קרבן פי׳ דכתיב ונפש כי תקריב קרבן מנחה, ל״ה. וי״מ דדריש ליה מאדם כי יקריב מכם קרבן אבל מדמקיש ליה למנחה לומר שטעונין הגשה וקמיצה אלמא מנחה ארבייה קרא א״כ מקרא דמנחה קא אתי. וא״ת הא גופא מנא לך, וי״ל דאע״ג דנוכל לרבותו משני הפסוקים יש להקישו קודם למנחה דזה וזה גדולי קרקע וזה וזה דבר יבש מלהקישו לבעלי חיים ומיני דמים, ועוד שאין לרבותו לדין מיני דמים, שאין לעשות בו דיניהם כגון ד׳ עבודות הזבח אבל דיני מנחה יכולים לעשות בו כדמפרש ואזיל, פי׳ דקרבן מנחה אייתר לדרשא דמצי למכתב נפש כי תקריב מנחה ומדכתב קרבן ש״מ לרבות קרבן אחר שאינו מפורש בהדיא ולכך מרבינן נמי עצים שנקראו קרבן במקום אחר לדין מנחה, אבל אדם כי יקריב קרבן לא מייתר, ומהאי טעמא י״ל דאפי׳ לת״ק דר׳ דלא מקיש ליה למנחה ודלא מרבה ליה אלא לנדבה דמקרא דקרבן מנחה מתרבה כדפריש׳:
ואם תאמר מאי קאמר מאן שמעת ליה עצים אקרי קרבן ר׳ לר׳ בעי מלח ואמאי הא איכא ת״ק דאקרי להו קרבן ולא בעי מלח, ועוד אפי׳ אי לא חזינן דאיכא תנא דפליג עליה דר׳ הרי מסברתנו נוכל לומר דאקרי קרבן מאחר דאשכחן קרא דקרי להו קרבן דעצים ומאי קאמר מאן שמעת ליה כו׳ הא כ״ע קרו להו קרבן ואיכא למימר דתנא דברייתא דלעיל לא סבר כר׳ לרבויי ליה לדין מנחה:
וי״ל דדייק מדתני ליה דומיא דדם דקאמר אפי׳ עצים ודם אלמא לעשותו קרבן גמור לעשות בו עבודת הקרבן כמו בדם ומסתברא דעבודת המנחה נעשות בו ולא עבודות הקרבן כדפרשי׳ לעיל, ועוד דאי לא הוה ליה דין קרבן לגבי עבודות הנעשות בקרבן כמו עבודת המנחה דהיינו הגשה וקמיצה דאין לנו לומר שיהיו בכלל קרבן לרבותם למלח שהרי אין לרבות מכלל קרבן גם מילי דאיקרו קרבן אם לא שדינם כקרבן אי לא כתב קרא אלא קרבן וא״כ מדקאמר דאי כתב קרבן בלא מנחה הוה מרבינן אף עצי׳ לומר שטעונין מלח אלמא אית להו דין קרבן ומסתבר׳ דדין קרבן קאמ׳ דיש לדמותם למנחה וא״כ היינו רבי:

עצים טעונין קמיצה. המתנדב שני גיזרין לוקח מלא קומצו קסמין רכין ונותן על המערכה ואח״כ נותן האחרים, ל״ה. וקשיא דהא בברייתא לא קתני קמיצה אלא הגשה. וי״ל דחדא מינייהו נקט. וא״ת והכא מאי קמ״ל פשיטא. וי״ל דסד״א דאע״ג דהואיל דאיתקש למנחה דוקא לגבי מילי דמנחה שראוים לעשות בהם כגון הגשה אבל לגבי קמיצה שאינה ראויה אימא לא קמ״ל דלכל מילי איתקוש:
וא״ת א״כ לינקוט בברייתא קמיצה והוה ילפינן דכ״ש הגשה ומדנקט הגשה משמע ולא קמיצה ולעולם קשיא דמנ״ל לרבא הא, וי״ל דסבר רבא דהא בהא תליא והגשה דברייתא פירושא היא ור״ל בברייתא טעונין מלח והגשה כמנחה דאיכא למימר דאקשינהו למנחה ודמאחר דאיתקוש ראוי להדמות להם דין עבודות דמנחה שהרי ראוים לעשות בהם כמו הגשה א״כ נימא דאקשינהו לכל דין עבודת מנחה ואף לקמיצה דאין היקש למחצה, עכ״ת:

אלא קרא למעוטי מאי. פי׳ קרא דמנחתך דדרשי׳ לעיל אף כל שאחרים באין לה חובה אבל מידי אחרינא לא מאי אתא למעוטי דם מעל מנחתך נפקא ותרי מיעוטי למה לי נימא קרבן כלל מנחתך פרט על כל קרבנך חזר וכלל כו׳ אף כל שאחרים באין לה חובה כו׳ ולא דם דאין אחרים באין לה חובה דהשתא ליכא למיפרך אי מה מנחה מיוחדת שהיא מתרת אף כל שהוא מתיר ואביא דם דא״כ דמרבית בצד אחרים באין לה חובה כל הנך ובצד דמתיר מרבית דם אף כל למעוטי מאי בשלמא למאי דהוה ס״ד מעיקרא דאף כל הוה ממעט נמי עצים הוה מצי למימר דנרבה בצד אחרים באין כו׳ ונרבה דם בצד דמתיר ואף כל למעוטי עצים שאין אחרים באין לה חובה כו׳ אבל השתא דלא מפקת עצים מכעין הפרט דאף כל באין חובה א״כ אי מרבית דם מצד דמתיר אף כל למעוטי מאי ליתיה, ל״ה.
וקשיא דמאי פריך דכיון דמרבינן עצים מצד אחרים אין לנו למעט מאותו צד כי אם דם דתולא מצטריך מעל מנחתך למעוטי דם ולגלות דלא נרביה מצד מתיר מאי הוה ממעטינן מכעין הפרט הא לא הוה ממעטי׳ מידי הא ליתא משום דאי לא כתב מעל מנחתך למעוטי דם הוה מרבינן ליה בצד מתיר וכי תימא מאי הוה ממעטינן הרי נוכל לומר דנמעט איברים דכיון דלא נוכל לרבות כל מאי דדמי לכל אחד מן הצדדין שא״כ לא נמעט שום דבר וצריך לנו לומר שלא נרבה אלא הדומה לצד אחד ואין אנו יודעים איזה צד מהם נתפוס או צד דאחרים או צד דמתיר הרי נוכל לומר דנתפוס צד דמתיר ולא דאחרים ושנמעט איברים ולכך אצטריך מעל מנחתך למעט דם:
וי״ל משום דהשתא נמי דכתיב על מנחתך למעוטי מנ״ל דאתי למעוטי דם ואתא למימר ולא מעל דמך ולומר שנתפוס צד אחרים לרבות איברים ונעזוב צד מתיר ונמעט דם אימא דאתא למימר איפכא דנתפוס צד מתיר ונרבה דם ונעזוב צד אחרים ונמעט איברים ודנימא מעל מנחתך ולא מעל איבריך אלא מאי אית לן למימר דטפי אית לן למימר דאתא למעט דם מדנימא דאתא למעט איברים משום דדמו לה [טפי] א״כ כמו כן נמי אי הוה שתיק ממיעוטא דמכל מנחתך וממילא הוה ידעי׳ דלא נרבה כל הדומה לכל אחד משני הצדדין דא״כ לא נמעט דבר וצריך שנמעט הדומה לצד אחד מהם דיש לנו למעט דם טפי מאיברים כדפרי׳:
והרי אכתי יש להקשות דאכתי אצטריך מעל מנחתך למעט דם דאי לא כתביה הוה מרבינן דם מצד דמתיר, וכ״ת מאי הוה ממעטינן הרי אין לנו לומר דנמעט איברים מצד דאחרים שהרי יש לנו לרבות אברים טפי מדם כדפרי׳ מ״מ הוה אמינא דנמעט עצים ונרבה דם ולכך אצטריך מעל מנחתך למעוטי דם ודנרבה עצים, דאין לומר דטפי הוה לן לרבויי עצים משום טמ״א כדאמרי׳ גבי איברים שהרי עצים לא דמו לה טמ״א:
וי״ל דאע״ג דעצים לא דמו לה טמ״א מ״מ דמו לה טפי מדם משום דדמו לה במעילה ואשם וחוץ דהוו תלת מילי ודם לא דמי אלא בחדא דנפסל בשקיעת החמה. ועוד אפי׳ היו שוין בצדדיה למנחה אפי׳ הכי יש לרבות טפי עצים מדם מפני שנבוא למעט דבר אחד ולא נרבה כל הדומה לה באחד משני הצדדין הרי צריך שנמעט הדומה מצד א׳ או שנמעט כל הדומ׳ בצד המתי׳ או שנמע׳ כל הדומ׳ בצד אחרים וכיון שיש לנו לרבות טפי צד אחרי׳ משום איברים דדמו לה טמ״א א״כ נמעט דם וצד מתיר ולא נמעט עצים וצד אחרים כיון דמצד דיש לנו לתפוס צד אחרים שמרבה איברים הדומין לה טמ״א שהרי אין לומר דנרבה דם מצד דמתיר ואיברים מצד אחרים ושנמעט עצים לבד שהרי מאחר שאין אנו ממעטין צד איברים מפני ראוית איברים צריך לנו לרבות כל מה דדומה לאותו צד שהרי אין אנו מרבין מה שדומה אל הצד לחצאין שהרי צ״ל א׳ משני׳ או שנמעט כל הצד ההוא או אם לא נמעטהו שנרבה כל הדברים המתדמים באותו צד ונמעט דם וצד מתיר מאחר שלא נוכל למעט צד אחרים מפני שמרבה איברים, ומ״מ אם יכולין לרבות כל הדומה לשני צדדין כגון שנמצא מיעוט למעט מכעין הפרט וכתב מעל מנחתך למעט הרי היינו יכולין לומר דהיינו יכולין למעט עצים כמו למעט דם ולכתוב מעל מנחתך ולא מעל עציך ולא נאמר מעל דמך ולא נאמר הסברא שפירשנו דמאחר דלא ימעט איברים לא ימעט ג״כ הבאים באותו צד משום דהמיעוט דמעל מנחתך אין הכרח שיבא למעט כל מה שמתרבה לדמיון אחד מן הצדדין שימעט כל הצד שהרי אינו בא כי אם למעט דבר אחד לבד, אבל כי קיימינן אם נכתב מיעוט דמעל מנחתך ואם נבא לרבות כל הדומה לאחד משני צדדין ונבא למעט מה שצריך לנו למעט מה שבא בדמיון אחד מן הצדדין צריך שנמעט כל המתרבה בדמיון מהצד בכולו ולא לחצאין מפני דכשאנו באין למעט דבר אחד ממנו אנו ממעטין אותו מטעם שנאמר מכעין הפרט המתרבה אינו מה שדומה לפרט באותו צד אלא הדומה לו מצד אחד הילכך פריך שפיר דלשתוק מעל מנחתך, ויש להקשות אי למעוטי מעל מנחתך נפקא ודלישתוק מעל מנחתך דאתא למעוטי כדפירשנו הא לא אסיקנא דמעל מנחתך למעוטי דם אלא אדרבא מיצטריך לגלויי דלא נמעט הכל מלבד לבונה הבאה בבזיכין דסד״א דאי לאו מעל מנחתך ה״א דלא נרבה אלא מאי דדמי לפרט ושנמעט הכל ולכך אצטריך מעל מנחתך דממעט דם לגלות דמרבינן שאר מילי ודלא בעינן דלדמי לשני צדדין אלא לצד דאחרי׳ ודנרבה איברים ועצים ודנמעט דם מעל מנחתך וצ״ל דסבר תלמודא דמעוט דמעל מנחתך דממעט דם ילפינן תרתי חדא דלא נרבה הכל חוץ מדבר א׳ שנמעט מכעין הפרט דהיינו עצים לפי מאי דפרי׳ ודנרבה כל הדומה לכל צד משני צדדים ושנרבה גם הני ולכך אצטרי׳ למעט דם וגם אצטרי׳ לגלות דלא נימא דנמעט הכל משום דלא נרבה אלא מה שדומה לשני הצדדין ושנמעט הכל מלבד שנרבה מכעין הפרט דהיינו לבונה הבאה בבזיכין ולכך מוכח מדאתא לומר דלא נרבה דם דהיה צריך דאיכא מיעוט בדבר אחר דהיינו עצים כדפירשנו:
ואין לומר דהי״ל לתרץ דעיקר המיעוט לא אתא כדי לגלות דלא נרבה דם ולאוכוחי בהכי דהיה מתמעט עצים כדפי׳ אלא העיקר בא כדי לגלות דלא נמעט איברים ועצים דנבעי דומה לב׳ צדדין ולעולם נרבי עצים ודלא ליקשי ליה מידי שהרי אדרבא מהבריית׳ משמע דעיקר מיעוט דעל מנחתך אתא כדי למעט דם ולא כדי לגלות רבוי באיברים שכן משמע הלשון דאי מה מנחה מיוחדת שמתרת ואביא דם ת״ל מעל מנחתך קאמר דעיקר למעט דם אתא ולא כדי לגלות רבוי אאיברים:
ואין לומר דזה הדרך היה מתחלת הבריית׳ דהוה ס״ד דרבויא אתא מקרבן מנחה דר״ל הדומה למנחה ולא מכלל ופרט וכלל אך בסוף הסוגיא דדריש בכלל ופרט וכלל והיה לנו לומר דלא נרבה רק הדומה משני צדדין כדפרי׳ תלמודא ואמר מה מנחה אחרים באין ומתרת ודאתא מעל מנחתך לגלויי רבוי כדשני לעיל מדאצטרי׳ מעל מנחתך שהרי לפי המסקנא דדריש בכלל ופרט וכלל קיימא רישא דבריית׳ דמה מנחה שאחרים באין לה חובה, ופירכא דאי מה מנחה מיוחדת שמתרת ודת״ל מעל מנחתך הכל קאי לפי המסקנא דדריש בכלל ופרט וכלל ואין בין ראש הבריית׳ לסופ׳ אלא דמעיקרא הוה שקיל וטרי להו לפי דמיון דמנחה ולא כלל ופרט וכלל ולבסוף הוצרך לגלות דמה שהיה שקיל וטרי הכי היה בדרך כלל ופרט וכלל וכן משמע תלמוד׳ כלל ופרט וכלל מה הפרט מנחה מיוחדת שאחרים באין לה חובה אלמא תופס שיטה ראשונה אלא זאת הפירכא דפריך תלמודא ואימא מה פרט מפורש אחרים וכו׳ דמתרת הוי קושיא שמקשה התלמוד מבחוץ דמקשה אמאי לא נקט התנא דרך זה שלא נרבה רק הדומה משני צדדין, ומשני ליה הא לא מצית אמרת מדאצטרי׳ מעל מנחתך דר״ל מדאצטרי׳ מיעוט למעט דם שלא נרבהו מכלל דדעתיה דקרא דמרבינן דדמי בצד אחד מ״מ עיקרא דמעוטא אתא לומר דלא נרבה דם ולא כדי לגלות רבוי על דברים אחרים וכן משמע הלשון דמדאצטרי׳ דאין עקרו בא לכך לגלות רבוי דאלמלי היה רוצה לתרץ כן הי״ל לומר בזה הלשון להכי כתב רחמנא מעל מנחתך לומר דאת׳ להכי מעוטא לגלות רבוי לדברים אחרים אלא לשון דמאצטרי׳ משמע דעיקר המיעוט בא לגלות מיעוט על אותו דבר שבא למעט אלא שאנו רואים מזה גם רבוי לשאר דברים ולא נמעטם לומר דבעינן דומה לשני צדדין דמדהוצרך למעט הכא בצד אחד אלמא חזינן דדעתיה דקרא לרבויי דמי בצד אחד ושעיקר המיעוט בא לגלות מיעוט על דם ולא כדי לגלות רבוי אאיברים אלא שממנו רואין כן. וכן הסברא לומר שעיקר המיעוט יש לנו לאוקמי ליה לומר דאתא על מה שנכתב ולא שיבא לגלות על בעלמא ואין קושיא ותירוץ זה אלא שהקושיא היא אמאי לא בעינן דומה לפרט בשני צדדין כמו בעלמא דבעינן דומה לשני צדדין ושיאמר התנא דלא נרבה כי אם הדומה בשני צדדין ומתרץ דנהי דבעלמא בעינן דומה בשני צדדים אנו רואין שאין דעת הכתוב כן אלא לרבות מה שדומה לצד אחד מדאנו רואין שהצריך מיעוט למעט מה שבא בצד אחד שהרי לדברי זה נכתב המיעוט כדי למעט הילכך אנו רואים דדעת הכתוב לרבות כל הבא בצד אחד וא״כ מקשה שפיר הכאאי למעוטי דם מעל מנחתך נפקא ודלשתוק מעל מנחתך דאתא למעט דם משום דעיקרו אתא להכי כדפרי׳: