גמרא
פירוש
דִּכְתִיב {דברים ט״ז:ז׳} וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ. תְּנַן עֲצֶרֶת שֶׁחָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
דכתיב ופנית בבקר – פרש״י בחוש״מ דאי ביו״ט אסור משום תחומין ולא יתכן דהתינח לר״ע לרבנן מאי איכא למימר דליכא איסור תחומין דאורייתא וי״מ די״ב מילין אית להו שפיר לרבנן תחומין והכי איתא בירושלמי המחוור מכולן י״ב מילין כנגד מחנה ישראל והש״ס שלנו לא ס״ל דהא בפ׳ כלל גדול (שבת סט.) גבי שכח עיקר שבת דבעי דידע ליה לשבת במאי דידע לה בתחומין ואליבא דר״ע ולא קאמר לדברי הכל וכן בפ׳ בתרא דביצה (ביצה לו:) גבי אין רוכבין מוקי טעמא בגמרא שמא ילך מחוץ לתחום ופריך ש״מ תחומין דאורייתא אלא גזירה שמא יחתוך זמורה אלמא דרבנן לא מודו כלל בתחומין ובפ״ק דר״ה (דף ה.) פרש״י דאי משום י״ט פשיטא [שהרי הוא יום] שיתחייב להתראות פנים בעזרה ור׳ עזריאל מצא בתוספתא דתניא בליל יו״ט האחרון חוזרין לבתיהן כדכתיב ביום השמיני שלח את העם (מלכים א ח) יכול שאין טעונים לינה ת״ל וביום עשרים ושלשה לחדש שלח את העם הא כיצד נפטרו והשכימו והולכי׳ למחרת יום שמיני שהוא כ״ג ועוד הביא הר״י ראיה מההיא דלולב וערבה בשמעתין דאמר זמן בשמיני של חג שהבכורים טעונין לינה משמע לינה דומיא דבכורים שהם יום אחד ועוד תני בספרי בפרשת ראה והלכת לאהליך מלמד שטעונין לינת רגלים אין לי אלא אלו מניין לרבות עופות ומנחות יין לבונה ועצים תלמוד לומר ופנית בבוקר כל פינות שאתה פונה לא יהיו אלא מן הבקר ואילך רבי יהודה אומר יכול יהא פסח קטן כו׳ ומשמע מיהא דלינת רגלים אינו רק דומיא דהני והיינו יום ולילה וכי מקשה פ׳ לולב וערבה (סוכה מז:) זמן כל ז׳ ימים מי איכא הוה מצי לאקשויי וליטעמיך לינה דלא מקשי כלל ויש להקשות דאמרינן בזבחים פרק דם החטאת (זבחים צז.) דרבי טרפון אומר אם בשל בה מתחלת הרגל כו׳ מותר לבשל בה בסוף הרגל מ״ט דכתיב ופנית בבקר הכתוב עשאן בקר אחד אלמא מדלענין נותר מחשב יום אחד משמע שטעון לינה כל ז׳ ותירץ הר״י דלפי המסקנא משני התם טעמא אחרינא משום שכל יום ויום נעשה גיעול לחברו והר״ר אלחנן תירץ דב׳ ענייני לינה הם אחת משום יו״ט והשנית משום קרבן שטעון לינה והתם אף בחוש״מ והכי משמע בההיא דבכורים לינה וקרבן משמע שטעונין לינה משום יו״ט וכן מצינו בירושלמי גבי ההיא משנה דבכורים הדא איתמר כשאין עמהן קרבן אבל יש עמהן קרבן בלא כך טעונין לינה מחמת הקרבן. נפשוט מינה דחד יומא טבוח – וממתני׳ לא אלימא ליה לאקשויי ומודים כשחל להיות בשבת שיום טבוח לאחר השבת ואי אית ליה תשלומין כל שבעה ימתינו לציבורא עד תרי בשבת וי״ל דהא לא רצו כל כך לאחר. אמרה תורה מנה ימים וכו׳ – היה קשה להרב רבינו משולם היכן אמרה תורה למנות ימים לקדש חדש והיה מגיה מנה שנים וקדש יובל והכי איתא בתורת כהנים דמצוה למימני שמיטין לקדש יובלות וכן היה מגיה בפ״ק דר״ה (דף ה.) ובמנחות (דף סה: ושם) בשמעתא דצדוקין שהיו אומרים עצרת לאחר השבת אך קשה לר״ת למחוק הספרים ולהגיה גירסא שאינה בשום מקום ומפרש דודאי ר״ח נמי דאורייתא הוא למימני ביה יומי וכדאמרינן בפ״ק דמגילה (דף ה.) מנין שאין מחשבין שעות לחדשים ת״ל עד חדש ימים ימים אתה מונה ואי אתה מונה שעות ואל תתמה על הלשון שאע״פ שאין רק דרשה מצינו כי האי לישנא בפרק בתרא דמגילה (מגילה כט:) אמרה תורה חדש והביא קרבן מתרומה חדשה אע״פ כי אותה דרשה אינה פשוטה שהרי צדוקין חולקין בה לומר שהיחיד מתנדב ומביא תמיד הר״ר אלחנן וכן יש לגרוס כאן חדש למנוייו שכן מצינו בפ״ק דר״ה (דף י:) בגמרא ולנטיעה מה חדש למנוייו אף שנה למנוייה. אף עצרת למנוייו – לענין קרבן קאמר דאי לענין יום טוב לא צריך קרא. מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי – ותרוייהו איתנהו יומי לקדש עצרת שבועי לתשלומין והקשה הר״ר אלחנן ליגמר מיובל דלא מקדשין ליה לענין שמיטין רק לשנים וא״כ לא נימא כלל הכא מנין שבועי לקדש ותירץ דלהכי אצטריך חג השבועות לומר שמקדשין בו ימים ושבועות דאי לא תימא הכי למה לי קרא מדרשה דחג השבועות דמדרשה דרבה בר שמואל ומנה ימים וקדש חדש לאפוקי מלבן של צדוקין ועי״ל דלא גמרינן מיובל דדנין ימים מימים עצרת מחדש ואל יוכיח יובל דשנים נינהו ומהכא שמעינן דמצוה למימני יומי ושבועי בספירת העומר דקי״ל כאביי. אלא לאו לתשלומין – דשרי לקצור ולעשות מלאכה ביום טבוח ומסיים בה בירושלמי א״ר יוסי ברבי בון ובלבד שיכלם לעיסתו כהדא דתנינן לה אמר איניש דליהוו עלוואי אעין ובכורים ואומר הרי עצים למזבח וגיזרין למערכה אסור בהספד ובתענית ומלעשות מלאכה בו ביום כלומר ואע״פ שהתורה התירה מלאכה לתשלומין לא מצי למיעבד רק לצורך אכילתו אם כלה עיסתו כמו שמצינו שאסור לאדם לעשות מלאכה ביום הקריבו את קרבנו והא דקאמר בסמוך ואי מדר״א הוה אמינא מה תשלומין בחג המצות אסור בעשיית מלאכה אף של עצרת מדאורייתא ואע״ג דחול המועד אינו אלא מדרבנן בדבר שאינו אבוד משום שביעי דאורייתא נקטיה אבל מ״מ אף הש״ס שלנו לא פליג בהא דמדרבנן מיהא מיתסר יום טבוח כדפרישית. ואצטריך דר״א ואיצטריך דרבי אושעיא – הקשה הר״ר אלחנן מברייתא דלעיל ליעבד צריכותא דתני רבה בר שמואל ועל ר״א בן יעקב וחג׳ השבועות דאמר ר״א ורבי אושעיא למה לי דמשמע מיניה שיש לו תשלומין כל ז׳ וי״ל דההיא ברייתא אתיא לסתור דרשת הצדוקין במנחות (דף סה: ושם).רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush