גמרא
פירוש
לֹא הוּרְצָה.
ורְמִינְהִי אעַל מָה הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל הַדָּם וְעַל הַבָּשָׂר וְעַל הַחֵלֶב שֶׁנִּטְמָא בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד בֵּין בְּאוֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן בֵּין בְּיָחִיד בֵּין בְּצִיבּוּר.
אָמַר רַב יוֹסֵף לָא קַשְׁיָא הָא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
1לא הורצה – דכתיב והיה על מצחו תמיד לרצון להם (שמות כח) ולא לעובדי כוכבים.
ורמינהו כו׳ – אלמא ציץ מרצה אמזיד דיחיד.
בשוגג תרומתו תרומה – דאמרינן בכמה דוכתי (ב״מ דף נו.) ולא תשאו עליו חטא אם אינו קדוש נשיאות חטא למה מכאן לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה.
במזיד אין תרומתו תרומה – דרבנן קנסוהו משום דהזיד ופליגי בה אמוראי ביבמות בפרק האשה איכא למ״ד אין תרומתו תרומה לתקן את השירים אבל תרומה הוי. דמרצה ציץ על אכילות מי שמעת ליה – דמוקמת להך ברייתא בתרייתא אליביה דקתני בה הציץ מרצה על אכילת טומאת בשר דהיינו אכילות להכי נקט אכילות דאעולין כ״ע מודו דציץ מרצה דקתני בריש ת״כ ונרצה לו לכפר עליו בדם דכתיב (ויקרא יז) כי הדם הוא בנפש יכפר אין לי אלא דם טהור טמא מנין ת״ל (שמות כח) ונשא אהרן וגו׳ והוא בדם קמיירי דכתיב (שם) לרצון להם והכא כתיב ונרצה מה הכא דם אף התם דם ואין לי אלא דם מנין לרבות כל העולים ת״ל לכל מתנות קדשיהם וגו׳ (שם). יכול בשר שנטמא לפני זריקת דמים – ואכלו לפני זריקה בטומאת הגוף יהו חייבין עליו כרת ובתורת כהנים מצאתי לשון נקיה יכול יהו חייבין משום טומאת הגוף לפני זריקה ובבשר טהור קמיירי. ושאינו ניתר לטהורין – כגון אם אכל אפילו בשר טהור בטומאת הגוף קודם זריקת דם עדיין לא היתה ניתרת לטהורים דזריקה היא המתרת. או אינו אלא – הכי דרשינן שאינו נאכל לטהורין אין חייבין משום טומאת הגוף אף שניתר לטהורין.
ואוציא את הלן ואת היוצא – לאחר זריקה שאע״פ שניתר בזריקה הואיל ועכשיו אירע בו פסול לא יהו חייבין עליו האוכלו בטומאה. היינו לן – ואמרת לעיל דחייבין עליו משום טומאת מזבח ולא כל הזבחים. אחר שריבה הכתוב ומיעט – כלומר הואיל ומצינו ריבוי ומיעוט.
אמרת מרבה אני לן ויוצא – שהיתה להן שעת הכושר שהרי היתה זריקתו כשירה. וא״ת בשר שנטמא לפני זריקה ואכלו בטומאת הגוף לאחר זריקה מפני מה חייבין עליו – הא לא היתה לו שעת הכושר ואנן פיגול הוא דמעטינן דאין חייבין אבל נטמא אפילו קודם זריקה ואחר זריקה אכלו חייב.
שהציץ מרצה – למיהוי זריקה מעלייתא וניתר לטהורים קרינא ביה ואע״פ שלא נאכל. נטמא – לפני זריקה הוא דחייב עליו האוכלו לאחר זריקה בטומאת הגוף.
יוצא לא – משום דלא הויא זריקה מעלייתא דאין הציץ מרצה על היוצא דלא היתה לו שעת הכושר. מאן שמעת ליה דאמר אין זריקה מועלת ביוצא – למיהוי קרבן כשר רבי אליעזר היא בפ״ק דמעילה (דף ו:) דקתני בשר קדשי קדשים שיצא לפני זריקת דמים ר׳ אליעזר אומר מועלין בו ואפי׳ לאחר זריקה משום דאין זריקה מועלת לו להוציאו מידי מעילה. אלא אמר רב חסדא לא קשיא – הנך מתניתא דלעיל הא דקתני במתניתא במזיד הורצה נמי ביחיד ר״א מדקתני דציץ מרצה על אכילות והא דתני לא הורצה רבנן. דלא קניס – היכא דזריק דם טמא במזיד מי שמעת ליה. א״כ אמאן תרמייה – להא דקתני הורצה. טומאתו בין בשוגג – בין שנטמא בשוגג בין שנטמא במזיד הורצה אם זרקו בשוגג והא דתני לא הורצה אמזיד דזריקה קאי.במנחות ע"ב:-צ"ד. (פרקים ז'-י') הפירוש המופיע במהדורתנו כפירוש רש"י הוא פירוש רש"י שהיה בפני ר' בצלאל אשכנזי שמופיע בדפוס וילנא כ"רש"י כתב יד". ומאידך, פירוש רש"י הנדפס בדפוס וילנא מופיע במהדורתנו כפירוש ה"מיוחס לרש"י".
במזיד אין תרומתו תרומה – דרבנן קנסוהו משום דהזיד ופליגי בה אמוראי ביבמות בפרק האשה איכא למ״ד אין תרומתו תרומה לתקן את השירים אבל תרומה הוי. דמרצה ציץ על אכילות מי שמעת ליה – דמוקמת להך ברייתא בתרייתא אליביה דקתני בה הציץ מרצה על אכילת טומאת בשר דהיינו אכילות להכי נקט אכילות דאעולין כ״ע מודו דציץ מרצה דקתני בריש ת״כ ונרצה לו לכפר עליו בדם דכתיב (ויקרא יז) כי הדם הוא בנפש יכפר אין לי אלא דם טהור טמא מנין ת״ל (שמות כח) ונשא אהרן וגו׳ והוא בדם קמיירי דכתיב (שם) לרצון להם והכא כתיב ונרצה מה הכא דם אף התם דם ואין לי אלא דם מנין לרבות כל העולים ת״ל לכל מתנות קדשיהם וגו׳ (שם). יכול בשר שנטמא לפני זריקת דמים – ואכלו לפני זריקה בטומאת הגוף יהו חייבין עליו כרת ובתורת כהנים מצאתי לשון נקיה יכול יהו חייבין משום טומאת הגוף לפני זריקה ובבשר טהור קמיירי. ושאינו ניתר לטהורין – כגון אם אכל אפילו בשר טהור בטומאת הגוף קודם זריקת דם עדיין לא היתה ניתרת לטהורים דזריקה היא המתרת. או אינו אלא – הכי דרשינן שאינו נאכל לטהורין אין חייבין משום טומאת הגוף אף שניתר לטהורין.
ואוציא את הלן ואת היוצא – לאחר זריקה שאע״פ שניתר בזריקה הואיל ועכשיו אירע בו פסול לא יהו חייבין עליו האוכלו בטומאה. היינו לן – ואמרת לעיל דחייבין עליו משום טומאת מזבח ולא כל הזבחים. אחר שריבה הכתוב ומיעט – כלומר הואיל ומצינו ריבוי ומיעוט.
אמרת מרבה אני לן ויוצא – שהיתה להן שעת הכושר שהרי היתה זריקתו כשירה. וא״ת בשר שנטמא לפני זריקה ואכלו בטומאת הגוף לאחר זריקה מפני מה חייבין עליו – הא לא היתה לו שעת הכושר ואנן פיגול הוא דמעטינן דאין חייבין אבל נטמא אפילו קודם זריקה ואחר זריקה אכלו חייב.
שהציץ מרצה – למיהוי זריקה מעלייתא וניתר לטהורים קרינא ביה ואע״פ שלא נאכל. נטמא – לפני זריקה הוא דחייב עליו האוכלו לאחר זריקה בטומאת הגוף.
יוצא לא – משום דלא הויא זריקה מעלייתא דאין הציץ מרצה על היוצא דלא היתה לו שעת הכושר. מאן שמעת ליה דאמר אין זריקה מועלת ביוצא – למיהוי קרבן כשר רבי אליעזר היא בפ״ק דמעילה (דף ו:) דקתני בשר קדשי קדשים שיצא לפני זריקת דמים ר׳ אליעזר אומר מועלין בו ואפי׳ לאחר זריקה משום דאין זריקה מועלת לו להוציאו מידי מעילה. אלא אמר רב חסדא לא קשיא – הנך מתניתא דלעיל הא דקתני במתניתא במזיד הורצה נמי ביחיד ר״א מדקתני דציץ מרצה על אכילות והא דתני לא הורצה רבנן. דלא קניס – היכא דזריק דם טמא במזיד מי שמעת ליה. א״כ אמאן תרמייה – להא דקתני הורצה. טומאתו בין בשוגג – בין שנטמא בשוגג בין שנטמא במזיד הורצה אם זרקו בשוגג והא דתני לא הורצה אמזיד דזריקה קאי.במנחות ע"ב:-צ"ד. (פרקים ז'-י') הפירוש המופיע במהדורתנו כפירוש רש"י הוא פירוש רש"י שהיה בפני ר' בצלאל אשכנזי שמופיע בדפוס וילנא כ"רש"י כתב יד". ומאידך, פירוש רש"י הנדפס בדפוס וילנא מופיע במהדורתנו כפירוש ה"מיוחס לרש"י".
הערות
1 בדפוס וילנא מופיע כאן ד״ה ״שוגג״ שמופיע במהדורתנו בסוף דף כ״ה.
הערות
Gemara
Peirush