×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אִם זְרָקָהּ מִבְּעוֹד יוֹם לְאַשְׁפָּה אֲסוּרָה.
If one threw the clay seal of a jug into the garbage dump while it is still day, before Shabbat, it is prohibited to move it on Shabbat because he indicated that he set it aside from use.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
פירוש קרומיות – שירי מחצלאות שבלו.
וזה שאמר ר׳ זירא אמר רב שירי פרמזיות1 אסור לטלטלן בשבתפרמאזיות. פירושו טלתות. כדאמרינן התם.
רב יהודה רמי תכילתא בפרזמא דאינשי2 ביתיה – פירוש: תלא ציצית בטלית של אשתו. ופשוטה היא.
תנו רבנן: שברי תנור ישן. ס״א שירי תנור ישן הרי הן ככל הכלים וניטלין בחצר דברי ר׳ מאיר ר׳ יהודה אומר אין ניטלין. העיד ר׳ יוסי וכו׳. ואמרינן3 במאי קא מיפלגי בעושין מלאכה ואין עושין מעין מלאכתן. ור׳ מאיר לטעמיה דהוא תנא קמא דמתני׳. וקיימא לן סתם משנה ר׳ מאיר דשרי. אף על פי שאין עושין מעין מלאכתן.
ור׳ יהודה לטעמיה דאסר ולא קא שרי אלא בעושין מעין מלאכתן. ואתקף עליה רבא ולא מצא פירוק. ואוקים רבא פלוגתיהן בשברין דהאי תנור. דכיון דתנינן בפרק המביא כדי יין תנו רבנן: תנור וכיריים חדשים הרי הן ככל הכלים הניטלין בחצר. אבל אין סכין אותן שמן וכו׳ הוצרכו להודיע כי תנור חדש הראוי לאופות4 בו ניטל בחצר ושבריו כיוצא בו. ומצאנו חלוקה בתנור חדש לעניין טומאה והאומר אינו מקבל טומאה סבר הרי הוא ככלי אדמה שאינן מקבלין טומאה. והאומר מקבל טומאה סבר הואיל ויתכן לאופות בו כלי גמור הוא. ושבריו כיוצא בו. והואיל וככלים חשובין ניטלין. ופירשו חלוקתם לעניין טומאה והוא הדין לטִלְטול.
דתנן נתנו על פי הבור או על פי הדות ונתן שם אבן. ר׳ יהודה אומר אם מסיק מלמטה והוא ניסוק מלמעלה טמא ואם לאו טהור. וחכמים אומרים הואיל והוסק מכל מקום טמא. וכך פירושו תנור שנתנו על פי הבור או על פי הדות ונתן שם אבן בפי הבור או בפי הדות. סבר ר׳ יהודה אם מסיק מלמטה בבור או בדות וניסק מלמעלה התנור הרי הוא כבנוי בקרקע ונגמרה מלאכתו ונעשה כלי לאפות בו ומקבל טומאה ואם לאו לא נגמרה מלאכתו וחשוב הוא כקדירה שלא נפת׳ לה פתא5 לתת לתוכה תבשיל. שאין דרך התנור לאפות בו והוא תלוי. וחכמים אומרים כיון שנתן בפי הבור אבן ויכול6 להסיקו על האבן הרי הוא יכול לאפות בו. והיא כלי לקבל טומאה. וחלוקתן בזה הפסוק תנור וכירים יתץ.
ר׳ יהודה סבר מדאמר קרא יתץ מכלל שצריך להיות בנוי ואם {לאו}⁠7 אינו כלי. ורבנן סברי טמאים מכל מקום ואפילו אינו בנוי.
תוספתא ומודה ר׳ יהודה בתנור שנתנו על פי הבור או על פי הדות ונתן שם אבן ומירחו בטיט מן הצדדים שהוא טמא. וחכמים אומרים בין כך ובין כך טמא. ועל זו הדרך סוגיא דהא שמעתא.
ואתקיף לה רב אשי לרבא על זה שאמר ולא מצא פירוק והעמיד רב אשי דברי אביי וחיזק דבריו ולא בטעמו. אלא העמיד חלוקתם בשברי תנור שאופין עליהן מעשה טפקא. ופירושו שנותנין זה השבר על גבי אבנים ומסיקין אש מלמטה ומרתיחין אותן השברין ומדבוקין הפת מלמעלה וקיימא לן כר׳ אליעזר ור׳ מאיר דהא רבינא פריש דמטלטלינן כסי דתנורי כר׳ אליעזר.
מתני׳ האבן שבקרויא כו׳ – פירוש: מביאין קרא יבישה ומוציאין בני מעיה ועושה אותה חללה. ועושין אותה כגון זרנוקא לדלות בה מים מן הבור והיא קלה ואינה שוקעת במים אלא היא צפה על פני המים ואין יכולין למלאות בה מים וכשרוצין להכבידה נותנין בתוכה אבן מהודקת שלא תהיה מתנדנדת וממלאין בה מים מן הבורות. וזה פירוש האבן שבקרויא.
1. כן בכ״י וטיקן 128, ובדומה בהמשך (בשני המקומות בכ״י נוספו סימנים בין השיטין להפוך את סדר האותיות). בדפוס וילנא שינו ל: ״פרוזמיות״. בערוך ״פרזומא״: ״פרזמיות״.
2. בכ״י וטיקן 128 נכפלה מלת ״דאינשי״.
3. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״דאמרינן״.
4. כן בכ״י וטיקן 128, וכן בהמשך, וכן בכ״י קאופמן משנה כלים ה׳:א׳,ח׳. בדפוס וילנא שינו ל: ״לאפות״.
5. כן בכ״י וטיקן 128, וצ״ע בנוסח. בהגהות חשק שלמה הציע לתקן כאן: ״שלא נגמרה שאינה ראויה לאפות״.
6. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״ויפול״.
7. כן הושלם בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128 חסר.
{בבלי שבת קכה ע״א} אמר בר1 המדורִי2 אמר שמואל קרומיות3 של-מחצלת מותר לטלטלן4 בשבת מאי טעמא אמר רבא בר המדורי אסברה לי מחצלת גופה למאי חזיא לכסויי בה עפרא השתא נמי חזיא (נמי)⁠5 לכסויי ביה טנופה {כפי׳ ר״ח} פיר׳ קרומיות של-מחצלת שירי מחצלאות6 שבלו. אמר ר׳ זירא אמר רב7 שירי פרוּזמָיות אסור לטלטלן בשבת אמר אביי במטלָניות שאין בהן שלוש על שלוש דלא חזייאן8 לא לעניין ולא לעשירין {כפי׳ ר״ח} פיר׳ שירי פרוזמיות בליות של-טליתות כדאמרינן בסוכה בפרק קמא {בבלי סוכה יא ע״א} רב עמרם חסידא9 רמא תכילתא לפרוזמא דאינשי ביתיה:
תנו רבנן שברי תנור ישן הרי הן ככל הכלים ומותר לטלטלן (בשבת10) בחצר דברי ר׳ מאיר ר׳ יהודה אומר אסור לטלטלן בשבת העיד רבי יוסי11 משום ר׳ אליעזר בן יעקב על שברי תנור ישן12 שמותר לטלטלן בשבת ועל כיסוי שלו שאינו צריך בית יד.
{פי׳ ר״ח} והלכה כר׳ מאיר כדאמרינן לעיל וכר׳ אליעזר בן יעקב דקאמר רבינא כמאן מטלטלינן האידנא כסויי דתנור13 דמתא14 מחסיה אע״ג15 דלית להו16 בית אחיזא כמאן כר׳ אליעזר בן יעקב:
{משנה שבת יז:ו-ז} מתני׳ האבן שבקירויה אם ממלאין בה ואינה נופלת ממלאין בה (בשבת)⁠17 ואם לאו אין ממלאין בה
זמורה שקשורה18 בטפיח ממלאין בה בשבת פקק החלון ר׳ אליעזר אומר בזמן שקשור19 ותלוי פוקקין בו ואם לאו אין פוקקין בו וחכמים אומרים בין כך ובין כך פוקקין בו:
1. בר: דפוסים: רב. אך בהמשך גם אלו גרסו ״בר״.
2. המדורי: כ״י מוסקבה: ״המדודי״. וכן בסמוך.
3. קרומיות: רא״ש: קרמא.
4. לטלטלן: רא״ש: לטלטלו.
5. נמי: חסר בכ״י מוסקבה, דפוסים, רא״ש.
6. מחצלאות: כך בכ״י א ובר״ח. כ״י מוסקבה, דפוסים, רא״ש: ״מחצלת״.
7. אמר רב: כך גם בר״ח, ריב״ח וברא״ש.
8. דלא חזייאן: חסר בכ״י מוסקבה.
9. ר׳ עמרם חסידא: ר״ח״ר׳ יהודה״, וכן בבבלי מנחות מג ע״א.
10. בשבת: חסר בכ״י מוסקבה, דפוסים, ר״ח, ריב״ח, רא״ש, ה״ג.
11. כ״י מוסקבה, דפוס קושטא מוסיפים: ״שאמר״. ריב״ח: ״אומר״.
12. ישן: וכן בה״ג. חסר בדפוסים.
13. דתנור: געז: ״דת⁠[נ]⁠ירי״. כ״י מוסקבה: ״דתנורי״ וכן במאור שבסוף הפרק. דפוסים: דתנוראי.
14. דמתא: כ״י מוסקבה: ״מתא״.
15. אע״ג: חסר בכ״י מוסקבה.
16. להו: געז, כ״י מוסקבה, דפוסים: ״בהו״.
17. בשבת: חסר ב-געז, כ״י מוסקבה, דפוסים, ריב״ח, רא״ש, רמב״ם בפיהמ״ש.
18. שקשורה: געז, כ״י מוסקבה, ריב״ח, דפוסים, רא״ש, רמב״ם בפיהמ״ש:״שהיא קשורה״. וכן בסיפא.
19. פקק החלון ר׳ אליעזר אומר בזמן שקשור: וכן בה״ג, ר״ח. כ״י מוסקבה, ריב״ח, רמב״ם בפיהמ״ש: ״ר׳ אליעזר אומ׳ פקק החלון בזמן שהוא קשור״ כבמשנה כ״י קאופמן.
מבעוד יום – גלי דעתיה מאתמול דלאו מנא הוא.
אם זרקה מבעוד יום – השתא לא פריך אלא מעתה זרק לגלימא מבעוד יום דכיון דלא היה מוכן מבעו״י ליכא לדמויי לגלימי.
תנור ישן, פיר׳ שכבר [הוסק]⁠א וחרסיו קשין.⁠ב
הרי כן ככל הכלים, [לקמיה מפרש פלוגתייהו וטעמייהו.]⁠ג עד הנה מדברי רשצז״ל.
מתני׳ האבן שבקירויה אם ממלאין בה וכו׳
{רש״י}
פיר׳ קרויה, דלעת יבישה (חלילה) [חלולה]⁠ד וממלאין בה מים. ומתוך שהיא קלה אינה שוקעת לשאובה אלא צפה על פני המיםו ונותנין בה אבן להכבידה.
אם ממלאין בה ואינה נופלת, שהיא קשורה יפה לפי הקירויה [שויא כלי.
ואם לאו, הרי היא כשאר אבנים ואין מטלטל את הקירויה]⁠ז דשויה בסיס [לאבן]⁠ח שנושאתה.
רחז״ל: האבן שבקירויה,⁠ט פיר׳ מביאין (קרה) [קרא]⁠י יבשה [ו]⁠מוציאיןכ בני מעיה ועושין אותה (חלילה) [חלולה]⁠ל ועושין אותה כמין זרנוקא לדלות בה מים מן הבור. והיא קלה ואינה שוקעת במים אלא היא צפה על פני המים ואין יכולין למלא⁠[ו]⁠תמ בה מים. וכשרוצין להכבידה נותנין בתוכה אבן מהודקת בדפנותיה שלא תהיה מתנדנדת וממלאנ בה מים מן הבורות, וזהו פיר׳ האבן שבקירויה.
א. ד׳.
ב. בד׳ מוסיף, וחזו למלאכה.
ג. ד׳.
ד. ד׳.
ה. כ״ה בד״ס רש״י. ובד׳, שואבת.
ו. ג׳ המילים אינם בד׳.
ז. ד׳.
ח. ד׳.
ט. כ״ה לפנינו. ובד׳, שבקירויא.
י. ד׳.
כ. ד׳.
ל. ערוך.
מ. ערוך.
נ. בד׳, וממלאין.
אם זרקה לגלימה בערב שבת מבעוד יום לאשפהאסורה בטלטול בשבת, שגילה דעתו מאתמול שמבטלה ומקצה אותה מן השימוש.
If one threw the clay seal of a jug into the garbage dump while it is still day, before Shabbat, it is prohibited to move it on Shabbat because he indicated that he set it aside from use.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אָמַר בַּר הַמְדּוּרֵי אָמַר שְׁמוּאֵל אקְרוּמִיּוֹת שֶׁל מַחְצֶלֶת מוּתָּר לְטַלְטְלָם בְּשַׁבָּת מ״טמַאי טַעְמָא אָמַר רָבָא בַּר הַמְדּוּרֵי אַסְבְּרַא לִי מַחְצֶלֶת גּוּפַא לְמַאי חַזְיָא לְכַסּוֹיֵי ביה עַפְרָא הָנֵי נָמֵי חַזְיָין לְכַסּוֹיֵי בְּהוּ טינופת.

Bar Hamduri said that Shmuel said: With regard to shreds of reeds that separated from a mat, it is permitted to move them on Shabbat. The Gemara asks: What is the reason for this? Rava said: Bar Hamduri explained it to me: The mat itself, for what use is it suited? It is suited to cover dirt with it. These shreds, too, are suited to cover filth with them.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך קרם
קרםא(שבת ח.) אי אפשר לקרומיו של קנה שלא יעלו למעלה מי׳ טפחים פי׳ מה שמשתייר מן המחצלת כשמתקנין אותה. (שבת קכה.) אמר שמואל קרומית של מחצלת מותר לטלטלה בשבת פי׳ שירי מחצלות שבלו. (חולין טו: קידושין נו) בכל שוחטין בין בצור בין בזכוכית בין בקרומית של קנה (ירושלמי בפרק המוציא יין) ה׳ דברים נאמרו בקרומית של קנה וכו׳ עד מפני שרוח רעה שורה עליו (חולין נז) רחל היתה בשכונתנו שנקדר קנה שלה ועשו קרומית של קנה וחיתה.
א. [ברוך שטיק, אבפאלל.]
קרומיות של מחצלת – שנפרדו מן מחצלת ישנה.
בר המדורי אסברא לי – בר המדורי פירש לי טעמו של דבר.
לכסות בה עפרא – עומד לכסות בו צואה אי נמי שלא יעלה האבק.
מחצלת גופה למאי חזיא – לרווחא דמילתא מפרש הכי אע״ג דלא בעי מעין מלאכה ראשונה כדאמר רב נחמן לעיל חרס קטנה מותר לטלטלה בחצר משום דחזיא לכסויי בה מנא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קרומיות של קנה מחצלת. שנפרדו ממחצלת ישנה וכגון שנשברו בשבת, שאם נשברו מבעוד יום, הא אמרינן שאפי׳ ר׳ יהודה לא בעי מעין מלאכה ראשונה. אי נמי יש לפרש כמו שמפורש בהלכות הרב אלפאסי ז״ל שהוא כמו שיירי מחצלת, וקמ״ל דראויין הן לקצת [מלאכה] וחזו למטלטלינהו לכסויי בהו צואה או רוק. ולהאי פירושא לאו דוקא מעיקרא למאי (מ)⁠חזיא, דהא לא קא אתי לה האיסורא בתורת דבעינן מעין מלאכה הראשונה, שהרי לא מיקרו שברי כלי ואסור לטלטלן. אבל כיון (שהוסק) [שהוסרו] הוו שברי כלים [שבא] ואם נשברו [בשבת] אתיא אליבא דתנא קמא דר׳ יהודה, דלא בעי מעין מלאכה ראשונה. [ו]⁠אם נשברו מערב אליבא דדברי הכל ואפי׳ לר׳ יהודה שהרי יחדן [ל]⁠מלאכה אחרת כדמפרש לעיל.
הא דאמר שמואל קרומית של קנים מותר לטלטלן בשבת. איכא מאן דמפרש דדוקא בשנשברה בשבת הא בחול לא, משום דאין אדם מצניען אלא זורקן לאשפה או מיחדן להסקה, ומיהו בשנשברה בשבת והוכנו אגב אביהם והכי נמי בשבת חזיין למלאכתן ראשונה שרי, הא לא חזי למלאכתן ראשונה לא ואע״ג דחזו לכפורי ביה טנופא, כיון דבחול אדם זורקן לאשפה או מסיקן תחת תבשילו, והיינו דאיצטריך בר המדורי לפרשה, משום דמחצלת גופה למאי חזיא לכסויי בה עפרא האי נמי חזייא לכסויי ביה טנופא, ואע״ג דלא קיימא לן כרבי יהודה דבעי מעין מלאכתן ראשונה. ומחט של יד שנטל חררה או עוקצה שאסר רבא לעיל (שבת קכג.) וקא יהיב טעמא לפי שאדם זורקה בין גרוטאות, ההיא בשניטל חררה ועוקצה מערב שבת, הא ניטלו בשבת שרי הואיל והוכנו אגב אביהם וחזיין למלאכתן הראשונה, דהא בחול נמי נוטלין בה את הקוץ. כך נראה לי לפי פירוש זה.
שירי מחצלאות שבלו מותר לטלטלן בשבת כשם שמחצלת עצמה היתה ראויה לכסות בה עפר כך השירים ראויים לכך גם כן ולכיוצא באלו ויש שואלין בזו מה הוצרך לכעין מלאכתו ראשונה והלא דיו כשיהא ראוי לשום מלאכה כלל שהרי אין אנו צריכים לכעין מלאכתן ויש מתרצים שכל שראויים לכעין מלאכתן מותר לטלטלם כדין כלים שלמים אבל אם אין עושין כעין מלאכתם אע״פ שעושין כעין מלאכה אין ניטלין אלא לצורך אותו ענין שהם ראויים לו עכשיו ואין הדברים נראין אבל יש שמתרצים שמאחר שהמחצלת קודם שנעשה לא היו חלקיו עומדים אלא לשריפה הייתי סבור שאף כשנתפרמו יהיו חוזרות לקדמותן בא ולמד שמאחר שראויים לכעין מלאכתם דינם כדין המחצלאות עצמם ומ״מ אני אומר שלא נאמרה אלא לרווחא דמילתא כלומר שראויים הם שבריה אף לכעין מלאכתן והוא הדין אם היו ראויות לשאר דברים:
תוס׳ בד״ה מחצלת כו׳ לרווחא דמלתא כו׳ כדאמר רב נחמן לעיל חרס כו׳ עכ״ל. בנפרדה המחצלת בע״ש לא הוי צריכי ראיה מרב נחמן דהא לכ״ע מסיק לעיל דלא בעי ביה מעין מלאכה ראשונה אלא משום דאיכא לאוקמא בנפרדה מחצלת בשבת גופיה ולרבא דאית ליה מוקצה וכ״ש נולד ניחא דבעי ביה מעין מלאכה הראשונה כמ״ש התוס׳ לעיל דגבי חרס בע״ש דווקא איירי ולכך הביאו מרב נחמן דאמר הכי אליביה דשמואל דס״ל בסוף מכילתין כר״ש דלית ליה מוקצה וע״כ הך דחרס קטנה דלעיל בשבת נמי איירי דלא בעי מעין מלאכה ראשונה ואם כן הכא דאליבא דשמואל נמי קיימינן נהי נמי דבשבת איירי ע״כ דלרווחא דמילתא ובהכי ניחא שלא פירשו התוס׳ כן לעיל גבי חרס דאיירי בע״ש אלא לרבא אבל לשמואל ודאי דמיירי נמי בשבת ודו״ק:
אמר בר המדורי שכך אמר שמואל: קרומיות (שיירים) של מחצלתמותר לטלטלם בשבת. ושואלים: מאי טעמא [מה טעם] הדבר? אמר רבא: בר המדורי אסברא [הסביר] לי את טעם הדבר, והוא: המחצלת גופא למאי חזיא [עצמה למה היא ראויה]לכסויי ביה עפרא [לכסות בה עפר], הני נמי חזיין לכסויי בהו [אלה השברים גם כן ראויים לכסות בהם] את הטינופת.
Bar Hamduri said that Shmuel said: With regard to shreds of reeds that separated from a mat, it is permitted to move them on Shabbat. The Gemara asks: What is the reason for this? Rava said: Bar Hamduri explained it to me: The mat itself, for what use is it suited? It is suited to cover dirt with it. These shreds, too, are suited to cover filth with them.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) א״ראָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב שְׁיָרֵי פְּרוּזְמָיוֹת אָסוּר לְטַלְטְלָן בְּשַׁבָּת אֲמַר אַבָּיֵי בבְּמַטְלָנִיּוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן ג׳שָׁלֹשׁ עַל ג׳שָׁלֹשׁ דְּלָא חַזְיָין לָא לַעֲנִיִּים וְלָא לַעֲשִׁירִים.:

Rabbi Zeira said that Rav said: With regard to the remains of cloaks [perozemiyyot], it is prohibited to move them on Shabbat. Abaye said: This is referring to small rags that do not have an area of three by three fingerbreadths, that are neither suited for use by the poor nor by the wealthy.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנררשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך פרזומא
פרזומאא(סוכה יא. מנחות נג) רמי תכלתא בפרוזמ׳ דאנשי ביתיה פי׳ תלה ציצית בטלית של אשתו (שבת קכה.) אמר רב שירי פרוזמאות אסור לטלטלן בשבת פי׳ שירי טליתות (ירושלמי פרק במה אשה) המחלצות פרזומטא (א״ב פי׳ בל״י מחלצת ומעיל ובלשון רבים פריזומטא).
א. [שארץ.]
שירי פרוזמיות – טליתות כדאמר בסוכה (דף יא.): רמא תכילתא בפירזמא דאינשי ביתיה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא דאמר ר׳ זירא אמר רב שיירי פרוזמיות אסור לטלטלן. פירוש: שיירי טליתות, ואמר אביי במטלניות שאין בהן שלש על שלש דלא חזיא לא לעניים ולא לעשירים, נראה משום דפחות מכן אינן ראוין כלל וסתמא אדם זורקן לאשפה, וכדמשמע בפרק במה מדליקין (שבת כט:) גבי פתילת הבגד שקפלה כי לא תלאו במגוד ולא הניחו אחורי הדלת, מיהא לכולי עלמא הוי ליה כשברי עריבה שאין בה כדי לכסות בה פי החבית. אבל ראיתי בשם הראב״ד דהכא בשיירי טלית של מצוה עסקינן דלא מיכפר ביה טנופא, הא בשיירי טליתות דעלמא אפילו פחות מכאן שרי דלא גרע מחרס קטנה דחזיא לכפורי טנופא.
שירי פרוזמיות ר״ל טליתות ושאר בגדים אם אין בהם שלש על שלש אסור לטלטלן שהרי אין ראויים לא לעניים ולא לעשירים ולשון פרוזמיות הוא ענין טליתות וכמו שאמרו במסכת סכה רמא תכלתא לפרוזמא דאינשי ביתיה ר״ל שתלה ציצית בטלית של אשתו ויש לתמוה אף בפחות משלש מאיזה טעם נאסרו והלא ראויות לקנוח ויראה שכל פחות מכן אדם זורקו לאשפה כמו שהתבאר בפרק שני בשמועת פתילת הבגד שאם לא תלאה במגוד ולא הניחו אחורי הדלת אסור שהן כשברי עריבה שאין בה כדי לכסות פי החבית ומ״מ גדולי המפרשים פרשוה כאן דוקא בבלאות טלית של מצוה שאדם בודל מהם ואינו רוצה לקנח עצמו בהם ולא להשתמש בהם תשמיש המגונה אלא שהוא זורקם ובלים מאליהם אבל שירי בגדים אחרים מותר הואיל וראויים לקנוח ולא גרעי מחרס קטנה שהתרנוה מתוך שראויה לקנח בה את הטיט ואיני רואה צרך בכך שכל שהוא פחות משלש אצבעות ארך ורחב אף לקנוח אינו ראוי:
אמר ר׳ זירא שכך אמר רב: שירי פרוזמיות (מיני בגדים) — אסור לטלטלן בשבת. אמר אביי: מדובר כאן במטלניות (מטליות קטנות) שאין בהן שלש על שלש אצבעות, דלא חזיין [שאינן ראויות] לשימוש לא לעניים ולא לעשירים.
Rabbi Zeira said that Rav said: With regard to the remains of cloaks [perozemiyyot], it is prohibited to move them on Shabbat. Abaye said: This is referring to small rags that do not have an area of three by three fingerbreadths, that are neither suited for use by the poor nor by the wealthy.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנררשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן גשִׁבְרֵי תַּנּוּר יָשָׁן הֲרֵי הֵן כְּכׇל הַכֵּלִים הַנִּיטָּלִין בֶּחָצֵר דִּבְרֵי ר״מרַבִּי מֵאִיר ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין נִיטָּלִין הֵעִיד ר׳רַבִּי יוֹסֵי מִשּׁוּם ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב עַל שִׁבְרֵי תַּנּוּר יָשָׁן שֶׁנִּיטָּלִין בַּשַּׁבָּת דוְעַל כִּיסּוּיוֹ שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ בֵּית יָד.

The Sages taught in the Tosefta: The shards of an old oven may be moved in a courtyard on Shabbat like all of the vessels that may be moved in a courtyard on Shabbat; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: They may not be moved. Rabbi Yosei testified in the name of Rabbi Eliezer ben Ya’akov about shards of an old oven that may be moved on Shabbat, and about its cover, which does not require a handle.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנור ישן – שכבר הוסק וחרסיו קשים וחזו למלאכה.
הרי הן ככל הכלים – לקמיה מפרש פלוגתייהו וטעמייהו.
ועל כיסויו – של תנור שאינו צריך בית יד דבלאו בית אחיזה מטלטלין ליה ופלוגתא היא במתניתין דאיכא למ״ד בעינן בית אחיזה.
הרי הן ככל הכלים הניטלין בחצר – לאו דוקא בחצר לרב נחמן ולרבא דשרו בכרמלית ורה״ר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועל כיסויו. של תנור שהוא מחובר בקרקע.
שאינו צריך בית יד. דבלא בית יד מטלטלינן ליה, אע״ג דאיכא מאן דאמר במתני׳ דאמר בעינן בית אחיזה.
א תנו רבנן [שנו חכמים] בתוספתא: שברי תנור ישן הרי הן ניטלים בשבת בחצר, ככל שאר הכלים הניטלין בשבת בחצר, אלו דברי ר׳ מאיר. ר׳ יהודה אומר: אין ניטלין. העיד ר׳ יוסי משום (בשם) ר׳ אליעזר בן יעקב על שברי תנור ישן שניטלין בשבת, ועל כיסויו שאינו צריך בית יד.
The Sages taught in the Tosefta: The shards of an old oven may be moved in a courtyard on Shabbat like all of the vessels that may be moved in a courtyard on Shabbat; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: They may not be moved. Rabbi Yosei testified in the name of Rabbi Eliezer ben Ya’akov about shards of an old oven that may be moved on Shabbat, and about its cover, which does not require a handle.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי אָמַר אַבָּיֵי בְּעוֹשִׂין מֵעֵין מְלָאכָה וְאֵין עוֹשִׂין מֵעֵין מְלַאכְתָּן קָמִיפַּלְגִי וְאַזְדָּא ר׳רַבִּי יְהוּדָה לְטַעְמֵיהּ ור״מוְרַבִּי מֵאִיר לְטַעְמֵיהּ.

The Gemara asks: With regard to what do they disagree? Abaye said: It is with regard to shards when they serve some function but do not serve a function similar to their own original function that they disagree. And Rabbi Yehuda follows his own line of reasoning, and Rabbi Meir follows his own line of reasoning, as they differed in the mishna.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מעין מלאכה – כגון לכסות בהן פי חבית.
ואין עושין מעין מלאכתן – לאפות.
ואזדא ר״מ לטעמיה – דאמר במתניתין לא בעינן מעין מלאכתן.
בשעושין מעין מלאכה ואין עושין מעין מלאכתן – והא דנקט תנור ישן דשברי תנור חדש אין ראוין לכלום.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: במאי קמיפלגי [במה, באיזה עקרון הם חולקים]? אמר אביי: בעושין מעין מלאכה, ואולם אין עושין מעין מלאכתן הראשונה קמיפלגי [נחלקו], אם מותר שבר כלי כזה בשימוש. ואזדא [והלך] ר׳ יהודה לטעמיה [לטעמו, לשיטתו], ור׳ מאיר לטעמיה [לטעמו, לשיטתו] כשם שנחלקו במשנתנו.
The Gemara asks: With regard to what do they disagree? Abaye said: It is with regard to shards when they serve some function but do not serve a function similar to their own original function that they disagree. And Rabbi Yehuda follows his own line of reasoning, and Rabbi Meir follows his own line of reasoning, as they differed in the mishna.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) מַתְקִיף לַהּ רָבָא אִי הָכִי אַדְּמִיפַּלְגִי בְּשִׁבְרֵי תַנּוּר לִיפַּלְגוּ בְּשִׁבְרֵי כֵלִים בְּעָלְמָא.

Rava strongly objects to this: If so, instead of disagreeing with regard to shards of an oven, let them disagree with regard to ordinary shards. Why is the dispute specifically with regard to an oven?
ר׳ חננאלרי״ףספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתקיף לה [הקשה על כך] רבא: אי הכי, אדמיפלגי [עד שהם נחלקים] בשברי תנור, ליפלגו [שיחלקו] בשברי כלים בעלמא [בכלל] ומדוע דווקא בתנור?
Rava strongly objects to this: If so, instead of disagreeing with regard to shards of an oven, let them disagree with regard to ordinary shards. Why is the dispute specifically with regard to an oven?
ר׳ חננאלרי״ףספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אֶלָּא אָמַר רָבָא בְּשִׁבְרֵי דְּהַאי תַּנּוּר קָמִיפַּלְגִי דִּתְנַן הנְתָנוֹ עַל פִּי הַבּוֹר אוֹ עַל פִּי הַדּוּת וְנָתַן שָׁם אֶבֶן רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם מַסִּיק מִלְּמַטָּה וְהוּא נִסּוֹק מִלְּמַעְלָה טָמֵא וְאִם לָאו טָהוֹר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הוֹאִיל וְהוּסַּק מ״ממִכׇּל מָקוֹם טָמֵא.

Rather, Rava said: It is with regard to shards of this particular oven that they disagree, as we learned in a mishna: With regard to a clay oven that is not attached to the ground with mortar in the standard manner, but rather, one placed it over the mouth of a pit or over the mouth of a cistern, and he placed a stone there between the wall of the pit and the oven to secure the oven in place, Rabbi Yehuda says: If one heats the oven from beneath the oven, inside the pit, and the oven is thereby heated at the top, the oven serves its standard function; it is a full-fledged utensil and it can become ritually impure. And if it is not attached so tightly that it is heated at the top, it is ritually pure, because it is not a full-fledged vessel. And the Rabbis say: Since it can be heated in some manner, it can become ritually impure, because it serves its standard purpose.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלר׳ נסים גאוןרי״ףרש״יתוספותספר הנרתוספות רי״ד מהדורה תליתאהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דתנן נתנו על פי הבור או על פי הדות וכו׳. זו המשנה במס׳ כלים בפרק ה׳ (משנה ו) תנור שנתן בו עפר עד חציו מעפר ולמטה מטמא במגע מעפר ולמעלה מטמא באויר נתנו על פי הבור או על פי הדות וכו׳ ועיקר זה הוא מה שנאמר בתורת כהנים (פ׳ שמיני פ״ט) [אי] מה כלי חרש בשמו אף תנור כשמו תנור שלא הוסק [תנור] שמו ת״ל אך מאימתי מקבל טומאה משיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין יותץ טמאים הם את שיש לו נתיצה ואת שאין לו נתיצה אין לו טומאה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דהאי תנור – העשוי כעין זה ששנוי במשנה זו שאני מביא לך שלא נתקן כל צרכו מתחילתו ונשבר קמיפלגי.
נתנו על פי הבור – תנורים שלהם עשוין כקדירות גדולות ואין להם שולים ומושיבו לארץ ומדביק טיט סביבותיו לעשותו עב שיחזיק חומו והיא קרויה טפילה והיא מגעת לארץ. ומתוך כך הבל שלו קיים ואם נתנו על פי הבור או על פי הדות שהיא כעין בור אלא שהבור בחפירה והדות בבנין ונתן שם אבן בינו לבין דופן הבור לדוחקו שלא יפול ויהא עומד באויר.
ר׳ יהודה אומר – אם דופנותיו למעלה קרובים לדופני הבור שלא הוצרך לתת בינתים אלא אבן דקה ואין אויר ניכר בין דופני התנור לדופני הבור שיעכב את היסק התנור אלא יועילו לו דופני הבור להחזיק את חומו ושוליו קרובים לשולי הבור שאם מסיקין אותו מלמטה שעושין האור בבור והתנור ניסוק מלמעלה בתוכו מאור דרך שוליו או שהתנור בתוך חלל הבור באויר וההיסק עולה סביב דופנותיו וניסוק כגון שקצר מלמטה ורחב מלמעלה או הבור רחב מלמטה ופיו קצר טמא.
ואם לאו – אלא נסוק כשאר תנורים מתוכן טהור כדמפרש טעמא דבעינן מחוסר נתיצה שיהא קרוב להיות מחובר וכי אינו קרוב לארץ אין לך תנור נתוץ מזה ואין לך לקיים בו תנור וכיריים יותץ דנתיצה לא שייכא אלא בבנין מחובר וכשאין מחובר שבירה שייכא ביה.
בשברי דהאי תנור קמיפלגי – לפי תירוץ זה תימה הא דנקט תנור ישן דבהיסק ראשון פליגי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא אמר רבא בשבריו דהאי תנור קא מיפלגי – פירוש: וסבירא להו דכל דלא הוי מנא לעינין טומאה לא הוי מנא לעינין שבת ואף על גב דחזי לאישתמושי ביה.
רש״י בד״ה שאם מסיקין כו׳ בתוכו לאור דרך שוליו או כו׳ כצ״ל. ונ״ב דרך שוליו פי׳ דרך נקב שוליו כי אין לו שולים כך גירסא הנכונה וכן מצאתי בפי׳ מדויק וכן מצאתי בפי׳ המשניות דכלים להרב ר׳ עובדיה ע״ש:
אלא אמר רבא: בשברי דהאי [זה] התנור המיוחד קמיפלגי [חלוקים הם]. דתנן כן שנינו במשנה]: תנור של חרס שלא הדביקו, כרגיל בתנורים, בטיט לאדמה, אלא נתנו על פי הבור או על פי הדות (בור שקירותיו בנויים) ונתן שם אבן בין קיר הבור לתנור להחזיק את התנור במקומו, ר׳ יהודה אומר: אם מסיק מלמטה בתוך הבור והוא התנור נסוק על ידי כך מלמעלהטמא, שכן התנור משמש לצורכו וכלי שלם הוא, הראוי לקבל טומאה. ואם לאו [לא], שאינו מהודק עד כדי כך ובשל כך אף אינו ניסוק למעלה — טהור, שהוא כתנור שלא נגמרה מלאכתו. וחכמים אומרים: הואיל והוסק מכל מקוםטמא, שכן הוא משמש לתפקידו.
Rather, Rava said: It is with regard to shards of this particular oven that they disagree, as we learned in a mishna: With regard to a clay oven that is not attached to the ground with mortar in the standard manner, but rather, one placed it over the mouth of a pit or over the mouth of a cistern, and he placed a stone there between the wall of the pit and the oven to secure the oven in place, Rabbi Yehuda says: If one heats the oven from beneath the oven, inside the pit, and the oven is thereby heated at the top, the oven serves its standard function; it is a full-fledged utensil and it can become ritually impure. And if it is not attached so tightly that it is heated at the top, it is ritually pure, because it is not a full-fledged vessel. And the Rabbis say: Since it can be heated in some manner, it can become ritually impure, because it serves its standard purpose.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלר׳ נסים גאוןרי״ףרש״יתוספותספר הנרתוספות רי״ד מהדורה תליתאהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וּבְמַאי קָמִיפַּלְגִי בְּהַאי קְרָא {ויקרא י״א:ל״ה} תַּנּוּר וְכִירַיִם יוּתָּץ טְמֵאִים הֵם וּטְמֵאִים יִהְיוּ לָכֶם רַבִּי יְהוּדָה סָבַר מְחוּסָּר נְתִיצָה טָמֵא שֶׁאֵין מְחוּסָּר נְתִיצָה טָהוֹר וְרַבָּנַן סָבְרִי טְמֵאִים יִהְיוּ לָכֶם מ״ממִכׇּל מָקוֹם.

And with regard to what do they disagree? It is with regard to this verse: “And everything upon which any part of their carcass falls shall be impure; whether oven, or stove, it shall be broken in pieces; they are impure, and they shall be impure to you” (Leviticus 11:35). Rabbi Yehuda holds: An oven that lacks smashing, i.e., it is whole and can be broken, can become impure. One that does not lack smashing, but it is situated in a place where it is not completely effective, is considered broken and is pure, i.e., it cannot become ritually impure. And the Rabbis hold that the verse comes to add: “They shall be impure to you,” in any case, under any circumstances.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

טמאים הם וטמאים יהיו לכם – דכפל ביה קרא רבויא הוא שאע״פ שאינו מתוקן כל צרכו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ ורבנן סברי טמאים יהיו לכם מ״מ ורבנן כו׳ יותץ ההוא לאידך גיסא כו׳ ואי לאו יתורא דטמאים יהיו ולא הוה כתיב נמי יותץ לא הוה מטמאינן במחובר לקרקע כלל ולא היסק ראשון אפילו בתלוש אלא היסק שני בתלוש וק״ל:
ובמאי קמיפלגי [ובמה, באיזה ענין נחלקו]בהאי קרא [בפסוק זה]: ״וכל אשר יפול מנבלתם עליו יטמא תנור וכירים יתץ טמאים הם וטמאים יהיו לכם״ (ויקרא יא, לה). שר׳ יהודה סבר [סבור]: תנור המחוסר נתיצה, כלומר, שהוא שלם, ואפשר לשבור אותו — טמא, זהו המקבל טומאה. ואילו שאין מחוסר נתיצה, אלא אינו עומד במקום ראוי כל צרכו והריהו כבר כשבור ממילא — טהור הוא, אינו מקבל טומאה. ורבנן סברי אילו חכמים סבורים] שבא הפסוק להוסיף: ״טמאים יהיו לכם״מכל מקום ובכל דרך.
And with regard to what do they disagree? It is with regard to this verse: “And everything upon which any part of their carcass falls shall be impure; whether oven, or stove, it shall be broken in pieces; they are impure, and they shall be impure to you” (Leviticus 11:35). Rabbi Yehuda holds: An oven that lacks smashing, i.e., it is whole and can be broken, can become impure. One that does not lack smashing, but it is situated in a place where it is not completely effective, is considered broken and is pure, i.e., it cannot become ritually impure. And the Rabbis hold that the verse comes to add: “They shall be impure to you,” in any case, under any circumstances.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְרַבָּנַן נָמֵי הָכְתִיב יוּתָּץ הָהוּא לְאִידַּךְ גִּיסָא דְּסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא כֵּיוָן דְּחַבְּרֵיהּ בְּאַרְעָא כְּגוּפָא דְאַרְעָא דָּמֵי קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.

The Gemara asks: And according to the Rabbis, too, isn’t it written: “They shall be broken into pieces,” and why don’t they interpret the verse in the same way that Rabbi Yehuda does? The Gemara explains: The Rabbis understand this verse from another direction, as it could have entered your mind to say: Since he attached it to the ground, its legal status is like that of the ground itself, and anything attached to the ground cannot become impure. Therefore, it teaches us that since it is possible to detach it from the ground, it is indeed impure.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ההוא לאידך גיסא – האי יותץ לאו לאגמורי קולא אתא ולמימר דאי ליכא לקיומי ביה נתיצה כגון זה שאינו בנוי ומחובר וממילא הוא נתוץ דליהוי טהור דהדר תנא ביה קרא וטמאים יהיו לכם לרבויי אלא לאגמורי חומרא אתא דלא תימא כל התנורים העשויים כהלכתן ומחוברים לארץ הרי הן כשאר בתים וכקרקע דמי הואיל וחברן ולא לקבל טומאה קמ״ל יותץ דאע״ג דשייכא ביה לשון נתיצה כלומר דמחובר הוא טמא וכ״ש דמחוסר נתיצה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ורבנן נמי, הכתיב לדעת חכמים גם כן הרי נאמר] ״יתץ״, ומדוע אינם מפרשים כר׳ יהודה? ומסבירים: את הפסוק ההוא הם מבינים לאידך גיסא [לצד אחר], דסלקא דעתך אמינא [שיעלה על דעתך לומר]: כיון דחבריה בארעא [שחיברו בארץ]כגופא דארעא דמי [כגוף הארץ נחשב], וכל דבר המחובר לארץ חיבור של קבע אינו מקבל טומאה, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] כי כיון שאפשר לנתקו הריהו טמא.
The Gemara asks: And according to the Rabbis, too, isn’t it written: “They shall be broken into pieces,” and why don’t they interpret the verse in the same way that Rabbi Yehuda does? The Gemara explains: The Rabbis understand this verse from another direction, as it could have entered your mind to say: Since he attached it to the ground, its legal status is like that of the ground itself, and anything attached to the ground cannot become impure. Therefore, it teaches us that since it is possible to detach it from the ground, it is indeed impure.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְאִידַּךְ נָמֵי הָכְתִיב טְמֵאִים יִהְיוּ לָכֶם הָהִיא כִּדְרַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל מַחֲלוֹקֶת בְּהֶיסֵּק רִאשׁוֹן אֲבָל בְּהֶיסֵּק שֵׁנִי אֲפִילּוּ תָּלוּי בְּצַוַּאר גָּמָל.

The Gemara asks: And according to the other tanna, Rabbi Yehuda, too, isn’t it written: “They shall be impure to you”? The Gemara answers: He understood that verse in accordance with that which Rav Yehuda said that Shmuel said, as Rav Yehuda said that Shmuel said: The dispute between Rabbi Yehuda and the Rabbis is specifically with regard to the first lighting. The first lighting transforms an earthenware oven that did not yet completely dry into a vessel. However, with regard to the second lighting they do not disagree, even if it was hanging around a camel’s neck; since it had already been fired up once, it is impure.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בהיסק ראשון – שלא הוסק מעולם והיסק ראשון שנחלקו בו דההוא משוי ליה כלי כדתנן במסכת כלים (פ״ה): איזהו גמר מלאכתו משיסיקנו לאפות בו סופגנין בההיא פליג ר׳ יהודה ואמר דאינו ראוי ליעשות כלי.
אבל בהיסק שני – שמתחלה נעשה כשאר תנורים מחובר לארץ או לאבן עב והוסק שם ונעשה כלי וסוף נטלו משם ונתנו על פי הבור וכאן נטמא מודה ר׳ יהודה דאיתרבאי מוטמאים יהיו לכם.
ואפילו תלוי בצואר גמל – אא״כ חלקו כדין טהרת תנור שצריך לשבור אף את חרסו ואינו נטהר בנטילתו שלם ממקומו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ואידך נמי, הכתיב הצד האחר, ר׳ יהודה, גם כן, הלא נאמר] ״טמאים יהיו לכם ״! ומתרצים: ההיא, דבר זה מבין הוא כדברי רב יהודה שאמר בשם שמואל. שאמר רב יהודה שכך אמר שמואל: מחלוקת ר׳ יהודה וחכמים היא דווקא בהיסק ראשון. כלומר, שהיה התנור עדיין חרס שלא נתייבש כל צרכו ולא הוסק מעולם, והיסקו הראשון הוא העושה אותו כלי, אבל בהיסק שני אין הם חולקים, ואפילו תלוי בצואר גמל — טמא.
The Gemara asks: And according to the other tanna, Rabbi Yehuda, too, isn’t it written: “They shall be impure to you”? The Gemara answers: He understood that verse in accordance with that which Rav Yehuda said that Shmuel said, as Rav Yehuda said that Shmuel said: The dispute between Rabbi Yehuda and the Rabbis is specifically with regard to the first lighting. The first lighting transforms an earthenware oven that did not yet completely dry into a vessel. However, with regard to the second lighting they do not disagree, even if it was hanging around a camel’s neck; since it had already been fired up once, it is impure.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמַר עוּלָּא וְהֶיסֵּק רִאשׁוֹן לְרַבָּנַן אֲפִילּוּ תָּלוּי בְּצַוַּאר גָּמָל.

Ulla says: And with regard to the first lighting according to the Rabbis, even if it was hanging around a camel’s neck, since it had already been fired up once it is a full-fledged oven and is impure.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר עולא היסק ראשון לרבנן – דאמרי מריבוי דקרא ואע״ג דאין הבל שלו מתקיים יפה מקבל טומאה לא תימא נתנו ע״פ הבור דוקא אלא אפילו תלאו בצואר גמל והוסק שם היסק ראשון טמא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כבר ידעת שאין הכלי מקבל טומאה עד שתגמר מלאכתו והתנור גמר מלאכתו משיסיקנו לאפות בו סופגנין אע״פ שאי אפשר לו לאפות לחם בהיסק זה ותנור זה בימיהם היה עשוי כעין קדירות גדולות שלנו ומושיבן בארץ ומדביק טיט סביבותיו שיהא מחזיק יפה את חמו ויהא הבל שלו מתקיים ומ״מ אע״פ שאינו מחובר בארץ אפי׳ היה תלוי בצואר גמל הרי זה טמא משום תנור ואע״פ שכתוב יותץ ואין נתיצה אלא במחובר או קרוב למחובר כגון שנוגע בארץ וכל שהוא רחוק מן הארץ אינו קרוב למחובר מ״מ כפל הכתוב וטמאים יהיו לכם מ״מ מעתה תנור שנתנו על פי הבור או על פי הדות ר״ל בתוכם ובאוירם ונתן אבן חוצצת בין דופן הבור לדופן התנור מכל צדדיו כדי שיהו אותם האבנים דוחקות אותו ומעמידות אותו באויר שלא יפול התנור בקרקעית הבור אע״פ שאינו ניסוק אלא מתוכו כשאר תנורים טמא ואע״פ שהוא עומד באויר ואין הלכה כר׳ יהודה שהיה אומר אם מסיק מלמטה והוא ניסוק מלמעלה טמא כלומר שאם היו דפני התנור קרובים לדפני הבור עד שלא הוצרך להעמדתו באותו אויר אלא אבנים דקות ואין אויר ניכר בין דפני הבור לדפני התנור שיעכב היסק הנעשה בקרקע הבור להחם את התנור שהרי אויר שביניהם קצר ואין החום יוצא דרך שם אלא שמתפשט בתוך התנור ונמצאו דפני הבור מועילות להחזיק חום קרקע התנור ולהכניסו לתנור שנמצא ניסוק מלמעלה בהיסק שלמטה הרי זה טמא שזהו תנור שאע״פ שהוא עומד באויר מ״מ הרי הוא כאלו היה סמוך לקרקעית הבור וכן הדין אם היה התנור קצר מלמטה ורחב מלמעלה עד שאין התנור עומד באוירו ואינו נופל לתוכו או שהיה הבור רחב מלמטה וקצר מלמעלה אבל אם היה שם אויר גדול הרי אין דפני הבור מועילות לו ואין כאן היסק שאם יתלה העצים באוירו אינו מחזיק חמו מחמת אויר שבין שוליו לבור אלו הן דברי ר׳ יהודה ואין הלכה כן אלא כל שהוא ניסוק מ״מ אף לאפיית סופגנין באיזה צד טמא ואף ר׳ יהודה לא אמרה אלא בהיסק ראשון העושהו כלי אבל כל שהוסק היסק ראשון כדינו במחובר לקרקע או לאבן עבה והוסק שם ונעשה כלי ובסוף נתצו משם ונתנו על פי הבור ונטמא לשם טמא מדין תנור אלא שהלכה כחכמים ואף בהיסק ראשון כן:
המשנה החמשית האבן שבקירויה אם ממלאין בה ואינה נופלת ממלאין בה ואם לאו אין ממלאין בה זמורה שהיא קשורה בטפיח ממלאין בה בשבת אמר הר״ם פי׳ קירויה הוא כלי חרסי ששואבין בו מים ותולין בו אבן כדי שיכבד וירד לתחתית המעיין טפיח קומקום קטן והטעם שבעבורו לא התירו לשאוב בשבת כשאינו מתוקן גזירה שמא יחתוך ממנו בידו בשבת ויתקנהו לשאוב:
אמר המאירי המשנה החמשית והכונה בה בביאור ענין החלק החמשי והוא שאמר האבן שבקירויה פי׳ קירויה דלעת יבשה חלולה שממלאין בה מים לתוך הבור בחבל ארוך ומתוך קלותה צפה על פני המים ואינה שואבת יפה ונותנין בה אבן להכבידה ואמר שאם ממלאין הימנה ואין האבן נופלת ר״ל שתהא מהודקת יפה הרי היא כגוף הכלי וממלאין בה ואם לאו אין ממלאין בה שהאבן דינה כשאר אבנים ואסור לטלטל את הקירויה אגבה ואף לאחר שנפלה האבן אסור לטלטל הקירויה שהרי נעשית בסיס לאבן ואע״פ שהאבן בא בשביל הקירויה ולא הקירויה בשביל האבן אדרבה הואיל ואינה מהודקת לשם אף הוא מניחה עליה להשתמר שם שתהא מזומנת לה כל זמן שירצה לשאוב וכן הלכה:
אמר עולא: והיסק ראשון לרבנן דעת חכמים], אפילו תלוי בצואר גמל, כיון שניסוק הריהו תנור לכל דבר, וטמא.
Ulla says: And with regard to the first lighting according to the Rabbis, even if it was hanging around a camel’s neck, since it had already been fired up once it is a full-fledged oven and is impure.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) מַתְקֵיף לַהּ רַב אָשֵׁי אִי הָכִי אַדְּמִיפַּלְגִי בְּשִׁבְרֵי תַנּוּר לִיפַּלְגוּ בְּתַנּוּר גּוּפֵהּ הַשְׁתָּא תַּנּוּר גּוּפֵהּ לְרַבִּי יְהוּדָה לָא הָוֵי מָנָא שְׁבָרָיו מִיבַּעְיָא.

Rav Ashi strongly objects to this line of reasoning: If so, instead of disagreeing with regard to the shards of an oven, let them disagree with regard to the oven itself. Now the oven itself, according to Rabbi Yehuda, is not considered a vessel; therefore, to say that its broken pieces are not vessels, is it necessary?
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנררמב״ןרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתקיף לה רב אשי – אדרבא דאוקי פלוגתא דטלטול שברי תנור ישן דלעיל בשברים דכי האי תנור דהוא גופיה לר׳ יהודה לאו מנא הוא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

השתא תנור גופיה לר״י לא הוה מנא שברים מבעיא – ק״ל תנור גופיה לענין שבת לא הוי מנא, אע״פ שאינו לידי טומאה עד שיהא מחובר משום דרחמנא בעי נתיצה גבי טומאה, גבי שבת מיהא כיון דראוי הוא לכל מידי אמאי לא הוי מנא, מ״ש מגולמי דאמרי׳ לקמן דלענין שבת הוי מנא. ואפשר שכיון דתנור זה מיוחד למלאכתו ואינו עשוי למלאכה אחרת, והתורה אמרה שדרך תנור להיות מחובר ולפיכך אינו יורד לידי טומאתו ועדיין עתיד הוא לחברו לארץ, לפיכך אינו נקרא תנור ולא כלי עד שיחברנו שם, הלכך לענין שבת נמי לאו מנא הוא. ומיהו יש לפרש מעיקרא הוא דקס״ד לדמויינהו, ורב אשי לטעמי׳ קפריך אי איכא לדמויי טומאה לשבת השתא תנור גופיה אמרת לאו מנא הוא, הא לדידן לעולם מנא הוי לשבת, דטומאה בהא מילתא גזרת הכתוב הוא שהרי מתחזק הוא ונגמר בצואר גמל כבקרקע.
מתקיף לה רב אשי אי הכי אדמיפלגי בשבריו ליפלגו בתנור גופה. איכא למידק, וכי משום דטיהריה רחמנא לא מטלטלין ליה, מכל מקום מאנא הוא וכל הכלים ניטלין בשבת. ויש לומר דכיון דתנור למלאכתו הוא מיוחד ולמלאכתו לא חשיבא ליה מאנא אף הוא לא חשבינן ליה כמאנא כלל, ולפיכך אין מטלטלין אותו. ואי נמי יש לומר דלדבריו דרבא קאמר, כלומר לרבא דמדמי טלטול לטומאה אי הכי לפלוג בתנור גופיה.
שם אדמפלגי בשברי תנור ליפלוגי בתנור גופה כו׳ יש לדקדק דאימא דלרבותא דר״מ נקט שברי תנור דהוי מנא ותנור גופה מבעיא ויש ליישב דלרבי יהודה קשיא ליה טפי דלא ניחא למיתני שברי תנור מב׳ צדדין דליתני אי תנור גופיה דהוי רבותא טפי ואי דליתני שאר שברי כלים דהוי נמי רבותא טפי כדפרכינן לעיל אבל לר״מ אי הוה תני תנור גופיה לא הוה קשיא לן מב׳ צדדין אלא חדא דליתני אפילו שברי תנור דהוה רבותא טפי ודו״ק:
מתקיף לה [מקשה עליה] על סברה זו רב אשי: אי הכי, אדמיפלגי [אם כך, עד שנחלקו] בשברי תנור, ליפלגו [שיחלקו] בתנור גופה [עצמו]. השתא [עכשיו] הרי תנור גופה [עצמו] לשיטת ר׳ יהודה לא הוי מנא [אין הוא נחשב כלי], אם כן שבריו מיבעיא [נצרך לומר שאינם כלי]?!
Rav Ashi strongly objects to this line of reasoning: If so, instead of disagreeing with regard to the shards of an oven, let them disagree with regard to the oven itself. Now the oven itself, according to Rabbi Yehuda, is not considered a vessel; therefore, to say that its broken pieces are not vessels, is it necessary?
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנררמב״ןרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי לְעוֹלָם כְּדַאֲמַרַן מֵעִיקָּרָא וּבְעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה טַפְקָא וְרַבִּי מֵאִיר לִדְבָרָיו דְּרַבִּי יְהוּדָה קָאָמַר לְדִידִי אֲפִילּוּ בְּעוֹשִׂין מֵעֵין מְלָאכָה אֶלָּא לְדִידָךְ אוֹדִי לִי מִיהָא דִּכְהַאי גַּוְונָא מְלַאכְתּוֹ הוּא.

Rather, Rav Ashi said: Actually, it is as we said initially, that it is referring to shards of any oven, and with which he crafts a ceramic board [tapka], and Rabbi Meir is speaking in accordance with the statement of Rabbi Yehuda: According to my opinion, it is permitted to move even shards that serve any purpose. However, according to your opinion, agree with me at least that in a case of this sort, it is a function similar to their own original function. The shards can be used for baking.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך טפקא
טפקאא(שבת קכה.) בעושין מעשה טפקא פירוש מעשה מאכל שעושים על רעפים לבנים.
א. [ציגעל קוכין.]
כדאמרן מעיקרא – בעושין מעין מלאכה ולא מעין מלאכתן ושברי תנור מעליא קאמר ודקשיא לך אמאי נקט תנור ליפלוג בשברי כלי בהאי איצטריכא ליה ובעושין קצת מעין מלאכת אפייה כגון מעשה טפקא רעפים שקורין טובל״ש שמסיקין אותם ואופין בהן כך שברים אלו רחבים ומיהו אין להן תוך להסיקם מבפנים אלא מבחוץ כרעפים ולאו משום דבעי רבי מאיר מעין מלאכתן אלא משום דרבי יהודה נקט לה.
ור״מ לדבריו דר׳ יהודה – נקט תנור וקאמר לדידי אפילו עושין מעין מלאכה כדאמר במתניתין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא אמר רב אשי: לעולם יש לפרש כדאמרן מעיקרא [כמו שאמרנו מתחילה] שמדובר בשברי כל תנור שהוא ומשברי תנור אלה עושה מעשה טפקא (כעין רעף חרס שצולים עליו), וכך יש להבין: ר׳ מאיר לדבריו של ר׳ יהודה קאמר [אמר], וכך אמר: לדידי [לשיטתי] אפילו בשברים העושין מעין מלאכה כלשהי יש לומר שהם מותרים בטלטול, אלא לדידך, אודי [לשיטתך, הודה] לי מיהא [לפחות] דכהאי גוונא [שבכגון זה] מלאכתו הוא! שהרי אף השברים עשויים לשמש לאפייה!
Rather, Rav Ashi said: Actually, it is as we said initially, that it is referring to shards of any oven, and with which he crafts a ceramic board [tapka], and Rabbi Meir is speaking in accordance with the statement of Rabbi Yehuda: According to my opinion, it is permitted to move even shards that serve any purpose. However, according to your opinion, agree with me at least that in a case of this sort, it is a function similar to their own original function. The shards can be used for baking.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְרַבִּי יְהוּדָה לָא דָּמֵי הָתָם הֶסֵּקוֹ מִבִּפְנִים הָכָא הֶסֵּקוֹ מִבַּחוּץ הָתָם מְעוּמָּד הָכָא לָאו מְעוּמָּד.:

And Rabbi Yehuda says: It is not similar. There, in the case of an intact oven, its firing is from within. Here, with regard to the shard, its firing is from without. There, in the case of an intact oven, it bakes standing; here, it does not bake standing. Therefore, its function is not similar to its original function.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מעומד – בתנור אופין מעומד שהפת דבוקה בדופני התנור ועומדת ואינה מוטלת בשכיבה ע״ג שוליו כרעפים שהן שוכבות על רחבן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שברי תנור ישן שכבר הוסק וחרסיו קשים הרי הם ככל הכלים הניטלים בחצר ובלבד שיהו עושי׳ כעין איזו מלאכה כגון לכסות פי החבית וכיוצא בה ואע״פ שאינו ראוי לכעין מלאכתו לאפות שכבר פסקנו שהלכה כר׳ מאיר ומ״מ לדעת הפוסקים כר׳ יהודה אסור ואפי׳ עושין מעשה טפקא והוא הקרוי במקום אחר בוביא ובלעז לינ״א שאין זה מעין מלאכתו שהרי תנור הסקו מבפנים ותשמישו מעומד ר״ל שהפת שבו דבוקה בדפני התנור ועומדת והבוביא הסיקה מבחוץ ואין תשמישה מעומד אלא מוטלת על הבוביא בשטח:
ור׳ יהודה דוחה: לא דמי [אינו דומה], שכן התם [שם] בתנור שלם — הסקו מבפנים, ואילו הכא [כאן] בשבר — הסקו מבחוץ, וכן התם [שם] כשהתנור שלם — החלק הוא מעומד, ואילו הכא [כאן] — השבר לאו [לא] מעומד הוא ולכן אינו משמש מעין מלאכתו.
And Rabbi Yehuda says: It is not similar. There, in the case of an intact oven, its firing is from within. Here, with regard to the shard, its firing is from without. There, in the case of an intact oven, it bakes standing; here, it does not bake standing. Therefore, its function is not similar to its original function.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) הֵעִיד ר׳רַבִּי יוֹסֵי מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב עַל שִׁבְרֵי תַּנּוּר יָשָׁן שֶׁנִּיטָּלִין בַּשַּׁבָּת וְעַל כִּיסּוּיוֹ שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ בֵּית יָד.: אָמַר רָבִינָא כְּמַאן מְטַלְטְלִינַן הָאִידָּנָא כִּיסּוּי דְּתַנּוּרֵי דְמָתָא מַחְסֵיָא דְּאֵין לָהֶם בֵּית אֲחִיזָה כְּמַאן כר״אכְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב.:

In that same Tosefta where Rabbi Yosei testified in the name of Rabbi Eliezer ben Ya’akov about shards of an old oven that may be moved on Shabbat, and about its cover, which does not require a handle, and which is considered a vessel and may be moved as is, Ravina says: In accordance with whose opinion do we now move the oven covers in the city of Meḥasya that do not have handles? In accordance with whose opinion is it? It is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנררמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כיסוי דתנורי דמתא מחסיא – כיסוי תנור של אותו מקום לא היה להן בית אחיזה תנור מפני שפיו למעלה יש לו כסוי שלא יצא הבל שלו לאחר שהדביק בו הפת מכסהו.
כמאן כר׳ אליעזר בן יעקב – ה״ה דה״מ למימר כרבי יוסי דשרי לקמן לטלטל כיסוי כלים שאין להם בית אחיזה בכלי דחברינהו בארעא אלא משום דמשנת ר׳ אליעזר בן יעקב קב ונקי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא דאמר ראב״י על כסויי תנור שאין צריך בית יד – משמע דדוקא כיסוי תנור אבל שאר כיסוי. הכלים המחוברין צריכין הן בית יד, מדאמר רבינא כמאן מטלטלינן האידנא כסויי דתנורי, אלמא לא מטלטלי׳ שאר כיסויי דכלים.⁠א וטעמ׳ דמילתא מפני שכסוי התנור כתנור עצמו לפי שאף הוא מסייע באפייתו של תנור, וכל עצמו אין אופין בו אלא מחמת סיועו, לפיכך דינו כתנור עצמו שמטלטל לעולם, או שהוא כשבר ממנו שאף הוא עושה טפקא.⁠ב והרמב״ם ז״ל הספרדיג פי׳ שלא נחלקו ר׳ יוסי וחכמים במתני׳ אלא כגון חביות הקבורות בקרקע לגמרי דרבנן אסרי מפני שאינן נראות והרי הן ככסוי הקרקעות, אבל בכסוי הכלים המגולין אף על פי שמחוברין לקרקע ל״פ רבנן במתני׳. ומצאתי בנוסחאות ישנותד העיד ר׳ יוסי הכהן. ולמאן דגריס נמי ר׳ יוסי סתם לק״מ, שאע״פ שר׳ יוסי העיד עדות זו, אפשר שבזה נחלקו שהוא סובר ה״ה לשאר כלים וחכ״א לא התיר ר״א אלא בזה בלבד, מן הטעם שפירשנו אנו. ומפני כן פ׳ רבינו הגדול ז״ל כדברי ר״א בכיסוי תנור וכדברי חכמים בשאר כלים. וכ״פ בעל הלכותה ז״ל כדברי חכמים. אבל רש״י ז״לו כ׳ עלה דפלוגתא הוא במתני׳ דאיכא למ״ד בעינן בית אחיזה. ואולי לדבריו שלש מחלוקות בדבר, דת״ק דמתני׳ אסר בכל הכלים ור״י שרי בכולהו, ור״א שרי בתנור אבל לא בשאר כלים.
א. רבנו ירד לישב בזה שיטת הרי״ף שהשיג הרז״ה עליו שפסק כרבינא וראב״י ובסוף פרקין פסק כחכמים דר״י דכסויי כלים בעי אחיזה, וכ״כ רבנו במלחמות.
ב. ברשב״א הקשה על רבנו דכ״ש שהוספת לאיסורו בלא בית יד דהא עיקר טעמא דבית יד כי היכא דלהוי בה היכרא דלא מבטל ליה לגבי קרקע והו״ל כבונה.
ג. פכ״ה הי״ב.
ד. וכ״כ רבנו במלחמות.
ה. בה״ג הל׳ שבת (יט, ד ובהוצאת הילדסהיימר ירושלים תשל״ב עמ׳ 197).
ו. ד״ה ועל כיסויו.
אמר רבינא כמאן מטלטלין האידנא כסויי דתנורא, כמאן כר״א. והרב אלפסי ז״ל פסק כן דמטלטלין אותן אע״ג שאין להם בית אחיזה, וכן נראה מדאמר רבינא דמטלטלין. אלא שקשה עליו שהוא ז״ל פסק בשלהי פרקין כת״ק דמתניתין דאסר אפילו כיסויי כלים דחברינהו בארעא, והיינו כיסוי דתנורא, וזה מתפיסותיו של הר״ז הלוי ז״ל. ושמא הרב אלפסי ז״ל מפרש דחברינהו בארעא, כגון אותן חביות שחופרין גומא וטומנין כל גופן בתוכה ואין נראה מהם כלל אלא פיהם, דהשתא הוא דאיכא למגזר אטו בור ודות, אבל תנורין דעומדין על גבי קרקע אלא ששוליהן מחוברים בטיט לקרקע הרי הן ככלים, ומעדותו של ר׳ יוסי דאמר משמיה דר״א למדנו כן, וכי קאמר רבינא כמאן מטלטלינן כיסוי דתנורי, לאו דוקא דתנורי אלא דתנורי וכל דדמי להו. וכן פירש הרמב״ם ז״ל (פכ״ה הל׳ יג).
והרמב״ן ז״ל תירץ, דרבינא דוקא דתנורי קאמר, וטעמא משום דהרי הוא כגופו של דבר, לפי שהתנור צריך לו שמסייע באפייתו, מה שאין כן בשאר כיסוי הכלים. ולא ירדתי לסוף דעתו דכל שכן שהוספת לאיסור לטלטלו בלא בית יד, דהא עיקר טעמא דבית יד כי היכא דלהוי בה היכרא דלא מבטל ליה לגבי קרקע והוי ליה כבונה. ודברי הרמב״ם ז״ל נראין עיקר.
ב באותה תוספתא הובא שהעיד ר׳ יוסי משום (בשם) ר׳ אליעזר בן יעקב על שברי תנור ישן שניטלין בשבת, ועל כיסויו של תנור שאינו צריך בית יד, שהוא נחשב ככלי ראוי לטלטול כמות שהוא. אמר רבינא: כמאן מטלטלינן האידנא כיסוי דתנורי שיטת מי מטלטלים אנו עתה כיסויי תנורים] של מתא מחסיא שאין להם בית אחיזה? כמאן שיטת מי]כשיטת ר׳ אליעזר בן יעקב.
In that same Tosefta where Rabbi Yosei testified in the name of Rabbi Eliezer ben Ya’akov about shards of an old oven that may be moved on Shabbat, and about its cover, which does not require a handle, and which is considered a vessel and may be moved as is, Ravina says: In accordance with whose opinion do we now move the oven covers in the city of Meḥasya that do not have handles? In accordance with whose opinion is it? It is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנררמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) מתני׳מַתְנִיתִין: והָאֶבֶן שֶׁבְּקֵירוּיָה אִם מְמַלְּאִין בָּהּ וְאֵינָהּ נוֹפֶלֶת מְמַלְּאִין בָּהּ וְאִם לָאו אֵין מְמַלְּאִין בָּהּ

MISHNA: A stone that is in a gourd used to draw water [kiruya], if they fill it with water and the stone does not fall, one may fill with it on Shabbat, and if not, and the stone does fall, one may not fill with it.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך קרויה
קרויהא(שבת קכה.) האבן שבקרויה. (פרה פרק ה) קרויה שהטבילוה במים (חולין נז:) והטיל בה הרופא הידוק של קרויה פי׳ אבן שבקרויה מביאין קרא יבשה ומוציאין בני מיעיה ועושין אותה חלולה ועושין אותה כעין זרנוקא לדלות בה מים מן הבור והיא קלה ואינה שוקעת במים אלא צפה ואין יכולין למלאות בה מים מן הבור וכשרוצין להכבידה נותנין בתוכה אבן מהודקת בדפנותיה שלא תהא מתנדנדת וממלאין בה מים מן הבור וכיון דאינה נופלת מתבטלת האבן והוי דופן קרויה (א״ב תרגום ירושלמי ויקח לחם וחמת מים ונסיב לחמא וקרויא דמיא).
א. [קירביס.]
מתני׳ האבן שבקירויה – דלעת יבישה חלולה וממלאין בה מים ומתוך שהיא קלה אינה שואבת אלא צפה ונותנין בה אבן להכבידה.
אם ממלאין בה ואינה נופלת – שקשורה יפה לפי הקירויה שויא כלי.
ואם לאו – הרי היא כשאר אבנים ואין מטלטל את הקירויה דשויא בסיס לאבן שנושאתה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ ו. האבן שבקרויה. דלעת יבשה חלולה וממלאין בה מים, ומתוך שהיא קלה אינה שואבת ואינה נבללת במים אלא צפה, וקושרין לה אבן להכבידה.
אם ממלאין בה ואינה נופלת. כלומר שקשורה יפה לפי הקרוייה שווייה כלי.
ואם לאו. הרי הוא כשאר אבנים, ואין ראוי לטלטל גם הקרויה, דשוייה בסיס לאבן העומדת עמה.
כסוי של תנור העשוי לינתן על פיו למעלה שלא תצא הבלה אע״פ שאין בו בית יד ליאחז בו מטלטלין אותו וכתבו גדולי המפרשים שתנור זה אינו מחובר אלא מיטלטל היה בעודו שלם ומתוך כך שבריו ניטלין וכסויו אינו צריך בית יד שלא הצריכו חכמים בית אחיזה ותורת כלי אלא בכלים המחוברים לקרקע או מכל דבר שהוא תוספת או תשמיש למחובר כגון נגר הנגרר או פקק החלון וקנה שהתקינו להיות פותח ונועל ומעשה שהוזכר בפרקים שעברו בשריתא דבי ר׳ פדת ואסיתא דבי מר שמואל וכל כיוצא בהן משמשי מחובר הם וגוזרין בהם משום כסויי קרקעות והדומים להם אבל כל שהוא משמש את התלוש אינו צריך לא בית אחיזה ולא תורת כלי אלא שיהא מתקן ושמא תאמר ואף תקון היאך הוא צריך והרי שברי עריבה דיינו שיהו ראויים לכסוי חבית ומי תקנם לכך בשבת בזו הואיל ובא מכלי גדול כבר הוכן אגב אביו ומ״מ תנור חדש אינו כלי ושבריו אסורים בטלטול ואנו מפרשים אותה אף בשחברוהו בקרקע ומפרשים ותברינהו בארעא האמור למטה בחביות הטמונות כמו שיתבאר למטה:
ג משנה האבן שבקירויה (דלעת ששואבים בה מים), אם ממלאין בה בדלעת מים, והאבן אינה נופלתממלאין בה בשבת, ואם לאו [לא], שהאבן נופלת — אין ממלאין בה.
MISHNA: A stone that is in a gourd used to draw water [kiruya], if they fill it with water and the stone does not fall, one may fill with it on Shabbat, and if not, and the stone does fall, one may not fill with it.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבת קכה. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים שבת קכה., עין משפט נר מצוה שבת קכה., ר׳ חננאל שבת קכה. – מהדורת על⁠־התורה (בהכנה), על פי כתב יד וטיקן 128, קטעי הגניזה, וציטוטים בראשונים (כל הזכויות שמורות); הפירוש על פרקים ח׳–י׳ הוא כנראה מרב האיי גאון, ר׳ נסים גאון שבת קכה., רי"ף שבת קכה. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס שבת קכה., רש"י שבת קכה., תוספות שבת קכה., ספר הנר שבת קכה. – מהדורת הרב שניאור אידנסון, ירושלים תש"ע, באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות), ר"י מלוניל שבת קכה. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., תוספות רי"ד מהדורה תליתאה שבת קכה., רמב"ן שבת קכה. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א שבת קכה. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי שבת קכה. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה שבת קכה., מהרש"א חידושי הלכות שבת קכה., פירוש הרב שטיינזלץ שבת קכה., אסופת מאמרים שבת קכה.

Shabbat 125a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Shabbat 125a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Shabbat 125a, R. Chananel Shabbat 125a, R. Nissim Gaon Shabbat 125a, Rif by Bavli Shabbat 125a, Collected from HeArukh Shabbat 125a, Rashi Shabbat 125a, Tosafot Shabbat 125a, Sefer HaNer Shabbat 125a, Ri MiLunel Shabbat 125a, Tosefot Rid Third Recension Shabbat 125a, Ramban Shabbat 125a, Rashba Shabbat 125a, Meiri Shabbat 125a, Maharshal Chokhmat Shelomo Shabbat 125a, Maharsha Chidushei Halakhot Shabbat 125a, Steinsaltz Commentary Shabbat 125a, Collected Articles Shabbat 125a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×