×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) גְּמָ׳: מה״ממְנָא הָנֵי מִילֵּי דת״רדְּתָנוּ רַבָּנַן יָכוֹל אֵין חַיָּיבִין מִשּׁוּם טוּמְאָה אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין.
GEMARA: The mishna teaches that one is liable for the prohibition of notar and the prohibition of eating an item while ritually impure, both with regard to items that have permitting factors and items that do not have permitting factors. The Gemara asks: From where are these matters derived? The Gemara answers that this is as the Sages taught in a baraita: One might have thought that one is liable due to partaking of sacrificial food in a state of ritual impurity only with regard to an item that has permitting factors.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דת״ר יכול כו׳ – פיגול שהוא חמור שהוא בידיעה אחת חייב כשנודע לו דאינו צריך ב׳ ידיעות כטומאת מקדש וקדשיו דהכי אית לן בטומאה ונעלם מכלל שידע והוא ידע הרי כאן ב׳ ידיעות:
גמ׳ מה״מ – דנותר וטמא חייבין עליהן בין בדבר שיש לו מתירין בין בדבר שאין לו מתירין.
דתנו רבנן כו׳ ומה פגול שהוא – חמור כ״כ שהוא חייב קרבן בידיעה אחת כשנודע לו שאכל פיגול שאינו צריך שתי ידיעות כטומאת מקדש וקדשיו דבטומאת מקדש וקדשיו בעינן שתי ידיעות ידיעה בתחלה וידיעה בסוף והעלם בנתיים דכתיב (ויקרא ה) ונעלם מכלל שידע והדר כתיב והוא ידע הרי כאן שתי ידיעות.
א גמרא שנינו במשנה שחייבים על אכילת הנותר או בטומאת הגוף מן הקדשים בין בדבר שיש לו מתירים (משיקרבו מתיריו), ובין בדבר שאין לו מתירים. ושואלים: מנא הני מילי [מנין אלה הדברים, מה מקורם בתורה]? ומשיבים: לימוד מיוחד יש לדבר, וכפי דתנו רבנן [ששנו חכמים בברייתא]: יכול יהא הדין שאין חייבין משום אכילת קדשים בטומאה אלא בדבר שיש לו מתירין, כשם שהוא בדין פיגול,
GEMARA: The mishna teaches that one is liable for the prohibition of notar and the prohibition of eating an item while ritually impure, both with regard to items that have permitting factors and items that do not have permitting factors. The Gemara asks: From where are these matters derived? The Gemara answers that this is as the Sages taught in a baraita: One might have thought that one is liable due to partaking of sacrificial food in a state of ritual impurity only with regard to an item that has permitting factors.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) וְדִין הוּא וּמָה פִּיגּוּל שֶׁהוּא בִּידִיעָה אַחַת וְקׇרְבָּנוֹ קָבוּעַ וְלֹא הוּתַּר מִכְּלָלוֹ אֵין חַיָּיבִין אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין.

The baraita continues: And this is a logical inference: If with regard to piggul, which renders one who eats it unwittingly liable through one awareness, i.e., for one to be liable to bring a sin offering it is enough for him to become aware after the fact that he had sinned unwittingly, and its offering for one who eats it unwittingly is fixed, and there are no circumstances in which its general prohibition was permitted, i.e., it is never permitted to eat piggul, and yet one is liable due to the prohibition of partaking of piggul only for an item that has permitting factors, the same should certainly apply to ritual impurity.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וקרבנו קבוע – חטאת בהמה:
ולא הותר מכללו – בצבור אבל טומאה הותר מכללה בצבור כגון פסח הבא בטומאה:
וקרבנו קבוע – דהאוכל פיגול בשוגג מביא חטאת בהמה.
ולא הותר מכללו – בצבור אין חייבין כו׳.
ומה פיגול שהוא בידיעה אחת – פירוש דלא בעיא ידיעה בתחלה וידיעה בסוף כמו בטומאת מקדש וקדשיו שבועות (דף ב.).
וקרבנו קבוע – שאינו בעולה ויורד ועני ועשיר אחד מה שאין כן בקרבן של טומאת מקדש וקדשיו.
ומצד הסברה נראה כן, שהרי דין (קל וחומר) הוא: ומה דין אכילת פיגול שהוא חמור מאיסור אכילת הקדשים בטומאה, שהרי החיוב על אכילת פיגול קיים אף בידיעה אחת (שנודע לאוכל שהינו פיגול, בין לפני אכילתו ובין לאחר אכילתו). ועוד, שקרבנו קבוע, שהאוכל פיגול בשגגה מביא לחטאתו כבשה או שעירה (והוא חמור מקרבן עולה ויורד שמשתנה בהתאם למצבו הכספי של האוכל). ולא הותר מכללו, שאיסור אכילת פיגול הריהו איסור מוחלט, ואילו טומאה שהותרה בציבור — אין חייבין בה אלא על דבר שיש לו מתירין.
The baraita continues: And this is a logical inference: If with regard to piggul, which renders one who eats it unwittingly liable through one awareness, i.e., for one to be liable to bring a sin offering it is enough for him to become aware after the fact that he had sinned unwittingly, and its offering for one who eats it unwittingly is fixed, and there are no circumstances in which its general prohibition was permitted, i.e., it is never permitted to eat piggul, and yet one is liable due to the prohibition of partaking of piggul only for an item that has permitting factors, the same should certainly apply to ritual impurity.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) טוּמְאָה אשֶׁהִיא בִּשְׁתֵּי יְדִיעוֹת בוְקׇרְבָּנוֹ עוֹלֶה וְיוֹרֵד גוְהוּתְּרָה מִכְּלָלָהּ אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא חַיָּיב אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין.

The Gemara elaborates: Then with regard to ritual impurity, where one is liable only in a case of two awarenesses, i.e., one is liable only if he was aware of his impurity before eating the meat, and then forgot and ate, and afterward again became aware of his impurity; and its offering to atone for this transgression is a sliding-scale offering, which varies according to the offender’s financial status; and there are circumstances in which its general prohibition was permitted to the community, as communal offerings are sacrificed in the Temple in a state of impurity, under certain circumstances; is it not right that one should be liable for violating the prohibition of partaking of the meat while ritually impure only for an item that has permitting factors?
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והותרה מכללה – כגון פסח הבא בטומאה אינו דין כו׳.
אם כן איסור האכילה בטומאה, שהוא קל מאיסור אכילת הפיגול, שכן חייבים על האכילה בטומאה רק כשהיא בשתי ידיעות (שידע האוכל בתחילה שהוא טמא, ונשכחה ממנו ידיעה זו ואכל בטומאתו, ולאחר מכן נודע לו שוב שהוא טמא), ועוד, קרבנו של האוכל קדשים בטומאה אינו קבוע, אלא הריהו עולה ויורד, והותרה מכללה, כאשר רוב הציבור טמא — אינו דין שלא יהא חייב אלא על דבר שיש לו מתירין?!
The Gemara elaborates: Then with regard to ritual impurity, where one is liable only in a case of two awarenesses, i.e., one is liable only if he was aware of his impurity before eating the meat, and then forgot and ate, and afterward again became aware of his impurity; and its offering to atone for this transgression is a sliding-scale offering, which varies according to the offender’s financial status; and there are circumstances in which its general prohibition was permitted to the community, as communal offerings are sacrificed in the Temple in a state of impurity, under certain circumstances; is it not right that one should be liable for violating the prohibition of partaking of the meat while ritually impure only for an item that has permitting factors?
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) תַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא כ״ב:ג׳} אֱמוֹר אֲלֵיהֶם לדורותיכם כׇּל אִישׁ אֲשֶׁר יִקְרַב מִכׇּל זַרְעֲכֶם וְגוֹ׳ בְּכׇל הַקֳּדָשִׁים הַכָּתוּב מְדַבֵּר יָכוֹל יְהוּ חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִיָּד תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר יִקְרַב.

Therefore, the verse states: “Say to them: Anyone of all your seed throughout your generations, that approaches the sacred items, which the children of Israel consecrate to the Lord, while his impurity is on him, that soul shall be cut off from before Me: I am the Lord” (Leviticus 22:3). The verse, which deals with eating while ritually impure, is speaking of all the sacred items, whether or not they have a permitting factor. One might have thought that they should be liable for eating them immediately, as soon as they have been verbally consecrated, even before they have been placed into a service vessel. The verse states: “That approaches the sacred items.” This clause is puzzling, as it apparently leads to the unlikely conclusion that liability applies after one has touched the item.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לרבות כל הקדשים לטומאה בין שיש להן מתירין בין שאין להן מתירין יכול אם הוא דבר שיש לו מתירין שיהו חייבין עליהן מיד משום טומאה קודם שיקרבו:
ת״ל אשר יקרב – דמשמע דבנגיעה לחודה הוי חייב דכי יגע מתרגימנא ארי יקרב:
לרבות כל הקדשים לטומאה – בין שיש להן מתירין בין שאין להן מתירין.
יכול – אם הוא דבר שיש לו מתירין יהו חייבין עליו משום טומאה מיד קודם שיקרבו מתירין ואותן שאין להן מתירין יהו חייבין עליהן משום טומאה לאלתר קודם שינתנו בכלי.
ת״ל אשר יקרב – והאי יקרב משמע נגיעה דבנגיעה לחודה מחייב דכי יגע (ויקרא יא) מתרגמינן ארי יקרב ואמר ר״א וכי יש נוגע שהוא חייב כרת א״כ למה נאמר אשר יקרב דמשמע נגיעה בעלמא לא משמע נגיעה אלא הכי משמע דאינו חייב עליו משום טומאה עד שיכשר ליקרב דהיינו עד שיקרבו מתירין.
לכך תלמוד לומר (מלמדנו הכתוב) בדינו של הטמא האוכל בקדשים: ״אמר אלהם לדרתיכם כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לה׳ וטומאתו עליו ונכרתה הנפש ההיא״ (ויקרא כב, ג)בכל הקדשים (בין אלה שיש להם מתירים, ובין אלה שאין להם מתירים) הכתוב מדבר. ומעתה יש לדון: יכול יהו חייבין עליהן מיד משעה שהקדישם בפיו, לפני שהתקדשו בכלי שרת? — תלמוד לומר: ״אשר יקרב״, ומשמעה של קריבה זו הריהי נגיעה.
Therefore, the verse states: “Say to them: Anyone of all your seed throughout your generations, that approaches the sacred items, which the children of Israel consecrate to the Lord, while his impurity is on him, that soul shall be cut off from before Me: I am the Lord” (Leviticus 22:3). The verse, which deals with eating while ritually impure, is speaking of all the sacred items, whether or not they have a permitting factor. One might have thought that they should be liable for eating them immediately, as soon as they have been verbally consecrated, even before they have been placed into a service vessel. The verse states: “That approaches the sacred items.” This clause is puzzling, as it apparently leads to the unlikely conclusion that liability applies after one has touched the item.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר וְכִי יֵשׁ נוֹגֵעַ שֶׁהוּא חַיָּיב הָא כֵּיצַד כׇּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיִּקְרְבוּ מַתִּירִין וְכׇל דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ מַתִּירִין אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיִּקְדַּשׁ בִּכְלִי.:

The baraita explains that Rabbi Elazar said: But is there a case of one who touches an item who is liable? Rather, how is this possible? The answer is that the phrase “approaches [yikrav] the sacred items” can also be understood as: The sacred items that are fit to be sacrificed [yikarev], and therefore with regard to any item that has permitting factors, one is not liable until the permitting factors have been sacrificed. And in the case of any item that does not have permitting factors, one is not liable until it is sanctified in a service vessel.
קישוריםמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכי יש נוגע שהוא חייב – כרת א״כ למה נאמר אשר יקרב (לומר שאין חייבין עליו) הכי קאמר האי דכתב אשר יקרב לאו נגיעה משמע אלא הכי משמע אינו חייב עליו משום טמא אלא עד שיכשר ליקרב:
הא כיצד כל דבר כו׳ – ונותר יליף חילול חילול מטמא:
הדרן עלך חטאת העוף
הא כיצד כל דבר שיש לו מתירין וכו׳ – ונותר אתי חילול חילול מטמא כדאמרינן במס׳ זבחים (דף מה.).
הא כיצד – כלומר אם [כן] קשו קראי אהדדי דאשר יקדישו משמע משעת הקדש ואשר יקרב משמע הקרבה ממש.
כל דבר שיש לו מתירין משיקרב מתירין – בזבחים (דף מה:) פירשתי עוד.
ועל כך אמר ר׳ אלעזר: וכי יש נוגע שהוא חייב כרת על נגיעתו?! אלא הא [הרי] כיצד, איך נפרש כתוב זה ״אשר יקרב״? — עד שיוכשר להיות מוקרב. והרי זה בא ללמדנו שאין חייב על אכילת הקדשים בטומאה אלא בכשרים להקרבה. ומכאן, שכל דבר שיש לו מתיריןאינו חייב עד שיקרבו מתירין, וכל דבר שאין לו מתיריןאינו חייב עד שיקדש בכלי.
The baraita explains that Rabbi Elazar said: But is there a case of one who touches an item who is liable? Rather, how is this possible? The answer is that the phrase “approaches [yikrav] the sacred items” can also be understood as: The sacred items that are fit to be sacrificed [yikarev], and therefore with regard to any item that has permitting factors, one is not liable until the permitting factors have been sacrificed. And in the case of any item that does not have permitting factors, one is not liable until it is sanctified in a service vessel.
קישוריםמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
פרק ג – ולד חטאת
(6) מַתְנִי׳: וְלַד דחַטָּאת וּתְמוּרַת חַטָּאת וְחַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְּעָלֶיהָ יָמוּתוּ.

Chapter 3
MISHNA: This mishna, which also appears in tractate Temura, deals with the five sin offerings left to die. It is cited here because of its relevance to the halakhot of misuse. The mishna first mentions three of those offerings: The offspring of a sin offering, and an animal that is the substitute for a sin offering, whether or not the owners achieved atonement by means of another offering, and a sin offering whose owners have died before the offering was sacrificed, shall die.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולד חטאת ותמורת חטאת וחטאת (שכיפרו) [שמתו] בעליה ימותו. דהני נינהו מהנך חמש חטאות דגמירי דמתות והנך תלת לעולם מתות בין קודם כפרה ובין לאחר שנתכפרו:
מתני׳ ולד חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעליה ימותו – דהני הוו מהנך ה׳ חטאות המתות והנך ג׳ מתות לעולם בין לפני כפרה בין לאחר כפרה ולד חטאת להכי מתה שהרי אינה ראויה לכפרה שלא הפרישה מתחלה לכך ותמורת חטאת נמי להכי מתה שהרי באה בעבירה דלא ימיר כתיב וחטאת שמתו בעליה נמי להכי מתה דאין כפרה למתים דמיתתן כיפרה עליהם.
מתני׳ ולד חטאת ותמורת חטאת וכן חטאת שמתו בעליה ימותו ושעיברה שנתה ושאבדה ונמצאת בעלת מום אם משכיפרו בעליה תמות – לכאורה משמע דהכי קאמר אם משכיפרו בעליה נמצאת שהיתה אבודה בשעת כפרה מתה ונמצאת בעלת מום אפילו נמצא [קודם כפרה] וקשה כיון דלא נמצא עד לאחר כפרה לכולי עלמא תמות וי״ל דמתניתין כרבנן דרבי שמעון דאמרי (תמורה דף טו.) אין חטאת מתה אלא באבודה בשעת כפרה והכא מיירי בשעת כפרה אינה אבודה והאי אם משכיפרו לא קאי אנמצאת אלא קאי אהאי דקאמר תמות וה״ק ושנמצאת בעלת מום קודם כפרה אם משכיפרו בעליה באו לימלך מה יעשו תמות ואע״ג דאם נמצאת תמימה לא תמות לרבנן דרבי שמעון מ״מ אית לן למימר הכא תמות כיון דנמצאת בעלת מום וקשיא דאדרבה כל שכן כיון דאית בה דחויים אחרים עם הדיחוי דאבודה לית לן למימר דתמות כדאמרינן בתמורה (דף כב.) באבודת לילה לא שמיה אבוד כיון דלא חזי להקרבה בלילה וה״נ הוה לן למימר יותר דלא תמות כי נמצאת בעלת מום מכי נמצאת תמימה דאמר לא תמות לרבנן לכך נראה לפרש דודאי אם כיפרו בעליה קאי אנמצאת ובאבודה בשעת כפרה מיירי וה״ה כי נמצאת תמימה דתמות ונקט נמצאת בעלת מום לרבותא דאע״ג דאיכא דיחוי המום עם הדיחוי דאבודה וס״ד אמינא דלא תמות קמ״ל דתמות וכמו כן נפרש גבי עיברה שנתה דמוקי לה בתמורה בפרק ולד חטאת (תמורה כב.) באבודה כדי שלא יקשה ממנה לריש לקיש דאמר עיברה שנתה רואים כאילו היא עומדת בבית הקברות ורועה ושעיברה שנתה שאבדה עם עיברה שנתה והשתא קשיא כיון דא״כ למה לי עיברה שנתה והא כולי עלמא דאבודה בשעת כפרה תמות ואם משכיפרו בעליה קאי אתרוייהו אעיברה שנתה ואבדה ואאבדה ואנמצאת בעלת מום וי״ל דהכא נמי נקט לרבותא עיברה שנתה דאע״ג דאיכא דיחוי אחרינא עם דיחוי דאבודה מ״מ תמות וא״ת למאי דפרישית לא משכחנא ה׳ חטאות המתות דהא לא אמר בעיברה שנתה ונמצאת בעלת מום דתמות אלא באבודה וכן כיפרה בעליה באחר לא אמרינן תמות אלא באבודה בשעת כפרה לרבנן דרבי שמעון אבל לרבי שמעון ניחא שפיר דהא אית ליה דכיפרו בעליה אפילו בלא אבדה כלל תמות י״ל דלרבנן נמי לא קשיא כל כך דמכל מקום משכח ה׳ חטאות מתות בה׳ עניינים דאבודה תמות כשעיברה שנתה וכו׳ בשלא נמצאת עד לאחר כפרה.

פרק ג

(7) א משנה משנה זו (שנשנתה במסכת תמורה), נשנית כאן בשל דיני מעילה שבה. המשנה עוסקת בדין ״חמש חטאות המתות״. שלוש מהן, הולד הנולד לקרבן חטאת, וכן הבהמה שהיא תמורת חטאת, וכן קרבן החטאת שמתו בעליה קודם שקרב בין אם כבר נתכפרו בעליהן באחרת, בין לא נתכפרו — ימותו. ואילו השתים האחרות, החטאת שאבדה ונמצאה לאחר

Chapter 3

(7) MISHNA: This mishna, which also appears in tractate Temura, deals with the five sin offerings left to die. It is cited here because of its relevance to the halakhot of misuse. The mishna first mentions three of those offerings: The offspring of a sin offering, and an animal that is the substitute for a sin offering, whether or not the owners achieved atonement by means of another offering, and a sin offering whose owners have died before the offering was sacrificed, shall die.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְשֶׁעִיבְּרָה שְׁנָתָהּ וְשֶׁאָבְדָה וְנִמְצֵאת בַּעֲלַת מוּם אִם מִשֶּׁכִּיפְּרוּ הַבְּעָלִים תָּמוּת הוְאֵינָהּ עוֹשָׂה תְּמוּרָה ווְלֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין

And the other two sin offerings left to die are the sin offering whose year since birth passed and is therefore unfit for sacrifice, and a sin offering that was lost and when it was found it was blemished, with regard to which the halakhot are as follows: If the sin offering was found after the owner achieved atonement through the sacrifice of another animal as a sin offering, then the blemished animal shall die, and it does not render a non-sacred animal exchanged for it a substitute, as it is has neither inherent sanctity, which would make it fit for sacrifice on the altar, nor sanctity that inheres in its value. And one may not derive benefit from the found animal ab initio, but if he derived benefit from the animal he is not liable for its misuse.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושעברה שנתה – כגון שלא הספיק להקריבה עד שעיברה שנתה:
ושאבדה – עד שהיא תמימה ושוב נמצאת והרי היא בעלת מום אם כפרו בעלים באחרת שלא רצו להתכפר בדמי אלו שעיברה שנתה או שאבדה ונמצאת בעלת מום בין זו ובין זו תמות:
ואין עושה תמורה – דכיון דכיפרו באחרת ולא אחשבוה להני לא חזו לא לקדושת הגוף ולא לקדושת דמים הילכך לא אלימי למתפס תמורה וימותו אע״ג דבעלמא בעלת מום עושה דכתיב או רע בטוב הכא לא תפיס:
ולא נהנין – בהן לכתחלה הואיל וקדושין הוו ואם נהנו אין מועלין בהן מדאורייתא אלא מדרבנן דמייתי קרן לחוד:
שעיברה שנתה ושאבדה – עד שהיא תמימה ושוב נמצאת והרי היא בעלת מום אם כיפרו הבעלים באחרת שלא רצו להתכפר בדמי זו שעברה שנתה או שאבדה ונמצאת בעלת מום תמות ואפילו נמצאת קודם כפרה ונתכפרו בעליה באחרת תמות הואיל ונמצאת בעלת מום אבל אם נמצאת תמימה קודם כפרה אע״פ שנתכפרו באחרת אינה מתה אלא תרעה והכי אמרינן במסכת תמורה בפרק ולד חטאת (דף כב.).
ואינה עושה תמורה – דכיון דנתכפרו באחרת דלא אחשבה להאי לא לקדושת דמים ולא לקדושת מזבח הילכך לא אלימא למיתפס אחרים בתמורה ואע״ג דבעלמא בעל מום עושה תמורה דכתיב או רע בטוב הכא לא תפיס.
ולא נהנין – מהם לכתחלה הואיל וקדושין הוו ואם נהנין אין מועלין בהן מדאורייתא אלא מדרבנן ואינו משלם אלא קרן בלבד.
ואינה עושה תמורה – שאם התפיס בהמה אינה מקודשת דהא למיתה אזלא.
לא נהנין ולא מועלין – דכיון דאזלי לאיבוד לא שייכא בהו מעילה ולא קרינא בהו קדשי ה׳.
שעיברה (עברה) שנתה (כי אין החטאת באה אלא בתוך שנה מאז נולדה), וכן החטאת שאבדה ונמצאת לאחר מכן כשהיא בעלת מום, אם משכיפרו (התכפרו) הבעלים כבר בהקרבת חטאת אחרת — תמות, וכן דינה שאינה עושה תמורה, כלומר, אם המירו עליה בהמת חולין — אין זו תמורה. שמאחר שהיא פסולה ונתכפרו הבעלים באחרת, שאינה נחשבת לא כקדושת הגוף למזבח ולא כקדושת דמים להתפיס אחרת בה, לכך אין בה דין תמורה. ולא נהנין ממנה לכתחילה, אבל אם נהנים ממנה — לא מועלין בה.
And the other two sin offerings left to die are the sin offering whose year since birth passed and is therefore unfit for sacrifice, and a sin offering that was lost and when it was found it was blemished, with regard to which the halakhot are as follows: If the sin offering was found after the owner achieved atonement through the sacrifice of another animal as a sin offering, then the blemished animal shall die, and it does not render a non-sacred animal exchanged for it a substitute, as it is has neither inherent sanctity, which would make it fit for sacrifice on the altar, nor sanctity that inheres in its value. And one may not derive benefit from the found animal ab initio, but if he derived benefit from the animal he is not liable for its misuse.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מעילה י: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים מעילה י:, עין משפט נר מצוה מעילה י:, מיוחס לר׳ גרשום מעילה י:, רש"י מעילה י:, תוספות מעילה י:, פירוש הרב שטיינזלץ מעילה י:

Meilah 10b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Meilah 10b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Meilah 10b, Attributed to R. Gershom Meilah 10b, Rashi Meilah 10b, Tosafot Meilah 10b, Steinsaltz Commentary Meilah 10b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144