ופנית בבקר – שהוא חול המועד דאילו ביו״ט תחומין אסור.
(1) 
דִּכְתִיב {דברים ט״ז:ז׳} וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ.
דִּכְתִיב {דברים ט״ז:ז׳} וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ.The Gemara answers: One may leave Jerusalem only in the morning, after staying there for the night following the Festival, as it is written following the laws of the Paschal offering: “And you shall turn in the morning and go to your tents” (Deuteronomy 16:7).
דכתיב ופנית בבקר – פרש״י בחוש״מ דאי ביו״ט אסור משום תחומין ולא יתכן דהתינח לר״ע לרבנן מאי איכא למימר דליכא איסור תחומין דאורייתא וי״מ די״ב מילין אית להו שפיר לרבנן תחומין והכי איתא בירושלמי המחוור מכולן י״ב מילין כנגד מחנה ישראל והש״ס שלנו לא ס״ל דהא בפ׳ כלל גדול (שבת סט.) גבי שכח עיקר שבת דבעי דידע ליה לשבת במאי דידע לה בתחומין ואליבא דר״ע ולא קאמר לדברי הכל וכן בפ׳ בתרא דביצה (ביצה לו:) גבי אין רוכבין מוקי טעמא בגמרא שמא ילך מחוץ לתחום ופריך ש״מ תחומין דאורייתא אלא גזירה שמא יחתוך זמורה אלמא דרבנן לא מודו כלל בתחומין ובפ״ק דר״ה (דף ה.) פרש״י דאי משום י״ט פשיטא [שהרי הוא יום] שיתחייב להתראות פנים בעזרה ור׳ עזריאל מצא בתוספתא דתניא בליל יו״ט האחרון חוזרין לבתיהן כדכתיב ביום השמיני שלח את העם (מלכים א ח) יכול שאין טעונים לינה ת״ל וביום עשרים ושלשה לחדש שלח את העם הא כיצד נפטרו והשכימו והולכי׳ למחרת יום שמיני שהוא כ״ג ועוד הביא הר״י ראיה מההיא דלולב וערבה בשמעתין דאמר זמן בשמיני של חג שהבכורים טעונין לינה משמע לינה דומיא דבכורים שהם יום אחד ועוד תני בספרי בפרשת ראה והלכת לאהליך מלמד שטעונין לינת רגלים אין לי אלא אלו מניין לרבות עופות ומנחות יין לבונה ועצים תלמוד לומר ופנית בבוקר כל פינות שאתה פונה לא יהיו אלא מן הבקר ואילך רבי יהודה אומר יכול יהא פסח קטן כו׳ ומשמע מיהא דלינת רגלים אינו רק דומיא דהני והיינו יום ולילה וכי מקשה פ׳ לולב וערבה (סוכה מז:) זמן כל ז׳ ימים מי איכא הוה מצי לאקשויי וליטעמיך לינה דלא מקשי כלל ויש להקשות דאמרינן בזבחים פרק דם החטאת (זבחים צז.) דרבי טרפון אומר אם בשל בה מתחלת הרגל כו׳ מותר לבשל בה בסוף הרגל מ״ט דכתיב ופנית בבקר הכתוב עשאן בקר אחד אלמא מדלענין נותר מחשב יום אחד משמע שטעון לינה כל ז׳ ותירץ הר״י דלפי המסקנא משני התם טעמא אחרינא משום שכל יום ויום נעשה גיעול לחברו והר״ר אלחנן תירץ דב׳ ענייני לינה הם אחת משום יו״ט והשנית משום קרבן שטעון לינה והתם אף בחוש״מ והכי משמע בההיא דבכורים לינה וקרבן משמע שטעונין לינה משום יו״ט וכן מצינו בירושלמי גבי ההיא משנה דבכורים הדא איתמר כשאין עמהן קרבן אבל יש עמהן קרבן בלא כך טעונין לינה מחמת הקרבן.
גמרא מאי לאו אין לה יום טבוח כלל ופרש״י דאם לא הקריבה בי״ט אין לה תשלומין עוד עכ״ל ודוקא בדאפשר להקריב בי״ט אבל בדלא אפשר מודו ב״ה כדקתני בסיפא ומודים שאם חל בשבת כו׳ א״נ דחד יום טבוח אית להו נמי לב״ה וליכא למימר דלב״ש קאמר הכי דבכמה דוכתי אמרי׳ וכי טעמא דב״ש אתא לאשמועינן ועוד לב״ש לא שייך למימר תשלומין דבי״ט גופיה אסור להקריב:
תוס׳ בד״ה דכתיב ופנית בבקר פרש״י בחוש״מ כו׳ והר״א תירץ דב׳ עניני לינה הם א׳ משום י״ט והשניה משום קרבן כו׳ עכ״ל נראה לפרש דברי הר״א שבא לקיים הנהו דמוכח מינייהו דטעון לינה כל ז׳ אלא דהיינו משום י״ט אם היה שם בי״ט ראשון והא דמשמע דלינת רגלים אינו אלא יום א׳ דומיא דבכורים היינו לינת קרבן שלא היה שם בי״ט א׳ אלא שבא בחוש״מ והביא קרבן ואהא מייתי מירושלמי דגבי ביכורים נמי איכא ב׳ מיני לינה אבל בתוס׳ פ״ק דר״ה ובפרק לולב וערבה כתבו דברי הר״א בדרך אחרת ע״ש ולשיטתו שם נמי למאי דלא טעון לינה כל ז׳ אבל דבריהם דהכא א״א להולמו ע״פ דרך זה דה״ל עיקר חסר מן הספר ועוד ע״ש דבריהם בפנים שונים ממה שכתבו כאן:
דכתיב [שנאמר] לאחר דיני הקרבת קרבן פסח: ״ופנית בבקר והלכת לאהליך״ (דברים טז, ז), משמע: שמותר לצאת מירושלים רק בבוקר, לאחר שלנו בירושלים במוצאי החג.
The Gemara answers: One may leave Jerusalem only in the morning, after staying there for the night following the Festival, as it is written following the laws of the Paschal offering: “And you shall turn in the morning and go to your tents” (Deuteronomy 16:7).
הכל
(2) תְּנַן עֲצֶרֶת שֶׁחָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת ב״ש בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים יוֹם טְבוֹחַ אַחַר הַשַּׁבָּת וב״ה וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵין לָהּ יוֹם טְבוֹחַ מַאי לָאו אֵין לָהּ יוֹם טְבוֹחַ כְּלָל לָא שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה יוֹם טְבוֹחַ.
§ We learned in the mishna: If the festival of Shavuot occurs on the eve of Shabbat, Beit Shammai say: The day of slaughter is after Shabbat; and Beit Hillel say: It does not have a day of slaughter. What, is it not that it does not have a day of slaughter at all; i.e., there are no days of redress for an offering that was meant to be sacrificed on the festival of Shavuot itself? The Gemara rejects this: No, Beit Hillel means that it does not require a day of slaughter.
§ We learned in the mishna: If the festival of Shavuot occurs on the eve of Shabbat, Beit Shammai say: The day of slaughter is after Shabbat; and Beit Hillel say: It does not have a day of slaughter. What, is it not that it does not have a day of slaughter at all; i.e., there are no days of redress for an offering that was meant to be sacrificed on the festival of Shavuot itself? The Gemara rejects this: No, Beit Hillel means that it does not require a day of slaughter.
א תנן [שנינו במשנתנו]: עצרת שחל להיות ערב שבת, בית שמאי אומרים: יום טבוח אחר השבת, ובית הלל אומרים: אין לה יום טבוח. מאי לאו [האם לא] הכוונה שאין לה יום טבוח כלל, כלומר, שאין תשלומים לחג השבועות, ואם לא הקריב בו ביום עבר זמן קרבנו. ודוחים: לא, אין לה יום טיבוח כוונתו שאינה צריכה יום טבוח.
§ We learned in the mishna: If the festival of Shavuot occurs on the eve of Shabbat, Beit Shammai say: The day of slaughter is after Shabbat; and Beit Hillel say: It does not have a day of slaughter. What, is it not that it does not have a day of slaughter at all; i.e., there are no days of redress for an offering that was meant to be sacrificed on the festival of Shavuot itself? The Gemara rejects this: No, Beit Hillel means that it does not require a day of slaughter.
הכל
(3) וּמַאי קמ״ל קָא מַשְׁמַע לַן דִּמְקָרְבִינַן בְּיוֹמֵיהּ הָא אִיפְּלִיגוּ בַּהּ חֲדָא זִימְנָא דִּתְנַן ב״ש בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מְבִיאִין שְׁלָמִים וְאֵין סוֹמְכִין עֲלֵיהֶם אֲבָל לֹא עוֹלוֹת וב״ה וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים מְבִיאִין שְׁלָמִים וְעוֹלוֹת וְסוֹמְכִין עֲלֵיהֶם.
The Gemara asks: And what does this teach us; that all offerings are sacrificed on their day? But they have already disputed this once, as we learned in a mishna: Beit Shammai say: One may bring peace-offerings on a Festival but one may not place his hands on them. However, one may not bring burnt-offerings at all; and Beit Hillel say: One may bring peace-offerings and also burnt-offerings, and one places his hands on both of them. Why is it necessary to restate this argument in different terms?
The Gemara asks: And what does this teach us; that all offerings are sacrificed on their day? But they have already disputed this once, as we learned in a mishna: Beit Shammai say: One may bring peace-offerings on a Festival but one may not place his hands on them. However, one may not bring burnt-offerings at all; and Beit Hillel say: One may bring peace-offerings and also burnt-offerings, and one places his hands on both of them. Why is it necessary to restate this argument in different terms?
ושואלים: ומאי קא משמע לן [ומה השמיע לנו בזה] — דמקרבינן ביומיה [שמקריבים את כל הקרבנות ביומם], הא אפליגו בה חדא זימנא [הרי כבר נחלקו בכך פעם אחת]! דתנן [שכן שנינו במשנתנו], בית שמאי אומרים: מביאין שלמים ביום טוב ואין סומכין עליהם, אבל לא מביאים עולות כלל, ובית הלל אומרים: מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהם. ומה צורך לחזור על דבר זה בצורה אחרת?
The Gemara asks: And what does this teach us; that all offerings are sacrificed on their day? But they have already disputed this once, as we learned in a mishna: Beit Shammai say: One may bring peace-offerings on a Festival but one may not place his hands on them. However, one may not bring burnt-offerings at all; and Beit Hillel say: One may bring peace-offerings and also burnt-offerings, and one places his hands on both of them. Why is it necessary to restate this argument in different terms?
הכל
(4) צְרִיכָא דְּאִי אַשְׁמְעִינַן בְּהָא בְּהָא קָא אָמְרִי ב״ש בֵּית שַׁמַּאי מִשּׁוּם דְּאֶפְשָׁר לִמְחַר אֲבָל הָכָא אֵימָא מוֹדוּ לְהוּ לב״ה לְבֵית הִלֵּל .
The Gemara answers: It is necessary, for had the mishna taught us only this case, that Beit Shammai prohibits bringing burnt-offerings on a Festival, we might have said: It is with regard to this case, a regular Festival followed by a weekday, that Beit Shammai state their opinion, because it is possible to sacrifice these burnt-offerings on the following day, on the day of slaughter after the Festival; but there, with regard to a Shavuot that occurs on a Friday, when one cannot sacrifice offerings on the following day, you might perhaps say that they agree with Beit Hillel that the burnt-offerings should be sacrificed on the Festival itself. It was therefore necessary to state that Beit Shammai’s view is the same in both cases.
The Gemara answers: It is necessary, for had the mishna taught us only this case, that Beit Shammai prohibits bringing burnt-offerings on a Festival, we might have said: It is with regard to this case, a regular Festival followed by a weekday, that Beit Shammai state their opinion, because it is possible to sacrifice these burnt-offerings on the following day, on the day of slaughter after the Festival; but there, with regard to a Shavuot that occurs on a Friday, when one cannot sacrifice offerings on the following day, you might perhaps say that they agree with Beit Hillel that the burnt-offerings should be sacrificed on the Festival itself. It was therefore necessary to state that Beit Shammai’s view is the same in both cases.
ומשיבים: צריכא [נצרך הדבר], דאי אשמעינן בהא [שאם היה משמיע לנו רק בזה] שבית שמאי אוסרים להביא עולות בחג, הייתי אומר: בהא [בזו] ביום טוב רגיל שלמחרתו יום חול קא אמרי [אומרים] בית שמאי, משום שאפשר להקריב עולות אלה למחר, ביום טיבוח שלאחר החג. אבל הכא [כאן] בעצרת שחלה בערב שבת, שאי אפשר להקריב בשבת, אימא מודו להו [אמור, שמא מודים הם] לבית הלל שיקריבו ביום טוב, ולכן הוצרך הדבר להיאמר לבית שמאי.
The Gemara answers: It is necessary, for had the mishna taught us only this case, that Beit Shammai prohibits bringing burnt-offerings on a Festival, we might have said: It is with regard to this case, a regular Festival followed by a weekday, that Beit Shammai state their opinion, because it is possible to sacrifice these burnt-offerings on the following day, on the day of slaughter after the Festival; but there, with regard to a Shavuot that occurs on a Friday, when one cannot sacrifice offerings on the following day, you might perhaps say that they agree with Beit Hillel that the burnt-offerings should be sacrificed on the Festival itself. It was therefore necessary to state that Beit Shammai’s view is the same in both cases.
הכל
(5) וְאִי אַשְׁמְעִינַן בְּהָא בְּהָא קָאָמְרִי ב״ה בֵּית הִלֵּל מִשּׁוּם דְּלָא אֶפְשָׁר לִמְחַר אֲבָל בְּהָא אֵימָא מוֹדוּ לב״ש לְבֵית שַׁמַּאי צְרִיכָא.
The reverse also applies: And had it taught us only that case, that there is no day of slaughter after Shabbat, we might have said: It is with regard to that case that Beit Hillel state their view, that the offerings should be sacrificed on the Festival itself, because it is not possible to sacrifice them on the following day, which is Shabbat; but here, on a regular Festival followed by a weekday, you might say that perhaps they agree with Beit Shammai. It is therefore necessary for the mishna to specify both cases. The question of whether there days of redress for Shavuot according to Beit Hillel therefore remains unresolved.
The reverse also applies: And had it taught us only that case, that there is no day of slaughter after Shabbat, we might have said: It is with regard to that case that Beit Hillel state their view, that the offerings should be sacrificed on the Festival itself, because it is not possible to sacrifice them on the following day, which is Shabbat; but here, on a regular Festival followed by a weekday, you might say that perhaps they agree with Beit Shammai. It is therefore necessary for the mishna to specify both cases. The question of whether there days of redress for Shavuot according to Beit Hillel therefore remains unresolved.
אבל בהא – בעצרת שחל להיות בערב שבת אימא מודו לב״ה ויקרבו ביו״ט דהא מחר שבת היא ולא קרבי ומתוך שאתה מתייאש מהן אתה בא לפשוע שלא תקריבם עוד.
ולהיפך: ואי אשמעינן בהא [ואילו היה משמיע לנו רק בזו] שאין יום טיבוח אחר השבת, הייתי אומר: בהא קאמרי [בזו אומרים] בית הלל שיקריבו ביום טוב עצמו, משום שלא אפשר להקריבם למחר שהרי שבת הוא, אבל בהא [בזו] ביום טוב רגיל שלמחרתו יום חול — אימא מודו [אמור שמא מודים הם] לבית שמאי, על כן צריכא [נצרך הדבר] להיאמר. והשאלה אם יש תשלומים לעצרת לדעת בית הלל לא נפתרה איפוא.
The reverse also applies: And had it taught us only that case, that there is no day of slaughter after Shabbat, we might have said: It is with regard to that case that Beit Hillel state their view, that the offerings should be sacrificed on the Festival itself, because it is not possible to sacrifice them on the following day, which is Shabbat; but here, on a regular Festival followed by a weekday, you might say that perhaps they agree with Beit Shammai. It is therefore necessary for the mishna to specify both cases. The question of whether there days of redress for Shavuot according to Beit Hillel therefore remains unresolved.
הכל
(6) ת״ש תָּא שְׁמַע מִי שֶׁלֹּא חָג שִׁבְעַת יְמֵי הַפֶּסַח וּשְׁמוֹנַת יְמֵי הֶחָג ויו״ט וְיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל עֲצֶרֶת שׁוּב אֵינוֹ חוֹגֵג מַאי לָאו יו״ט יוֹם טוֹב שֶׁל עֲצֶרֶת לֹא יוֹם טְבוֹחַ אִי הָכִי נִיפְשׁוֹט מִינַּהּ דְּחַד יוֹם טְבוֹחַ אֵימָא יְמֵי טְבוֹחַ.
The Gemara suggests: Come and hear a proof from a different source: One who did not celebrate by sacrificing the peace-offerings of the Festival on the seven days of Passover, or on the eight days of the festival of Sukkot, or on the first day of Shavuot may no longer celebrate and sacrifice those offerings. The Gemara infers: Does this not mean that if one did not sacrifice on the Festival day of Shavuot itself, this lapse cannot be remedied, thereby demonstrating that there are no days of redress for Shavuot? The Gemara refutes this: No, the term Festival day is referring to the day of slaughter, rather than the Festival itself. The Gemara immediately counters: If so, let us at least resolve from here, i.e., the mishna that there is only one day of slaughter and not seven days. The Gemara rejects this: Say that the wording of the mishna should be corrected, so that instead of: A day of slaughter, it reads: Days of slaughter.
The Gemara suggests: Come and hear a proof from a different source: One who did not celebrate by sacrificing the peace-offerings of the Festival on the seven days of Passover, or on the eight days of the festival of Sukkot, or on the first day of Shavuot may no longer celebrate and sacrifice those offerings. The Gemara infers: Does this not mean that if one did not sacrifice on the Festival day of Shavuot itself, this lapse cannot be remedied, thereby demonstrating that there are no days of redress for Shavuot? The Gemara refutes this: No, the term Festival day is referring to the day of slaughter, rather than the Festival itself. The Gemara immediately counters: If so, let us at least resolve from here, i.e., the mishna that there is only one day of slaughter and not seven days. The Gemara rejects this: Say that the wording of the mishna should be corrected, so that instead of: A day of slaughter, it reads: Days of slaughter.
נפשוט מינה דחד יומא טבוח – וממתני׳ לא אלימא ליה לאקשויי ומודים כשחל להיות בשבת שיום טבוח לאחר השבת ואי אית ליה תשלומין כל שבעה ימתינו לציבורא עד תרי בשבת וי״ל דהא לא רצו כל כך לאחר.
בד״ה נפשוט מיניה דחד יום טבוח כו׳ ימתינו לציבורא עד תרי בשבתא וי״ל כו׳ עכ״ל ר״ל ימתינו לציבורא עד ב׳ בשבתא משום דלא לקיים דברי האומרים עצרת אחר השבת ולא תקשי להו דנפשוט ממתני׳ דחד יום טבוח הוא מדלא תני ימי טבוח די״ל לרבותא נקט ההוא חד יום טבוח אפי׳ אחר השבת ועוד דהמתני׳ לא נחית למחשב כמה הן ימי טבוח משא״כ בברייתא דנחית להכי דחשיב ז׳ ימי פסח וח׳ ימי חג ויום א׳ של עצרת ועוד דקתני בברייתא שוב אינו חוגג:
ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממקום אחר, ששנינו: מי שלא חג, כלומר, לא הקריב את שלמי חגיגת החג שבעת ימי הפסח, ושמונת ימי החג, ויום טוב הראשון של עצרת, שוב אינו חוגג. ונדייק מאי לאו [האם לא] הכוונה יום טוב של עצרת, שאם לא הביא קרבנותיו ביום טוב עצמו שוב אין לו תקנה, ואם כן לדעתם אין תשלומים לעצרת! ודוחים: לא, ״יום טוב״ זה שהזכרנו, כוונתו יום טבוח, ולא יום החג עצמו. וממשיכים מיד לשאול: אי הכי, ניפשוט מינה דחד יום טבוח [אם כן, נפתור מכאן לפחות שיש רק יום טיבוח אחד] ולא שבעה ימים לתשלומים! ודוחים: אימא [אמור] תקן בלשון: לא יום טיבוח, אלא ימי טבוח.
The Gemara suggests: Come and hear a proof from a different source: One who did not celebrate by sacrificing the peace-offerings of the Festival on the seven days of Passover, or on the eight days of the festival of Sukkot, or on the first day of Shavuot may no longer celebrate and sacrifice those offerings. The Gemara infers: Does this not mean that if one did not sacrifice on the Festival day of Shavuot itself, this lapse cannot be remedied, thereby demonstrating that there are no days of redress for Shavuot? The Gemara refutes this: No, the term Festival day is referring to the day of slaughter, rather than the Festival itself. The Gemara immediately counters: If so, let us at least resolve from here, i.e., the mishna that there is only one day of slaughter and not seven days. The Gemara rejects this: Say that the wording of the mishna should be corrected, so that instead of: A day of slaughter, it reads: Days of slaughter.
הכל
(7) ת״ש תָּא שְׁמַע דְּתָנֵי רַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל אָמְרָה תּוֹרָה מְנֵה יָמִים וְקַדֵּשׁ חֹדֶשׁ מְנֵה יָמִים וְקַדֵּשׁ עֲצֶרֶת מָה חֹדֶשׁ לִמְנוּיָיו אַף עֲצֶרֶת לִמְנוּיֶיהָ מַאי לָאו גָּמַר מֵחֹדֶשׁ מָה חֹדֶשׁ יוֹם אֶחָד אַף עֲצֶרֶת יוֹם אֶחָד.
The Gemara suggests further: Come and hear a proof from another source, as Rabba bar Shmuel taught the following baraita: The Torah said to count thirty days, as it is stated: “A month of days” (Numbers 11:20), and then sanctify the month with offerings. And the Torah also said to count days from Passover and then sanctify the festival of Shavuot with offerings, as it is stated: “You shall count fifty days” (Leviticus 23:16). From this comparison, we learn the following halakha: Just as the new month is sanctified for the unit of time by which it is counted, i.e., for one day, so too, Shavuot is sanctified for the unit of time by which it is counted, i.e., for one full week, as it is stated: “Seven complete weeks shall there be” (Leviticus 23:15). The Gemara infers from this: Does this not mean that we learn from the month? If so, we can also learn that just as the festival of a month, the New Moon, is one day, so too Shavuot is only one day, without days of redress.
The Gemara suggests further: Come and hear a proof from another source, as Rabba bar Shmuel taught the following baraita: The Torah said to count thirty days, as it is stated: “A month of days” (Numbers 11:20), and then sanctify the month with offerings. And the Torah also said to count days from Passover and then sanctify the festival of Shavuot with offerings, as it is stated: “You shall count fifty days” (Leviticus 23:16). From this comparison, we learn the following halakha: Just as the new month is sanctified for the unit of time by which it is counted, i.e., for one day, so too, Shavuot is sanctified for the unit of time by which it is counted, i.e., for one full week, as it is stated: “Seven complete weeks shall there be” (Leviticus 23:15). The Gemara infers from this: Does this not mean that we learn from the month? If so, we can also learn that just as the festival of a month, the New Moon, is one day, so too Shavuot is only one day, without days of redress.
מנה ימים – שלשים יום.
וקדש חדש – למוספין.
מנה ימים – חמשים יום.
וקדש עצרת – בקרבנותיו.
מה חדש – קדושתו באחד ממנוייו.
אף עצרת – קדושתו באחד ממנוייה.
אמרה תורה מנה ימים וכו׳ – היה קשה להרב רבינו משולם היכן אמרה תורה למנות ימים לקדש חדש והיה מגיה מנה שנים וקדש יובל והכי איתא בתורת כהנים דמצוה למימני שמיטין לקדש יובלות וכן היה מגיה בפ״ק דר״ה (דף ה.) ובמנחות (דף סה: ושם) בשמעתא דצדוקין שהיו אומרים עצרת לאחר השבת אך קשה לר״ת למחוק הספרים ולהגיה גירסא שאינה בשום מקום ומפרש דודאי ר״ח נמי דאורייתא הוא למימני ביה יומי וכדאמרינן בפ״ק דמגילה (דף ה.) מנין שאין מחשבין שעות לחדשים ת״ל עד חדש ימים ימים אתה מונה ואי אתה מונה שעות ואל תתמה על הלשון שאע״פ שאין רק דרשה מצינו כי האי לישנא בפרק בתרא דמגילה (מגילה כט:) אמרה תורה חדש והביא קרבן מתרומה חדשה אע״פ כי אותה דרשה אינה פשוטה שהרי צדוקין חולקין בה לומר שהיחיד מתנדב ומביא תמיד הר״ר אלחנן וכן יש לגרוס כאן חדש למנוייו שכן מצינו בפ״ק דר״ה (דף י:) בגמרא ולנטיעה מה חדש למנוייו אף שנה למנוייה.
אף עצרת למנוייו – לענין קרבן קאמר דאי לענין יום טוב לא צריך קרא.
בד״ה אמרה תורה כו׳ וכדאמרינן בפ״ק דמגילה כו׳ שכן מצינו בפ״ק דר״ה [דגמרינן לענין נטיעה] מה חדש כו׳ עכ״ל כצ״ל:
ומציעים עוד: תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה ששנינו במקום אחר, דתני [ששנה] רבה בר שמואל ברייתא זו: אמרה תורה מנה שלושים ימים וקדש בסופם את ראש חדש, כפי שנלמד מן הביטוי ״חודש ימים״, וכן אמרה תורה מנה ימים וקדש עצרת, שהרי סופרים חמישים יום מאחרי יום טוב ראשון של פסח וחוגגים את העצרת. ומהשוואה זו נלמד הלכה: מה חדש — למנוייו, שיום ראש חודש הוא יום אחד מימי החודש, אף עצרת — למנוייה. ונדייק מכאן: מאי לאו גמר [האם לא נפרש שלמד] מחדש, אם כן נלמד גם מה חדש, חגו, ראש חודש, הוא יום אחד — אף עצרת הוא יום אחד בלבד ואין לו תשלומים!
The Gemara suggests further: Come and hear a proof from another source, as Rabba bar Shmuel taught the following baraita: The Torah said to count thirty days, as it is stated: “A month of days” (Numbers 11:20), and then sanctify the month with offerings. And the Torah also said to count days from Passover and then sanctify the festival of Shavuot with offerings, as it is stated: “You shall count fifty days” (Leviticus 23:16). From this comparison, we learn the following halakha: Just as the new month is sanctified for the unit of time by which it is counted, i.e., for one day, so too, Shavuot is sanctified for the unit of time by which it is counted, i.e., for one full week, as it is stated: “Seven complete weeks shall there be” (Leviticus 23:15). The Gemara infers from this: Does this not mean that we learn from the month? If so, we can also learn that just as the festival of a month, the New Moon, is one day, so too Shavuot is only one day, without days of redress.
הכל
(8) אָמַר רָבָא וְתִסְבְּרָא אַטּוּ עֲצֶרֶת יוֹמֵי מָנֵינַן שָׁבוּעֵי לָא מָנֵינַן וְהָאָמַר אַבָּיֵי אמִצְוָה לְמִימְנֵי יוֹמֵי דִּכְתִיב {ויקרא כ״ג:ט״ז} תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם בוּמִצְוָה לְמִימְנֵי שָׁבוּעֵי דִּכְתִיב {דברים ט״ז:ט׳} שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת תִּסְפָּר לָךְ וְעוֹד חַג שָׁבוּעוֹת כְּתִיב.
Rava said: And how can you understand it that way? Is that to say that for Shavuot we count days but we do not count weeks? Didn’t Abaye say: It is a mitzva to count days, in the counting of the omer, as it is written: “Until the morrow of the seventh week, you shall count fifty days” (Leviticus 23:16); and it is also a mitzva to count weeks, as it is written: “Seven weeks you shall count for yourself, from when the sickle is first put to the standing corn” (Deuteronomy 16:9);and further, it is written: “The festival of weeks [shavuot]” (Deuteronomy 16:10), which indicates that it is a Festival that is established through a count of weeks? Consequently, the days of redress for Shavuot should last a week, in accordance with its components.
Rava said: And how can you understand it that way? Is that to say that for Shavuot we count days but we do not count weeks? Didn’t Abaye say: It is a mitzva to count days, in the counting of the omer, as it is written: “Until the morrow of the seventh week, you shall count fifty days” (Leviticus 23:16); and it is also a mitzva to count weeks, as it is written: “Seven weeks you shall count for yourself, from when the sickle is first put to the standing corn” (Deuteronomy 16:9);and further, it is written: “The festival of weeks [shavuot]” (Deuteronomy 16:10), which indicates that it is a Festival that is established through a count of weeks? Consequently, the days of redress for Shavuot should last a week, in accordance with its components.
מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי – ותרוייהו איתנהו יומי לקדש עצרת שבועי לתשלומין והקשה הר״ר אלחנן ליגמר מיובל דלא מקדשין ליה לענין שמיטין רק לשנים וא״כ לא נימא כלל הכא מנין שבועי לקדש ותירץ דלהכי אצטריך חג השבועות לומר שמקדשין בו ימים ושבועות דאי לא תימא הכי למה לי קרא מדרשה דחג השבועות דמדרשה דרבה בר שמואל ומנה ימים וקדש חדש לאפוקי מלבן של צדוקין ועי״ל דלא גמרינן מיובל דדנין ימים מימים עצרת מחדש ואל יוכיח יובל דשנים נינהו ומהכא שמעינן דמצוה למימני יומי ושבועי בספירת העומר דקי״ל כאביי.
ספירת העומר מצוה למנות בה ימים ומצוה למנות בה שבועות ונחלקו הרבה בפירושה י״א שאין הזכרת שבוע אלא בסוף שבוע וי״א אף בשאר הימים הוא אומר שהן שבועות כך וימים כך וכן המנהג:
ולענין ביאור מה שאמר תפשוט מינה דיום אחד הוא פירושו מדקאמר יום טבוח בלשון יחיד והוא שתירץ אימא ימי טבוח ומה שאמר מה חדש למנויו פירושו לאחד ממנויו דהיינו יום ל׳ אף עצרת לאחד ממנוייו והוא יום חמשים ותו לא ותירץ לו דמאחר שאמרו מצוה למימני שבועי וכן שנקרא חג שבועות אלמא עקר הספירה בשבועות היא וכ״ש שיש ללמוד הימנה שיש לה ז׳ לתשלומין:
בד״ה מצוה למימני יומי כו׳ והקשה הר״א ליגמר מיובל כו׳ וא״כ לא נימא כלל הכא מנין שבוע לקדש ותירץ כו׳ דאלת״ה ל״ל קרא מדרשה דחג השבועות דמדרשה דרבה בר כו׳ עכ״ל וכצ״ל ור״ל דליגמר מיובל דמנינן ביה נמי שמיטין ושנים ולא הוה לקדש אלא למנויו של שנים ה״נ הכא נימא אף דמנינן יומי ושבועי דלא מקדשין אלא למנויו של ימים אבל אי יליף מחודש ניחא דהכי ילפינן מיניה מה חודש לכל מנויו אף עצרת לכל מנויו ועיין בתוס׳ פ״ק דר״ה דמתוך זה דחו פירוש הר״ר משולם ואהא תירצו הכא דלהכי איצטריך חג השבועות דהיינו דרשה דר״א אמר ר׳ אושעיא שמקדשין בו נמי שבועי לתשלומין דמדרשה דרבה בר שמואל לא נפקא לן אלא לאפוקי מלבן של צדוקים אבל תשלומין לא נפקא לן מדרבה בר שמואל כקושייתם דליגמר מיובל דלא מקדשין אלא שנים ה״נ לא לקדשו אלא ימים וכמ״ש התוס׳ לקמן אך ק״ל דאכתי קושייתם במקומה עומדת לת״ק ור״ש דהתם דאיצטריך להו חג השבועות לבל תאחר ולא אתיא להו תשלומין אלא מדרבה בר שמואל כדקאמר התם תקשי להו דליגמר מיובל כו׳ וי״ל הנהו תנאי נפקא להו תשלומין נמי מדרשה דשמעתין דראב״י וקראתם ובקצרכם וצריכי דראב״י ודרבה בר שמואל כדאמרינן בשמעתין ובפ״ק דר״ה דנפקא להו תשלומין מדרבה בר שמואל אדראב״י דהכא סמיך ודו״ק:
אמר רבא: ותסברא [וכי יכול אתה לסבור כן]?! אטו [האם] בעצרת, יומי מנינן שבועי לא מנינן [ימים אנו מונים ושבועות אין אנו מונים]? והאמר [והרי אמר] אביי: מצוה למימני יומי [למנות ימים בספירת העומר], דכתיב [שנאמר]: ״עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום״ (ויקרא כג, טז), ומצוה גם למימני שבועי [למנות שבועות], דכתיב [שנאמר]: ״שבעה שבעת תספר לך מהחל חרמש בקמה״ (דברים טז, ט). ועוד: הלוא ״חג שבעות״ (דברים טז, י) כתיב [נאמר], משמע שהחג נקבע על פי השבועות, וכיון שכך, יש לעשות שבוע שלם לתשלומי עצרת, לפי שמנויה לשבועות.
Rava said: And how can you understand it that way? Is that to say that for Shavuot we count days but we do not count weeks? Didn’t Abaye say: It is a mitzva to count days, in the counting of the omer, as it is written: “Until the morrow of the seventh week, you shall count fifty days” (Leviticus 23:16); and it is also a mitzva to count weeks, as it is written: “Seven weeks you shall count for yourself, from when the sickle is first put to the standing corn” (Deuteronomy 16:9);and further, it is written: “The festival of weeks [shavuot]” (Deuteronomy 16:10), which indicates that it is a Festival that is established through a count of weeks? Consequently, the days of redress for Shavuot should last a week, in accordance with its components.
הכל
(9) דְּבֵי ר״א רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב תָּנָא אָמַר קְרָא {ויקרא כ״ג:כ״א} וּקְרָאתֶם {ויקרא כ״ג:כ״ב} וּבְקֻצְרְכֶם אֵיזֶהוּ חַג שֶׁאַתָּה קוֹרֵא וְקוֹצֵר בּוֹ הֱוֵי אוֹמֵר זֶה חַג עֲצֶרֶת.
§ In the school of Rabbi Eliezer ben Ya’akov, a Sage taught the following: The verse states with regard to Shavuot: “And you shall make a proclamation on this very day, it shall be a holy convocation, you shall do no kind of laborious work” (Leviticus 23:21), and it states in the same chapter: “And when you reap the harvest of your land” (Leviticus 23:22). Which is the Festival on which you make a proclamation and also reap, i.e., which Festival occurs in the harvest season? You must say it is the festival of Shavuot.
§ In the school of Rabbi Eliezer ben Ya’akov, a Sage taught the following: The verse states with regard to Shavuot: “And you shall make a proclamation on this very day, it shall be a holy convocation, you shall do no kind of laborious work” (Leviticus 23:21), and it states in the same chapter: “And when you reap the harvest of your land” (Leviticus 23:22). Which is the Festival on which you make a proclamation and also reap, i.e., which Festival occurs in the harvest season? You must say it is the festival of Shavuot.
דבי ר״א בן יעקב תנא – מהכא נפקא לן תשלומין לעצרת.
וקראתם בעצם היום הזה – ובחג השבועות כתיב וסמיך ליה ובקצרכם את קציר ארצכם שאתה קורא מקרא קדש וקוצר.
הוי אומר זה עצרת – דהני קראי בעצרת כתיבי.
ב דבי [בבית מדרשו] של ר׳ אליעזר בן יעקב תנא [שנה החכם] כך, אמר קרא [הכתוב] בשבועות: ״וקראתם בעצם היום הזה מקרא קודש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו״ (ויקרא כג, כא), ונאמר שם: ״ובקצרכם את קציר ארצכם...״ (ויקרא כג, כב), איזהו חג שאתה קורא בו מקרא קודש וקוצר בו, כלומר, שהוא בעונת הקציר — הוי אומר זה חג עצרת.
§ In the school of Rabbi Eliezer ben Ya’akov, a Sage taught the following: The verse states with regard to Shavuot: “And you shall make a proclamation on this very day, it shall be a holy convocation, you shall do no kind of laborious work” (Leviticus 23:21), and it states in the same chapter: “And when you reap the harvest of your land” (Leviticus 23:22). Which is the Festival on which you make a proclamation and also reap, i.e., which Festival occurs in the harvest season? You must say it is the festival of Shavuot.
הכל
(10) אֵימַת אִילֵּימָא ביו״ט בְּיוֹם טוֹב קְצִירָה בְּיוֹם טוֹב מִי שְׁרֵי אֶלָּא לָאו לְתַשְׁלוּמִין.
The Gemara proceeds to analyze the teaching: When exactly does this refer to? If we say it is referring to the Festival day itself, is it permitted to reap on a Festival? Obviously, ordinary work is prohibited on Festivals. Rather, is it not referring to the issue of redress? In other words, it speaks of those days on which redress can be made for the offerings of the Festival, i.e., the days of slaughter, on which one may indeed reap because they are regular weekdays, and they nevertheless have a festive quality.
The Gemara proceeds to analyze the teaching: When exactly does this refer to? If we say it is referring to the Festival day itself, is it permitted to reap on a Festival? Obviously, ordinary work is prohibited on Festivals. Rather, is it not referring to the issue of redress? In other words, it speaks of those days on which redress can be made for the offerings of the Festival, i.e., the days of slaughter, on which one may indeed reap because they are regular weekdays, and they nevertheless have a festive quality.
אלא לאו לתשלומין – דשרי לקצור ולעשות מלאכה ביום טבוח ומסיים בה בירושלמי א״ר יוסי ברבי בון ובלבד שיכלם לעיסתו כהדא דתנינן לה אמר איניש דליהוו עלוואי אעין ובכורים ואומר הרי עצים למזבח וגיזרין למערכה אסור בהספד ובתענית ומלעשות מלאכה בו ביום כלומר ואע״פ שהתורה התירה מלאכה לתשלומין לא מצי למיעבד רק לצורך אכילתו אם כלה עיסתו כמו שמצינו שאסור לאדם לעשות מלאכה ביום הקריבו את קרבנו והא דקאמר בסמוך ואי מדר״א הוה אמינא מה תשלומין בחג המצות אסור בעשיית מלאכה אף של עצרת מדאורייתא ואע״ג דחול המועד אינו אלא מדרבנן בדבר שאינו אבוד משום שביעי דאורייתא נקטיה אבל מ״מ אף הש״ס שלנו לא פליג בהא דמדרבנן מיהא מיתסר יום טבוח כדפרישית.
ומעתה נבדוק: אימת [אימתי] בדיוק מדובר? אילימא [אם תאמר] ביום טוב עצמו — וכי קצירה ביום טוב מי שרי [האם היא מותרת]? והרי אסורה מלאכת עבודה ביום טוב! אלא לאו [האם לא] מדובר לענין תשלומין, כלומר, בימים שהם תשלומים לחג, ימי הטיבוח, שאפשר גם לקצור בהם, מפני שהימים הללו הם ימי חול גמורים, ובכל זאת הם השלמה לחג.
The Gemara proceeds to analyze the teaching: When exactly does this refer to? If we say it is referring to the Festival day itself, is it permitted to reap on a Festival? Obviously, ordinary work is prohibited on Festivals. Rather, is it not referring to the issue of redress? In other words, it speaks of those days on which redress can be made for the offerings of the Festival, i.e., the days of slaughter, on which one may indeed reap because they are regular weekdays, and they nevertheless have a festive quality.
הכל
(11) ואע״ג וְאַף עַל גַּב דְּאִיתְּמַר דר״א דְּרַבִּי אֶלְעָזָר א״ר אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא אִצְטְרִיךְ דר״א דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב דְּאִי מדר״א מִדְּרַבִּי אֶלְעָזָר א״ר אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא הֲוָה אָמֵינָא מָה תַּשְׁלוּמִין שֶׁל חַג הַמַּצּוֹת אָסוּר בַּעֲשִׂיַּית מְלָאכָה אַף תַּשְׁלוּמֵי עֲצֶרֶת נָמֵי אָסוּר בַּעֲשִׂיַּית מְלָאכָה קָמַשְׁמַע לַן דר״א דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב וְאִי מדר״א מִדְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן יַעֲקֹב
The Gemara comments: And even though the teaching that Rabbi Elazar said that Rabbi Oshaya said, that the halakha of the redress for Shavuot is derived from the comparison to Passover, was stated, it was nevertheless necessary to state the teaching of Rabbi Eliezer ben Ya’akov as well, for if we had learned only the proof that Rabbi Elazar said that Rabbi Oshaya said, I would say the following: Just as on the days of redress for the festival of Passover it is prohibited to perform any work that will not cause irretrievable loss, as they are part of the Festival, so too on the days of redress for Shavuot it is also prohibited to perform work. We are therefore taught the statement of Rabbi Eliezer ben Ya’akov as well, that on these festive days one may reap, as they are weekdays. Conversely, if we had learned the halakha only from the words of Rabbi Eliezer ben Ya’akov,
The Gemara comments: And even though the teaching that Rabbi Elazar said that Rabbi Oshaya said, that the halakha of the redress for Shavuot is derived from the comparison to Passover, was stated, it was nevertheless necessary to state the teaching of Rabbi Eliezer ben Ya’akov as well, for if we had learned only the proof that Rabbi Elazar said that Rabbi Oshaya said, I would say the following: Just as on the days of redress for the festival of Passover it is prohibited to perform any work that will not cause irretrievable loss, as they are part of the Festival, so too on the days of redress for Shavuot it is also prohibited to perform work. We are therefore taught the statement of Rabbi Eliezer ben Ya’akov as well, that on these festive days one may reap, as they are weekdays. Conversely, if we had learned the halakha only from the words of Rabbi Eliezer ben Ya’akov,
ואצטריך דר״א ואיצטריך דרבי אושעיא – הקשה הר״ר אלחנן מברייתא דלעיל ליעבד צריכותא דתני רבה בר שמואל ועל ר״א בן יעקב וחג׳ השבועות דאמר ר״א ורבי אושעיא למה לי דמשמע מיניה שיש לו תשלומין כל ז׳ וי״ל דההיא ברייתא אתיא לסתור דרשת הצדוקין במנחות (דף סה: ושם).
ימי התשלומין מותרין הן בעשית מלאכה ומ״מ בתלמוד המערב התבאר שכל יום טבוח [אפילו] הוא של תשלומים שאין בו י״ט הוא נאסר במלאכה אלא שהתירו בו קצירת שבלים לעיסתו ונראה דוקא מדברי סופרים וגדולי המחברים כתבוה בהלכות בית [כלי] המקדש מתורת מנהג:
בד״ה ואיצטריך דר׳ אלעזר ואיצטריך דר׳ אושעיא כו׳ ליעבד צריכותא דתני רבה בר שמואל ועל ראב״י וחג השבועות דאר״א א״ר אושעיא ל״ל כו׳ עכ״ל כצ״ל ר״ל דמשמע להו לכאורה דמההיא דרבה בר שמואל למאי דמסיק דמנינן יומי ושבועי מקדשין נמי יומי ושבועי דהיינו עצרת לכל מנויו והכי איתא בהדיא פ״ק דר״ה והשתא הקשה הר״א הך צריכותא דעביד הכא שפיר מצי למיעבד אהך דתני רבה בר שמואל ואדראב״י ואכתי חג השבועות דאר״א א״ר אושעיא. ל״ל ואהא תירץ דמברייתא דרבה בר שמואל לא נפקא לן אלא לסתור דרשת הצדוקים וכמ״ש לעיל ומיהו בפ״ק דר״ה מפיק תשלומין לעצרת מדרבה בר שמואל והיינו לת״ק ור״ש דאתא כולה קרא לבל תאחר וכמ״ש לעיל וק״ל:
ומעירים: ואף על גב דאיתמר [שנאמר] דבר זה של ר׳ אלעזר אמר ר׳ אושעיא, ללמוד דין תשלומי עצרת מהשוואת חג השבועות לחג המצות, מכל מקום אצטריך [צריך] גם מה שאמר ר׳ אליעזר בן יעקב. דאי [שאם היינו לומדים] רק מהראיה שהביא ר׳ אלעזר אמר ר׳ אושעיא הוה אמינא [הייתי אומר] כך: מה תשלומין של חג המצות אסור [אסורים] בעשיית מלאכה שאינה בכלל דבר האבד, שהרי הם בתוך הרגל, אף תשלומי עצרת נמי [גם כן] אסור אדם בעשיית מלאכה, על כן קמשמע לן [השמיע לנו] גם את הלימוד של ר׳ אליעזר בן יעקב שבימים אלה קוראים וקוצרים, כי הם ימי חול, להיפך — אי [אם] מדברי ר׳ אליעזר בן יעקב בלבד,
The Gemara comments: And even though the teaching that Rabbi Elazar said that Rabbi Oshaya said, that the halakha of the redress for Shavuot is derived from the comparison to Passover, was stated, it was nevertheless necessary to state the teaching of Rabbi Eliezer ben Ya’akov as well, for if we had learned only the proof that Rabbi Elazar said that Rabbi Oshaya said, I would say the following: Just as on the days of redress for the festival of Passover it is prohibited to perform any work that will not cause irretrievable loss, as they are part of the Festival, so too on the days of redress for Shavuot it is also prohibited to perform work. We are therefore taught the statement of Rabbi Eliezer ben Ya’akov as well, that on these festive days one may reap, as they are weekdays. Conversely, if we had learned the halakha only from the words of Rabbi Eliezer ben Ya’akov,
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
חגיגה יז: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה חגיגה יז:, רש"י חגיגה יז:, תוספות חגיגה יז:, בית הבחירה למאירי חגיגה יז: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי הלכות חגיגה יז:, פירוש הרב שטיינזלץ חגיגה יז:, אסופת מאמרים חגיגה יז:
Chagigah 17b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Chagigah 17b, Rashi Chagigah 17b, Tosafot Chagigah 17b, Meiri Chagigah 17b, Maharsha Chidushei Halakhot Chagigah 17b, Steinsaltz Commentary Chagigah 17b, Collected Articles Chagigah 17b