×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אהָא בְּכוּלַּהּ הָא בְּמִקְצָתָהּ.:
this mishna, where it states that if the etrog was peeled it is unfit, is in a case where all of it was peeled. That statement of Rava that if it was peeled it is fit is in a case where only part of it was peeled.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותהמאורותרא״הבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
פי׳ האתרוג שנקלף עורו במקצת כמו פני תמרה. אדומין כשירה. וגרסי׳ נמי באלו טרפות. הגלודה ר׳ מאיר מכשיר וחכמים פוסלין שנקלף עורה כאהינא סומקא. והני מילי כולה. אבל נשתייר מקצת מציל בגלודה.
{בבלי סוכה לו ע״א} תניא אתרוג תפוח סרוח כבוש שלוק כושי לבן ומנומר פסול. אתרוג1 כדור פסול ויש אומ׳ אף התיום פסול אתרוג2 הבוסר רבי עקיבא פוסל וחכמים מכשירין.
עלת חזזית על רובו ניטלה בוכנתו נקלף נסדק ניקב3 וחסר כל שהוא [פסול]⁠4 עלת חזזית על מיעוטו ניטל עוקצו ניקב ולא חסר כל שהוא כשר: גדלו בדפוס ועשאו כמין בריה אחרת פסול כושי פסול והתניא כושי כשר דומה לכושי פסול אמר רבא5 לא קשיא הא לן והא להו. {כפירוש ר״ח} פירוש לבני ארץ ישראל כושי פסול וכל שכן כושי6 הרבה הדומה לכושי שהוא פסול7 ולבני בבל שאתרוגין שלהן8 כושין9 הכושי כשר והכושי הרבה שהוא דומה לאדם כושי פסול:
1. אתרוג: חסר בכ״י נ (כהמשך למשפט הקודם).
2. אתרוג: דפוסים: ואתרוג.
3. ניקב: וכן גי. גט, כ״י נ: ״נקב״. חסר בדפוסים.
4. פסול: גט, גי, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י א.
5. אמר רבא: חסר בכ״י נ.
6. כושי: חסר בכ״י נ.
7. שהוא פסול: חסר בכ״י נ.
8. שאתרוגין שלהן: דפוסים: שאתרוגיהן.
9. כושין: גט, גי: ״כושים״. כ״י נ, דפוסים: כושיים.
בכולה – כשר.
במקצתה – פסול דמנומר הוא.
הא בכולה הא במקצתה – פי׳ בקונטרס במקצתה פסול דמיחזי כמנומר ורבינו חננאל פי׳ איפכא בכולה פסול דלטריפות מדמי לה בשמעתין וגבי טריפות אשכחן בפרק אלו טרפות (חולין דף נה:) הגלודה טריפה ואם נשתייר בה כסלע כשרה דהדרא בריא וכן מוכח מדפריך אי נקלף תנינא כלומר אם סימן טריפה דקא אמרינן היינו נקלף דסימן טריפה הוא הגלודה תנינא במתני׳ שהוא פסול באתרוג משמע בהדיא דכעין טרפה מיפסיל.
ואתרוג שנשפך כקיתון בעיא ולא אפשיט ופסול. גדלו בדפוס ועשאו כמין בריה אחרת פסול. אבל כמין ברייתו כשר, ואע״ג דעבדה דפי דפי. אתרוג שנקבוהו עכברים, ביום ראשון פסול דחסר הוא, ביום שני כשר דר׳ חנינא מטביל ביה ונפיק כלומר שהיה אוכל ממנו כפי צורך השעה והשאר יוצא [בו] ידי חובתו. כתוב בהשלמה איכא לעיוני והלא הוקצה למצותו והיאך מותר לאכול ממנו. אלא כגון שהתנה עליו לאכול ממנו, [ו]⁠לצאת בו אחר כך. אי נמי כגון שהיו לו שני אתרוגין והפריש אחד ליום ראשון ואחד ליום שני, ויצא באחד ביום ראשון ואכל ממנו ונאבד השני, יוצא באתרוג הראשון אע״פ שאכל ממנו. ואית דבעו מימר דבלא תנאי נמי מצי למיכל מיניה, ולית ביה איסור מוקצה למצותו כיון דלא אכל ליה כוליה ומשייר ביה כדי לעשות מצותו במותר. וקשיא להאי סברא הא דאמרינן הדס של מצוה אסור להריח בו דמריחא אקצייה ואע״פ שיכול להריח ולעשות מצותו. ע״כ. ואפשר לומר דלא דמי, דהתם גבי אתרוג מה שמשייר לצאת בו אינו נהנה בו, אבל בהדס של מצוה כשמריח בו הרי נהנה בכל מה שמקצה למצותו לצאת בו. שיעור אתרוג קטן כביצה ובגדול כדי שיאחזנו אפילו בשתי ידיו. אוגדין את הלולב בין במינו בין שלא במינו, אפילו במשיחה, כיון דקיימא לן דאין צריך אגד. וכי גדיל להושענא לא צריך לשיורי ביה בית יד דלא ליהוי חציצה. דכל לנאותו אינו חוצץ. נקיט איניש לולבא בסודרא אי בעי. מאי טעמא, לקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה, ולא אמרינן בעינן לקיחה תמה.
נקלף, אמר רבא האי אתרוג דאיגליד כאהינא סומקא כשר. והא אנן תנן נקלף פסול לא קשיא הא בכולה הא במקצתה – בכולה פסול במקצתה כשר ואיכא דמפרשי איפכא.
ניקב וחסר כל שהוא. תני עולא בר׳ חנינא ניקב נקב מפולש במשהו – פירוש: כיון שהנקב מפולש מצד לצד במשהו שיהא חסר פסול ושאינו מפולש אינו פסול אלא כאיסר שיהא חסר.
ריאה שקרומותיה קיימים אלא שנימוח כל מה שבתוכה עד שהיא נשפכת מסופה לראשה ומראשה לסופה חותך את הריאה ובודק בסמפונות אם סמפונותיה קיימים כשרה ואם לאו פסולה כמו שיתבאר במקומו וכיוצא בו באתרוג שהקליפה בריאה וקיימת אלא שנימוח כל מה שבתוכו ונשפך מראשו לסופו ומסופו לראשו לשיטת גדולי המפרשים שמכשירין בנקב שיש בו חסרון עד כאיסר נוקב בו בפחות מכאיסר עד שיראה קנוקנות שבמוח האתרוג מבפנים אם קיימים כשר ואם אינם קיימים הדבר בספק שמא מתוך שהאויר שולט בו הדר ובריא שכל שהחולי מחמת לחות ועיפוש המסריח אויר מועיל בו ולשיטתנו שאנו פוסלין בכל נקב שיש בו חסרון אין כאן תקון שבנקב משהו שבלא חסרון אי אפשר לבדוק ואם שיחתכוהו מצדו האחד וירחיבהו ויחזור ויסגיר הרי נסדק פסול הלכך על כל פנים מחזיקין אותם בשאין קיימין ומתוך כך הדבר בספק ומן הטעם שכתבנו שמא מתוך שהאויר שולט בו חוזר ומתרפא אבל כל שאין קליפתו בריאה אפי׳ תפח בלא סרח או סרח בלא תפח פסול בודאי וכן שלוק והוא המבושל הרבה במים רותחין והמבושל והוא שמבושל במים כהלכתו או כבוש בחומץ או בחרדל פסול:
הא בכולה – פירש רבינו שלמה, בכולה כשר במקצתה פסול דמנומר הוא. והר״ם פירש, דאגליד כאהינא סומקא, שנקלף החיצון שלו, שאינו מחסרו, אלא נשאר ירוק כמו שהיה כעין התמרה האדומה הנושרת קליפתה העליונה, והיא דקה כל בך שנשאר אדום כמו שהיה כשר. ופי׳ הא בכולה פסול במקצתה כשר. ולשונו פרק ח׳ נקלף החיצון שלו שאינו מחסרו אלא ישאר ירוק כמות שהוא ברייתו אם נקלף כולו פסול ואם נשאר ממנו כל שהו כשר ע״כ. וזהו עיקר הפירוש. ונקלף ואגליד מחמת עצמן משמע שכך הוא טבעו לפעמים זכן דרך התמרים. וכן פירש הרי״ף אם נקלף כולו ולא נשאר הימנו כלום פסול ואם נשאר ממנו מקצתו כשר כמו הגלודה שמקצת מתיו בה ע״כ.
הא [זה] ששנינו כי נקלף פסול, זהו דווקא שנקלף בכולה, ואילו הא [זה] שאמר רבא כי כשנקלף כשר, זהו במקצתה, אם נקלף כשר.
this mishna, where it states that if the etrog was peeled it is unfit, is in a case where all of it was peeled. That statement of Rava that if it was peeled it is fit is in a case where only part of it was peeled.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותהמאורותרא״הבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) נִסְדַּק נִיקַּב.: תָּנֵי עוּלָּא בַּר חֲנִינָא: בנִיקַּב נֶקֶב מְפוּלָּשׁ, בְּמַשֶּׁהוּ, וְשֶׁאֵינוֹ מְפוּלָּשׁ, בְּכָאִיסָּר.

The mishna continues discussing the halakha of an etrog that was split or pierced. Ulla bar Ḥanina taught: An etrog that was pierced with a hole that completely goes through its body is unfit with any size hole. If the hole does not completely go through the etrog, it is unfit only with a hole the size of an issar coin.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןתוספות רי״ד מהדורה תנינאהמאורותהמכתםר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ניקב נקב מפולש במשהו ושאינו מפולש בכאיסר בעי רבא נולדו בו באתרוג סימני טריפה כגון שנשפך כקיתון [מהו] ואמרינן ת״ש אתרוג תפוח סרוח פסול מאי לאו תפוח מבחוץ וסרוח מבפנים וקתני פסול.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תני עולא בר חנינא – אניקב ולא חסר קאי דמכשר תנא דמתני׳ ואתא האי תנא למימר דאם מפולש הוא מצידו לצידו פסול בנקב כל שהוא אפילו של מחט ונקב שאינו מפולש בכאיסר אם רחב כאיסר פסול ואע״פ שלא חסר כלום כגון שתחב בו יתד עבה ומתני׳ בפחות מכאיסר ובשאינו מפולש.
ניקב, נקב מפולש במשהו, ושאינו מפולש בכאיסר.
תני עולא בר חנינא ניקב נקב מפולש במשהו ושאינו מפולש בכאיסר – פירש המורה: דאניקב ולא חסר דמכשר תנא דמתני׳ קאי ואתא האי תנא למימר דאי מפולש הוא מצידו לצידו פסול בנקב כל שהו ואפילו של מחט ונקב שאינו מפולש בכאיסר אם רחב כאיסר פסול ואף על פי שלא חסר כלום כגון שתחב יתד עבה ומתני׳ בפחות מכאיסור ושאינו מפולש. ואינו נראה לי אלא ארישא קאי אניקב וחסר כל שהוא ואתא לפרושי שאם ניקב נקב מפולש הוי החסרון בכל שהוא אבל אם ניקב נקב שאינו מפולש הוי שיעור החסרון בכאיסר וכך מוכחת השיטה וכך פירש גם רבינו חננאל זצוק״ל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גיקב נקב מפולש במשהו – פירוש אם ניקב בלא חסרון והנקב מפולש כגון שנקבה במחט פסולה, אע״פ שהוא דק מאד. אבל אם אין הנקב מפולש כיון שאינו חסר לא יפסל אלא אם כן היה רוחב הנקב כרוחב איסר. וכגון שניקבו ביתד גס, כך פירש רש״י ז״ל. והראב״ד ז״ל כתב דאחסר קאי, דאי לא חסר לא יפסל בכך. ולא כן דעת הר״ם ז״ל.
תני עולא וכו׳ – פירש רבנו שלמה, אניקב קאי ולא אחסר קאי. ואתא האי תנא למימר דאם ניקב נקב מפולש אע״פ שלא חסר כלום, או שהוא רחב כאיסר כגון שתחב בו יתד עבה אע״פ שאינו מפולש שאינו הולך מצדו לצדו פסול. ומתניתין דמכשרא מיירי בפחות מכאיסר ושאינו מפולש ע״כ. ואית דגרסי במשנה ברישא ניקב חסר. ותרי מילי נינהו. ואתא איהו לפרושי דניקב פסול דתני ברישא אפילו כי לא חסר מידי, או בנקב מפולש ואפילו בכל שהו כלומר אפילו תחב בו מחט, או ברוחב כאיסר. ולענין דינא הבל אחד. ואית דמפרשי דאחסר קאי, ולא נהיר. ולשון הר״ם פרק ח, חסר כל שהו פסול.
רבא אמר הא לן והא להו נחלקו המפרשי׳ הי מינייהו פסול וכללא דמלתא בכל שדרכן להיות בהם כושים כשר וכל שאין דרכם בכך פסול.
רש״י בד״ה תני עולא כו׳ של מחט ונקב כו׳ הד״א:
בגמ׳ - ניקב נקב. דעת הרמב״ם (פ״ח מלולב הל״ז) שנקב מפולש פוסל בכל שהוא ושאינו מפולש פוסל אם היה גדול כאיסר. ויתכן לומר שלרמב״ם אתרוג שניקב בנקב מפולש פסול בכל שהוא משום שפסול מדין טריפה ואין צורך לשעור בחלות טרפה. נקב שאינו מפולש איננו פסול טריפה אלא הוי פסול הדר וצריך שעור כאיסר שיהא נראה שאינו הדר, ויל״ע בזה (עיין לקמן בביאור פסול הטרפה באתרוג). שיטת הראב״ד שם צ״ע. (עיין שם במ״מ ולח״מ.)
א שנינו במשנה דין אתרוג שנסדק או ניקב. תני [שנה] עולא בר חנינא: אם ניקב נקב מפולש מקצה לקצה — נקב כזה פסול במשהו, ואם ניקב נקב שאינו מפולש — הרי זה פסול רק כשגודלו כשל איסר (מטבע).
The mishna continues discussing the halakha of an etrog that was split or pierced. Ulla bar Ḥanina taught: An etrog that was pierced with a hole that completely goes through its body is unfit with any size hole. If the hole does not completely go through the etrog, it is unfit only with a hole the size of an issar coin.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןתוספות רי״ד מהדורה תנינאהמאורותהמכתםר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) בָּעֵי רָבָא: נוֹלְדוּ בָּאֶתְרוֹג סִימָנֵי טְרֵפָה, מַהוּ? מַאי קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ? אִי נִקְלַף, תְּנֵינָא; אִי נִסְדַּק, תְּנֵינָא; אִי נִיקַּב, תְּנֵינָא;

Rava raised a dilemma: If signs of a tereifa developed in the etrog, what is its halakhic status? The Gemara clarifies: What is the dilemma that he is raising? There are similarities between the halakhot of the etrog in the mishna and some of the halakhot of a tereifa, a bird or animal with a condition that will lead to its death within a year. If it is the case where the etrog was peeled, we already learned that case. If it is the case where the etrog was split, we learned that case as well. And if it is the case where the etrog was pierced, we learned that too. After ruling out those defects, the question remains: With regard to what is Rava’s dilemma?
רי״ףרש״יתוספותהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

סימני טרפה – שהבהמה נטרפה בה ולקמיה מפרש ליה.
נקלף – סימני טרפה הוא דהיינו הגלודה.
נסדק – דהיינו גרגרת שנסדק כולה שלא נשתייר בה חוליא למעלה וחוליא למטה.
ניקב – כגון ניקב קרום של מוח.
אי נסדק תנינא – שהוא כעין טרפות בגרגרת שנסדקה כולה שלא נשתייר בה חוליא למעלה וחוליא למטה תנינא במתני׳ נסדק פסול ובכי האי גוונא שנסדק על פני כולה אי ניקב שגם הוא סימן טריפה כמו ניקב קרום של מוח והשתא הא דפריך עלה תנינא לא הוי כעין אחריני אלא כלומר תנינא שהוא כשר גבי אתרוג כדקתני מתני׳ ניקב ולא חסר כשר ומכל מקום אע״ג דלענין טרפות אסור התם הוא משום דקרום לחודיה קאי אבל הכא כוליה אתרוג חיבור הוא ודמי לניקב הלב ולא לבית חללו ויתכן דגבי אתרוג נמי אם ניקב עד חדרי הזרע שהגרעינין לתוכן פסול אע״ג שלא חסר ולעיל דבעי נקב מפולש היינו שלא כנגד אותן חדרים ואם ניקב עד שם בכלל מפולש הוא דאותן חדרים במקום סימפונות דריאה קיימי כדמוכח שמעתין דבעי ליה למיפסל נשפכה כקיתון משום דלא קיימי סימפונהא ואי הוה מפרשי דמתניתין דקתני ניקב וחסר כל שהוא פסול תרי מילי נינהו הוה ניחא טפי דהוי תנינא דומיא דאחריני כלומר ניקב נקב מפולש או לבית הסימפונות או חסר כל שהוא בלא מפולש אבל אי אפשר לומר כן דמשמע דחדא מלתא היא מדקתני סיפא ניקב ולא חסר כשר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בעי רבא נולדו באתרוג סימני טריפה מהו. מאי מבעיא ליה אי נקב תניא אי נסדק תניא. כי הא דאמר עולא אמר ר׳ יוחנן ריאה שנשפכה כקיתון כשרה. אמר רבה והוא דקיימי סמפונתא התם הוא דלא שליט אוירא הדרא בריא אבל {הכא}1 דשליט בה אוירא אסרוחי מסרחא או דילמא לא שנא. תא שמע אתרוג תפוח סרוח כושי לבן כבוש שלוק2 או מנומר פסול. אתרוג כדור – שהוא עגול לגמרי ככדור פסול.
1. כן כנראה צ״ל. בכ״י מוסקבה 185 נפגם כאן הקלף.
2. כן כנראה צ״ל. בכ״י מוסקבה 185 נפגם כאן הקלף וחסרים חלקים מן המלים.
סימני טריפה – שבהמה נטרפת בהן וקאמר: מאי קבעי אי נקלף – דהיינו כעין גלודה בבהמה תנינא.
אי נסדק – בגרגרת בנסדקה כולה הוא טרפות תנינא.
ניקב – כגון ניקב קרום של מוח.
בגמרא בעי רבא נולדו באתרוג סימני טריפה מהו. ולכאורה יש לתמוה אלישנא דסימני טריפה דמה ענין סימני טריפה לפסולי אתרוג דטריפות בחיותא תליא מילתא דכל שאין כמוה חיה טריפה ומש״ה לא אשכחן שום טריפה אלא מחיים ולא לאחר שחיטה ובאתרוג דבהדר ותמים תליא מילתא אדרבא עיקר פסולא היינו לאחר שנתלש מן המחובר כגון נקלף וניקב כדמוכח מהא דאמרינן לקמן אתרוג שנקבוהו עכברים דאמר רב אין זה הדר ומקשינן עליה מדר׳ חנינא דמטביל ביה ונפיק ביה אלמא אפילו בתלוש נמי פסול בניקב. מיהו למסקנא דעיקר איבעיא דרבא היינו כדעולא משמיה דר׳ יוחנן דאתרוג שנשפך כקיתון מיבעיא ליה א״כ אפשר א״ש דכי היכי דבריאה אמר רבא היכא דלא קיימי סמפונאה טריפה וע״כ היינו משום דהוי בכלל נקובת הריאה דמתני׳ דהתם אע״ג דחסרון מבפנים לא שמיה חסרון אפ״ה בכה״ג מיקרי חסרון א״כ ה״ה באתרוג איכא למימר דכה״ג בכלל ניקב או חסר הוא. ובענין זה יש לי ג״כ לפרש למאי דס״ד מעיקרא דאיירי בנקלף דהוי דומיא דקלופה בטריפות דלמאן דמטריף היינו משום דהוי בכלל פסוקה וקרועה א״כ ה״נ הוי בכלל חסר דפסול משום דבעינן לקיחה תמה כן נ״ל:
שם. בגמ׳ - נולדו באתרוג סימני טריפה. בנקלף פליגי רש״י והר״ח. לרש״י אתרוג שנקלף בכולו כשר ובמקצתו פסול ״דמנומר הוא״. שיטת הר״ח הפוכה: אתרוג דנקלף בכולו פסול ושבמקצתו כשר, ועיין בתוס׳ ד״ה הא בכולה הא במקצתה. ונראה שלר״ח חלים באתרוג פסולי הטריפות כמו בבהמה, ונקלף כולו הוה פסול מדין טרפת הגלודה באתרוג כבבהמה. נקלף במקצתו אינו פסול טרפות בבהמה ולפיכך כשר באתרוג. לר״ח יש חלות דין טרפות ממש בהל׳ אתרוג כבבהמה. וכןא פסק הרמב״ם (פ״ח מלולב הל״ז). מאידך רש״י סובר שאין חלות דין טרפות ממש באתרוג כדין טרפות בהמה; הגמרא רק מדמה פסולי ההדר שבאתרוג לסימני טרפות הבהמה, ברם אתרוג פסול אך מדין הדר בלבד. לפיכך לרש״י מכיון שמנומר פסול מדין הדר, נקלף האתרוג במקצתו פסול, אבל אתרוג שנקלף בכולו כשר שהדר הוא. דיני טרפות כהלכתם בבהמה אינם חלים באתרוג.
א. אע״פ שבסרוח מבפנים ולא מבחוץ אין פסק הרמב״ם ברור, עיין במפרשים, מ״מ אין זה אלא לגבי סימן זה, אבל בניקב ובנקלף שיטת הרמב״ם היא כתוס׳ שסימני הטרפות פוסלים אתרוגים כטרפות בבהמה, וכן סובר הרי״ף כר״ח.
בעי [שאל] רבא: נולדו באתרוג סימני טריפה מהו? כי כפי שנראה יש דמיון בין ההלכות שנאמרו באתרוג לבין כמה מדיני טריפה בעופות ובהמות, והבעיה היא האם קשר זה קיים גם בדינים שלא נאמרו במפורש באתרוג ונאמרו בטריפה. ושואלים: מאי קמיבעיא ליה [מה נשאלה נסתפקה לו]? אי [אם] לענין אתרוג שנקלף שיש דין טריפה כזו בבהמה — הלא תנינא [שנינו] כבר, אי [אם] הכוונה היא לפסול נסדק, שקיים בבהמה סוג טריפה כזה וכגון שנסדקה גרוגרתה — הלא תנינא [שנינו]. אי [אם] הכוונה היא לפסול ניקב ושכגון זה קיים בבהמה שניקב מוחה — הלא תנינא [שנינו], ואם כן במה נסתפק לו?
Rava raised a dilemma: If signs of a tereifa developed in the etrog, what is its halakhic status? The Gemara clarifies: What is the dilemma that he is raising? There are similarities between the halakhot of the etrog in the mishna and some of the halakhot of a tereifa, a bird or animal with a condition that will lead to its death within a year. If it is the case where the etrog was peeled, we already learned that case. If it is the case where the etrog was split, we learned that case as well. And if it is the case where the etrog was pierced, we learned that too. After ruling out those defects, the question remains: With regard to what is Rava’s dilemma?
רי״ףרש״יתוספותהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרפני יהושערשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) כִּי קָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ, כִּדְעוּלָּא אֲמַר רִבִּי יוֹחָנָן: גרֵיאָה שֶׁנִּשְׁפְּכָה כַּקִּיתוֹן כְּשֵׁרָה וַאֲמַר רָבָא: דוְהוּא דְּקָיְימָא סִימְפוֹנָהָא, הָא לָא קָיְימִי סִימְפוֹנָהָא, טְרֵפָה. ההָכָא מַאי? דִּלְמָא הָתָם הוּא דְּלָא שַׁלִּיט בַּהּ אֲוֵירָא, הֲדַר בָּרִיא, אֲבָל הָכָא דְּשַׁלִּיט בָּהּ אֲוֵירָא, סַרוֹחֵי מַסְרַחַת, אוֹ דִּלְמָא לָא שְׁנָא?

The Gemara answers: When he raises the dilemma, it is with regard to a case like that which Ulla said that Rabbi Yoḥanan said: A lung whose contents can be poured like a pitcher, i.e., whose tissue dissolved to the point of liquefaction, is not a sign of tereifa, and the animal is kosher. And Rava said: And that is the halakha only where the bronchia are intact. However, if the bronchia are not intact, it is a sign of tereifa. The dilemma here is with regard to a comparable situation in an etrog, i.e., an etrog that liquefied from within: What is its halakhic status? Perhaps it is there, in the case of the lung, where the air does not affect it since it is completely enclosed in the body, that the lungs can recover, and that is why it is not a tereifa. However, here, in the case of the etrog, where the air affects it, it inevitably decays and spoils and therefore it is a tereifa. Or, perhaps the case of the etrog is no different.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יהמאורותר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך השענא
השענאא(סוכה לו.) אמר להו רבא להנהו דגדלי הושעני דבי ריש גלותא כי גדלותו הושעני עבידו להו בית יד. לא לידוץ איניש לוליבא בהושענא פירוש לא יכניס אדם לולב בערבה לאחר שאגד ערב׳ והדס דלמא בהדי דדחיק לי׳ נקלין עליו ועבדי חציצה אלא כי אגיד לערבה והדס אגיד נמי לולב. לא ליגוז איניש לוליבא בהושענא פי׳ אם ארוך הלולב ביותר לא יגוז אותו למטה לאחר שנאגד בערבה:
א. [וויידע, ווערבענע.]
ריאה שנשפכה כקיתון – הבשר שבתוך הקרום נימוח ונעשה כמים.
הא לא קיימי סימפונהא טרפה – אלמא מסימני טרפה הוא.
הכא מאי – אם נימוח וקיימי סימפונהא דהיינו חדרי הזרע שהגרעינין בתוכם.
סרוחי מסרחת – נרקבת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והא לא קיימי סמפונוא – אם נמוח בתוכו. פירש רבינו שלמה, דהיינו [חדרי] הזרע שהגרעינין בתוכו.
ומשיבים: כי קא מיבעיא ליה [כאשר נסתפק לו] היה זה בהלכה שאמר עולא בשם ר׳ יוחנן: ריאה שנשפכה כקיתון, כלומר: שפנים הריאה נימוח כולו עד שנעשה נוזלי — אין זו טריפה, והבהמה כשרה. ואמר רבא: והוא דקיימא סימפונהא עדיין קיימים הסימפונות] צינורות הנשימה בתוך הריאה. ונדייק: הא לא קיימי סימפונהא [הרי אם לא קיימים הסימפונות] — הרי זו טריפה. והשאלה היתה איפוא: הכא [כאן] באתרוג אם נימוח חללו הפנימי, מאי [מה הדין]? דלמא התם [שמא שם] הוא דלא שליט בה אוירא [שאין האויר שולט בו], שסגור מכל צד, ולכן הדר בריא [חוזר ומבריא] אבל הכא [כאן] באתרוג דשליט [ששולט] בה אוירא [אויר], סרוחי מסרחת [הרי היא מסרחת] מחמת זה ומתקלקלת כולה, או דלמא [שמא] לא שנא [אינו שונה]?
The Gemara answers: When he raises the dilemma, it is with regard to a case like that which Ulla said that Rabbi Yoḥanan said: A lung whose contents can be poured like a pitcher, i.e., whose tissue dissolved to the point of liquefaction, is not a sign of tereifa, and the animal is kosher. And Rava said: And that is the halakha only where the bronchia are intact. However, if the bronchia are not intact, it is a sign of tereifa. The dilemma here is with regard to a comparable situation in an etrog, i.e., an etrog that liquefied from within: What is its halakhic status? Perhaps it is there, in the case of the lung, where the air does not affect it since it is completely enclosed in the body, that the lungs can recover, and that is why it is not a tereifa. However, here, in the case of the etrog, where the air affects it, it inevitably decays and spoils and therefore it is a tereifa. Or, perhaps the case of the etrog is no different.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יהמאורותר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) ת״שתָּא שְׁמַע: ואֶתְרוֹג תָּפוּחַ, סָרוּחַ, כָּבוּשׁ, שָׁלוּק, זכּוּשִׁי, לָבָן וּמְנוּמָּר, פָּסוּל. אֶתְרוֹג כַּכַּדּוּר פָּסוּל. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף הַתְּיוּם. אֶתְרוֹג הַבּוֹסֶר, ר״ערִבִּי עֲקִיבָא פּוֹסֵל, וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין. גִּדְּלוֹ בִּדְפוּס וַעֲשָׂאוֹ כְּמִין בִּרְיָה אַחֶרֶת, פָּסוּל.

The Gemara answers: Come and hear a resolution to this dilemma based on that which was taught in a baraita. An etrog that is tafuaḥ, saruaḥ, pickled, boiled, a black Cushite etrog, a white etrog, or a speckled etrog is unfit. An etrog shaped like a ball is unfit, and some say even a twin, conjoined, etrog is unfit. With regard to an etrog that is unripe, Rabbi Akiva deems it unfit, and the Rabbis deem it fit. If he grew the etrog in a mold and shaped it to appear like a different entity, and it is no longer shaped like an etrog, it is unfit.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספותתוספות רי״ד מהדורה תנינאהמאורותרא״ההמכתםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההררשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תפוח סרוח – מפרש לקמן.
כבוש – בחומץ או בחרדל.
שלוק – מבושל ביותר באור ברותחין.
(כדור) – העשוי כמין כדור עגול כדור פלוט״א.
התיום – שנים דבוקין יחד.
הבוסר – קטן כפול הלבן.
גידלו בדפוס – שעושה לו דפוס כשהוא קטן ונותנו בתוכו במחובר וגדל כמדת הדפוס דפוס פורמ״א בלעז כל דבר העשוי לעשות למדתו דברים אחרים על גביו כמו מנעלין או בתוכו כעין שהיו עושין קדרות ללחם הפנים שיכניסו העיסה לתוך הקדרה והלחם נעשה בצורתה כגון אלו קרי דפוס.
כמין בריה אחרת – שאינו דומה לאתרוג כלל.
אתרוג תפוח סרוח כבוש שלוקיא כושי לבן ומנומר פסול. אתרוג כדור ותיום פסול.
א. לפנינו שלוק. ולגי׳ ספרנו ל״מ חבר.
אתרוג ככדור פסול – כלומר עשוי כמין כדור של עור שמשחקות הבנות בו כדדרשינן (בפסיקתא רבתי) דברי חכמים כדרבונות ככדור של בנות שזורקות זו לזו כך דברי תורה נזרקין מפה אל פה פלוט״א בלע״ז כי ההיא דהכדור והאימום דסוף ארבע מיתות (סנהדרין דף סח. ושם) ואית דגרס כדוד בדל״ת והיינו עשוי כמין דוד ועגול כקדרה: [וע״ע תוס׳ סנהדרין כו. ד״ה כדור ותוס׳ חולין סד. ד״ה כודרת].
אתרוג הבוסר – פי׳ בקונטרס קטן כפול הלבן ולא יתכן כדפרישית בריש פירקין (סוכה לא:) אההיא דשיעור אתרוג דמייתינן התם.
אתרוג הבוסר ר׳ עקיבה פוסל וחכמים מכשירין – פירש המורה: הבוסר קטן כפול הלבן וכך ראיתי שפירש גם רבינו גרשום זצוק״ל חכמים פליגי אדר׳ יהודה ואדר׳ מאיר חד אמר כאגוז וחד אמר כביצה ואינהו מכשירין אפילו כפול הלבן והינו בוסר. ואינו נראה לי פתרון זה כלל דמאי דאמרינן בפרק מקום שנהגו הוא בוסר הוא גירוע ושיעורו כפול הלבן לא נאמר אלא בבוסר דענבים שגרעיני הענבים הם קטנים אבל בוסר דאתרוג גדול הוא ואין לשערו כפול הלבן. והנכון בעיני דמאי דתנן במתני׳ והירוק ככרתן ר׳ מאיר מכשיר ור׳ יהודה פוסל הוא אתרוג הבוסר ואתו ר׳ יהודה כר׳ עקיבה ור׳ מאיר כחכמים ובאתרוג קטן דפליגי נמי במתני׳ דאמר ר׳ מאיר כאגוז ור׳ יהודה כביצה זה אינו בוסר אלא נגמר הפירי אלא שעתיד עדין ליגדל ולהתעבות יותר ושתי חלוקותיהם הבאנו בריש פירקין ובשתיהן פירש התלמוד לר׳ יהודה משום דלא גמר פירא וזו פירושו הירוק ככרתן אף על גב שגדל ונתעבה כל צורכו עדין לא נתמתק והוא בוסר ועתיד לעמוד עדין באילן כדי שייגמר הפרי ויתמתק ואתרוג קטן נתמתק כבר אלא שעתיד עדין לעמוד באילן כדי שיתגדל ויתעבה יותר והינו לא גמר פירא שלא נגמר גידולו. והירוק ככרתן לא גמר פירא שלא נגמר בישולו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ויש אומרים {אף}1 התיום – אתרוגים שנולדו תאומים.
אתרוג הבוסר – פירוש: דלא גמר פירא אבל כבוסר זה. ר׳ עקיבא פוסל וחכמים מכשירים.
גדלו בדפוס ועשאו כמין בריא אחרת – חוץ מצורתה פסול.
1. כן כנראה צ״ל. בכ״י מוסקבה 185 נפגם כאן הקלף.
אתרוג הבוסר – פירש רש״י ז״ל דהוא כפול הלבן, כדאמרינן בעלמא הוא בוסר הוא גרוע הוא פול הלבן. ולפי זה הפירוש הא דפליגי ר׳ מאיר ור׳ יהודה בשיעור אתרוג קטן דלרבי מאיר בכזית ולרבי יהודה בכביצה, מכלל דתרוייהו פסל להו בכפול הלבן כר׳ עקיבא. וקשיא הא קיימא לן כר׳ יהודה, ובהא קיימא לן כרבנן דפליגי עליה דר׳ עקיבא ומכשרי. ומשום הכי איכא למימר דודאי ר׳ מאיר ור׳ יהודה כרבנן סבירא להו, ובוסר דאתרוג אין שיעורו כפול הלבן, דכיון שהוא פרי גדול במינו אפילו גדול יותר מכפול הלבן הוא בוסר, כל זמן שאינו מבושל, כדאמר בריש פרקין משום דלאו גמר פירא הוא. ור׳ מאיר ור׳ יהודה פליגי בכמה מכשרי ליה רבנן, לר׳ מאיר באתרוג כאגוז, ולר׳ יהודה כביצה. אי נמי ר׳ מאיר ור׳ יהודה אפילו בנגמר ומבושל פליגי בכמה שיעורו. אבל מחלוקת ר׳ עקיבא ורבנן בבוסר אפילו בגס יותר מכביצה פליגי כל זמן שהוא בוסר, כלומר שלא נגמר ולא נתבשל דלר׳ עקיבא לאו פרי הוא. וכן הירוק ככרתי בגדול נמי קאמ׳.
לא צריכא אע״ג דעבדינ׳ ככרתי – כלומר שגדלו בדפוס והוא ארוך ורחב מלמטה וקצר מלמעלה, כמין ברייתא הוא וכשן.
היה לבן מנומר פסול היה עגול ככדור פסול והתיום פסול והוא שני אתרוגים תאומים ביחד וגדולי המחברים מכשירים בו אתרוג הבוסר הואיל ולא נגמר בישולו פסול ואי אפשר לפרש שהוא קטן בשיעורו כפול הלבן ועל דרך מה שאמרו הוא בוסר הוא גירוע הוא פול הלבן שא״כ מאי איריא משום בוסר תיפוק ליה משום שיעורא דהא פחות מכביצה הוא אלא ודאי לא נאמר הוא בוסר הוא פול הלבן אלא בפירות שאינם גסים כל כך שהרי בגפנים נאמרה לענין מה שאמרו שמשחל עליו שם פרי אסור לקצצו בשביעית לצורך עצים דלאכלה אמר רחמנא ולא להפסד ואמר עליה הגפנים משיגרעו ר״ל שיגדילו קצת ויזחילו מהם משקה מלשון כי יגרע נטפי מים שבשיעור זה יצא מכלל סמדר ונכנס לכלל בוסר ועל זה אמרו הוא בוסר הוא גירוע ושיעור גסותו כפול הלבן שהוא מין קטנית דק ביותר אבל אתרוג שהוא גדול לפעמים הוא בכביצה והוא עדיין בוסר ופסול לדעת ר׳ עקיבא ויש פוסקים פסקו כמותו ומ״מ גדולי המחברים מכשירים כחכמים אחר שיש בו שיעור וכן נראה ומדין יחיד ורבים הלכה כרבים:
פירות שאין ראויים לאכילה אינם חייבים במעשרות עד שיגדילו ויהא שם אוכל עליהם שנאמר מפרי העץ ושיעור זה שבו נעשה אוכל הוא נקרא עונת המעשרות אבל פירות הראויים בקטנם כגון קשואים ומלפפונות חייבים בקטנן תפוחים ואתרוגים אף בקטנן חייבים משנתעגלו ונעשו בצורת תפוח ואתרוג ואע״פ שאתרוג מיהא אין בני אדם מוציאין אותו לזריעה ר״ל שהזורע גרעינין שבתוכו אינם צומחים עד שיגמר בישולם מה שאין כן בתפוחים שהזורעם אף קודם גמר בישולם צומחים הם אין מדקדקים בכך:
כבוש – פירש רבינו שלמה, בחומץ או בחרדל.
שלוק – מבושל ביותר באור ברותחין.
כדור – עגול ככדור.
תיום – דבוקים שניהם יחד.
הבוסר – פירש רבינו שלמה, קטן כפול הלבן ע״כ. והביאו לזה הא דאמרינן פרק מקום שנהגו, בוסר שיעורו כפול הלבן. ולא נהיר, כמו שנבאר.
בדפוס – שעשה לו דפוס כשהוא קטן והוא נעשה ונתגדל כצורת הדפוס, שהוא כמין בריה אחרת שאינה דומה לאתרוג.
ועלינו לבאר אליבא דר״ח והרמב״ם מהי השייכות של דיני טריפות באתרוג, שלכאורה דין הטרפה האוסר בהמה באכילה אינו שייך להכשר האתרוג לנטילת מצוה, ולמה תחול חלות דין טרפות ממש באתרוג דמצוה. והנה לגבי קרבן, רש״י על התורה (פרשת ויקרא פרק א׳ פסוק א׳) מפרש על פי הספרא דטרפה נתמעטה מגזה״כ: מן הבקר - להוציא את הטריפה. ברם ברמב״ם כתוב, (פ״ב מאיסורי מזבח הל״י) וז״ל, בהמה שנולד בה אחת מן הטרפיות האוסרות אותה באכילה אסורה לגבי המזבח הרי הוא אומר הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך עכ״ל. וכבר תמה הכסף משנה שם למה השמיט רבינו את דרשת תה״כ שהובאה ברש״י על התורהא. מכל מקום, יוצא שלרמב״ם טרפה פסולה משום מאוס. מאוס פסול לקרבן וה״ה טרפה פסולה בתורת מאוס. א״כ ניתן לומר שגם אתרוג טרפה פסול למצוה אליבא דהרמב״ם מפני שמאוס פסול במצות ד׳ המינים.
עיין בבעה״מ ריש פרק לולב הגזול המפרש פסול היבש כל ז׳ משום הקריבהו נא לפחתך, וז״ל, קא פסיק ותני לא שנא ביו״ט ראשון ולא שנא ביו״ט שני בשלמא יבש בעינן הדר וליכא ואע״ג דכי כתב קרא ביום הראשון כתיב כיון דיבש איכא למימר דאית ביה משום הקריבהו נא לפחתך ופסול אף ביום השני עכ״ל. חזינן שלפי בעה״מ פסולי הקרבן הנלמדים מהקריבהו נא - דיני מאוס - חלים באתרוג. ומסתבר שכן הוא גם בטרפה לפי הר״ח והרמב״ם. כשם שטרפה פסולה לקרבן מדין מאוס והקריבהו נא, גם אתרוג טרפה פסול למצוה מדין מאוס והקריבהו נא לפחתך. ונראה, שדין הקריבהו נא שייך באתרוג כמו בקרבן כי באתרוג יש חלות של שם שמים - מדין הרצוי וההלל שישנם בארבעת המינים. הריטב״א (ט.) קובע שהפסול של מצוה הבאה בעבירה חל רק בלולב ובקרבן שבאים לרצות. פסול המאוס לבעה״מ ולרמב״ם חל באתרוג כמו בקרבן מפני החלות של שם שמים והרצוי של ארבעת המינים. הקריבו נא לפחתך הירצה פניך - נוהג בכל מצוות של רצוי וחלות שם שמים. בד׳ המינים ובקרבן יש חלות רצוי ולפיכך נוהגים פסולי מאוס. טריפה מאוסה היא ולפיכך חלות טריפה פוסלת אתרוג כמו קרבן.
והנה לפי״ז - אליבא דשיטת בעה״מ - היה ראוי שפסולי הטרפה באתרוג יחולו כל שבעה. הפסול המסוים של הדר נוהג רק ביום הראשון, אבל פסול המאוס, המפקיע את יסוד הרצוי של הנטילה, מסתבר שצריך ליפסל כל שבעה - כשם שלפי בעה״מ פסול היבש פוסל כל ז׳ מפני שיבש הוא מאוס, ודבר מאוס פסול כל ז׳. כל זה הוא לפי שיטת בעה״מ דמאוס פסול כל ז׳. ברם הרמב״ם (פ״ח מלולב הל״ט) פוסל מומי אתרוג - כולל הטרפות - רק ביום הראשון. ונראה שהרמב״ם לשיטתו (שם) שגם מצוה הבאה בעבירה וגזול פוסלים אתרוג ביו״ט הראשון בלבד, אע״פ שמצוה הבאה בעבירה פסול מדין מאוס (עיין בקונטרס מה״ב). הכלל אליבא דהרמב״ם בשאר ימי החג גם מאוס כשר בין בטרפות ובין במצוה הבאה בעבירה, ועיין שם בהשגת הראב״ד.
שם. בגמ׳ - כבוש שלוק. אתרוג כבוש או שלוק פסול. פירש״י וז״ל, כבוש בחומץ או בחרדל, שלוק מבושל ביותר באור ברותחין עכ״ל. יש לדייק ברש״י - למה מפרש שהיה כבוש בחומץ - והלא כבוש במים ג״כ נחשב כמבושל בכהת״כ [כבוש במים אם נכבש כ״ד שעות, כבוש בחומץ כמבושל הוא אם שהה בכדי שיתננו על האור וירתיח (יו״ד סי׳ ק״ה ס״א)]. עוד צ״ע, בשלוק פרש״י מבושל ביותר - משמע שבשול רגיל אינו פוסל. והנה כבוש הריהו כמבושל, ואם מבושל כשר למה פסול כבוש. יתכן שלפיכך פרש״י כבוש בחומץ מפני שסובר שיש פסול מיוחד דוקא בכבוש בחומץ ואין פסול בכבוש במים או בבשול רגיל, וצ״ע. (ועיין באו״ח סי׳ תרמ״ח ס״ו ובמג״א ובגר״א שם, ובגר״א יו״ד סי׳ ק״ה ס״ב.)
ברם עיין במס׳ ברכות (לח:) בדיון אם מברכים על השלקות שהכל או בפה״א. השאלה היא אם שלוק מפקיע את השם של הפרי לשנות ברכתו מבפה״א לשהכל ואינו מחלק בסוגיא שם בין שלוק למבושל. משמע שבנוגע לברכה אם שלוק מפקיע את השם של הפרי כן הוא גם בבשול. לפי״ז ה״ה באתרוג, שם הפרי מופקע ע״י בישול, וא״כ מסתבר שאתרוג בין שלוק ובין מבושל פסול וכבוש דינו כמבושל - בין שנכבש כ״ד שעות במים ובין כבוש בחומץ כשעור הרותח. בכל אופן שם הפרי פקע מהאתרוג לגבי מצוה (וכן שיטת המג״א דלא כנראה מפרש״י).
הרמב״ם מביא דין הכבוש ושלוק באתרוג בלי לפרש אם כבוש ושלוק פסולים מפני הפקעת שם הפרי ואם הם פסולים כל שבעה. פשטות לשונו (פ״ח מלולב הל״ט) משמע ששלוק פסול ביום הראשון בלבד מטעם פסול מום. מאידך לגבי ברכה פוסק הרמב״ם (בפ״ח מברכות הל״ג) שמברכים שהכל על השלקות (עיין שם בכ״מ). הרי לגבי ברכה מפקיע שילוק את שם הפרי ולא באתרוג, מאחר שאתרוג שלוק כשר בשאר ימי החג, ותמוה מ״ש ברכה מאתרוג.
שם. אתרוג כושי. רש״י מפרש שאתרוג כושי פסול לבני א״י, ולבני בבל כשר שקרובים לכוש, וז״ל, ורגילין בהם עכ״ל. פירושו צריך ביאור. ונ״ל ששיטת רש״י היא שאתרוג כושי הוי מין אתרוג, אלא שפסול לבני א״י שאינם רגילים למראהו מדין הדר. ופסול הדר לרש״י תלוי במקום, דלבני א״י אין האתרוג הדר ופסול, ולבני בבל הוי הדר וכשר. שיטתו לכאורה תמוהה, דמה שאינו הדר מהראוי שיהיה פסול בכל מקום. הרמב״ם דחה את פירוש רש״י בסוגיא מפני שלדעתו פסול ההדר באתרוג אינו תלוי במקום והוי פסול ודאי בכל אופן ובכל מקום. עיין בפסקו (פ״ח מלולב הל״ח) ופרושו בסוגיא על פי פסק זהב.
שם. דומה לכושי. רש״י מפרש שדומה לכושי פסול וז״ל, שנדמה הוא עכ״ל. דבריו צריכים ביאור. נראה שאין כאן לדעתו פסול הדר סתם אלא פסול נדמה של קדשים. בפסול הנדמה בקרבן יש ראשונים שמפרשים אותו דהוי פסול כלאים, אבל הרמב״ם מביאו בפסולי המומין. אם נכלל פסול הנדמה בקרבן בכלאים הוי דינו הפקעת מין; ברם בחלות פסול מום ליכא הפקעת מין. נ״מ בשתי השיטות: אם נדמה הוי מום - האתרוג הדומה לכושי כשר בשאר ימי החג, לשיטת הרמב״ם המכשרת פסולי הדר ומומין בשאר הימים. אמנם אם נדמה הוי הפקעת מין אתרוג שדומה לכושי פסול לכל ימי החג (עיין ברמב״ם (פ״ג מאיסורי מזבח הל״ה) ובסוגיא במס׳ בכורות (יב.).
שם. אתרוג הבוסר. ויש לעיין בדין שעור אתרוג כאגוז או כביצה - האם יש בזה חלות שעור בגוף האתרוג עצמו, דדוקא בשעור זה חל שם פרי האתרוג מדינא - דשעורין הלל״מ בעצם החפצא דאתרוג, או״ד דאינם אלא סימנים המורים על גמר פרי דאתרוג אבל אינם דין שעורין בגוף החפצא דאתרוג. והנה תוס׳ (לא:) ד״ה שיעור מחלקים בין המחלוקת של ר״ע ורבנן בבוסר לבין המחלוקת דר״מ ור״י בשעור אתרוג כאגוז או כביצה. וז״ל עוד יתכן דאפילו רבנן דמכשירי התם פסלי הכא בפחות מכאן דאתרוג הבוסר חשיב פירא טפי עכ״ל. משמע שר״ל דאגוז וכביצה מהווים שעור בחלות הפרי, דפחות מכאן אינו פרי ע״פ דין שעורים בחפצא. ועיין עוד בתוס׳ לעיל (ל.) ד״ה משום וז״ל, משום דמיכתת שיעוריה דאתרוג נמי בעי שיעור כאגוז או כביצה דאע״ג דאמרי׳ לקמן טעמא משום דלא גמר פירא מ״מ בעינן דמינכר לקיחתה עכ״ל. בעלי התוס׳ אומרים שם ששעורי האגוז והביצה חלות שעורים הם בלקיחה. לדעתם אגוז וכביצה אינם שעורים בעצם חלות שם הפרי, דלגבי פרי אינם אלא סימנים בעלמא של גמר פרי ולא חלות שם שעור בגוף הפרי, אלא שעור בלקיחה הם אבל לא בחלות שם הפרי בחפצא.
לפ״ז יוצא לכאורה ששני דבורי התוס׳ חולקים - שהרי לתוס׳ (לא:) אגוז וכביצה אינם סימנים בעלמא אלא שעורים ממש הם בחלות שם הפרי בחפצא. ולתוס׳ (ל.) אינם שעורים בחפצא ובחלות הפרי בגוף האתרוג, דלגבי הפרי אינם אלא סתם סימנים בעלמא. שעורים הם בלקיחה אבל לא שעורים בחלות שם הפרי, ויש לעיין בזה.
א. עיין בספר פרדס יוסף ריש חומש ויקרא.
ב. ועיין בדין הדר בשעת הדחק ובשעורים (לא:), ויתכן שיש שייכות לרש״י כאן, ודו״ק, ועי׳ בפי׳ רבינו מנוח מנרבונה על הרמב״ם.
ומתרצים, תא שמע: [בוא ושמע] פתרון לשאלה, ממה ששנינו: אתרוג תפוח שהתנפח או סרוח, או כבוש בחומץ או בחרדל, או שלוק [מבושל], אתרוג כושי (שחור), אתרוג לבן, אתרוג מנומר — פסול. אתרוג שצורתו ככדורפסול, ויש אומרים: אף התיום (שני אתרוגים הדבוקים יחד). אתרוג הבוסרר׳ עקיבא פוסל וחכמים מכשירין. גדלו את האתרוג בתוך דפוס ועשאו על ידי הדפוס כמין בריה אחרת שאין לו עוד צורת אתרוג — הרי זה פסול,
The Gemara answers: Come and hear a resolution to this dilemma based on that which was taught in a baraita. An etrog that is tafuaḥ, saruaḥ, pickled, boiled, a black Cushite etrog, a white etrog, or a speckled etrog is unfit. An etrog shaped like a ball is unfit, and some say even a twin, conjoined, etrog is unfit. With regard to an etrog that is unripe, Rabbi Akiva deems it unfit, and the Rabbis deem it fit. If he grew the etrog in a mold and shaped it to appear like a different entity, and it is no longer shaped like an etrog, it is unfit.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספותתוספות רי״ד מהדורה תנינאהמאורותרא״ההמכתםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההררשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) קָתָנֵי מִיהַת ״תָּפוּחַ, סָרוּחַ״. מַאי, לָאו תָּפוּחַ מִבַּחוּץ וְסָרוּחַ מִבִּפְנִים? לָא, אִידִי וְאִידִי מִבַּחוּץ, וְלָא קַשְׁיָא, הָא דִּתְפַח אע״גאַף עַל גַּב דְּלָא סְרַח, הָא דִּסְרַח אע״גאַף עַל גַּב דְּלָא תְפַח.

In any event, it teaches that an etrog that is tafuaḥ or saruaḥ is unfit. What, is it not that tafuaḥ means that it decayed on the outside and saruaḥ means that it decayed on the inside? The Gemara rejects this explanation: No, both this and that are referring to decay on the outside. And this apparent redundancy is not difficult, as this case, tafuaḥ, is where it swelled even though it did not decay, and that case, saruaḥ, is where it decayed even though it did not swell.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ודחינן לא אידי ואידי מבחוץ ולא קשיא הא דאיתפח ואחר כך סרח. והא דסרח ואחר כך איתפח ולא איפשטא. ניטלה פיטמתה. נראין הדברים שהוא דד של חוטם. כפיטמא של דד כדתניא פיטמא של רמון. אבל הא דתני ר׳ יצחק ניטלה בוכנתו והוא קצה העץ הנתון באתרוג כגון בוכנא. דגרסי׳ בשחיטת חולין האי בוכנא דשף מדוכתיה טריפה. ושם המדוך בוכנא כדגרסינן (בחולין נ״ב) בוכנא ואסיתא ובאתרוג העץ שהוא תלוי בו באילן הוא כמין בוכנא. ובעיקר האתרוג חקוק כמו אסיתא והעץ נתון בה וקי״ל שאם נעקרה בוכנא מן האסיתא חיישינן שמא ניטל מגופו של אתרוג עמה וחסר האתרוג ופסול. אבל אם הבוכנא באתרוג קיימת בתוך האסיתא ונחתך העץ למעלה הימנה כשר שהרי העיקר קיים וזהו ניטל עוקצו כשר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי לאו תפוח מבחוץ – שנפחת ונרקב מבחוץ.
סרוח מבפנים – וקליפתו קיימת כמין ריאה שנשפכה כקיתון.
לא תפח אע״ג דלא סרח סרח אע״ג דלא תפח – תפח אינפל״ה בלעז כגון שנפלו גשמים בתלוש ותפח סרח נרקב ל״א תפח נרקב סרח ריחו רע מחמת תולעים שאכלוהו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קתני מיהת תפוח וקתני סרוח מאי לאו דאתפח מבחוץ ואסרח מבפנים – ונתעכל בתוכו ונשפך וקתני פסול.
לא אידי ואידי מבחוץ ותפוח לחוד וסרוח לחוד הא דאיתפח ולא סרח הא דסרח ולא תפח – ואכתי בעי.
תפוח מבחוץ – שנתפח ונרקב מבחוץ.
וסרוח מבפנים – שקליפתו קיימת ונשפך מבפנים כקיתון. ולא אפשיט בעיין ולחומרא. והר״ם והוי ״ף השמיטו זאת הבעיא, והספיק להם מה שהביאו הברייתא כפשטה דתני תפוח סרוח, ונשפך מבפנים ודאי סרוח הוא. ופשט הברייתא כפשטה משמע תפוח או סרוח בין מבפנים בין מבחוץ. וכן הלכתא, ובתיום לית הלכתא כיש אומרים. ובבוסר לית הלכתא כר״ע ותרוייהו כשרים נינהו. וכן כתב הר״ם ובוסר אינו קטן כפול הלבן כמו שכתב רבינו שלמה, דהא בין לר״מ בין לר׳ [יהודה] אינו כשר אלא או (בכזית) [בכאגוז] או בכביצה. אלא אתרוג אין גידולו כשאר אילנות, ובוסר שלו מקרי כל זמן שלא נגמר הפרי, וכשהוא גדול מכביצה נמי יש מהם שהם עדיין בוסר. וקיימא לן כר׳ יהודה וכרבנן.
קתני מיהת [שנינו על כל פנים] ענין אתרוג התפוח וכן הסרוח, מאי לאו [האם לא] נפרש: תפוח פירושו שנרקב מבחוץ, וסרוח פירושו שנרקב מבפנים! ודוחים: לא, אידי ואידי [כאן וכאן] בשנרקב מבחוץ, ולא קשיא [ואין זה קשה] שנראה שחוזר על אותו דין במילים שונות, כי הא דתפח אף על גב דלא סרח [זה שהתנפח אף על פי שאינו מסריח] והוא ה״תפוח״, הא דסרח אף על גב דלא תפח [וזה שהסריח אף על פי שלא התנפח] והוא הקרוי ״סרוח״.
In any event, it teaches that an etrog that is tafuaḥ or saruaḥ is unfit. What, is it not that tafuaḥ means that it decayed on the outside and saruaḥ means that it decayed on the inside? The Gemara rejects this explanation: No, both this and that are referring to decay on the outside. And this apparent redundancy is not difficult, as this case, tafuaḥ, is where it swelled even though it did not decay, and that case, saruaḥ, is where it decayed even though it did not swell.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יהמאורותרא״הר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אֲמַר מָר: אֶתְרוֹג כּוּשִׁי פָּסוּל. וְהָתַנְיָא: כּוּשִׁי, כָּשֵׁר, דּוֹמֶה לַכּוּשִׁי, פָּסוּל. אֲמַר אַבַּיֵי: כִּי תְּנַן נַמֵי מתני׳מַתְנִיתִין ״דּוֹמֶה לַכּוּשִׁי״ תְּנַן. רָבָא אָמַר: לָא קַשְׁיָא, חהָא לַן וְהָא לְהוּ.

The Master said in the baraita cited above: A Cushite etrog is unfit. The Gemara asks: But isn’t it taught in a different baraita: A Cushite etrog is fit, but an etrog that is similar to a Cushite etrog is unfit. Abaye said: When we learned this halakha in the mishna that it is unfit, too, we learned it not in reference to an actual Cushite etrog, but rather in reference to one that is similar to a Cushite etrog. Rava said: Actually, the mishna is referring to a Cushite etrog, and nevertheless, it is not difficult; this, the halakha that it is unfit, is for us in Babylonia because our etrogim are typically light, and the dark Cushite etrogim are conspicuously different. And that, the halakha that it is fit, is for them in Eretz Yisrael, whose etrogim are typically dark. In Eretz Yisrael the dark Cushite etrog is not conspicuously different, and it is therefore fit.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יהמאורותרא״ההמכתםר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אתרוג כושי פסול. אוקמה אביי דומה לאדם כושי פסול אבל אתרוג כושי כשר ורבא אוקמה בארץ ישראל שנו שאתרוג כושי פסול.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דומה לכושי – שגדל כאן והרי הוא שחור.
פסול – שנדמה הוא קונטרפא״ט בלעז אבל כושי עצמו היינו טעם דכשר דאורחיה הוא.
הא לן והא להו – לעולם מתני׳ כושי נמי פסיל ולא קשיא מתניתין לבני ארץ ישראל שרחוקין מארץ כוש ואינם רגילים בהם ברייתא לבני בבל שקרובים לכוש ורגילין בהם ומכל מקום בגדל כאן ודומה לכושי נדמה הוא ופסול.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אתרוג כושי פסול והתנן כושי כשר – פירוש: הבא מכוש שדרך גידולן להיות שחורים ככושים.
דומה לכושי {פסול}1 – פירוש: שגדלין בארץ זו שאין דרכן להיות שחורין.
אמר אביי אנן נמי דומה לכושי תנן. רבא אמר לא קשיא הא לן והא להו – פירוש: לן – דבבל שדרכן להיות שחורין מפני חום הארץ כושי כשר. להו – לארץ ישראל שדרכן להיות לבנים ומוכרכמים ודומים לו פסול.
1. כן בכל עדי הנוסח של הבבלי. בכ״י מוסקבה 185: ״כשר״.
כושי פסול – פירוש שחור. והתניא כושי כשר דומה לכושי [פסול]. פירוש שהוא שחור מאד כמו אדם כושי פסול. הא לן והא להו. פירוש לבני בבל כושי כשר, שהם קרובים לארץ כוש, ויש שם אתרוגין נוטין למראה אתרוגין של ארץ כוש, לפי שאינו שינוי להם. אבל לבני ארץ ישראל פסול, כמו שפירש הריא״ף ז״ל. ויש מפרשים אתרוג כושי כלומר שבא מארץ כוש, שדרכן להיות שחורים כפי טבע הארץ כשר. אבל דומה לכושי הוא שגדל כאן והוא שחור, ודומה כאילו גדל בארץ כוש פסול, ששינוי הארץ הוא זה, ומום בו. ולפי׳ בארץ ישראל הכושי שבא מארץ כוש פסול, שמשונה הוא להם, שאין רגילין בו כלל. וכל שכן שפסיל אם גדל שם והוא דומה לכושי בשחרות. אבל בבבל הכושי הבא מארץ כוש כשר, שהורגלו בו, ואין שינוי להם. אבל אם גדל שם ודומה לכושי בשחרות פסול, שמשונה הוא גם כן בתולדתו. אתרוג תפוח. פירוש שנפל עליו מים ונתפח.
סרוח – שנתעפש ונרקב. התיום. שנבראו כן שנים יחד דבוקין ומעורין זה בזה, שאין אדם יכול להפרידן, דפרי אחד אמר רחמנא ולא שנים.
דומה לכושי – פירש רבינו שלמה, שגדל כאן והרי הוא שחור, פסול דנדמה הוא. קונטרפייט בלעז. אבל כושי עצמו אורחיה הוא וכשר.
הא לן והא להו – כלומר לעולם מתניתין כושי עצמו פסיל, ולא קשיא מתניתין לבני ארץ ישראל שרחוקין מארץ כוש ואינן רגילין בהן. ברייתא לבני בבל שקרובים לכושיים ורגילין בהם והוי כמו שגדל בהן. ומשום הכי תני כושי כשר, אבל דומה לכושי נדמה הוא ופסול. וזה הפירוש תעתוע, שהשחור הרבה יהיה כשר והשחור מעט יהיה פסול משום שחרות. ועיקר הפירוש, כושי כשר שנוטה מעט לשחרות כשר. דומה לכושי, שהוא שחור כל כך שדומה לאדם כושי פסול. ושני אביי דמתניתין דפסיל נמי מיירי שהוא כושי כלומר שחור מעט. ומיירי בארץ ישראל שהאתרוגים שלהם אינן שחורים כלל הילכך פסול, שהרי אין האתרוגים דרכם להיות בהם שום שוחרות. אבל ברייתא דמבשר כושי והוא השחור מעט, איירי בבבל שהאתרוגים שלהם יש להם שחרות מעט. אבל הדומה לכושי שהוא שחור הרבה עד שדומה לאדם בושי, פסול בכל מקום. וכן הלכתא. וכן פירשו הרי״ף והר״ם פרק ח.
ב אמר מר [החכם] בברייתא שהבאנו: אתרוג כושיפסול. ושואלים, והתניא [והרי שנינו בברייתא] אחרת: אתרוג כושי — כשר, דומה לכושיפסול! אמר אביי: כי תנן נמי מתניתין [כאשר שנינו גם כן במשנתנו] שפסול, לא בכושי שנינו כן, כי אם בדומה לכושי תנן [שנינו שם]. רבא אמר: לא קשיא [אין זה קשה]; הא לן והא להו [זה לנו וזה להם]. כלומר אנו בני בבל שקרובים אנחנו לארץ כוש ורוב אתרוגינו כהים, אין אתרוג כזה נחשב איפוא כשינוי וכשר. אבל בני ארץ ישראל הרחוקים מארץ כוש ואתרוגיהם בהירים, אתרוג כזה נחשב במקומם כשינוי ולכן הוא פסול.
The Master said in the baraita cited above: A Cushite etrog is unfit. The Gemara asks: But isn’t it taught in a different baraita: A Cushite etrog is fit, but an etrog that is similar to a Cushite etrog is unfit. Abaye said: When we learned this halakha in the mishna that it is unfit, too, we learned it not in reference to an actual Cushite etrog, but rather in reference to one that is similar to a Cushite etrog. Rava said: Actually, the mishna is referring to a Cushite etrog, and nevertheless, it is not difficult; this, the halakha that it is unfit, is for us in Babylonia because our etrogim are typically light, and the dark Cushite etrogim are conspicuously different. And that, the halakha that it is fit, is for them in Eretz Yisrael, whose etrogim are typically dark. In Eretz Yisrael the dark Cushite etrog is not conspicuously different, and it is therefore fit.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יהמאורותרא״ההמכתםר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אֶתְרוֹג הַבּוֹסֶר, ר״ערִבִּי עֲקִיבָא פּוֹסֵל, וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין, אֲמַר רַבָּה: ר׳רִבִּי עֲקִיבָא ור״שוְרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמְרוּ דָּבָר אֶחָד, ר״ערִבִּי עֲקִיבָא, הָא דַּאֲמַרַן, ר״שרִבִּי שִׁמְעוֹן, מַאי הִיא? (דְּתַנְיָא) [דִּתְנַן]: ר״שרִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר אֶת האֶתְרוֹגים בְּקוֹטְנָן.

It was also taught in the baraita: With regard to an unripe etrog, Rabbi Akiva deems it unfit, and the Rabbis deem it fit. Rabba said: Rabbi Akiva and Rabbi Shimon said one and the same statement. The Gemara elaborates: The statement of Rabbi Akiva is that which we said; an unripe etrog is unfit. Rabbi Shimon, what is his statement? It is as it is taught in a baraita: Rabbi Shimon exempts etrogim from the requirement to be tithed while in their small state. Apparently, Rabbi Shimon, too, holds that an unripe etrog is not a fruit.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יהמאורותר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אתרוג הבוסר כדכתיב אבות אכלו בוסר. ר״ע פוסל וחכמים מכשירין. והלכתא כחכמים. ור׳ שמעון דפטר את האתרוגין בקוטנן מן המעשר כשיטת ר׳ עקיבא אמרה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רבי עקיבא – דאמר דעד גמר בישוליה לא הוי אתרוג פרי ורבי שמעון אמרו דבר אחד.
פוטר את האתרוגים בקוטנן – מן המעשרות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פוטר – מן המעשרות.
עוד שנינו בברייתא זו: אתרוג הבוסרר׳ עקיבא פוסל וחכמים מכשירין. אמר רבה: ר׳ עקיבא ור׳ שמעון אמרו דבר אחד, שיש להם שיטה אחת. ומפרטים: ר׳ עקיבא — הא דאמרן [זו שאמרנו] לענין אתרוג שכל עוד לא נגמר בישולו, אינו נחשב עדיין כפרי ופסול. ר׳ שמעון מאי היא [מה הוא] הדבר שאמר? דתניא כן שנינו בברייתא]: ר׳ שמעון פוטר את האתרוגים בקוטנן מלהפריש מהם מעשר. הרי שאף לשיטתו אתרוג שלא נגמר אינו נחשב כפרי.
It was also taught in the baraita: With regard to an unripe etrog, Rabbi Akiva deems it unfit, and the Rabbis deem it fit. Rabba said: Rabbi Akiva and Rabbi Shimon said one and the same statement. The Gemara elaborates: The statement of Rabbi Akiva is that which we said; an unripe etrog is unfit. Rabbi Shimon, what is his statement? It is as it is taught in a baraita: Rabbi Shimon exempts etrogim from the requirement to be tithed while in their small state. Apparently, Rabbi Shimon, too, holds that an unripe etrog is not a fruit.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יהמאורותר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) א״לאֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵי: דִּלְמָא לָא הִיא, עַד כָּאן לָא קָאָמַר ר״ערִבִּי עֲקִיבָא הָכָא דְּבָעִינַן הָדָר וְלֵיכָּא, אֲבָל הָתָם, כְּרַבָּנַן סְבִירָא לֵיהּ.

Abaye said to Rabba: Perhaps that is not the case and they do not share the same opinion. Rabbi Akiva stated his opinion only here, with regard to an unripe etrog, as we require beauty [hadar] in an etrog and there is none in the case of an unripe etrog due to its color or small size; however, there, with regard to tithes, perhaps he holds in accordance with the opinion of the Rabbis that one is obligated to tithe even a half-ripe etrog.
רי״ףרש״יהמאורותר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כרבנן סבירא ליה – דחייבין במעשר דפרי הוא הואיל ותחילתן וסופן אוכל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כרבנן – דסבירא להו חייבין דפרי הוא, הואיל וראויין באכילה בין בגדלן בין בקטנן בדאיתא פ״ק דמעשרות.
אמר ליה [לו] אביי לרבא: דלמא [שמא] לא היא ואין זו אותה שיטה, כי עד כאן לא שמענו קאמר [שאמר] ר׳ עקיבא הכא [כאן] ופסל אתרוג הבוסר, אלא משום דבעינן [שצריכים אנו] שיהיה הדר וליכא [ואין בו] מפני קטנותו או צבעו, אבל התם [שם] יתכן שכרבנן סבירא ליה דעת חכמים סבור הוא], שאפילו אתרוג בוסר חייב במעשרות.
Abaye said to Rabba: Perhaps that is not the case and they do not share the same opinion. Rabbi Akiva stated his opinion only here, with regard to an unripe etrog, as we require beauty [hadar] in an etrog and there is none in the case of an unripe etrog due to its color or small size; however, there, with regard to tithes, perhaps he holds in accordance with the opinion of the Rabbis that one is obligated to tithe even a half-ripe etrog.
רי״ףרש״יהמאורותר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אִי נַמֵי, עַד כָּאן לָא קָאָמַר ר״שרִבִּי שִׁמְעוֹן הָתָם אֵלָּא דִּכְתִיב: {דברים י״ד:כ״ב} ״עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ״, כְּדֶרֶךְ שֶׁבְּנֵי אָדָם מוֹצִיאִין לִזְרִיעָה, אֲבָל הָכָא, כְּרַבָּנַן סְבִירָא לֵיהּ,

Alternatively, Rabbi Shimon stated his opinion only there with regard to the exemption of an unripe etrog from tithes, as it is written: “You shall surely tithe all the produce of your planting, which is brought forth in the field year by year” (Deuteronomy 14:22). From that verse it is derived that the obligation to tithe applies only to produce that has developed to the point where it is typical for people to take it out to the field for sowing; one is not obligated to tithe unripe fruit that is not suitable for planting. However, perhaps here he holds in accordance with the opinion of the Rabbis, who disagree with Rabbi Akiva and would deem an unripe etrog fit.
רי״ףרש״יהמאורותר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שבני אדם מוציאין לזריעה – פרי העשוי לצמוח ולא משכחת לה אלא בבשל כל צורכו והא דנקט אתרוגין משום דלא פלוג רבנן בני פלוגתייהו לחיובי בקוטנן אלא אתרוגין ותפוחין דקסברי תחילתן וסופן אוכל הוא כדתנן לה פ״ק דמסכת מעשרות כל שתחילתו וסופו אוכל אע״פ ששומרו במחובר להוסיף אוכל חייב בין גדול בין קטן וכל שאין תחילתו אוכל וסופו אוכל אינו חייב עד שיעשה אוכל כו׳ האתרוגים והתפוחים חייבין בין גדולים בין קטנים ופליג ר׳ שמעון עלייהו באתרוגים ומודי בתפוחים דקסבר כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה ואתרוגים קטנים שנוטעם אינם צומחין אבל תפוחין קים ליה דאף על פי שלא בישלו כל צורכן צומחין ובקטני קטנים אפילו בתפוחין ודאי פליגי הואיל וטעמא משום מוציאין לזריעה הוא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לזריעה – פרי הראוי לצמח, והיינו נתבשלו כל צרכן.
בד״ה שבני אדם מוציאין לזריעה כו׳ אע״פ ששומרו במחובר כו׳. נ״ב פי׳ הניחן:
תוס׳ בד״ה ניטלה בוכנתו כו׳ חוטמו ספק כו׳. נ״ב פי׳ לא איתפריש לי:
ולהיפך, אי נמי [או גם כן] אפשר לומר, כי עד כאן לא שמענו קאמר [שאמר] ר׳ שמעון התם [שם] כי אתרוג הבוסר פטור ממעשרות, אלא משום דכתיב [שנאמר]: ״עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה״ (דברים יד, כב), ולמד מכאן שחובת מעשר היא רק בתבואה בשלה כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה, ופרי בוסר שאינו ראוי לזריעה — אינו חייב במעשר. אבל הכא [כאן] בהכשר אתרוג למצוה שלא נתמעט אתרוג הבוסר בלשון הכתוב, יתכן שכרבנן סבירא ליה דעת חכמים סבור הוא] ומתיר אפילו באתרוג הבוסר.
Alternatively, Rabbi Shimon stated his opinion only there with regard to the exemption of an unripe etrog from tithes, as it is written: “You shall surely tithe all the produce of your planting, which is brought forth in the field year by year” (Deuteronomy 14:22). From that verse it is derived that the obligation to tithe applies only to produce that has developed to the point where it is typical for people to take it out to the field for sowing; one is not obligated to tithe unripe fruit that is not suitable for planting. However, perhaps here he holds in accordance with the opinion of the Rabbis, who disagree with Rabbi Akiva and would deem an unripe etrog fit.
רי״ףרש״יהמאורותר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סוכה לו. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה סוכה לו., ר׳ חננאל סוכה לו., רי"ף סוכה לו. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס סוכה לו., רש"י סוכה לו., ראב"ן סוכה לו. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות סוכה לו., תוספות רי"ד מהדורה תנינא סוכה לו., המאורות סוכה לו. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., רא"ה סוכה לו., המכתם סוכה לו. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., בית הבחירה למאירי סוכה לו. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר סוכה לו. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., ריטב"א סוכה לו., מהרש"ל חכמת שלמה סוכה לו., פני יהושע סוכה לו., רשימות שיעורים לגרי"ד סוכה לו. – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן (CC-BY-NC 4.0), פירוש הרב שטיינזלץ סוכה לו., אסופת מאמרים סוכה לו.

Sukkah 36a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Sukkah 36a, R. Chananel Sukkah 36a, Rif by Bavli Sukkah 36a, Collected from HeArukh Sukkah 36a, Rashi Sukkah 36a, Raavan Sukkah 36a, Tosafot Sukkah 36a, Tosefot Rid Second Recension Sukkah 36a, HaMeorot Sukkah 36a, Raah Sukkah 36a, HaMikhtam Sukkah 36a, Meiri Sukkah 36a, R. Avraham of Montpellier Sukkah 36a, Ritva Sukkah 36a, Maharshal Chokhmat Shelomo Sukkah 36a, Penei Yehoshua Sukkah 36a, Reshimot Shiurim Sukkah 36a, Steinsaltz Commentary Sukkah 36a, Collected Articles Sukkah 36a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144