בד״ה ור׳ נתן סבר כו׳ נהי דלא אתיא חזקה ועקרה לחזקה לגמרי אורועי מיהא איתרע כו׳ ומהימן דאין אדם חוטא ולא לו כו׳ עכ״ל. לכאורה הלשון תמוה ונראין כסותרין דסוף סוף מה״ט דאין אדם חוטא ולא לו עוקר לחזקה וא״כ האי חזקה דמה לי לשקר אלים טפי מהאי חזקה דזקוקה והנלע״ד בכוונת רש״י ז״ל דודאי הך חזקה דאין אדם חוטא והך חזקה דמה לי לשקר תרי מילי נינהו ותרווייהו צריכי להדדי דודאי חזקה דאין אדם חוטא ולא לו לחוד לא סגי לאפוקי מחזקה דהא בכל התורה קי״ל היכא דאיתחזק איסורא בדבר שבערוה אין ע״א נאמן ולא סמכינן אהך חזקה דאין אדם חוטא ולא לו כדפרישית לעיל בדף הקדום גבי נאמן ליתן גט ע״ש אע״כ דשאני הכא דעיקר הטעם משום מה לי לשקר דשעת קידושין דנהי דבהאי שעתא לא שייך טעמא דאין אדם חוטא ולא לו דאין כאן חטא דמאן יימר שתהא זקוקה ליבם דרוב נשים מתעברות ויולדות מ״מ במה לי לשקר לחוד איתרע חזקת זקוקה וה״ל כפלגא ופלגא ומדלא הדר ביה בשעת מיתה נאמן לגמרי דאין אדם חוטא ולא לו כן נ״ל בכוונת רש״י ובזה יובנו היטב דברי התוספ׳ בקושייתם בד״ה רבי סבר דבלשון הקושיא וא״ת נקטו טעמא דאין אדם חוטא ולא לו ובתירוצם כתבו הטעם דמה לי לשקר והיינו משום דהא בלא הא לא סגי ודו״ק:

תוספות בד״ה רבי סבר כו׳ וא״ת א״כ אמאי מוקי מתניתין כו׳ עד סוף הדיבור. ויש לדקדק דהא בלא״ה צריך לאוקמי מתניתין דהכא בדלא מוחזק באחי ומתניתין דפ׳ יש נוחלין בדמוחזק באחי מדאיצטריך תרתי כדאיתא שם מיהו בהא איכא למימר דהא גופא קשיא להו דהא ודאי לא איצטריך משנה יתירה דפ׳ יש נוחלין אלא לאשמעינן דאף ע״ג דמוחזק לן באחי ולאפוקי מדר״נ וא״כ קשיא להו הכא שפיר דר״נ גופא נמי מודה דנאמן לומר יש לי בנים אף על גב דמוחזק באחי מהאי סברא גופא דאין אדם חוטא אלא דלפ״ז לא משני התוספות שפיר בתירוץ הראשון ובאמת לענין יש לי בנים אין לחלק וא״כ הדרא קושיא לדוכתא משנה יתירה דפרק י״נ למאי קתני לה ויש ליישב לפי מאי דפרישית בסמוך דדוקא במתניתין דהכא דאיירי בשעת מיתה אין לחלק לר״נ בין איתחזק באחי או לא דלעולם נאמן להתיר מטעמא דאין אדם חוטא משא״כ במתניתין דפ׳ י״נ דאיירי אף שלא בשעת מיתה דלא שייך אין אדם חוטא ואיצטריך לאשמעינן דאפ״ה נאמן לומר יש לי בנים אף ע״ג דאיתחזק באחי והיינו כרבי דלא איצטריך לטעמא דאין אדם חוטא אלא טעמא דמה לי לשקר לחוד מהני כן נ״ל נכון ודוק היטב:

משנה המקדש את בתו סתם אין הבוגרת בכלל. ופרש״י שאמר המקדש בתי מקודשת לך ובודאי דעיקר כוונת רש״י בזה היינו שהמקדש ג״כ אמר בתך מקודשת לי סתם דאמירת האב לא מהני מידי אלא דלעיל דף נ״א ע״ב דמייתי הש״ס מתניתין דהכא ומפרש רש״י ז״ל שם שאמר אחת מבנותיך מקודשת וכבר פירשתי שיחתי שם ליישב דודאי למאי דס״ד בגמרא לאקשויי אדרבא דאמר קידושין שאין מסורין לביאה לא הוו קידושין ומשמע להמקשן דע״כ מתניתין דהכא לא איצטריך לגופא אלא לדיוקא דקטנות בכלל וא״כ ע״כ איירי בענין קשאמ״ל וס״ל לרש״י ז״ל דלא שייך קשאמ״ל באומר בתך מקודשת אלא דוקא באומר אחת מבנותיך כדפרישנא התם משא״כ הכא מפרש רש״י לפי המסקנא דמתניתין לגופא איצטריך דאין הבוגרת בכלל ולא איירי כלל בענין קידושין שאין מסורין לביאה דבלא״ה קי״ל דהוו קידושין כאביי ומש״ה ניחא ליה לרש״י ז״ל לפרש הכא המתניתין כפשטא דלישנא דמקדש את בתו סתם היינו שאמר בתך מקודשת לי. אלא דלפ״ז קשיא לי בשמעתין דלמסקנא דמוקי לה אף אליבא דרבא בדשוויתי׳ שליח ולגופא אתא לאשמעינן דאפ״ה אין הבוגרת בכלל וא״כ מאי דוחקיה לאוקמא למתניתין דליכא אלא בוגרת וקטנה דבפשיטות מצי לאוקמי דאית ליה בנות טובא ואפ״ה לא תיקשי לרבא דהא מיתוקמא שפיר כפשטא שאמר בתך מקודשת לי דלא מיקרי קשאמ״ל וקמ״ל דאין הבוגרת בכלל ומלישנא דגמרא ודאי משמע דלמסקנא דמוקי לה בדשוויתיה שליח נמי לא הדר ביה ממאי דמוקי לה בדליכא אלא בוגרת וקטנה מדלא קאמר אלא וליכא למימר דסובר הש״ט דאף בדשוויתי׳ שליח ליכא רבותא דאין הבוגרת בכלל אלא דוקא בדליכא אלא בוגרת וקטנה וקאמר ליה נמי אחת מבנותין דלפי זה הוי אמינא דודאי על הבוגרת גם כן נתכוון דאם לא כן מאי אהני ליה מה שאמר א׳ מבנותיך קמל״ן דלא כמו שאפרש אלא דלמאי דפרישית א״א לומר כן דהא לפרש״י כאן לפי האמת דמפרש למתני׳ שאמר בתך מקודשת לי לא אתא לאשמעינן כלל לענין קשאמ״ל דלא שייך בבתך מקודשת אע״כ דאתא לאשמעינן לענין בוגרת גופא אע״ג דלענין בתך מקודשת לא שייך האי רבותא דליכא אלא גדולה וקטנה כמו בא׳ מבנותין אע״כ דאפ״ה איצטריך לאשמעינן דאין הבוגרת בכלל והוי רבותא שפיר אע״ג דשוויתיה שליח א״כ הדרא קושיא לדוכתא. ונראה ליישב דודאי לפי מה שפירשתי בשיטת רש״י ז״ל אין ה״נ דלמסקנא דמוקי לה בשוויתיה שליח מיתוקמא שפיר בדאיכא בנות טובא ובדאמר בתך מקודשת לי אף לרבא אלא הא דלא קאמר בגמרא אלא היינו משום דא״כ היה במשמע דדוקא בדאמר בתך מקודשת הוא דאין הבוגרת בכלל משא״כ באומר אחת מבנותיך וליכא אלא גדולה וקטנה אף הבוגרת בכלל דהכי משמע לישנא דאחת מבנותיך ולקושטא דמילתא סובר הש״ס דאין לחלק בכך דאע״ג שאמר אחת מבנותיך וליכא אלא בוגרת וקטנה אפ״ה אין הבוגרת בכלל והיינו כדפרישית לעיל דף ס״ב במסקנת הש״ס דנהי דהמקדש מעייל נפשיה לספיקא לאחת מקידושי שתיהם אפ״ה כיון שאמר א׳ מבנותיך תלה הדבר בדעת האב ואנן סהדי שהאב לא נתרצה אלא על הקטנה דהוי מצוה דרמיא עליה כדמסיק הש״ס הכא ומש״ה בכל ענין אין הבוגרת בכלל כן נ״ל נכון לפי שיטת רש״י ז״ל ודו״ק:

גמרא למימרא דר״מ סבר מחית איניש נפשיה לספיקא כו׳ אע״ג דלעיל דף נ״א משני הש״ס למתניתין דהכא בהוכרו ולבסוף נתערבו מדקתני ואינו יודע ולא קתני ואין ידוע אפ״ה שייך שפיר הך מילתא דתליא בפלוגתא דמחית אינש נפשיה לספיקא או לא כמו שפירשתי ועיין שם:

שם אמר אביי מחלוקת בשתי כיתות בנות אבל בכת א׳ ד״ה גדולה ממש כו׳ עיין בזה בל׳ הרא״ש ז״ל לעיל בפרק האיש מקדש בסוף הסוגייא דקידושין שא״מ לביאה שכתב שם דין זה בלשון וגם נראה. ולכאורה הוא תמוה דהא מימרא ערוכה היא ומשמע דליכא מאן דפליג עליה דהא רבא נמי משמע בשמעתין דס״ל הכי מדמקשה ליה רב הונא בריה דר״י בסמוך הא פסח דכי כת א׳ דמי וא״כ למה כתבה הרא״ש ז״ל בלשון וגם נראה. אמנם ל׳ הטור באה״ע סי׳ ל״ז שהביא דברי הרא״ש אביו משמע שבא לומר דבכת אחת ואמר בתך הגדולה מקודשת אף הבוגרת בכלל בדשוויתיה שליח וכמ״ש הב״י שם בכוונת הטור ע״ש ולכאורה ל׳ הטור הכי דייק שכתב בבבא דשידך ועשאתו שליח וא״כ ע״כ דהא דמסיק דעל הגדולה שבכולם נתכוין היינו הבוגרת שעשאתו שליח א״כ בבא שאחר זה שכתב ואפילו לא שדיך וא״ל בתך הגדולה ע״כ היינו נמי בבוגרת אע״ג דלפ״ז לא אתי שפיר מה שכתב הטור אחר זה ועוד אומר רבינו תם דאפשר דאף אם לא אמר בתך הגדולה אלא בתך סתם ואפ״ה דעתו על הגדולה והכא ע״כ האי גדולה לאו אבוגרת קאי דמאי שנא ממתני׳ דקתני ברישא אין הבוגרת בכלל ואף שיש לחלק בדוחק אפ״ה פשטא דמילתא הכי הוא וא״כ לפ״ז אין לשון הטור מדוקדק ולצדדין קאמר כיון דמלשון הרא״ש גופא הכי משמע כדפרישית דאלת״ה מאי קמל״ן וא״כ אכתי לשון הרא״ש ז״ל ג״כ תמוה שכתב חידוש גדול בדין הבוגרת ומיסתם לה סתומי ולא מפרש בהדיא כלל לשון בוגרת וגם בפסקי הרא״ש שחיבר הטור ז״ל אין זכר מזה כלל ויותר יש לתמוה על הבית שמואל בסעיף קטן מ״ג) שכתב דין זה בשם רבינו תם ז״ל ומסיק עלה דהכי הלכתא דלא אשכחן מאן דפליג ארבינו תם בהא דבכת אחת ואמר גדולה הבוגרת לחוד מקודשת בודאי והמעיין היטב בלשון התוס׳ ובלשון הרא״ש והפוסקים שהביאו ל׳ רבינו תם יבין וישכיל שדין זה דבוגרת לא למדנו כלל מתורתו של רבינו תם דלא איירי כלל בבוגרת ואין להאריך כאן יותר בזה:

מיהו במה שכתב הטור שם עוד בדינא דמתניתין דיש לו שתי כיתות בנות וכולן ברשותו לקידושין כו׳. וכתבו הב״י והב״ח והבית שמואל בכוונתו דבשתי כתי בנות ודאי אין הבוגרת בכלל וכמ״ש הבית שמואל לחלק ואנא נמי קיימתי מסברא דנפשאי דשפיר יש לחלק בין כת א׳ לשתי כיתות לענין הבוגרת בזה אלא דאכתי קשיא לי לישנא דמתניתין דלפ״ז הא דמסיק ר׳ יוסי במציעתא כולן מותרות חוץ מן הגדולה שבגדולות ע״כ היינו הגדולה שבגדולות שבנערות דהבוגרת ודאי אינה מקודשת ואילו בבבא דסיפא דאמר קדשתי בתי הקטנה דקאמר ר״מ כולן חוץ מן הגדולה שבגדולות הך גדולה שבגדולות ע״כ היינו הבוגרת גופא דהך נערה גדולה שבגדולות שאחר הבוגרת מיהא אסורה דבכלל הספק היא דאביה קרי לה קטנה לגבי הבוגרת שעשאתו שליח וא״כ קשיא לישנא דגדולה שבגדולות דמציעתא מלשון גדולה שבגדולות דסיפא דלא הוו בחד גוונא ועיקר קושיי׳ זו לפי מאי דאוקמינן רישא דמתניתין בשוויתיה שליח וא״כ מסתמא סיפא נמי איירי אף בכה״ג וכ״ש דקשה טפי למאי דפרישית בל׳ המשנה בשיטת רש״י דלמאי דקי״ל כאביי דקידושין שאמ״ל הוו קידושין אפ״ה רישא דמתניתין מיתוקמא בדשווית׳ שליח וצ״ע ליישב לשון הב״י והב״ח והבית שמואל בזה ולולי דבריהם היה נ״ל לפרש כוונה אחרת בלשון הרא״ש ז״ל והטור ובאמת דבש״ע השמיט דין זה אי הוה בוגרת בכלל לשון בתך הגדולה וכן בדין שתי כיתות נמי אין לשון הש״ע מוכרח ואין להאריך כאן יותר ודוק היטב ומה שיש לדקדק עוד בזה עיין במה שכתבתי לעיל בפרק האיש מקדש נ״א ע״ב:

(קונטרס אחרון) אמר אביי מחלוקת בשתי כתי בנות. ע״ש בלשון הרא״ש ז״ל בפ׳ האיש מקדש ובל׳ הטור בא״ע סי׳ ל״ז ומשמע מדבריו שבא לומר דבכת א׳ אמר רבי יצחק דגדולה מקודשת אף הבוגרת בכלל ויש בכאן מקום תימא על הבית שמואל בסעיף קטן מ״ב שכתב דין זה בשם ר״ת ז״ל ולענ״ד אין זה לדברי ר״ת ז״ל כלל כמו שהארכתי בפנים: