×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) קַשְׁיָא דר׳דְּרַבִּי אֶלְעָזָר אדר׳אַדְּרַבִּי אֶלְעָזָר תְּרֵי תַּנָּאֵי וְאַלִּיבָּא דר״אדְּרַבִּי אֶלְעָזָר.
The Gemara asks: If the first clause of the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, this is difficult, as there is a contradiction between the explicit statement of Rabbi Elazar in the last clause of the mishna, where he rules that a scribe may not write the standard part of a bill of divorce in advance, and the statement of Rabbi Elazar in the first clause of the mishna that a scribe may write the standard part of a bill of divorce in advance. The Gemara answers: There are two tanna’im, and they disagree with regard to the opinion of Rabbi Elazar.
רי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי גיטין כו ע״ב} אמר ר׳ זירא אמר רבה בר שילתא1 אמר רב המנונא סבא אמר רב אדא בר אהבה אמר רב הלכה כר׳ אלעזר קרי רב עליה דר׳ אלעזר טובניא2 דחכימי.
3אמר רב פפא האי אשרתא4 דדייני דמיכתבא5 מיקמי דליחזי סהדי חתמות6 ידיהו פסולה משום דמיתחזי כשיקרא וליתה מדרב נחמן דאמר רב נחמן אומר היה ר׳ מאיר אפילו
[מצאו]⁠7 באשפה וחתמו8 ונתנו לה כשר ואפילו רבנן לא פליגי עליה דר׳ מאיר אלא בגיטי נשים דבענן [כתיבה]⁠9 לשמה אבל בשאר שטרות לא דאמר ר׳ אסי אמר ר׳ יוחנן שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו שכבר נמחל שעבודו טעמא דנמחל שעבודו הא לשקרא לא חישנן וכן הילכתא:
1. שילתא: וכן גז, גח, דפוס קושטא. ספה״ב, כ״י נ, דפוסים: ״שילא״.
2. טובניא: וכן גח, דפוס קושטא. כ״י נ: ״טובניה״. גז: ״טוביניא״. דפוסים: טובינא.
3. הקטע מובא גם ברי״ף כתובות פרק ב (דף ח ע״ב-ט ע״א), ע״פ פי׳ ר״ח שם.
4. אישרתא: וכן גז, גח. כ״י נ, דפוסים: ״אישרתא״.
5. דמיכתבא: וכן גז, גח. כ״י נ: ״דמכתבא״. דפוסים: דמיכתב.
6. חתמות: דפוס קושטא: חתימו׳. דפוסים: אחתימות.
7. מצאו: גז, גח, כ״י נ, דפוסים, וכן אף כ״י בהמ״ל 695 במקביל בכתובות שם. כ״י בהמ״ל 695 כאן: ״מצאה״.
8. וחתמו: וכן גד, גז, כ״י נ. גח, דפוסים: ״חתמו״.
9. כתיבה: גז, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י בהמ״ל 695.
קשיא דר׳ אלעזר כו׳ – רישא אוקמת כר״א ומכשיר לכתוב טופסי גיטין וסיפא פליג ואמר חוץ מגיטי נשים.
קשיא דר׳ אלעזר אדר׳ אלעזר. פי׳ ברישא תני דכותב תופסי גיטין ולא גזר תופס אטו תורף:
תרי תנאי אליבא דר״א:
כבר כתבנו בפרק שני (גיטין י״ח.) טעם למה שהוצרכו לקבוע זמן בגיטין וביארנו שנחלקו בו ר׳ יוחנן וריש לקיש שלדעת ר׳ יוחנן משום בת אחותו ולדעת ריש לקיש משום פירי ומ״מ לא הוזכרה שם אלא בנשואה ואע״ג דסתמא אכתיבא ר״ל נכתב ביום ונחתם בלילה פסול מ״מ אף סתמא בנשואה היא ומשנה זו מוכחת שאף בארוסה תקנו זמן דהא פסיק ותני שיניח מקום הזמן ואלמא דבארוסה נמי קאי דאי בארוסה כשר בלא זמן הרי יש לו תקנה לכתוב טופסין של ארוסות ואין צורך להנחת מקום זמן אלא ודאי משמע שאף בגט של ארוסה צריך זמן וא״כ תינח למאן דאמר משום בת אחותו דהא איתה נמי להאי חששא בארוסה אלא למאן דאמר משום פירי מה צורך בארוסה לזמן והרי אין דין פירות בדין ארוסה ואע״פ שהלכה כר׳ יוחנן מכל מקום לביאור סוגיא מיהא אנו צריכין לידע ולא עוד אלא שיש פוסקים כריש לקיש כמו שביארנו שב ופירשו הטעם משום תקנת ולד וכדאמר עולא אמר כתבו גט לארוסתי ר״ל מהיום ולכשאכנסנה אגרשנה אינו גט שמא יתיחד בשעת הנשואין אחר כתיבת הגט ותתעבר ואחר כך יגרשנה בגט זה שזמנו קודם הנשואין ויאמרו שאחר הגט נתעברה ואיכא פגם משפחה ואפי׳ נכתב ונחתם ביום אחד דהא הוה ליה מיהא גט ישן ומאחר שגלה דעתו שאינו רוצה לגרש בו עד שישאנה אינו גט והכא נמי אם יכתבו גט לארוסה בלא זמן שמא כשהסופר בא לכתוב טופס מאליו יכתוב בו זמן מהיום שמאחר שהוא יודע שאין בו צורך לזמן לא יקפיד בקדימת זמן אחר שאין הזמן מעלה ומוריד בו ויכתוב הזמן מהיום ושמא אין הבעל מגרש עד שתנשא ויגרשנה בגט זה הקודם ושמא תאמר ואם אינו מגרש עד שישא הא איכא משום פירי שמא אין המקח ערב עליו ויגרש ביומו וכן שמא תאמר ניחוש נמי לכתביה וחתמיה ואותביה בכיסיה להא לא חיישינן כדכתי׳ בנשואה באידך פירקין אלא אם כן כזה שגלה בדעתו ואמר לכשאכנסנה אגרשנה:
שם ע״ב פיסקא ומקום הזמן קפסיק ותני כו׳ ול״ש מן האירוסין כו׳ ארוסה מי אית לה פירי. ומשמע מפרש״י ותוס׳ דכל השקלא וטריא דשמעתין היינו במה שהצריכו לסופר להניח מקום הזמן אף בארוסה ולא התירו לו לכתוב אף זמן היום שעומד בו כיון דלא מיפסל משום מוקדם ואהא מסקינן דהיינו משום תקנת הולד ולכאורה יש לתמוה טובא דמאי ס״ד להתיר לו לכתוב הזמן שלא בציווי הבעל ות״ל דהוי שלא לשמה ועיקר מתני׳ בהכי איירי לענין שלא לשמה ואף את״ל דלמאי דס״ד דלא נ״מ מידי בזמן הגט דארוסה תו ליכא עליה שם תורף אלא דינו כטופס אפ״ה הא אפילו בשאר שטרות קאמר ת״ק דמתניתין דגזרינן שטרות אטו גיטין שצריך להניח כל מה שצריך להניח בגיטין אם כן כ״ש דיש לגזור בגיטין בזמן דארוסה אטו זמן דנשואה לענין שלא לשמה דהו״ל פסולא דאורייתא וכ״ש דקשה טפי למ״ד משום תקנת סופר דאל״כ אפילו טופס הוי אסור וא״כ לענין הזמן מאי תקנת הסופר איכא בזה תדע דהא רש״י ז״ל מפרש במשנה גבי צריך שיניח מקום המלוה והלוה שאם ראה א׳ רודף אחר חברו להלוותו לא יאמר הריני כותב מיד ואניח מקום הזמן לבדו שלא יהיה שטר מוקדם אלמא דבלא״ה אין דרך הסופר לכתוב מקום הזמן כלל וא״כ מאי מקשה הכא לר״ל דאמר משום פירי דלמא ר״ל ס״ל כמ״ד משום תקנת סופר וא״כ היכא דליכא תקנת סופר אפילו טופס אסור. ואף שיש לחלק וליישב דדוקא בשטרות דשייך פסול מוקדם דרך הסופר להניח מקום הזמן משום דלאחר זמנו יופסל משום מוקדם משא״כ בגט ארוסה למאי דס״ד דמוקדם נמי כשר הוי תקנת סופר נמי לענין אם יהא רשאי לכתוב מיד מקום הזמן אלא דלפ״ז תיקשי טפי בפשיטות למה הצריכו לכתוב כלל שום זמן בגט ארוסה למ״ד משום פירי כיון שאין בו צורך כלל ובודאי יותר טוב שלא לכתוב בו זמן כלל ממה שיכתוב לכתחלה זמן מוקדם שלא לצורך ובהא ודאי איכא תקנת סופר טפי שלא יצטרך לכתוב כלל הזמן וליכא למימר נמי דלענין כתיבת הזמן לא פלוג רבנן לכתבו בכל הגיטין הא ליתא שהרי הקשו בתוספות לעיל דף י״ח דבגיטין הבאים ממדינת הים למה תקנו זמן ולא ניחא להו לומר דלא פלוג רבנן וא״כ כ״ש דלא שייך לומר לא פלוג בין גט ארוסה לגט נשואה כיון שאין צורך כלל בזמן ובאמת דלכאורה משמע מל׳ הגמרא דהא דמקשה קפסיק ותני היינו דקשיא ליה למה הצריכו לכתוב כלל זמן בארוסה וא״כ אין צורך להסופר להניח חלק מקום הזמן אלא דנראה דרש״י ותוספות וכל המפרשים לא רצו לפרש כן משום דא״כ לא הוי אתי שפיר הא דמשני בגמרא משום תקנת הולד והיינו שמא יאמרו גיטה קודם לבנה ומשמע להו דבאין בו זמן כלל לא שייך האי חששא דגיטה קודם לבנה אלא דלפ״ז אדרבא קשה יותר אסוגיא דגמרא גופא דאכתי קשה דבאמת לא היה ראוי לתקן שיכתבו זמן בגט ארוסה משום האי חששא גופא ועוד דבאמת לפי מה שכתבו התוס׳ דעיקר החששא דגיטה קודם לבנה היינו משום שכתוב בגט ארוסתי יאמרו שנתגרשה באירוסין א״כ בפשיטות מצינן לפרש כל הסוגיא בהכי דהקושיא למ״ד משום פירי היינו שלא יכתבו בו זמן כלל ומשני שפיר שאם לא יכתבו בגט ארוסה זמן כלל איכא למיחש שיכתבו ויחתמו העדים על גט ארוסה ולבסוף לא יתן לה הבעל הגט עד לאחר נישואין כלל ועידי מסירה ודאי לא מסקו אדעתייהו דנהי דבעו למקרייה לגט אפ״ה לא אשכחן דצריכין לקרות ג״כ הזמן דמהיכא תיתי וכ״ש למאן דמוקי לעיל בשמעתין כר׳ מאיר ולשיטת הפוסקים דלר״מ לא בעינן ע״מ כלל וא״כ איכא למיחש טובא שיאמרו גיטה קודם לבנה כיון שכתוב בו ארוסתי ועוד דכיון דבגט נשואה כותבין זמן ובהאי לא יכתוב זמן א״כ יאמרו דבודאי מן האירוסין נתגרשה ועוד אפילו את״ל דידעו דנתגרשה מן הנשואין אפ״ה אתו למימר דגיטה קודם לבנה ובודאי שהיה כתוב בו זמן הגט קודם שנתעברה ואיהי משום כיסופא ופגם הולד חתכה וגזייה לזמן הגט כדאיתא לעיל דף י״ז ע״ב ומש״ה תקנו דאף בגט ארוסה לעולם צריך להניח מקום הזמן ואין רשאי לכתוב אלא ע״פ ציווי הבעל וא״כ מסתמא כשמצוה הבעל לאלתר מגרש לה דלא מקדים אינש פורענותא לנפשיה ואם יגרשנה מן הנשואין יכתוב הזמן מאותו הזמן משא״כ האי דכתבו גט לארוסתי דבסמוך דקאמר בפירוש לכשאכנסנה אגרשנה ואקדים פורענות לנפשיה ודאי איכא למיחש בפשיטות למיפסליה משום חששא דגיטה קודם לבנה וכמו שאבאר בסמוך כן נ״ל נכון בעזה״י לולא דרש״י ותוספות וכל הקדמונים לא פירשו כן והוצרכו לידחק בכמה דוחקים ולא ידעתי למה. והנלע״ד בכוונתם דודאי משמע להו דעיקר החששא דגיטה קודם לבנה לאו משום דבכתב ארוסתי לחוד תליא מילתא דאפ״ה לא יוציאו לעז בשביל כך אלא דע״י שיראו ג״כ שהזמן מוקדם מיהו בהאי טעמא לחוד נמי לא סגי שהרי לא יחתמו העדים אלא דכיון שכתוב בו ארוסתי אתי למיטעי כמ״ש התוספות ולפ״ז ע״כ דיותר טוב היה שלא לכתוב כלל זמן בגט ותו ליכא חששא דגיטה קודם לבנה לשיטתם אע״כ דס״ל דלענין כתיבת הזמן לא פלוג רבנן ואע״ג דהתוספות הקשו לעיל דף י״ח בגיטין הבאין ממ״ה למה תקנו זמן ולא ניחא להו לפרש דלא פלוג רבנן כו׳ דוקא התם קשיא להו שפיר דיותר טוב היה שלא לתקן בהם זמן כיון דא״א שיומסר בזמן הכתוב בו ועוד דע״י הזמן אפשר שיבא לידי פסול מוקדם גמור או טעות בזמן או שיכתוב הזמן שלא לשמה משא״כ הכא בגט ארוסה דלא שייכי הני טעמי לשיטתם דמכיון שאין צורך בזמן אלא משום לא פלוג תו לא מיפסל מחמת שום טעות או מוקדם בזמן מש״ה ניחא להו לומר לא פלוג רבנן ולענ״ד שכל זה דוחק מלבד כמה דוחקים וקושיות שאבאר בסמוך מסוגיא דשמעתין ומסוגייא דלעיל דף י״ז וי״ח ואף שאיני כדאי לפרש נגד כל הקדמונים אולי מקום הניחו לי מן השמים. אחר שכתבתי כל זה מצאתי וראיתי לבעל העיטור סוף מאמר זמן דמבואר בפירושו להדיא דכל השקלא וטריא דשמעתין היינו דוקא להא מילתא לענין עיקר כתיבת הזמן בגט ארוסה שלא תקנו בו זמן אלא משום האי טעמא דגיטה קודם לבנה ע״ש ובספר בני יעקב על העיטור דף מ״ט ע״ב הפליג לתמוה על לשון העיטור ומסיק דאולי טעות סופר הוא ולמאי דפרישית אין כאן ט״ס כלל ואדרבה ספרא דווקנא כתביה ואדרבה פירוש מרווח הוא בסייעתא דשמיא ותלי״ת שכוונתי לדעת הגדול כמותו ורב גובריה דבעל העיטור ז״ל וזכיתי לקיים דבריו בטוב טעם בעזה״י ודוק היטב:
ושואלים: קשיא [קשה] מדברי ר׳ אלעזר אדר׳ [על דברי ר׳] אלעזר! שהרי אמרנו שראשית המשנה אף היא כדעת ר׳ אלעזר ושם נאמר שכותבים טופסי גיטין, ובסופה הוא אומר שאין כותבים! ומשיבים: מחלוקת תרי תנאי [שני תנאים] היא ושניהם אליבא [על פי שיטת] ר׳ אלעזר.
The Gemara asks: If the first clause of the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, this is difficult, as there is a contradiction between the explicit statement of Rabbi Elazar in the last clause of the mishna, where he rules that a scribe may not write the standard part of a bill of divorce in advance, and the statement of Rabbi Elazar in the first clause of the mishna that a scribe may write the standard part of a bill of divorce in advance. The Gemara answers: There are two tanna’im, and they disagree with regard to the opinion of Rabbi Elazar.
רי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) ר׳רַבִּי שַׁבְּתַי אָמַר חִזְקִיָּה מִשּׁוּם קְטָטָה ור״מוְרַבִּי מֵאִיר הִיא דְּאָמַר עֵדֵי חֲתִימָה כָּרְתִי.

The Gemara returns to discussing the ordinance mentioned in the mishna. Rabbi Shabbetai says that Ḥizkiyya says: The ordinance mentioned in the mishna was not instituted for the benefit of scribes, allowing them to prepare the standard part of bills of divorce in advance. The ordinance was instituted due to the desire to prevent a quarrel, and it is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who says: Signatory witnesses on the bill of divorce effect the divorce, and there is no need for the bill of divorce to be written for the sake of the woman.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משום קטטה – מפני התקנה דקתני לאו אהיתרא דטופסי קאי אלא אצריך שיניח קאי מפני תקנת קטטה.
ור״מ היא – דלא בעי כתיבה לשמה ולא צריך שיניח מקום הרי את מותרת אלא מקום השמות לבדן משום קטטה ומקום הזמן משום מוקדם.
ר׳ שבתי אמר בשם חזקיה: תקנה זו שהוזכרה במשנה אינה מפני מה התירו לסופר לכתוב מראש טופסי גיטין, אלא להיפך — מדוע תיקנו שלא יכתוב גם את התורף באותם טפסים ובו שמות של אנשים ונשים. והטעם הוא משום קטטה, ושיטת ר׳ מאיר היא, שאמר: עדי חתימה כרתי [כורתים], וכתיבת הגט אינה צריכה להיות דווקא לשמה,
The Gemara returns to discussing the ordinance mentioned in the mishna. Rabbi Shabbetai says that Ḥizkiyya says: The ordinance mentioned in the mishna was not instituted for the benefit of scribes, allowing them to prepare the standard part of bills of divorce in advance. The ordinance was instituted due to the desire to prevent a quarrel, and it is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who says: Signatory witnesses on the bill of divorce effect the divorce, and there is no need for the bill of divorce to be written for the sake of the woman.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וּבְדִין הוּא דאפי׳דַּאֲפִילּוּ תּוֹרֶף נָמֵי לִכְתּוֹב וְזִמְנִין דְּשָׁמְעָה לֵיהּ לְסוֹפֵר דְּקָא כָתֵיב וְסָבְרָה אִיהוּ קָאָמַר לֵיהּ וְהָוֵה לַהּ קְטָטָה בַּהֲדֵיהּ.

He continues to explain the ordinance: And by right it should have been that the scribe would be permitted to write even the essential part of the bill of divorce as well. But sometimes there might be a wife who hears the scribe who by chance is writing in advance a bill of divorce with her name, and she thinks that her husband told him to write the bill of divorce on his behalf, and she will have a quarrel with him. Therefore, the Sages instituted an ordinance that the scribe may not write the essential part of the bill of divorce in advance, as it includes the names of the husband and the wife.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דאפי׳ תורף – עם השמות לכתוב דכי כתיב וכתב לה אחתימת עדים קאי שהיא עיקר כתיבתו.
דקא כתיב – ומזכיר שמו ושמה.
ולכן בדין הוא שאפילו תורף נמי [גם כן] יכול היה הסופר לכתוב מראש, ואולם זמנין דשמעה ליה לסופר דקא כתיב [פעמים שהאשה שומעת את הסופר שכותב] גט, וכתוב בו במקרה שמה, שהסופר מכין אותו מראש כשיזדמן גט לאשה בשם זה, וסברה איהו קאמר ליה היא סבורה שהוא, בעלה אמר לו] לכתוב עבורו גט, והוה [ויש] לה קטטה בהדיה [איתו] ולכן עשו תקנה שלא יכתבו מראש את תורף הגט שבו שם האיש והאשה.
He continues to explain the ordinance: And by right it should have been that the scribe would be permitted to write even the essential part of the bill of divorce as well. But sometimes there might be a wife who hears the scribe who by chance is writing in advance a bill of divorce with her name, and she thinks that her husband told him to write the bill of divorce on his behalf, and she will have a quarrel with him. Therefore, the Sages instituted an ordinance that the scribe may not write the essential part of the bill of divorce in advance, as it includes the names of the husband and the wife.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) רַב חִסְדָּא אָמַר אֲבִימִי מִשּׁוּם תַּקָּנַת עֲגוּנוֹת אָמְרִי לַהּ ר״מרַבִּי מֵאִיר וְאָמְרִי לַהּ ר״ארַבִּי אֶלְעָזָר.

The Gemara suggests another understanding of the ordinance mentioned in the mishna. Rav Ḥisda said that Avimi said: The reason for the ordinance is due to the desire to provide a remedy for deserted wives. How so? Some say that he explained the mishna in accordance with the opinion of Rabbi Meir, and some say that he explained it in accordance with the opinion of Rabbi Elazar.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואילו רב חסדא אמר בשם אבימי: יש לפרש את משנתנו משום תקנת עגונות, שלא תבוא האשה למצב שבו תישאר נעזבת, עגונה. כיצד? אמרי לה [יש אומרים] שפירש את משנתנו כשיטת ר׳ מאיר, ואמרי לה [ויש אומרים] שפירשה כשיטת ר׳ אלעזר.
The Gemara suggests another understanding of the ordinance mentioned in the mishna. Rav Ḥisda said that Avimi said: The reason for the ordinance is due to the desire to provide a remedy for deserted wives. How so? Some say that he explained the mishna in accordance with the opinion of Rabbi Meir, and some say that he explained it in accordance with the opinion of Rabbi Elazar.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמְרִי לַהּ ר״מרַבִּי מֵאִיר דְּאָמַר עֵדֵי חֲתִימָה כָּרְתִי וּבְדִין הוּא דאפי׳דַּאֲפִילּוּ תּוֹרֶף נָמֵי לִכְתּוֹב וְזִמְנִין דְּהָוֵה לֵיהּ קְטָטָה בַּהֲדַהּ וְרָתַח עֲלַהּ וְזָרֵיק לֵיהּ נִיהֲלַהּ וּמְעַגֵּן וּמוֹתֵיב לַהּ.

The Gemara clarifies: Some say that it is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who said: Signatory witnesses on the bill of divorce effect the divorce; and by right it should have been that the scribe would be permitted to write, in advance, even the essential part of the bill of divorce as well. But sometimes there could be a situation when the husband has a quarrel with his wife and becomes angry with her, and he might throw the bill of divorce to her and desert her and leave her divorced because he possessed a bill of divorce that had been prepared in advance. The Sages therefore instituted that a complete bill of divorce may not be prepared in advance to ensure that it would take time for the husband to obtain one, in the hope that he would calm down in the interim and reconsider.
רי״ףרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ורתח עלה – וכי משכח לגט מזומן יהיב ליה ניהלה.
ומעגן ומותיב לה – כשהיא מגורשת.
הא דאמרינן: זימנין דהוה לה קטטה וזריק לה ומעגן ומותיב לה. פירש רש״י ז״ל, דכי משכח גט מזומן יהיב ליה ניהלה ומעגן ומותיב לה, כשהיא מגורשת. וקשיא לי, שאין לשון מעגן נופל בשום מקום במגורשת, אלא במי שעומדת בלא בעל ואינה יכולה לינשא. ועוד, דלשון זריק לה אינו מתחוור לפירושו, דהוה ליה למימר ויהיב לה. ונראה לי לפרש, דזימנין דרתח עלה וכי משכח גט מזומן זריק לה בריתחיה ואזיל ליה ופעמים דמעגן ומותיב לה שיהא ספק קרוב לו ספק קרוב לה ומיעגנה וודאי ויתבה.
ומפרטים: אמרי לה [יש אומרים] שהוא כשיטת ר׳ מאיר, שאמר: עדי חתימה כרתי [כורתים], גומרים את הגט, ובדין הוא שאפילו תורף נמי [גם כן] היה יכול לכתוב, ומדוע אסרו? זמנין דהוה ליה [פעמים שיש לו] קטטה בהדה [איתה], עם אשתו, ורתח עלה הוא כועס עליה] וזריק ליה ניהלה [וזורק לה את הגט] ומעגן ומותיב לה [ומושיב ומשאיר אותה כך] גרושה רק מפני שהיה בידו כבר גט מוכן, ולכן תיקנו שלא יכינו גיטין שלמים מראש — כדי שיקח הדבר זמן בין שעת הקטטה ועד שהגט יהיה מוכן, ומתוך כך עשוי הבעל להירגע מכעסו, ולא יגרש את אשתו.
The Gemara clarifies: Some say that it is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who said: Signatory witnesses on the bill of divorce effect the divorce; and by right it should have been that the scribe would be permitted to write, in advance, even the essential part of the bill of divorce as well. But sometimes there could be a situation when the husband has a quarrel with his wife and becomes angry with her, and he might throw the bill of divorce to her and desert her and leave her divorced because he possessed a bill of divorce that had been prepared in advance. The Sages therefore instituted that a complete bill of divorce may not be prepared in advance to ensure that it would take time for the husband to obtain one, in the hope that he would calm down in the interim and reconsider.
רי״ףרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמְרִי לַהּ ר״ארַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר עֵידֵי מְסִירָה כָּרְתִי וּבְדִין הוּא דאפי׳דַּאֲפִילּוּ טוֹפֶס נָמֵי לָא לִכְתּוֹב וְזִמְנִין דְּבָעֵי לְמֵיזַל לִמְדִינַת הַיָּם וְלָא אַשְׁכַּח סָפְרָא וְשָׁבֵיק לַהּ וְאָזֵיל וּמְעַגֵּן וּמוֹתֵיב לַהּ.:

Some say that he explains the mishna in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, who said: Witnesses of the transmission of the bill of divorce effect the divorce; and by right it should have been that scribes would not be permitted to write in advance even the standard part of the bill of divorce as well, due to a decree lest they come to write the essential part in advance. But sometimes the husband needs to travel to a country overseas, and he will not find a scribe who can write the bill of divorce for him, and he will abandon her and go and desert her and leave her in this position. The Sages instituted that scribes may write the standard part of the bill of divorce in advance, so that they can finish it quickly by simply adding the essential part.
רי״ףרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דאפי׳ טופס לא לכתוב – גזירה משום תורף דאורייתא.
גמ׳ ואזיל ומעגן. עי׳ לקמן לג ע״א תד״ה ושמעה:
אמרי לה [יש אומרים] שהיא כשיטת ר׳ אלעזר, שאמר: עידי מסירה כרתי [כורתים], גומרים את הגט, ובדין הוא שאפילו טופס נמי [גם כן] לא היה צריך לכתוב משום גזירה שלא יבוא לכתוב את התורף, ומדוע התירו לכתוב? זמנין דבעי למיזל [פעמים שרוצה הבעל ללכת] למדינת הים ולא אשכח ספרא [ואינו מוצא סופר] שיכתוב לו גט, ושביק לה ואזיל [ומניח אותה והולך] ומעגן ומותיב לה [ומושיב, משאיר אותה כך], ולכן תיקנו שאפשר יהיה לכתוב גט במהירות על ידי הוספת התורף בלבד.
Some say that he explains the mishna in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, who said: Witnesses of the transmission of the bill of divorce effect the divorce; and by right it should have been that scribes would not be permitted to write in advance even the standard part of the bill of divorce as well, due to a decree lest they come to write the essential part in advance. But sometimes the husband needs to travel to a country overseas, and he will not find a scribe who can write the bill of divorce for him, and he will abandon her and go and desert her and leave her in this position. The Sages instituted that scribes may write the standard part of the bill of divorce in advance, so that they can finish it quickly by simply adding the essential part.
רי״ףרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וּמְקוֹם הַזְּמַן.: קָפָסֵיק וְתָנֵי לָא שְׁנָא מִן הַנִּישּׂוּאִין וְלָא שְׁנָא מִן הָאֵירוּסִין.

§ The mishna teaches that the scribe must leave a place for the names and a place for the date. The Gemara comments: The tanna categorically teaches this halakha; it is no different if the divorce is from the state of marriage, and it is no different if the divorce is from the state of betrothal.
רי״ףרש״יתוספותפסקי רי״דרמב״ןמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ל״ש מן האירוסין – המגרש לארוסתו צריך לכתוב זמן כשר ולא מוקדם.
קא פסיק ותני כו׳ – הא דלא דייק לעיל בפרק ב׳ (דף יז.) גבי נכתב ביום ונחתם בלילה משום דהכא נמי לא דייק אלא משום דכיון דכבר אשמועינן דמוקדם פסול ממילא ידעי׳ דצריך שיניח מקום הזמן אפילו לא הוי תני ליה דהכי נמי לא תנא צריך שיניח מקום הרי את מותרת לכל אדם.
ומקום הזמן. קפסיק ותני לא שנא מן הנישואין לא שנא מן האירוסין צריך שיכתוב זמן בגט. א״ר זירא אמר רבא בר שילת אמר רב המנונא סבא אמר רב אדא בר אהבה הלכתא כר״א פי׳ אמרי׳ עידי מסירה כרתי (והרב פי׳ הלכה כר״א דגזר תופס אטו תורף וצריך שיכתב כולו לשמה) קרו עליה דר״א טובינא דחכימא אמר רב פפא משמיה דרבא האי אשרתא דדייני דכתיבא מקמיה דליחוי שהדי חתמות ידייהו פסולה משום דמיחזי כשיקרא. וליתא לדרב פפא דאמר רב נחמן אומר היה ר״מ אפילו מצאו באשפה חתמו ונתנו לה כשר פי׳ דקסבר ר״מ עידי חתימה כרתי והאי יכתב לאו אכתיבת הגט קאי אלא אחתימתו. ואפילו רבנן דהיינו ר״א לא פליגי עליה דר״מ אלא בגיטי נשים דבעיא כתיבה לשמה אבל בשאר שטרות לא דא״ר אסי א״ר יוחנן שטר של ה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו שהרי כבר נמחל שעבודו טעמא דנמחל שעבודו אבל לשיקרא לא חיישינן עיין בפרק האשה שנתאלמנה:
קא פסיק ותני ל״ש מן הנשואין ול״ש מן האירוסין – י״מ משום דתני לה סתמא דייק, ולא מחוורא דנכתב ביום ונחתם בלילה נמי סתמא, אלא שיש לומר דהכי פשטא דמתניתין משמעה כן, משום דקתני צריך להניח לומר שאין אשה מתגרשת בגט שכתיבת זמנו מוקדמת לחתימתו, שאם של ארוסה כשר למה הוא צריך להניח, הרי הוא כשר לגרש בו את הארוסה, וי״מב משנה יתירה קדייק, דקתני ומקום הזמן, והא תנינא חדא זימנא נכתב ביום ונחתם בלילה פסול, ואפילו ר״ש דמכשיר התם לא אמר אלא בשאמר הבעל לסופר כתוב, דמכיון שנותן עיניו לגרשה שוב אין לו פירות, אבל סופר הכותב טופסי גיטין ודאי אם כתב הזמן ולא נתן הגט אלא למחר פסול, ומאי קמ״ל מתניתין, אלא ש״מ לרבותג של ארוסה שאם עשאו מוקדם פסול, אבל אם לא הניח זמן ומצא בו ביום אדם הצריך לו ה״נ דכשר ואינו כשאר התורף. ואינו מחוור לי, דמתני׳ משמע דגזרינן ביה שמא יגרש בו משנעשה מוקדם ואוקימנא כדעולא דאמרד כתב גט לארוסתו וזמן מהיום ולכשאשאנה אגרשנה בו אינה גט משום גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה, דאע״פ שכנס ובשעת גירושין נשואה היא, ליכאה משום פירי דהא מיום חתימה אין לו לבעל פירות הילכך זה שכתבו משעת אירוסין אינו ראוי לפירות כלל, ואם אכל כלום משעת נשואין בדין תוציא מידו.
א. בתוס׳ ד״ה קא פסיק עמדו בזה, ובריטב״א ר״ן כתב כרבינו.
ב. תוס׳ ד״ה קא פסיק, ועיין מהר״ם שיף.
ג. בנדפס: את.
ד. בכתי״ע כתוב בנוסח אחר: כתוב גט לארוסתי כלומר מהיום משאכנסנה אגרשנה בו אינו גט.
ה. בנדפס: וליכא. ועיין מהר״ם שיף ורש״ש.
ו. בנדפס: שנכתב.
בד״ה קא פסיק כו׳ דכבר אשמועינן דמוקדם פסול כו׳ אפילו לא הוה תני ליה כו׳ עכ״ל אלא יתורא דמתניתין משום ארוסה תני לה לאשמועינן דטעמא משום בת אחותו ולא משום פירי וק״ל:
תוספות בד״ה קפסיק ותנא הא דלא דייק בפ״ב גבי נכתב ביום כו׳ דהכא נמי לא דייק כו׳ ממילא ידעינן דצריך שיניח מקום הזמן כו׳ עכ״ל. ולענ״ד יש לתמוה טובא דהא ודאי איצטריך לאשמעינן במתני׳ דאף אם הסופר רוצה לכתוב הזמן למי שירצה לגרש היום אפ״ה אסור לכתוב עד שישמע מפי הבעל דאל״כ מיפסל שכתב הזמן שלא לשמה ואף את״ל דהוי מילתא דלא שכיח שיכתוב הסופר זמנו של אותו יום דלאו בשופטני עסקינן שהרי מחמת כן יופסל למחר אפ״ה אפשר שיכתוב הסופר עכ״פ הזמן של אותו שנה או שמיטה וקמ״ל דאסור משום שלא לשמה דהא לקושטא דמילתא כל מקום הזמן מיקרי תורף מיהא בגט נשואה כמ״ש כל הפוסקים בפשיטות ולעיל פירש״י כן להדיא בריש פרק המביא תניין. אמנם למאי דפרישית בסמוך בלא״ה אין מקום לקושיית התוספות דעיקר קושיית הגמרא דקפסיק ותני היינו משום דתנא דמתניתין קתני כל דיני תקנת הסופר האיך יתנהג בכל עניני גיטין ושטרות שבעולם במה שהותר לו לכתוב לשם טופס ובמה שצריך להניח מקום חלק ומוסיף והולך דבגיטין צריך להניח שלשה מקומות חלק שם האיש והאשה והזמן ובשטרי מלוה צריך להניח עוד מקום המעות ובשדה עוד מקום השדה ולפ״ז ע״כ מוכח דבגט ארוסה צריך לכתוב מקום הזמן דאל״כ הו״ל למיתני דיש מיהא ג״כ שום דבר שאין הסופר צריך להניח חלק אלא שני מקומות מקום האיש והאשה וליתנייה בהדיא דומיא דכל הנך אע״כ דקפסיק ותני דאין לך שום דבר שאין צריך להניח מקומות האיש והאשה והזמן ואהא מקשה שפיר דלמאן דאמר משום פירי הא לא הוצרכו לתקן זמן בארוסה ואין צריך להניח חלק מקום הזמן כלל כדפרישית כן נ״ל נכון בעזה״י לפי שיטתי דבסמוך וכבר כתבתי שהיא ג״כ שיטת בעל העיטור בבירור ודו״ק:
א שנינו שאחד הדברים שהם בכלל תורף הגט, הוא מקום הזמן. ומעירים: קפסיק ותני [פסק ושנה] הלכה זו, לא שנא [שונה] אם היה זה גט מן הנישואין, ולא שנא [שונה] אם היה זה גט מן האירוסין.
§ The mishna teaches that the scribe must leave a place for the names and a place for the date. The Gemara comments: The tanna categorically teaches this halakha; it is no different if the divorce is from the state of marriage, and it is no different if the divorce is from the state of betrothal.
רי״ףרש״יתוספותפסקי רי״דרמב״ןמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) בִּשְׁלָמָא מִן הַנִּישּׂוּאִין בֵּין למ״דלְמַאן דְּאָמַר מִשּׁוּם בַּת אֲחוֹתוֹ אִיכָּא בֵּין למ״דלְמַאן דְּאָמַר מִשּׁוּם פֵּירֵי אִיכָּא.

The Gemara clarifies: Granted, in the case of a divorce from the state of marriage, it is understood why the bill of divorce must be dated. Whether according to the one who said that the reason for writing the date on a bill of divorce is due to a situation where one marries the daughter of his sister, to prevent the husband from protecting her if she commits adultery by giving her an undated bill of divorce and claiming that they had been divorced before she committed adultery with the other man, there is a reason to record the date, or whether according to the one who said that it is due to a concern for her produce, to enable her to collect the produce of her usufruct property from the moment they are divorced, there is a reason to record the date.
רי״ףרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בשלמא מן הנשואין למאן דאמר משום בת אחותו איכא. שאם יכתוב לה זמן מעתה, והוא לא יגרשנה עד לאחר זמן, איכא משום בת אחותו, שמא יחפה עליה בגט זה.
ומאן דאמר משום פירי איכא. דהא מאן דאמר דקתנו כאן בגיטין משום פירי, לאו משום פירי דלקוחות קאמר, אלא משום פירי דידה. והכא משום פירי דידה ליכא. ונראה דהכי פירושא, למאן דאמר משום בת אחותו דחיישינן לזנות איכא, ולמאן דאמר משום פירי דזנות דבת אחותו לא שכיחא, הכא נמי איכא למיגזר משום לקוחות, ופירי דנקט הכא לאו משום דחששא דהכא משום פירי, והוה ליה כמאן דאמר בין למאן דאמר דחוששין לזנות ובין למאן דאמר אין חוששין איכא למיחש למר משום תרתי משום בת אחותו ומשום טרפת [בנדפס: טריפת], ולמר משום חדא משום טירפת [בנדפס: טריפת] הלקוחות. כן נראה לי.
וביבמות פרק רבן גמליאל נחלק ענין זה לשלש דינין אחד שאם אמר לסופר כתוב גט לאשה פלנית ואינה ארוסתו כלל אלא שאומר כתוב לה גט כאלו היא ארוסתי או אשתי ולכשאכנסנה אגרשנה בגט זה ואמר על זה שאינו גט כלל שהרי כשנכתב גט זה אינה בת גירושין ממנו כלל ואין זה קרוי נכתב לשם גירושין שהרי אין בידו לגרשה עכשו והשני אם היתה ארוסתו ואמר כתוב גט לארוסתי ולכשאכנסנה אגרשנה וכנסה וגרשה בו ואמר עליה שהוא גט כשר הואיל ונכתב ונחתם ביום אחד כשאר גט ישן שאין לגרש בו ואם גירש תנשא בו לכתחלה שהרי היא בת גירושין ובידו לגרשה מעכשו [ובשומרת יבם אבעיא] אי אמרי׳ הואיל ואגידא ביה הרי היא כארוסה או שמא הואיל ולא עשה בה מאמר אינה קרויה אשתו כלל ונשארה בספק ומתוך כך אם כנס וגירש בו הויא לה ספק מגורשת ולמדת מ״מ במציעתא שהיא חולקת עם זו שבכאן שאמר אינו גט מעליא לגרש בו לכתחלה ומ״מ יש פוסקים בזו שבכאן דאינו גט כלל ולא דמי לגט ישן דעלמא הואיל ובזו מגלה דעתו בשעת כתיבה שדעתו להתיחד עמה מה שאין כן בשאר גט ישן שאין מגלה דעתו בשעת כתיבה להתיחד עמה אי נמי דגט ישן דעלמא מיירי בנשואה שדרך בני אדם לכתוב גט מחמת קטטה ותגר הבית ושכנים או חסידים מכניסים עצמם ביניהם ומפייסים מפני שהדבר כעור לקצץ בנטיעות שכבר נעשו אחת אבל ארוסה אין דרך בקטטה ואם אירעה קטטה וכתב אין דרך בני אדם לפייס הואיל ולא נתחברו עדין ומתוך כך פסול וזו של יבמות דחויה אלא שאף הם מעמידים אותה לפסלה לכהנה ואף בסוגיא האמורה שם מוכחת כן ויש מכריעין את שתיהן ואומרין שזו שבכאן בקדימת זמן ואע״ג דשאר גט ישן כשר בזו אינו גט מטעמים שכתבנו וזו של יבמות בשאיחר זמן הגט עד שיום הנשואין קודם לו ולפיכך כשר בדיעבד ואף גדולי המפרשים כתבוה כן בהגהותיהם על גדולי המחברים:
ומעתה, בשלמא [נניח] בגט מן הנישואין, בין למאן דאמר דעת מי שאומר] שיש צורך לכתוב זמן בגט משום בת אחותו, שלא יחפה עליה אם זנתה תחתיו על ידי מתן גט בלי תאריך — איכא [יש בזה טעם], בין למאן דאמר דעת מי שאומר] משום פירי [פירות] שלא תפסיד את פירות נכסיה המגיעים לה על פי דין, אם לא תוכל להוכיח מתי נתגרשה — איכא [יש] מקום לחשוש, ולכן צריך לכתוב זמן בגט.
The Gemara clarifies: Granted, in the case of a divorce from the state of marriage, it is understood why the bill of divorce must be dated. Whether according to the one who said that the reason for writing the date on a bill of divorce is due to a situation where one marries the daughter of his sister, to prevent the husband from protecting her if she commits adultery by giving her an undated bill of divorce and claiming that they had been divorced before she committed adultery with the other man, there is a reason to record the date, or whether according to the one who said that it is due to a concern for her produce, to enable her to collect the produce of her usufruct property from the moment they are divorced, there is a reason to record the date.
רי״ףרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אֶלָּא מִן הָאֵירוּסִין בִּשְׁלָמָא למ״דלְמַאן דְּאָמַר מִשּׁוּם בַּת אֲחוֹתוֹ אִיכָּא אֶלָּא למ״דלְמַאן דְּאָמַר מִשּׁוּם פֵּירֵי אֲרוּסָה מִי אִית לַהּ פֵּירֵי.

But in the case of a divorce from the state of betrothal, granted, according to the one who said that the date is written on a bill of divorce due to a situation where one marries the daughter of his sister, there is the same concern where she is divorced after being betrothed, as the halakhot of adultery take effect from the time of betrothal. But according to the one who said that it is due to a concern for her produce, does a betrothed woman have produce? In any case, the husband has a right to use his wife’s property only after they are married. Therefore, it is not necessary to protect her rights by dating the bill of divorce to show when the husband’s rights to her property terminate.
רי״ףרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

למ״ד משום פירי איכא – שאם יכתוב זמן לבו ביום והוא יגרשנה לאחר זמן והיא טורפת מיום הכתיבה.
ארוסה מי אית לה פירי – מי אית לה דין פירי הלא אינו אוכל פירות אלא משעת תנאי כתובה ואילך שהוא מתחייב בפרקונה כדאמרי׳ בנערה שנתפתתה (כתובות דף מז:).
אלא ארוסה מי אית לה פירי. תמיהא לי, דודאי אף בגט ארוסה איכא למיחש לפירי, דילמא נסיב לה, ומזבין להו לפירי דידה, והדר מחתים לה גט זה שזמנו משעת אירוסין, ואזלא וגביא פירי שלא כדין. ואם תאמר דלא חיישינן שיחתמו העדים לבסוף את הגט כיון שהוא מוקדם, הא ליתא, דלהכי ודאי חיישינן בין בארוסה בין בנשואה, דלאחר זמן מישתלו סהדי וחתמי בגט זה אף על פי שהוא מוקדם, דאי לא למאי ניחוש ואמאי משאיר מקום הזמן. ויש לומר דהכא שאני, דכיון דכתוב בו ארוסה והיא עכשיו נשואה, רמו אנפשייהו ומיזדהרי ולא חתמי, אבל בנשואה לא מיזדהרי לדקדוקי אזמנו של גט, וכן נמי בעודה ארוסה, וכדאמרינן בעלמא לא אכולה מילתא קא מסהדי, וכדגרסינן בירושלמי גבי שטרי חוב המוקדמין דיכולין לומר על זה חתמנו ועל זה לא חתמנו, דאלמא פעמים שאין דרכן לדקדק על הזמן, אבל ודאי אם היא נשואה וכתוב בגט ארוסה, בכי הא ודאי מיזדהרי ולא חתמי.
ואי נמי יש לומר, דבארוסה למאן דאמר משום פירי ליכא כלל, לפי שכיון שכתוב בה ארוסה, כשתבא לטרוף את הלקוחות, ודאי העדים [בנדפס: הלקוחות] יחקרו את הדבר, וימצאו שהגט מוקדם מפני שכתוב בו ארוסה והיא וודאי נשאת לו וקול יוצא לנשואה, ולעולם אומרין לה הבו ראיה אימת מטא גיטא לידך, ואינמי [ואי נימא] מגרשה בעודה ארוסה כל שכן דליכא למיחש, דארוסה אין לה פירי.
אבל למאן דאמר משום בת אחותו, מכל מקום איכא אם מגרשה בו מן האירוסין.
ואם תאמר אם כן אפילו משום תקנת ולד ליכא, שהרי קול יוצא לנשואה, התם ודאי איכא למיחש, דבשלמא גבי לקוחות כשתבא לטרוף מהם [בנדפס: הם] יחקרו אחר הדבר, וכן נמי אם זנתה, על ידי חקירת בית דין יתברר שנשאת לו, וגט זה עכשיו נמסר לה, וכענין שאמרו בגיטין הבאים ממדינת הים, אבל בלעז הבנים מי ידקדק אחר הענין, ועם מי יתיישבו הבנים בדין, ולעולם כיון שכתוב בגט ארוסה וכתוב בו זמן משעת האירוסין, ודאי יאמרו גיטה קודם לבנה, אבל כשאין כותבין בגט אלא זמן של עכשיו, זה קרוב להוציא מידי לעז וידקדקו יפה שימי עיבורה היו קודם זמנו של גט.
אלא בגט מן האירוסין, בשלמא למאן דאמר [נניח לשיטת מי שאומר] שתיקנו זמן בגיטין משום בת אחותואיכא [יש] גם פה מקום לחשש זה, שיכול להיות שתיזנה גם מן האירוסין, אלא למאן דאמר דעת מי שאומר] משום פירי [פירות], ארוסה מי אית לה פירי [האם יש לה פירות]? כי זכות הבעל בפירות נכסי אשתו ממילא אינה אלא משעת נישואין ולא קודם לכן. ואם כן, מה חשש יש בדבר ואין צורך לכתוב כלל זמן בגט זה!
But in the case of a divorce from the state of betrothal, granted, according to the one who said that the date is written on a bill of divorce due to a situation where one marries the daughter of his sister, there is the same concern where she is divorced after being betrothed, as the halakhot of adultery take effect from the time of betrothal. But according to the one who said that it is due to a concern for her produce, does a betrothed woman have produce? In any case, the husband has a right to use his wife’s property only after they are married. Therefore, it is not necessary to protect her rights by dating the bill of divorce to show when the husband’s rights to her property terminate.
רי״ףרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמַר רַב עַמְרָם הָא מִילְּתָא שְׁמַעִית מִינֵּיהּ דְּעוּלָּא דְּאָמַר מִשּׁוּם תַּקָּנַת וָלָד וְלָא יָדַעְנָא מַאי נִיהוּ כֵּיוָן דְּשַׁמְעִיתַא לְהָא דְּתַנְיָא הָאוֹמֵר כִּתְבוּ גֵּט לַאֲרוּסָתִי לִכְשֶׁאֶכְנְסֶנָּה אֲגָרְשֶׁנָּה אֵינוֹ גֵּט וְאָמַר עוּלָּא מָה טַעַם גְּזֵירָה שֶׁמָּא יֹאמְרוּ גִּיטָּהּ קוֹדֵם לִבְנָהּ ה״נהָכָא נָמֵי גְּזֵירָה שֶׁמָּא יֹאמְרוּ גִּיטָּהּ קוֹדֵם לִבְנָהּ.

Rav Amram said: I heard this matter from Ulla, who said that the date is written on the bill of divorce for the benefit of the child, and I did not know what this benefit is. Once I heard that which is taught in a baraita: With regard to one who says: Write a bill of divorce for my betrothed, as when I will bring her in to my home in marriage I will divorce her with it, it is not a valid bill of divorce. And Ulla said: What is the reason that it is not a valid bill of divorce? Since once he marries her she may become pregnant, there is a rabbinic decree due to the concern lest they say that receipt of her bill of divorce precedes conception of her son, as it was written while they were betrothed. Here too, the reason the scribe must leave the place of the date in a bill of divorce for a betrothed woman is that the husband may marry her before divorcing her, and there is a rabbinic decree due to the concern lest they say that receipt of her bill of divorce precedes conception of her son.
רי״ףרש״יתוספותרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משום תקנת ולד – הצריכו להניח מקום זמן לגט ארוסה.
ולא הוה ידענא מאי היא – דמאי ולד יש לארוסה.
כיון דשמעיתא להא דתניא כתבו גט לארוסתי – עכשיו ולא אתננו לה עד לאחר שאכנסנה.
אינו גט – דגט ישן הוא שמא תתעבר כשיכנסנה ויאמרו גיטה קודם לבנה שיהיו סבורים שנתנו לה ביום שנכתב.
הכא נמי – במתני׳ משום הכי צריך להניח מקום זמן אף לטופס הארוסה שמא יכתוב זמן לבו ביום והוא לא יגרשנה עד לאחר נישואין ויאמרו בלא קידושין וכתובה נתעברה לאחר גירושין ופגם הוא למשפחה.
לכשאכנסנה אגרשנה אינו גט – פירש בקונטרס משום דהוי גט ישן וקשה דאינו גט משמע דאינו גט כלל ובגט ישן אם נתגרשה תינשא לכתחלה כדאמר לקמן בהזורק (דף עט:) ואומר ר״ת דבגט ישן ליכא אלא ייחוד בעלמא והכא דכנסה גרע טפי דודאי איכא ביאה וא״ת דביבמות פ״ה (דף נב.) גרסינן אהך מילתא לכשאכנסנה אגרשנה הרי זה גט מפני שבידו לגרשה ולפי׳ הקונטרס ניחא דפי׳ שם דגט ישן מיהא הוי ור״ת מפרש דהתם איירי כשכתב בו זמן הנתינה דאפי׳ גט ישן לא הוי והכא כשכתב זמן קודם נישואין.
הכא נמי גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה – וא״ת מה קפידא הוא שיכתוב הסופר זמן והא ליכא למיחש שיבא לגרש בגט זה אחר נישואין שהרי עדים לא יחתמו לו דחזו שהוא מוקדם ואיכא למיחש בנישואין משום פירי ואומר ר״ת דכיון שרואין העדים שכתב בגט ארוסתי יחתמו אחר הנשואין כי יסברו דעודה ארוסה וא״ת כשיניח מקום הזמן נמי ויכתבו זמן ביום גרושין איכא למיחש שיאמרו גיטה קודם לבנה כיון שרואין שכתוב בגט ארוסתי וסבורין שלא ניסת לו מעולם וגם יפסידו הלקוחות פירות שמכר להם הבעל שלא כדין דיאמרו ארוסה היתה ואין לו פירות וי״ל דלקוחות לא יקנו פירות אם לא שידעו שנשואה היתה ויביאו עדים על כך וגם על בנה ידקדקו ויראו שנתעברה לפני הזמן הכתוב בגט ויתברר הדבר שניסת א״נ יש לדבר קול שנישאת אלא שאין זמן הנישואין ידוע כל כך וידעו דמה שכתוב בגט ארוסתי לפי שנכתב קודם נישואין אבל אם נכתב זמן של קודם נישואין יאמרו כל שעה דגיטה קודם לבנה אבל קשה דלמה לן טעמא דגיטה קודם לבנה כיון שהיא נשואה וכתוב בו זמן של אירוסין יפסל למ״ד משום פירי כמו גט שאין בו זמן כלל שאין שום הוכחה מתוך זמן הכתוב בגט זה.
ה״נ גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה – פירושא שאם יכתוב סופר זמן מיום כתיבה, פעמים שאדם נושא אשה ואין המקח ערב עליו ובא לגרשה בו ביום, והוא הולך ולוקח טופס גט מוקדם ומחתים עליו עדים, דכיון דבו ביום מגרש אין להם לחוש משום פירות ונמצא הולד מקולקל בכך, וה״ה דעדים נמי אין להם לחתום בו כך משום תקנת ולד, אלא כל דלא חתמי עדים צריך סופר להניח. וה״נ קתני צריך שיניח מקום הזמן בארוסה שאסור לגרשה בגט מוקדם משנכנסה, אבל שתתגרש בוב בעודה ארוסה אינו צריך להניח, והעדים חותמין בו מן הדין, אלא שאסרו זו מפני זו כדקא פסיק ותני בכולם צריך להניח. א״נ, שמא יחתום העדים בטופס גט מוקדם בעודה ארוסה [ואינוג צריך להניח, והעדים חותמין בו מן הדין] והוא כונסה ומגרש בו, דבשלמא בנשואה ליכא למיחש דילמא מותיב ליה בכיסיה עד דעבר זמניה והוי מוקדם, משום דלא מקדים איניש פורענותא לנפשיה, דהויא פורענותא לדידיה אי משום פירות דמפסיד מקמי נתינה אי משום קלא דמפקי עליה, אבל כאן ביום חתימה הוא מגרש ולא פורענותא היא כלל כנ״ל. ובתוס׳ד מסתבכין בה הרבה.
והאי דקאמרינן אינו גט משום גט ישן דהוה ליה גט ישן – קשה ליה הא קי״לו שאם נתגרשה בו תנשא לכתחלה, והכא מדקאמר אינו גט משמע אפילו בדיעבד אינו גט, ואיכא דאמריז כי קי״ל נתגרשה בו תנשא לכתחלה ה״מ בגט שנתייחדה עמו, שאין חוששין שמא בא עליה אלא לכתחלהח משום יחוד לא אמרינן לא תנשא, אבל בא עליה ודאי לאחר זמן הגט אפילו בדיעבד פסלוהו משום גזירה דולד.
ואיכא דרמיט אשמעתין, נכתב ביום ונחתם בלילהי תיפוק ליה משום שמא יאמרו גיטה קודם לבנה, ועוד לר״ש דלית ליה משום פירי לפסול משום שמא יאמרו גיטה קודם לבנה, ועודכ כתביה ואותביה בכיסתא ליפסול משום שמא יאמרו גיטה קודם לבנה. ולא רומיא היא אלא קושטא הואל, שלא נאמרו דברים הללו אלא כשלא נתיחד עמה, אבל נתייחד עמה דברי הכל פוסלין, שכך שנינומ איזה גט ישן כל שנתייחד עמה אחר שכתבו, ולא שנינו אחר שנתנו לה, אלמא נתייחד עמה מאחר שנכתב זמנו לעולם גט ישן הוי ואין בו ספק, אבל נראה שאם אמר לעדים כתובו ונתייחד אח״כ עמה, והם אחרו וכתבו, אם משנכתב זמנו לא נתייחד עמה ה״ז גט כשר, שאין כאן לחוש משום שמא יאמרו גיטה קודם לבנה.
ולא נתבררו לי דברי הרב ר׳ משה הספרדי ז״לנ שאמר נתייחד עמה מאחר שאמר להם לכתוב ולחתום וליתן לה הרי אלו לא יכתבו ויתנו, וק״ו הדברים, אם הגט שנתן לה לידה כשנתייחד עמה נפסל שמא בעל ק״ו לזה שלא נכתב. ואין ק״ו זה כלוםס ואזלי בתר טעמא, אבל אפשר שלא כיון הרב אלא לחוש לפייסע, ומודינא ודאי שיש לחוש שמא פייס אא״כ אמר נאמנת עלי שלא פייסתי.
ויש עוד לתרץ שלפיכך אמרנו כאן אינו גט ובגט אחר ישן קי״ל שאם נתגרשה בו תנשא לכתחלה, משום דבנשאת אף הרואה אומר כך וכך היה המעשה, לפי שלפעמים דרך בני אדם לכתוב גט לאשתו ונמלך ונתפייס ואח״כ חוזר ומגרש, ואין הכל תולין הדבר בזנות ועבירה ואע״פ שחששו לכתחלה, אבל בארוסה על כרחין תולין בעבירה לפי שאין שום אדם עשוי לכתוב גט לארוסה ואח״כ ישאנה שהוא עובר בה׳ לאוין, והיא נמי לא תשמע לו. ועוד, שאין בין ארוס לארוסה קטטה ופיוס שתולין בהם, לפיכך החמירו בכאן לומר אינו גט יותר מגט ישן בנשואה, משום דהך גזירה אלימא טפי למיפסל אפילו בדיעבד. וזו שאמרו ביבמות בפרק ג׳פ כתוב גט לארוסה לכשאשאנה אגרשנה הרי זה גט, כשכתבו לאחר שכנסה, או בכתב זמנו מאוחר ולא נתנו לה אלא משעת נשואין, וכן פירש רת״םצ ז״ל.
וי״מק, התם הרי זה גט לפוסלה מן הכהונה, והאי דבעי רמי בר חמאר ליבמתו מהו, ה״נ לפסלהש, כלומר אם כתבו ליבמתו וכנסה וגרשה בו ומת מהו, כיון דאגידא ביה כארוסתו דמיא ופסיל לה האי גט, או דילמא כיון דלא עביד בה מאמר לא מהני כלל ולא פסיל, תדע דאלו מדינא דאורייתא קא אמרינן, מאמר לדאורייתא מי מהני כלל. וקשיא לי, אי לפסלה גט ליבמה מי לא פסיל כיון דפסיל לה עליו ועל האחין לכהונה נמי פסילת, ואמאי לא עביד שליחותא. אבל רש״י ז״לב כתב שם, ואי משום גט ישן בדיעבד מיהא מהני שאם נתגרשה בו תנשא לכתחלה, כדאיתא בפרק הזורק, ואין הלשון שבכאן מסכים עמו.
א. כ״ה בחי׳ הר״ן. ובריטב״א הקשה דאע״ג דמגרשה ביום הנשואין נמי איכא משום פירא דההוא יומא.
ב. בנדפס חסר ״ש״ אות ראשונה מתיבת שתתגרש, ותיבת ״בו״.
ג. בכת״י חסר מתיבת ואינו עד מן הדין.
ד. ד״ה הכא נמי, ועיין בתוס׳ הרא״ש.
ה. וכ״ה תוס׳ ד״ה לכשאכנסנה על פירוש רש״י, והרשב״א ריטב״א והר״ן.
ו. לקמן עט ב.
ז. תוס׳ בסוגיין וביבמות, ושא״ר.
ח. בנדפס: אבל בדיעבד, וחסר כל הקטע ואינו מובן, והגירסא שלפנינו היא בכ״י וחסרה תיבת ״אבל״.
ט. הר״ן בחידושים וריטב״א.
י. משנה לעיל יז א, ובגמ׳ שם ע״ב ביארו הטעם משום חיפוי או פירות.
כ. חסר בנדפס קושית ועוד עד ולא רומיא.
ל. כ״ה בשאר הראשונים. ועיין חזו״א אבהע״ז סי׳ קה ס״ק יג.
מ. במשנה עט ב.
נ. פ״ט מגירושין הלכה כה. ובלחם משנה שם תמה היאך הבין רבינו ברמב״ם שהוא מדין גט ישן והרי למד הק״ו מנתייחד לאחר נתינה דהוא מטעם שבעל לשם קידושין ולא שייך לגט ישן.
ס. המ״מ שם הביא דברי רבינו, ובכס״מ הביא בשם הר״ן (והוא בפרק הזורק) דס״ל כרבינו.
ע. במ״מ ובלח״מ תמהו על פירוש זה בדברי הרמב״ם, ועיין ב״י סוף סי׳ קמט ורשב״א לקמן עט שכתבו כרבינו.
פ. נב א.
צ. בתוד״ה לכשאכנסנה וביבמות שם, וכן שיטת הראב״ד בפ״ג מגירושין ה״ו.
ק. המאירי הביא שיטה זו.
ר. ביבמות שם ע״ב.
ש. וכ״כ רבינו בחי׳ ביבמות ותוס׳ שם ד״ה ויבמתו, ועיין קושית רבינו שם על פירוש זה ובתוס׳ ישנים שם, ועי״ש ברשב״א מ״ש הקשה על רבינו ומה שפירשה.
ת. בנדפס: ליפסיל.
א. רבינו ביבמות תירץ קושיא זו, עיי״ש.
ב. שם ד״ה הכי, ועיין רשב״א שם ובמ״מ וכס״מ פ״ג מגירושין ה״ו דכ״ה שיטת הרמב״ם.
אמר רב עמרם הא מילתא שמעית מיניה דעולא וכו׳ ולא ידענא מאי ניהו עד דשמעיתא להא דתניא כתבו גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה אינו גט. פירש רש״י ז״ל משום דהוה ליה גט ישן. והקשה רבינו תם ז״ל, דאינו גט משמע אינו גט כלל, ואילו גט ישן אם נתגרשה בו תנשא לכתחילה כדאיתא לקמן בפרק הזורק (גיטין עט:), וכדמשמע נמי מדקתני בית הלל אוסרין ולא קתני בית הלל פוסלין. ופירש הוא ז״ל, דהכא גט פסול לגמרי הוי ואם נשאת תצא דשאני הכא, דבגט ישן ליכא אלא ייחוד בעלמא, אבל הכא דכנסה איכא ודאי ביאה.
ואם תאמר והא ביבמות פרק רבן גמליאל (יבמות נב.) אמר רב דימי הרי אמר ללבלר כתוב גט לארוסתי, לכשאכנסנה אגרשנה, הרי זה גט מפני שבידו לגרשה. ובשלמא לפירוש רש״י ז״ל ניחא, דהתם דבר תורה קאמר דמשום גט ישן לא מיפסיל מדאורייתא ומיהו גט ישן הוי וכן פירש שם רש״י ז״ל, והכא אינו גט משום גט ישן. אבל לרבינו תם ז״ל קשיא, דהכא אינו גט כלל קאמר. ותירץ רבינו תם ז״ל, דהתם מיירי בשכתב בו זמן של נתינה דאפילו גט ישן נמי לא הוי, אבל הכא בשכתב בו זמן של עכשיו.
והשתא אתי שפיר אי אמרי׳ דגט מאוחר כשר. אבל הרמב״ם ז״ל כתב בגט מאוחר שפסול. ואף על פי שהארכנו בזה בפרק שני, ונראין הדברים שהוא כשר, אף לדבריו יש לתרץ, דההיא בשצוה לכתוב לה גט לכשיכנסנה, וקא משמע לן שאף על פי שאינו מצוה להם לכתוב עתה, כיון שהוא בידו לגרשה מעתה [בנדפס: לכשיכתבו לה אחר נשואיה כאילו כתבוהו מעתה, אבל באשה דעלמא כיון שאין בידו לגרשה מעתה כשיכנסנה גם כן אין יכולין לכתוב, אלא אם כן צוה להם אחר שנשאה, דהוה להו כאילו כתבו בלא צואת הבעל.
ומיהו ודאי מדברי הרמב״ם ז״ל נראה שהוא מפרש לזו אינו גט משום גט ישן כדברי רש״י ז״ל. והרי זה גט דהתם, לומר שאם גרשה בו כשר. וזה לשונו, אמר לסופר כתוב גט לפלונית ויהיה עמי, לכשאכנסנה אגרשנה בו, ונכתב ונשאה וגרשה בו אינו גט, מפני שלא היתה בת גירושין ממנו כשנכתב, אבל אם אמר כתוב גט לארוסתי כשאשאנה אגרשנה בו, וכנסה וגרשה בו כשר. עד כאן.
זה הקושיא מובא בתוספות.
והא דמפרש עולא כאן טעם הברייתא, משום גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה. ולא פירש משום בת אחותו, נראה לי שרצה להעמידה אף כמאן דאמר דלזנות דבת אחותו לא חיישינן דלא שכיחא.
קיום בית דין והוא שטר הנפק והוא הנקרא אישרתא דדייני רשאים בית דין לכתוב נוסח הקיום קודם שיבאו העדים ואע״פ שהם כותבים ואתו לקדמנא וכו׳ ועדין לא באו למיחזי כשיקרא בדבר שכשנודע להם מה שחתמו תהא החתימה אמת לא חיישינן שלא חלקו חכמים על ר׳ מאיר שלא היה מצריך לשמה אלא בגט אבל בשאר שטרות מודו וכבר ביארנוה בארכה בשני של כתבות:
בד״ה הכא נמי גזירה כו׳ והא ליכא למיחש כו׳ שהרי עדים לא יחתמו לו כו׳ עכ״ל וליכא למימר למיחש דשמא עדים יחתמו בשעת אירוסין קודם הנשואין שאז היה נתינת הגט דאם כן בכל גיטין של ארוסה אף שיכתוב הסופר מדעת הבעל ניחוש להכי שיחתמו העדים אז באירוסין קודם נתינת הגט שבנשואין אלא ודאי דאינו צריך לחוש לכך דמסתמא יתן הבעל לחתום לעדים ביום הנתינה של הגט ואם כן שפיר קשיא להו הכא דלא יחתמו בשעת נתינה שהיא אחר נשואין משום פירי וק״ל:
בא״ד אבל קשה דלמה לן טעמא כו׳ יפסול למאן דאמר משום פירי כמו גט שאין בו זמן כו׳ עכ״ל ר״ל כמו גט שאין בו זמן כלל שהאשה תפסיד בו כדאמרינן לעיל אבל הא ל״ק להו אדרבה האשה תטרוף שלא כדין מזמן של אירוסין דהא כיון שרואין שכתוב בגט ארוסתו כמו שכתבו התוספות לעיל ירגישו הלקוחות בדבר שזהו הזמן מן האירוסין ולא יניחו לה לטרוף מאותו זמן וה״ל כאילו אין בו זמן וק״ל:
גמרא כיון דשמענא להא דתניא האומר כתבו גט לארוסתי לכשאכניסנה אגרשנה ואמר עולא מאי טעמא גזירה שמא יאמרו כו׳. ולכאורה יש לתמוה מאי קשיא ליה לעולא דקאמר מאי טעמא האיכא למיחש לבת אחותו דמסתמא עולא ס״ל כרבי יוחנן דתלמידו הוה וקי״ל נמי כרבי יוחנן דטעמא דזמן משום בת אחותו והרשב״א והרא״ש ז״ל כתבו דבעל העיטור פסק מה״ט גופא דלא חיישינן לבת אחותו והא דאמרינן לעיל דף י״ז ע״ב בפלוגתא דר״י ור״ל איפוך היינו דמפכינן עיקר פלוגתייהו דר״י ור״ל דר״י ס״ל משום פירות ולא משום בת אחותו ור״ל אמר משום בת אחותו ודחו הרשב״א והרא״ש ז״ל דברי העיטור וכתבו דמהאי דעולא לא איריא דאליבא דר״ל הוא דקאמר הכי ע״ש באריכות. ולענ״ד שזה דוחק דאכתי לשון מאי טעמא לא אתי שפיר דמשמע שלא מצא שום טעם אחר בדבר. אמנם לענ״ד בלא״ה נראה דלא שייך הכא טעמא דבת אחותו כלל כיון שהדבר ידוע שאמר ללבלר לכתוב לו גט בעודה ארוסה ולכשיכניסנה יגרשנה מאותו זמן ובהאי שעתא ודאי לא נתכוון לחפות עליה שהרי אם זינתה מקודם אכתי בת קטלא היא ומהיכי תיתי נחוש אח״כ לחיפוי בין כתיבת הגט לנתינתו ולא דמי לשאר מוקדם גמור שהעדים חתמו לאחר זמן כתיבה ויש לחוש שהבעל בעצמו כתב הגט והקדים הזמן בכוונה כדי לחפות עליה ואף אם נתברר שנכתב מקודם ע״י הסופר בזמנו לא פלוג רבנן דמסתמא כיון שלא גירשה לאלתר נמלך מלגרשה ועכשיו רוצה לגרשה כדי לחפות משא״כ הכא שאמר בפירוש שאינו רוצה לגרשה אלא לכשיכניסנה מהיכי תיתי נחוש לחיפוי בכה״ג כן נ״ל. ובהא דלא קאמר עולא דהו״ל מוקדם מטעמא דפירי לפי שיטת התוספות שנחתם ביום הכתיבה נראה דהתוספות לשיטתייהו דכל גט שלא נמסר ביום הכתיבה אית ליה קלא שלא נמסר בזמנו ויאמרו הלקוחות אייתי ראיה לכך הוצרך לטעמא דגיטה קודם לבנה. ועוד נ״ל נ״מ בהאי טעמא שאף אם כנסה באותו יום עצמו דליכא למיחש לבת אחותו ולא לפירות אפ״ה פסול דבלא״ה י״ל דהא דאומר לכשאכניסנה אגרשנה לאו ברשיעי עסקינן שישאנה ע״מ לגרשה אלא משום דלא קים ליה בארוסתו שפיר אם בתולה היא חייש שמא לא תמצא בתולה ואף באלמנה חייש לסמפון דחזקה אין אדם שותה בכוס אא״כ בודקה בבדיקת פנים כשמתייחד עמה לאחר נישואין ומזמן לו גט בשביל כך שאם ימצא סמפון יגרשנה לאלתר דהא קי״ל דצריכה גט ואפ״ה פסול האי גיטא שמא יבא עליה לאחר חופה ותתעבר ממנו ויאמרו גיטה קודם לבנה כיון שנכתב בגט ארוסתי יאמרו דביאת זנות הוה ואף שיש לפקפק קצת בזה דיותר ראוי לומר שנתעברה באירוסין ולא שייך שפיר גיטה קודם לבנה אפ״ה לא נמנעתי לכתבה דשפיר נקיט טעמא דגיטה קודם לבנה דהוי מילתא דפסיקא אם מגרשה לזמן מרובה לאחר זמן הגט ומכל מקום בלא״ה א״ש כדפרישית מעיקרא כן נ״ל ועדיין צ״ע ודוק היטב:
תוספות בד״ה לכשאכניסנה אגרשנה פירש בקונט׳ משום דהוי גט ישן וקשה דאינו גט כו׳ ובגט ישן אם נתגרשה תינשא לכתחלה כו׳ עכ״ל. ולענ״ד נראה ליישב בענין אחר דשאני הכא בההיא דלכשאכניסנה אגרשנה דהגט נכתב מעיקרא בפסול שהרי אסרו חכמים לכתוב לכתחלה גט כה״ג דכיון שהגט לא נכתב כתיקון חכמים החמירו לפסול כדמוכח במכילתין בכמה דוכתי משא״כ בגט ישן שעיקר הגט נכתב ונחתם בכשרות אין לפסלו משום האי גזירה דגיטה קודם לבנה דלא שכיח כן נ״ל אלא דבלא״ה מתרצו התוס׳ שפיר:
בד״ה הכא נמי גזירה שמא יאמרו כו׳ וא״ת מאי קפידא היא כו׳ שהרי העדים לא יחתמו לו דחזו שהוא מוקדם ואיכא למיחש בנשואין כו׳ עכ״ל. ועיין מ״ש מהרש״א ז״ל ודבריו מוכרחין בכוונת התוספות. אלא דאכתי לא ידענא למה הוצרכו התוספות לידחק בכל זה ולפרש דיטעו לאחר נישואין ויסברו שהיא ארוסה ואפ״ה העלו בסוף הדיבור בקושיא דהא מצינן לפרש בפשיטות בחששא קרובה שיחתמו העדים בעודה ארוסה ותחלה אפרש מאי דקשיא לי בגמרא אכתי מה הועילו חכמים בתקנתן דהאומר ללבלר כתוב גט לארוסתי לכשאכניסנה אגרשנה דאינו גט דאכתי יאמר לסופר סתם כתוב גט לגרשה לאלתר ואח״כ יניחנו אצלו ויגרשה לכשיכניסנה ומה לנו לדברים שבלבו. אע״כ דמ״מ מאי דאפשר לתקוני מתקנינן ולמעט חששא דגיטה קודם לבנה והשתא אתי שפיר טובא דאם יתירו להסופר לכתוב טופסי גיטין לארוסה עם הזמן דהיום אפשר דלבתר הכי סמוך לנישואין יהא בדעת הבעל לגרשה לאלתר וימלך לגרשה עד אחר נישואין או שבדעתו השתא לגרשה לכשיכניסנה וימצא גט מוכן אצל הסופר ויקחנו ויניח להעדים לחתום אם יהיו רשאין לחתום מוקדם לארוסה דלא ידעו לחששא דגיטה קודם לבנה ומשום פירות ליכא וא״כ ע״י כך יהא לעז גדול דגיטה קודם לבנה זמן מרובה משא״כ השתא דתקנו שלא יכתוב סופר שום זמן בגט ארוסה שלא מדעת הבעל תו ליכא למיחש למידי שאם רוצה הבעל לגרשה לאלתר ואמר כן לסופר מסתמא ימסרנו לאלתר דלא מקדים אינש פורענות לנפשיה ואם אינו רוצה לגרשה ולא עלה בלבו כלל אלא דלאחר כך סמוך לנשואין יהא בדעתו לגרשה לאלתר או לכשיכניסנה מ״מ לא ימצא שום גט שיש בו זמן מוקדם אלא שיכתוב זמן הגט מהיום שהוא סמוך לנשואין דאפשר שיהא בענין דלא שייך חששא דגיטה קודם לבנה וכ״ש למאי דפרישית בסמוך דאין החששא אלא סמוך לנשואין ממש כשבודקה קודם נישואין או לאחר הנשואין מיד דא״ש טפי אלא דאין צורך לכל זה דבלא״ה א״ש כדפרישית כן נ״ל נכון בעזה״י. לולא דהתוספות והרשב״א ז״ל לא פירשו כן ובכה״ג נמי יש לפרש למאי דפרישית דכל השקלא וטריא דשמעתין היינו לענין שלא יכתבו שום זמן דמ״מ הוצרכו לתקן זמן ושלא יכתוב הסופר הזמן אא״כ כשאומר לו הבעל לגרשה לאלתר ומסתמא מגרש לה לאלתר דלא מקדים אינש פורענותא לנפשיה ולדעתי צ״ע גדול ודוק היטב:
בא״ד ואומר ר״ת דכיון שרואין העדים בגט שכתוב ארוסתי יסברו כו׳ עכ״ל. ואין להקשות דלמה תקנו שיכתוב ארוסתי לא ליכתוב ותו ליכא למיחש מידי דנראה דצריך לכתוב ארוסתי כדי שידעו שנתגרשה מן האירוסין לענין דכתובתה מאחר ר׳ אם בתולה היא ואף באלמנה נ״מ טובא לכמה דברים ולענין פירות גופייהו שלא יערער הבעל להוציא הפירות שלה קודם זמן הגירושין ויאמר דנשואה היתה ולכתחלה ודאי כל מאי דאיפשר לתקוני מתקנינן:
בא״ד אבל קשה דלמה לי טעמא דגיטה קודם לבנה כו׳ יפסל למ״ד משום פירי כו׳ עכ״ל. ולכאורה נשאר הדבר בתימה דלא הועיל עולא כלום בדבריו. אמנם לענ״ד נראה ליישב קושייתם אף לפי שיטתם דלמ״ד משום פירי ודאי הוי חששא רחוקה טובא לחוש שמא לא יגרשנה עד אחר נישואין ויחתמו העדים בטעות ולאחר החתימה ימשך הדבר שלא יגרשנה ביום החתימה שהרי אם יגרשנה ביום החתימה אזלא לה הך חששא דמ״ד משום פירי ונהי דמ״ד משום פירות עיקר פסול גט שאין בו זמן היינו שמא לא ימסר ביום החתימה ותפסיד שלא כדין כמ״ש התוס׳ לעיל ד׳ י״ז דמשעת הנתינה תוכל ליקח כתב מהב״ד מ״מ לא חייש להכא אלא בענין האי חששא לחוד שמא ע״י סיבה ימשך הדבר בין חתימה לנתינה משא״כ הכא דליכא חששא אלא לאחר כמה חששו׳ טובא שיכתוב בעודה ארוסה ונמלך לגרשה עד לאחר נישואין ואז יטעו העדים ויסברו שהיא נשואה ויחתמו על מוקדם ואח״כ ימשך הדבר דהוי נמי מילתא דלא שכיחא דסתם גיטין נמסרין ביום החתימה כמ״ש התוס׳ לעיל וכולי האי לא חיישינן משום חששא דפירות מש״ה איצטריך לטעמא דגיטה קודם לבנה כן נ״ל ליישב קושייתם לפי שיטתם. אמנם לפי מאי דפרישית לעיל מסברא דנפשאי בלא״ה אין מקום כלל לקושיא זו כדפרישית ודוק היטב ומה שיש לדקדק עוד בזה ובלשון הרשב״א ז״ל בחידושיו ובסוגיית הפוסקים יבואר בקונטרס אחרון אי״ה:
תוס׳ ד״ה לכשאכנסנה וכו׳ ור״ת מפרש דהתם. עי׳ ב״ב דף קלה ע״ב תד״ה כל. קדושין דף סד ע״ב תד״ה רבי סבר:
אמר רב עמרם: הא מילתא שמעית מיניה דעולא [דבר זה שמעתי ממנו, מעולא] שאמר שזמן בגיטין נעשה משום תקנת ולד, ולא ידענא מאי ניהו [ידעתי מה הוא] דבר זה. כיון דשמעיתא להא דתניא [ששמעתי את זו ששנינו בברייתא]: האומר: ״כתבו גט לארוסתי, לכשאכנסנה (אשאנה) אגרשנה בו ״אינו גט, ואמר עולא: מה טעם אינו גט? גזירה שמא יאמרו האנשים: גיטה קודם לבנה, שהרי ייתכן שכשישאנה יבוא עליה ויוולד לה בן, ויחשבו האנשים שלא נולד בכשרות, שהרי תאריך כתיבת הגט קודם ללידת הבן. אם כן הכא נמי [כאן גם כן] הטעם שעל הסופר להניח את מקום הזמן בגט ארוסה, הוא גזירה שמא יכנסנה ויגרשנה, ויאמרו: גיטה קודם לבנה.
Rav Amram said: I heard this matter from Ulla, who said that the date is written on the bill of divorce for the benefit of the child, and I did not know what this benefit is. Once I heard that which is taught in a baraita: With regard to one who says: Write a bill of divorce for my betrothed, as when I will bring her in to my home in marriage I will divorce her with it, it is not a valid bill of divorce. And Ulla said: What is the reason that it is not a valid bill of divorce? Since once he marries her she may become pregnant, there is a rabbinic decree due to the concern lest they say that receipt of her bill of divorce precedes conception of her son, as it was written while they were betrothed. Here too, the reason the scribe must leave the place of the date in a bill of divorce for a betrothed woman is that the husband may marry her before divorcing her, and there is a rabbinic decree due to the concern lest they say that receipt of her bill of divorce precedes conception of her son.
רי״ףרש״יתוספותרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) א״ראָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר ר׳רַבִּי אַבָּא בַּר שֵׁילָא אָמַר רַב הַמְנוּנָא סָבָא אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר רַב הֲלָכָה כר״אכְּרַבִּי אֶלְעָזָר קָרֵי רַב עֲלֵיהּ דר״אדְּרַבִּי אֶלְעָזָר טוּבְיָנָא דְּחַכִּימֵי.

§ Rabbi Zeira says that Rabbi Abba bar Sheila says that Rav Hamnuna Sava says that Rav Adda bar Ahava says that Rav says: The halakha with regard to writing the standard portion of the bill of divorce in advance is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar that such a bill of divorce is invalid. Upon hearing this ruling, Rav proclaimed about Rabbi Elazar: He is the most gratified of the Sages, as the halakha is in accordance with his opinion.
רי״ףרש״יר״י מלונילרשב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הלכתא כר׳ אלעזר – שפוסל בטופסי גיטין גזירה משום תורף.
טובינא דחכימי – מאושר שבחכמים.
גמ׳. הלכה כר׳ אליעז׳. דאמר עידי מסירה כרת⁠[י], דהאי וכתב אכתיבת הגט עצמו קאי, ולא אחתימת העדים לחודיה, דקא סבר ר׳ [אליעזר חתימת הגט אינה] מדאורייתא.
הא דאמר רב הלכה כרבי אלעזר. דגזר טופס אטו תורף, כבר כתבתיה בארוכה בשילהי פרק שני גבי הכל כשרין לכתוב את הגט בסייעתא דשמיא.
שם א״ר אבא בר שילא. בסדר הדורות בהגהת הש״ס כתב דצ״ל רבה:
ב אמר ר׳ זירא אמר ר׳ אבא בר שילא אמר רב המנונא סבא אמר רב אדא בר אהבה אמר רב: הלכה בענין טופסי גיטין כר׳ אלעזר שהם פסולים. קרי [קרא] רב עליה [עליו], על ר׳ אלעזר: טובינא דחכימי [המאושר שבחכמים], שהלכה כמותו.
§ Rabbi Zeira says that Rabbi Abba bar Sheila says that Rav Hamnuna Sava says that Rav Adda bar Ahava says that Rav says: The halakha with regard to writing the standard portion of the bill of divorce in advance is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar that such a bill of divorce is invalid. Upon hearing this ruling, Rav proclaimed about Rabbi Elazar: He is the most gratified of the Sages, as the halakha is in accordance with his opinion.
רי״ףרש״יר״י מלונילרשב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) ואפי׳וַאֲפִילּוּ בִּשְׁאָר שְׁטָרוֹת נָמֵי וְהָאָמַר רַב פַּפִּי מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא הַאי אַשַּׁרְתָּא דְּדַיָּינֵי דְּמִיכַּתְבָה מִקַּמֵּי דְּלִיסָהֲדֵי סָהֲדִי אַחֲתִימַת יְדַיְיהוּ פְּסוּלָה אַלְמָא מִיחְזֵי כְּשִׁיקְרָא ה״נהָכָא נָמֵי מִיחְזֵי כְּשִׁיקְרָא.

The Gemara asks: And is the halakha in accordance with the opinion of Rabbi Elazar even with regard to other documents as well, that it is permitted for scribes to write the standard portion of other documents in advance? But didn’t Rav Pappi say in the name of Rava: With regard to this ratification of judges, which serves to confirm the authenticity of a promissory note that was written before the witnesses had testified about their signatures on the promissory note, it is invalid, even if the witnesses later attested that those were their signatures. Apparently it has the appearance of falsehood, because the court ratified the document before hearing the testimony. Here too, if one writes the documents in advance, they have the appearance of a falsehood.
רי״ףרש״יתוספותר״י מלונילרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואפילו בשאר שטרות – במאי דפליג ר׳ אלעזר אדר׳ יהודה ואכשר בטופסי שטרות אמר רב נמי הלכה כר״א בתמיה.
אשרתא – קיום השטר שהעדים מעידין על כתב ידיהם בב״ד וב״ד כותבין בו במותב תלתא הוינא ואתו פלוני ופלוני ואסהידו אחתימות ידייהו ואשרנוהי וקיימנוהי כדחזי וחותמין.
הכא נמי מיחזי כשיקרא – וא״ת ורב פפי מ״ש דנקט אשרתא טפי מכל שטרות ואומר ר״י דרבותא היא באשרתא אע״פ שיודעין שחתימת העדים אמת ומזומנים העדים לפניהם לקיימה.
[האי] אישרתא. (דהכי) השטרות שהעדים מעידים על כתב ידיהם בב״ד, וב״ד כותבין בו במותב כחדא הוינא ואתי פלו׳ ופל׳ סהדי ואסהידו אחתימת ידיהון וקיימניהו וחותמין. ואם כתבו ב״ד זה הלשון ועדיין לא קבלו עדות על החתימה פסול, דהא מתחזי כשקרא, אע״ג שידעו (בשעה) [בשעת] החתימה.
ואפילו בשאר שטרות נמי והאמר רב פפי משמיה דרבא האי אשרתא דדייני וכו׳ אלמא מיחזי כשיקרא הכא נמי מיחזי כשיקרא. מכאן יש לדקדק דרבי אלעזר אפילו תורף מכשיר בשאר שטרות, דאם אינו מכשיר בהם אלא טופס, ומשום דקסבר דטופס דשטרות אטו תורף הגט, גזירה לגזירה היא, כדברי רש״י ז״ל שפירש למעלה גבי שטרות אטו גיטין לא גזר, טופס דשטרות או גיטין לא גזר, אם כן מאי מיחזי כשיקרא איכא בכתיבת טופס שאינו מזכיר שם המלוה והלוה והמעות והזמן. ועוד, דאם איתא דאפילו בכתיבת טופס אמרינן דמיחזי כשיקרא, מאי קא מקשה ואזיל מדרב פפי לרב, דמשמע דאי לא פסקינן כרבי אלעזר לא תקשי לן, דהא אף כשתמצא לומר דהלכה כתנא קמא דרבי אלעזר, היא גופה תיקשי לן, דבשאר שטרות לא פליגי, אלא ודאי על כרחין אית לן למימר דרבי אלעזר אף תורף נמי מכשיר בשאר שטרות.
ואם תאמר ומנא ליה לתלמודא הא, דילמא רבי אלעזר בטופס לבד הוא דקא מכשר כתנא קמא. תירץ רבינו יצחק ז״ל, דאם איתא דכולהו תנאי בטופס לבד קא מיירי, היה לו לקבוע דברי רבי אלעזר אחר דברי תנא קמא, והיה מקצר בלשון וכך יפה לו לפי סדר הענין, וליתני הכותב טופסי גיטין צריך שיניח וכו׳ שטרי מלוה צריך שיניח וכו׳ רבי אלעזר פוסל בגיטין ורבי יהודה פוסל בכולן. ועכשיו כל אחד היה מוסיף והולך על דברי חברו. אבל עכשיו שרבי אלעזר מכשיר לגמרי בשאר שטרות אתי שפיר, דתנא קמא הכשיר בכל טופסין ואסר בכל תורף, ורבי יהודה אסר אפילו בכל טופסין, ורבי אלעזר הכשיר מקצתן לגמרי ואסר מקצתן לגמרי, והשוה מדותיו כשאסר אסר בכל וכשהתיר התיר בכל, ודוקא במשייר מקום הזמן כדי שלא יהא שטר מוקדם דלגבי כתיבת זמן שוו גיטי נשים לשאר שטרות, דבין בזה ובין בזה משום מוקדם הוא, או משום בת אחותו או משום לקוחות, וכיון דבגיטי נשים לכתחילה לא יתוב, שמא ישכחו העדים ויחתמוהו למחר וליומא אחרי, אם כן אף בשטרות דאיכא משום לקוחות, אין כותבין לכתחיילה ואפילו לרבי אלעזר. כן נראה לי.
שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו אף אם היתה כתיבת השטר וההלואה הראשונה והפירעון ביום אחד שאם רוצה לחזור וללות ביומו אין בו משום מוקדם אעפ״כ אינו חוזר ולוה ולא משום דמיחזי כשיקרא לא חיישינן בדבר שכשיעשה יהא הדבר אמת אלא טעם פיסולו מפני שנמחל שעבודו ואין הקרקעות משתעבדין עוד עד שיקנו ממנו פעם אחרת ויכתבו שטר אחר והרי מלוה זו כמלוה על פה ומ״מ מהני שטרא דלא מצי למימר פרעתי וכן בשטר מוקדם ושטר שיש בו רבית וחכמי פרובינצא כתבו בחבוריהם שבכל אלו יכול לטעון פרעתי והרי היא כמלוה על פה לגמרי וכדין האמור לדעת גדולי הפוסקים בהוציא עליו כתב ידו ואין אומרים בזו שטרא בידך מאי בעי שכל שטרות כיוצא באלו אין אדם מקפיד בהם יותר מעדים והדברים רופפים:
המשנה השלישית והכונה בה בענין החלק השני והוא שאמר המביא גט ואבד ממנו אם מצאו לאלתר כשר ואם לאו פסול מצאו בחפיסה או בגלוסקמה אם מכירו כשר אמר הר״ם פי׳ גלוסקמא וחפיסה כלי שישימו בו שטרות וביאור לאלתר לשעה קלה כדי שלא עבר שם ואם היו לעדים בו סימן מובהק כמו שיאמרו נקב יש בצד אות פלנית ומה שדומה לזה או שיאמרו שהם לא העידו כלל בגט לאלו השמות זולת זה נותנים אותו לה ואפי׳ לזמן מרובה כשר וזה כלו כאשר אבד ממנו במקום שהשירות מצויות אשר נאמר אולי זה הגט אשר נמצא גט אחר הוא נופל לזולתו אולם כאשר נפל ממנו במקום דלא שכיחי רבים הנה הוא כשר ואפי׳ מצא אותו אחר זמן מרובה:
אמר המאירי המביא גט ואבד הימנו מצאו לאלתר כשר שמאחר שלאלתר מצאו אין חוששין שמא אחר הוא ששמו כשמו כו׳ ונחלקו בגמרא בשיעור אלתר זה בהרבה פנים מהם שאמר כדי שתעבור שיירא ותחנה לשם כדרך הולכי דרכים ויש מפרשים שתסעוד לשם מלשון שירותא הרי זה לאלתר הא כשיעור זה היא לאחר זמן ומהם שאמר שהשיעור הזה הוא שיעמד אדם שם ויראה שלא עבר אדם שם הוא קרוא לאלתר אף לאחר זמן הא כל שעבר אדם שם אפי׳ בשיעור מועט הוא נקרא לאחר זמן ומהם שאמר כל שלא שהה ר״ל שכל שיעמוד אדם שאין שמו כזה משעה שעבר זה עד שעת מציאת הגט או שעמד המביא משעה שנפל לו עד שעת מציאה וראה שלא שהה אדם שם אע״פ שעבר הוא קרוי לאלתר הא משראה ששהא אדם שם אפי׳ בשיעור מועט הוא קרוי לאחר זמן ומהם שאמר כל שיש משעת אבדתו עד שעת מציאתו שיעור שיכתוב ומהם שאמר כדי לקרותו ומהם שאמר כדי לכתוב ולקרותו וכלם נדחו לבד שתים מהם שנחלקו בהם אמוראים והם שרב יהודה בשם שמואל אמר הלכה כל שלא שהה ור׳ יצחק בר מרתא בשם רב אמר הלכה כל שלא עבר:
וגדולי הפוסקים פסקו בה כל שלא עבר הא אם עבר חוששין שממנו נפל דרך עברתו ונראין דבריהם מכלל הידוע רב ושמואל הלכה כרב באיסור וגאוני ספרד פסקו בה כל שלא שהה ומשום דטעמא דמיסתבר הוא וכלל שהזכרנו אינו מעכב שלא נאמרו כללים אלא במחלקות עצמן הא במחלוקת של אחרים לא נאמר כן:
ונשוב לדברינו והוא שכל שמצאו לאלתר והוא כל שלא עבר לשיטת גדולי הפוסקים או כל שלא שהה לשיטת גאוני ספרד כשר ופי׳ הדברים אף בשיירות מצויות ואף בהוחזקו שני יוסף בן שמעון באותה העיר לא מצאו לאלתר אלא לאחר זמן והוא אחר שעבר אדם שם לשיטת גדולי הפוסקים או לאחר ששהה לשיטת גאוני ספרד פסול וחוששין שמא אחר הוא שנפל לזה ששהא או לזה שעבר ומכל מקום הקשו בה בגמרא ממה שאמרו במציעא מצא גיטי נשים ואינו יודע אם הבעל מודה בו אם לאו ולא יחזיר שמא כתבו ונמלך שלא ליתנו וטעמא משום דלא אמר תני הא כל שהבעל אומר תנו נותן אפי׳ לזמן מרובה ואין חוששין שמא אחר הוא ונשאו ונתנו בתירוצה הרבה ואף לענין פסק יש צדדין שכל הפוסקים מודים בהם אם להכשר אם לפסול ויש צדדין שנחלקו הפוסקים במה שנאמר בה לשתי דעות וכלל הדברים שזו של מציעא שלמדתי הימנה שנותנין אף לזמן מרובה פירושו כשאין לחוש לגופו של גט אם הוא זה שנכתב לשם אשה זו אם לאו שאלו היה לחוש בכך אפי׳ היה הבעל מודה לא יתן שמא אחר הוא וא״כ כל לאלתר אין לחוש בו כלל וכל לאחר זמן יש בו צדדין שיש בו לחוש ופסול כסתם משנתנו שבכאן ויש צדדין שאין לחוש בו וכשר אף לאחר זמן וכסתם משנה של מציעא והדבר תלוי בשיירות מצויות ובהוחזקו שני שמות באותו השם שבגט באותה העיר או כשיעידו עדים אלו החתומים בתוך הגט שמעולם לא חתמו אלא בגט אחד של שם זה או שיהו העדים או המביא נותנין סימן מובהק בגט ושתי אלו האחרונות ר״ל העדת עדים או סימן מובהק אין בהם מחלקת שאף לאחר זמן כשר וכסתם משנת מציעא אבל האחרות והם שיירות מצויות והוחזקו הן הן שאמרנו שנחלקו בהם הפוסקים לשני דעות והוא שדעת גדולי הפוסקים שכל ששיירות מצויות באותו דרך אע״פ שלא הוחזקו כל לאחר זמן פסול שמא יזדמן מעיר אחרת מי ששמו כשמו ושמה כשמה ושם עירו כשם עירה וכן כל שהוחזקו אע״פ שאין שיירות מצויות ומעתה כך לאחר זמן והוא שעבר או ששהא מר כדאית ליה ומר כדאית ליה פסול במקום ששיירות מצויות אע״פ שלא הוחזקו או במקום שהוחזקו אע״פ שאין שיירות מצויות ואין בו הכשר אלא באחת משתים האחרונות ר״ל או שיבואו העדים החתומים ויעידו שמעולם לא חתמו אלא בגט אחד של שם זה ואע״פ שלא קיימו חתימתם ואין חוששין שמא נזדמנו עדים כעדים וכל שכן אם ראו חתימתם וקיימוה ויעידו שלא חתמו מעולם אלא בגט אחד של שם זה או שיהו נותנין סימן מובהק בגט כגון שיאמרו נקב היה בצד אות פלנית או שיאמר המביא כן ומה שאמר בגמ׳ דקא אמרי נקב היה כו׳ שפירושו על העדים לאו דוקא והוא הדין למביא ולא עוד אלא שיש גורסים דקאמר ופירושו על המביא או על הבעל שכל באחד משתי אלו כשר אף לאחר כמה ואף במקום שיירות מצויות ואף בהוחזקו אבל כל שאין בה אחת משתי אלו פסול לאחר זמן אלא במקום שאין שיירות מצויות ולא הוחזקו הא בשיירות מצויות אע״פ שלא הוחזקו או בהוחזקו אע״פ שאין שיירות מצויות פסול וא״כ משנתנו שפוסלת לאחר זמן פירושה בשאין כאן העדת עדים על חתימתן וכן שאין כאן נתינת סימן מובהק וכן ששיירות מצויות אע״פ שלא הוחזקו או שהוחזקו אע״פ שאין שיירות מצויות ומשנת מציעא שמכשרת לאחר זמן פירושה כשאין שיירות מצויות ולא הוחזקו או בהעדת עדים או בנתינת סימן מובהק:
ולמדת מדברינו שעבר אדם או שהה אינו קרוי שיירות מצויות שאף במקום שאין שיירות מצויות אתה אומר עבר או שהה והנני מעירך בדבר זה מצד שגדולי עולם מערערים בזו על גדולי הפוסקים לדון את דבריהם כסותרין זה את זה ממה שכתבו שכל שהשיירות מצויות אע״פ שלא הוחזקו פסול וכתבו אח״כ שכל שלא הוחזקו אע״פ שעבר אדם שם כשר ומתוך כך אנו מפרשים שאין עבר אדם שם או שהה קרוי שיירות מצויות וכן עיקר ולמדת שכל שלא מצאו לאלתר אם לא נתנו עדים או המביא סימן מובהק או שלא העידו עדים שלא חתמו על גט של שם זה אלא באחד פסול בכל מקום שהשיירות מצויות אע״פ שלא הוחזקו שנים באותה העיר הנזכרת בגט או אם הוחזקו אע״פ שאין שיירות מצויות ואינו כשר אלא באין שיירות מצויות ולא הוחזקו אחר שעבר אדם או שהה כל אחד לפי שיטתו:
זו היא שיטתנו בענין זה והיא היא שיטת גדולי הפוסקים במציעא פרק ראשון ואף דבריהם לדעתנו כך הם ומה שכתבו הילכך לא מהדרינן גט לזמן מרובה במקום שהשיירות מצויות אלא בדאמרי עדים כו׳ או בסימן מובהק פירושו אע״פ שלא הוחזקו ומה שכתבו אחר כן אבל עבר אדם שם והוחזקו צריכין ליתן סימן מובהק או שיאמרו עדים כו׳ פי׳ אף במקום שאין שיירות מצויות ומה שחיסרו באחת גלו באחרת והוא הוא ענין לישנא בתרא ר״ל כאן במקום שהשיירות כו׳ איכא דאמרי אע״ג דלא הוחזקו הכל כמו שכתבנו וזהו עיקר הדברים שנאמרו בפסק סוגיא זו וגדולי המחברים לא ביררו הענין כראוי להם וכבר הרגישו בהם גדולי המגיהים:
ומכל מקום אנו צריכים לישב לדעת זה מה שהקשו רבים ממה שאמרו במסכת יבמות פרק ט״ו יצחק ריש גלותא בר אחתיה דרב ביבי הוה אזיל מקרטבא לאספמיא ושכיב מי חיישינן לתרי יצחק ושלא להתיר את אשתו או לא ונחלקו שם אביי ורבא ודעת רבא שלא לחוש ולהתיר את אשתו והלכה כדבריו והרי בכאן מקרטבא לאספמיא שיירות מצויות הן והואיל ולא הוחזקו לא חששו בדבר ומתוך כך פסקו רבים כרבה שבסוגיא זו שאמר ואפי׳ במקום ששיירות מצויות דוקא שהוחזקו והילכך כל שאין שיירות מצויות אע״פ שהוחזקו או שלא הוחזקו אע״פ ששיירות מצויות כשר ולא נפסל אלא בשניהם ר״ל שיירות מצויות והוחזקו ונמצא שכל לאלתר כשר על כל פנים וכל לאחר זמן כשר באחת מארבעה או בהעדת עדים שלא חתמו מעולם אלא על אחד של שם זה או על נתינת סימן מובהק או במקום שאין שיירות מצויות או שלא הוחזקו ומ״מ הרבה מפרשים נוטים לשיטתנו והוא דעת ראשון ומשיבים על זו של יבמות בהרבה דרכים גדולי הדורות תירצו בה שאין מחמירין לחוש במיתה בכל מה שאנו מחמירין בגט שבמיתה סתם נשים מדקדקות בעצמן שלא לינשא עד שיתברר להם היטב שאם ינשאו על סמך מיתה שמא יבא הבעל ואין יכולות להכחיש אבל בגט מורה בעצמה לינשא על סמך קל שאם יבא ויערער אף היא מכחישתו ואומרת גרשתני וראוי להחמיר עד שיהא במקום שאין שיירות מצויות ולא הוחזקו ויש מתרצין דבגט ריע חזקיה שאין גט שאין בו אי זה סימן מובהק ודלא יהיב סימן מובהק ריע חזקיה ואיכא למיחש דילמא לאו מיניה נפל אבל לגבי מיתה לא איתרעא חזקיהו דכיון דשלחו יצחק ריש גלותא בר אחתיה דרב ביבי הוה אזיל כו׳ ושכיב מאי הוה להו למערר אי נמי גבי גט הואיל ואיתיה לבעל ואיפשר לכתוב לה אחר ראוי להחמיר בה אבל מיתה משום עגונא אקילו בה:
ואע״פ שהדברים נכונים לענין סברא יש בהם מן הקושיא שהרי אביי שאמר חיישינן למדה שם מגט וכמו שאמרו שם אמר אביי מנא אמינא לה דההוא גיטה דאישתכח בנהרדעא ואישתכח ביה בצד קלניא מתא אנא אנדרונילאי נהרדעא פטר ותריך פלונית אינתתיה ושלחה אבוה דשמואל לקמיה דרב יהודה נשיאה ואמר ליה תבדק כלה נהרדעא אלמא שאע״פ שלא הוחזקו חיישינן דהא אמר תבדק והשיב רבא ואם כדבריך יבדק כל העולם מיבעי ליה שכל ששיירות מצויות אין בו בדיקה אלא דלא חיישינן ואף בנהרדעא עצמה לא היה צריך לבדוק אלא דמשום כבודו של אבוה דשמואל שלחו הכי שלא יראה כשואל דבר שאינו צריך ולא השיבו רבא שאני מיתה מגט אלמא מיתה וגט שוים ביה אלא שאף הם מרגישים בקושיא זו ומשיבים שאע״פ שרבא השיבו בדרך אחרת מ״מ לענין פסק יש לחלק ביניהם:
ויש מתרצין בה שאע״פ שאין לחלק בין מיתה לגט מ״מ בזו של יבמות אין לחוש לשם מופלג כזה שגדור בכמה גדרים יצחק וריש גלותא ובר אחתיה דרב ביבי אלא שאין שיטת התלמוד מוכחת להפריש בענינים אלו שהרי שוירי ורכיס נהרא אין לך גידר גדול מזה וחשו עליו לדעת פסק לפי שיטתנו:
וגדולי המפרשים מתרצים שמכל מקום הואיל ואין ריש גלותא אלא בבבל ולא הוחזקו בבבל אלא אחד אין לחוש שאין שיירות מצויות לבני בבל מקרטבא לאספמיא ומכל מקום אין זה נראה שאם כן היאך חלק בה אביי והלא אף אם היו שיירות מצויות לבני בבל הרי מכל מקום הואיל ואין ריש גלותא אלא בבבל לבבל עצמה אין לחוש שאין שני ראשי גולה בזמן אחד אף בבבל:
אלא שנראין הדברים שיצחק זה לא היה מבבל אלא שכל שממונה בעירו מצד ריש גלותא שבבבל קורין לו בעירו ריש גלותא ואומר אני שממקומו הוא מוכרע לומר כן שאם היה מבבל וכן שהיה ריש גלותא לא היה צריך ליחסו להיותו בן אחותו של רב ביבי:
ונראין הדברים לשיטתנו שמחלקתן של אביי ורבא מחלקת שניה היא והוא שדעת רבא שלא חששו לשני שמות שבשני עיירות אלא כשנמצא שלא במקומו כגון מביא גט ממדינת הים והואיל ונמצא שלא במקומו ושיירות מצויות אע״פ שלא הוחזקו באותה העיר הנזכרת בגט שמא יש עיר אחרת ששמה כזו ולא נודעה לנו ושוירי מתא לא עירו של רב הונא היתה ומתוך כך רצו לחוש לה אע״פ שהוחזק להם בשוירי הנודעת להם שלא היו בה שנים בשם זה אלא שרבא חלק לומר אף בזו שאין חוששין הא כל שנמצא במקומו כגון שנאבד במקום שנכתב ולא הוחזקו בעיר זו אין חוששין לעיר אחרת ומעתה זה שראוהו עדים יוצא מקרטבא והם הם שראו מיתתו ויש בקרטבא זו יצחק ריש גלותא ולא הוחזק שם אחר אין חוששין שמא אחר הוא שבא מקרטבא או שיש קרטבא אחרת בעולם שיצחק ריש גלותא בתוכה ואביי סבור להחמיר אף בכיוצא בזו וכמו שהביא ראייה לדבריו מההוא גיטא דאישתכח בנהרדעא וכתוב ביה בצד קלניא מתא ואע״פ שנכתב ונמצא באותה העיר ובצד חירות שבה אמרו תבדק כלה נהרדעא ונהרדעא כלה הדבר ידוע שהיא הרבה עיירות ואף רבותי למדוה ממה שאמרו (כתובות נ״ד.) עד היכן נהרדעא כל היכא קבא דנהרדעא אלמא שאין אומרין כאן נמצא וכאן היה שהרי היה מצריך בדיקת כל המחוז ורבא תירצה שאלו כן כל העולם מיבעי ליה שכל שאתה חושש בלא הוחזקו במקום שיירות אין בו בדיקה ולדעתו כל שבמקומו אין לחוש אלא אם כן הוחזקו בעיר זו אע״פ ששיירות מצויות וכל שלא הוחזקו בעיר זו אין צריך בדיקה אף בעיר זו הא כל שנמצא שלא במקומו ובשיירות מצויות חוששין אע״פ שלא הוחזקו והיא היא כונת דברינו והדברים נראין ואף בשם קצת גדולי הדורות שמענו דברים קרובים לאלו:
וגדולי הדורות מתרצים שידוע היה לכל שכניו שבקרטבא שיצחק זה היה הולך לאספמיא וכל כי האי גונא שהלוכו נודע ובאותו דרך נמצא מת סובר רבא שאף במקום שיירות אין לחוש ואביי חושש הואיל ומכל מקום מקום שיירות הוא והלכה כרבא ואביי הביא ראיה מאנדורנילאי נהרדעא והם מפרשים שהעדים אומרים שאנדרונילאי זה שבנהרדעא צוה להם לכתוב אלא שאין ברור להם שלא חתמו על גט אחר שבשם זה ואעפ״כ חשו בו והשיבו שלא אמרוה אלא מכבודו של אבוה דשמואל ובכי האי נמי ודאי לא צריך:
ולמשנת מציעא מיהא שהמוצא גט אשה נותנו בהודאת הבעל ועל כל פנים אתה צריך לומר אף לאחר זמן אתה צריך לפרשה בשאין לחוש בגופו של גט כגון שמצאו במקום שאין שיירות מצויות ולא הוחזקו או שיעידו עדים שלא חתמו בגט אחר או בסימן מובהק ואין צורך לטרוח ולהעמידה במוצא לאלתר שהרי המוצא מהיכן יודע אם לאלתר אם לאחר זמן שהרי הוא לא ראה נפילתו ואע״פ שגדולי המפרשים נדחקו לפרשה בלאלתר וכגון שמוצא זה עבר לשם ועיניו מנטפות על אותם המקומות ואחר שעבר זה אזל המוצא לשם ימצא את הגט וכל שראה שלא עבר שם אחר זהו לאלתר אין צורך בכך:
וזה שכתבנו להחזיר את הגט בסימן מובהק אע״פ שהחזרת אבדה בסימן אינה אלא מדברי סופרים והיה לנו לומר שבממון אמרו ולא באיסור אינו כן שלא נאמר כן אלא בסימן שאינו מובהק אבל סימן מובהק אין בו ספק שהיא מן התורה בכל מקום הא בסימן שאינו מובהק כגון ארוך וגוץ וכיוצא בזה אין מחזירין אלא שבתלמיד חכם מכשירין אותו בטביעות עינא:
ונאמר בסוף משנה זו שאם מצאו בחפיסה או בדלוסקמא ר״ל באותה שהניח כשר שהכלי סימן מובהק לגט ומה שאמר ומכירו יש מפרשים שפירושו על הכלי ועל הדרך שביארנו ויש מפרשים שענין אחר הוא כלומר שאם הוא מכיר את הגט אף אם מצאו לאחר כמה דבכל מקום כשר בטביעות עינא דטביעות עינא גדול מסימן ואע״ג דאנן לא מהדרינן אלא לצורבא מרבנן מכל מקום איהו ידע בנפשיה וזהו דעת גדולי הרבנים ומכל מקום יש מפרשים אף במצאו בחפיסה ומכירו על הגט והענין שאע״פ שמכיר את הכלי צריך שתהא לו טביעות עינא בגט ואין נראה כן שהכלי שהניחו בתוכו והוא מוצאו שם סימן מובהק הוא אלא שעיקר הדברים כדעת ראשון ובגמרא אמרוה כן בכל שמוצאו בין כליו:
זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שכתבנו הלכה היא ומה שנכנס תחתיה בגמרא ממה שלא ביארנוהו במשנה כך הוא:
ושואלים: ואפילו בשאר שטרות נמי [גם כן] הלכה כר׳ אלעזר, שניתן להכין מראש טופסי שטרות? והאמר [והרי אמר] רב פפי משמיה [משמו] של רבא: האי [מסמך זה] של אשרתא דדייני [קיום הדיינים] שנועד לקיים שטר חוב, דמיכתבה [שנכתבת] מראש מקמי דליסהדי סהדי אחתימת ידייהו [לפני שמעידים העדים על חתימת ידם]פסולה. אלמא [מכאן] שאף שלבסוף התברר שהיה זה דבר נכון, מכל מקום אסור לעשות כן משום שמיחזי כשיקרא [נראה כשקר], שכתבו את האישור לפני שביררו את הדבר. ואם כן הכא נמי [כאן גם כן] גם בשאר השטרות אם כותבים אותם לפני שהעיסקה נגמרת מיחזי כשיקרא [נראה הדבר כשקר]!
The Gemara asks: And is the halakha in accordance with the opinion of Rabbi Elazar even with regard to other documents as well, that it is permitted for scribes to write the standard portion of other documents in advance? But didn’t Rav Pappi say in the name of Rava: With regard to this ratification of judges, which serves to confirm the authenticity of a promissory note that was written before the witnesses had testified about their signatures on the promissory note, it is invalid, even if the witnesses later attested that those were their signatures. Apparently it has the appearance of falsehood, because the court ratified the document before hearing the testimony. Here too, if one writes the documents in advance, they have the appearance of a falsehood.
רי״ףרש״יתוספותר״י מלונילרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְלֵיתַא מִדְּרַב נַחְמָן דְּאָמַר רַב נַחְמָן אוֹמֵר הָיָה ר״מרַבִּי מֵאִיר אֲפִילּוּ מְצָאוֹ בְּאַשְׁפָּה חֲתָמוֹ וּנְתָנוֹ לָהּ כָּשֵׁר וַאֲפִילּוּ רַבָּנַן לָא פְּלִיגִי עֲלֵיהּ דר״מדְּרַבִּי מֵאִיר אֶלָּא בְּגִיטֵּי נָשִׁים דְּבָעֵינַן כְּתִיבָה לִשְׁמָהּ אֲבָל בִּשְׁאָר שְׁטָרוֹת לָא.

The Gemara notes: And Rav Pappi’s statement that all documents written in advance are invalid because they have the appearance of falsehood is not accepted, because of the statement of Rav Naḥman. As Rav Naḥman said: Rabbi Meir, who holds that signatory witnesses on the bill of divorce effect the divorce, would say: Even if a husband found an unsigned bill of divorce in the garbage, and he had it signed and gave it to his wife, it is valid, as he holds that the manner of the writing of the bill of divorce does not affect whether or not it is a valid bill of divorce. And even the Rabbis disagree with the opinion of Rabbi Meir only with regard to bills of divorce, as they hold that we require the writing to be for her sake; but with regard to other documents, they do not disagree.
רי״ףרש״יתוספותר״י מלונילרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מצאו באשפה – ולא נכתב לשם אשה כלל אלמא לא חיישינן למיחזי כשקרא כיון דנחתם בעתו וזמנו.
וליתא לדרב פפי – תימה דמסיק דליתא ורב נמי לא סבר לה ובפרק ב׳ דכתובות (כתובות כא:) פריך מינה לרב גבי ג׳ שישבו לקיים את השטר ומגיה מתוך כך דברי רב אימא עד שלא כתבו כו׳ וי״ל דודאי אליבא דרב ליתא והתם פריך ללישנא דקאמר משמיה דרב הונא ולא מסיים בה אמר רב ואית דלא גריס הכא לדרב פפי אלא וליתא ופי׳ וליתא לקושיא דבשטרות לא חיישינן למיחזי כשיקרא דאמר רב נחמן וכו׳ ודוקא באשרתא חיישי׳ למיחזי כשיקרא שהוא קיום השטר ובפ״ב דכתובות (דף כא:) דאיירי בקיום השטר פריך שפיר מינה ובפ׳ הכותב (שם פה.) דמייתי לה אפסק דין דרב ביבי קאמר נמי וליתא יש לפרש כמו הכא וליכא כולי האי מיחזי כשיקרא שכותבין שנשבעה כמו שפסקו לה ב״ד.
וליתה. דלשקרא לא חיישי׳, כיון דנחתם אחר שידעו האמת, לכתיבת תורף השטר אין אנו חוששין.
(מצאה) [מצאו] באשפה. כלומר שנכתב שלא לשם האשה כלל [א]⁠לא להתלמד.
וחתמו ונתנו לה. כלומר חתמו לשמה ונתנו לה.
כשר. דסבירא ליה לר׳ מאיר האי וכתב דמשמע [מינה] לשמה, אחתימת העדים (והקפידת התורף) [קפדינן] ולא אקפידת תופס ותורף שבגט, אלמא דלשקרא לא חיישי׳, כיון דנחתם בעתו וזמנו (לנו) [לבו] ביום של חתימה.
וליתא מדרב נחמן דאמר רב נחמן אומר היה רבי מאיר אפילו מצאו באשפה חתמו ונתנו לה כשר וכו׳ אבל לשיקרא לא חיישינן. ואם תאמר, השתא מסקינן דליתא לדרב פפי, ורב נמי לא סבר לה כותיה מדפסק כרבי אלעזר, ובכתובות פרק האשה שנתאלמנה (כתובות כא:) גבי שלשה שישבו לקיים את השטר, ושנים מהן מכירין חתימות ידי עדים ואחד אינו מכיר, אמר רב הונא עד שלא חתמו מעידין בפניו וחותם ופריך עלה הא מיכתב כתבינן והאמר רב פפי משמיה דרבא האי אשרתא דדיינא וכו׳ ומסקינן אימא עד שלא כתבו. ויש לומר דודאי ליתא לדרב פפי כדדחי לה הכא ורב נמי לא סבר לה, והתם לדרב הונא קא פריך מינה ואההוא לישנא, לא דמסיים בה אמר רב הונא אמר רב, אבל לההוא לישנא דמסיים בה אמר רב לא פריך כלל, דהא בהדיא שמעינן ליה דלית ליה דרב פפי, ואף על גב דרב הונא תלמיד דרב הוה ומסתמא כרביה סבירא ליה, מכל מקום היה רוצה ליישב דברי רב הונא אליבא דרב פפי, ומכל מקום כיון דאידחיא לה הא דרב פפי, תו לא צריכים למימר התם עד שלא כתבו, אלא כדאמרינן מעיקרא עד שלא חתמו אבל מיכתב כתבינן. וכן פסק רבינו אלפאסי ז״ל שם.
ואי קשיא לך הא דאמרינן בגט פשוט אמר להו רבה בר שילא להנהו דכתבי שטרי אקניאתא כי כתביתו שטרי אקניאתא אי ידעית יומא דאקניתו ביה כתובו ואי לא כתובו יומא דקיימיתו ביה כי היכי דלא מיתחזי כשיקרא, כלומר אבל יומא דלא קנו ביה ולא יומא דכתבי ליה לא, אף על גב דודאי קנו מיניה מקמי ההוא יומא דכתבו אינהו, משום דמיחזי כשיקרא, אלמא למיחזי כשיקרא חיישינן וקיימא לן כותיה. ותרצו בתוספות דהתם הכי פירושא מיחזי כשיקרא דאתי לאחלופי במוקדם דודאי מוקדם ממש לא הוי ומכל מקום אתי לאיחלופי במוקדם.
וקשיא לי, דאי משום האי טעמא מכל מקום תיקשי לן עדיין מהא דאמר להו רב לספריה כי קיימיתו בשילי כתובו בשילי, ואף על גב דאי מסר לכו מילתא בהיני, דאי לא, מיחזי כשיקרא, והתם במאי מיחלף. ונראה שכל דבר שגמר מעשהו הוא אמת אלא שנראה קודם גמרו כשיקרא בכי האי לא חיישינן כיון דמכל מקום לבסוף יהיה הענין כאמתו, כי האי דאשרתא דדייני דאי כתבא מקמי דליחזי סהדי חתימות ידייהו שהרי לבסוף יעידו עליו, וכגון הא דשטרות דרבי אלעזר שהרי לבסוף כשיחתמו עליו העדים יהיה אמת, דעד שלוה ראובן משמעון מנה כמו שכתוב בשטר זה לא יחתמו העדים, והיינו דכותבין שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו בשטרי אקניאתא [בנדפס: ואפילו לדברי הרב אלפאסי ז״ל שסבור דאפילו בשטרי אקנייתא לא משתעבד אלא אם כן יגיע השטר לידו, וכמו שכתבתי בבבא מציעא (בבא מציעא יב:) גמרא מצא שטרי חוב, דלכשיבוא שטר זה ליד מלוה משעת קנין משתעבד לו הלוה].
וכן ההיא דכתובות פרק הכותב (כתובות פה.) דההיא איתתא דאיחייבא שבועה בבי דיניה דרב ביבי בר אביי אמר להו ההוא בעל דין תיתי ותישתבע ליה במאתין, אמרה להו כתובו לי זכוותא דכי משתבענא יהבו לי, אמר להו רב ביבי כתובו לה, ואמר רב פפי עלה משום דאתו ממולאי אמריתו מילי מוליתא הכי אמר רבא האי אשרתא דדייני וכו׳, ואסיקנא התם דליתא, דלמיחזי כשיקרא לא חיישינן, ההיא נמי מהאי טעמא הוא דכתיבנא, דהא לבסוף כשיתנו לה זכותא נמצא דלמפרע אמת היה, אבל בההיא דהיני ושילי איכא ודאי משום מיחזי כשיקרא, דהיני ליכתוב בהיני, והם אין כותבים אלא בשילי מעולם לא היה זה, והא נמי דרבה בר שילא אי כתבי יומא בלא יום קנין ולא יום כתיבה וודאי מיחזי כשיקרא ואדרבה אי לאו דאמרו אינהו וקריוה מיחזי כשיקרא, הוה משמע דשיקרא ממש הוא, ואף על גב דלא נפק מיניה מידי לענין דינא מכל מקום שיקרא קא כתבי, ותו לא מידי. והשתא דאתינן להכי ליכא לדחויי ההוא דאמרינן בבבא קמא פרק מרובה (בבא קמא ע.) לא כתבינן אורכתא אמטלטלי דכפריה משום דמיחזי כשיקרא, דלמיחזי כשיקרא ודאי כי ההוא חיישינן, אף על פי שרבינו תם ז״ל דחאה משום דדחינן הכא הא דרב פפי ומסקינן דלמיחזי כשיקרא לא חיישינן. כך הענין מתחוור כמו שכתבנו.
ואומרים: ודבר זה שאמר רב פפי לפסול כתיבת שאר שטרות מראש בגלל שנראה כשקר ליתא [אינו], כלומר, אין לו קיום בהלכה, משום דברי רב נחמן, שאמר רב נחמן, אומר היה ר׳ מאיר: אפילו מצאו לגט באשפה כשהוא בלתי חתום, וחתמו ונתנו להכשר, שכתיבת הגט אינה מעכבת. ואפילו רבנן [חכמים] לא פליגי עליה [נחלקו עליו], על ר׳ מאיראלא בגיטי נשים, וטעמם: דבעינן [שצריכים אנו] שתהא כתיבה לשמה, אבל בשאר שטרותלא.
The Gemara notes: And Rav Pappi’s statement that all documents written in advance are invalid because they have the appearance of falsehood is not accepted, because of the statement of Rav Naḥman. As Rav Naḥman said: Rabbi Meir, who holds that signatory witnesses on the bill of divorce effect the divorce, would say: Even if a husband found an unsigned bill of divorce in the garbage, and he had it signed and gave it to his wife, it is valid, as he holds that the manner of the writing of the bill of divorce does not affect whether or not it is a valid bill of divorce. And even the Rabbis disagree with the opinion of Rabbi Meir only with regard to bills of divorce, as they hold that we require the writing to be for her sake; but with regard to other documents, they do not disagree.
רי״ףרש״יתוספותר״י מלונילרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) דא״רדְּאָמַר רַבִּי אַסִּי א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אשְׁטָר שֶׁלָּוָה בּוֹ וּפְרָעוֹ אֵינוֹ חוֹזֵר וְלֹוֶה בּוֹ שֶׁכְּבָר נִמְחַל שִׁעְבּוּדוֹ טַעְמָא דְּנִמְחַל שִׁעְבּוּדוֹ באֲבָל מִשּׁוּם שִׁיקְרָא לָא חָיְישִׁינַן.:

The Gemara comments: The proof of this is that Rabbi Asi says that Rabbi Yoḥanan says: In the case of a promissory note with which one borrowed money and the borrower then repaid the debt, he may not borrow money again with it. The reason is that its lien has already been forgiven. Once the debt has been repaid, the lien resulting from the loan is no longer in force. The witnesses did not sign the document again at the time of the second loan, so the lien will not be in effect, and the loan will have the status of one by oral agreement. The Gemara infers: The reason that he cannot reuse the document is that its lien has been forgiven, so that the document is no longer accurate. But as for the fact that it has the appearance of falsehood, as it was written prior to the second loan, we are not concerned.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילרמב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בו – ביום של חתימה.
ופרעו – בו ביום.
אינו חוזר ולוה בו – ואפי׳ ביום מלוה ראשונה לאחר פרעון דליכא למיחש למוקדם והכי מפרשינן לה בשנים אוחזין (ב״מ יז.).
שכבר נמחל שעבודו – כשפרעו ובטל השטר ואין הקרקעות משועבדות שוב למלוה השניה שלא עליה נחתם שטר זה והויא לה מלוה על פה.
אבל לשיקרא – אם היה נחתם על מלוה זו אע״פ שנכתב קודם הלואה כשר אם בו ביום נכתב.
שטר חוב שלוה בו וכו׳ ופרעו. בו ביום.
אינו חוזר ולוה. ואפי׳ ביום מלוה ראשונה דליכא למיחש למוקדם.
שכבר נמחל שעבודו. כשפרעו וביטל השטר, ואין הקרקעות [של לוה] משועבדות (של לוה) למלוה השנייה, שלפי שלא על זו ההלואה נחתם שטר זה, והוה ליה מלוה על פה.
אבל אשקרא לא חיישינן. כלומר אבל אם נחתם על מלוה זו אע״פ שנכתב השטר קודם ההלואה כשר, כיון שבו ביום נכתב, אלמא לא חיישי׳ לשקרא.
אבל למיחזי לשיקרא לא חיישינןא – פירוש דלא חיישינן בכאן דלא מיחזי כשיקרא, אבל יש מקומות שחוששין למחזי כשיקרא, כאותה שאמרוב לא כתבי׳ אורכתא אמטלטלי דכפרי משום דמיחזי כשיקרא, ואמרינן נמיג כי דכריתו יומא דקנייתו ביה ואם לא כתובו יומא דכתיבתו ביה, ואי לא מחזי כשיקרא, וכולהי הלכתא פסיקתא נינהו, שלא לחוש לדברי ר״ת ז״ל שדחה מהםד.
א. בכת״י הגירסא אבל למיחזי שיקרא וכו׳, בגמ׳ לפנינו הוא כבנדפס: אבל משום שיקרא וכו׳.
ב. ב״ק ע א.
ג. ב״ב קעב א. ועיין מ״ש רבינו שם בטעם הדבר.
ד. עיין בר״ן ועוד ראשונים בטעם החילוקים. ועיין תוס׳ ב״ק שם ד״ה אמטלטלין שהביא שיטת ר״ת, ברשב״א ובריטב״א באורך. ועיין רא״ש ב״ק שם סי׳ ד ובכתובות פ״ב סי׳ כ.
וראיה לדבר: שאמר ר׳ אסי אמר ר׳ יוחנן: שטר שלוה בו פעם אחת ופרעואינו חוזר ולוה בו, ומדוע? שכבר נמחל שעבודו, שעם ההלוואה בשטר חל שעבוד על נכסי הלווה, ושעבוד זה פוקע עם פריעת החוב, ומאז פקע תוקפו של השטר הזה כשטר, ואינו עוד אלא כהלוואה בעל פה. ונדייק: טעמא [הטעם, דווקא] משום שנמחל שעבודו, אבל משום החשש שנראה הדבר כשיקרא [שקר] שנכתב השטר קודם ההלוואה השנית — לא חיישינן [אין אנו חוששים].
The Gemara comments: The proof of this is that Rabbi Asi says that Rabbi Yoḥanan says: In the case of a promissory note with which one borrowed money and the borrower then repaid the debt, he may not borrow money again with it. The reason is that its lien has already been forgiven. Once the debt has been repaid, the lien resulting from the loan is no longer in force. The witnesses did not sign the document again at the time of the second loan, so the lien will not be in effect, and the loan will have the status of one by oral agreement. The Gemara infers: The reason that he cannot reuse the document is that its lien has been forgiven, so that the document is no longer accurate. But as for the fact that it has the appearance of falsehood, as it was written prior to the second loan, we are not concerned.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילרמב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

גיטין כו: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה גיטין כו:, רי"ף גיטין כו: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י גיטין כו:, תוספות גיטין כו:, ר"י מלוניל גיטין כו: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב יהושע לייטנר והרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., פסקי רי"ד גיטין כו:, רמב"ן גיטין כו: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אליהו רפאל הישריק. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א גיטין כו: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי גיטין כו: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות גיטין כו:, פני יהושע גיטין כו:, גליון הש"ס לרע"א גיטין כו:, פירוש הרב שטיינזלץ גיטין כו:, אסופת מאמרים גיטין כו:

Gittin 26b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Gittin 26b, Rif by Bavli Gittin 26b, Rashi Gittin 26b, Tosafot Gittin 26b, Ri MiLunel Gittin 26b, Piskei Rid Gittin 26b, Ramban Gittin 26b, Rashba Gittin 26b, Meiri Gittin 26b, Maharsha Chidushei Halakhot Gittin 26b, Penei Yehoshua Gittin 26b, Gilyon HaShas Gittin 26b, Steinsaltz Commentary Gittin 26b, Collected Articles Gittin 26b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144