×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) דִּכְתִיב זֹאת בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים וּשְׁנֵי בּוֹעֲלִין דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּהָאִשָּׁה שׁוֹתָה וְשׁוֹנָה דִּכְתִיב תּוֹרַת.
as it is written: “This is the law of jealousy.” The word “this” is a restricting term and excludes that possibility. With regard to two different husbands and two different paramours, where her first husband suspected her with regard to one paramour during her first marriage and the second husband suspected her with regard to a different man during the second marriage, everyone agrees that the woman drinks and repeats, as it is written: “This is the law of jealousy,” in all cases of jealousy.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
דכתיב זאת – ומסתברא דהא מיהת קממעט שלא יקנא לה בעל זה פעם אחרת.
שני אנשים ושני בועלים – לאחר שהשקה זה מת ונישאת לאחר וקינא לה מבועל אחר.
דכתיב תורת – והא מיהת אתא לרבויי.
רש״י בד״ה ורבי יהודה כו׳ ומיעט ולא פי׳ מה כו׳ כצ״ל:
הדרן עלך פרק היה מביא:
דכתיב [שנאמר]: ״זאת״ (במדבר ה, כט) שהוא לשון מיעוט. בשני אנשים (בעלים) שונים של אותה אשה שחשדו בה, ושני בועלין שונים, שקינא לה בעלה הראשון מאדם אחד ובעלה השני מאדם אחר — דכולי עלמא לא פליגי [הכל אינם חלוקים] שהאשה שותה ושונה, דכתיב [שנאמר]: ״תורת הקנאות״ (שם) בלשון רבים.
as it is written: “This is the law of jealousy.” The word “this” is a restricting term and excludes that possibility. With regard to two different husbands and two different paramours, where her first husband suspected her with regard to one paramour during her first marriage and the second husband suspected her with regard to a different man during the second marriage, everyone agrees that the woman drinks and repeats, as it is written: “This is the law of jealousy,” in all cases of jealousy.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) כִּי פְּלִיגִי בְּאִישׁ אֶחָד וּשְׁנֵי בּוֹעֲלִין בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים וּבוֹעֵל אֶחָד.

They disagree when there is one husband and two paramours, i.e., where one husband warned her with regard to a second paramour after she survived her first ordeal. They also disagree in a case of two husbands and one paramour, i.e., if her second husband accused her with regard to the same paramour on account of whom she was compelled to drink by her first husband.
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כי פליגי [כאשר נחלקו] הרי זה באיש אחד ושני בועלין, שקינא לה בעלה כל פעם מאדם אחר, או בשני אנשים (בעלים) ובועל אחד;
They disagree when there is one husband and two paramours, i.e., where one husband warned her with regard to a second paramour after she survived her first ordeal. They also disagree in a case of two husbands and one paramour, i.e., if her second husband accused her with regard to the same paramour on account of whom she was compelled to drink by her first husband.
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) ת״קתַּנָּא קַמָּא סָבַר תּוֹרַת אלְרַבּוֹיֵי כּוּלְּהִי זֹאת לְמַעוֹטֵי אִישׁ אֶחָד וּבוֹעֵל אֶחָד.

The opinions are justified as follows: The first tanna holds that the phrase “the law of jealousy” serves to include all of these cases. In almost all cases the woman drinks and repeats. The word “this” serves to exclude only the case of one husband and one paramour, in which she does not drink and repeat.
עין משפט נר מצוהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנא קמא [התנא הראשון] סבר: ״תורת הקנאות ״בא לרבויי כולהי [לרבות את כולם] שבכל אופן שותה ושונה, ״זאת״ בא למעוטי [למעט] רק איש אחד ובועל אחד.
The opinions are justified as follows: The first tanna holds that the phrase “the law of jealousy” serves to include all of these cases. In almost all cases the woman drinks and repeats. The word “this” serves to exclude only the case of one husband and one paramour, in which she does not drink and repeat.
עין משפט נר מצוהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְרַבָּנַן בָּתְרָאֵי סָבְרִי זֹאת לְמַעוֹטֵי כּוּלְּהִי תּוֹרַת לְרַבּוֹיֵי שְׁנֵי אֲנָשִׁים וּשְׁנֵי בּוֹעֲלִין.

And the Rabbis mentioned later in the baraita hold that the word “this” serves to exclude all of these cases. The woman almost never drinks and repeats. The phrase “the law of jealousy” serves to include only the case of two husbands and two paramours, in which she does drink and repeat.
מהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ ורבנן בתראי סברי זאת למעוטי כולהו כו׳ כצ״ל:
ורבנן בתראי סברי [וחכמים אחרונים סבורים]: ״זאת״ בא למעוטי כולהי [למעט את כולם], ״תורת הקנאות״ בא לרבויי [לרבות] רק שני אנשים ושני בועלין.
And the Rabbis mentioned later in the baraita hold that the word “this” serves to exclude all of these cases. The woman almost never drinks and repeats. The phrase “the law of jealousy” serves to include only the case of two husbands and two paramours, in which she does drink and repeat.
מהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) ור׳וְרַבִּי יְהוּדָה זֹאת לְמַעוֹטֵי תַּרְתֵּי תּוֹרַת לְרַבּוֹת תַּרְתֵּי זֹאת לְמַעוֹטֵי תַּרְתֵּי אִישׁ אֶחָד וּבוֹעֵל אֶחָד אִישׁ אֶחָד וּשְׁנֵי בּוֹעֲלִין תּוֹרַת לְרַבּוֹיֵי תַּרְתֵּי שְׁנֵי אֲנָשִׁים וּבוֹעֵל אֶחָד שְׁנֵי אֲנָשִׁים וּשְׁנֵי בּוֹעֲלִין.:

And Rabbi Yehuda holds: The word “this” serves to exclude two of the cases, and the phrase “the law of jealousy” serves to include two. The word “this” serves to exclude the two cases of one husband and one paramour and one husband and two paramours. In neither of these cases does the woman drink and repeat. The phrase “the law of jealousy” serves to include two cases, i.e., two husbands and one paramour, and all the more so two husbands and two paramours. In both of these cases, the woman must drink and repeat.
רש״יתוספות איווראמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ור׳ יהודה – סבירא ליה וכו׳ דאחר שריבה הכתוב ומיעט ולא פירש מה ריבה ומה מיעט על כרחך לא מסרן הכתוב אלא לחכמים לפרש לך לפי חכמתם מה ריבה ומה מיעט ומסתברא דריבויא אשני אנשים קאי ואפילו בבועל אחד ולא אשני בועלים ובעל אחד כיון דקינא לה כבר ונמצאת נקיה נראה הדבר שאדם קנטרן הוא ומתכוין להקניטה הילכך לא שנא מחשד ראשון ולא שנא מאחר.
ור׳ יהודה סבר תורת לרבויי תרתי פ״ה דאחר שריבה הכתוב ומיעט ולא פירש מה ריבה ומה מיעט ומסתברא טפי דריבויא אשני אנשים קאי ואפי׳ בבועל אחד ולא בשני בועלין ובעל אחד דכיון דקינא לה כבר ונמצאה נקייה נראה הדבר שאדם קנטרן הוא ומתכוין להקניטה הילכך לא שנא מחשד ראשון ולא שנא מאחר. הבעל דהא אמרינן דאין מצות כהונה במנחות אלא מקמיצה ואילך והגשה נמי תחלת קמיצה היא ואין זר קרב לגבי מזבח אבל קידוש כלי ויציקה ובלילה כשר בזר. ונותנה על ידה ומניף וכהן מניח ידו תחתיה ובגמ׳ יליף דתנופה צריכה יד בעלים ויד כהן ובעלים דמנחת סוטה היא האשה ל״ה. ובירושלמי פרי׳ אמאי לא חיישי׳ לה להרהורא ומוקי׳ לה בכהן זקן. אבל ק׳ דהיכי אמרי׳ דכהן מניח ידו מתחת יד הבעלים ומניף והא כי האי גונא הויא חציצה דהכי נמי אמרי׳ במנחות דאין תנופה בחוברין פי׳ בשותפין וקאמר היכי ליעבוד אי לינפו והדר לינפו כלומר דהשותפין יניפו זה אחר זה תנופה אחת אמר רחמנא ולא שתי תנופות ואי מנח דידיה תחת יד חבריה הויא חציצה. וי״ל דלא דמי דהכא כיון דבעי כהן ובעלים לא הויא חציצה דגזירת הכתוב היא דבעי שניהם אבל התם גבי שני שותפין אם אחד מהם היה מניח ידו תחת יד חבירו הויא חציצה לפי שאינו גזירת הכתוב שיהו שניהן שותפין ועוד י״ל דהכא ה״פ דלא מיירי שהכהן מניח ידו תחת ידה ממש דהוי חציצה אלא ר״ל שכהן תופס אויר הכלי למטה והבעלים איחזים למעלה וליכא חציצה כלל וה״נ מניח גבי ביכורים שהכהן היה אוחז בשפתיו כלומר בשפת הכלי והבעלים למטה וכמו כן גבי מנחת סוטה דאמרי׳ איפכא שיד בעלים יהיה למעלה ויד כהן למטה וכמו כן פי׳ פ״ק דקידושין גבי הסמיכות והתנופות:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ור׳ יהודה סבור: ״זאת״ בא למעוטי תרתי [למעט שנים] מן המקרים, ״תורת״ לרבות תרתי [שנים]. ומפרטים: ״זאת״ למעוטי תרתי [למעט שנים]איש אחד ובועל אחד ואפילו איש אחד ושני בועלין, ״תורת הקנאות ״בא לרבויי תרתי [לרבות שנים], בין שני אנשים ובועל אחד, וכל שכן שני אנשים ושני בועלין.
And Rabbi Yehuda holds: The word “this” serves to exclude two of the cases, and the phrase “the law of jealousy” serves to include two. The word “this” serves to exclude the two cases of one husband and one paramour and one husband and two paramours. In neither of these cases does the woman drink and repeat. The phrase “the law of jealousy” serves to include two cases, i.e., two husbands and one paramour, and all the more so two husbands and two paramours. In both of these cases, the woman must drink and repeat.
רש״יתוספות איווראמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
פרק ג – היה נוטל
(6) מתני׳מַתְנִיתִין: בהָיָה נוֹטֵל אֶת מִנְחָתָהּ מִתּוֹךְ כְּפִיפָה מִצְרִית וְנוֹתְנָהּ לְתוֹךְ כְּלִי שָׁרֵת גוְנוֹתְנָהּ עַל יָדָהּ וְכֹהֵן מַנִּיחַ יָדוֹ מִתַּחְתֶּיהָ וּמְנִיפָהּ הֵנִיף וְהִגִּישׁ קָמַץ וְהִקְטִיר וְהַשְּׁאָר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים.

Chapter 3
MISHNA: He would take her meal-offering out of the Egyptian wicker basket made of palm leaves in which it was lying and would put it into a service vessel and then place it on her hand. And the priest would then place his hand underneath hers and wave it together with her. The priest waved it and brought it near to the southwest corner of the altar, removed a handful from it, and burned the handful; and the remainder was eaten by the priests.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יתוספותתוספות איווראבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ היה נוטל את מנחתה – הבעל דהא אמרינן דאין מצות כהונה במנחות אלא מקמיצה ואילך והגשה נמי תחילת קמיצה היא שאין זר קרב למזבח אבל קידוש כלי ויציקה ובלילה שטעונות שמן כשר בזר.
ונותנה על ידה – להניף.
וכהן מניח ידו מתחתיה – ובגמרא יליף דתנופה צריכי יד בעלים ויד כהן ובעלים דמנחת סוטה היא האשה.
והגיש – לקרן מערבית דרומית כדתניא בפרק ג׳ בסדר מנחות (דף יט:) וכולהו הנך כתיבי במנחת סוטה תנופה והקרבה קמיצה והקטרה.
והשאר נאכל – שכל הנקמצות שיריהן נאכלין דכתיב תורת בסתם מנחה (ויקרא ו) וזאת תורת המנחה כו׳ עד והנותרת ממנה וגו׳.
מתני׳ היה נוטל – בירושלמי כתיב ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאות וכי על ידו הוא מניף ולא על ידה הוא מניף אלא מכאן שהוא נוטלה מתוך כלי חול ונותנה בכלי שרת היינו משמע דלא כפירוש רש״י דפירש דבעל היה נוטל ומצינו למימר דקידוש המנחה כשירה בהן מיהו מצוה בכהן ליטול המנחה מידה ומאחר שהיה נוטלה היה נותנה כמו כן לתוך כלי שרת.
וכהן מניח את ידו תחתיה – האי דאיצטריך תו למיתני וכהן מניח את ידו תחתיה ולא קתני בסתם ומכניס את ידו לאשמועינן דתנופה בכהן ירושלמי וכהן מניח את ידו תחתיה ואין הדבר כיעור מניח מפה ואינו חוצץ מביא כהן זקן ואפילו תימא כהן ילד שאין יצר הרע מצויה לשעה תני ר׳ חייא סוטה גידמת שני כהנים מניפין על ידיה אבל בגמרא דידן אמרינן בסוף פרק ארוסה (לקמן דף כז.) דגידמת לא היתה שותה וי״ל דפליגי אי בעינן קרא כדכתיב.
הניף והגיש – בירושלמי יליף הא דאמר בפרק כל המנחות (מנחות ס:) והבאת לרבות מנחת העומר להגשה והקריבה לרבות מנחת סוטה להגשה וכתיב בתריה והרים והיכן הוא תנופה כבר קדמה ומהתם יליף נמי דשיריה נאכלין דכתיב בתריה והנותרת מן המנחה לאהרן וגו׳.⁠1
1. בדפוס וילנא מופיע כאן תוס׳ ד״ה ״ואחר ישקה״. ד״ה זה מופיע במהדורתנו בדף י״ט:.
הניף והגיש קמץ והקטיר אבל מלח לא קתני דהא פשיטא דכתיב על כל קרבנך תקריב מלה. וכן במנחות לא קתני מלח אבל לעי׳ ר״פ היה מביא קתני לה לפי ששונה שם סדר מנחות באריכות. והניף וקמץ קתני הכא לפי שיש מנחות שאינן טעונות תנופה כדאמרי׳ בפ׳ כל המנחות באות מצה. וכן יש הרבה מנחות שאינן טעונות קמיצה כגון מנחת כהן ומנחת נסכים:
ומנחתה מתפזרת אבית הדשן. וק׳ דעל כרח׳ סבירא ליה להאי תנא דמקריב מנחתה ואחר כך משקה דאז קידשה בכלי שרת דאי סבירא ליה דמשקה ואח״כ מקריב מנחתה א״כ לא קדשה עדיין בכלי שרת וא״כ תיפוק לחולין וא״כ למה הכי ומ״ק המגלה ואחר כך אמרה טמאה אני נשפכין ומנחתה מתפזרת אבית הדשן דמשמע קרא הקטרה היו משקין אותה דהא מאחרין המחיקה בשביל שמא תודה ולא מחקי לה עד לצורך. וי״ל דמיירי דנמחקה שלא כדין דסבור דמחקוה קודם הקטרה ולעולם ההשקאה הוי אחר הקטרה:
והמשנה הראשונה ממנו תיוחד לבאר ענין החלק הראשון והשני והוא שאמר היה נוטל את מנחתה מתוך קפיפה מצרית ונותנה בתוך כלי שרת ונותנה על ידיה וכהן מניח את ידו תחתיה ומניפה הניף והגיש וקמץ והקטיר והשאר נאכל לכהנים אמר הר״ם פי׳ אמר א׳ השם בקרבן שלמים ידיו תביאנה ואמר בסוטה ולקח הכהן מיד האשה הנה כמו שבשלמים תנופה בבעלים ובכהן כן במנחת סוטה:
אמר המאירי היה נוטל את מנחתה כלומר אחר שהביא הבעל את המנחה ועשו כל המעשים שהוזכרו בפרק היה מביא בענין השבועה וכתיבת המגלה ונתינת העפר במים ומחיקת המגלה לתוכן על הדרך שהוזכר שם היה כהן נוטל את המנחה מן הכפיפה ונותנה בכלי שרת ויש מפרשים אותה בבעל שאין מצות כהונה במנחות אלא מקמיצה ואילך ומשקה אותה ואחר ששתת נוטל כלי שרת שהמנחה בתוכו ונותנו על ידיה וכהן מניח את ידיו תחת ידיה ומניפין כשאר התנופות במזרח ומוליך ומביא ומעלה ומוריד ומגיש כהן את המנחה לקרן דרומית מערבית של מזבח וקומץ ומקטיר את הקומץ והשאר נאכל לכהנים:
משנה היה משקה ואחר כך מקריב את מנחתה ר׳ שמעון אומר מקריב את מנחתה ואחר כך משקה שנ׳ ואחר ישקה את האשה את המים ואם השקה ואחר כך הקריב את מנחתה כשרה עד שלא נמחקה המגלה אומרת איני שותה מגלתה נגנזת ומנחתה מתפזרת על הדשן ואין מגלתה כשרה להשקות בה שוטה אחרת נמחקה המגלה ואמרה טמאה אני המים נשפכים ומנחתה מתפזרת על הדשן נמחקה המגלה ואמרה איני שותה מערערים אותה ומשקין אותה בעל כרחה אמר הר״ם פי׳ אין הלכה כר׳ שמעון:
אמר המאירי היה משקה וכו׳ פי׳ מתוך שהיה מחלוקת אם ההשקאה קודמת אם ההקטרה קודמת לא הזכירה במשנה עדיין והמתין לה עד סופה ובא לבאר שלדעת חכמים משקה היה תחלה על הדרך שביארנו שהיה נוטלה מן הכפיפה ונותנה לכלי שרת ומשקה וכדכתיב בסדר המקראות אחר השבועה והאלה והשקה את האשה וכו׳ ואח״כ ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאות ור׳ שמעון חולק לומר שמקטיר קודם השקאה שאע״פ שכתוב תחלה והשקה הרי אף אחר הקטרה נאמר ואחר ישקה את האשה את המים אלא שאף הוא מודה שאם השקה תחלה כשרה אלא שמ״מ הלכה כתנא קמא ומ״מ אף לדעתו אם הקריב ואחר כך השקה כשרה וכן כתבו גדולי המחברים ולדעת זה יראה לי שמשקרב הקומץ אינה יכולה לחזור כר׳ עקיבא:
עד שלא נמחקה המגלה אם אמרה איני שותה אע״פ שלא הודת אין משקין אותה אלא אסורה עליו ותצא בלא כתובה ואם בעלה אינו רוצה להשקותה אסורה לו ונוטלת כתובתה ויוצאה ומגלתה נגנזת ופירשו בתוספתא שגניזתה בצד ההיכל היתה וטעם גניזתה מפני שאינה כשרה להשקות בה סוטה אחרת דהא לשמה בעינן וכן מנחתה מתפזרת על הדשן ושלשה בית הדשן היו שם כמו שהתבאר בזבחים (ק״ד:) ואחד מהם היה בעזרה ובה שורפין פסולין שבקדשי קדשים וזו מתפזרת לשם שמאחר שקדשה בכלי בעזרה היא ראויה לישרף ומתפזרת דקא אמר פירושה נשרפת כמו שיתבאר למטה במשנת המנחות הנשרפות:
אבל אם משנמחקה המגלה אמרה איני שותה מערערין אותה ר״ל שפותחין פיה שלא בטובתה ומריקין בה את המים ומ״מ משתדלין עמה תחלה לשתותם ברצון ולהודיעה שאם הדבר ברור לה שהיא טהורה לא תתירא מן המים שאין המים דומין אלא לסם יבש המונח על בשר חי שאם יש שם מכה מחלחל ויורד ואם אין שם מכה אינו עושה כלום ומ״מ כל שהודת אף לאחר מחיקת המגלה אין משקין אותה והמים נשפכים שאע״פ שנמחקה המגלה לתוכן אין בהן קדושה שאין קדושתה אלא לברר את הספק ומנחתה מתפזרת על הדשן וזהו מיהא אפשר לפרשה בפזור ממש בבית הדשן החיצון:
זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ׳ אלו הן:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פרק ג

(7) א משנה היה נוטל את מנחתה מתוך כפיפה מצרית (סל העשוי מעלי דקל) שהיא מונחת בה, ונותנה לתוך כלי שרת, ונותנה על ידה, וכהן מניח ידו מתחתיה ומניפה. הניף הכהן, והגיש את המנחה למזבח, קמץ ממנה, והקטיר את הקומץ, והשאר נאכל לכהנים.

Chapter 3

(7) MISHNA: He would take her meal-offering out of the Egyptian wicker basket made of palm leaves in which it was lying and would put it into a service vessel and then place it on her hand. And the priest would then place his hand underneath hers and wave it together with her. The priest waved it and brought it near to the southwest corner of the altar, removed a handful from it, and burned the handful; and the remainder was eaten by the priests.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יתוספותתוספות איווראבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) דהָיָה מַשְׁקָהּ וְאַחַר כָּךְ מַקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מַקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ ואח״כוְאַחַר כָּךְ הָיָה מַשְׁקָהּ שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר ה׳:כ״ו} וְאַחַר יַשְׁקֶה אֶת הָאִשָּׁה אֶת הַמָּיִם אִם הִשְׁקָהּ וְאַחַר כָּךְ הִקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ הכְּשֵׁרָה.:

The priest would force the woman to drink the bitter water of a sota, and afterward he would sacrifice her meal-offering. Rabbi Shimon says: The priest would sacrifice her meal-offering and afterward he would force her to drink, as it is stated: “And the priest shall take a handful of the meal-offering, as the memorial part of it, and burn it upon the altar, and afterward he shall make the woman drink the water” (Numbers 5:26). But Rabbi Shimon concedes that if the priest first forced her to drink and afterward sacrificed her meal-offering, it is still valid.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואח״כ מקריב – בגמרא פריך הא תנא ליה והקטיר ומה יקריב עוד לאחר הקטרה.
פלוגתא דרבנן ור׳ שמעון בגמרא ילפינן לה מקראי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ובסדר הדברים: היה משקה את האשה ואחר כך מקריב את מנחתה. ר׳ שמעון אומר: מקריב את מנחתה ואחר כך היה משקה, שנאמר: ״וקמץ הכהן מן המנחה... והקטיר המזבחה ואחר ישקה את האשה את המים״ (במדבר ה, כו). אמנם מודה ר׳ שמעון שגם אם השקה ואחר כך הקריב את מנחתה הרי היא כשרה.
The priest would force the woman to drink the bitter water of a sota, and afterward he would sacrifice her meal-offering. Rabbi Shimon says: The priest would sacrifice her meal-offering and afterward he would force her to drink, as it is stated: “And the priest shall take a handful of the meal-offering, as the memorial part of it, and burn it upon the altar, and afterward he shall make the woman drink the water” (Numbers 5:26). But Rabbi Shimon concedes that if the priest first forced her to drink and afterward sacrificed her meal-offering, it is still valid.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) גמ׳גְּמָרָא: אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר לְרַבִּי יֹאשִׁיָּה דְּדָרֵיהּ לָא תֵּיתֵב אַכַּרְעָךְ עַד דִּמְפָרְשַׁתְּ לָהּ לְהָא מִילְּתָא מִנַּיִן לְמִנְחַת סוֹטָה שֶׁטְּעוּנָה תְּנוּפָה מְנָא לַן וְהֵנִיף כְּתִיב בַּהּ בִּבְעָלִים מְנָלַן.

GEMARA: Rabbi Elazar said to Rabbi Yoshiya of his generation, i.e., his contemporary: You shall not sit on your feet until you explain this matter to me: From where is it derived that the meal-offering of a sota requires waving? The Gemara expresses surprise at the question: From where do we derive this? It is explicitly written with regard to the meal-offering of a sota: “And the priest shall take the meal-offering of jealousy out of the woman’s hand, and shall wave the meal-offering before the Lord, and bring it unto the altar” (Numbers 5:25). Rather, the question is as follows: From where do we derive that the waving is performed by the owner, i.e., the woman, and not only by the priest?
רש״יתוספות איווראמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ לר׳ יאשיה דדריה – אמורא הוא ובדורו של ר״א בן פדת ועוד היה ר׳ יאשיה שהיה תנא בר פלוגתא דר׳ יונתן בכוליה גמרא והיינו דקאמר לר׳ יאשיה דדריה דלא תימא לרבי יאשיה הזקן דלאו אורח ארעא למימרא ליה הכי שגדול וזקן ממנו היה.
בבעלים מנא לן – שתהא האשה מניפה עם הכהן דהא קרא בכהן לחודיה כתיב ולקח הכהן מיד האשה וגו׳.
גמ׳ אמר ר׳ אלעזר לר׳ יאשיה דדריה אמורא היה ובדורו של ר׳ אלעזר ועוד היה בימי ר׳ אלעזר בן פדת ר׳ יאשיה תנא בר פלוגתא דר׳ יונתן בכולי תלמודא והיינו דקאמר לר׳ יאשיה דדריה דולא תימא לר׳ יאשיה הזקן דלאו אורח ארעא למימרא ליה הכי שגדול וזקן ממנו היה. ל״ה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב גמרא אמר ליה [לו] ר׳ אלעזר לר׳ יאשיה דדריה [של, בן, דורו] (להבדילו מר׳ יאשיה התנא, שהיה גדול מר׳ אלעזר): לא תיתב אכרעך [תשב על רגליך] עד דמפרשת לה להא מילתא [שאתה מפרש אותה לי, את הדבר הזה]: מנין למנחת סוטה שטעונה תנופה? ותוהים על השאלה: מנא לן [מניין לנו]?! הלא ״ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאות והניף את המנחה לפני ה׳⁠ ⁠״ (במדבר ה, כה) כתיב [כתוב] בה במפורש! אלא השאלה היתה: תנופה שצריכה שתיעשה בבעלים, כלומר, באשה מנלן [מניין לנו]?
GEMARA: Rabbi Elazar said to Rabbi Yoshiya of his generation, i.e., his contemporary: You shall not sit on your feet until you explain this matter to me: From where is it derived that the meal-offering of a sota requires waving? The Gemara expresses surprise at the question: From where do we derive this? It is explicitly written with regard to the meal-offering of a sota: “And the priest shall take the meal-offering of jealousy out of the woman’s hand, and shall wave the meal-offering before the Lord, and bring it unto the altar” (Numbers 5:25). Rather, the question is as follows: From where do we derive that the waving is performed by the owner, i.e., the woman, and not only by the priest?
רש״יתוספות איווראמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָתְיָא יָד יָד מִשְּׁלָמִים כְּתִיב הָכָא {במדבר ה׳:כ״ה} וְלָקַח הַכֹּהֵן מִיַּד הָאִשָּׁה וּכְתִיב הָתָם {ויקרא ז׳:ל׳} יָדָיו תביאנה.

Rabbi Yoshiya answered: This is derived by means of a verbal analogy between the term “hand” written here and “hand” from the peace-offering: It is written here, with regard to the meal-offering of a sota: “And the priest shall take the meal-offering of jealousy out of the woman’s hand” (Numbers 5:25), and it is written there, with regard to the peace-offering: “He that offers his peace-offerings unto the Lord…His own hands shall bring the offerings…that the breast may be waved before the Lord” (Leviticus 7:29–30).
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
משלמים – מתנופת חזה ושוק ואימורין דשלמים.
ידיו תביאנה – בבעלים כתיב וגבי תנופה כתיב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

השיב לו ר׳ יאשיה: אתיא [באה, נלמדת] ההלכה בגזירה שווה ״יד״ ״יד״ מקרבן שלמים; כתיב הכא [נאמר כאן] בסוטה: ״ולקח הכהן מיד האשה״ (במדבר ה, כה), וכתיב התם [ונאמר שם] בשלמים: ״המקריב את זבח שלמיו לה׳... ידיו תביאינה את אשי ה׳... להניף אותו תנופה לפני ה״⁠ ⁠׳ (ויקרא ז, כט-ל),
Rabbi Yoshiya answered: This is derived by means of a verbal analogy between the term “hand” written here and “hand” from the peace-offering: It is written here, with regard to the meal-offering of a sota: “And the priest shall take the meal-offering of jealousy out of the woman’s hand” (Numbers 5:25), and it is written there, with regard to the peace-offering: “He that offers his peace-offerings unto the Lord…His own hands shall bring the offerings…that the breast may be waved before the Lord” (Leviticus 7:29–30).
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מָה כָּאן כֹּהֵן אַף לְהַלָּן כֹּהֵן וּמָה לְהַלָּן בְּעָלִים אַף כָּאן בְּעָלִים הָא כֵּיצַד מַנִּיחַ יָדוֹ תַּחַת יְדֵי הַבְּעָלִים וּמֵנִיף.:

Just as here, in the case of the sota, the priest waves the offering, so too there, in the case of the peace-offering, the priest waves the offering. And just as there, in the case of the peace-offering, the owner waves the offering, so too here, in the case of the sota, the owner waves the offering. How is this accomplished? The priest places his hand beneath the hands of the owner and then waves the offering with the owner.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מה כאן כהן – בסוטה כתיב כהן בתנופת מנחתה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מה כאן בסוטה כהן מניף גם כן — אף להלן בשלמים מניף גם הכהן, ומה להלן בשלמים מניפים גם הבעלים אף כאן בסוטה מניפים גם הבעלים. הא [הרי] כיצד מקיימים את שני הכתובים כאחד? — מניח הכהן ידו תחת ידי הבעלים ומניף.
Just as here, in the case of the sota, the priest waves the offering, so too there, in the case of the peace-offering, the priest waves the offering. And just as there, in the case of the peace-offering, the owner waves the offering, so too here, in the case of the sota, the owner waves the offering. How is this accomplished? The priest places his hand beneath the hands of the owner and then waves the offering with the owner.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) הֵנִיף וְהִגִּישׁ קָמַץ וְכוּ׳ הָיָה מַשְׁקָהּ וְאַחַר כָּךְ מַקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ.: הָא אַקְרְבַהּ.

§ The mishna states: The priest waved it and brought it near to the southwest corner of the altar, removed a handful from it, and burned the handful. Yet the continuation of the mishna states: The priest would force the woman to drink, and afterward he would sacrifice her meal-offering. The Gemara asks: Didn’t the mishna state in the previous phrase that the offering was already sacrificed?
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הא אקרבה – קודם השקאה דקתני קמץ והקטיר והדר תניא היה משקה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג שנינו במשנה: הניף והגיש קמץ והקטיר, ואחר כך שנינו: היה משקה ואחר כך מקריב את מנחתה. ותוהים: הא אקרבה [הרי הקריב אותה] כבר, לפי האמור בסדר זה שבמשנה!
§ The mishna states: The priest waved it and brought it near to the southwest corner of the altar, removed a handful from it, and burned the handful. Yet the continuation of the mishna states: The priest would force the woman to drink, and afterward he would sacrifice her meal-offering. The Gemara asks: Didn’t the mishna state in the previous phrase that the offering was already sacrificed?
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) הָכִי קָאָמַר סֵדֶר מְנָחוֹת כֵּיצַד הֵנִיף וְהִגִּישׁ קָמַץ וְהִקְטִיר וְהַשְּׁאָר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים.

The Gemara answers: This is what the mishna is saying: What was the sacrificial order of meal-offerings in general? The priest waved the meal-offering and brought it near to the southwest corner of the altar, removed a handful from it, and burned the handful, and the remainder was eaten by the priests.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הכי קאמר כו׳ – הא דתנא רישא הניף והגיש קמץ והקטיר לאו דוקא קודם השקאה נקט ולא איירי בהשקאה כלל אלא איירי בסדר הקרבת מנחת סוטה שכן הוא תנופה והגשה קמיצה והקטרה והכי קאמר כשבא להקריבה היה נוטלה מתוך כפיפה כו׳ והדר איירי מי קודם או השקאה קודם כל אלה או אם כל אלה קודמין להשקאה ופליגי בה רבי שמעון ורבנן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא הכי קאמר [כך אמר]: סדר מנחות בדרך כלל כיצד? הניף והגיש, קמץ והקטיר, והשאר נאכל לכהנים.
The Gemara answers: This is what the mishna is saying: What was the sacrificial order of meal-offerings in general? The priest waved the meal-offering and brought it near to the southwest corner of the altar, removed a handful from it, and burned the handful, and the remainder was eaten by the priests.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וּבְהַשְׁקָאָה גּוּפַהּ פְּלִיגִי רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבָּנַן דְּרַבָּנַן סָבְרִי מַשְׁקָהּ ואח״כוְאַחַר כָּךְ מַקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר מַקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ וְאַחַר כָּךְ מַשְׁקָהּ שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר ה׳:כ״ו} וְאַחַר יַשְׁקֶה.:

And as for the correct order for sacrificing the meal-offering of the sota and forcing her to drink, this itself is a matter about which Rabbi Shimon and the Rabbis disagree, as the Rabbis hold that the priest would force the woman to drink and afterward he would sacrifice her meal-offering; and Rabbi Shimon holds that the priest would sacrifice her meal-offering and afterward he would force her to drink, as it is stated: “And the priest shall take a handful of the meal-offering, as the memorial part of it, and burn it upon the altar, and afterward he shall make the woman drink the water” (Numbers 5:26).
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואולם בהשקאה של סוטה גופה [עצמה] פליגי [נחלקו] ר׳ שמעון ורבנן [וחכמים]; דרבנן סברי [שחכמים סבורים]: משקה ואחר כך מקריב את מנחתה, ואילו ר׳ שמעון סבר [סבור]: מקריב את מנחתה ואחר כך משקה, שנאמר: ״ואחר ישקה״ (במדבר ה, כו).
And as for the correct order for sacrificing the meal-offering of the sota and forcing her to drink, this itself is a matter about which Rabbi Shimon and the Rabbis disagree, as the Rabbis hold that the priest would force the woman to drink and afterward he would sacrifice her meal-offering; and Rabbi Shimon holds that the priest would sacrifice her meal-offering and afterward he would force her to drink, as it is stated: “And the priest shall take a handful of the meal-offering, as the memorial part of it, and burn it upon the altar, and afterward he shall make the woman drink the water” (Numbers 5:26).
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְאִם הִשְׁקָהּ וְאַחַר כָּךְ הִקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ כְּשֵׁרָה.:

§ The mishna states: But Rabbi Shimon concedes that if the priest first forced her to drink and afterward sacrificed her meal-offering, the offering is still valid.
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד נאמר במשנה שאף לדברי ר׳ שמעון אם השקה ואחר כך הקריב את מנחתה — כשרה.
§ The mishna states: But Rabbi Shimon concedes that if the priest first forced her to drink and afterward sacrificed her meal-offering, the offering is still valid.
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סוטה יט. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים סוטה יט., עין משפט נר מצוה סוטה יט., רש"י סוטה יט., תוספות סוטה יט., תוספות איוורא סוטה יט., בית הבחירה למאירי סוטה יט. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סוטה יט., מהרש"א חידושי הלכות סוטה יט., פירוש הרב שטיינזלץ סוטה יט., אסופת מאמרים סוטה יט.

Sotah 19a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Sotah 19a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Sotah 19a, Rashi Sotah 19a, Tosafot Sotah 19a, Tosefot Evreux Sotah 19a, Meiri Sotah 19a, Maharshal Chokhmat Shelomo Sotah 19a, Maharsha Chidushei Halakhot Sotah 19a, Steinsaltz Commentary Sotah 19a, Collected Articles Sotah 19a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144