×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אמֵחֲבוּרָה לַחֲבוּרָה מִנַּיִן דְּתַנְיָא {שמות י״ב:מ״ו} לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה אֵין לִי אֶלָּא מִבַּיִת לְבַיִת מֵחֲבוּרָה לַחֲבוּרָה מִנַּיִן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר חוּצָה חוּץ לַאֲכִילָתוֹ.
from the location of its group to the location of another group, from where is it derived that he has violated a prohibition? As it was taught in a baraita with regard to the verse: “In one house shall it be eaten; you shall not carry out any of the meat from the house to the outside” (Exodus 12:46), I have derived only that it is prohibited to remove meat from house to house; from where do I derive that it is prohibited even to transfer the meat from group to group within one house? The verse states: To the outside, which includes any case in which one brings the meat outside of the place where it may be eaten.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ביוצא כזית הואיל והאוכלו בלא תעשה לא אפשר בפחות מכזית אמאי טהור ומותר ואסיקנא אלא יוצא דפסח דברי הכל לא גזרו בו טומאה דבני חבורה זריזין הן כי קא מבעיא לן יוצא דקדשים ועלתה בתיקו.
מחבורה לחבורה מנא לן – חבורה של שני פסחים בבית אחד.
חוצה – קרא יתירא הוא למילף חוץ לחבורת אכילתו.
תן חוצה – לא גרסינן תן.
כל שביארנו ביוצא שהוא נפסל פירושו בכל אחד למחיצתו הראויה לו ושלש מינים הם קדשי קדשים חוץ לעזרה וקדשים קלים חוץ לחומת העיר ובשר הפסח אפי׳ בחוץ לבית שנאכל בו ולא סוף דבר בחוץ לבית אלא אפי׳ מחבורה לחבורה בבית אחד וכל שהוציא מחבורה לחבורה אינו חייב עד שיעקור מזו ויניח בזו הוצאה כתובה בו כשבת ולפיכך צריך עקירה והנחה כשבת אבל פרים הנשרפים אע״פ שהוצאה כתובה בהם אין צריכין הנחה לטומאתם והוא שפרים הנשרפים היו נשרפים חוץ לשלש מחנות וסובלים היו אותם במוטות וכל שיצאו חוץ לחמת העזרה שהוא המחנה הראשון נטמאו הנושאים טומאת בגדים ואם יצאו הראשונים ההולכים לפי המוטות ולא יצאו עדיין האחרונים הראשונים שיצאו מטמאין בגדים והאחרונים שלא יצאו אין מטמאין עד שיצאו הא כל שיצאו טמאים אע״פ שלא הונח ואין צריך להעמידה בהוציאום דרך גרירה שיש שם הנחה אלא אף בלא הנחה ויש פוסקים דוקא בגרירה ולא יראה כן:
מחבורה לחבורה מנין שנפסל? דתניא [ששנויה ברייתא] על הכתוב: ״בבית אחד יאכל לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה״ (שמות יב, מו), אין לי איסור אלא למוציא מבית לבית, המוציא מחבורה לחבורה אפילו היו באותו בית, מנין שהוא אסור? תלמוד לומר: ״חוצה״ והכוונה: חוץ למקום אכילתו.
from the location of its group to the location of another group, from where is it derived that he has violated a prohibition? As it was taught in a baraita with regard to the verse: “In one house shall it be eaten; you shall not carry out any of the meat from the house to the outside” (Exodus 12:46), I have derived only that it is prohibited to remove meat from house to house; from where do I derive that it is prohibited even to transfer the meat from group to group within one house? The verse states: To the outside, which includes any case in which one brings the meat outside of the place where it may be eaten.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) א״ראָמַר רַבִּי אַמֵּי בהַמּוֹצִיא בְּשַׂר פֶּסַח מֵחֲבוּרָה לַחֲבוּרָה אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיַּנִּיחַ הוֹצָאָה כְּתִיב בֵּיהּ כְּשַׁבָּת מָה שַׁבָּת עַד דְּעָבֵד עֲקִירָה וְהַנָּחָה אַף ה״נהָכָא נָמֵי עַד דְּעָבֵד עֲקִירָה וְהַנָּחָה.

Rabbi Ami said: One who carries out the meat of the Paschal lamb from the location of one group to another group is not liable until he places the meat in the location of the second group. The reason for this is that the term carrying out is written about it, as the Torah says: “You shall not carry out,” which is similar to the prohibited labor of the same name pertaining to Shabbat. Therefore, just as when it comes to Shabbat one is not liable for carrying from one domain to another until he performs an act of lifting from one domain and placing in the other domain, so too, here also one is not liable until he performs an act of lifting the meat from the location of one group and placing it in the location of another group.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עד שיניח – במקום חבורה האחרת.
דעבד ליה עקירה והנחה – כשבת דבעינן עקירה והנחה דעד שיניח לא נגמרה מלאכה וגבי שבת וכל חיובי חטאת כתיב בעשותה בעושה את כולה ולא בעושה מקצתה (שבת דף צב:) והאי נמי אע״ג דלאו בר חטאת הוא הוצאה כי התם בעינן.
הוצאה כתיב ביה כשבת – פי׳ אל יצא איש ממקומו והיינו אל יוציא דהא תחומים דרבנן ואפילו למ״ד תחומין דאורייתא היינו מדשני ולא כתב אל יוציא אבל לדידיה נמי קרא בהוצאה מיירי כדמשמע סוף פ״ק דעירובין (דף יז:) דתני רבי חייא לוקין על תחומין דבר תורה פי׳ מאל יצא ופריך לאו שניתן לאזהרת מיתת ב״ד הוא משמע דלהוצאה נמי אתא וא״ת דבריש הזורק (שבת צו:) דריש הוצאה מויכלא העם מהביא ואומר ר״י דאיצטריך חד להוצאה דעני וחד להוצאה דבעל הבית ומשום דהוצאה מלאכה גרוע היא איצטריך למיכתב בתרוייהו ולהכי חשיב להו נמי בריש מסכת שבת (דף ב.) בתרתי לפי שכתובות בשני מקראות ומסיק אבות מאי ניהו יציאות יציאות תרתי הווין.
א אמר ר׳ אמי: המוציא בשר פסח מחבורה לחבורה אינו חייב עד שיניח את הבשר במקום מושבה של החבורה השניה. וטעמו: ״הוצאה״ כתיב ביה [כתובה בו] (״לא תוציא״) כמו שכתובה בדיני שבת, מה בדיני שבת אינו חייב על הוצאה עד דעבד [שעושה] עקירה מרשות אחת והנחה למקום אחר. אף הכא נמי [כאן גם כן] חייב רק לאחר עקירה ממקום מושב חבורה אחת והנחה במקום מושב השניה.
Rabbi Ami said: One who carries out the meat of the Paschal lamb from the location of one group to another group is not liable until he places the meat in the location of the second group. The reason for this is that the term carrying out is written about it, as the Torah says: “You shall not carry out,” which is similar to the prohibited labor of the same name pertaining to Shabbat. Therefore, just as when it comes to Shabbat one is not liable for carrying from one domain to another until he performs an act of lifting from one domain and placing in the other domain, so too, here also one is not liable until he performs an act of lifting the meat from the location of one group and placing it in the location of another group.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מֵתִיב רַבִּי אַבָּא בַּר מֶמֶל גהָיוּ סוֹבְלִים אוֹתָן בְּמוֹטוֹת הָרִאשׁוֹנִים יָצְאוּ חוּץ לְחוֹמַת הָעֲזָרָה וְהָאַחֲרוֹנִים לֹא יָצְאוּ הָרִאשׁוֹנִים מְטַמְּאִין בְּגָדִים וְהָאַחֲרוֹנִים אֵין מְטַמְּאִין בְּגָדִים וְהָא לָא נָח.

Rabbi Abba bar Mammal raised an objection based upon the halakha that those who remove the inner sin-offerings from the Temple become ritually impure. A baraita with regard to that halakha teaches as follows: If those carrying the inner sin-offerings were carrying them on poles, and those in front already went outside the wall around the Temple courtyard, and those in the rear had not yet gone out, the ones in front nonetheless immediately cause their garments to become ritually impure, and the ones in the rear do not cause their garments to become ritually impure until they also leave. This proves that the people carrying these offerings become impure immediately. But the meat has not yet been placed outside the courtyard, so why should it already be considered to have been taken out?
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
היו סובלין אותם במוטות – פרים הנשרפי׳ כגון פר ושעיר יוה״כ ופר העלם דבר ופר כהן משיח הנשרפין חוץ לג׳ מחנות וילפינן בסדר יומא בפ׳ שני שעירי (דף סח.) להלן בשאר פרים הנשרפין אתה נותן להם ג׳ מחנות וכאן ביום הכפורים אתה נותן להם מחנה אחת בתמיה דכתיב יוציא אל מחוץ למחנה ושרף וגו׳ אלא לומר לך כיון שיצאו חוץ למחנה אחת מטמא בגדים דהא כתיב והשורף אותה יכבס בגדיו אלמא כשיוצאין מן העזרה מטמא בגדים שעליהם מיד ואע״ג דלא נח והכא הוצאה כתיבא דכתיב והוציא את הפר וגו׳.
מתיב [מקשה] ר׳ אבא בר ממל מדין חטאות הפנימיות הנשרפות שהן מטמאות את המוציאים אותן לחוץ, ושנינו: היו סובלים (נושאים) אותן במוטות, אם הראשונים יצאו חוץ לחומת העזרה והאחרונים עדיין לא יצאו בכל זאת הראשונים מטמאין מיד בגדים והאחרונים אין מטמאין בגדים הרי שמיד עם היציאה נטמאים ויש לשאול: והא לא נח [והרי לא נח] הבשר בחוץ? ומדוע יחשב כיוצא!
Rabbi Abba bar Mammal raised an objection based upon the halakha that those who remove the inner sin-offerings from the Temple become ritually impure. A baraita with regard to that halakha teaches as follows: If those carrying the inner sin-offerings were carrying them on poles, and those in front already went outside the wall around the Temple courtyard, and those in the rear had not yet gone out, the ones in front nonetheless immediately cause their garments to become ritually impure, and the ones in the rear do not cause their garments to become ritually impure until they also leave. This proves that the people carrying these offerings become impure immediately. But the meat has not yet been placed outside the courtyard, so why should it already be considered to have been taken out?
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) הוּא מוֹתֵיב לַהּ וְהוּא מְפָרֵק לַהּ בְּנִגְרָרִין.:

He raised the objection and he resolved it: The baraita addresses a case in which the people are dragging the offerings, and therefore as soon as they leave the courtyard the offerings are considered to have been placed on the ground.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בנגררין – על גבי קרקע דאיכא הנחה.
בנגררין – אומר ר״י דלאו דוקא נגררין אלא שיהיו תוך ג׳ לקרקע דאפי׳ לרבנן דר״ע דלית להו קלוטה כמו שהונחה דמיא בזורק במעביר תוך ג׳ מודו דהכי אמרינן בהמוציא יין (שם דף פ.) אמר רבא הוציא חצי גרוגרת והניחה וחזר והוציא חצי אחרת דרך עליה חייב ופריך והא אמר רבא תוך שלשה לרבנן צריך הנחה על גבי משהו ומשני לא קשיא כאן בזורק כאן במעביר ולאו דוקא נקט התם דרך עליה דהוא הדין שלא דרך עליה תוך ג׳ אלא נקט דרך עליה דהשתא לא צריך שיהא תוך ג׳ רק שיהא תוך ג׳ דגרוגרת מיחייב ואם תאמר אכתי היאך ראשונים מטמא הא בשבת לא הויא הוצאה כענין זה הואיל ואגד הפר ביד האחרונים שבפנים כדמוכח בהמצניע (שם דף צא:) וי״ל דהכא מיירי שכל הפר חוץ לחומת העזרה ואפילו למאן דאמר התם אגד כלי שמיה אגד הנ״מ כלי שיש לו תוך דאינו חייב אם הוציא מקצתו שע״י מה שבפנים יכול להביאו מבפנים אבל ע״י משיכת המוט לא היו יכולים האחרונים להביאו אצלו.
הוא מותיב לה [היה מקשה אותה] את הקושיה הזו והוא מפרק לה [מתרץ אותה], שכאן מדובר בנגררין על הקרקע שמיד שיצאו מן העזרה הרי הם כמונחים על הקרקע.
He raised the objection and he resolved it: The baraita addresses a case in which the people are dragging the offerings, and therefore as soon as they leave the courtyard the offerings are considered to have been placed on the ground.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מתני׳מַתְנִיתִין: דאֵבֶר שֶׁיָּצָא מִקְצָתוֹ חוֹתֵךְ עַד שֶׁמַּגִּיעַ לָעֶצֶם וְקוֹלֵף עַד שֶׁמַּגִּיעַ לַפֶּרֶק וְחוֹתֵךְ וּבַמּוּקְדָּשִׁין קוֹצֵץ בְּקוֹפִיץ שֶׁאֵין בּוֹ מִשּׁוּם שְׁבִירַת הָעֶצֶם.

MISHNA: If a portion of a limb has gone out of its permissible boundary, one must cut the meat until one reaches the bone at the point that separates between the part of the limb that went out of its boundary and the part that did not, and then peel the meat away from the bone until one reaches the joint, and cut off the limb at the joint, as it is prohibited to break the bone itself. And with regard to other offerings, one may chop off the part that exited with a hatchet, as it is not subject to the prohibition of breaking a bone.
קישוריםעין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך קפץ
קפץא(פסחים פה:) ובמוקדשין קוצץ בקופיץ (ביצה כח.) שוקל אדם בשר כנגד הכלי או כנגד הקופיץ (סוטה מה) ועורפין אותה בקופיץ מאחריה (בכורות כד) השוחט את הבכור עושה מקום לקופיץ מיכן ומיכן (פסחים ע) קופיץ נמי הח חזי לחגיגה פי׳ קופיץ כמו סכין גדול ורחב וחידודו בולט מאמצעיתו. בכשיל וכלפות תרגום בקופיץ ומפצלת דיוסטר (א״ב וכן בלשון יוני):
ערך סתר
סתרב(פסחים קיט.) מאי ולמכסה עתיק זה המכסה דברים שגילה עתיק יומין ומאי ניהו סתרי תורה. ספר אחר טעמי תורה (מגילהיא) בסתרי עריות פי׳ כגון העראה ונשיקה ואזהרה ועונש לזכר הנשכב וכיוצא בו. בארץ ישראל (משנה מקואות פרק ח) בית הסתרי׳ ובית הקמטים אינן צריכין שיבא בהן המים פי׳ הפה והאוזן והחטם הראוין לבוא בהן מים אבל אם סתמן לא עלתה לו טבילה (פסחים פה) טומאת בית הסתרים אינה מטמאה פי׳ שאם נטמא מקצת האבר אין יכול לטמא את קצת האחר שהרי אין ניכר מקום נגיעתו הכי נמי להכי אין מטמא יוצא לאותו שבפנים דטומאת הסתרים אינה מטמאה חיבורי אוכלין לאו חיבור הוא הא דטומאה סתרים דמחברי אוכלין להדדי לא חשיב טומאת סתרים (חולין עב:) ואמאי טומאת בית הסתרים היא וטומאת בית הסתרים לא מטמאה פי׳ דאין חולקין כשאר טמאות דנוגע טמא לטהור אלא מחוברין הן אמאי הבשר מגע נבילה:
א. [דאלח.]
ב. [היימליכקייטען.]
מתני׳ חותך עד שמגיע לעצם – כדפרישית לעיל.
ובמוקדשים – בשאר קדשים שיצא מהן מקצת אבר.
קוצץ – את היוצא בקופיץ.
המשנה השמינית והכונה בה בענין החלק הרביעי גם כן והוא שאמר אבר שיצא מקצתו חותך עד שהוא מגיע לעצם וקולף עד שמגיעו לפרק וחותך ובמוקדשין קוצץ בקפיץ שאין בו שבירת עצם מן האגף ולפנים כלפנים מן האגף ולחוץ כלחוץ והחלונות ועובי החומה כלפנים אמר הר״ם קדשי הקדשים אינן נאכלין אלא בעזרה בלבד וקדשי קלים בכל העיר והפסח בחבורתו בלבד כי השם צוה בבית אחד יאכל לא תוציא מן הבית ואלו הגדרים שנתן מקצתן כלפני׳ ומקצתן כלחוץ כוללים השלשה ר״ל העזרה והמחנה וחבורת הפסח והשם אמר ובשר בשדה טריפה לא תאכלו וקבלנו כי ענין זה הכתו׳ שכל בשר שיצא חוץ למחיצתו שהיא בשדה והיא טריפה כאלו אמר ובשר שיצא לשדה טריפה היא ולפיכך כשיוציא אדם מבשר קדשי הקדשי׳ חוץ לעזרה או כלום מבשר קדשי קלים חוץ לירושלים או כלום מבשר הפסח חוץ לבית נאסר אותו הבשר שיצא והוא אסור באכילה וכשיצא מקצת האבר מן הפסח אי אפשר לחתוך העצם ממקום היוצא מפני שמנענו הכתוב ועצם לא תשברו בו ומפני זה חותכין הבשר היוצא מזה העצם וקולף הנשאר מן הבשר הפנימי ואוכלו ומגלה הפרק ומשליך העצם כולו שלם ומה שעליו מן הבשר מה שיצא ממנו חוץ אבל בקדשים כשיצא מקצת האבר חותכין אותן כל מה שיצא מן הבשר והעצם וקופיץ הוא סכין גדול ואגף מקום הדלתות כשסוגרין אותן הדלתות נבדל החיצון מן הפנימי:
אמר המאירי אבר שיצא מקצתו וכו׳ כבר ידעת שכל בשר קדש שיצא חוץ למחיצתו נאסר וטעון שריפה שכך מצינו בשעיר ראש חדש שבשמיני למלואים שאמר להם משה הן לא הובא את דמה כלומר ששאל להם אם הוזה מדמה בפנים שאלו כן היה ראוי לישרף שכל חטאת חיצונה שהזה מדמה טעון שריפה וכן שאל להם אם יצא לחוץ שאלו כן היה ראוי גם כן לישרף והם השיבוהו בשתיהן שלא הוזה מדמה בפנים ולא יצא לחוץ והוא שאמר הן לא הובא את דמה כו׳ כלומר אחר שלא הוזה מבפנים וכן שבמקום הקדש היתה ולא יצאה לחוץ למה נשרפה ומדוע לא אכלתם וכו׳ עד שהשיבוהו אם מפני טומאה אם מפני אנינות על הדרך שכתבנו למעלה וכבר ביארנו בסמוך ששלשה מקומות הם מוגבלים בקדשים שיציאתם משם מביאתם לידי כך והם חומת העזרה לקדשי קדשים וחומת העיר לקדשים קלים וחומת הבית לבשר הפסח שנ׳ לא תוציא מן הבית ולא בית דוקא אלא ממקום החבורה:
מעתה פסח שיצא מקצת אבר אחד ממנו חוץ למחיצתו ר״ל ממחיצת החבורה והוא צריך לחתוך היוצא לשריפה ולהתיר הנשאר ולחתכו אי אפשר שהרי אסור בשבירת עצם כיצד הוא עושה חותך את הבשר היוצא לחוץ בצמצום עד שמגיע לעצם ומניחו וקולף הבשר הנשאר בפנים על האבר מסביבות האבר עד שמגיע לפרק והוא מקום שמתחברים בו שני העצמות וחותך שם הגידים שמחברין אותם שאין בהם משום שבירת עצם ומשליך כל האבר ואוכל הבשר שקלף מעליו ושורף אותו שכבר חתך מעל מקצת היוצא לחוץ ואין צריך להעמידה בשאין כזית בשר על אותו עצם לומר שאלו כן טמא הוא ומטמא כל מה שבפנים שהרי יוצא בפסח אינו טמא כמו שביארנו בסמוך הואיל ובני חבורה זריזים הם לא גזרו בכך ובמוקדשין ר״ל בקדשי קדשים שיצא מקצת האבר חוץ לעזרה ובקלים חוץ לחומת העיר הואיל ואין בהם משום שבירת עצם קוצץ (בכפיס) [בקופיץ] במקום המצומצם ליציאת חוץ עצם ובשר כאחד:
ושמא תאמר בזו מיהא מה הועלנו והרי נטמא בו מספק שהרי היוצא בשאר קדשים נסתפקנו בו למעלה אם גזרו בו טומאת ידים אם לאו וכל שמטמא את הידים מטמא בקדש אפשר שמאחר שהופקעה ממנו טומאת ידים שהרי כל ספק טומאת ידים טהור הופקעה ממנו כל טומאה או שמא באבר שאין עליו כביצה בשר או מוח שאין טומאה לפחות מכביצה באוכלין כמו שביארנו:
ב משנה אבר שיצא מקצתו מן התחום הראוי לו חותך בבשר עד שמגיע לעצם, וקולף את הבשר שעל העצם עד שמגיע לפרק הקרוב וחותך בפרק שהרי אסור לשבור עצם הפסח. ובשאר מוקדשין שיצאו קוצץ בקופיץ עד אותו מקום שיצא בו, שהרי אין בו משום איסור שבירת העצם. וכיצד קובעים את תחומו של מקום?
MISHNA: If a portion of a limb has gone out of its permissible boundary, one must cut the meat until one reaches the bone at the point that separates between the part of the limb that went out of its boundary and the part that did not, and then peel the meat away from the bone until one reaches the joint, and cut off the limb at the joint, as it is prohibited to break the bone itself. And with regard to other offerings, one may chop off the part that exited with a hatchet, as it is not subject to the prohibition of breaking a bone.
קישוריםעין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) מִן הָאֲגַף וְלִפְנִים כְּלִפְנִים המִן הָאֲגַף וּלְחוּץ כְּלַחוּץ הַחַלּוֹנוֹת וְעוֹבִי הַחוֹמָה כְּלִפְנִים.:

How does one determine the outer boundaries of a particular location? Anything that is located from the inside of the doorway inward is considered as though it is inside, and anything that is located from the doorway outward is considered as though it is outside. And the windows in the wall and the thickness of the wall are considered as though they are inside, such that an offering is considered to have exited the premises only if it is taken outside the wall.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תניא לא תוציא מן הבית אין לי אלא מבית לבית מחבורה לחבורה מנין ת״ל מן הבשר חוצה לאכילתו ואינו חייב עד שיעשה עקירה והנחה ומותבינן עלה מהא דתנן בשחיטת קדשים פי״א פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין היו טוענין אותן במוטות ראשונים יצאו לחומת עזרה אחרונים לא יצאו ראשונים מטמאין בגדים אחרונים אין מטמאין בגדים עד שיצאו והא לא נח ואוקימנא בנגררים על הארץ ואינן (נעמסין) מגביהן מן הקרקע אלא נמשכין (מן) [על] הארץ דהיינו הנחתם.
פי׳ אבר שיצא מקצתו כו׳ מן האגף ולפנים כלפנים מן האגף ולחוץ כלחוץ אמר רב יהודה אמר רב וכן לתפלה העומד בכנסת מן האגף ולפנים הרי הוא בכלל ברכה מן האגף ולחוץ כלחוץ ופליגא דר׳ יהושע בן לוי דאמר ר׳ יהושע בן לוי אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים ואקשי׳ הא גופה קשיא אמרת מן האגף ולפנים כלפנים האגף עצמו חוץ אימא סיפא מן האגף ולחוץ כו׳ ואוקימנא בשערי ירושלים אגף עצמו כלחוץ כי לא נתקדשו מפני שמצורעין מגינין תחתיהן בחמה מפני החמה כו׳ וכן שערי נקנור לא נתקדשו מפני שמצורעין עומדין שם ומכניסין ידיהם לבהנות כדי שיזו עליהם אבל שערי עזרה אגף עצמו כלפנים.
החלונות ועובי החומה כלפנים.
מן האגף ולפנים כלפנים – אגף קרי כל מקום הגפת הדלת שהוא חופף ונוקש שם כשסוגרו דהיינו משפת הפנימית של עובי הפתח עד מקום הנקישה שקורין רב״ץ.
מן האגף ולפנים – דהיינו תוך העיר ממש כלפנים ואוכלין שם קדשים קלים.
מן האגף ולחוץ כלחוץ – דהיינו מקום הנקישה ואגף עצמו לא ידעי׳ השתא אי כלפנים אי כלחוץ ובגמרא מפרש ליה.
החלונות – שבחומת ירושלים ועובי ראש החומה בגובה כלפנים ואע״ג דבעובי השערים לא אמרן הכי התם כדמפרש טעמא בגמרא מפני המצורעים.
מן האגוף לפנים וכו׳ פי׳ דרך העולם שעושים באמצע האסקופה העליונה שבפתח בחציה שכנגד חוץ בנין או עץ בולט על פני כל רוחב הפתח שהדלת דופק עליו והוא הנקרא אגוף וכשהדלת נסגר בשאר האגוף עם חצי עובי הכותל מבחוץ ומקצת עובי הכותל לפנים והדלת מבדלת בין חיצון לפנימי ואמר שאם יצא מן האגוף ולחוץ כלחוץ ונאסר וממנו ולפנים כלפנים ומותר ומקום האגוף עצמו אם הוא כלפנים או כלחוץ לא נתברר כאן ולפי מה שיתבאר בגמ׳ כל שבשערי חומת העזרה בקדשי קדשים כלפנים שכל שערי העזרה נתקדש עביין בקדושת עזרה חוץ משערי נקנור שלא נתקדשו ופירשו הטעם מפני המצורעים שעומדים שם תחת האגוף ביום שמיני לספירתם אלא שחייבים להביא כפרתם כדי להכניס שם בהונותיהם לחלל העזרה שמן הדלת ולפנים להזות עליהם כסדר הכתוב בהן בפרשת זאת תהיה שהתירה להם תורה לענין זה ביאה במקצת אע״פ שהם עדיין מחוסרי כפרה ושביאה במקצת שמה ביאה לחייב עליה בשאר מקומות שהרי אם היו עומדין חוץ לאגוף כלו לא היתה ידם משגת לפנים ואין קרוי לפני ה׳ אלא בחלל העזרה שמן הדלת ולפנים ולהוציא הדם אי אפשר שהרי נפסל הוא ביוצא אבל שערי ירושלים לקדשים קלים או של נקנור לקדשי קדשים תחת האגוף עצמו כלחוץ ששערי ירושלם גם כן לא נתקדש עביין לקדושת ירושלם מפני המצורעים שלפעמים מצטערים בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים ועומדין להם עד הדלתות ונמצאו עומדים תחת האגוף:
החלונות ר״ל שבחומת ירושלים ועובי החומה כלו כלפנים ואוכלין שם קדשים קלים וזו של חלונות פרשוה בגמ׳ בשאינן גבוהות יותר מקרקע ההיכל שאלו כן הרי הן כגגין וגגות שבירושלים לא נתקדשו לאכילת קדשים אא״כ הם נמוכים כשיעור קרקע ההיכל ואף בחומה פירושה בבר שורה כלומר חומה קטנה שסמוכה לחומה גדולה והיא נמוכה ושוה לקרקע העזרה אבל החיצונה שהיא גבוהה על קרקע העזרה לא נתקדש עביה:
זהו ביאור המשנה וכולה על הדרך שכתבנו הלכה פסוקה היא ומה שנכנס תחתיה בגמ׳ ממה שלא ביארנוהו במשנה כך הוא:
רש״י בד״ה מן האגף ולפנים כלפנים אגף כו׳ הד״א:
כל מה שנמצא מן האגף (עומק, חלל הפתח) ולפנים — דינו כלפנים, מן האגף ולחוץ — כלחוץ. החלונות שבחומה ועובי החומה עצמה — דינם כלפנים, ואין קרוי יוצא אלא שיצא מחוץ לחומה כולה.
How does one determine the outer boundaries of a particular location? Anything that is located from the inside of the doorway inward is considered as though it is inside, and anything that is located from the doorway outward is considered as though it is outside. And the windows in the wall and the thickness of the wall are considered as though they are inside, such that an offering is considered to have exited the premises only if it is taken outside the wall.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) גמ׳גְּמָרָא: אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב ווְכֵן לִתְפִלָּה וּפְלִיגָא דריב״לדְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דא״רדְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי זאֲפִילּוּ מְחִיצָה שֶׁל בַּרְזֶל אֵינָהּ מַפְסֶקֶת בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

GEMARA: Rav Yehuda said that Rav said: And the halakha is similar with regard to prayer, in that a one who is standing outside the doorway cannot be included together with those praying inside. The Gemara notes that Rav disagrees with Rabbi Yehoshua ben Levi, as Rabbi Yehoshua ben Levi said: Even a barrier of iron does not separate between the Jewish people and their Father in Heaven. Barriers are irrelevant with regard to prayer.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותרמב״ןבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ וכן לתפלה – העומד מן האגף ולפנים מצטרף לעשרה והעומד חוץ לפתח אין מצטרף.
אינה מפסקת – שאין הפסק לפני המקום שהכל גלוי וידוע לפניו ואין סתימה לפניו.
וכן לתפלה – פי׳ בקונטרס לענין צירוף ואין נראה דבאלו נאמרין (סוטה דף לח:) משמע סוגיא דגמרא דהלכה כר׳ יהושע בן לוי דאמר אפי׳ מחיצה של ברזל אינה מפסקת ובפרק כל גגות (עירובין צב:) משמע סתמא דגמרא דמחיצה מפסקת לצירוף דקאמר ט׳ בקטנה ואחד בגדולה אין מצטרפין ולענין שופר ומגילה נמי לא מצית לפרש דתנן בהדיא בפ׳ ראוהו ב״ד (ר״ה דף כז: ושם) היה עובר אחורי בית הכנסת או שהיה ביתו סמוך לבית הכנסת ושמע קול שופר או מגילה אם כוון לבו יצא ונראה לר״י דהכא מיירי לענין לענות יחיד קדושה ויהא שמיה רבא מברך דאין מחיצה מפסקת לריב״ל ולרב יהודה מפסקת כיון דהוי דבר שצריך עשרה וכי היכי דלא מצטרף לא נפיק ידי חובה אבל שופר לא בעי עשרה.
אמר רב יהודה אמר רב וכן לתפלה. פרש״י ז״ל העומ׳ מן האגף ולפנים מצטרף לעשרה והעומד חוץ לפתח אינו מצטרף, ופליגא דר׳ יהושע בן לוי דאמר אפי׳ מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים, פי׳ לא פליג ר׳ יהושע בן לוי אלא על העומד שם כנגד הפתח בחצר קטנה שלפני הבית שהיה דינם להצטרף כדאמרי׳ בשתי חבורות שהיו אוכלות בבית א׳ בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו מצטרפין דקסבר רב יהודה דלת הפתח המפסיק בנתים ככותל שמפסיק בין שני בתים ואין מצטרפין ורבי יהושע בן לוי כיון דדיורי בית בחצר כבית אחד הוא וכיון שמקצתן רואין אלו את אלו מצטרפין ואעפ״י שהפתח עומד לסגור אין מחיצה של ברזל מפסקת בבית אחד וכן נראה בשני בתים נמי העומדין תוך חלל הכותל מצטרפין ואין האגף מפסיק בשביל הדלת שאין מחיצה של ברזל מפסקת, אבל העומד חוץ לכותל המפסיק בין שני הבתים אין מצטרפין דדיורין חלוקין אין מצטרפין לעולם.
וגרסי׳ בהאי ענינא במס׳ עירובין בפרק כל גגות אמתני׳ דתנן חצר גדולה שנפרצה לקטנה גדולה מותרת קטנה אסורה מפני שהיא כפתחה של גדולה יתיב רבא ור׳ זירא ורבה בר רב חנן ויתיב אביי גבייהו ויתבי וקאמרי ש״מ ממתני׳ דיורי גדולה בקטנה ואין דיורי קטנה בגדולה כיצד צבור בגדולה ושליח צבור בקטנה יוצאין ידי חובתן צבור בקטנה ושליח צבור בגדולה אין יוצאין ידי חובתן תשעה בגדולה ואחד בקטנה מצטרפין תשעה בקטנה ואחד בגדולה אין מצטרפין צואה בגדולה אסור לקרות ק״ש בקטנה צואה בקטנ׳ מותר לקרות ק״ש בגדול׳. למדנו ודאי לשתי בתים ושתי חצרות שאעפ״י שפתוחות זו לזו מחיצתה מפסקת הילכך לא מיתוקמא דר׳ יהושע ב״ל אלא בחלל פתח או בקטנ׳ שלפני הגדולה לומר שהיחיד שבקטנה מצטרף לתשעה שבגדולה אעפ״י שהפתח מפסיק כשהוא נעול שם אין זה מחיצה והפתח כאלו נפרץ שמחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים אבל בשתי בתים ודאי אין מצטרפין לדברי הכל.
ואי קשיא לך הא דתנן בפרק שלשה שאכלו שתי חבורות שהיו אוכלו׳ בבית אחד בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו מצטרפין לזימון ואם לאו לא אלא אלו מזמנין לעצמן ואלו מזמנין לעצמן ואתמר בירוש׳ ר׳ יונה ר׳ אבא בשם ר׳ זעירא לשני בתים נצרכא א״ר יונה והן שנכנסו בשעה ראשונה ע״מ כן דאלמא אפי׳ בשני בתים איכא צירוף. איכא למימר ההיא כיון שנכנסו מתחלה להיות רואין אלו את אלו ולהיות בחבורה אחת כגון שאמרו ניזיל ניכול נהמא אדוכתא פלן הוקבעו בכך לאכילה אבל לענין תפלה בית אחד בעינן שאין בתפלה קביעות חבורה.
ולי נראה שאין אותו הירושלמי הולך על דרך גמרתנו שאם אין צירוף בשני בתים לעולם בין לברכת זימון בין לתפלה וקדושה, והירושלמי עצמו לא נתברר לי ששם אמרו אלין בני נשיא מה את עביד לון בבית אחד בשני בתים נאמר אם הי׳ דרכן לעבור אלו על אלו מזמנין ואם לאו אין מזמנין ומדקא מבעיא ליה אם הוא בבית אחד או בשני בתים משמע שיש חלוק ביניה׳ וסוף דבר אנו אין לנו אלא משנה בבית אחד איכא צירוף בשני בתים לא, ומיהו מסתברא דבית וחצר בין גדולה ובין קטנה דיורי בית בחצר לעולם ותשעה בבית ואחד בחצר מצטרפין ואפילו בית קטן וחצר גדולה, וכדין צבור ושליח צבור כך דין שליח צבור וצבור (בגדולה) וצבור אחר או יחיד (בקטנה) שאינו מצטרף ואינו רשאי לענות אחריו אמן וכל דבר שבקדושה דכיון שאין מצטרף בעשרה הוה ליה יחיד ולענין אמן נמי הויא לה יתומה ואסור אעפ״י שנהגו כמו בב׳ חבורות שהיו אוכלו׳ דבעי׳ בית או רואין א״נ הזמנה לדברי הירושלמי ואפי׳ יש בכל אחת כדי אותה ברכה ועוד הדעת נותנת שדינן שוה ואין צריך ראיה.
והא דאמרינן בפרק שלשה שאכלו גבי זימון ביצא אחד מהן לשוק קורין לו ומזמנין עליו והוא דקרו ליה ועני ואפ״ה לענין עשרה לא משום דכתיב במקהלות ברכו אלהים התם היינו טעמא משום דנצטרפו לזימון מעיקרא דאכלו כאחת וזה שלא כדין פירש מהן הילכך כמקצת צירוף יוצא עמהן דמחבורה שלהן הוא אבל בשאר ברכות שלא נצטרף עמהם אין יוצא בברכתן כלל וכ״ש לתפלה ולכל דבר שבעשרה דלא דכיון דקדושה הוא בעינן במקהלות.
ויש דרך אחרת לפרש ולומר שאין דברי ר׳ יהושע ב״ל בשמועה זו ודברי אביי בעירובין אלא לענין תפלה והוא הדין לברכת המזון בשם דבעינן במקהלות ברכו אלהים כדאיתא בפ׳ שלשה שאכלו אבל לזימון שלשה מצטרפין אפי׳ בשני בתים כדרך הירושלמי, ולזו הסברא אפשר בצבור ושליח צבור בגדולה ויחיד בקטנה שעונה עמהם דהא איכא מקהלה ואיהו חזי לאיצטרופי וכן בשתי חבורות שבזו כדי זימון בשם ובזו כן מצטרפות הן ומזמן אחד לכולן כמו שאמרו שם בירוש׳ ר׳ ברכיה מוקי לאמורא על אתרא מציעאה בבי מדרשת והוא מזמן על אילן ועל אילן וכבר כתבתי שאין הירושלמי הזה מתחוור.
ולענין האי מימרא דשמעתין מסתברא דהלכה כר׳ יהושע בן לוי וכן פסק רבינו ז״ל בכ״מ ותמהני עליו למה לא כתבן להלכות אלו במסכת ברכות:
אע״פ שבמשנתנו אמרו שמאגוף ולחוץ כלחוץ לענין תפלה נחלקו במן האגוף ולחוץ אם כלחוץ אם כלפנים שלדעת רב כלחוץ ולדעת ר׳ יהושע כלפנים ואף הפוסקים נחלקו בפסק זה ופרשוה גדולי הרבנים לענין צרוף עשרה ונמצא לפירוש זה שלדעת הפוסקים כרב כל שהוא מן האגוף ולפנים מצטרף לעשרה ומן האגוף ולחוץ אינו מצטרף ויש פוסקים כר׳ יהושע שאמר שאף מחיצת ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים שאין פרגוד ננעל בפני הקב״ה והכל גלוי לפניו ואף מן האגוף ולחוץ מצטרף ויש שואלין בה והרי אמרו בערובין פרק גגות (עירובין צ״ב:) צבור בגדולה ושליח צבור בקטנה יוצאין ידי חובתן כלומר שהרי צבור שהוא עיקר הוא בגדולה שהיא עיקר גם כן ושליח צבור שהוא בקטנה נחשב כאלו היא עמהם אבל אם צבור בקטנה ושליח צבור בגדולה אין יוצאין ידי חובתן שהצבור עיקר ושליח צבור שהוא בגדולה אינו נחשב כאלו הוא עמהם אלמא שהמחיצה מפסקת:
ומתוך כך י״מ שזו שבעירובין הוא שנאמרה לענין צירוף כגון שאין במקום ששליח צבור לשם וכל שיש מחיצה בנתים אין מצטרפין אבל זו שבכאן נאמרה לענין שהיחיד עומד בחוץ יכול לענות לקדיש וקדושה והרי שיש במקום ששליח צבור לשם עשרה ויוצא בה ידי חובת תפלה צבור וקדיש וקדושה וברכו ושאר דברים שאין נאמרין ביחיד ולדעת האומר כלחוץ אינו יכול לענות אע״פ ששליח צבור יש עמו עשרה ואינו יוצא ידי חובת תפלת צבור והלכה כר׳ יהושע וכן כתבוה ופרשוה גדולי המפרשים והוא שאמרו בברכת כהנים במסכת סוטה (ל״ח:) שאף אותם שיש מחיצה בנתים בכלל הברכה ואפי׳ לא נפרצה לה ושאין שם פתח ואפי׳ רחוק ממנה כל שקולו של שליח צבור נשמע לשם ולענין צירוף מיהא דוקא בצבור בגדולה ושתהא האחרת נפרצת לה במלואה או שהפרצה ביתר מעשר ואלמלא כן אע״פ שיש שם פתח אין בה צירוף וכל שכן מבית לעליה ויש לפרש שאף זו לענין צירוף לומר לדעת ר׳ יהושע שכל שהוא תחת הפתח ואע״פ שהוא מן האגוף ולחוץ מצטרף הא לענין יציאת ידי חובת תפלת צבור כלם מודים שכל שקולו נשמע יוצא בו ידי חובתו ואע״פ שלענין פסק אפשר שכך הוא לענין פירוש מיהא אינו נראה שאם כן היה לו לומר אף מן האגוף ולחוץ לענין תפלה כלפנים ולא היה לו להחליט ולומר אפי׳ מחיצה של ברזל ושמא כנגד מחיצת הדלת אמרה ודרך גוזמא אמר שאפי׳ היתה של ברזל הואיל והוא תחת פתחו של אותו בית ואע״פ שעומדת לינעל מצטרף:
ולחכמי הדורות ראיתי שפרשו גם כן זו של ר׳ יהושע לענין צירוף אלא שדעתם שלא נחלק ר׳ יהושע אלא על העומד כנגד הפתח בחצר שלפני הבית כדין שתי חבורות האוכלות בבית אחד ומקצתם רואים אלו את אלו שמצטרפין שלדעת רב הפתח מפסיק ואינו כשתי חבורות שבבית אחד ולר׳ יהושע כיון שדיורי הבית בחצר כבית אחד הוא וכל שמקצתן רואין זה את זה מצטרפין ואע״פ שהפתח עומד לינעל על זו הוא אומר אפי׳ מחיצה וכו׳ וכמו שפרשנו אבל כל שהם בתים חלוקים שכותל מפסיק אע״פ שפתח פתוח ביניהם הואיל ודיורין חלוקים הם אין מצטרפין לעולם וכי ההיא דעירובין תשעה בגדולה ואחד בקטנה מצטרפין אחד בגדולה ותשעה בקטנה אין מצטרפין ואף זו דוקא בחצר קטנה שלפני הבית או שהוא בתוך הבית אבל שני בתים לא אע״פ שפתח פתוח ביניהם ואע״פ שלענין זימון בשתי חבורות שהזכרנו שמצטרפין אמרו בתלמוד המערב לשני בתים נצרכה כבר פרשוה שם כשנכנסו מתחלה לכך ר״ל שאמרו ניזיל ניכול נהמא בדוך פלן וכל שהוא כן ורואין מקצתן אלו את אלו מצטרפין הא תפלה דוקא בבית אחד כדרך שהזכרנו ואף לענין זמון הם מפקפקין בה ממה שאמרו שם אלין דבי נשיאה מה נתעבד לון כבית אחד או כשני בתים אם היה דרכן לעבור אלו על אלו מזמנין אלמא כל שני בתים אין מצטרפין וכן ראיתי עוד שם ר׳ ברכיה מקים לאמוריה על תרעא מציעיא דבי מדרשא ומזמן על אלין ועל אלין ומ״מ מבית לחצר מצטרפין אף אם החצר גדולה שדיורי בית בחצר לעולם ונראה שאף לתפלה כן וזו שבערובין בששתיהן חצרות ולדעת זה לקדיש ולקדושה וליציאת ידי חובת תפלת צבור ודאי עונה ויוצא אלא שאף הם ראיתי [שהשוו] את זו לזו לומר שאינו יכול לענות שום דבר שבקדושה ואין הדברים נראין:
תוס׳ בד״ה וכן לתפלה כו׳ ולענין שופר ומגילה נמי לא מצינן לפרש כו׳ עכ״ל ק״ק דהיאך ס״ד לפרושי הכי דהא רב וכן לתפלה קאמר ואימא לתפלה ממש קאמר לענין צירוף ומאי קאמר ופליגא דריב״ל דאיירי בשופר ומגילה וק״ל:
ג גמרא אמר רב יהודה אמר רב: וכן הדין לתפלה, שהעומד מחוץ לפתח אינו מצטרף עם המתפללים הנמצאים בפנים, ומעירים: ופליגא [וחלוקה] דעה זו על דעת ר׳ יהושע בן לוי, שאמר ר׳ יהושע בן לוי: אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים ולענין תפילה אין כלל חשובות המחיצות.
GEMARA: Rav Yehuda said that Rav said: And the halakha is similar with regard to prayer, in that a one who is standing outside the doorway cannot be included together with those praying inside. The Gemara notes that Rav disagrees with Rabbi Yehoshua ben Levi, as Rabbi Yehoshua ben Levi said: Even a barrier of iron does not separate between the Jewish people and their Father in Heaven. Barriers are irrelevant with regard to prayer.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותרמב״ןבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) הָא גוּפָא קַשְׁיָא אָמְרַתְּ מִן הָאֲגַף וְלִפְנִים כְּלִפְנִים הָא אֲגַף עַצְמוֹ כְּלַחוּץ אֵימָא סֵיפָא מִן הָאֲגַף וּלְחוּץ כְּלַחוּץ הָא אֲגַף עַצְמוֹ כְּלִפְנִים.

The Gemara questions the mishna: This matter itself is difficult; the mishna itself contains an internal contradiction. At first you said that the space from the doorway inward is considered as though it is inside, which indicates that the space of the doorway itself is like the outside. Now you say the latter clause of the mishna’s ruling, which states that from the doorway outward is considered as though it is outside, which indicates that the doorway itself is considered as though it is inside.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אגף עצמו – עובי השער מן הנקישה ולפנים.
ד על משנתנו תוהים: הא גופא קשיא [היא עצמה קשה], שיש בה סתירה כאשר מדקדקים בה, תחילה אמרת מן האגף ולפנים כלפנים, הא [הרי] אם נדייק מכאן נבין כי חללו של אגף עצמו כלחוץ. אולם, אימא סיפא [אמור את סופה של המשנה]: מן האגף ולחוץ — כלחוץ. ונדייק: הא [הרי] נמצא שחלל אגף עצמו — דינו כלפנים!
The Gemara questions the mishna: This matter itself is difficult; the mishna itself contains an internal contradiction. At first you said that the space from the doorway inward is considered as though it is inside, which indicates that the space of the doorway itself is like the outside. Now you say the latter clause of the mishna’s ruling, which states that from the doorway outward is considered as though it is outside, which indicates that the doorway itself is considered as though it is inside.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) לָא קַשְׁיָא כָּאן בְּשַׁעֲרֵי עֲזָרָה כָּאן בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם.

The Gemara answers: It is not difficult, as one can explain that these two statements are referring to different situations: Here, in the first clause of the mishna’s ruling, it is referring to the gates of the Temple courtyard, where the inside of the doorways were considered as though they were inside the courtyard and had the sanctity of the courtyard itself. There, in the latter clause, it is discussing the gates of Jerusalem, where the insides of the gates were considered like the outside and did not have the sanctity of Jerusalem.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שערי ירושלים – אגף עצמו כלחוץ שלא נתקדש עוביין.
שערי עזרה – נתקדש עוביין בקדושת עזרה חוץ משער ניקנור מפני המצורע שעומד שם בעודו מחוסר כפורים ומכניס משם בהונותיו לעזרה מצורע משתלח חוץ לשלש מחנות כדאמרינן באלו דברים (לעיל סז.).
פרש״י בד״ה שערי עזרה כו׳ בעודו מחוסר כפורים כו׳ מצורע משתלח חוץ לג׳ מחנות כו׳ עכ״ל אין ענין ג׳ מחנות לכאן דבמחוסר כפורים קמיירי דלא משתלח אלא ממחנה שכינה בין בזב בין במצורע [ב] וי״ל דאכתי למה לא נתקדש שער נקנור דהא בנתקדש נמי יכול היה לעמוד המצורע מחוץ לשער ולהכניס בהונותיו תוך השער לתת שם עליו דם אשם וי״ל דתוך השער לא מקרי לפני ה׳ אלא בעזרה גופה ולכך הוצרך לעמוד בשער להכניס לעזרה ודו״ק:
ומשיבים: לא קשיא [קשה] ויש ליישב את הסתירה שאין הם דנים באותו נושא, כאן בתחילת המשנה — מדובר בשערי עזרה שבהם גם האגף עצמו כלפנים וקדוש בקדושת העזרה, כאן בסופה של המשנה — מדובר בשערי ירושלים שעובי חלל הפתח כלחוץ ואין בו מקדושת ירושלים.
The Gemara answers: It is not difficult, as one can explain that these two statements are referring to different situations: Here, in the first clause of the mishna’s ruling, it is referring to the gates of the Temple courtyard, where the inside of the doorways were considered as though they were inside the courtyard and had the sanctity of the courtyard itself. There, in the latter clause, it is discussing the gates of Jerusalem, where the insides of the gates were considered like the outside and did not have the sanctity of Jerusalem.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק מִפְּנֵי מָה לֹא נִתְקַדְּשׁוּ שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם מִפְּנֵי שֶׁמְּצוֹרָעִין מְגִינִּין תַּחְתֵּיהֶן בַּחַמָּה מִפְּנֵי הַחַמָּה וּבַגְּשָׁמִים מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים.

As Rabbi Shmuel bar Rav Yitzḥak said: For what reason were the insides of the gates of Jerusalem not sanctified? Because lepers protect themselves by sitting under them; in the sun they protect themselves from the sun and in the rain they sit in the gateway to protect themselves from the rain. Lepers are not permitted to enter Jerusalem. In order to allow them to use the gates of the city as shelter from the elements, the gateways were not sanctified.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שאמר ר׳ שמואל בר רב יצחק: מפני מה לא נתקדשו חללי שערי ירושלים בתוך עוביים מפני שמצורעין מגינין על עצמם ביושבם תחתיהן, בחמה — כדי להגן מפני החמה, ובגשמים — כדי להגן מפני הגשמים. שהרי אסור למצורעים להכנס אל העיר ירושלים, והתקינו שתהא להם הגנה כל שהיא מפני החום והקור בתוך חללי השערים.
As Rabbi Shmuel bar Rav Yitzḥak said: For what reason were the insides of the gates of Jerusalem not sanctified? Because lepers protect themselves by sitting under them; in the sun they protect themselves from the sun and in the rain they sit in the gateway to protect themselves from the rain. Lepers are not permitted to enter Jerusalem. In order to allow them to use the gates of the city as shelter from the elements, the gateways were not sanctified.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק מִפְּנֵי מָה לֹא נִתְקַדְּשָׁה שַׁעַר נִקָּנוֹר מִפְּנֵי חשֶׁמְּצוֹרָעִין עוֹמְדִין שָׁם וּמַכְנִיסִין בְּהוֹנוֹת יָדָם.:

Similarly, Rabbi Shmuel bar Rav Yitzḥak said: For what reason was the inside of the Gate of Nicanor not sanctified with the sanctity of the Temple courtyard? It is because lepers who had healed and needed to bring their purification offerings would stand there and insert their thumbs into the courtyard, so that the blood of the offerings could be sprinkled on them, which would allow them to be purified. These sources indicate that the insides of the other gates of the Temple courtyard were sanctified and that the insides of the gates of Jerusalem were not sanctified.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מפני מה לא נתקדשה שער ניקנור – בקדושת עזרה והוא שער המזרחית של עזרה.
עומדין שם – ביום שמונה לימי ספרו לאחר שנתרפא וגלח וטבל והעריב שמשו בשביעי ועודנו מחוסר כפורים ותניא בהקומץ (מנחות כז.) מחוסר כפורים שנכנס לעזרה עונשו כרת ונפקא לן מעוד טומאתו בו ומכניס ידיו משם לעזרה לתת עליהן מדם האשם שאילו מוציאו לחוץ היה נפסל ביוצא וביאה במקצת לאו שמה ביאה לעונשו על כך אי נמי שמה ביאה וגזירת הכתוב היא והעמיד הכהן המטהר את האיש המיטהר לפני ה׳ וגו׳ (ויקרא יד).
לא נתקדשה שער ניקנור – וא״ת אם כן בשערי עזרה גופה ליפלוג כאן בשער ניקנור כאן בשאר שערים וי״ל דמתניתין בפסח קאי שאינו נפסל אלא חוץ לחומת ירושלים.
ובדומה לזה אמר ר׳ שמואל בר רב יצחק: מפני מה לא נתקדשה חללו של שער נקנור בקדושת העזרה? מפני שמצורעין שנתרפאו וצריכים להביא קרבן טהרה עומדין שם ומכניסין בהונות ידם כדי שיזו עליהם מדם הקרבן לטהרם. ולפי דרכנו למדנו ששאר שערי העזרה חללם נתקדש, ושערי ירושלים לא נתקדשו.
Similarly, Rabbi Shmuel bar Rav Yitzḥak said: For what reason was the inside of the Gate of Nicanor not sanctified with the sanctity of the Temple courtyard? It is because lepers who had healed and needed to bring their purification offerings would stand there and insert their thumbs into the courtyard, so that the blood of the offerings could be sprinkled on them, which would allow them to be purified. These sources indicate that the insides of the other gates of the Temple courtyard were sanctified and that the insides of the gates of Jerusalem were not sanctified.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) הַחַלּוֹנוֹת וָעוֹבִי הַחוֹמָה וְכוּ׳.: אָמַר רַב טגַּגִּין וַעֲלִיּוֹת לֹא נִתְקַדְּשׁוּ אִינִי וְהָאָמַר רַב מִשּׁוּם רַבִּי חִיָּיא כְּזֵיתָא פִּסְחָא וְהַלֵּילָא פָּקַע אִיגָּרָא

The mishna states that the windows and the thickness of the wall are considered to be on the inside. Rav said: Roofs and upper stories were not sanctified. Therefore, the roofs of the chambers in the Temple courtyard did not have the sanctity of the courtyard, and the roofs of buildings in Jerusalem did not have the sanctity of Jerusalem. The Gemara asks: Is that so? Didn’t Rav say the following aphorism in the name of Rabbi Ḥiyya: The Paschal lamb is the size of an olive-bulk, as it was common for so many people to register for a single Paschal lamb that each one would receive only an olive-bulk of its meat. And the hallel that is said during its consumption breaks the roof; there were so many people who said hallel together, it seemed as though the roofs were breaking due to all the commotion and noise.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גגין ועליות לא נתקדשו – בין גגי ירושלים בקדושת ירושלים לקדשים קלים בין גגי לשכות העזרה בקדושת עזרה לקדושת קדשי קדשים.
כזיתא פסחא – חבורות גדולות היו נמנין עד שלא היה הפסח מגיע לכל אחד כי אם כזית מן הפסח.
והלילא פקע איגרא – לקול המולת ההמון מההלל דומין כאילו הגגין מתבקעים שהיו אומרים ההלל על הפסח כדתנן לקמן (דף צה.) הראשון טעון הלל על אכילתו.
החלונות ועובי החומה כלפנים – בפ״ב דשבועות (דף טו:) פליגי כיצד מהלכים שתי תודות שהיו מקדשין בהם חד אמר זו כנגד זו וחד אמר זו אחר זו משמע התם דמבפנים היו מהלכין דפריך בשלמא למאן דאמר זו אחר זו אמטו להכי פנימית נאכלת שכבר קדשה ראשונה אלא למאן דאמר כו׳ ואי מבחוץ היו מהלכין היכי קאמר דקדשה ראשונה חוץ לחומה והא דקאמר התם למאן דאמר זו כנגד זו פנימית הך דמקרבה לחומה אע״ג דמבפנים היו מהלכים קרי לה פנימית שהיא לצד חוץ ירושלים מפני שהיתה בין ב״ד ובין החומה אי נמי דמקרבה לחומת עזרות קאמר והא דקתני הכא שנתקדשה עובי החומה הקידוש היה תלוי בדעת ב״ד וקדשה שפיר עובי החומה וחלונות אי נמי למאן דמסקינן בגמרא עובי החומה בבר שורא אתי שפיר דלשם ודאי יכולים לילך ולקדש.
גגין ועליות שבירושלים לא נתקדשו בקדושת העיר לאכול בהן קדשים קלים וכן גגין ועליות שבעזרה לא נתקדשו בקדושת העזרה לאכול בהם קדשי קדשים אא״כ היו הגגות שוות לקרקע העזרה ושמא תאמר אם כן מהו שאמרו כזיתא בפסחא והללא פקע איגרא כלומר שמרוב ההמיה שהיתה שם באכילת כזית מן הפסח ובקריאת ההלל דומה כאלו הגגים מתבקעים שהדבר מוכיח שאוכלין היו את הפסח בגגים אינו כן אלא בקרקע היו אוכלין וקורין את ההלל בגגות ואע״פ שאמרו אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ופרשו בו אפיקו מאני כלומר שלא יעקרו מחבורה לחבורה לומר הוציאו כליכם מכאן ונלך לאכול עוד בחבורה פלונית ענינה לאכילה אבל שלא לאכילה כגון לקריאת ההלל רשאי ומ״מ עליות שבהיכל נתקדשו שנאמר ויתן דוד לשלמה בנו את תבנית האולם ואת בתיו ואת גנזכיו ועליותיו וחדריו ובית הכפרת וכתוב הכל בכתב מיד ה׳ עלי השכיל כלומר שהכל היה במראה הנבואה ולא עוד אלא שעליית בית קדשי הקדשים חמורה מבית קדשי הקדשים שבית קדשי הקדשים כהן גדול נכנס בו פעם אחת בשנה ביום הכפורים לקטורת ולהזאת בין הבדים ועליית בית קדשי הקדשים אין נכנסין אלא פעם אחת בשמיטה לראות מה היא צריכה לחזק את בדקה ועל זו אמרו דרך תימה על מי שהקשה מן ההיכל לשאר המקומות שבבית אטו מהיכל ניקים ונותיב כלומר וכי עומד אדם להקשות מן ההיכל לשאר המקומות שאני היכל דכתיב ויתן דוד לשלמה וכו׳ על הדרך שביארנו:
גמרא גגין ועליות. עי׳ מכות יב ע״א תד״ה אילן. ובמהרש״א שם ובמשנה למלך פי״ד ה״א מהל׳ שגגות:
ה נאמר במשנה כי החלונות ועובי החומה דינם כלפנים. אמר רב: גגין ועליות לא נתקדשו ולכן הגגות שבעזרה אין להם קדושת עזרה, וגגות שבירושלים אין קדושתם כקדושת ירושלים. ושואלים: איני [וכי כן הוא]?! והאמר [והרי אמר] רב משום [בשם] ר׳ חייא בלשון פתגם: ״כזיתא פסחא, והלילא פקע איגרא״ [הפסח גודלו כזית, והלל שובר את הגג] שהיו הרבים הנמנים על קרבן אחד ואין מגיע בחלוקת הבשר לכל אחד אלא כזית, אומרים הלל בקול גדול ודומה כי פוקעים הגגות מפני ההמולה, אף שהפסח שאומרים עליו הלל זה, שיעורו קטן ביותר,
The mishna states that the windows and the thickness of the wall are considered to be on the inside. Rav said: Roofs and upper stories were not sanctified. Therefore, the roofs of the chambers in the Temple courtyard did not have the sanctity of the courtyard, and the roofs of buildings in Jerusalem did not have the sanctity of Jerusalem. The Gemara asks: Is that so? Didn’t Rav say the following aphorism in the name of Rabbi Ḥiyya: The Paschal lamb is the size of an olive-bulk, as it was common for so many people to register for a single Paschal lamb that each one would receive only an olive-bulk of its meat. And the hallel that is said during its consumption breaks the roof; there were so many people who said hallel together, it seemed as though the roofs were breaking due to all the commotion and noise.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

פסחים פה: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים פסחים פה:, עין משפט נר מצוה פסחים פה:, ר׳ חננאל פסחים פה:, הערוך על סדר הש"ס פסחים פה:, רש"י פסחים פה:, תוספות פסחים פה:, רמב"ן פסחים פה:, בית הבחירה למאירי פסחים פה: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה פסחים פה:, מהרש"א חידושי הלכות פסחים פה:, גליון הש"ס לרע"א פסחים פה:, פירוש הרב שטיינזלץ פסחים פה:, אסופת מאמרים פסחים פה:

Pesachim 85b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Pesachim 85b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Pesachim 85b, R. Chananel Pesachim 85b, Collected from HeArukh Pesachim 85b, Rashi Pesachim 85b, Tosafot Pesachim 85b, Ramban Pesachim 85b, Meiri Pesachim 85b, Maharshal Chokhmat Shelomo Pesachim 85b, Maharsha Chidushei Halakhot Pesachim 85b, Gilyon HaShas Pesachim 85b, Steinsaltz Commentary Pesachim 85b, Collected Articles Pesachim 85b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144