ונבנייה מאתמול ונקדישיה מאתמול שתי הלחם בשחיטת כבשים הוא דאקדישיה קדושת הגוף שאף הם נפסלות ביוצא וא״ת ולומר תנור מקדש מי איכא דס״ל דאין תנור מקדיש וי״ל דלדידיה נמי אין תנור מקדש אלא דראוי למצות וזו ושתי הלחם אם אתה אופה אותם מאתמול ומקדשם אינן ראויות מחר למצותם שכבר נפסלו בלינה וז״ש שם דלמ״ד תנור מקדש׳ אפייתם דוחה שבת וי״ט שאל״כ נפסלו בלינה.

בעינן קידוש סמוך לבנין פירוש בו ביום מדכתיב ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן וימשח אותו ויקדש אותו.

דעד דקדיש יומא נגמריה – פירוש לאחר שתצא קדושת י״ט בלילה קודם שיפסלו בלינה אין בנין בית המקדש בלילה והא דאמרינן פ׳ י״ט גבי הא דתנן שיהא הנף כולו אסור משום דמהרה יבנה ב״ה ומסיק התם שאין החשש אלא שמא יבנה בלילה ל״ק דשאני בנין העתיד שהוא בנוי כבר ומשוכלל בשמים כדכתיב מקדש ה׳ כוננו ידיך וכדאיתא במדרש ר׳ תנחומא הלכך לא אפשר וכל דלא אפש׳ לא מעכב ואע״ג דלקמן אמרי׳ למ״ד בכל אלו תנן דאפי׳ היכ׳ דלא אפשר מעכב התם הוא לענין דברי׳ שהיו ממש במשכן דכתיב וכן תעשו אבל לענין לחמי תוד׳ שלא למדנו אותם אלא מעזרא מדברי קבלה הכל מודים דכל דלא אפשר דלא צריך.

שיר של פגעים וכו׳ – ובמדרש אומרים כי מרע״ה אמר אותו בשעה שהוקם המשכן מדכתיב ויברך אותם משה וז״ש ויהי נועם י״י אלהינו וגו׳ יושב בסתר עליון וגו׳ עד כי אתה י״י מחסי פירוש בתוס׳ כי עד שם מדבר בענין האויבים כמו שאמור למעלה ושלומת רשעים תראה ומכאן ואילך מדבר על דברים אחרים תרמוס כפיר ותנין ובבנין עזרא היו להם אויבים שמקטרגים בבנין ואינו מחוור שהרי במשכן ובבית ראשון לא היו אויבים אבל קבלנו כי עד כי אתה י״י מחסי ששים תיבות כנגד מ״ש הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה.

אסור להתרפאות בד״ת וקס״ד דהיכי דרפואה אסורה ה״ה להגן ומשני להגן שאני ויש שפירוש דמעיקר׳ ס״ד דמסדר להו כדי שיישן בהם שהשינה רפואה ולא נהירא דאם כן מאי להגן הל״ל להגן עביד: כתוב בתוס׳ כי מ״ש אסור להתרפאות בד״ת דוקא שלא במקום סכנה אבל במקום סכנה מותר כאותה שאמרו בפרק במה אשה יוצאה לאשתא צמירתא נימא וירא מלאך י״י וגו׳ ואישתא צמירתא כשעת הסכנה דמייא וכן מה שנוהגין לקרוא פ׳ ליולדת ונראה שאין צורך לכך שכל אלו להגן הם: פנימית הן דמקרב לחומה למה שפי׳ רש״י ז״ל לעיל גבי ואעמידה ב׳ תודות שהתודות היו מחוץ למחנה א״ש דקרי פנימית לההיא דמקרבה לחומה אבל קשה דא״כ פנימית היאך נאכלת שהרי אף לאחר קדשה נפסלה ביצא למאי דלא הוה ידעינן מסקנא שע״פ נביא נאכלת שהרי לא מצינו שיהא שם קדוש חוץ לחומה דהא בפרק בתרא דמכות אמרינן דמעשר שני נפדה אפילו פסיעה אחת חוץ לחומה ועד כאן לא נחלקו בפרק כיצד צולין אלא בעובי החומה והחלונות ולא עוד אלא דאי הקף הוא חוץ לחומה הוה היכי אמרינן דחומה לא נתקדשה לכך פירוש בתוס׳ דבפנים היו מהלכות והא דקארי לה פנימית דלהדי חומה ואף על פי שנוטה יותר כלפי חוץ משום דהיא ממוצעת בין החומה לחברתה קרי ליה הכי וא״ת למ״ד בפרק כיצד צולין שעובי החומה והחלונות כלפנים במה נתקדשו כיון שהיו מהלכות בפנים וי״ל דיכולין היו לקדש כל מה שבלבם לחדש עד חוץ לחומה שהוא ענין אחר תדע שהרי לא היה אפשר לצמצם ללכת חוץ לחומה ממש ואף על פי כן נתקדש כיון שהיה בלבם ומיהו למאי דמשמע מפשטיה דקרא שהחלונות היו על החומה ממש נאמר שהלכו על החומה בצמצום בקצה של חוץ ולכן נתקדש הכל אבל אינו נראה מלשון הגמרא דהכא ועוד דא״כ מ״ט דמ״ד דחומה לא נתקדשה משום דקידשה לה ראשונה פי׳ ולא נפסלה האחרונה ביוצא והקשו בתוס׳ ואפילו חיצונה למה נפסלה שהרי אמרו בפרק כיצד צולין דכל זמן שלא נתקדשה החומה יכולין היו לאכול אף מחוץ לחומה בכל הרואה ותירצו דכיון שהלכה שם התודה וקדשה כל שהוא מיד נתבטל דין הרואה ונפסלה ביוצא. פנימית אמאי נאכלת פירוש רש״י ז״ל או יהיו שתיהן נאכלות או יהיו שתיהן נשרפות פי׳ לפי׳ דאי אמרת קדושתן והלוכן באים כאחת יהיו שתיהן נאכלות ואי לא אמרת שהן באים כאחת שתיהן נשרפות. הא איתמר עלה פי׳ אלא קאמרינן והרבה כיוצא בו בתלמוד.