×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) גּוּף כּוּלּוֹ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן אָמְרִי אִין כְּבִיסָה אַלִּימָא לר׳לְרַבִּי יוֹסֵי דְּאָמַר שְׁמוּאֵל הַאי עַרְבּוּבִיתָא דְרֵישָׁא מַתְיָא לִידֵי עֲוִירָא עַרְבּוּבִיתָא דְמָאנֵי מַתְיָא לִידֵי שַׁעְמוּמִיתָא עַרְבּוּבִיתָא דְגוּפָא מַתְיָא לִידֵי שִׁיחְנֵי וְכִיבֵי.
is it not all the more so the case that if one does not bathe, which affects the entire body, Rabbi Yosei would agree that he will suffer pain? The Gemara refutes this argument: The Sages say in response: Yes, the pain of refraining from laundering one’s clothes is stronger, according to Rabbi Yosei, than the pain of not washing one’s body. As Shmuel said: Grime on one’s head leads to blindness, and grime on one’s clothes leads to madness, whereas grime on one’s body leads to boils and sores, which are less serious than madness and blindness. Based on this it may be suggested that according to Rabbi Yosei, soiled clothing presents a greater danger than an unwashed body.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
כביסת בגדים אלימא ליה לר׳ יוסי – דאית ביה יותר מרחיצה.
דאמר שמואל האי ערבוביתא דרישא – עפרורית שמתכנס לאדם בראשו שאינו רוחץ.
מתיא ליה לידי עוירא – מסמא את עיניו.
ערבוביתא דמאני – שנושא בגדים שאינו רוחצן עד ששחורין הרבה.
לידי שעמומיתא – שגעון וזו שעמומיתא קשה מכולן.
ערבוביתא דגופא – זוהמא הבאה על בשרו של אדם מחמת זיעה שאינו רוחץ.
ערבוביתא דרישא – שאינו מסרק ראשו תמיד מייתי לידי עוירא פירוש לידי סימוי עינים.
דמאני – שאינו מכבס בגדיו תמיד מביאו לידי שעמום.
דגופא – שאינו רוחץ תדיר.
מתיא לידי שיחנא וכיבי – כלומר כיבי ושעמום קשה מכאב שחין דשחין יש לו רפואה ושעמום אין לו רפואה ומשום הכי אמר רבי יוסי דכביסה קודמת לחייהם אבל רחיצה אין בה צער כולי האי.
דאמר שמואל ערבוביתא דרישא. מי שאינו מסרק ראשו ומנקהו מכנים ולכלוך מביא לידי עורון שמאור העינים יונק משער הראש כדאמרינן בפ״ק דבבא בתרא (ד׳ טז.) שאלמלא שתים מניקות מגומא אחת מחשיכות מאור עיניו של אדם:
דמאני. מי שאינו מכבס בגדיו תמיד מייתי לידי שעמומית מתוך חכוך תדיר נעשה משועמם:
דגופאי וכיבי. ושעמום יותר רע משיחני וכיבי:
גוף כולו לית בה צער – רחיצה דהויא בכוליה גופא לית בה צער אלא לאו ודאי רחיצה לר׳ יוסי הויא ניוול.
כביסה אלימא לר׳ יוסי – מרחיצה.
ערבוביתא דרישא – כשאינו מסרק ראשו תמיד ומתוך כך איכא ערבוביתא ברישא.
מתיא לידי עוירא – מביאו לידי סמוי עינים שזוהמת הראש מכהה מאור עיניו.
דמאני מתיא לידי שעמומיתא – כשיש בבגדיו ערבובית של זוהמא שאינו מכבסן תמיד ולובשן כשהן מזוהמין מביאו לידי שעמום ותמהון לב.
ערבוביתא דגופא – כשגופו מזוהם שאינו רוחץ תמיד מביאו לידי שיחנא וכיבי אבעבועות המכאיבות ולאלו יש רפואות אבל שעמום קשה מהן אלמא כביסה אלימא מרחיצה.
האי ערבוביתא דרישא שמניח שער ראשו להתערבב ואינו רוחצו ואינו סורקו ומתקבצין בו כנים וביצי כנים ומכחיש מאור עיניו ומביאו לידי עורון. ויש מי שגורס חרפופיתא והיא היא. ושני הגרסאות הביא בעל הערוך בשורש חרף. ויש מי שגורס ערפופיתא עי״ן במקום חי״ת. הרי״ץ ז״ל.
שלחו מתם כמו מהתם ומארץ ישראל הוא. הזהרו בערבוביתא כולל כל מה שאמרנו למעלה. הזהרו בחבורה להרבות תלמידים שאין התורה נקנית אלא בחבורה כדאמרינן בהרואה הסכת ושמע ישראל עשו כתות ועסקו בתורה. ויש מפרשים שלא ישב אדם בחבורת עמי הארץ שמא ימשך אחריהם. הרי״ץ ז״ל.
הזהרו בבני עניים עניי ממון סובלין דקדוקי עניות. שמהן תצא תורה זוכין לתורה. דכתיב יזל מים מדליו מדלי ממון שמהן תצא תורה. הרא״ם ז״ל.
והפירוש כתב הזהרו בבני עניים בין עניים מתורה ובין עניים מממון והזהרו שלא תזלזלו בהם. עד כאן.
רש״י תורה אלא הד״א:
בא״ד אלא מתוך לימוד חבירו כצ״ל שבהם הס״ד חכמים הס״ד לחכמים דכתיב הד״א דעתו הס״ד:
בד״ה א״ל כו׳ גבי לוים ולכל כצ״ל והד״א בגדיהן איכא הד״א:
בד״ה מתיא כו׳ מכהה מאור כצ״ל לב הס״ד עליהם הס״ד הוויין הס״ד:
בהר״ן ד״ה ערבוביתא. כשאינו מסרק. עיין רבינו יונה פ״ב דברכות דף יא ע״ב ד״ה מתניתין רחץ וצע״ק:
גוף כולו לא כל שכן שאם אינו מתרחץ שיש לו צער?! ודוחים: אמרי [אומרים]: אין [כן], צער מניעת כביסה אלימא [חזקה, גדולה] לר׳ יוסי מצער מניעת רחיצת הגוף. וכפי שאמר שמואל: האי ערבוביתא דרישא [לכלוך זה שבראש] — מתיא [מביא] לידי עוירא [עיוורון], ערבוביתא דמאני [לכלוך שבבגדים] — מתיא [מביא] לידי שעמומיתא [שגעון], ערבוביתא דגופא [לכלוך שבגוף] — מתיא [מביא] לידי שיחני וכיבי [שחינים ופצעים] שאין הם כה חמורים כשגעון וכעיוורון. ומכאן יש לומר כי לר׳ יוסי לכלוך בגדים מסוכן יותר מאשר לכלוך הגוף.
is it not all the more so the case that if one does not bathe, which affects the entire body, Rabbi Yosei would agree that he will suffer pain? The Gemara refutes this argument: The Sages say in response: Yes, the pain of refraining from laundering one’s clothes is stronger, according to Rabbi Yosei, than the pain of not washing one’s body. As Shmuel said: Grime on one’s head leads to blindness, and grime on one’s clothes leads to madness, whereas grime on one’s body leads to boils and sores, which are less serious than madness and blindness. Based on this it may be suggested that according to Rabbi Yosei, soiled clothing presents a greater danger than an unwashed body.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) שְׁלַחוּ מִתָּם הִזָּהֲרוּ בְּעַרְבּוּבִיתָא הִזָּהֲרוּ בַּחֲבוּרָה הִזָּהֲרוּ בִּבְנֵי עֲנִיִּים שֶׁמֵּהֶן תֵּצֵא תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר כ״ד:ז׳} יִזַּל מַיִם מִדַּלָּיו שֶׁמֵּהֶן תֵּצֵא תּוֹרָה.

§ With regard to this issue, the Gemara relates that the Sages sent the following message from there, i.e., Eretz Yisrael, to Babylonia: Be careful with regard to grime, as it can lead to disease and sickness. Be careful to learn Torah in the company of others, rather than study it alone. And be careful with regard to the education of the sons of paupers, as it is from them that the Torah will issue forth. As it is stated: “Water shall flow from his branches [midalyav]” (Numbers 24:7), which is expounded to mean: From the poor ones [midalim] among him, as it is from them that the Torah, which may be compared to water, will issue forth.
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״שר״ןמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הזהרו בערבוביתא – בהנהו דפרשי׳.
ושלא תלמדו תורה אלא בחבורה – שאין אדם מתפלפל אלא מתוך לימוד חבירו.
והזהרו בבני עניים – שלא יהו קלים בעיניכם ללמדם תורה.
הזהרו בערבוביתא – פירוש הזהרו בכביסה.
הזהרו בחבורה – שתלמדו תורה בחבורה.
לעולם יהא החכם זריז ללמד בחבורה ובישיבה כדי להשפיע מטובתו לאחרים וכן התלמיד ישתדל כמה שיוכל לטרוח בתלמוד תורה ואל יתיאש מצד שרואה אבותיו עניים ושאינם מוכנים להוציא בהם כמה שצריך לתלמוד תורה או שרואה אבותיו עמי הארץ שהתורה מוכנת לכל אדם ובלבד שיטרח בתלמודה הרבה דרך הערה אמרו הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה שנאמר יזל מים מדליו אל תקרי מדליו אלא מדליו ר״ל מדלים ועניים שבהם ובמקום אחר אמרו הזהרו בבני עמי הארץ שמהם תצא תורה ודרך צחות אמרו כאן מפני מה אין תלמידי חכמים מצויים להוציא מבניהם תלמידי חכמים שלא יאמרו ירושה היא לנו ויש אומרים שהוא דרך עונש מפני שמתגדלין בה על הצבור שלא לשם שמים או מפני שרגילין לקרות לבני אדם חמורים ועמי הארץ ויש אומרים מפני שמקילין בכבוד תורה שלא לברך את השם שנתנה להם בתחילת קריאתם וכמו שאמרו שצריך לברך תחלה בין למקרא בין למשנה בין למדרש כמו שביארנו בברכות:
הזהרו בערבוביתא. כלומר הזהרו בכבוס בגדים ובחפיפת הראש וברחיצה למנוע ערבוביתא:
הזהרו בחבורה. ללמוד תורה ברבים כי מתפקחין זה מזה אבל מתיא לידי שיח הלומד יחיד חרב על הבדים ונואלו:
הזהרו בערבוביתא – כלומר הזהרו בתכבוסת וברחיצה.
הזהרו בחבורה – ללמד תורה בחבורה שהתלמידים מחדדים זה את זה ואת הרב.
הזהרו בבני עניים – להשתדל ללמדם תורה שמהן תצא תורה שאין להם עסק אחר ועוד שדעתם שפלה עליהם.
הזהרו בבני עניים כו׳ שנא׳ יזל מים מדליו גו׳. בפרק חלק דרשוהו לענין מלוכה וכת״א אבל הכא דרשוהו לענין תורה שנקראת מים כמ״ש הוי כל צמא לכו למים ופי׳ יזל מים שהיא התורה מן הדלים שיהיה זרעו של הדלים במים רבים דהיינו ת״ח וק״ל:
א ובאותו ענין מספרים: שלחו חכמים מתם [משם, מארץ ישראל לבבל]: הזהרו בערבוביתא [בלכלוך] שדבר זה יכול להביא למחלות. הזהרו בחבורה, שתלמדו תורה בחבורה ולא ביחידות. הזהרו בבני עניים ללמדם, שמהן תצא תורה, שנאמר: ״יזל מים מדליו״ (במדבר כד, ז), שמפרשים: מן הדלים שבו, שמהן תצא תורה המשולה למים (״וזרעו כמים רבים״).
§ With regard to this issue, the Gemara relates that the Sages sent the following message from there, i.e., Eretz Yisrael, to Babylonia: Be careful with regard to grime, as it can lead to disease and sickness. Be careful to learn Torah in the company of others, rather than study it alone. And be careful with regard to the education of the sons of paupers, as it is from them that the Torah will issue forth. As it is stated: “Water shall flow from his branches [midalyav]” (Numbers 24:7), which is expounded to mean: From the poor ones [midalim] among him, as it is from them that the Torah, which may be compared to water, will issue forth.
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״שר״ןמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וּמִפְּנֵי מָה אֵין מְצוּיִין ת״חתַּלְמִידֵי חֲכָמִים לָצֵאת ת״חתַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִבְּנֵיהֶן אָמַר רַב יוֹסֵף שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ תּוֹרָה יְרוּשָּׁה הִיא לָהֶם רַב שֵׁשֶׁת בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי אוֹמֵר כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְגַּדְּרוּ עַל הַצִּבּוּר מָר זוּטְרָא אוֹמֵר מִפְּנֵי שֶׁהֵן מִתְגַּבְּרִין עַל הַצִּבּוּר רַב אָשֵׁי אוֹמֵר מִשּׁוּם דְּקָרוּ לְאִינָשֵׁי חֲמָרֵי.

With regard to a similar matter, the Gemara inquires: And for what reason is it not common for Torah scholars to give rise to Torah scholars from among their sons? Why are Torah scholars generally born to paupers, who are not Torah scholars themselves? Rav Yosef said: This is so that they should not say the Torah is their inheritance. Therefore, it is unusual to find that all the sons of a Torah scholar are also Torah scholars. Rav Sheshet, son of Rav Idi, said: This is so that they should not be presumptuous [yitgadderu] toward the community, with the knowledge that they will be Torah scholars like their fathers. Mar Zutra said: Because they take advantage of their fathers’ standing to lord over the community and are punished for their conduct. Rav Ashi said: Because they call ordinary people donkeys.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומפני מה תלמידי חכמים אין מצויין בו׳ – שאין הדבר מצוי.
שלא יהו אומרים – בני אדם תורה ירישה היא להם ואין אנו נזקקין ללמוד תורה.
שלא יתגדרו – שלא יתגדלו שלא ינהגו שררה כשיראו שהן ואבותם ובניהם תלמידי חכמים יתגדרו כמו הניחו לו אבותיו להתגדר בו (חולין דף ז.).
מפני שהן מתגברין – דודאי כל מי שהוא ת״ח ובנו ת״ח ודאי מתגבר.
דקרו לאינשי חמרי – שאין נוהגין להן כבוד ומבזין אותן מפני תורה שבהם.
ירושה היא להם – לתלמידי חכמים ואין אנו זקוקין ללומדה: כדי שלא יתגדרו על הצבור.
שלא יאמרו ירושה היא להם. שלא יאמרו אחרים ירושה היא להם לבני אלו ולא מצליחים אנו אם באנו ללמוד אי נמי שלא יאמרו בניהם אין אנו צריכין לעסוק בתורה ירושה היא לנו:
שלא יתגדרו על הציבור. מתוך שהם ואבותיהם לומדי תורה ירצו להשתרר על הצבור:
לצאת מבניהם ת״ח – שעל הרוב אינם בני תורה.
ירושה היא להם – לא ילמדו תורה מאחר שהם סומכים שירושה היא להם.
כדי שלא יתגדרו על הצבור – שאם לא היתה תורה פוסקת מהם יגיס דעתם.
כדי שלא יתגדרו על הצבור ינהגו שררה על הצבור וכדי שלא יבאו לידי כך גזר השם להיות כך. ומר זוטרא חלק על זה ואמר שאין הדבר כן אלא עונש הוא (שעושין) שנענשין התלמידי חכמים על כך מפני שנהגו שררה על הצבור שלא לשם שמים. ורב אשי אמר טעם העונש מפני שהן רגילין לבזות בני אדם לקרותן חמורים ועל כן אינם זוכין שיהיו בניהם תלמידי חכמים.
מפני שהן מתגברין על הצבור כו׳. בערוך גרס נמי הכא מתגדרין ויש לפרש דבהא פליגי דמ״ד כדי שלא כו׳ לאו משום עונש אלא להצילן מעבירה הוא שלא יבואו לידי גידור ומ״ד משום עונש עבירה הוא על שהיו מתגברין על כו׳ וק״ל:
דקרו לאנשי חמרי כו׳ משום דקרו להו חמרי. כאילו הם בטבע הבריאה אינן ראוים לחכמה כבריאת החמור הזה וע״כ אין בניהם ת״ח דאילו לפי דעתם ולפי טבע הבריאה המוליד מוליד בדומה וכיון שהם ת״ח אמאי אין בניהם ת״ח וק״ל:
ובאותו ענין מבררים: ומפני מה בדרך כלל אין מצויין תלמידי חכמים לצאת תלמידי חכמים מבניהן אלא מבני עניים שאינם תלמידי חכמים? אמר רב יוסף: שלא יאמרו אנשים: תורה ירושה היא להם, ולכן אין מצוי שיהיו כל בני תלמידי החכמים תלמידי חכמים גם הם. רב ששת בריה [בנו] של רב אידי אומר: כדי שלא יתגדרו (יתגאו) על הצבור, אם היו יודעים שאף הם יהיו חכמים כאבותיהם. מר זוטרא אומר: מפני שהן מתגברין על הצבור מפני כבוד אבותיהם, ונענשים משום כך. רב אשי אומר: משום דקרו לאינשי ״חמרי״ [שקוראים לאנשים רגילים ״חמורים״].
With regard to a similar matter, the Gemara inquires: And for what reason is it not common for Torah scholars to give rise to Torah scholars from among their sons? Why are Torah scholars generally born to paupers, who are not Torah scholars themselves? Rav Yosef said: This is so that they should not say the Torah is their inheritance. Therefore, it is unusual to find that all the sons of a Torah scholar are also Torah scholars. Rav Sheshet, son of Rav Idi, said: This is so that they should not be presumptuous [yitgadderu] toward the community, with the knowledge that they will be Torah scholars like their fathers. Mar Zutra said: Because they take advantage of their fathers’ standing to lord over the community and are punished for their conduct. Rav Ashi said: Because they call ordinary people donkeys.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) רָבִינָא אוֹמֵר שֶׁאֵין מְבָרְכִין בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב מַאי דִּכְתִיב {ירמיהו ט׳:י״א} מִי הָאִישׁ הֶחָכָם וְיָבֵן אֶת זֹאת דָּבָר זֶה נִשְׁאַל לַחֲכָמִים וְלַנְּבִיאִים וְלֹא פֵּירְשׁוּהוּ.

Ravina says: They are punished because they do not first recite a blessing over the Torah before commencing their studies. As Rav Yehuda said that Rav said: What is the meaning of that which is written: “Who is the wise man that may understand this, and who is he to whom the mouth of the Lord has spoken, that he may declare it, for what the land is perished and laid waste like a wilderness, so that none passes through” (Jeremiah 9:11)? This matter, the question as to why Eretz Yisrael was destroyed, was asked of the Sages, i.e., “the wise man,” and of the prophets, “he to whom the mouth of the Lord has spoken,” but they could not explain it.
מיוחס לרש״יפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נצתה כמדבר מבלי יושב – ישיבה של ת״ח.
נשאל לחכמים – דכתיב מי האיש החכם לנביאים ומלאכי השרת דכתיב ואשר דבר פי ה׳ אליו ויגידה.
לפי שאין מברכים בתורה תחלה. לעסוק בדברי תורה והערב נא ואשר בחר בנו כשבאים ללמוד:
נשאל לחכמים. דכתיב מי האיש החכם:
לנביאים. דכתיב ואשר דבר פי ה׳ אליו ויגידה גו׳ את תורתי אשר נתתי לפניהם כלומר ברכה שצויתי לברך לפניהם:
שאין מברכים בתורה תחלה – תחילת עסקם בכל יום דהיינו לעסוק בדברי תורה והערב נא ואשר בחר.
דבר זה נשאל לחכמים וכו׳ ולא פרשוהו – מדכתי׳ ויאמר ה׳ על עזבם את תורתי מכלל דליכא דידע להדורי טעמא אלא קודשא בריך הוא בלחוד ומצאתי במגילת סתרים של ה״ר יונה ז״ל דקרא הכי דייק דעל שלא ברכו בתורה תחילה אבדה הארץ דאם איתא על עזבם את תורתי כפשטא משמע שעזבו את התורה ולא היו עוסקין בה כשנשאל לחכמים ולנביאים למה לא פרשוהו והלא דבר גלוי היה וקל לפרש אלא ודאי עוסקין היו בתורה תמיד ולפיכך היו חכמים ונביאים תמהים על מה אבדה הארץ עד שפרשו הקב״ה בעצמו שהוא יודע מעמקי הלב שלא היו מברכין בתורה תחלה כלומר שלא היתה התורה חשובה בעיניהם כ״כ שיהא ראוי לברך עליה שלא היו עוסקים בה לשמה ומתוך כך היו מזלזלין בברכתה והיינו לא הלכו בה כלומר בכונתה ולשמה אלו דברי הרב החסיד ז״ל והם נאים ראויין למי שאמרם.
שאין מברכין בתורה תחלה. ולא תקנו ברכה לאחריה אלא בתורה שנקראת ברבים בלבד כגון שבת ושני וחמשי שהיא תקנת משה ובית דינו כדאמרינן בפרק מרובה. ואף על פי שכבר ברך ברכת התורה בשחר צריך לברך על אותה קריאה של ספר תורה כי מפני חשיבותה קובע ברכה לעצמה כדאמרינן גבי יין פרק כיצד מברכין. ואם אינו מתוקן כתיקון חכמים נמצא ברכה לבטלה לפי שכבר ברך בבקר על כל קריאת היום שלש ברכות שתקנו לנו אנשי כנסת הגדולה שהן. לעסוק בדברי תורה והערב נא ואשר בחר בנו. ותקנו לקרות אחריהם ברכת כהנים ופרשת קרבנות התמדיות ואחריהם משנה דהיינו פרק איזהו מקומן ואחר כך רבי ישמעאל אומר שהוא תלמוד. וזה היה לשתי תועלות: האחד שיסמוך קריאת התורה על הברכות כדי לפטור קריאת כל היום מברכה כדאמרינן בירושלמי. מהשמטה בברכות והוא ששנה על אתר כלומר מיד. והאחר כדי לצאת כל יום ויום ידי חיוב למוד תורה ומשנה ותלמוד כדאמרינן בפרק קמא דקדושין דלעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד והקשה מי יודע כמה חיי ותרץ לא צריכא ליומי לומר כי בכל יום ויום צריך לעשות כן. ובסמיכות ברכת כהנים על הקרבן באו לרמוז כי בזכות הקרבנות העולם מתברך ומתקיים כי הברכה רבוי הטובה וקיומה. ומצינו ביום שמיני למלואים ששמש אהרן ועל הקרבת הקרבנות ברך את העם ברכת כהנים כדכתיב וישב אהרן את ידיו ויברכם ואמרו רבותינו שברכן ברכת כהנים בנשיאת כפים. הרי״ץ ז״ל.
שאין מברכין בתורה תחלה קודם שמתחילין ללמוד ונראה שאינם לומדים לשם שמים. לחכמים ולנביאים ומלאכי השרת. דכלהו כתיבי בקרא האיש החכם כמשמעו ויבן את זאת אלו נביאים שמבינים העתידות ואשר דבר פי ה׳ אליו אלו מלאכי השרת. על עזבם וכו׳ לומר לא ברכו דאלו עזיבה ממש שעברו עבירות דבר זה אינו נעלם מן הנביאים ומן החכמים שהרי עושי העבירות אמורים ומפורשים. הרא״ם ז״ל.
רב אדא בר אהבה אמר מפה דהוי דברים שבינו לבינה ובכתוב בהמדיר גריס כי הכא רב אדא בר אהבה אמר מפר ולא גריס דברים שבינו לבינה רב אדא אמר מפר רב הונא אמר אינו מפר. ולא היא דהא תניא בהדיא בין איש לאשתו מלמד שהבעל מפר דברים שבינו לבינה אלא כדמוכח הכא הילכך הכי גרסינן כדפי׳. תניא כוותיה דרב אדא וכו׳ אבל תיובתא לרב הונא לא מותיב דכל בריתא דלא מתניא בי רבי חייא ורבי אושעיא לא מותבינן מינה בבי מדרשא והיינו נמי טעמא דלא אייתה בריש פרקין לסייעתא על פירוקין דפרקינן הלין והלין מיפר וכו׳ דלא חשיבא ליה כיון שלא מתנייא בדבי רבי חייא דלקיים סוגיא דתלמודא לא מייתינן סייעתא אלא מברייתא דהויא עיקר אף על גב דמייתינן סייעתא לאמורא. שטה.
שאין מברכין בתורה תחלה. עיין בפירושים ועי״ל כלפי מה שאמרו בפרק בני העיר כל ת״ת שמברך לפניו כהן ע״ה אותו ת״ח חייב מיתה שנאמר ולמשנאי גו׳ והיינו שאין הת״ח מברכין בתורה תחלה ומניחין לברך לפניהם כהן ע״ה והיינו דדריש ליה הכא מלא הלכו בה שהרואה ת״ח שפל לפני ע״ה אומר אין נחת רוח בתורה כפירש״י שם והשתא הוה שפיר מדה כנגד מדה שאין מצויין בני ת״ח להיות ת״ח. ובפרק הפועלים דריש ליה מאשר נתת לפניהם כנוי דלפניהם יתפרש כפשוטו לפי דרכינו:
רבינא אומר: הם נענשים משום שאין מברכין בתורה תחלה. וכפי שאמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: ״מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה׳ אליו ויגידה על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עובר״ (ירמיה ט, יא)? דבר זה (״על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עובר״) נשאל לחכמים (״האיש החכם״) ולנביאים (״ואשר דיבר פי ה׳ אליו״) ולא פירשוהו,
Ravina says: They are punished because they do not first recite a blessing over the Torah before commencing their studies. As Rav Yehuda said that Rav said: What is the meaning of that which is written: “Who is the wise man that may understand this, and who is he to whom the mouth of the Lord has spoken, that he may declare it, for what the land is perished and laid waste like a wilderness, so that none passes through” (Jeremiah 9:11)? This matter, the question as to why Eretz Yisrael was destroyed, was asked of the Sages, i.e., “the wise man,” and of the prophets, “he to whom the mouth of the Lord has spoken,” but they could not explain it.
מיוחס לרש״יפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) עַד שֶׁפֵּירְשׁוֹ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ דִּכְתִיב {ירמיהו ט׳:י״ב} וַיֹּאמֶר ה׳ עַל עׇזְבָם אֶת תּוֹרָתִי וְגוֹ׳ הַיְינוּ לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי הַיְינוּ לֹא הָלְכוּ בָּהּ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב שֶׁאֵין מְבָרְכִין בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה.

The matter remained a mystery until the Holy One, Blessed be He, Himself explained why Eretz Yisrael was laid waste, as it is written in the next verse: “And the Lord said: Because they have forsaken My Torah which I set before them, and have not obeyed My voice, nor walked therein” (Jeremiah 9:12). It would appear that “have not obeyed My voice” is the same as “nor walked therein.” Rav Yehuda said that Rav said: The expression “nor walked therein” means that they do not first recite a blessing over the Torah, and they are therefore liable to receive the severe punishments listed in the verse.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שאין מברכין – כשמשכימין לתלמוד תורה ותלמידי חכמים בני תלמידי חכמים מתוך שהן זהירין לעסוק בתורה ורגילין בה אינן זהירין לברך כשפותחין לא מקיימא ברכתא [כדאמרינן בברכת התורה] נהיה אנחנו וצאצאינו מלומדי תורה.
שאין מברכין בתורה תחלה – כשהם משכימים ללמוד תורה שאין מברכין לעסוק בדברי תורה והערב נא ואשר בחר.
עד שפירשו הקדוש ברוך הוא בעצמו, דכתיב [שנאמר] מיד אחר כך: ״ויאמר ה׳ על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה״ (ירמיה ט, יב). ולכאורה היינו [זהו] ״לא שמעו בקולי״ היינו [זהו] ״לא הלכו בה״! אמר רב יהודה אמר רב: הכוונה בביטוי ״לא הלכו בה״ היא שאין מברכין בתורה תחלה, ועל כך נענשים בעונשים החמורים הנזכרים שם.
The matter remained a mystery until the Holy One, Blessed be He, Himself explained why Eretz Yisrael was laid waste, as it is written in the next verse: “And the Lord said: Because they have forsaken My Torah which I set before them, and have not obeyed My voice, nor walked therein” (Jeremiah 9:12). It would appear that “have not obeyed My voice” is the same as “nor walked therein.” Rav Yehuda said that Rav said: The expression “nor walked therein” means that they do not first recite a blessing over the Torah, and they are therefore liable to receive the severe punishments listed in the verse.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אִיסִי בַּר יְהוּדָה לָא אֲתָא לִמְתִיבְתָּא דר׳דְּרַבִּי יוֹסֵי תְּלָתָא יוֹמֵי אַשְׁכְּחֵיהּ וַרְדִּימוֹס בר׳בְּרַבִּי יוֹסֵי א״לאֲמַר לֵיהּ מַאי טַעְמָא לָא אָתֵי מָר לְבֵי מִדְרְשָׁא דְּאַבָּא הָא תְּלָתָא יוֹמִין א״לאֲמַר לֵיהּ כִּי טַעְמֵיהּ דַּאֲבוּךְ לָא יָדַעְנָא הֵיכָא אֵיתָאי א״לאֲמַר לֵיהּ לֵימָא מָר מַאי קא״ל דִּלְמָא יָדַעְנָא טַעְמֵיהּ א״לאֲמַר לֵיהּ הָא דְּתַנְיָא ר׳רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כְּבִיסָתָן קוֹדְמִין לְחַיֵּי אֲחֵרִים קְרָא מְנָלַן.

§ Returning to the issue of laundering clothes, the Gemara relates that it once happened that Isi bar Yehuda did not come to the academy of Rabbi Yosei for three straight days. Vardimus, son of Rabbi Yosei, found him and said to him: What is the reason that the Master did not come to Father’s academy these three days? He said to him: When I do not know your father’s reasoning, how can I come? Vardimus said to him: Let the Master say what he, my father, is saying to him; perhaps I know his reasoning. He said to him: With regard to that which is taught in a baraita: Rabbi Yosei says that their own laundry takes precedence over the lives of others, from where do we have a verse that teaches this halakha?
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שר״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ורדימוס בר׳ יוסי – היינו ר׳ מנחם בר׳ יוסי דמיתקרי בנן של קדושים (פסחים קד.).
טעמא לא ידענא – דאמר למילתיה שאיני יכול לעמוד על סוף דעתו.
טעמא דאבוך לא ידעינן – כלומר מה טעם הוא דכביסה היא קודמת לחיי אחרים.
קרא מנא ליה. דמילתא דתמיהה להם ואי לאו דאית ליה קרא לא שמעינן:
טעמא דאבוך לא ידענא – דאמר כביסתן קודמת לחיי אחרים והא מסברא ליתא. ולהכי בעי קרא מנלן.
ב ועוד בענין הכביסה, מסופר: איסי בר יהודה לא אתא [בא] למתיבתא [לישיבה] של ר׳ יוסי תלתא יומי [שלשה ימים]. אשכחיה [מצא אותו] ורדימוס בנו של ר׳ יוסי, אמר ליה [לו]: מאי טעמא [מה טעם] לא אתי מר לבי מדרשא [לא בא אדוני לבית המדרש] של אבא הא תלתא יומין [זה שלשה ימים]? אמר ליה [לו]: כי טעמיה דאבוך לא ידענא, היכא איתאי [כאשר את טעמו, סברתו של אביך אינני יודע, איך אבוא]? אמר ליה [לו]: לימא מר מאי קאמר ליה, דלמא ידענא טעמיה [יאמר אדוני מה אמר לו אבי, שמא יודע אני את טעמו]. אמר ליה [לו]: הא דתניא [זו ששנויה בברייתא] ר׳ יוסי אומר: כביסתן קודמין לחיי אחרים, קרא מנלן [כתוב, פסוק המלמד על כך מניין לנו]?
§ Returning to the issue of laundering clothes, the Gemara relates that it once happened that Isi bar Yehuda did not come to the academy of Rabbi Yosei for three straight days. Vardimus, son of Rabbi Yosei, found him and said to him: What is the reason that the Master did not come to Father’s academy these three days? He said to him: When I do not know your father’s reasoning, how can I come? Vardimus said to him: Let the Master say what he, my father, is saying to him; perhaps I know his reasoning. He said to him: With regard to that which is taught in a baraita: Rabbi Yosei says that their own laundry takes precedence over the lives of others, from where do we have a verse that teaches this halakha?
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שר״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) א״לאֲמַר לֵיהּ דִּכְתִיב {במדבר ל״ה:ג׳} וּמִגְרְשֵׁיהֶם יִהְיוּ לִבְהֶמְתָּם וְגוֹ׳ מַאי חַיָּיתָם אִילֵּימָא חַיָּה וַהֲלֹא חַיָּה בִּכְלַל בְּהֵמָה הִיא אֶלָּא מַאי חַיָּיתָם חַיּוּתָא מַמָּשׁ פְּשִׁיטָא אֶלָּא לָאו כְּבִיסָה דְּהָא אִיכָּא צַעְרָא דְעַרְבּוּבִיתָא.:

Vardimus said to him: As it is written with regard to the Levite cities: “And their open land shall be for their animals and for their substance, and for all their beasts” (Numbers 35:3). What is the meaning of “their beasts”? If we say an actual beast, there is a difficulty, as isn’t a beast included in the category of animal, which has already been mentioned in the verse? Rather, what is the meaning of “their beasts [ḥayyatam]”? It means their actual lives [ḥiyyuta]. This, however, is difficult, as it is obvious that the Levites received their cities in order to live their lives there. Rather, is it not referring to laundering clothes, as there is the pain caused by the grime on one’s unwashed clothes? Since it is vitally necessary for their well-being, laundering the clothing of the city’s residents takes precedence over the lives of others.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שר״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר ליה דכתיב – גבי לוים ולכל חייתם.
אילימא חיה ממש – שמתפרנסת משם.
והלא חיה בכלל בהמה – כדכתיב זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה (ויקרא יא) והואיל דכתיב לבהמתם למה לי חייתם.
[אלא לאו כביסה – הוי] חיותם ממש דכביסת בגדיהן היינו חיותם דאי לא מכבסי בגדיהן איכא צערא דחיותם היינו נמי ערבוביתא דאמר לעיל.
אלא מאי לכל חייתם חיותם ממש – והאיכא צער דחפיפותא שמי שאינו רוחץ חופף ומצטער.
דכתיב ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכושם ולכל חייתם. כלומר מים שבתוכן להשקות בהמתן וגם לכביסתן דליכא למימר לכל חייתם לשתיית אדם מדחשיב להו בהדי בהמתן דמים הראויין לשתיית בהמה אלא ודאי לכביסה קאמר וקרי ליה חייתם משום צערא דערבוביא והוי בכלל דוחי אחיך עמך וי״מ דנפקא ליה מייתורא דלכל חייתם:
אלא לאו כביסה – וקרי ליה חייתם: ולענין הלכה קי״ל כרבנן דרחיצה וקישוט נדרי עינוי נפש הם ומפר בין לעצמו בין לאחרים דיחיד ורבים הלכה כרבים ועוד דמילתא דשמואל משמיה דלוי דלקמן כוותיהו שייכא כדנפרש עלה בס״ד ואע״ג דאמר רב הונא כוליה פירקין ר׳ יוסי היא לא קי״ל כוותיה אבל הרמב״ם ז״ל פסק מדרב הונא כרבי יוסי דאין מפר אלא משום נדרים שבינו לבינה.
אמר ליה [לו]: דכתיב [שנאמר] בערי הלויים: ״ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכושם ולכל חיתם״ (במדבר לה, ג). ונברר מאי [מה פירוש] ״חיתם״? אילימא [אם תאמר] חיה ממש — והלא חיה בכלל בהמה היא, ודי היה במה שאמר לפני כן ״בהמתם״. אלא מאי [מה פירוש] ״חיתם״ — אם תאמר חיותא [חייהם, חיותם] ממש, פשיטא [פשוט] שלשם כך קיבלו הלויים את הערים! אלא לאו [האם אין הכוונה] לענין כביסה, דהא איכא צערא דערבוביתא [שהרי יש צער של לכלוך] במניעת כביסה, והרי זה כצרכי חיים (״חייתם״) ולכן קודמת כביסתם של בני העיר לחייהם של אחרים.
Vardimus said to him: As it is written with regard to the Levite cities: “And their open land shall be for their animals and for their substance, and for all their beasts” (Numbers 35:3). What is the meaning of “their beasts”? If we say an actual beast, there is a difficulty, as isn’t a beast included in the category of animal, which has already been mentioned in the verse? Rather, what is the meaning of “their beasts [ḥayyatam]”? It means their actual lives [ḥiyyuta]. This, however, is difficult, as it is obvious that the Levites received their cities in order to live their lives there. Rather, is it not referring to laundering clothes, as there is the pain caused by the grime on one’s unwashed clothes? Since it is vitally necessary for their well-being, laundering the clothing of the city’s residents takes precedence over the lives of others.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שר״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) א״ראָמַר רַבִּי יוֹסֵי אֵין אֵלּוּ נִדְרֵי עִינּוּי נֶפֶשׁ.: אִיבַּעְיָא לְהוּ לר׳לְרַבִּי יוֹסֵי מַהוּ שֶׁיָּפֵר מִשּׁוּם דְּבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ ת״שתָּא שְׁמַע א״ראָמַר רַבִּי יוֹסֵי אֵין אֵלּוּ נִדְרֵי עִינּוּי נֶפֶשׁ אֲבָל דְּבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ הָוַיִין.

§ With regard to the vows: If I bathe, and: If I do not bathe, and: If I adorn myself, and: If I do not adorn myself, Rabbi Yosei said in the mishna that these are not vows of affliction. A dilemma was raised before the Sages: According to Rabbi Yosei, what is the halakha as to whether the husband can nullify these vows as matters that adversely affect the relationship between him and her? The Gemara suggests: Come and hear a resolution to this question from what Rabbi Yosei said: These are not vows of affliction, which indicates, however, that they are matters that affect the relationship between him and her.
מיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דפירוש רא״שר״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איבעיא להו לרבי יוסי – דאמר שלא ארחץ שלא אתקשט אינם נדרי עינוי נפש ומשום נדרי עינוי נפש אינו מיפר.
מהו שיפר משום דברים שבינו לבינה – שיהו מופרין לעצמו כדאמרן לעיל אבל אין בהן עינוי נפש מפר לעצמו משום דדברים שבינו לבינה היינו קישוט כל הגוף בין קישוט תכשיטין בין קישוט דהעברת שער באותו מקום דקישוט כל הגוף משמע.
קונם פירות העולם עלי יפר – דהוי עינוי.
פירות מדינה זה – לא הוי עינוי שיכול להביא ממדינה אחרת: פירות חנוני זה אינו יכול להפריש יכולה להסתפק מחנוני אחר.
ואם לא היתה פרנסתו אלא ממנו – כלומר שאותו חנוני מקיף לה ורגיל אצלו מיפר דהוי עינוי נפש.
לרבי יוסי מהו שיפר – ברחיצה וקישוט משום דברים שבינו לבינה ונפקא מיניה בהא דלא הוי עינוי נפש כדאמר לעיל דדברים שבינו לבינה לעצמו מיפר לאחרים אינו מיפר.
אין אלו נדרי עינוי נפש – ומדלא קאמר סתם רבי יוסי אומר לא יפר שמע מינה משום עינוי נפש הוא דלא יפר אבל מיפר משום בינו לבינה.
איבעיא להו לר׳ יוסי מהו שיפר משום דברים שבינו לבינה – נראה לי דר׳ יוסי נמי אית ליה דרשא דקרא דבין איש לאשתו מיכן שהבעל מיפר דברים שבינו לבינה כגון אותה שכתבתי שהבעל קופד בדבר ובאים לחילוק הלב אבל הקישוט מספקא לן אם קופד עליו הבעל ויכול להפר אותו משום דברים שבינו לבינה ואם לאו ופליגי בה רב אדה בר אהבה ורב הונא דרב אדה סבר אף על פי שאינו מיפר משום נדרי עינוי נפש מפר משום דברים שבינו לבינה ויש ביניהם חילוק כדאמרינן לעיל בהילכתא ורב הונא אמר אינו מיפר שאין הבעל קופד על הקישוט שלה שאפילו בהעברת שער של בית הערוה אינו קופד כל שכן על השאר ותניא כותיה דרב אדה דתני שלא אכחול ושלא אפרכס ושלא אשמש מיטתי יפר משום דברים שבינו לבינה והך מתניתין היא ר׳ יוסי דאי רבנן עינוי נפש קרו להו ובפרק המדיר אמרינן וסבר ר׳ יוסי בעניות שלא נתן קצבה אלמא בעל מצי מיפר ורמינהי אילו נדרים שהוא מפר דברים שיש בהן עינוי נפש אם ארחץ אם לא ארחץ אם אתקשט אם לא אתקשט ר׳ יוסי אומר אין אלו נדרי עינוי נפש כול׳ הכא במאי עסיקינן בדברים שבינו לבינה הניחא למאן דאמר דברים שבינו לבינה הבעל מיפר אלא למאן דאמר אין הבעל מיפר מאי איכא למימר דאיתמר כול׳ ופירש המורה התם: הכא במאי עסיקינן קישוט דמתניתין דהכא בדברים שבינו לבינה סם המשיר את השיער ומשמע מפירושו דדוקא העברת השיער יקרא דברים שבינו לבינה ולא דבר אחר ואף על פי שלשון אותה השאלה משמע בפירושו אין הדבר כן שהרי בבריתא שנה שלא אכחול ושלא אפרכס יפר משום דברים שבינו לבינה אלא הכין הויא פירושא אף על גב דלא הוי עינוי נפש הקישוט לר׳ יוסי הוא מיפר משום דברים שבינו לבינה שהבעל קופד אם לא תתקשט ובאים לידי חילוק לב ונפקא מינה כדאמרן בריש פירקא מאי איכא בין נדרי עינוי נפש לדברים שבינו לבינה והאי דאמר הכא במאי עסיקינן בדברים שבינו לבינה כאילו אמר הכא במאי עסיקינן דמפר משום דברים שבינו לבינה והניחא נמי הכי מתפרש הניחא למאן דאמר מפר משום דברים שבינו לבינה ואיתמר נמי הכי מתפרש דאיתמר רב אדה בר אהבה אמר מיפר משום דברים שבינו לבינה והכל מתפרש על הקישוט אם הוא חשוב מדברים שבינו לבינה וכך מצאתי שגם רבינו תם זצוק״ל בספר הישר שיבש הגירסא שם ליישבה הכל כדבריי.
איבעיא להו לר׳ יוסי מהו שיפר. רחיצה וקישוט משום דברים שבינו לבינה ויפר לעצמו ולא לאחרים:
ת״ש דא״ר יוסי אין אלו נדרי ענוי נפש. ודייק מדה״ל למימר ר׳ יוסי אומר לא יפר אלא ודאי ה״ק ענוי נפש לא הוי אלא דברים שבינו לבינה הוי:
איבעיא להו לרבי יוסי מהו שיפר משום דברים שבינו לבינה – ברחיצה וקישוט דפליג עלייהו דרבנן מי אמר דדוקא משום עינוי נפש הוא דפליג עלייהו דלא מפר אבל משום דברים שבינו לבינה מודה ר׳ יוסי דמפר ונ״מ דלרבנן דאמרי עינוי נפש הוי מפר בין לעצמו בין לאחרים ולר׳ יוסי דוקא לעצמו מפר לאחרים אינו מפר דהא הוא דאיכא בין עינוי נפש ודברים שבינו לבינה כדאמר בריש פרקין.
ת״ש דא״ר יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש – ואם איתא דלר׳ יוסי אפי׳ משום דברים שבינו לבינה אינו מפר ה״ל למימר לא יפר מדקאמר אין אלו נדרי עינוי נפש משמע אבל דברים שבינו לבינה הויין.
בד״ה אבעיא להו לרבי יוסי כצ״ל:
בא״ד נפש ומשום נדרי כצ״ל לעיל אבל הד״א מקום הס״ד:
ברא״ש שמעינן הס״ד חייתם הס״ד:
ר״ן ניוול הס״ד:
ג על הנדרים ״אם ארחץ״ ״אם לא ארחץ״ ״אם אתקשט״ ו״אם לא אתקשט״ אמר ר׳ יוסי במשנה: אין אלו נדרי ענוי נפש. איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים]: לר׳ יוסי, מהו שיפר נדרים אלה משום דברים שבינו לבינה? ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר ממה שאמר ר׳ יוסי: אין אלו נדרי עינוי נפש, משמע: אבל דברים שבינו לבינה הויין [הינם].
§ With regard to the vows: If I bathe, and: If I do not bathe, and: If I adorn myself, and: If I do not adorn myself, Rabbi Yosei said in the mishna that these are not vows of affliction. A dilemma was raised before the Sages: According to Rabbi Yosei, what is the halakha as to whether the husband can nullify these vows as matters that adversely affect the relationship between him and her? The Gemara suggests: Come and hear a resolution to this question from what Rabbi Yosei said: These are not vows of affliction, which indicates, however, that they are matters that affect the relationship between him and her.
מיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דפירוש רא״שר״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) דִּלְמָא לְדִידְהוּ קָאָמַר לְהוּ לְדִידִי אפי׳אֲפִילּוּ דְּבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ לָא הָוַיִין לְדִידְכוּ דְּאָמְרִיתוּ הָוַיִין נִדְרֵי עִינּוּי נֶפֶשׁ אוֹדוֹ לִי דְּאֵין אֵלּוּ נִדְרֵי עִינּוּי נֶפֶשׁ.

The Gemara refutes this proof: Perhaps Rabbi Yosei was speaking to the Rabbis in accordance with their own opinion, as follows: According to my opinion, they are not even matters that affect the relationship between him and her. But according to your opinion, that you say that they are vows of affliction, agree with me at least that these are not vows of affliction. In other words, one should not infer from the phrasing of Rabbi Yosei’s response to the Rabbis that he holds that these vows are concerning matters that affect the relationship between him and her, as he was merely countering the claim of the Rabbis that they are vows of affliction.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לדידכו דאמריתו – דרחיצה הוי עינוי נפש כו׳ אלא דברים שבינו לבינה דהא לא נדרה אלא מאותו מקום.
ודוחים: דלמא לדידהו קאמר להו [שמא, לחכמים ולשיטתם שלהם אמר להם]: לדידי שיטתי שלי] אפילו דברים שבינו לבינה לא הויין [אינם]. לדידכו, דאמריתו הויין [לשיטה שלכם, שאתם אומרים שאלה הם] נדרי עינוי נפש — אודו [הודו] לי שאין אלו נדרי עינוי נפש.
The Gemara refutes this proof: Perhaps Rabbi Yosei was speaking to the Rabbis in accordance with their own opinion, as follows: According to my opinion, they are not even matters that affect the relationship between him and her. But according to your opinion, that you say that they are vows of affliction, agree with me at least that these are not vows of affliction. In other words, one should not infer from the phrasing of Rabbi Yosei’s response to the Rabbis that he holds that these vows are concerning matters that affect the relationship between him and her, as he was merely countering the claim of the Rabbis that they are vows of affliction.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מַאי רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אוֹמֵר מֵפֵר רַב הוּנָא אוֹמֵר אֵין מֵפֵר

The question therefore remains: What does Rabbi Yosei maintain in this regard? Rav Adda bar Ahava says: He can nullify these vows as matters between him and her, whereas Rav Huna says: He cannot nullify them.
מיוחס לרש״יר״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי – כלומר אכתי מיבעי לן אי מפר אי לא.
רב אדא בר אהבה אמר מפר – דאיכא קפידא לבעל בהכי.
ואם כן חוזרת השאלה: מאי [מה] סבור ר׳ יוסי? רב אדא בר אהבה אומר: מפר משום דברים שבינו לבינה, רב הונא אומר: אין מפר
The question therefore remains: What does Rabbi Yosei maintain in this regard? Rav Adda bar Ahava says: He can nullify these vows as matters between him and her, whereas Rav Huna says: He cannot nullify them.
מיוחס לרש״יר״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נדרים פא. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), מיוחס לרש"י נדרים פא., תוספות נדרים פא., תוספות רי"ד נדרים פא., בית הבחירה למאירי נדרים פא. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), פירוש רא"ש נדרים פא., ר"ן נדרים פא. – פרקים ה', ח'-ט' – מהדורת הרב ישראל אברהם גרינבוים (בהכנה) על פי כתב יד בהמ"ל 895, ברשותו האדיבה, שיטה מקובצת נדרים פא., מהרש"א חידושי הלכות נדרים פא., מהרש"א חידושי אגדות נדרים פא., גליון הש"ס לרע"א נדרים פא., פירוש הרב שטיינזלץ נדרים פא., אסופת מאמרים נדרים פא.

Nedarim 81a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Attributed to Rashi Nedarim 81a, Tosafot Nedarim 81a, Tosefot Rid Nedarim 81a, Meiri Nedarim 81a, Peirush HaRosh Nedarim 81a, Ran Nedarim 81a, Shitah Mekubetzet Nedarim 81a, Maharsha Chidushei Halakhot Nedarim 81a, Maharsha Chidushei Aggadot Nedarim 81a, Gilyon HaShas Nedarim 81a, Steinsaltz Commentary Nedarim 81a, Collected Articles Nedarim 81a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144