×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְאִם מֹשֶׁה רַבֵּינוּ אוֹהֵב יִשְׂרָאֵל הָיָה לָמָּה אִיחֲרָן בְּמִדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה אָמַר לוֹ רַבִּי בְּכָךְ אַתָּה פּוֹטְרֵנִי אָמַר לוֹ שׁוֹטֶה וְלֹא תְּהֵא תּוֹרָה שְׁלֵמָה שֶׁלָּנוּ כְּשִׂיחָה בְּטֵילָה שֶׁלָּכֶם.
And if Moses, our teacher, was a lover of the Jewish people, why did he delay them in the wilderness forty years? The elderly man said to him: My teacher, you dismiss me with this retort? Rabbi Yoḥanan ben Zakkai said to him: Fool! And will our perfect Torah not be as worthy as your frivolous speech? Your claim can easily be refuted.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יר׳ פרץ הכהןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כשיחה בטילה שלכם – שאין בה טענה:
ואם אוהבן היה למה מאחרן ארבעים שנה – ודיחוי בעלמא קאמר ליה משום דהוא היה אומר דברי הבל.
לא תהא תורה שלמה – (לעולם) לדחות אדם בקנה ובקש כשיחה בטילה שלכם דלנו יש ראיה ולכם אין ראיה.
תספור לך משמע לך תהא מסורה הספירה. ספירה תלויה בב״ד שב״ד קובעין המועדות ויורוך אימתי חל יום ראשון של פסח שתתחיל למנות ממחרתו. יצאת שבת בראשית, פי׳ שבת ממש שספירתה תלויה בכל אדם שאין צריך אדם לשאול לב״ד אימתי חל יום ראשון של פסח אלא ימתין עד שבת שבתוך הפסח ויתחיל למנות, ל״ה:
יש להקשות למי קאמר שצריך לשאול לב״ד, אי לאדם שעומד בישוב הרי אינו צריך לב״ד מתי יום ראשון של פסח שהרי יראה האדם מתי העם עושין אותו, אי באדם שהפריש בים או למרחוק ואינו רואה מתי עושין הרי הוא צריך לשאול מתי יהי׳ שבת של פסח כמו שצריך לשאול מתי פסח דאם אינו יודע מתי פסח כמו כן לא ידע מתי שבת שבתוכו, א״כ ידיעת השבת שבתוכו תלוי בב״ד:
וי״ל דכולהו מצי מיירי דגם למי שעומד בישוב צריך לדעת מב״ד מתי נקבע החדש שיהיה ט״ו בניסן בו הפסח שהרי אין הרוב בקיאין בקביעא דירחא ויש לטעות אם היה אדר מלא או חסר א״כ יום ראשון של פסח צריך שנדעהו מפי ב״ד שיש לטעות בו משני ימים כגון שנאמר אם הוא יום ראשון שנקבע החדש ביום א׳ או אם הוא יום שני שנקבע החדש ביום שני אבל משבת שבתוך הרגל אין צריך לשאול לב״ד שהרי מאיזה יום שנקבע החדש ביום ראשון או יום שני מ״מ יודע הוא השבת שבתוך הרגל נקבע הפסח אם ביום ראשון יהיה השבת יום שביעי ואם נקבע בשני יהיה השבת יום שש ומ״מ יודע הוא שזה השבת שבתוך הרגל וגם כשיהיה השבת סמוך לי״ט של פסח כגון שהיה הפסח ביום ששי ויצטרך לשאול מתי שבת של פסח שהרי ידע שצריך להיות אותו שבת בפסח אם נקבע ביום ששי הרי הוא יום ב׳ לפסח ואם נקבע פסח בו ביום של שבת הרי השבת מפסח הוא, וגם אם נקבע הפסח בשבת שיהא צריך לדעת אם נקבע בשבת או יום אחד למחרת השבת הרי אין שאלה שצריך לשאול לב״ד מתי שבת של פסח בשביל השבת כי אם בשביל הפסח עצמו, וגם למפרש בים או בשיירא נוכל לומר דאין צריך לשאול מתי שבת שבתוך הפסח דמסתמא לא יטעה בכמה ימים:
וכך אמר לו: אם כדבריך שמשה רבינו אוהב ישראל היה, ובשל כך דאג לרווחתם, למה איחרן (עיכב אותם) במדבר ארבעים שנה, למרות שיכלו להגיע אל הארץ בימים ספורים? אמר לו אותו זקן בייתוסי לרבן יוחנן בן זכאי: רבי, בכך, בדחיה זו בלבד, אתה פוטרני מתשובה על ראייתי? אמר לו: שוטה שכמותך, ולא תהא תורה שלמה שלנו, כלומר, הכתוב שממנו ראיה לכך שאין עצרת חייבת לחול דווקא ביום ראשון בשבוע, כשיחה בטילה (כדברים סתמיים של בני אדם), שאפשר לדחותם בטענות הבל אלה שלכם!
And if Moses, our teacher, was a lover of the Jewish people, why did he delay them in the wilderness forty years? The elderly man said to him: My teacher, you dismiss me with this retort? Rabbi Yoḥanan ben Zakkai said to him: Fool! And will our perfect Torah not be as worthy as your frivolous speech? Your claim can easily be refuted.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יר׳ פרץ הכהןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר {ויקרא כ״ג:ט״ז} תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר {ויקרא כ״ג:ט״ו} שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימוֹת תִּהְיֶינָה.

Rabbi Yoḥanan ben Zakkai cites a proof that Shavuot does not need to occur specifically on a Sunday. One verse states: “Even to the morrow after the seventh week you shall number fifty days; and you shall present a new meal offering to the Lord” (Leviticus 23:16), and one verse, the preceding one, apparently contradicts this when it states: “And you shall count for you from the morrow after the day of rest, from the day that you brought the sheaf of the waving; seven weeks shall there be complete.” Is the festival of Shavuot seven full weeks after Passover, i.e., counting from Sunday through Shabbat seven times; or is it fifty days after Passover?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כתוב אחד או׳ תספרו חמשים יום – אלמא דלא בעינן שבע שבתות תמימות מאחד בשבת ועד שבת אלא בחמשים בעלמא באיזה יום שישלימו:
וכתוב [אחד אומר] שבע שבתות תמימות – אלמא בעינן מאחד בשבת ועד שבת לא חמשים:
חמשים יום – משמע ימים ולא שבועות וכתוב אחד אומר שבועות ושבועות לא קרי אלא אותן המתחילות באחד בשבת ומסיימות בשבת.
כתוב אחד אומר תספרו חמשים יום – ואם תאמר והלא לא ספרינן אלא מ״ט יום ויש לומר שלא צוה הכתוב לספור חמשים דהכי קאמר קרא עד ממחרת השבת השביעית שהוא יום חמשים תספרו אי נמי חמשים יום תספרו אוהקרבתם דבתריה קאי והכי קאמר עד ממחרת השבת השביעית תספרו ולא עד בכלל נ׳ יום והקרבתם מנחה חדשה.
ומסבירים מהי הראיה מן הכתוב שאין עצרת חייבת לחול דווקא ביום ראשון בשבוע: נאמר בדין ספירת העומר ״וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה. עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום...״ (ויקרא כג, טו-טז), ולכאורה יש כעין סתירה בין שני הפסוקים הללו, שהרי כתוב אחד (הפסוק הראשון) אומר: ״תספרו חמשים יום״ — הרי שאין הספירה אלא של ימים בלבד, שהסכום הכולל של הימים צריך להיות חמישים, ומובנה איפוא שהספירה יכולה להתחיל בכל יום בשבוע. ואולם כתוב אחד (הפסוק השני) אומר: ״שבע שבתות תמימת תהיינה״ — שאין הספירה אלא של שבועות בלבד, וצריכים אלה להיות שבעה שבועות מלאים, ומכאן יש ללמוד שהספירה מתחילה ביום ראשון בשבוע.
Rabbi Yoḥanan ben Zakkai cites a proof that Shavuot does not need to occur specifically on a Sunday. One verse states: “Even to the morrow after the seventh week you shall number fifty days; and you shall present a new meal offering to the Lord” (Leviticus 23:16), and one verse, the preceding one, apparently contradicts this when it states: “And you shall count for you from the morrow after the day of rest, from the day that you brought the sheaf of the waving; seven weeks shall there be complete.” Is the festival of Shavuot seven full weeks after Passover, i.e., counting from Sunday through Shabbat seven times; or is it fifty days after Passover?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) הָא כֵּיצַד כָּאן בְּיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת כָּאן ביו״טבְּיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּאֶמְצַע שַׁבָּת.

The Gemara explains: How so, i.e., how can one reconcile these two verses? Here, the verse that mentions seven complete weeks, is referring to a year when the festival of Passover occurs on Shabbat. In such a year, the fifty-day period between Passover and Shavuot contains seven complete weeks, from Sunday through Shabbat. There, the verse that defines the period as fifty days, is referring to a year when the festival of Passover occurs in the middle of the week.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כאן ביום ראשון של פסח שחל להיות בשבת – משכחת שבע שבתות תמימות כסדרן והוי עצרת אחר שבת:
והאי דכתיב יום בעלמא היינו בי״ט שחל להיות באמצע שבת. אלמא דמיקלעא עצרת בכל יומא:
הא כיצד הא ביו״ט ראשון של פסח שחל בשבת – דממחרתו אחר השבת דהוא יום הבאת עומר ומתחילין לימנות מתוקם שבע שבתות תמימות תהיינה.
ביו״ט – של פסח שחל להיות באמצע שבת דמתחילין למנות למחרתו מיתוקם קרא בחמשים יום ולא שבועות שלמות אלא מתחילין למנות באמצע שבת.
הא [הרי] כיצד ניישב את הסתירה שבין שני המקראות האלה? כאן, שאמר הכתוב שספירת העומר היא לשבועות — מדבר הכתוב ביום טוב (חג הפסח) שחל להיות ביום השבת, ומתחילים לספור ביום ראשון, ותימצא הספירה שבעה שבועות מלאים. ויחול חג השבועות ביום ראשון בשבוע. ואילו כאן שאמר הכתוב שספירת העומר היא לימים — מדבר הכתוב ביום טוב (פסח) שחל להיות באמצע שבת (שבוע), ומתחילים לספור למחרת אותו יום, באמצע השבוע, ויחול חג השבועות אף הוא באמצע השבוע.
The Gemara explains: How so, i.e., how can one reconcile these two verses? Here, the verse that mentions seven complete weeks, is referring to a year when the festival of Passover occurs on Shabbat. In such a year, the fifty-day period between Passover and Shavuot contains seven complete weeks, from Sunday through Shabbat. There, the verse that defines the period as fifty days, is referring to a year when the festival of Passover occurs in the middle of the week.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) (שֶׁל ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר סו״פר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מו״נה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל מע״מר רַבִּי יְהוּדָה למ״טה סִימָן).

The Gemara presents a mnemonic for several other proofs in refutation of the claim of the Boethusians: That of Rabbi Eliezer: Number; Rabbi Yehoshua: Count; Rabbi Yishmael: From the omer; Rabbi Yehuda: Below.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א לאחר שהובאה ראיה לכך שספירת העומר מתחילה למחרת יום ראשון של חג הפסח, ולא למחרת יום השבת. ומכאן שאף חג השבועות אינו חל בדווקא ביום ראשון בשבוע, מביאים סדרת ראיות נוספת להלכה זו, שהביאו תנאים שונים. וכדי לזכור כל תנא ותנא וראייתו, נתנו חכמים סימן לדבר: בראייתו של ר׳ אליעזר יוזכר עניינו של הסופר את ספירת העומר. ובראייתו של ר׳ יהושע יוזכר עניינו של המונה את הימים לעצרת. ובראייתו של ר׳ ישמעאל יובא עניינו של המעמר (המביא את העומר), ובראייתו של ר׳ יהודה תוזכר המלה ״למטה״. והרי זה סימן לזכרון נכון של שמועות הבאות ולעיקרון שבהם.
The Gemara presents a mnemonic for several other proofs in refutation of the claim of the Boethusians: That of Rabbi Eliezer: Number; Rabbi Yehoshua: Count; Rabbi Yishmael: From the omer; Rabbi Yehuda: Below.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ הֲרֵי הוּא אוֹמֵר {דברים ט״ז:ט׳} תִּסְפׇּר לָךְ סְפִירָה תְּלוּיָה בְּבֵית דִּין שֶׁהֵם יוֹדְעִים לְחַדֵּשׁ מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מָחֳרַת י״טיוֹם טוֹב יָצָאת שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית שֶׁסְּפִירָתָהּ בְּכׇל אָדָם.

Rabbi Eliezer says: The previous proof is not necessary, as the verse states: “Seven weeks you shall number for you; from the time the sickle is first put to the standing grain you shall begin to number seven weeks” (Deuteronomy 16:9). The term “for you” indicates that the counting of the weeks is dependent upon the decision of the court, as they know how to calculate the new months, upon which the date of the Festival depends. Therefore, when the verse states: “The morrow after the day of rest [hashabbat]” (Leviticus 23:16), it means: The morrow after the Festival, as the determination of Festivals is by the court. This serves to exclude the interpretation that the counting starts after the Shabbat of Creation, i.e., a regular weekly Shabbat, whose counting can be performed by every person, not exclusively by the court.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תספר לך – משמע לך תהא מסורה הספירה.
ספירה תלויה בבית דין – שבית דין קובעין המועדות וצריך לשאל אימתי חל יום טוב ראשון של פסח שמתחיל למנות הספירה ממחרת.
יצתה שבת בראשית – שבת ממש שספירתה תלויה בכל אדם שאין צריך לאדם לישאל לבית דין אימתי חל יום ראשון אלא ממתין עד שבת שבתוך הפסח מתחיל.
ומפרטים, ר׳ אליעזר אומר: אינו צריך לראיה המובאת למעלה, שכן הרי הוא, הכתוב, אומר במצות ספירת העומר ״שבעה שבועות תספר לך מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות״ (דברים טז, ט). ומן האמור ״תספור לך״ למדים אנו כי ספירה תלויה בבית דין. וטעם הדבר: שכן הם היודעים לחדש חודשים, ועל פיהם בלבד נקבע מתי מתחיל החודש, ולפיכך רק על פיהם נקבע באיזה יום בשבוע יחול חג הפסח, ואיזה יום בשבוע הוא איפוא היום שלמחרתו. ולכך מובנו של הכתוב הנאמר בספירת העומר ״ממחרת השבת״ — אינו אלא ממחרת יום טוב. ולמדנו כי יצאת (יצאה) מכלל משמעות הפסוק ״ממחרת השבת״ שבת בראשית (יום שבת עצמו) — שכן ספירתה היא דבר התלוי בכל אדם ולא בבית דין, שהרי הכל יודעים מתי הוא יום ראשון שלאחר השבת.
Rabbi Eliezer says: The previous proof is not necessary, as the verse states: “Seven weeks you shall number for you; from the time the sickle is first put to the standing grain you shall begin to number seven weeks” (Deuteronomy 16:9). The term “for you” indicates that the counting of the weeks is dependent upon the decision of the court, as they know how to calculate the new months, upon which the date of the Festival depends. Therefore, when the verse states: “The morrow after the day of rest [hashabbat]” (Leviticus 23:16), it means: The morrow after the Festival, as the determination of Festivals is by the court. This serves to exclude the interpretation that the counting starts after the Shabbat of Creation, i.e., a regular weekly Shabbat, whose counting can be performed by every person, not exclusively by the court.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר אָמְרָה תּוֹרָה מְנֵה יָמִים וְקַדֵּשׁ חֹדֶשׁ מְנֵה יָמִים וְקַדֵּשׁ עֲצֶרֶת מָה חֹדֶשׁ סָמוּךְ לְבִיאָתוֹ נִיכָּר אַף עֲצֶרֶת סָמוּךְ לביאתו נִיכֶּרֶת.

Citing a different proof, Rabbi Yehoshua says: The Torah said to count days, as it is stated: “A month of days” (Numbers 11:20), and then sanctify the month with offerings. And the Torah also said to count days from Passover and then sanctify the festival of Shavuot with offerings, as it is stated: “You shall count fifty days” (Leviticus 23:16). From this comparison, one can learn that just as the start of the counting toward the new month is known even before it comes, as one begins counting toward the following new month on the first day of a month, so too the start of the counting toward the festival of Shavuot is known even before it comes, as one begins counting toward Shavuot on a fixed day of the month.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מנה ימים וקדש חדש דכתיב עד חדש ימים תלה הכתוב את החדש בימים כלומר שאין מחשבין לחדשים אלא ימים:
מה חדש סמוך לביאתו לתחלת חשבונו ניכר שהוא ר״ח שהלבנה בחדושה:
אף עצרת סמוך לביאתה נכרת – כלומר סמוך להתחלת מניינה ניכרת שהוא תחלת י״ט. דאי אמרת דלא מתחלינין למימני אלא לאחר שבת ולא מיקלעא עצרת אלא לאחר שבת לא מינכר מניינה דזימנין דמתחלינן למימני בתלתא בפסחא וזימנין בארבעה או בחמשה או בשיתא. אלא לעולם אחר י״ט הראשון וניכר מניינה:
מנה ימים וקדש חדש – עד חדש ימים (דחדש) מנה תשעה ועשרים יום ויקדש חדש ביום שלשים.
מה חדש סמוך לביאת חשבונו ניכר – מאימתי תתחיל למנות דהיינו מיום כ״ט משעת מולד הלבנה.
אף עצרת סמוך לביאתו – מנין החמשים ניכר להם יום קבוע שיתחילו למנות בו דהיינו ממחרת יו״ט ראשון שאם ממתינין עד לאחר השבת אין שם היכר יום קבוע דפעמים שמתחיל למנות בי״ז פעמים בי״ח.
מה חדש סמוך לביאתו ניכר – פירש בקונטרס לביאת חשבונו ניכר מאימת מתחיל למנותו דהיינו מיום כ״ט משעת מולד לבנה אף עצרת סמוך למנין החמשים ניכר להם יום קבוע דהיינו בט״ז בחודש ממחרת יו״ט ראשון שאם ממתינים עד לאחר השבת אין שם היכר יום קבוע דפעמים שמתחילין למנות בט״ז פעמים בי״ז פעמים בשמנה עשר פעמים בי״ט ור״ת מפרש מה חודש סמוך לביאתו של חודש ניכר מתי יהיה ראש חודש דמיד דמיכסי סיהרא ואינה נראית כולי עלמא ידעי שהיום יהיה מולד ולמחר יקדשו ב״ד את החדש אף עצרת צריך שיהא ניכר וידוע לעולם זמן קדושתה סמוך לביאתה דהיינו אם מתחילין למנות בששה עשר בניסן שיתנו עיניהם כמה הלבנה גדולה בחמשה לחודש וכשיראה בסיון באותו שיעור ידעו שלמחר יתקדש עצרת ולקמן פריך דלמא ביו״ט אחרון קאי ויתנו עיניהם בי״ב בסיון וה״ר משולם גריס מנה ימים וקדש יובל משום דמנה ימים וקדש חודש נפקא לן בריש מסכת מגילה (דף ה.) מדכתיב עד חדש ימים ימים אתה מונה לחדשים ואי אתה מונה שעות לחדשים וזו היא מדרש חכמים ולא שייך למימר אמרה תורה אלא בדבר שהצדוקים מודים בו כי ההוא דתני (בפ׳ בתרא דר״ה) (דף כט.) הכי אמרה תורה הבא עומר בפסח ושתי הלחם בעצרת דבהדיא כתיב וכן ספירת יובל כתובה בהדיא סמוך לביאת התחלת חשבונו ניכר שלעולם מתחילין למנות למחרת שנת החמשים אף עצרת סמוך לביאת התחלת חשבונו יהא ניכר שזה הוא למחרת יו״ט הראשון ולא ישתנה לעולם ור״ת אומר דמצינו בשילהי פ״ק דר״ה (דף טז.) אמרה תורה נסכו מים לפני בחג אע״פ שאין הצדוקים מודים שרגמוהו באתרוגיהן ומיהו יש לחלק משום דהתם קאמר מפני מה אמרה תורה אבל יש להביא ראיה מהא דאמרינן עולת חודש בחדשו אמרה תודה חדש (חודש) והבא לי קרבן מתרומה חדשה ואין צדוקין מודין בדרשה זו ועוד קשה דה״ל למימר מנה שנים וקדש יובל דימים לא מצינו דהכי כתיב קרא וספרת לך שבע שבתות שנים שבע שנים שבע פעמים ועוד יש לפרש מה חודש סמוך לביאתו ניכר כל שעה ע״י חשבון מתי יבוא שלעולם כשיעבור שלשים יום מר״ח מקדשין את החדש אף עצרת סמוך לביאה ניכרת על ידי חשבון השוה יש להכיר מתי יבא עצרת שלעולם לאחר חמשים יהא עצרת ולדברי הצדוקין אינה ניכרת יפה דפעמים יש יותר.
ר׳ יהושע אומר ראיה שונה בדרך היקש, אמרה תורה במצות קידוש החודש: מנה עשרים ותשעה ימים בחודש מזמן מולד הלבנה, ולאחר מכן, ביום השלושים למנין הימים קדש את ראש החדש הבא. וכמו כן אמרה תורה במצות ספירת העומר וחג השבועות: מנה ארבעים ותשעה ימים, ולאחר מכן ביום שלאחריהם קדש את העצרת. ומעתה נסיק מן ההשוואה: מה יומו של ראש חדש סמוך לביאתו ניכר (ברור) שהוא עומד להתקדש, שכן לאחר שחלפו עשרים ותשעה ימים מזמן מולד הלבנה של החודש הקודם, ברור שעומד להתקדש ראש החודש, אף קידוש העצרת סמוך לביאתו ניכרת. ולכן, אם סופרים את ארבעים ותשעה הימים מהיום שלמחרת יום טוב ראשון של פסח, ברור ממתי מתחילה הספירה — בט״ז בניסן, וברור הוא אימתי תחול העצרת.
Citing a different proof, Rabbi Yehoshua says: The Torah said to count days, as it is stated: “A month of days” (Numbers 11:20), and then sanctify the month with offerings. And the Torah also said to count days from Passover and then sanctify the festival of Shavuot with offerings, as it is stated: “You shall count fifty days” (Leviticus 23:16). From this comparison, one can learn that just as the start of the counting toward the new month is known even before it comes, as one begins counting toward the following new month on the first day of a month, so too the start of the counting toward the festival of Shavuot is known even before it comes, as one begins counting toward Shavuot on a fixed day of the month.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וא״תוְאִם תֹּאמַר עֲצֶרֶת לְעוֹלָם אַחַר הַשַּׁבָּת הֵיאַךְ תְּהֵא נִיכֶּרֶת מִשֶּׁלְּפָנֶיהָ.

The Gemara elaborates: And if you say that the festival of Shavuot always occurs the day after Shabbat, how is the counting toward Shavuot known based on what came before it? If the occurrence of Shavuot depends upon a Shabbat, there would be no specific date after Passover upon which the counting occurs yearly.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואולם אם תאמר כי עצרת לעולם היא אחר השבת, וספירת העומר מתחילה תמיד לאחר השבת, היאך תהא ניכרת הספירה משלפניה, שהרי אין היא חלה בתאריך קבוע.
The Gemara elaborates: And if you say that the festival of Shavuot always occurs the day after Shabbat, how is the counting toward Shavuot known based on what came before it? If the occurrence of Shavuot depends upon a Shabbat, there would be no specific date after Passover upon which the counting occurs yearly.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר אָמְרָה תּוֹרָה הָבֵא עוֹמֶר בַּפֶּסַח וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם בָּעֲצֶרֶת מָה לְהַלָּן רֶגֶל וּתְחִלַּת רֶגֶל אַף כָּאן רֶגֶל וּתְחִלַּת רֶגֶל.

Rabbi Yishmael says there is another refutation of the Boethusian interpretation. The Torah said: Bring the omer offering on the festival on Passover and the two loaves on Shavuot. Just as there, with regard to the offering on the festival of Shavuot, the two loaves are brought at the beginning of the Festival, as it lasts only one day, so too here, with regard to the festival of Passover, the omer must be brought at the beginning of the Festival. If the omer were to always be brought on a Sunday, this might occur at the end of the festival of Passover. For example, if Passover started on a Monday, the omer would be brought only on the next Sunday, at the end of the Festival.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מה להלן בעצרת רגל ותחלת רגל אף כאן בפסח שבת האמורה בו רגל ותחלת רגל:
מה להלן – בשתי הלחם בעצרת רגל הוא ותחילת רגל.
אף יום הבאת עומר – רגל ותחילת רגל ואם נמתין עד לאחר השבת פעמים שהיתה באה בסוף הרגל כגון שחל פסח בשני בשבת.
מה להלן רגל כו׳ – ולדבריהם זימנין דהוי אחר הרגל כגון דחל פסח באחד בשבת.
רגל ותחלת הרגל – אע״ג דעצרת יום אחד כיון דיש לחגיגתו תשלומין כל שבעה שייך בה תחלת רגל.
ר׳ ישמעאל אומר ראיה אחרת, ואף היא בדרך היקש, אמרה תורה במצות העומר: הבא עומר בחג הפסח, וכן אמרה שיש להביא שתי הלחם בעצרת. ומעתה נלמד מן ההשוואה: מה במצוה הנידונה להלן (הלאה), בשתי הלחם — זמן המצוה הוא ברגל, ובתחלת רגל (שהרי אין חג השבועות אלא יום אחד בלבד). אף כאן במצות הבאת העומר) — זמנה הוא ברגל, ובתחלת הרגל. והרי זה שלא כבייתוסים הסבורים שזמנה הוא לאחר יום השבת, שלשיטתם עשוי העומר לבוא בסוף הרגל (אם חל יום ראשון של הפסח בתחילת השבוע), ואף שלא ברגל כלל (כגון שחל יום ראשון של פסח ביום ראשון).
Rabbi Yishmael says there is another refutation of the Boethusian interpretation. The Torah said: Bring the omer offering on the festival on Passover and the two loaves on Shavuot. Just as there, with regard to the offering on the festival of Shavuot, the two loaves are brought at the beginning of the Festival, as it lasts only one day, so too here, with regard to the festival of Passover, the omer must be brought at the beginning of the Festival. If the omer were to always be brought on a Sunday, this might occur at the end of the festival of Passover. For example, if Passover started on a Monday, the omer would be brought only on the next Sunday, at the end of the Festival.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָא אוֹמֵר נֶאֱמַר שַׁבָּת לְמַעְלָה וְנֶאֱמַר שַׁבָּת לְמַטָּה מָה לְהַלָּן רֶגֶל וּתְחִלַּת רֶגֶל סָמוּךְ לָהּ אַף כָּאן רֶגֶל וּתְחִלַּת רֶגֶל סָמוּךְ לָהּ.

Rabbi Yehuda ben Beteira says there is yet another refutation. It is stated “shabbat” above (Leviticus 23:15), with regard to starting the counting of the omer, and it is also stated “shabbat” below (Leviticus 23:16), with regard to the commencement of the festival of Shavuot. Just as there, with regard to the festival of Shavuot, it is stated: “Even until the morrow after the seventh week [hashabbat] you shall number fifty days,” and the word shabbat is referring to the beginning of the Festival and it immediately follows the end of the seventh week; so too here, with regard to the bringing of the omer, the word shabbat means Festival, so that the omer offering immediately follows the beginning of the Festival, on the second day of Passover. According to the Boethusians, the commencement of the counting could start well after the beginning of Passover. For example, if Passover occurs on a Sunday, the counting of the omer would start only the following Sunday.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
סמוך לו – דהיינו עצרת ביום אחד אף כאן וספרתם ממחרת השבת שהוא רגל ותחלת רגל סמוך לו היינו ממחרת י״ט ראשון:
שבת למטה – עד ממחרת השבת השביעית וגו׳ (ויקרא כג) והקרבתם מנחה חדשה דהיינו עצרת ונאמר שבת למעלה (שם) וספרתם לכם ממחרת השבת וגו׳.
מה להלן – בשבת שלמטה האמור בשתי הלחם.
רגל ותחילת רגל – סמוך לאותה שבת דהיינו עצרת המתחלת למחרת של שבת שביעית לאחר שעברה שבוע דאותה שבת היינו שבוע אף שלמעלה האמורה בעומר רגל ותחילת הרגל הוי סמוך לה דהיינו יום ראשון של פסח שיהא סמוך (לרגל) לעומר (אלמא) ממחרת השבת מחרת יו״ט קאמר דיום טוב קרוי שבת דכתיב (שם) ביום הראשון שבתון.
ואילו ר׳ יהודה בן בתירא אומר ראיה אחרת, שאף היא מבוססת על היקש ספירת העומר וחג השבועות, נאמר הלשון ״ממחרת השבת״ למעלה (״וספרתם לכם ממחרת השבת״. ויקרא כג, טו) וכמו כן נאמר הלשון ״ממחרת השבת״ למטה (בדין חג השבועות ״עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה לה׳⁠ ⁠״. שם פסוק טז). ומעתה נסיק מן ההשוואה: מה ״ממחרת השבת״ האמורה להלן בפסוק ט״ז — הכוונה היא לרגל, העצרת, ותחלת הרגל סמוך לה ל״שבת״ (שהרי הוא בא למחרתה). אף כאן בספירת העומר — הכוונה ב״שבת״ לרגל, ותחלת רגל (יום שני של פסח) הריהו סמוך לה.
Rabbi Yehuda ben Beteira says there is yet another refutation. It is stated “shabbat” above (Leviticus 23:15), with regard to starting the counting of the omer, and it is also stated “shabbat” below (Leviticus 23:16), with regard to the commencement of the festival of Shavuot. Just as there, with regard to the festival of Shavuot, it is stated: “Even until the morrow after the seventh week [hashabbat] you shall number fifty days,” and the word shabbat is referring to the beginning of the Festival and it immediately follows the end of the seventh week; so too here, with regard to the bringing of the omer, the word shabbat means Festival, so that the omer offering immediately follows the beginning of the Festival, on the second day of Passover. According to the Boethusians, the commencement of the counting could start well after the beginning of Passover. For example, if Passover occurs on a Sunday, the counting of the omer would start only the following Sunday.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן {ויקרא כ״ג:ט״ו} וּסְפַרְתֶּם לָכֶם אשֶׁתְּהֵא סְפִירָה לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד.

The Sages taught in a baraita: The verse states: “And you shall count for you from the morrow after the day of rest [hashabbat], from the day that you brought the sheaf of the waving; seven weeks there shall be complete” (Leviticus 23:15). The phrase: “And you shall count for you,” teaches that the mitzva of counting is not a communal obligation. Rather, there should be a counting by each and every person.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותר׳ פרץ הכהןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לכל אחד ואחד – שכל אחד חייב לספור.
וספרתם לכם שתהא ספירה לכל אחד ואחד – גבי יובל כתיב (ויקרא כה) וספרת לך דאבית דין קאמר להו רחמנא ושמא בית דין סופרין ומברכין כמו שאנו מברכין על ספירת העומר וגבי זבה דכתיב (שם טו) וספרה לא שייך בה ברכה כיון שסותרת דאי חזיא אפילו בשביעי סתרה.
שתהא ספירה לכל אחד ואחד, פי׳ שכל יחיד חייב לספור, ל״ה:
וקשיא היכי משמע לכל אחד אדרבא וספרתם לכם בלשון רבים משמע דלרבים מזהיר רחמנא דהיינו לצבור או לב״ד אבנ לא לכל יחיד ויחיד, י״ל אי לרבים לצבור או לב״ד הו״ל למימר וספרתם לבד ולשתוק מלכם ומדקאמר לכם משמע דבא לומר לכל אחד, דהכי משמע לכם שהמצוה היא לכלכם ולא לב״ד, או לכם משמע לכם היא שתקבלו בה שכר ונספרת א״כ לכל אחד מהם, אי נמי מדכתיב גבי יובל וספרת לך לשון יחיד מכלל דלכם לכל חד וחד קאמר:
ב ומביאים ראיות נוספות מדברי תנאים שזמן תחילת ספירת העומר הריהו למחרת יום ראשון של חג הפסח, ולא למחרת יום השבת. תנו רבנן [שנו חכמים]: מה שנאמר במצוות ספירת העומר ״וספרתם לכם״ בא ללמדנו שאין זו מצוה המוטלת על הציבור ככלל, אלא על היחיד, שתהא מצות הספירה לחובת כל אחד ואחד מישראל.
The Sages taught in a baraita: The verse states: “And you shall count for you from the morrow after the day of rest [hashabbat], from the day that you brought the sheaf of the waving; seven weeks there shall be complete” (Leviticus 23:15). The phrase: “And you shall count for you,” teaches that the mitzva of counting is not a communal obligation. Rather, there should be a counting by each and every person.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותר׳ פרץ הכהןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) {ויקרא כ״ג:י״א,ט״ו,ט״ז} מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִמָּחֳרַת יו״טיוֹם טוֹב אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לְמָחֳרַת שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר הֲרֵי הוּא אוֹמֵר {ויקרא כ״ג:ט״ז} תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם כׇּל סְפִירוֹת שֶׁאַתָּה סוֹפֵר לֹא יְהוּ אֶלָּא חֲמִשִּׁים יוֹם.

The baraita continues: From the morrow after the day of rest [hashabbat], this means from the morrow after the festival of Passover. Or perhaps this is not the meaning of the verse, but rather it means after the Shabbat of Creation, i.e., Sunday. Rabbi Yosei bar Yehuda says: This cannot be correct, as the verse states: “Even until the morrow after the seventh week you shall number fifty days” (Leviticus 23:16). This teaches that all the countings that you count shall be only fifty days.
רש״יר׳ פרץ הכהןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל ספירות שאתה סופר – לעולם יהו שוות שלא יהו בכולן אלא החמשים כשם שאם חל פסח בשבת שלדברי הכל אתה מונה מיום המחרת שהוא יו״ט שני של פסח חמשים יום אף לעולם לא תספור ימים מיום שני של פסח אלא חמשים וא״ת שבת בראשית פעמים שאתה מונה לפי החשבון של אשתקד שהתחילה למנות מיום שני יהא עכשיו נ״א כגון חל פסח (של) בערב שבת ואתה מונה מאחד בשבת נ״ב כגון אם חל בה׳ בשבת נ״ג כגון אם חל ברביעי בשבת נ״ד בשלישי נ״ה בשני נ״ו באחד בשבת מיום ראשון עד יום עצרת.
כל ספירות שאתה מונה לא יהו אלא חמשים, וכמו שאם חל פסח בשבת אתה מונה מיום המחרת שהוא יום שני לפסח אף לעולם לא תספור ימים מיום שני של פסח אלא חמשים וא״ת שבת בראשית פעמים שאתה מונה לפי חשבון של אשתקד שהתחלת למנות מיום שני של פסח חמשים ואחד דהיינו כשחל פסח בע״ש ואתה מונה ממחרת השבת עד חמשים מיום של אחר השבת, ל״ה:
ויש להקשות מה הכרח יש לנו בזה הרי נוכל לומר דכל ספירות שאתה סופר לא יהיו אלא חמשים מיום שבת בראשית שבתוך הפסח, ונראה דאין אלו אלא דברים של טעם שיש לומר לצדוקים למה בחר הכתוב למנות מיום שבת שבתוך הפסח יותר משאר שבתות ולהביא בו העומר, הרי צריך לומר דמפני קדושת יו״ט של פסח הוא, א״כ שמפני הפסח יש לנו לעשות הענין מיום הפסח עצמו ושיקרב העומר ליום הסמוך ליו״ט של פסח דהוא יום ב׳ של פסח:
ואני תמהתי מפני מה אין להשיב להם מגופיה דקרא דכתיב וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה ולמה לכתוב מיום הביאכם את עומר התנופה אם כדבריהם הוא לא הי״ל לכתוב כי אם וספרתם לכם ממחרת השבת, דאין לומר דהיינו אומרים שבת אחר שהרי כבר כתב והניף את העומר לפני ה׳ לרצונכם ממחרת השבת יניפנו הכהן א״כ כשיאמר אחר כן וספרתם לכם ממחרת השבת אנו יודעים שממחרת השבת שהזכיר כבר קאמר וא״כ מיום הביאכם את עומר קרא יתירא הוא, אלא להכי כתביה כדי לפרש שמאיזה יום שיביאו העומר יתחילו למנות בו בין יחול יום הבאת העומר באחד בשבת בין בשאר ימי השבוע, ואפי׳ אם נרצה לומר דאורחיה דקרא לבאר ואמר שממחרת השבת הוא יום הבאת העומר, אפ״ה לא הי״ל לכתו׳ כי אם יום הביאכם את עומר ומאי מיום משמע מאיזה יום שיביאו העומר בין יביאוהו ממחרת שבת בראשית בין בשאר כל הימים וא״ת ממחרת השבת למה נכתב לא לכתוב אלא ומיום הביאכם העומר הרי זה לא כתב אלא כדי שקדושת יו״ט גורמת הספיר׳ של חמשים עד העצרת וטעמא כי הוציאם ממצרים כדי לקבל התורה כמו שאמר משל למלך שאמר להשיא בתו לאחר ליום נועד שבשביל כך מונה הימים עד יום שייעד לו:
ועוד מה שנאמר בכתוב ״ממחרת השבת״ — הכוונה ממחרת יום טוב ראשון של פסח. ואם ישאל אדם: או אינו אלא כוונת הפסוק למחרת שבת בראשית? ר׳ יוסי בר יהודה אומר: אין לומר כן, שהרי הוא, הכתוב, אומר ״תספרו חמשים יום״, והכוונה היא שכל ספירות שאתה סופר לא יהו בכללם אלא אותם חמשים יום, הנפתחים בזמן קבוע בכל שנה ומסתיימים בזמן קבוע. כפי שהוא תמיד כשמתחילים לספור בט״ז בניסן.
The baraita continues: From the morrow after the day of rest [hashabbat], this means from the morrow after the festival of Passover. Or perhaps this is not the meaning of the verse, but rather it means after the Shabbat of Creation, i.e., Sunday. Rabbi Yosei bar Yehuda says: This cannot be correct, as the verse states: “Even until the morrow after the seventh week you shall number fifty days” (Leviticus 23:16). This teaches that all the countings that you count shall be only fifty days.
רש״יר׳ פרץ הכהןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) בוְאִם תֹּאמַר מִמָּחֳרַת שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית פְּעָמִים שֶׁאַתָּה מוֹצֵא חֲמִשִּׁים וְאֶחָד וּפְעָמִים שֶׁאַתָּה מוֹצֵא חֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם חֲמִשִּׁים וּשְׁלֹשָׁה חֲמִשִּׁים וְאַרְבָּעָה חֲמִשִּׁים וַחֲמִשָּׁה חֲמִשִּׁים וְשִׁשָּׁה.

Rabbi Yosei bar Yehuda elaborates: And if you say that the clause: “From the morrow after the day of rest [hashabbat],” is referring to the Shabbat of Creation, sometimes you will find a count of fifty-one days from the first day of Passover, which is the date that the count began the previous year, until Shavuot; and sometimes you will find fifty-two, or fifty-three, or fifty-four, or fifty-five, or fifty-six. For example, in one year, Passover occurs on Shabbat, and the counting of the omer would start on Sunday, the sixteenth of Nisan, and Shavuot would occur fifty days later. Another year, Passover occurs on a Friday, and the counting starts on Sunday, then the date that Shavuot will occur this year is fifty-one days from the sixteenth of Nisan. If Passover occurs on a Thursday, and the counting begins on the following Sunday, Shavuot will occur fifty-two days from the sixteenth of Nisan.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פעמים שאתה מוצא בין פסח לעצרת חמשים (ואח״כ מיקלע) [ואחד כגון דמיקלע] יומא דפיסחא במעלי שבתא ואי לא מנית אלא מאחר שבת הא חמשין וחד בין פסח לעצרת:
ואולם אם תאמר שהספירה מתחילה ממחרת שבת בראשית — נמצא שפעמים שאתה מוצא בכלל הימים שעברו מט״ז בניסן חמשים ואחד ימים (כגון שחל ט״ז בניסן ביום ששי בשבוע). ואם בשנה שעברה חל ט״ז בניסן ביום ראשון בשבוע — נמצא שחמישים הימים של הספירה שבשנה זו מסתיימים בתאריך שבו בשנה שעברה מלאו חמישים ואחד ימים. וכיוצא בדבר פעמים שאתה מוצא שיש בה בספירה זו חמשים ושנים ימים, חמשים ושלשה ימים, חמשים וארבעה ימים, חמשים וחמשה ימים, ואף חמשים וששה ימים מט״ז בניסן. אלא ודאי הספירה היא תמיד של חמישים יום מאותו יום שחל בו.
Rabbi Yosei bar Yehuda elaborates: And if you say that the clause: “From the morrow after the day of rest [hashabbat],” is referring to the Shabbat of Creation, sometimes you will find a count of fifty-one days from the first day of Passover, which is the date that the count began the previous year, until Shavuot; and sometimes you will find fifty-two, or fifty-three, or fifty-four, or fifty-five, or fifty-six. For example, in one year, Passover occurs on Shabbat, and the counting of the omer would start on Sunday, the sixteenth of Nisan, and Shavuot would occur fifty days later. Another year, Passover occurs on a Friday, and the counting starts on Sunday, then the date that Shavuot will occur this year is fifty-one days from the sixteenth of Nisan. If Passover occurs on a Thursday, and the counting begins on the following Sunday, Shavuot will occur fifty-two days from the sixteenth of Nisan.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) ר״ירַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָא אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ

Rabbi Yehuda ben Beteira says: That proof is not necessary,
תוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבי יהודה בן בתירא אומר אינו צריך – בברייתא דלעיל דורש ר״י בן בתירא בענין אחר ובספר שכתב רבינו גרשום מאור עיני הגולה מחק מהא בתרא בן בתירא וגריס ר״י סתם ושמא שנים היו דאחד היה בזמן הבית כדמוכח בריש פסחים (דף ג:) ועוד היה אחד דאמרינן בירושלמי דר״א ור׳ יהושע ביטלו מכשפות מאביו של ר״י בן בתירא שלא היה יכול להוליד ואין לחוש במאי דתני ליה בתר תנאי בתראי דה״נ תני מילתיה דר׳ יוסי בתר רבי יוסי בר״י שהיה ר״י חבירו של ר׳ יוסי פ׳ אחד דיני ממונות (סנהדרין לד.).
ואילו ר׳ יהודה בן בתירא אומר: אינו צריך להוכחה זו,
Rabbi Yehuda ben Beteira says: That proof is not necessary,
תוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מנחות סה: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה מנחות סה: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום מנחות סה:, רש"י מנחות סה:, תוספות מנחות סה:, ר׳ פרץ הכהן מנחות סה:, פירוש הרב שטיינזלץ מנחות סה:

Menachot 65b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Menachot 65b, Attributed to R. Gershom Menachot 65b, Rashi Menachot 65b, Tosafot Menachot 65b, R. Peretz HaKohen Menachot 65b, Steinsaltz Commentary Menachot 65b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144