×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וא״לוַאֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹסֵי קָאֵי כְּוָתָיךְ דְּאָמַר מִכָּאן וּלְהַבָּא מְטַמֵּא וְהָא רַבִּי יוֹסֵי לְמַפְרֵעַ הוּא דְּאָמַר מַאי לְמַפְרֵעַ מִדְּרַבָּנַן.
And Rabbi Oshaya said to Rabbi Yoḥanan: Rabbi Yosei holds in accordance with your opinion, as he too says that in this case one becomes impure from now and onward, and any impurity after the start of the seventh day does not cause him to forfeit the previous clean days. The Gemara analyzes Rabbi Oshaya’s statement: But didn’t Rabbi Yosei say that the impurity is retroactive, as stated above? Rather, Rabbi Oshaya must certainly hold as follows: What is the meaning of Rabbi Yosei’s ruling that he is impure retroactively? It means that he is rendered impure only by rabbinic law, but not by Torah law.
הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ערך דח
דחא(קידושין כ: ערכין ל:) דתנא רבי ישמעאל הואיל והלך זה ונעשה כומר לעבודה זרה דחה אבן אחר הנופל ת״ל גאולה תהיה לו (מועד קטן כב) על כל המתים כולן מדחה מיטתו הרי זה משובח כלומר ממהר לקוברו. (נזיר טז) מדחין בה אליבא דבר פדא ורב מתנא כלומר זה מדחה קושיא של זה וזה מדחה קושיא של זה. (סנהדרין עב) איתיביה רב חסדא לרב הונא. (אהלות פרק ז) יצא ראשו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש פי׳ אין הורגין את הולד כדי להחיות את אמו. (ובויקרא רבה ואשה כי יזוב זוב דמה פרשת ראשו כתם פז) אתו אמרין ליהויקים נבוכדנצר בעי לך אמר להון אפשר כן אין דוחין נפש מפני נפש אתון מחיין לנפשיכון וממיתין לדידי אמרו לו לא כך עשו זקניך בשבע בן בכרי הנה ראשו מושלך אליך בעד החומה:
א. [טרייבען שטאסען.]
ואמר ליה – רבי יוחנן רבי יוסי קאי כוותיך.
ואמר ליה – פי׳ ר׳ אושעיא לר׳יוחנן רבי יוסי סבר כוותך השתא מסיק דרבי אושעיא ס״ל אליבא דר׳ יוסי דמטמא למפרע היינו מדרבנן.
והאמר ר׳ יוסי למפרע הוא מטמא. מסקנא דמלתא היא לפרושי דר׳ אושעיא סבר דלמפרע דקאמר ר׳ יוסי היינו מדרבנן:
ואמר ליה [לו] ר׳ אושעיא: ר׳ יוסי קאי כותיך [עומד בשיטתך] דאמר [שאומר] גם הוא מכאן ולהבא מטמא, ולכן אין טומאה לאחר תחילת יום השביעי סותרת. ולכאורה קשה על ר׳ אושעיא: והא [והרי] ר׳ יוסי למפרע הוא דאמר [שאומר] כמו שהבאנו קודם! אלא ודאי יש לפרש שר׳ אושעיא סבור: מאי [מה] למפרע שאמר ר׳ יוסי — כוונתו רק מדרבנן [מדברי סופרים] ולא מן התורה.
And Rabbi Oshaya said to Rabbi Yoḥanan: Rabbi Yosei holds in accordance with your opinion, as he too says that in this case one becomes impure from now and onward, and any impurity after the start of the seventh day does not cause him to forfeit the previous clean days. The Gemara analyzes Rabbi Oshaya’s statement: But didn’t Rabbi Yosei say that the impurity is retroactive, as stated above? Rather, Rabbi Oshaya must certainly hold as follows: What is the meaning of Rabbi Yosei’s ruling that he is impure retroactively? It means that he is rendered impure only by rabbinic law, but not by Torah law.
הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְרַבִּי יוֹסֵי מִכְּדִי סָבַר מִקְצָת הַיּוֹם כְּכוּלּוֹ זָבָה גְּמוּרָה דְּמַיְיתָא קׇרְבָּן הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לָהּ כֵּיוָן דְּחָזְיָא בְּפַלְגֵיהּ דְּיוֹמָא אִידַּךְ פַּלְגֵיהּ דְּיוֹמָא סָלֵיק לַהּ לְשִׁימּוּר אב״א דְּקָא שָׁפְעָה תְּלָתָא תְּלָתָא יוֹמֵי בַּהֲדֵי הֲדָדֵי ואב״אוְאִיבָּעֵית אֵימָא דְּחָזְיָא תְּלָתָא יוֹמֵי סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה דְּלָא הֲוַאי שְׁהוּת דְּסָלֵיק לֵיהּ לְמִנְיָינָא.:

The Gemara poses a question with regard to Rabbi Yosei’s statement: And as to Rabbi Yosei, now, he holds that the status of part of the day is like that of an entire day. How can you find a full-fledged zava who brings an offering? Since she sees a discharge at the midpoint of the day, the other half of the day counts for her as a full day of observing, as part of the day is considered to be like all of a day. The Gemara answers: If you wish, say that she continuously discharges blood for three days consecutively. And if you wish, say that she saw a discharge on three consecutive days close to sunset. In that case she is impure on each occasion at the end of one day and the beginning of the next, so that there was not any time to become pure on the following day so as to be included for her counting of a clean day corresponding to an impure one.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ורבי יוסי מכדי סבר מקצת היום ככולו – דכל האי דקא משנינן לעיל דמכאן ולהבא מטמא שינויי דחיקי נינהו ומיהו שמעתין איתא כרב.
זבה גמורה – דבעינן ג׳ ימים רצופים כדאמר מי תלה הכתוב את הזבה בימים היכי משכחת לה.
והא כיון דחזיא בפלגיה דיומא – ביום שני מחצות ואילך אידך פלגא דמבקר עד חצות עולה לה לשימור כאילו נשמר יום אחד בטהרה והוה לה הפסק: ע״א ור׳ יוסי מכדי שומרת יום כנגד יום כיון דקאמר דטעמא הוי משום דמקצת היום ככולו וכך שמענו כאן מפ״י המור״ה אבל בכיצד צולין במסכת פסחים שמעינן דמכאן ולהבא קמיבעיא לן דלר׳ יוסי זבה גמורה היכי משכחת לה ולא מפ״י המור״ה.
איבעית אימא בשופעת – כל היום [תלתא יומי] בהדי הדדי.
ואיבעית אימא – שלשה יומי בין השמשות סמוך לשקיעת החמה דכי ראתה בשבת אחר שקיעת החמה הוי טמאה כל יום ראשון וכי חזרה וראתה ביום ראשון שנית סמוך לשקיעת החמה הויא טמאה כל יום שני וכן שלישי דלא הויא שהות דטהרה ביני וביני כלל ולא הוי סליק למניינא דשומרת יום כנגד יום דהא לא הואי שהות.
זבה גמורה היכי משכחת לה – דמכאן ולהבא מטמינן לה וכל יומא טומאה באפי נפשה היא וכיון דחזיא היא בפלגא דיומא אידך פלגא דיומא הוא קא סליק לה לשימור ואע״פ שלא טבלה בינתים מכי ראתה ביום י״א וביום י״ג וביום ט״ו דלא הויא זבה ואע״ג שלא טבלה בינתים דבעינן שתראה ג׳ ימים רצופים: הלשון ק״ק אמאי קאמר אידך פלגא דיומא דבקיצור הוה מצי למימר אידך יומא סליק ליה שימור ובדוחק יש לפרש ראתה י״א דכיון דחזיא ביום ב׳ בפלגא דיומא אידך פלגא דיומא שהיה לפני שראתה סליק ליה שימור וקשה ואמאי לא משכחת לה דרואה שלשה לילות דהשתא היא טמאה בתחילת היום ופי׳ בקונטרס בכיצד צולין (פסחים דף פא.) לפי הדברים למ״ד מקצת היום ככולו ותחילת הלילה תהא נמי ככולה לספירה ובתחילת הלילה סליק לה שימור ואין צריך עלות השחר. ולי נראה דמשנה שלימה היא בפרק תינוקת (נדה דף עב.) ושוין ברואה יום י״א וטבלה לערב [ושמשה] שמטמאין משכב ומושב למפרע ומוכח התם דתחילת הלילה לא הוי שימור ונראה לר״ת דכי היכי דלר׳ יוסי תחילת יום הוי שימור ה״נ ראתה בלילה סוף היום דלמחר שאינה רואה עולה לשימור דכך לי סוף היום כתחילת היום ובהכי ניחא לישנא כיון דחזאי בפלגא דיומא אידך פלגא דאותו יום עצמו בסופו הוה ליה שימור וצ״ל דודאי בזבה גדולה לא אמר ר׳ יוסי דיום שלישי יהיה ממנין של ז׳ של טהרה דהא בפרק תינוקת (שם דף סט. ושם) קאמר דכותאי יום שפוסקת בו מונה אותו למנין ז׳ והטעם דמצינו דבסוף הספירה מקצת היום ככולו דזב וזבה טובלין ביום הילכך בזבה קטנה דתחילת הספירה מקצת היום ככולו אבל בתחילת ספירת זבה גדולה שזקוקה לספור ז׳ אז לא אמרי׳בתחילת ספירת׳ ז׳ נקיים מקצת היום ככולו: והא דעביד ק״ו (ר״ה דף י.) ומה נדה שאין תחילת יום כסופו דטבלה בלילה מהני סוף יום כתחילתו דלא בעיא כ״א ז׳ ימים ויום שפוסקת בו [שנה] שתחילתו עולה בסופו אינו דין שסופו עולה בתחילתו לימא זבה גדולה תוכיח דתחילת יום כסופו דטובלת ביום וסופו לאו כתחילתו אלא ודאי רבא לא עביד הקל וחומר אליבא דר׳ יוסי ומיהו לפירוש רש״י ניחא דלא מצי למימר זבה תוכיח.
ומשני דחזיא שלשה יומין סמוך לשקיעת החמה דלא הוי שהות דסליק לה למניינא – לפי [שהם] מסובבין בטומאה בתחילת היום ובסופו וליכא בהם שימור כלל וכן יום שלישי טמא בתחילתו והרי שלשה ימים רצופין טמאין דמקצת יום שלישי ככולו ואין בהן שימור בינתים.
ור׳ יוסי מכדי קסבר מקצת היום ככולו זבה גמורה היכי משכחת לה – כיון דחזאי בפלגא דיומא סליק לה שימור כשראתה ביום א׳ וביום ב׳ תחלת יום ב׳ הרי שימור ליום ראשון וטהרה מאותה ראיה וכשרואה אח״כ מכאן ולהבא היא מטמא ולא מצטרף בהדיה יום ראשון להיותה זבה:
כגון ששפעה ג׳ ימים ולא היה לה טהרה בינתיים לשימור:
ואי בעית אימא כגון דחזאי ג׳ יומי סמוך לשקיעת החמה – שהתחילה קצת מבעוד יום וראתה עד הלילה נמצאת בכל יום טמאה תחלתו וסופו ולא סליק לה שיעור:
סליק פירקא
איבעית אימא כגון דשפעה שלשה ימים בהדי הדדי. לאו דוקא דהוא הדין אם שפעה סוף יום ראשון וכל יום שני ותחלת שלישי דליכא מניינא כלל והאי נמי מקרי תלתא יומי. סמוך לשקיעת החמה דליכא שהות למניינא ולא הוי שימור שהות ביום. ולא קאי תלתא יומי אסמוך לשקיעת החמה דהאי בשני בין השמשות סגי כדאיתא בהדיא בכיצד צולין. אי נמי ברואה בשני בין השמשות דהשתא הוי סוף יום ראשון ותחלת יום שני וסוף יום שני ותחלת יום שלישי (דהוי) דהוו שלושה ימים רצופים. ונראה מדלא אוקמא ברואה בלילות אלמא סבירא לתלמודא לר׳ יוסי דלילה חשיב שימור וכי היכי דאמר מקצת היום ככולו בתחלת היום הכי אמרינן בתחלת הלילה. וכן פירש רש״י בפרק כיצד צולין. אבל אינו נראה לרי״ץ דאם כן זבה קטנה תטבול בלילה. ופירש הרי״ץ דכי היכי דאית ליה לר׳ יוסי מקצת היום ככולו והוי שימור ליום שלפניו הכי נמי אית ליה מקצת היום ככולו בסופו שמראיה ואילך הוי ככולו והוי שימור לראיה שבתחלת היום. הר׳ עזריאל ז״ל:
ואיבעית אימא דחזאי תלתא יומי סמוך לשקיעת החמה. כלומר דחזאי תלתא יומי על ידי סמוך לשקיעת החמה כגון שראתה שני בין השמשות ובין השמשות מקצתו יום ומקצתו לילה. וראתה בין השמשות של יום ראשון הרי ראתה סוף יום ראשון ותחלת יום שני. וביום שני ראתה כמו כן בין השמשות הרי סוף חצי שני ותחלת שלישי. ובפרק כיצד צולין מפרש בהדיא כגון שראתה שני ימים בין השמשות. ויש לתמוה אמאי לא משני ברואה בלילות פירוש שרואה בכל יום קודם עמוד השחר מעט ושופעת עד לאחר עמוד השחר. אי נמי רואה בלילה ממש שתחלת היום אינה עולה לה לשימור אלא כשפסק מבעוד יום. ועל כרחך דליכא למימר דתחלת הלילה עולה לשימור דבפרק שני דמגלה תנן וכן שומרת יום כנגד יום לא תטבול עד שתהא הנץ החמה. ומסקינן בגמ׳ משום דבעינן שימור ביממא. ולכך פירש ר״י דהכי קאמר ולר׳ יוסי כיון דאית ליה זבה שראתה בשביעי שלה אינה סותרת אם כן סבירא ליה דבסוף ספירה מקצת היום ככולו. ואם כן הוא הדין נמי דאית ליה כשפוסקת באמצע היום שהיא עולה לה סוף היום ככולו לשימור דמאי שנא סוף היום מתחלתו. ומשני בשופעות כלומר שמתחלת לראות מבעוד יום ושופעת עד הלילה. אי נמי בין השמשות דהשתא ליכא למיחשב שימור לא בסוף היום ולא בתחלתו. וא״ת והיכי מצי סבר דסוף היום עולה לשימור. והא בפרק תנוקת אמר רב זבה שהפרישה בטהרה בשלישי שלה סופרת למנין שבעה. ופריך עלה תלמודא לימא רב ככותאי אמרה לשמעתיה דאמר יום שפוסקת בו סופרתו למנין שבעה. יש לומר דודאי בזבה גדולה אין עולה לה סוף יום אבל בזבה קטנה עולה. ויש ליתן טעם בדבר דבסוף ספירה אשכחן דסבירא ליה מקצת היום ככולו והוא הדין בשומרת יום שיעלה לה מקצת היום ככולו אף בתחלת ספירה לפי שבתחלה היא סופה שבאותו יום היא טובלת. אבל בתחלת ספירה דזבה גדולה ודאי לא אמר ר׳ יוסי שיעלה מקצת היום ככולו. ודוקא בתחלת היום הספירה או סוף היום הראיה סבירא ליה לר׳ יוסי שעולה ככולו אבל מקצת היום באמצע ודאי לא אמר ר׳ יוסי. תוספי הרא״ש ז״ל:
סליק פרק הריני נזיר קמאפרק מי שאמר קמא
על עצם שיטתו של ר׳ יוסי שואלים: ור׳ יוסי, מכדי סבר [הרי סבור] הוא מקצת היום ככולו, אם כן זבה גמורה דמייתא [שמביאה] קרבן היכי משכחת לה [איך אתה מוצא אותה]? שהרי כיון דחזיא בפלגיה דיומא [שהיא רואה דם בחצי היום], אם מקצת היום ככולו, אם כן אידך פלגיה דיומא סליק [חצי היום האחר הולך] לה לשימור, שהרי בכל פעם אנחנו רואים את מקצת היום ככולו! ומשיבים: איבעית אימא [אם תרצה אמור] דקא שפעה היא שופעת דם] בלי הפסק תלתא תלתא יומי בהדי הדדי [שלושה ימים יחד, רצופים]. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: דחזיא תלתא יומי [שרואה דם שלושה ימים] סמוך לשקיעת החמה ונמצא שנטמאת בכל יום בסוף היום ובראשית היום הבא שלא הואי [היתה] לה שהות ביום הבא להיטהר דסליק ליה למניינא [שתעלה לה למנין] של יום טהרה כנגד יום הטומאה.
The Gemara poses a question with regard to Rabbi Yosei’s statement: And as to Rabbi Yosei, now, he holds that the status of part of the day is like that of an entire day. How can you find a full-fledged zava who brings an offering? Since she sees a discharge at the midpoint of the day, the other half of the day counts for her as a full day of observing, as part of the day is considered to be like all of a day. The Gemara answers: If you wish, say that she continuously discharges blood for three days consecutively. And if you wish, say that she saw a discharge on three consecutive days close to sunset. In that case she is impure on each occasion at the end of one day and the beginning of the next, so that there was not any time to become pure on the following day so as to be included for her counting of a clean day corresponding to an impure one.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
פרק ג – מי שאמר
(3) מתני׳מַתְנִיתִין: אמִי שֶׁאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר מְגַלֵּחַ יוֹם שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד וְאִם גִּילַּח לְיוֹם שְׁלֹשִׁים יָצָא הֲרֵינִי נָזִיר שְׁלֹשִׁים יוֹם אִם גִּילַּח לְיוֹם שְׁלֹשִׁים לֹא יָצָא.

Chapter 3
MISHNA: One who said: I am hereby a nazirite, without specifying how long his term of naziriteship would last, shaves his hair on the thirty-first day after the start of his naziriteship, as an unspecified term of naziriteship lasts thirty days. And if he shaved on the thirtieth day, he has fulfilled his obligation. If he explicitly said: I am hereby a nazirite for thirty days, then, if he shaved on the thirtieth day, he has not fulfilled his obligation. Since the naziriteship would have been for thirty days even without him stating: For thirty days, this addition is understood to indicate that he will observe naziriteship for a full thirty days.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ מי שאמר הריני נזיר מגלח יום שלשים ואחד – לרב מתנא כדאית ליה דאנזירות סתם קאי ואין נזירות פחות מל׳ יום ולבר פדא כדאית ליה דמוקי לה כגון דנעשה כאומר שלימים וכולה מתני׳ הכי מפורש בפ״ק לרב מתנא כדאית ליה ולבר פדא כדאית ליה.
מתני׳ מי שאמר הריני נזיר מגלח יום שלשים ואחד – בפרק קמא (לעיל דף ה:) מייתינן ליה ופי׳ רב מתנא ובר פדא כדאית להו.
מי שאמר הריני נזיר מגלח ליום שלשים ואחד ואם גילח יום שלשים יצא הריני נזיר שלשים יום אם גילח יום ל׳ לא יצא – בפרק קמא העמדנו לרב מתנה דאמר סתם נזירות ל׳ יום משום הכי קאמר מגלח ליום ל״א והאי1 דקתני אם גילח ליום ל׳ יצא משום דקסבר מקצת היום ככולו אבל אם פירש ל׳ יום אם גילח יום ל׳ לא יצא דמה לו לפרש ל׳ יום כיון דסתם נזירות הוא ל׳ יום אלא להכי פירש שיהו שלימים ולא אמרינן מקצת היום ככולו. ובר פדא סבר סתם נזירות כ״ט ימים והאי דתני מגלח ליום ל״א חומרא בעלמא משום דנעשה כאומר שלימין. אבל אם גילח יום ל׳ יצא, דאחר מלאת הוא ולאו משום דסבר מקצת היום ככולו. ואם פירש ל׳ יום אל יגלח אלא ביום ל״א שהרי פירש ל׳.
1. בכ״י ששון 557 נכפלה מלת: ״והאי״.
לענין ביאור זה ששאלו לרבי יוסי דקאמר מקצת היום ככלו זבה גדולה לקרבן היכי משכחת לה כך פירושה מכיון שהוא סובר שמאחר שתחלת היום שלה בטהרה נעשה ככלו וכשחוזרת ורואה נעשה כרואה למחר היאך אתה מוצא זבה גדולה לקרבן והרי מקצת היום נעשה שמור למקצתו והעמידה בששופעת כל שלשה בלא הפסק או שרואה שלשה רצופים בתחלת הלילה שאין לה בתחלת היום אפי׳ מקצתו בטהרה ואף הוא אינו סובר מקצת היום אלא בתחלתו ויש מפרשים לדעתו שאף בסופו כן וזה שאמר דחזאי תלתא יומי סמוך לשקיעות החמה פירושו שתהא הראיה בשופעת מסוף הים לתחילת היום שנמצא שאין כאן לא תחלת יום ולא סוף יום בטהרה:
ונשלם הפרק תהלה לאל:
מי שאמר הריני נזיר מגלח ליום ל״א – לרב מתנא דאמר סתם נזי׳ ל׳ יום הילכך מגלח יום ל״א. ולבר פדא סתם נזי׳ כ״ט יום והיה לו לגלח יום ל׳ אלא כדמפרש לעיל נעשה כאומר שלימים:
ואם גלח יום ל׳ יצא לבר פדא ניחא דמדאורייתא דינא הכי לגלח יום ל׳ ולרב מתנא מפ׳ לעיל משום דמקצת היום ככולו. הריני נזיר ל׳ יום אם גילח יום ל׳ לא יצא. אף בר פדא מודה בהא כיון דאמר ל׳ יום דבעי׳ ל׳ יום שלימים:
מי שאמר הריני נזיר מגלח ליום שלשים ואחד. לרב מתנא סתם נזירות שלשים יום הלכך מגלח יום אחד ושלשים. ולבר פדא סתם נזירות כ״ט יום והיה לו לגלח יום שלשים. אלא כדמפרש לעיל נעשה כאומר שלמים. ואם גילח יום שלשים יצא. לבר פדא ניחא דמדאורייתא דינא הכי לגלח יום שלשים. ולרב מתנא מפרש לעיל משום דמקצת היום ככולו. הריני נזיר שלשים יום אם גילח יום שלשים לא יצא. (אך) אף בר פדא מודה בהא כיון דאמר שלשים יום בעינן שלושים יום שלמים. הרא״ש ז״ל בפירושיו:

פרק ג

(4) א משנה מי שאמר ״הריני נזיר״ סתם, ולא פירש כמה ימים יהיה נזיר — מגלח את שערו ביום שלשים ואחד לתחילת הנזירות, ואם גילח ליום שלשים — יצא. אם אמר במפורש ״הריני נזיר שלשים יום״ — אם גילח ליום שלשים לא יצא, אלא חייב להשלים שלושים יום בנזירות ולגלח ביום שלושים ואחד.

Chapter 3

(4) MISHNA: One who said: I am hereby a nazirite, without specifying how long his term of naziriteship would last, shaves his hair on the thirty-first day after the start of his naziriteship, as an unspecified term of naziriteship lasts thirty days. And if he shaved on the thirtieth day, he has fulfilled his obligation. If he explicitly said: I am hereby a nazirite for thirty days, then, if he shaved on the thirtieth day, he has not fulfilled his obligation. Since the naziriteship would have been for thirty days even without him stating: For thirty days, this addition is understood to indicate that he will observe naziriteship for a full thirty days.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מִי שֶׁנָּזַר שְׁתֵּי נְזִירוֹת מְגַלֵּחַ אֶת הָרִאשׁוֹנָה יוֹם שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד וְאֶת הַשְּׁנִיָּה יוֹם שִׁשִּׁים וְאֶחָד וְאִם גִּילַּח אֶת הָרִאשׁוֹנָה יוֹם שְׁלֹשִׁים מְגַלֵּחַ אֶת הַשְּׁנִיָּה יוֹם שִׁשִּׁים וְאִם גִּילַּח יוֹם שִׁשִּׁים חָסֵר אֶחָד יָצָא.

One who accepted two terms of naziriteship shaves at the close of the first naziriteship on the thirty-first day, and at the close of the second term on the sixty-first day. Since his second term of naziriteship begins after shaving on the thirty-first day, the sixty-first day of the first term is the thirty-first day of his second term. And if he shaved for the first term on the thirtieth day, he shaves for the second term on the sixtieth day, which is the thirty-first day after the start of his second term of naziriteship. And if he shaved for the second term on day sixty less one, he has fulfilled his obligation, as this is the thirtieth day of his second term.
קישוריםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פרק שלישי:
מי שנזר שתי נזירות שקיבל על עצמו בנדר לנהוג שתי נזירויות — מגלח את שערו על הנזירות הראשונה ביום שלשים ואחד, ואת השניה ביום ששים ואחד שכיון שנזירותו החלה כבר ביום השלושים ואחד לאחר שגילח, נמצא מגלח לאחר שלושים יום. ואם גילח את הראשונה ביום שלשים — מגלח את השניה ביום ששים (שהוא יום שלושים ואחד לתחילת הנזירות השניה), ואם גילח את השניה ביום ששים חסר אחד — גם הוא יצא, שהרי בדיעבד אם גילח ביום שלושים לנזירות — יצא.
One who accepted two terms of naziriteship shaves at the close of the first naziriteship on the thirty-first day, and at the close of the second term on the sixty-first day. Since his second term of naziriteship begins after shaving on the thirty-first day, the sixty-first day of the first term is the thirty-first day of his second term. And if he shaved for the first term on the thirtieth day, he shaves for the second term on the sixtieth day, which is the thirty-first day after the start of his second term of naziriteship. And if he shaved for the second term on day sixty less one, he has fulfilled his obligation, as this is the thirtieth day of his second term.
קישוריםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְזוֹ עֵדוּת הֵעִיד רַבִּי פַּפְּיָיס עַל במִי שֶׁנָּזַר שְׁתֵּי נְזִירוֹת שֶׁאִם גִּילַּח אֶת הָרִאשׁוֹנָה יוֹם שְׁלֹשִׁים מְגַלֵּחַ אֶת הַשְּׁנִיָּה לְיוֹם שִׁשִּׁים וְאִם גִּילַּח לְיוֹם שִׁשִּׁים חָסֵר אֶחָד יָצָא שֶׁיּוֹם שֶׁל שְׁלֹשִׁים עוֹלֶה לוֹ מִן הַמִּנְיָן.

And this testimony was attested to by Rabbi Pappeyas, who heard from his teachers with regard to one who vowed to observe two terms of naziriteship, that if he shaved for the first term on the thirtieth day, he shaves for the second term on the sixtieth day. And if he shaved for the second term on the day sixty less one, he has fulfilled his obligation, because the thirtieth day of the first term of naziriteship counts as part of his tally of the second term.
עין משפט נר מצוהתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שיום ל׳ עולה לו מן המנין – לרב מתנא עולין למנין ימי נזירות דראשון דמדאורייתא ל׳ וכן למנין שני עולה לו מדאורייתא דבעינן שלשים דאורייתא ולבר פדא אין צריך למנות נזירות ראשון שכבר נשלם מיום כ״ט ותגלחת ראשונה נעשית ביום ל׳ כדין תורה ודקאמר במתניתין דיום ל׳ עולה לו מן המנין היינו לענין נזירות שני כדי שגם תגלחת שניה תהיה ביום ל׳ שהרי גילח ביום [ששים] חסר אחד.
וזו עדות העיד ר׳ פפייס, שקיבל מרבותיו על מי שנזר שתי נזירות, שאם גילח את הראשונה ביום שלשים מגלח את השניה ליום ששים, ואם גילח את השניה ליום ששים חסר אחד יצא, משום שיום של שלשים של מנין ראשון עולה לו מן המנין לנזירות השניה.
And this testimony was attested to by Rabbi Pappeyas, who heard from his teachers with regard to one who vowed to observe two terms of naziriteship, that if he shaved for the first term on the thirtieth day, he shaves for the second term on the sixtieth day. And if he shaved for the second term on the day sixty less one, he has fulfilled his obligation, because the thirtieth day of the first term of naziriteship counts as part of his tally of the second term.
עין משפט נר מצוהתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) מִי שֶׁאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר גנִטְמָא יוֹם שְׁלֹשִׁים סוֹתֵר אֶת הַכֹּל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֵינוֹ סוֹתֵר אֶלָּא שִׁבְעָה הֲרֵינִי נָזִיר שְׁלֹשִׁים יוֹם נִטְמָא יוֹם שְׁלֹשִׁים סוֹתֵר אֶת הַכֹּל הֲרֵינִי נָזִיר מֵאָה יוֹם נִטְמָא יוֹם מֵאָה סוֹתֵר אֶת הַכֹּל ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֵינוֹ סוֹתֵר אֶלָּא שְׁלֹשִׁים נִטְמָא יוֹם מֵאָה וְאֶחָד דסוֹתֵר שְׁלֹשִׁים יוֹם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֵינוֹ סוֹתֵר אֶלָּא שִׁבְעָה.:

One who said: I am hereby a nazirite, without further specification, if he became ritually impure through contact with a corpse on the thirtieth day of his term of naziriteship, it negates the entire tally, and he must start his naziriteship afresh. Rabbi Eliezer says: It negates only seven days, which he must observe until his purification, after which he brings his offerings. If he said: I am hereby a nazirite for thirty days, and he became impure on the thirtieth day, everyone agrees that it negates the entire tally. If he said: I am hereby a nazirite for one hundred days, if he became impure on the one hundredth day, it negates the entire tally. Rabbi Eliezer says: It negates only thirty days, and he observes the final thirty days again. If he became impure on the one hundred and first day before bringing his offerings, it negates only thirty days, but does not negate all of the observed days. Rabbi Eliezer says: It negates only seven days.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ ר״א אומר אינו סותר אלא שבעה – כדי שיביא קרבנו בטהרה וכדפרשינן בפרק קמא לבר פדא כדאית ליה דקסבר ר׳ אליעזר אחר מלאת הוא שאין נזירות אלא כ״ט ולכך אינו צריך לסתור אלא ז׳ וכדאמרינן נמי קים להו לרבנן דאין תגלחת כדי לכוף ראשו לעיקרו בפחות מז׳ יום ולרב מתנא כדאית ליה דטעמא דר׳ אליעזר משום דמקצת היום ככולו.
הריני נזיר נטמא יום ל׳ סותר הכל – לרב מתנא סותר מן התורה ומביא קרבן טומאה וחוזר ומונה שלשים יום נזירות טהרה ולבר פדא סותר הכל מדרבנן דיום כ״ט נשלם הנזירות וסותר מדרבנן גזירה להיכא דאמר הריני נזיר ל׳ יום ואינו מביא קרבנות נזיר טמא.
רבי אליעזר אומר אינו סותר אלא שבעה – לבר פדא לא גזרינן ולרב מתנא אליבא דר״א ס״ל מקצת היום ככולו ואפילו נטמא קודם הבאת קרבנותיו ורבנן אית להו דלא אמרי׳ מקצת היום ככולו אלא היכא דהביא קרבנותיו בטהרה ביום ל׳ דיצא כאילו הביאם ביום ל׳ ואחד.
הריני נזיר ל׳ יום נטמא יום ל׳ סותר את הכל – ולא פליג ר״א לרב מתנא דאמר דסתם נזירות ל׳ יום והכא מיתורא דלישנא דקאמר ל׳ הוי כאילו אמר שלימים הילכך אפי׳ לר״א דאמר דמקצת היום ככולו סותר הכל (ולבר פדא דלית ליה מקצת היום ככולו) דהכא אמר ל׳ הוי ממנין הנזירות כיון שפירש ל׳ יום וא״ת מ״מ אמאי סותר הכל לר״א הא לר״א דריש לקמן בברייתא דהריני נזיר מאה יום ונטמא יום מאה יכול יסתור הכל ת״ל והימים הראשונים יפלו מכלל דאיכא אחרונים וזה אין לו אחרונים וה״נ כי נטמא ביום ל׳ אין לו אחרונים והל״ל דלא סתר הכל ונ״ל דכיון דאמר ל׳ א״כ יום ל׳ הוי יום מלאת ודרשינן וזאת תורת הנזיר ביום מלאת נטמא ביום מלאת תן לו תורת נזיר ולקמן נמי בברייתא גבי נטמא בסוף מאה לא קממעיט להו מוהימים יפלו אלא דאינו סותר כל מאה אבל שלשים יום ודאי סותר כדקתני בסמוך במתני׳ נטמא יום מאה דלר״א סותר שלשים אבל ברישא כי אמר הריני נזיר סתמא דקאמר ר״א אינו סותר אלא שבעה כי נטמא ביום שלשים לבר פדא ניחא משום דמיום כ״ט פסק מנין נזירותו ויום שלשים אינו יום מלאת כיון דלא אמר שלשים בפירוש וגם לת״ק דסותר אינו אלא מדרבנן לבר פדא ולא מייתי קרבן טומאה ולרב מתנא נמי דקאמר מקצת היום ככולו הילכך יום ל׳ אינו יום מלאת דהוי כאילו כלה כל אותו יום [כיון] דעשה מקצת בנזירות אבל בסיפא מחשב כאילו אמר שלימים לרב מתנא לא אמרינן מקצת היום ככולו הילכך הוי שפיר יום שלשים מלאת דלכך סותר לר׳ אליעזר מדרשא דזאת תהיה תורת הנזיר ולתנא קמא דאמר הכל סותר בנזיר סתמא לרב מתנא הוי מן התורה דהוי ממנין הנזירות ומקצת היום ככולו דאמרי רבנן היכא [דלא] נטמא: הגה״ה ובסיפא דהריני נזיר מאה יום ונטמא יום מאה סותר [שלשים] לרבי אליעזר מדרשא דזאת תהיה וגו׳ וצ״ל לרב מתנא מאי שנא מרישא כי נדר סתם ונטמא יום שלשים דחשבינן ליה לרבי אליעזר אליבא דרב מתנא כנטמא אחר מלאת ומשום מקצת היום ככולו הכי נמי כי נדר מאה יום נחשביה ליום מאה כאחר מלאת דנימא מקצת היום ככולו (הריני נזיר מאה דליכא יתור) ותירצו התוספות לעיל (נזיר ו:) דמיירי דאמר הריני נזיר מאה יום שלימים ובזה ניחא דהשתא ליכא למימר מקצת היום ככולו בסיפא והסוגיא מתיישבת בפ״ק (נזיר ו:) דמייתי הך דנזיר שלשים ונטמא יום שלשים כו׳ סותר הכל בשלמא לרב מתנא אלא כו׳ א״ל בר פדא אימא סיפא ר׳ אליעזר אומר אינו סותר כי אם ז׳ והשתא היכי מוכח לעולם אימא לך משך נזירות ל׳ והא דאינו סותר כי אם ז׳ לר״א [משום] דאין כאן ימים אחרונים ולרב מתנא נמי מאי דוחקיה דסבר דמקצת היום ככולו לימא טעמא דר״א משום דליכא ימים אחרונים ולמאי דפרישי׳ ניחא דאם היה יום שלשים ממנין הנזירות לבר פדא ולרב מתנא נמי אי לאו דאמרינן מקצת היום ככולו היה סותר הכל מדרשא דזאת תורת הנזיר ע״ד כא״ן הגה״ה: זאת הגה״ה ממורי רבינו יצחק בהר׳ יצחק זצ״ל. נראה דלכ״ע בין לרב מתנא ולבר פדא קרא דזאת תורת הנזיר וקרא דימים הראשוני׳ איירי במאה שלימים. נראה דלפי הגה״ה זאת ר״ל דלא בנזירות מועטת דרשא דזאת כדפרישי׳ בפ״ק (נזיר ו:) בשם מהר״ף נ״ע וכן דרשא דקרא דמן הימים הראשונים מכלל דאיכא אחרונים [לא] דרשינן בנזירות מועטת אלא בנזירות ארוך דלמאה יום ובהכי נמי מתיישב הסוגיא.
הריני נזיר מאה יום נטמא יום מאה סותר הכל – שהוא אחרון של נזירותו ולרבנן לא אמרינן מקצת היום ככולו היכא דנטמא ולא הביא קרבנותיו.
ולרבי אליעזר אינו [סותר] אלא שלשים – מן הדין היה לו לסתור הכל לבר פדא דלא אמרינן מקצת היום ככולו ולרב מתנא נמי פרשינן בפ״ק דאמר שלימים והיה לו לסתור את הכל אלא מדרשא דזאת תורת הנזיר גזירת הכתוב הוא דאינו סותר אלא ל׳ יום.
נטמא ביום ק״א סותר שלשים – מדרבנן בעלמא הוא ולכך אינו סותר אלא שלשים דהואיל ויום ק״א יום תגלחת ויום הבאת קרבנותיו גזרי׳ אטו היכא דנטמא ביום שלשים היכא דאמר הריני נזיר סתמא והוי (כמו) יום שלשים יום תגלחת מה״ת לרב מתנא משום דאמר מקצת היום ככולו ולבר פדא שמיום כ״ט נשלם הנזירות וביום שלשים מגלח מה״ת ואם נטמא ביום שלשים סותר לרב מתנא מה״ת וגזרי׳ יום ק״א אטו יום שלשים ולבר פדא ביום שלשים סותר מדרבנן אטו היכא דאמר הריני נזיר שלשים וכן נטמא ביום אחד ומאה שהוא יום תגלחת גזרו אטו יום ל׳ דאי לא הא לא קיימא הא שגם יום ל׳ הוא יום תגלחת וה״ה לעיל הוה מצי למיתני הכי גבי הריני נזיר נטמא יום ל״א דסותר הכל מדרבנן [אבל] ודאי נטמא יום ק״ב אינו סותר שלשים רק [שבעה] שיטהר ויביא קרבנותיו.
ור״א אומר אינו סותר אלא ז׳ – דלא גזר יום ק״א אטו יום ל׳ דביום ל׳ גופיה לא סתר לר׳ אליעזר ואע״ג דלבר פדא דאמר הריני נזיר סתמא ונטמא יום אחד דנזירותו פסק כבר מיום כ״ט ויום ל׳ הוי תגלחת מה״ת אבל יום ל׳ ואחד הוי יום דבתר תגלחת והוי [כמו] ק״ב.
מי שאמר הריני נזיר וניטמא יום ל׳ סותר את הכל ר׳ אליעזר אומר לא סתר אלא שבעה הריני נזיר ל׳ יום וניטמא יום ל׳ סותר את הכל – פירוש: רב מתנה מפרש דסתם נזיר ל׳ יום והילכך בשניטמא יום ל׳ תוך מלאת הוא וסתר את הכל. ור׳ אליעזר דאמר לא סתר אלא שבעה סבירא ליה דמקצת היום ככולו והילכך אחר מלאת ניטמא וכל מי שניטמא אחר מלאת אינו סותר אלא שבעה שיזה שלישי ושביעי וייעשה תגלחת טהרה אבל תגלחת טומאה אינו מגלח שאין תגלחת טומאה אחר מלאת אבל אם פירש ל׳ יום וניטמא יום ל׳ סותר הכל אפילו לר׳ אליעזר שאין לומר כאן מקצת היום ככולו כיון שפירש ל׳ והילכך תוך מלאת ניטמא ותנא קמא לית ליה מקצת היום ככולו ואפילו בנזירות סתם נמי אמר דסתר את הכל ובמתני׳ דלעיל נמי דתנן אם גילח יום ל׳ יצא ר׳ אליעזר היא ובר פדא סבר טעמא דר׳ אליעזר משום דקסבר סתם נזירות כ״ט יום ויום ל׳ הוי אחר מלאת והילכך לא סתר אלא שבעה עד שיטהר ותנא קמא ודאי דאמר סתר את הכל סבר דסתם נזירות ל׳ יום ואנא דאמר כר׳ אליעזר. ואין לפרש כאן משום חומרא בעלמא שלא היו מצריכים אותו תגלחת טומאה וקרבן בלי צורך להביא חולין לעזרה. אלא ודאי פליגי.
הריני נזיר מאה יום וניטמא יום מאה סותר את הכל ר׳ אליעזר אומר לא סתר אלא ל׳ – בפרק קמא אקשינן מינה לרב מתנה דאמר דסבר ר׳ אליעזר מקצת היום ככולו ואי ס״ד סבר ר׳ אליעזר מקצת היום ככולו ניסתור שבעה אלא ש״מ דלא סבר מקצת היום ככולו ואהדר רב מתנה ואי לא סבר מקצת היום ככולו ליסתור כולהון אלא לעולם לא אמרינן בהדא מקצת היום ככולו – פירוש: מהדר רב מתנה למאן דמקשה ליה מהכא דלא סבר ר׳ אליעזר מקצת היום ככולו דאי לא סבר הכי ליסתור כולן. אלא ודאי אמת כי בהדא לא אמרינן מקצת היום ככולו מפני שפירש מאה יום וכבר אמרן לעיל דהיכא דפירש ל׳ יום לא אמר מקצת היום ככולו ומה לי מאה מה לי ל׳ ודין היה שיסתור הכל אלא כדריש לקיש.
ניטמא ביום מאה ואחד סותר שלשים ר׳ אליעזר אומר לא סתר אלא שבעה – פירוש: תנא קמא סבר אף על פי שניטמא לאחר מלאת כיון שניטמא קודם הבאת קרבנותיו צריך לגלח תגלחת טומאה וכיון שצריך לגלח תגלחת טומאה צריך עוד ל׳ לגידול שיעור דתגלחת טהרה שאין תגלחת פחותה מל׳ יום ור׳ אליעזר סבר אין תגלחת טומאה אלא בתוך מלאת ולא לאחר מלאת והילכך אינו סותר אלא שבעה כדי שיזה שלישי ושביעי ויטהר ויגלח תגלחת טהרה והוא הדין דפליגי נמי הכי בניטמא יום ל״א קודם הבאת קרבנותיו.
מי שאמר הריני נזיר וכו׳ כבר ביארנו בפתיחת המסכתא על החלק השני שבה שענינו בא לבאר זמן גלוח הן בסתם נזירות הן בנודר שתי נזירות כאחד היאך הוא נוהג בזמן הגלוח מאחת לחברתה ובביאור דין נזירות אחר שהפסיקה טומאה בנתים או שהיה טמא בתחלת נזירותו וכן בביאור ספק שנולד בזמן הנזירות ונמצאו בו כתי עדים מכחישות זו את זו היאך נדון בהם וזה החלק אמנם יתבאר ענינו בזה הפרק ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לארבעה חלקים אלו החלק הראשון בביאור זמן הגלוח הן בסתם נזירות הן בנודר שתי נזירות כאחד היאך הוא נוהג בזמן הגלוח מאחת לחברתה והשני בביאור טומאה המפסקת בנזירות והשלישי בביאור מי שהוא טמא בתחלת נזירותו הרביעי בביאור ספק שנולד בזמן הנזירות זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה על ידי גלגול כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:
והמשנה הראשונה ממנו אמנם תיוחד לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר מי שאמר הרי אני נזיר מגלח יום שלשים ואחד אם גלח יום שלשים יצא הרי אני נזיר שלשים יום אם גלח יום שלשים לא יצא מי שנזר שתי נזיריות מגלח את הראשונה יום שלשים ואחד והשניה יום ששים ואחד אם גלח את הראשונה יום שלשים מגלח את השניה יום ששים אם גלח יום ששים חסר יום אחד יצא זו עדות העיד ר׳ פופיס על מי שנזר שתי נזיריות שאם גלח את הראשונה יום שלשים מגלח את השניה יום ששים אם גלח יום ששים חסר אחד יצא שיום שלשים עולה לו מן המנין אמר הר״ם כבר אמרנו שהיתר נזירות ל׳ יום הנה הוא כאשר גלח יום ל׳ הנה עברו ממנו אולם אם אמר הריני נזיר ל׳ יום הנה יצטרך שישלים הל׳ בנזירות ויגלח ביום ל״א נחשוב יום התגלחת הראשונה מן הל׳ הקודמים ומתחלת הל׳ השניים ויהיו גם כן שלמות הל׳ השניים ויהיו גם כן שלמות נ״ט יום התשעה וחמשים כאשר הוא לשון הפסוק:
אמר המאירי מי שאמר הריני נזיר כלומר והרי סתם נזירות ל׳ יום מגלח וכו׳ ר״ל שמביא קרבנות טהרה ומגלח תגלחת טהרה ביום ל׳ ואחד מפני שהוא צריך להשלים שלשים יום בנזירותו ומגלח ביום שלשים ואחד ומ״מ אם גלח ביום ל׳ עצמו יצא וכבר פירשנוה בפרק ראשון לרב מתנא שאף על פי שעיקר הנזירות שלשים מ״מ בדיעבד מקצת היום ככלו ויום ל׳ עולה לכאן ולכאן וראיתי בתוס׳ שיכול הוא לשתות יין באמצע היום שתחלת היום משלים לראשונה וסוף היום מתחיל לשניה ואין נראה לי כן שכל שאתה אומר שהושלם הראשון הותחל השני תכף לו הא אם הזכיר נזירות בפרט אפי׳ נזירות שלשים כגון שאמר הריני נזיר ל׳ נעשה כאומר שלשים שלמים בלא שום חסרון ואין אומרין בה מקצת היום ככלו ואינו מגלח אלא ליום שלשים ואחד ואם גלח ביום שלשים לא יצא:
נזר שתי נזיריות מגלח את הראשונה לכתחלה ביום ל״א כמו שביארנו בחברתה ואת השניה ביום ס״א שהרי נזירות שניה ביום ל״א ונמצאו שלשים שלה כלים ליום ס׳ ומצות גלוחו לשניה ביום ששים ואחד ואם גלח את הראשונה ביום ל׳ יצא מטעם מקצת היום ככלו כמו שביארנו ומגלח את השניה לכתחלה ביום ס׳ שהרי נזירות שניה חלה ביום שלשים ונמצאו שישים שלה כלים ביום נ״ט ומצות גלוחו לשניה ביום ס׳ ואם גלח את השניה ביום ס׳ חסר אחת יצא שמאחר שנזירות ב׳ חלה ביום ל׳ לראשונה כשמגלח לשניה ביום נ״ט נמצא מגלח ביום ל׳ של שניה ויצא מטעם מקצת היום ככלו וזו עדות העיד ר׳ פפייס וכו׳:
זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא וכמו שביארנוה בפרק ראשון לדעת רב מתנא שהלכה כמותו ולא נתחדש עליה בגמ׳ דבר:
המשנה השניה והכונה בה בביאור ענין החלק השני והוא שאמר מי שאמר הריני נזיר ונטמא יום שלשים סתר את הכל ר׳ אליעזר אומר לא סתר אלא שבעה הרי אני נזיר שלשים יום ונטמא יום שלשים סתר את הכל הרי אני נזיר מאה יום ונטמא יום מאה סתר את הכל ר׳ אליעזר אומר לא סתר אלא שלשים נטמא יום מאה ואחד סתר שלשים ר׳ אליעזר אומר לא סתר אלא שבעה אמר הר״ם פי׳ אמרו השם בנזיר שנטמא והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו הנה כאשר נטמא בתוך ימי הנזירות יפלו הקודמים כלם בלי ספק ואם ביום סוף הנזירות אמרו חכמים שהוא גם כן סותר את הכל ור׳ אלעזר אומר שהוא לא סתר בלתי סתם נזירות אשר הוא ל׳ יום ואם ניטמא אחר מלאת ר״ל אחר שלמות הנזירות אמר ר׳ אלעזר שהוא סתר ז׳ לבד וחכמים אומרים סתר ל׳ יום וכבר קדם שסתם נזירות ל׳ יום ושהוא אם גלח יום שלשים יצא הנה יום שלשים כאלו והוא אחר מלאת ולזה סותר ז׳ וחכמים אומרים שמי שנטמא אחר מלאת סותר שלשים יום יאמרו סותר את הכל לפי שכל מה שהוא כלו ל׳ יום אולם אם אמר הריני נזיר ל׳ אשר יהיה בו שלשים הוא יום שלמות הנזירות ונטמא אז הנה כבר נפלו השלשים כלם לדברי הכל אם לר׳ אלעזר ל׳ לדעתו שהוא סתם שלשים וזה הנזירות אמנם הוא ל׳ ואם אצל חכמים לדעתם שהוא סתר הכל ואע״פ שהיה יותר משלשים הנה נפלו כמו שביארנו בהלכה ה׳ והלכה כחכמים:
אמר המאירי מי שאמר הריני נזיר ר״ל נזיר סתם שהוא ל׳ יום ונטמא ביום ל׳ סתר את הכל כאלו ניטמא באמצע הל׳ שאף על פי שאם גלח ביום ל׳ יצא בדיעבד מדין מקצת היום לדעת רב מתנא שהלכה כמותו כמו שביארנו בפרק ראשון הואיל ומ״מ לכתחלה אינו מגלח אלא ביום ל״א הרי יום שלשים מעיקר הנזירות וסתר את הכל הואיל ונטמא קודם הבאת הקרבנות וחייב בהזאה שלישי ושביעי ובתגלחת טומאה ובקרבנות טומאה על הסדר האמור במקראות וחוזר ומונה תחלת נזירות:
רבי אליעזר אומר לא סתר אלא שבעה ר״ל כשיעור הצריך לו להזאה וטהרה שאע״פ שהטמא משלח קרבנותיו בנזיר אינו כן דהא כתיב ונתן על כפי הנזיר מפני שהוא סובר שנשלם נזירותו מטעם מקצת היום אע״פ שלא הביא קרבנותיו והלכה כחכמים ואף בנטמא ביום ל״א קודם הבאת קרבנותיו הדין כן אבל אם אמר הריני נזיר שלשים הואיל ופירט ל׳ אף לרבי אליעזר נטמא יום ל׳ סתר את הכל שכל שפירט שלשים איפקע ליה דין מקצת היום אלא שאם נטמא ביום שלשים ואחד קודם הבאת קרבנותיו לרבנן סתר שישים ולרבי אליעזר שבעה והלכה כחכמים:
הריני נזיר מאה יום ונטמא ביום מאה סתר את הכל הואיל ונטמא קודם הבאת קרבנותיו ר׳ אליעזר אומר שלשים ומפני שהוא דורש זאת תורת הנזיר כל שנטמא ביום מלאת תן לו תורת נזיר ר״ל נזירות סתם שהוא שלשים הן לנזירות סתם הן לנזירות מרובה והלכה כחכמים שכל שנטמא ביום מלאת סתר את הכל:
נטמא יום מאה ואחד שהוא אחר מלאת קודם הבאת קרבנותיו סתר ל׳ מפני שצריך לגלח תגלחת טומאה ולגלח תגלחת טהרה לאחר ל׳ וכן הדין לנזירות מועטת רבי אליעזר אומר לא סתר אלא ז׳ כטעם הראשונה והלכה כחכמים:
זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא כדעת חכמים ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:
מי שאמר הריני נזיר נטמא יום שלשים סותר הכל. משמע דוקא יום שלשים סותר הכל אבל שלשים ואחד אינו סותר אלא שבעה אפילו נטמא קודם קרבן. והא דאמר בגמ׳ קסבר ר׳ אליעזר כל אחר מלאת ז׳ סותר אבל לרבנן סותר שלשים. הך אחר מלאת דקאמר קרי יום שלשים קודם הבאת קרבן דאם נטמא סותר ז׳ מן התורה דאית ליה מקצת היום ככולו עד לאחר קרבן. ולבר פדא סותר שלשים מדרבנן גזירה אטו שלמים ור׳ אליעזר לא גזר. אבל מכל מקום לרבנן אם נטמא יום אחד ושלשים סותר הכל לרב מתנה מדרבנן. ובפרק קמא פריך (לרב) לבר פדא מדנקט סותר הכל ולא נקט סותר משמע מן התורה. הרב עזריאל ז״ל:
נטמא ביום מאה ואחד. ביום שהקריב קרבנותיו. סותר שלשים לפי שצריך לגלח תגלחת טומאה לאלתר ואחר כך מגלח תגלחת טהרה בסוף שלשים שאין תגלחת טהרה פחות משלשים יום הלכך סותר שלשים ותו לא דקסבר משום דהוי נזיר שכלו ימיו. והוא הדין כי נטמא ביום ל״א סותר את הכל (לר׳ אליעזר) לתנא קמא דר׳ אליעזר שסובר סותר. והכי תניא בתוספתא.
ב מי שאמר ״הריני נזיר״ סתם, אם נטמא ביום שלשים — סותר את הכל, וצריך לחזור ולנהוג נזירות שלימה מתחילה. ר׳ אליעזר אומר: אינו סותר אלא שבעה ימים, וצריך למנות שבעה ימים אחרים עד שיטהר, ויביא קרבנותיו לאחר מכן. אמר ״הריני נזיר שלשים יום״, שבמקרה כזה אם גילח ביום שלושים לא יצא כמבואר לעיל, אם נטמא יום שלשים לכל הדעות סותר את הכל. אמר ״הריני נזיר מאה יום״, אם נטמא ביום מאה — סותר את הכל. ר׳ אליעזר אומר: אינו סותר אלא שלשים יום, שצריך לחזור ולמנות שלושים יום בלבד. אם נטמא ביום מאה ואחד אבל עדיין לא הביא את קרבנותיו — סותר רק שלשים יום ולא את כל זמן נזירותו. ר׳ אליעזר אומר: אינו סותר אלא שבעה.
One who said: I am hereby a nazirite, without further specification, if he became ritually impure through contact with a corpse on the thirtieth day of his term of naziriteship, it negates the entire tally, and he must start his naziriteship afresh. Rabbi Eliezer says: It negates only seven days, which he must observe until his purification, after which he brings his offerings. If he said: I am hereby a nazirite for thirty days, and he became impure on the thirtieth day, everyone agrees that it negates the entire tally. If he said: I am hereby a nazirite for one hundred days, if he became impure on the one hundredth day, it negates the entire tally. Rabbi Eliezer says: It negates only thirty days, and he observes the final thirty days again. If he became impure on the one hundred and first day before bringing his offerings, it negates only thirty days, but does not negate all of the observed days. Rabbi Eliezer says: It negates only seven days.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) גמ׳גְּמָרָא: מִי שֶׁאָמַר הֲרֵינִי נָזִיר וְנִטְמָא יוֹם שְׁלֹשִׁים סוֹתֵר אֶת הַכֹּל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֵינוֹ סוֹתֵר אֶלָּא שִׁבְעָה

GEMARA: The mishna taught: One who said: I am hereby a nazirite, and became ritually impure on the thirtieth day, it negates the entire tally; Rabbi Eliezer says: It negates only seven.
פירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מי שאמר הריני נזיר ונטמא יום ל׳ סותר את הכל – לרב מתנא סותר מן התורה ומביא קרבן טומאה לבר פדא סותר מדרבנן אטו היכא דאמר ל׳ ואינו מביא קרבן טומאה:
ור׳ אליעזר אומר אינו סותר אלא ז׳ דלא גזר – ולרב מתנא משום דסבר מקצת היום ככולו. ורבנן לית להו מקצת היום ככולו אלא אחר שהביא קרבנותיו:
הריני נזיר ל׳ יום ונטמא יום ל׳ סותר הכל דכיון דאמר ל׳ יום בעי׳ שלימים ולא אמרי׳ מקצת היום ככולו:
ר״א אומר אינו סותר אלא ל׳ כדדריש לעיל נטמא ביום מלאת תן לו תורת נזי׳:
נטמא יום ק׳ וא׳ סותר ל׳ – מדרבנן גזרו שיסתור יום תגלחת אטו יום ק׳ ולא גזרו שיסתור אלא כסתם נזיר. וה״ה סתם נזיר שנטמא ביום ל״א הוי כנטמא יום ק״ב שאינו סותר:
[ר״א אומר] אינו סותר אלא ז׳ ר״א לטעמי׳ דאפי׳ ביום ל׳ לא גזרי׳:
ג גמרא שנינו במשנה: מי שאמר ״הריני נזיר״ ונטמא ביום השלשים — סותר את הכל, ר׳ אליעזר אומר: אינו סותר אלא שבעה.
GEMARA: The mishna taught: One who said: I am hereby a nazirite, and became ritually impure on the thirtieth day, it negates the entire tally; Rabbi Eliezer says: It negates only seven.
פירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נזיר טז. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים נזיר טז., עין משפט נר מצוה נזיר טז., הערוך על סדר הש"ס נזיר טז., מיוחס לרש"י נזיר טז., תוספות נזיר טז., תוספות רי"ד נזיר טז., בית הבחירה למאירי נזיר טז. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), פירוש רא"ש נזיר טז., שיטה מקובצת נזיר טז., פירוש הרב שטיינזלץ נזיר טז., אסופת מאמרים נזיר טז.

Nazir 16a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Nazir 16a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Nazir 16a, Collected from HeArukh Nazir 16a, Attributed to Rashi Nazir 16a, Tosafot Nazir 16a, Tosefot Rid Nazir 16a, Meiri Nazir 16a, Peirush HaRosh Nazir 16a, Shitah Mekubetzet Nazir 16a, Steinsaltz Commentary Nazir 16a, Collected Articles Nazir 16a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144