איסו״ב הט״ז וטושו״ע אהע״ז סי׳ ג ס״ז] ולא בממון [רמב״ם פט״ו מהל׳ טו״נ ה״ה וטושו״ע חו״מ סי׳ קמו ס״ג]. ובאישות, בנשאת קודם שבאו עדים דלא תצא, כתב הפנ״י בכתובות כב ע״ב דלפי מה דמסקינן בב״ב לענין כהן דלכו״ע ל״ח לזילותא דב״ד [לא כדברי רבינו וגירסתו] גם אישות אע״פ שלא תצא לא מטעמא דזילותא הוא אלא מטעמים אחרים.
1. בכ״י של ראב״ן מופיע כאן ביאורים לסוגיות בדף כ״ג:, ל״א., ל״א:, כ׳. והם הובאו לעיל על סדר הש״ס.
תצא כמאן כר׳ מנחם ב״ר יוסי – וסברא הוא דרב קאמר למלתיה על מתני׳ ומתני׳ איירי בנשאת ואח״כ באו עדים א״כ משמע דבבאו עדים ואח״כ נשאת תצא וא״ל מאי למימרא דאשמעינן דרב סבר כר׳ מנחם בר׳ יוסי:
ת״ל וקדשתו אלא לאו כי האי גוונא שבאו עדים שמת ונשאת לאחד מעדיה והוא כהן ואח״כ באו עדים ואמרו שהיה בעלה קיים והרי היתה זונה אצלו ופסולה לכהן ולכך כופין אותו וא״ל דמיירי קרא באיסור מפורסם כגון אלמנה וגרושה וחללה זונה דבהא לא אצטריך קרא דפשיטא שמכין אותו עד שתצא נפשו דאפי׳ אם נשא חייבי לאוין אמרינן דכופין:
כי קאמר רב נמי כשבאו עדים ואח״כ נשאת – פי׳ וה״ק רב אין לנו איסור לומר תצא אלא על פי עד א׳ אבל על ב׳ עדים לא תצא היכא דאמרת דדייקא ומנסבא וברי לה ואתא רבא לאפוקי מסברא דר׳ מנחם בר יוסף דהוה מסתבר טעמיה ואיכא דאמר טעמא דנשאת פי׳ דהאי פי׳ שני עדים דאמר רב תצא היינו בההיא דומיא דמתני׳ שנשאת קודם ההכחשה ואכרע לן כר׳ יוסי בר מנחם משום דמסתברא טעמיה.
ומשיבים: כי קאמר [כאשר אמר] רב את דבריו נמי [גם כן] בזמן שבאו תחילה העדים השניים והעידו בניגוד לעדות הראשונה שהוא חי ואחר כך ניסת, ואפילו אז לדבריו לא תצא, ודבריו הם לאפוקי [להוציא, למעט] מדברי ר׳ מנחם בר׳ יוסי, ולפסוק כתנא קמא. ואיכא דאמר [ויש מי שאומר] שכך צריך להבין את דברי רב: טעמא [הטעם, דווקא] משום שתחילה ניסת ואחר כך באו עדים, אבל אם תחילה באו העדים השניים ואחר כך ניסת — תצא. כמאן [כדעת מי] — כדעת ר׳ מנחם בר׳ יוסי.
The Gemara answers: When Rav spoke too, he was referring to a case when the second pair of witnesses came and testified that this is her husband, and afterward she married. Rav claims that even in that case she need not leave her second husband. His ruling serves to exclude the opinion of Rabbi Menaḥem, son of Rabbi Yosei, in favor of that of the first tanna. And some say that Rav’s teaching should be understood as follows: The reason is that she married and afterward witnesses came; however, if witnesses came and afterward she married, she must leave him. According to whose opinion is this ruling of Rav? It is in accordance with the opinion of Rabbi Menaḥem, son of Rabbi Yosei.
הכל
(5) מֵתִיב רָבָא מִנַּיִן דשֶׁאִם לֹא רָצָה דׇּפְנוֹ ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא כ״א:ח׳} וְקִדַּשְׁתּוֹ בְּעַל כׇּרְחוֹ.
Rava raised an objection from a baraita: From where is it derived that if a priest does not want to observe the strictures against disqualified women, that the court forces him [dafno] by flogging him, and it sanctifies him despite his wishes? The verse states, at the end of the chapter that deals with the prohibitions of the priesthood: “And you shall sanctify him…he shall be sacred for you” (Leviticus 21:8), which indicates that this is performed even against his will.
Rava raised an objection from a baraita: From where is it derived that if a priest does not want to observe the strictures against disqualified women, that the court forces him [dafno] by flogging him, and it sanctifies him despite his wishes? The verse states, at the end of the chapter that deals with the prohibitions of the priesthood: “And you shall sanctify him…he shall be sacred for you” (Leviticus 21:8), which indicates that this is performed even against his will.
מתיב רבא מניין שאם לא רצה דפנו וכו׳ – עד אלא לאו שנשאת לאחד מעדיה ואומרת ברי לי דפנו פי׳ דאם מת השני ובא כהן הדיוט לישא אותה אוסרין אותה עליו משום זונה שנבעלה לשני שלא כדין אלמא אסורה היתה עליו פרש״י ז״ל וקשה לרב וא״ת והא רב כר׳ מנחם בר׳ יוסי אוקמה או כת״ק דידיה דשרי התם כה״ג כדקתני בהדי׳ לא תצא וכשנשאת לא׳ מעדיה ובאומרת ברי לי וי״ל דקושיא היכי אכרע רב הכי דהא קים לן דהלכתא כי הא מתני׳ דקתני דפנו.
מתיב [מקשה] רבא ממה ששנינו בברייתא: מנין שאם לא רצה הכהן להיזהר מאשה פסולה — דפנו, כלומר, כפה אותו במלקות, ובעל כורחו יהיה מקודש — תלמוד לומר מן האמור בסוף פרשת איסורי כהונה: ״וקדשתו... קדוש יהיה לך״ (ויקרא כא, ח), כלומר, אפילו בעל כרחו.
Rava raised an objection from a baraita: From where is it derived that if a priest does not want to observe the strictures against disqualified women, that the court forces him [dafno] by flogging him, and it sanctifies him despite his wishes? The verse states, at the end of the chapter that deals with the prohibitions of the priesthood: “And you shall sanctify him…he shall be sacred for you” (Leviticus 21:8), which indicates that this is performed even against his will.
הכל
(6) הֵיכִי דָמֵי אִילֵּימָא דְּלָא נִיסֵּת לְאֶחָד מֵעֵדֶיהָ וְלֹא קָאָמְרָה בָּרִי לִי צְרִיכָא לְמֵימַר דְּדׇפְנוֹ אֶלָּא לָאו דְּנִיסֵּת לְאֶחָד מֵעֵדֶיהָ וְקָאָמְרָה בָּרִי לִי וְקָתָנֵי דׇּפְנוֹ אַלְמָא מַפְּקִינַן לַהּ מִינֵּיהּ.
Rava analyzes this baraita: What are the circumstances? Assuming that this is referring to a priest who married a woman whose status as a divorced woman or a zona is uncertain, if we say that she did not marry one of her witnesses and did not say: It is clear to me, that the opposing witnesses were speaking the truth, need this be said that the court forces him? Since both of them are clearly in violation of a transgression, it is obvious that they must be separated. Rather, is it not referring to a case when she married one of her witnesses and she says: It is clear to me, and even so the baraita is teaching that the court forces him? Apparently, the halakha is that they remove her from him, which contradicts Rav’s opinion that one who married based on the testimony of two witnesses need not leave her second husband.
Rava analyzes this baraita: What are the circumstances? Assuming that this is referring to a priest who married a woman whose status as a divorced woman or a zona is uncertain, if we say that she did not marry one of her witnesses and did not say: It is clear to me, that the opposing witnesses were speaking the truth, need this be said that the court forces him? Since both of them are clearly in violation of a transgression, it is obvious that they must be separated. Rather, is it not referring to a case when she married one of her witnesses and she says: It is clear to me, and even so the baraita is teaching that the court forces him? Apparently, the halakha is that they remove her from him, which contradicts Rav’s opinion that one who married based on the testimony of two witnesses need not leave her second husband.
היכי דמי כו׳ – דהא ודאי באיסור מפורסם ואפי׳ באיסור ספק לא איצטריך קרא דודאי כפינן ליה.
אלא לאו כה״ג – דנשאת תחלה לאחד מעדיה ואח״כ באו עדים שהיה חי באותה שעה ומת ולא רצה להוציא משום זונה.
וקתני דפנו – וקשיא לרב. ובעד א׳ לא מצי לאוקומי דא״כ למה לי קרא הא ודאי אין אחד במקום שנים.
ומעתה נברר: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר], אם נאמר שמדובר בכהן שנשא ספק גרושה או ספק זונה, אילימא [אם תאמר] שלא ניסת לאחד מעדיה ולא קאמרה [אמרה] ״ברי לי״ שהעדים המכחישים הם עדי אמת, וכי צריכא למימר [האם צריך לומר] דדפנו, שיש לכפותו? שברור לנו שהוא עובר על איסור והיא עוברת על איסור וצריך להפרישו ממנה. אלא לאו [האם לא] מדובר באופן שניסת לאחד מעדיה, וקאמרה [ואמרה] ״ברי לי״ שעדות המכחישים אמת, ובכל זאת קתני [ושנה] דפנו, אלמא, מפקינן לה מיניה [מכאן שמוציאים אותה ממנו], וקשה על רב שאמר שהנישאת על פי שניים לא תצא!
Rava analyzes this baraita: What are the circumstances? Assuming that this is referring to a priest who married a woman whose status as a divorced woman or a zona is uncertain, if we say that she did not marry one of her witnesses and did not say: It is clear to me, that the opposing witnesses were speaking the truth, need this be said that the court forces him? Since both of them are clearly in violation of a transgression, it is obvious that they must be separated. Rather, is it not referring to a case when she married one of her witnesses and she says: It is clear to me, and even so the baraita is teaching that the court forces him? Apparently, the halakha is that they remove her from him, which contradicts Rav’s opinion that one who married based on the testimony of two witnesses need not leave her second husband.
הכל
(7) אִיסּוּר כְּהוּנָּה שָׁאנֵי וְאִיבָּעֵית אֵימָא מַאי דׇּפְנוֹ דׇּפְנוֹ בְּעֵדִים וְאִבָּעֵית אֵימָא כְּשֶׁבָּאוּ עֵדִים ואח״כ וְאַחַר כָּךְ נִיסֵּת ור׳ וְרַבִּי מְנַחֵם בר׳ בְּרַבִּי יוֹסֵי הִיא.
The Gemara answers: A prohibition with regard to the priesthood is different, as uncertainties with regard to priests are treated stringently, as though they were definite. And if you wish, say: What is the meaning of the phrase: The court forces him? It means that it forces him by witnesses. In other words, only if another pair of witnesses comes and clarifies the matter does the court prevent the marriage ab initio. However, if she has already married she need not leave her husband. And if you wish, say instead that it is referring to a situation when witnesses came and afterward she married, and this baraita, which claims that the court forces him to divorce her in that case, is in accordance with the opinion of Rabbi Menaḥem, son of Rabbi Yosei.
The Gemara answers: A prohibition with regard to the priesthood is different, as uncertainties with regard to priests are treated stringently, as though they were definite. And if you wish, say: What is the meaning of the phrase: The court forces him? It means that it forces him by witnesses. In other words, only if another pair of witnesses comes and clarifies the matter does the court prevent the marriage ab initio. However, if she has already married she need not leave her husband. And if you wish, say instead that it is referring to a situation when witnesses came and afterward she married, and this baraita, which claims that the court forces him to divorce her in that case, is in accordance with the opinion of Rabbi Menaḥem, son of Rabbi Yosei.
דפנו בעדים – ב״ד מוזהרים לטרוח אחר עדים להכחיש את הראשונים המתירים אותה כדי לקדש את הכהן שלא ישאנה אבל משניסת לא תצא.
ואיבעית אימא – לעולם דניסת וכגון דבאו עדים ואח״כ ניסת ובהא מודה רב.
בעדים. כשהעיד כהן עם אחר על אשה שמת בעלה, ב״ד מוזהרין לטרוח אחר עדים שיכחישום כדי לקדש הכהן שלא ישא [את אשתו. ובדיעבד] אם נשאה לא תצא, דהא בריא ליהו שמת.
וא״א. דלעולם דנשאת, ומיירי שבאו שנים [ואמרו] מת ואחד מהם כהן, ואחר כך באו שנים ואמרו שהוא חי, ונשאה זה הכהן [והיא אומרת בריא] לי שמת, אפי׳ הכי אסורה עליו אף משום זונה, דהואיל והעידו קודם שנשאה חיב להוציאה אף משום קדושת כהונה ומשום אסור אשת איש נמי לר׳ מנחם. מיהו כל היכא דכשנשאה ליכא משום אסור אשת איש ליכא משום אסור כהונה. וכשיעיד כהן על אשה עם אחר אין לב״ד לטרוח אחר עדים להכחישם. ונפקא מינה אי אסירא ליה אף משום זונה, שאם העידו אחר שנשאת שכשנשאה היה חי ומת, משום אשת איש לא מחיב האי כהן לאפוקה, שהרי אותו אסור שהעידו עליו הלך ונתבטל. ומשום זונה מגרשה, שהרי אותו אסור קיים לעולם.
איסור כהונה שאני – פי׳ דמשום מעלת כהונתו נאסרת עליו כיון דאירא תרי ותרי ולאחריני מיהת קיימא בחזקת איסור.
ואי בעית אימא דפנו בעדים – פרש״י ז״ל מוזהרים לטרוח אחר עדים להכחיש את הראשונים המתירים אותה כדי לקדש את הכהן שלא ישאנה אבל משנשאת לא תצא דכשנשאת לא׳ מעדיה ואומרת ברי לי לא נעשית זונה כלל ובהתר נבעלה דקי״ל לא תצא ומותרת היא לכהן ודפנו ה״ק דכל שבאו עדי מיתה אף על פי שמותרת לאחרים חייבים ב״ד לחזר אחר עדי הכחשה כדי שלא תנשא לכהן משום קדשה כל היכא דאיכא שום פקפוק ואפי׳ כשהוא אומר ברי לי. ואיבעית אימא דהא דקתני דפנו כשבאו עדי׳ ואח״כ נשאת ור׳ מנחם בר יוסי היא והוא לקמן לאוקמתי דאוקימנא לרב.
ומשיבים: איסור כהונה שאני [שונה], שבאיסור כהונה אנו מחמירים בספק כאילו היה זה ודאי. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: מאי [מה פירוש] ״דפנו״ שאמרו — דפנו בעדים, שרק כשבאו עדים נוספים וביררו את הדבר, אומרים דפנו שלא תינשא לכתחילה, אבל נישאת כבר לא תצא. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: שזהו דווקא כשבאו עדים ואחר כך ניסת, וברייתא זו האומרת שבמקרה זה כופים אותו להוציאה, כשיטת ר׳ מנחם בר׳ יוסי היא.
The Gemara answers: A prohibition with regard to the priesthood is different, as uncertainties with regard to priests are treated stringently, as though they were definite. And if you wish, say: What is the meaning of the phrase: The court forces him? It means that it forces him by witnesses. In other words, only if another pair of witnesses comes and clarifies the matter does the court prevent the marriage ab initio. However, if she has already married she need not leave her husband. And if you wish, say instead that it is referring to a situation when witnesses came and afterward she married, and this baraita, which claims that the court forces him to divorce her in that case, is in accordance with the opinion of Rabbi Menaḥem, son of Rabbi Yosei.
הכל
(8) רַב אָשֵׁי אוֹמֵר מַאי לֹא תֵּצֵא דְּקָאָמַר רַב לֹא תֵּצֵא מֵהֶיתֵּירָהּ הָרִאשׁוֹן.
Rav Ashi said: What is the meaning of the phrase: She need not leave him, that Rav said? It means that she need not leave her state of being permitted to her first husband. Since she married according to halakha, on the basis of witness testimony, she is considered to have acted under duress. Like any other woman not married to a priest who was unfaithful against her will, she may return to her first husband upon his return.
Rav Ashi said: What is the meaning of the phrase: She need not leave him, that Rav said? It means that she need not leave her state of being permitted to her first husband. Since she married according to halakha, on the basis of witness testimony, she is considered to have acted under duress. Like any other woman not married to a priest who was unfaithful against her will, she may return to her first husband upon his return.
מהיתירה הראשון. ממי שמותר לה מתחלה וחוזרת לבעלה הראשון, דאנוסה היא. והכי קאמ׳ רב, לא שנו דאסורה לבעלה הראשון, אלא שנשאת על פי עד אחד, דמדינא אינה מותרת לינשא, והוה לה כזינתה ברצון, אבל נשאת בשני עדים, דמדינא מותרת לינשא, הוה לה כאנוסה וחוזרת לבעלה. ולית הלכתא כרב דלא שנא נשאת על פי עד אחד או על פי שני עדים תצא מזה ומזה כדלקמן. מיהו לענין כהן, ודאי היכא דשנים אומרי׳ מת ושנים אומרי׳ לא מת ונשאה לאחד מעדיה ואומרת ברי ליה ונתארמלה, אפי׳ לישראל אסירא, דספק אשת איש היא מחמת הראשון. [ו]היכא דאותן [העדים אומרים] שלאחר שנשאת מת ונמצאת שבא עליה [באיסור] אשם תלוי ...1 אסורה לכהן משום [ספק זונה] דתרי להדי תרי נינהו... הכהן... מסתברא דכל היכא דליכא... לאפוקי משום ספק [אשת איש, כפינן] ליה לאפוקה משום ספק זונה כדמסיק... נשאת שלא ברשות. בשני עדים שלא תצא מהיתרא הראשון.
והיא מכחישתו. דקאמרה דהאי לאו בעלה הוא. בתרי. דאמרי שזה [בעלה], שהוכחש העד הראשון שהעיד שמת, ונשאת על פי [העד. דתרי] לגבי חד הוא. עד אחד. כגון סוטה. והואיל ובעדות אשה [עד אחד] נאמן, אין עד אחד יכול להכחישו. בפסולי עדות. לעולם תרי מסהדי [ש]הוא בעלה ומכחשי לקמא דנשאת על פיו. ומיהו פסולים לעדות, כגון שאר קרובים או נשים. וקמ״ל שמואל דאזלינן בתר רוב דעות. הילכך כי לא מכחשא להו הוו רוב דעות דחי הוא, והיא מהימנא להו, הוו להו תרי ותרי, ואיהי נמי מהימנא להעד... [אבל] בעל גופיה לא מהימן להעיד על עצמו שאעפ״י שאמר... בכאן דהא עד אחד מהימן, אפי׳ הכי הואיל והוא מכחיש אין כאן רוב דעות, דרוב דעות... עליו הוא דקאמרינן.
איכא דאמרי. אי נשאת על פי עד [אחד].... דכי אתו שני פסולים ומכחשי ליה [ואיהי] לא מכחש׳ להו... דאפי׳ מאה פסולים כחד הם חשובים... כי אין כאן רוב דעות. והאי דקאמ׳ שמואל דכי מכחשא [לא תצא] שנשאת על פי פסול. עד אחד. אין דין עדים בדבר, הואיל וחד [הוא]. הילכך פסולים נאמנין ככשרים. הלך אחר רוב דעות... מקרו רוב דעות כי היכי דשני עדים.... אבל שתי נשים והוא הדין למאה דכחד נינהו, ולא תצא אם נשאת לאותו עד והיא אומרת ברי לי שמת. [אבל נשאת לאחר] תצא, דבאשם תלוי קיימי, וכן הלכתא. והיכא דנשאת על פי אשה ואתא עד אחד ואמ׳ דחי הוא... אעפ״י שנשאת תצא, דהואיל ועד כשר כשהעיד שמת הוא ככמה נשים שמעידות שהוא חי אפי׳ לקולא, כל שכן כשנשאת על פי אשה, וכשר מעיד שהוא חי, דחשבינן ליה כשתי נשים, והוי איהו רוב דעות. וכן כתב הר״ם בגירושין פרק י״ב2.
1. מכאן ועד סוף העמוד בכתה״י, מחוק בחלקו, והקריאה אינה בטוחה.
2. ה״כ-כא.
רב אשי אמר מאי לא תצא דקאמר רב לא תצא מהיתרא הראשון – כלומר שהיא מותרת לראשון כשנשאת בשני עדים ואח״כ בא בעלה שלא אסרו על הראשון אלא כשנשאת בעד א׳ ע״פ ב״ד והאי לישנא אינו מתפרש בלשון שאמרו בפ״ב דכתובות כיון שהתירוה לינשא אף על פי שלא נשאת ומאי לא תצא לא תצא מהיתרה הראשון וזהו מן הלשונות שבתלמוד שמתחלף פירושם.
רב אשי אומר: מאי [מה פירוש] ״לא תצא״ דקאמר [שאמר] רב — כוונתו היתה: לא תצא מהיתירה הראשון לבעלה הראשון. שכיון שנישאה בדין על פי עדים הרי מה שעשתה נחשב כאונס, וכשאר אנוסה היא ומותרת לחזור לבעלה הראשון.
Rav Ashi said: What is the meaning of the phrase: She need not leave him, that Rav said? It means that she need not leave her state of being permitted to her first husband. Since she married according to halakha, on the basis of witness testimony, she is considered to have acted under duress. Like any other woman not married to a priest who was unfaithful against her will, she may return to her first husband upon his return.
הכל
(9) הָא אַמְרַהּ רַב חֲדָא זִימְנָא דִּתְנַן נִיסֵּת שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת מוּתֶּרֶת לַחְזוֹר לוֹ וְאָמַר רַב הוּנָא אֲמַר רַב הָכִי הִלְכְתָא חֲדָא מִכְּלָלָא דַּחֲבֶרְתַּהּ אִיתְּמַר.
The Gemara asks: If that is what he meant, Rav already said it once. As we learned in the mishna: If she married without the consent of the court, but rather by witnesses’ testimony, it is permitted for her to return to him. And Rav Huna said that Rav said: That is the halakha. Evidently, Rav already ruled that she does not forfeit her original permitted status. The Gemara answers: One ruling was stated by inference from the other. In other words, Rav did not state both halakhot explicitly, but only one of them, from which his other statement was inferred.
The Gemara asks: If that is what he meant, Rav already said it once. As we learned in the mishna: If she married without the consent of the court, but rather by witnesses’ testimony, it is permitted for her to return to him. And Rav Huna said that Rav said: That is the halakha. Evidently, Rav already ruled that she does not forfeit her original permitted status. The Gemara answers: One ruling was stated by inference from the other. In other words, Rav did not state both halakhot explicitly, but only one of them, from which his other statement was inferred.
והא דאמרי׳ רישא דעבדא איסורא לא סוף דבר דעבדא איסורא ממש שנבעלה אלא כיון שנכנסה לחופה אף על פי שלא נבעלה דהא לא שרי׳ דסיפא אלא כשנשקדשה בלבד וכן אתה אומר בדר׳ יוסי בן כפר דכל שנכנסה לחופה נשואי׳ הוו ואסורה לראשון דכל היכא דביאה פסלה חופ׳ פסלה וכדאמרינן גבי יש חופה לפסולות.
ושואלים: אם זהו פירוש הדברים והא [והרי] כבר אמרה רב חדא זימנא [פעם אחת], דתנן [שכן שנינו במשנה]: ניסת שלא ברשות בית דין, אלא על פי עדים — מותרת לחזור לו. ואמר רב הונא אמר רב: הכי הלכתא [כך ההלכה]. ואם כן הרי כבר אמר אותה הלכה שלא תצא מהיתרה הראשון! ומשיבים: חדא מכללא [אחת מכלל] חברתה איתמר [נאמרה], כלומר, רב לא אמר את שתי ההלכות במפורש, אלא אמר את אחת מהן, ואת השניה הסיקו מכלל דבריו.
The Gemara asks: If that is what he meant, Rav already said it once. As we learned in the mishna: If she married without the consent of the court, but rather by witnesses’ testimony, it is permitted for her to return to him. And Rav Huna said that Rav said: That is the halakha. Evidently, Rav already ruled that she does not forfeit her original permitted status. The Gemara answers: One ruling was stated by inference from the other. In other words, Rav did not state both halakhot explicitly, but only one of them, from which his other statement was inferred.
הכל
(10) אָמַר שְׁמוּאֵל לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא מַכְחַשְׁתּוֹ אֲבָל מַכְחַשְׁתּוֹ לֹא תֵּצֵא בְּמַאי עָסְקִינַן אִילֵימָא בְּבֵי תְרֵי כִּי מכחשתא לֵיהּ מַאי הָוֵי אֶלָּא בְּחַד טַעְמָא דְּמַכְחַשְׁתּוֹ הָא שָׁתְקָה תֵּצֵא.
Shmuel said: They taught that she must leave her second husband only if she does not contradict the witness who claims her first husband is alive. However, if she contradicts him, she need not leave her second husband. The Gemara inquires: With what are we dealing here? If we say we are dealing with two witnesses who testified that her husband is still alive, even if she contradicts him, what of it? The testimony of the two witnesses is fully accepted. Rather, it must be referring to one witness, from which it may be inferred that the reason that she need not leave her second husband is that she contradicts him, which indicates that if she remains silent and does not contradict his testimony, she must leave him.
Shmuel said: They taught that she must leave her second husband only if she does not contradict the witness who claims her first husband is alive. However, if she contradicts him, she need not leave her second husband. The Gemara inquires: With what are we dealing here? If we say we are dealing with two witnesses who testified that her husband is still alive, even if she contradicts him, what of it? The testimony of the two witnesses is fully accepted. Rather, it must be referring to one witness, from which it may be inferred that the reason that she need not leave her second husband is that she contradicts him, which indicates that if she remains silent and does not contradict his testimony, she must leave him.
(10-11) והא אמר עולא כ״מ שהאמינה תורה עד א׳ הרי כאן ב׳ – פי׳ לענין שאם בא אח״כ עד א׳ להכחישו חשבי׳ לי׳ כחד לגבי שנים ואין דבריו של א׳ במקום ב׳ אבל אם באו שנים והכחישוהו לא חשיב איהו כתרי לגבי תרי אלא כחד לגבי תרי וכדאמרי׳ לקמן עשו שתי נשים באיש א׳ כב׳ אנשים באיש א׳ כלומר דהויא הכחשה גמורה ולק׳ בפרקי דאמרי׳ אלא בחד טעמא דאתו בי תרי ואכחשוה מהימן ואפי׳ כשבא עד א׳ בלבד והכחישו שהראשון חשוב כשנים נראין הדברים כדברי ר״י ז״ל דדוקא בעדות דבר שבערוה דבעי שנים שהאמינוהו לזה כשנים אבל באיסורי׳ דעלמא דסגי בחד כיון שלא האמינהו אלא כי חד כי אתא אחרינא ואכחשי׳ הויא הכחשה כחד לגבי חד.
א אמר שמואל: לא שנו שתצא האשה מבעלה השני, אלא כשלא מכחשתו את העד שמעיד שבעלה חי, אבל אם מכחשתו — לא תצא. ומבררים: במאי עסקינן [במה אנו עוסקים] אילימא בבי תרי [אם תאמר בשניים], שבאו שני עדים והעידו שבעלה חי, כי מכחשתא ליה מאי הוי [כאשר מכחישה אותו מה הוא מה בכך] הלא עדות זו כשרה ונאמנה לכל ענין! אלא בחד [בעד אחד], ומעתה טעמא [הטעם, דווקא] משום שמכחשתו, הא שתקה [הרי אם היא שותקת] ואינה מכחישה — תצא.
Shmuel said: They taught that she must leave her second husband only if she does not contradict the witness who claims her first husband is alive. However, if she contradicts him, she need not leave her second husband. The Gemara inquires: With what are we dealing here? If we say we are dealing with two witnesses who testified that her husband is still alive, even if she contradicts him, what of it? The testimony of the two witnesses is fully accepted. Rather, it must be referring to one witness, from which it may be inferred that the reason that she need not leave her second husband is that she contradicts him, which indicates that if she remains silent and does not contradict his testimony, she must leave him.
הכל
(11) וְהָאָמַר עוּלָּא הכׇּל מָקוֹם שֶׁהֶאֱמִינָה תּוֹרָה עֵד אֶחָד הֲרֵי כָּאן שְׁנַיִם וְאֵין דְּבָרָיו שֶׁל אֶחָד בִּמְקוֹם שְׁנַיִם הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן בִּפְסוּלֵי עֵדוּת וכדר׳ וְכִדְרַבִּי נְחֶמְיָה.
The Gemara asks: But didn’t Ulla say that wherever you find that the Torah relies on one witness, this is a full testimony equal to that of two witnesses, and the statement of one witness has no bearing in a place where it is contradicted by two witnesses? If so, there is no difference between one witness and two witnesses in this case. The Gemara answers: With what are we dealing here? With a case where the pair who said he was dead were disqualified from giving testimony, and this is in accordance with the opinion of Rabbi Neḥemya.
The Gemara asks: But didn’t Ulla say that wherever you find that the Torah relies on one witness, this is a full testimony equal to that of two witnesses, and the statement of one witness has no bearing in a place where it is contradicted by two witnesses? If so, there is no difference between one witness and two witnesses in this case. The Gemara answers: With what are we dealing here? With a case where the pair who said he was dead were disqualified from giving testimony, and this is in accordance with the opinion of Rabbi Neḥemya.
הרי כאן שנים – הרי הוא חשוב כשנים כגון בעדות אשה לומר שמת בעלה ובעדות סוטה לומר נטמאה.
ואין דבריו של אחד – דאמר לא מת במקום שנים.
הכא – דכי מכחשא לא נפקא.
בפסולי עדות עסקינן – ולעולם בתרי כגון קרובים או נשים אתו בהדיה דאמרי זהו. וקמשמע לן שמואל דאזלינן בתר רוב דעות הואיל ואין כאן עדות כשרה.
וכדר׳ נחמיה – כל מקום שהאמינה תורה עד אחד אין דין עדות בדבר מדעד אחד נאמן בה הלכך פסולים נאמנים ככשרין והלך אחר הרוב.
האשה קמא
{שמעתא דהכחשת עד שאמר, מת בעלה}
הב״ע, בפסולי עדות, וכר׳ נחמיה – פירוש: כגון דאתו בתרי1 פסולי עדות ואמרי, לא מת. ויכולין הם להכחיש העד הראשון, שנשאת על פיו בבית דין, דבתר רוב דעות אזלי׳, כר׳ נחמיה.
ומסקנא ה״ג: אבל שתי נשים באיש אחד כפלגא ופלגא דמי. כלומר, כאיש אחד באיש אחד, והלך אחר אותו שהאמינה תורה.
1. נראה דצ״ל: תרי
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 10]
הב״ע בפסולי עדות – פי׳ וכגון שבא איש א׳ מתחלה ואמ׳ שמת בעלה ואח״כ באו שתי נשים ואמרו שלא מת דאיהי שתקה אבל אי הוה להו׳ תרי לגבי חד ששתי נשים מכחישות את האיש מדר׳ נחמיא ואפי׳ תצא אבל כשהוא מודה לדברי העד הראשון מהני ליה דלא ליתכחש ע״פ נשי׳ והוו כתרי לגבי תרי וכשאומרת ברי לי ונשאת לאחר מעדיה לא תצא. ואי בעית אימא כל היכא דאתא עד כשר מעיקרא אפי׳ מאה נשים כאיש א׳ דמיי׳ וכדאמ׳ בסמוך דהוו להו כפלגא ופלגא ויש שפי׳ שנדונים כב׳ כתות המכחישו׳ זו את זו ותצא אלא באומר ברי לי וכשנשאת לאחד מעדיה וכן דעת הרמב״ן ז״ל אבל רש״י ז״ל פי׳ כחד לגבי חד כיון דכלהו נשים כאיש א׳ דמיין וכיון שכן הרי הראשון נאמן מדעולא דהוו להו אידך כחד לגבי תרי.
ושואלים: והאמר [והרי אמר] עולא: כל מקום, בכל עדות שהאמינה התורה לעד אחד, הרי כאן עדות שיש לה תוקף כמו עדות של שנים, וממילא אין דבריו של אחד המכחיש את העד הראשון נחשבים במקום שנים! ומשיבים: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — שאותם עדים שאמרו שלא מת היו פסולי עדות, וכשיטת ר׳ נחמיה.
The Gemara asks: But didn’t Ulla say that wherever you find that the Torah relies on one witness, this is a full testimony equal to that of two witnesses, and the statement of one witness has no bearing in a place where it is contradicted by two witnesses? If so, there is no difference between one witness and two witnesses in this case. The Gemara answers: With what are we dealing here? With a case where the pair who said he was dead were disqualified from giving testimony, and this is in accordance with the opinion of Rabbi Neḥemya.
הכל
(12) דְּתַנְיָא ר׳ רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר וכׇּל מָקוֹם שֶׁהֶאֱמִינָה תּוֹרָה עֵד אֶחָד הַלֵּךְ אַחַר רוֹב דֵּעוֹת וְעָשׂוּ שְׁתֵּי נָשִׁים בְּאִישׁ אֶחָד כִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים בְּאִישׁ אֶחָד.
As it is taught in a baraita that Rabbi Neḥemya says: Wherever you find that the Torah relies on one witness, follow the majority of opinions. If the testimony is valid, the account of two witnesses is the same as one hundred, as no greater credence is granted to the larger number. However, when the testimony is invalid the majority opinion is accepted. And in these cases they established the testimony of two women against one man like the testimony of two men against one man, whose claim is not considered equivalent to two. In this case, if the wife also contradicts their account she joins the single witness, and therefore the testimony of the disqualified witnesses is not accepted.
As it is taught in a baraita that Rabbi Neḥemya says: Wherever you find that the Torah relies on one witness, follow the majority of opinions. If the testimony is valid, the account of two witnesses is the same as one hundred, as no greater credence is granted to the larger number. However, when the testimony is invalid the majority opinion is accepted. And in these cases they established the testimony of two women against one man like the testimony of two men against one man, whose claim is not considered equivalent to two. In this case, if the wife also contradicts their account she joins the single witness, and therefore the testimony of the disqualified witnesses is not accepted.
ועשו שתי נשים – המכחישות איש אחד כשני אנשים באיש אחד דמהימני הלכך אילו לא בא הבעל ועד אומר מת ושני פסולי עדות אומרים לא מת לא נפקא לה מחזקת אשת איש דהלך אחר רוב דעות וכן כשבא הבעל ואלו שני פסולי עדות עמו האומרים זהו והיא אומרת שאין מכרת אם זה אם לאו כי לא מכחשא להו נפקא דהא שתי נשים מכחישות עד הראשון שהשיאה ולא יצתה מחזקתה אבל היכא דאמרה ברי לי שאין זה דל עד קמא מהכא אין פסולי עדות נאמנים להעיד על אדם כשר אפילו הן אלף שכל אדם נאמן על עצמו באיסורין בדבר הברור לו אלא אם כן יש עדות כשרה בדבר הלכך כמאן דליתנהו דמו ומחזקת אשת איש יצתה לה על פי ראשון.
גמ׳ ועשו שתי נשים כו׳. נ״ב האי ועשו אינן דברי ר׳ נחמיה כלל אלא תלמודא הוא דמפרש דבריו ומשום הכי קאמר אחר כך ותריץ לרבי נחמיה הכי כו׳ כן פרש״י בפ׳ מי שקינא:
רש״י ד״ה שבאו כו׳ צ״ל כשבאו:
בד״ה ועשו שתי נשים כו׳ לא בא הבעל ועד אחד כו׳ כצ״ל:
דתניא [שכן שנינו בברייתא], ר׳ נחמיה אומר: כל מקום שהאמינה התורה לעד אחד — הלך בעדות כזו אחר רוב דעות. שבעדות כשרה, רואים שני עדים כעדות גמורה ומושלמת, ואין הבדל בין רבים ומעטים, ואילו כאן שאינה עדות גמורה, הולכים לפי מספר האנשים ואפילו הם פסולים, ועשו במקרה זה ששתי נשים המעידות באיש אחד (נגד עדות איש אחד שהעיד שמת) תיחשבנה כשני אנשים המעידים באיש אחד שאינו נחשב כשניים — ובטלה עדותו, אבל כשגם היא מכחישה אין הפסולים נאמנים.
As it is taught in a baraita that Rabbi Neḥemya says: Wherever you find that the Torah relies on one witness, follow the majority of opinions. If the testimony is valid, the account of two witnesses is the same as one hundred, as no greater credence is granted to the larger number. However, when the testimony is invalid the majority opinion is accepted. And in these cases they established the testimony of two women against one man like the testimony of two men against one man, whose claim is not considered equivalent to two. In this case, if the wife also contradicts their account she joins the single witness, and therefore the testimony of the disqualified witnesses is not accepted.
הכל
(13) וְאִיבָּעֵית אֵימָא כֹּל הֵיכָא דַּאֲתָא עֵד אֶחָד כָּשֵׁר מֵעִיקָּרָא אֲפִילּוּ מֵאָה נָשִׁים כְּעֵד אֶחָד דָּמְיָין הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן דְּאָתְיָא אִשָּׁה מֵעִיקָּרָא.
And if you wish, say instead that anywhere that one valid witness came initially and testified that the husband was dead, even one hundred women claiming that he is alive are considered like one witness, and their contrary account is not accepted. And with what are we dealing here? In a case where a woman came and testified initially.
And if you wish, say instead that anywhere that one valid witness came initially and testified that the husband was dead, even one hundred women claiming that he is alive are considered like one witness, and their contrary account is not accepted. And with what are we dealing here? In a case where a woman came and testified initially.
ואיבעית אימא כל היכא דאתא עד אחד כשר מעיקרא – דאמר מת אפילו ק׳ נשים אתיין אחר שנשאת ואמרי לא מת כעד אחד דמיין והוו להו עד מכחיש עד ואחרון אינו כלום כדעולא ולא נפקא ולשמואל אפילו שתקה והכא דכי שתקה אמר שמואל תצא כגון שניסת על פי אשה מעיקרא הלכך כדהדרן ואתיין תרי אי שתקה איהי הוה ליה רוב דעות לאיסורא.
ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] כך: כל היכא דאתא [מקום שבא] עד אחד כשר מעיקרא [מתחילה] והעיד שמת הבעל — אפילו מאה נשים מעידות שהוא חי — כעד אחד דמיין [הן נחשבות] ואינן נאמנות להכחישו, שהוא נחשב כשניים, והכא במאי עסקינן [וכאן במה אנו עוסקים] כגון דאתיא [שבאה] אשה מעיקרא [מתחילה] והעידה.
And if you wish, say instead that anywhere that one valid witness came initially and testified that the husband was dead, even one hundred women claiming that he is alive are considered like one witness, and their contrary account is not accepted. And with what are we dealing here? In a case where a woman came and testified initially.
הכל
(14) וְתָרְצַהּ לדר׳ לִדְרַבִּי נְחֶמְיָה הָכִי ר׳ רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר כׇּל מָקוֹם שֶׁהֶאֱמִינָה תּוֹרָה עֵד אֶחָד הַלֵּךְ אַחַר רוֹב דֵּעוֹת וְעָשׂוּ שְׁתֵּי נָשִׁים בְּאִשָּׁה אַחַת כִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים בְּאִישׁ אֶחָד זאֲבָל שְׁתֵּי נָשִׁים בְּאִישׁ אֶחָד כְּפַלְגָא וּפַלְגָא דָּמֵי.:
And you must accordingly amend the statement of Rabbi Neḥemya so that it reads as follows: Rabbi Neḥemya says: Wherever you find that the Torah relies on one witness, follow the majority of opinions, and they established two women against one woman like two men against one man. However, in a case involving two women against one man who is a valid witness, this is like half against half, i.e., they are equal. With regard to Shmuel’s statement, if the wife herself remains silent, the testimony of the first woman that the husband is dead has been negated, as her account was contradicted by two women. But if the claim of the wife is joined to that of the first woman she need not leave her second husband.
And you must accordingly amend the statement of Rabbi Neḥemya so that it reads as follows: Rabbi Neḥemya says: Wherever you find that the Torah relies on one witness, follow the majority of opinions, and they established two women against one woman like two men against one man. However, in a case involving two women against one man who is a valid witness, this is like half against half, i.e., they are equal. With regard to Shmuel’s statement, if the wife herself remains silent, the testimony of the first woman that the husband is dead has been negated, as her account was contradicted by two women. But if the claim of the wife is joined to that of the first woman she need not leave her second husband.
ותרצה לדרבי נחמיה כו׳ – ולא תני בה עשו שתי נשים באיש אחד כו׳.
כפלגא ופלגא דמו – כעד מכחיש עד ואפילו שתקה איהי לא תצא הואיל וניסת כדעולא דראשון נאמן כשנים והנך כולהי כעד אחד.
אבל שתי נשים באיש אחד כפלגא ופלגא דמו – פירש״י ז״לא, כעד אחד מכחיש עד וראשון נאמן כדעולא, הילכך לא נשאת ממש, אלא אפילו התירוה לינשא, כדאיתא בפרק האשה שלוםב. וכן נראה. אבל הרב ר׳ משה ז״לג, החמיר ואמר, כפלגא ופלגא, כשתי כתות המכחישות זו את זו, ואע״פ שהתירוה לינשא תצא מהתירהד, אבל אם נשאת ממש לעד ואומרת ברי לי לא תצאה.
א. ד״ה כפלגא ופלגא דמו.
ב. לקמן קיז ב.
ג. הרמב״ם פי״ב גירושין ה״כ.
ד. פירש רבינו בדברי הרמב״ם, דאפילו בהתירוה לינשא ע״פ עד ראשון אם עד ראשון כשר והכחישוהו שנים פסולים הוי כמחצה על מחצה. אך המ״מ שם כתב בדעת הרמב״ם, דאיירי בלא התירוה לינשא, אבל בהתירוה ס״ל לרמב״ם כרש״י דמותרת לינשא. ועיי״ש במ״מ שמביא דברי רבינו. ועיי״ש שכתב דלשיטת רבינו דס״ל דע״א בהכחשה לאו כלום ותצא, הכרת הוא לפרש כרש״י ודלא כהרמב״ם. וכ״כ בביאור הגר״א סי׳ יז ס״ק קכג, ועיי״ש בלח״מ. ועיין בק״א כאן.
ה. וכ״כ הרשב״א, הובאו דבריו במ״מ שם ובביאור הגר״א שם.
אבל שתי נשים באיש אחד [בכת״י: ועד אחד, נ״א באיש אחד]
כפלגא ופלגא דמי. פירש רש״י ז״ל בעד אחד המכחיש עד דראשון נאמן כדעולא הלכך אפילו באו שתי נשים לאחר שהתירוהו לינשא קודם שתנשא ראשון מהימן ומנסבינן לה אפומיה. אבל הרמב״ם ז״ל פירש כפלגא ופלגא כשתי עדים המכחישות זו את זו ואף על פי שהתירוה לינשא תצא מהיתרא הראשון אבל אם נשאת לאחד מעדיה ואומרת ברי לי לא תצא.
ותרצה [ותרץ, הסבר, אותה], את ההלכה של ר׳ נחמיה הכי [כך], ר׳ נחמיה אומר: כל מקום שהאמינה התורה לעד אחד — הלך אחר רוב דעות, ועשו שתי נשים באשה אחת כשני אנשים באיש אחד. אבל שתי נשים באיש אחד — כפלגא ופלגא דמי [כמחצה ומחצה נחשבים]. ולענייננו, כיון שעדות האשה הראשונה שמת הבעל לא בטלה לגמרי, שבאו שתי נשים והכחישו אותה, אם האשה מצטרפת לעד הראשון — לא תצא.
And you must accordingly amend the statement of Rabbi Neḥemya so that it reads as follows: Rabbi Neḥemya says: Wherever you find that the Torah relies on one witness, follow the majority of opinions, and they established two women against one woman like two men against one man. However, in a case involving two women against one man who is a valid witness, this is like half against half, i.e., they are equal. With regard to Shmuel’s statement, if the wife herself remains silent, the testimony of the first woman that the husband is dead has been negated, as her account was contradicted by two women. But if the claim of the wife is joined to that of the first woman she need not leave her second husband.
הכל
(15) צְרִיכָה גֵּט מִזֶּה וּמִזֶּה.: בִּשְׁלָמָא מֵרִאשׁוֹן תִּבְעֵי גֵּט אֶלָּא מִשֵּׁנִי אַמַּאי זְנוּת בְּעָלְמָא הוּא.
§ The mishna teaches that if she remarried as the result of an error, then when her first husband returns she requires a bill of divorce from this one and from that one. The Gemara asks: Granted, from the first husband she requires a bill of divorce, as she is his actual wife. But from the second, why does she need a bill of divorce? Surely their relationship is merely licentious. Since her first husband was alive at the time, her marriage to the second is entirely invalid, as one cannot betroth a married woman. A woman does not require a bill of divorce for engaging in sexual relations.
§ The mishna teaches that if she remarried as the result of an error, then when her first husband returns she requires a bill of divorce from this one and from that one. The Gemara asks: Granted, from the first husband she requires a bill of divorce, as she is his actual wife. But from the second, why does she need a bill of divorce? Surely their relationship is merely licentious. Since her first husband was alive at the time, her marriage to the second is entirely invalid, as one cannot betroth a married woman. A woman does not require a bill of divorce for engaging in sexual relations.
וצריכה גט מזה ומזה בשלמא מראשון תבעי גט אל אמשני אמאי זנות בעלמא הוא אר״ה גזירה שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ונמצאת א״א יוצאה בלא גט, פי׳ כשיראו הראשון חי לא יאמרו שהעד הטעה אותה אלא יאמרו לא נשאה השני אלא אחר גירושין הראשון ויסברו שבהיתר נשאת לשני, א״ה סיפא דקתני א״ל מת בעלך ונתקדשה ואח״כ בא בעלה מותרת לחזור לו ה״נ נימא גזירה שמא יאמרו גירש זה וקידש זה ונמצאת א״א יוצאה בלא גט, ומסיק רישא דעבדה איסורא קנסוה, סיפא דלא עבדה איסורא לא קנסוה:
מראשון. אם רוצה לינשא לאחר דאשתו גמורה היא. גירש. ראשון קודם שנשאה השיני. ואם יוצאה בלא גט של שיני אומרי׳ שאשת איש יוצאה בלא גט. דסברי גירש זה וקדש זה. ואעפ״י... כדתנן מותרת... משנתארסה. מדתני אעפ״י, מכלל דלא בעיא גיטא. ותו אמאי לא פסלה, אלא לעולם לא בעיא גיטא משיני הואיל ולא נשאה.
ב שנינו במשנה שאם נישאה לאחר בטעות, וחזר בעלה — צריכה גט מזה ומזה. ושואלים: בשלמא [נניח] שמהראשון תבעי [תצטרך] גט, שהרי אשתו גמורה היא, אלא מהשני, אמאי [מדוע] צריכה היא גט? הלא זנות בעלמא [בלבד] הוא! שכיון שהיה בעלה הראשון קיים לא תפסו כלל נישואיה לשני!
§ The mishna teaches that if she remarried as the result of an error, then when her first husband returns she requires a bill of divorce from this one and from that one. The Gemara asks: Granted, from the first husband she requires a bill of divorce, as she is his actual wife. But from the second, why does she need a bill of divorce? Surely their relationship is merely licentious. Since her first husband was alive at the time, her marriage to the second is entirely invalid, as one cannot betroth a married woman. A woman does not require a bill of divorce for engaging in sexual relations.
הכל
(16) אָמַר רַב הוּנָא גְּזֵירָה שֶׁמָּא יֹאמְרוּ גֵּירַשׁ זֶה וְנָשָׂא זֶה וְנִמְצֵאת אֵשֶׁת אִישׁ יוֹצְאָה בְּלָא גֵּט אִי הָכִי סֵיפָא דְּקָתָנֵי אָמְרוּ לָהּ מֵת בַּעְלִךְ וְנִתְקַדְּשָׁה ואח״כ וְאַחַר כָּךְ בָּא בַּעְלָהּ מוּתֶּרֶת לַחְזוֹר לוֹ הָתָם נָמֵי נֵימָא גֵּירַשׁ זֶה וְקִדֵּשׁ זֶה וְנִמְצֵאת אֵשֶׁת אִישׁ יוֹצְאָה שֶׁלֹּא בַּגֵּט.
Rav Huna said: It is a rabbinic decree lest those who are unaware of the entire story say that this first husband divorced her and afterward this second man married her. And if she subsequently leaves him without a bill of divorce, they will claim that we find a married woman leaving her husband without a bill of divorce. The Gemara asks: If so, consider the latter clause of the mishna (92a), that teaches that if they said to her: Your husband is dead, and she became betrothed to another, and afterward her husband came, it is permitted for her to return to her first husband. There too, let us say that people might think that this one divorced her and that one betrothed her, and we find a married woman leaving her husband, i.e., her second husband, without a bill of divorce.
Rav Huna said: It is a rabbinic decree lest those who are unaware of the entire story say that this first husband divorced her and afterward this second man married her. And if she subsequently leaves him without a bill of divorce, they will claim that we find a married woman leaving her husband without a bill of divorce. The Gemara asks: If so, consider the latter clause of the mishna (92a), that teaches that if they said to her: Your husband is dead, and she became betrothed to another, and afterward her husband came, it is permitted for her to return to her first husband. There too, let us say that people might think that this one divorced her and that one betrothed her, and we find a married woman leaving her husband, i.e., her second husband, without a bill of divorce.
גזירה שמא יאמרו – כשרואין הראשון חי סבורים ששני זה כשנשאה על ידי שגירשה ראשון נשאה ואשת איש גמורה היא ואם מוציאה שלא בגט נמצאת אשת איש כו׳.
אי הכי סיפא אמרו לה מת בעליך ונתקדשה – הא דלא מייתי נשאת שלא ברשות שהיא ברישא במתניתין משום דאיכא למימר דבגט איירי ועוד דאיכא דמוקי לה לקמן (דף צא.) כרבי שמעון וסבר דלרבי שמעון אפי׳ ברשות לא בעיא גט.
א״ה סיפא אמרו לה מת בעלה ונתקדשה ואחר כך בא בעלה מותרת לחזור לה הכא נמי נימא גזירה שמא יאמרו גירש זה וקדש זה ונמצאת אשה יוצאה בלא גט ואם תאמר בלא הכא נמי נימא שיאמר נמצא זה מחזיר את גרושתו מן האירוסים שהיא אסור לדברי חכמים דהשתא לא הוה שמעינן דתהוי מתניתין כרבי אלעזר בן כפר דשרי עד דאוקימתא בסמוך כוותיה ויש לומר דאין הכא נמי והא דפריך ליה עדיפא אי משום דאתיא לד״ה או משום דאתיא כעין לישנא דאמרי שיאמרו אשת איש יוצא׳ בלא גט דאי בעי גט אמאי לא פסלה מן הכהונה וא״ת בלא הא נמי נידוק לה מלישנא דקתני אף על פי שנתן לה דמשמע דמדינא לא צריך למיתן לה וי״ל דאידך ראיה אלימא ליה דדילמא הוה דחי דה״ק אף על פי שנותן לה גט.
וגרש״י ז״ל וכל הספרים רישא קנסוה רבנן פרש״י ז״ל דאכתי קיימי בטעמא דרב הונא דאמר שמא יאמרו גירש זה ונשא זת ומי׳ שמן הדין דלא הוה להו למימר הכי דלא שבקי למתלי בקדושי טעותא ותלו באיסור שתצא א״א בלא גט אבל כדי לקנסה ברישא דעבדא איסורה תלו חכמים שיאמרו העולם כן כדי להצריכה גט וגבי קדושי׳ דלא עבדא איסורה לא רצו לקנסה והתירוה בדינא דלא אמרי׳ גרש זה ונשא זה. ואין זה מחוור כיון שרוצים חכמים לקנסה שלא תצא לשוק בלא גט של שני הרי הדבר מסור בידם לאסור דרך גזירה ולמה יתלו תקנתם בבוקי סריקי שיאמרו העולם מה שאינם אומרים זה ודאי גנאי גדול לר׳ ז״ל וקלקול כגזרתם. והנכון דהשתא הכרי׳ מדר׳ אבהו לגמרי ובלאו ההוא טעמא קנסוה להצריכה גט רבנן ברישא משום דעבדא איסורא וכ״פ הגאוני׳ ז״ל ור״ה ז״ל ומקצת רז״ל וכפי׳ מ״ה ז״ל בשם רבי׳ ז״ל. וטעם קנס זה כדי לעגן אותה שלא תנשא בלא גט. א״נ והוא נכון כמו שפי׳ בירושלמי כדי לברר איסורו של ראשון כי כשתהא צריכה גט מן השני וקיימו חכמים קדושי׳ שלא תהא אצל ראשון כאשתו של שני להאסר עליו ולעשותו הולד ממנו ממזר קודם גרושי שני וכדתני׳ תצא מזה ומזה והולד ממזר מזה ומזה.
תוס׳ בד״ה אי הכי כו׳ דאיכא למימר דבגט איירי כו׳ נ״ב ויש לתמוה א״כ איך מותרת לחזור לראשון והנא מחזיר גרושתו משנשאת וא״כ הוה ליה לאקשויי מרישא ונ״ל דסבר המקשן נהי דבעיא גיטא לחומרא מכח שמא יאמרו מ״מ היכא שמותרת לחזור לראשון חוזר הראשון ולוקחה בלא גט ואומר לאו כל כמינכם לאסור עלי אשתי משום שלא יאמרו בשלמא אם אינו רוצה להחזירה או שמת אסורה לעולם עד שתתגרש משני ומשום הכי פריך מסיפא דמשמע דליכא שום צד דררא דגיטא בין לו בין לאחר דאי הוה שייך בה גיטא א״כ אם היה נותן השני גט הויא פסולה מן הכהונה משום ריח הגט וכדמשני ליה לעולם בעי גיטא משמע נמי דבכל ענין בעיא גיטא בין להנשא לעלמא בין להנשא לראשון על כן פריך שפיר ול״נ לפרש הא דלא פריך מרישא משום דכל היכא דנשאת בעדים קלא אית להו ויודעין הכל שעל פי עדותן של אלו שאמרו מת בעלה היא נשאת וא״כ ידוע שקידושי טעות הן מה שאין כן בהתרת ב״ד דלא ידעינן באיזה ענין התירו אותה אם בעדות מיתה או בגירושין ודו״ק. (עיין במהרש״א):
בד״ה אי הכי סיפא כו׳ הא דלא מייתי נשאת שלא ברשות שהוא ברישא דמתני׳ משום דאיכא למימר דבגט איירי כו׳ עכ״ל ואע״ג דאכתי איכא לאקשויי מרישא דא״כ נמצא זה מחזיר גרושתו משניסת ונגזור שמא יאמרו דמותר להחזיר גרושתו משניסת מ״מ ניחא ליה להקשות מסיפא בפשיטות אהך סברא גופה דקאמר דשמא יאמרו נמצא א״א יוצאה בלא גט דהסיפא משמע ליה דאיירי בלא גט כדמסיק מדקתני לא פסלה מן הכהונה ולמסקנא ודאי הרישא נמי ניחא כיון דע״פ ב׳ עדים ניסת לא בעיא גט דלא עבדה איסורא ולא קנסוה והכי איתא בהדיא לקמן ומהרש״ל כתב לתרץ בע״א ואין להאריך:
אמר רב הונא: גזירה היא, שמא יאמרו אנשים שלא ידעו את כל המעשה שגירש זה הבעל הראשון, ואחר כך נשא זה השני, ואם תצא בלא גט, חושבים כי נמצאת אשת איש יוצאה בלא גט. ושואלים: אי הכי [אם כך], סיפא דקתני [סופה של המשנה הבאה ששנינו] בה: אמרו לה ״מת בעליך״ ונתקדשה לאחר ועדיין לא נישאה לו, ואחר כך בא בעלה — מותרת לחזור לו לבעלה הראשון. התם נמי נימא [שם גם כן נאמר] שמא יחשבו אנשים גירש זה וקדש זה, ונמצאת אשת איש יוצאה שלא בגט!
Rav Huna said: It is a rabbinic decree lest those who are unaware of the entire story say that this first husband divorced her and afterward this second man married her. And if she subsequently leaves him without a bill of divorce, they will claim that we find a married woman leaving her husband without a bill of divorce. The Gemara asks: If so, consider the latter clause of the mishna (92a), that teaches that if they said to her: Your husband is dead, and she became betrothed to another, and afterward her husband came, it is permitted for her to return to her first husband. There too, let us say that people might think that this one divorced her and that one betrothed her, and we find a married woman leaving her husband, i.e., her second husband, without a bill of divorce.
הכל
(17) לְעוֹלָם בָּעֲיָא גֵּט אִי הָכִי נִמְצָא זֶה מַחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ מִשֶּׁנִּתְאָרְסָה כר׳ כְּרַבִּי יוֹסֵי בֶּן כִּיפָּר דְּאָמַר מִן הַנִּשּׂוּאִין אֲסוּרָה מִן הָאֵירוּסִין מוּתֶּרֶת.
The Gemara answers: Actually, even if she was merely betrothed she requires a bill of divorce from the second man before she can return to her first husband. The Gemara raises a difficulty: If so, people will say that we find this one remarrying his divorcée after she was betrothed to another. The Gemara answers: In this regard the tanna holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei ben Keifar, who stated a principle with regard to a divorcée who formed a relationship with another man, that if she came from marriage it is prohibited for her to return to her first husband, but if she came from betrothal it is permitted. Consequently, even if people do claim as above, there is no cause for concern.
The Gemara answers: Actually, even if she was merely betrothed she requires a bill of divorce from the second man before she can return to her first husband. The Gemara raises a difficulty: If so, people will say that we find this one remarrying his divorcée after she was betrothed to another. The Gemara answers: In this regard the tanna holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei ben Keifar, who stated a principle with regard to a divorcée who formed a relationship with another man, that if she came from marriage it is prohibited for her to return to her first husband, but if she came from betrothal it is permitted. Consequently, even if people do claim as above, there is no cause for concern.
נמצא זה מחזיר גרושתו משנתארסה – כלומר אתי למימר דמותר להחזיר גרושתו משנתארסה דסברי גירש זה וקידש זה וחזר וגירש וחזרה לראשון.
ומשיבים: לעולם גם כשנתקדשה בלבד בעיא [צריכה] גט, שאמנם מותרת היא לחזור לבעלה הראשון, אבל צריכה גט מן השני. ושואלים: אי הכי [אם כך] יחשבו שנמצא זה כאילו מחזיר גרושתו משנתארסה לאחר! ומשיבים: התנא שלנו סבור בענין זה כר׳ יוסי בן כיפר, שאמר ככלל: גרושה שיצרה קשר עם אדם אחר, אם היה זה קשר מן הנשואין — אסורה לחזור לבעלה הראשון, מן האירוסין — מותרת. ואם כן, אין מקום לחשש.
The Gemara answers: Actually, even if she was merely betrothed she requires a bill of divorce from the second man before she can return to her first husband. The Gemara raises a difficulty: If so, people will say that we find this one remarrying his divorcée after she was betrothed to another. The Gemara answers: In this regard the tanna holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei ben Keifar, who stated a principle with regard to a divorcée who formed a relationship with another man, that if she came from marriage it is prohibited for her to return to her first husband, but if she came from betrothal it is permitted. Consequently, even if people do claim as above, there is no cause for concern.
הכל
(18) הָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא אע״פ אַף עַל פִּי
The Gemara raises a further difficulty: From the fact that the latter clause of the mishna (92a) teaches: Even though
The Gemara raises a further difficulty: From the fact that the latter clause of the mishna (92a) teaches: Even though
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
יבמות פח: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יבמות פח:, רי"ף יבמות פח: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י יבמות פח:, ראב"ן יבמות פח: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות יבמות פח:, תוספות ישנים יבמות פח:, בעל המאור יבמות פח: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., פסקי רי"ד יבמות פח:, רמב"ן יבמות פח: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב שמואל דיקמן. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א יבמות פח: – מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי יבמות פח: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר יבמות פח: – מהדורת הרב אביגדור אריאלי, ברשותם האדיבה של המהדיר והמו"ל, הרב שמואל וינגרטן והרב אברהם קפלן (כל הזכויות שמורות ואסור לשמור או להדפיס מטקסט זה למעט קטעים בודדים עבור דפי מקורות וכדומה), ריטב"א יבמות פח:, מהרש"ל חכמת שלמה יבמות פח:, מהרש"א חידושי הלכות יבמות פח:, פירוש הרב שטיינזלץ יבמות פח:, אסופת מאמרים יבמות פח:
Yevamot 88b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yevamot 88b, Rif by Bavli Yevamot 88b, Rashi Yevamot 88b, Raavan Yevamot 88b, Tosafot Yevamot 88b, Tosefot Yeshanim Yevamot 88b, Baal HaMaor Yevamot 88b, Piskei Rid Yevamot 88b, Ramban Yevamot 88b, Rashba Yevamot 88b, Meiri Yevamot 88b, R. Avraham of Montpellier Yevamot 88b, Ritva Yevamot 88b, Maharshal Chokhmat Shelomo Yevamot 88b, Maharsha Chidushei Halakhot Yevamot 88b, Steinsaltz Commentary Yevamot 88b, Collected Articles Yevamot 88b