ר״א אמר לעולם דקאמרו עדים ודאין כת״י יוצא ממקום אחר ודקאמרת אמאי לא מהימנו כדר״כ דאר״כ אסור לאדם שישהה שטר אמנה בתוך ביתו שנאמר אל תשכן באהליך עולה:

א״ר [ששת] (אשישא) בריה דר״א ש״מ מדר״כ העדים שאמרו אמנה היה דברינו אין נאמנים מ״ט כיון דעולה היא אעולה לא חתמו ואע״פ שיש להן מיגו אין נאמנים:

אריב״ל אסור לאדם שישהא שטר פרוע בתוך ביתו שנא׳ אל תשכן באהליך עולה מ״ד שטר פרוע כ״ש שטר אמנה ומ״ד שטר אמנה אבל שטר פרוע לא זימנין משהי ליה על פשיטי דספרא פי׳ שהיה לו לפרוע ללוה כדתנן והלוה נותן שכר הסופר ויפרעם המלוה ודוקא אפשיטי דספרא פליגי אבל אם חייב לו קצת מן החוב ליכא מאן דפליג שיכול להשהותו אצלו עד שיפרענו וא״צ לכתוב לו שובר כדי שיהא לו כפוף שיפרענו:

במערבא אמרי משמיה דר״א אם אין בידך הרחיקהו זה שטר פסים ושטר אמנה ואל תשכן באהליך עולה זו שטר פרוע:

איתמר ס״ת שאינו מוגה א״ר אמי עד ל׳ יום מותר להשהותו מכאן ואילך אסור להשהותו משום אל תשכן באהליך עולה:

א״ר נחמן עדים שאמרו אמנה היה דברינו מודעא היה דברינו אין נאמנים פי׳ עדים החתומים בשטר ואמרו אמנה היה לא הלוה לו פלוני אלא כתבנוהו לו ולכשיצטרך ילוה בו וזה שיעבד לו נכסיו מעכשיו אם ילוה לו לאחר זמן דלא להוי יכול לטרוף שלא כדין ולא מיבעיא אם כת״י יוצא ממ״א דלא מהימנו לעוקרו דלא הפה שאסר הפה שהתיר איכא אלא אפילו אם הן עצמם מקיימים אותו ואומרים כת״י הוא אבל אמנה היה דברינו אין נאמנים שמאחר שמודים שנכתב בכשרות הרי חתימתן שבשטר כאילו העידו בב״ד שכל מה [שכתוב] בשטר הלוהו מלוה ללוה וכיון שהגיד שוב אין חוזר ומגיד ותו דלא אתי ע״פ ומרע לשטרא אבל שטרא מרע לשטרא מודעא היה דברינו אין נאמנים פי׳ אם שטר מכר הוא ואמרו עדים החתומים בו המוכר מסר מודעא והראה אונסו והכרנו בו אין נאמנים דלא אתי ע״פ ומרע לשטרא:

מר בר ר״א אמר אמנה היה דברינו אין נאמנים אבל מודעא היה דברינו נאמנים מ״ט האי ניתן לכתב והאי לא ניתן לכתב פירוש מודעא היה דברינו שאומר אם היה שטר מכר לא ברצונו מכר לו אלא אנוס היה ומסר מודעא לפנינו וקסבר ר״נ כיון שהיה אנוס ודאי אונסו א״כ לא היה להם לחתום השטר מכירה וא״ת בשביל זה חתמו בו כדי להציל את המוכר מיד הלוקח שהיה אונס אותו והוא פייסם שיכתבו לו ויחתמהו היה להם לכתוב שטר מודעא ברישא דמודעי ניתן לכתב והדר ליכתבו ליה להאי שטרא מכר והוי אתיא מודעא ומבטלא לשטרא והשתא דלא כתבו מודעא ברישא לא הוה להו לחתום אשטר זביני והלכך כיון שלא היה להם לחתום בו וחתמו עולה הוא כמו שטר אמנה ואע״פ שאין כת״י ימ״א דמהימני ע״י מיגו דאמרו לא חתמנו כדלעיל ואתי ע״פ דידהו ומרע לשטרא ה״מ בקטנים היינו קרובים היינו אנוסים היינו מחמת נפשות דלא הוי עולה ולא משוי נפשייהו רשיעא אבל במודעא היה דברינו שהוא עולה כמו אמנה היה דברינו אפילו על ידי מיגו אין נאמנים שאין אדם משים עצמו רשע פירוש תרוייהו מודי דשטרא מעליא הוא ועכשיו באים לבטלו ע״י עדות מודעא וזה נקרא חוזר ומגיד וכיון שהגיד עדותו בשטר שוב אינו חוזר ומגיד ע״פ פעם שני. ומר בר ר״א סבר אמנה לא ניתן לכתב מש״ה אין נאמנים אפילו ע״י מיגו משום דעולה היא וכי אמרו חתמנו משוי נפשייהו רשיעא ואין אדם משים עצמו רשע אבל מודעא ניתן לכתב כדי לפצות המוכר מאונסו מאי אמרת הוו להו למיכתב מודעא ברישא מירתת מוכר דלמא מרגיש לוקח ואניס ליה טפי ואי אמרת ומשום אונסיה היכי חתמו שקרא מימר אמר להו סוף סוף על פומייכו בעי לאיתקיימא שטרא אתון דמיתקיימתון ליה אתון אמריתו דאנוס הייתי ותהימנו ע״י מיגו מש״ה סבר מר בר״א דניתן לכתוב ונאמנים ור״נ סבר דלמא לא מקיים שטרא מפומייהו אלא אפומי דסהדי אחרינא או מכת״י יוצא ממקום אחר דתו ל״ל מיגו נמצא שחתמי על שקר הלכך לא ניתן לכתב והל׳ כר״נ דמסתבר טעמי׳ ותו דבחזקת הבתים מקשי תלמודא ממילתי׳ לר״ה דאמר התם מאן דחתם אאשקלתא שפיר התם איני והא א״ר נחמן מודעא היה דברינו אין נאמנים וקי״ל שאין התלמוד מקשה אלא מהל׳ פסוקה ואדמקשה מר״נ לסייע ממר בר ר״א אלא לאו ש״מ קים ליה לתלמודא דהלכה כר״נ עי׳ בחז״ה שטאבא תלה לפפי בבגרא וזבין ליה ארעא חתם רבב״ח אמודעא ואאשקלתא. אמר ר״ה מאן דחתם אמודעא שפיר חתם ומאן דחתם אאשקלתא שפיר חתם ומק׳ אי מודעא לא אשקלתא ואי אשקלתא לא מודעא א״ל ה״ק אי לאו מודעא מאן דחתם אאשקלתא שפיר חתם ר״ה לטעמיה דאמר ר״ה תלויה וזבין זביניה זביני איני והא אמר ר״נ מודעא היה דברינו אין נאמנים ה״מ ע״פ דלא אתי ע״פ ומרע לשטרא אבל בשטר אתי שטר ומרע שטרי פי׳ טבי גברא אלמא הוה תלה לפפי באילן ששמו בינרא למכור לו שדהו ולא תלהו כדי שימכור לו האילן וזבין כלומר וכן עשה שמכר לו וחתם רבה בב״ח ועד אחר עמו אמודעא שמסר פפי קודם שנכתב שטר מכירה ואאשקלתא פי׳ גם על שטר מכירה חתם מאן דחתם אמודעי וכו׳ דאע״ג דתלויה וזבין זביניה זביני ה״מ היכא דלא מסר מודעא אבל המודעא שנכתב תבטל שטר המכירה ומאן דחתם אאשקלתא וכו׳ דתלויה וזבין זביניה זביני כדאסיקנא ר״ה לטעמיה וכו׳ ור׳ יצחק אלפסי פסיק הל׳ כמר בר רב אשי:

בעא מיניה רבא מר״נ תנאי היה דברינו מהו מודעא ואמנה טעמא מאי דעקר לי׳ לשטרא והאי נמי עקר לה לשטריה או דלמא תנאי מילתא אחריתי (והרב מוליך השיטה בשכת״י יוצא ממקום אחר ובעי׳ דרבא כשת״י ימ״א) פירוש מודעא ואמנה מ״ט אמרת דאין נאמנים אע״פ שאין כת״י יוצא ממקום אחר משום דעקרי לה לשטרא השתא בעדותן והלכך אמרינן להו א״כ דאמנה היה ולא הלוה לו או מודעא היה ולא מכר לו מרצונו למה חתמתם אעולה ורשע עשיתים לפי דבריכם וכיון דמשוי נפשייהו רשיעי אין נאמנים וה״נ קעקרי לה לשטרא באומרם תנאי היה דברינו באמרו להו כיון שעל תנאי היה המכר כגון אם יבא פלוני ממקום פלוני ויסכים בדבר זה יהא מכר ואם לא לא יהא מכר למה חתמתם בשטר המכר שבלא שום תנאי מכר לו לא היה לכם לעשות דבר זה והלכך גם זה עולה הוא דומיא דשטר אמנה אע״פ שהאמינו המוכר שאם לא יקיים תנאו שיהא המכר בטל לא היה להם לחתום כדאמרינן בשטר אמנה שאע״פ שהאמינו שילוהו ויקרא עולה ואין לחתום בו או דלמא תנאי מלתא אחריתי הוא פי׳ שכיון שמכר לו מכר מקוים אע״פ שהתלה המכר על תנאי שאמר אם יבא אותו פלוני ויסכים יהא קיים ואם לאו יהא בטל רשאים העדים לחתום בו כיון שהמוכר מאמינו ולא רצה שיכתבו התנאי בתוך השטר א״ל כי אתי לקמן פי׳ לקוחות שעדיהם מעידים שתנאי היה דבריהם אמרינן להו זילו קיימו תנאייכו פי׳ לבעל וחותו לדינא פי׳ אם יעכב שוב הקרקע שנאמנים לומר תנאי היה דברינו וכיון שאין כת״י יוצא ממקום אחר ולא דמי לא למודעא ולא לאמנה דמודעא הא קא חזי דאנוס הוה ולא היה להם לחתום עד שלא יכתבו לו שטר מודעא אאמנה נמי לא אע״ג דאמרינן שאע״פ שהלוה מאמינו למלוה שילוהו אפ״ה אין לחתום בו דהתם לאו משום פסידא דלוה שכיון שהוא מתרצה בכך אין אנו חוששים בדבר אלא משום פסידא דלקוחות הוא כדאמרינן הכי שכיון שכתב ללוות ולא לוה אתי למיטרף לקוחות שלא כדין תדע דהכי הוא דהא בשטרא דלאו אקנייתא אין כותבין שטר ללוה עד שיהא מלוה עמו משום פסידא דלקוחות אבל בשטרא אקנייתא כותבין דאי טריף כדין טריף ואע״ג דאיכא למיחש דלמא ממטי ליה לוה למלוה ומאמינו עד שילוהו ולבסוף לא ילוהו אפ״ה לא חיישינן כיון שהוא מאמינו ה״נ כיון דהוא מאמינו שאם לא יתקיים התנאי יבטל לו המכר אין לנו לחוש להפסדו והלכך רשאים לחתום בו ולא הוי עולה כיון דלא מפסיד לאחריני אבל אם היה כת״י יוצא ממקום אחר אין נאמנים שכיון שהגיד שוב אין חוזר ומגיד (א״כ) [א״נ] י״ל כיון דפשיט ליה דתנאי מילתא אחריתי הוא ואינה עולה מהימני אף על פי שכת״י יוצא ממקום אחר נאמנים דמה לי אחרים מה לי הם כמו שאם מעידים אחרים על התנאי נאמנים כמו כן כשהעידו הן בעצמן נאמנים והרבה בני אדם עושים דבר זה שאינם רוצים להזכיר שום תנאי בשטר שהוא עתיד להתקיים ימים רבים ואומר התנאי לפני עדי השטר שלא יכפור איש לחברו הלכך אע״ג דליכא מיגו מהימן:

עד אומר תנאי ועד אומר אינו תנאי א״ר פפא תרווייהו בשטר מעליא קמסהדי והאי דאמר תנאי הו״ל חד ואין דבריו של אחד במקום שנים מתקיף ליה ר״ה בריה דר״י א״ה אפילו תרווייהו נמי אלא אמרי׳ הני למיעקר סהדותייהו קאתי חד נמי למיעקר סהדותיה קאתי פי׳ א״ה כיון שהעיד על כת״י עשיתם לזה א׳ ממקיימי השטר כמו שהוא כתוב בלא תנאי והוי ליה עידיו שנים ועדות אחרונה דברי אחד במקום שנים אפי׳ תרוייהו נמי אמרו תנאי היה דברינו לא להימנו כיון שהעידו על כת״י קיימו השטר שהוא כמו שהוא כתוב וכי אמרו תנאי היה דברינו הו״ל מגידים וחוזרים ומגידים ואמאי הם נאמנים אלא ע״כ לא חתימה מקויימת הוא דכיון דבתוך כ״ד מסקי דבורייהו ואמרו אבל תנאי היה ביניהן אמרי׳ הני למיעקר סהדותייהו קאתי שאמרו כת״י הוא ועכשיו אומרים לא חתמנו אלא על מנת שיתקיים התנאי וכיון דתנאי מילתא אחריתא היא שאינה עוקרתו אלא לאחר זמן לא דמיא למודעא ואמנה ומהימני דלאו עולה היא שהרי היא עדות בפ״ע האי חד נמי כי סיים ואמר תנאי הוה עקר לחתימת ידיה לומר לא חתמתי אלא על מנת כן וכיון דלאו עולה הוא מהימן ואשתכח דאין בשטר חתום אלא ע״א ומסיק תלמודא והל׳ כר״ה [בריה] דר״י:

ת״ר שנים החתומים על השטר ומתו ובאו שנים ואמרו ידענו שכת״י הוא זה אבל אנוסים היו קטנים היו פסולי עדות היו הרי אלו נאמנים ואם יש עדים שהוא כת״י או שכת״י יוצא ממקום אחר משטר שקרא עליו ערעור פי׳ שרצה הנתבע לפוסלו והוחזק בב״ד אין נאמנים פי׳ היכא דאיכא מיגו נאמנים ולא מגבינן ביה והיכא דליכא מיגו אין נאמנים ומקשה אין נאמנים ומגבינן ביה תרי ותרי נינהו פי׳ אלו אומרים שהיו קטנים או אנוסים או פסולי עדות והשטר חתום מסתמא בכשרות וכאילו קיימו סהדי דשטרא קדמנא ואמרו גדולים היינו ורחוקין ולא היינו אנוסים דמי והוי להו תרי ותרי ולמה אתה מאמין אלה החתומים בשטר יותר מאלה האחרונים ואתה מגבה בו כתב רבינו יוסף הלוי ז״ל נראין הדברים שזו הקושיא לא אכולהו היא אלא אאנוסים בלחוד היא שנמצאו מעידים שהעדות לא היתה אמת ולפיכך הקשינו והא תרי ותרי נינהו אבל קטנים היו פסולי עדות היו אין בהן דרך לקושיא זו שהרי עדותן על גוף העדים הוא ולא על העדות הלכך לא מצית לאוקמי׳ לקושיא זו אלא על אנוסים היו בלחוד ונראין עתה דבריו שכ״ז שהיו מעידין על גוף העדים ואומרים שהיו קטנים או פסולים שהן נאמנין ולא אמרינן תרי ותרי נינהו אלא דחינן לסהדותא דקמאי ופסלינן להו לגמרי משום סהדותא דהני בתראה דמסהדי על קמאה ופסלו להו ואי איתא כ״ש שהקושיא הוא יותר חזקה על קטנים ופסולים היו שיהיה אלו האחרונים נאמנים ולא נימא תרי ותרי נינהו אלא נקרעי׳ להאי שטרא לגמרי כיון שהאלו האחרוני׳ מעידין על גופן של הראשונים שהיו פסולים א״ו בין כשאומרי׳ אלו האחרוני׳ על הראשוני׳ קטנים היו פסולי עדות היו בין כשאומרים אנוסים היו אומר הברייתא שאין נאמנים ועל כלם אנו מקשים תרי ותרי נינהו ואע״פ שהן מעידין על גופן של ראשונים לפוסלן אין אנו דוחין את הראשונים לגמרי שאם יבואו שנים אחרים ויאמרו לראשוני׳ פסולי׳ הייתם או קטנים והן אומרים לא אלא גדולים וכשרים היינו אמרינן תרי ותרי נינהו חוץ מעדים זוממים שהאחרונים באים ומעידים על הראשונים ואומרים ביום פלוני עמנו הייתם במקום פ׳ שהאמינה התורה את האחרונים ואמרינן דחידוש הוא ולא משום תרי ותרי נינהו אבל בכ״מ אין אנו מאמינים את האחרונים יותר מן הראשונים אלא אמרינן תרי ותרי נינהו אבל ודאי יש לברור דבר זה שאילו באו שנים והעידו על שנים אחרים שהם גזלנים או משחקי בקוביא או שהן קרובים למלוה או ללוה נאמנים הם ולא אמרינן תרי ותרי נינהו שאלו אומרים גזלנים הן ואלו אומרים אין אנו גזלנים ובדאים אתם אלא נאמנים הם לפוסלן כדאמרינן בפרק דיני ממונות בתרא גבי עד זומם דאמר רבא מכאן ולהבא הוא נפסל משום תרי טעמא חדא דחידוש הוא ואין לך בו אלא חדושו וחדא משום הפסד לקוחות ואמרינן מאי איכא בין הני תרי טעמא א״ב דאסהידו תרי בחד א״נ דפסלינהו בגזלנותא אלמא כל היכא דפסלינהו בגזלנותא לא אמרינן תרי ותרי נינהו אלא נאמנים ומחזיקים להו בגזלנותא על פיהם אבל היכא דלא משוי גופייהו גזלנים אלא מכחישים אותם ואמרו דההוא סהדותא לא הות כן אמרינן תרי ותרי נינהו ולא ידעינן אמאן נסמוך אי אהני אי אהני אך אם יכחישו בדרך הזמה שאמרו עמנו הייתם במקום פלוני דהוא חידוש וגזירת מלך אבל אם אמרו עמנו הי׳ המלוה או הלוה במקום פלוני לא ידעינן אמאן נסמוך אלא אמרינן תרי ותרי נינהו ואי פסלו להו לגופייהו בגזלנותא או ע״י קורבה מהימנינין בתראי ומבטלין לסהדותא דקדמאי לגמרי משום דכי מסהדי על גופייהו דגזלנין נינהו פסלו להו לכל עדיות דעלמא וכן כי מסהדי שהן קרובים למלוה או ללוה פסלו להו לכל עדיות דעלמא הלכך מהימני׳ לבתראי ולא אמרינן תרי ותרי נינהו דהא מסלקי להו מדין עדים שלא יהיו עדים גם בשאר עדיות אבל כשמכחישין אותן שאומרים עמנו היה המלוה או הלוה אינן פוסלין אותן לשאר עדיות כי אם בעדות זה בלבד אומרים ששקר העידו ואע״פ שלפי דבריהם ממילא מיפסלי כיון שהן אינן מעידים עליהם אלא בעדות זה ולא החזיקו את גופן פסולין אפי׳ בעדות זו תרי ותרי נינהו שאלו אומרים כך ואלו אומרים כך ולא ידעינן אמאן נסמוך ולא דמי לכי משוי נפשייהו פסולים דהתם לאו על גוף העדות מעידים דנימא דתרי ותרי נינהו אלא על גופן של עדים וכי מסהדי על גופם של עדים ליכא למימר תרי ותרי נינהו שהאיך יהיו הם נאמנים על עצמן ומשום האי טעמא אמרינן דהכא נאמנים והכא אין נאמנים ואי אמרת כיון שכשהן מעידים על גופם הם נאמנים גם הנה כשאומרים קטנים היו פסולי עדות היו על גופן הם מעידים ולמה אומר הברייתא שאין נאמנים ור״נ אמר תרי ותרי נינהו תשובה בודאי כי אמרי להו גזלנים אתם או קרובים אתם נאמנים משום דמסלקי להו מתורת עדות לגמרי אבל כשאומרים קטנים הייתם או קרובים הייתם כיון דמודו דהשתא בני עדות נינהו ומסהדי על ההיא זימנא בלחוד הוו להו תרי ותרי דהא השתא הם כשרי׳ לעדות ואמרי לא היינו קטנים לא היינו קרובים ומש״ה לא מהימנינן לבתראי.