גמרא
פירוש
אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְהַתִּירָן בִּפְנֵיהֶם אָמַר לוֹ וְלָאו מִי אִיתְּמַר עֲלַהּ אָמַר רַב חִסְדָּא בְּכוּתָאֵי כּוּתָאֵי מַאי טַעְמָא מִשּׁוּם דִּמְסָרְכִי מִילְּתָא הָנָךְ אִינָשֵׁי נָמֵי סָרְכִי מִילְּתָא. אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי חָזֵינַן אִי רוּבָּן אוֹרֶז אָכְלִי לָא נֵיכְלַהּ זָר בְּאַפַּיְיהוּ דִּילְמָא מִשְׁתַּכְחָא תּוֹרַת חַלָּה מִינַּיְיהוּ וְאִי רוּבָּן דָּגָן אָכְלִי נֵיכְלַהּ זָר בְּאַפַּיְיהוּ דִּילְמָא אָתֵי לְאַפְרוֹשֵׁי מִן הַחִיּוּב עַל הַפְּטוּר וּמִן הַפְּטוּר עַל הַחִיּוּב. גּוּפָא דְּבָרִים הַמּוּתָּרִין וַאֲחֵרִים נָהֲגוּ בָּהֶן אִיסּוּר אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְהַתִּירָן בִּפְנֵיהֶן אָמַר רַב חִסְדָּא בְּכוּתָאֵי עָסְקִינַן כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "נכרים".
2 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "נכרים".
3 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "נכרים".
4 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "נכרים".
דסרכי מילתא – של קולא ומזלזלין יותר. הנך אינשי נמי – כיון דלא גמרי. סרכי מילתא – קושיא היא דאתו לאימנועי מחלה אף מדגן. המפריש מן האורז על הדגן אוכל טבלים דלא חל השם על האורז ולא ניתקן הדגן והמפריש מן הדגן על האורז מאכיל טבל לכהן שאין השם חל על הדגן בשביל האורז שהרי אינו מחוייב ונמצא שאין זו חלה אלא טבל. רוחצין שני אחים כאחד – ואין כאן משום פריצות דנימא מתוך שמצוין יחד ועכשיו רואין ערומים זה את זה נותנין עין איש באחיו למשכב זכור. ואין רוחצין כו׳ – כלומר אין נוהגים שני אחים לרחוץ כאחד. בכבול – מקום. קורדקיסין – אשקפונ״ש רחבים ולא חיישינן דילמא משתלפי ואתי לאייתוינהו ארבע אמות ואין דרך בני בירי לצאת בקורדקיסין שהן נוהגין בהן איסור. ספסלי נכרים – שהן מוכרין בהן סחורה ולא חיישינן לחשדא. ככותאי דמי – דכיון דלא גמירי ולאו מקום תורה הוא סרכי מילתא. מאביו וחמיו – מתוך שרואהו ונזכר שמשם יצא נותן לבו להרהור וכן בחמיו נותן לבו שיצתה אשתו מכאן וכן בבעל אחותו נמי איכא הירהורא. משום כבוד אביו – שמשמשו במרחץ. ואתו אינהו – בני כבול. תלמיד לא ירחץ עם רבו – שצריך להתבייש מכבודו וממוראו. ואם היה רבו צריך לו – שישמשנו במרחץ. אכל דאייתרא – חלב שבכפיפת הקיבה שהקיבה כפופה ועשויה כקשת ואותו חלב שבמקום היתר אוכלין בני ארץ ישראל ובני בבל נוהגין בו איסור. שוינכו ככותאי – דאמרינן לעיל דברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהן ואוקמה רב חסדא בכותאי. הני מילי מבבל לבבל – מעיר לעיר בבבל דכיון דלא כייפי להדדי אם ישנה מנהגן לעיניהן יש כאן מפני המחלוקת וכל שכן מבבל לארץ ישראל אל ישנה את מנהג המקום מפני המחלוקת. אבל מארץ ישראל לבבל – אם ישנה את המנהג בבבל אין כאן מחלוקת דאנן כייפינן לבני א״י דאינהו סמיכי ובבבל לא סמיכי. עבדינן כוותייהו – כלומר אם באין משם לכאן אין להם לשנות מנהגם אלא עושין כמקומן. אפילו תימא מארץ ישראל לבבל – אל ישנה. לא תאכל – דאייתרא.פרק עשירי – מהדורת הרב עמיחי כנרתי, סיוע וביקורת: הרב יואל קטן והרב אריאל אביני, באדיבות מכון שלמה אומן שעל יד ישיבת שעלבים (כל הזכויות שמורות). לפרטים על המהדורה לחצו כאן.
הערות
הערות
Gemara
Peirush