(1) 
אוְחַיָּיב בַּמַּתָּנוֹת וְרַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר מֵת אֶחָד מֵהֶן ר״ט רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר יַחְלוֹקוּ ר״ע רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר בהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָיָה גזָכָר וּנְקֵבָה אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם.:
אוְחַיָּיב בַּמַּתָּנוֹת וְרַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר מֵת אֶחָד מֵהֶן And when he slaughters the animal he is obligated to have the gifts of the priesthood taken from it, i.e., the gifts that one is required to give a priest from a non-sacred animal: The foreleg, the jaw, and the maw. And Rabbi Yosei deems him exempt from giving those gifts. If one of the two born together died, Rabbi Tarfon says: The priest and the owner divide the remaining lamb. Rabbi Akiva says: Since there is uncertainty to whom it belongs, it remains in the possession of the owner, as the burden of proof rests upon the claimant. If a male and a female offspring were born together, everyone agrees that the priest has nothing here.
ר׳ יוסי פוטר – מן המתנות כדמפרש בגמ׳ שהרי חליפין ביד כהן ושויוה רבנן כמאן דזבניה ליה כהן במומיה:
מת אחד מהם – כלומר שלא הספיק ליתן לכהן עד שמת אחד יחלוקו החי:
ר׳ עקיבא אומר – לא יחלוקו אלא של ישראל הוא אם לא יביא הכהן ראיה שהיה בכור:
זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום – דאין ידוע איזה יצא ראשון וירעה עד שיסתאב ויאכל במומו לבעלים:
שני זכרים ונקבה שאחת ילדה זכר והאחרת ילדה זכר ונקבה אחד לכהן ממה נפשך ואחד לו שאין ידוע אם הזכר יצא ראשון או הנקבה:
וחייב במתנות – כשישחטנו יתן לכהן את הזרוע והלחיים וסתם משנה היא זו.
ור׳ יוסי פוטר – מפרש בגמ׳.
יחלוקו – דחזר בו ר״ט ממאי דאמר לעיל כדמפרש בגמ׳ דס״ל דאפילו כשהן חיין מעלין את היפה בדמים לשניהם שיחלקו בשניהם הלכך מת אחד מהן יחלוקו את החי.
זכר ונקבה אין כאן כלום לכהן – דשמא נקבה יצאה תחלה והמוציא מחבירו עליו הראיה. והכא אפילו רבי טרפון מודה דהתם הוא דפליג משום דוודאי חד מינייהו לכהן הלכך יפה כחו לחלוק בשוה אבל הכא הורע כחו דשמא לא שייכא בכורה כלל ומיהו ירעה עד שיסתאב ואח״כ יאכלנו דספק הוא.
זכר ונקבה אין לכהן כלום – אאפילו יוצא שני ראשים כאחד קאי ומודה ר׳ יוסי הגלילי הכא דאע״ג דאפילו אי כוליה רחם מיקדשי מ״מ מין במינו אינו חוצץ כדאמר בפ״ק (לעיל דף ט:) הכא שהיא נקבה והויא פטר רחם כמוה בטלה בכורתו לגמרי ולא דמי לההיא דפ׳ בהמה המקשה (חולין דף ע.) כרכתו אחותו והוציאתו דהתם איירי כדנפק הוא דרך ראשו והיא דרך מרגלותיה דלא הויא איהי פטר רחם.
גמ׳ אמרי דבי רבי ינאי לרבי יוסי הגלילי כו׳ ורבנן בידי שמים אי אפשר לצמצם כו׳ מ״ט לאו משום דקסבר כו׳ כצ״ל:
בפרש״י בד״ה חוגרו כו׳ מאמצעיתו הס״ד ואח״כ מ״ה ותחתונים כו׳ מאמצעיתו נתנו כו׳ ובד״ה נמצא חלל מכוון כו׳ קרובה לזו יותר מזו כלום ואח״כ מ״ה אפשר לצמצם כו׳ קרובות זו כזו כו׳ שתיהן עורפות דאי אי אפשר כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה זכר כו׳ אפילו מצאן כו׳ כוליה רחם מיקדשי כו׳ כדאמרינן בפ״ק הכא כו׳ רחם כמוהו כו׳ והיא דרך מרגלותיה כו׳ כצ״ל:
וכשיישחט חייב במתנות, צריך לתת לכהן זרוע לחיים וקיבה, ככל בהמת חולין. ור׳ יוסי פוטר אותו ממתנות. מת אחד מהן, מן השניים שנולדו יחד, ואין לפנינו אלא אחד שהוא ספק בכור, מה דינו? ר׳ טרפון אומר: יחלוקו הבעלים והכהן. ר׳ עקיבא אומר: כיון שיש ספק אם הוא הבכור — יישאר ביד הבעלים, שכן המוציא ממון מחזקת חבירו עליו מוטלת הראיה ששלו הוא. וכל זה אם נולדו שני זכרים, ואחד מהם בוודאי בכור, אלא שיש ספק איזה מבין השנים. אבל אם נולדו זכר ונקבה ואז ייתכן שאין כאן כלל בכור — אין כאן לכהן כלום לדעת הכל.
And when he slaughters the animal he is obligated to have the gifts of the priesthood taken from it, i.e., the gifts that one is required to give a priest from a non-sacred animal: The foreleg, the jaw, and the maw. And Rabbi Yosei deems him exempt from giving those gifts. If one of the two born together died, Rabbi Tarfon says: The priest and the owner divide the remaining lamb. Rabbi Akiva says: Since there is uncertainty to whom it belongs, it remains in the possession of the owner, as the burden of proof rests upon the claimant. If a male and a female offspring were born together, everyone agrees that the priest has nothing here.
הכל
(2) גמ׳ גְּמָרָא : אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי לְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי שָׁמְעִינַן לֵיהּ דְּאָמַר אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם בִּידֵי שָׁמַיִם וכ״ש וְכׇל שֶׁכֵּן בִּידֵי אָדָם וְרַבָּנַן בִּידֵי שָׁמַיִם אִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם בִּידֵי אָדָם מַאי.
GEMARA: The mishna teaches that the Rabbis disagree with Rabbi Yosei HaGelili, maintaining that it is impossible for the time of twins’ births to coincide precisely. They said in the school of Rabbi Yannai: According to Rabbi Yosei HaGelili, we heard in the mishna that he says: It is possible for two events that are in the hands of Heaven to coincide precisely, and all the more so it is clear that it is possible for two events that are in human hands to coincide precisely, as they are intended to be simultaneous. But according to the Rabbis, evidently they maintain that it is impossible for two matters that are in the hands of Heaven to coincide precisely, but with regard to events that are in human hands, what is their opinion?
GEMARA: The mishna teaches that the Rabbis disagree with Rabbi Yosei HaGelili, maintaining that it is impossible for the time of twins’ births to coincide precisely. They said in the school of Rabbi Yannai: According to Rabbi Yosei HaGelili, we heard in the mishna that he says: It is possible for two events that are in the hands of Heaven to coincide precisely, and all the more so it is clear that it is possible for two events that are in human hands to coincide precisely, as they are intended to be simultaneous. But according to the Rabbis, evidently they maintain that it is impossible for two matters that are in the hands of Heaven to coincide precisely, but with regard to events that are in human hands, what is their opinion?
רבי יוסי אומר כל שחלופיו ביד כהן – והאי נמי הוי כחליפין ביד כהן שאם נתערבו הוו תרווייהו ספק בכור דמכל אחד יש לומר שמא זה נולד אחר הנקבה הילכך כשנטל הכהן אחד הוי אידך חליפין דהאי ופטור מן המתנות ור׳ מאיר מחייב דבא עליו משני צדדין. שתי נקבות וזכר שאחת ילדה נקבה ושניה זכר ונקבה או כל אחת זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום:
וכ״ש בידי אדם – שכשמתכוין אדם לצמצם לחלוק דבר שווה שיכול לצמצם:
ערך צמצם
צמצם – א(יבמות כ.) סבר לה כרבי יוסי הגלילי דאמר אפשר לצמצם (בכורות יז:). תנן רחל שלא ביכרה וילדה ב׳ זכרים ויצאו ב׳ ראשיהן כאחת רבי יוסי הגלילי אמר שניהן לכהן שנא׳ הזכרים לה׳ (גמ׳) ר׳ יוסי הגלילי שמעינן ליה דאמר אפשר לצמצם (בפרק החולץ ביבמות בגמ׳ המחזיר) תרפי ליה וצמצמו ליה (סוטה מה) מאי טעמא דר״א קא סבר אפשר לצמצם (בראשית רבה מו) וצמצמה פניה וראתה שפחתה והיא לא מאת׳ (במגלת איכ׳ אני הגבר) למטרונה שכעס עליה המלך נטרדה חוץ לפלטין מה עשת׳ הלכ׳ וצמצמה את פניה ועמדה לה אחורי העמוד פי׳ כסתה.
א. [פעראיינען.]
גמ׳ אפשר לצמצם בידי שמים – כגון הך לידה ואע״ג דאין מקפידין בכך.
וכל שכן בידי אדם – דמתכוונין לצמצם שום מדה או שום דבר דוודאי אפשר לצמצם.
בידי אדם – שמתכוונין ומודדין כדי לצמצם מאי אפשר לצמצם או לא.
אפשר לצמצם בידי שמים – פי׳ בקונטרס כגון הך דלידה דאע״ג דאין מקפידין בכך וכ״ש בידי אדם במתכוונים לצמצם שום מדה או שום דבר דודאי אפשר לצמצם וקשה לר״י כי קא מבעיא ליה לרבנן דבידי שמים א״א לצמצם בידי אדם מאי היכי פשיט מצמצם מכוון בין שתי עיירות הא על כרחך נהי דיכולין לצמצם הדבר כשמתכוונין למדוד מ״מ לרבנן א״א שיהא הדבר מצומצם בין שתי עיירות דכיון דבידי שמים הוא שמעצמו נפל שם מתחלה ולא נתעסקו עליו למדוד ולהניחו שם מכוון ונראה לרבי דאפילו למ״ד א״א לצמצם בידי שמים אף שפעמים שנמדד בו שהוא מצומצם אלא ה״ק אי אפשר לברר צמצום שבידי שמים כגון לידה דהכא שאין פנאי לברר ולדקדק איזה יצא תחלה ולכך אין שניהן לכהן אבל בידי אדם שיש שהות לברר מיבעיא לן ופשיט ליה מנמצא מכוון בין שתי עיירות דאי אמרת אי אפשר לברר אם הוא מצומצם אע״ג דפרישית דזימנין דמיקרי שהוא מצומצם כיון דאי אפשר להבחין לא יביאו שתי העגלות מספק דמילתא דלא שכיחא היא ואין לנו לתלות מספק שאירע כן ובמסקנא פשטינן דלרבנן אי אפשר לצמצם ואפילו אדם ומתוך הא דפליגי אמוראי בפ״ק דעירובין (דף טז:) בפרוץ כעומד ופ״ב דחולין (דף כח:) במחצה על מחצה כרוב היה נראה דהלכה כרבי יוסי הגלילי דאפשר לצמצם לכל הפחות בידי אדם ואין לומר דקרי פרוץ כעומד כשדומה לנו שהם שוים דאף על גב דשמא אינם שוים וכן מחצה על מחצה דשחיטה דהא מפרש טעמא דלא הוי כרוב וכעומד משום דאמר רחמנא למשה שחוט רובא וגדור רובא דתיפוק לי דבלאו הכי היה אסור מספק משום דשמא שייר רובא והא דפריך בגיטין בפרק הזורק (גיטין עח.) והא א״א לצמצם גבי מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת דמפרש כגון דאתו תרוייהו בהדי הדדי בארבע אמות ואפי׳ יהא הלכה כר׳ יוסי הגלילי מ״מ דוחק הוא להעמיד המשנה בכך שאין רגילות להיות הדבר מצומצם וסתמא לא כוונו בבת אחת לבא ובפ׳ שבועת העדות (שבועות דף לב.) גבי כפרו שניהם כאחת פריך והא אי אפשר לצמצם ומשני הא מני רבי יוסי הגלילי ור׳ יוחנן משני אפילו תימא רבנן כו׳ משמע דאין הלכה כר׳ יוסי הגלילי וכן בפ׳ ארבעה אחין (יבמות דף כח.) גבי אחיות איני יודע מי שנאן אמרינן אליבא דרבי יוחנן לא סתים לן תנא כר׳ יוסי הגלילי לכך נראה דבידי שמים אין הלכה כמותו והך דשבועות וד׳ אחין הוו בידי שמים אבל בידי אדם הלכה כמותו כדמוכחא ההיא דחולין ועירובין וא״ת הא דאמרינן בפ״ק דעירובין (דף ה:) לחי המושך מדופנו של מבוי פחות מד׳ אמות אין צריך לחי אחר להתירו וארבע אמות צריך לחי אחר להתירו וקאמר רב הונא בר׳ יהושע לא אמרן אלא במבוי ז׳ ניתר בעומד מרובה על הפרוץ רב אשי אמר מבוי ח׳ לא צריך לחי מה נפשך אי עומד נפיש ניתר בעומד מרובה על הפרוץ ואי פרוץ נפיש נדון משום לחי פירוש דאם כן אין בלחי עשרה אמות מאי אמרת דשוו תרווייהו כי הדדי הוה ליה ספק דבריהם ולהקל משמע דאי אפשר לברר הדבר ויש לומר דלעולם אפשר למדוד אלא לא הטריחו חכמים למדוד שם מספק כיון דבין עומד נפיש בין פרוץ נפיש ליכא חשש איסור אא״כ הם שווים ומילתא דלא שכיחא היא ומכל מקום אם היה איסורא דאורייתא היה אסור כיון שאפשר למדוד וזה אין להקשות על רב אשי כי שוו כי הדדי נמי לשתרי דקיימא לן פרוץ כעומד מותר דהתם קאי על רב הונא בריה דרב יהושע דסבירא ליה פרוץ כעומד אסור והרב רבי שמעון מיינבלא היה מפרש דפרוץ כעומד ומחצה על מחצה כרוב סברי כרבנן דאי אפשר לצמצם אפילו בידי אדם ומאן דשרי כשדומה לנו שהפרוץ כעומד משום דאימר פרוץ מרובה ואם תמצא לומר שהם שוים רחמנא אמר גדור רובא ובענין זה יש לפרש ההוא דמחצה על מחצה כרוב והשתא ניחא טפי ההיא דספק דבריהם להקל כיון דאי אפשר למדוד אבל קשיא לרבי דמשמע דספיקא דאורייתא היה אסור מטעם חששא בעלמא דשמא הם שוים אע״ג דאי עומד נפיש מותר ואי פרוץ נפיש מותר וא״כ היכי דייק מנמצא מכוון בין שתי עיירות התם נמי אע״ג דאי אפשר לכוון ולצמצם מודו רבנן דמביאות שתי עגלות משום חששא דאורייתא דשמא הם שוים ועוד דמאן דאסר פרוץ כעומד לא אסר אלא מטעם דא״ל רחמנא למשה גדור רובא שחוט רובא ואיכא למתלי טפי לאיסור מלהיתר אבל אם היה לתלות להיתר יותר מלאיסור היה מותר כדאשכחן מאן דשרי משום דאמר רחמנא למשה לא תשייר רובא ולא אסר מטעם דשמא הפרוץ מרובה ואם כן ההיא דלחי אפילו הוי ספק דאורייתא תישתרי כיון דבין פרוץ (מעומד) נפיש בין עומד נפיש מותר ומהא דפריך בההיא שמעתא דפרוץ כעומד והא אפשר לצמצם גבי אם יש ריוח ביניהם (סוכה דף טו:) אין לדקדק שום דבר דרבינו חננאל גריס והא אי אפשר לצמצם וכן רבינו שמעון ולרבינו תם נמי אין ראיה שיהא הלכה כן דלא הוי כמו אי אפשר לצמצם בעלמא אלא כלומר אי אפשר לצמצם בשום ענין שלא יהא אויר משהו בין הסכך לשפוד כמו שפירש שם ובההיא דסוף מכילתין (דף ס:) יצאו שנים בעשירי וקראו עשירי משמע דסבר ליה כרבי יוסי הגלילי אפילו בידי שמים דאי כרבנן דא״א לצמצם אותו שקדם הוי עשירי אפי׳ ישתוק בו והוה ליה כאילו קרא לעשירי עשירי ולאחד עשר עשירי דאין אחד עשר קדוש שלא נעקר שם עשירי ממנו וכן בההיא דסוף פ״ב דחולין (דף לח:) דתחת אמו פרט ליתום דאוקימנא בזה פירש למיתה וזה פירש לחיים וכן בפרק בהמה המקשה (חולין דף ע.) גבי הא דבעי רבא הלכו באיברים אחר הרוב ויש לדחות ההיא דלקמן בפרק בתרא (בכורות ס:) דאפילו סבר אי אפשר לצמצם כיון דאין יכול להכיר אי זה קדם משהו לחבירו ונתכוין לקרות שניהם עשירי ובבת אחת קראם לא דמי לקרא לעשירי עשירי ואח״כ לאחד עשר עשירי ובסמוך דקאמר התם דכל בבת אחת תרוייהו קדשי לאו ממש בבת אחת בצמצום אלא כדפרשינן ומיהו קשה דבעירובין פרק מי שהוציאוהו (עירובין נ.) ובפ״ב דקדושין (דף נא.) פריך מהא דיצאו שנים בעשירי לרבה דאמר כל שאינו בזה אחר זה אפי׳ בבת אחת אינו ומשמע דקשה ליה דהוה לן למימר דכיון דבזה אחר זה אין האחרון קדוש בבת אחת לא יהא קדוש לא זה ולא זה כמו מקדש אשה ואחותה והיאך יכול להיות זה דל קריאת שם דידיה מהכא כיון דאי אפשר לצמצם וממה נפשך עשירי מאליו קדוש וי״ל דמבתרא פריך היאך הוא הקדוש כיון דאינו קדוש אלא מחמת דיבורו.
בד״ה אפשר כו׳ פי׳ בקונטרס כגון כו׳ וקשה לר״י כי קא כו׳ עיירות דכיון דבידי שמים כו׳ שם בכוונה ונראה לר״י כו׳ פעמים כו׳ לן ופשיט ליה מנמצא כו׳ שחוט רובא וגדור רובא דתיפוק כו׳ דאפילו תהא הלכה כו׳ גבי כפרו שניהם כאחד כו׳ גבי אחיות איני יודע מי כו׳ ההיא דחולין ועירובין כו׳ עומד נפיש ניתר כו׳ מחצה כרוב והשתא נימא כו׳ מותר וא״כ היכן דייק מנמצא מכוון כו׳ לא אסר אלא מטעם דא״ל רחמנא למשה גדור רובא שחוט רובא ואיכא למתלי טפי לאיסור מלהיתר אבל אם היה לתלות להיתר יותר מלאיסור היה מותר כדאשכחן מאן דשרי משום דאמר רחמנא למשה כו׳ עכ״ל כצ״ל מתוספות ישנים וק״ל:
בא״ד דאין אחד עשר קדוש כו׳ בפרק בתרא דאפי׳ כו׳ התם דכל בבת כו׳ לרבה דאמר כל כו׳ אין האחרון קדוש בת כו׳ דדל קריאת השם כו׳ לצמצם מה נפשך כו׳ כצ״ל:
א גמרא אמרי דבי [אמרו בבית מדרשו] של ר׳ ינאי: לר׳ יוסי הגלילי שמעינן ליה דאמר [שמענו אותו שהוא אומר] במשנתנו כי אפשר לצמצם, כלומר, ייתכן ששני דברים מתרחשים בדיוק יחד, בדבר שקורה בידי שמים, כלומר, מאליו, וכגון יציאת שני ראשים כאחד. וכל שכן שהוא סבור שאפשר לצמצם בדבר שנעשה בידי אדם, שמכוון לעשות בדיוק ובמכוון. ואולם רבנן [חכמים], שמענו אותם במשנתנו שהם אומרים: בידי שמים אי אפשר לצמצם, שאין להניח שדבר הנעשה מאליו נעשה בדיוק מוחלט. לענין צמצום בידי אדם, שמכוון לעשות דבר בדיוק, מאי [מה] דעתם?
GEMARA: The mishna teaches that the Rabbis disagree with Rabbi Yosei HaGelili, maintaining that it is impossible for the time of twins’ births to coincide precisely. They said in the school of Rabbi Yannai: According to Rabbi Yosei HaGelili, we heard in the mishna that he says: It is possible for two events that are in the hands of Heaven to coincide precisely, and all the more so it is clear that it is possible for two events that are in human hands to coincide precisely, as they are intended to be simultaneous. But according to the Rabbis, evidently they maintain that it is impossible for two matters that are in the hands of Heaven to coincide precisely, but with regard to events that are in human hands, what is their opinion?
הכל
(3) ת״ש תָּא שְׁמַע דחוּט שֶׁל סִיקְרָא חוֹגְרוֹ בָּאֶמְצַע לְהַבְדִּיל בֵּין דָּמִים הָעֶלְיוֹנִים וּבֵין דָּמִים הַתַּחְתּוֹנִים וְאִי אָמְרַתְּ אִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם בִּידֵי אָדָם זִימְנִין דְּקָא יָהֵיב עֶלְיוֹנִים לְמַטָּה וְתַחְתּוֹנִים לְמַעְלָה דְּמַרְוַוח בָּהּ פּוּרְתָּא.
The Gemara suggests: Come and hear a proof from a mishna (Middot 3:1): A red line encircled the altar in the middle, to separate between the blood that must be presented on the upper part of the altar and the blood that must be presented on the lower section of the altar. And if you say that it is impossible for two matters that are in human hands to coincide precisely, i.e., that people cannot measure the precise midpoint of an area, then that line will not be precisely in the middle, which means that there will be times when the priest puts blood meant for the upper part of the altar upon the lower section, and blood meant for the lower section above. The Gemara rejects this proof: In that case, one widens the line a little so that it certainly covers the middle part of the altar.
The Gemara suggests: Come and hear a proof from a mishna (Middot 3:1): A red line encircled the altar in the middle, to separate between the blood that must be presented on the upper part of the altar and the blood that must be presented on the lower section of the altar. And if you say that it is impossible for two matters that are in human hands to coincide precisely, i.e., that people cannot measure the precise midpoint of an area, then that line will not be precisely in the middle, which means that there will be times when the priest puts blood meant for the upper part of the altar upon the lower section, and blood meant for the lower section above. The Gemara rejects this proof: In that case, one widens the line a little so that it certainly covers the middle part of the altar.
זימנין דקא יהיב – דמים עליונים למטה ותחתונים למעלה משום דאותו חוט דק היה ואי אפשר לצמצם דלא עייל או בחמש אמות עליונות או בחמש אמות תחתונות כיון דאי אפשר לצמצם:
לא לעולם לא אפשר לצמצם מי סברת שהחוט היה דק מרווח היה והיה נכנס בקצת מחמש עליונות ובקצת מן התחתונות הילכך ליכא לאקשויי מידי:
חוגרו – למזבח באמצע גובהו הוא.
קיהיב – דמים עליונים הראוים להנתן למעלה מאמצעיתו וקא יהיב להו למטה דשמא לא צמצמו יפה ועשו את החוט למטה מאמצעיתו הרבה וכי נותנין דמים עליונים למעלה מן החוט מעט איכא למימר למטה מאמצעיתו הוא.
ותחתונים למעלה – דשמא למעלה מאמצעיתו נתנו את החוט.
דמרווח ביה פורתא – לעולם א״א לצמצם והכא כגון שעשו את החוט רחב מאחר שמדדו והתחילוהו באמצע הרחיבוהו למטה ולמעלה דממה נפשך למטה דידיה הוי תחתונו של מזבח ולמעלה דידיה הוי עליונו בלא שום ספיקא.
ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה לדבר ממה ששנינו במשנה: חוט של סיקרא (צבע אדום) היה חוגרו למזבח באמצע גובהו, כדי להבדיל בין מקום דמים העליונים, שצריך ליתנם בחציו העליון של המזבח, ובין מקום דמים התחתונים, שצריך לזורקם בחציו התחתון. ואי אמרת [ואם אתה אומר] שלדעת חכמים אי אפשר לצמצם גם בידי אדם, הרי ייתכן שלא היה חוט הסיקרא בדיוק באמצע, ונמצא כשהוא נותן את הדם בסמוך לו, זימנין דקא יהיב [פעמים שהוא נותן] דמים עליונים למטה מאמצע המזבח, ותחתונים למעלה משם! ומשיבים: מדובר היה דמרווח בה פורתא [שמרווח, מרחיב אותו מעט] את חוט הסיקרא, וכך כשהוא נותן למעלה ולמטה ממנו בוודאי עושה כדין.
The Gemara suggests: Come and hear a proof from a mishna (Middot 3:1): A red line encircled the altar in the middle, to separate between the blood that must be presented on the upper part of the altar and the blood that must be presented on the lower section of the altar. And if you say that it is impossible for two matters that are in human hands to coincide precisely, i.e., that people cannot measure the precise midpoint of an area, then that line will not be precisely in the middle, which means that there will be times when the priest puts blood meant for the upper part of the altar upon the lower section, and blood meant for the lower section above. The Gemara rejects this proof: In that case, one widens the line a little so that it certainly covers the middle part of the altar.
הכל
(4) תָּא שְׁמַע מִמִּדַּת כֵּלִים מִמִּדַּת מִזְבֵּחַ שָׁאנֵי הָתָם דְּרַחֲמָנָא אָמַר עֲבֵיד וּבְכֹל הֵיכִי דְּמָצֵית לְמִיעְבַּד נִיחָא לֵיהּ {דברי הימים א כ״ח:י״ט} הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד ה׳ עָלַי הִשְׂכִּיל.
The Gemara suggests: Come and hear a proof from the measurements of the vessels and from the measurements of the altar of the Temple. Since the Torah gives precise measurements for them, this indicates that it is possible to measure precisely. The Gemara rejects this proof as well: It is different there, as the Merciful One says: Do it, and to whatever extent you can fulfill His directives, this finds favor in His eyes, as the verse states: “All this in writing, as the Lord has made me wise by His hand upon me, even all the works of this pattern” (I Chronicles 28:19).
The Gemara suggests: Come and hear a proof from the measurements of the vessels and from the measurements of the altar of the Temple. Since the Torah gives precise measurements for them, this indicates that it is possible to measure precisely. The Gemara rejects this proof as well: It is different there, as the Merciful One says: Do it, and to whatever extent you can fulfill His directives, this finds favor in His eyes, as the verse states: “All this in writing, as the Lord has made me wise by His hand upon me, even all the works of this pattern” (I Chronicles 28:19).
ממדת כלים ממדת מזבח וכו׳ – דאית (בהו) [ב׳] אמות וחצי אלמא דבעינן לצמצם כי ההוא שיעורא ש״מ דאפשר לצמצם בידי אדם:
מהכא ליכא למישמע דרחמנא אמר עביד כי היכי דיכלת כמו שאתה יכול לכוין ואף על גב דלא הוי צמצום גמור דלא יהב מידה אלא בציווי בעלמא כדכתיב הכל בכתב וגו׳:
ת״ש ממדת כלים – דאמר רחמנא (שמות כה) ועשית שלחן אלמא צמצמו יפה ועשאוהו באמותיו מצומצמות.
שאני התם דאמר רחמנא עביד ובכל היכא דמצית למיעבד ניחא ליה – ולעולם לא צמצמו יפה.
הכל בכתב מיד ה׳ עלי השכיל – כל מלאכת התבנית דוד אמרו לפסוק זה. ולא גרסינן ליה הכא.
ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממדת כלים של מקדש, וכן ממדת מזבח, שנתנה להם התורה מידות מדוייקות. ומכאן שהיא מניחה שניתן לעשותם כך. ודוחים: משם אין ראיה, שכן שאני התם דרחמנא אמר [שונה שם, שהתורה אמרה] עביד [עשה] כלים ומזבח, ובכל היכי דמצית למיעבד ניחא ליה [ובכל אופן שאתה יכול לעשות, נוח לו לה׳], וכפי שנאמר על ידי דוד המלך: ״הכל בכתב מיד ה׳ עלי השכיל כל מלאכות התבנית״ (דברי הימים א כח, יט).
The Gemara suggests: Come and hear a proof from the measurements of the vessels and from the measurements of the altar of the Temple. Since the Torah gives precise measurements for them, this indicates that it is possible to measure precisely. The Gemara rejects this proof as well: It is different there, as the Merciful One says: Do it, and to whatever extent you can fulfill His directives, this finds favor in His eyes, as the verse states: “All this in writing, as the Lord has made me wise by His hand upon me, even all the works of this pattern” (I Chronicles 28:19).
הכל
(5) אָמַר רַב קַטִּינָא ת״ש תָּא שְׁמַע חִלְּקוֹ הלִשְׁנַיִם וְהֵן שָׁוִין שְׁנֵיהֶן טְמֵאִים לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם אָמַר רַב כָּהֲנָא שָׁאנֵי כְּלִי חֶרֶס הוֹאִיל וְיֵשׁ בּוֹ גּוּמּוֹת.
Rav Ketina said: Come and hear a different proof from a baraita: An earthenware vessel that became ritually impure can be purified only by being broken. If it is broken in two, the larger piece remains impure while the smaller piece becomes pure. If one divided an impure earthenware oven into two pieces and they are equal in size, both are ritually impure, because it is impossible for the two to coincide precisely, i.e., one cannot measure exactly. Rav Kahana said, in rejection of this proof: An earthenware vessel is different, since it has indentations in it, i.e., the place of the break is uneven and is therefore particularly difficult to measure precisely.
Rav Ketina said: Come and hear a different proof from a baraita: An earthenware vessel that became ritually impure can be purified only by being broken. If it is broken in two, the larger piece remains impure while the smaller piece becomes pure. If one divided an impure earthenware oven into two pieces and they are equal in size, both are ritually impure, because it is impossible for the two to coincide precisely, i.e., one cannot measure exactly. Rav Kahana said, in rejection of this proof: An earthenware vessel is different, since it has indentations in it, i.e., the place of the break is uneven and is therefore particularly difficult to measure precisely.
חלקו לשנים – התנור של חרס והן שוין:
שניהן טמאים – החלקים דכל חד וחד אמרינן האי נפיש מאידך פלגא לפי שאי אפשר לצמצם בידי אדם לחלוק בצמצום גמור:
לא שאני תנור דהוי כלי חרס דהואיל ויש בו גומות במקום שבירה דנקיט מחלק זה לחלק זה ומזה לזה הילכך אי אפשר לצמצם בו ושניהם טמאים:
חלקו לשנים – תנור שנטמא וחלקו לשנים והן שוין טמאין דאי אפשר לצמצם ובכל חד וחד איכא למימר הכא איכא רובא וקי״ל תנור שיריו ברובו בהעור והרוטב (חולין דף קכד.).
ויש בו גומות – שאינו נחלק בשוה אלא כששוברין אותו חתיכות (קרקע) בולטות בו ועושה בזה גומא וכן במקומות הרבה והילכך אי אפשר לשער אותן בליטות.
אמר רב קטינא, תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה ששנינו בברייתא: תנור חרס טמא שנחלק לשנים — החלק הגדול, שהוא רובו של התנור, נשאר טמא. חלקו את התנור לשנים, ומדד את שני החלקים והן שוין — שניהן טמאים מספק, לפי שאי אפשר לצמצם, ובוודאי אחד מהם גדול מהאחר, ונשתייר בו רובו של התנור, אבל איננו יכולים לדעת איזה מהם. ומכאן שאנו מניחים שאי אפשר לצמצם! אמר רב כהנא: אין מכאן ראיה, כי שאני [שונה] כלי חרס, שלא ניתן לכוון את הדבר, וגם לא למדוד אותו במדוייק, הואיל ויש בו גומות, שיש בקצות השברים שקעים ובליטות.
Rav Ketina said: Come and hear a different proof from a baraita: An earthenware vessel that became ritually impure can be purified only by being broken. If it is broken in two, the larger piece remains impure while the smaller piece becomes pure. If one divided an impure earthenware oven into two pieces and they are equal in size, both are ritually impure, because it is impossible for the two to coincide precisely, i.e., one cannot measure exactly. Rav Kahana said, in rejection of this proof: An earthenware vessel is different, since it has indentations in it, i.e., the place of the break is uneven and is therefore particularly difficult to measure precisely.
הכל
(6) ת״ש תָּא שְׁמַע נִמְצָא מְכוּוָן בֵּין שְׁתֵּי עֲיָירוֹת שְׁתֵּיהֶן מְבִיאוֹת שְׁתֵּי עֲגָלוֹת דִּבְרֵי ר״א רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מ״ט מַאי טַעְמָא .
The Gemara suggests: Come and hear another proof from a mishna (Sota 45b): With regard to a case involving the heifer whose neck is broken, if the slain person was found precisely between two towns, the two towns bring two heifers between them; this is the statement of Rabbi Eliezer. What is the reason that each town must bring a heifer?
The Gemara suggests: Come and hear another proof from a mishna (Sota 45b): With regard to a case involving the heifer whose neck is broken, if the slain person was found precisely between two towns, the two towns bring two heifers between them; this is the statement of Rabbi Eliezer. What is the reason that each town must bring a heifer?
ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה מדין הרוג שנמצא מוטל בדרך ולא נודע מי הרגו, שהתורה ציותה למדוד ממנו אל הערים הסמוכות, והעיר הקרובה ביותר צריכה להביא עגלה ערופה. וכך שנינו במשנה: נמצא מכוון בין שתי עיירות, קרוב לשתיהן במידה שווה — שתיהן מביאות שתי עגלות, כל עיר עגלה אחת, אלו דברי ר׳ אליעזר. מאי טעמא [מה הטעם]?
The Gemara suggests: Come and hear another proof from a mishna (Sota 45b): With regard to a case involving the heifer whose neck is broken, if the slain person was found precisely between two towns, the two towns bring two heifers between them; this is the statement of Rabbi Eliezer. What is the reason that each town must bring a heifer?
הכל
(7) לָאו מִשּׁוּם דְּקָסָבַר בִּידֵי אָדָם אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם וּקְרוֹבָה וַאֲפִילּוּ קְרוֹבוֹת.
Is it not because Rabbi Eliezer holds: With regard to matters that are in human hands, it is possible for two matters to coincide precisely? And Rabbi Eliezer also holds that when the verse states, in the singular: “And it shall be that the town which is nearest to the slain man, even the elders of that town shall take a heifer of the herd” (Deuteronomy 21:3), it is not necessarily referring to only one town, but even to the two nearest towns, if they are equidistant from the corpse. If it were impossible for both towns to be measured as precisely the same distance from the corpse, they would not bring two heifers but one in partnership, stipulating that it belongs to the town that is actually closer.
Is it not because Rabbi Eliezer holds: With regard to matters that are in human hands, it is possible for two matters to coincide precisely? And Rabbi Eliezer also holds that when the verse states, in the singular: “And it shall be that the town which is nearest to the slain man, even the elders of that town shall take a heifer of the herd” (Deuteronomy 21:3), it is not necessarily referring to only one town, but even to the two nearest towns, if they are equidistant from the corpse. If it were impossible for both towns to be measured as precisely the same distance from the corpse, they would not bring two heifers but one in partnership, stipulating that it belongs to the town that is actually closer.
משום דקסבר אפשר לצמצם בידי אדם – דמדידה הויא בידי אדם דקרוב לשניהם בשוה. והאי דכתיב הקרובה אימא אפילו קרובות דשניהם מביאות:
אפשר לצמצם – ולמדוד יפה כיוונו שתיהן קרובות זו כזו וקסבר קרובה דכתב בקרא (דברים כא) הקרובה אל החלל אפילו קרובות משמע שאם יש שתים קרובות לו בשוה שתיהן עורפות דאי אי אפשר לצמצם אלא ודאי אחת קרובה מחברתה אמאי מביאות שתי עגלות יביאו אחת בשותפות כדאמרינן לקמן ויתנו ויאמרו בני האחת אם אתם קרובים ממנו יהא חלקנו מחול לכם ותכפר עליכם ואם אנחנו קרובים מכם חלקכם יהא שלנו ותכפר עלינו.
לאו משום דקסבר [האם לא משום שהוא סבור] שבידי אדם אפשר לצמצם, וכדעת חכמים במשנתנו, ושתי הערים באמת קרובות בשווה אל החלל. ומה שנאמר ״העיר הקרובה אל החלל״ (דברים כא, ג) בלשון יחיד אינו בדוקא, אלא כוונתו — ואפילו קרובות?
Is it not because Rabbi Eliezer holds: With regard to matters that are in human hands, it is possible for two matters to coincide precisely? And Rabbi Eliezer also holds that when the verse states, in the singular: “And it shall be that the town which is nearest to the slain man, even the elders of that town shall take a heifer of the herd” (Deuteronomy 21:3), it is not necessarily referring to only one town, but even to the two nearest towns, if they are equidistant from the corpse. If it were impossible for both towns to be measured as precisely the same distance from the corpse, they would not bring two heifers but one in partnership, stipulating that it belongs to the town that is actually closer.
הכל
(8) לָא ר׳ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר
The Gemara rejects this: No, Rabbi Eliezer
The Gemara rejects this: No, Rabbi Eliezer
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
בכורות יז: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה בכורות יז: – מהדורת על־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום בכורות יז:, הערוך על סדר הש"ס בכורות יז:, רש"י בכורות יז:, תוספות בכורות יז:, מהרש"א חידושי הלכות בכורות יז:, פירוש הרב שטיינזלץ בכורות יז:
Bekhorot 17b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Bekhorot 17b, Attributed to R. Gershom Bekhorot 17b, Collected from HeArukh Bekhorot 17b, Rashi Bekhorot 17b, Tosafot Bekhorot 17b, Maharsha Chidushei Halakhot Bekhorot 17b, Steinsaltz Commentary Bekhorot 17b