×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מתני׳מַתְנִיתִין: מְבִיאִין עֵצִים מִן הַשָּׂדֶה מִן הַמְכוּנָּס וּמִן הַקַּרְפֵּף אפי׳אֲפִילּוּ מִן הַמְפוּזָּר אֵיזֶהוּ קַרְפֵּף כׇּל שֶׁסָּמוּךְ לְעִיר דִּבְרֵי ר׳רַבִּי יְהוּדָה ר׳רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כׇּל שֶׁנִּכְנָסִין לוֹ בְּפוֹתַחַת וַאֲפִילּוּ בְּתוֹךְ תְּחוּם שַׁבָּת.:
MISHNA: One may bring wood chopped from a tree the previous day from an unfenced field, but only from that which has been gathered into a pile before the Festival for the purpose of using it for kindling. However, scattered wood is muktze and may not be handled. And if one brings wood from a karpef used for storage, he may bring even from the scattered wood, as it is considered a guarded courtyard rather than a field, and one does not remove even scattered items from his mind if they are stored inside such an enclosure. The mishna explains: What is a karpef? It is any enclosure that is near a city, but if it is far from a city, it is considered a field; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: Any fenced place into which one can enter only with a key is a karpef, even if it is located at a distance from a city, provided that it is within the Shabbat limit.
קישוריםר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יר״י מלונילרשב״ארא״הבית הבחירה למאירימיוחס לשיטה מקובצתפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ מביאין עצים מן השדה מן המכונס ומן הקרפף אפילו מן המפוזר.
{בבלי ביצה לא ע״א} מביאין עצים מן השדה מן המכונס וכו׳1. אמ׳ רב יהודה אמר שמואל אין מביאין עצים אלא מן המכונסים שבקרפיף2 והאנן תנן מן הקרפיף ואפילו מן המפוזר3 מתניתין יחידאה היא דתניא4 אמר ר׳ שמעון בן אלעזר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המכונסין שבקרפיף שמביאין ועל המפוזרין שבשדות שאין מביאין5 לא נחלקו אלא6 על המפוזרים שבקרפף ועל7 המכונסין שבשדות שבית שמאי אומ׳ אין מביאין ובית הלל אומ׳ מביאין8. אמר רבא עלי קנים ועלי גפנים אע״ג דמכנפי ומותבי כיון דמדלי9 להו10 זיקא ומבדר11 להו כמפוזרין12 דאמו ואסורין ואי מנח13 מנא עליהו14 מאיתמל שפיר דאמי:
אי זה הוא קרפיף כל
שהוא סמוך לעיר וכו׳. איבעיא להו ר׳ יוסי לקולא קאמר דקאמר ר׳ יהודה15 כל שסמוך16 לעיר והוא דאית ליה פותחת ואתא ר׳ יוסי למימר כיון דאית ליה פותחת אפילו בתוך התחום נמי או דילמא לחומרא קאמר דקאמר ר׳ יהודה אי זה הוא קרפיף כל שסמוך לעיר בין אית ליה פותחת בין לית ליה פותחת ואתא ר׳ יוסי למימר דוקא דאית ליה פותחת הא לית ליה פותחת [אפילו]⁠17 סמוך לעיר נמי לא ופשטנה דר׳ יוסי לקולא קאמר והילכתא כותיה:
{משנה ביצה ד:ג} מתני׳ אין מבקעין עצים מן הקורות ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב18 אין19 מבקעין לא בקרדום ולא במגל ולא במגירה20 אלא בקופיס21 בית שהוא מלא22 פירות סתום23 ונפחת נוטל ממקום הפחת ר׳ מאיר אומר אף פוחת לכתחלה ונוטל24:
1. מן המכונס וכו׳: כ״י קולומביה, דפוסים.
2. שבקרפיף: כ״י נ: ״בקרפף״.
3. המפוזר: כ״י נ: ״המפוזרין״.
4. דתניא: דפוסים: דתנן.
5. על המכונסין שבקרפיף שמביאין ועל המפוזרין שבשדות שאין מביאין: וכן בתוספתא יום טוב (ג:ח). דפוסים: על המפוזרים שבשדה שאין מביאין ועל המכונסין שבקרפף שמביאין, וכן בר״ח.
6. לא נחלקו אלא: דפוסים: על מה נחלקו, כבתוספתא שם.
7. המפוזרים שבקרפף ועל: וכן בתוספתא. חסר בכ״י א.
8. אין מביאין, מביאין: כלשון המשנה. דפוסים: לא יביא, יביא, כבתוספתא. בכ״י נ, כ״י קולומביה בקיצור בלבד: ״וכו׳⁠ ⁠״.
9. דמדלי: וכן כ״י נ, דפוסים, ר״ח. גז גטו, כ״י קולומביה: ״דלא מדלי״.
10. להו: וכן גז, כ״י נ, כ״י קולומביה, ר״ח. גטו: ״להון״. דפוסים: בהו.
11. ומבדר: דפוסים: ומבדרת.
12. כמפוזרין: כ״י נ: ״למפוזרין״.
13. מנח: כ״י נ: ״אנח״ (כבר״ח: ״אתנח״).
14. מנא עליהו: גז: ״עילויהו מנא״, כבר״ח.
15. ר׳ יוסי...יהודה: לשון הסוגיא כפי שנמצא בר״ח ומעט כי״י תלמוד.
16. שסמוך: כ״י נ: ״הסמוך״, כבמשנה שם.
17. אפילו: גז, גטו, כ״י נ, כ״י קולומביה, דפוסים. כ״י א: ״ואפילו״.
18. ביום טוב: אינו במשנה, חסר ב-גטו, וחסר ב-גז לפני הגהה, וכן ברמב״ם פיהמ״ש.
19. אין: וכן גז, כ״י נ. כברמב״ם פיהמ״ש. גטו, דפוסים: ״ואין״.
20. במגירה: וכן גז, גטו, ר״ח, וכן מנוקד ברמב״ם פיהמ״ש: ״במגִרָה״. כ״י נ, דפוסים: ״במגרה״.
21. בקופיס: וכן ב-גז, גטו, כ״י נ, רמב״ם פיהמ״ש, ובכתבי יד מזרחיים של משנה תורה (בכורים יב:ז). דפוסים: בקופיץ.
22. שהוא מלא: גטו: ״שמלא״.
23. סתום: גטו: ״וסתום״, כרמב״ם פיהמ״ש. חסר בר״ח.
24. אין מבקעין לא...ונוטל: גז לפני הגהה מקוצר: ״כול׳⁠ ⁠״, והושלם בגליון.
ערך קרפף
קרפףא(עירובין נז.) נותנין קרפף לעיר. (ביצה לא.) מן הקרפף ואפילו מן המפוזר פירוש מקום שמיקף מחיצות בלא קירוי כמו חצר:
א. [פערצוימטער ארט.]
מתני׳ מביאין עצים – התלושים מן השדה שבתוך התחום ביו״ט.
מן המכונס – אם כנסו מערב י״ט דגלי דעתיה דעלייהו סמיך ואינו מוקצה אבל המפוזרין מוקצין.
ומן הקרפף – שהוא משתמר ומוקף סביב אפילו מפוזרים שבו לא הקצה מדעתו.
סמוך לעיר – ממש.
אפילו בתוך תחום שבת – בסופו.
[משנה] ד. ומביאים עצים תלושים מן השדה, שבתוך התחום, ביום טוב, או אפילו חוץ לתחום אם עירב ערובי תחומים.
(ו)⁠מן המכונס, אם כנסן מערב יום טוב, דגלי דעתיה עליהו דלהסק קיימי ואינו מוקצה, אבל המפוזרין מוקצין הן, דמתוך שהן רחוקים וגם צריך לכנסם גלי דעתיה דלא בעי להו לצורך יום טוב.
ומן הקרפף, שהוא סמוך לעיר, פי׳ תוך שבעים אמה ושירים, ומשתמר שהוא מוקף סביב, אפילו מפוזרין שבו לא הקצה מדעתו, ולדעת ר׳ יוסי כיון שנכנסין בו בפותחות ששמור הוא ועין בעל הבית עליהן לשמרן במפתח, בלי ספק שלא הוקצו מדעתו, אף על פי שהן רחוק כל כך שהן קרוב לאלפים אמה חסר אחת מן העיר, ובגמרא מוכח דלר׳ יוסי לא צריך פותחת אם היה סמוך לעיר היינו תוך שבעים אמה ושירים, וסגי בפותחת אף על פי שרחוק הוא מן העיר, ובלבד תוך התחום שאינו חוץ לתחום, אבל חוץ לתחום אף על פי שערב ערובי תחומין לא סגי ליה בפותחת, ובעינן שיהיה מכונס ולא מפוזר, ולר׳ יהודה בעי תרתי סמוך לעיר ופותחת.
מתני׳: ומן הקרפף אפילו מן המפוזר. ואיכא למידק דהא (תניא) [תנן] לקמן (ביצה לג.) וחכמים אומרים מגבב משלפניו ומדליק, אלמא אף בחצר לא התירו אלא מלפניו הא מן המפוזר לא וכל שכן מן הקרפף. ויש לומר דהתם בקסמין קטנים שאין דעתו עליהם כל שמפוזרים אפילו בחצר, אבל הכא בעצים גדולים דדעתו עליהם לפיכך מותר אפילו מן המפוזרים ואפילו מן הקרפף.
1ומביאין עצים מן השדה מן המכונס ומן הקרפף אפילו מן המפוזר – אבל מפוזר שבשדות לא וטעמא דמילתא משום דודאי כאן וכאן מגבב חייב משום מעמר אלא דביום טוב מותר. אבל שבשדות אין דרך בני אדם לגבב בהם לצורך בני יומן אנא לימים אחרים ולפיכך אסרו. ובגמרא אסרינן כל שבמפוזר דסברינן אין דרך גבוב ליומו ולשעתו ביום טוב שצריך לו למהר סעודתו כדי להרבות בשמחה ואפילו במכונס שבשדות אסרינן דמיחלף במגבב כיון דבשדות לא התירו אלא במכונס שבקרפף דהוה ליה כעצים שברשותו והכי הילכתא דאין מותר אלא מכונסין שבקרפף כדאיתא בגמרא ודאסרינן לקמן קיסמין שבחצר שלא להדליק ההיא אפילו לתנא דמתניתין {דשרי}⁠2 גבוב דקרפף, במפוזרין דקיסמין שאני דבטלין אגב חצר, והיינו דקתני עלה לפי שאינו מן המוכן.
איזהו קרפף? כל שסמוך לעיר, דברי ר׳ יהודה – נראין דברים תוך עיבורה.
ר׳ יוסי אומר כל שנכנסין לו בפותחת ואפילו בתוך תחום שבת.
1. ביאור זה והבאים לאחריו על משנה זו מופיע בכ״י בהמ״ל 8728 לאחר הביאור לדף כ״ט: ״מתחילין בערימת התבן״ והביאור לדף ל׳: ״ואין מביאין עצים״, וכהמשך לדברי המשנה שם.
2. כן צ״ל. בכ״י בהמ״ל 8728: ״דאסרי״.
המשנה השלישית והכונה לבאר בה שיש דברים שאסור להשתמש בהן אף לצורך אוכל נפש מחמת איסור מוקצה ואמר על זה שמביאין ביו״ט מן השדה שבתוך התחום עצים תלושים שבו ובלבד מן המכונסין שכבר כנסם במקום אחד קודם יום טוב שמאחר שכנסם גלה בדעתו שלא הקצם מדעתו אבל לא מן המפוזרין שבשדה מפני שמוקצין הם מן הדעת וביאר אח״כ שמביאין מן הקרפף והוא רחבה גדולה המוקפת שלא לשום דירה עצים תלושים שבו אפילו מן המפוזרין מאחר שהקרפף מוקף הוא ומקום המשתמר הרי הן כמכונסין ואיזהו קרפף פירוש לא על עצמו של קרפף הוא שואל מה הוא שכבר נודע שהקרפף הוא רחבה המוקפת שלא לשם דירה אלא באיזה קרפף אתה מתיר מפוזרין שבו ופירש ר׳ יהודה כל שסמוך לעיר ולא פירש סמיכות זה כמה ושמא תאמר כל שהוא תוך התחום הרי חוץ לתחום אין מביאין ביום טוב דא״כ בתוך התחום אתה צריך לשער רחוק וקרוב ויראה לי שכל שהוא בין הגנות הסמוכות לעיר נקרא סמוך ויש שמפרשים בה שבעים אמה ושירים ולא יראה לי כן שזה מכלל העיר הוא ואינו נקרא סמוך ואמר ר׳ יוסי שאם יש לו פותחת ר״ל שיהיו נכנסין בו במפתח אפילו הוא באמה אחרונה של תחום מותר:
ומשנה זו אינה הלכה ופסקנו בגמרא שהשדה אף מכונס שבו אין מביאין והמפוזר אף מן הקרפף אין מביאין וא״כ אין מביאין אלא מן המכונסין שבקרפף ודבר זה אף בשבת כן שאף ר׳ שמעון מודה בו והראיה שהרי שמואל אמרה בכאן והוא הוא שסובר כר׳ שמעון באחרון של שבת אלא שאפשר שאינו סובר כר׳ שמעון אלא בשבת וזו דוקא ביום טוב וכר׳ יהודה ועלי קנים ועלי גפנים ואפילו כנסם ואפילו בקרפף אין מביאין הואיל והרוח מפזרן תמיד הרי הן כמפוזרין ואם הניח כלי עליהם או איזה דבר שלא יפזרם הרוח מביאין:
ולענין קרפף הלכה שהדבר תלוי בפותחת וסמיכות לא מעלה ולא מוריד אחר שהוא בתוך התחום והילכך אין מביאין אלא מן המכונסין שבקרפף שיש לו פותחת ויש פוסקין סמוך אע״פ שאין לו פותחת או פותחת אע״פ שאינו סמוך:
ומחלוקת זו תלויה בביאור הסוגיא והוא שגדולי הרבנים גורסים איבעיא להו היכי קאמר ת״ק כל שסמוך לעיר והוא דאית לה פותחת דתרויהו בעינן ואתא ר׳ יוסי למימר כל שיש לו פותחת אע״פ שאינו סמוך והוא הדין לסמוך אע״ג דלית ליה פותחת דבחדא מינייהו סגיא או דילמא ר׳ יהודה לא בעי פותחת והוא הדין דלא מהניא והכל תלוי בסמיכות ור׳ יוסי תולה הכל בפותחת וסמיכות לא מעלה ולא מוריד ואין גורסין לקולא קאמר או לחומרא קאמר דהא האי בתרא לאו חומרא היא אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא והשיבו תא שמע מדקתני כל שנכנסי׳ בפותחת ואפילו בסוף התחום ואילו היה המחלוקת שזה תולה בסמיכות וזה בפותחת מה הוצרך לומר ואפילו בסוף התחום היה לו לומר ר׳ יהודה אומר כל שסמוך ור׳ יוסי אומר כל שבפותחת אלא ודאי ר׳ יהודה בעי תרתי ולא הזכיר פותחת משום דסתמיהו כלהו אית להו פותחת ואתיא ר׳ יוסי למימר כל שיש לו פותחת אפילו בסוף התחום והוא הדין לסמוך אע״ג דליכא פותחת אלא דמסתמא כלהו פותחת אית להו והלכה כר׳ יוסי ואין גורסין בה ועוד מאי אפילו וכן אין גורסין בה לקולא קאמר או לחומרא קאמר כדכתיבנא אלא סוף הגירסא אלא לאו שמע מינה ר׳ יוסי לקולא קאמר כלומר דבחדא סגיא ומ״מ י״מ היכי קאמר ת״ק איזהו וכו׳ כלומר דר׳ יהודה בעי תרתי ור׳ יוסי לא בעי אלא חדא ומיהו דוקא פותחת וסמוך לא מעלה ולא מוריד או דילמא דר׳ יהודה סמוך בעי ופותחת לא בעי ואיהו בעי פותחת ולא בעי סמוך שהסמיכות הואיל ובתוך התחום הוא אינו נחשב לכלום ומוכח ליה דר׳ יהודה תרתי בעי ור׳ יוסי סגי ליה בחדא ומיהו דוקא בפותחת ומה שאמ׳ הלכה כר׳ יוסי לקולא אינו נופל יפה לדעתם דהא לתרויהו לישני פותחת בעי דוקא אלא שפירושו כר׳ יוסי לקולא כלומר דר׳ יהודה בעי תרתי והוא לא בעי אלא חדא:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש בגמרא על משנה זו דבר שלא ביארנוהו בכלל פירושה:
המשנה הרביעית אין מבקעין עצים מן הקורות ולא מן הקורה שנשברה אין מבקעין לא בקרדום ולא במגל ולא במגרה ולא בקופיץ אמר הר״ם שיעור זו המשנה כן אין מבקעין מן צואר של קורות ולא מן הקורה שנשברה מערב יו״ט וכשהן מבקעין לא מבקעין עצים לא בקרדום ולא במגל וטעם אלו הדינין כלם כבר קדמו ונתבארו וקופיס הוא ברזל שמחתכין בו הבשר ואין ראוי לבקע עצים אלא בצד הקצר שהוא כמו החץ ונקרא זכרות והצד הרחב נקבות לפי שאין דרך בני אדם לבקע בו ויהיה שנוי:
אמר המאירי המשנה הרביעית והכונה לבאר בה מה שכיון בשלפניה ואמר על זה שאין מבקעין עצים מן הקורות ואנו סוברים עכשו שמצד טורח יתר הוא נאסר אלא שבגמ׳ שאלו על מה שאמרו בה אין מבקעין בקרדום והא אמרת רישא אין מבקעין כלל עד שהעלו בפירושה שלענין מוקצה נאמרה כלומר שאין מבקעין עצים מסואר הקורות והם קורות הסדורות לצורך בנין אע״פ שלא נתקעו בבנין עדין מאחר שהקצם לכך ולא מן הקורה שנשברה ביו״ט שלא תאמר הטעם בראש המשנה מטעם מוקצה שיש בו חסרון כיס אלא אפילו קורה שנשברה ביו״ט אע״פ שלהיסק היא עומדת אסור הואיל ומערב יו״ט לא נשברה אבל מבקעין מן הקורה שנשברה מערב יו״ט ואין חוששין לטורח ואע״פ שאפשר לו לעשות מערב יום טוב הואיל ואין אדם יודע מערב יו״ט כמה עצים צריכין לו ועוד שאף המבוקעות צריכות להתבקע לפעמים ביותר ובתלמוד המערב אמרו בשאין עליהם תאר כלי אבל יש עליהם תאר כלי אסור ומ״מ כשהם מבקעין אין מבקעין לא בקרדום ולא במגרה ולא במגל שכל אלו כלי אומן ודרך חול אלא בקפיץ והוא כלי שיש בו שני ראשים אחד רחב כעין קרדום ואחד קצר שאין דרכו בכך בחול ואף הקרדום יש בו שני ראשים אחד רחב ואחד צר אלא שהצד הרחב שבקפיץ קצר כצד הצר שבקרדום ומתוך כך נאמרו בגמרא שני לשונות הראשון הוא שאמרו על זו שבאיסור קרדום לא שנו אלא בנקבות שלו ר״ל צד הרחב אבל בזכרות ר״ל הצד הקצר מותר וקפיץ מותר בכל צדדיו שאף הרחב שבו הוא כצד הצר שבקרדום והקשה פשיטא דהא בקפיץ תנן דשרי וודאי אפילו בצד רחב שרי דאלמא קרדום נמי דהוה ליה זכרות דידיה כנקבות דקפיץ מותר מיהא בזכרותו ותירץ מהו דתימא הואיל וצד אחד שבו אסור נגזור הא אסור הא קמ״ל וללשון זה צד הצר שבקרדום מותר וקפיץ משני צדדיו מותר ובלשון אחרון שנו שמועה זו על היתר שבקפיץ כלומר לא שאנו דבקפיץ מותר אלא בזכרותו אבל בנקבותו אסור והקשה פשיטא דהא בקרדום תנן דאסור כלומר אף בצד הצר שבו וצד הצר שבו הוה ליה כרחב שבקפיץ ותירץ מהו דתימא הני מילי בקרדום שכלו נקבות אבל קפיץ הואיל ויש בו צד היתר הא מוכחא מילתא דאיכא שנוי ולישתרי בתרויהו קמ״ל ומה שאמרו אבל קפיץ וקרדום פירושו כלי שיש בו צד היתר וצד איסור ולדעת זה כל צד שבקרדום אסור ואף הקפיץ בצד רחב שבו וכן פסקוה גדולי הפוסקים ומשום דהלכה כלישנא בתרא ומ״מ נראה לי לפסוק כלישנא קמא וממה שאמרו בתלמוד המערב דבר ר׳ ינאי אמרין מבקעין בקרדום משום ר׳ אליעזר בן שמוע אמרו בית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין ובתוספות כתבו שהקרדומות שלנו הם כעין קפיץ ומותר לבקע בהם עצים ועצים דקים יש אוסרין בבקוען הואיל ואפשר להדליקם בלא בקוע ובתוספתא התירו על ידי שנוי והוא שאמרו לא יתן אדם אבן על גבי בקעת בשביל לשברה אבל מכניסה באור לשברה:
זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ולא נתחדש עליה דבר שלא ביארנוהו במשנה ומשנה זו כבר ביארנו בראש המסכתא שהיא שנויה לדעת ר׳ יהודה וגדולי הדור מתמיהין היאך לא אמרו שר׳ שמעון מודה בה שהרי זו ודאי אין אדם יושב ומצפה אימתי תשבר קורתו אלא באפשר בקורה רעועה או חדשה ולא נתקנה לבנין ושמא להסקה עומדת וכן כל כיוצא בזה:
מתני׳ ומביאין עצים מן השדה כו׳. וא״ת והא איכא משום מעמר כדאמרינן האי מאן דכניף מלחא ממלחתא חייב משום מעמר. וי״ל דאיסור מעמר אינו אלא במקום גידולו כמלחא ממלחתא ששם עושין המלח. והכא נמי כיון שהוא במקום שאין גדלין שם שרי.
גרסת הספרים איבעיא להו ר׳ יוסי לקולא קאי או לחומרא. לקולא קאמר דקאמר תנא קמא איזהו קרפף כל שסמוך לעיר והוא דאית ליה פותחת ואתא ר׳ יוסי למימר כיון דאית לה פותחת אפילו תוך תחום שבת. או דילמא ר׳ יוסי לחומרא קאמר דקאמר תנא קמא איזהו קרפף כל שסמוך לעיר בין דאית ליה פותחת בין דלית ליה פותחת ואתא ר׳ יוסי למימר דוקא דאית ליה פותחת אבל לית ליה פותחת אפילו סמוך לעיר נמי לא. תא שמע דקתני כו׳. ויש מקשין דלטעמא בתרא מאי חומרא איכא לר׳ יוסי דהא חדא משום חדא היא דלר׳ יהודה תליא בסמיכות ולר׳ יוסי תליא בפותחת. ולי נראה דאיפשר דר׳ יהודה אית ליה תרתי לקולא דכל שהוא סמוך לעיר בין אית ליה פותחת בין לית ליה אבל בתחום שבת דוקא בראית ליה פותחת. ור׳ יוסי מחמיר ובעי בין סמוך בין רחוק פותחת. אבל רש״י ז״ל לא גריס לא קולא ולא חומרא. ואסיקנא לגרסתו דר׳ יוסי תרתי לקולא קאמר מדקתני כל שנכנסין ולא קתני והוא שנכנסין מכלל דשמע לר׳ יהודה דבעי פותחת ודוקא סמוך לעיר ומהדר ליה איהו דכל שנכנסין בפותחת אפילו רחוק כמה מותר. דאי לא ליתני אם יש לו פותחת מאי כל דהא יש קרפף שאין בה פותחת. ומדתני ר׳ יוסי לישנא יתירא ואפילו תוך התחום שמעינן נמי מילתא אחריתא לקולא דלר׳ יוסי כל שהוא סמוך לעיר לא בעי פותחת. דאי לר׳ יוסי כולה מלתא תליא בפותחת ומה לי למימר ואפילו בתוך תחום שבת לימא סתמא כל שנכנסין לו בפותחת ותו לא ולישנא דכל אפילו רחוק משמע. אלא אשמעינן אגב אורחיה דהרחוק הוא גריעות ובהא בעינן פותחת אבל בסמוך לא. ונמצא דר׳ יהודה תרתי בעי סמוך ופותחת. ובנוסחי עתיקי גורסין כן שמע מינה תנא קמא תרתי בעי. אבל רש״י ז״ל פירש דר׳ יהודה לא בעי תרתי אלא לדידיה בסמיכות תליא מילתא בין אית ליה פותחת בין לית ליה. דאי ר׳ יהודה בעי פותחת והאי דלא אדכר ליה משום דסתם קרפף יש לה פותחת למה ליה לר׳ יוסי למדכר אפילו שיש פותחת דהא כולהו פותחת אית להו וליתני ר׳ יוסי אומר בתוך תחום שבת. אלא ודאי שמעיה לר׳ יהודה דאמר בין אית לה פותחת בין שאין לה פותחת. ומהדר ליה ר׳ יוסי דכל למי שיש לה פותחת אפילו רחוק כמה מותר. ולא נהיר דאם כן פשיט בעיין לחצאין ואיהו לא קא בעי הכין כפי הגרסא שהבאתי.
במשנה מביאין עצים מן השדה מן המכונס וכו׳ ופרש״י דבמכונס כיון דגלי דעתיה דעלייהו סמיך אינן מוקצה אבל מפוזרין מוקצה וכתב יש״ש על זה דלפ״ז ע״כ מתוקמא מתניתין כר״י בי״ט ומש״ה רוצה לפרש טעמא דמתניתין משום מגבב כמ״ש הר״ן ז״ל בשם מפרשים אחרים דמיחזי כמגבב מיהו כיון דמל׳ רש״י והתוס׳ לא משמע כן וסוגיא דשמעתין נמי משמע דטעמא דמתניתין משום מוקצה מדאמר רבא ואי אתנח מנא מאתמול עלייהו שפיר דמי ע״כ היינו כפירש״י משום דדעתיה עלויה דאי מטעמא דמגבב לא הוי מהני שפיר הא דאתנח מנא עלייהו מעי״ט א״כ לפ״ז צריך ליישב מה שדקדק מהרש״ל דלהאי פירושא הוי משמע דמתוקמא מתני׳ כר״י בי״ט וזה דוחק גדול אלא דלע״ד לא ידענא מי הכריחו למהרש״ל לומר כן דאדרבא הוי קשיא לי איפכא על פרש״י והתוס׳ דאפי׳ לר״י מה צד איסור מוקצה שייך כאן לאסור עצים מן המכונס דהא לא הוי מוקצה מחמת איסור לפי שיטתם ולבהמה שנתנבלה דאוסר ר״י נמי לא דמי כיון דבנבילה ודאי מאתמול לא הוי קיימי לכלבים וטעמא דר״י דאין מסיקין בשברי כלים היינו משום נולד ולא משום מוקצה משא״כ הכא לא שייך נולד ומוקצה דהא סתם עצים להסקה עומדין אע״כ דלרש״י והתוס׳ כיון שאין דרך להסיק בעצים אם לא שכנסן מתחילה לשם כך והכא כיון דלא אספן מאתמול הוי דמיא למדבריות דסוף מכילתין דדמיא לגרוגרות וצמוקין דאפילו ר״ש מודה בהו או אפשר דכל עצים מפוזרין על פני השדה ולא הניחם ליבשם לא אמרי׳ בהו סתם עצים להסקה הן עומדין אלא לבנין או לעשות מהם כלים סוף סוף יהיה מאיזה טעם שיהיה לא תליא הך מילתא בפלוגתא דר״י ור״ש כלל כן נ״ל בשיטת רש״י והתוס׳ ומה שיש לדקדק עוד בזה יבואר בסמוך:
בתוס׳ בד״ה מן הקרפף אפי׳ מן המפוזר תימא דהא הוי מעמר דהוי אב מלאכה וכו׳ עכ״ל. כ׳ הר״ן ז״ל על זה אפי׳ אי הוי אב מלאכה אפ״ה שרי מדאורייתא כיון שהוא באוכל נפש אלא דאפ״ה כתב ליישב שיטת המפרשים דמיחזי כמעמר לצורך מחר אלא דמלשון התוס׳ כאן שכתבו תימא הא הוי מעמר משמע דלא נחתו להך סברא והיינו משום דמשמע להו בפשיטות דמעמר בעצים לא מיקרי אוכל נפש בעצמו אלא מכשירי אוכל נפש ואם כן הוי מכשירין שאפשר לעשותם מאתמול דאפילו ר״י מודה דאסור וכמו שאבאר לקמן במשנה דאין מבקעין. ועוד נ״ל דסברת התוס׳ דאי הוי אב מלאכה ודאי הוי אסור אפי׳ באוכל נפש עצמו כמו כל המלאכות שקודם לישה דהא אפי׳ טחינה אסורה וקי״ל האי מאן דסלית סילתא חייב משום טוחן וכ״ש מעמר דמקמי טחינה הוא כדמשמע מל׳ רש״י בפ׳ כלל גדול (שבת דף ע״ד ע״ב) גבי האי מאן דעביד חלתא ע״ש ודו״ק:
א משנה מביאין עצים שנקצצו מבעוד יום מן השדה שאינה גדורה, דווקא מן המכונס, שאם היו כנוסים בערמה מערב יום טוב לצורך זה — מותר להביאם להיסק ביום טוב, אבל עצים מפוזרים הינם מוקצה ואסור להביא מהם. ואם מביא מן הקרפף (כעין חצר גדורה שבה מאחסנים דברים) — יכול להביא אפילו מן המפוזר, מפני שאינו כשדה אלא כחצר המשתמרת, שאין אדם מקצה מדעתו דברים המונחים בה, אפילו כשהם מפוזרים. ומסבירים: איזהו קרפףכל שסמוך לעיר, אבל אם רחוק מן העיר — נחשב כשדה, אלו דברי ר׳ יהודה. ר׳ יוסי אומר: כל מקום שהוא סגור בגדר שנכנסין לו בפותחת (במפתח) ואי אפשר להכנס בלא זה — הרי זה קרפף, ואפילו היה רחוק מן העיר. כל עוד הוא בתוך תחום שבת.
MISHNA: One may bring wood chopped from a tree the previous day from an unfenced field, but only from that which has been gathered into a pile before the Festival for the purpose of using it for kindling. However, scattered wood is muktze and may not be handled. And if one brings wood from a karpef used for storage, he may bring even from the scattered wood, as it is considered a guarded courtyard rather than a field, and one does not remove even scattered items from his mind if they are stored inside such an enclosure. The mishna explains: What is a karpef? It is any enclosure that is near a city, but if it is far from a city, it is considered a field; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: Any fenced place into which one can enter only with a key is a karpef, even if it is located at a distance from a city, provided that it is within the Shabbat limit.
קישוריםר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יר״י מלונילרשב״ארא״הבית הבחירה למאירימיוחס לשיטה מקובצתפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) גמ׳גְּמָרָא: אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל אאֵין מְבִיאִין עֵצִים אֶלָּא מִן הַמְכוּנָּסִין שֶׁבַּקַּרְפֵּף וְהָא אֲנַן תְּנַן מִן הַקַּרְפֵּף וַאֲפִילּוּ מִן הַמְפוּזָּרִים מַתְנִיתִין יְחִידָאָה הִיא.

GEMARA: Rav Yehuda said that Shmuel said: One may not bring wood except from the wood that was gathered in a karpef. The Gemara challenges: But didn’t we learn in the mishna: And from a karpef, even from scattered wood? The Gemara answers: The mishna follows an individual opinion.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותר״י מלונילרא״הבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב יהודה אמר שמואל אין מביאין עצים אלא מן המכונסים שבקרפף ואקשינן עליה והא אנן [תנן] מן הקרפף ואפילו מן המפוזרים שבקרפף [מתני׳ יחידאה היא] דתניא אמר ר׳ שמעון בן אלעזר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המפוזרים שבשדות כו׳ ור׳ נתן חולק עליו בתוספתא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ יחידאה היא – רבי שמעון בן אלעזר קאמר לה דאמר בית הלל הכי שרו ופליגי רבנן עליה.
מן הקרפף ואפילו מן המפוזר – תימה הא הוי מעמר דהוא אב מלאכה וי״ל דלא שייך עמור אלא במקום שגדילים שם כדמוכח בפרק כלל גדול (שבת דף עג:).
אלא מן המכונסים שבקרפף, דתרתי בעינן, קרפף, הוא משתמר ואינו מתיאש מהם, ומכונס, שהוא נוטל אותן עצים בלא טרח, ומאחר שהוא כן דעתו היה מערב יום טוב עליהן להסיקן.
(2-4) ומביאין עצים מן השדה. אמר רב יהודה אמר שמואל אין מביאין עצים אלא מן המכונסין שבקרפף והא אנן תנן מן הקרפף ואפילו מן המפוזרין מתניתין יחידאה היא דתניא אמר ר׳ שמעון בן אלעזר לא נחלקו וכו׳. אמר רבא עלי קנים ועלי גפנים אף על גב דמיכספי ומותבי כיון דמדלי להו זיקא מבדר להו דמו כמפוזרין – שהרוח מפזרתן בין ידיו בעוד שלוקט אותם ואי שרית ליה אתי ודאי לגבב אותם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב גמרא אמר רב יהודה אמר שמואל: אין מביאין עצים אלא מן העצים המכונסין שבקרפף. ומקשים: והא אנן תנן [והרי אנו שנינו במפורש במשנתנו] מן הקרפף ואפילו מן המפוזרים! ומשיבים: מתניתין יחידאה [משנתנו כדעת יחיד] היא ואין לסמוך עליה, לפי שממקור אחר אנו למדים שדעת הרבים לא היתה כן.
GEMARA: Rav Yehuda said that Shmuel said: One may not bring wood except from the wood that was gathered in a karpef. The Gemara challenges: But didn’t we learn in the mishna: And from a karpef, even from scattered wood? The Gemara answers: The mishna follows an individual opinion.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותר״י מלונילרא״הבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) דְּתַנְיָא א״ראָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר לֹא נֶחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל עַל הַמְפוּזָּרִים שֶׁבַּשָּׂדוֹת שֶׁאֵין מְבִיאִין וְעַל הַמְכוּנָּסִין שֶׁבַּקַּרְפֵּף שֶׁמְּבִיאִין עַל מָה נֶחְלְקוּ עַל הַמְפוּזָּרִין שֶׁבַּקַּרְפֵּף וְעַל הַמְכוּנָּסִין שֶׁבַּשָּׂדוֹת שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים לֹא יָבִיא וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים יָבִיא.

One may not rely on it, as is clear from a different source that the majority view is otherwise, as it is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Elazar said: Beit Shammai and Beit Hillel did not disagree with regard to wood scattered in fields that one may not bring it on a Festival to one’s house for kindling, nor with regard to wood gathered in a karpef that one may bring it. With regard to what did they disagree? It is with regard to scattered wood in a karpef and gathered wood in fields, as Beit Shammai say: He may not bring it, and Beit Hillel say: He may bring it. Although the lenient opinion with regard to gathered wood in a field is attributed to Beit Hillel, this is only according to the minority view of Rabbi Shimon ben Elazar. However, most Sages disagree and say that one may not bring wood from a field at all, even according to Beit Hillel.
רי״ףר״י מלונילרא״הבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

על המפוזרין שבשדות, דאיכא תרתי לגריעותא.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 2]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דתניא כן שנינו בברייתא], אמר ר׳ שמעון בן אלעזר: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על העצים המפוזרים שבשדות שאין מביאין אותם ביום טוב אל הבית לצורך הסקה, ועל העצים המכונסין בקרפף שמביאין. על מה נחלקועל המפוזרין שבקרפף ועל המכונסין שבשדות, שבית שמאי אומרים: לא יביא, ובית הלל אומרים: יביא. משמע שהיתר זה להביא מעצים מכונסים שבשדה הוא לשיטת בית הלל אבל רק כדעתו של תנא יחיד, ר׳ שמעון בן אלעזר, ורוב החכמים חלקו עליו וסוברים שמן השדה אסור להביא כלל, אפילו לדעת בית הלל.
One may not rely on it, as is clear from a different source that the majority view is otherwise, as it is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Elazar said: Beit Shammai and Beit Hillel did not disagree with regard to wood scattered in fields that one may not bring it on a Festival to one’s house for kindling, nor with regard to wood gathered in a karpef that one may bring it. With regard to what did they disagree? It is with regard to scattered wood in a karpef and gathered wood in fields, as Beit Shammai say: He may not bring it, and Beit Hillel say: He may bring it. Although the lenient opinion with regard to gathered wood in a field is attributed to Beit Hillel, this is only according to the minority view of Rabbi Shimon ben Elazar. However, most Sages disagree and say that one may not bring wood from a field at all, even according to Beit Hillel.
רי״ףר״י מלונילרא״הבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר רָבָא בעֲלֵי קָנִים וַעֲלֵי גְפָנִים אַף עַל גַּב דִּמְכַנְּפִי לְהוּ וּמוֹתְבִי כֵּיוָן דְּאִי מִדְּלֵי זִיקָא מְבַדַּר לְהוּ כִּמְפוּזָּרִים דָּמוּ וַאֲסוּרִין וְאִי אַתְנַח מָנָא מֵאֶתְמוֹל עֲלַיְיהוּ שַׁפִּיר דָּמֵי.:

Rava said: With regard to reed leaves and vine leaves, although they are gathered together and placed in the same spot, since if a wind comes it will scatter them, they are already considered scattered and are therefore prohibited. Given that they are likely to be scattered in the wind, one does not intend to use them. However, if one placed a vessel on them the day before to prevent their being scattered in the wind, it seems well and is permitted.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יר״י מלונילרשב״ארא״הבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רבא עלי קנים ועלי גפנים שבקרפף אף על גב דמכנפי ומותבי כיון דאי אתי זיקא מדלי להו ומבדר להו כמפוזרין דמו ואסירי ואי אתנח עלייהו מנא דלא ליבדרינהו זיקא שרו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כמפוזרין דמו – ואפילו לא פזרתן הרוח דמסתמא לא סמכה דעתיה סבר מבדר להו זיקא.
ואי אתנח מנא עלייהו – להכבידן שפיר דמי דסמכה דעתיה: רבי יוסי לקולא או לחומרא קאמר לא גרסינן דהא מלתיה דרבי יהודה נמי מבעיא לן היכי אתמר וה״ג אבעיא להו היכי קאמר כל הסמוך לעיר והוא דאית ליה פותחת ואתא ר׳ יוסי למימר כיון דאית ליה פותחת אפי׳ בתוך תחום שבת נמי או דלמא ה״ק כל שסמוך לעיר בין דאית ליה פותחת בין דלית ליה פותחת ואתא רבי יוסי למימר אפי׳ בתוך תחום שבת ודוקא דאית ליה פותחת אבל דלית ליה פותחת אפילו סמוך לעיר נמי לא תא שמע מדקתני רבי יוסי אומר כל שנכנסין לו בפותחת ואפילו בתוך תחום שבת ש״מ רבי יוסי תרתי לקולא קאמר והכי פי׳ היכי קאמר מתני׳ כל שסמוך לעיר והוא דאית ליה פותחת מפתח שמשתמר והאי דלא תנא ליה בהדיא משום דקא סבר סתמן יש להן פותחת ואסתם קרפיפות אמרה למלתיה ואתא רבי יוסי למימר כיון דאית ליה פותחת לא בעינן סמוך וממילא דאי לית ליה פותחת בעינן סמוך ואשתרי בהכי מדתלא שריותא בשאין סמוך בפותחת מכלל דסמוך בלא פותחת נמי שרי ומיקל בתרתי דרבי יהודה בעי תרוייהו ורבי יוסי סבר בחדא סגי באיזו שתהא שם.
ואי מנח מנא עליהו, שהניח כלי שהוא כבד עליהם ושוב אין הרוח מפזרתן.
גמרא: ואי אתנח מנא [מאתמול] עלייהו שפיר דמי. ואפילו בא הרוח ופזרן דאתמול דעתיה עלייהו.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 2]

ואי מנח מנא עלייהו שפיר דמי – שהרי לוקטן כאחת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה תרתי לקולא קאמר כו׳ ור׳ יהודה דלא בעי תרתי נמי מרישא דר׳ יוסי ש״מ מדנקט כל שנכנסין לה בפותחת כיון דכולהו פותחת אית להו הכי אבעי ליה למתני ר׳ יוסי אומר אפי׳ בתוך תחום שבת עכ״ל יראה דרש״י לא נחית הכא להך מלתא דודאי אצטריך למתני כל שנכנסין דאל״ה הוה איצטריך אפילו בתוך התחום לגופיה למשרי בפותחת ברחוק ולא לדיוקא למשרי בלא פותחת בסמוך כפרש״י ומנלן תרתי לקולא לר׳ יוסי אלא דאי משום הא מ״מ מלת פותחת לא ה״ל למתני אלא דהכי הל״ל כל הקרפיפות שנכנסין לו ואפי׳ בתוך תחום שבת וק״ל:
אמר רבא: עלי קנים ועלי גפנים, אף על גב דמכנפי להו ומותבי [אף על פי שאוספים אותם יחד ומושיבים, מניחים, אותם במקום אחד], כיון דאי מדלי זיקא מבדר להו [שאם תבוא הרוח תפזר אותם]כמפוזרים כבר דמו [נחשבים] הם ואסורין, שמתוך שחושש שמא יתפזרו מחמת הרוח לא סמכה דעתו עליהם. אולם ואי אתנח מנא [ואם הניח כלי] מאתמול עלייהו [עליהם] שלא יתפזרו ברוח — שפיר דמי [יפה הדבר], ומותר.
Rava said: With regard to reed leaves and vine leaves, although they are gathered together and placed in the same spot, since if a wind comes it will scatter them, they are already considered scattered and are therefore prohibited. Given that they are likely to be scattered in the wind, one does not intend to use them. However, if one placed a vessel on them the day before to prevent their being scattered in the wind, it seems well and is permitted.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יר״י מלונילרשב״ארא״הבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אֵיזֶהוּ קַרְפֵּף וְכוּ׳.: אִבַּעְיָא לְהוּ הֵיכִי קָאָמַר כׇּל שֶׁסָּמוּךְ לָעִיר וְהוּא דְּאִית לֵיהּ פּוֹתַחַת וַאֲתָא ר׳רַבִּי יוֹסֵי לְמֵימַר כֵּיוָן דְּאִית לֵיהּ פּוֹתַחַת אֲפִילּוּ בְּתוֹךְ תְּחוּם שַׁבָּת נָמֵי.

The mishna discussed the question: What is a karpef? Rabbi Yehuda states that it is any enclosure that is near a city, while in Rabbi Yosei’s opinion it is any fenced place into which one can enter only with a key, provided that it is within the Shabbat limit of a city. A dilemma was raised before the Sages: With regard to what case is the mishna speaking? Does Rabbi Yehuda mean to say that a karpef is any place that is near a city, provided that it has a key, otherwise it is not a karpef at all; and Rabbi Yosei comes to say: Since it has a key, even if it is not near a city, as long as it is within the Shabbat limit it is also considered a karpef? According to this understanding, Rabbi Yosei’s view is more lenient than that of Rabbi Yehuda.
ר׳ חננאלרי״ףתוספותרא״הבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איבעיא להו ר׳ יוסי לקולא קאמר דשמע ליה לר׳ יהודה דאמר איזהו קרפף כל שסמוך לעיר והוא דאית ליה פותחת. ובעי ר׳ יהודה תרתי סמוך לעיר ופותחת ואמר ליה ר׳ יוסי בחדא סגי כל שיש לו פותחת אפילו אינו סמוך לעיר אלא ברחוק בתוך התחום שבת שרי והיינו לקולא או דלמא ר׳ יהודה חדא בעי סמוך לעיר בלבד ואמר ליה ר׳ יוסי דבעי תרתי סמוך לעיר ופותחת והיינו לחומרא ופשטינא מדוקיא דמתניתין דקתני כל שנכנסין לו בפותחת נמצא דר׳ יהודה בעי תרתי ואמר ליה ר׳ יוסי כל שנכנסין לו בפותחת לא חיישינן ליה ואפילו הוא רחוק שרי דאי ס״ד ר׳ יהודה סמוך לעיר בלבד בעי ור׳ יוסי הוא דבעי תרתי אי הכי והוא שנכנסין לו בפותחת הוה ליה למיתני אלא שמע מינה לקולא שמע מינה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איבעיא להו היכי קאמר כל שסמוך לעיר והוא דאית ליה פותחת וכו׳ – אבל לא גרס ר׳ יוסי לקולא או לחומרא דא״כ משמע דמספקא ליה דרבי יוסי שמא הוא מחמיר יותר מת״ק ולא היא דהא במלתיה דרבי יהודה נמי מספקא ליה היכי אתמר אלא ה״ג היכי קאמר וכו׳ והכי פי׳ כל שסמוך לעיר וגם אית ליה פותחת ובעי רבי יהודה תרתי לחומרא דאע״ג דסמוך בעי פותחת והא דלא פי׳ בדבריו פותחת משום דקסבר סתם קרפיפות יש להן פותחת ואתא רבי יוסי למימר הואיל ואית להו פותחת ואפילו רחוק מן העיר נמי וא״כ שמעינן מדתלי טעמא דאינו סמוך שרי בפותחת מכלל דסמוך שרי אפילו בלא פותחת ותרתי לקולא קאמר רבי יוסי בסמוך בלא פותחת או באינו סמוך בפותחת או דלמא ר׳ יהודה סבר כל שסמוך בין אית ליה פותחת בין לית ליה פותחת שרי דקס״ד השתא דסתם קרפיפות לית להו פותחת ואתא ר׳ יוסי למימר דבעי פותחת אפילו בסמוך כ״ש ברחוק אבל סמוכה בלא פותחת אינה מועלת כלום ע״כ פרש״י והקשה השר מקוצי נהי דר׳ יהודה תלי טעמא בסמוכה דוקא אבל פותחת אינה מועלת כלום מ״מ לרבי יוסי אמאי לא דייק כדפי׳ לעיל ללישנא קמא דמדתלי רבי יוסי טעמיה דשרי בפותחת באינו סמוך מכלל דבסמוך מועיל בלא פותחת דהשתא ללישנא קמא דרבי יהודה דבעי תרתי קאמר דלרבי יוסי סגי בחדא כ״ש להאי לישנא דקאמר השתא דלרבי יהודה סגי בחדא בסמוך בלא פותחת ותירץ דע״כ לא מצינן למימר דרבי יוסי תרתי לקולא אית ליה בהאי לישנא כדאמר ללישנא קמא דהואיל ולהאי לישנא צ״ל דרבי יהודה לא קפיד אפותחת ולא ס״ל דסתם קרפיפות אית להן פותחת אלא כל שסמוך בין אית ליה פותחת בין לית ליה פותחת אם כן לא היה לרבי יוסי למתני כל שנכנסים וכו׳ אלא הכי הוה ליה למתני רבי יוסי אומר אם יש לו פותחת אפילו אם היה בסוף התחום שרי הא אם סמוך שרי בלא פותחת ומדנקט כל משמע דיש קרפיפות דאין להן פותחת רבי יוסי ודאי תלי טעמיה בפותחת דוקא בין סמוך בין רחוק אבל ללישנא קמא ניחא דמצינא לפרושי דרבי יוסי תרתי לקולא אמר וניחא לשון כל שנכנסין דמאי אמרת הוה ליה למתני אם יש לו פותחת אדרבה אי הוה קאמר הכי הוה משמע דרבי יהודה לא קמיירי בפותחת וליתא דעל כרחך רבי יהודה בפותחת איירי אבל ללישנא דכל שנכנסין לו בפותחת משמע דמיירי בפותחת שאם תמצי לומר דלא מיירי רבי יהודה בפותחת אם כן רבי יוסי אי אמר תרתי לקולא קשיא ליה דמאי כל דמשמע דאיירי רבי יהודה בפותחת אדרבה רבי יהודה לא מיירי בפותחת אלא הוה ליה למתני אם יש לו פותחת והכי משמע לקמן מתוך פירוש רש״י תא שמע מדקתני רבי יוסי וכו׳ דהכי משמע מדנקט רבי יוסי לישנא דכל הנכנסין ובסיפא דמלתיה אצטריך לסיים ואפילו בתוך תחום שבת ש״מ דרבי יוסי תרתי לקולא קאמר דאי רבי יוסי בפותחת תלי טעמיה דוקא ואפילו הוא סמוך בעי פותחת לא הוה ליה לסיומי ואפילו בתוך התחום אלא הכי הוה ליה למימר רבי יוסי אומר כל שנכנסין בה בפותחת דמאי אמרת דאצטריך לסיומי רבי יוסי אומר בתוך תחום שבת לטעמיה להתיר בפותחת אפילו רחוק מלישנא דכל הנכנסין נפקא וכו׳ דהכי קאמר כל הנכנסין בפותחת שרי אפילו ברחוק אמאי מסיים בדבריו אפילו בתוך תחום שבת אלא ש״מ דלא בעי לרחוק אלא דוקא למשרי שאינו רחוק
(5-7) אי זה קרפף כל שסמוך לעיר איבעיא להו ר׳ יוסי לקולא קאמר או לחומרא לקולא קאמר דקאמר ר׳ יהודה איזהו קרפף כל שסמוך לעיר והוא דאית ליה פותחת ואתא ר׳ יוסי למימר כיון דאית ליה פותחת אפילו בתוך התחום נמי או דילמא לחומרא קאמר דקאמר ר׳ יהודה איזהו קרפף כל שסמוך לעיר בין אית ליה פותחת בין לית ליה פותחת ואתא ר׳ יוסי למימר דוקא דאית ליה פותחת הא לית ליה פותחת אפילו סמוך לעיר נמי לא תא שמע דתנן ר׳ יוסי אומר כל שנכנסין לו בפותחת ואפילו בתוך התחום של שבת נמי ואם איתא והוא שנכנסין לו בפותחת מיבעי ליה שמע מינה ר׳ יוסי לקולא קאמר שמע מינה – הא דאיבעיא לן ר׳ יוסי לקולא קאמר הוא הדין דמיתליא הא דר׳ יהודה כדר׳ יוסי דאי דר׳ יוסי לקולא דר׳ יהודה לחומרא ואי דר׳ יוסי לחומרא דר׳ יהודה לקולא אלא נקטוה כדר׳ יוסי דהיא עיקר דקיימא לן כותיה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה איבעיא להו כו׳ והכי פי׳ כל שסמוך לעיר וגם אית ליה פותחת כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה אבעיא להו כו׳ והקשה השר מקוצי כו׳ דהשתא ללישנא קמא דר׳ יהודה דבעי תרתי כו׳ ותירץ דע״כ לא מצינן כו׳ ת״ש מדקתני ר״י כו׳ עכ״ל לפי שדברי התוספות שלפנינו מגומגמים בלשונות כפולות אמרתי לכתוב מה שנראה לנו מדבריהם כפי מה שראינו בתוספות ישנים והוא שהנראה לפי דרכו דאי הוה תני אם יש לו פותחת אע״ג דהשתא איצטריך ואפילו בתוך התחום לגופיה מ״מ הוה דייקינן מיניה נמי שפיר דשרי בסמוך בלא פותחת דהכי משמע לישנא אם יש לו פותחת כו׳ דלא פליג ר׳ יוסי בהא דשרי ר״י סמוך בלא פותחת אלא דאתא לטפויי למשרי רחוק בפותחת אבל השתא דתני כל שיש לו פותחת כו׳ ממשמעותיה לא הוה דייקינן למשרי סמוך בלא פותחת דאדרבה כל משמע נמי סמוך ולהכי אצטריכו התוספות לדייק בדברי הפשטן למשרי סמוך מדאיצטריך לסיומי ואפילו בתוך התחום דלגופיה לא איצטריך דכיון דקתני כל כו׳ משמע נמי רחוק ויתיישב לפי דרכו מה שמקשים בהיפך דנימא כיון דללישנא בתרא סגי לרבי יהודה בחדא קאמר לר׳ יוסי דלא סגי בחדא מכ״ש ללישנא דבעי ר׳ יהודה תרתי דנימא לר״י דלא סגי בחדא די״ל ללישנא קמא דהא בעיין ידע ג״כ זאת הסברא כיון דללישנא קמא רבי יהודה איירי בפותחת א״נ דלא הוה מסיים ר״י ואפי׳ בתוך התחום ידעינן דמהני ברחוק בפותחת דכל הנכנסין כו׳ משמע נמי רחוק מש״ה אית לן למימר טפי דאתי לדיוקא למשרי סמוך בלא פותחת אבל ללישנא בתרא דר׳ יהודה איירי בלא פותחת ע״כ ואפי׳ בתוך התחום לגופיה אתי ולא לדיוקא אתי למשרי סמוך בלא פותחת דא״כ ה״ל למתני אם יש לו פותחת כו׳ אלא דנקט כל הנכנסים כו׳ דאפילו בסמוך בעי פותחת ולהאי לישנא בתרא כיון דקתני כל כו׳ לא הוה איצטריך לסיומי ואפי׳ בתוך התחום אלא דע״כ אית לן למימר הכי דניחא ליה למתני מפורש מאי דבעי לטפויי בהא דקתני כל כו׳ והפשטן השיב לו דודאי הא קושיא הוא ללישנא בתרא דלא הוה איצטריך למתני ואפי׳ בתוך התחום דללישנא קמא א״ש דאתא לדיוקא למשרי סמוך בלא פותחת ומדלא קתני אם יש לו פותחת דהוה משמע הכי כמ״ש ע״כ רבי יהודה איירי בפותחת להכי קאמר כל שיש לו פותחת כדבריך אפי׳ בתוך התחום כל זה ראינו מתוך דברי התוספות שלפנינו ומתוספות הישנים ודו״ק:
בא״ד ולא משמע הכי לקמן מתוך פרש״י עכ״ל כצ״ל ור״ל לפי דרך השר מקוצי שכתב דאי הוה מיירי ר׳ יהודה בלא פותחת לא ה״ל למתני כל כו׳ אלא אם יש לו כו׳ ומפרש״י לקמן לפי דעת הפשטן לא משמע הכי דהא קושטא לפרש״י דר״י איירי בלא פותחת ואפ״ה קתני כל כו׳ וק״ל:
שם פיסקא איבעיא להו היכי קאמר כל שסמוך לעיר וכו׳ ופרש״י דלא גרסינן רבי יוסי לקולא קאמר או לחומרא וכ״כ התוס׳ והאריכו מאד בזה. מיהו בספרי הרב אלפס נמצא מבואר דגריס ר״י לקולא קאמר או לחומרא ובסוף הסוגיא נמי לא גריס ש״מ ר״י תרתי לקולא קאמר כדמשמע מגירסת רש״י והתוספות אלא ש״מ ר״י לקולא קאמר ע״ש וכן נראה מלשון הרמב״ם ז״ל בפי׳ המשניות ובחיבורו בהלכות יום טוב. ובאמת נלע״ד דהנך חילופי גירסאות ופי׳ הסוגיא דשמעתין הא בהא תליא דלכאורה מ״ש התוס׳ דלא גרסינן ר״י לקולא או לחומרא כיון דבמילתא דרבי יהודה נמי מספקא ליה נלע״ד שאין זו ראיה מוכרעת למחוק גירסת הרב אלפס דבפשיטות מצינן למימר דלא איכפת ליה לבעל האיבעיא למיבעיא אליבא דרבי יהודה כיון דקי״ל ר״י ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי משו״ה לא מיבעיא ליה אלא אליבא דרבי יוסי ותדע דהא אפילו לגירסת רש״י והתוס׳ נמי לא נזכר שמו של רבי יהודה בל׳ האבעיא ונראה דהיינו מטעמא דפרישית לכך נראה דעיקר ראייתן של תוס׳ היינו משום דגרסי בסוף הסוגיא ש״מ רבי יוסי תרתי לקולא קאמר וכבר כתבתי שאין זו גירסת הרב אלפס א״כ לפ״ז ממילא משמע דעיקר האבעיא אינו אלא אליבא דרבי יוסי אי לקולא קאמר או לחומרא ובהא פשיט שפיר דרבי יוסי לקולא קאמר. ובר מן דין אף שאין תלמיד קטן כמוני מכריע בין הרים גדולים מ״מ לע״ד הסוגיא מכרעת יותר כשיטת הרי״ף והרמב״ם ז״ל והיינו לפמ״ש התוס׳ בכמה דוכתי דלית לן לאוקמי פלוגתא דתנאי בסברות הפוכות מיהו כבר כתבתי בחידושינו בפרק כיצד מברכין ובכמה דוכתי דאשכחן בש״ס טובא דפליגי תנאי ואמוראי בסברות הפוכות והיינו היכא דפשיטא לן הך מילתא אבל אכתי לא מסתבר שיסתפק הש״ס בל׳ איבעיא בכה״ג דודאי כל כמה דאית לן למימר דפליגי שפיר בלא סברות הפוכות א״כ מהיכי תיתי נסתפק לאידך גיסא אי פליגי בסברות הפוכות ואם כן בהאי דשמעתין דלפרש״י והתוספות האיבעיא בכה״ג גופא אם נאמר דלרבי יהודה הך סברא דסמוך לעיר עדיף טפי מפותחת דפותחת לא מהני וסמוך מהני ולרבי יוסי איפכא דסמוך לא מהני ופותחת מהני ואם כן טפי אית לן למימר דלא פליגי בסברות הפוכות אלא לכו״ע פותחת עדיף מסמוך ולרבי יהודה בסמוך נמי סגיא ולרבי יוסי דוקא פותחת בעינן וא״כ שפיר משמע כגירסת הרי״ף דמספקא ליה לבעל אבעיא אי רבי יוסי לחומרא קאמר ובהא פשיט שפיר דרבי יוסי לקולא קאמר והיינו דרבי יהודה תרתי בעי ורבי יוסי בפותחת לחוד סגי:
ולפ״ז נתיישב ג״כ הא דאיצטריך ר״י למימר בסוף הסוגיא דהלכה כרבי יוסי פשיטא דהלכה כר״י לגבי ר״י ועוד דנימוקו עמו וכ״ש דלא איצטריך לאסוקי במילתא דהלכה כרבי יוסי להקל כיון דבעל איבעיא נמי לא מספקא ליה בהכי ופשיטא ליה דר״י להקל משא״כ לשיטת הרי״ף והרמב״ם ז״ל א״ש דהיא גופא אתי ר״י לאשמעינן דרבי יוסי לקולא ואגב אורחא אשמעינן דאפ״ה הלכה כרבי יוסי כנ״ל לשיטת הרי״ף והרמב״ם ולשיטת רש״י והתוספות צ״ע:
ג במשנה נדונה השאלה איזהו קרפף. אבעיא להו [נשאלה להם ללומדים שאלה זו]: היכי קאמר [כיצד אמר] מה מובן הדברים במשנה, האם כוונתו לומר כל שסמוך לעיר, והוא דאית ליה [שיש לו] פותחת (מפתח), שאם לא כן אינו קרפף כלל, ואתא [ובא] ר׳ יוסי למימר [לומר]: כיון דאית ליה [שיש לו] פותחתאפילו אינו סמוך לעיר, אולם עדיין הוא נכלל בתוך תחום שבת נמי [גם כן], ולפי זה ר׳ יוסי חלק רק להקל על דברי ר׳ יהודה.
The mishna discussed the question: What is a karpef? Rabbi Yehuda states that it is any enclosure that is near a city, while in Rabbi Yosei’s opinion it is any fenced place into which one can enter only with a key, provided that it is within the Shabbat limit of a city. A dilemma was raised before the Sages: With regard to what case is the mishna speaking? Does Rabbi Yehuda mean to say that a karpef is any place that is near a city, provided that it has a key, otherwise it is not a karpef at all; and Rabbi Yosei comes to say: Since it has a key, even if it is not near a city, as long as it is within the Shabbat limit it is also considered a karpef? According to this understanding, Rabbi Yosei’s view is more lenient than that of Rabbi Yehuda.
ר׳ חננאלרי״ףתוספותרא״הבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אוֹ דִלְמָא הָכִי קָאָמַר כׇּל שֶׁסָּמוּךְ לָעִיר בֵּין דְּאִית לֵיהּ פּוֹתַחַת בֵּין דְּלֵית לֵיהּ פּוֹתַחַת וַאֲתָא ר׳רַבִּי יוֹסֵי לְמֵימַר אפי׳אֲפִילּוּ בְּתוֹךְ תְּחוּם שַׁבָּת וְדַוְקָא דְּאִית לֵיהּ פּוֹתַחַת אֲבָל לֵית לֵיהּ פּוֹתַחַת אֲפִילּוּ סָמוּךְ לָעִיר נָמֵי לָא.

Or perhaps this is what Rabbi Yehuda is saying: Any enclosure that is near a city is a karpef, whether it has a key or does not have a key, and Rabbi Yosei comes to say: With regard to the distance, it is a karpef even if it is not near a city, provided that it is within the Shabbat limit, but specifically if it has a key. However, if it does not have a key, even if it is near a city it is also not considered a karpef. According to this understanding, the opinion of Rabbi Yosei is not necessarily the more lenient one; rather, for him the defining issue is whether or not there is a key, regardless of distance.
רי״ףרש״ירא״הבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

או דלמא – כל שסמוך לעיר דקאמר ת״ק בהכי תלא טעמיה כיון דהוי סמוך בין דאית ליה פותחת בין דלית ליה ואתא רבי יוסי למימר הטעם תלוי בפותחת בין סמוך בין רחוק והכי קאמר כל שנכנסים לו בפותחת הוא דמותר ואפילו הוא בתוך תחום שבת דלא מתלי טעמא בסמיכה כלל.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 5]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

או דלמא הכי קאמר [שמא כך אמר] וכך יש להבין את דברי ר׳ יהודה: כל שהוא סמוך לעיר — הריהו קרפף, בין דאית ליה [שיש לו] פותחת, בין דלית ליה [שאין לו] פותחת, ואתא [ובא] ר׳ יוסי למימר [לומר]: לגבי המרחק — אפילו כשאינו סמוך לעיר, אם הוא בתוך תחום שבת הריהו קרפף, ודוקא דאית ליה [שיש לו] פותחת, אבל לית ליה [אין לו] פותחתאפילו כשהוא סמוך לעיר, נמי [גם כן] לא, שר׳ יוסי אינו מיקל דווקא, אלא תולה את ההיתר בטעם אחר.
Or perhaps this is what Rabbi Yehuda is saying: Any enclosure that is near a city is a karpef, whether it has a key or does not have a key, and Rabbi Yosei comes to say: With regard to the distance, it is a karpef even if it is not near a city, provided that it is within the Shabbat limit, but specifically if it has a key. However, if it does not have a key, even if it is near a city it is also not considered a karpef. According to this understanding, the opinion of Rabbi Yosei is not necessarily the more lenient one; rather, for him the defining issue is whether or not there is a key, regardless of distance.
רי״ףרש״ירא״הבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) ת״שתָּא שְׁמַע מִדְּקָתָנֵי ר׳רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כׇּל שֶׁנִּכְנָסִין לוֹ בְּפוֹתַחַת וַאֲפִילּוּ בְּתוֹךְ תְּחוּם שַׁבָּת ש״משְׁמַע מִינַּהּ רַבִּי יוֹסֵי תַּרְתֵּי לְקוּלָּא קָאָמַר ש״משְׁמַע מִינַּהּ אָמַר רַב סַלָּא אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה גהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי לְהָקֵל.:

The Gemara answers: Come and hear from the fact that it is taught in the mishna that Rabbi Yosei says: Any place into which one enters with a key, even within the Shabbat limit, and he does not say: If one enters, but rather: Any place into which one enters, it shows that the key is not the determining factor. One may learn from this that Rabbi Yosei stated two conditions as leniencies. In other words, he is not more stringent than Rabbi Yehuda in any situation; he is lenient in all cases. The Gemara concludes: Indeed, learn from here that this is the case. Rav Salla said that Rabbi Yirmeya said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei as a leniency; Rabbi Yosei should be understood in this manner, and one should rule accordingly.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יר״י מלונילרשב״ארא״הבית הבחירה למאירימיוחס לשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב סלא אמר ר׳ זכאי הלכה כר׳ יוסי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תרתי לקולא קאמר – כלומר מדרבי יוסי נשמע לרבי יהודה דלאו תרוייהו בעי ורבי יוסי בתרתי אקיל דמכשיר בסמוך בלא פותחת ובפותחת בלא סמוך דשמעינן לרבי יהודה דקאמר כל שסמוך לעיר בין דאית ליה פותחת בין דלית ליה פותחת וא״ל רבי יוסי כל שיש לו פותחת אפי׳ הוא בתוך התחום ואי סמוך לא בעי פותחת דאי רבי יוסי בפותחת תלא טעמא דאפילו הוא סמוך בעי פותחת לא הוה ליה לסיומי ואפילו בתוך תחום שבת אלא הכי הוה ליה למימר רבי יוסי אומר כל שנכנסין לה בפותחת דכיון דהוה תני כל הוה משמע דצריך פותחת סמוך או רחוק למה לי דסיים ואפילו בתוך תחום שבת אלא לאשמועינן דלא בעי פותחת אלא למשרי שאין סמוך ורבי יהודה דלא בעי תרתי נמי מרישא דרבי יוסי שמע מינה מדנקט כל שנכנסין לה בפותחת כיון דכולהו פותחת אית להו הכי אבעי׳ ליה למתני רבי יוסי אומר אפילו בתוך תחום שבת.
ופשטה דר׳ יוסי לקולא קאמר, וכיון דהוא מיקל היכא דיש לו פותחת דלא בעי סמוך לעיר, וקאמר כל הנכנסים בפותחת, ולא קאמר אם נכנסין, משמע דהיכא שסמוך לעיר לא בעי פותחת ובתרתי פליג עם תנא קמא.
גרסת הספרים כך היא איבעיא להו ר׳ יוסי לקולא קאמר או לחומרא קאמר. ורש״י ז״ל גריס אבעיא להו היכי קאמר, ובין לר׳ יוסי ובין לרבי יהודה קא מיבעיא ליה היכי קאמרי, דמאי שנא דקא בעי לר׳ יוסי דאי ר׳ יוסי לקולא מיקל בתרתי בתוך התחום בפותחת ובסמוך לעיר בלא פותחת ואי רבי יהודה [לקולא] מיקל בחדא בסמוך לעיר בלא פותחת. ולא ירדתי לסוף דעתם בתירוץ זה מכמה טעמים, חדא דאפילו לרבי יוסי לא שמענו אפילו אם מיקל בתרתי דדילמא אינו מיקל אלא אפילו כשאינו סמוך לעיר כל שנכנסים לו בפותחת ואפילו בסמוך לעיר נמי אי אפשר (דבעי) [בלא] פותחת דהכל תלוי בדידיה בפותחת, (והרמב״ן) [והרמב״ם] ז״ל כן כתב (פ״ב מהלכות י״ט הי״ד) דדוקא בשיש לו פותחת, אבל רש״י ז״ל גריס שמע מינה ר׳ יוסי תרתי לקולא קאמר אבל בגירסת הספרים אינו, ועוד דאפילו לכשתמצא לומר ר׳ יהודה לקולא ורבי יוסי לחומרא רבי יהודה נמי אית ליה תרתי לקולא סמוך לעיר בין דאית ליה פותחת בין דלית ליה פותחת אבל בתחום שבת דוקא בדאית ליה פותחת. ולי נראה לישב גירסת הספרים, דמשום דקים להו דהלכה כרבי יוסי וכדפסק רבי (שילא) [סלא] משום (ד)⁠הכי קא בעי להו לקולא קאמר או לא.
וסמוך לעיר נראה לי תוך שבעים אמה ושירים דהוו כעיר (עירובין נז.).
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 5]

אמר רב סלא אמר ר׳ זכאי הלכה כר׳ יוסי להקל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הלכה כר׳ יוסי להקל. פירוש ומשום דמסתבר טעמיה דר׳ יהודה איצטריך למפסק הלכה כר׳ יוסי ולא סמכינן אכללא דר׳ יהודה ור׳ יוסי הלכה כר׳ יוסי.
ומביאים ראיה, תא שמע [בוא ושמע], מדקתני [ממה ששנינו במשנתנו], ר׳ יוסי אומר: כל שנכנסין לו בפותחת ואפילו בתוך תחום שבת. שכיון שלא אמר ״אם נכנסין״ אלא ״כל שנכנסין״ משמע שלא בפותחת כל כך תלוי הדבר שמע מינה [למד מכאן] כי ר׳ יוסי תרתי לקולא קאמר [שני דברים להקל אמר]. וכל דבריו באו להקל מדברי ר׳ יהודה, ולא להחמיר בשום צד. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא. אמר רב סלא אמר ר׳ ירמיה: הלכה כר׳ יוסי להקל, כלומר כך יש להבין, וכדבריו יש לפסוק.
The Gemara answers: Come and hear from the fact that it is taught in the mishna that Rabbi Yosei says: Any place into which one enters with a key, even within the Shabbat limit, and he does not say: If one enters, but rather: Any place into which one enters, it shows that the key is not the determining factor. One may learn from this that Rabbi Yosei stated two conditions as leniencies. In other words, he is not more stringent than Rabbi Yehuda in any situation; he is lenient in all cases. The Gemara concludes: Indeed, learn from here that this is the case. Rav Salla said that Rabbi Yirmeya said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei as a leniency; Rabbi Yosei should be understood in this manner, and one should rule accordingly.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יר״י מלונילרשב״ארא״הבית הבחירה למאירימיוחס לשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מתני׳מַתְנִיתִין: אֵין מְבַקְּעִין עֵצִים לֹא מִן הַקּוֹרוֹת וְלֹא מִן הַקּוֹרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה ביו״טבְּיוֹם טוֹב וְאֵין מְבַקְּעִין לֹא בְּקַרְדּוֹם וְלֹא בִּמְגֵרָה וְלֹא בְּמַגָּל אֶלָּא בְּקוֹפִיץ.: גמ׳גְּמָרָא:

MISHNA: One may not chop wood on a Festival neither from beams intended for construction nor from a beam that broke on a Festival, although it no longer serves any purpose. And one may not chop wood on a Festival, neither with an ax, nor with a saw, nor with a sickle, as these are clearly craftsman’s tools used on weekdays. Rather, one may chop only with a cleaver. Using this tool differs greatly from the weekday manner in which wood is chopped.
קישוריםר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןר״י מלונילרשב״ארא״הבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[מתני] אין מבקעין [עצים לא] מן הקורות כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך מגל
מגלא(כלים פ״י) מגל יד ומגל קציר (גמ׳) בשלמא מגל יד וכו׳. (ביצה לא.) אין מבקעין לא במגל ולא במגירה. (מועד קטן יא) הא במעגלי הא בחציצי פי׳ מגל יד עשוי לשבר עצמות ועצים והוא חלק מגל קציר עשוי שינים שינים ומגל דמשקין הוא מגל קציר שעשוי כמסר כדכתיב אם יתגדל המשור:
ערך קרדום
קרדוםב(ביצה לא.) לא בקרדום ולא במגל (א״ב לשון מקרא זה ואת קרדמו):
א. [סערב.]
ב. [האק.]
מתני׳ אין מבקעין עצים לא מן הקורות כו׳ – לפי סוגיא של גמרא היא מתפרשת.
לא בקרדום – סתם קרדום עשוי כמין כלי אומנות שעושין בו אוכפות וסרגות שקורין איישי״ש ויש שעשוי כעין כלי האומן שקורין בירגוא״ה שראשו הקצר דומה לקרדומות שלנו וראשו השני דומה לכלי אומני אוכפות וסרגות הסוסים.
ולא במגרה – שיג״ה כעין סכין מלאה פגימות וממהר לקוץ בו עצים וכלי אומן הוא.
מגל – דולוייר״א או שרפ״א וכולן כלי אומן הן ונראה כעושה בו מלאכה לפיכך אסור.
אלא בקופיץ – סתם קופיץ הוא סכין של קצבים דומה לקרדומות שלנו שאינן כלי אומן ויש שעושין בו שני ראשין והשני דומה קצת לקרדום האוכפות כדשמעינן מיניה בגמרא ומיהו סתמיה לאו למלאכת אומן הוא: גמ׳
אין מבקעין עצים ביו״ט אלא מן עצים המוכנין מערב יום טוב. והוא שביקע מערב יום טוב באומרא עד דיי ולא היה כדייב וצריך לבקע. ולא יבקע לא בקרדום ולא במגירה אלא בקופיץ.
א. צ״ל באומד.
ב. =כשיעור דיי. ועי׳ ראבי״ה עמ׳ שיט הע׳ נד.
[משנה] ה. אין מבקעין עצים וכו׳.
מתני׳: אין מבקעין עצים מן הקורות. [ובגמ׳ מפרש] דאין מבקעים עצים מן הסואר של קורות ובהא אפילו ר״ש מודה דמודה הוא במוקצה מחמת חסרון כיס (שבת קנז.), והא דאוקי להאי מתני׳ בריש מכילתין (ביצה ב:) ובפרק בתרא דשבת (שבת שם) כר׳ יהודה דאית ליה מוקצה ודלא כר״ש, היינו משום דקתני ולא מן הקורה שנשברה ביו״ט דלר׳ שמעון אפילו שנשברה בי״ט מותר. ותמיה לי אמאי דחו לה מדר״ש, אפילו בכי הא מודה ר׳ שמעון דאין אדם מצפה אימתי תשבר קורתו והוי ליה ככוס וקערה (שבת מד.) וכסוכה בריאה שנפלה (ביצה ל:). ויש לומר דהכא בקורה חדשה דעבידא דפקעה וכדאוקימנא בפרק [כירה] (מג.) ההיא דתניא קורה שנשברה סומכין אותה בספסל דאוקימנא בכשורי חדתי דעבידי דפקעי. ואם תאמר אכתי אמאי [דחי לה] מדר״ש לוקמה בקורה ישנה ואפילו לר׳ שמעון יש לומר משום דסתמא קתני ומשמע כל קורה שנשברה ואפילו חדשה.
אין מבקעין עצים לא בקרדום ולא במגל. ופירשו בגמרא דהכי קאמר, אין מבקעין מן הקורה שנשברה בי״ט אבל נשברה מערב יו״ט מבקעין וכשמבקעין אין מבקעין בקרדום דבעינן שינוי. וכתב הראב״ד ז״ל (בהשגות פ״ד ה״י) דבקוע עצים מותר על ידי שינוי לכולי עלמא לפי שאי אפשר לבשל ולאפות בלא עצים ולפיכך עשו אותו כדיכת המלח שהתירו אותה על ידי שינוי ע״כ, והוצרך הרב ז״ל לזה מפני שבקוע העצים מכשירים (שא״א) [שאפשר] לעשותן מערב יו״ט הן ואפילו הכי התירו לבקע. (ובתוספתא) [ובתוספות] אמרו שלא התירו לבקע [אלא] מן הקורות גדולות אבל עצים דקים שנוחים להדליק בלא בקוע אסור דמלאכה שאינה צריכה היא ומלאכה גמורה דאורייתא, וכדאמרינן בשלהי כלל גדול (שבת עד:) האי מאן (דסלק) [דסלית] סלתי חייב משום טוחן, וכן נראה גם כן בדברי הרמב״ם ז״ל (שם) שכך כתב: אפשר היה לו לבקע מערב יום טוב ומפני מה לא אסרו הבקוע כלל מפני שאפשר שיפגע בעץ עבה ולא יוכל להבעירו וימנע מלבשל ולפיכך התירו לו לבקע בשינוי ע״כ.
ירושלמי (ה״ג): מן הקורה שנשברה מערב יו״ט מותר, בשאין עליה תורת כלי אבל אם יש עליה תורת כלי אפילו נשברה מעי״ט אסור, רב אמר מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים, הדא דתימא בכלים שנשברו בי״ט אבל נשברו מעי״ט מותר, בשאין עליהם תורת כלי אבל יש עליהם תורת כלי אפילו נשברה ביו״ט.
לא בקרדום ולא במגל, ירושלמי (שם): אית תנא תני אין מבקעים ואית תנא תני מבקעים, מאן דאמר אין מבקעים במגל קציר ומאן דאמר מבקעים במגל יד.
תוספתא (פ״ג ה״י): לא יתן אדם אבן על גבי בקעת בשביל לשברה אבל מכניסה בחור ושוברה.
מתניתין. אין מבקעין עצים לא מן הקורות ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב אין מבקעין לא בקרדום ולא במגל ולא במגירה אלא בקופיץ – ביקוע עצים ודאי והבערה הרי היא חשובה אוכל נפש ממש ולא שנא איפשר לעשותה ולא שנא לא איפשר אלא שלפעמים ממה שמבקעין ליומו מניחין לימים אחרים ולפיכך אמרו שתעשה על ידי שינוי שאין מבקעין אלא בקופיץ.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם במשנה אין מבקעין עצים וכו׳ אלא בקופיץ וכתב הרא״ש דמה שהתיר לבקע עצים ע״י שינוי היינו עצים גדולים שאינו מלאכה גמורה כיון שלא תלשן מן המחובר אלא בתלוש משו״ה לא הוי תולדה דקצירה משא״כ לבקע לעצים קטנים אסור כדאמרינן בפרק כלל גדול האי מאן דסלית סילתי חייב משום טוחן עכ״ל הרא״ש וכ״כ הר״ן ז״ל בשם תוס׳. ונראה בכוונתו דכיון דהוי תולדה דטוחן אין להתיר בשביל שמחת י״ט כיון דטחינה עצמה אסורה בי״ט כמ״ש התוספת לעיל בר״פ אין צדין דלא הותרה באוכל נפש אלא מלישה ואילך וכ״ש הכא דאינו אוכל נפש בעצמו אלא מכשירין ואם כן הוי מכשירין שאפשר לעשותם מעי״ט דאסור אפילו לר״י. מיהו הר״ן ז״ל כתב בשם הראב״ד דבקוע עצים הוי כאוכל נפש עצמו והוסיף לפרש הטעם כיון שראוין לעשות מדורה להתחמם בהו ע״ש. ואף דאפשר דלפ״ז בקוע עצים הוי כמו לישה שאין מחוסר מלאכה אחרת אלא דאפ״ה יש לאסור בעצים קטנים דהוי מלאכה שלא לצורך כן נראה לי ואפשר שלזה נתכוונו רש״י והתוס׳ בסמוך בד״ה והאמרת רישא שכתבו אין מבקעין מטעם מלאכה וטרחא יתירא והנראה בזה דלא פסיקא להו אי הוי מלאכה גמורה או משום טרחא גרידא כנ״ל ודו״ק:
במשנה בית שהוא מלא פירות ונפחת נוטל מקום הפחת ופרש״י ולא אמרינן מוקצה מחמת איסור הן וכו׳ ע״כ. ונראה דאע״ג דרש״י גופא כתב לקמן דף ל״ג גבי והלכתא יבישתא שרי דאנן כר״ש ס״ל במוקצה וכו׳ ע״ש אפ״ה ניחא ליה לפרש מתני׳ דהכא אליבא דכ״ע כיון דר״י איירי ברישא דמתניתין דקתני מביאין עצים והך מתניתין נמי דאין מבקעין דסמוך למתניתין דהכא מוקי לה רב נחמן בריש מכילתין כר״י ומשו״ה הוצרך רש״י לפרש מתני׳ דהכא נמי אפילו אליבא דר״י ועוד י״ל דאפילו אליבא דר״ש נמי הוצרך רש״י לפרש כן משום דר״ש גופא לא שרי מוקצה אלא בעומד ומצפה משא״כ הכא אינו עומד ומצפה ולא משמע ליה לרש״י לפרש דמתני׳ איירי בבית רעוע דשייך ביה לומר יושב ומצפה כיון דמתני׳ סתמא קתני אלא שזה דוחק דהא לקושטא דמילתא בלא״ה מוקמינן למתני׳ דוקא באוירי דליבני א״כ כ״ש דאית לן טפי לאוקמי בבית רעוע כדמשמע נמי לישנא דונפחת דמשמע מאיליו ואם כן מסתמא איירי ברעוע אלא כיון דלקושטא דמילתא בלא״ה ע״כ איצטריך לאוקמי מתני׳ באוירי דליבני משום מילתא דר״מ דקאמר פוחת לכתחילה א״כ לפ״ז שפיר הוצרך רש״י לפרש דאפ״ה לא מיתסר משום מוקצה כיון דליכא איסורא דאורייתא שום דאי הוי איסורא דאורייתא אפילו לר״ש הוי אסור משום מוקצה כיון דדחינהו בידים אתמול מדלא פחתן מעי״ט כמ״ש רש״י לעיל גבי עכו״ם שהביא דורון ולא שייך נמי לומר אדם יושב ומצפה כיון דאיסור סתירה רכיב עלייהו כן נ״ל בכוונת רש״י וכן משמע ג״כ מלשון הרא״ש ז״ל ע״ש ועיין עוד בסמוך:
מיהו מל׳ הרמב״ן ז״ל בס׳ המלחמות כתב בענין אחר דלא שייך כאן כלל איסור מוקצה כיון שאין המוקצה בפירות עצמן אלא מחמת סתירת הבית שמונעו מליטול הפירות עיין בל׳ הר״ן שכתב כן בשם הרמב״ן ז״ל וכתב ג״כ דמה שהכריחו להרמב״ן לפרש כן היינו משום דלא משמע ליה לחלק בין מוקצה מחמת איסור דאורייתא לדרבנן כפרש״י דא״כ אפי׳ בלא אוירי דליבני נמי ליכא בסתירה זו איסור דאורייתא כיון דאינו סותר ע״מ לבנות (ועיין מה שאכתוב בזה בסמוך) ועוד הביא ראיה ממטה שיש עליה מעות וממעות שעל הכר דאפילו באיסור דרבנן נמי שייך מוקצה מחמת איסור ועיין מה שכתבתי בזה שם בפ׳ כירה (שבת ד׳ מ״ה:)
בתוס׳ בד״ה ונפחת נוטל ממקום הפחת וכו׳ ומ״מ קשה דהכא הפחת הוי בעולם וכו׳ לכנ״ל דאתיא האי סתמא כר״ש דלית ליה מוקצה עכ״ל. אף שכבר כתבתי בסמוך בל׳ רש״י דבכה״ג אפי׳ לר״ש הוי מוקצה מ״מ סברת התוס׳ אינו כן היינו משום דאזלי לשיטתייהו שכתבו בפ״ק דחולין גבי השוחט בשבת דלר״ש לא הוי מוקצה משום דיושב ומצפה שמא ישחטנה חש״ו ואחרים רואין אותו א״כ כ״ש דהכא שייך לומר דיושב ומצפה שמא יסתרנה עכו״ם או חש״ו כדי ליטול הפירות וכ״ש למאי דמוקמינן באוירי דליבני ואפילו לפי סברת המקשה דלא אסיק אדעתיה דאיירי באוירי דליבני אפ״ה לא הוי קשיא ליה במילתא דת״ק דלא אסר הפירות משום מוקצה משום דאיכא לאוקמי בבית רעוע כן נ״ל ודו״ק:
בגמ׳ אמאי והא קא סתר אהלא. נראה דהא דמקשה בפשיטות והא קא סתר אהלא ולא ניחא ליה לאוקמי כר״י דמתיר במכשירי אוכל נפש כיון דר״י גופא לא שרי במכשירין שאפשר לעשותן מאתמול והכא נמי אפשר לעשותן מאתמול ולא ניחא ליה נמי לאוקמי מילתא דת״ק כר״א דר״פ תולין דמתיר אפילו במכשירין שאפשר לעשותן מאתמול כיון דלא קי״ל כוותיה ועוד שכבר כתבו שם התוס׳ בר״פ תולין דר״א גופא לא שרי אלא באיסורא דרבנן ואע״ג דה״נ ליכא אלא איסורא דרבנן כמ״ש בסמוך בשם הרמב״ן ז״ל משום דלא הוי סותר ע״מ לבנות מ״מ כבר כתבתי לעיל בדף הקודם גבי אין נוטלין עצים מן הסוכה דהך מילתא דסותר ע״מ לבנות תליא בפלוגתא דאמוראי בפ׳ ב״מ דף ל׳ ע״ב. ואף לפמ״ש לעיל דאפ״ה לר״ש דפוטר במלאכה שאצ״ל אין בסתירה זו אלא איסורא דרבנן אפ״ה מקשה שפיר כיון דלא קי״ל כר״א דר״פ תולין אלא כר״י דאפילו באיסורא דרבנן לא שרי במכשירין שאפשר לעשותן מעי״ט וע״ז משני הש״ס שפיר דאיירי מתני׳ באוירי דליבני ומסיק רבי זירא דבי״ט אמרו וכו׳ והיינו דכיון דבאוירי דליבני איכא תרתי דרבנן משו״ה שרי משום שמחת י״ט כמ״ש לעיל (דף ח׳ ע״א) בסוגיא דאפר כירה כנ״ל נכון ודוק היטב:
ד משנה אין מבקעין עצים לא מן הקורות המונחות לצרכי בנין ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב, אף שאינה משמשת עוד לכלום. ואין מבקעין עצים לא בקרדום ולא במגרה (במשור) ולא במגל, שכל אלה הם כלי אומנות מובהקים, וכן הדרך לעשות ביום חול אלא בקופיץ (סכין גדולה של קצבים) שיש בכך שינוי גדול מדרך עשייתו בימות החול.
MISHNA: One may not chop wood on a Festival neither from beams intended for construction nor from a beam that broke on a Festival, although it no longer serves any purpose. And one may not chop wood on a Festival, neither with an ax, nor with a saw, nor with a sickle, as these are clearly craftsman’s tools used on weekdays. Rather, one may chop only with a cleaver. Using this tool differs greatly from the weekday manner in which wood is chopped.
קישוריםר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןר״י מלונילרשב״ארא״הבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

ביצה לא. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים ביצה לא., עין משפט נר מצוה ביצה לא., ר׳ חננאל ביצה לא., רי"ף ביצה לא. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס ביצה לא., רש"י ביצה לא., ראב"ן ביצה לא. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות ביצה לא., ר"י מלוניל ביצה לא. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב רפאל הלל פרוש. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., רשב"א ביצה לא. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), רא"ה ביצה לא. – מהדורת על⁠־התורה (בהכנה) המבוססת על כתב יד בהמ"ל 8728 (ברשותה האדיבה של ספריית בית המדרש ללימודי יהדות), בית הבחירה למאירי ביצה לא. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לשיטה מקובצת ביצה לא., מהרש"ל חכמת שלמה ביצה לא., מהרש"א חידושי הלכות ביצה לא., פני יהושע ביצה לא., פירוש הרב שטיינזלץ ביצה לא.

Beitzah 31a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Beitzah 31a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Beitzah 31a, R. Chananel Beitzah 31a, Rif by Bavli Beitzah 31a, Collected from HeArukh Beitzah 31a, Rashi Beitzah 31a, Raavan Beitzah 31a, Tosafot Beitzah 31a, Ri MiLunel Beitzah 31a, Rashba Beitzah 31a, Raah Beitzah 31a, Meiri Beitzah 31a, Attributed to Shitah Mekubetzet Beitzah 31a, Maharshal Chokhmat Shelomo Beitzah 31a, Maharsha Chidushei Halakhot Beitzah 31a, Penei Yehoshua Beitzah 31a, Steinsaltz Commentary Beitzah 31a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144