1לא הורצה – דכתיב והיה על מצחו תמיד לרצון להם (שמות כח) ולא לעובדי כוכבים.
(1) 
לֹא הוּרְצָה.
לֹא הוּרְצָה.the offering is not accepted, as the verse states with regard to the frontplate: “That it may be accepted for them before the Lord” (Exodus 28:38), with the term “for them” teaching that this applies only for Jews, not for gentiles.
לא הורצה, שהרי נאמר בציץ: ״לרצון להם״ (שמות כח, לח), לישראל ולא לאחרים.
the offering is not accepted, as the verse states with regard to the frontplate: “That it may be accepted for them before the Lord” (Exodus 28:38), with the term “for them” teaching that this applies only for Jews, not for gentiles.
הכל
(2) ורְמִינְהִי אעַל מָה הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל הַדָּם וְעַל הַבָּשָׂר וְעַל הַחֵלֶב שֶׁנִּטְמָא בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד בֵּין בְּאוֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן בֵּין בְּיָחִיד בֵּין בְּצִיבּוּר.
And the Gemara raises a contradiction from another baraita: For what does the frontplate worn by the High Priest effect acceptance? It effects acceptance for the blood, for the flesh, and for the fat of an offering that became impure in the Temple, whether they were rendered impure unwittingly or intentionally, whether due to circumstances beyond one’s control or willfully, whether in the case of the offering of an individual or in the case of a communal offering. In contrast to the statement of the previous baraita, this baraita teaches that the frontplate does effect acceptance in the case of an individual offering for blood that became impure and was sprinkled intentionally.
And the Gemara raises a contradiction from another baraita: For what does the frontplate worn by the High Priest effect acceptance? It effects acceptance for the blood, for the flesh, and for the fat of an offering that became impure in the Temple, whether they were rendered impure unwittingly or intentionally, whether due to circumstances beyond one’s control or willfully, whether in the case of the offering of an individual or in the case of a communal offering. In contrast to the statement of the previous baraita, this baraita teaches that the frontplate does effect acceptance in the case of an individual offering for blood that became impure and was sprinkled intentionally.
ורמינהי [ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו בברייתא אחרת: על מה הציץ מרצה? על הדם ועל הבשר ועל החלב שנטמא, בין בשוגג בין במזיד, בין באונס בין ברצון, בין ביחיד בין בציבור, ושלא כמו ששנינו, שביחיד אינו מרצה על המזיד!
And the Gemara raises a contradiction from another baraita: For what does the frontplate worn by the High Priest effect acceptance? It effects acceptance for the blood, for the flesh, and for the fat of an offering that became impure in the Temple, whether they were rendered impure unwittingly or intentionally, whether due to circumstances beyond one’s control or willfully, whether in the case of the offering of an individual or in the case of a communal offering. In contrast to the statement of the previous baraita, this baraita teaches that the frontplate does effect acceptance in the case of an individual offering for blood that became impure and was sprinkled intentionally.
הכל
(3) אָמַר רַב יוֹסֵף לָא קַשְׁיָא הָא ר׳ רַבִּי יוֹסֵי הָא רַבָּנַן דְּתַנְיָא באֵין תּוֹרְמִין מִן הַטָּמֵא עַל הַטָּהוֹר וְאִם תָּרַם בְּשׁוֹגֵג תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה בְּמֵזִיד אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה ר׳ רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.
Rav Yosef said: This is not difficult. This baraita, which teaches that the frontplate effects acceptance for impure blood of an individual offering that was sprinkled intentionally, is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, whereas that baraita, which teaches that the frontplate does not effect acceptance, is in accordance with the opinion of the Rabbis. As it is taught in a baraita: One may not separate teruma from ritually impure produce for ritually pure produce. And if he separated teruma from impure produce unwittingly, his teruma is considered teruma, but if he did so intentionally, the Sages penalize him and his teruma is not teruma. Rabbi Yosei says: Whether he did so unwittingly or intentionally, his teruma is teruma. Like the ruling found in the second baraita, Rabbi Yosei does not distinguish between a case where one acted unwittingly and where one acted intentionally.
Rav Yosef said: This is not difficult. This baraita, which teaches that the frontplate effects acceptance for impure blood of an individual offering that was sprinkled intentionally, is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, whereas that baraita, which teaches that the frontplate does not effect acceptance, is in accordance with the opinion of the Rabbis. As it is taught in a baraita: One may not separate teruma from ritually impure produce for ritually pure produce. And if he separated teruma from impure produce unwittingly, his teruma is considered teruma, but if he did so intentionally, the Sages penalize him and his teruma is not teruma. Rabbi Yosei says: Whether he did so unwittingly or intentionally, his teruma is teruma. Like the ruling found in the second baraita, Rabbi Yosei does not distinguish between a case where one acted unwittingly and where one acted intentionally.
בשוגג תרומתו תרומה – דאמרינן בכמה דוכתי (ב״מ דף נו.) ולא תשאו עליו חטא אם אינו קדוש נשיאות חטא למה מכאן לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה.
במזיד אין תרומתו תרומה – דרבנן קנסוהו משום דהזיד ופליגי בה אמוראי ביבמות בפרק האשה איכא למ״ד אין תרומתו תרומה לתקן את השירים אבל תרומה הוי.
בשוגג תרומתו תרומה – שהיתה לו שעת הכושר איירי שלא ניטמא בתחילת תלישתו שאם תלשו אדם טמא ועדיין משקה טופח עליו אין תרומתו תרומה כדמוכח בפ׳ כל שעה (פסחים דף לג.).
במזיד אין תרומתו תרומה – אע״ג דתורם מן הרעה על היפה תרומתו תרומה כדאמרינן בהאשה רבה (יבמות דף פט:) וכדתנן במס׳ תרומות (פרק שני מ״ו) התם חזי קצת הכא לא חזי כלל.
אמר רב יוסף, לא קשיא [אין זה קשה]: הא [זו] ששנינו בה שמרצה על הדם גם במזיד — היא כשיטת ר׳ יוסי, הא [זו] ששנינו בה שאינו מרצה, היא כשיטת רבנן [חכמים]. דתניא [ששנויה ברייתא]: אין תורמין תרומה מן הטמא על הטהור, ואם תרם, אם היה זה בשוגג — תרומתו תרומה, במזיד — אין תרומתו תרומה, שקנס הוא שקנסוהו חכמים. ר׳ יוסי אומר: בין אם תרם מן הטמא בשוגג בין במזיד — תרומתו תרומה. הרי שר׳ יוסי אינו מחלק בין אם עשה בשוגג או במזיד, וכשיטת הברייתא השניה.
Rav Yosef said: This is not difficult. This baraita, which teaches that the frontplate effects acceptance for impure blood of an individual offering that was sprinkled intentionally, is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, whereas that baraita, which teaches that the frontplate does not effect acceptance, is in accordance with the opinion of the Rabbis. As it is taught in a baraita: One may not separate teruma from ritually impure produce for ritually pure produce. And if he separated teruma from impure produce unwittingly, his teruma is considered teruma, but if he did so intentionally, the Sages penalize him and his teruma is not teruma. Rabbi Yosei says: Whether he did so unwittingly or intentionally, his teruma is teruma. Like the ruling found in the second baraita, Rabbi Yosei does not distinguish between a case where one acted unwittingly and where one acted intentionally.
הכל
(4) אֵימַר דְּשָׁמְעַתְּ לֵיהּ לר׳ לְרַבִּי יוֹסֵי דְּלָא קָנֵיס דִּמְרַצֵּה צִיץ עַל אֲכִילוֹת מִי שָׁמְעַתְּ לֵיהּ וְהָתַנְיָא ר׳ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל אֲכִילוֹת רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר גאֵין הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל אֲכִילוֹת.
The Gemara objects to the comparison: You can say that you heard that Rabbi Yosei holds that the Sages do not penalize him. Did you hear him say, as the baraita teaches, that the frontplate effects acceptance for the impurity of the portions of offerings that are to be eaten? But isn’t it taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: The frontplate effects acceptance for the impurity of the portions of offerings that are to be eaten, and Rabbi Yosei says: The frontplate does not effect acceptance for the impurity of portions of offerings that are to be eaten?
The Gemara objects to the comparison: You can say that you heard that Rabbi Yosei holds that the Sages do not penalize him. Did you hear him say, as the baraita teaches, that the frontplate effects acceptance for the impurity of the portions of offerings that are to be eaten? But isn’t it taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: The frontplate effects acceptance for the impurity of the portions of offerings that are to be eaten, and Rabbi Yosei says: The frontplate does not effect acceptance for the impurity of portions of offerings that are to be eaten?
דמרצה ציץ על אכילות מי שמעת ליה – דמוקמת להך ברייתא בתרייתא אליביה דקתני בה הציץ מרצה על אכילת טומאת בשר דהיינו אכילות להכי נקט אכילות דאעולין כ״ע מודו דציץ מרצה דקתני בריש ת״כ ונרצה לו לכפר עליו בדם דכתיב (ויקרא יז) כי הדם הוא בנפש יכפר אין לי אלא דם טהור טמא מנין ת״ל (שמות כח) ונשא אהרן וגו׳ והוא בדם קמיירי דכתיב (שם) לרצון להם והכא כתיב ונרצה מה הכא דם אף התם דם ואין לי אלא דם מנין לרבות כל העולים ת״ל לכל מתנות קדשיהם וגו׳ (שם).
דמרצה ציץ על אכילות מי שמעת ליה – פי׳ בקונטרס להכי נקט אכילות דאעולין כ״ע מודו דציץ מרצה כדקתני בריש תורת כהנים ונרצה לו לכפר עליו בדם כו׳ ולא דק בקונטרס דבעולין נמי אשכחן פלוגתא בפרק כיצד צולין (פסחים דף עז:).
ומקשים: אימר דשמעת ליה [אמור ששמעת אותו] את ר׳ יוסי דלא קניס [שאינו קונס] את העושה במזיד, ואולם מה ששנינו בברייתא זו שמרצה ציץ על אכילות, כגון על בשר שנטמא, שייחשב כטהור, מי שמעת ליה [האם שמעת אותו]? והתניא [והרי שנויה ברייתא], ר׳ אליעזר אומר: הציץ מרצה על אכילות, כלומר, גם על דברים הנאכלים שנטמאו, ר׳ יוסי אומר: אין הציץ מרצה על אכילות!
The Gemara objects to the comparison: You can say that you heard that Rabbi Yosei holds that the Sages do not penalize him. Did you hear him say, as the baraita teaches, that the frontplate effects acceptance for the impurity of the portions of offerings that are to be eaten? But isn’t it taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: The frontplate effects acceptance for the impurity of the portions of offerings that are to be eaten, and Rabbi Yosei says: The frontplate does not effect acceptance for the impurity of portions of offerings that are to be eaten?
הכל
(5) אֵיפוֹךְ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֵין הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל אֲכִילוֹת רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל אֲכִילוֹת.
The Gemara answers: Reverse the opinions, so that Rabbi Eliezer says: The frontplate does not effect acceptance for the impurity of the portions of offerings that are to be eaten, and Rabbi Yosei says: The frontplate does effect acceptance for the impurity of portions of offerings that are to be eaten.
The Gemara answers: Reverse the opinions, so that Rabbi Eliezer says: The frontplate does not effect acceptance for the impurity of the portions of offerings that are to be eaten, and Rabbi Yosei says: The frontplate does effect acceptance for the impurity of portions of offerings that are to be eaten.
ומשיבים: איפוך [הפוך] את השיטות בברייתא זו, ר׳ אליעזר אומר: אין הציץ מרצה על אכילות, ר׳ יוסי אומר: הציץ מרצה על אכילות.
The Gemara answers: Reverse the opinions, so that Rabbi Eliezer says: The frontplate does not effect acceptance for the impurity of the portions of offerings that are to be eaten, and Rabbi Yosei says: The frontplate does effect acceptance for the impurity of portions of offerings that are to be eaten.
הכל
(6) מַתְקֵיף לַהּ רַב שֵׁשֶׁת וּמִי מָצֵית אָפְכַתְּ לַהּ וְהָתַנְיָא יָכוֹל בָּשָׂר שֶׁנִּטְמָא לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים יְהוּ חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם טוּמְאָה.
Rav Sheshet objects to this: And are you able to reverse the opinions and say that according to Rabbi Eliezer the frontplate does not effect acceptance for the impurity of portions that are to be eaten? But isn’t it taught in a baraita: One might have thought that one who partakes of impure sacrificial meat, i.e., one who partakes of the meat while in a state of ritual impurity, before the sprinkling of the blood takes place, is liable for eating it due to violation of the prohibition against partaking of the meat while ritually impure.
Rav Sheshet objects to this: And are you able to reverse the opinions and say that according to Rabbi Eliezer the frontplate does not effect acceptance for the impurity of portions that are to be eaten? But isn’t it taught in a baraita: One might have thought that one who partakes of impure sacrificial meat, i.e., one who partakes of the meat while in a state of ritual impurity, before the sprinkling of the blood takes place, is liable for eating it due to violation of the prohibition against partaking of the meat while ritually impure.
יכול בשר שנטמא לפני זריקת דמים – ואכלו לפני זריקה בטומאת הגוף יהו חייבין עליו כרת ובתורת כהנים מצאתי לשון נקיה יכול יהו חייבין משום טומאת הגוף לפני זריקה ובבשר טהור קמיירי.
מתקיף לה [מקשה על כך] רב ששת: ומי מצית אפכת לה [והאם יכול אתה להפוך אותה] ולומר כי לדעת ר׳ אליעזר הציץ אינו מרצה על האכילות? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: יכול נאמר שבשר קרבן שנטמא, כלומר, שאכלוהו טמאים לפני זריקת דמים על המזבח, יהו חייבין עליהן על אכילה זו כרת משום אכילת קדשים בטומאה?
Rav Sheshet objects to this: And are you able to reverse the opinions and say that according to Rabbi Eliezer the frontplate does not effect acceptance for the impurity of portions that are to be eaten? But isn’t it taught in a baraita: One might have thought that one who partakes of impure sacrificial meat, i.e., one who partakes of the meat while in a state of ritual impurity, before the sprinkling of the blood takes place, is liable for eating it due to violation of the prohibition against partaking of the meat while ritually impure.
הכל
(7) ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא ז׳:י״ט} כׇּל טָהוֹר יֹאכַל בָּשָׂר וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל בָּשָׂר מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר ליי׳ וְטוּמְאָתוֹ עָלָיו וְנִכְרְתָה הַנִּיתָּר לִטְהוֹרִין חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם טוּמְאָה.
To counter this, the verse states: “Every one that is ritually pure may eat of it” (Leviticus 7:19), and immediately afterward the verse states: “But the soul that eats of the meat of the sacrifice of peace offerings, that belong to the Lord, having his impurity upon him, that soul shall be cut off from his people” (Leviticus 7:20). The juxtaposition of these verses teaches that if one who is impure partakes of that which has become permitted to those who are ritually pure, he is liable for eating it due to violation of the prohibition against partaking of the meat while ritually impure.
To counter this, the verse states: “Every one that is ritually pure may eat of it” (Leviticus 7:19), and immediately afterward the verse states: “But the soul that eats of the meat of the sacrifice of peace offerings, that belong to the Lord, having his impurity upon him, that soul shall be cut off from his people” (Leviticus 7:20). The juxtaposition of these verses teaches that if one who is impure partakes of that which has become permitted to those who are ritually pure, he is liable for eating it due to violation of the prohibition against partaking of the meat while ritually impure.
תלמוד לומר: ״כל טהור יאכל בשר״ (ויקרא ז, יט), ומיד אחר כך נאמר: ״והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה׳ וטמאתו עליו ונכרתה״ (שם כ), ללמדנו שהניתר לטהורין הוא שחייבין עליו משום אכילה בטומאה,
To counter this, the verse states: “Every one that is ritually pure may eat of it” (Leviticus 7:19), and immediately afterward the verse states: “But the soul that eats of the meat of the sacrifice of peace offerings, that belong to the Lord, having his impurity upon him, that soul shall be cut off from his people” (Leviticus 7:20). The juxtaposition of these verses teaches that if one who is impure partakes of that which has become permitted to those who are ritually pure, he is liable for eating it due to violation of the prohibition against partaking of the meat while ritually impure.
הכל
(8) וְשֶׁאֵינוֹ נִיתָּר לִטְהוֹרִין דאֵין חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם טוּמְאָה.
But if one who is impure partakes of that which is not permitted to those who are pure, he is not liable for eating it due to violation of the prohibition against partaking of the meat while ritually impure. Since it is not permitted to eat the sacrificial meat before the sprinkling of the blood, one who partakes of it at that point is not liable to receive karet for eating it while ritually impure.
But if one who is impure partakes of that which is not permitted to those who are pure, he is not liable for eating it due to violation of the prohibition against partaking of the meat while ritually impure. Since it is not permitted to eat the sacrificial meat before the sprinkling of the blood, one who partakes of it at that point is not liable to receive karet for eating it while ritually impure.
ושאינו ניתר לטהורין – כגון אם אכל אפילו בשר טהור בטומאת הגוף קודם זריקת דם עדיין לא היתה ניתרת לטהורים דזריקה היא המתרת.
ושאינו ניתר לטהורין אין חייבין עליו משום טומאה, והואיל ואין בשר מותר באכילה קודם זריקת הדם — אין חייבים על אכילתו בטומאה.
But if one who is impure partakes of that which is not permitted to those who are pure, he is not liable for eating it due to violation of the prohibition against partaking of the meat while ritually impure. Since it is not permitted to eat the sacrificial meat before the sprinkling of the blood, one who partakes of it at that point is not liable to receive karet for eating it while ritually impure.
הכל
(9) אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא נֶאֱכָל לִטְהוֹרִין חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם טוּמְאָה וְשֶׁאֵינוֹ נֶאֱכָל לִטְהוֹרִין אֵין חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם טוּמְאָה אוֹצִיא אֲנִי אֶת הַלָּן וְאֶת הַיּוֹצֵא שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין לִטְהוֹרִים.
The baraita continues: Or perhaps, is the verse teaching only that if one who is impure partakes of that which is eaten by those who are ritually pure, he is liable for eating it due to violation of the prohibition against partaking of the meat while ritually impure; but in a case where he partakes of that which is not eaten by those who are ritually pure, he is not liable for eating it due to violation of the prohibition against partaking of the meat while ritually impure despite the fact that its blood has already been sprinkled? I would then exclude sacrificial meat that was left overnight and meat that leaves the Temple courtyard, which are not permitted to be eaten by those who are ritually pure, and I would derive that one who is impure who partakes of them is not liable for eating them.
The baraita continues: Or perhaps, is the verse teaching only that if one who is impure partakes of that which is eaten by those who are ritually pure, he is liable for eating it due to violation of the prohibition against partaking of the meat while ritually impure; but in a case where he partakes of that which is not eaten by those who are ritually pure, he is not liable for eating it due to violation of the prohibition against partaking of the meat while ritually impure despite the fact that its blood has already been sprinkled? I would then exclude sacrificial meat that was left overnight and meat that leaves the Temple courtyard, which are not permitted to be eaten by those who are ritually pure, and I would derive that one who is impure who partakes of them is not liable for eating them.
או אינו אלא – הכי דרשינן שאינו נאכל לטהורין אין חייבין משום טומאת הגוף אף שניתר לטהורין.
ואוציא את הלן ואת היוצא – לאחר זריקה שאע״פ שניתר בזריקה הואיל ועכשיו אירע בו פסול לא יהו חייבין עליו האוכלו בטומאה.
ויש לשאול: או אינו כן, אלא יש לדייק מכתוב זה באופן אחר: הנאכל בפועל לטהורין — חייבין עליו משום טומאה, ושאינו נאכל לטהורין — אין חייבין עליו על אכילתו משום טומאה, למרות שכבר נזרק עליו הדם, ובכך אוציא אני את הלן שעבר זמן אכילתו, ואת היוצא מחוץ למקום אכילתו, שנפסלו ושוב אינן נאכלין לטהורים, שאין לחייב את האוכלם בטומאה?
The baraita continues: Or perhaps, is the verse teaching only that if one who is impure partakes of that which is eaten by those who are ritually pure, he is liable for eating it due to violation of the prohibition against partaking of the meat while ritually impure; but in a case where he partakes of that which is not eaten by those who are ritually pure, he is not liable for eating it due to violation of the prohibition against partaking of the meat while ritually impure despite the fact that its blood has already been sprinkled? I would then exclude sacrificial meat that was left overnight and meat that leaves the Temple courtyard, which are not permitted to be eaten by those who are ritually pure, and I would derive that one who is impure who partakes of them is not liable for eating them.
הכל
(10) ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר ליי׳ רִיבָּה.
Therefore, the verse states: “That belong to the Lord,” which teaches that the verse included leftover meat and meat that leaves the Temple courtyard in the prohibition, and one who partakes of them while impure is liable for partaking of them.
Therefore, the verse states: “That belong to the Lord,” which teaches that the verse included leftover meat and meat that leaves the Temple courtyard in the prohibition, and one who partakes of them while impure is liable for partaking of them.
ת״ל אשר ליי׳ – הכא מוקמינא ליה לרבות לן ויוצא ותימה דבסוף דם שחיטה (כריתות דף כג: ושם) דריש ליה לרבות אימורים דאיסור טומאה חייל אאיסור חלב וי״ל דשקולים הן אבל קשה אההיא דכריתות בסוף פ׳ ב׳ דמעילה (מעילה י:) דריש אימורים מאשר יקרב אל הקדשים דדבר שאין לו מתירין משיקדש בכלי וי״ל דהתם לא מיירי אלא בעולה ושאר קדשים אבל שלמים לא הייתי מרבה כיון דיצאו מן הכלל. מ״ר.
Therefore, the verse states: “That belong to the Lord,” which teaches that the verse included leftover meat and meat that leaves the Temple courtyard in the prohibition, and one who partakes of them while impure is liable for partaking of them.
הכל
(11) יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה אֶת הַפִּיגּוּלִין וְאֶת הַנּוֹתָרוֹת.
One might have thought that I include in the prohibition the meat that was rendered piggul through one’s intention of consuming it after its designated time and the meat that was rendered notar.
One might have thought that I include in the prohibition the meat that was rendered piggul through one’s intention of consuming it after its designated time and the meat that was rendered notar.
הכל
(12) נוֹתָרוֹת הַיְינוּ לָן אֶלָּא אַף הַפִּיגּוּלִין כַּנּוֹתָרוֹת ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים מִיעֵט.
The baraita interjects: Isn’t notar identical to meat that was left overnight, and it has already been established that one is liable for partaking of leftover meat while in an impure state? Rather, what is meant is as follows: One might have thought to include in the prohibition even the meats that were rendered piggul, just as notar is included. Therefore, the verse states: “Of the meat of the sacrifice of peace offerings,” and the term “of the meat” excluded one who is impure who partakes of piggul.
The baraita interjects: Isn’t notar identical to meat that was left overnight, and it has already been established that one is liable for partaking of leftover meat while in an impure state? Rather, what is meant is as follows: One might have thought to include in the prohibition even the meats that were rendered piggul, just as notar is included. Therefore, the verse states: “Of the meat of the sacrifice of peace offerings,” and the term “of the meat” excluded one who is impure who partakes of piggul.
הפגולין כנותרות, הקשו בתו׳ איך יתחייב בפגולין והלא פגול לא היה ניתר לטהורין. וי״ל דהואיל ואין הפגול נקבע עד שיקרבו כל מתיריו ובאין בבת אחת היתר אכילה ופגול הוי שפיר ניתר לטהורי׳:
יש להקשות מה ר״ל את הפגולין כנותרות. מה לי פגולין מה לי נותרות הלא בתרווייהו איכא שאינו נאכל לכהנים וכמו דרבי קרא נותרות כמו כן לירבי פגולין ואף אי נימא דלא הוה פשיטא ליה לרבויי פגולין כמו נותרות הו״ל למימר יכול שאני מרבה הפגולין ולמה לו לתלותו בדמיון נותרו׳ דמשמע דפשיטא ליה בנותרות מפגולין:
ונראה לתרץ דבנותרות פשיטא ליה טפי לרבויי להו מפגולין לפי שהקרבן כשר ונאכל עד שנעשה נותר הילכך מקרי שפיר אשר לה׳ מאחר שהיו קדשי שמים ועמדו בקדושתן לאחר הקרבה כל זמן אכילתן אבל הפגולין שלא היה בהם היתר לא לגבוה ולא להדיוט דאכלי משלחן גבוה שנפסלו כל העבודות משעה שפגל ונאסרו לאכילה א״כ אין לקרוא להם אשר לה׳ כמו בנותרות להכי קאמר יכול שאני מרבה הפגולין כנותרות ושנאמר דהואיל והיו קדשי שמים קודם שנתפגלו שנרבה אותם מקרא דמאשר לה׳ כמו נותרות דנימא דמאחר דהיו קדשי שמים קודם שנתפגלו דמאשר לה׳ קרינן בהו ולכך קאמר דאין לדמותם דמרבה אני נותרות שהיה להם שעת הכושר כדפרישית משעת זריקה עד שעת לינה או יציאה. ומוציא אני פגול שלא היה לו שעת הכושר, שהרי היתה זריקתו פסולה לשון רש״י:
נ״ל דר״ל דלא נחשוב מה שהיה לו ראוית הכשר קודם זריקה כגון אם פגל בזריקה או גם אם פגל בשאר עבודות קודם זריקה אין הפגול נקבע עד שעת זריקה דבעינן שיקרבו כל מתיריו ולכך אותו הכשר שהיה לו קודם זריקה שהרי לא נפסל עד שעת זריקה לא חשבינן ליה שעת הכשר למקרייה אשר לה׳ ולרבויי להו לחיובי לאוכלן בטומאת הגוף:
יש להקשות מה ר״ל את הפגולין כנותרות. מה לי פגולין מה לי נותרות הלא בתרווייהו איכא שאינו נאכל לכהנים וכמו דרבי קרא נותרות כמו כן לירבי פגולין ואף אי נימא דלא הוה פשיטא ליה לרבויי פגולין כמו נותרות הו״ל למימר יכול שאני מרבה הפגולין ולמה לו לתלותו בדמיון נותרו׳ דמשמע דפשיטא ליה בנותרות מפגולין:
ונראה לתרץ דבנותרות פשיטא ליה טפי לרבויי להו מפגולין לפי שהקרבן כשר ונאכל עד שנעשה נותר הילכך מקרי שפיר אשר לה׳ מאחר שהיו קדשי שמים ועמדו בקדושתן לאחר הקרבה כל זמן אכילתן אבל הפגולין שלא היה בהם היתר לא לגבוה ולא להדיוט דאכלי משלחן גבוה שנפסלו כל העבודות משעה שפגל ונאסרו לאכילה א״כ אין לקרוא להם אשר לה׳ כמו בנותרות להכי קאמר יכול שאני מרבה הפגולין כנותרות ושנאמר דהואיל והיו קדשי שמים קודם שנתפגלו שנרבה אותם מקרא דמאשר לה׳ כמו נותרות דנימא דמאחר דהיו קדשי שמים קודם שנתפגלו דמאשר לה׳ קרינן בהו ולכך קאמר דאין לדמותם דמרבה אני נותרות שהיה להם שעת הכושר כדפרישית משעת זריקה עד שעת לינה או יציאה. ומוציא אני פגול שלא היה לו שעת הכושר, שהרי היתה זריקתו פסולה לשון רש״י:
נ״ל דר״ל דלא נחשוב מה שהיה לו ראוית הכשר קודם זריקה כגון אם פגל בזריקה או גם אם פגל בשאר עבודות קודם זריקה אין הפגול נקבע עד שעת זריקה דבעינן שיקרבו כל מתיריו ולכך אותו הכשר שהיה לו קודם זריקה שהרי לא נפסל עד שעת זריקה לא חשבינן ליה שעת הכשר למקרייה אשר לה׳ ולרבויי להו לחיובי לאוכלן בטומאת הגוף:
ומוציא אני פגול שלא היה לו שעת הכושר שהרי היתה זריקתו פסולה (ל״ה) ואם תאמר בשר שנטמא לפני זריקה ואכלו בטומאת הגוף לאחר זריקה מפני מה חייבין עליהם משום טומאה, הרי לא היתה שעת הכושר, ל״ה. ופי׳ דמשום טומאה ר״ל משום טומאת הגוף אם אוכל בטומאת הגוף בשר קדש. ולעיל אמרי׳ דחייב דדוקא פגול הוא דממעטינן אבל טומאה אפי׳ קודם זריקה ואחר זריקה אכלו חייב, ל״ה. ולכך פי׳ כן דמשום טומאה ר״ל טומאת הגוף שהרי משום טומאת בשר מתחייב לכ״ע דהא בפ׳ כל הפסולין פליגי ר׳ יוחנן וריש לקיש בטמא שאכל בשר קדש לפני זריקה אם לוקה אם לאו וקאמר אביי מחלוקת בטומאת הגוף אבל בטומאת בשר ד״ה לוקה אלמא לאביי לוקה משום טומאת בשר אפי׳ קודם זריקה וכ״ש לאחר זריקה ולרבא נמי דאמר דאינו לוקה דוקא קודם זריקה קאמר דאינו לוקה אבל לאחר זריקה לוקה משום טומאת בשר דקאמר וטעמא משום דכיון דלא קרינן ביה וטומאתו עליו ונכרתה לא קרינן ביה והבשר אשר יגע בכל טמא דר״ל דאתקשא אזהרת אכילת בשר טמא לעונש אכילת טומאת הגוף דאינה אלא לאחר זריקה אבל לאחר זריקה מיהא מחייב משום טומאת בשר לרבא אפילו נטמאת קודם זריקה משום דמאי דבעינן לאחר זריקה היינו דוקא לגבי עונש כרת דטומאת הגוף אבל לגבי מלקות לריש לקיש לוקה אפי׳ קודם זריקה ולא בעינן שיהא ניתר לטהורין דקרא דמזבח דדרשי׳ ליה לעיל לומר דבעינן ניתר לטהורים על טומאת הגוף נכתב הילכך אפי׳ לרבא דאמר דלא לקי קודם זריקה מודה דלאחר זריקה לקי אע״ג דטמא לפני זריקה דלא בעי׳ שעת הכושר כמו לטומאת הגוף דעליה אכתוב ובעי׳ ניתר לטהורין ואחר זריקה ומאי דנקט הבריית׳ שנטמא קודם זריקה משום דאי נטמא אחר זריקה אעפ״י שאינו נאכל מ״מ הו״ל שעת הכושר משום דלא ממעטי׳ כי אם פגול שקודם זריקה או בשעת זריקה נפסל ולא היה לו שעת ראוית היתר אבל אם לו ויוצא דהי׳ לו ראוית היתר בשעת זריקה וחשבינן שעת הכושר כמו לן ויוצא אבל כשנטמאת קודם זריקה לא היה לה שעת ראוית היתר לכהנים גם בשעת זריקה לכך קאמר אמאי חייבין עליה משום טומאת הגוף הרי לא היה שעת הכושר שהוא ראוית התר אכילה לכהנים וקאמר משום דהציץ מרצה ולכך חייב משום טומאת הגוף, ולכך מחייב תרתי אחת משום טומאת הגוף ואחת משום טומאת בשר:
ולפני שמגיעים לסיום הענין מקשים: נותרות היינו [הרי זה] בדיוק לן, שכבר הזכרנו שחייבים על אכילתו בטומאה! אלא כך צריך לגרוס: יכול שאני מרבה אף הפיגולין, שיהא דינם כנותרות? תלמוד לומר: ״מזבח השלמים״ — מיעט, שהמ׳ של ״מזבח״ באה למעט, שאין חייבים על אכילת הפיגול משום טומאה.
The baraita interjects: Isn’t notar identical to meat that was left overnight, and it has already been established that one is liable for partaking of leftover meat while in an impure state? Rather, what is meant is as follows: One might have thought to include in the prohibition even the meats that were rendered piggul, just as notar is included. Therefore, the verse states: “Of the meat of the sacrifice of peace offerings,” and the term “of the meat” excluded one who is impure who partakes of piggul.
הכל
(13) וּמָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת אֶת אֵלּוּ וּלְהוֹצִיא אֶת אֵלּוּ אַחַר שֶׁרִיבָּה הַכָּתוּב וּמִיעֵט אָמַרְתָּ מְרַבֶּה אֲנִי אֶת אֵלּוּ שֶׁהָיְתָה לָהֶן שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר וּמוֹצִיא אֲנִי אֶת אֵלּוּ שֶׁלֹּא הָיְתָה לָהֶן שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר.
The baraita asks: And what did you see to include these, i.e., leftover meat and meat that leaves the courtyard, and to exclude those, i.e., piggul? It answers: After the verse included some offerings and excluded others, you should say the following: I include these, the leftover meat and the meat that leaves the Temple courtyard, as they had a period of fitness after their blood was sprinkled, before they were rendered unfit by being left over or by leaving the Temple courtyard. And I exclude those, piggul, as they never had a period of fitness, as they were already unfit when the blood was sprinkled.
The baraita asks: And what did you see to include these, i.e., leftover meat and meat that leaves the courtyard, and to exclude those, i.e., piggul? It answers: After the verse included some offerings and excluded others, you should say the following: I include these, the leftover meat and the meat that leaves the Temple courtyard, as they had a period of fitness after their blood was sprinkled, before they were rendered unfit by being left over or by leaving the Temple courtyard. And I exclude those, piggul, as they never had a period of fitness, as they were already unfit when the blood was sprinkled.
אחר שריבה הכתוב ומיעט – כלומר הואיל ומצינו ריבוי ומיעוט.
אמרת מרבה אני לן ויוצא – שהיתה להן שעת הכושר שהרי היתה זריקתו כשירה.
ושואלים: ומה ראית לרבות את אלו הנותר והיוצא, ולהוציא את אלו הפיגולים? ומשיבים: אחר שריבה הכתוב ומיעט, אמרת (אומר אתה): מרבה אני את אלו הנותר והיוצא, שהיתה להן שעת הכושר, שהיו ראויים לאכילה משנזרק דם הזבח, ורק אחר כך נותר הבשר או יצא, ומוציא אני את אלו את הפיגולים, שלא היתה להן שעת הכושר, שמשעה שנזרק דמם כבר היו פסולים.
The baraita asks: And what did you see to include these, i.e., leftover meat and meat that leaves the courtyard, and to exclude those, i.e., piggul? It answers: After the verse included some offerings and excluded others, you should say the following: I include these, the leftover meat and the meat that leaves the Temple courtyard, as they had a period of fitness after their blood was sprinkled, before they were rendered unfit by being left over or by leaving the Temple courtyard. And I exclude those, piggul, as they never had a period of fitness, as they were already unfit when the blood was sprinkled.
הכל
(14) וא״ת וְאִם תֹּאמַר בָּשָׂר שֶׁנִּטְמָא לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים וַאֲכָלוֹ לְאַחַר זְרִיקַת דָּמִים מִפְּנֵי מָה חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם טוּמְאָה מִפְּנֵי שֶׁהַצִּיץ מְרַצֶּה.
The baraita concludes: And if you say that if that is the case, then with regard to sacrificial meat that became impure before the sprinkling of the blood, and one who was impure ate it after the sprinkling of the blood, for what reason is he liable for eating it due to violation of the prohibition against partaking of the meat while ritually impure if it never had a period of fitness? The answer is that he is liable because the frontplate effects acceptance and the sprinkling is valid.
The baraita concludes: And if you say that if that is the case, then with regard to sacrificial meat that became impure before the sprinkling of the blood, and one who was impure ate it after the sprinkling of the blood, for what reason is he liable for eating it due to violation of the prohibition against partaking of the meat while ritually impure if it never had a period of fitness? The answer is that he is liable because the frontplate effects acceptance and the sprinkling is valid.
וא״ת בשר שנטמא לפני זריקה ואכלו בטומאת הגוף לאחר זריקה מפני מה חייבין עליו – הא לא היתה לו שעת הכושר ואנן פיגול הוא דמעטינן דאין חייבין אבל נטמא אפילו קודם זריקה ואחר זריקה אכלו חייב.
שהציץ מרצה – למיהוי זריקה מעלייתא וניתר לטהורים קרינא ביה ואע״פ שלא נאכל.
ואם תאמר: אם כן, בשר שנטמא לפני זריקת דמים ואכלו הטמא לאחר זריקת דמים, מפני מה חייבין עליו משום טומאה? והרי לא היתה לו שעת הכושר! על כך יש להשיב: מפני שהציץ מרצה על הטמא, שתועיל לו זריקת הדם, אף על פי שאינו נאכל.
The baraita concludes: And if you say that if that is the case, then with regard to sacrificial meat that became impure before the sprinkling of the blood, and one who was impure ate it after the sprinkling of the blood, for what reason is he liable for eating it due to violation of the prohibition against partaking of the meat while ritually impure if it never had a period of fitness? The answer is that he is liable because the frontplate effects acceptance and the sprinkling is valid.
הכל
(15) נִטְמָא אִין יוֹצֵא לָא.
It arises from this baraita that if the offering became impure, then yes, the frontplate effects acceptance; but in the case of sacrificial meat that leaves the Temple courtyard, the frontplate does not effect acceptance, and therefore it was never considered to have a period of fitness.
It arises from this baraita that if the offering became impure, then yes, the frontplate effects acceptance; but in the case of sacrificial meat that leaves the Temple courtyard, the frontplate does not effect acceptance, and therefore it was never considered to have a period of fitness.
נטמא – לפני זריקה הוא דחייב עליו האוכלו לאחר זריקה בטומאת הגוף.
יוצא לא – משום דלא הויא זריקה מעלייתא דאין הציץ מרצה על היוצא דלא היתה לו שעת הכושר.
על כל פנים מברייתא זו עולה כי בשר שנטמא — אין [כן], הציץ מרצה עליו, יוצא — לא מרצה עליו הציץ, ולכן לא היתה לו שעת הכושר;
It arises from this baraita that if the offering became impure, then yes, the frontplate effects acceptance; but in the case of sacrificial meat that leaves the Temple courtyard, the frontplate does not effect acceptance, and therefore it was never considered to have a period of fitness.
הכל
(16) מַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאָמַר אֵין זְרִיקָה מוֹעֶלֶת לַיּוֹצֵא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְקָתָנֵי דִּמְרַצֵּה צִיץ עַל אֲכִילוֹת.
Rav Sheshet now states his question: Who did you hear who says that the sprinkling of the blood is not effective in the case of sacrificial meat that leaves the Temple courtyard? This is the opinion of Rabbi Eliezer, as seen in tractate Me’ila (6b), and yet although this baraita is then clearly in accordance with his opinion, it teaches that the frontplate effects acceptance for the impurity of the portions of offerings that are to be eaten. Therefore, this too is the opinion of Rabbi Eliezer, and the opinions in the baraita cited above should not be reversed.
Rav Sheshet now states his question: Who did you hear who says that the sprinkling of the blood is not effective in the case of sacrificial meat that leaves the Temple courtyard? This is the opinion of Rabbi Eliezer, as seen in tractate Me’ila (6b), and yet although this baraita is then clearly in accordance with his opinion, it teaches that the frontplate effects acceptance for the impurity of the portions of offerings that are to be eaten. Therefore, this too is the opinion of Rabbi Eliezer, and the opinions in the baraita cited above should not be reversed.
מאן שמעת ליה דאמר אין זריקה מועלת ביוצא – למיהוי קרבן כשר רבי אליעזר היא בפ״ק דמעילה (דף ו:) דקתני בשר קדשי קדשים שיצא לפני זריקת דמים ר׳ אליעזר אומר מועלין בו ואפי׳ לאחר זריקה משום דאין זריקה מועלת לו להוציאו מידי מעילה.
מאן שמעת ליה דאמר [מי הוא ששמעת אותו שאומר]: אין זריקה מועלת ליוצא? הלוא ר׳ אליעזר הוא, כפי שלמדנו במקום אחר (מעילה ו,ב), ואם כן ברייתא זו היא בהכרח כשיטתו, וקתני [והוא שונה] כאן שמרצה ציץ על אכילות. ואם כן לא ניתן להפוך את השיטות בברייתא שהובאה לעיל, כפי שהצענו!
Rav Sheshet now states his question: Who did you hear who says that the sprinkling of the blood is not effective in the case of sacrificial meat that leaves the Temple courtyard? This is the opinion of Rabbi Eliezer, as seen in tractate Me’ila (6b), and yet although this baraita is then clearly in accordance with his opinion, it teaches that the frontplate effects acceptance for the impurity of the portions of offerings that are to be eaten. Therefore, this too is the opinion of Rabbi Eliezer, and the opinions in the baraita cited above should not be reversed.
הכל
(17) אֶלָּא אָמַר רַב חִסְדָּא לָא קַשְׁיָא הָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָא רַבָּנַן.
Rather, Rav Ḥisda said: It is not difficult. This baraita, which teaches that the frontplate effects acceptance for the impurity of the portions of offerings that are to be eaten, is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, whereas that baraita, which teaches that the frontplate does not effect acceptance, is in accordance with the opinion of the Rabbis.
Rather, Rav Ḥisda said: It is not difficult. This baraita, which teaches that the frontplate effects acceptance for the impurity of the portions of offerings that are to be eaten, is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, whereas that baraita, which teaches that the frontplate does not effect acceptance, is in accordance with the opinion of the Rabbis.
אלא אמר רב חסדא לא קשיא – הנך מתניתא דלעיל הא דקתני במתניתא במזיד הורצה נמי ביחיד ר״א מדקתני דציץ מרצה על אכילות והא דתני לא הורצה רבנן.
אלא אמר רב חסדא הא ר׳ אלעזר הא רבנן, פי׳ הנך מתני׳ דלעיל דקתני במזיד הורצה אף ליחיד ר׳ אלעזר מדקתני דציץ מרצה על אכילות והאי דקתני לא הורצה רבנן. דלא קניס, היכא דזרק דם טמא מי שמעת לי׳, א״כ אמאן תרמייה, להא דקתני הורצה, ל״ה:
ואין להקשות א״כ כי שני ליה הא ר׳ אלעזר והא רבנן ומקשה ליה אימר דשמעת ליה לר׳ אלעזר ציץ מרצה על אכילות, דלא קניס מי שמעת ליה, אמאי לא שנו ליה כמו כן אמאן תרמייה דטפי משני ליה לומר דשמעי׳ בהדיא דלא קניס. ועוד לגבי האי מילתא דלא נימא דאי לא קניס גם גבי תרומה דקיל דנימא דקניס גבי קדשים דחמירי מצי לתרץ אמאן תרמייה משום דכי היכי לברייתא ראשונה תנא דתיתי כוותיה יש לנו לומר שלא חלק בין תרומה לקדשים לומר דכי היכי דלא קניס בתרומה לא קניס בקדשים אבל אי לא אשמעינן דלא קניס במידי לא בתרומה ולא בקדשים והוה מצינן למימר דקניס אין לנו לומר דלא קנים משום דאמאן תרמייה משום הכי דנוכל לומר דלא קניס לית לן לאוקמיה כוותיה במידי דלא שמעינן ליה דאמר הכי ודנפלוג עלייהו דרבנן נמי בהא:
ואין להקשות א״כ כי שני ליה הא ר׳ אלעזר והא רבנן ומקשה ליה אימר דשמעת ליה לר׳ אלעזר ציץ מרצה על אכילות, דלא קניס מי שמעת ליה, אמאי לא שנו ליה כמו כן אמאן תרמייה דטפי משני ליה לומר דשמעי׳ בהדיא דלא קניס. ועוד לגבי האי מילתא דלא נימא דאי לא קניס גם גבי תרומה דקיל דנימא דקניס גבי קדשים דחמירי מצי לתרץ אמאן תרמייה משום דכי היכי לברייתא ראשונה תנא דתיתי כוותיה יש לנו לומר שלא חלק בין תרומה לקדשים לומר דכי היכי דלא קניס בתרומה לא קניס בקדשים אבל אי לא אשמעינן דלא קניס במידי לא בתרומה ולא בקדשים והוה מצינן למימר דקניס אין לנו לומר דלא קנים משום דאמאן תרמייה משום הכי דנוכל לומר דלא קניס לית לן לאוקמיה כוותיה במידי דלא שמעינן ליה דאמר הכי ודנפלוג עלייהו דרבנן נמי בהא:
אלא אמר רב חסדא, לא קשיא [אינו קשה]: הא [זו] הברייתא ששנינו בה שהציץ מרצה על היחיד גם במזיד — כשיטת ר׳ אליעזר היא, הסבור שציץ מרצה על האכילות, הא [זו] ששנינו בה שאינו מרצה — היא כשיטת רבנן [שאר חכמים] האומרים שאינו מרצה על האכילות.
Rather, Rav Ḥisda said: It is not difficult. This baraita, which teaches that the frontplate effects acceptance for the impurity of the portions of offerings that are to be eaten, is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, whereas that baraita, which teaches that the frontplate does not effect acceptance, is in accordance with the opinion of the Rabbis.
הכל
(18) אֵימַר דְּשָׁמְעַתְּ לֵיהּ לר׳ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דִּמְרַצֵּה צִיץ עַל אֲכִילוֹת דְּלָא קָנֵיס מִי שָׁמְעַתְּ לֵיהּ אִין כִּי הֵיכִי דְּשָׁמְעַתְּ לֵיהּ לר׳ לְרַבִּי יוֹסֵי שָׁמְעַתְּ לֵיהּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּתַנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.
The Gemara asks: You can say that you heard that Rabbi Eliezer holds that the frontplate effects acceptance for the impurity of the portions of offerings that are to be eaten, but did you hear him say that the Sages did not penalize one who acted willfully? The Gemara answers: Yes. Just as you heard that Rabbi Yosei holds with regard to teruma that one who separated impure produce on behalf of pure produce is not penalized, you heard that Rabbi Eliezer holds the same. This is as it is taught in a baraita: Rabbi Eliezer says: Whether one acted unwittingly or intentionally, his teruma is teruma.
The Gemara asks: You can say that you heard that Rabbi Eliezer holds that the frontplate effects acceptance for the impurity of the portions of offerings that are to be eaten, but did you hear him say that the Sages did not penalize one who acted willfully? The Gemara answers: Yes. Just as you heard that Rabbi Yosei holds with regard to teruma that one who separated impure produce on behalf of pure produce is not penalized, you heard that Rabbi Eliezer holds the same. This is as it is taught in a baraita: Rabbi Eliezer says: Whether one acted unwittingly or intentionally, his teruma is teruma.
ומקשים: אימר דשמעת ליה [אמור ששמעת אותו] את ר׳ אליעזר שהוא אומר שמרצה הציץ על אכילות, דלא קניס מי שמעת ליה [שאיננו קונס אדם שעשה במזיד האם שמעת אותו]? ומשיבים: אין [כן], כי היכי דשמעת ליה [כמו ששמעת אותו] את ר׳ יוסי בענין תרומה, שאינו קונס את התורם במזיד מן הטמא על הטהור, כך שמעת ליה [שמעת אותו] את ר׳ אליעזר, דתניא [ששנויה ברייתא], ר׳ אליעזר אומר: בין בשוגג בין במזיד — תרומתו תרומה.
The Gemara asks: You can say that you heard that Rabbi Eliezer holds that the frontplate effects acceptance for the impurity of the portions of offerings that are to be eaten, but did you hear him say that the Sages did not penalize one who acted willfully? The Gemara answers: Yes. Just as you heard that Rabbi Yosei holds with regard to teruma that one who separated impure produce on behalf of pure produce is not penalized, you heard that Rabbi Eliezer holds the same. This is as it is taught in a baraita: Rabbi Eliezer says: Whether one acted unwittingly or intentionally, his teruma is teruma.
הכל
(19) אֵימַר דְּשָׁמְעַתְּ לֵיהּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בִּתְרוּמָה דְּקִילָּא בְּקָדָשִׁים דַּחֲמִירִי מִי שָׁמְעַתְּ לֵיהּ א״כ אִם כֵּן הָא אַמַּאן תִּרְמְיַיהּ.
The Gemara objects: You can say that you heard Rabbi Eliezer state this halakha with regard to teruma, which is lenient, but did you hear him say this with regard to consecrated items, which are more severe? The Gemara answers: If it is so that Rabbi Eliezer does not hold the same opinion with regard to consecrated items, to whom will you attribute this baraita that rules that the Sages did not penalize one who acted willfully? Rather, it must be that this is the opinion of Rabbi Eliezer.
The Gemara objects: You can say that you heard Rabbi Eliezer state this halakha with regard to teruma, which is lenient, but did you hear him say this with regard to consecrated items, which are more severe? The Gemara answers: If it is so that Rabbi Eliezer does not hold the same opinion with regard to consecrated items, to whom will you attribute this baraita that rules that the Sages did not penalize one who acted willfully? Rather, it must be that this is the opinion of Rabbi Eliezer.
ומקשים: אימר דשמעת ליה [אמור ששמעת אותו] את ר׳ אליעזר שהוא אומר שאין קונסים במזיד — בתרומה דקילא [שהיא קלה], בקדשים דחמירי מי שמעת ליה [שהם חמורים האם שמעת אותו]? ומשיבים: על כרחך צריך אתה לומר כך, שאם כן, אם אין אתה אומר כך, הא אמאן תרמייה [ברייתא זו על מי תזרוק]? כלומר, למי תשייך אותה?
The Gemara objects: You can say that you heard Rabbi Eliezer state this halakha with regard to teruma, which is lenient, but did you hear him say this with regard to consecrated items, which are more severe? The Gemara answers: If it is so that Rabbi Eliezer does not hold the same opinion with regard to consecrated items, to whom will you attribute this baraita that rules that the Sages did not penalize one who acted willfully? Rather, it must be that this is the opinion of Rabbi Eliezer.
הכל
(20) רָבִינָא אָמַר טוּמְאָתוֹ בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד הוּרְצָה זְרִיקָתוֹ בְּשׁוֹגֵג הוּרְצָה בְּמֵזִיד לֹא הוּרְצָה.
Ravina said that the contradiction between the two baraitot should be resolved as follows: With regard to the circumstances of the contraction of its ritual impurity, regardless of whether the blood was rendered impure unwittingly or intentionally, the frontplate effects acceptance for the impurity and the offering is accepted, as the second baraita teaches. By contrast, with regard to the sprinkling of the blood, if it was unwittingly sprinkled after becoming ritually impure, meaning that the priest was unaware that it was impure, then the offering is accepted, but if it was intentionally sprinkled after becoming impure, it is not accepted, as the first baraita teaches.
Ravina said that the contradiction between the two baraitot should be resolved as follows: With regard to the circumstances of the contraction of its ritual impurity, regardless of whether the blood was rendered impure unwittingly or intentionally, the frontplate effects acceptance for the impurity and the offering is accepted, as the second baraita teaches. By contrast, with regard to the sprinkling of the blood, if it was unwittingly sprinkled after becoming ritually impure, meaning that the priest was unaware that it was impure, then the offering is accepted, but if it was intentionally sprinkled after becoming impure, it is not accepted, as the first baraita teaches.
רבינא אמר לא איצטריך לאוקומי להני מתנייתא כתנאי דטומאתו דקתני בברייתא קמא היינו בין בשוגג בין במזיד דהכי משמע (תנו רבנן) [לישנא] דם שניטמא משמע דניטמא בין בשוגג בין במזיד וזרקו בשוגג. דעביד זריקה בשוגג הורצה. במזיד אי עביד זריקה במזיד לא הורצה דקנסינן ליה היינו זריקתו בשוגג הורצה במזיד לא הורצה והילכך לא קשיין הני מתנייתא אהדדי דהכי נמי תניא אידך דקתני על מה הציץ מרצה על הדם ועל הבשר ועל החלב שנטמא בין בשוגג בין במזיד כלומר דטומאה הוי בין בשוגג בין במזיד הורצה ולעולם נמי אמרינן שניטמא היינו בין ניטמא בשוגג בין ניטמא במזיד:
זריקתו בין בשוגג בין במזיד דברייתא קמא אתוקמא כד הוה סליקא אדעתין מעיקרא דהכי קאמר ת״ר דם שניטמא וזרקו בשוגג דהאי בשוגג אניטמא קאי. והכי קאמר דם שניטמא בשוגג וזרקו בין שזרקו בשוגג בין שזרקו במזיד הורצה הואיל דאיטמא בשוגג אבל דאיטמא במזיד לא הורצה אפי׳ זרקו בשוגג והיינו דאמר רב שילא זריקה בין בשוגג וכו׳:
טומאתו בין בשוגג – בין שנטמא בשוגג בין שנטמא במזיד הורצה אם זרקו בשוגג והא דתני לא הורצה אמזיד דזריקה קאי.
רבינא אמר, יש לתרץ את הסתירה בין הברייתות באופן אחר: לענין טומאתו, בין שנטמא הדם בשוגג בין שנטמא במזיד — הורצה, כדברי הברייתא השניה. לענין זריקתו, אם לאחר שנטמא (בין בשוגג בין במזיד) זרק אותו בשוגג — הורצה, במזיד — לא הורצה, כדברי הברייתא הראשונה.
Ravina said that the contradiction between the two baraitot should be resolved as follows: With regard to the circumstances of the contraction of its ritual impurity, regardless of whether the blood was rendered impure unwittingly or intentionally, the frontplate effects acceptance for the impurity and the offering is accepted, as the second baraita teaches. By contrast, with regard to the sprinkling of the blood, if it was unwittingly sprinkled after becoming ritually impure, meaning that the priest was unaware that it was impure, then the offering is accepted, but if it was intentionally sprinkled after becoming impure, it is not accepted, as the first baraita teaches.
הכל
(21) וְרַב שֵׁילָא אָמַר זְרִיקָתוֹ בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד הוּרְצָה טוּמְאָתוֹ בְּשׁוֹגֵג הוּרְצָה בְּמֵזִיד לֹא הוּרְצָה.
And Rabbi Sheila said the opposite resolution: With regard to the sprinkling of the blood, whether it was performed unwittingly or intentionally, the offering is accepted. By contrast, with regard to the circumstances of the contraction of its ritual impurity, if it was rendered impure unwittingly the offering is accepted, and if it was rendered impure intentionally it is not accepted.
And Rabbi Sheila said the opposite resolution: With regard to the sprinkling of the blood, whether it was performed unwittingly or intentionally, the offering is accepted. By contrast, with regard to the circumstances of the contraction of its ritual impurity, if it was rendered impure unwittingly the offering is accepted, and if it was rendered impure intentionally it is not accepted.
ורב שילא אמר כו׳ – וא״ת מאי דוחקייהו דרבינא ורב שילא לשנויי כלל הא מוכח בהדיא בהאשה רבה (יבמות דף צ. ושם) דחדא מדאורייתא וחדא מדרבנן מדקאמר והא הכא דמדאורייתא ארצויי מרצה דתנן על מה הציץ מרצה כו׳ וי״ל דלעולם משמע ליה נמי ביבמות דאפילו מדרבנן נמי קתני על מה הציץ מרצה כו׳ למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אזריקה או אטומאה אלא דפשיטא ליה דמדאורייתא אין חילוק בין טומאה לזריקה והכי פירושו והא מדאורייתא ארצויי מרצה בכל ענין בין מטומאה בין מזריקה. מ״ר.
זריקתו בין בשוגג בין במזיד הורצה – אע״פ שצריך לדחוק הלשון אליביה ניחא ליה לשנויי הכי ולא כרבינא כדאמר בפרק הנזקין (גיטין דף נד.) גברא לכפורי קא בעי ואנן ניקום וניקנסיה.
ורב שילא אמר להיפך: לענין זריקתו, בין שזרקו בשוגג בין במזיד — הורצה. לענין טומאתו, רק אם נטמא בשוגג — הורצה, אבל אם נטמא במזיד — לא הורצה.
And Rabbi Sheila said the opposite resolution: With regard to the sprinkling of the blood, whether it was performed unwittingly or intentionally, the offering is accepted. By contrast, with regard to the circumstances of the contraction of its ritual impurity, if it was rendered impure unwittingly the offering is accepted, and if it was rendered impure intentionally it is not accepted.
הכל
(22) וּלְרַב שֵׁילָא [הא] דְּקָתָנֵי שֶׁנִּטְמָא בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד ה״ק הָכִי קָאָמַר נִטְמָא בְּשׁוֹגֵג וּזְרָקוֹ בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד
The Gemara explains: And according to Rav Sheila, concerning that which is taught in the second baraita, that the frontplate effects acceptance for blood that was rendered impure regardless of whether it happened unwittingly or intentionally, this is what it is saying: If the blood was rendered impure unwittingly and one sprinkled its blood, whether it was sprinkled unwittingly or intentionally, it is accepted.
The Gemara explains: And according to Rav Sheila, concerning that which is taught in the second baraita, that the frontplate effects acceptance for blood that was rendered impure regardless of whether it happened unwittingly or intentionally, this is what it is saying: If the blood was rendered impure unwittingly and one sprinkled its blood, whether it was sprinkled unwittingly or intentionally, it is accepted.
ולרב שילא הא קתני אידך ברייתא שנטמא בין בשוגג בין במזיד דאלמא בשוגג ומזיד בתר טומאה אזיל ותיובתא אאידך ברייתא דתני דכי נטמא במזיד לא הורצה. הכי קאמר דהכי תני לה להא ברייתא דעל מה הציץ מרצה כו׳. דהיינו כי הך ברייתא קמא דאזריקה קאי בין בשוגג בין במזיד:
ערך דם
דם – א(פסחים פא) הפסח שנזרק דמו. (מנחות כה:) דם שנטמא וזרקו בשוגג הורצה במזיד לא הורצה רבינא אמר טומאתו בין בשוגג בין במזיד זריקתו בשוגג הורצה במזיד לא הורצה ר׳ שילא אמר זריקתו בין במזיד בין בשוגג טומאתו בשוגג הורצה במזיד לא הורצה ולרבי שילא הא קתני בין בשוגג בין במזיד הכי קאמר נטמא וכו׳ (סנהדרין לח:) יכול לא יהא אבר מן החי נוהג בו ת״ל אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו יכול אף בשרצים כן תלמוד לומר אך מאי תלמודא אמר ר׳ הונא דמו מי שדמו חלוק מבשרו יצאו שרצים שאין דמן חלוק מבשרן (כריתות ד) כל חלב וכל דם לא תאכלו רבי אומר מה חלב מיוחד שחלבו חלוק מבשרו ואין מצטרפין זה עם זה אף דם שדמו חלוק מבשרו אוציא דם שרצים הואיל ואין דמן חלוק מבשרן שמצטרפין זה עם זה והא מהכא נפקא מהתם נפקא וזה לכם הטמא לימד על דם שרץ ובשרו שמצטרפין ולא מן היקישא סד״א הני מילי לטומאה אבל לאכילה אימא לא אשמעינן היקישא לאכילה. אמר רבינא הואיל וכך דם נחש ובשרו מצטרפין מאי קמ״ל היקישא ס״ד אמינא שרץ דאיתרבי לטומאה אתרבי לאכילה אבל נחש דלא איתרבי לטומאה לא אתרבי לאכילה קמ״ל היקישא כל מילי דאין דמו חלוק מבררו משמע פי׳ מה חלב מיוחד שחלבו חלוק מבשרו שחלב אסור ובשר מותר ואין מצטרף זה עם זה שאם אכל חצי זית חלב וחצי זית בשר אין מצטרפין זה עם זה דכל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור ואפילו בקדשים כדתניא ר׳ יהושע אומר כל הזבחים שבתורה נשתייר מהן כזית בשר כזית חלב זורק את הדם כחצי זית בשר כחצי זית חלב אין זורק את הדם אף כל שדמו חלוק מבשרו אההוא חייב אוציא דם שרצים שאין דמן חלוק מבשרן דזה וזה אסורין באכילה ומצטרפין זה עם זה (מעילה יז.) דם השרץ ובשרו מצטרפין בכעדשה (חולין לז) מסוכנת דשריא מהכא וחלב נבלה וחלב טרפה חלב חלב למה לי זו היא שאין חלבה חלוק מבשרה ואי זו זו זו מסוכנת פי׳ זו היא שאין חלבה חלוק מבשר׳ אלא הכל אסור הבשר וכל שכן החלב יש לך אחרת כיוצא בה חולה וסופה למות שנשחטה חלבה אסור ובשרה מותר. דם היוצא מפיו ומפי האמה טהור. (ראש השנה כב נדה נח) א״ל מדמהרי׳ א״ל דם תהא אחריתו. דמים לו בין בחול בין בשבת (סנהדרין עב) פירוש חיים לו דמיו בתוכו. (בילמדנו ויאמר משה לחובב) כי לדם אעשך ודם ירדפך אם לא דם שנאת בשביל כך דם ירדפך וכי שונא היה עשו את הדם הרי אין מעשיו אלא שפיכות דמים שנאמר ועל חרבך תחיה ומהו אם לא דם שנאת זה דם המילה. (ובפרשת נקום נקמת) כשם שהיא שונא דם המילה ודם הקרבנות ואוהב דם להרוג נפשות שנאמר ועל חרבך תחיה כך אף דם ירדפך.
ערך עשת
עשת – ב(יומא לד:) תניא רבי יהוד׳ אמר עששיות של ברזל היו מחמין מערב יום הכפורים (עבודה זרה טז.) אין מוכרין להן עששיות של ברזל (בראשית רבה צג) בריש ויגש אליו כשהיה מעלה חימה היו שערות לבו בוקעות כליו ויוצאות והנה נותן עששיות של ברזל בתוך פיו ומוציאן כאבק (כלים פרק יא) העושה כלים מן העשת ומן החררה (מנחות כה) ת״ר המנורה היתה באה מן העשת ומן הזהב עי׳ חתיכה גדולה של ברזל או של זהב כדכתיב ברזל עשות ומתרגמינן ערקין דפרזלא.
ערך קש
קש – ג(פסחים מו: מנחות כה) נהי דחמץ גמור לא הוי נוקשא הוי פי׳ נוקשא כגון עמילן של טבחין וזומן של צבעין וקולן של סופרים שנתחמץ מאליו בלי שאור.
ערך תפוח
תפוח – דתפוח היה באמצע המזבח עיין בערך גומא (מעילה ט.) אתמר הנהנה מאפר תפוח שעל גבי המזבח וכו׳ פי׳ אפר תפוח היינו לאחר שהרים הדשן ושמו אצל המזבח למטה ונשאר בדשן שעל גבי המזבח היה צוברו ביחד ועושהו עגול כמין תפוח וגבוה כעין כובע ואח״כ פושט בגדיו ולובש בגדים גרועים מן הראשונים והיה מוציאו חוץ למחנה לבית הדשן וממנו קאמר הנהנה מאפר תפוח ורבי יוחנן סבר כיון דצריך הוצאת הדשן בגדי כהונה דכתיב ולבש בגדים אחרים אע״פ שפחותין מן הראשונים בקדושתיה קאי ומועילין בו (עבודה זרה נה.) לוקחין גת בעוטה מן הנכרי אע״פ שנוטל בידו ונותן לתוך התפוח פי׳ קבוץ ענבים נקרא תפוח (מנחות כה) כפתורין למה היו דומין לתפוחי הברתיים פי׳ כמין תפוחי הברתיים שרחבן יתר על עביין (מנחות סז) וכשהבצק נתון לתוכו דומה לתפוחי הברתיים פי׳ כמין תפיחי הברתיים עגול כולו חוץ מן מקום כינוס.
א. [בלוט.]
ב. [פלאטע, צאנקען.]
ג. [פערזייערן.]
ד. [הויפען אין פארס איינעס אפפעל.]
ומעירים: ולרב שילא, הא דקתני [ברייתא זו, השניה, שהוא שונה] בה: הציץ מרצה על הדם שנטמא בין בשוגג בין במזיד — הכי קאמר [כך הוא אומר]: נטמא הדם בשוגג, וזרקו, בין שזרקו בשוגג בין שזרקו במזיד — הציץ מרצה.
The Gemara explains: And according to Rav Sheila, concerning that which is taught in the second baraita, that the frontplate effects acceptance for blood that was rendered impure regardless of whether it happened unwittingly or intentionally, this is what it is saying: If the blood was rendered impure unwittingly and one sprinkled its blood, whether it was sprinkled unwittingly or intentionally, it is accepted.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
מנחות כה: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה מנחות כה: – מהדורת על־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום מנחות כה:, הערוך על סדר הש"ס מנחות כה:, רש"י מנחות כה: – במנחות ע"ב:-צ"ד. (פרקים ז'-י') הפירוש המופיע במהדורתנו כפירוש רש"י הוא פירוש רש"י שהיה בפני ר' בצלאל אשכנזי שמופיע בדפוס וילנא כ"רש"י כתב יד". ומאידך, פירוש רש"י הנדפס בדפוס וילנא מופיע במהדורתנו כפירוש ה"מיוחס לרש"י"., תוספות מנחות כה:, ר׳ פרץ הכהן מנחות כה:, גליון הש"ס לרע"א מנחות כה:, פירוש הרב שטיינזלץ מנחות כה:
Menachot 25b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Menachot 25b, Attributed to R. Gershom Menachot 25b, Collected from HeArukh Menachot 25b, Rashi Menachot 25b, Tosafot Menachot 25b, R. Peretz HaKohen Menachot 25b, Gilyon HaShas Menachot 25b, Steinsaltz Commentary Menachot 25b