מותר – משום דטעמא שאין מתכוין הוא.
(1) 
מוּתָּר.
מוּתָּר.it is permitted to pluck the hair in order to facilitate proper slaughter.
הכל
(2) וּמִי אָמַר רַב הָכִי וְהָא אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב מְסוֹכַרְיָא דְּנַזְיָיתָא אָסוּר לְהַדּוֹקַיהּ בְּיוֹמָא טָבָא.
The Gemara raises a difficulty: And does Rav actually say this? But doesn’t Rav Ḥiyya bar Ashi say in the name of Rav: In the case of this cloth stopper of a barrel [mesokhrayya denazyata], it is prohibited to insert it tightly into the spout of the barrel on a Festival, because in the process liquid will be squeezed from the cloth, and squeezing liquids is prohibited on Shabbat and Festivals? Apparently, Rav prohibits even unintentional actions, and it follows that it is prohibited to clear hair with a cleaver on a Festival, as one will unintentionally pluck out some hair.
ומי אמר רב הכי – דדבר שאין מתכוין מותר:
מסוכריא דנזיתא – פקק של צמיד חבית:
אסור להדוקיה – לסותמו משום סחיטה:
ערך סבר
סבר – א(שבת קיא. כתובות ו׳. בכורות כה.) והאמר רב שימי ברבי חייא משמיה דרב האי מסוברייא דנזייתא אסור להדוקיה ביומא טבא פי׳ הגאון בשבת נזייתא כד של יין או של שכר ומסובריא הוא הנקב שעשוי להוציא בו יין בזמן שהיין יוצא משם אם בא לסתמו ולהדקו ואמר למנוע שפיכות יין אני מחכווין ובא לסתום הפתח קאמר רב דבהא מודה ר׳ שמעון וכן פי׳ ר״ח בסוף הפרק ולמעלה מזה הפרק (כתובות ו) פי׳ מגופת החבית העשויה ממטלת או ממוך וכיוצא בו אמר רב אסור לאמץ סתימתו דאתי לידי סחיטה והכא אע״פ שאינו מתכוין לסחיטה אלא למיגף פי החבית בלבד כיון שסחט אסור דלא כרבי שמעון לדברי שניהן האי נקב למעלה מן הכד הוא ועל כן אסרו חכמים להדוקיה אלא לשומו רפה למאן דאסר משום סתימת הפתח כגון שמהדקו נראה כמחבר למאן דאסר משום סחיטה ניחא ליה שיזוב היין בתוך הכד הלכך אסור אבל בנקב מן הצד כמו שיש לחביות שלנו לא אסרו להדוקי ביומא טבא ליאבד היין ואפילו אם יסחוט כיון שילך לאיבוד לא ניחא ובערך פסיק מפורש לענין דבר שאין מתכוין בגמ׳ דעביד בארעא דלאו דידיה דכיון דלא מטי ליה הנאה שרו.
ערך מדבלל
מדבלל – ב(בכורות כה) הצמר המדובלל בבשר פירוש מעורבב ואינו מתוקן. סוכה מדובללת כבר פירשנו בערך דבל.
ערך סטן
סטן – ג(משנה דמאי ב׳) הסיטונות ומוכרי תבואה (בכורות כה בבא בתרא פח.) הסיטון מקנח מידותיו (כלים פרק יב) שלשלת של סיטונות טמאה (בבא מציעא מא) נתנה לסיטון מעל פי׳ סיטונות מוכרי קטניות ושמן פ״א בעלי חנויות פ״א חנווני המוכר חיטים וכך בלשון יון סיטון.
ערך פסק
פסק – ד(כתובות סב:) לא מר אפסיק ולא מר אפסיק פי׳ לא רב יוסף ולא רבה בר אבוה אכלו ערב יום הכפורים סעודה המפסקת (חולין נב.) ואי מחייה פסקית פי׳ אם הכה הבהמה במטה לא מראשה ועד זנבה ולא מזנבה ועד ראשה לאורכה של בהמה אלא לרחבה של בהמה עומד בצדה ומכה באמצעה זו היא מכה פסקית (נגעים פי״א) היתה פסיקות אינה מטמאה בנגעים רבי יהודה אומר אפילו פסיקא אחת וקשרה אינה מטמאה בנגעים פי׳ תתיכות (מועד קטן יח: קידושין ט: כתובות קב) מאי לאו אירוסין ממש לא שטרי פסקתא וכדרב גידול אמ׳ רב דאמ׳ כמה אתה נותן לבנך כך וכך כמה אתה נותן לבתך כך וכך עמדו וקדשו קנו הן הן דברים הנקנים באמירה. מצר ארעא דמינה פסיקא עיין בערד פלג. (סנהדרין מד) ג׳ שמות יש לו פסקין שפוסק דברים כלפי מעלה אטמון שאוטם עונותיהן של ישראל סגרון כיון שסוגר שוב אינו פותח והיה בכזיב בלדתה אותו תרגום והוה דפסקת מן דילידת. (סוכה לג: בכורות כה) מודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות פי׳ מי שחתך ראשו של חי הכל יודעין כי בחתיכת ראשו ימות ואם אמר איני מתכוון למיתתו אלא להוציא ממנו דם לדבר צורך אין ממש בדבריו אלא הרי כמתכוון להמיתו ורוצח הוא והיכא פליג ר׳ שמעון כגון גרירא דאפשר דלא עביד חריץ ואפי׳ עביד אפשר דלא ניחה ליה וכן (שבת קיז.) דשקיל ליה בברזי דלא ניחא ליה (שבת קלב) אמר רבי עקיבא ואי איכא אחר ליעבד אחר ולא אבי הבן וכן (סוכה לג) והוא דאית ליה הושענה אחריתי אבל פסיק רישיה ליכא לספוקא דלא ימות ובוודאי דניחא ליה דאי לא הוה ניחא ליה היכי הוה פסיק רישיה (מגילה ג. נדרים לז בגמ׳ תורם) ויבינו במקרא זה פיסוק טעמים ואמרי לה אלו המסורות (בויקרא רבה בריש זאת תהיה) ב׳ פסוקים נתנבא בארה ולא הי׳ בהן כדי ספר וניטפלו בישעיה ואלו הן וכי יאמרו אליכם וחבירו (בויקרא רבה וכי ימוך אחיך פרשת מות וחיים) כשהייתם בארצכם ולא הייתם עושים פסקאות פסקאות לאלילים הה״ד ותפסקי את רגליך וגו׳(א״ב וענין קרוב לזה תרגום משפטיך אתה חרצת דנת דינך פסקת ותרגום או חרוץ או פסיק ומזה הלשון פסק הלכה).
א. [פער שטאפען.]
ב. [פערמישט.]
ג. [געטריידע קויפער.]
ד. [אבשניידען אויף הערן ענטשיידען.]
מסוכריא דנזייתא – ברזא של חבית שכורכין סביבותיה נעורת ומטלניות כדי שתסתום הנקב יפה.
אסור להדוקיה – בתוך החבית בכח משום סחיטה ואע״ג דאינו מתכוין לשום סחיטה אסור אפי׳ לר״ש דאמר במסכת שבת (דף מא:) דבר שאין מתכוין מותר.
בפירש״י בד״ה אסור להידוקיה כו׳ דאינו מתכוין לשום סחיטה כו׳ ובד״ה התולש כו׳ גדולה מן כנף העוף ובד״ה והמורטו כו׳ מן הקנה השער. ובד״ה לכתחלה כו׳ דכי היכי דמותר כו׳ ובד״ה המסובך כו׳ היה מום הס״ד ואח״כ מ״ה דשחיטתו כו׳ לגיזה איכוין הס״ד כצ״ל:
ושואלים: ומי [והאם] אמר רב הכי [כך]? והא [והרי] אמר רב חייא בר אשי משמיה [משמו] של רב: מסוכריא דנזייתא [פקק של נקב חבית] העשוי מסמרטוטים — אסור להדוקיה ביומא טבא [להדק אותו ביום טוב], משום שהוא סוחט נוזל מתוכם. והרי זה דבר שאינו מתכוון!
The Gemara raises a difficulty: And does Rav actually say this? But doesn’t Rav Ḥiyya bar Ashi say in the name of Rav: In the case of this cloth stopper of a barrel [mesokhrayya denazyata], it is prohibited to insert it tightly into the spout of the barrel on a Festival, because in the process liquid will be squeezed from the cloth, and squeezing liquids is prohibited on Shabbat and Festivals? Apparently, Rav prohibits even unintentional actions, and it follows that it is prohibited to clear hair with a cleaver on a Festival, as one will unintentionally pluck out some hair.
הכל
(3) בְּהָהִיא אפי׳ אֲפִילּוּ ר׳ רַבִּי שִׁמְעוֹן מוֹדֶה דְּאַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ מוֹדֶה ר״ש רַבִּי שִׁמְעוֹן בִּפְסִיק רֵישֵׁיהּ וְלָא יְמוּת.
The Gemara explains: In that case of the stopper, even the lenient authority, Rabbi Shimon, concedes that it is prohibited, as Rava and Abaye both say: Rabbi Shimon concedes that an unintentional act is prohibited if it falls under the category known as: Cut off its head and will it not die, i.e., when a prohibited labor is the inevitable consequence of an unintentional act. In the case of the cloth stopper, some water will inevitably be squeezed out.
ומשיבים: בההיא [בהלכה זו] אפילו ר׳ שמעון, הסבור כי דבר שאין מתכוון מותר, גם הוא מודה שהדבר אסור, וכפי שאביי ורבא דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: מודה ר׳ שמעון ב״פסיק רישיה ולא ימות״ [חתוך ראשו ולא ימות], כלומר, כאשר התוצאה היא הכרחית — אין זה משנה אם הוא מתכוון לה או לא. אבל כשעושה מקום בקופיץ — ייתכן שלא ייתלש שיער, ולפיכך מותר הדבר, משום שאינו מתכוון.
The Gemara explains: In that case of the stopper, even the lenient authority, Rabbi Shimon, concedes that it is prohibited, as Rava and Abaye both say: Rabbi Shimon concedes that an unintentional act is prohibited if it falls under the category known as: Cut off its head and will it not die, i.e., when a prohibited labor is the inevitable consequence of an unintentional act. In the case of the cloth stopper, some water will inevitably be squeezed out.
הכל
(4) וְהָא אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב הֲלָכָה כר׳ כְּרַבִּי יְהוּדָה וְרַב חָנָן בַּר אַמֵּי אָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כר״ש כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַב חִיָּיא בַּר אָבִין מַתְנֵי בְּלָא גַּבְרֵי רַב אָמַר הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה וּשְׁמוּאֵל אָמַר הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן.
The Gemara objects to the claim that Rav agrees with the opinion of Rabbi Shimon that a regular unintentional act is permitted: But doesn’t Rav Ḥiyya bar Ashi say that Rav says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and Rav Ḥanan bar Ami says that Shmuel says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. And Rav Ḥiyya bar Avin teaches Rav and Shmuel’s rulings without mentioning either man, neither Rabbi Ḥiyya bar Ashi nor Rav Ḥanan bar Ami, and says: Rav says the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and Shmuel says the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon.
ומקשים: והאם סבור רב כר׳ שמעון, שדבר שאינו מתכוון מותר? והא [והרי] כשדנו בפסיקת ההלכה בענין זה, אמר רב חייא בר אשי אמר רב: הלכה כר׳ יהודה, שדבר שאין מתכוון אסור, ורב חנן בר אמי אמר שמואל: הלכה כר׳ שמעון, שדבר שאין מתכוון מותר. ורב חייא בר אבין מתני [היה שונה] את דברי רב ושמואל בלא גברי [אנשים] שאמרו את הדבר בשמם, רב אמר: הלכה כר׳ יהודה, ושמואל אמר: הלכה כר׳ שמעון!
The Gemara objects to the claim that Rav agrees with the opinion of Rabbi Shimon that a regular unintentional act is permitted: But doesn’t Rav Ḥiyya bar Ashi say that Rav says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and Rav Ḥanan bar Ami says that Shmuel says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. And Rav Ḥiyya bar Avin teaches Rav and Shmuel’s rulings without mentioning either man, neither Rabbi Ḥiyya bar Ashi nor Rav Ḥanan bar Ami, and says: Rav says the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and Shmuel says the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon.
הכל
(5) אֶלָּא לְעוֹלָם סָבַר רַב דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין אָסוּר וְתוֹלֵשׁ לָאו הַיְינוּ גּוֹזֵז וּבְיוֹם טוֹב הַיְינוּ טַעְמָא דִּשְׁרֵי דְּהָוֵה לֵיהּ עוֹקֵר דָּבָר מִגִּידּוּלוֹ כִּלְאַחַר יָד.
Rather, actually Rav holds that an unintentional act is prohibited, and he permits plucking the hair of a firstborn because he maintains that plucking is not considered a form of shearing. And this is the reason he permits clearing the hair with a cleaver on a Festival, because it is considered uprooting an item from its place of growth in an unusual manner, and performing a prohibited labor in an unusual manner is not prohibited by Torah law.
דהוה ליה עוקר דבר מגידולו כלאחר יד – אין ללמוד מכאן שיהא מותר לתלוש נוצה מצואר של עוף כדי לשחוט בי״ט דהא לעיל פריש דהא דשרי הכא משום שאין מתכוין וללשון נמי שפירש דאפי׳ במתכוין בנוצה לא הוי כלאחר יד כדקתני בסמוך בתולש את העוף ואע״ג דאין צריך כאן נוצה והוי מלאכה שאינה צריכה לגופה אין ללמוד מלאכה שאינה צריכה לגופה מכלאחר יד.
תוס׳ בד״ה דה״ל עוקר כו׳ דהא שרי הכא משום שאין כו׳ את העוף ואע״ג כו׳ ובד״ה ואר״ל כו׳ דפריך אהא דאמרן כו׳ ובד״ה מדרב כו׳ דדבר שאין מתכוין מותר כו׳ דאית ליה לרבי יוסי דבר כו׳ ובד״ה עיקרו כו׳ ובקונטרס גרס איפכא כו׳ ובד״ה גוזז כו׳ דאפילו במספרים כו׳ הפרה שרי גבי בכור כו׳ משום דתולש לאו היינו כו׳ ובד״ה שער בכור כו׳ המוקדשים שרי מדאורייתא ואפילו דרבנן דאסרי כו׳ היינו בנשר אבל גוזז כו׳ דמתכוין דדם כנשר גיזה כצ״ל:
אלא, לעולם סבר [סבור] רב: דבר שאין מתכוין — אסור, וטעם הדבר שהוא פוסק כר׳ יוסי בן המשולם במשנתנו, הרי זה משום שתולש לאו היינו [אינו נחשב] גוזז. וביום טוב, שיש בו איסור עקירת דבר מגידולו — היינו טעמא דשרי [זהו הטעם שמתיר], משום דהוה ליה [שהריהו] עוקר דבר מגידולו כלאחר יד, שלא כדרכו, שהרי אין תולשים צמר אלא גוזזים, ואין זה בכלל המלאכה שנאסרה מן התורה.
Rather, actually Rav holds that an unintentional act is prohibited, and he permits plucking the hair of a firstborn because he maintains that plucking is not considered a form of shearing. And this is the reason he permits clearing the hair with a cleaver on a Festival, because it is considered uprooting an item from its place of growth in an unusual manner, and performing a prohibited labor in an unusual manner is not prohibited by Torah law.
הכל
(6) וְתוֹלֵשׁ לָאו הַיְינוּ גּוֹזֵז וְהָתַנְיָא הַתּוֹלֵשׁ אֶת הַכָּנָף וְהַקּוֹטְמוֹ וְהַמּוֹרְטוֹ חַיָּיב שָׁלֹשׁ חַטָּאוֹת וְאָמַר ר״ל רֵישׁ לָקִישׁ אתּוֹלֵשׁ חַיָּיב מִשּׁוּם גּוֹזֵז ב קוֹטֵם חַיָּיב מִשּׁוּם מְחַתֵּךְ מְמָרֵט חַיָּיב ג מִשּׁוּם מְמַחֵק שָׁאנֵי כָּנָף דְּהַיְינוּ אוֹרְחֵיהּ.
The Gemara raises a difficulty: And can it be claimed that plucking is not considered a form of shearing? But isn’t it taught in a baraita: One who unwittingly plucks a large feather from the wing of a bird on Shabbat, and one who snips the tip of the feather, and one who pulls out the thin threads that constitute the feather is obligated to bring three sin offerings, one for each transgression. And Reish Lakish says, in explanation: One who plucks the wing is liable due to the labor of shearing. One who snips the tip of the feather is liable due to the labor of cutting. And one who pulls out the threads is liable due to the labor of smoothing. The Gemara explains: Plucking a wing is different from plucking hair, as that is the normal method employed to remove feathers.
את הכנף – של עוף הנוצה:
וקוטמו – כמו קוטמו לשנים:
והמורטו – הנוצה מקנה שלה:
חייב משום גוזז דתולדתה דגוזז הוא:
דהיינו אורחיה דכנף בתלישה אבל תלישה דצמר לאו היינו אורחיה ולאו היינו כגוזז:
התולש את הכנף – שתולש נוצה גדולה מן כנף העוף.
והקוטמו – לאחר שתלשו קטם ראשו.
והמורטו – שמחליקה מן הצדדין ומורט מן הקנה השער.
גוזז ומחתך וממחק מארבעים אבות מלאכות במסכת שבת (דף עג.) ממחק מחליק.
דהיינו אורחיה – שדרך נוצת עוף לתלוש ולא לגזזה.
ואמר ר״ל חייב משום גוזז – תימה מה הוא מקשה אע״ג דלענין בכור לא מחייב ביה משום לא תגוז לענין שבת יש לחייב משום תולדה דגוזז ככל עוקר דבר מגידולו בבעלי חיים כמו חולין (דף עג.) הושיט ידו למעי בהמה ודילדל עובר שבמעיה לענין שבת [חייב] ובמוקדשין לא מחייב משום גוזז וכן קיטוף חייב בשבת משום תולדה דקוצר וכן תולש מן המחובר אע״ג דקיטוף לענין קצירה קודם לעומר לא מחייב (פסחים יא.) ולענין לקט בפ׳ ראשית הגז (חולין קלז.) ואי הוה מפרשינן הכא דפריך אהא דאמרינן דתולש חשוב כלאחר יד הוה ניחא דמייתי ראיה מהכא דלא כלאחר יד ואין הלשון משמע כן מדקאמר ותולש לאו היינו גוזז והא תניא התולש את העוף כו׳ משמע דפריך אהא דאמרן דתולש לאו היינו גוזז.
ושואלים: ותולש לאו היינו [האם אינו נחשב] גוזז? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: התולש בשבת את הכנף (נוצה) מן העוף, והקוטמו, החותך את ראשה של הנוצה, והמורטו, המורט ממנה את השיער ומשאיר בידו קנה חלק — חייב שלש חטאות (כשעשה זאת בשוגג). ואמר ריש לקיש בבירור הדברים: תולש — חייב משום מלאכת גוזז, קוטם — חייב משום מחתך, ממרט — חייב משום ממחק (מחליק)! ומשיבים: שאני [שונה] תלישת כנף, דהיינו אורחיה [שזהו דרכו], שתולשים את הנוצה מן העוף. אבל צמר אין תולשים, אלא גוזזים.
The Gemara raises a difficulty: And can it be claimed that plucking is not considered a form of shearing? But isn’t it taught in a baraita: One who unwittingly plucks a large feather from the wing of a bird on Shabbat, and one who snips the tip of the feather, and one who pulls out the thin threads that constitute the feather is obligated to bring three sin offerings, one for each transgression. And Reish Lakish says, in explanation: One who plucks the wing is liable due to the labor of shearing. One who snips the tip of the feather is liable due to the labor of cutting. And one who pulls out the threads is liable due to the labor of smoothing. The Gemara explains: Plucking a wing is different from plucking hair, as that is the normal method employed to remove feathers.
הכל
(7) וּמִדְּרַב סָבַר כר׳ כְּרַבִּי יוֹסֵי בֶּן הַמְשׁוּלָּם ר׳ רַבִּי יוֹסֵי בֶּן הַמְשׁוּלָּם סָבַר לַהּ כְּרַב וְסָבַר ר׳ רַבִּי יוֹסֵי בֶּן הַמְשׁוּלָּם דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין אָסוּר.
The Gemara comments: And from the fact that Rav holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei ben HaMeshullam that plucking is not considered shearing, it can be inferred that Rabbi Yosei ben HaMeshullam holds in accordance with the opinion of Rav that an unintentional act is prohibited. The Gemara asks: And does Rabbi Yosei ben HaMeshullam hold that an unintentional act is prohibited?
מדרב ס״ל כדרבי יוסי – לגבי בכור דתולש לאו היינו גוזז.
ר׳ יוסי נמי סבר לה כרב – דדבר שאין מתכוין אסור.
מדרב סבר לה כר׳ יוסי בן המשולם ר׳ יוסי סבר לה כרב – דאמר דבר שאין מתכוין אסור שאם היה סובר דדבר שאין מתכוין מותר מנא ליה לרב שיהא הלכה כמותו משום דתולש לאו היינו כגוזז דילמא כי שרי ר׳ יוסי משום דבר שאין מתכוין מותר ותולש היינו גוזז אלא קים ליה לרב (משום) דאית ליה לר׳ יוסי דבר שאין מתכוין אסור.
א ומדייקים: ומכיון שרב סבר [סבור] כר׳ יוסי בן המשולם, שהוא פוסק הלכה כמותו, יש לומר שר׳ יוסי בן המשולם סבר לה [סבור] כדעת רב, שדבר שאין מתכוון אסור. ומקשים: והאם סבר [סבור] ר׳ יוסי בן המשולם שדבר שאין מתכוין אסור?
The Gemara comments: And from the fact that Rav holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei ben HaMeshullam that plucking is not considered shearing, it can be inferred that Rabbi Yosei ben HaMeshullam holds in accordance with the opinion of Rav that an unintentional act is prohibited. The Gemara asks: And does Rabbi Yosei ben HaMeshullam hold that an unintentional act is prohibited?
הכל
(8) וְהָתַנְיָא דשְׁתֵּי שְׂעָרוֹת עִיקָּרָן מַאֲדִים וְרֹאשָׁן מַשְׁחִיר ר׳ רַבִּי יוֹסֵי בֶּן הַמְשׁוּלָּם אוֹמֵר גּוֹזֵז בְּמִסְפָּרַיִם וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ.
But isn’t it taught in a baraita: With regard to a red heifer, which is rendered unfit if it possesses two black hairs, that had two hairs whose roots were red but whose tops were black, Rabbi Yosei ben HaMeshullam says: One shears the tops with scissors, and he need not be concerned that he is violating the prohibition against shearing a consecrated animal. Apparently, the reason is that he does not intend to shear the red heifer but only to render it fit. This indicates that Rabbi Yosei ben HaMeshullam holds an unintentional act is permitted.
שתי שערות – שיש בפרה אדומה:
שעיקרן מאדים וראשן משחיר:
גוזז – השחור במספרים היינו כדי להכשירו:
ואינו חושש – משום גוזז בקדשים דדבר שאין מתכוין מותר:
ה״ג: עיקרן מאדים וראשן משחיר – וכן בתוספ׳ דמס׳ פרה (תוספתא פרה ב׳:ד׳).
גוזז – את הראש שמשחיר במספרים ומשייר מן המאדים ואילך ואינו חושש משום גיזה בקדשים אלמא משום דאין מתכוין לשום גיזה אלא לתקן שרי. שתי שערות שכולן שחורות פוסלות בפרה לגמרי אבל עיקרן מאדים וראשן משחיר אפשר בתקנה.
עיקרן משחיר וראשן מאדים – כך היה כתוב בספרים ויש לפרש דנקט ראשן מאדים לרבותא אע״ג שכולה אדומה מבחוץ טעונה גזיזה ובקונט׳ גריס איפכא מתוך תוספתא דפרה.
גוזז במספרים ואינו חושש – כלומר אפי׳ יגזוז משאר השערות בלא מתכוין אף אלו עצמו יגזוז יותר מן הצורך לגירסת הקונט׳ ראשן משחיר והיה מדקדק דקסבר דבר שאין מתכוין מותר ובקונט׳ פי׳ דדייק מהא דשרי משום דאין מתכוין לשום גזיזה אלא לתקן דאין זה כשאר לשון אין מתכוין בעלמא דכיון דבכוונה גוזז במספרים ויש ליישב לפי׳ הקונטרס דהכי פריך וסבר ר׳ יוסי בן המשולם דבר שאין מתכוין אסור ושרי מטעם דתולש לאו היינו גוזז הא אשכחן גבי פרה דאפי׳ במספרים דהוי גוזז משום דעושה כדי להכשיר הפרה שרי גבי בכור נמי הוה ליה למישרי בכל ענין כיון דעושה לצורך תיקון שחיטה דאין זה חשוב גוזז ומיהו אין פי׳ זה נראה כלל דבכל ענין יכול להקשות בין הוי טעמיה משום דבר שאין מתכוין מותר בין הוי טעמיה משום דתולש לאו היינו גוזז.
גמ׳ והתניא שתי שערות. עיין פ״ב מ״ה דפרה:
ד״ה גוזז וכו׳ ובקונטרס פירש וכו׳. עיין לקמן דף לד ע״א תוספות ד״ה אילימא:
והתניא [והרי שנויה ברייתא]: פרה אדומה, ששתי שערות שחורות לגמרי פוסלות בה, שהיו לה שתי שערות שעיקרן (חלקן התחתון, הקרוב לעור) מאדים, אדום, ואולם ראשן משחיר, ר׳ יוסי בן המשולם אומר: גוזז במספרים את ראשן השחור, ואז נמצאת הפרה כולה אדומה, ואינו חושש משום איסור גיזה בקדשים, משום שאינו מתכוון לגזוז את הפרה, אלא להכשירה!
But isn’t it taught in a baraita: With regard to a red heifer, which is rendered unfit if it possesses two black hairs, that had two hairs whose roots were red but whose tops were black, Rabbi Yosei ben HaMeshullam says: One shears the tops with scissors, and he need not be concerned that he is violating the prohibition against shearing a consecrated animal. Apparently, the reason is that he does not intend to shear the red heifer but only to render it fit. This indicates that Rabbi Yosei ben HaMeshullam holds an unintentional act is permitted.
הכל
(9) שָׁאנֵי פָּרָה דְּלָאו בַּת גִּיזָּה הִיא וְהָתַנְיָא {דברים ט״ו:י״ט} לֹא תַעֲבוֹד בִּבְכוֹר שׁוֹרֶךָ וְלֹא תָגוֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ וְאֵין לִי אֶלָּא שׁוֹר בַּעֲבוֹדָה וְצֹאן בְּגִיזָּה המִנַּיִן לִיתֵּן אֶת הָאָמוּר שֶׁל זֶה בָּזֶה וְאֶת הָאָמוּר שֶׁל זֶה בָּזֶה ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא תַעֲבוֹד וְלֹא תָגוֹז.
The Gemara answers: A red heifer is different, as it is not subject to the prohibition against shearing a consecrated animal because it does not have wool, and that is why it is permitted to cut the tops of its hairs. The Gemara raises a difficulty: But isn’t it taught in a baraita: The verse states: “You shall do no work with the firstborn of your ox, and you shall not shear the firstborn of your flock” (Deuteronomy 15:19). I have derived only that a firstborn ox may not be used for labor and that a firstborn sheep may not be used for shearing. From where is it derived to apply what is said about that animal to this one, and what is said about this animal to that one? The verse states: “You shall do no work…and you shall not shear.” The term “and” indicates the two parts of the verse apply to both animals. Evidently, the act of shearing does apply to an ox, including a red heifer.
שאני פרה דלאו בת גיזה – משום הכי אינו חושש אבל לעולם דבר שאין מתכוין אסור סבירא ליה:
ת״ל לא תעבוד ולא תגוז – ולא תגוז נדרש לפניו ולאחריו ויליף לא תעבוד מלא תגוז:
דלאו בת גיזה – שאין לפרות צמר הלכך לא אסירא בגיזה.
לא תעבוד ולא תגוז – וי״ו מוסף על ענין ראשון וילמדו שניהם זה מזה.
ומשיבים: שאני [שונה] פרה אדומה, שהתיר ר׳ יוסי בן המשולם לגוזזה, משום שפרה בכלל לאו [אינה] בת גיזה היא, שהרי אין לה צמר, ולא חל עליה איסור גזיזת קדשים. ומקשים: וכי אין איסור גיזה בפרה? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: נאמר ״לא תעבד בבכר שורך ולא תגז בכור צאנך״ (דברים טו, יט), ומעירים: אין לי אלא שור שהוא אסור בעבודה, וצאן שאסור בגיזה, מנין ליתן את האמור של זה בזה, ואת האמור של זה בזה, שגם שור וגם צאן אסורים בין בגיזה ובין בעבודה? תלמוד לומר: ״לא תעבד... ולא תגז״, בו׳ החיבור. הרי שגם בשור (ופרה) יש איסור גיזה!
The Gemara answers: A red heifer is different, as it is not subject to the prohibition against shearing a consecrated animal because it does not have wool, and that is why it is permitted to cut the tops of its hairs. The Gemara raises a difficulty: But isn’t it taught in a baraita: The verse states: “You shall do no work with the firstborn of your ox, and you shall not shear the firstborn of your flock” (Deuteronomy 15:19). I have derived only that a firstborn ox may not be used for labor and that a firstborn sheep may not be used for shearing. From where is it derived to apply what is said about that animal to this one, and what is said about this animal to that one? The verse states: “You shall do no work…and you shall not shear.” The term “and” indicates the two parts of the verse apply to both animals. Evidently, the act of shearing does apply to an ox, including a red heifer.
הכל
(10) אֶלָּא שָׁאנֵי פָּרָה דְּקׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת הִיא וְהָאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת אֲסוּרִין בְּגִיזָּה וַעֲבוֹדָה ומִדְּרַבָּנַן וְהָאִיכָּא אִיסּוּרָא דְּרַבָּנַן אֶלָּא שָׁאנֵי פָּרָה דְּלָא שְׁכִיחָא.
Rather, the red heifer is different, as it has the sanctity of items consecrated for Temple maintenance, and therefore the prohibitions that apply to offerings do not necessarily apply to it. The Gemara raises a difficulty: But doesn’t Rabbi Elazar say it is prohibited to shear or perform labor with items consecrated for Temple maintenance? The Gemara answers: That prohibition applies by rabbinic law. The Gemara retorts: But that does not resolve the difficulty, as there is nevertheless still a prohibition by rabbinic law. Why, then, did Rabbi Yosei ben HaMeshullam deem it permitted for one to shear the tops of its hairs with scissors? The Gemara accepts this objection: Rather, the red heifer is different, as it is uncommon, and Rabbi Yosei ben HaMeshullam therefore maintains that the prohibition by rabbinic law was not applied to this case.
והא איכא איסורא דרבנן – ואמאי קאמר ואינו חושש:
דלא שכיחא דכולן לא הוו אלא ז׳1 ולא גזרו בה רבנן ולעולם דבר שאין מתכוין אסור. ומשיב התלמוד ואמאי גוזזן כשהיא מקודשת הפרה וליחלה על גבי דמים ולפקה לחולין וליגזיה כשהיא חולין:
1. כדתנן בריש פרה
דקדשי בדק הבית היא – (ויש לה) דהא אינה קריבה למזבח הלכך מותרת בגיזה.
דלא שכיחא – ומילתא דלא שכיחא לא גזרו רבנן.
אלא צריך לומר טעם אחר: שאני [שונה] פרה אדומה, שהתיר ר׳ יוסי בן המשולם לגזוז את שערותיה, מפני שבכלל קדשי בדק הבית היא, שהיא מנכסי המקדש, אבל אינה קריבה על המזבח. ולא נאסרה גיזה ועבודה אלא בקדשי מזבח, כעין בכור, שנאמר בו איסור זה. ומקשים, והאמר [והרי אמר] ר׳ אלעזר: קדשי בדק הבית אסורין בגיזה ועבודה! ומשיבים: איסור זה הוא רק מדרבנן [מדברי חכמים] ולא מן התורה. ומקשים: והאיכא איסורא דרבנן [והרי על כל פנים יש בכך איסור מדברי סופרים], וכיצד אומר ר׳ יוסי שגוזז ואינו חושש! ומתרצים: אלא שאני [שונה] פרה אדומה, דלא שכיחא [שאינה מצויה], ולכן התיר בה ר׳ יוסי בן המשולם את הדבר.
Rather, the red heifer is different, as it has the sanctity of items consecrated for Temple maintenance, and therefore the prohibitions that apply to offerings do not necessarily apply to it. The Gemara raises a difficulty: But doesn’t Rabbi Elazar say it is prohibited to shear or perform labor with items consecrated for Temple maintenance? The Gemara answers: That prohibition applies by rabbinic law. The Gemara retorts: But that does not resolve the difficulty, as there is nevertheless still a prohibition by rabbinic law. Why, then, did Rabbi Yosei ben HaMeshullam deem it permitted for one to shear the tops of its hairs with scissors? The Gemara accepts this objection: Rather, the red heifer is different, as it is uncommon, and Rabbi Yosei ben HaMeshullam therefore maintains that the prohibition by rabbinic law was not applied to this case.
הכל
(11) וְלִיחַלַּהּ וְלַפְּקַהּ לְחוּלִּין וְלִיגֻזַּהּ וַהֲדַר לַיקְדְּשַׁהּ דָּמֶיהָ יְקָרִין וְלֶיעְבַּד לָהּ כְּדִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר שְׁמוּאֵל הֶקְדֵּשׁ שָׁוֶה מָנֶה זשֶׁחִילְּלוֹ עַל שָׁוֶה פְּרוּטָה מְחוּלָּל אֵימוֹר דְּאָמַר שְׁמוּאֵל שֶׁחִילְּלוֹ לְכִתְחִלָּה מִי אָמַר.
The Gemara challenges: But let the owner desacralize the heifer and render it non-sacred, and shear it, and then consecrate it again. The Gemara explains it is unreasonable to demand he desacralize it, as its price is expensive, and it would take an exceptionally large sum of money to desacralize it. The Gemara challenges: But let him act in accordance with the statement of Shmuel, as Shmuel says: A consecrated animal worth one hundred dinars that one desacralized upon the value of one peruta is desacralized. The Gemara explains: You can say that Shmuel said that he has successfully desacralized the animal, but did he say an animal may be desacralized in this manner ab initio? The Gemara therefore concludes that Rabbi Yosei ben HaMeshullam deems it permitted for one to cut the tops of a red heifer’s hairs because it is an uncommon case.
ושואלים: מדוע להיזקק להיתר זה? וליחלה [ושיחלל אותה] כנגד מעות בשוויה, ולפקה [ויוציא אותה] לחולין, וליגזה [ואז יגזוז אותה], והדר ליקדשה [ולאחר מכן יחזור ויקדישנה]! ומשיבים: דמיה של פרה אדומה יקרין, ואין מעות מזומנים לפדותה בהם. ומקשים: וליעבד לה [ושיעשה לה] כמו שאמר שמואל, שאמר שמואל: הקדש שהוא שוה אפילו מנה (מאה דינר) שחיללו על שוה פרוטה — מחולל, יצא לחולין! ומשיבים: אימור [אמור] שאמר שמואל דבר זה במקרה שחיללו, בדיעבד, אבל לכתחלה מי [האם] אמר שמותר? עד כאן הסברנו, כיצד מתיר ר׳ יוסי בן המשולם לגזוז שיער שחור של פרה אדומה, לפי ההנחה שהוא סבור כרב, שדבר שאין מתכוון אסור.
The Gemara challenges: But let the owner desacralize the heifer and render it non-sacred, and shear it, and then consecrate it again. The Gemara explains it is unreasonable to demand he desacralize it, as its price is expensive, and it would take an exceptionally large sum of money to desacralize it. The Gemara challenges: But let him act in accordance with the statement of Shmuel, as Shmuel says: A consecrated animal worth one hundred dinars that one desacralized upon the value of one peruta is desacralized. The Gemara explains: You can say that Shmuel said that he has successfully desacralized the animal, but did he say an animal may be desacralized in this manner ab initio? The Gemara therefore concludes that Rabbi Yosei ben HaMeshullam deems it permitted for one to cut the tops of a red heifer’s hairs because it is an uncommon case.
הכל
(12) אִיבָּעֵית אֵימָא רַב סָבַר לַהּ כר׳ כְּרַבִּי יוֹסֵי בֶּן הַמְשׁוּלָּם ור׳ וְרַבִּי יוֹסֵי בֶּן הַמְשׁוּלָּם לָא סָבַר לַהּ כְּרַב.:
And if you wish, say instead that although Rav holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei ben HaMeshullam, Rabbi Yosei ben HaMeshullam does not hold in accordance with the opinion of Rav.
ומוסיפים: איבעית אימא [אם תרצה אמור] הסבר שונה: רב אמנם סבר לה [סבור] כר׳ יוסי בן המשולם, שתולש אינו נחשב גוזז, ואולם ר׳ יוסי בן המשולם לא סבר לה [אינו סבור] כרב, אלא לדעתו דבר שאינו מתכוון מותר, ולכן הוא מתיר לגזוז פרה אדומה — מפני שאינו מתכוון לגזיזה.
And if you wish, say instead that although Rav holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei ben HaMeshullam, Rabbi Yosei ben HaMeshullam does not hold in accordance with the opinion of Rav.
הכל
(13) וְתוֹלֵשׁ אֶת הַשֵּׂעָר וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְזִיזֶנּוּ מִמְּקוֹמוֹ.: אָמַר רַב אָשֵׁי אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ חלֹא שָׁנוּ אֶלָּא בַּיָּד אֲבָל בִּכְלִי אָסוּר וְהָקָתָנֵי עוֹשֶׂה מָקוֹם בְּקוֹפִיץ מִיכָּן וּמִיכָּן תְּנִי לְקוֹפִיץ.:
§ The mishna teaches: One who is slaughtering a firstborn clears space with a cleaver from here and from there, on either side of the neck, although he thereby plucks out the hair. He may clear space in this manner provided that he does not move the hair from its place. Rav Ashi says that Reish Lakish says: They taught that this is permitted only if one plucks the hair by hand, but if he does it with a tool it is prohibited, as it appears as though he is shearing the firstborn. The Gemara asks: But isn’t it taught that one may clear space with a cleaver from here and from there on either side of the neck? The Gemara answers: Teach it as: One may clear space with his hands for a cleaver, but he may not clear space with a cleaver.
ב שנינו במשנה: ותולש את השער ובלבד שלא יזיזנו ממקומו. אמר רב אשי אמר ריש לקיש: לא שנו אלא שתולש ביד, אבל בכלי — אסור. ומקשים, והקתני [והרי הוא שונה] במשנה: עושה מקום בקופיץ מיכן ומיכן, ותולש את השיער. משמע שאפשר לעשות זאת בקופיץ, שהוא כלי! ומשיבים, תני [שנה]: ״לקופיץ״, שאינו עושה מקום בקופיץ, אלא עושה מקום בידו כדי שיוכל לשחוט בקופיץ.
§ The mishna teaches: One who is slaughtering a firstborn clears space with a cleaver from here and from there, on either side of the neck, although he thereby plucks out the hair. He may clear space in this manner provided that he does not move the hair from its place. Rav Ashi says that Reish Lakish says: They taught that this is permitted only if one plucks the hair by hand, but if he does it with a tool it is prohibited, as it appears as though he is shearing the firstborn. The Gemara asks: But isn’t it taught that one may clear space with a cleaver from here and from there on either side of the neck? The Gemara answers: Teach it as: One may clear space with his hands for a cleaver, but he may not clear space with a cleaver.
הכל
(14) וְכֵן תּוֹלֵשׁ אֶת הַשֵּׂעָר לִרְאוֹת מוּם.: אִיבַּעְיָא לְהוּ לְכַתְּחִלָּה אוֹ דִיעֲבַד אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה תָּא שְׁמַע צֶמֶר הַמְסוּבָּךְ בָּאוֹזֶן ר׳ רַבִּי יוֹסֵי בֶּן הַמְשׁוּלָּם אוֹמֵר תּוֹלְשׁוֹ וּמַרְאֶה אֶת מוּמוֹ ש״מ שְׁמַע מִינַּהּ טלְכַתְּחִלָּה ש״מ שְׁמַע מִינַּהּ .
The mishna further teaches: And likewise, one plucks the hair to enable one of the Sages to examine the place of a blemish. A dilemma was raised before the Sages: Is this permitted ab initio, or only after the fact? Rabbi Yirmeya said: Come and hear a baraita: If there is wool that is entangled in a firstborn’s ear, and it is obscuring a blemish that must be examined, Rabbi Yosei ben HaMeshullam says: One plucks the wool and shows the animal’s blemish to a Sage in order to determine whether it is permitted to slaughter the animal outside the Temple. One can conclude from the baraita that it is permitted ab initio. The Gemara affirms: Indeed, conclude from it that this is so.
לכתחלה או דיעבד – דהתולש משמע (דיעבד) [לכתחלה] דהאי וכן אתולש קתני ומשמע לכתחלה כלומר כמי שאמר דעושה מקום דהיינו לכתחלה קאמר וכן התולש. כלומר דלכתחלה תולש או דלמא האי וכן אלא יזיזנו קאי כלומר וכן התולש לא יזיזנו ממקומו נמי אבל אכתי לא ידעינן אי תולש לכתחלה או דיעבד:
תולשו ורואה היינו לכתחלה:
לכתחלה – קאמר והאי וכן אתולש קאי דכי היכי דמותר לתלוש לצורך השחיטה דהא פשיטא לך דרישא לכתחלה קאמר הכי נמי לראות מקום המום או דיעבד קאמר והאי וכן אלא יזיזנו קאי והכי קאמר וכן מי שתלש את השער לראות את מקום המום נמי לא יזיזנו ממקומו.
המסובך באוזן – ובאוזן היה מום.
ג שנינו במשנה: וכן תולש את השער לראות מום. איבעיא להו [נשאלה להם] שאלה ללומדים: האם הכוונה היא שמותר לעשות זאת לכתחלה כדי לראות את מקום המום, כפי שהותר הדבר לצורך שחיטה, או רק בדיעבד, שאם עשה כן — לא יזיזנו ממקומו? אמר ר׳ ירמיה, תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר ממה ששנינו בברייתא: צמר המסובך באוזן, המכסה את אוזן הבכור, ויש באוזן מום שצריך להראותו לחכם, ר׳ יוסי בן המשולם אומר: תולשו את הצמר, ומראה לחכם את מומו. שמע מינה [למד מכאן] שלכתחלה אמר, שמותר לתולשו. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן].
The mishna further teaches: And likewise, one plucks the hair to enable one of the Sages to examine the place of a blemish. A dilemma was raised before the Sages: Is this permitted ab initio, or only after the fact? Rabbi Yirmeya said: Come and hear a baraita: If there is wool that is entangled in a firstborn’s ear, and it is obscuring a blemish that must be examined, Rabbi Yosei ben HaMeshullam says: One plucks the wool and shows the animal’s blemish to a Sage in order to determine whether it is permitted to slaughter the animal outside the Temple. One can conclude from the baraita that it is permitted ab initio. The Gemara affirms: Indeed, conclude from it that this is so.
הכל
(15) אָמַר רַב מָרִי אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא וְכֵן הַתּוֹלֵשׁ אֶת הַשֵּׂעָר לִרְאוֹת מְקוֹם מוּם מַאי וְכֵן אִילֵּימָא שֶׁלֹּא יָזִיזוּ אֶת מקומו הַשְׁתָּא וּמָה שׁוֹחֵט דִּשְׁחִיטָתוֹ מוֹכַחַת עָלָיו לֹא יְזִיזֶנּוּ לִרְאוֹת מְקוֹם מוּם מִיבַּעְיָא.
The Gemara corroborates its conclusion. Rav Mari said: We learn in the mishna as well: And likewise, one plucks the hair to examine the place of a blemish. What is the mishna referring to in its comparison: And likewise? If we say it is referring to the mishna’s ruling that when one slaughters a firstborn he may not move the plucked hair from its place, then the second halakha is unnecessary. Now that it is taught that if, when one comes to slaughter the animal, where its imminent slaughter renders it evident that he does not intend to shear it, but nevertheless he may not remove the hair, is it necessary to teach that one may not remove the plucked hair in order to examine the place of a blemish?
השתא התם דשחיטה מוכח עליו שאינו עושה בשביל צמר אמרת לא יזיזנו התולש לראות מקום מום דהכא לא מידי מוכיח עליו דאין ניכר המום לעלמא מיבעיא דלא יזיזנו אלא ש״מ האי וכן אתולש קאי דתולש לכתחלה כמו עושה מקום ש״מ:
אמר רב מרי: אף אנן נמי תנינא [אף אנו גם כן שנינו] דבר זה במשנתנו: וכן התולש את השער לראות מקום מום. מאי [מהו] לשון ״וכן״? לאיזו מן ההלכות שנאמרו בתחילה היא מתייחסת? אילימא [אם תאמר] לענין שלא יזיזו את השיער שנתלש ממקומו — לשם מה הוצרך לומר דבר זה? השתא [עכשיו, הרי] ומה במקרה ששוחט את הבכור, ששחיטתו מוכחת (מוכיחה) עליו שלא היתה כוונתו לגיזה, אמר ר׳ יוסי בן המשולם שלא יזיזנו, כדי שלא ייראה הדבר כגיזה בקדשים, האם כאשר תולש את הצמר רק כדי לראות מקום המום, ואין מעשה המוכיח שאינו גוזז, מיבעיא [נצרכה] לומר שלא יזיזנו?
The Gemara corroborates its conclusion. Rav Mari said: We learn in the mishna as well: And likewise, one plucks the hair to examine the place of a blemish. What is the mishna referring to in its comparison: And likewise? If we say it is referring to the mishna’s ruling that when one slaughters a firstborn he may not move the plucked hair from its place, then the second halakha is unnecessary. Now that it is taught that if, when one comes to slaughter the animal, where its imminent slaughter renders it evident that he does not intend to shear it, but nevertheless he may not remove the hair, is it necessary to teach that one may not remove the plucked hair in order to examine the place of a blemish?
הכל
(16) אֶלָּא לָאו אַתּוֹלֵשׁ שְׁמַע מִינַּהּ לְכַתְּחִלָּה ש״מ שְׁמַע מִינַּהּ .:
Rather, isn’t the mishna’s comparison referring to the fact that it is permitted to pluck the hair ab initio? Just as it is permitted to pluck the hair for the purpose of slaughtering the animal, so too, it is permitted to pluck the hair in order to examine a blemish. Conclude from it that it is permitted ab initio. The Gemara affirms: Indeed, conclude from it that this is so.
אלא לאו [האם לא] לענין התולש מתייחסת ההשוואה? שמע מינה [למד מכאן], איפוא, שמה שנאמר ״וכן התולש״ לכתחלה נאמר. ומסכמים: אכן שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא.
Rather, isn’t the mishna’s comparison referring to the fact that it is permitted to pluck the hair ab initio? Just as it is permitted to pluck the hair for the purpose of slaughtering the animal, so too, it is permitted to pluck the hair in order to examine a blemish. Conclude from it that it is permitted ab initio. The Gemara affirms: Indeed, conclude from it that this is so.
הכל
(17) מתני׳ מַתְנִיתִין : שְׂעַר בְּכוֹר בַּעַל מוּם שֶׁנָּשַׁר וְהִנִּיחוֹ בַּחַלּוֹן וְאַחַר כָּךְ שְׁחָטוֹ עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל מַתִּיר
MISHNA: With regard to the hair of a blemished firstborn animal that shed from the animal, and which one placed in a compartment for safekeeping, and thereafter he slaughtered the animal; given that after the animal dies he is permitted to derive benefit from the hair the animal had on its body when it died, what is the halakhic status of hair that shed from the animal while it was alive? Akavya ben Mahalalel deems its use permitted,
שער בכור בעל מום – צמר שלו שנשר מקצתו:
והניחו בחלון – לפי שצמרו אסור לגמרי מחיים דפסולי המוקדשים אסורים בגיזה ועבודה:
ואח״כ שחטו במומו עקביא בן מהללאל מתיר – דכי היכי דשחיטה מתרת הכל בשר ועור וצמר שעליו הכי נמי מתרת זה שנשר:
שער בכור בעל מום שנשר כו׳ – כולה הך שמעתא מוכחא דגיזת פסולי המוקדשין שרי מדאורייתא ואפי׳ רבנן דאסרי מפרש בגמ׳ גזירה דלמא אתי לאשהויה והא דדרשינן לעיל (דף ו:) תזבח ולא גיזה היינו תזבח ולא תגוז ותימה לרבי דאמרי׳ בפרק שני דחולין (חולין לו:) גבי על הארץ תשפכנו כמים ההוא למשרי דמן של פסולי המוקדשים הוא דאתא דס״ד הואיל ואסירי בגיזה ועבודה דמן נמי ליבעי קבורה קא משמע לן והיכי תיסק אדעתין לאסור דמן [בהנאה] משום דאסירי בגיזה ועבודה הא אפי׳ הגיזה עצמה מותרת וכ״ת הא דשריא מדאורייתא היינו בנשר אבל גוזז דמתכוין אסור חדא דמתכוין דדם כנשר גיזה ועוד אפילו בתולש פליגי כדמוכח בסוף פירקין (בכורות כו.) דשרי (ר״ע) מכלל כי אסרי רבנן מדרבנן ואפי׳ בעולה תמימה לא מיתסרא הגיזה אלא מדרבנן כדמוכח לקמן גבי תולש צמר מעולה תמימה והא דפריך תולש מי איכא למאן דשרי היינו מדרבנן כדפי׳ שם בקונטרס משום דרשע הוא ועוד קשה בההוא דחולין למה לי קרא דם פסולי המוקדשין דשרי בהנאה והלא אף בקדשים דם מותר בהנאה משנעשית מצותו והתם דליכא מצוה למה יהא אסור ועוד מאי קאמר הואיל ואסירי בגיזה ועבודה והא לאחר שחיטה מותר לגזוז ולעבוד דמזביחה ואילך הכל מותר והתם בדם שחיטה איירי וחלב נמי לא אסרינן מדכתיב בשר (אלא) מחיים ולא לאחר שחיטה כמו למאן דדריש לעיל בפ׳ שני (בכורות טו:) אין לך בהם היתר אכילה אלא משעת זביחה ואילך ועוד דשרי לכולי עלמא מדבעי למילף היתר חלב בפרק קמא (לעיל ו:) מדאסר רחמנא חלב של פסולי המוקדשין ולא קאמר דאיצטריך משום ההוא דלאחר שחיטה ומיהו מצינו למימר דאיצטריך קרא תשפכנו כמים משום דם שיצא קודם שחיטת רוב אבל מ״מ קשה מהא דשמעתין ואומר רבי דס״ד למיסר כמו (חלב והוו בשר) וה״ה בשר ולא דם ולא דמי לגיזה דשמא דגיזה מתזבח נפקא דמשמע תזבח ולא תגוז אבל כאן ואכלת בשר כתיב (דברים יב) משמע בשר תאכל ולא חלב ודם ולאסור אפי׳ בהנאה אע״פ שהדרשה אינה מיושבת על הדם כמו חלב דשרי באכילה הוא והא דלא מייתי התם בשר ולא חלב אלא תזבח ולא גיזה ריש מילתא נקט ועוד ניחא ליה לאתויי איסור גיזה אפי׳ לענין מלקו׳ כמו מתחלה קודם שנפלו (דתנן) הגוזז והעובד סופג ארבעים וכיון שהחמירה בו תורה כל כך ה״א לדרוש קראי לחומרא בשר ולא חלב ודם אי לאו כמים וכן מוכח בפרק קמא (לעיל ו:) דהא דדרשינן בשר ולא חלב לא שיהא אסור לחלוב דבעו למידק מינה היתר חלב מדגלי רחמנא גבי פסולי המוקדשין בשר ולא חלב הא דחולין שרי שמע מינה דלאסור החלב שנחלב אתא קרא.
ד משנה שער של בכור בעל מום שנשר מאליו והניחו בחלון, ואחר כך שחטו, והרי צמרו מותר לאחר מיתה, מה דינו של הצמר שנשר בחייו? עקביא בן מהללאל מתיר את השימוש בו,
MISHNA: With regard to the hair of a blemished firstborn animal that shed from the animal, and which one placed in a compartment for safekeeping, and thereafter he slaughtered the animal; given that after the animal dies he is permitted to derive benefit from the hair the animal had on its body when it died, what is the halakhic status of hair that shed from the animal while it was alive? Akavya ben Mahalalel deems its use permitted,
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.