×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) גּוּפוֹ מִבָּבֶל וְרֹאשׁוֹ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֵבָרָיו מִשְּׁאָר אֲרָצוֹת עַגְבוֹתָיו א״ראָמַר רַב אַחָא מֵאַקְרָא דְאַגְמָא.
his torso was fashioned from dust taken from Babylonia, and his head was fashioned from dust taken from Eretz Yisrael, the most important land, and his limbs were fashioned from dust taken from the rest of the lands in the world. With regard to his buttocks, Rav Aḥa says: They were fashioned from dust taken from Akra De’agma, on the outskirts of Babylonia.
רש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
גופו מבבל – על שם שהיתה עמוקה נראה שמשם לוקח ולכך נעשה מצולה.
וראשו מארץ ישראל – שהיא גבוהה וחשובה מכל הארצות.
ואיבריו – ידיו ורגליו.
משאר ארצות – מכל העולם כדיליף לעיל.
מאקרא דאגמא – בבבל הוה והוא עמוק מאד.
אמר רבה כו׳ גופו מבבל לפיכך נעשית מצולה וראשו מארץ ישראל על שם שהיא חשובה משאר ארצות איבריו משאר ארצות כדילפינן לעיל עצבותיו א״ר יוחנן מאגם נבראו ואית דגרסי מאקרא דאגמא ואמרי דבבבל היא והיא עמוקה מאד:
גמ׳ ולמקצה השמים עד קצה השמים. נ״ב כאן הגיה המשובש בלובלין בדפוס חדש מקצה הארץ עד קצה הארץ ואין זה פסוק בתורה שקאי על בריאת אדם כי אם על ענין עבודת כוכבים בפרשת ראה וכן בירמיה קאי אחרב אכלה וגו׳ אלא הכא קדייק מקצה השמים עד קצה השמים ולקמן דייק מעל הארץ ולמקצה השמים וכמו שפירש״י ול״ג עד קצה השמים לקמן ודו״ק:
רש״י בד״ה ואבריו וידיו ורגליו הס״ד:
בד״ה וזה מטטרון כו׳ אל ה׳ הס״ד:
גופו מבבל, וראשו מארץ ישראל, שהיא חשובה מכל הארצות, ואבריו האחרים משאר ארצות שבעולם. עגבותיו (אחוריו) מהיכן? אמר רב אחא: מאקרא דאגמא, מקצה בבל.
his torso was fashioned from dust taken from Babylonia, and his head was fashioned from dust taken from Eretz Yisrael, the most important land, and his limbs were fashioned from dust taken from the rest of the lands in the world. With regard to his buttocks, Rav Aḥa says: They were fashioned from dust taken from Akra De’agma, on the outskirts of Babylonia.
רש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בַּר חֲנִינָא שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת הָוֵי הַיּוֹם שָׁעָה רִאשׁוֹנָה הוּצְבַּר עֲפָרוֹ שְׁנִיָּה נַעֲשָׂה גּוֹלֶם שְׁלִישִׁית נִמְתְּחוּ אֵבָרָיו רְבִיעִית נִזְרְקָה בּוֹ נְשָׁמָה חֲמִישִׁית עָמַד עַל רַגְלָיו שִׁשִּׁית קָרָא שֵׁמוֹת שְׁבִיעִית נִזְדַּוְּוגָה לוֹ חַוָּה שְׁמִינִית עָלוּ לַמִּטָּה שְׁנַיִם וְיָרְדוּ אַרְבָּעָה תְּשִׁיעִית נִצְטַוָּוה שֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל מִן הָאִילָן עֲשִׂירִית סָרַח אַחַת עֶשְׂרֵה נִידּוֹן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה נִטְרַד וְהָלַךְ לוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים מ״ט:י״ג} אָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין.

Rabbi Yoḥanan bar Ḥanina says: Daytime is twelve hours long, and the day Adam the first man was created was divided as follows: In the first hour of the day, his dust was gathered. In the second, an undefined figure was fashioned. In the third, his limbs were extended. In the fourth, a soul was cast into him. In the fifth, he stood on his legs. In the sixth, he called the creatures by the names he gave them. In the seventh, Eve was paired with him. In the eighth, they arose to the bed two, and descended four, i.e., Cain and Abel were immediately born. In the ninth, he was commanded not to eat of the Tree of Knowledge. In the tenth, he sinned. In the eleventh, he was judged. In the twelfth, he was expelled and left the Garden of Eden, as it is stated: “But man abides not in honor; he is like the beasts that perish” (Psalms 49:13). Adam did not abide, i.e., sleep, in a place of honor for even one night.
ר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שעה ראשונה הוצבר עפרו, שנייה נעשה גולם, כול׳.
חמשהא עלו למטה שנים וירדו ארבעה, כול׳.
א. צ״ל שמינית.
בל ילין – לינת לילה.
וירדו ארבעה – אדם וחוה וקין ותיומתו אבל הבל לא נולד באותו פעם כדכתיב (בראשית ד) ותוסף ללדת ושני תיומות נולדו עמו דדריש בבראשית רבה מדכתיב (שם) את אחיו את הבל.
שעה ראשונה הוצבר עפרו כו׳. גם בהמה ורמש וחיתו ארץ בו ביום נבראו קודם שנברא אדם ולא פרט בהם באיזו שעה ביום דאפשר דבלילה נבראו אבל האדם שהיה תכלית הבריאה סיפר בו שנברא ביום כמ״ש ביום ברוא אלהים אדם וגו׳ ויקרא את שמם אדם ביום הבראם וגו׳ ומ״ש שמינית עלו למטה ב׳ וירדו ד׳ כו׳. לפי סדר הפרשה והאדם ידע את חוה וגו׳ כתיב בתר שנטרד מג״ע אבל דרשו כן מדכתיב והאדם ידע שהקדים השם לפועל ולא כתב וידע אדם כמ״ש רש״י בחומש ועיין בזה ברא״ם ועוד דרשו זה ספר תולדות אדם ביום ברוא וגו׳ שביום שנברא הוליד וכתבו התוס׳ וירדו ד׳ אדם וחוה וקין ותיומתו אבל הבל לא נולד באותו פעם כדכתיב ותוסף ללדת וב׳ תיומות נולדו עמו דדרש בב״ר מדכתיב את אחיו את הבל עכ״ל והרא״ם כתב על אגדה זו דעלו למטה שנים וירדו ד׳ דלא דריש אתיים לרבויא עכ״ל נראה מדבריו שהוא מפרש וירדו ד׳ היינו אדם וחוה קין והבל ונעלם ממנו דברי התוס׳ דהכא דלפי סוגיא דשמעתין נמי ירדו ד׳ היינו אדם וחוה וקין ותיומתו אבל הבל לא נולד באותו פעם ובהדיא אמרינן בפרק הבע״י ותוסף ללדת את אחיו את הבל הבל ואחותו וקין ואחותו וקצת קשה לדברי התוס׳ דהכא שהביאו הב״ר דרש את אחיו את הבל דשתי תיומות נולדו עם הבל והניחו תלמוד ערוך בידינו בפרק הבע״י דלא דריש רק את הבל לתאומה אחת ולא דריש את אחיו לרבות עוד תאומה שנית להבל והא דדריש קין ואחותו היינו מאת קין כפירוש רש״י התם דאת אחיו ודאי לא משמע לרבות תאומה לקין ודו״ק:
אמר ר׳ יוחנן בר חנינא: שתים עשרה שעות הוי [הוא] היום, וכן היה מבראשית, ושעה ראשונה של יום — הוצבר עפרו. בשניהנעשה גולם (דמות לא מושלמת, גולמית). בשלישיתנמתחו אבריו לפרטיהם. ברביעיתנזרקה בו נשמה. בחמישיתעמד על רגליו. בששיתקרא שמות לחיות. בשביעיתנזדווגה לו חוה. בשמיניתעלו למטה שנים (אדם וחוה) וירדו ארבעה שילדה מיד את קין והבל. בשעה תשיעיתנצטווה שלא לאכול מן האילן (עץ הדעת). בשעה עשיריתסרח (חטא). בשעה אחת עשרהנידון. בשעה שתים עשרהנטרד והלך לו, שנאמר: ״ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו״ (תהלים מט, יג), כלומר, אדם הראשון לא לן אף לילה אחד בגן העדן.
Rabbi Yoḥanan bar Ḥanina says: Daytime is twelve hours long, and the day Adam the first man was created was divided as follows: In the first hour of the day, his dust was gathered. In the second, an undefined figure was fashioned. In the third, his limbs were extended. In the fourth, a soul was cast into him. In the fifth, he stood on his legs. In the sixth, he called the creatures by the names he gave them. In the seventh, Eve was paired with him. In the eighth, they arose to the bed two, and descended four, i.e., Cain and Abel were immediately born. In the ninth, he was commanded not to eat of the Tree of Knowledge. In the tenth, he sinned. In the eleventh, he was judged. In the twelfth, he was expelled and left the Garden of Eden, as it is stated: “But man abides not in honor; he is like the beasts that perish” (Psalms 49:13). Adam did not abide, i.e., sleep, in a place of honor for even one night.
ר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא אֵין חַיָּה רָעָה שׁוֹלֶטֶת בְּאָדָם אֶלָּא אִם כֵּן נִדְמָה לוֹ כִּבְהֵמָה שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים מ״ט:י״ג,כ״א} נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ.:

Rami bar Ḥama says in explanation of the end of that verse: A wild animal does not have power over a person unless that person seems to the wild animal like an animal, as it is stated: “He is like the beasts that perish.”
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נמשל כבהמות נדמו כו׳. מכפל לשון נמשל ונדמו דרש נמשל מלשון ממשלה ונו״ן נמשל נו״ן הנפעל שהאדם נמשל ונשלט מחיה רעה ששולטת ומושלת עליו לפי שכבהמות נדמו בעיני החיה והוא מבואר שכ״ז שיש לו צורת אדם נאמר ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ וגו׳ כפירוש רש״י בחומש ומשאבד לו צורה זו ונדמה לבהמה שולט בו החיה כמו בבהמה וק״ל:
אמר רמי בר חמא בפירוש סופו של כתוב זה: אין חיה רעה שולטת באדם אלא אם כן נדמה לו כבהמה, שנאמר: ״נמשל כבהמות נדמו״.
Rami bar Ḥama says in explanation of the end of that verse: A wild animal does not have power over a person unless that person seems to the wild animal like an animal, as it is stated: “He is like the beasts that perish.”
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) (שע״ה בסו״ף ארמ״י סִימָן) אָמַר רַב יְהוּדָה א״ראָמַר רַב בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְראוֹת אֶת הָאָדָם בָּרָא כַּת אַחַת שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אָמַר לָהֶם רְצוֹנְכֶם נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ אָמְרוּ לְפָנָיו רבש״ערִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מָה מַעֲשָׂיו אָמַר לָהֶן כָּךְ וְכָךְ מַעֲשָׂיו.

The Gemara presents a mnemonic for the statements that follow: At the time, to the end, Aramaic. Rav Yehuda says that Rav says: At the time that the Holy One, Blessed be He, sought to create a person, He created one group of ministering angels. He said to them: If you agree, let us fashion a person in our image. The angels said before him: Master of the Universe, what are the actions of this person You suggest to create? God said to them: His actions are such and such, according to human nature.
רמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הא דאמרינן עלו למטה שנים וירדו ארבעה שנתעברה מקין ותומתו שנשאה כך קיימא לן עולם חסד יבנה שנשא קין את אחותו כדאיתא בפרק ארבע מיתות (נ״ח:) אבל הבל בעיבור אחר נולד: ועד זקנה אני הוא כו׳ כלומר אני סובלו בין בילדותו בין בזקנותו:
בשעה שבקש כו׳. ברא כת של מלאכים א״ל רצונכם נעשה כו׳ רבש״ע מה מעשיו כו׳. הוא מבואר שאמרו בזה במדרש רבה בשעה שברא הקב״ה את האדם כו׳ נעשו המלאכים כתות כתות חסד אומר יברא שעושה ג״ח ואמת אומר אל יברא שכולו שקר צדק אומר יברא שעושה צדקות שלום אומר אל יברא שכולו קנאה וקטטה כו׳ והן הן הב׳ כתות מה״ש אחת של אמת ואחת של שלום וז״ש שא״ל הקב״ה כך וכך מעשיו דהיינו ג״ח וצדקה ואמרו לפניו רבש״ע מה אנוש כי תזכרנו שהוא כולו שקר כמו דור אנוש עובדי ע״ז ובן אדם כי תפקדנו שהוא כולו קטטה כמו קין שהיה מתקוטט עם אחיו הבל והרגו. ואמר שהושיט הקב״ה אצבעו ביניהם אצבעותיו הן שבהן ברא את העולם כמ״ש כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וגו׳ והן מדותיו שבהן ברא את העולם וז״ש הושיט אצבעו ביניהם דהיינו מדת ג״ח שבו נברא העולם שנאמר עולם חסד יבנה ובו שרף את הכיתות דהיינו שנצחום במדתו החסד לברוא את העולם והיא ג״ח כת שלישית שהסכימה לברוא עולם:
(שעה, בסוף, ארמיסימן לשמועות שנאמרו לקמן בענין האדם הראשון). אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שבקש הקדוש ברוך הוא לבראות את האדם, ברא כת אחת של מלאכי השרת, אמר להם: רצונכם, נעשה אדם בצלמנו? אמרו לפניו: רבונו של עולם, מה מעשיו של יצור זה שאתה רוצה לברוא? אמר להן: כך וכך מעשיו כפי טבע האדם.
The Gemara presents a mnemonic for the statements that follow: At the time, to the end, Aramaic. Rav Yehuda says that Rav says: At the time that the Holy One, Blessed be He, sought to create a person, He created one group of ministering angels. He said to them: If you agree, let us fashion a person in our image. The angels said before him: Master of the Universe, what are the actions of this person You suggest to create? God said to them: His actions are such and such, according to human nature.
רמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמְרוּ לְפָנָיו רבש״ערִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם {תהלים ח׳:ה׳} מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ הוֹשִׁיט אֶצְבָּעוֹ קְטַנָּה בֵּינֵיהֶן וּשְׂרָפָם וְכֵן כַּת שְׁנִיָּה כַּת שְׁלִישִׁית אָמְרוּ לְפָנָיו רבש״ערִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם רִאשׁוֹנִים שֶׁאָמְרוּ לְפָנֶיךָ מָה הוֹעִילוּ כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ שֶׁלְּךָ הוּא כׇּל מָה שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת בְּעוֹלָמְךָ עֲשֵׂה.

The angels said before him: Master of the Universe: “What is man that You are mindful of him? And the son of man that You think of him?” (Psalms 8:5), i.e., a creature such as this is not worth creating. God outstretched His small finger among them and burned them with fire. And the same occurred with a second group of angels. The third group of angels that He asked said before Him: Master of the Universe, the first two groups who spoke their mind before You, what did they accomplish? The entire world is Yours; whatever You wish to do in Your world, do. God then created the first person.
הערוך על סדר הש״סבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך דם
דםא(פסחים פא) הפסח שנזרק דמו. (מנחות כה:) דם שנטמא וזרקו בשוגג הורצה במזיד לא הורצה רבינא אמר טומאתו בין בשוגג בין במזיד זריקתו בשוגג הורצה במזיד לא הורצה ר׳ שילא אמר זריקתו בין במזיד בין בשוגג טומאתו בשוגג הורצה במזיד לא הורצה ולרבי שילא הא קתני בין בשוגג בין במזיד הכי קאמר נטמא וכו׳ (סנהדרין לח:) יכול לא יהא אבר מן החי נוהג בו ת״ל אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו יכול אף בשרצים כן תלמוד לומר אך מאי תלמודא אמר ר׳ הונא דמו מי שדמו חלוק מבשרו יצאו שרצים שאין דמן חלוק מבשרן (כריתות ד) כל חלב וכל דם לא תאכלו רבי אומר מה חלב מיוחד שחלבו חלוק מבשרו ואין מצטרפין זה עם זה אף דם שדמו חלוק מבשרו אוציא דם שרצים הואיל ואין דמן חלוק מבשרן שמצטרפין זה עם זה והא מהכא נפקא מהתם נפקא וזה לכם הטמא לימד על דם שרץ ובשרו שמצטרפין ולא מן היקישא סד״א הני מילי לטומאה אבל לאכילה אימא לא אשמעינן היקישא לאכילה. אמר רבינא הואיל וכך דם נחש ובשרו מצטרפין מאי קמ״ל היקישא ס״ד אמינא שרץ דאיתרבי לטומאה אתרבי לאכילה אבל נחש דלא איתרבי לטומאה לא אתרבי לאכילה קמ״ל היקישא כל מילי דאין דמו חלוק מבררו משמע פי׳ מה חלב מיוחד שחלבו חלוק מבשרו שחלב אסור ובשר מותר ואין מצטרף זה עם זה שאם אכל חצי זית חלב וחצי זית בשר אין מצטרפין זה עם זה דכל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור ואפילו בקדשים כדתניא ר׳ יהושע אומר כל הזבחים שבתורה נשתייר מהן כזית בשר כזית חלב זורק את הדם כחצי זית בשר כחצי זית חלב אין זורק את הדם אף כל שדמו חלוק מבשרו אההוא חייב אוציא דם שרצים שאין דמן חלוק מבשרן דזה וזה אסורין באכילה ומצטרפין זה עם זה (מעילה יז.) דם השרץ ובשרו מצטרפין בכעדשה (חולין לז) מסוכנת דשריא מהכא וחלב נבלה וחלב טרפה חלב חלב למה לי זו היא שאין חלבה חלוק מבשרה ואי זו זו זו מסוכנת פי׳ זו היא שאין חלבה חלוק מבשר׳ אלא הכל אסור הבשר וכל שכן החלב יש לך אחרת כיוצא בה חולה וסופה למות שנשחטה חלבה אסור ובשרה מותר. דם היוצא מפיו ומפי האמה טהור. (ראש השנה כב נדה נח) א״ל מדמהרי׳ א״ל דם תהא אחריתו. דמים לו בין בחול בין בשבת (סנהדרין עב) פירוש חיים לו דמיו בתוכו. (בילמדנו ויאמר משה לחובב) כי לדם אעשך ודם ירדפך אם לא דם שנאת בשביל כך דם ירדפך וכי שונא היה עשו את הדם הרי אין מעשיו אלא שפיכות דמים שנאמר ועל חרבך תחיה ומהו אם לא דם שנאת זה דם המילה. (ובפרשת נקום נקמת) כשם שהיא שונא דם המילה ודם הקרבנות ואוהב דם להרוג נפשות שנאמר ועל חרבך תחיה כך אף דם ירדפך.
א. [בלוט.]
לעולם יהא אדם שקוד ר״ל מהיר וזריז ללמוד תורה כדי להשיב את אפיקורוס המוציאים משם ראיות לאמונותיהם הקדומות ונכשלים באמונת השניות ושאר עבודות של צבא השמים והביא אחת מהן דרך הערה על כלן שאם יביאו בעלי השניות ראיה מאמרו נעשה בלשון רבים תשובתם מאמרו ויברא וכן בכלם למי שיתבודד בזה ולא הוזכרו הדברים בלשון רבים אלא מצד שהפעולות הטבעיות נעשות על ידי סבה ראשונה באמצעות הפמליא כמו שנודע למבינים לא שייוחס להם שום ממשלה כלל מעצמם והוא ששלל מענינם כל הדברים הבלתי טבעיים הבאים מצד ההשגחה לרוב מיני התפלות והצדקות ושאר עניני הדברים הדתיים ואף לשומם אמצעיים בינו ובין הבורא כלל והוא שאמרו הימנותא בידן דאפילו בפרונקא לא קבילנא ליה ובמדרש אמרו כל הנקרא בשם י״י ימלט לא תצווח לא למיכאל ולא לגבריאל צווח לי ואנא עני הה״ד כל הנקרא בשם י״י ימלט שאין אנו צריכים למכניסי רחמים ולסרסורין לפני הקב״ה אלא נקרא והוא יענה בכל קראינו אליו וכבר הארכנו בדברים אלו בשלמות בילדותינו בחבור התשובה:
מה שאתה רוצה לעשות כו׳ כיון שהגיע לאנשי דור המבול שהיה כולו קטטה ודור הפלגה שהיה כולו שקר אמרו לא יפה אמרו ראשונים שהן ב׳ כתות מה״ש אמת ושלום שנצחת אותן וא״ל עד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול וגו׳ ר״ל עד יום מתן תורה שהיה הקב״ה כזקן מלא רחמים וכשיבה יושב בישיבה כמ״ש במדרשות עד זמן ההוא אסבול תרעומתכם על בריאת האדם ושם תמצאו תשובה כמ״ש בפרע״ק שהתרעמו מלאכים ג״כ בזה במתן תורה ואמרו מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם וגו׳ וא״ל הקב״ה למשה אחוז בכסא כבודי וחזור להן תשובה כו׳ א״ל תורה שאתה נותן מה כתיב בה אנכי וגו׳ שבת לא תשא לא תרצח וגו׳ שהתורה היא סבה לבריאות עולם שקיימוה ישראל ודו״ק:
אמרו לפניו: רבונו של עולם ״מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו״ (תהילים ח, ה), יצור כזה אין כדאי לברוא. הושיט אצבעו קטנה ביניהן ושרפם באש. וכן כת שניה כך אמרו וכך עשה בהם. כת שלישית ששאל אותם אמרו לפניו: רבונו של עולם, ראשונים שאמרו לפניך שאין דעתם נוחה מה הועילו? הלא כל העולם כולו שלך הוא, כל מה שאתה רוצה לעשות בעולמךעשה.
The angels said before him: Master of the Universe: “What is man that You are mindful of him? And the son of man that You think of him?” (Psalms 8:5), i.e., a creature such as this is not worth creating. God outstretched His small finger among them and burned them with fire. And the same occurred with a second group of angels. The third group of angels that He asked said before Him: Master of the Universe, the first two groups who spoke their mind before You, what did they accomplish? The entire world is Yours; whatever You wish to do in Your world, do. God then created the first person.
הערוך על סדר הש״סבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְאַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל וְאַנְשֵׁי דּוֹר הַפְּלַגָּה שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶן מְקוּלְקָלִין אָמְרוּ לְפָנָיו רבש״ערִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם לֹא יָפֶה אָמְרוּ רִאשׁוֹנִים לְפָנֶיךָ אָמַר לָהֶן {ישעיהו מ״ו:ד׳} וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא וְעַד שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבּוֹל וְגוֹ׳.

When history arrived at the time of the people of the generation of the flood and the people of the generation of the dispersion, i.e., the Tower of Babel, whose actions were ruinous, the angels said before God: Master of the Universe, didn’t the first set of angels speak appropriately before You, that human beings are not worthy of having been created? God said to them concerning humanity: “Even to your old age I am the same; and even to hoar hairs will I suffer you; I have made and I will bear; and I will carry, and I will deliver you” (Isaiah 46:4), i.e., having created people, I will even suffer their flaws.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עד זקנה – כל ימיו [אסבלנו].
כיון שהגיע זמן של אנשי דור המבול ואנשי דור הפלגה שמעשיהן מקולקלין ביותר, אמרו לפניו: רבונו של עולם, לא יפה אמרו ראשונים לפניך שלא כדאי היה לברוא את האדם? אמר להן: ״ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבל אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט״ (ישעיה מו, ד), כלומר, כיון שעשיתיו אף אסבול פגמיו וחסרונותיו ואדאג לישועתו.
When history arrived at the time of the people of the generation of the flood and the people of the generation of the dispersion, i.e., the Tower of Babel, whose actions were ruinous, the angels said before God: Master of the Universe, didn’t the first set of angels speak appropriately before You, that human beings are not worthy of having been created? God said to them concerning humanity: “Even to your old age I am the same; and even to hoar hairs will I suffer you; I have made and I will bear; and I will carry, and I will deliver you” (Isaiah 46:4), i.e., having created people, I will even suffer their flaws.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אָדָם הָרִאשׁוֹן מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ הָיָה שֶׁנֶּאֱמַר {דברים ד׳:ל״ב} לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם כֵּיוָן שֶׁסָּרַח הִנִּיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָדוֹ עָלָיו וּמִיעֲטוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים קל״ט:ה׳} אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וַתָּשֶׁת עָלַי כפך.

Rav Yehuda says that Rav says: Adam the first man spanned from one end of the world until the other, as it is stated: “Since the day that God created man upon the earth, and from the one end of heaven unto the other” (Deuteronomy 4:32), meaning that on the day Adam was created he spanned from one end of the heavens until the other. Once Adam sinned, the Holy One, Blessed be He, placed His hand on him and diminished him, as it is stated: “Behind and before You have created me and laid Your hand upon me” (Psalms 139:5), that at first Adam spanned “behind and before,” meaning everywhere, and then God laid His hand on him and diminished him.
רש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מסוף העולם ועד סופו היה – ארכו.
ברא אדם מקצה הארץ – מקצה עד קצה.
אחור וקדם – שני צורות דו פרצופין (ברכות דף סא.).
אמר רב יהודה אמר רב אדם מסוף העולם ועד סופו היה שנאמר למקצה השמים ועד קצה השמים שכשהיה מוטל היה ראשו בסוף העולם ורגליו בסוף העולם כיון שסרח הניח ידו עליו ומיעטו שנאמר ותשת עלי כפך. ואמר רב יהודה א״ר אדם הראשון מן הארץ ועד לרקיע היה שנאמר ברא האדם על הארץ ולמקצה השמים שעמד על הארץ וראשו בשמים. קשו קראי אהדדי ומפרקינן אידי ואידי מדה אחת היא שמקצה השמים ועד קצה השמים כמין הארץ ועד לרקיע. והא מילתא תמיהא לן טובא שהרי הדבר ידוע שהארץ עומדת באמצע כיפה כטבור העגולה ונמצא מן הארץ ועד לרקיע כחצי מה שיש מקצה השמים ועד קצה השמים ולפי הדין מימרא משמע שעגולה של רקיע אין רחבה שוה כארכה אלא ארוכה וצרה כדי שיהא רחבה כחצי ארכה והארץ עומדת בחצי ארכה ונמצא מן הארץ ועד לרקיע כמקצה השמים ועד קצה השמים ומילתא צריכא עיונא. מיהו הני מילי כולהו לשון הבאי נינהו כענין שנאמר ערים גדולות ובצורות בשמים כלומר שגבוהים יתר מדאי והכי משמע לן לפרושי ותו לא מידי:
א״ר יהודה א״ר אדם הראשון בלשון ארמי סיפר ולי מה יקרו רעיך יקרו מלשון אסנפר רבא ויקירא (עזרא ד׳) אי נמי מרעיך קא יליף לה משמע לשון ארמי כדכתיב (דניאל ב׳) רעיונך על משכבך סליקו:
שם שנאמר למן היום אשר ברא כו׳ כצ״ל:
שנאמר אחור וקדם צרתני וגו׳. פירש״י הכא שני צורות דו פרצופים עכ״ל אבל יותר נראה לפרש לפי הדרש דהכא כפירושו פרק אין דורשין אחור וקדם צרתני שני פעמים יצרתני תחלה גבוה ולבסוף שפל עכ״ל ועוד נראה לפרש דברי ב״ר אחור וקדם דהיינו ממזרח שנקרא קדם עד מערב שהוא אחור יצרתני מתחלה ואמר שהניח ידו עליו ומיעטו שנאמר ותשת עלי כפיך ודקא׳ נמי פרק הספינה דקומתו של אדם היה מאה אמה היינו אחר שמיעטו דמתחלה היה מסוף העולם ועד סופו ויש בזה רמז ותשת עלי כפיך ששת עליו כ״ף גי׳ מאה ומ״ש חדא מדה היא כבר האריך בזה הרא״ם ושאר מפרשים אחרונים אחריו אבל התוס׳ בפרק אין דורשין הניחו הדבר כפשוטה דבתמיד פ״ד איכא פלוגתא בהך מלתא דזקני הנגב אומרים דממזרח למערב יותר רחוק מהשמים לארץ וח״א זה וזה שוים שנאמר כגבוה שמים על הארץ כרחוק מזרח ממערב ומה שהקשה הרא״ם אדם היכא קם קודם שחטא כבר תירצו בזה שם שסובר שהיה בגן עדן עד שנתמעט עד כאן לשונו ועיין במסכת תמיד בחדושינו בזה:
ועוד אמר רב יהודה אמר רב: גדלו של אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה, שנאמר: ״למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים״ (דברים ד, לב), שביום בו נברא היה אורכו מקצה השמים עד קצהם. כיון שסרח (חטא) הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומיעטו, שנאמר: ״אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה״ (תהלים קלט, ה), שתחילה היה ממערב (״אחור״) עד מזרח (״קדם״) ולבסוף שם ה׳ ידו עליו ומיעטו.
Rav Yehuda says that Rav says: Adam the first man spanned from one end of the world until the other, as it is stated: “Since the day that God created man upon the earth, and from the one end of heaven unto the other” (Deuteronomy 4:32), meaning that on the day Adam was created he spanned from one end of the heavens until the other. Once Adam sinned, the Holy One, Blessed be He, placed His hand on him and diminished him, as it is stated: “Behind and before You have created me and laid Your hand upon me” (Psalms 139:5), that at first Adam spanned “behind and before,” meaning everywhere, and then God laid His hand on him and diminished him.
רש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמַר ר״ארַבִּי אֶלְעָזָר אָדָם הָרִאשׁוֹן מִן הָאָרֶץ עַד לָרָקִיעַ הָיָה שֶׁנֶּאֱמַר לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם (עַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם) כֵּיוָן שֶׁסָּרַח הִנִּיחַ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָדוֹ עָלָיו וּמִיעֲטוֹ שֶׁנֶּאֱמַר אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וְגוֹ׳ קָשׁוּ קְרָאֵי אַהֲדָדֵי אִידֵּי וְאִידֵּי חֲדָא מִיָּדָהּ הִיא.

Rabbi Elazar says: The height of Adam the first man was from the ground until the firmament, as it is stated: “Since the day that God created man upon the earth, and from the one end of heaven unto the other.” Adam stood “upon the earth” and rose to the end of the heavens. Once Adam sinned, the Holy One, Blessed be He, placed His hand on him and diminished him, as it is stated: “Behind and before You have created me and laid Your hand upon me.” The Gemara asks: The interpretations of the verses contradict each other. The first interpretation is that his size was from one end of the world to the other, and the second interpretation is that it was from the earth until the heavens. The Gemara answers: This and that, from one end of the world to another and from the earth until the heavens, are one measure, i.e., the same distance.
רש״יערוך לנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
על הארץ ולמקצה השמים – כלומר עומד בארץ וראשו מגיע השמימה.
בגמרא אידי ואידי חדא מדה היא: היינו כחכמים בתמיד (דף ל״ב) ועיין מ״ש התוס׳ ריש פ״ב דחגיגה:
אמר ר׳ אלעזר: אדם הראשון גבוה מן הארץ עד לרקיע היה, שנאמר: ״למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים עד קצה השמים״ (דברים ד, לב), שהיה מן הארץ עד קצה השמים, כיון שסרחהניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומיעטו, שנאמר: ״אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה״. ושואלים: אם כן, קשו קראי אהדדי [קשים הכתובים זה על זה], שממקום אחד נראה שהיה גודלו מקצה הארץ עד קצה, וממקור שני נראה שהיה מן הארץ עד השמים! ומשיבים: אידי ואידי חדא מידה היא [זו וזו מידה אחת היא].
Rabbi Elazar says: The height of Adam the first man was from the ground until the firmament, as it is stated: “Since the day that God created man upon the earth, and from the one end of heaven unto the other.” Adam stood “upon the earth” and rose to the end of the heavens. Once Adam sinned, the Holy One, Blessed be He, placed His hand on him and diminished him, as it is stated: “Behind and before You have created me and laid Your hand upon me.” The Gemara asks: The interpretations of the verses contradict each other. The first interpretation is that his size was from one end of the world to the other, and the second interpretation is that it was from the earth until the heavens. The Gemara answers: This and that, from one end of the world to another and from the earth until the heavens, are one measure, i.e., the same distance.
רש״יערוך לנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אָדָם הָרִאשׁוֹן בְּלָשׁוֹן אֲרַמִּי סִפֵּר שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים קל״ט:י״ז} וְלִי מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵל.

And Rav Yehuda says that Rav says: Adam the first man spoke in the language of Aramaic, as it is stated in the chapter of Psalms speaking in the voice of Adam: “How weighty also are Your thoughts to me, O God” (Psalms 139:17).
רש״ימהרש״א חידושי אגדותערוך לנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולי מה יקרו רעיך אל – בתר גלמי ראו עיניך כתיב אותו מזמור וביצירת אדם מדבר.
אדם הראשון בלשון ארמי סיפר שנא׳ וכו׳ מבואר יפה באורך בפ׳ הספינה גבי עתידין צדיקים שנקראין ע״ש של הקב״ה כו׳ ע״ש:
בלשון ארמי סיפר שנאמר ולי מה יקרו רעיך: נלענ״ד שיקרו מפרש לשון נכבדו וכל יקר שהוא לשון כבוד הוא לשון ארמי שבכ״מ תרגום אונקלוס אכבוד יקר וכן אמרינן ג״כ במגלה (דף ט׳ ע״א) רנב״י אמר וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן ע״ש:
מושך כו׳ קרי לי׳ עבר ברית: אף שלא נצטוה עדיין על המיל׳ דמ״מ דבר מכוער הוא וכה״ג כתבו התוס׳ לקמן (דף נ״ז ע״ב) לענין אותו היום עבר אותו רשע ה׳ עבירות ע״ש. ועוד דהאי דרשה דאת בריתי הפר בלא״ה לאו דאורייתא היא דמשוך הוא רק דרבנן ועיין מה שכתבו התוס׳ ביבמות (דף ע״א ע״א):
ועוד אמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון בלשון ארמי ספר (דיבר), שנאמר: ״ולי מה יקרו רעיך אל״ (תהלים קלט, יז), ולשון ״יקרו״ במובן של כובד הוא לשון ארמית.
And Rav Yehuda says that Rav says: Adam the first man spoke in the language of Aramaic, as it is stated in the chapter of Psalms speaking in the voice of Adam: “How weighty also are Your thoughts to me, O God” (Psalms 139:17).
רש״ימהרש״א חידושי אגדותערוך לנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְהַיְינוּ דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מַאי דִּכְתִיב {בראשית ה׳:א׳} זֶה סֵפֶר תּוֹלְדוֹת אָדָם מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָהוּ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דּוֹר דּוֹר וְדוֹרְשָׁיו דּוֹר דּוֹר וַחֲכָמָיו כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְדוֹרוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא שָׂמַח בְּתוֹרָתוֹ וְנִתְעַצֵּב בְּמִיתָתוֹ אָמַר וְלִי מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵל.

And this, i.e., that the verse in Psalms is stated by Adam, is what Reish Lakish says: What is the meaning of that which is written: “This is the book of the generations of Adam” (Genesis 5:1)? This verse teaches that the Holy One, Blessed be He, showed Adam every generation and its Torah interpreters, every generation and its wise ones. When he arrived at his vision of the generation of Rabbi Akiva, Adam was gladdened by his Torah, and saddened by his manner of death. He said: “How weighty also are Your thoughts to me, O God,” i.e., how it weighs upon me that a man as great as Rabbi Akiva should suffer.
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שם ואמר ולי מה יקרו כו׳ כצ״ל. ונ״ב תרגום של כבד יקיר. ערוך:
שם רעיך אל כו׳. נ״ב רישא דקרא ועל ספרך כולם יכתבו ימים יוצרו וגו׳ ופירש״י שקאי אספר תולדות של אדם הראשון ע״ש וכתיב התם ואמרו על אשר עזבו כו׳ כצ״ל:
והיינו [וזהו] מה שאמר ריש לקיש: מאי דכתיב [מהו שנאמר] ״זה ספר תולדת אדם ביום ברוא אלהים אדם״ (בראשית ה, א)מלמד שהראהו הקדוש ברוך הוא לאדם ביום בריאתו דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו העתידים לצאת ממנו, כיון שהגיע לדורו של ר׳ עקיבא שמח אדם הראשון בתורתו ונתעצב במיתתו, ואז אמר: ״ולי מה יקרו רעיך אל״, כלומר, כבה כבדו (יקרו) עלי דברים אלה שאנשים גדולים כאלה כך יסבלו.
And this, i.e., that the verse in Psalms is stated by Adam, is what Reish Lakish says: What is the meaning of that which is written: “This is the book of the generations of Adam” (Genesis 5:1)? This verse teaches that the Holy One, Blessed be He, showed Adam every generation and its Torah interpreters, every generation and its wise ones. When he arrived at his vision of the generation of Rabbi Akiva, Adam was gladdened by his Torah, and saddened by his manner of death. He said: “How weighty also are Your thoughts to me, O God,” i.e., how it weighs upon me that a man as great as Rabbi Akiva should suffer.
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אָדָם הָרִאשׁוֹן מִין הָיָה שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית ג׳:ט׳} וַיִּקְרָא ה׳ אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה אָן נָטָה לִבֶּךָ רַבִּי יִצְחָק אָמַר מוֹשֵׁךְ בְּעׇרְלָתוֹ הָיָה כְּתִיב הָכָא {הושע ו׳:ז׳} וְהֵמָּה כְּאָדָם עָבְרוּ בְרִית וּכְתִיב הָתָם {בראשית י״ז:י״ד} אֶת בְּרִיתִי הֵפַר.

And Rav Yehuda says that Rav says: Adam the first man was a heretic, as it is stated: “And the Lord called to the man and said to him: Where are you”? (Genesis 3:9), meaning, to where has your heart turned, indicating that Adam turned from the path of truth. Rabbi Yitzḥak says: He was one who drew his foreskin forward, so as to remove any indication that he was circumcised. It is written here: “And they like men [adam] have transgressed the covenant” (Hosea 6:7), and it is written there: “And the uncircumcised male who is not circumcised in the flesh of his foreskin, that soul shall be cut off from his people; he has broken My covenant” (Genesis 17:14).
ר׳ חננאלרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון מין היה, שנ׳: ויקרא יי׳ אלהים אל האדם ויאמר לו איכה – לאין לבך נוטה.
ר׳ יצחק אמר: מושך בערלתו היה וכול׳ – פיר⁠{ו}⁠ש: רב ור׳ יצחק ורב נחמן באו להודיע כי המינים אומרים: אדם הראשון מין היה כמותינו, ומושך ערלה היה, וכופר בעיקר השכינה היה, ומביאין ראייה לדבריהן מאילו הפסוקין. הוו זהירין בתשובתם ללמד מה שתשיבו להםא, וכן פירוש כל כיוצא באילו. אבל חכמי התלמוד חס שאומרים על אדם הראשון ועל כיוצא בו פגם, והמפרש זולתי זה הפירוש עתיד ליתן את הדיןב.
אמר רב: כשביקש הקב״ה לבראות את עולמו, ברא כת של מלאכי השרת. אמר: נעשה אדם. אמרו לפניו: מה אנוש כי תזכרנו. הושיט אצבעו ביניהם ושרפם. וכן כת שנייה וכן כת שלישית כול׳.
אמר רב: זה ספר תולדות אדם, מלמד שהראהו הקב״ה לאדם הראשון דור ודור וחכמיו ודורשיו ופרנסיו. וכיון שהגיע לדורו של ר׳ עקיבא – שמח בתורתו ונעצב במיתתו, שנ׳: ולי מה יקרו ריעיך אל מה עצמו ראשיהם.
א. ר״ח מפרש את דברי הגמרא תנן התם ר״א אומר הוי שקוד וכו׳ כהמשך למה שאמרו בגמרא לפני זה על אדם הראשון.
ב. ביד רמה הביא פירוש ר״ח וכתב: ואנן אמרין דודאי מרן לשום שמים איכוון מיהו גמרא לא משמע הכי וכו׳, ומאי דקאמר דחס ושלום דחכמי התלמוד לא אמרי על אדם הראשון ועל כיוצא בו פגם, מאי קא קשיא ליה, אי מהוה הוה אמאי לא הוי אמרי.
צדוקי היה – נוטה לעבודת כוכבים.
ואמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון מין היה מאן דמשתיף מידי אחרינא לקודשא בריך הוא קרי מין כלומר שנטה לבו לע״ג. ר׳ יצחק אמר משוך בערלה היה יש אומרים שנברא מהול והוא משך ערלתו ולא ידעינן היכי הוה אפשר ליה אלא מסתברא שנברא משוך בערלתו ולא מל ועל כרחיך סבירא ליה לר׳ יצחק דאדם הראשון נצטווה על המילה ולא מל דאי לא מאי כאדם עברו ברית. רב נחמן אמר כופר בעיקר הוה כלומר שמרד במקום לגמרי שנאמר והמה כאדם עברו ברית כלומר כאדם הראשון וכתיב על אשר עזבו את ברית השם. כתב רבינו חננאל ז״ל רב ורב יצחק ורב נחמן באו להודיע כי המינים אומרים כי אדם הראשון מין היה כמותנו ומושך ערלתו היה וכופר בעיקר שכינה היה ומביאין ראיה לדבריהם מאלו הפסוקים היו זהירים ללמוד מה שתשיבו להם. וכן פירוש כל כיוצא באלו אבל חכמי התלמוד חס ושלום שאומרים על אדם הראשון ועל כיוצא בו פגם והמפרש זולתי זה הפירוש עתיד ליתן את הדין. ואנן אמרינן דודאי מרן לשום שמים איכוון מיהו גמרא לא משמע הכי דהיכי אפשר דמייתו מיני ראיה מקראי דסתרי לה למילתייהו דהא אי מייתו ראיה דמין היה מדכתיב איכה להיכן לבך נוטה מכל מקום כיון דאמר ליה להיכן לבך נוטה גריעותא היא ולאו שפיר עבד ואי מייתו ראיה דמושך בערלה היה וכופר בעיקר היה דכתיב כאדם עברו ברית מכל מקום היה משמע מינה דאיסורא רבה עבד ומאי דקאמר דחס ושלום דחכמי תלמוד לא אמרי על אדם הראשון ועל כיוצא בו פגם מאי קא קשיא ליה אי מהוה הוה אמאי לא הוה אמרי:
מין היה כו׳ פירש רש״י נוטה לע״ז עכ״ל דקדק לפרש שהיה נוטה לע״ז ולא שהיה מין וכופר בעיקר דא״כ היינו דרב נחמן דאמר כופר בעיקר היה וכן כתב הרמב״ם בהלכות ע״ז בדור של אנוש שהיו עובדי ע״ז אע״פ שלא היו כופרים בעיקר כו׳ ע״ש:
משוך בערלה כו׳. לא מצינו שנצטוה אדם על המילה אלא שהיה נולד מהול כדאי׳ במדרשות והיה מושך ערלתו אח״כ וק״ל:
ואמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון מין היה, שנאמר: ״ויקרא ה׳ אלהים אל האדם ויאמר לו איכה״ (בראשית ג, ט), כוונתו אינה שאלה של מקום אלא אן [לאן] נטה לבך? שנראה שנטית מדרך האמת. ר׳ יצחק אמר: מושך בערלתו היה, כדרך שהיו עושים מומרים שהיו מנסים לטשטש את העובדה שהם נימולים. ומנין אתה למד זאת — כתיב הכא [נאמר כאן]: ״והמה כאדם עברו ברית״ (הושע ו, ז), והוא מפרשו כאדם הראשון, וכתיב התם [ונאמר שם] ״וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההיא מעמיה את בריתי הפר״ (בראשית יז, יד), ללמדנו שאף אדם הראשון עבר את ברית המילה.
And Rav Yehuda says that Rav says: Adam the first man was a heretic, as it is stated: “And the Lord called to the man and said to him: Where are you”? (Genesis 3:9), meaning, to where has your heart turned, indicating that Adam turned from the path of truth. Rabbi Yitzḥak says: He was one who drew his foreskin forward, so as to remove any indication that he was circumcised. It is written here: “And they like men [adam] have transgressed the covenant” (Hosea 6:7), and it is written there: “And the uncircumcised male who is not circumcised in the flesh of his foreskin, that soul shall be cut off from his people; he has broken My covenant” (Genesis 17:14).
ר׳ חננאלרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) רַב נַחְמָן אָמַר כּוֹפֵר בָּעִיקָּר הָיָה כְּתִיב הָכָא עָבְרוּ בְרִית וּכְתִיב הָתָם (אֶת בְּרִיתִי הֵפַר) {ירמיהו כ״ב:ט׳} וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ (אֶת) בְּרִית ה׳ (אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם).

Rav Naḥman says: He was a denier of the fundamental principle of belief in God. It is written here: “And they like men [adam] have transgressed the covenant,” and it is written there: “He has broken My covenant,” and it is written in a third verse: “And then they shall answer: Because they have forsaken the covenant of the Lord their God and worshipped other gods and served them” (Jeremiah 22:9).
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רב נחמן אמר: כופר בעיקר היה. ומנין אתה למד זאת — כתיב הכא [נאמר כאן] ״והמה כאדם עברו ברית״ וכתיב התם [שם] ״את בריתי הפר״, ״ואמרו על אשר עזבו את ברית ה׳ אלהיהם וישתחוו לאלהים אחרים ויעבדום״ (ירמיה כב, ט).
Rav Naḥman says: He was a denier of the fundamental principle of belief in God. It is written here: “And they like men [adam] have transgressed the covenant,” and it is written there: “He has broken My covenant,” and it is written in a third verse: “And then they shall answer: Because they have forsaken the covenant of the Lord their God and worshipped other gods and served them” (Jeremiah 22:9).
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) תְּנַן הָתָם ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר הֱוֵי שָׁקוּד לִלְמוֹד תּוֹרָה וְדַע מָה שֶׁתָּשִׁיב לָאֶפִּיקוֹרוֹס אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן ל״שלֹא שָׁנוּ אֶלָּא אֶפִּיקוֹרוֹס נׇכְרִי1 אֲבָל אֶפִּיקוֹרוֹס יִשְׂרָאֵל כ״שכׇּל שֶׁכֵּן דְּפָקַר טְפֵי.

§ We learned in a mishna there (Avot 4:4): Rabbi Eliezer says: Be persistent to learn Torah, and know what to respond to the heretic [la’apikoros]. Rabbi Yoḥanan says: This was taught only with regard to a gentile heretic, but not with regard to a Jewish heretic, as one should not respond to him. All the more so, if one does respond he will become more heretical. His heresy is assumed to be intentional, and any attempt to rebut it will only cause him to reinforce his position.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״(של) עובדי כוכבים״.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנן התם: ר׳ אליעזר אומר: הוי שקוד ללמודא מה שתשיב לאפיקורוס.
א״ר יוחנן: אפיקורוס גוי, אבל אפיקורוס ישראל – כל שכן דמפקר טפי.
א. במשנה, ללמוד תורה ודע מה שתשיב. ובהרבה נוסחאות ליתא ׳ודע׳.
שקוד – מהיר וזריז.
כדי שתדע להשיב לאפיקורוס – הבא להביא ראיה מן התורה לדברי הצדוקים.
כל שכן דפקר טפי – שהרי הכיר וכפר ומתוך כך מדקדק ולא תוכל להשיבו דבר המקובל לו.
הוי שקוד כו׳. עי׳ הפירושים בספר מדרש שמואל ועוד נראה לפרש לפי שהאפיקורסים מתוך דקדוקי המקראות לפי טעותן ילמדו לשקר במינות ועל כן אמר הוי שקוד ללמוד תורה שבכתב שתוכל להשיב להן מתוך המקרא כדלקמן התשובתן בצדן כי המינין לא יקבלו בתורה שבע״פ ומדרשות וז״ש ודע מה שתשיב להן לפי המקרא שהוא לא יאמין במדרש ובתורה שבע״פ וז״ש אבל אפיקורוס ישראל כ״ש דפקר טפי שהוא ידע במדרש חכמים ואם נשיב לו כפי המקרא כ״ש דפקר טפי בתורה שבע״פ ובמדרש חכמים וק״ל:
א בהקשר למקראות אלה המעוררים בעיות של פרשנות וקשיים בויכוח עם המינים, מביאים: תנן התם [שנינו שם, במשנה], ר׳ אליעזר אומר: הוי שקוד (מהיר) ללמוד תורה, ודע מה שתשיב לאפיקורוס. על כך אמר ר׳ יוחנן: לא שנו אלא לאפיקורוס גוי שצריך לדעת לענות לו ולהתווכח עמו, אבל אפיקורוס ישראל לא כדאי להתווכח עמו, כי כל שכן דפקר טפי [שיתפקר יותר], שאפיקורסותו בתורה מתוך זדון ולא מחוסר ידיעה, ולא ירצה לקבל נימוק הוגן.
§ We learned in a mishna there (Avot 4:4): Rabbi Eliezer says: Be persistent to learn Torah, and know what to respond to the heretic [la’apikoros]. Rabbi Yoḥanan says: This was taught only with regard to a gentile heretic, but not with regard to a Jewish heretic, as one should not respond to him. All the more so, if one does respond he will become more heretical. His heresy is assumed to be intentional, and any attempt to rebut it will only cause him to reinforce his position.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כ״מכׇּל מָקוֹם שֶׁפָּקְרוּ הַמִּינִים תְּשׁוּבָתָן בְּצִידָּן {בראשית א׳:כ״ו} נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ (וְאוֹמֵר) {בראשית א׳:כ״ז} וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ {בראשית י״א:ז׳} הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם {בראשית י״א:ה׳} וַיֵּרֶד ה׳ לִרְאוֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל {בראשית ל״ה:ז׳} כִּי שָׁם נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱלֹהִים {בראשית ל״ה:ג׳} לָאֵל הָעוֹנֶה אוֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי.

Rabbi Yoḥanan says: Any place in the Bible from where the heretics attempt to prove their heresy, i.e., that there is more than one god, the response to their claim is alongside them, i.e., in the immediate vicinity of the verses they cite. The verse states that God said: “Let us make man in our image” (Genesis 1:26), employing the plural, but it then states: “And God created man in His image” (Genesis 1:27), employing the singular. The verse states that God said: “Come, let us go down and there confound their language” (Genesis 11:7), but it also states: “And the Lord came down to see the city and the tower” (Genesis 11:5). The verse states in the plural: “There God was revealed [niglu] to him when he fled from the face of his brother” (Genesis 35:7), but it also states in the singular: “To God Who answers [haoneh] me in the day of my distress” (Genesis 35:3).
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכל מקום דמיפקרי מינים – תשובתן בצידם: נעשה אדם בצלמינו כדמותינו – ויברא אלהים את האדם בצלמו. הבה נרדה – וירד יי׳. כי שם נגלו אליו האלהים – לאל העונה אותי. אשר לו אלהים קרובים אליו – כיי׳ אלהינו בכל קראינו אליו. אשר הלכו אלהים לפדות לו – ולא כת׳: להם. חזה הות עד די כורסוון רמיו – ועתיק יומין יתיב.
שפקרו הצדוקים – שמביאין ראיה מן התורה להפקירן.
ויברא – יחידי.
העונה – לשון יחיד.
ב אמר ר׳ יוחנן: כל מקום שפקרו המינים ורצו להוכיח מן המקרא שיש שתי רשויות — תשובתן בצידן. אמנם נאמר ״ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו״ (בראשית א, כו) בלשון רבים, ואולם אומר מיד ״ויברא אלהים את האדם בצלמו״ (בראשית א, כז) בלשון יחיד. נאמר בלשון רבים ״הבה נרדה ונבלה שם שפתם״ (בראשית יא, ז), ואולם נאמר ״וירד ה׳ לראת את העיר ואת המגדל״ (בראשית יא, ה). נאמר בלשון רבים ״כי שם נגלו אליו האלהים בברחו מפני אחיו״ (בראשית לה, ז), ואולם כבר נתפרש ״לאל הענה אתי ביום צרתי״ (בראשית לה ג).
Rabbi Yoḥanan says: Any place in the Bible from where the heretics attempt to prove their heresy, i.e., that there is more than one god, the response to their claim is alongside them, i.e., in the immediate vicinity of the verses they cite. The verse states that God said: “Let us make man in our image” (Genesis 1:26), employing the plural, but it then states: “And God created man in His image” (Genesis 1:27), employing the singular. The verse states that God said: “Come, let us go down and there confound their language” (Genesis 11:7), but it also states: “And the Lord came down to see the city and the tower” (Genesis 11:5). The verse states in the plural: “There God was revealed [niglu] to him when he fled from the face of his brother” (Genesis 35:7), but it also states in the singular: “To God Who answers [haoneh] me in the day of my distress” (Genesis 35:3).
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) {דברים ד׳:ז׳} כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרוֹבִים אֵלָיו כַּה׳ אֱלֹהֵינוּ בְּכׇל קׇרְאֵנוּ אֵלָיו {שמואל ב ז׳:כ״ג} וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ אֲשֶׁר הָלְכוּ אֱלֹהִים לִפְדּוֹת לוֹ לְעָם {דניאל ז׳:ט׳} עַד דִּי כׇרְסָווֹן רְמִיו וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִיב.

Rabbi Yoḥanan cites several examples where the counterclaim is in the same verse as the claim of the heretics. The verse states: “For what nation is there so great that has God so near to them as the Lord our God is whenever we call upon Him?” (Deuteronomy 4:7), where the term “near” is written in plural, kerovim, but the term “upon Him” is written in singular. Another verse states: “And who is like Your people, like Israel, a nation one in the earth, whom God went to redeem unto Himself for a people?” (II Samuel 7:23), where the term “went” is written in plural, halekhu, but the term “Himself” is written in singular. Another verse states: “I beheld till thrones were placed, and one that was ancient of days did sit” (Daniel 7:9); where the term “thrones” is written in plural, kharsavan, but the term “sit” is written in singular.
רש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אשר הלכו אלהים לפדות לו – הרי לשון יחיד.
עד דכרסוון רמיו – נתיישבו הכסאות דמשמע שנים.
כתיב ביה ועתיק יומין יתיב – יחידי.
גמ׳ וכתיב כי ה׳ עיניו משוטטות. עיני ה׳ המה משוטטים כצ״ל:
ויש שהאיזון קיים בתוך אותו פסוק, וכגון מה שנאמר ״כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרבים אליו כה׳ אלהינו בכל קראנו אליו״ (דברים ד, ז), שלשון רבים ולשון יחיד מאזנות זו את זו. וכן: ״ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם״ (שמואל ב׳ ז, כג) לשון רבים ויחיד. וכן ״עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתב״ [״עד אשר הכסאות הורמו ועתיק ימים יושב״] (דניאל ז, ט), לשון רבים ויחיד.
Rabbi Yoḥanan cites several examples where the counterclaim is in the same verse as the claim of the heretics. The verse states: “For what nation is there so great that has God so near to them as the Lord our God is whenever we call upon Him?” (Deuteronomy 4:7), where the term “near” is written in plural, kerovim, but the term “upon Him” is written in singular. Another verse states: “And who is like Your people, like Israel, a nation one in the earth, whom God went to redeem unto Himself for a people?” (II Samuel 7:23), where the term “went” is written in plural, halekhu, but the term “Himself” is written in singular. Another verse states: “I beheld till thrones were placed, and one that was ancient of days did sit” (Daniel 7:9); where the term “thrones” is written in plural, kharsavan, but the term “sit” is written in singular.
רש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) הָנָךְ לְמָה לִי כִּדְרַבִּי יוֹחָנָן דא״רדְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֵין הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה דָּבָר אא״כאֶלָּא אִם כֵּן נִמְלָךְ בְּפָמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה שֶׁנֶּאֱמַר {דניאל ד׳:י״ד} בִּגְזֵירַת עִירִין פִּתְגָמָא וּבְמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵילְתָא.

The Gemara asks: Why do I need these instances of plural words? Why does the verse employ the plural at all when referring to God? The Gemara explains: This is in accordance with the statement of Rabbi Yoḥanan, as Rabbi Yoḥanan says: The Holy One, Blessed be He, does not act unless He consults with the entourage of Above, i.e., the angels, as it is stated: “The matter is by the decree of the watchers, and the sentence by the word of the holy ones” (Daniel 4:14).
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כר׳ יוחנן דאמר: אין הקב״ה עושה דבר אלא אם כן נמלך בפמליא של מעלה, שנ׳: בגזירת עירין פתגמא ומאמר קדישין שאילתא.
הנך למה לי – למה נכתב בלשון רבים.
כדרבי יוחנן – שהכל בעצת פמליא שלו.
אא״כ נמלך כו׳. ורש״י בחומש פי׳ בזה וז״ל ענותנותו של הקב״ה למדנו מכאן לפי שהאדם בדמות מלאכים ויקנאו בו לפיכך נמלך בהם עכ״ל ע״ש. יראה מפירושו שהרכיב ב׳ טעמים הא׳ ענותנותו של הקב״ה והב׳ משום קנאת המלאכים באדם נמלך בפמליא של מעלה ואפשר שלקח טעם בקנאת המלאכים מתוך שמעתין שאמר הקב״ה למה״ש רצונכם נעשה אדם וכו׳ וא״ל מה אנוש כי תזכרנו ולקח טעם הענוה מדברי הב״ר שאם יבוא הגדול ליטול רשות מן הקטן כו׳ א״ל למוד מבוראך כו׳ שכיון שבא לברוא את האדם נמלך במה״ש ע״כ ורש״י הרכיב דברי התלמוד והב״ר לענין אחר שב׳ הטעמים קרובים הם בענין וזה דרכו של רש״י בפי׳ החומש ומ״ש התינח כולהו עד די כורסוון רמיו מאי איכא למימר כו׳ דלא יתכן לומר הכא בכסא אחד לו וא׳ לפמליא שלו שנמלך בהם דהא כתיב שא״ל מיכה לאחאב ראיתי את ה׳ יושב על כסאו וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו וגו׳ כמה שכתב רש״י בחומש בענין זה וק״ל:
ושואלים: הנך [אותם] לשונות של רבים למה לי? ומסבירים, כשיטת ר׳ יוחנן, שאמר ר׳ יוחנן: אין הקדוש ברוך הוא עושה דבר אלא אם כן נמלך בפמליא של מעלה, שנאמר: ״בגזרת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאלתא״ [״בגזירת הצירים, המלאכים, הדבר ובמאמר הקדושים השאלה״] (דניאל ד, יד).
The Gemara asks: Why do I need these instances of plural words? Why does the verse employ the plural at all when referring to God? The Gemara explains: This is in accordance with the statement of Rabbi Yoḥanan, as Rabbi Yoḥanan says: The Holy One, Blessed be He, does not act unless He consults with the entourage of Above, i.e., the angels, as it is stated: “The matter is by the decree of the watchers, and the sentence by the word of the holy ones” (Daniel 4:14).
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) הָתִינַח כּוּלְּהִי עַד דִּי כׇרְסָווֹן רְמִיו מַאי אִיכָּא לְמֵימַר אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לְדָוִד דְּתַנְיָא אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לְדָוִד דִּבְרֵי ר״ערַבִּי עֲקִיבָא א״לאָמַר לוֹ ר׳רַבִּי יוֹסֵי עֲקִיבָא עַד מָתַי אַתָּה עוֹשֶׂה שְׁכִינָה חוֹל אֶלָּא אֶחָד לְדִין וְאֶחָד לִצְדָקָה.

The Gemara clarifies: This works out well for almost all the verses, as they describe an action taken by God, but what is there to say concerning the verse: “I beheld till thrones were placed”? The Gemara answers: One throne is for Him and one throne is for David, i.e., the messiah, as it is taught in a baraita: One throne is for Him and one throne is for David; this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Yosei said to him: Akiva! Until when will you desacralize the Divine Presence by equating God with a person? Rather, the correct interpretation is that both thrones are for God, as one throne is for judgment and one throne is for righteousness.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותערוך לנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי כרסוון? וא״ר עקיבא: אחד לו ואחד לדוד, ונדחו דבריו.
ועוד חזר: אחד לדין ואחד לצדקה.
שכינה חול – שאתה מושיב בשר ודם אצלו.
אחד לדין ואחד לצדקה כו׳. כמפורש שם בענין אחד לדין לחיה הרביעית שמסיים בענין שם ודינא יתיב ושולטנא יהעדון להשמדא ולהובדא וגו׳ ואחד לצדקה לישראל שמסיים עוד שם ומלכותא ושולטנא וגו׳ יהיבת לעם קדישי עליונין וגו׳ ודכתיב נמי כורסיה שביבין דינור אש דרמי ליה בפ׳ אין דורשין אהך קרא היינו הך חד כסא לדין וק״ל:
אחד לו ואחד לדוד: הא דלא קאמר אחד לו ואחד למטטרון דלו לבדו יש ישיבה למעלה במלאכי מרום כשכותב זכותן של ישראל דאחר מצאו יושב וטעה כדאמרינן בפ״ב דחגיגה ע״ש. דא״כ קשה סיפא דקרא דהא רק עתיק יומין יתיב לכן קאמר א׳ לו ואחד לדוד שהוא למלך המשיח שישב לעתיד לימין הקב״ה כשידין עמים וכמו שפי׳ המהרש״א בחגיגה שם ולכן שפיר קאמר דעתה רק עתיק יומין יתיב וכסא דוד הוא רק מוכן לעתיד לבא:
אמר לו ר׳ יוסי עקיבא. הך ר׳ יוסי ע״כ לאו סתם ר״י הוא דהוא היה תלמיד ר״ע כדאמרינן בפ״ק ואיך יקרא לרבו בשמו. לכן ע״כ גרסינן ר״י הגלילי וכן הוא בחגיגה:
ועוד שואלים: התינח כולהי [נניח בהסבר זה לכל הכתובים כולם], אבל ״עד די כרסון רמיו״ שנזכרים שני כסאות, מאי איכא למימר [מה יש לומר]? ומשיבים: אחד לו ואחד לדוד, הוא המשיח. דתניא כן שנינו בברייתא]: שני כסאות אלה אחד לו ואחד לדוד, אלו דברי ר׳ עקיבא, אמר לו ר׳ יוסי: עקיבא! עד מתי אתה עושה שכינה חול להושיב אדם בצידה? אלא: כסא אחד לדין ואחד לצדקה ושניהם לשכינה.
The Gemara clarifies: This works out well for almost all the verses, as they describe an action taken by God, but what is there to say concerning the verse: “I beheld till thrones were placed”? The Gemara answers: One throne is for Him and one throne is for David, i.e., the messiah, as it is taught in a baraita: One throne is for Him and one throne is for David; this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Yosei said to him: Akiva! Until when will you desacralize the Divine Presence by equating God with a person? Rather, the correct interpretation is that both thrones are for God, as one throne is for judgment and one throne is for righteousness.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותערוך לנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) קַבְּלַהּ מִינֵּיהּ אוֹ לָא קַבְּלַהּ מִינֵּיהּ ת״שתָּא שְׁמַע דְּתַנְיָא אֶחָד לְדִין וְאֶחָד לִצְדָקָה דִּבְרֵי ר״ערַבִּי עֲקִיבָא א״לאָמַר לוֹ ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָא עֲקִיבָא מָה לְךָ אֵצֶל הַגָּדָה כְּלָךְ אֵצֶל נְגָעִים וְאֹהָלוֹת אֶלָּא אֶחָד לְכִסֵּא וְאֶחָד לִשְׁרַפְרַף כִּסֵּא לֵישֵׁב עָלָיו שְׁרַפְרַף לַהֲדוֹם רַגְלָיו.

The Gemara asks: Did Rabbi Akiva accept this explanation from Rabbi Yosei or did he not accept it from him? The Gemara suggests: Come and hear a proof to the matter from what was taught in another baraita, as it is taught in a baraita: One throne is for judgment and one throne is for righteousness; this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Elazar ben Azarya said to him: Akiva! What are you doing near, i.e., discussing, matters of aggada? Go near tractates Nega’im and Oholot, which examine the complex halakhot of ritual purity, where your knowledge is unparalleled. Rather, the correct interpretation is that while both thrones are for God, one is for a throne and one is for a stool. There is a throne for God to sit upon, and a stool that serves as His footstool.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואמר לו ר׳ אלעזר בן עזריה: כלך למדברותיך אצל נגעים ואהילות – כלומר: דבר בקושיות ובהוראות כי בהגדות אינך בקי, מדרשי הפסוקין אבהגדות הן.
אחד לכסא לישיבה ואחד לשרפרף להדום – כדכתיב: השמים כסאי והארץ הדום רגלי.
א. צ״ל כהגדות. וראה תשובת רב שרירא ורב האי בהרכבי סי׳ שנג: ואילו כולן מדרשות הן ואגדות, ואין מקשין עליהן, דתנו רבנן אין מקשין בהגדה.
ערך שרפרף
שרפרףא(פכ״ב דכלים) שרפרף שניטל אחד מראשיו טמא פי׳ ספסל קטן וכן כסא שלפני קתידרא ספסל גדול לפני ספסל קטן (בסוף גמרא דפרק מפנין שבת קכט.) רבא קלא שרשיפא (פסחים כז:) אמר רמי בר חמא בשרשיפא פי׳ כסא או ספסל שעשה מעצי איסורא דאיתיה לאיסורא בעיניה אסור ליהנות ממנו (חגיגה יד) שרפרף להדום רגליו וישנו (סנהדרין לח: ברכות כד) מנח להו אשרשיפא מזיגת הכוס שמואל מחלפה ליה דביתהו בידא דשמאלא וכו׳ עד רב פפא אשרשיפא (כתובות סא) (בבא בתרא נט) זמנין דמותבינן שרשיפא תותין וקיימת וקא חזית מאני.
ערך משל
משלב(סוכה כח., בבא בתרא קלד.) משלות כובסין משלות שועלים (סנהדרין לח) ש׳ משלות שועלים היו לו לר׳ מאיר ואנו לא באו לידינו אלא אבות יאכלו בסר ואמרי לה מאזני צדק (מכות י) כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע וגו׳ במה הכתוב מדבר בשני בני אדם שהרגו אחד בשוגג ואחד במזיד וכו׳.
ערך פרוונקא
פרוונקאג(סוכה מח:) יימא חד שבקתיך ושויתיך פרוונקא (יומא פג.) קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא (סנהדרין לח) הימנותא בידך דאפילו בפרוונקא נמי לא קבליניה פי׳ פרוונקא שהוא כתייר לא קיבלנוהו (עבודה זרה כח) האי עינבתא פרוונקא דמותיתא היא פי׳ יש בריה שמהלך לפני ארי וקורין אותה פרוונקא כך כשיבא זה החולי על אדם הוא פרוונקא דמלאך המות והוא שליחו ופי׳ פרוונקא שליח (א״ב פי׳ בל״י ציר רץ ומהיר בשליחותו).
א. [פוס באנק.]
ב. [גלייכניס פאבל.]
ג. [באטהע לויפר.]
ושואלים: האם קבלה ר׳ עקיבא את התשובה הזו מיניה [ממנו, מר׳ יוסי], או לא קבלה מיניה [ממנו]? תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר ממה ששנינו בברייתא אחרת, דתניא כן שנינו בברייתא]: שני הכסאות המוזכרים בכתוב, אחד מהם לדין ואחד לצדקה, אלו דברי ר׳ עקיבא. אמר לו ר׳ אלעזר בן עזריא: עקיבא! מה לך אצל הגדה שאינך בקי בה? כלך (לך) אצל נגעים ואהלות שאלו גופי תורה ואין כמוך בקי בהם! אלא: אחד לכסא ואחד לשרפרף, כסאלישב עליו, שרפרףלהדום רגליו.
The Gemara asks: Did Rabbi Akiva accept this explanation from Rabbi Yosei or did he not accept it from him? The Gemara suggests: Come and hear a proof to the matter from what was taught in another baraita, as it is taught in a baraita: One throne is for judgment and one throne is for righteousness; this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Elazar ben Azarya said to him: Akiva! What are you doing near, i.e., discussing, matters of aggada? Go near tractates Nega’im and Oholot, which examine the complex halakhot of ritual purity, where your knowledge is unparalleled. Rather, the correct interpretation is that while both thrones are for God, one is for a throne and one is for a stool. There is a throne for God to sit upon, and a stool that serves as His footstool.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) אָמַר רַב נַחְמָן הַאי מַאן דְּיָדַע לְאַהְדּוֹרֵי למינים כְּרַב אִידִית לַיהְדַּר וְאִי לָא לָא לַיהְדַּר אָמַר הָהוּא מִינָא לְרַב אִידִית כְּתִיב {שמות כ״ד:א׳} וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה׳ עֲלֵה אֵלַי מִיבְּעֵי לֵיהּ א״לאֲמַר לֵיהּ זֶהוּ מְטַטְרוֹן שֶׁשְּׁמוֹ כְּשֵׁם רַבּוֹ דִּכְתִיב {שמות כ״ג:כ״א} כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ.

Rav Naḥman says: This one, i.e., any person, who knows how to respond to the heretics as effectively as Rav Idit should respond to them, but if he does not know, he should not respond to them. The Gemara relates: A certain heretic said to Rav Idit: It is written in the verse concerning God: “And to Moses He said: Come up to the Lord” (Exodus 24:1). The heretic raised a question: It should have stated: Come up to Me. Rav Idit said to him: This term, “the Lord,” in that verse is referring to the angel Metatron, whose name is like the name of his Master, as it is written: “Behold I send an angel before you to keep you in the way and to bring you to the place that I have prepared. Take heed of him and obey his voice; do not defy him; for he will not pardon your transgression, for My name is in him” (Exodus 23:20–21).
ר׳ חננאלרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר ליה ההוא מינא לרב אידית: כתיבא: ואל משה אמר עלה אל יי׳, עלה אלי מיבעי ליה?
א. שמות כד,א.
זהו מטטרון – הוא אמר עלה אל ה׳.
ששמו כשם רבו – ה׳ לפיכך לא הזכיר שמו וכתב סתם.
תנן התם באבות ר׳ אליעזר אומר הוי שקוד ללמוד מה שתשיב את אפיקורוס לשון הפקר הוא. א״ר יוחנן לא שנו אלא אפיקורוס כותי אבל אפיקורוס ישראל מאחר שהיתה האמת אתו מתחלה ונזור אחור שוב אי אפשר לאדם לומר לו דבר המתקבל בעיניו וכל שכן דפקר. א״ר יוחנן כל מקום שפקרו המינים כלומר שהביאו ראיה ממנו לשתף תשובתן בצדן דכל היכא דכתיב לשון רבים הרי לשון יחיד בצדו באותו ענין עצמו. נעשה אדם דפקרי מיניה דמשמע לשון רבים הא כתיב ויברא אלהים את האדם דמשמע לשון יחיד ומאחר דיחיד בראו על כרחיך ההוא דאמר מעיקרה נעשה יחיד הוא ואנפשיה לחודיה קאמר. עד די כרסוון רמיו לשון כסאות הרבה ועתיק יומין יתיב לשון יחיד. ודייקינן הנך דאשתעי בהו בלשון רבים למה לי. ומפרקי׳ כדר׳ יוחנן דאמר אין הקב״ה עושה דבר אלא א״כ נמלך בפמליא של מעלה אל עקול בעולם המדע ונקרא בלשון ערבי אצל חכמי תושיה עאלם:
ודייקינן תו מאי עד די כרסוון רמיו אי לאימלוכי בהו כירסוון למה להו ומהדרינן אחד לו ואחד לדוד אחד לו לא ליישב על כסא ממש שהרי אינו גוף כדי שיהא צריך לישב על גבי כסא אלא כל כסא האמור כלפי המקום בין בפסוק בין בדברי חכמים אינו אלא לשון ממשלה ומלכות כענין שנאמר רק הכסא אגדל ממך וישב שלמה על כסא ה׳ (דה״א כ״ט) ולפיכך נקרא בית המקדש כסא דכתיב (ירמיה י״ז) כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו וכתיב (שם י״ד) אל תנבל כסא כבודך ויש לפרש שכסא זה האמור כאן על בנין בית המקדש נאמר שהשכינה שרויה בו ולפיכך נקרא כסא כבוד ואחד לדוד כסא מלכות למלוך על ישראל. והא דאמרינן לקמן אחד לדין ואחד לצדקה דברי ר״ע ר׳ אליעזר אומר אחד לכסא ואחד לשרפרף הכין פירושא אחד לדין כלומר שמנהג את העולם כולו במדת הדין ואחד לצדקה כלומר שאם הוצרך העולם הכרע לכף זכות מדת צדקתו של מקום מכריעתו לזכות דברי ר״ע ר׳ אליעזר אומר אחד לכסא ואחד לשרפרף כסא קטן שהמלכים רגילין לתתו תחת רגליהם כדי שלא יהו רגליהם על הקרקע כסא לישב עליו כלומר להראות מלכותו בפמליא של מעלה שמוסיפין לידע אמתת הבורא כענין שנאמר (ישעיה ס״ו) השמים כסאי שרפרף להדום רגליו שמראה ומגלה מלכותו בפמליא של מטה הנקראים הדום רגליו שנאמר (שם) והארץ הדום רגלי זו היא שאמר הכתוב (שם י״א) כי מלאה הארץ דעה את ה׳ כו׳ ואומר (ירמיה ל״א) כי כלם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם:
אמר ליה ההוא מינאה לרב אידית כתיב ואל משה אמר עלה אל ה׳ עלה אלי מיבעי ליה אמר ליה זה מיטטרון ששמו כשם רבו והוא ניהו ה׳ דאשתעי ביה בריש ענינא ואיהו קאמר ליה למשה עלה אל השם כלומר עלה אל הקב״ה אמר ליה אי הכי פלחו ליה מאחר דכתיב השמר מפניו אמר ליה אל תמר בו אל תמיריני בו אמר ליה א״כ מאי כי לא ישא לפשעכם מאחר שאתם אומרים שאין בו יכולת לכך אמר ליה רב אידית הימנותא בידך כלומר יהא דבר זה אמונה בידך שאין בו כח לעשות דבר שלא ברשות רבו וגם לא קבלנו אותו עלינו אפי׳ להיות שליח לפנינו דכתיב אם אין פניך הולכים ומתרגמינן אם לית שכינתך ביננא כו׳:
א״ל זהו מטטרו״ן. פי׳ רש״י שהוא אמר עלה אל השם ששמו כשם רבו כו׳ עכ״ל והרמב״ן בחומש פירשו בהפוך וז״ל ואל משה אמר עלה אל השם הנזכר בתחלת הענין כו׳ עלה אל מטטרו״ן שנקרא בשמי ה׳ והטעם עלה כו׳ אשר שם כבוד ה׳ ולא אל השם המיוחד כי לא יראני וגו׳ עכ״ל ע״ש באורך ומ״ש ששמו כשם רבו פירש״י בחומש מטטרון גימטריא שדי עכ״ל ועיין ענין מטטרון בתוס׳ פרק קמא דיבמות ופ׳ א״ט ומדברי הערוך בערך ממטר שהוא מלשון שמירה:
ובנושאים אלה אמר רב נחמן: האי מאן דידע לאהדורי [מי שיודע לענות] למינים כרב אידיתליהדר [שיענה], ואי [ואם] הוא לא יודע כמו כן — שלא ליהדר [יענה]. ודוגמה לדברי רב אידית — אמר ההוא מינא [מין אחד] לרב אידית: כתיב [נאמר] ״ואל משה אמר עלה אל ה׳ ״(שמות כד, א), ״עלה אלי״ מיבעי ליה [צריך היה לו לומר]! אמר ליה [לו] ״ה׳⁠ ⁠⁠״ שבפסוק זה זהו המלאך מטטרון ששמו כשם רבו (ה׳, שדי), דכתיב [שנאמר]: ״הנה אנכי שולח מלאך לפניך... השמר מפניו ושמע בקולו אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו״ (שמות כג, כ–כא).
Rav Naḥman says: This one, i.e., any person, who knows how to respond to the heretics as effectively as Rav Idit should respond to them, but if he does not know, he should not respond to them. The Gemara relates: A certain heretic said to Rav Idit: It is written in the verse concerning God: “And to Moses He said: Come up to the Lord” (Exodus 24:1). The heretic raised a question: It should have stated: Come up to Me. Rav Idit said to him: This term, “the Lord,” in that verse is referring to the angel Metatron, whose name is like the name of his Master, as it is written: “Behold I send an angel before you to keep you in the way and to bring you to the place that I have prepared. Take heed of him and obey his voice; do not defy him; for he will not pardon your transgression, for My name is in him” (Exodus 23:20–21).
ר׳ חננאלרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) אִי הָכִי נִיפְלְחוּ לֵיהּ כְּתִיב {שמות כ״ג:כ״א} אַל תַּמֵּר בּוֹ אַל תְּמִירֵנִי בּוֹ אִם כֵּן לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם לְמָה לִּי א״לאֲמַר לֵיהּ הֵימָנוּתָא בִּידַן דַּאֲפִילּוּ בְּפַרְוָונְקָא נָמֵי לָא קַבֵּילְנֵיהּ דִּכְתִיב {שמות ל״ג:ט״ו} וַיֹּאמֶר אֵלָיו אִם אֵין פָּנֶיךָ הוֹלְכִים וְגוֹ׳.

The heretic said to him: If so, if this angel is equated with God, we should worship him as we worship God. Rav Idit said to him: It is written: “Do not defy [tammer] him,” which alludes to: Do not replace Me [temireni] with him. The heretic said to him: If so, why do I need the clause “For he will not pardon your transgression”? Rav Idit said to him: We believe that we did not accept the angel even as a guide [befarvanka] for the journey, as it is written: “And he said to him: If Your Presence go not with me raise us not up from here” (Exodus 33:15). Moses told God that if God Himself does not accompany the Jewish people they do not want to travel to Eretz Yisrael.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר ליה: אי הכי – ששמו בקרבו, פלחו ליה.
אמר ליה: אל תמר בו כתיב, דמשמע: אל תמירני בו, אכי לא ישא לפשעכם (ששמי) {כי שמי} בקרבו, כלומר: הוא יודע כי שמי אל קנא ונוקם, נוקם יי׳ ובעל חימה, לפיכך לא ישא לפשעכם.
אמר ליה: הימנותא – כלומר: בשבועה. אפילו כפרונקא שהוא כתיירב לא קיבלנוהו, כדכתיב: ויאמר אליו אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה.
א. בגמרא לפנינו גרסינן, אל תמירני בו. אם כן לא ישא לפשעכם למה לי. א״ל הימנותא בידן וכו׳. אולם בכתי״מ ובכתי״ה ליתא ׳למה לי׳. וכפי הנראה גם ר״ח לא גרס לה, ופירש שכל זה מדברי רב אידית, אל תמירני בו, ואם תעשו כן לא ישא לפשעכם. עוד אמר לו, המנותא בידן וכו׳.
ב. מורה דרך. ורמב״ן בפרשת בא (יב,יב) כתב כי פירוש המלה מטטרון הוא מורה הדרך. ובפרשת משפטים (כד,א) כתב הרמב״ן שדברו בהגדה ההיא כמסתיר פנים, כי רב אידי לא גילה למין ההוא השואל על מטטרון הגדול וסודו חלילה, אבל הזכיר לו כי על המלאך מורה דרך בעולם התחתון הכתוב הזה מדבר, ולפיכך אמר לו דאפילו בפרוקנא לא קבליניה וכו׳.
אם כן לא ישא לפשעכם – לא יכול לסלוח לפשעכם ומה יתרון בו.
אמר ליה הימנותא בידן – שאין בו כח לשאת פשעינו ואנו נמי מאסנוהו ומיאנו לקבלו אפילו לפרוונקא שליח מוציא ומביא.
נפלחו לו כו׳. המין הזה נתכוין מעיקרא להאמין בשניות כמ״ש עלה אלי מבעי ליה ועל זה השיב לו רב אידית דאין כאן שניות חס ושלום אלא דזה הוא הרב וזה עבדו ושמו כשם רבו וחזר המין לומר דאי הכי איכא לאקשויי דבתר הכי דכתיב ועבדתם את ה׳ וגו׳ אימא מיהת לעובדו בשניות מצוה היא דגם עליו נתכוין הכתוב לומר לעובדו דהא שמו ג״כ ה׳ והשיב דעל זה הזהיר הכתוב בענין דאפילו בשניות שלא לעובדו כדכתיב אל תמר בו אל תעשהו תמורה לעובדו תחתי חזר המין לומר דאם כן לא ישא וגו׳ דלטעותו בשניות אמר שיהיה פירוש הכתוב כי לא ישא וגו׳ למעלתו של מלאך ופירוש אל תמר מלשון המראה שלא ימרה את פיו ונתן טעם כי לא ישא לפשעכם אם תמרו בו שלא תחשבו לו לאלהות אבל השתא דאדרבה דאל תמר בו כתיב לגריעותא ולשפלותא שאל תמירו אותי בו לחשבו לאלהים וא״כ ע״כ פירושו לא ישא לפשעכם וגו׳ היינו שלא יכול לישא פשעכם וא״כ מה יתרון בו ולמה לי הוא והשיב דקושטא הוא דאנן נמי מיאנו מטעם זה מלקבלו אפילו בפרוונקא כדכתיב בפ׳ כי תשא אם אין פניך הולכים וגו׳ ומזאת התשובה נראה כפירוש רש״י בחומש שזה המלאך הוא שנכתב בפרשת כי תשא כי לא אעלה בקרבך וגו׳ ושנתבשרו כאן שעתידין לחטוא וכן יש מי שאומר כן בש״ר ומה שיש לדקדק בזה תמצאנו באורך בפירוש הרמב״ן גם בספר עטרת זקנים האריך בדרוש זה ואין כאן מקום להאריך:
אמר לו המין: אי הכי ניפלחו ליה [אם כך שיעבדו אותו] כמו את ה׳! אמר לו רב אידית: זה שכתיב [נאמר] ״אל תמר בו״, כוונתו: אל תמירני (תחליפני) בו. אמר לו המין: אם כן, מה שנאמר ״לא ישא לפשעכם״ למה לי? והלא אין בכוחו לעשות כן! אמר ליה [לו] רב אידית: הימנותא בידן [אמונה היא בידינו], שאפילו בפרוונקא נמי [כסייר ההולך לפנינו גם כן] לא קבילניה [קיבלנוהו], דכתיב [שנאמר]: ״ויאמר אליו אם אין פניך הלכים אל תעלנו מזה״ (שמות לג, טו), שאם ה׳ עצמו לא ילך עם ישראל אינם רוצים בשום שליח ומלאך.
The heretic said to him: If so, if this angel is equated with God, we should worship him as we worship God. Rav Idit said to him: It is written: “Do not defy [tammer] him,” which alludes to: Do not replace Me [temireni] with him. The heretic said to him: If so, why do I need the clause “For he will not pardon your transgression”? Rav Idit said to him: We believe that we did not accept the angel even as a guide [befarvanka] for the journey, as it is written: “And he said to him: If Your Presence go not with me raise us not up from here” (Exodus 33:15). Moses told God that if God Himself does not accompany the Jewish people they do not want to travel to Eretz Yisrael.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מִינָא לר׳לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בר׳בְּרַבִּי יוֹסֵי כְּתִיב {בראשית י״ט:כ״ד} וַה׳ הִמְטִיר עַל סְדוֹם וְעַל עֲמוֹרָה גׇּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת ה׳ מֵאִתּוֹ מִיבְּעֵי לֵיהּ א״לאֲמַר לֵיהּ הָהוּא כּוֹבֵס שִׁבְקֵיהּ אֲנָא מַהְדַּרְנָא לֵיהּ דִּכְתִיב {בראשית ד׳:כ״ג} וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי נְשֵׁי לֶמֶךְ נָשַׁיי מִיבְּעֵי לֵיהּ אֶלָּא מִשְׁתַּעֵי קְרָא הָכִי הָכָא נָמֵי מִשְׁתַּעֵי קְרָא הָכִי א״לאֲמַר לֵיהּ מְנָא לָךְ הָא מִפִּירְקֵיהּ דר״מדְּרַבִּי מֵאִיר שְׁמִיעַ לִי.

The Gemara relates: A certain heretic said to Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei: It is written: “And the Lord rained upon Sodom and upon Gomorrah brimstone and fire from the Lord out of heaven” (Genesis 19:24). The heretic raised the question: It should have stated: From Him out of heaven. A certain launderer said to Rabbi Yishmael: Leave him be; I will respond to him. This is as it is written: “And Lemech said to his wives: Adah and Zillah, hear my voice; wives of Lemech, hearken to my speech” (Genesis 4:23). One can raise the question: It should have been written: My wives, and not: “Wives of Lemech.” Rather, it is the style of the verse to speak in this manner. Here too, it is the style of the verse to speak in this manner. Rabbi Yishmael said to the launderer: From where did you hear this interpretation? The launderer said to him: I heard it at the lecture of Rabbi Meir.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותערוך לנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר ליה: חזי לרישא דעיניינאא, דכתיב: הנה אנכי שלח מלאך וגו׳, ומלאך זהו מיטטרון, בוכתיב ביה: כי שמי בקרבו. מלשון: בקרב העם הזהג, בקרבי אתה יושבד. והוא אמר: עלה אל יי׳.
אמר ליה מינא לר׳ ישמעאל בר׳ יוסי: כתיב: ויי׳ המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת יי׳ – מאתו מיבעי ליה למימר.
אמר ליה ההוא כובס: ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך, נשיי מיבעי ליה למימר. אלא משתעי קרא הכי – הכא נמי משתעי קרא הכי.
א. שם כג,כ. ולפירוש ר״ח פרשת עלה אל ה׳ נאמרה אחרי פרשת הנה אנכי שולח מלאך. והמלאך הוא שאמר למשה עלה אל ה׳. אבל רש״י פירש שפרשת עלה אל ה׳ נאמרה קודם מתן תורה.
ב. בגמרא לפנינו ׳ששמו כשם רבו דכתיב כי שמי בקרבו׳ ופירש רש״י שלכן לא הזכיר שמו וכתבו סתם. ורמב״ן בפרשת משפטים (פרק כד סוף פסוק א) כתב: אבל בתלמוד שאלו עלה אלי מיבעי ליה, ולכן אמרו זה מטטרון ששמו כשם רבו, כלומר ואל משה אמר השם הנזכר בתחילת הענין ויאמר ה׳ אל משה עלה אל מטטרון שנקרא בשמי ה׳ וכו׳, גם במסכת סנהדרין הפך הרב (רש״י) הענין. ע״כ. וכלומר שרש״י פירש שהמלאך הוא שאמר עלה אל ה׳. אבל ר״ח לא פירש את דברי הגמרא ׳ששמו כשם רבו׳ ופירש דכתיב כי שמי בקרבו שעליו נאמרה הפרשה שלפניה הנה אנכי שולח מלאך וגו׳ כי שמי בקרבו. והוא המלאך שאמר עכשיו למשה עלה אל ה׳. וברבנו בחיי שם על הפסוק הנה אנכי שולח מלאך כתב: והמלאך הזה על דעת רבינו חננאל ז״ל הוא מיכאל השר הגדול, כענין שאמר גבריאל לדניאל ובעת ההיא יעמוד מיכאל השר הגדול העומד על בני עמך, וכתיב ואין אחד מתחזק עמי על אלה כי אם מיכאל שרכם, והוא שנראה ליהושע והוא שאמר לו אני שר צבא ד׳ עתה באתי. ופירשו רז״ל כי מה שיזכור בו כי שמי בקרבו באורו שנקרא שר צבא ד׳, כענין שכתוב כי שמך נקרא על הבית הזה שנקרא בית ד׳, ומה שאמר כי לא ישא לפשעכם כלומר יש לכם להשמר מפניו שלא תחטאו שאף על פי שאני שולחו איני שולחו לשאת עון, כי אני הנושא והמוחה, כענין שכתוב אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך. ע״כ. ומה שכתב כי פירשו חז״ל שהוא הנקרא שר צבא ה׳ כוונתו למדרש תנחומא פרשת משפטים (הובא ברמב״ן שם), שהמלאך שנתגלה ליהושע ואמר לו אני שר צבא ה׳, אמר לו אני הוא שבאתי בימי משה רבך ודחה אותי וכו׳, וכיון שמת משה חזר אותו השר למקומו.
ג. במדבר יד יד.
ד. יהושע ט ז. וכפי שפירש בהמשך דבריו שקרוב הוא המלאך אל ה׳ והוא משיגו שהוא קל קנא ונוקם. אולם רבנו בחיי כתב בשם ר״ח על התורה שפירש כי שמי בקרבו, ששמו של הקדוש ברוך הוא נקרא על המלאך, שהוא שר צבא ה׳.
שמיע לי – שהמקרא הזה תשובה לזה.
מאתי מבעי ליה כו׳. כן הוא בגמרות שלנו מאתי ביו״ד ואינו נכון משום דאם כן הוה הקושיא בלשון מדבר בעדו וכמוהו נשיי מבעי ליה בלשון מדבר בעדו וזה לא שייך הכא דכל הכתוב מדבר בלשון נסתר על אחר אבל הגירסא מאתו בוי״ו מבעי ליה דהיינו דלא הוה ליה להזכיר ב׳ שמות וה׳ המטיר וגו׳ מאת ה׳ דמאתו הוה סגי דקאי על השם הנזכר בריש המקרא וכמוהו נשי למך דלא ה״ל להזכיר ב׳ פעמים למך אלא נשיי דהוה סי׳ דקאי אויאמר למך דרישא דקרא אלא דמשתעי קרא הכי בלשון כפול וכ״ה בהדיא בב״ר אר״י בתורה ובנביאים ובכתובים מצינו שההדיוט מזכיר שמו ב׳ פעמים בתורה נשיי אין כתיב כאן אלא נשי למך בנביאים ויאמר המלך קחו לכם מעבדי אדוניכם וגו׳ בכתובים אשר נכתב בשם המלך ויש לדקדק גבי ואל משה אמר עלה אל ה׳ אמאי לא השיבו כי הכא דמשתעי קרא הכי בלשון כפול ויש לומר דהתם הקושיא לאו משום כפול הוא אלא דכל הפרשיות דלעיל מיניה מדברים בלשון מדבר בעדו הנה אנכי שולח וגו׳ את אימתי אשלח וגו׳ הוה ליה למכתב נמי עלה אלי במדבר בעדו ולא הו״ל להזכיר השם כמו שלא נזכר בכל הפרשיות דלעיל גם ברישא דהאי קרא ואל משה אמר וגו׳ ודו״ק:
מאתו מבעי ליה: הא דל״ק דמטטר׳ המטיר מאת ה׳ דהך וה׳ ע״כ ליכא לפרושי אמטטר׳ דדרשינן מניה בגמרא הוא ובית דינו:
ברש״י ד״ה כדר׳ יוחנן. שהכל בעצת פמלי׳ שלו: לענ״ד י״ל דר״ל דאכתי לא מתורץ הכל לכאורה דה״ק דר״י דנגלה אליו האלהים וכן דאשר לו אלהים קרובים אליו ולא שייך הך תירוץ דנמלך לזה מפרש רש״י כיון דבהכל נמלך בפמליא שלו א״כ הכל נעשה על פי עצתם ושפיר נקרא גם המעשה על שמם:
ועוד מסופר, אמר ליה [לו] ההוא מינא [מין אחד] לר׳ ישמעאל בר׳ יוסי: כתיב [נאמר] ״וה׳ המטיר על סדם ועל עמרה גפרית ואש מאת ה׳ מן השמים״ (בראשית יט, כד), והרי ״מאתו״ מיבעי ליה [צריך היה לו לומר], ונשמע איפוא כשתי רשויות! אמר ליה [לו] ההוא [אותו] כובס לר׳ ישמעאל: שבקיה, אנא מהדרנא ליה [הניחנו, אני אשיב לו], דכתיב [שנאמר]: ״ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך האזנה אמרתי״, ואף שם תוכל לומר מדוע ״נשי למך״? ״נשיי״ מיבעי ליה [צריך היה לו לומר]! אלא: משתעי קרא הכי [מדבר הכתוב כך], שחוזר על הנושא פעמיים באותו פסוק, הכא נמי משתעי קרא הכי [כאן, בענין סדום, גם כן מדבר הכתוב כך]. אמר ליה [לו] ר׳ ישמעאל לכובס: מנא [מנין] לך הא [דבר זה] של חכמה? אמר לו: מפירקיה [מדרשתו הפומבית] של ר׳ מאיר שמיע לי [שמעתי].
The Gemara relates: A certain heretic said to Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei: It is written: “And the Lord rained upon Sodom and upon Gomorrah brimstone and fire from the Lord out of heaven” (Genesis 19:24). The heretic raised the question: It should have stated: From Him out of heaven. A certain launderer said to Rabbi Yishmael: Leave him be; I will respond to him. This is as it is written: “And Lemech said to his wives: Adah and Zillah, hear my voice; wives of Lemech, hearken to my speech” (Genesis 4:23). One can raise the question: It should have been written: My wives, and not: “Wives of Lemech.” Rather, it is the style of the verse to speak in this manner. Here too, it is the style of the verse to speak in this manner. Rabbi Yishmael said to the launderer: From where did you hear this interpretation? The launderer said to him: I heard it at the lecture of Rabbi Meir.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותערוך לנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) דא״רדְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כִּי הֲוָה דָּרֵישׁ ר׳רַבִּי מֵאִיר בְּפִירְקֵיהּ הֲוָה דָּרֵישׁ תִּילְתָּא שְׁמַעְתָּא תִּילְתָּא אַגָּדְתָּא תִּילְתָּא מַתְלֵי וְאָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן ג׳שָׁלֹשׁ מֵאוֹת מִשְׁלוֹת שׁוּעָלִים הָיוּ לוֹ לְרַבִּי מֵאִיר וְאָנוּ אֵין לָנוּ אֶלָּא שָׁלֹשׁ

The Gemara comments: This is as Rabbi Yoḥanan said: When Rabbi Meir would teach his lecture he would expound one-third halakha, one-third aggada, and one-third parables. And Rabbi Yoḥanan says: Rabbi Meir had, i.e., taught, three hundred parables of foxes, and we have only three.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ר יוחנן: כי הוה דריש ר׳ מאיר בפירקא, הוה דריש תלתא שמעתא תולתא אגדתא תולתא מתלי. וש׳ ממשלותא שועלים היו לו ר׳ מאיר, ואנו לא באת לידינו אלא אחתב:
א. ממשלות כן הוא בדק״ס. ראה גם אוצה״ג סי׳ תשנ״ח.
ב. כן הוא בכתי״מ ובכתי״ה. ולפנינו, שלוש.
שאמר ר׳ יוחנן: כי הוה דריש [כאשר היה דורש] ר׳ מאיר בפירקיה [בדרשה הפומבית], הוה דריש תילתא שמעתא, תילתא אגדתא, תילתא מתלי [היה דורש שליש הלכה, שליש אגדה, ושליש משלים]. ועוד אמר בענין זה ר׳ יוחנן: שלש מאות משלות שועלים היו לו לר׳ מאיר, ואנו אין לנו, איננו יודעים מהם, אלא שלש:
The Gemara comments: This is as Rabbi Yoḥanan said: When Rabbi Meir would teach his lecture he would expound one-third halakha, one-third aggada, and one-third parables. And Rabbi Yoḥanan says: Rabbi Meir had, i.e., taught, three hundred parables of foxes, and we have only three.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סנהדרין לח: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), ר׳ חננאל סנהדרין לח: – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס סנהדרין לח:, רש"י סנהדרין לח:, תוספות סנהדרין לח:, רמ"ה סנהדרין לח:, בית הבחירה למאירי סנהדרין לח: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סנהדרין לח:, מהרש"א חידושי אגדות סנהדרין לח:, גליון הש"ס לרע"א סנהדרין לח:, ערוך לנר סנהדרין לח: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0), פירוש הרב שטיינזלץ סנהדרין לח:, אסופת מאמרים סנהדרין לח:

Sanhedrin 38b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), R. Chananel Sanhedrin 38b, Collected from HeArukh Sanhedrin 38b, Rashi Sanhedrin 38b, Tosafot Sanhedrin 38b, Ramah Sanhedrin 38b, Meiri Sanhedrin 38b, Maharshal Chokhmat Shelomo Sanhedrin 38b, Maharsha Chidushei Aggadot Sanhedrin 38b, Gilyon HaShas Sanhedrin 38b, Arukh LaNer Sanhedrin 38b, Steinsaltz Commentary Sanhedrin 38b, Collected Articles Sanhedrin 38b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144