המשנה: הנודר משובתי השבת אסור בישראל ואסור בכותים מאוכלי השום אסור בישראל ואסור בכותים מעולי ירושלם אסור בישראל ומותר בכותים:

אמר הר״ם הנה אבאר לך בזאת המסכתא שהיה מנהגם לאכול השום בערב שבת בהכרח והיו הכותים יתעיבו ירושלם וישנאו אותה יותר מכל הארצות וסבת זה מה שהתבאר בספר עזרא כל שכן שלא יעלו לחוג אליה:

אמר המאירי הנודר משובתי השבת אסור בישראל ובכותים מפני שסובר גירי אמת הם ונמצאו מצווים אצל השבת ומותר בגוים שאפילו היו מקיימים אותו אין כונתו אלא על המקיימים מצד המצוה ר״ל שמצווים ועושים וכן הדין בנדר מאוכלי השום ר״ל בלילי שבת שכך היא תקנת עזרא כדי להרבות הזרע לתשושי כח העמלים בתורה שבאים לקיים מצות עונה מדכתיב אשר פריו יתן בעתו כמו שביארנו בכתובות אסור בישראל ובכותים ומותר בגוים מעולי ירושלים בישראל ובכותים ומותר בגוים מעולי ירושלם אסור בישראל ומותר בכותים שאע״פ שמצווים אינם עולים מצד שדמות יונה מצאו בהר גריזים ועבדוה וכל שכן בגויים ומשנה זו אף היא הלכה אלא שעכשו עשו את הכותים כגוים גמורים ומותר בהם וגדולי המחברים שהביאו בה את הכותים נראה שדרך שטפא כתבוה:

המשנה: קונם שאני נהנה לבני נח מותר בישראל ואסור באומות שאיני נהנה לזרע אברהם אסור בישראל ומותר באומות שאיני נהנה לישראל לוקח ביתר אין בפחות שישראל נהנים לי לוקח בפחות ומכר ביתר אין שומעין לו שאיני נהנה להם והן לי יהנה לאומות:

אמר הר״ם יתבאר בפסוקי התורה שזרע אברהם בסתם אמנם הוא זרע יעקב לבד והוא מאמר האל ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וזה לא היה זולת זרע יעקב ולזה יותר לו ההנאה אפילו בעשו וישמעאל:

אמר המאירי קונם שאני נהנה לבני נח מותר בישראל שמשנתקדש אברהם לא נתיחסו ישראל אלא לאברהם ואסור באומות העולם שכולן מתיחסות לנח ונקראים בני נח קונם שאני נהנה לזרע אברהם אסור בישראל ומותר באומות העולם ואפי׳ בבני ישמעאל דכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע וכן אף בבני עשו דכתיב כי ביצחק ולא כל יצחק ונמצא שאין נקרא זרע אברהם אלא זרעו של יעקב וכדכתיב כי גר יהיה זרעך וכו׳ ולא היה אלא בזרעו של יעקב:

קונם שאני נהנה לישראל שנמצא הוא מודר מן האחר ונאסר בהנאתו הרי זה יכול ליקח ביתר ר״ל ביוקר ומוכר בפחות ר״ל בזול שהרי נפסד הוא ואינו נהנה ואפילו לקח ביתר ונתיקר בידו אין זו הנאה הבאה מחמתם אלא מאליה ומכל מקום בשעת המשא ומתן נפסד הוא בין במקח בין במכירה:

קונם שישראל נהנה לי שנמצאו האחרים מודרים ולא הוא לוקח מהם בפחות ומוכר להם ביתר אם שומעין לו בכך ונמצאו נפסדים ואין נהנין ואין גוזרין שלא ימכור מגזרה שלא יקח וכתבו גדולי המחברים הטעם שלא נדר מאיש אחד שנגזור עליו אלא מאומה אחת ודעתו היה שאם אי אפשר לו לישא וליתן ישא ויתן עם אחר ונראה מדבריהם שאם נדר מאחד לבד שגוזרין בו ואין זה נראה מן הגמרא אלא אף ביחיד ליחיד לוקח בפחות ומוכר ביתר אבל שוה בשוה לא:

ומכל מקום בגמרא נתחדש בו דבר והוא שהענין תלוי בדבר שנושאין ונותנין בו במכירתו שוה בשוה אם יש בו הנאה לשניהם או הנאה ללוקח ולא למוכר או למוכר ולא ללוקח וכלל הדברים שכל שהוא נמכר בנקל הרבה ובמהירות מרוב חשיבותו והוא הנקרא כאן זבינא חריפא כל שנמכר שוה בשוה הוא הנאת לוקח וכל שהוא גרוע והוא הנקרא כאן דרמי על אפיה דמוכר הוא הנאת מוכר כל שמוכרו שוה בשוה וכל שהוא ממוצע בין שני אלו והוא הקרוי כאן זבינא מציעתא הוא הנאה ואינו הנאה לשניהם ר״ל פעמים שנהנה בה המוכר (ופעמים שנהנה בה המוכר) ופעמים שנהנה בה הלוקח:

והעולה ממנה לענין פסק הוא שבקונם אני נהנה לישראל שנמצא הוא האסור אינו לוקח מחבירו שהדיר הוא את עצמו ממנו שוה בשוה בזבינא חריפא שהרי אף שוה בשוה הנאת לוקח וכל שכן שאינו לוקח בפחות אבל לוקח הוא ביתר ולא עוד אלא אף בזבינא מציעאה ר״ל שאינה חריפא כל כך הדין כן שמכל מקום פעמים שהיא הנאת לוקח אבל לוקח הוא ממנו זבינא דרמי על אפים דמוכר שוה בשוה שהרי זו הנאת מוכר הוא ולא של לוקח אלא שמכל מקום אף זה לא יקח בפחות ואם אמר קונם שישראל נהנים לי שנמצאו הם האסורים הדברים בהפך וכענין שכתבנו ונמצא שבמשנתנו שאסר בכלל כל שוה בשוה פרושו בזבינא מציעא ואם שניהם מודרים זה מזה כל משאם ומתנם אסור בין בפחות בין ביתר הן שוה בשוה בין בזבינא חריפא בין במציעתא בין ברמי על אפיה והוא שאמר שאני נהנה להם והם לי יהנה באמות העולם כלומר הא בישראל אסור בכל משא ומתן וגדולי המחברים ראיתי שסתמו הדברים במשנתנו ולא הפרישו בה בין מכר למכר והדברים מתמיהים ומה שכתבנו שאינו לוקח שוה בשוה לא סוף דבר בנכסים שהן בעולם בשעת הנדר אלא אף בנכסים הבאים לאחר מכאן ולא סוף דבר בקונם שאני נהנה שהרי אדם אוסר על עצמו דבר שלא בא לעולם אלא אף בקונם שהם נהנים לי ואע״ג דקיימא לן אין אוסר דבר שלא בא לעולם על חבירו הואיל ואין אדם אוסר פירות חבירו על חבירו כמו שיתבאר למטה בפרק שתוף פרשו גדולי הדור דההיא בשפרש לגמרי דבר שלא בא לעולם כגון פירוש דקל או פירות שאני עתיד לקנות וכן יראה להם שאם אמר נכסי עלך אינו אסור אלא בנכסים שהיו לו באותה שעה או שמא אף בחלופיהן מפני שהם דומים לגדולים וכמו שנשאלה למטה בפרק שתוף כמו שיתבאר אבל כל שאוסר הנאתו על חבירו יש במשמע כל הנאתו בין הנאת גופו בין הנאת נכסיו והלכך כל הנאה הבאה למודר מן המדיר אסור אע״פ שאין ההנאה בעולם בשעת הנדר הואיל והמודר בעולם ומכל מקום הדבר פשוט שאינו יכול לאסור הנאתו למי שלא בא לעולם אע״פ שיכול לאסור הנאת מי שלא בא לעולם על עצמו כמו שביארנו למעלה:

המשנה: קונם שאיני נהנה לערלים מותר בערלי ישראל ואסור במולי האומות שאיני נהנה למולים אסור בערלי ישראל ומותר במולי האומות שאין הערלה קרויה אלא לשם גוים שנאמר כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב ואמר והיה הפלשתי הערל הזה וגומר ואומר פן תשמחנה בנות פלשתים פן תעלוזנה בנות הערלים רבי אלעזר בן עזריה אומר מאוסה הערלה שנתגנו בה רשעים שנאמר כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב רבי ישמעאל אומר גדולה המילה ששלש עשרה בריתות נכרתו עליה ר׳ יוסי אומר גדולה המילה שהיא דוחה את השבת החמורה רבי יהושע בן קרחה אומר גדולה היא מילה שלא נתלה למשה הצדיק עליה מלא שעה רבי נחמיה אומר גדולה המילה שהיא דוחה את הנגעים רבי אומר גדולה היא המילה שהיא שקולה כנגד כל מצותיה של תורה שנאמר הנה דם הברית אשר כרת ה׳ עמכם על כל הדברים האלה רבי אומר גדולה המילה שכל המצות שעשה אבינו אברהם לא נקרא שלם עד שמל שנאמר התהלך לפני והיה תמים ואומר ואתנה בריתי ביני וביניך וארבה אותך במאד מאד דבר אחר שאלולי היא לא ברא הקב״ה את עולמו שנאמר כה אמר ה׳ אם לא בריתי יומם ולילה וגו׳ אמר המאירי קונם שאני נהנה לערלים מותר בערלי ישראל ואסור במולי אומות העולם שאין כונתו אלא לאותם המחזיקים במצות מילה ואף ערלי ישראל מחזיקים במצות מילה הם אלא שנשארו ערלים לסבה כגון שמתו אחיו מחמת מילה לאי זה אונס ובתוספות פירשוה אף במשומד לערלות שאין ערל סתם נאמר אלא על הגוי וכן אם אמר שאני נהנה למולים אסור בערלי ישראל ומותר במולי אומות העולם:

ולמדת דרך כלל שיש מלות כוללות יתר ממה שלא נתפרש בהם ויש מלות פרטיות שאינן כוללות אלא מה שנתפרט כגון מה שביארנו ביושבי היבשה שהן כוללות אף יורדי הים ויורדי הים אינם כוללים יושבי היבשה ומכאן אמרו בתוספתא במסכתא זו פרק שני שהנודר מישראל אסור בגרים אבל אם נדר בגרים מותר בישראל וכן הנודר מישראל אסור בכהנים ולויים אבל הנודר מכהנים ולויים מותר בישראל וכן הנודר מן הכהנים מותר בלויים נדר בלויים מותר בכהנים ופירוש הדברים שאין פרט אחד נכנס בתוך חבירו כלל וגדולי המחברים הביאו גם כן שהנודר מבניו מותר בבני בניו וכן היא בתוספתא וכן אנו דנין להתיר בבנות ואע״פ שבתלמוד המערב שבמסכת כתובות אמרו על מי ששלח כלים ממדינת הים ואמר אלו לבני שהבנות בכלל כבר פירשנוה בתשיעי של בתרא במה שראוי מהם לבנות ומדין אומדנא דמוכח שהרי אמרו שם שאם אמר בשעת מיתה אלו לבני אין הבנות בכלל ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם וכן בכל כיוצא בזה ודברים אלו כולן בין בנדר בין בשבועה הן:

ואחר כך נתגלגל במשנתנו להפליג במצות מילה ואומר גדולה מילה שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות וכשעיינו בשניהם לא מצינו בפרשת מילה אלא י״ב בריתות א׳ ואתנה בריתי ביני ובינך ב׳ הנה בריתי אתך ג׳ והקימותי את בריתי ביני ובינך ד׳ לדורותם לברית עולם ה׳ ואתה את בריתי תשמור ו׳ זאת בריתי אשר תשמרו ז׳ והיה לאות ברית ח׳ והיתה בריתי בבשרכם ט׳ לברית עולם יו״ד את בריתי הפר י״א והקמותי את בריתי [אמנ״ה דכלא כי כתוב אחריו לברית עולם ואם כן הם י״ג בריתות מלבד ברית בין הבתרים] י״ב ואת בריתי אקים את יצחק ומכל מקום פירשו בתלמוד המערב י״ג בריתות אלו מביום ההוא כרת ה׳ את אברם ברית לאמר עד בריתי אקים את יצחק וברית זה ר״ל ביום ההוא כרת ה׳ את אברם ברית לאמר הוא בפרשת בתרים רבי יוסי אומר גדולה מילה שדוחה את השבת ר״ל בזמנה ר׳ נחמיה אומר גדולה מילה שדוחה את הנגעים ר״ל שאם היתה בהרת במקום מילה חותכה כדי לקיים מצות מילה אע״פ שקציצת הנגע בלאו כדכתיב השמר בנגע הצרעת כמו שביארנו במקומו ומה שאמר גדולה מילה שלא נתלית למשה מלא שעה רומז על אמרו ויהי בדרך במלון ויבקש המיתו עד שהרגישה צפורה ומלה את בנה ר׳ אומר גדולה מילה שלא נקרא אברהם שלם עד שמל וממה שנאמר התהלך לפני והיה תמים הוא שמלת תמים כלומר שלם מלשון תורת ה׳ תמימה זהו ביאור המשנה וכולה על הצד שביארנו הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

הנוטל כלי מן האומן לבקרו כלומר לראות אם יישר בעיניו ויקחנו ונאנס בידו חייב שמשעה שהגביהו על דעת קנין נעשה ברשותו וחייב באונסין ואין צריך לומר בגניבה ואבידה אלא שגניבה ואבידה אינה מצויה לנוטל חפץ בידו וכן שלימדה באונסין וכל שכן בגניבה ואבידה ודוקא בזבינא חריפא שהוא חביב על הלוקח אבל בדרמי על אפיה דמוכר ר״ל שהמוכר קץ בו פטור שאינו ברשות לוקח עד שיודיענו שהוא רוצה בו ושאף זה נאות לו ויגביה אחר הסכמתם על דעת מקח גמור אבל בזבינא חריפא אף בלא גמר קנין שביניהם קנאו להתחייב באונסין ואע״פ שאינו שלו עדין מכל מקום לא גרע משואל ויראה לומר כן אף בשאין דמיו קצובין אלא שרוב מפרשים כתבו שאף זו דוקא בשדמיו קצובים והוא נוטלו לבקרו עד שאם יישר בעיניו יהא המקח נעשה מאליו ומתוך כך בזבינא חריפא אנן סהדי שהמקח יתקיים והרי הוא כאלו נעשה וחייב באונסין אבל בדרמי על אפיה שמא לא יישר בעיניו אע״פ שהדמים קצובים ואין דנין את המקח כנעשה ואף שואל אינו שאף נטילתו להנאת המוכר הוא ואינו אלא כשומר שכר להתחייב בגניבה ואבידה אבל לא באונסין וכן בזבינא חריפא אלא שאין הדמים קצובין אף זה שמא לא יאותו זה לזה בדמי הכלי ואין דנין את המקח כנעשה להתחייב באונסיו אלא בגניבה ואבידה כשומר שכר וכן גדולי המחברים כתבוה בשדמיו קצובין ואיני מבין לדבריהם מה שאמרו אחר כך במקח חביב עד שיפסוק את הדמים וכו׳ והרי דמיו קצובים וכן לא ביארו אם חייב מיהא בגניבה ואבידה: