×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְרַבָּנַן לֵימָא קָסָבְרִי רַבָּנַן מִקְצָת רֶחֶם מַקְדֵּישׁ דְּאִי כּוּלֵּיהּ רֶחֶם מַקְדֵּישׁ נְהִי דא״אדְּאִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם חֲצִיצָה מִיהָא אִיכָּא.
The Gemara asks: And with regard to the opinion of the Rabbis, let us say the Rabbis hold that even a portion of the mouth of the womb sanctifies a firstborn despite the offspring never having touched the entire area. As, if only the entire mouth of the womb sanctifies the firstborn, then in a case where the heads emerged as one, granted that it is impossible for both births to coincide precisely and one certainly emerged first, but in any event there is an interposition, i.e., the head of the other fetus, between each fetus and the mouth of the womb.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ורבנן – דמתני׳ דאמרי נותן טלה אחד לכהן דאוקימנא למתני׳ כרבנן דפליגי עליה דר׳ יוסי לימא. (ורבנן בין לרבנן ובין ר׳ יוסי קאמר לימא) קסברי רבנן ואית דאמר ורבנן דפליגי עליה דר׳ יוסי באידך פירקין כי יצאו ב׳ ראשים כאחד דאמרי וחכ״א אחד לו ואחד לכהן לימא קסברי רבנן מקצת נגיעת כותלי רחם מקדש דהני כי נפקי ביחד לא נגע בהן רחם אלא לכל אחד מצד אחד:
דאי כוליה רחם מקדש – כלומר מכל צדדין בעינן דליגע בבכור נהי דבאי אפשר לצמצם פליגי דרבנן סברי דחד מפיק רישיה לחוץ טפי מן חבריה:
חציצה מיהא הא איכא – דכל חד וחד חוצץ אחבריה דלא נגע רחם בכל סביביו:
לימא קסברי רבנן מקצת רחם – הנוגע בבכור מקדשו דנהי דאי אפשר לצמצם וראשון לחודיה קדיש איכא למיפרך הא קודם שיצא כולו יצא אחיו וחצץ בינו לבין הרחם וכתיב (במדבר ח) פטר כל רחם עד שיפטור כל הרחם. ולר׳ יוסי ליכא למיפרך דכיון דתרווייהו קדשו כחד דמו.
פירש״י מין. א׳ הס״ד ואח״כ מ״ה ומותר כו׳ החמור לכהן הס״ד ואח״כ מ״ה בשויו לא כו׳ תהא קבורתה הס״ד ואח״כ מ״ה שור הנסקל כו׳ לא הוי מחשבה הואיל כו׳ לטומאת נבלות מצטרף בהדי פחות כו׳ באוכלין אחרים מטמאים אותו עכ״ל כצ״ל:
תוס׳ בד״ה (ומנו) [ותנן] ר׳ יהודה כו׳ דאמר בס״פ חלק בגבולים כו׳ וכן בעיר הנדחת לאו שללה הוא כדאמר ובד״ה מכל האוכל כו׳ י״ל התם חיה אי עוף כו׳ עכ״ל כצ״ל:
ושואלים: ורבנן [וחכמים], לימא קסברי רבנן [האם נאמר שסבורים חכמים] כי אפילו מקצת פתח הרחם מקדיש [מקדש] בבכורה, גם אם לא נגע הולד בכולו? דאי כוליה הרי אם דוקא כל] פתח הרחם מקדיש, הרי במקרה שיצאו ראשיהם כאחד — נהי [אם אמנם] שאי אפשר לצמצם, ואחד מהם יצא ראשון — חציצה מיהא איכא [על כל פנים יש כאן], על ידי ראשו של הולד האחר!
The Gemara asks: And with regard to the opinion of the Rabbis, let us say the Rabbis hold that even a portion of the mouth of the womb sanctifies a firstborn despite the offspring never having touched the entire area. As, if only the entire mouth of the womb sanctifies the firstborn, then in a case where the heads emerged as one, granted that it is impossible for both births to coincide precisely and one certainly emerged first, but in any event there is an interposition, i.e., the head of the other fetus, between each fetus and the mouth of the womb.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) אָמַר רַב מִין בְּמִינוֹ אֵינוֹ חוֹצֵץ.:

The Gemara answers that Rav says: No proof may be drawn from here that a portion of the womb sanctifies a firstborn, as a substance that is in contact with the same type of substance does not interpose. Therefore, each fetus is still considered to be touching the entire womb.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב אשי מיהא ליכא למשמע דלא בעינן דכוליה רחם מקדש דאע״ג דהכא לא נגע הרחם בכל סביביו דכל אחד כיון דשניהם העוברין מין אחד הן מין במינו אינו חוצץ. וחשיב כאילו נגע הרחם סביב כל אחד:
מין במינו – ואלו שניהם מין אחד.
אמר רב (אשי) מין במינו אינו חוצץ – תימה בפ׳ בהמה המקשה (חולין ע.) בעי כרכתו אחותו והוציאתו מהו י״ל הכא מקצת פנוי איכא למימר טפי במינו אינו חוצץ אי נמי אחותו הויא אינו מינו טפי מאחיו עוד יש לומר דוקא משום דהוציאתו שסייעה אחותו בהוצאתו הוא דמספקא לן דדילמא הויא חציצה אבל אם לא סייעה להוציאו פשיטא דלא הויא חציצה וא״ת [לאביי] דמוקי מתני׳ כר׳ יוסי הגלילי דאפשר לצמצם ואפ״ה אינו נותן כי אם טלה אחד לכהן משום דכתיב הזכרים אמאי לא אמר כל שאינו בזה אחר זה בבת אחת אינו ולא קדוש לא זה ולא זה וי״ל דלא מסתבר למימר הכי אלא בדבר התלוי במעשה כההוא דקדש שתי אחיות ותודה שנשחטה על שמונים חלות אבל קדושה הבאה מאליה לא אמר הכי ואע״ג דשייך למימר הי מינייהו מייתית הי מינייהו מפקת ואם תאמר מדקאמר נהי דא״א לצמצם חציצה מיהא איכא משמע דה״ק נהי דא״א לצמצם ודין הוא שיקדש האחד לרבנן חציצה מיהא איכא ולא היה לו להיות קדוש משמע דאי הוה אפשר לצמצם היה אז קשה לן היאך קדוש בלא טעם חציצה ומה קשה והא (פריך) [פרישית] דלא אמר כל שאינו [כו׳] בבת אחת כו׳ אלא בדבר התלוי בדבור וי״ל דה״פ נהי דא״א לצמצם ולהכי ניחא לרבנן שאין שתיהן קדושין מטעם הזכרים כמו לרבי יוסי הגלילי דלא אפשר למידרש להו הזכרים כיון דסבירא להו אי אפשר מכל מקום ליהוי חציצה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב: אין מכאן ראיה שגם מקצת רחם מקדש, שהרי מין במינו אינו חוצץ, ולכן אין אחד נחשב חציצה לחבירו.
The Gemara answers that Rav says: No proof may be drawn from here that a portion of the womb sanctifies a firstborn, as a substance that is in contact with the same type of substance does not interpose. Therefore, each fetus is still considered to be touching the entire womb.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) זָכָר וּנְקֵבָה מַפְרִישׁ טָלֶה כּוּ׳.: וְכֵיוָן דִּלְעַצְמוֹ הוּא לְמָה לִי לְאַפְרוֹשֵׁי לְאַפְקוֹעֵי לְאִיסּוּרֵיהּ מִינֵּיהּ.

§ The mishna teaches that if a female donkey that had not yet given birth gives birth to a male and a female, and there is uncertainty with regard to which was born first, the owner designates a lamb in case the male was born first, which he keeps for himself. The Gemara asks: But since he keeps it for himself, why do I need him to designate it? The Gemara answers: It is necessary in order to abrogate its forbidden status.
מיוחס לר׳ גרשוםתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כיון דלעצמו הוא דלישראל למה לי לאפרושיה:
לאפקועיה לאיסוריה דפטר חמור מיניה שיהא מותר בגיזה ועבודה החמור:
לאפקועי לאיסורא מיניה – דלפוטרו ממצות עריפה לא היה צריך להפריש מספק כמו שאין נותן לכהן מספק כמו כן אינו עורפו מספק.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א שנינו במשנה שחמורה שלא ביכרה וילדה זכר ונקבה, ואין ידוע מי מהם נולד ראשון — מפריש טלה לפדיון הזכר, והוא לעצמו. ושואלים: וכיון שלעצמו הוא, למה לי לאפרושי [להפריש אותו]? ומשיבים: לאפקועי לאיסוריה מיניה [כדי להפקיע את האיסור ממנו].
§ The mishna teaches that if a female donkey that had not yet given birth gives birth to a male and a female, and there is uncertainty with regard to which was born first, the owner designates a lamb in case the male was born first, which he keeps for himself. The Gemara asks: But since he keeps it for himself, why do I need him to designate it? The Gemara answers: It is necessary in order to abrogate its forbidden status.
מיוחס לר׳ גרשוםתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אַלְמָא כֵּיוָן דְּלָא מַפְקַע אָסוּר בַּהֲנָאָה מתני׳מַתְנִיתִין מַנִּי ר׳רַבִּי יְהוּדָה הִיא דְּתַנְיָא פֶּטֶר אחֲמוֹר אָסוּר בַּהֲנָאָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר.

The Gemara comments: Apparently, since prior to the designation the sanctity is not yet abrogated, it is prohibited to derive benefit from the donkey at that stage. If so, whose opinion is expressed in the mishna? It is the opinion of Rabbi Yehuda, as it is taught in a baraita: It is prohibited to derive benefit from a firstborn donkey, in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda; and Rabbi Shimon deems it permitted.
קישוריםעין משפט נר מצוהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעירים: אלמא [מכאן] יש להסיק כי קודם ההפרשה, כיון שלא מפקע [מופקעת הקדושה ממנו] אסור פטר החמור בהנאה. ואם כן, מתניתין מני [משנתנו כשיטת מי היא] — כשיטת ר׳ יהודה היא. דתניא [ששנויה ברייתא]: פטר חמור אסור בהנאה, אלו דברי ר׳ יהודה, ור׳ שמעון מתיר.
The Gemara comments: Apparently, since prior to the designation the sanctity is not yet abrogated, it is prohibited to derive benefit from the donkey at that stage. If so, whose opinion is expressed in the mishna? It is the opinion of Rabbi Yehuda, as it is taught in a baraita: It is prohibited to derive benefit from a firstborn donkey, in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda; and Rabbi Shimon deems it permitted.
קישוריםעין משפט נר מצוהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מַאי טַעְמָא דר׳דְּרַבִּי יְהוּדָה אָמַר עוּלָּא יֵשׁ לְךָ דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ פְּדִיָּיה וּמוּתָּר וְלָא וַהֲרֵי בְּכוֹר אָדָם שֶׁצָּרִיךְ פְּדִיָּיה וּמוּתָּר אֶלָּא יֵשׁ לְךָ דָּבָר שֶׁהִקְפִּידָה עָלָיו תּוֹרָה בְּשֶׂה וּמוּתָּר.

The Gemara asks: What is the reason for the opinion of Rabbi Yehuda? Ulla says: Do you have an item that requires redemption and it is nevertheless permitted to derive benefit from it? The Gemara challenges: And is there no such item? But doesn’t a woman’s firstborn son require redemption with five shekels, and it is nevertheless permitted to derive benefit from him? Rather, this is what Ulla means: Do you have an item about which the Torah was particular and requires that it be redeemed specifically with a lamb, and yet it is still permitted prior to redemption?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והרי בכור אדם דצריך פדייה ומותר בהנאה מעשה ידיו אפי׳ קודם שנפדה:
ומותר – קודם פדיונו.
בכור אדם – מותר בהנאה למעשה ידיו קודם פדייה דהא לא אשכחן דאסור.
שהקפידה וכו׳ – וכיון דמחמיר כולי האי שקבע לו הכתוב פדיון בשה ולא באחר ודאי אסור בהנאה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: מאי טעמא [מה הטעם] של ר׳ יהודה? אמר עולא: וכי יש לך דבר שצריך פדייה, ובכל זאת מותר בהנאה? ותוהים: ולא? האם אין דבר כזה? והרי בכור אדם שצריך פדייה בחמשה סלעים, ומותר, שאין איסור ליהנות ממעשה ידיו של בכור שלא נפדה! ומשיבים: אלא כך צריך לומר: וכי יש לך דבר שהקפידה עליו תורה והחמירה בדינו, שדרך פדיונו בשה דווקא, ומותר?
The Gemara asks: What is the reason for the opinion of Rabbi Yehuda? Ulla says: Do you have an item that requires redemption and it is nevertheless permitted to derive benefit from it? The Gemara challenges: And is there no such item? But doesn’t a woman’s firstborn son require redemption with five shekels, and it is nevertheless permitted to derive benefit from him? Rather, this is what Ulla means: Do you have an item about which the Torah was particular and requires that it be redeemed specifically with a lamb, and yet it is still permitted prior to redemption?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וּמִי הִקְפִּידָה וְהָא רַב נְחֶמְיָה בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף פָּרֵיק לֵיהּ בְּשִׁילְקֵי בבְּשׇׁוְיוֹ בְּשׇׁוְיוֹ לָא קאמר כִּי קָאָמְרִינַן שֶׁלֹּא בְּשׇׁוְיוֹ וְהָכִי קָאָמַר יֵשׁ לְךָ דָּבָר שהקפיד׳שֶׁהִקְפִּידָה עָלָיו תּוֹרָה לְאַפְקוֹעֵי לְאִיסּוּרֵיהּ בְּשֶׂה.

The Gemara challenges: And is the Torah particular about redeeming a firstborn donkey specifically with a lamb? But didn’t Rav Neḥemya, son of Rav Yosef, redeem a firstborn donkey with boiled vegetables that were worth its full value? The Gemara answers: Ulla is not saying, i.e., referring to, a case where the donkey is redeemed at its full value. Rather, when we say the Torah is particular that the donkey be redeemed with a lamb, the reference is to redeeming it not at its full value, and this is what Ulla is saying: Do you have an item about which the Torah was particular so as to require abrogating its forbidden status specifically with a lamb, if the lamb is worth less than the donkey? Therefore, Rabbi Yehuda holds that deriving benefit from a firstborn donkey is forbidden.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בשילקי – בירקות שלוקין נותן לו לכהן מן השלקות בשוויו כמה שוה הבכור ופדאוהו:
בשוויו לא קאמרינן – דאם רצה לפדותו בשוויו לא הקפידה התורה עליו דאין יכול לפדותו אלא בשה והכי קאמר יש לך דבר הקפידה התורה עליו לאפקועיה לאיסוריה בשה. כלומר כשאינו רוצה לפדותו בשוויו אין יכול להפקיע איסורו אלא בשה:
ערך שלק
שלקא(ברכות מד.) אכל שלח והוא מזונו פי׳ ירקות שלוקין או זתים שלוקין מבושלין הרבה השתי משישלק עיין בערך אנין (בפ״א בכלים) מוסף יורה של שולקי זתים פי׳ מנהג של שולקי זתים עושין שפה סביב היורה שיכיל יותר (ריש מעשרות) אבטיח משישלק פי׳ כשנגמרין הן ירוקין כעין דבר השלוק (עבודה זרה לט:) אלו דברים של עכו״ם אסורים ואין איסורן איסור הנאה חלב שחלבו עכו״ם ואין ישראל רואהו הפת והשמן שלהן והשלקות רבי ובית דינו התירו השמן (בכורות ט:) פריק ליה בשלקי בשויו פירוש נותן לכהן ירקות שלוקין בשויו של בכור ופודהו (א״ב תרגום חציר גגות ושרפה כעשב אגריא דישלוק ענין בשילת פירות וירקות במים על ידי האור והחום):
א. [שטארק געזאטעען.]
בשלקי – עשבים שלוקות.
בשויו – שנותן עשבים שוה דמי החמור לכהן.
בשויו לא אמרי׳ – דלא חמיר מהקדשות.
לאפקועי לאיסורא בשה – ואפילו שלא בשויו כדקתני מתני׳ גדול וקטן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותמהים: ומי [והאם] הקפידה התורה על כך? והא [והרי] רב נחמיה בריה [בנו] של רב יוסף פריק ליה בשילקי [היה פודה לו, לפטר חמור, בשלקות, עשבים מבושלים] בשויו! ומשיבים: פדיון בשויו לא קאמר [אין עולא אומר], לא לכך התייחס עולא. כי קאמרינן [כאשר אנו אומרים] שאין לך דבר שהקפידה עליו התורה בשה, הרי זה במקרה שפודהו שלא בשויו. והכי קאמר [וכך אומר] עולא: וכי יש לך דבר שהקפידה עליו תורה לאפקועי לאיסוריה [להפקיע את איסורו] דווקא בשה, ולא בבעל חיים אחר, ומותר? ומשום כך סבור ר׳ יהודה שפטר חמור אסור בהנאה.
The Gemara challenges: And is the Torah particular about redeeming a firstborn donkey specifically with a lamb? But didn’t Rav Neḥemya, son of Rav Yosef, redeem a firstborn donkey with boiled vegetables that were worth its full value? The Gemara answers: Ulla is not saying, i.e., referring to, a case where the donkey is redeemed at its full value. Rather, when we say the Torah is particular that the donkey be redeemed with a lamb, the reference is to redeeming it not at its full value, and this is what Ulla is saying: Do you have an item about which the Torah was particular so as to require abrogating its forbidden status specifically with a lamb, if the lamb is worth less than the donkey? Therefore, Rabbi Yehuda holds that deriving benefit from a firstborn donkey is forbidden.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וַהֲרֵי מַעֲשֵׂר שֶׁהִקְפִּידָה עָלָיו תּוֹרָה בְּכֶסֶף צוֹרִי וּתְנַן גרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּמֵזִיד קִידֵּשׁ.

The Gemara challenges: But this contradicts Rabbi Yehuda’s ruling with regard to second-tithe produce, concerning which the Torah was particular about its being redeemed only with a minted coin, and we learned in a mishna that Rabbi Yehuda says: If one betrothed a woman with second-tithe produce, if he did so intentionally, he has betrothed her. Apparently, he maintains that deriving benefit from second-tithe produce is not prohibited prior to redemption.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והרי מעשר שהקפידה התורה עליו שאינו יכול לחללו על אסימון אלא על כסף צורה ותנן במס׳ קדושין ר׳ יהודה אומר במזיד קידש אם קידש בו במזיד את האשה מתקדשת ומפרש התם מ״ט אלמא דמותר בהנאה (הכא נמי) אמר לך ר׳ יהודה מקדושי אשה לא מצית מותבת לי דלענין קדושי אשה בפטר חמור נמי מיקדשה כדר׳ אלעזר דאשה יודעת כו׳ הכא נמי הא אשה בתר דאיקדשה בפטר חמור פרקה ליה בשה ומיקדשה ליה בהך דביני ביני באותו עודף שהפטר חמור שוה יותר מן השה דהיינו חולין גמורין אבל בהוא עצמו קודם שנפדה אסור בהנאה כדאמינא:
בכסף צורי – דאינו מתחלל על אסימון כדכתיב (דברים יד) וצרת הכסף בידך.
במזיד – שנתכוון לחללו.
קידש – אם קידש בו את האשה מקודשת. אלמא מותר בהנאה לר׳ יהודה.
ותנן רבי יהודה אומר במזיד קידש – משמע הכא דמקודשת בגבולין קודם שיגיע לירושלים והא דאמר בסוף פ׳ חלק (סנהדרין קיב:) בגבולין דברי הכל פטורין מן החלה לאו משום דחשיב ממון גבוה לכולי עלמא בגבולין אלא משום דלא קרינן ביה עריסותיכם כיון דאסור באכילה וכן עיר הנדחת לאו שללה הוא כדאמר התם בהשוכר את הפועלים (ב״מ צ.) נמי פטר ר״י מחסימה מעשר חוץ לחומה לאו משום דחשיב ממון גבוה חוץ לחומה אלא משום דבעינן דישוי הראוי לו כדממעטינן הקדש ממעילה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים על הסבר זה: והרי מעשר שני, שהקפידה עליו תורה שיפדו אותו דווקא בכסף צורי, כלומר, במטבע שיש עליו צורה, ולא באסימון שלא הוטבעה בו צורה. ותנן מכל מקום שנינו], ר׳ יהודה אומר: אם קידש אשה במעשר שני במזידקידש, ומכאן שלדעתו אינו אסור בהנאה קודם פדיונו!
The Gemara challenges: But this contradicts Rabbi Yehuda’s ruling with regard to second-tithe produce, concerning which the Torah was particular about its being redeemed only with a minted coin, and we learned in a mishna that Rabbi Yehuda says: If one betrothed a woman with second-tithe produce, if he did so intentionally, he has betrothed her. Apparently, he maintains that deriving benefit from second-tithe produce is not prohibited prior to redemption.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) בְּפֶטֶר חֲמוֹר נָמֵי מִיקַּדְּשָׁא כִּדְרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אִשָּׁה יוֹדַעַת שֶׁאֵין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִתְחַלֵּל עַל יָדָהּ וְעוֹלָה וְאוֹכַלְתּוֹ בִּירוּשָׁלַיִם.

The Gemara answers: That is not proof, as according to Rabbi Yehuda, if a man betrothed a woman with a firstborn donkey, she is also betrothed. This applies even if deriving benefit from the animal is prohibited, in accordance with the opinion of Rabbi Elazar. As Rabbi Elazar says: The reason a woman is betrothed with second-tithe produce is that she knows that second-tithe produce is not desacralized by her betrothal. Rather, it remains prohibited, and she will subsequently ascend and consume it in Jerusalem, where consumption of second-tithe produce is permitted. She is therefore betrothed with the benefit of that future consumption.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: אין להוכיח מדין קידושי אשה, שכן לדעת ר׳ יהודה, אם קידש אדם אשה בפטר חמור נמי מיקדשא [גם כן היתה מתקדשת], אף אם נאמר שהוא אסור בהנאה. שהרי טעם הדבר שאשה מתקדשת במעשר שני, אינו משום שהוא מותר בהנאה באותה שעה, אלא כדברי ר׳ אלעזר, שאמר ר׳ אלעזר: אשה המתקדשת במעשר שני יודעת שאין מעשר שני מתחלל על ידה כאשר היא מתקדשת בו, והוא נשאר באיסורו, והיא מתקדשת בו משום שהיא עולה ואוכלתו בירושלים, ששם הוא מותר באכילה, ובהנאה זו היא מתקדשת.
The Gemara answers: That is not proof, as according to Rabbi Yehuda, if a man betrothed a woman with a firstborn donkey, she is also betrothed. This applies even if deriving benefit from the animal is prohibited, in accordance with the opinion of Rabbi Elazar. As Rabbi Elazar says: The reason a woman is betrothed with second-tithe produce is that she knows that second-tithe produce is not desacralized by her betrothal. Rather, it remains prohibited, and she will subsequently ascend and consume it in Jerusalem, where consumption of second-tithe produce is permitted. She is therefore betrothed with the benefit of that future consumption.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) הָכָא נָמֵי אִשָּׁה יוֹדַעַת דְּפֶטֶר חֲמוֹר אִיסּוּרָא אִית בֵּיהּ וּפָרְקָא לֵיהּ בְּשֶׂה וּמַקְדְּשָׁא בְּהָךְ דְּבֵינֵי וּבֵינֵי.

Here too, where one betroths a woman with a firstborn donkey, the betrothal is effective despite the fact that it is prohibited to derive benefit from the animal. This is because a woman knows that a firstborn donkey has a forbidden status and she will therefore redeem it with a lamb. And she is betrothed with that amount, i.e., of the difference between the value of the donkey and the value of the lamb, as the value of the lamb is lower.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בהך דביני וביני – ששוה החמור יותר מן השה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הכא נמי [כאן גם כן], כשמקדש אשה בפטר חמור, למרות שהוא אסור בהנאה — הרי אלו קידושין, משום שאשה יודעת שפטר חמור איסורא אית ביה [איסור יש בו], ופרקא ליה היא פודה אותו] בשה, ומקדשא בהך דביני וביני [ומתקדשת באותו הבדל המחיר שיש בין זה ובין זה], בין ערך החמור שנשאר בידיה, לבין ערך השה, שהוא נמוך יותר.
Here too, where one betroths a woman with a firstborn donkey, the betrothal is effective despite the fact that it is prohibited to derive benefit from the animal. This is because a woman knows that a firstborn donkey has a forbidden status and she will therefore redeem it with a lamb. And she is betrothed with that amount, i.e., of the difference between the value of the donkey and the value of the lamb, as the value of the lamb is lower.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַאי טַעְמֵאּ אָמַר עוּלָּא יֵשׁ לְךָ דָּבָר שֶׁפִּדְיוֹנוֹ מוּתָּר וְהוּא אָסוּר.

The Gemara asks: And as for Rabbi Shimon, what is the reason he holds it is permitted to derive benefit from a firstborn donkey prior to its redemption? The Gemara answers that Ulla says: Do you have an item whereby its redemption, i.e., the item with which it is redeemed, is permitted, but the item itself is forbidden? Here too, since the lamb that is given to the priest is permitted, the donkey that it redeems should have been permitted as well prior to the redemption.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יש לך דבר שפדיונו מותר בהנאה – שאין תופסת קדושה בפדיונו שאם פדאו בשה או בדמים יכול כהן למוכרו או נותנו במתנה לכל מי שירצה ואין אסור בהנאה למי שנותנו והוא אסור בהנאה הנפדה:
שפדיונו מותר – כגון הכא שהכהן אוכל את השה בלא שום הקרבה והוא אסור קודם פדיון דהא פסולי המוקדשין שאסורין בהנאה קודם פדיונן הוי פדיונן נתפס בקדושתן ואסור.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ור׳ שמעון מאי טעמא [מה טעם] אמר שפטר חמור מותר בהנאה קודם שייפדה? אמר עולא: וכי יש לך דבר שפדיונו מותר והוא אסור? שהרי השה הניתן לכהן בפדיונו מותר לגמרי.
The Gemara asks: And as for Rabbi Shimon, what is the reason he holds it is permitted to derive benefit from a firstborn donkey prior to its redemption? The Gemara answers that Ulla says: Do you have an item whereby its redemption, i.e., the item with which it is redeemed, is permitted, but the item itself is forbidden? Here too, since the lamb that is given to the priest is permitted, the donkey that it redeems should have been permitted as well prior to the redemption.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְלָא וַהֲרֵי שְׁבִיעִית דְּפִדְיוֹנָהּ מוּתָּר וְהִיא אֲסוּרָה.

The Gemara asks: And is there not such a case? But isn’t there the case of selling produce from the Sabbatical Year? As its redemption, i.e., the money received in exchange for the produce, is permitted. But deriving benefit from the produce itself is prohibited after that type of produce is unavailable in the fields, as at that time it must be removed from the house as well.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולא והרי שביעית דפדיונה מותר בהנאה דאין בו קדושה והיא עצמה אסורה – שביעית נמי פדיון אסור דאמר מר אחרון אחרון נתפס בשביעית ופירי עצמו אסור. כדאמר לקח בפירות שביעית בשר ובבשר יין וכו׳:
שביעית – המוכר פירות שביעית הדמים מותרין לעולם והפירות עצמן מתבערין בשעת הביעור כשכלה לחיה וקס״ד דהאי מקשה דפדיון שביעית מותר לעולם ולא שמיעא ליה הא דאחרון אחרון נתפס.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותוהים: ולא? והרי שביעית שפדיונה מותר, שהמוכר פירות שביעית — הדמים שקיבל תמורתם מותרים, והיא אסורה בהנאה, משיכלה אותו מין מן השדה, ויגיע זמן הביעור מן הבית!
The Gemara asks: And is there not such a case? But isn’t there the case of selling produce from the Sabbatical Year? As its redemption, i.e., the money received in exchange for the produce, is permitted. But deriving benefit from the produce itself is prohibited after that type of produce is unavailable in the fields, as at that time it must be removed from the house as well.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) שְׁבִיעִית נָמֵי פִּדְיוֹנָהּ אָסוּר דְּאָמַר מָר דהָאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן אָסוּר.

The Gemara answers: With regard to the produce of the Sabbatical Year as well, its redemption is forbidden, as the Master says: If one purchased meat with produce of the Sabbatical Year, both the produce and the meat must be removed during the Sabbatical Year after the point when produce of that kind no longer remains in the field. If one purchased wine in exchange for the meat, the meat’s consecrated status is negated and the wine assumes consecrated status. This process continues until the very last item purchased assumes the consecrated status of the produce of the Sabbatical Year, and the actual produce itself remains consecrated and forbidden following the time of removal.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אחרון אחרון – במס׳ סוכה (דף מ:) לקח בפירות שביעית בשר אלו ואלו מתבערין בשעת הביעור לקח בבשר יין יצא בשר ונכנס יין יין בשמן יצא יין ונכנס שמן ואחרון נתפס בשביעית להתבער ופרי עצמו שגדל בשביעית שבאו אלו מכחו בכ״מ שהוא אסור מן הביעור ואילך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: שביעית נמי [גם כן] פדיונה אסור, שאמר מר [החכם]: הלוקח בשר בפירות שביעית — גם הפירות וגם הבשר אסורים מזמן הביעור. לקח בבשר יין — הותר הבשר ונאסר היין, וכך הלאה, והאחרון אחרון שלוקח בו פירות שביעית — הרי זה אסור. עד כאן הובאו טעמים מן הסברה למחלוקת ר׳ יהודה ור׳ שמעון, האם פטר חמור אסור בהנאה קודם פדייה.
The Gemara answers: With regard to the produce of the Sabbatical Year as well, its redemption is forbidden, as the Master says: If one purchased meat with produce of the Sabbatical Year, both the produce and the meat must be removed during the Sabbatical Year after the point when produce of that kind no longer remains in the field. If one purchased wine in exchange for the meat, the meat’s consecrated status is negated and the wine assumes consecrated status. This process continues until the very last item purchased assumes the consecrated status of the produce of the Sabbatical Year, and the actual produce itself remains consecrated and forbidden following the time of removal.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְאִיבָּעֵית אֵימָא ר׳רַבִּי יְהוּדָה ור׳וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּהַאי קְרָא קָמִיפַּלְגִי דְּתַנְיָא {דברים ט״ו:י״ט} לֹא תַעֲבֹד בִּבְכוֹר שׁוֹרֶךָ אֲבָל אַתָּה עוֹבֵד בְּשֶׁלְּךָ וּבְשֶׁל אֲחֵרִים וְלֹא תָגוֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ אֲבָל אַתָּה גּוֹזֵז שֶׁלְּךָ וְשֶׁל אֲחֵרִים דִּבְרֵי ר׳רַבִּי יְהוּדָה.

The Gemara offers an additional basis for the dispute between Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon: And if you wish, say that Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon disagree with regard to the following verse, as it is taught in a baraita with regard to the prohibition against shearing and working a firstborn kosher animal that the Torah states: “You shall do no work with the firstborn of your ox” (Deuteronomy 15:19), but you may perform labor with a firstborn animal that is both your own and also that of others, i.e., an animal owned in partnership with a gentile. Although firstborn status applies to the Jew’s share in the animal and he must give the value of his share to a priest, nevertheless, it has no sanctity and deriving benefit from it is permitted. The verse continues: “Nor shear the firstborn of your flock,” but you may shear a firstborn animal that is yours and that is also that of others. This is the statement of Rabbi Yehuda.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אבל אתה עובד בשלך ושל אחרים היכא דיש לעובד כוכבים שותפות בו – ואיצטריך קרא צאנך למעוטי להאי דשותפין דעובד כוכבים דשרי בגיזה ועבודה אפי׳ קודם פדיונן אבל בכורך ממש דאין לאחר שותפין בו אפילו פטר חמור אסור בהנאה ובגיזה ועבודה דברי ר׳ יהודה ר׳ שמעון אומר לא תעבוד בבכור שורך אבל אתה עובד בבכור אדם דמעשה ידיו מותר ולא תגוז בכור צאנך אבל אתה גוזז פטר חמור כדאית ליה לר׳ שמעון דפטר חמור מותר בהני:
בשלך ושל אחרים – עובדי כוכבים כגון בכור בהמה שיש בה שותפות לעובד כוכבים אע״ג דמחייב ר׳ יהודה למיתב חצי דמיו לכהן שרי בגיזה ועבודה שאין קדושה לחצאין אבל פטר חמור לא ממעט מהאי קרא וכל כמה דלא ממעט לא שרינן ליה דלא גרע מבכור בהמה טהורה ולרבי שמעון ממעט ליה קרא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומוסיפים, ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: ר׳ יהודה ור׳ שמעון בהאי קרא קמיפלגי [בפסוק זה הם חלוקים]. דתניא [ששנויה ברייתא] ביחס לאיסור עבודה וגיזה בבכור בהמה טהורה: נאמר ״לא תעבד בבכור שורך״ (דברים טו, יט), ומלשון זו למדו: אבל אתה עובד בשלך ובשל אחרים (גוים), שהמשתתף עם הגוי בבהמה — אין הבכור קדוש, והוא מותר בהנאה. ״ולא תגז בכור צאנך״אבל אתה גוזז בכור שהוא שלך ושל אחרים, אלו דברי ר׳ יהודה.
The Gemara offers an additional basis for the dispute between Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon: And if you wish, say that Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon disagree with regard to the following verse, as it is taught in a baraita with regard to the prohibition against shearing and working a firstborn kosher animal that the Torah states: “You shall do no work with the firstborn of your ox” (Deuteronomy 15:19), but you may perform labor with a firstborn animal that is both your own and also that of others, i.e., an animal owned in partnership with a gentile. Although firstborn status applies to the Jew’s share in the animal and he must give the value of his share to a priest, nevertheless, it has no sanctity and deriving benefit from it is permitted. The verse continues: “Nor shear the firstborn of your flock,” but you may shear a firstborn animal that is yours and that is also that of others. This is the statement of Rabbi Yehuda.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לֹא תַעֲבֹד בִּבְכוֹר שׁוֹרֶךָ אֲבָל אַתָּה עוֹבֵד בִּבְכוֹר אָדָם לֹא תָגוֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ אֲבָל אַתָּה גּוֹזֵז בְּכוֹר חֲמוֹר.

Rabbi Shimon says the verse should be interpreted as follows: “You shall do no work with the firstborn of your ox,” but you may do work with a woman’s firstborn son, as no prohibition exists with regard to deriving benefit from the labor of a firstborn boy even before he is redeemed. “Nor shear the firstborn of your flock,” but you may shear a firstborn donkey, as deriving benefit from it is permitted. Rabbi Yehuda, who does not interpret the verse in this manner, holds that it is prohibited to shear and derive benefit from a firstborn donkey as well.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ שמעון אומר, כך יש לדרוש את הכתוב: ״לא תעבד בבכור שורך״אבל אתה עובד בבכור אדם, שאין איסור ליהנות ממעשה ידיו של בכור, גם קודם שנפדה. ״לא תגז בכור צאנך״אבל אתה גוזז בכור חמור, שפטר חמור מותר בהנאה. ור׳ יהודה שאינו דורש כן, סבור שגם בכור חמור אסור בגיזה ושאר הנאות.
Rabbi Shimon says the verse should be interpreted as follows: “You shall do no work with the firstborn of your ox,” but you may do work with a woman’s firstborn son, as no prohibition exists with regard to deriving benefit from the labor of a firstborn boy even before he is redeemed. “Nor shear the firstborn of your flock,” but you may shear a firstborn donkey, as deriving benefit from it is permitted. Rabbi Yehuda, who does not interpret the verse in this manner, holds that it is prohibited to shear and derive benefit from a firstborn donkey as well.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי שִׁמְעוֹן הַיְינוּ דִּכְתִיב תְּרֵי קְרָאֵי אֶלָּא לְרַבִּי יְהוּדָה תְּרֵי קְרָאֵי לְמַעוֹטֵי שֶׁלְּךָ וְשֶׁל אֲחֵרִים לְמָה לִי וְתוּ לְרַבִּי יְהוּדָה בְּכוֹר אָדָם נָמֵי נֵימָא דַּאֲסִיר.

The Gemara asks: Granted, according to the opinion of Rabbi Shimon, that is the reason that two verses, i.e., phrases, are written, one that excludes a woman’s firstborn son from the prohibition against deriving benefit and another that excludes a firstborn donkey. But according to Rabbi Yehuda, why do I need two verses to exclude a firstborn animal that is yours and that is also that of others, i.e., owned jointly by a Jew and a gentile, from the prohibition against deriving benefit from the firstborn? And furthermore, according to Rabbi Yehuda, shall we say that deriving benefit from a woman’s firstborn son should also be forbidden, since it was not excluded by any verse?
מיוחס לר׳ גרשוםמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בשלמא לר׳ שמעון – דמוקים לא תעבוד בבכור שורך להתיר עבודה בב״א ובכור צאנך להתיר גוזז בפטר חמור היינו דכתיבי תרי קראי:
אלא לר׳ יהודה [תרי קראי ל״ל] – ותו לר׳ יהודה דלא ממעט לעבוד בכור אדם הכי נמי דאסור בהנאה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים על נוסח הדברים שבברייתא זו: בשלמא [נניח] לדעת ר׳ שמעון, היינו דכתיב תרי קראי [זהו שכתובים שני מקראות], אחד למעט בכור אדם ואחד למעט בכור חמור, אלא לר׳ יהודה, תרי קראי למעוטי [שני מקראות למעט] בהמה שלך ושל אחרים (גוים) מאיסור הנאה, למה לי? ותו [ועוד], אם באופן זה נחלקו, לשיטת ר׳ יהודה בכור אדם נמי [גם כן], נימא דאסיר [נאמר שאסור] ליהנות ממעשה ידיו, הואיל ולא נתמעט בכתוב!
The Gemara asks: Granted, according to the opinion of Rabbi Shimon, that is the reason that two verses, i.e., phrases, are written, one that excludes a woman’s firstborn son from the prohibition against deriving benefit and another that excludes a firstborn donkey. But according to Rabbi Yehuda, why do I need two verses to exclude a firstborn animal that is yours and that is also that of others, i.e., owned jointly by a Jew and a gentile, from the prohibition against deriving benefit from the firstborn? And furthermore, according to Rabbi Yehuda, shall we say that deriving benefit from a woman’s firstborn son should also be forbidden, since it was not excluded by any verse?
מיוחס לר׳ גרשוםמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אֶלָּא דְּכוּלֵּי עָלְמָא שׁוֹרֶךָ לְמַעוֹטֵי בְּכוֹר אָדָם הוּא דַּאֲתָא כִּי פְּלִיגִי בְּצֹאנֶךָ דר׳דְּרַבִּי יְהוּדָה לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר שׁוּתָּפוּת גּוֹי1 חַיֶּיבֶת בִּבְכוֹרָה וְכִי אִיצְטְרִיךְ קְרָא לְמִישְׁרֵי בְּגִזָּה וַעֲבוֹדָה.

Rather, everyone agrees that the term “your ox” comes to exclude a woman’s firstborn son, from whom it is permitted to derive benefit. When they disagree, it is with regard to the term “your flock.” As Rabbi Yehuda conforms to his line of reasoning, as he says that an animal that is owned in partnership with a gentile is obligated in a firstborn, i.e., subject to the requirement that its owner count its offspring as a firstborn, and therefore the verse was necessary to permit shearing and using the animal for labor.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
מיוחס לר׳ גרשוםמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכי איצטריך קרא לר׳ יהודה למישרא שותפין דעובד כוכבים בגיזה ועבודה לאחר שנתן חצי דמיו לכהן:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא צריך לומר כי דכולי עלמא [לדעת הכל] ״שורך״למעוטי [למעט] בכור אדם הוא דאתא [שבא], שמותר בהנאה. כי פליגי [כאשר נחלקו] הרי זה ״בצאנך״, שר׳ יהודה הולך לטעמיה [לטעמו, לשיטתו], שאמר: שותפות גוי חייבת בבכורה, וכי איצטריך קרא [וכאשר הוצרך המקרא] הרי זה למישרי [להתיר אותו] בגזה ועבודה.
Rather, everyone agrees that the term “your ox” comes to exclude a woman’s firstborn son, from whom it is permitted to derive benefit. When they disagree, it is with regard to the term “your flock.” As Rabbi Yehuda conforms to his line of reasoning, as he says that an animal that is owned in partnership with a gentile is obligated in a firstborn, i.e., subject to the requirement that its owner count its offspring as a firstborn, and therefore the verse was necessary to permit shearing and using the animal for labor.
מיוחס לר׳ גרשוםמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) ור׳וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר שׁוּתָּפוּת גּוֹי1 פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה וּלְעִנְיַן גִּזָּה וַעֲבוֹדָה לָא אִיצְטְרִיךְ קְרָא כִּי אִיצְטְרִיךְ קְרָא לְפֶטֶר חֲמוֹר.

And Rabbi Shimon holds that an animal owned in partnership with a gentile is exempt from its offspring being counted a firstborn, and therefore with regard to shearing and labor, no verse was necessary. Rather, the verse was necessary to exclude the case of a firstborn donkey from the prohibition against shearing and working the firstborn animal.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
מיוחס לר׳ גרשוםמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ור׳ שמעון סבר שותפין דעובד כוכבים פטורה לגמרי ולמישרי גיזה ועבודה בשותפות לא איצטריך קרא כי איצטריך לגיזה פטר חמור וה״ה לעבודה דשרי בהנאה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ור׳ שמעון סבר [סבור]: שותפות גוי פטורה מן הבכורה לגמרי, ולענין היתר גזה ועבודה במקרה כזה, ממילא לא איצטריך קרא [הוצרך המקרא]. אלא כי איצטריך קרא [כאשר הוצרך המקרא] למעט מאיסור גיזה ועבודה הרי זה לפטר חמור.
And Rabbi Shimon holds that an animal owned in partnership with a gentile is exempt from its offspring being counted a firstborn, and therefore with regard to shearing and labor, no verse was necessary. Rather, the verse was necessary to exclude the case of a firstborn donkey from the prohibition against shearing and working the firstborn animal.
מיוחס לר׳ גרשוםמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) בִּשְׁלָמָא לר׳לְרַבִּי יְהוּדָה הַיְינוּ דִּכְתִיב צֹאנֶךָ וְשׁוֹרֶךָ אַטּוּ צֹאנֶךָ אֶלָּא לְרַבִּי שִׁמְעוֹן שׁוֹרֶךָ וְצֹאנֶךָ לְמָה לִי קַשְׁיָא.

The Gemara asks: Granted, according to the opinion of Rabbi Yehuda, this is the reason that the term “your flock” is written, and not simply the word flock. It excludes sheep that are owned in partnership with a gentile. And with regard to the term “your ox,” the word ox alone is sufficient to exclude a woman’s firstborn son from the prohibition; and the verse employed the term “your ox” because of the term “your flock,” so that the two would be stylistically similar. But according to the opinion of Rabbi Shimon, who derives from the term “your flock” that a firstborn donkey is not included, writing the terms flock and donkey alone would suffice. Why do I need the terms “your ox” and “your flock”? The Gemara concludes: This is difficult.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בשלמא לר׳ יהודה דמוקים לה למעוטי דשותפין דעובד כוכבים דפטר בגיזה ועבודה היינו דכתיב צאנך כלומר שלך ולא שלך ושל אחרים ואגב דאיצטריך למכתב צאנך ולא צאן כתיב נמי שורך אטו דכתיב צאנך דבשור סגיא למעוטי בכור אדם אלא כתב שורך אטו צאנך:
אלא לר׳ שמעון – דלא ממעט שותפות שורך וצאנך למה לי בבכור שור ובבכור צאן סגיא קשיא:
בשלמא לרבי יהודה – דדריש צאנך ולא של שותפות עובד כוכבים.
היינו דכתיב צאנך – דמשמע המיוחד לך ולא כתב צאן סתמא. ושורך אע״ג דמצי למיכתב בבכור שור ומימעט נמי בכור אדם מיניה אפי׳ הכי אטו צאנך כתב שורך.
ה״ג: היינו דכתיב צאנך ושורך אטו צאנך אלא לר״ש לכתוב שור וצאן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים עוד: בשלמא [נניח] לר׳ יהודה, היינו דכתיב [זהו שנאמר] ״צאנך״, ולא ״צאן״ — למעט צאן שאינו לגמרי שלך, שיש לגוי שותפות בו. ומה שנאמר ״שורך״ למעט בכור אדם, ואף שיכול היה למעטו גם אם היה כתוב רק ״שור״, הוזכר בלשון ״שורך״ אטו [משום] ״צאנך״, כדרכו של הכתוב. אלא לר׳ שמעון, שלמד מ״צאנך״ למעט פטר חמור, ולא למעט בכור של שותפות, אם כן ניתן לכתוב ״שור״ ו״צאן״, ״שורך״ ו״צאנך״ למה לי? ומעירים: אכן קשיא [קשה] הדבר.
The Gemara asks: Granted, according to the opinion of Rabbi Yehuda, this is the reason that the term “your flock” is written, and not simply the word flock. It excludes sheep that are owned in partnership with a gentile. And with regard to the term “your ox,” the word ox alone is sufficient to exclude a woman’s firstborn son from the prohibition; and the verse employed the term “your ox” because of the term “your flock,” so that the two would be stylistically similar. But according to the opinion of Rabbi Shimon, who derives from the term “your flock” that a firstborn donkey is not included, writing the terms flock and donkey alone would suffice. Why do I need the terms “your ox” and “your flock”? The Gemara concludes: This is difficult.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) אָמַר רַבָּה וּמוֹדֶה ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן הלְאַחַר עֲרִיפָה שֶׁהוּא אָסוּר.

§ Rabba says: And Rabbi Shimon concedes that even if it is permitted to derive benefit from a firstborn donkey that was not redeemed, following the breaking of its neck in fulfillment of the verse: “And you shall redeem every firstborn donkey with a lamb, and if you do not redeem it, then you shall break its neck” (Exodus 13:13), it is forbidden to derive benefit from its carcass.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לאחר עריפה – שערפו בקופיץ שאסור בהנאה:
אמר רבא גרסינן.
לאחר עריפה – אם לא פדאו וערפו כדינו.
אסור – להאכילו לכלבו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב ועוד באותו ענין אמר רבה: אף שלדעת ר׳ שמעון, פטר חמור שלא נפדה מותר בהנאה, ומודה ר׳ שמעון לאחר עריפה, שנאמר בו: ״ואם לא תפדה וערפתו״ (שמות יג, יג)שהוא אסור בהנאה.
§ Rabba says: And Rabbi Shimon concedes that even if it is permitted to derive benefit from a firstborn donkey that was not redeemed, following the breaking of its neck in fulfillment of the verse: “And you shall redeem every firstborn donkey with a lamb, and if you do not redeem it, then you shall break its neck” (Exodus 13:13), it is forbidden to derive benefit from its carcass.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) מַאי טַעְמָא גָּמַר עֲרִיפָה עֲרִיפָה מֵעֶגְלָה עֲרוּפָה.

What is the reason for this ruling? He derives this halakha by a verbal analogy between the expression: “Breaking the neck,” stated here, and the expression: “Breaking the neck,” stated in the case of the heifer whose neck is broken by the Elders of the city due to a unresolved murder (see Deuteronomy 21:1–9). Just as it is forbidden to derive benefit from the heifer after its neck is broken, so too is it prohibited to derive benefit from a firstborn donkey that was not redeemed following the breaking of its neck.
מיוחס לר׳ גרשוםמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מעגלה ערופה מה עגלה ערופה אסור בהנאה דאתיא שם שם מן ותמת שם דאסורה בהנאה כמת:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי טעמא [מה הטעם]? היכן מקור הדברים בכתוב? גמר [למד] ר׳ שמעון בגזירה שווה עריפה עריפה מעגלה ערופה, שכדין עגלה ערופה שנאמר בה לשון עריפה (דברים כא, ד), והיא אסורה מאותה שעה בהנאה, כן דין פטר חמור שמצוה לעורפו.
What is the reason for this ruling? He derives this halakha by a verbal analogy between the expression: “Breaking the neck,” stated here, and the expression: “Breaking the neck,” stated in the case of the heifer whose neck is broken by the Elders of the city due to a unresolved murder (see Deuteronomy 21:1–9). Just as it is forbidden to derive benefit from the heifer after its neck is broken, so too is it prohibited to derive benefit from a firstborn donkey that was not redeemed following the breaking of its neck.
מיוחס לר׳ גרשוםמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) אָמַר רָבָא מְנָא אָמֵינָא לֵיהּ דְּתַנְיָא הָעׇרְלָה ווְכִלְאֵי הַכֶּרֶם וְשׁוֹר הַנִּסְקָל וְעֶגְלָה עֲרוּפָה וְצִיפּוֹרֵי מְצוֹרָע וּפֶטֶר חֲמוֹר וּבָשָׂר בְּחָלָב כּוּלָּן מִטַּמְּאִין טוּמְאַת אוֹכָלִין.

Rava said: From where do I say that this is the opinion of Rabbi Shimon? As it is taught in a baraita (Tosefta, Okatzin 3:12): The fruit of a tree during the first three years after its planting [orla], and diverse kinds in a vineyard, and the flesh of an ox that was to be stoned for killing or copulating with a person but was slaughtered instead, and that of a heifer whose neck was to be broken but was slaughtered instead, and of the birds offered by a leper (see Leviticus 14:4–7), and of a firstborn donkey whose neck was broken, and meat cooked together with milk, are all susceptible to the ritual impurity of food, despite the fact that their consumption is forbidden.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושור הנסקל – ששחטו לאחר שנגמר דינו דאי נסקל הוה מטמא טומאה חמורה נבלה בכזית:
ועגלה ערופה – ששחטה לאחר ירידתה לנחל איתן:
ופטר חמור כדאמרינן השוחט בהמה טמאה לעובד כוכבים ועדיין היא מפרכסת מטמא טומאת אוכלין משום דמחשבה דשחיטה מכשיר לטמא טומאת אוכלין וכשמתה מטמא טומאה חמורה בכזית כדין נבלת בהמה טמאה שמתה:
כולן מטמאין טומאת אוכלין – כדאמרן אע״ג דאיסורי הנאה נינהו:
עגלה ערופה – אסורה בהנאה משום דכתיב (דברים כא) שם שם תהא קבורתה.
ושור הנסקל – ששחטו לאחר שנגמר דינו דלא ירדה בו טומאת נבילות. ועגלה ערופה ששחטה לאחר ירידתה לנחל איתן דקי״ל דהיא אוסרתה.
ציפורי מצורע – אסורין בהנאה במסכת קדושין (דף נז.).
ופטר חמור – ששחטו ועדיין מפרכס שלא ירד לטומאת נבילה אבל אם נגע בו שרץ מטמא טומאת אוכלים שאם חזר ונגע באוכלים אחרים מטמאים אע״פ שמפרכס דאמר בהעור והרוטב (חולין קיז:) השוחט בהמה טמאה לעובד כוכבים ומפרכסת מטמאה טומאת אוכלים דמהניא לה שחיטת ישראל למהוי מחשבה הואיל ושחיטה דכוותה חזיא לה בבהמה טהורה. אי נמי אפילו ערפו ממש דנבילה היא ואיכא למימר בהם טומאת אוכלים כגון דאיכא פחות מכזית מינייהו דלא חזי לטומאת נבילות מיצטרף בהדי פחות מכביצה אוכלין ומשלימו לכביצה.
כולן מטמאין טומאת אוכלין – אם נגע בהו טומאה ואע״ג דאינהו גופייהו אסירי מהניא להו להכי שאם נגעו באוכלין אחרים מטמאין אותן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רבא: מנא אמינא ליה [מנין אני אומר אותה] שכך סבור ר׳ שמעון? דתניא [ששנויה ברייתא]: הערלה וכלאי הכרם, ובשר שור הנסקל, ובשר עגלה ערופה, ובשר ציפורי מצורע, ובשר פטר חמור, ובשר בחלב, למרות שהם אסורים בהנאה, ואינם ראויים לאכילה — כולן מטמאין טומאת אוכלין.
Rava said: From where do I say that this is the opinion of Rabbi Shimon? As it is taught in a baraita (Tosefta, Okatzin 3:12): The fruit of a tree during the first three years after its planting [orla], and diverse kinds in a vineyard, and the flesh of an ox that was to be stoned for killing or copulating with a person but was slaughtered instead, and that of a heifer whose neck was to be broken but was slaughtered instead, and of the birds offered by a leper (see Leviticus 14:4–7), and of a firstborn donkey whose neck was broken, and meat cooked together with milk, are all susceptible to the ritual impurity of food, despite the fact that their consumption is forbidden.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כּוּלָּן אֵין מִטַּמְּאִין טוּמְאַת אוֹכָלִין וּמוֹדֶה ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּבָשָׂר בְּחָלָב שֶׁמְּטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכָלִין הוֹאִיל וְהָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר.

Rabbi Shimon says: All of them are not susceptible to the ritual impurity of food, since they are all items from which deriving benefit is prohibited and are therefore not considered food. And Rabbi Shimon concedes with regard to meat cooked together with milk that it is susceptible to the impurity of food, since both the meat and the milk had a period of susceptibility to contracting impurity before they were cooked together.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ שמעון אומר כולן [אין] מטמאין טומאת אוכלין הואיל דאסור בהנאה ולא היתה להן שעת הכושר (לעגלה) [לערלה] ושור ועגלה וצפרין אמרינן הבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה חוץ מבשר בחלב אע״ג דאסור בהנאה מטמא טומאת אוכלין הואיל והיתה לו שעת הכושר קודם שנתערב ונתבשל:
כולן אין מטמאין – הואיל ואסורין בהנאה.
שעת הכושר – קודם בישול.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ שמעון אומר: כולן אין מטמאין טומאת אוכלין. ומודה ר׳ שמעון בבשר שנתבשל בחלב שמטמא טומאת אוכלין, למרות שהוא אסור בהנאה, הואיל והיתה לו לבשר ולחלב שעת הכושר ליטמא בטומאת אוכלים, שהיה ראוי לאכילה קודם שנתבשל.
Rabbi Shimon says: All of them are not susceptible to the ritual impurity of food, since they are all items from which deriving benefit is prohibited and are therefore not considered food. And Rabbi Shimon concedes with regard to meat cooked together with milk that it is susceptible to the impurity of food, since both the meat and the milk had a period of susceptibility to contracting impurity before they were cooked together.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) וְאָמַר רַבִּי אַסִּי א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מ״טמַאי טַעְמָא דר״שדְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דִּכְתִיב {ויקרא י״א:ל״ד} מִכׇּל הָאוֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל אוֹכֶל שֶׁאַתָּה יָכוֹל לְהַאֲכִילוֹ לַאֲחֵרִים קָרוּי אוֹכֶל שֶׁאִי אַתָּה יָכוֹל לְהַאֲכִילוֹ לַאֲחֵרִים אֵינוֹ קָרוּי אוֹכֶל

And Rabbi Asi says that Rabbi Yoḥanan says: What is the reason for the opinion of Rabbi Shimon that an item from which deriving benefit is prohibited is not susceptible to the impurity of food? It is as it is written: “All food therein that may be eaten [ha’okhel asher ye’akhel], that on which water comes, shall be impure” (Leviticus 11:34). The use of the Hebrew root alef, khaf, lamed twice in this phrase indicates that specifically food that you are able to feed to others, i.e., gentiles, is called food with regard to susceptibility to the impurity of food. But food that you are not able to feed to others is not called food. Therefore, an item from which deriving benefit is prohibited and which one is consequently forbidden to feed to gentiles is not considered food in this context.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואמר רב אסי מ״ט דר׳ שמעון – דאמר כולן אין מטמאין טומאת אוכלין דאוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים הן אפילו לעובדי כוכבים דאסור בהנאה ואינן קרויין אוכל:
לאחרים – לעובדי כוכבים דאינו אסור בהנאה.
מכל האוכל אשר יאכל אוכל שיכול להאכילו לאחרים קרוי אוכל – וא״ת פרק כסוי הדם (חולין פה.) פטרינן עוף טמא מכסוי לרבי שמעון גבי שחיטה שאינה ראויה מדכתיב ציד חיה או עוף אשר יאכל וגו׳ והא אוכל שאתה יכול להאכיל לאחרים הוא יש לומר התם חיה או עוף כתיב משמע דאתא למעוטי מינים טמאים שאין נאכלין לישראל ואף על גב שיכול להאכילן לאחרים אבל הכא מכל האוכל אשר יאכל משמע שפיר למעוטי שאין נאכל לאחרים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואמר ר׳ אסי אמר ר׳ יוחנן: מאי טעמא [מה הטעם] של ר׳ שמעון, שדבר האסור בהנאה אינו נטמא בטומאת אוכלים? דכתיב [שנאמר] בענין טומאת אוכלים: ״מכל האכל אשר יאכל וכו׳ יטמא״ (ויקרא יא, לד), והביטוי ״אשר יאכל״, שהוא מיותר לכאורה, בא ללמד כי רק אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים, גם אם הוא אסור לך באכילה — קרוי אוכל לענין זה, אבל דבר שאי אתה יכול להאכילו לאחריםאינו קרוי אוכל, ואיסורי הנאה — אסור להאכילם גם לאחרים.
And Rabbi Asi says that Rabbi Yoḥanan says: What is the reason for the opinion of Rabbi Shimon that an item from which deriving benefit is prohibited is not susceptible to the impurity of food? It is as it is written: “All food therein that may be eaten [ha’okhel asher ye’akhel], that on which water comes, shall be impure” (Leviticus 11:34). The use of the Hebrew root alef, khaf, lamed twice in this phrase indicates that specifically food that you are able to feed to others, i.e., gentiles, is called food with regard to susceptibility to the impurity of food. But food that you are not able to feed to others is not called food. Therefore, an item from which deriving benefit is prohibited and which one is consequently forbidden to feed to gentiles is not considered food in this context.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

בכורות ט: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים בכורות ט:, עין משפט נר מצוה בכורות ט: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום בכורות ט:, הערוך על סדר הש"ס בכורות ט:, רש"י בכורות ט:, תוספות בכורות ט:, מהרש"א חידושי הלכות בכורות ט:, פירוש הרב שטיינזלץ בכורות ט:

Bekhorot 9b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Bekhorot 9b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Bekhorot 9b, Attributed to R. Gershom Bekhorot 9b, Collected from HeArukh Bekhorot 9b, Rashi Bekhorot 9b, Tosafot Bekhorot 9b, Maharsha Chidushei Halakhot Bekhorot 9b, Steinsaltz Commentary Bekhorot 9b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144