(1) 
אמתני׳ מַתְנִיתִין בִּזְבִינָא מִיצְעָא וְדִשְׁמוּאֵל בבִּזְבִינָא חֲרִיפָא.
אit must be that the mishna is dealing with an average sale, which is neither of particularly low quality and difficult to sell nor of particularly high quality and in high demand. Therefore, when it is sold at the fixed price, it cannot be said that either the buyer or seller benefits. Consequently, the one taking the vow must lower the price when selling to those forbidden by the vow and add to the price when buying from them. And by contrast, the case of Shmuel is referring to a keen sale, in which a sale at the fixed price is considered to be primarily beneficial to the buyer.
מתני׳ בזבינא מיצעא – דלא הוי זבינא חריפא ולא זבינא דרמיא על אפיה לפיכך שוה בשוה לא דזימנין הוי הנאת מוכר וזימנין הוי הנאת לוקח.
ודשמואל – דאמר חייב.
בזבינא חריפא – דודאי הוי הנאת לוקח לפיכך כי נאנס בידו חייב אפי׳ שוה בשוה דהנאת לוקח היא.
שאיני נהנה מישראל אוקימנא למתניתין בזבינא מציעאה אבל זבינא חריפא הנאת לוקח היא ושאיני נהנת מישראל מוכר ביותר ולוקח שוה בשוה וזבינא דרמי על אפיה הנאת מוכר היא ושאיני נהנה מישראל מוכר בפחות ולוקח שוה בשוה שאין ישראל נהנין לי מוכר שוה בשוה ולוקח בפחות: תוספתא. הנודר מישראל אסור בגרים מן הגרים מותר בישראל הנודר מישראל אסור בכהנים ובלוים מכהנים ולוים מותר בישראל הנודר מן הכהנים מותר בלוים מן הלוים מותר בכהנים תנא המודר הנאה מבני העיר כל ששהה שם י״ב חדש אסור ליהנות ממנו מיושבי העיר עד שלשים יום מותר ליהנות ממנו מכאן ואילך אסור ליהנות ממנו והמודר הנאה מבנים מותר בבני בנים.
רבא אמר אפילו תימא דברי הכל – כלומר אפילו לבני כהנים גדולים, וטעמא דמודר הנאה דשרי דמיירי בשלוה על מנת שלא לפרוע, כלומר שלא ידחקנו המלוה נמי שיזדמן ללוה ויפרענו מרצונו, דהשתא אף על פי שפרעו מדיר לבעל חוב דמודר לא חשבינן ליה כמהנה, פירוש [דהא בלאו הכי]1 אי לא בעי למפרע לא פרע.
ושוקל לו את שקלו – דוקא בששלח שקלו ונגנב או נאבד לאחר שנתרמה תרומה, אי נמי לאחר שבא לידי גזבר לא הספיק להביאו ללשכה עד שנאבד דתו לא מחייב (דתנן) [דתנו]2 תורמין על האבוד (ותני׳) [ותנן שקלים פרק ב׳ הלכה א׳] בני העיר ששלחו את שקליהם ונגנבו או שנאבדו אם משנתרמה תרומה נשבעין לגזברין, והכי מוקי לה נמי בכתובות (כתובות קח.) בפרק שני דייני, כלומר כטעמא דמתניתין דתורמין על האבוד גבי פלוגתא דתנן ובני כהנים גדולים. ומיהו משמע דדוקא לרבנן דחנן מוקמינן לה הכין, אבל לחנן לא אצטרכינן לאוקמוה בהכין, אלא בלאו הכין שרי דהא לעולם הוה ליה מבריח ארי מנכסיו, וכולה מתניתין דהכא לחנן משום אברוחי ארי הוא, ותורמין את תרומותיו אפילו בתורם משלו על של בעל הכרי, וכדאמרינן נמי לאוקמה בגמרא. ואף על גב דאמרינן במסכת כתובות, בשלמא שוקל לו את שקלו דתנן תורמין על האבוד, מחזיר לו אבדתו נמי מצוה קא עביד, אלא פורע לו חובו הא קא משתרשי ליה, אמר רב הושעיא הא מני חנן היא, רבא אמר אפילו תימא וכו׳, דמשמע לכאורה דשוקל את שקלו דכולי עלמא משום דתורמין על האבוד היא, ופורע לו את חובו הוא דמוקי מר כחנן ומר ככולי עלמא, אפילו הכי לא מסתברא אלא כדכתיבנא. וטעמא דמבריח ארי מנכסיו בין בפורע את חובו בין בשוקל את שקלו סגי, אלא דמעיקרא הוא דלא הוה משכח טעמא לפורע את חובו, ומשכח טעמא לשקול את שקלו, ולבתר דאוקי לפורע את חובו כחנן תו לא אצטרכינן לההיא טעמא דשוקל לו את שקלו. אלא מיהו בירושלמי משמע דשוקל לו את שקלו לכולי עלמא, משום ההוא טעמא דתורמין על האבוד הוא דגרסינן התם [כתובות פרק שלשה עשר הלכה ב׳] ומייתי הריא״ף בהלכות בפרק שני דייני, רבי אבא בר ממל (או׳) [בעי]3 הפורע שטר חוב לחברו שלא מדעתו פלוגתא דחנן ובני כהנים גדולים, אמר רבי יוסי טעמא דבני כהנים גדולים התם לית עלה בדעתו שתמות אשתו ברעב, ברם הכא מפייס הוינא ליה והוא מחלי לי (ואף על גב דגבי) [הגע עצמך דהוה גבי]4 משכון מפייס הוינא ליה והוה קא יהיב לי משכוני, עד כאן בירושלמי. והאי טעמא לא סליק אלא לפורע את חובו אבל לא לשוקל את שקלו, ואף הוא אינה ראיה דרבי יוסי הוא דסבירא ליה דחנן ורבנן לא פליגי אלא במפרנס אשת חברו אבל בעלמא לא, אלא תרווייהו בחדא שיטתא קיימי, והוא הדין נמי לרבה דאוקי לה למתניתין דהמודר הנאה ככולי עלמא, ופירש טעמא דפורע בשלוה על מנת שלא לפרוע, קסבר דשוקל לו שקלו ככולי עלמא היא, ומשום דתורמין על האבוד, אי נמי דבין רבה דהכא בין רבי יוסי דירושלמי אליבא דרבנן דחנן קאמרי, אבל לחנן כולי אעלמא אמרי דמשום מבריח ארי מנכסיו הוא, וכטעמא דמסיק בירושלמי, דאפילו בבעל חוב דוחק וכדכתיבנא לעיל, ומשום דלא נכנס לתוך ידו כלום. ותדע לך דעל כרחך מאן דמוקי לקמן (נדרים לו:) תרם את תרומותיו בתורם משלו על של בעל הכרי לית ליה טעמא דירושלמי, דהא בתרומה לא שייך למימר מפייס הוינא. ויש מי שפירש כאן דיהיב על מנת שלא לפרוע, כלומר דיהיב האי מדיר לבעל חוב של מודר על מנת שלא (יחזיר) [יחזור]5 ויפרע ממנו, ואיברא דלישנא דגמרא אתיא שפיר להאי פירושא, מדקאמר דיהיב על מנת שלא לפרוע, ולא קאמר שלוה על מנת שלא לפרוע, כדאמרינן התם בפרק שני דייני, והתם מוקי לה בחד טעמא, והכא בטעמא אחרינא, והיינו נמי דהתם אמרינן רב הושעיא לא אמר כרבה (כסיפא) [כיסופא]6 מיהא מי לית ליה, והכא אמרינן טעמא אחרינא דשייך למאי דקאמר דיהיב לבעל חוב על מנת שלא לפרוע מן הלוה, והיינו דקאמר גזרה שלא לפרוע אטו לפרוע. ומיהו אינו מחוור בעיני כלל, חדא דהא לא איצטריך ליה לרבה כלל למימר על כרחין (או) [אי]7 כרבנן דחנן מוקמת לה מתניתין, ודאי מסתמא בדיהיב מדיר על מנת שלא לפרוע מן המודר (היא) [הוא]8 בדיהיב על מנת ליפרע היינו מלוהו, דהא לדידהו חוזר הוא ונפרע ממנו דמלוה ממש חשבינן ליה, ואם כן אמאי נקט פורע את חובו ליתני מלוהו, ועוד דתנן במתניתין המודר הנאה מחברו לא ילונו, אלמא פורע לו את חובו דקתני פורע על מנת לפרוע היא מתניתן אלא דמדיר יהיב לבעל חוב על מנת שלא ליפרע הא לא מעלה ולא מוריד, דהא כיון דמדינא (בפרע) [בפורע]9 סתם חייב הלוה להחזיר לו לפורע כאילו הלוהו, אם חוזר ונפרע [הרי זה אסור משום דמלוהו ותנן לא ילוהו, ואם אינו חוזר]10 (אלו) [אלא]11 שנתן על מנת שלא (לפרע) [ליפרע]12 היינו נותן לו מתנה, דהא אי בעי יהיב בתורת פרעון וחוזר וגובה, וכל שהוא יכול ליתן ולחזור ולגבות, כשנותן על מנת שלא לגבות היינו מתנה, וכדתנן מקום שנוטלין עליה שכר תפול הנאה להקדש, אבל לחנן דסבירא ליה דכל שפורע ואפילו על מנת ליפרע אינו יכול לחזור ולגבות דמבריח ארי מנכסיו הוא, אם כן בין בפורע על מנת שיחזור ויגבה ממנו, בין בפורע על מנת שלא יפרע ממנו אינו (אלא) [לא]13 כמלוה ולא כנותן מתנה, אלא כמזיק נכסיו על מנת שיבריח ארי מנכסי חברו, וגרמת הנאה בעלמא היא דקא גרים ליה, והיינו דאמרינן להדיא בגמרא, אלמא מבריח ארי מנכסיו הוא, ואי בפורע על מנת שלא ליפרע ממנו שרי, אפילו למאן דלית ליה מבריח ארי מנכסיו, מנא ליה דהאי תנא סבר דפורע חובו של חברו מבריח ארי מנכסיו הוי, דלמא משום דיהיב על מנת שלא לפרוע הוא מתניתין לכולי עלמא, והא דאמרינן הכא בדיהיב על מנת שלא לפרוע, והתם אמרינן בשלוה על מנת שלא לפרוע, תרוייהו לחד פירושא סלקן, ולישני בעלמא נינהו, ודאמרינן נמי התם (כסיפא) [כיסופא] מיהא (אית) [לפי הגמרא בכתובות ק״ח ע״ב צריך לומר: מי לית, וכן כתב רבינו] ליה, והכא אמרינן גזרה שלא לפרוע אטו על מנת לפרוע תרי טעמי נינהו, והכי קאמר חדא והתם קאמר חדא וטובא איכא דכותיה. כן נראה לי. ותורם את תרומתו מעשר מעשרותיו דקתני, בתורם ומעשר משל בעל הכרי על בעל הכרי, ובאומר כל הרוצה לתרום יתרום, והא דהוה מוקי לה בגמרא בתורם משלו על בעל הכרי, ההיא אליבא דחנן היא, אבל לרבנן לא אפשר לאוקמה בהכי, דהא קא משתרשי ליה, וכדכתיבנא לעיל.
עמד אחד ופרנס את אשתו הניח מעותיו על קרן הצבי – מסתברא לי דדוקא בפורע ומפרש שמחמת מזונות שחייב לה בעלה הוא נותן לה דבכי האי גוונא הוא אינו חייב לשלם, כיון דלא אמר לו שיפרע לה בשבילו, והיא נמי אינה חייבת לשלם שהרי לא לותה ממנו לא אכלה אלא בתורת פרעון חוב, אבל כשפרנס סתם חוזר הוא וגובה, שכל המפרנס סתם אינו מפרנס בתורת מתנה אלא בתורת הלואה, והראיה [עיין בחושן משפט סימן ר״ד בבית יוסף שכן כתב רבינו בתשובותיו] מיתומים שסמכו אצל בעל הבית דיתומים קטנים אינן יכולין להתנות, ועוד מן (בבא מציעא קא.) היורד לתוך שדה חברו ונטעה שלא ברשות. ועוד דגרסינן בירושלמי [פרק חמישי הלכה א׳] במסכת מציעא, גבי המלוה את חברו לא ידור בחצרו, חד בר נש אשאיל לחבריה דינרין אשריתיה גו ביתיה, אמר ליה הב לי אגר ביתי אמר ליה הב לי דינרי, אתא עובדא קומי ר׳ בא בר בינא [בירושלמי לפנינו גריס: אמר ליה וקים] ומריקא ליה מאי דהוה חזי למשרייה, והכא ודאי בשהשרה אותו בגו ביתיה סתם קא מיירי, ולא במעמידו מפורש בשכר, דאי לא לא הוה אמר ליה אידך הב לי דינרי, ואשרותיה נמי לא באגר משמע, וכן נמי לא משום רבית קאמר, דאם כן לא הוה אמר ליה אלא הב לי אגר ביתי, אלמא כל שמשרה את חברו בתוך ביתו סתם, לא לתורת מתנה ולהעמידו בחנם מתכוון אלא בשכר, וכיון שכן המפרנס אשת חברו סתם, לא בתורת מתנה מפרנס ולא בתורת פרעון חיוב מזונות הבעל אלא בתורת מלוה, והיא או בעלה חייבין לשלם. ונראה לי דכיון שכן המפרנס סתם אשת חברו הרי הוא חוזר ונפרע מן הבעל, כיון שהבעל חייב במזונותיה בתנאי בית דין, דהוה ליה כיורד לתוך שדה של חברו כדאמרן, והוא הדין לזן את עבדו ואת שפחתו העבריים, שאין הבעלים יכולים לומר להם עשה עמי ואיני זנך, דכל המלוה מזונות סתם לאלו כאילו מלוה לאדון, תניא לקמן (נדרים מז:) בפרק השותפין האומר לאשתו קונם שאני נהנה לך לוה ובעלי חוב באין ונפרעין ממנו, וההיא לא משמע לי דבלוה ממש היא, דאי בשלוחה היא בפירוש מן המלוה בכי הא אין בעל חוב יכול לחזור על בעלה, שהוא לא הלוה את הבעל אלא את האשה, וממנה הוא גובה והיא חוזרת וגובה ממנה, וכמו שפירש רש״י ז״ל במסכת כתובות בפרק שני דייני גזרות (רש״י כתובות קז: ד״ה חנן וכו׳), לותה ואכלה תובעה ממנה והיא תובעת מן הבעל. וכיון שכן אם בעלי חוב באים ונפרעים מן הבעל ומדעתו, הוה ליה כמודר הנאה מחברו שפורע לו את חובו דגרם הנאה בלחוד היא, ולא שייך למידק מינה אי כגדולים דמו או לא, בכי האי גוונא דהאי מבריח ארי מנכסיו והוא לחנן, ולרבנן דחנן הרי זה אסור לגמרי. ועוד דאי בכי האי גוונא קא מיירי, למה לן לאהדורי בתר ברייתא דהאומר לאשתו, לידוק ממתניתין דבפרקין (נדרים מג.) דתנן המודר הנאה מחברו, ואין לו מה יאכל ילך אצל חנוני הרגיל אצלו ואומר לו איש פלוני מודר הנאה ממני ואיני יודע מה אעשה לו, הוא נותן לו ובא ונוטל מזה, הלכך על כרחך בשלא לותה היא קא מיירי, אלא ודאי במפרנס סתם, ולוה לאו דוקא לוה בפירוש אלא אוכלת סתם מידו לוה קרי לה, משום דדינא הכי דמלוה היא ולא מתנה, ומיהו ההיא דלוה ובעלי חוב באים ונפרעין ממנו דאייתינן לאו ראיה הוא כל כך, דאיכא לדחויי דלא דמי לפורע לו חובו, דשאני התם שהבעל חייב לשלם מלותה, והלכך איכא לדמויי לחליפי איסר, ולקמן במקומה נאריך בה יותר בסייעתא דשמיא.
1. כן בשיטה מקובצת בשם רשב״א.
2. כן בשיטה מקובצת בשם רשב״א.
3. כן בשיטה מקובצת בשם רשב״א.
4. כן בשיטה מקובצת בשם רשב״א, וכן בירושלמי.
5. כן בשיטה מקובצת בשם רשב״א.
6. כן בשיטה מקובצת בשם רשב״א.
7. כן בשיטה מקובצת בשם רשב״א.
8. כן בשיטה מקובצת בשם רשב״א.
9. כן בשיטה מקובצת בשם רשב״א.
10. כן בשיטה מקובצת בשם רשב״א.
11. כן בשיטה מקובצת בשם רשב״א.
12. כן בשיטה מקובצת בשם רשב״א.
13. כן בשיטה מקובצת בשם רשב״א.
הלוקח כלים מבית האומן לשלחם לבית חמיו ר״ל לארוסתו והתנה במקחו על מנת שאם מקבלין ממנו יתן דמיהם כמו שהתנה ואם לא יקבלוה יהא נותן שכרו כפי טובת הנאה שיקבל מהם במה שמחזיקים לו טובה על שהוא משגיח בכך נאנסו בהליכה חייב שכל שלא נתברר אם יקבלום אם לאו הרי הם בחזקת לקוחים וחייב באחריותם ולא מפני שרוב חותנים מקבלים שהרי אין הולכין בממונות אחר הרוב אלא שמאחר שהורגלו לקבל חזקה הוא שיקבלהו והרי יש כאן רוב וחזקה וזו ודאי פירושו בשהדמים קצובים או שקצץ דמיהם עמו בחזרה פטור ר״ל מן האונסין שמאחר שנתברר שלא קבלום נסתלק מעליו דין מקח ונעשה עליהם שומר שכר להתחייב בגניבה ואבידה:
לקחה על מנת למכור אפילו התנה שיביאם למקום פלוני ואם לא ימכור שם שיחזירנה לו אף בחזרה חייב שכל שעה דעתו למכור בכל מקום שיוכל ולא יצאה מחזקת מקח עד שתחזור לרשות בעלים וכמו שביארנו במציעא פרק האומנין וכן אם היה סרסור והוא שהוא לוקח מזה ומוכר לזה וכשאינו יכול למכור הוא מחזירה ונטל בהמה מאחד למכרה בשוק ולא מכרה והיה מחזירה ומתה בחזרה חייב שכל שהוא נוטל מזה רגיל הוא למכור בכל מקום שיוכל בין בהליכה בין בחזרה ויש מפרשים בסרסור זה כסרסורים שלנו שנוטלים חפצים של בעלי בתים ונותנין להם שכר ואין הדברים נראין לחייב באלו כלל לא בהליכה ולא בחזירה:
בתוספתא אמרו הנודר הנאה מבני העיר ובא אחד וישב שם ור״ל שהיה שם בשעת הנדר אפילו עמד שם כל שלשים בתורת דירה מותר בו כלומר עד שיעמוד שם שנים עשר חדש אבל אם נדר מיושבי העיר אפילו לא היה שם בשעת הנדר כל שעמד שם שלשים יום בתורת דירה אסור בו:
נשלם הפרק תהלה לאל:
הפרק הרביעי בע״ה ובישועתו:
אין בין המודר וכו׳ כבר ביארנו בפתיחת המסכתא על החלק החמישי שבה שהכונה בו לבאר במודר הנאה מחבירו באי זה דבר אסור בהנאתו ובאי זה דבר מותר ודין שותפין שנדרו הנאה זה מזה ושזה החלק יתבאר בפרק זה ובפרק שאחריו ר״ל השותפין ומכל מקום בזה הפרק יבאר בכל מודר הנאה על אי זה צד אסור בהנאת חבירו ועל אי זה צד מותר ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשלשה חלקים הראשון לבאר במה נאסר מודר הנאה מחבירו סתם יותר ממודר הימנו מאכל השני לבאר בו מה שהמדיר את חבירו יכול לההנאותו ואלו דברים יצאו מכלל הדברים הדומים לאלו לאיסור השלישי מה שהותר בו על ידי אמצעי ולא על ידי עצמו זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:
קונם שאני נהנה להם והם לי יהנה לאומות – פירש הרב פינחס הלוי ז״ל דהא קא משמע לן דלא תימא דהוה ליה כנשבע על דבר שאי אפשר לקיימו כנשבע שלא יישן שלשה ימים דהא אכתי מצי ליתהני לאומות העולם ודבר שאפשר לקיימו הוא אבל אבל נדר שלא יהנה לעולם לבריות ולא יהנו הם לו הוי דבר שאי אפשר לקיימו והיו מלקין אותו ונהנה לאלתר.
תוספתא הנודר מישראל אסור בגרים – פי׳ דגרים נמי בכלל ישראל והיינו גר שמל וטבל כראוי.
מן הגרים מותר בישראל – דלאו גרים מיקרו ופשיטא אלא דתנא לה אגב רישא.
מישראל אסור בכהנים ולוים – דכולהו בכלל ישראל.
מכהנים ולוים מותר בישראל הנודר מן הכהנים מותר בלוים מן הלוים מותר בכהנים – פירוש ואע״ג דבעשרים וארבעה מקומות נקראו הכהנים לוים כדאי׳ ביבמות (דף פו:) לא קרו אינשי לוים אלא ללוים ממש ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם ומסתברא דנודר מן הכהנים אסור בחללי כהונה דהנהו נמי כהנים מיקרו והיינו דלא נקט אלא מותר בלוים וכ״ד מורי נ״ר.
תניא המודר הנאה מבני העיר כל ששהה שם שנים עשר חדש – פירוש קודם נדרו הוו מבני העיר ואסור בהם וכן הדין בנודר מאנשי העיר כדמוכח בב״ב בפרקא קמא (דף ח.) והתם תנן שכל שקנה שם בית דירה הרי הוא כאנשי העיר מיירי לתת בפסי העיר ובמסים וארנוניות והוא הדין לנדרים דכי הדדי נינהו כדאיתא התם ודעת מורי נר״ו שהנודר או המחרים על מי שהוא מקהל פלוני דינו כנודר מבני העיר.
מיושבי העיר עד שלשים יום מותר ליהנות ממנו – מכאן ואילך כלומר שנשתהה בעיר שלשים יום קודם לנדרו של זה ואפילו דעתו לחזור חשוב יושבי העיר ואסור ליהנות ממנו.
והמודר הנאה מבנים מותר בבני בנים – פירוש דאע״ג דבלשון תורה מיקרו בני בנים בנים בנדרים הלך אחר לשון בני אדם ולא מיקרו בנים אלא בנים ממש מיהו יש במשמע אפילו בנו ממזר ומסתברא דנודר הנאה מזרעו אפילו בני בנים בכלל דהכי מיקרו אפילו בלשון בני אדם.א
א. בתוס׳ שלפנינו לא הוזכר הך בבא דהמודר מבנים ואולם הרא״ש הביא ברייתא זו ועיין בספר משכנות יעקב פרשת בלק דף קע״ו ע״ב ועיין במסכת בתרא דף קמ״ג ע״ב שהביאו הש״ס.
מתניתין בזבינא מציעא ודשמואל בזבינא חריפא – כלומר דבזבינא מציעא איכא הנאת מוכר ולוקח ומש״ה כשאסר הנאת ישראל עליו לוקח ביתר ומוכר בפחות כי היכי דלא לתהני וכשאסר הנאתו על ישראל לוקח בפחות ומוכר ביתר כי היכי דלא ליתהנו אינהו דבזבינא מציעא כי מזבן ליה שוה בשוה תרוייהו מתהנו ונראה בעיני דגמרא ודאי כי מוקי מתני׳ בזבינא דרמי על אפיה א״נ בזבינא חריפא מידע ידע דמתני׳ לית לה אוקימתא בהכי אלא לגלויי דיני קא בעי ולאשמועינן דזבינא דרמי על אפיה הנאת מוכר ולא לוקח וזבינא חריפא הנאת לוקח ולא מוכר וזבינא מציעא הנאת שניהם והני מילי כשנמכר שוה בשוה אבל כי נמכר ביותר אפילו זבינא חריפא הנאת מוכר ולא לוקח וכי נמכר בפחות אפילו זבינא דרמי על אפיה הנאת לוקח ולא מוכר הדין הוא כללא דשמעתא.
מתניתין כולה בין רישא בין סיפא בזבינא מציעא דלא חריפא כולי האי ולא רמיא על אפיה ומשום דליכא למיקם עלה דמילתא הי מינייהו קא מתהני קא פסיק ותני דשוה בשוה לא. פירוש.
במתניתין ואסור במולי עובדי כוכבים שאיני נהנה למולים אסור בערלי ישראל מותר במולי עובדי כוכבים שאין כו׳ כצ״ל:
מתניתין בזבינא מיצעא [משנתנו עוסקת במכר ממוצע] שאינו גרוע ובלתי נמכר, וגם לא במכר חריף שהכל להוטים אחריו, אלא במכר רגיל שכאשר נמכר במחיר הקצוב אין לומר שהמוכר או הקונה נהנה יותר, ומשום כך המודר הנאה צריך לפחות מן המחיר כאשר הוא מוכר, ולהוסיף עליו כאשר הוא קונה. ודבריו של שמואל הם בזבינא חריפא [במכר חריף] שאז הקניה במחיר השווה נחשבת כהנאת הלוקח.
it must be that the mishna is dealing with an average sale, which is neither of particularly low quality and difficult to sell nor of particularly high quality and in high demand. Therefore, when it is sold at the fixed price, it cannot be said that either the buyer or seller benefits. Consequently, the one taking the vow must lower the price when selling to those forbidden by the vow and add to the price when buying from them. And by contrast, the case of Shmuel is referring to a keen sale, in which a sale at the fixed price is considered to be primarily beneficial to the buyer.
הכל
(2) תַּנְיָא כְּוָתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל גהַלּוֹקֵחַ כֵּלִים מִן הַתַּגָּר לְשַׁגְּרָן לְבֵית חָמִיו וְאָמַר לוֹ אִם מְקַבְּלִין אוֹתָן מִמֶּנִּי אֲנִי נוֹתֵן לְךָ דְּמֵיהֶם וְאִם לָאו אֲנִי נוֹתֵן לְךָ לְפִי טוֹבַת הֲנָאָה שֶׁבָּהֶן נֶאֶנְסוּ בַּהֲלִיכָה חַיָּיב.
The Gemara comments: It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Shmuel that taking an item from the seller to inspect it before purchase is considered like borrowing it. In the case of one who takes utensils from a merchant in order to send them to his father-in-law’s house as a gift and says to the merchant: If they accept them from me I will give you their value, and if they do not want them, I will give you a sum of money according to the value of the financial benefit that I received from them, i.e., I will pay something for the benefit that I received from showing my father-in-law that I want to honor him, then if an accident occurs to the utensils on the way to the house of the father-in-law and they are broken, the buyer is liable to pay because he has the status of a borrower.
The Gemara comments: It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Shmuel that taking an item from the seller to inspect it before purchase is considered like borrowing it. In the case of one who takes utensils from a merchant in order to send them to his father-in-law’s house as a gift and says to the merchant: If they accept them from me I will give you their value, and if they do not want them, I will give you a sum of money according to the value of the financial benefit that I received from them, i.e., I will pay something for the benefit that I received from showing my father-in-law that I want to honor him, then if an accident occurs to the utensils on the way to the house of the father-in-law and they are broken, the buyer is liable to pay because he has the status of a borrower.
נאנסו בהליכה חייב – (מפני שהוא כנושא שכר) בההיא הנאה דאית ליה שמניחו להוליכו לבית חמיו גמר ומקני נפשיה.
תניא כוותיה דשמואל הלוקח כלים לשגר לבית חמיו ואמר לו אם מקבלין אותן ממני אני נותן לך דמיהן ואם לאו אני נותן לך כפי טובת הנאה שבהן ונאנסו בהליכה חייב בחזרה פטור מפני שהוא כנושא שכר – פירוש: האי דתני ואם לאו אני נותן לך כפי טובת הנאה שבהן רבותא נקט דלא מיבעיא אי יהבינהו ניהליה בחנם דחייב באונסין שהרי כל ההנאה שלו אלא אף על פי שהוא פורעו שכר הכבוד שנתכבד בהם בבית חמיו אפילו הכי חייב באונסין דנהי דפרעיה מן הכבוד שנתכבד וקנה אותה ההנאה בדמים עדיין יש לו ההנאה שמפיק מאוויי לבבו ומוצא הכלים שחפץ בהם לקנותם ואם יתרצו בבית חמיו הרי הן מוכנין לו לקנותם ואין עיכוב בדבר דבקיצי דמיה בענן לאוקומה כי ההיא דשמואל ודמיא ללוקח כלי לבודקו ונאנס בידו שהוא חייב והוייא סייעתא דשמואל והאי דקתני מפני שהוא כנושא שכר1 לאו אנאנסו בהליכה חייב קאי דנושא שכר פטור מן האנוסין אלא אבחזרה פטור קאי ולמימרא דפטור מן האונסין אבל מיהו חייב בגניבה ואבידה דלא גרע מנושא שכר דבההיא הנאה דאיתהני מיניהו בהליכה נעשה עליהן שומר שכר אפילו בחזרה עד שיגיעם ליד הבעלים והכי אמרינן בפרק השוכר את האומנין בה׳ כל האומנין תנן התם או שאמר לו השואל שלח ושילחה ומתה חייב וכן בשעה שמחזירה אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא לא שנו אלא שהחזירה בתוך ימי שאלתה אבל לאחר ימי שאלתה פטור ואמרינן איבעיא להו פטור משואל וחייב כשומר שכר או דילמא שומר שכר נמי לא הוי אמר אמימר מסתברא פטור משואל וחייב כשומר שכר הואיל ונהנה מהני הוי תניא כותיה דאמימר הלוקח כלים כול׳ עד מפני שהוא כשומר שכר. ופירש המורה התם ומהו נשיאות שכרו הואיל ומתפאר בהן ונהנה שנתפאר בהן והינו כותיה דאמימר דאף על גב דיהיב ליה כפי טובת הנאה שבהן הוי עליהו כשומר שכר אפילו לאחר שכלתה שמירת המקח הואיל ונהנה וכל שכן גבי שאלה דלא יהיב מידי. ואינו נראה לי שזהו שכירות נשיאות שכרו שנתפאר בהן שהרי פרעו והוה ליה כשוכר ובההיא הנאה לא הוה מיתחייב בהליכה אלא בגניבה ואבידה ובחזרה הוה פטור אפילו מגנבה ואבדה כשומר חנם כדאמרינן התם בההיא הילכתא דשומר שכר בחזרה פטור מגנבה ואבדה אלא ההנאה היא שמפיק זממו ומאויי לבבו ומוצא לקנות כלים הצריכין לו ואותה ההנאה באה אצלו בחנם ובעבור אותה ההנאה נתחייב באונסין כשואל ובעבור אותה ההנאה מתחייב בחזרה כשומר שכר ושתי הנאות יש כאן אם מקבלין אותן יש לו הנאת המקח שמצוי לו והיה נותן מעות לסרסור שימציא לו ובאו לו בחנם והנאת הכבוד אם לא יקבלו אותן ועל זו ההנאה פרעו אבל על הנאה הראשונה לא פרעו ועל ההנאה ראשונה הוא מתחייב באונסין בהליכה ונעשה עליהן שומר שכר בחזרה.
1. כן הושלם בדפוסים. בכ״י ששון 557 חסר: ״שכר״.
ואם לאו אני נותן לך לפי טובת הנאה שבהן – כלומר לפי מה שנהניתי במה שיחזיקו לי טובה כשהן רואים שאני מחזר לשגר להם כלים.
נאנס בהליכה חייב – לפי שכל הנאה שלו והיינו סייעתיה דשמואל.
לשגרן לבית חמיו ואמר חתן לתגר אני נותן לך לפי טובת הנאה שבהם. לפי הטובה שיחזיקו לי. צריך לומר שיש בהן פחת קצת שאם לא כן חושש אני בו משום רבית כדודא דמר עוקבא דאי לאו פחתא דנחשא הוה אגריה אסור פרק איזהו נשך. ודומה לצאן ברזל שאסור לקבל מישראל. בהליכה חייב. דהוי כשואל דכל הנאה שלו וחייב באונסין. בחזרה פטור שכבר פסקה הנאתן דמאחר שברצונו תלוי להשיבם הוי שואל עליהו בשעת הולכה אבל בחזרה לא שכבר נפסקה הנאתן אלא כשומר שכר או כשוכר הוי וחייב לכל הפחות בגנבה ואבדה דנושא שכר הוא במה שהחזיקו לו טובה בבית חמיו. וכן משמע פרק השוכר את האומנין דמפני שהוא כנושא שכר אחזרה קאי. הרא״ם. והרי״ץ ז״ל כתב כשיטת רש״י ז״ל וז״ל: בהליכה חייב. דשמא יקחוהו מידו והנאת לוקח הוא ולפיכך חייב. אבל בחזרה פטור מלשלם אלא כדי טובת הנאה שהיה לו ממה שהראה בדעתו שרצה לקנות כלים לצורך בית חמיו ולא נשאר בשבילו כלל. ומכל מקום לשלם תשלומין גמורין לא דהא לית הנאה גמורה מינייהו דהא לא קבלוהו. מפני שהוא כנושא שכר. אחיוב דרישא קאי. חייביה רב נחמן לשלומי. לפי שהסרסור הוא נושא שכר שאם ימכרנו יתנו לו שכרו. ומאד קשה בעיני האי מסקנא דהכא משמע דנושא שכר חייב באונס מיתה והתם בבא מציעא קיימא לן הילכתא פסיקתא ולית מאן דפליג דנושא שכר פטור מאונסין ואינו חייב אלא בגניבה ואבידה. ואם נאמר דאין לחוש על מסקנא זו יש תימה כי הכא עיקר הפוסקים של התלמוד מודו בזה דהיינו רב נחמן ורבא. על כן צריך עיון גדול. עד כאן.
תוספתא הנודר מישראל אסור בגרים. פירוש דכיון שנתגיירו הוו כישראל ובשם ישראל יכנו. מן הגרים מותר בישראל. הנודר מישראל אסור בכהנים ולויים מכהנים ולויים מותר בישראל. הנודר מן הכהנים מותר בלויים מן הלויים מותר בכהנים. תניא המודר הנאה מבני העיר כל ששהה שם שנים עשר חדש. מיושבי העיר עד שלשים יום מותר ליהנות ממנו מכאן ואילך אסור ליהנות ממנו. פירוש דיושבי העיר נקרא בשלושים יום. המודר הנאה מבנים מותר בבני בנים. פירוש דאף על גב דאמרינן בני בנים הרי הן כבנים בנדרים הלך אחר לשון בני אדם ואינן קורין בנים לבני בנים. הרנב״י.
ברש״י נאנסו בהליכה חייב כו׳ בההיא הנאה כו׳ ערלים הן הס״ד ביני ובניך הס״ד כצ״ל:
ברא״ש בטובת הנאה שאני נהנה כו׳ רוצה לכבדם הס״ד כצ״ל:
בר״ן נמי סמכא הס״ד הנאת מוכר הס״ד מזבין ליה הס״ד על אפיה הס״ד אלא למוכר הס״ד דסיפא אתינן הס״ד הנאה שלו הס״ד ומ״ה כשאסר הנאת כו׳ דמתניתין לית לה כו׳ דשמעתא הס״ד התם בל״א הס״ד נכתבו בפ׳ מילה והס״ד כצ״ל:
ומעירים: תניא כותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של שמואל שלקיחת דבר, כאשר מתנה הקונה שיוכל להחזירו נחשבת כהשאלה. ששנינו: הלוקח (הקונה) כלים מן התגר (הסוחר) על מנת לשגרן (לשלוח אותם) לבית חמיו (אבי אשתו) כמתנה, ואמר לו לתגר: אם מקבלין אותן ממני — אני נותן לך דמיהם, ואם לאו שלא ירצו במתנה זו — אני נותן לך לפי טובת הנאה שבהן, כלומר, אשלם משהו עבור ההנאה שהיתה לי במה שהראיתי לבית חותני שאני רוצה לכבדם, אם נאנסו בהליכה, שקרה אונס לכלים ונשברו בזמן שהוליך אותם לבית חותנו — חייב הלוקח, מפני שהוא כשואל.
The Gemara comments: It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Shmuel that taking an item from the seller to inspect it before purchase is considered like borrowing it. In the case of one who takes utensils from a merchant in order to send them to his father-in-law’s house as a gift and says to the merchant: If they accept them from me I will give you their value, and if they do not want them, I will give you a sum of money according to the value of the financial benefit that I received from them, i.e., I will pay something for the benefit that I received from showing my father-in-law that I want to honor him, then if an accident occurs to the utensils on the way to the house of the father-in-law and they are broken, the buyer is liable to pay because he has the status of a borrower.
הכל
(3) בַּחֲזָרָה פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּנוֹשֵׂא שָׂכָר.
But if the father-in-law did not want them and returned them to the seller, and an accident occurred on the return trip, the buyer is exempt because he is like a paid bailee. Since the father-in-law decided not to accept them, and the prospective buyer no longer benefits from them, he is not considered to be a borrower, but rather, a paid bailee of these utensils, and a paid bailee is exempt in the case of an accident.
But if the father-in-law did not want them and returned them to the seller, and an accident occurred on the return trip, the buyer is exempt because he is like a paid bailee. Since the father-in-law decided not to accept them, and the prospective buyer no longer benefits from them, he is not considered to be a borrower, but rather, a paid bailee of these utensils, and a paid bailee is exempt in the case of an accident.
פטור מפני שהוא כנושא שכר. אחזרה קאי דתו לא הוי שואל דפסקה הנאתו ומיהו ש״ש הוי וחייב בגנבה ואבדה דהואיל ונהנה מהנה:
ובחזרה פטור מפני שהוא כנושא שכר – ונושא שכר פטור על האונסין ומיהו בגנבה ואבדה חייב כנושא שכר דהא אסיקנא בפרק האומנין שכל שואל לאחר שכלו ימי שאילתו נעשה שומר שכר דהואיל ונהנה מהנה ומוכח לה התם מהך ברייתא דכיון דבהליכה הוה שואל בחזרה מיהא נהי דלא הוי שואל שומר שכר הוי.
אבל אם נאנסו בדרך חזרה שלא רצו את הכלים הללו בבית חותנו, והחזירם למוכר — פטור, מפני שהוא כנושא שכר. שכיון שהחליט שלא לקנותם, ושוב אינו נהנה מהם — אינו נחשב עוד כשואל אלא כשומר שכר על הכלים הללו, ושומר שכר פטור מן האונסין.
But if the father-in-law did not want them and returned them to the seller, and an accident occurred on the return trip, the buyer is exempt because he is like a paid bailee. Since the father-in-law decided not to accept them, and the prospective buyer no longer benefits from them, he is not considered to be a borrower, but rather, a paid bailee of these utensils, and a paid bailee is exempt in the case of an accident.
הכל
(4) דהָהוּא סַפְסִירָא דִּשְׁקַל חֲמָרָא לְזַבּוֹנֵי וְלָא אִיזַּבַּן בַּהֲדֵי דַּהֲדַר אִיתְּנִיס חַמְרָא חַיְּיבֵיהּ רַב נַחְמָן לְשַׁלּוֹמֵי אֵיתִיבֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן נֶאֶנְסוּ בַּהֲלִיכָה חַיָּיב בַּחֲזָרָה פָּטוּר.
The Gemara relates: There was a certain middleman [safseira] who took a donkey to sell but it was not sold, i.e., he was unsuccessful in finding a buyer. While he was in the midst of returning the donkey to its owner, an accident occurred to the donkey. Rav Naḥman then obligated him to pay for it. Rava raised an objection to Rav Naḥman from this baraita: If an accident occurred while on the way, he is liable to pay; if it occurred on the return trip he is exempt. Since the case involving Rav Naḥman occurred on the return trip, why did Rav Naḥman obligate him to pay?
The Gemara relates: There was a certain middleman [safseira] who took a donkey to sell but it was not sold, i.e., he was unsuccessful in finding a buyer. While he was in the midst of returning the donkey to its owner, an accident occurred to the donkey. Rav Naḥman then obligated him to pay for it. Rava raised an objection to Rav Naḥman from this baraita: If an accident occurred while on the way, he is liable to pay; if it occurred on the return trip he is exempt. Since the case involving Rav Naḥman occurred on the return trip, why did Rav Naḥman obligate him to pay?
ההוא ספסירא דשקל חמרא לזבוני בשוקא כול׳ – היא היא המעשה שמביא בפרק השוכר את האומנין ההוא גברא דזבין ליה חמרא לחבריה ואמר ליה קא ממטינא ליה לדוך פלן כול׳.
ההוא ספסירא דשקל חמרא לזבוני בשוקא – דרכן של אותן סרסורין היה ליקח בהמה בדמים קצובים והיו מתנים עם הבעלים שאם לא ימצאו לוקחין שיחזירוה להם והכי מוכח בהדיא בפרק האומנין בהאי עובדא גופיה דמייתי לה התם בלישנא אחרינא.
מסופר: ההוא ספסירא דשקל חמרא לזבוני [סרסור, מתווך אחד שלקח חמור למכור אותו] ולא איזבן [נמכר]. בהדי דהדר [בזמן שחזר] בדרכו להחזיר את החמור לבעליו איתניס חמרא [קרה אונס לחמור], חייביה [חייב אותו] רב נחמן לשלומי [לשלם]. איתיביה [הקשה לו] רבא לרב נחמן מברייתא זו: נאנסו בהליכה — חייב, בחזרה — פטור. והרי כאן אירע האונס בזמן החזרה!
The Gemara relates: There was a certain middleman [safseira] who took a donkey to sell but it was not sold, i.e., he was unsuccessful in finding a buyer. While he was in the midst of returning the donkey to its owner, an accident occurred to the donkey. Rav Naḥman then obligated him to pay for it. Rava raised an objection to Rav Naḥman from this baraita: If an accident occurred while on the way, he is liable to pay; if it occurred on the return trip he is exempt. Since the case involving Rav Naḥman occurred on the return trip, why did Rav Naḥman obligate him to pay?
הכל
(5) אֲמַר לֵיהּ החֲזָרָה דְסַפְסִירָא הוֹלָכָה הִיא דְּאִילּוּ מַשְׁכַּח לְזַבּוֹנֵי אֲפִילּוּ אַבָּבָא דְבֵיתֵיהּ מִי לָא מְזַבֵּין לֵיהּ.:
Rav Naḥman said to him: The return trip of a middleman is like the trip there, and an item is not considered returned until he actually gives it to its owner. This is because were he to find someone to sell the donkey to even at the door of his house, would he not sell it? Therefore, he retains the status of a borrower. However, in the case of bringing a gift to a particular person who does not accept it, the sale is nullified, and the prospective buyer has only to take care of the item until it is returned to its owner, which gives him the status of a paid bailee.
Rav Naḥman said to him: The return trip of a middleman is like the trip there, and an item is not considered returned until he actually gives it to its owner. This is because were he to find someone to sell the donkey to even at the door of his house, would he not sell it? Therefore, he retains the status of a borrower. However, in the case of bringing a gift to a particular person who does not accept it, the sale is nullified, and the prospective buyer has only to take care of the item until it is returned to its owner, which gives him the status of a paid bailee.
אמר ליה [לו] רב נחמן: חזרה דספסירא [של הסרסור] — הולכה היא, ואינו נחשב מוחזר עד שיתננו ממש לבעליו. ומדוע — דאילו משכח לזבוני [שאם היה מוצא אפשרות למכור] את החמור אפילו אבבא דביתיה [על פתח ביתו] של בעל החמור מי [האם] לא מזבין ליה [היה מוכר אותו]? ואם כן מבחינתו אין משמעות לדרך חזרה. מה שאין כן במי שהוליך מתנה לאדם מסויים ולא קיבלו, מאז בטלה המכירה ומוטלת עליו רק שמירת החפץ עד שיחזור לבעליו.
Rav Naḥman said to him: The return trip of a middleman is like the trip there, and an item is not considered returned until he actually gives it to its owner. This is because were he to find someone to sell the donkey to even at the door of his house, would he not sell it? Therefore, he retains the status of a borrower. However, in the case of bringing a gift to a particular person who does not accept it, the sale is nullified, and the prospective buyer has only to take care of the item until it is returned to its owner, which gives him the status of a paid bailee.
הכל
(6) מתני׳ מַתְנִיתִין : וקוּנָּם שֶׁאֲנִי נֶהֱנֶה לָעֲרֵלִים מוּתָּר בְּעַרְלֵי יִשְׂרָאֵל וְאָסוּר בְּמוּלֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם1.
MISHNA: If one says: Benefiting from those who are uncircumcised is konam for me, he is permitted to derive benefit from uncircumcised Jews because they are not regarded as uncircumcised, but he is prohibited from deriving benefit from the circumcised of the nations of the world.
MISHNA: If one says: Benefiting from those who are uncircumcised is konam for me, he is permitted to derive benefit from uncircumcised Jews because they are not regarded as uncircumcised, but he is prohibited from deriving benefit from the circumcised of the nations of the world.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״אוּמּוֹת הָעוֹלָם״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.
קונם שאיני נהנה לערלים מותר בערלי ישראל ואסור במולי אומות העולם קונם שאיני נהנה למולים אסור בערלי ישראל ומותר במולי אומות העולם שאין הערלה קרויה אלא על שם העובדי כוכבים שנאמר כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב רבי אומר גדולה מילה שהיא שקולה כגגד כל מצותיה של תורה שנא׳ הנה דם הברית אשר כרת ה׳ עמכם על כל הדברים האלה.
סליק פירקא
מתני׳ קונם שאיני נהנה מן הערלים מותר בערלי ישראל – פי׳ שלא נימול מפני שמתו אחיו מחמת מילה ואסור במולי עובדי כוכבים דעובדי כוכבים אפילו ישמעאל מהול וגבעוני מהול ערלים מקרו בלשון בני אדם וגם בלשון תורה כדכתיב כי כל הגוים ערלים ואין שום ישראל נקרא ערל סתם אלא ערלי לב.א
א. עי׳ במ״ש התוס׳ במסכת יבמות דף ע״א סע״א ובמסכת ע״ז דף כ״ז ע״א
מתני׳ שאני נהנה לערלים וכו׳ שאין הערלה קרויה אלא לשם העובדי כוכבים – דכולהו אפילו מולים מיקרו ערלים כדכתיב כי כל הגוים ערלים אע״ג דאית בהו מולים.
מתני׳ מותר בערלי ישראל. כגון שמתו אחיו מחמת מילה דמכל מקום מולי לב הם. אבל מי שהניח ברשעו למול לא יהיה מותר בו. במולי אומות העולם. ערבי מהול גבעוני מהול דלאו מולי לב נינהו. שאין הערלה קרויה אלא לשם הערלים. שכולם ערלי לב כדכתיב כי כל הגוים ערלים. הרא״ם ז״ל.
וזה לשון הרי״ץ ז״ל: כי כל הגוים ערלים. אפילו המולים שאירע להם דבר ונימולו. וכל בית ישראל ערלי לב מכלל דלא שייך בהם לומר ערלות סתם. צריך עיון אמאי לא בעי בגמרא מאי ואומר. ושמא לאו דרכיה דתלמודא למיבעי מאי ואומר אלא היכא שיודע בו לומר נפקותא וכזאת הסברא אנו צריכין לומר בכמה מקומות שאין התלמוד מוליך השיטה כמו שמוליכה במקום אחר ודוק ותשכח. שנתגנו בה רשעי ישראל לקרותן ערלי לב.
א משנה הנודר ״קונם שאני נהנה לערלים״ — מותר בערלי ישראל שאינם נקראים ״ערלים״, ואסור במולי אומות העולם (גויים נימולים).
MISHNA: If one says: Benefiting from those who are uncircumcised is konam for me, he is permitted to derive benefit from uncircumcised Jews because they are not regarded as uncircumcised, but he is prohibited from deriving benefit from the circumcised of the nations of the world.
הכל
(7) שֶׁאֲנִי נֶהֱנֶה לַמּוּלִים זאָסוּר בְּעַרְלֵי יִשְׂרָאֵל וּמוּתָּר בְּמוּלֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם1 שֶׁאֵין הָעׇרְלָה קְרוּיָה אֶלָּא לְשֵׁם אוּמּוֹת הָעוֹלָם2 שנא׳ שֶׁנֶּאֱמַר {ירמיהו ט׳:כ״ה} כִּי כׇל הַגּוֹיִם עֲרֵלִים וְכׇל בֵּית יִשְׂרָאֵל עַרְלֵי לֵב וְאוֹמֵר {שמואל א י״ז:ל״ו} וְהָיָה הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה וְאוֹמֵר {שמואל ב א׳:כ׳} פֶּן תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים פֶּן תַּעֲלוֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים.
Conversely, if he said: Benefiting from those who are circumcised is konam for me, he is prohibited from deriving benefit even from uncircumcised Jews and he is permitted to derive benefit from the circumcised of the nations of the world, as the term uncircumcised is used only to name the nations of the world, as it is stated: “For all the nations are uncircumcised, but all the house of Israel are uncircumcised in the heart” (Jeremiah 9:25), and it says: “And this uncircumcised Philistine shall be” (I Samuel 17:36), and it says: “Lest the daughters of the Philistines rejoice, lest the daughters of the uncircumcised triumph” (II Samuel 1:20). These verses indicate that ordinary gentiles are referred to as uncircumcised, regardless of whether they are actually circumcised.
Conversely, if he said: Benefiting from those who are circumcised is konam for me, he is prohibited from deriving benefit even from uncircumcised Jews and he is permitted to derive benefit from the circumcised of the nations of the world, as the term uncircumcised is used only to name the nations of the world, as it is stated: “For all the nations are uncircumcised, but all the house of Israel are uncircumcised in the heart” (Jeremiah 9:25), and it says: “And this uncircumcised Philistine shall be” (I Samuel 17:36), and it says: “Lest the daughters of the Philistines rejoice, lest the daughters of the uncircumcised triumph” (II Samuel 1:20). These verses indicate that ordinary gentiles are referred to as uncircumcised, regardless of whether they are actually circumcised.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״אוּמּוֹת הָעוֹלָם״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״אוּמּוֹת הָעוֹלָם״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.
ואומר והיה הפלשתי הערל – כלומר דאי מקרא קמא איכא לדחויי דכי קאמר כל הגוים ערלים ערלי לב קאמר והיינו דקאמר סיפיה דקרא דכל בית ישראל ערלי לב כמותם מש״ה אמר ואומר והיה הפלשתי הערל הזה דקא קרי ליה דוד ערל אע״ג דלא ידע אי נולד כשהוא מהול וכ״ת נולד כשהיא מהול לא שכיחא ואומר פן תעלוזנה בנות הערלים ואי אפשר לעם גדול שלא יהיו בהם כמה אנשים שנולדו כשהם מולים ואפילו הכי אמר בנות הערלים.
שנאמר כי כל הגוים ערלים גו׳ ואומר והיה הפלשתי הערל גו׳. עי׳ פי׳ הר״ן מאי ואומר והוא דחוק ויש לפרש דמקרא קמא יש ללמוד כשנודר לערלים בלשון רבים גם המולים בכלל כדכתיב כל הגוים גו׳ אבל בנודר בלשון יחיד מערל זה אימא דאם הוא נימול אינו נקרא ערל ומייתי והיה הפלשתי הערל גו׳ ודוד לא ידע אם הוא נימול וכ״ת אולי עובדי כוכבים בכלל דשייך בהו ערלה אבל בנותיהן אינן בכלל וקאמר בנות הערלים דגם הבנות נתגנו הכי ע״ש אביהם וע״ז אר״א מאוסה היא הערלה שהרי גם המולים מהם נתגנו בשם זה לגנאי דומיא דכל בני ישראל ערלי לב דהיינו לגנאי כמפורש בקרא וק״ל:
ולהיפך, אם אמר ״שאני נהנה למולים״ — אסור אפילו בערלי ישראל, ומותר במולי אומות העולם. שאין הערלה קרויה אלא לשם אומות העולם, שנאמר: ״כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב״ (ירמיה ט, כה). ואומר: ״והיה הפלשתי הערל הזה״ (שמואל א יז, לו). ואומר ״פן תשמחנה בנות פלשתים פן תעלזנה בנות הערלים״ (שמואל ב א, כ). משמע שסתם גויים נקראים ערלים, ואין מבחינים אם יש ביניהם גם נימולים.
Conversely, if he said: Benefiting from those who are circumcised is konam for me, he is prohibited from deriving benefit even from uncircumcised Jews and he is permitted to derive benefit from the circumcised of the nations of the world, as the term uncircumcised is used only to name the nations of the world, as it is stated: “For all the nations are uncircumcised, but all the house of Israel are uncircumcised in the heart” (Jeremiah 9:25), and it says: “And this uncircumcised Philistine shall be” (I Samuel 17:36), and it says: “Lest the daughters of the Philistines rejoice, lest the daughters of the uncircumcised triumph” (II Samuel 1:20). These verses indicate that ordinary gentiles are referred to as uncircumcised, regardless of whether they are actually circumcised.
הכל
(8) רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר חמְאוּסָה הִיא הָעׇרְלָה שֶׁנִּתְגַּנּוּ בָּהּ רְשָׁעִים שנא׳ שֶׁנֶּאֱמַר כִּי כׇל הַגּוֹיִם עֲרֵלִים רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר טגְּדוֹלָה מִילָה שֶׁנִּכְרְתוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה בְּרִיתוֹת.
Rabbi Elazar ben Azarya says: The foreskin is repulsive, as is evident from the fact that the wicked are disgraced through it, as it is stated: “Behold, the days come, says the Lord, that I will punish all them that are circumcised in their uncircumcision: Egypt, and Judah, and Edom, and the children of Ammon, and Moab, and all that have the corners of their hair polled, that dwell in the wilderness; for all the nations are uncircumcised, but all the house of Israel are uncircumcised in the heart” (Jeremiah 9:25), which indicates that there is an element of disgrace associated with the foreskin. Rabbi Yishmael says: So great is the mitzva of circumcision that thirteen covenants were sealed with regard to it, for the word covenant appears thirteen times in the biblical passage that discusses circumcision (Genesis, chapter 17).
Rabbi Elazar ben Azarya says: The foreskin is repulsive, as is evident from the fact that the wicked are disgraced through it, as it is stated: “Behold, the days come, says the Lord, that I will punish all them that are circumcised in their uncircumcision: Egypt, and Judah, and Edom, and the children of Ammon, and Moab, and all that have the corners of their hair polled, that dwell in the wilderness; for all the nations are uncircumcised, but all the house of Israel are uncircumcised in the heart” (Jeremiah 9:25), which indicates that there is an element of disgrace associated with the foreskin. Rabbi Yishmael says: So great is the mitzva of circumcision that thirteen covenants were sealed with regard to it, for the word covenant appears thirteen times in the biblical passage that discusses circumcision (Genesis, chapter 17).
שנכרתו – עליה י״ג בריתות צא וחשוב [מואתנה] (את) בריתי ביני וביניך עד בריתי אקים את יצחק (בראשית יז) יש י״ג בריתות.
ר׳ אלעזר בן עזריה אומר: מאוסה היא הערלה שנתגנו בה רשעים שנאמר: ״כי כל הגוים ערלים״ (ירמיה ט, כה), משמע שיש בערלות צד גנאי. ר׳ ישמעאל אומר: גדולה היא המילה שכן נכרתו עליה שלש עשרה בריתות, ששלוש עשרה פעמים כתובה המלה ״ברית״ בפרשת המילה (בראשית פרק יז).
Rabbi Elazar ben Azarya says: The foreskin is repulsive, as is evident from the fact that the wicked are disgraced through it, as it is stated: “Behold, the days come, says the Lord, that I will punish all them that are circumcised in their uncircumcision: Egypt, and Judah, and Edom, and the children of Ammon, and Moab, and all that have the corners of their hair polled, that dwell in the wilderness; for all the nations are uncircumcised, but all the house of Israel are uncircumcised in the heart” (Jeremiah 9:25), which indicates that there is an element of disgrace associated with the foreskin. Rabbi Yishmael says: So great is the mitzva of circumcision that thirteen covenants were sealed with regard to it, for the word covenant appears thirteen times in the biblical passage that discusses circumcision (Genesis, chapter 17).
הכל
(9) רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר גְּדוֹלָה מִילָה ישֶׁדּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת חֲמוּרָה.
Rabbi Yosei says: So great is the mitzva of circumcision that it overrides the strict halakhot of Shabbat, as circumcision is performed even if the eighth day following the birth of a son occurs on Shabbat, despite the fact that circumcision violates the prohibition of labor on Shabbat.
Rabbi Yosei says: So great is the mitzva of circumcision that it overrides the strict halakhot of Shabbat, as circumcision is performed even if the eighth day following the birth of a son occurs on Shabbat, despite the fact that circumcision violates the prohibition of labor on Shabbat.
ר׳ יוסי אומר. לא פליגי הני תנאי אלא דורשים בשבח מילה. אפילו שעה אחת. מדפגעו בדרך מכלל דאז היה זמנה דאין מזמן מרובה ועבר כבר קודם (א״ה נ״ל דצ״ל דאי זמן מרובה עבר כבר קדם) היה לפגעו ולא בדרך דאנוס היה. וכי תימא דשטן מקטרג בשעת הסכנה כמו בדרך זה אינו דשליח מצוה היה. ואין להקשות אם כן למה פגע בו דיש לך לומר דאין המצוה מצלת שלוחה מן העבירה אם עושה אותה בדרך. הרא״ם ז״ל.
ר׳ יוסי אומר: גדולה מילה שדוחה את השבת החמורה. שאם חל יום השמיני ללידת הבן בשבת — נימול בשבת, אף שבכך דוחים את השבת בעשיית מלאכה.
Rabbi Yosei says: So great is the mitzva of circumcision that it overrides the strict halakhot of Shabbat, as circumcision is performed even if the eighth day following the birth of a son occurs on Shabbat, despite the fact that circumcision violates the prohibition of labor on Shabbat.
הכל
(10) רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה אוֹמֵר כגְּדוֹלָה מִילָה שֶׁלֹּא נִתְלָה לוֹ לְמֹשֶׁה הַצַּדִּיק עָלֶיהָ מְלֹא שָׁעָה.
Rabbi Yehoshua ben Korḥa says: Great is the mitzva of circumcision, as is evident from the fact that the punishment of Moses the righteous for not circumcising his son when he was capable of doing so was not postponed for even a full hour (see Exodus 4:24–26).
Rabbi Yehoshua ben Korḥa says: Great is the mitzva of circumcision, as is evident from the fact that the punishment of Moses the righteous for not circumcising his son when he was capable of doing so was not postponed for even a full hour (see Exodus 4:24–26).
שכל זכיותיו של משה לא עמדו לו – בשעה שנתרשל מן המילה שנאמר ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה׳ ויבקש המיתו (שמות ד).
מלא שעה. ויש גורסין מלא שער כלומר כל זכיות שעשה משה לא עמדו בעדו להגן עליו בשעת שנתרשל מן המילה שנאמר ויפגשהו ה׳.
ר׳ יהושע בן קרחה אומר: גדולה מילה, וראיה לדבר — שלא נתלה (נתעכב העונש) לו למשה הצדיק עליה אפילו מלא שעה, אלא מיד כשהיה יכול למול ולא מל נענש על כך (ראה שמות ד, כד-כו).
Rabbi Yehoshua ben Korḥa says: Great is the mitzva of circumcision, as is evident from the fact that the punishment of Moses the righteous for not circumcising his son when he was capable of doing so was not postponed for even a full hour (see Exodus 4:24–26).
הכל
(11) רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר גְּדוֹלָה מִילָה לשֶׁדּוֹחָה אֶת הַנְּגָעִים רַבִּי אוֹמֵר מגְּדוֹלָה מִילָה שֶׁכׇּל הַמִּצְוֹת שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם אָבִינוּ לֹא נִקְרָא שָׁלֵם עַד שֶׁמָּל שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית י״ז:א׳} הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים.
Rabbi Neḥemya says: So great is the mitzva of circumcision that it overrides the prohibitions associated with leprosy. If leprosy is found on the foreskin of an infant, although it is generally prohibited to cut the afflicted area, it is permitted to do so to perform the mitzva of circumcision. Rabbi Yehuda HaNasi says: So great is the mitzva of circumcision that despite all the mitzvot that Abraham our Patriarch did, he was not called wholehearted until he circumcised himself, as it is stated at the time that the mitzva was given to him: “Walk before Me and you should be wholehearted” (Genesis 17:1).
Rabbi Neḥemya says: So great is the mitzva of circumcision that it overrides the prohibitions associated with leprosy. If leprosy is found on the foreskin of an infant, although it is generally prohibited to cut the afflicted area, it is permitted to do so to perform the mitzva of circumcision. Rabbi Yehuda HaNasi says: So great is the mitzva of circumcision that despite all the mitzvot that Abraham our Patriarch did, he was not called wholehearted until he circumcised himself, as it is stated at the time that the mitzva was given to him: “Walk before Me and you should be wholehearted” (Genesis 17:1).
שדוחה את הנגעים – דכתיב וביום השמיני ימול ואע״פ שיש שם בהרת יקוץ.
דכתיב התהלך לפני והיה תמים – וכתיב בתריה ואתנה בריתי ביני ובינך.
שהיא דוחה את הנגעים. דדרשינן ימול ואפילו במקום בהרת ואין כאן משום קוצץ בהרתו שהוא בלאו דכתיב השמר בנגע הצרעת:
מפני שנתעסק במלון. וקרוב למצרים היה ואין עוד סכנה:
גמ׳ רבי אומר גדולה המילה שהיא שקולה כנגד כל המצות שבתורה שנאמר הנה דם הברית אשר כרת ה׳ עמכם על כל הדברים האלה מלמד ששקול הברית כנגד כל דברי התורה.
שהיא דוחה את הנגעים – דכתיב ימול בשר ערלתו ואפילו יש שם בהרת יקוץ.
לא נקרא שלם עד שמל – דכשצוהו על המילה א״ל הקב״ה התהלך לפני והיה תמים.
גדולה מילה שדוחה הנגעים. כו׳. לכאורה מלתא זוטרתי היא שדוחה נגעים לגבי שבת דקאמר לעיל מיניה וי״ל לפי שר׳ ישמעאל שאמר גדולה מילה שנכרתו עליה י״ג בריתות עיקרה במילה בזמנה נאמרו ומסיים בהו את בריתי אקים את יצחק שנימול לח׳ וכן שדוחה שבת היינו דוקא מילה בזמנה וקאמר רבי נחמיה דגם מילה שלא בזמנה גדולה מיהת שדוחה נגעים וכן מ״ש גדולה מילה שאברהם לא נקרא שלם כו׳ במילה שלא בזמנה הוא וק״ל:
ר׳ נחמיה אומר: גדולה מילה שדוחה את הנגעים. שאם היה נגע צרעת בעורלתו של התינוק, אף שאסור לחתוך את הנגע, בזמן שיש מצות מילה — מותר. רבי אומר: גדולה מילה, שכל המצות שעשה אברהם אבינו לא נקרא שלם עד שמל, שנאמר: ״התהלך לפני והיה תמים״ (בראשית יז, א), שאז ניתנה לו מצוה זו.
Rabbi Neḥemya says: So great is the mitzva of circumcision that it overrides the prohibitions associated with leprosy. If leprosy is found on the foreskin of an infant, although it is generally prohibited to cut the afflicted area, it is permitted to do so to perform the mitzva of circumcision. Rabbi Yehuda HaNasi says: So great is the mitzva of circumcision that despite all the mitzvot that Abraham our Patriarch did, he was not called wholehearted until he circumcised himself, as it is stated at the time that the mitzva was given to him: “Walk before Me and you should be wholehearted” (Genesis 17:1).
הכל
(12) דָּבָר אַחֵר גְּדוֹלָה מִילָה שֶׁאִלְמָלֵא הִיא לֹא בָּרָא הקב״ה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {ירמיהו ל״ג:כ״ה} כֹּה אָמַר ה׳ אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי.:
Alternatively, so great is the mitzva of circumcision that if not for it the Holy One, Blessed be He, would not have created His world, as it is stated: “Thus says the Lord: If My covenant be not with day and night, I would not have appointed the ordinances of heaven and earth” (Jeremiah 33:25), and the covenant that exists day and night is the covenant of circumcision, as it is always found on the person’s body.
Alternatively, so great is the mitzva of circumcision that if not for it the Holy One, Blessed be He, would not have created His world, as it is stated: “Thus says the Lord: If My covenant be not with day and night, I would not have appointed the ordinances of heaven and earth” (Jeremiah 33:25), and the covenant that exists day and night is the covenant of circumcision, as it is always found on the person’s body.
שהיא שקולה כנגד כל המצות שבתורה – שנאמר הנה דם הברית ואע״ג דהאי דם לאו דם מילה הוא אלא קרבן מ״מ כיון דבתורה כולה כתיב ברית ובמילה נמי כתיב ברית מצותה שקולה כנגד כל המצות.
אם לא בריתי. דהיינו ברית המילה יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. ובפרק קמא דע״ז נדרש אם לא ברית התורה שנוהג יומם ולילה דכתיב והגית בו יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. והכי משמע טפי כי לפי דרשא דהכא קשה כי חקות שמים וארץ היינו יומם ולילה כי הם תלויים בתנועת הגלגל. שהיא שקולה כנגד כל המצות. דכתיב גבי תורה הנה דם הברית וכתיב במילה ואתנה בריתי. או איבעית אימא כי הכל דריש מההוא קרא כי אשכחן שברמז דם ברית וכתיב על כל הדברים האלה דהיינו תורה. הרי״ץ ז״ל:
הנה דם הברית וסיפיה דקרא על כל הדברים האלה. והלא אינו אלא דבר אחד אלא ששקולה וכו׳:
דבר אחר: גדולה מילה שאלמלא היא לא ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, שנאמר: ״כה אמר ה׳ אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי״ (ירמיה לג, כה), והברית שקיימת ביום ובלילה הרי היא ברית המילה.
Alternatively, so great is the mitzva of circumcision that if not for it the Holy One, Blessed be He, would not have created His world, as it is stated: “Thus says the Lord: If My covenant be not with day and night, I would not have appointed the ordinances of heaven and earth” (Jeremiah 33:25), and the covenant that exists day and night is the covenant of circumcision, as it is always found on the person’s body.
הכל
(13) גמ׳ גְּמָרָא : תַּנְיָא ר׳ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה אוֹמֵר גְּדוֹלָה מִילָה שֶׁכׇּל זְכִיּוֹת שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה רַבֵּינוּ לֹא עָמְדוּ לוֹ כְּשֶׁנִּתְרַשֵּׁל מִן הַמִּילָה שֶׁנֶּאֱמַר {שמות ד׳:כ״ד} וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה׳ וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ.
GEMARA: It is taught in a baraita that Rabbi Yehoshua ben Korḥa says: So great is the mitzva of circumcision that all the merits that Moses our teacher accrued when he performed mitzvot did not protect him when he was negligent about performing the mitzva of circumcision, as it is stated: “And the Lord met him and sought to kill him” (Exodus 4:24).
GEMARA: It is taught in a baraita that Rabbi Yehoshua ben Korḥa says: So great is the mitzva of circumcision that all the merits that Moses our teacher accrued when he performed mitzvot did not protect him when he was negligent about performing the mitzva of circumcision, as it is stated: “And the Lord met him and sought to kill him” (Exodus 4:24).
הנה דם הברית אשר כרת וכו׳ – אע״ג דפשטיה דקרא בהרצאת דמים בדם שנתן משה באצבעו משתעי מ״מ מוקי ליה נמי בדם מילה כשנכנסים לברית כדאמרינן (כריתות דף ט.) במה נכנסו אבותינו לברית במילה וטבילה והרצאת דמים מצינו דם מילה קרי דם ברית דכתיב (שמות כד) הנה דם הברית אשר וגו׳.
לא עמדו לו כשנתרשל מן המילה כו׳. וא״ת וכי חייב מיתה משום שנתרשל והרי אין בה רק עשה לאב וי״ל דעם סביביו נשערה מאד א״נ דעדיין מבני נח היה דאזהרתן זו היא מיתתן ע״כ מפענח רזי:
ב גמרא תניא [שנויה ברייתא], ר׳ יהושע בן קרחה אומר: גדולה מילה, שכל זכיות שעשה משה רבינו לא עמדו לו כשנתרשל מן המילה, שנאמר: ״ויפגשהו ה׳ ויבקש המיתו״ (שמות ד, כד).
GEMARA: It is taught in a baraita that Rabbi Yehoshua ben Korḥa says: So great is the mitzva of circumcision that all the merits that Moses our teacher accrued when he performed mitzvot did not protect him when he was negligent about performing the mitzva of circumcision, as it is stated: “And the Lord met him and sought to kill him” (Exodus 4:24).
הכל
(14) אָמַר רַבִּי ח״ו חַס וְשָׁלוֹם שֶׁמּשֶׁה רַבֵּינוּ נִתְרַשֵּׁל מִן הַמִּילָה אֶלָּא כָּךְ אָמַר אָמוּל וְאֵצֵא סַכָּנָה הִיא שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית ל״ד:כ״ה} וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כּוֹאֲבִים וְגוֹ׳ אָמוּל וְאֶשְׁהֶא שְׁלֹשָׁה יָמִים הקב״ה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לִי {שמות ד׳:י״ט} לֵךְ שוב מִצְרָיִם אֶלָּא מִפְּנֵי מָה נֶעֱנַשׁ מֹשֶׁה
Rabbi Yehuda HaNasi said: Heaven forbid that Moses our teacher was neglectful of the mitzva of circumcision. Rather, this is what he said: If I circumcise the child now and depart to begin my journey, it is a danger for the child, as it is stated: “And it came to pass on the third day, when they were in pain” (Genesis 34:25), which indicates that the pain of circumcision lasts for several days and the child may be in danger while in pain. If I circumcise him immediately and wait three days and only then embark on the journey, this is problematic, as the Holy One, Blessed be He, said to me: “Go, return into Egypt” (Exodus 4:19), i.e., go immediately. For these reasons Moses did not circumcise the child immediately, but no neglect existed on his part. But according to this explanation, for what reason was Moses punished?
Rabbi Yehuda HaNasi said: Heaven forbid that Moses our teacher was neglectful of the mitzva of circumcision. Rather, this is what he said: If I circumcise the child now and depart to begin my journey, it is a danger for the child, as it is stated: “And it came to pass on the third day, when they were in pain” (Genesis 34:25), which indicates that the pain of circumcision lasts for several days and the child may be in danger while in pain. If I circumcise him immediately and wait three days and only then embark on the journey, this is problematic, as the Holy One, Blessed be He, said to me: “Go, return into Egypt” (Exodus 4:19), i.e., go immediately. For these reasons Moses did not circumcise the child immediately, but no neglect existed on his part. But according to this explanation, for what reason was Moses punished?
גמ׳ אמול ואצא סכנה היא – אם ילך בדרך תוך ג׳ ימים דכל ג׳ ימים כאיב ליה.
דכתיב ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים – ולאו למימרא דביום השלישי כאיב ליה טפי מיומא קמא אלא לכך המתינו שמעון ולוי עד יום השלישי כדי שיהו חלושין ביותר שנכאבו ג׳ ימים והכי מוכח בפ׳ ר״א דמילה (שבת קלד:).
אמול ואצא לדרך סכנה היא לתינוק. וכתיב וחי בהם ולא שימות בהם. ואף על פי שלא ניתנה תורה להתיר איסור במקום סכנה נראה לומר כן לחלל דבר אחד כדי לקיים מצות הרבה. ועוד שמצות מילה קלה מהריגת נפש דלא אמרינן אזהרתן זו היא מיתתן אלא בשבע מצות דידהו הילכך טוב לבטל מצות מילה ולא למול בסכנה. שיטה.
מפני מה נענש מפני שנתעסק במלון תחלה. קודם שעלה במחשבתו לחשב דבר זה ונענש על שנתעסק תחלה בצרכים הגשמיים מצרכים הרוחניים. אבל זה תימה לי מה היה מסופק משה ממה שאמר אמול ואשהא שלושה ימים המקום אמר לי לך שוב מצרים ולמה לא ידחה המילה זה הדיבור כמו שדוחה שבת דחמירה. ונראה לי כי משה נסתפק בזה ואמר אולי מאחר שהשם אמר לי לך שוב מצרים מכלל דאין לי למולו בדרך עד שאגיע למצרים שאם כן הוא שצריך אני למולו קודם ביאת מצרים לא היה ה׳ מצוה אותי בציווי הזה ללכת מצרים עד עבור יום השלישי ממילת התינוק. הרי״ץ ז״ל.
וכן כתב הרא״ם ז״ל וז״ל: הקדוש ברוך הוא אמר לי שוב מצרים מיד ויודע הוא שיש לי בן למול אם כן רצונו שתדחה מצות מילה. עד כאן.
אמול ואצא סכנה היא שנ׳ ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים כו׳. כבר כתבנו בפ׳ הפועלים לשטת רש״י דכל ג׳ ימים הוא סכנה כמפורש בדברי הר״ן בפר״א דמילה וכן מוכיחין דבריו כאן וזה שהוצרכו המפרשים לפרש שנענש לפי שהיה סמוך למצרים ולא היה סכנה כלל באותו מועט הדרך ולדברי הרא״ם שכתב דביום הג׳ הוא יותר מסוכן ניחא טפי גם אם לא היה סמוך כ״כ למצרים אלא היה עוד ג׳ ימים למצרים לא היה כאן עוד סכנה בדרך אבל הסוגיא אינה מוכחת כן אלא כמ״ש הר״ן וכתב עוד הרא״ם ע״ק איך הותר לעבור על מצות עשה דמילה משום סכנה והלא עדיין לא נתנה התורה דכתיב וחי בהם ולא שימות בהם כו׳ עכ״ל והאריך ע״ש ולפי מ״ש התוס׳ בכ״פ בן סורר דאצטריך וחי בהם כי היכי דלא נילף שאר מצות מרוצח ונערה מאורסה ניחא דודאי מן הסברא לא ניתן שום מצוה שימות בהם אלא וחי בהם ובישראל אצטריך קרא וחי בהם כו׳ משום דלא נילף ליה מרוצח ונערה מאורסה ודו״ק:
אמר רבי: חס ושלום שמשה רבינו נתרשל מן המילה, אלא כך אמר: אם אמול את הילד עכשיו ואצא לדרך — סכנה היא לילד, שנאמר: ״ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים״ וגו׳ (בראשית לד, כה), משמע שכאב המילה נמשך כמה ימים, ועלול הילד להסתכן. ואם אמול מיד ואשהא שלשה ימים ורק אחר כך אצא לדרך — הלא הקדוש ברוך הוא אמר לי ״לך שב מצרים״ (שמות ד, יט) מיד. ומפני טעם זה לא מל, ואם כן לא היתה בכך התרשלות. אלא לפי זה מפני מה נענש משה —
Rabbi Yehuda HaNasi said: Heaven forbid that Moses our teacher was neglectful of the mitzva of circumcision. Rather, this is what he said: If I circumcise the child now and depart to begin my journey, it is a danger for the child, as it is stated: “And it came to pass on the third day, when they were in pain” (Genesis 34:25), which indicates that the pain of circumcision lasts for several days and the child may be in danger while in pain. If I circumcise him immediately and wait three days and only then embark on the journey, this is problematic, as the Holy One, Blessed be He, said to me: “Go, return into Egypt” (Exodus 4:19), i.e., go immediately. For these reasons Moses did not circumcise the child immediately, but no neglect existed on his part. But according to this explanation, for what reason was Moses punished?
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
נדרים לא: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים נדרים לא:, עין משפט נר מצוה נדרים לא: – מהדורת על־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לרש"י נדרים לא:, ראב"ן נדרים לא: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות נדרים לא:, תוספות רי"ד נדרים לא:, הלכות נדרים לרמב"ן נדרים לא:, רשב"א נדרים לא: – מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי נדרים לא: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), פירוש רא"ש נדרים לא:, ריטב"א נדרים לא:, ר"ן נדרים לא: – פרקים ה', ז'-ט' – מהדורת הרב ישראל אברהם גרינבוים (בהכנה) על פי כתב יד בהמ"ל 895, ברשותו האדיבה, שיטה מקובצת נדרים לא:, מהרש"א חידושי הלכות נדרים לא:, מהרש"א חידושי אגדות נדרים לא:, גליון הש"ס לרע"א נדרים לא:, פירוש הרב שטיינזלץ נדרים לא:, אסופת מאמרים נדרים לא:
Nedarim 31b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Nedarim 31b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Nedarim 31b, Attributed to Rashi Nedarim 31b, Raavan Nedarim 31b, Tosafot Nedarim 31b, Tosefot Rid Nedarim 31b, Hilkhot Nedarim LaRamban Nedarim 31b, Rashba Nedarim 31b, Meiri Nedarim 31b, Peirush HaRosh Nedarim 31b, Ritva Nedarim 31b, Ran Nedarim 31b, Shitah Mekubetzet Nedarim 31b, Maharsha Chidushei Halakhot Nedarim 31b, Maharsha Chidushei Aggadot Nedarim 31b, Gilyon HaShas Nedarim 31b, Steinsaltz Commentary Nedarim 31b, Collected Articles Nedarim 31b