גמרא
פירוש
אכולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״אוּמּוֹת הָעוֹלָם״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.
2 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״אוּמּוֹת הָעוֹלָם״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.
3 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״אוּמּוֹת הָעוֹלָם״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.
מתניתין בזבינא מציעא ודשמואל בזבינא חריפא – כלומר דבזבינא מציעא איכא הנאת מוכר ולוקח ומש״ה כשאסר הנאת ישראל עליו לוקח ביתר ומוכר בפחות כי היכי דלא לתהני וכשאסר הנאתו על ישראל לוקח בפחות ומוכר ביתר כי היכי דלא ליתהנו אינהו דבזבינא מציעא כי מזבן ליה שוה בשוה תרוייהו מתהנו ונראה בעיני דגמרא ודאי כי מוקי מתני׳ בזבינא דרמי על אפיה א״נ בזבינא חריפא מידע ידע דמתני׳ לית לה אוקימתא בהכי אלא לגלויי דיני קא בעי ולאשמועינן דזבינא דרמי על אפיה הנאת מוכר ולא לוקח וזבינא חריפא הנאת לוקח ולא מוכר וזבינא מציעא הנאת שניהם והני מילי כשנמכר שוה בשוה אבל כי נמכר ביותר אפילו זבינא חריפא הנאת מוכר ולא לוקח וכי נמכר בפחות אפילו זבינא דרמי על אפיה הנאת לוקח ולא מוכר הדין הוא כללא דשמעתא. ואם לאו אני נותן לך לפי טובת הנאה שבהן – כלומר לפי מה שנהניתי במה שיחזיקו לי טובה כשהן רואים שאני מחזר לשגר להם כלים. נאנס בהליכה חייב – לפי שכל הנאה שלו והיינו סייעתיה דשמואל. ובחזרה פטור מפני שהוא כנושא שכר – ונושא שכר פטור על האונסין ומיהו בגנבה ואבדה חייב כנושא שכר דהא אסיקנא בפרק האומנין שכל שואל לאחר שכלו ימי שאילתו נעשה שומר שכר דהואיל ונהנה מהנה ומוכח לה התם מהך ברייתא דכיון דבהליכה הוה שואל בחזרה מיהא נהי דלא הוי שואל שומר שכר הוי. ההוא ספסירא דשקל חמרא לזבוני בשוקא – דרכן של אותן סרסורין היה ליקח בהמה בדמים קצובים והיו מתנים עם הבעלים שאם לא ימצאו לוקחין שיחזירוה להם והכי מוכח בהדיא בפרק האומנין בהאי עובדא גופיה דמייתי לה התם בלישנא אחרינא. חזרה דספסירא כהליכה היא – כלומר כהליכה דמשגר לבית חמיו דמי דהכא נמי בחזרה אי משכח לזבוני מזבין לה. מתני׳ שאני נהנה לערלים וכו׳ שאין הערלה קרויה אלא לשם העובדי כוכבים – דכולהו אפילו מולים מיקרו ערלים כדכתיב כי כל הגוים ערלים אע״ג דאית בהו מולים. ואומר והיה הפלשתי הערל – כלומר דאי מקרא קמא איכא לדחויי דכי קאמר כל הגוים ערלים ערלי לב קאמר והיינו דקאמר סיפיה דקרא דכל בית ישראל ערלי לב כמותם מש״ה אמר ואומר והיה הפלשתי הערל הזה דקא קרי ליה דוד ערל אע״ג דלא ידע אי נולד כשהוא מהול וכ״ת נולד כשהיא מהול לא שכיחא ואומר פן תעלוזנה בנות הערלים ואי אפשר לעם גדול שלא יהיו בהם כמה אנשים שנולדו כשהם מולים ואפילו הכי אמר בנות הערלים. ששלש עשרה בריתות נכרתו עליה – שלש עשרה בריתות נכתבו בפרשת מילה. גדולה מילה שהיא דוחה שבת החמורה – דכתיב וביום השמיני ימול ביום ואפילו בשבת. מלא שעה – אלא מיד שנתרשל בקש המלאך להורגו. שהיא דוחה את הנגעים – דכתיב ימול בשר ערלתו ואפילו יש שם בהרת יקוץ. לא נקרא שלם עד שמל – דכשצוהו על המילה א״ל הקב״ה התהלך לפני והיה תמים. שהיא שקולה כנגד כל המצות שבתורה – שנאמר הנה דם הברית ואע״ג דהאי דם לאו דם מילה הוא אלא קרבן מ״מ כיון דבתורה כולה כתיב ברית ובמילה נמי כתיב ברית מצותה שקולה כנגד כל המצות. גמ׳ אמול ואצא סכנה היא – אם ילך בדרך תוך ג׳ ימים דכל ג׳ ימים כאיב ליה. דכתיב ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים – ולאו למימרא דביום השלישי כאיב ליה טפי מיומא קמא אלא לכך המתינו שמעון ולוי עד יום השלישי כדי שיהו חלושין ביותר שנכאבו ג׳ ימים והכי מוכח בפ׳ ר״א דמילה (שבת קלד:).פרקים ה', ז'-ט' – מהדורת הרב ישראל אברהם גרינבוים (בהכנה) על פי כתב יד בהמ"ל 895, ברשותו האדיבה
הערות
הערות
Gemara
Peirush